צִפּוֹר קַנָּרִי יָשַׁב לוֹ בַּקֵּן אֲשֶׁר בְּיַעֲרוֹ לְעֵת צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ וְחִכָּה לְרַעְיָתוֹ, אֲשֶׁר יָצְאָה בַּלַּיְלָה, וְהִבְטִיחָה לוֹ בִּשְׁבוּעַת צִפֳּרִים לָשׁוּב אֵלָיו יַחַד עִם קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנִים. הוּא יָשַׁב וְחִכָּה, וּבֵין כֹּה שִׁנֵּן לוֹ אֶת הַשִּׁירָה, אֲשֶׁר חִבֵּר בַּחֲרוּזִים לָשִׁיר לַצִּפֹּרֶת בְּשׁוּבָהּ.
כֵּן יְשַׁנְּנוּ לָהֶם כָּל הַצִּפֳּרִים־הַמְזַמְּרִים אֶת שִׁירוֹתֵיהֶם וַחֲרוּזֵיהֶם, שֶׁיַּעַרְכוּ לְקַדֵּם בָּהֶם אֶת פְּנֵי רַעְיוֹתֵיהֶם; וְאוּלָם מְשַׁנְּנִים וּמְשַׁנְּנִים הֵם וּבְבוֹאָן יָשִׁירוּ לָהֶם שִׁירָה חֲדָשָׁה וַחֲרוּזִים חֲדָשִׁים, אֲשֶׁר לֹא שִׁנְּנוּ וְלֹא יָדְעוּ מֵרֹאשׁ.
כֹּה יָשַׁב לוֹ הַצִּפּוֹר וְשָׁר; וְהִנֵּה רָאָה זֵרְעוֹנִים נוֹצְצִים מְלֵאִים פְּזוּרִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וַיֵּרֶד לְלַקְּטָם, לְמַעַן הַגִּישָׁם לִפְנֵי צִפּוֹרָתוֹ יַחַד עִם חֲרוּזָיו הַנְּעִימִים; וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר לָקַט וְאָסַף חַרְטוּם מָלֵא, חָפֵץ לְהִתְרוֹמֵם, אֲבָל – אוֹיָה! – רַגְלָיו נִלְכְּדוּ בָּרֶשֶׁת הַטְּמוּנָה שָׁם.
וְהִתְעַלֵּף הַצִּפּוֹר מִפַּחַד פִּתְאֹם; וְכַאֲשֶׁר שָׁב רוּחוֹ אֵלָיו רָאָה כִּי נָתוּן הוּא בְּתוֹךְ כְּלוּב קָטָן וְנָשׂוּא בִּידֵי אָדָם.
אָז יָדַע כִּי שָׁבוּי הוּא, וְכִי גַם רַעְיָתוֹ הַנְּעִימָה, גַּם קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנִים לֹא יִמְצָאוּהוּ עוֹד בְּקִנּוֹ.
וַיַּעֲבֹר הַכְּלוּב מִיָּד לְיָד, מִמּוֹכֵר לְקוֹנֶה וּמִקּוֹנֶה לְמוֹכֵר – עַד הַגִּיעוֹ לִדְבִיר אֶחָד אֲשֶׁר בַּמֶּרְחַקִּים, בְּאַרְצוֹת הַצָּפוֹן, וַיִּתְלוּ אֶת הַכְּלוּב בְּאַכְסַדְרָה מְרֻוַּחַת וַחֲמִימָה, וְגַם זֵרְעוֹנִים נָתְנוּ לְפָנָיו בְּתוֹךְ הַכְּלוּב.
וַיִּדֹּר הַקַּנָּרִי נֶדֶר לְבִלְתִּי אֲכֹל מִן הַזֵּרְעוֹנִים, אֲשֶׁר יָשִׂימוּ שׁוֹבָיו לְפָנָיו. אֲבָל הוּא הֵפִיר מַהֵר אֶת נִדְרוֹ. כֵּן דֶּרֶךְ הַצִּפֳּרִים: בַּחֹפֶשׁ יְכוֹלִים הֵם לָצוּם יָמִים רְצוּפִים וּלְהִתְפַּרְנֵס בְּקַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ וְשִׁירִים נְעִימִים; וּבַשִּׁבְיָה הֵם נַעֲשִׂים רַעַבְתָנִים וְזוֹלְלִים, וְאוֹכְלִים גַּם מִכַּף שׁוֹבֵיהֶם – וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמְּבָרְכִים אַחֲרֵי הָאֲכִילָה: “בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת וְחֶסְרוֹנָן”…
וַיִּדֹּר הַקַּנָּרִי נֶדֶר, כִּי לֹא יָשִׁיר, עַד אֲשֶׁר יֵצֵא לַחָפְשִׁי מִכְּלוּבוֹ־כִּלְאוֹ.
וְלֹא שָׁמַר גַּם אֶת נִדְרוֹ זֶה; כִּי כֵן דֶּרֶךְ צִפֳּרֵי־הַזִּמְרָה: הֵמָּה נִבְרְאוּ לָשִׁיר וּלְזַמֵּר וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְאַפֵּק.
וּפַעַם בְּפַעַם הָיָה הַקַּנָּרִי מִשְׁתַּקֵּעַ בְּגַעְגּוּעָיו עַל צִפּוֹרָתוֹ וּמַתְחִיל לָשִׁיר אֶת הַשִּׁירָה, אֲשֶׁר שִׁנֵּן לוֹ אָז לִפְנֵי נָפְלוֹ בִּידֵי הַצַּיָּד.
וְהִתְאַסְּפוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת לִשְׁמֹעַ אֶת צִלְצוּלָיו וַחֲרוּזָיו הַנְּעִימִים.
ואוּלָם לְמַרְאֵה פְּנִי אֲנָשִׁים הִתְחַלְחֵל הַקַּנָּרִי, כִּי הָיוּ מַלְבּוּשֵׁיהֶם דּוֹמִים לְמַלְבּוּשֵׁי הַצַּיָּד הָרַע, וַיַּחְשֹׁב שֶׁהֵם כֻּלָּם צַיָּדִים.
וּמִפַּחַד וּבֶהָלָה שָׁכַח אֶת שִׁירָתוֹ.
רַק לַיְלָדִים הִסְכִּין הַצִּפּוֹר; וּבְהִתְאַסֵּף יַלְדֵי הַבַּיִת סָבִיב לִכְלוּבוֹ, שָׁפַךְ לִפְנֵיהֶם אֶת שִׁירָיו וְאֶת גַּעְגּוּעָיו, וַיְסַפֵּר לִפְנֵיהֶם תְּהִלַּת צִפּוֹרָתוֹ הַנְּעִימָה וְאֶת אַהֲבָתוֹ הָרַבָּה אֵלֶיהָ וְאֶת צַעֲרוֹ הַגָּדוֹל – צַעַר הַשִּׁבְיָה וְהַגָּלוּת.
וְלֹא הֵבִינוּ הַיְלָדִים לְשׁוֹן הַצִּפּוֹר, וַיַּחְשְׁבוּ כִּי הוּא שָׂשׂ וְשַׂמֵחַ לִקְרָאתָם, וְכִי הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהֶם גִּזְרֵי סֻכָּר, וַיִּתְּנוּ לוֹ אִישׁ אִישׁ מֵהֶם מַמְתַּקִּים, תּוּפִינִים וְסֻכָּרִיּוֹת.
וְהֵנִיעַ עֲלֵיהֶם הַצִּפּוֹר בְּרֹאשׁוֹ; זֹאת אוֹמֶרֶת בִּלְשׁוֹן צִפֳּרִים:
“יְלָדִים תְּמִימִים, יְלָדִים פְּתָאִים! אֵינָם יוֹדְעִים – מַה הִיא אֲנָחָה!”
כָּכָה יָשַׁב הַצִּפּוֹר יָמִים רַבִּים בִּכְלוּבוֹ; וּפְעָמִים רַבּוֹת זָכַר אֶת שִׁירָתוֹ, וּפְעָמִים רַבּוֹת שְׁכֵחָהּ.
וּבֵין כָּךְ הִגִּיעַ הַחֹרֶף. הִתְקַדְּרוּ הַשָּׁמַיִם, הָאֲוִיר הָיָה קַר וָלַח, הָרָקִיעַ מוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל הָאָרֶץ. הַדְּמָעוֹת נִקְפָּאוֹת בְּנָפְלָן וְהָיוּ לְשֶׁלֶג.
וְהָעֵצִים אֲשֶׁר בַּחוּץ מִתְנוֹעֲעִים וּמִזְדַּעַזְעִים בְּרֶגַע יְצִיאַת הַנְּשָׁמָה.
וַאֲנָשִׁים רָצִים וְשָׁבִים בַּחוּצוֹת.
הִסְתַּכֵּל הַצִּפּוֹר בְּחַלּוֹן הָאַכְסַדְרָה וְהֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ:
“אֵין פֶּלֶא בַּדָּבָר: צַיָּדִים רַבִּים סוֹבְבִים בַּחוּצוֹת, וְעַל כֵּן מֵת הַכֹּל!”
פֶּלֶא הַדָּבָר בְּעֵינָיו, מַדּוּעַ זֶה זוֹרַחַת עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַמָּקוֹם הָרַע הַזֶּה?
וְהוּא פּוֹתֵר לוֹ אֶת הַדָּבָר: “הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת שָׁעוֹת אֲחָדוֹת בַּיּוֹם בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים”.
בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים הֲלֹא יָשִׁיר גַּם הוּא לִפְעָמִים אֶת שִׁירוֹתָיו הַנְּעִימוֹת־הָעֲצוּבוֹת.
וּבְאַחַד הַלֵּילוֹת – זֶה הָיָה בְּלֵיל חֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט – וְהַשִּׁפְחָה הוֹצִיאָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת עֲצִיצֵי־הַפְּרָחִים מִן הַבַּיִת אֶל הָאַכְסַדְרָה לְנַקּוֹת אֶת חַלּוֹנוֹת הַבַּיִת וְקִירוֹתָיו, וַתִּשְׁכַּח לַהֲשִׁיבָם עַל מְקוֹמָם. וּבֵין הָעֲצִיצִים הָיָה אֶחָד מְזֻיָּף: רָקוּם מֵחוּטֵי צֶמֶר צָבוּעַ עַל חוּטֵי בַּרְזֶל, וְדִמְיוֹנָם כְּעַנְפֵי עֵץ, וַעֲלֵיהֶם רִמּוֹנִים, אַגָּסִים וְתַפּוּחִים חַכְלִילֵי־לְחָיַיִם.
כֻּלָּם עָמְדוּ צְפוּפִים עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, וּמִמַּעַל לָהֶם דָּלַק פַּנָּס, אֲשֶׁר תָּלוּ שָׁם לְהָאִיר אֶת הַדֶּרֶךְ לָאוֹרְחִים הַמְבַקְּרִים בַּבָּיִת.
וְהַצִּפּוֹר יָשַׁב עַל כַּדּוֹ – נִים וְלֹא נִים. הוּא הִשְׁתַּקַּע בְּגַעְגּוּעָיו עַל צִפּוֹרָתוֹ, וּבְשִׁירָתוֹ שֶׁחִבֵּר לִכְבוֹדָה – וַיִּשְׁכַּח אֶת מְקוֹמוֹ.
וְנִדְמָה לוֹ, שֶׁהַפַּנָּס הוּא הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ; הָעֲצִיצִים הֵם עֲצֵי־הַיַּעַר וְהוּא יוֹשֵׁב וּמְחַכֶּה לְצִפּוֹרָתוֹ, שֶׁתָּשׁוּב אֵלָיו עִם קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנִים.
וְהִתְחִיל מְזַמֵּר מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ.
הַשָּׁעוֹן אֲשֶׁר בָּאוּלָם הִשְׁמִיעַ דְּפִיקוֹת מְמֻשָּׁכוֹת כְּאָצִיל מְפַהֵק מִתּוֹךְ שִׁעֲמוּם: אַחַת…שְׁתַּיִם…שָׁלשׁ…שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה דְפִיקוֹת.
קוֹל הַדְּפִיקוֹת לֹא הִגִּיעַ לְאָזְנֵי הַצִּפּוֹר; וְאוּלָם בְּכָל־זֹאת הִזְדַּעְזַע מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ. הוּא חָשׁ בַּחֲלוֹמוֹ רֶגַע נִכְבָּד וְיָקָר; רֶגַע שֶׁבֵּין אַחֲרִית הַשָּׁנָה וְרֵאשִׁית הַשָּׁנָה.
כִּי הֲלֹא רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הַיּוֹם בַּיַּעַר!
וַיִּיקָץ.
וַיִּתְעוֹרְרוּ גַם הָעֲצִיצִים. גַּם הֵמָּה הִרְגִּישׁוּ בִּשְׁנָתָם אֵיזֶה דָבָר נוֹרָא, וְלֵחָם הִתְחִיל מְסוֹבֵב בִּמְהִירוּת בְּעוֹרְקֵיהֶם.
“לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵבוּ וְתֵחָתֵמוּ!” –צִפְצֵף הַצִּפּוֹר.
וְאוּלָם הוּא פָּנָה בְּבִרְכָתוֹ אֶל הֶעָצִיץ הַמְזֻיָּף – בַּעַל הַתַּפּוּחִים הָאַדְמוֹנִים וְהָאַגָּסִים הַיְרוֹקִים.
וְהֶעָצִיץ הַמְזֻיָּף בַּעַל הַתַּפּוּחִים הָאַדְמוֹנִים וְהָאַגָּסִים הַיְרוֹקִים זָקַף אֶת קוֹמָתוֹ וּשְׁנֵי רִמּוֹנִים הִתְנוֹעֲעוּ עַל חָזֵהוּ בְּגַאֲוָה, וְהוּא עָמַד וְשָתַק.
– לְמִי אַתָּה מְדַבֵּר, צִפּוֹר? – קָרְאוּ לוֹ יֶתֶר הַפְּרָחִים – הֲלֹא מְזֻיָּף הוּא! אֵין הוּא שׁוֹמֵעַ בְּרָכוֹת.
– מְזֻיָּף?! –מִשְׁתּוֹמֵם הַצִּפּוֹר – מַה זֶּה מְזֻיָּף?
– לִבּוֹ בַּרְזֶל, וְתַפּוּחָיו צֶמֶר צָבוּעַ; בַּקֹּר לֹא יִקְפָּא, בַּחֹם לֹא יִפְרַח, וְאֵין בִּרְכַּת אֱלֹהִים עָלָיו.
– כֵּן? – עָנָה הַצִּפּוֹר – וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי! אִם כֵּן בִּרְכָתִי עֲלֵיכֶם, צְמָחִים טוֹבִים! לְשָׁנָה טוֹבָה, לִשְׁנַת אוֹר וְטַל וּפִרְחֵי רֵיחַ תִּכָּתֵבוּ.
– גַּם אַתָּה, צִפּוֹר נָעִים!
וְהִתְחִיל הַצִּפּוֹר מְזַמֵּר בִּרְכַּת הַשָּׁנָה בַּחֲרוּזִים יָפִים מְצַלְצְלִים, וַיְבַשֵּׂר יֶרֶק יְעָרִים, חֹם שֶׁמֶשׁ אָבִיב, תְּחִיַּת צְמָחִים וְאַהֲבַת צִפֳּרִים.
שָׁמַע הַקֶּרַח הַלָּבָן שֶׁעַל הַחַלּוֹנוֹת וַיִּכָּלֵם, וַיִּמַּס מִבּוּשָׁה.
שָׁמְעוּ הָעֵצִים הָעֲרוּמִים, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן, וַיִּזְקְפוּ אֶת קוֹמָתָם לְהַבִּיט בְּעַד הַחַלּוֹן אֶל הַמְזַמֵּר הַנִּפְלָא, וַיָּנִיעוּ לוֹ בְּרָאשֵׁיהֶם:
“אָמֵן! – גַּם אַתָּה, גַּם כָּל הַצִּפֳּרִים! בַּשָּׁנָה הַזֹּאת הוֹסַפְנוּ עֲנָפִים לְקִנִּים חֲדָשִׁים וּלְדוֹר חָדָשׁ!”
בֵּין כֹּה וָכֹה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וּמְשָׁרֵת הַבַּיִת הֵבִיא עֲנָפִים יְבֵשִׁים לְהַסִּיק בָּם אֶת הַתַּנּוּר וּלְהָחֵם אֶת הַחֲדָרִים.
וַיְהִי בֵּינֵיהֶם עָנָף אֶחָד מְסֻבָּךְ וְיָבֵשׁ, אֲשֶׁר הֵקִים שָׁאוֹן בְּהִכָּנְסוֹ. הוּא הָיָה עֲנַף עֵץ אֶחָד, שֶׁעָמַד עַל קֶבֶר אִישׁ רָשָׁע, וְקִוָּה כָּל יָמָיו, שֶׁיִּגְדַּל וְיִהְיֶה יָד לְקַרְדֹּם.
וּבְשָׁמְעוֹ שִׁירוֹת הַצִּפּוֹר לְאָבִיב וְלִתְחִיָּה – קָצַף קֶצֶף גָּדוֹל, וַיִּקְרָא בְּקוֹל: “שֶׁקֶר הוּא מִנַּבֵּא! אֵין תְּחִיָּה! אֵין אָבִיב! יֵשׁ רַק כְּפוֹר, שֶׁלֶג, וְקַרְדֹּם מוֹלֵךְ בְּכִפָּה! חַכּוּ, עַד שֶׁאָבוֹא לְתוֹךְ קוֹפַת הַקַּרְדֹּם, וְאָז – קֵץ לְכָל עֲצֵי הַיַּעַר וּלְכָל הַצִּפֳּ…!”
וְלֹא הִסְפִּיק הֶעָנָף לִגְמֹר אֶת דְּבָרָיו, כִּי הִכְנִיסוֹ הַמְשָׁרֵת לְתוֹךְ הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת וַיִּתְעַלֵּף.
הָעֲצִיצִים הֵנִיעוּ עָלָיו אֶת רָאשֵׁיהֶם בַּאֲנָחָה, וְהַצִּפּוֹר שָׁר עָלָיו קִינָה קְצָרָה.
רַק הֶעָצִיף הַמְזֻיָּף לֹא נָע וְלֹא זָע, וַיְנַעְנַע אֶת רִמּוֹנָיו עַל חָזֵהוּ.
וְהָאֵשׁ אֲשֶׁר בַּתַּנּוּר שָׁלְחָה לָשׁוֹן לִקְרָאתוֹ וַתִּלְחַשׁ:
“סוֹף־סוֹף־סוֹף! כָּכָה יִהְיֶה גַם סוֹפְךָ!”
אָז הִתְפַּלְּלוּ הָעֲצִיצִים וְהַצִּפּוֹר תְּפִלָּה קְצָרָה עַל כָּל הַבּוֹגְדִים בַאֲחֵיהֶם, כִּי יִבְרָא לָהֶם אֱלֹהִים לֵב טָהוֹר לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה; וְאַחֲרֵי כֵן בִּקְשׁוּ הָעֲצִיצִים אֶת הַצִּפּוֹר שֶׁיְּסַפֵּר לָהֶם אֵיזֶה סִפּוּר יָפֶה לִכְבוֹד הֶחָג.
– טוֹב הַדָּבָר – עָנָה הַצִּפּוֹר – הִנְנִי לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵעֵץ אֶחָד, שֶׁבָּנִיתִי עָלָיו אֶת קִנִּי בְּטֶרֶם נָפַלְתִּי בִּידֵי שׁוֹבַי. הָעֵץ הַזֶּה שָׁמַע אֶת הַסִּפּוּר מֵאָבִיו זְקֵנוֹ, שֶׁשְּׁמָעוֹ מִפִּי תֹמֶר יַחֲסָן גָּדוֹל אֶחָד.
הַצִּפּוֹר סָגַר אֶת עֵינָיו לְמֶחֱצָה, הִפְשִׁיל אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהִתְחִיל לְסַפֵּר:
– הָיֹה הָיָה בִּסְבִיבוֹת יְרוּשָׁלַיִם אִישׁ אֶחָד – וּמִיכָה שְׁמוֹ. וּבָנָה לוֹ הָאִישׁ מִיכָה בַּיִת עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה יְרוּשָׁלָיְמָה. וְכָל הַדְּרָכִים הָיוּ מוֹלִיכִים אָז יְרוּשָׁלָיְמָה. וְכָל הָעֵצִים הָיוּ מַבְשִׁילִים אָז אֶת פֵּרוֹתֵיהֶם בִּשְׁבִיל יְרוּשָׁלָיִם; אֲבָל הָאִישׁ מִיכָה בָּנָה לוֹ בַּיִת עַל אֵם הַדְּרָכִים.
וּבָנָה לוֹ הָאִישׁ מִיכָה אֶת בֵּיתוֹ לֹא מֵעֵץ; כִּי חָס עַל הַיַּעַר, וְלֹא חָפֵץ לְהָנִיף בַּרְזֶל עַל צֶמַח חַי – וַיִּבֶן אֶת בֵּיתוֹ אֲבָנִים וְחֵמָר.
וְנָטַע לוֹ הָאִישׁ מִיכָה תֹּמֶר לִפְנֵי בֵּיתוֹ; וְלֹא חָפַר אֶת אַדְמַת מַטָּעוֹ בְּאֵת וּבְמַעְדֵּר; כִּי שָׂנוֹא שָׂנֵא מֵעוֹדוֹ אֶת הַבַּרְזֶל הַמַּרְבֶּה מָוֶת בָּעוֹלָם. בְּצִפָּרְנָיו חָפַר בּוֹר, וַיִּטַּע בּוֹ אֶת מַטָּעוֹ.
וְעָמַד הָאִישׁ מִיכָה עַל אֵם הַדְּרָכִים; וְהָיָה אִם רָאָה אִישׁ נוֹשֵׂא עוֹפוֹת כְּפוּתִים לְמָכְרָם בָּעִיר, וְקָנָה אוֹתָם הָאִישׁ מִיכָה וְהִתִּיר חַרְצֻבּוֹתָם, וְשִׁלַּח אוֹתָם לַחָפְשִׁי.
גַּם מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הָיָה קוֹנֶה יוֹנִים וְשׁוֹלְחָן חָפְשִׁי.
וּמַטָּעוֹ שִׂגְשֵׂג וַיִּגְדַּל וַיַּעַשׂ צַמֶּרֶת מִלְמַעְלָה וְצֵל מִתַּחַת.
וְהֵכִין הָאִישׁ מִיכָה שֻׁלְחָן וְכִסְאוֹת תַּחַת הַתֹּמֶר הָרַךְ, כִּסְאוֹת הַרְבֵּה־הַרְבֵּה; וְכָל אֲשֶׁר עָבַר עַל בֵּיתוֹ, לֹא הָלַךְ מִשָּׁם עַד אִם סָעַד אֶת לְבָבוֹ עַל שֻׁלְחָן מִיכָה.
וְשִׁלְּמוּ הָאוֹרְחִים לְמִיכָה מְחִיר אָכְלָם בְּכֶסֶף מָלֵא; אֲבָל בְּטֶרֶם עָבַר הָאוֹרֵחַ מֵעַל בֵּיתוֹ הֵשִׁיב מִיכָה בַּחֲשַׁאי אֶת הַכֶּסֶף לְכִיס בְּעָלָיו; וְלֹא יָדַע אִישׁ כִּי חִנָּם אָכַל עַל שֻׁלְחָן מִיכָה.
וְכַאֲשֶׁר עָזְבו הָאוֹרְחִים אֶת הַשֻׁלְחָן, יָרְדוּ הַצִּפֳּרִים מֵעַל הָעֵץ, וַתֹּאכַלְנָה אֶת הַנּוֹתָר וַתִּשְׂבַּעְנָה וַתּוֹתַרְנָה.
וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר שָׁם אִישׁ־הָאֱלֹהִים קָדוֹשׁ וַיֹּאכַל עַל שֻׁלְחַן מִיכָה, וַיָּקָם וַיְשַׁלֵּם לוֹ בְּמֵיטַב כַּסְפּוֹ.
וּמִיכָה לָקַח הַכֶּסֶף וַיְשִׁיבֵהוּ בַּחֲשַׁאי אֶל אַמְתַּחַת הַנָּבִיא.
אַךְ הַנָּבִיא הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, וַיִּפֶן אֶל מִיכָה וַיֹּאמַר:
– יוֹדֵעַ אֲנִי, מִיכָה, אֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְאַמְתַּחְתִּי וְאֵת אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה לְכָל הָאוֹרְחִים וּלְכָל הַצִּפֳּרִים; לָכֵן שְׁמַע אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי אוֹהֵב אַתָּה אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים בְּעוֹלָמוֹ; וְרַק אֶת הַבַּרְזֶל אַתָּה שׂוֹנֵא, אֶת הַמָּוֶת וְאֶת הַבַּרְזֶל, לָכֵן דַּע: אִם תִּזְכֶּה אַתָּה אוֹ אֶחָד מִבָּנֶיךָ לֶאֱכֹל אֶת הַתְּמָרִים אֲשֶׁר יָבִיא הָעֵץ הַזֶּה – וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם אֶת הַתְּמָרָה הָרִאשׁוֹנָה, וְתַם הַבַּרְזֶל מִן הָאָרֶץ; הָאֲדָמָה תוֹצִיא פִּרְיָהּ מֵעַצְמָהּ, וְיַד הָאָדָם לֹא תִשְׁלַט עוֹד בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם לְהָבִיא אֶת הַמָּוֶת בְּלֹא עֵת.
וַיַּעַבְרוּ יָמִים וְשָׁנִים, וּמִיכָה שָׁמַר אֶת הַדָּבָר.
וְהָעֵץ הָלַךְ וְגָדַל, הָלַךְ וְשִׂגְשֵׂג, וּלְשִׂמְחַת לֵב מִיכָה וּבָנָיו הַנֵץ נִצָּה וְהִתְחִיל לִגְמֹל פֶּרִי.
הַצִּפּוֹר הֵשַׁח אֶת רֹאשׁוֹ וַיֵּאָנַח תַּמְרוּרִים; וְהָעֲצִיצִים הֵנִיעוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם וַיַּבִּיטוּ אֶל הַמְסַפֵּר בְּקֹצֶר רוּחַ: חֲפֵצִים הָיוּ לָדַעַת תֵּכֶף, מֶה הָיָה סוֹף הַדָּבָר.
וְלֹא יָכֹל הַצִּפּוֹר לָשׁוּב לְסִפּוּרוֹ, עַד אֲשֶׁר שָׁר קִינָה קְצָרָה, וַיָּשָׁב לְסַפֵּר:
– בַּשָּׁנָה הַהִיא עָלוּ אוֹיְבִים לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלַיִם, וַיַּחֲרִיבוּ אֶת הָעִיר, וַיַּגְלוּ אֶת כָּל יוֹשְׁבֶיהָ, וְגַם אֶת מִיכָה וּבָנָיו נָהֲגוּ בַּשִּׁבְיָה.
– וְהָעֵץ? וְהַתְּמָרִים?! – שָׁאֲלוּ הָעֲצִיצִים.
– הָעֵץ הִבְשִׁיל אֶת תְּמָרָיו בַּיּוֹם הַהוּא; וְאוּלָם לֹא מִיכָה וְלֹא בָּנָיו לֹא אָכְלוּ מֵהֶם.
הָאִילָנוֹת אֲשֶׁר עָמְדוּ מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן וְשָׁמְעוּ אֶת הַסִּפּוּר הִזְדַּעַזְעוּ וַיָּנִיעוּ בְּעַנְפֵיהֶם, כְּאִלּוּ רָצוּ לִמְרֹד בַּשָּׁמַיִם עַל הֶעָוֶל הַנּוֹרָא, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה לָאִישׁ מִיכָה.
וּבָרֶגַע הַזֶּה הִסְתָּעֲרָה סוּפָה בַּחוּץ וַתְּפַזֵּר עֲרֵמוֹת שֶׁלֶג וַתָּקָם שָׁאוֹן רָב. חָפְצָה הַסּוּפָה לְהַשְׁתִּיק קוֹל הַצִּפּוֹר, לְבַל יִשָּׁמַע סִפּוּרוֹ בַּחוּץ. וְהַצִּפּוֹר מְסַפֵּר לָעֲצִיצִים:
– אָז נִשְׁבַּע הַתֹּמֶר, וְגַם הַשְׁבַּע הִשְׁבִּיעַ אֶת עֲנָפָיו וְאֶת פִּרְיָם, שֶׁיֵּצְאוּ לְבַקֵּשׁ אֶת בְּנֵי מִיכָה בַּגּוֹלָה וְיַאֲכִילוּם מִתִּמְרֵיהֶם.
אֶת הַתְּמָרָה הָרִאשׁוֹנָה אָכַל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר כָּבַשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם, וַאֲשֶׁר הוֹלִיךְ אֶת מִיכָה בַּגּוֹלָה.
וַיִּתָּחַב לוֹ הַגַּרְעִין בִּגְרוֹנוֹ וַיֵּחָנֵק.
וַיּוֹבִילוּ אֶת הַמֶּלֶךְ אֶל אַרְצוֹ, וַיְנַתְּחוּ שָׁם אֶת גְּוִיָּתוֹ, וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַגַּרְעִין מִגְּרוֹנוֹ.
– וּמֶה עָשׂוּ בַּגַּרְעִין?
– זְרָקוּהוּ הַחוּצָה, וַיִּתְעָרֶה בָּאָרֶץ וַיַּעַשׂ בַּד.
וּבְנֵי מִיכָה הָיוּ לַעֲבָדִים בָּעִיר הַהִיא, וַיִּגְדְּלוּ וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים וַיּוֹלִידוּ בָּנִים.
וַיִּגְדַּל גַּם הַבַּד וַיְהִי לְעֵץ; וְאַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת עָשָׂה פֶּרִי.
– וּבְנֵי מִיכָה?
– בְּנֵי מִיכָה מֵתוּ, וּבְנֵי־בָנָיו יָצְאוּ עִם אֲדוֹנֵיהֶם לָגוּר בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.
אֵינִי זוֹכֵר אֶת שֵׁם הָאָרֶץ, אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה בְּנֵי מִיכָה. נִקְרָא לָהּ בְּשֵׁם “אַחֶרֶת”. וְאֶת הָעִיר, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמֶּנָּה נִקְרָא “עָרִיצָה”.
וְהָעִיר“אַחֶרֶת” אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת הִיא עִיר־מְלוּכָה; וּלְמַלְכָּהּ – שֶׁבַע נָשִׁים וְשֶׁבַע פִּילַגְשִׁים, וּלְכָל אִשָּׁה וּפִילֶגֶשׁ – שִׁבְעָה בָּנִים וְשֶׁבַע בָּנוֹת.
וַיְהִי הַיּוֹם וַתָּבוֹא עַל הַמֶּלֶךְ מַָחֲלָה קָשָׁה וּמְסֻכֶּנֶת מְאֹד; וְהַמַּחֲלָה לֹא הָיְתָה מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר תַּפֵּלְנָה אֶת הָאִישׁ לְמִשְׁכָּב, וְנַפְשׁוֹ תָּקוּץ בְּכָל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל; וְנַהֲפוֹךְ הוּא: הוּא אָכַל יוֹתֵר וְשָׁתָה יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי־הָאָדָם; וְאַךְ בְּכָל בֹּקֶר וּבֹקֶר נָחָה עָלָיו רוּחַ־רָעָה, וַיָּקָם וַיַּהֲרֹג אֶחָד מִבָּנָיו.
הַשּׁוֹטִים אֲשֶׁר בָּעִיר אָמְרוּ, כִּי הַמֶּלֶךְ רוֹצֵחַ פָּשׁוּט; אֲבָל הָרוֹפְאִים אָמְרוּ וְהֶחְלִיטוּ, שֶׁזּוֹהִי מַחֲלָה מְסֻּכֶּנֶת; וְאָמְרוּ, שֶׁאֵין לוֹ כָּל תְּרוּפָה, בִּלְתִּי אִם יֹאכַל תְּמָרִים מִן הָעֵץ הַצּוֹמֵחַ בָּעִיר “עָרִיצָה”.
וּמֶלֶךְ “עָרִיצָה” לֹא חָפֵץ לִמְכֹּר מִתְּמָרָיו לְמֶלֶךְ “אַחֶרֶת” בִּלְתִּי אִם יִתֵּן לוֹ אֶת פִּילַגְשָׁיו וְאֶת בְּנוֹתָיו לִשְׁפָחוֹת.
וַיֵּצְאוּ שְׁנֵי הַמְּלָכִים לַמִּלְחָמָה.
אֲלָפִים וּרְבָבוֹת נָפְלוּ בַּמִּלְחָמָה הַהִיא; וּבָאַחֲרוֹנָה נִצַּח מֶלֶךְ “אַחֶרֶת” וַיִּקַּח לוֹ תְּמָרִים כְּחֶפְצוֹ.
רַק תְּמָרָה אַחַת אָכַל הַמֶּלֶךְ – וַיָּשָׁב לְאֵיתָנוֹ.
וְאֶת הַגַּרְעִין הִשְׁלִיךְ תַּחַת שֻׁלְחָנוֹ, וַיִּפֹּל בַּסֶּדֶק אֲשֶׁר בֵּין קַרְשֵׁי הָרִצְפָּה, וַיִּשְׁכַּב שָׁם.
וַיְהִי הַמֶּלֶךְ בָּרִיא וְאֵיתָן, אַךְ הַטּוֹבָה בִּנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ חָלְתָה וַתִּפֹּל לְמִשְׁכָּב.
וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים, שֶׁאֲוִיר הַבַּיִת הַלַּח מַזִּיק לָהּ.
וַיַּהֲרֹס הַמֶּלֶךְ אֶת הֵיכָלוֹ, וַיִּבֶן לוֹ הֵיכָל בְּמָקוֹם אַחֵר.
וַיָּאֶר הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַגַּרְעִין, וְטַל שָׁמַיִם הִשְׁקָהוּ לַיְלָה וְלַיְלָה וַיִּתְעָרֶה וַיּוֹצֵא בַּד.
וְשָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה עָבְרָה וְהַבַּד הָיָה לְעֵץ נוֹשֵׂא תְּמָרִים.
– וּבְנֵי מִיכָה?
– בְּנֵי מִיכָה מָרְדוּ בַּאֲדוֹנֵיהֶם וַיִּבְרָחוּ.
– אָנָה בָּאוּ?ּ
– לֹא נוֹדַע. וְאוּלָם אַחַת הִיא אָנָה הָלְכוּ: הֲלֹא עַל כּן תִּסְעַרְנָה סוּפוֹת וּזְוָעוֹת בְּכָל יְמוֹת הַחֹרֶף, לָשֵׂאת אֶת הַגַּרְעִינִים הָרוֹדְפִים אַחֲרֵי בְּנֵי מִיכָה; וַהֲלֹא עַל כֵּן יֹאכְלוּ יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל תְּמָרִים בְּ“רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת”; וְחוֹשֵׁב כָּל אֶחָד בְּלִבּוֹ: “אוּלַי מִבְּנֵי מִיכָה אֲנִי! וְאוּלַי תְּמָרָה זוֹ שֶׁאֲנִי אוֹכֵל – מִבְּנֵי־בָנָיו שֶׁל תֹּמֶר מִיכָה הִיא!”
– הַאֻמְנָם אוֹכְלִים יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל תְּמָרִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה? – מִשְׁתּוֹמְמִים הָעֲצִיצִים – אֲנַחְנוּ לֹא רָאִינוּ כָּזֹאת עַד הַיּוֹם.
– אוּלַי לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא אֲדוֹנֵיכֶם!
הָעֲצִיצִים פָּנוּ אֶל דֶּלֶת הַמִּסְדְּרוֹן, וּמִסֶּדֶק צַר אֲשֶׁר בַּמְּזוּזָה נוֹצְצוּ אוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת: “שַׁ־דַּ־י”. רָאָה גַּם הַצִּפּוֹר – וַיִּשְׁתּוֹמֵם.
וְהֶעָצִיץ הַמְזֻיָּף זָקַף אֶת קוֹמָתוֹ וַיְנַעֲנַע אֶת רִמּוֹנָיו עַל חָזֵהוּ.
– אָכֵן, עַתָּה נִזְכַּרְתִּי – לָחַשׁ עָצִיץ אֶחָד – רָאִיתִי שָׁם זֶה מִקָּרוֹב… כְּעֵין עֵץ קָטָן… עֵץ מְזֻיָּף וְנֵרוֹת דּוֹלְקִים עָלָיו…וּמַמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת… אוּלַי זֶהוּ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר?
נִעֲנַע הַצִּפּוֹר בְּרֹאשׁוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה כְּאוֹמֵר: “לֹא, לֹא זֶה!”
וְהִתְחִילוּ מִתְלַחֲשִׁים הָעֲצִיצִים וְהַצִּפּוֹר וְגַם הָעֵצִים אֲשֶׁר בַּחוּץ נִעְנְעוּ לָהֶם בְּרֹאשָׁם; אֲבָל כָּל אֲשֶׁר דִּבְּרוּ נִשְׁאַר בְּסוֹד.
וְלַמָּחֳרָת יָצְאוּ הַיְלָדִים אֶל צִפּוֹרָם הָאָהוּב, וּבְיָדָם – עֵץ קָטָן מְזֻיָּף וְעָלָיו מַמְתַּקִּים וּמִגְדָּנוֹת – וַיִּתְּנוּ לַצִּפּוֹר אֶת חֶלְקוֹ.
– לֹא, לֹא זֶהוּ, יְלָדִים טוֹבִים! – צִפְצֵף הַצִּפּוֹר – תְּמָרִים, יְלָדִים! אִכְלוּ תְּמָרִים מֵאֶרֶץ הַתְּמָרִים! מֵעֵצוֹ שֶׁל מִיכָה!
וְחָשְׁבוּ הַיְלָדִים, כִּי שָׂמֵחַ הוּא הַצִּפּוֹר עַל הַמַּמְתַּקִּים, שֶׁעַל הָעֵץ הַמְזֻיָּף, וַיּוֹסִיפוּ לָתֵת לוֹ.
אָז הֵנִיעַ עֲלֵיהֶם הַצִּפּוֹר בְּרֹאשׁוֹ, וּפָנָה אֶל הַחַלּוֹן לִשְׁפֹךְ אֶת שִׂיחוֹ לִפְנֵי הָעֲצִיצִים עַל הַיְלָדִים, שֶׁאֵינָם מְבִינִים לְשׁוֹן צִפֳּרִים; אֲבָל הָעֲצִיצִים כְּבָר לֹא הָיוּ שָׁם. הֵם הוּשְׁבוּ לִמְקוֹמָם.
הֵבִינָה רַק הַמְּזוּזָה, אֲשֶׁר בְּסֶדֶק הַסִּפִּים; אֲבָל הִיא נִכְלְמָה, וְהִסְתַּתְּרָה עָמֹק עָמֹק בְּסִדְקָהּ.
אַחֲרֵי מוֹת יוֹסֵף, הַשַּׁלִּיט בְּמִצְרַיִם, שָׁכְחוּ הַמִּצְרִים מַהֵר אֶת כָּל הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּהֶם. וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ וַיְשַׁעְבֵּד אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹתָם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם, לַעֲבָדִים, עַבְדֵי עוֹלָם; וְרַק בְּנֵי שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ בְּנֵי חוֹרִין, כִּי הֵם הָיוּ מַשְׂכִּילִים וּמְלֻמָּדִים בְּכָל חָכְמָה וּמַדָּע; וּמִי שֶׁהוּא חָכָם וּמְלֻמָּד, אֵינוֹ יָכֹל לִמְכֹּר אֶת חֻפְשׁוֹ וּרְצוֹנוֹ, כִּי יִבְחַר בְּמָוֶת חָפְשִׁי מֵחַיֵּי־עֶבֶד. וְגַם פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם נָתַן לָהֶם חֹפֶשׁ, כִּי הֵבִיאוּ לוֹ בְּחָכְמָתָם תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יָכְלוּ לְהָבִיא לוֹ בַּעֲבוֹדָתָם בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים.
וַיִּהְיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבָדִים וַיִּרְמְסוּ בְּחֹמֶר וַיִּלְבְּנוּ לְבֵנִים, וַיַּעַבְדוּ כָּל עֲבוֹדָה קָשָׁה מִן הַבֹּקֶר וְעַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה, וְלֹא הִפְסִיקוּ אֶת עֲבוֹדָתָם, בִּלְתִּי אִם לֶאֱכֹל אֲרֻחָה דַלָּה וְלִישֹׁן שֵׁנָה קְצָרָה, כְּסוּס וּכְפֶרֶד. כִּי הֵן גַּם לְסוּס וּלְפֶרֶד יִתְּנוּ אֲרֻחָה וּמְעַט מְנוּחָה לְבַל יָמוּתוּ מֵרָעָב וּמֵרֹב עֲבוֹדָה. וּמְנוּחָה כִּמְנוּחַת הַסּוּס וַאֲרֻחָה כַּאֲרֻחַת הַפֶּרֶד נִתְּנוּ גַם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְבַל יִגְוְעוּ מֵרָעָב וּלְבַל יִכָּשְׁלוּ בַּעֲבוֹדָתָם הַקָּשָׁה, כִּי מַה יַּעֲשׂוּ הַמִּצְרִים בְּלֹא עֲבָדִים?
וּבְּנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד; וְכָל אִשָּׁה וְאִשָּׁה מִנְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה יוֹלֶדֶת שִׁשָּׁה בָּנִים בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, שִׁשָּׁה בָּנִים – שִׁשָּׁה עֲבָדִים.
וַיִּרְבּוּ הָעֲבָדִים וַיֵּלְכוּ הָלוֹךְ וָרַב. וּלְאַט לְאַט הִתְרַגְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָעַבְדוּת וְהֵחֵלּוּ לֶאֱהֹב אֶת נוֹגְשֵׂיהֶם וּלְכַבֵּד אֶת הַשֵּׁבֶט הַמַּכֶּה אוֹתָם. וּלְאַט־לְאַט הִתְרַגְּלוּ אֶל הַשּׁוּמִים וְאֶל הַבְּצָלִים, שֶׁהָיוּ מַאֲכִילִים אוֹתָם בִּימֵי הַחוֹל, וְאֶל “סִיר הַבָּשָׂר”, שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם בִּימֵי חַגֵּי הַמִּצְרִים. וּבַבֹּקֶר־בַּבֹּקֶר הִשְׁכִּימוּ הָעִבְרִים־הָעֲבָדִים לַעֲבוֹדָתָם, וְאָכְלוּ אֶת אֲרֻחָתָם, וּבֵרְכוּ אַחֲרֶיהָ לֵאמֹר: “בְּרוּכִים הָאֲדוֹנִים וּבְרוּכָה הָעַבְדוּת! כִּי לוּלֵא הָאֲדוֹנִים מִי הָיָה נוֹתֵן לָנוּ שׁוּמִים וּבְצָלִים כְּנַפְשֵׁנוּ שָׂבְעֵנוּ?” וְכֵן הָיוּ מְלַמְּדִים גַּם אֶת בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לְבָרֵךְ אֶת נוֹגְשֵׂיהֶם וְלֶאֱהֹב אֶת הָעַבְדוּת.
וּבְנֵי שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ הַמְלַמְּדִים בְּיִשְׂרָאֵל; וְהִשְׁכִּימוּ בַּבֹּקֶר־בַּבֹּקֶר, וְסָבְבוּ בֵּין אֲחֵיהֶם וְלִמְּדוּ אוֹתָם לֶאֱהֹב אֶת הַחֹפֶשׁ וְלִשְׂנֹא אֶת הָעַבְדוּת, וְסִפְּרוּ לָהֶם כִּי הַבְטֵחַ הִבְטִיחַ אֱלֹהִים לַאֲבוֹתֵיהֶם לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הָאָרֶץ וְלָתֵת לָהֶם “אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ”. שָׁמְעוּ הָעֲבָדִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ: “מָה אַתֶּם חֲפֵצִים, בְּנֵי לֵוִי? הַלְהַדִּיחֵנוּ מֵעֲבוֹדָתֵנוּ הַנְּעִימָה וְלָקַחַת לָכֶם אֶת שׁוּמֵינוּ וּבְצָלֵינוּ הַטּוֹבִים?! וַאֲנַחְנוּ נָמוּת בָּרָעָב?!”
וַיָּקוּמוּ מִן הָעָם וַיַּהַרְגוּ רַבִּים מִן הַמְלֻמָּדִים וְאֶת הַנִּשְׁאָרִים גֵּרְשׁוּ מֵעַל פְּנֵיהֶם בְּחֶרְפָּה. רָאָה זֹאת אַחַד הַמְלַמְּדִים וּשְׁמוֹ אֶפְרַיִם, וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָדוֹל; אָז אָמַר אֶל לִבּוֹ: “אַךְ לַשָּׁוְא נַשְׁחִית דְּבָרֵינוּ עַל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה! הֵם נוֹלְדוּ בְּעַבְדוּת, יָנְקוּ חֲלֵב שִׁפְחָה וְגָדְלוּ עַל בִּרְכֵּי הוֹרִים־עֲבָדִים אֲשֶׁר נָטְעוּ בִּלְבָבָם אַהֲבָה לַעֲבוֹדָתָם הַשְּׁפָלָה. עָלֵינוּ לְהִתְיָאֵשׁ אֵפוֹא מִן הַגְּדוֹלִים וְלִפְנוֹת אֶל הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים. אוּלַי נוּכַל לְגַדֵּל מֵהֶם דּוֹר שֶׁל בְּנֵי־חוֹרִין!”
וַיְהִי הַיּוֹם וְאֶפְרַיִם עוֹמֵד עַל הַיְאוֹר, מַבִּיט אֵלָיו וּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ לֵאמֹר: – כַּמָּה מֵאוֹת מִיַּלְדֵי יִשְׂרָאֵל כְּבָר בָּלַע הַיְאוֹר הַזֶּה! כַּמָּה מֵהֶם אָכְלּו הַדָּגִים אֲשֶׁר בַּיְאוֹר.
וַיָּסֵב אֶת פָּנָיו מֵהַיְאוֹר כִּי לֹא יָכֹל לְהַבִּיט אֵלָיו מִכְּאֵב לֵב. וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה וַיַּרְא וְהִנֵּה יְלָדִים קְטַנִּים, אֲשֶׁר לֹא יִצְלְחוּ עוֹד לַעֲבוֹדָה, מִשְׁתַּעַשְׁעִים וּמִתְגּוֹלְלִים בַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיְאוֹר. – עוֹד שָׁנָה, שְׁנָתַיִם – חָשַׁב אֶפְרַיִם בְּלִבּוֹ – וְגָדְלוּ הַיְלָדִים, וְהָיוּ לַמִּצְרִים עוֹד אֶלֶף עֲבָדִים. וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָדוֹל וַיָּסֵב אֶת פָּנָיו מֵהֶם וַיִּפֶן אֶל הַיְאוֹר. וּבָעֵת הַהִיא יָרַד עוּץ הַנַּעַר – בֶּן הַמֶּלֶךְ וְיוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר – הוּא וַעֲבָדָיו לִרְחֹץ בַּיְאוֹר. וְהַנַּעַר הִרְחִיק מִן הַחוֹף אֶל תּוֹךְ הַמַּיִם, וְהַגַּלִּים גֵּרְפוּהוּ וַיִּסְחָפוּהוּ הָלְאָה הָלְאָה, וְלֹא יכֹל הַנַּעַר לַעֲמֹד בִּפְנֵי שֶׁטֶף הַגַּלִּים וַיָּחֶל לִטְבֹּעַ. וְהַשָּׂרִים וְהָעֲבָדִים אֲשֶׁר עָמְדוּ עַל שְׂפַת הַיְאוֹר צָעֲקוּ מָרָה: הוֹשִׁיעוּ! הַצִּילוּ! אַךְ גַּם אֶחָד מֵהֶם לֹא חֵרֵףְ נַפְשׁוֹ לָרֶדֶת הַמַּיְמָה לְהַצִּיל אֶת הַנַּעַר הַטּוֹבֵעַ. וְאֶפְרַיִם רָאָה וַיִּשְׁכַּח רֶגַע אֶת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲבִי הַנַּעַר עוֹשֶׂה לְעַמּוֹ וְאֶת כָּל הַלַּחַץ אֲשֶׁר הוּא לוֹחֵץ אוֹתָם, וַיִּקְפֹּץ הַמַּיְמָה וַיִּמְשֵׁהוּ מִבֵּין הַגַּלִּים.
כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שָׁלַח לִקְרֹא לְאֶפְרַיִם וַיֹּאמַר: נָקְבָה שְׂכָרְךָ, אִישׁ טוּבִי וְכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ אֶתֵּן לְךָ עַל הַחַיִּים וְהַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם בְּנִי!"
וְהַמֶּלֶךְ אָמַר בְּלִבּוֹ, כִּי יְבַקֵּשׁ לוֹ אַרְמוֹן גָּדוֹל וְשָׂדוֹת וְגַנִּים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, וּכְבָר בָּחַר לוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ אַרְמוֹן טוֹב וְגַן נֶחְמָד לָתֵת לוֹ. וְאֶפְרַיִם חָשַׁב מְעַט וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי, יֻתַּן חֹפֶשׁ לִנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וּלִבְנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן, עַד אֲשֶׁר תִּמְלֶאנָה לָהֶם חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה”.
וַיִּצְחַק הַמֶּלֶךְ בְּלִבּוֹ וַיֹּאמַר" “אָכֵן אֵין בִּינָה בְּלֵב עַם־הָעֲבָדִים הַזֶּה! אֲנִי חָפֵץ לְהַעֲשִׁירוֹ עשֶׁר רַב וְלָתֵת לוֹ כָּבוֹד וִיקָר, וְהוּא מְבַקֵּשׁ חֹפֶשׁ לַיְלָדִים וְלַנָּשִׁים!”
וַיּתֵּן הַמֶּלֶךְ צַו, וְיַלְדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, חֲבוּקִים בִּזְרוֹעוֹת אִמּוֹתֵיהֶם, יָצְאוּ חָפְשִׁים, עַד מְלֹאת לָהֶם חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
וְאוּלָם גַּם כַּאֲשֶׁר מָלְאוּ לָהֶם חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה הַשָּׁנָה וַיָּשׁוּבוּ לִלְבֹּן לְבֵנִים, לֹא שָׁבוּ כַּעֲבָדִים. כִּי כְּבָר לִמְּדָם אֶפְרַיִם לֶאֱהֹב אֶת הַחֹפֶשׁ וּלְתַעֵב אֶת הָעַבְדוּת, וַיִּתֶּן תִּקְוָה בְּלִבָּם כִּי יָבוֹא הַיּוֹם וְיֵצֵא יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרַיִם. וַיִּהְיוּ הַבָּנִים הָאֵלֶּה רוֹמְסִים בְּחֹמֶר וְלוֹבְנִים לְבֵנִים וְעוֹשִׂים כָּל עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, אַךְ בִּלְבָבָם הָיוּ בְּנֵי־חוֹרִין, וְכַאֲשֶׁר שָׁלְמָה עֲבוֹדַת הַיּוֹם הִבִּיטוּ אֶל נוֹגְשֵׂיהֶם בְּגַאֲוָה וּבוּז, כַּאֲשֶׁר יַבִּיט הָאָדוֹן אֶל עַבְדוֹ.
וְשָׁנָה אַחַר שָׁנָה עוֹבֶרֶת וְאֶפְרַיִם מְלַמֵּד אֶת תַּלְמִידָיו הַצְּעִירִים חָכְמָה וָדַעַת וְנוֹטֵעַ בִּלְבָבָם אַהֲבָה לְעַמָּם וְגַעְגּוּעִים לְחֹפֶשׁ. וְכֹה גִדֵּל לוֹ אֶפְרַיִם דּוֹר צָעִיר מָלֵא רוּחַ עֹז וּגְבוּרָה, דּוֹר אוּהֵב אֶת הַחֹפֶשׁ, וַיִּקָּרְאוּ הַצְּעִירִים אַמִּיצֵי הַלֵּב בְּשֵׁם “בְּנֵי אֶפְרַיִם” עַל שְׁמוֹ. וְהָיָה אִם רָאוּ הַמִּצְרִים עִבְרִי צָעִיר, אַמִּיץ לֵב וְהוֹלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה – וְאָמְרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ: זֶה “בֶּן־אֶפְרַיִם”, לֵאמֹר: מִתַּלְמִידֵי אֶפְרַיִם הוּא!
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָבוּ תַלְמִידָיו מְאֹד וַיָּקוּמוּ כֻּלָּם יוֹם אֶחָד וַיֹּאמְרוּ: “הָבָה, אַחִים! נֵצֵא אֶת אֶרֶץ הָעֲבָדִים לָלֶכֶת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִבְטִיחַ אֱלֹהִים לַאֲבוֹתֵינוּ. לָמָּה זֶה נַעֲבֹד פֹּה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים כְּעַבְדֵי עוֹלָם?!”
וְאֶפְרַיִם שָׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם וַיֵּעָצֵב אֶל לִבּוֹ מְאֹד וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: “אַל נָא, בָּנַי! אַל נָא, בָּנַי! אַל נָא תַּעַזְבוּ אֶת עַמְּכֶם בַּצַר לוֹ, כִּי לֹא תַצְלִיחוּ. חַכּוּ נָא עַד אֲשֶׁר יְרַחֵם אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ וְשָׁלַח אֶת מַלְאָכוֹ וְהוֹצִיאוֹ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת!”
אֲבָל הֵם אָמְרוּ: “גַּם אֱלֹהִים לֹא יְרַחֲמֵנוּ עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה כִּי אֵינֶנּוּ עוֹד עֲבָדִים, כִּי יָקָר לָנוּ לָמוּת כִּבְנֵי חוֹרִין מִחְיוֹת כַּעֲבָדִים!”
וַיֵּצְאוּ בְּנֵי אֶפְרַיִם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד רָמָה, וְאִישׁ לֹא עָמַד בִּפְנֵיהֶם, כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל הַמִּצְרִים. וְאֶפְרַיִם אָהַב מְאֹד אֶת תַּלְמִידָיו, וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד לְעָזְבָם לְנַפְשָׁם, וַיֹּאמֶר: “אֵלְכָה גַם אֲנִי עִמָּהֶם, וְאִם יִקְצֹף עֲלֵיהֶם אֱלֹהִים וִימִיתֵם, אָמוּתָה עִמָּהֶם גַּם אָנִי!” וַיֵּצֵא אֶפְרַיִם עִם תַּלְמִידָיו הַמִּדְבָּרָה.
וַיֵּצֵא עֲמָלֵק לְהִלָּחֵם בָּם; אַךְ בְּנֵי אֶפְרַיִם הֶרְאוּ אֶת גְּבוּרָתָם הַנִּפְלָאָה וַיַּכּוּ אֶת עֲמָלֵק לְפִי חֶרֶב, וְאוּלָם לֹא לָקְחוּ כָּל אִישׁ בַּשֶּׁבִי, כִּי אָמְרוּ: “אֵיכָכָה נִגְזֹל מֵאִישׁ אֶת חֻפְשׁוֹ? כִּי מַה הוּא הָאִישׁ שֶׁאֵינוֹ חָפְשִׁי? הֲלֹא טוֹב מֵחַיָּיו הַמָּוֶת.”
וּבְכָל אֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְּנֵי אֶפְרַיִם הֶרְאוּ גְבוּרָה נִפְלָאָה, וַיַּפִּילוּ חִתִּיתָם עַל כָּל שׁוֹכְנֵי הַמִּדְבָּר. וְלֹא חָפֵץ אֱלֹהִים לַהֲבִיאָם אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ בְּעוֹד אֲחֵיהֶם נַעֲנִים וְאוֹכְלִים שׁוּמִים וּבְצָלִים בְּמִצְרַיִם, וַיִּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם רוּחַ תּוֹעָה וַיִּתְעוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ דֶרֶךְ. אָז אָמְרוּ רַבִּים לָשׁוּב מִצְרַיְמָה וּלְחַכּוֹת שָׁם, עַד אֲשֶׁר יָבוֹא אֱלֹהִים לִפְדּוֹת אֶת כָּל הָעָם, אֲבָל אֶפְרַיִם רַבָּם הֱנִיאָם מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, פֶּן יְרַפּוּ אֶת יְדֵי הָעָם וְנוֹאֲשׁוּ מִגְּאֻלָּה. וַיִּשְׁמְעוּ הַתַּלְמִידִים בְּקוֹל מוֹרָם וַיִּכָּנְעוּ מִפְּנֵי רְצוֹן אֱלֹהִים, וַיֵּלְכוּ הָלוֹךְ וְתָעֹה בַּמִּדְבָּר וַיָּבוֹאוּ אֵילִמָה.
וְאֶפְרַיִם הִתְגַּעְגַּע מְאֹד עַל הַיְלָדִים הַטּוֹבִים אוֹהֲבֵי הַחֹפֶשׁ, אֲשֶׁר הִשְׁאִיר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי אָהוֹב אָהַב מְאֹד יְלָדִים וּנְעָרִים קְטַנִּים, וַיָּחֶל מִדַּאֲבוֹן לֵב וַיָּמָת בְּאֵילִם וַיִּקָּבֵר שָׁם.
וְכַעֲבֹר שָׁנָה אַחַת יָצְאוּ עַל קִבְרוֹ מִשְּׁתֵּי עֵינָיו שְׁנֵי עֲצֵי זַיִת – וּמֵהֶם לָקְחוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שֶׁמֶן לַמָּאוֹר לִמְנוֹרַת הַמִּשְׁכָּן, וּמִלְּבָבוֹ, אֲשֶׁר חָשַׁב תָּמִיד מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת עַל הַיְלָדִים, וּמִפִּיהוּ, אֲשֶׁר דִּבֵּר תָּמִיד דְּבָרִים טוֹבִים, דִּבְרֵי נִחוּמִים וְשַׁעֲשׁוּעִים לַנְּעָרִים – יָצְאוּ שִׁבְעִים תְּמָרִים.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וַיֵּלְכוּ בַּמִּדְבָּר, וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה. וַיִּרְעֲבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה לָהֶם מַה לֶאֱכֹל; כִּי לֹא הִמְטִיר עוֹד עֲלֵיהֶם מָן מִן הַשָּׁמַיִם. וַיָּפוּצוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה לְבַקֵּשׁ עֲצֵי פְּרִי, וְלֹא מָצְאוּ. וַיֵּצְאוּ הַיְלָדִים גַּם הֵם לְבַקֵּשׁ לָהֶם אֹכֶל, וַיִּמְצְאוּ מַהֵר אֶת שִׁבְעִים הַתְּמָרִים וַיָּרוּצוּ וַיְבַשְּׂרוּ הַדָּבָר בַּמַּחֲנֶה. וַיֹּאכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הַתְּמָרִים כְּנַפְשָׁם שָׂבְעָם, וְאַחֲרֵי־כֵּן שֵׁרְשׁוּ אֶת שִׁבְעִים הַתְּמָרִים, וַיִּקְחוּם עִמָּם, וּבְבוֹאָם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל נְטָעוּם שָׁם, וַיִּשְׂאוּ פְּרִי רַב עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
מִפְּרִי הַתְּמָרִים הָהֵם אוֹכְלִים יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּיוֹם חֲמִשָּׁה־עָשָׂר לְיֶרַח שְׁבָט. וְהַתְּמָרִים הָהֵם מְתוּקִים מִכָּל הַתְּמָרִים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם, וְלַיְלָדִים יִמְתְּקוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְאִישׁ זָקֵן. וּבְיוֹם הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר לְיֶרַח שְׁבָט מְתוּקִים הַתְּמָרִים הָהֵם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל יְמוֹת הָשָּׁנָה. וּכְבָר בָּחֲנוּ נְעָרִים רַבִּים וְאָכְלוּ תְמָרִים לְמָחֳרַת הַיּוֹם הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר, וְלֹא מָצְאוּ בָּהֶם אֶת הַטַּעַם וְהַמְּתִיקוּת שֶׁהִרְגִּישׁוּ בָּהֶם יוֹם אֶתְמוֹל.
כֹּה מֵת הֶחָכָם אֶפְרַיִם, אוֹהֵב הַיְלָדִים בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ, וְהַיְלָדִים, אֲשֶׁר הָיוּ בְּמִצְרַיִם, יָדְעוּ אַת אַהֲבָתוֹ הָרַבָּה וּדְבָרָיו הַנְּעִימִים, אֲבָל לֹא אָכְלוּ אֶת תְּמָרָיו. וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר בַּגּוֹלָה אוֹכְלִים אֶת תְּמָרָיו, אֲבָל אֵינָם יוֹדְעִים מִי הוּא זֶה אֶפְרַיִם הַמְלֻמָּד וּמֶה הָיָָה לַיְלָדִים.
הַאוֹהֲבִים אַתֶּם, בָּנִים, אֶת הַיְאוֹר הַשָּׁקֵט שָׁם מִחוּץ לָעִיר, הַיְאוֹר הַמַּבִּיט הַשָּׁמַיִמָה וְצוֹחֵק חֶרֶשׁ אֶל הַיַּעַר הַצּוֹמֵחַ עַל שְׂפָתוֹ וְרוֹמֵז לַצִּפֳּרִים הַטָּסוֹת מִמָּעַל? הָאוֹהֲבִים אַתֶּם לִשְׁכַּב עַל שְׂפָתוֹ וְלִסְפֹּר אֶת קְמָטָיו? וּמִי מִכֶּם, אֲשֶׁר הִטָּה לִפְעָמִים אֶת אָזְנוֹ לְשִׂיחַת הַצְּפַרְדְּעִים הַשּׁוֹכְנוֹת שָׁם?
הַפַּטְפְּטָנִיּוֹת הָאֵלֶּה מַרְבּוֹת לְדַבֵּר לְעֵת־עֶרֶב וְעַל כֵּן גַּם רֹב דִּבְרֵיהֶן שֶׁקֶר וְכָזָב, כִּי בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל שֶׁקֶר; וְגַם קָשֶׁה לְהָבִין אֶת דִּבְרֵיהֶן, כִּי כָל אַחַת מִתְאַמֶּצֶת לְהָרִים קוֹלָהּ עַל קוֹל רְעוּתָהּ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר לֹא כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ אֵיזֶה דָבָר חָדָשׁ, כִּי אִם רַק לְמַעַן לֹא יִשָּׁמַע קוֹל חַבְרוֹתֶיהָ. אַךְ בַּצָּהֳרַיִם תַּמְעֵטְנָה לְדַבֵּר, וְעַל כֵּן יֵשׁ אֲשֶׁר תְּסַפֵּרְנָה אָז גַּם דְּבַר אֱמֶת. וּמִן הַפַּטְפְּטָנִיּוֹת הָאֵלֶּה שָׁמַעְתִּי סִפּוּר נָעִים, וְאוֹתוֹ אֲנִי חָפֵץ לְסַפֵּר לָכֶם. וְאֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה לֹא בָּדוּ הַצְּפַרְדְּעִים מִלִּבָּן, כִּי שַׁמְעוּ אוֹתוֹ מִפִּי שָׁפָן אֶחָד אֲשֶׁר קָץ בְּחַיָּיו וַיָּבוֹא לִטְבֹּעַ בַּיְאוֹר, וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפָתוֹ וַיְסַפֵּר לָהֶן אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה; בֵּינָתַיִם הֵחֵל הָרָעָב לְהָצִיק לוֹ, וַיִּשְׁכַּח אֶת דְּבַר בּוֹאוֹ אֶל הַיְאוֹר, וַיָּשָׁב אֶל מְאוּרָתוֹ לְפַצֵּחַ אֱגוֹזִים. וְהַשָּׁפָן גַּם הוּא לֹא בָּדָה אֶת הַסִּפּוּר מִלִּבּוֹ, כִּי אִם שְׁמָעוֹ מִפִּי אוֹפַנֵּי עֲגָלָה אַחַת מְלֵאָה עֳמָרִים, שֶׁלֹּא הָיְתָה מְשׁוּחָה זֶה מִכְּבָר, וַתִּתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת; הַצְּפַרְדְּעִים סִפְּרוּ לִי אֶת הַדְּבָרִים כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ מִפִּי הַשָּׁפָן, וְכַאֲשֶׁר שְׁמָעָם הוּא מִפִּי הָאוֹפַנִּים; אֲבָל יֵשׁ גַּם אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ מְעַט עַל הַסִּפּוּר, כִּי כָּבֵד מְאֹד לִצְפַרְדֵּעַ לְסַפֵּר אֵיזֶה סִפּוּר וְלִבְלִי לְהוֹסִיף דָּבָר מִשֶּׁלָּהּ.
וַאֲנִי שׁוֹכֵב אָז עַל הָעֵשֶׂב וּמַבִּיט מִן הַצְּפַרְדְּעִים וָהָלְאָה, כִּי נָעִים לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָן בְּעֵת אֲשֶׁר פְּנֵיהֶן לֹא יֵרָאוּ; וְגַם הַצְּפַרְדְּעִים עַצְמָן אֵינָן אוֹהֲבוֹת כִּי יַבִּיט אִישׁ אֲלֵיהֶן… אֲנִי שׁוֹכֵב וְהֵן מְסַפְּרוֹת וּמְשַׁסְּעוֹת כְּפַעַם בְּפַעַם אַחַת אֶת דִּבְרֵי רְעוּתָהּ; אַךְ יַעַן כִּי רוּחַ עַצְלוּת שְׁפוּכָה עֲלֵיהֶן בַּצָּהֳרַיִם, עַל כֵּן לֹא תְמַהֵרְנָה לְדַבֵּר, וְעַל כֵּן יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרָן. וְהֵן מְסַפְּרוֹת:
הָאִכָּר חָרַשׁ אֶת חֶלְקַת שָׂדֵהוּ וַיִּזְרַע בָּה זֶרַע פִּשְׁתִּים. וַיֵּצְאוּ עָבֵי־שָׁמַיִם לִרְאוֹת בִּמְלֶאכֶת הָאִכָּר, וַיִּרְאוּ כִּי הֵיטִיב הָעוֹבֵד הֶחָרוּץ לַחֲרשׁ וּלְשַׂדֵּד אֶת אַדְמָתוֹ וּלְיַשֵּׁר פָּנֶיהָ – וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּשְׁלְחוּ גַם הֵם אֶת בִּרְכָתָם – מָטָר וָגֶשֶׁם.
הַשֶּׁמֶשׁ יָצְאָה עַל הָאָרֶץ, וַתַּשְׁקֵף עַל הַחֶלְקָה הַזְּרוּעָה, וַתִּיטַב הַחֶלְקָה גַם בְּעֵינֶיהָ, וַתִּשְׁלַח אֶת קַוֶּיהָ אֶל תּוֹךְ בְּקִיעֵי הָאֲדָמָה לִלְחשׁ בְּאָזְנֵי הַזְּרָעִים כִּי בָּאָה הָעֵת שֶׁיֵּצְאוּ מִתּוֹךְ מַחֲבוֹאָם וְיַבִּיטוּ בִּפְנֵי הַשָּׁמַיִם. וַיְחַלֵּק הַשֶּׁמֶשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶם תַּכְשִׁיטִים וּמַלְבּוּשִׁים יְרוֹקִים, וְגַם נִטְפֵי מוֹר זָרַק עֲלֵיהֶם לְמַעַן הֱיוֹת לָהֶם רֵיחַ נָעִים; לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וְגִבְעוֹלֵי פִּשְׁתָּה עָמְדוּ בְּקוֹמָה זְקוּפָה וּבְשׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת עַל פְּנֵי הַחֶלְקָה; וּמִיּוֹם לְיוֹם הָלְכוּ וְגָבְהוּ וַיָּרִימוּ רֹאשׁ,וַיַּעַמְדוּ קוֹמְמִיּוּת, כְּחַיָּלִים עַל הַמִּשְׁמָר. בְּצִלָּם יָשַׁן לִפְעָמִים עוֹבֵר־אֹרַח שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם, וְרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו עוֹמְדִים סְבִיבָיו וְלוֹחֲשִׁים בְּאָזְנָיו: “אֲהַבְנוּךָ, אָב יָקָר!”
וְיֵשׁ אֲשֶׁר שְׁנֵי רוּחוֹת הִשְׁתּוֹבְבוּ וְהִתְנַגְּשׁוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, עַד כִּי הִכְרִיעַ הֶחָזָק אֶת הַחַלָּשׁ מִמֶּנּוּ, אָז בָּרַח הַמְנַצֵּחַ – וַיֵּחָבֵא בֵּין גִּבְעוֹלֵי הַפִּשְׁתָּה, וְהֵם הִסְתִּירוּהוּ בְּתוֹכָם וְהֵפִיצוּ אָז עַל סְבִיבָם רֵיחַ נָעִים מְאֹד. וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָרַב שָׁפָן לַחֲטֹף שׁוּעָל אוֹ זְאֵב, וְהִסְתַּתֵּר מִפָּנָיו בֵּין הַגִּבְעוֹלִים לְבַל יִרְאֵהוּ וְלֹא יָנוּס מִפָּנָיו.
וְאוּלָם אֶת הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים סִפֵּר רַק הַשָּׁפָן, אַךְ הַצְּפַרְדְּעִים הוֹסִיפוּ מִשֶּׁלָּהֶן, כִּי, בְּלִי סָפֵק, שַׁכְחָן הוּא הַשָּׁפָן הַמְסַפֵּר, וְהֶחֱלִיף שָׁפָן בְּשׁוּעָל וְשׁוּעָל בְּשָׁפָן; אוֹ אוּלַי טָעָה וְרָאָה שָׁפָן בּוֹרֵחַ וְחָשַׁב שֶׁהוּא שָׁפָן אוֹרֵב.
בְּאַחַד הַלֵּילוֹת הֵקִיצוּ הַגִּבְעוֹלִים מִתּוֹךְ חֲלוֹם נוֹרָא מְאֹד, וּמִכָּל הַחֲלוֹם הַהוּא לֹא זָכְרוּ דָבָר מִלְּבַד “חֲרָבוֹת לְטוּשׁוֹת”. וּבְהַבִּיטָם הַשָּׁמַיְמָה, וַיִּרְאוּ אֶת חֶרְמֵשׁ הַיָּרֵחַ – נִזְכְּרוּ, כִּי גַם הַחֲרָבוֹת הַלְּטוּשׁוֹת, אֲשֶׁר רָאוּ בַּחֲלוֹמָם הָיוּ כַּיָּרֵחַ הַלָּז, וַיֵּעָצְבוּ הַגִּבְעוֹלִים מְאֹד. וַיִּשְׂאוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה לַהֲקַת עוֹרְבִים עָפִים בַּמָּרוֹם, וּבֵינֵיהֶם הָיְתָה עוֹרְבָה אַחַת זְקֵנָה, אֲשֶׁר הֵעִידָה בְּעַצְמָהּ כִּי יוֹדַעַת הִיא לִפְתֹּר חֲלוֹמוֹת. וַיְסַפְּרוּ לָהּ הַגִּבְעוֹלִים אֶת חֲלוֹמָם. וַתַּךְ הָעוֹרְבָה בְּחַרְטוּמָהּ שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל הָאֲדָמָה, וַתְּקַרְקֵר קִרְקוּר אָרֹךְ, וְאַחֲרֵי כֵן פָּתְחָה: “לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת־רַבּוֹת מְאֹד עָמַד פֹּה עַל מְקוֹמְכֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים, יַעַר נֶחְמָד וְרַעֲנָן… וַיְהִי הַלַּיְלָה וַיַּחֲלֹם חֲלוֹם כַּחֲלוֹמְכֶם וָאֶפְתֹּר לוֹ אָז “קִצוּר יָמִים”, וְכַאֲשֶׁר פָּתַרְתִּי כֵּן הָיָה.”
וְעוֹרֵב אֶחָד עָמַד עַל אֶחָד מִגִּבְעוֹלֵי הַפִּשְׁתָּן וַיִּקְרָא: – קְרָא־קְרָא! בַּחֹרֶף הֶעָבָר בַּיַּעַר הָיִיתִי. שָׁם בָּדָד כְּנָזִיר הָיִיתִי… שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיּוֹם הִתְפַּלַּלְתִּי… וְעַל כָּל רֶמֶשׂ וּצְפַרְדֵּעַ שֶׁטָּרַפְתִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים בֵּרַכְתִּי, עַד כִּי “צַדִּיק הַיַּעַר” הָיִיתִי, וּפָנִים אֶל פָּנִים עִם מַלְאָכִים דִּבַּרְתִּי. וַיְהִי בְּיוֹם חֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט – הוּא יוֹם רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לְכָל צוֹמֵחַ – וָאֶשְׁמַע אֶת מַלְאַךְ הַיַּעַר גּוֹזֵר כְּלָיָה עֲלֵיכֶם, גִּבְעוֹלִים!
– הַס, שַׁקְרָן! – קָרְאוּ הַגִּבְעוֹלִים – הַאִם עֵצִים וְאִילָנוֹת אֲנַחְנוּ?! מַה לְמַלְאַךְ הַיַּעַר וְלָנוּ?!
– בְּיָדוּעַ שֶׁאַתֶּם עֵצִים! – עָנָה הָעוֹרֵב – הֲטֶרֶם תֵּדְעוּ זֹאת?! וּבַמֶּה טָמְנָה רָחָב אֶת הַמְרַגְּלִים, אִם לֹא בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ?! וַיִּתְחַלחֲלוּ הַגִּבְעוֹלִים מְאֹד, וַיָּנוּעוּ כָּל הַיּוֹם וַיִּתְפַּלְּלוּ לַשָּׁמַיִם עַל אֲרִיכוּת יָמִים, אַךְ לִבָּם לֹא שָׁקַט, וַיֵּדְעוּ כִּי תְפִלָּתָם לֹא נִתְקַבְּלָה. וַיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם זְמִיר־הַיַּעַר, וְאַחֲרָיו הֲמוֹן צִפֳּרֵי זִמְרָה, וַיֹּאמְרוּ הַגִּבְעוֹלִים זֶה אֶל זֶה: “הַמְזַמְּרִים הָאֵלֶּה יוֹדְעִים תָּמִיד לָשִׁיר נְעִימוֹת… אוּלַי יֵדְעוּ כָּכָה גַם לְהִתְפַּלֵּל… נְחַלֶּה נָא אֶת פְּנֵיהֶם וְיִשְׂאוּ תְּפִלָּה בַּעֲדֵנוּ!” וַיִּפְנוּ הַגִּבְעוֹלִים אֶל הַצִּפֳּרִים וַיֹּאמְרוּ:" צִפֳּרִים טוֹבוֹת, צִפֳּרִים יָפוֹת! כָּזֶה וְכָזֶה פָּתְרָה לָנוּ הָעוֹרְבָה הַזְּקֵנָה וְכָזֶה וְכָזֶה סִפֵּר לָנוּ הָעוֹרֵב הַנָּזִיר! אָנָּא, הִתְפַּלֵּלְנָה בַּעֲדֵנוּ כִּי נַאֲרִיךְ יָמִים, וַאֲנַחְנוּ נַבְטִיחֲכֶן בִּשְׂכַר תְּפִלַּתְכֶן אֶת הַזֶּרַע, אֲשֶׁר יִגְמֹל עָלֵינוּ."
– אֶת זַרְעֲכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ בְּמוֹתְכֶם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּחַיֵּיכֶם – עָנוּ הַצִּפֳּרִים בְּלַעַג וַתְּעוּפֶינָה הָלְאָה.
וּבָעֵת הַהִיא הִסְתַּתֵּר שָׁפָן אֶחָד בֵּין הַגִּבְעוֹלִים, כִּי נִבְהַל מְאֹד מִמַּשַּׁק כַּנְפֵי הַצִּפֳּרִים וַיִּבְרַח לְהֵחָבֵא; וּבְשָׁמְעוֹ אֶת מַעֲנֵה הַצִּפֳּרִים אָמַר: “אָכֵן כָּל מְשׁוֹרֵר הוּא פֶּתִי! הֲטֶרֶם תֵּדַעְנָה, פְּתַיּוֹת, כִּי מוֹת גִּבְעוֹלִים צְעִירִים לֹא יִתֵּן לָכֶם זֵרְעוֹנִים, כִּי אִם רֶשֶׁת וּמַלְכֹּדֶת?!”
שָׁמְעוּ הַגִּבְעוֹלִים וַיֵּעָצְבוּ מְאֹד: – הַאֻמְנָם רַק לְהָבִיא רָעָה בָּעוֹלָם נִבְרֵאנוּ, וְכָל בְּרָכָה לֹא תִמָּצֵא בָּנוּ? הַאֻמְנָם רַק רֶשֶׁת וּמַלְכֹּדֶת תְּהִי אַחֲרִיתֵנוּ, וְגַם נֶפֶשׁ רְעֵבָה אַחַת לֹא נַשְׂבִּיעַ בְּזַרְעֵנוּ?" – כֹּה הִתְאוֹנְנוּ הַגִּבְעוֹלִים הַטּוֹבִים וַיַּבִּיטוּ סְבִיבָם; וְרוּחַ עָבְרָה עֲלֵיהֶם וַתְּסַלְסֵל בְּשַׂעֲרוֹת רָאשֵׁיהֶם בְּחֶמְלָה רַבָּה – אַךְ הֵם הוֹרִידוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם לָאָרֶץ. הַגִּבְעוֹלִים הִבִּיטוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה יוֹנָה זְקֵנָה וּשְׁמוֹנַת אֶפְרוֹחֶיהָ עִמָּה טָסוֹת וּמְדַדּוֹת מִסָּבִיב לַחֶלְקָה וּמְבַקְשׁוֹת עָלֶה לַאֲרֻחַת־הַבֹּקֶר. וַיִּפְנוּ אֲלֵיהֶן הַגִּבְעוֹלִים וַיִּקְרְאוּ:
– יוֹנִים רַחֲמָנִיּוֹת! יוֹנִים אוֹהֲבוֹת! הֲתֶאֱהַבְנָה אֶת הַחַיִּים? הַיְדַעְתֶּן אֶת הַמָּוֶת? הַשְׁמַעְתֶּן מָהוּ “קִצּוּר יָמִים”? הֵן כָּזֹאת וְכָזֹאת נִבְּאָה עָלֵינוּ הָעוֹרְבָה הַקּוֹסֶמֶת וְכָזֹאת וְכָזֹאת שָׁמַע עָלֵינוּ הָעוֹרֵב הַנָּזִיר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת! הִתְפַּלֵּלְנָה נָא בַּעֲדֵנוּ וַהֲפֹכְנָה אֶת חֲלוֹמֵנוּ לְטוֹבָה, וְאִם יִשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת תְּפִלַּתְכֶן נִתֵּן מַחֲצִית פִּרְיֵנוּ לְאֶפְרוֹחִים יְתוֹמִים וּמַחֲצִיתָם לְשֶׁמֶן הַמָּאוֹר בְּבָתֵּי־הַתְּפִלָּה!
וְלֹא יָדְעוּ הָאֶפְרוֹחִים מַהוּ “מָוֶת” וּמַה זֶּה “קִצּוּר יָמִים”, אַךְ הַיּוֹנָה הַזְּקֵנָה בֵּאֲרָה לָהֶם, כִּי אֶת אֲחוֹתָם הַיָּפָה, אֲשֶׁר נָפְלָה מִן הַשּׁוֹבָךְ וְלֹא נָעָה וְלֹא זָעָה מִמְּקוֹמָה גַּם בִּקְרֹב אֵלֶיהָ הֶחָתוּל – לָקַח הַמָּוֶת, וְלָהּ הָיָה "קִצּוּר יָמִים!
וַיִּשְׁפְּכוּ הָאֶפְרוֹחִים דְּמָעוֹת לְזֵכֶר אֲחוֹתָם הַיָּפָה, וַיִּקְרְאוּ:" הָבָה וְהִתְפַּלַּלְנוּ בְּעַד הַגִּבְעוֹלִים הָאֻמְלָלִים, וְלֹא יִקָּחֵם הַמָּוֶת, כַּאֲשֶׁר לָקַח אֶת אֲחוֹתֵנוּ הַיָּפָה."
אַךְ הַיּוֹנָה הַזְּקֵנָה מָנְתָה מִסְפָּר לְאֶפְרוֹחֶיהָ וַתִּמְצָא תִשְׁעָה בְּמִסְפָּר – וְהִיא בִּכְלָל.
– נְצָרֵף נָא עוֹד אַחַת הַצִּפֳּרִים עִמָּנוּ – אָמְרָה הַיּוֹנָה – וְהִתְפַּלַּלְנוּ בְּצִבּוּר, כִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מָסְרָה לִי אִמִּי, וְהִיא שָׁמְעָה זֹאת מֵאִמָּהּ, וְאִמָּהּ קִבְּלָה אֶת הַדָּבָר מֵהוֹרֶיהָ – עַד הַדּוֹר הַשִּׁבְעִים וְהַשִּׁבְעָה לְפָנֵינוּ; וְהַדּוֹר הַהוּא לָמַד אֶת הַדָּבָר מִפִּי הַיּוֹנָה הַזְּקֵנָה, אֲשֶׁר קִנְּנָה בְּאַחַת מֵחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְהִתְפַּלְּלָה יוֹם־יוֹם עִם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְהוּא גִלָּה לָהּ אֶת הַסּוֹד הַהוּא לֵאמֹר: “תְּפִלָּה בְּצִבּוּר קוֹרַעַת שְׁחָקִים וְעוֹלָה עַד לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד”.
וַתִּשָּׂא הַיּוֹנָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא זַרְזִיר זָקֵן עוֹמֵד עַל הָעֲרָבִים, אֲשֶׁר בַּנַּחַל אֵצֶל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, וְהוּא שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבָה עֲמֻקָּה: חוֹקֵר הוּא לָדַעַת מַה בֵּין בְּשַׂר־אֶפְרוֹחִים לִבְשַׂר הַצְּפַרְדֵּעַ וְאֵיזֶה מֵהֶם מָתוֹק יוֹתֵר. וַתִּקְרָא אֵלָיו הַיּוֹנָה הַזְּקֵנָה וַתֹּאמֶר: “הָבָה נָא בַּעַל כְּנָפַיִם! הֲלִמְּדוּךָ הוֹרֶיךָ תְּפִלָּה? בּוֹא וְנִתְפַּלֵּל בְּעַד הַגִּבְעוֹלִים הָאֻמְלָלִים, שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בְּלֹא־עֵת”.
– אִם יוֹדֵעַ אֲנִי לְהִתְפַּלֵּל, תִּשְׁאָלִינִי, יוֹנָה פְּתַיָּה?! – עָנָה הַזַּרְזִיר כִּמְעַט נֶעֱלָב – וּמִי הוּא הַחַזָּן בַּעֲדַת הַזַּרְזִירִים, אִם לֹא אֲנִי? וּמִי הוּא הַמִּתְפַּלֵּל בְּעַד הַחוֹלִים? וּמִי מַזְכִּיר נְשָׁמוֹת שֶׁל צְפַרְדְּעִים מֵתוֹת, אִם לֹא אֲנִי? בּוֹאִי וְנַעֲרֹךְ תְּפִלָּה! אֲבָל בְּטֶרֶם אֶתְיַצֵּב לְהִתְפַּלֵּל אֵרֵד הַמַּיְמָה וְאֶטְבֹּל שָׁלשׁ טְבִילוֹת כְּמִנְהָגִי תָמִיד.
וַיֵּרֶד הַזַּרְזִיר לִטְבֹּל בַּנַּחַל, אַךְ בְּבוֹאוֹ אֶל שְׂפַת הַנַּחַל מָצָא שָׁם צְפַרְדְּעִים רַבּוֹת, וַיִּשְׁתַּעֲשַׁע עִמָּהֶן עֵת רַבָּה וַיִּשְׁכַּח אֶת הַטְּבִילָה וְהַתְּפִלָּה גַם יַחַד. וּבֵין כֹּה וָכֹה נָשְׂאוּ הַגִּבְעוֹלִים אֶת רָאשֵׁיהֶם וְהִנֵּה עֲגָלָה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֲלֵיהֶם, וְאוֹפַנֶּיהָ מַשְׁמִיעִים לֹא קוֹל שָׂשׂוֹן, כִּי אִם קוֹל אַנְחַת־עָיֵף. וְעוֹד רְגָעִים מִסְפָּר – וְהִנֵּה לִפְנֵיהֶם אִכָּר בַּעַל קוֹמָה זְקוּפָה, וּבְאַחַת מִיָּדָיו חֲצִי יָרֵחַ מַבְרִיק, כְּעֵין הַחֶרְמֵשׁ, אֲשֶׁר רָאוּ אָז בַּחֲלוֹמָם. וַיִּתְחַלְחֲלוּ הַגִּבְעוֹלִים וַיִּתְעַלְּפוּ; וְלֹא שָׁמְעוּ עוֹד וְלֹא רָאוּ עוֹד וְלֹא יָדְעוּ עוֹד מִכָּל אֲשֶׁר אִתָּם מְאוּמָה.
כַּאֲשֶׁר שָׁב רוּחָם אֲלֵיהֶם שָׁכְבוּ כְּבָר אֲלֻמּוֹת־אֲלֻמּוֹת בַּעֲגָלָה מְלֵאָה הַנִּגְרֶרֶת אַחֲרֵי צֶמֶד סוּסִים עֲיֵפִים, וְהָאוֹפַנִּים שָׁרְקוּ וַיִּלְחֲשׁוּ בְּאָזְנֵי הַגִּבְעוֹלִים דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא הֵבִינוּ הָאֻמְלָלִים אִם הֵם דִּבְרֵי נֶחָמָה אוֹ הֶסְפֵּד לַמֵּתִים.
כֹּה עָבְרוּ הָלְאָה עַד בּוֹאָם לִפְנֵי הַיְאוֹר הַשָּׁקֵט הַמַּבִּיט הַשָּׁמַיְמָה, וְצוֹחֵק חֶרֶשׁ אֶל הַיַּעַר הַצּוֹמֵחַ עַל שְׂפָתוֹ. שָׁמָּה הוּבְאוּ הָאֲלֻמּוֹת תַּחַת הַמַּיִם, וְהָאִכָּר שָׂם עֲלֵיהֶן אֲבָנִים כְּבֵדוֹת.
וַתֶּהֱמֶינָה הַצְּפַרְדְּעִים סְבִיבָן וַתְּקַרְקֵרְנָה; וְאוּלָם יַעַן אֲשֶׁר קִרְקְרוּ כֻּלָּן בְּבַת־אַחַת לֹא יָכְלוֹ הַגִּבְעוֹלִים לְהָבִין מָה הֵן מְקַרְקְרוֹת לָהֶן, אִם: “בְּרוּכִים הַבָּאִים!” אוֹ “צְאוּ לָכֶם מִפֹּה, גֵּרִים!” – כָּכָה שָׁכְבוּ שָׁם לְמַעֲצֵבָה יָמִים מִסְפָּר.
וּבְאַחַד הַיָּמִים הָהֵם נֶאֲחַז דָּג אֶחָד בַּגִּבְעוֹלִים בִּסְנַפִּירָיו, וַיִּתְוַדְּעוּ אֵלָיו הַגִּבְעוֹלִים, וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָבַר עֲלֵיהֶם, וַיַּזְכִּירוּ גַם אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר מִתַּחַת לְשָׁמַיִם בְּהִירִים וְשֶׁמֶשׁ מְאִירָה. אַךְ הַדָּג לֹא הֶאֱמִין לָאֻמְלָלִים הָהֵם וַיִּלְעַג לָהֶם וַיֹּאמֶר: “אֵיזֶה שָׂדֶה וְאֵיזוֹ חֶלְקָה? הֵן כָּל תֵּבֵל וּמְלוֹאָה הִיא רַק מַיִם וּבִצָּה! וְחֵלֶק קָטָן מִן הַתֵּבֵל הוּא מִכְמֹרֶת אֲשֶׁר קָצֶהָ הָאֶחָד בַּמַּיִם וְקָצֶהָ הַשֵּׁנִי, אוֹמְרִים, שֶׁהוּא “תַּנּוּר בּוֹעֵרָה” וְיֵשׁ אוֹמְרִים קַלַּחַת רוֹתַחַת; וְאָמְנָם אֵין אִישׁ מֵאִתָּנוּ יוֹדֵעַ מַה הוּא הַתַּנּוּר, וְאֵיכָכָה הִיא הַקַּלַּחַת, אַךְ הַפִּילוֹסוֹפִים אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ חֲכָמִים הֵם מְאֹד, וְהֵם מְסַפְּרִים גַּם אֶת אֲשֶׁר לֹא יֵדְעוּ; וְאוּלָם הַכֹּל מוֹדִים כִּי מִלְּבַד מַיִם, מִכְמֹרֶת, תַּנּוּר אוֹ קַלַּחַת אֵין כָּל דָּבָר בְּתֵבֵל – וְאַתֶּם חוֹלְמִים אִיזוֹ חֶלְקַת שָׂדֶה?! אֵין זֹאת כִּי אִם תּוֹאֲנָה אַתֶּם מְבַקְשִׁים לְהִתְאוֹנֵן עַל בִּצָּתֵנוּ. צְאוּ מִזֶּה, גֵּרִים, גּ־וֹ־יִ־י־ם!” וְהַדָּג הֵבִיא אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל כָּל הַדָּגִים וַיָּחֵלוּ לְצַעֵר אֶת הַגִּבְעוֹלִים הַאֻמְלָלִים וְלֹא נָתְנוּ לָהֶם מָנוֹחַ. וְאַחֲרֵי כֵן הוֹצִיאוּ עֲלֵיהֶם שֵׁם רַע, כִּי מֵעֵת שֶׁבָּאוּ הֵם בִּגְבוּל מֵימֵיהֶם הֵפִיצוּ סִרְחוֹן נוֹרָא וַתִּפְרֹץ מַגֵּפָה בֵּין הַדָּגִים.
וּמִקֵּץ יָמִים מִסְפָּר יָדְעוּ הַגִּבְעוֹלִים, כִּי בְּכָל הַלַּהַג אֲשֶׁר סִפֵּר לָהֶם הַדָּג הָיָה גַם דְּבַר־אֱמֶת; כִּי כַּאֲשֶׁר מָשׁוּם מִן הַמַּיִם, הֱבִיאוּם אֶל תּוֹךְ תַּנּוּר חַם; וַיִּתְעַלְּפוּ הַגִּבְעוֹלִים מֵרֹב הַחֹם וַיָּקִיצוּ כַּאֲשֶׁר הוּבְאוּ תַּחַת הַמַּפָּץ בִּידֵי אֵשֶׁת הָאִכָּר, אֲשֶׁר כִּתְּתָה אוֹתָם כַּתֵּת וְנַפֵּץ, וִילָדֶיהָ עוֹמְדִים סְבִיבָה וְשָׁרִים:
הַךְ עַד דַּכָּא
פִּשְׁתָּה דַקָּה!
מִן הַגִּבְעוֹלִים
חוּטִים שְׁזֹר –
מוֹךְ לְמָזוֹר
וּבְגָדִים –
לִילָדִים".
שָׁמְעוּ הַגִּבְעוֹלִים וַיִּתְנַחֲמוּ, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ: "אָכֵן לֹא לַשָּׁוְא חָיִינוּ, וְלֹא בְּלִי תוֹעֶלֶת נָמוּת! הָבָה, אַחִים, נָמוּתָה נָא בְּשִׂמְחָה! הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת הַיְלָדִים שָׁרִים “מוֹךְ לְמָזוֹר וּבְגָדִים לִילָדִים”. חוֹלִים רַבִּים מְחַכִּים לַמּוֹךְ שֶׁיּוֹצִיאוּ מִקִּרְבֵּנוּ, וַעֲרוּמִים מְצַפִּים לַבְּגָדִים שֶׁיַּעֲשׂוּ מֵחוּטֵינוּ!
וַיַּשְׁלִיכוּ הַגִּבְעוֹלִים אֶת קְלִפָּתָם מֵעֲלֵיהֶם, וְעַד מְהֵרָה הִזְהִירוּ בִּידֵי הָאִכָּרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל פִּשְׁתָּה נְקִיּוֹת וַאֲרֻכּוֹת, חֲלָקוֹת וְרַכּוֹת, כִּקְצֻוּתֹ רֹאשׁ עַלְמָה יְפֵהְפִיָּה.
וַתָּכֶן הָאֵם כֻּתֳּנוֹת לִילָדֶיהָ, וְחֵלֶק רַב מִן הַפִּשְׁתָּה בָּא אֶל בֵּית־הַמְּלָאכָה וַיַּעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ מוֹךְ; וַיִּקְחוּ מִמֶּנּוּ חוֹלִים רַבִּים לְפִצְעֵיהֶם; בְּחֵלֶק קָטָן מִן הַפִּשְׁתָּה אָרְגוּ מִכְמֹרֶת, וַיָּצוּדוּ אֶת הַדָּגִים הָאֶזְרָחִים, אֲשֶׁר הִתְעַלְּלוּ בַּגִּבְעוֹלִים הַגֵּרִים; וְחֵלֶק קָטָן מִמֶּנָּה לָקַח הַצַּיָּד לִסְתֹּם אֶת פִּי רוֹבֵהוּ, וַיֵּצֵא הַשָּׂדֶה לִירוֹת בַּצִּפֳּרִים.
וּבֵין עֳפָאֵי הָעֲרָבִים, אֲשֶׁר לֹא רָחוֹק מֵחֶלְקַת שְׂדֵה הָאִכָּר, עָמְדוּ צִפֳּרִים וַתְּצַפְצֵפְנָה; וּמִתּוֹךְ צִפְצוּפָן זָכְרוּ אֶת הַגִּבְעוֹלִים אֲשֶׁר עָמְדוּ לִפְנֵי יָמִים עַל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, וַתְּחִלֶּינָה לְהַתֵּל בָּהֶם וְלִלְעֹג לְאֵידָם. וּפִתְאֹם – “הַךְ!” הַצַּיָּד יָרָה מֵרוֹבֵהוּ וְהַצִּפֳּרִים נָפְלוּ אַרְצָה מִתּוֹךְ לַעֲגָן וְצִפְצוּפָן – –
וְסִפּוּר הַצְּפַרְדְּעִים עוֹד לֹא כָּלָה בָּזֶה; אַךְ בְּכָל עֵת אֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֶל “הָרוֹבֶה וְהַצִּפֳּרִים” הִתְחִילוּ מְרִיבוֹת אִשָּׁה עִם רְעוּתָהּ, זֹאת אוֹמֶרֶת: “שֶׁקֶר בְּפִיךְ!” וְזֹאת אוֹמֶרֶת: “אַתְּ הִיא כַּזְבָנִית!” וְלֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לְהַצִּיל דְּבַר־אֱמֶת מִפִּיהֶן.
בְּחֶדְרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד הָיוּ לוֹמְדִים רַק נְעָרִים מִבְּנֵי הָעֲנִיִּים. וְהָיָה אִם בָּא אִישׁ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד לִמְסֹר אֶת בְּנוֹ עַל יָדוֹ – וְשָׁאַל הַמְלַמֵּד אֶת הָאָב: “הֶעָשִׁיר אַתָּה אִם עָנִי?” וְאִם עָנָה הָאָב: “עָשִׁיר אֲנִי!” – שְׁלָחוֹ מֵעַל פָּנָיו וְלֹא קִבֵּל אֶת בְּנוֹ אֶל חֶדְרוֹ. וְאָהַב שְׁמוּאֵל אֶת תַּלְמִידָיו, וְגַם תַּלְמִידָיו אֲהֵבוּהוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר הָלַךְ, וּבְכָל אֲשֶׁר יָשַׁב – הָיוּ תַּלְמִידָיו סוֹבְבִים אוֹתוֹ וּדְבֵקִים בּוֹ. וְרָאוּ אוֹתוֹ שׂוֹנְאָיו וּמְקַנְּאָיו בְּתוֹךְ עַמּוֹ הַקָּטָן הַזֶּה וְאָמְרוּ: “הִנֵּה הַתַּרְנְגֹלֶת עַל אֶפְרוֹחֶיהָ!” וְלֹא יָדְעוּ הַפְּתָאִים הַלָּלוּ, כִּי לֹא אֶת גְּנוּתוֹ הֵם אוֹמְרִים, כִּי אִם אֶת שִׁבְחוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל וּגְנוּתָם הֵם, שֶׁהֵם כָּל־כָּךְ רָעִים, עַד כִּי אֲפִלּוּ אֶת הַיְלָדִים הַתְּמִימִים אֵינָם יְכוֹלִים לֶאֱהֹב; וּשְׁמוּאֵל הוּא כָּל־כָּךְ טוֹב עַד כִּי אֲפִלּוּ יְלָדִים מַכִּירִים בּוֹ וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ.
וּבַבֹּקֶר־בַּבֹּקֶר יָקוּמוּ הַתַּלְמִידִים הַטּוֹבִים וְעָזְבוּ מַהֵר אֶת בֵּית־אֲבוֹתָם, וְרָצוּ הַחַדְרָה לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי מוֹרָם וְלִשְׁמֹעַ תּוֹרָה מִפִּיו; וְהִתְפָּאֵר כָּל נַעַר וָנַעַר בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר: “אֲנִי אֶהְיֶה הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר אֲבָרֵךְ אֶת מוֹרִי בִּרְכַּת־הַבֹּקֶר”. אֲבָל תָּמִיד הָיוּ בָּאִים כֻּלָּם הַחַדְרָה בְּרֶגַע אֶחָד, וּכְאִלּוּ הָיְתָה בְּכֻלָּם נְשָׁמָה אַחַת – קָרְאוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחַד:
– שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי!
– עֲלֵיכֶם הַשָּׁלוֹם, תַּלְמִידַי, חֲבִיבַי! –יַעֲנֶה שְׁמוּאֵל בְּפָנִים מְאִירוֹת, וְיֵשְׁבוּ לִלְמֹד מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.
פַּעַם אַחַת – זֶה הָיָה בְּיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט – קָרָה לְכֻלָּם מִקְרֶה אֶחָד: כֻּלָּם אֵחֲרוּ לָבוֹא הַחַדְרָה. יָדְעוּ הַנְּעָרִים כִּי “חֲמִשָּׁה־עַשָׂר” הַיּוֹם. בְּיוֹם זֶה מְבִיאִים הַתַּלְמִידִים אֶל חֶדְרָם מִפֵּרוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל: תְּמָרִים, רִמּוֹנִים, צִמּוּקִים, שֶׁהֵם, לְפִי דִבְרֵי הָרַבִּי, עִנְּבֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁבִּהְיוֹתָם תְּלוּיִים שָׁם אֶשְׁכּוֹלוֹת עַל גַּפְנָם, הָיוּ רַעֲנַנִּים, גְּדוֹלִים וּמְלֵאִים; אַךְ מִיּוֹם שֶׁגָּלוּ מֵאַרְצָם לְחוּץ־לָאָרֶץ צָמְקוּ וְיָבְשׁוּ, וְאוּלָם גַּם בִּהְיוֹתָם יְבֵשִׁים עוֹדָם מְתוּקִים מֵהַשְּׁזִיפִים הַמְּלֵאִים וְהַגְּדוֹלִים. אֲבָל הַפֵּרוֹת הַלָּלוּ הֵם בְּיֹקֶר: אֵינָם נִקְנִים אֶלָּא בִּפְרוּטוֹת, וּפְרוּטוֹת אֵינָן מְצוּיוֹת בִּידֵי בְּנֵי עֲנִיִּים. פְּרוּטוֹת צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵאֵת אַבָּא וְאִמָּא, אַךְ אַבָּא מַבִּיט בְּכַעַס וְשׁוֹתֵק, וְאִמָּא נוֹזֶפֶת וְאוֹמֶרֶת: מֹחִי מִתְיַבֵּשׁ מִדְּאָגָה: “מֵאַיִן אֶקַּח כִּכַּר־לֶחֶם לַאֲרֻחַת־הַיּוֹם? וְרַעַבְתָּן זֶה – לְפֵרוֹת הוּא תָאֵב!”
– צָרִיךְ לְהִתְיָאֵשׁ הַיּוֹם מִפֵּרוֹת – גָמַר נַעַר אֶחָד בְּלִבּוֹ – אֲבָל אֵיכָכָה אָבוֹא הַחַדְרָה בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל נַעַר וָנַעַר בָּא וְיָדָיו מְלֵאוֹת?! טוֹב כִּי אֲאַחֵר הַיּוֹם מְעַט, וּבֵין כֹּה יֹאכְלוּ הַנְּעָרִים אֶת פֵּרוֹתֵיהֶם! וְכָכָה חָשַׁב כָּל נַעַר וָנַעַר בְּלִבּוֹ, וַיְאַחֲרוּ כֻּלָּם; וַיָּבוֹאוּ כֻּלָּם בְּרֶגַע אֶחָד אֶל הַחֶדֶר. אִישׁ אִישׁ מֵהֶם הִבִּיט לָאָרֶץ, לְבַל יִרְאֶה בְּעֵינָיו אֶת הַתְּאֵנִים הַמְּלֵאוֹת וְהַתְּמָרִים הַנּוֹצְצִים־לַחִים, הַצִּמּוּקִים הַשְּׁחַרְחָרִים וְהָרִמּוֹנִים הָאֲדֻמִּים, אֲשֶׁר בְּיַד רֵעָיו. אִישׁ־אִישׁ מֵהֶם חָשַׁב בְּלִבּוֹ, שֶׁכָּל חֲבֵרָיו מַבִּיטִים בְּוַדַּאי אֶל יָדָיו הָרֵיקוֹת וְצוֹחֲקִים בַּחַשַׁאי, –אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאוּ אַחֲרֵי כֵן, שֶׁכֻּלָּם בָּאוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת נִתְמַלֵּא לִבָּם שִׂמְחָה.
– גַּם אַתָּה לֹא הֵבֵאתָ כְּלוּם?
– אַבָּא אָמַר: אֵין כֶּסֶף. אֲנִי בָּכִיתִי, וְהוּא לֹא נָתַן.
– אָבִי שָׁתַק, אֲבָל נָתוֹן לֹא נָתַן כְּאָבִיךָ. וְאַתָּה?
– אֲנִי עָשִׂיתִי עַצְמִי כְּבוֹכֶה, אֲבָל אִמָּא קָדְמָה וּבָכְתָה…
– גַּם אִמִּי חָפְצָה, כִּמְדֻמַּנִי, לִבְכּוֹת, אֲבָל הִתְחִילָה גוֹעֶרֶת.
– וּמַה נַּעֲשֶׂה הַיּוֹם בִּשְׁעַת הַחֹפֶשׁ?
– רַעְיוֹן טוֹב עָלָה עַל לִבִּי – עָנָה בְּצַלְאֵל הַגָּדוֹל שֶׁבַּנְּעָרִים – הָבָה יְסַפֵּר אִישׁ־אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵיזוֹ מַעֲשִׂיָּה יָפָה, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה מֵעִנְיַן חֲמִשָּׁה־עָשָׂר.
– אוֹ עַל דְּבַר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל – הוֹסִיף נַעַר אַחֵר – אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא מְקוֹם הַפֵּרוֹת הַמְּתוּקִים שֶׁאוֹכְלִים הַיּוֹם.
– גַּם עַל דְּבַר יְעָרִים וְאִילָנוֹת – הִצִּיעַ בִּנְיָמִין הַקָּטָן בַּתַּלְמִידִים – כִּי חֲמִשָּׁה־עָשָׂר הֲלֹא הוּא רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת!
– וְגַם עַל צִפֳּרִים, הֲלֹא הַצִּפֳּרִים הֵם שְׁכֵנֵי הָאִילָנוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ: “מִבֵּין עֳפָאִים יִתְּנוּ קוֹל”!
וַתִּיטַב הָעֵצָה בְּעֵינֵי כָּל הַתַּלְמִידִים; וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה שְׁעַת הַחֹפֶשׁ הִפִּילוּ גוֹרָל מִי יְסַפֵּר רִאשׁוֹנָה וַיִּפלֹּ הַגּוֹרָל עַל בְּצַלְאֵל. וּבְצַלְאֵל מַעֲמִיד פָּנִים שֶׁל רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים: מְקַמֵּט מְעַט אֶת מִצְחוֹ, מַתְנֶה מֵרֹאשׁ, שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ בְּאֶמְצַע, וּמַתְחִיל לְסַפֵּר: – הַדָּבָר הָיָה בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים; עוֹד בְּטֶרֶם שֶׁנּוֹלַד תּוּבַל־קַיִן לוֹטֵשׁ הַבַּרְזֶל הָרִאשׁוֹן; וְהַיְּעָרִים לֹא יָדְעוּ עוֹד אֵימַת קַרְדֹּם, וְהַצְּמָחִים לֹא נִקְטְפוּ עוֹד בִּידֵי אָדָם, וְרַק כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה עִתָּם לָמוּת, הָיוּ מֵתִים מִיתַת נְשִׁיקָה…
– מַה זֹּאת מִיתַת נְשִׁיקָה? –שָׁאַל בִּנְיָמִין הַקָּטָן.
– מִיתַת נְשִׁיקָה הִיא מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.
– וּמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם מַה הִיא?
– מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא שֶׁלֹּא בִּידֵי אָדָם. אֲבָל אַל תַּפְסִיקֵנִי, קָטָן!
– אָז עוֹד לֹא חָל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לַיְּעָרוֹת בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט.
– וְאֵימָתַי חָל?
– אֵימָתַי? בְּוַדַּאי בְּכָל יוֹם שֶׁהָיוּ רוֹצִים הָיוּ עוֹמְדִים וּמִתְפַּלְּלִים. הֲלֹא יוֹדְעִים אַתֶּם, שֶׁהָאִילָנוֹת הֵם “בַּעֲלֵי תְפִלָּה”! וְאוּלַי הָיוּ עוֹשִׂים רֹאשׁ־הַשָּׁנָה בְּעֵת שֶׁהַרְבֵּה צִפֳּרִים בָּאוּ אֶל הַיַּעַר. אֶת זֹאת אֵינִי יוֹדֵעַ בָּרוּר: אֲבָל בָּרוּר הַדָּבָר שֶׁלֹּא בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר חָל.
– וּמֵהֵיכָן בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר?
– אִם לֹא כֵן לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה, שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם. אֲבָל לָמָּה זֶה תַפְסִיקוּנִי?! הֲלֹא הִתְנֵיתִי מֵרֹאשׁ! רוֹצִים אַתֶּם, מַפְסִיק אֲנִי לְגַמְרֵי.
– לֹא, לֹא! סַפֵּר וַאֲנַחְנוּ נִשְׁתֹּק.
– הִשָּׁבְעוּ לִי!
כָּל הַנְּעָרִים הוֹצִיאוּ אֶת צִיצִיּוֹתֵיהֶם וּנְשָׁקוּן, וּבְצַלְאֵל שָׁב אֶל סִפּוּרוֹ.
– אָז לֹא חָל עוֹד רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר, וְהָעֵצִים לֹא פָּחֲדוּ עוֹד אֶת הַבַּרְזֶל; וַיִּגְדְּלוּ הַיְּעָרִים לְרָחְבָּם וְלְעָמְקָם.
– רַק שְׁאֵלָה אַחַת, בְּצַלְאֵל! מַתִּיר אַתָּה לִי אֶת שְׁבוּעָתִי?
– מַתִּיר אֲנִי, אֲבָל רַק שְׁאֵלָה אַחַת!
– מַדּוּעַ רַק לְרָחְבָם וּלְעָמְקָם וְלֹא לְגָבְהָם?
– אֶת זֹאת חָפַצְתִּי בְּעַצְמִי לְבָאֵר לָכֶם: הֵמָּה יָרְאוּ, פֶּן יִגְבְּהוּ הַרְבֵּה־הַרְבֵּה, עַד כִּי יִגְּעוּ עַנְפֵיהֶם בַּשָּׁמַיִם הַקְּדוֹשִׁים, בַּשֶּׁמֶשׁ הַקָּדוֹשׁ וּבַכּוֹכָבִים הַקְּדוֹשִׁים!
וַיִּגְדְּלוּ הָעֵצִים לְרָחְבָּם וּלְעָמְקָם, וְלֹא נוֹעֲזוּ גַם לְהַבִּיט בִּפְנֵי הַשָּׁמַיִם, וַיִּהְיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר בַּיָּמִים הָהֵם נַנָּסִים. וַיִּסְתַּבְּכוּ הָעֵצִים אֶחָד בְּעַנְפֵי רֵעֵהוּ, עַד כִּי לֹא יָכְלוּ עוֹד קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ לַחֲדֹר בְּעַד הֶעָלִים, וַיְהִי חשֶׁךְ בַּיַּעַר; וְהָאֲדָמָה, אֲשֶׁר מִתַּחַת לָעֵצִים, לֹא יָדְעָה אִם יֵשׁ שָׁמַיִם פְּרוּשִׂים מִמַּעַל. וּבֵין הַסְּבָכִים מָצְאוּ לָהֶם מִקְלָט: זְאֵבִים, שׁוּעָלִים, אֲרָיוֹת וְכָל חַיָּה טוֹרֶפֶת. וְאִילָנֵי סְרָק עוֹד לֹא הָיוּ אָז בַּיְּעָרִים: כָּל הָעֵצִים לְמינֵיהֶם נָשְׂאוּ פְּרִי מָתוֹק לַחֵךְ.
– כְּתִמְרֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל?
– כֵּמְעַט כְּתִמְרֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל; אֲבָל בְּנֵי הָאָדָם לֹא אָכְלוּ מִן הַפֵּרוֹת הַמְּתוּקִים הָהֵם, כִּי פָּחֲדוּ לָבוֹא אֶל הַיַּעַר מִפְּנֵי הָאֲרָיוֹת וְהַנְּמֵרִים, אֲשֶׁר שָׁכְנוּ שָׁם. וַיִּפְּלוּ הַפֵּרוֹת עַל הָאָרֶץ וַיִּרְקְבוּ; וְאַחֲרֵי כֵן הִתְעָרוּ בָּאֲדָמָה, וַיִּשְׁלְחוּ בַּדִּים.
וְשָׁנָה שָׁנָה נוֹפְלִים פֵּרוֹת וְעוֹשִׂים בַּדִּים; וְהַבַּדִּים הוֹלְכִים וְרַבִּים, הוֹלְכִים וּגְדֵלִים, הוֹלְכִים וּמִתְפַּתְּחִים. וַיָּקָם דּוֹר חָדָשׁ בַּיַּעַר: עֵצִים צְעִירִים, רַעֲנַנִּים, יָפִים, זְקוּפִים. אַף קֶמֶט קַל לֹא נִרְאָה עַל קְלִפָּתָם. וַיִּרְבּוּ הַצְּעִירִים. וַיֵּצַר הַמָּקוֹם בַּיַּעַר. וְהַזְּקֵנִים הָיוּ אָמְנָם סַבְלָנִים גְּדוֹלִים, גַּם הִרְשׁוּ לַצְּעִירִים לִשְׁלֹחַ אֶת עַנְפֵיהֶם הָרַכִּים אֶל בֵּין עַנְפֵיהֶם הַסְּבוּכִים, הָעֲנָפִים הַזְּקֵנִים; וְלֹא הִקְפִּידוּ גַם אִם שָׂמוּ הַצְּעִירִים עֲנָפִים עַל שִׁכְמֵיהֶם וְגִזְעֵיהֶם, אֲבָל הַצְּעִירִים הִתְחִילוּ לְהִתְאוֹנֵן: “צַר לָנוּ הַמָּקוֹם! אֵיזֶה דֶרֶךְ כֶּסֶל בְּחַרְתֶּם לָכֶם, זְקֵנִים, לִצְמֹחַ רַק לָרֹחַב? הַשָּׁמַיְמָה, הַשָּׁמַיְמָה! נַגְבִּיהַּ אֶת עֲנָפֵינוּ לְמַעְלָה!”
וַיֶּחְרְדוּ הַזְּקֵנִים לְדִבְרֵי הַצְּעִירִים, כִּי חָשְׁבוּ אֶת הַדְּבָרִים לְחֵרוּף וְגִדּוּף כְּלַפֵּי הַשָּׁמַיִם הַקְּדוֹשִׁים וַיִּקְרְאוּ: – מָה אַתֶּם אוֹמְרִים, נְעָרִים שׁוֹבָבִים?! לַשָּׁמַיִם?! לַשֶּׁמֶשׁ? לַכּוֹכָבִים הַקְּדוֹשִׁים?!
– וּמַה כָּל הַצְּעָקָה, שֶׁאַתֶּם מַעֲמִידִים עָלֵינוּ, נַנָּסִים? – עָנוּ הַצְּעִירִים – אַדְּרַבָּה, אִם קְדוֹשִׁים הַשָּׁמַיִם בְּעֵינֵיכֶם, הֲלֹא טוֹב לָנוּ לְהִתְרוֹמֵם אֲלֵיהֶם, וְנִקָּדֵשׁ גַּם אָנוּ!
וַיְהִי רִיב בֵּין הַזְּקֵנִים וּבֵין הַצְּעִירִים, וְגַם דֻּבֵּי הַיַּעַר הִתְעָרְבוּ בַּדָּבָר וְחִוּוּ אֶת דַּעְתָּם כִּי צָדְקוּ הַזְּקֵנִים בְּרִיבָם; אֲבָל הַצְּעִירִים הֵנִיעוּ עֲלֵיהֶם בָּרֹאשׁ; יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ אֶת חֶפְצְכֶם, פְּרָאִים! סְבָכִים חֲדָשִׁים דְּרוּשִׁים לָכֶם לְמַעַן בְּנֵיכֶם הַקְּטַנִּים! צַר לָכֶם עַל חֶשְׁכַת הַיַּעַר שֶׁתִּתְמַעֵט! הַשָּׁמַיְמָה, הַשָּׁמַיְמָה נִתְרוֹמֵם! רַב לָנוּ לְהִשְׂתָּרֵג וּלְהִתְפַּתֵּל יַחַד; תִּרְאֶה גַם אַדְמָתֵנוּ, שֶׁיֵּשׁ שָׁמַיִם בְּהִירִים מִמַּעַל!
וַיִּקְצְפוּ הַצְּעִירִים עַל הַזְּקֵנִים, וְהַזְּקֵנִים עַל הַצְּעִירִים. מֶה עָשׂוּ? עָמְדוּ וְקָבְעוּ: “רֹאשׁ הַשָּׁנָה”, וַיָּקוּמוּ הַזְּקֵנִים לְהִתְפַּלֵּל.
– וְהַצְּעִירִים?
– הַצְּעִירִים, הֵם צְעִירִים, לֹא יָדְעוּ “עִבְרִי”.
וַיִּתְפַּלְּלוּ הַזְּקֵנִים לַשָּׁמַיִם, כִּי יִשְׁלְחוּ רָזוֹן וְאַבְנֵי־בָּרָד עַל הַדּוֹר הַצָּעִיר הַמַּלְעִיב בַּקְּדוֹשִׁים.
– מוּטָב שֶׁיָּמוּתוּ – קָרְאוּ הַזְּקֵנִים –וְלֹא יְחַדְּשוּ מִנְהָגִים וְחִלּוּל־קֹדֶשׁ בַּיַּעַר!
וְאִילָנוֹת רַבִּים אָמְרוּ: מוּטָב שֶׁנִּשָּׁאֵר עֲרִירִים, מֵהוֹלִיד בָּנִים מְחַלְּלֵי קֹדֶשׁ כָּאֵלֶּה!
וַיֵּצֵא קֶצֶף גָּדוֹל עַל הַיַּעַר, וַיָּבוֹא בּוֹ רָזוֹן וְחֶרֶב וּבָרָד, וַיָּמוּתוּ צְעִירִים וּזְקֵנִים בְּמִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת. וְגַם אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחַיִּים בָּא רָקָב בְּלִבָּם. בַּשָּׁנָה הַהִיא נוֹלַד תּוּבַל־קַיִן – אֲבִי לוֹטֵשׁ קַרְדֻּמּוֹת הַבַּרְזֶל; וְעַל הָאִילָנוֹת, אֲשֶׁר הִתְפַּלְּלוּ עַל הָעֲרִירוּת יָצָא גְזַר דִּין, שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אִילָנֵי סְרָק לְעוֹלָם וָעֶד.
וּלְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד הָעֵצִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה רָעָה כָּזֹאת – יָצָא גְזַר־דִּין עַל הַיַּעַר, שֶׁיָּחוּל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה שֶׁלּוֹ בְּחֹדֶשׁ שְׁבָט, עֵת עֲצֵי הַיַּעַר שְׁקוּעִים בִּשְׁנַת הַחֹרֶף, וְכָל צִמְחֵי הָאֲדָמָה נָמִים תַּחַת מִכְסֵה הַשֶּׁלֶג. גַּם עַל הַדֹּב נִגְזַר לִישֹׁן כָּל יְמֵי הַחֹרֶף, עַל אֲשֶׁר עָזַר לָרִיב, וְעוֹרֵר אֶת הַנַּנָּסִים הַזְּקֵנִים עַל הַצְּעִירִים הַשּׁוֹאֲפִים לְמַעְלָה.
שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד שָׁכַב אָז עַל מִטָּתוֹ, שָׁכַב וְהֶעֱלָה עָשָׁן מִתּוֹךְ מִקְטַרְתּוֹ הָאֲרֻכָּה; וּבְשָׁמְעוֹ אֶת שִׂיחוֹת הַנְּעָרִים, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו וַיֶּרֶב לְהַעֲלוֹת עָשָׁן מִקְטַרְתּוֹ לְבַל יִרְאוּ הַנְּעָרִים אֶת פָּנָיו וְלֹא יִתְבַּיְּשׁוּ לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרֵיהֶם.
אַחֲרֵי בְּצַלְאֵל עָלָה הַגּוֹרָל עַל אֱלִישָׁע הַיָּתוֹם וְהוּא מְסַפֵּר: – הָיֹה הָיָה נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל; וַיְהִי הַנָּבִיא אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ מְאֹד, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֵאִיר הַנָּבִיא פָּנִים לְאִישׁ וְצָחַק לוֹ – וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא מְבֹרָךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וַיִּשְׂמַח וַיִּצְחַק תָּמִיד, וְלֹא יָדַע מַה זֶּה בֶּכִי. וְאִם הֶרְאָה לְאִישׁ פָּנִים זוֹעֲפִים, וְהָיָה הָאִישׁ אֻמְלָל וְנִדְכֶּה וּבוֹכֶה כָּל יָמָיו, וְלֹא יָדַע עוֹד מַהוּ צְחוֹק עַד יוֹם מוֹתוֹ. וַיִּהְיוּ רַבִּים רַבִּים אוֹהֲבָיו וּמְכַבְּדָיו, כִּי חִכּוּ לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו הַצּוֹחֲקִים – וְהָיוּ מְאֻשָּׁרִים כָּל יְמֵיהֶם; וְרַבִּים הָיוּ אוֹיְבָיו, אֲשֶׁר יָרְאוּ מִפָּנָיו, פֶּן יַרְאֵם פָּנִים זוֹעֲפִים, וְהָיוּ אֻמְלָלִים כָּל הַיָּמִים; וַיִּהְיוּ כָּל בְּנֵי הָאָדָם אוֹ רוֹדְפִים אַחֲרָיו אוֹ בּוֹרְחִים מִפָּנָיו.
וְאָהַב הַנָּבִיא הַהוּא לְהִתְרַחֵק לִפְעָמִים מִבְּנֵי הָאָדָם וּלְהִסְתַּתֵּר בַּיַּעַר, כִּי יָדַע הַנָּבִיא לְשׁוֹן הָעֵצִים וּשְׂפַת־הָרֵיחַ שֶׁל הַשּׁוֹשַׁנִּים, שָׁמַע מְרוּצַת הַלֵּחַ בְּעוֹרְקֵי הַצְּמָחִים, וּבָחַן בְּעֵינָיו אֶת גִּדּוּל הָעֲנָפִים וּצְמִיחַת הֶעָלִים שֶׁבְּכָל רֶגַע וָרֶגַע. גַּם בֵּין עֲצֵי הַיַּעַר הָיוּ רַבִּים אֲשֶׁר אֲהֵבוּהוּ, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר נָשָׂא עֵינָיו אֶל אִילָן אֶחָד וְאָמַר: “אִילָן,אִילָן, בִּרְכַּת אֱלֹהִים עָלֶיךָ!” וְעָשָׂה הָאִילָן פֵּרוֹת מְתוּקִים תָּמִיד בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף; וְעֵצִים רַבִּים יָרְאוּ מִפָּנָיו, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר נָתַן עֵינָיו בְּעֵץ אֶחָד וְאָמַר: “פַּנֵּה מָקוֹם לִצְעִירִים וְטוֹבִים מִמְּךָ”. וְהִתְחִילוּ עָלָיו נוֹבְלִים, עֲנָפָיו מִתְכַּוְּצִים וּמִתְיַבְּשִׁים, וְשָׁרְשׁוֹ רָקַב בָּאֲדָמָה, וְיוֹנְקִים רַעֲנַנִּים עָלוּ עַל מְקוֹמוֹ.
וְהָעִיר, אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהּ הַנָּבִיא, הָיְתָה בִּירַת הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁכַן בָּהּ הַמֶּלֶךְ; וְלַמֶּלֶךְ הָיְתָה בַּת יְחִידָה, נֶחְמָדָה וִישָׁרָה. וַתֶּאֱהַב בַּת הַמֶּלֶךְ הַטּוֹבָה אֶת הַנָּבִיא הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא גַם הוּא אֲהֵבָהּ; אֲבָל הַנָּבִיא נִשְׁבַּע, כִּי לֹא יִבְנֶה לוֹ בַּיִת וְלֹא יִשָּׂא לוֹ אִשָּׁה, עַד אֲשֶׁר יַהֲפֹךְ אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם לְצַדִּיקִים וִישָׁרִים. וַיִּתֵּן הַנָּבִיא לְכַלָּתוֹ לְבַת הַמֶּלֶךְ יוֹנָה אַחַת, אֲשֶׁר הָיְתָה חֶצְיָהּ לְבָנָה כְּשֶׁלֶג, וְחֶצְיָהּ אֲדֻמָּה כְּדָם; וְסִמָּן זֶה אָמַר לָהּ: אִם תַּהֲפֹךְ הַיּוֹנָה שֶׁלָּךְ לְבָנָה וְיָדַעַתְּ, כִּי קִיַּמְתִּי אֶת שְׁבוּעָתִי, כִּי נֶהֶפְכוּ כָּל הָרְשָׁעִים לְצַדִּיקִים וְאָז אָבוֹא לָחֹג חַג חֲתֻנָּתֵנוּ.
כִּי רוּחַ אֱלֹהִים הָיָה בְּקֶרֶב הַנָּבִיא הַזֶּה; וְהַמְכַשְּׁפִים, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת הָאֱלֹהִים, אָמְרוּ: "אֵין זֹאת כִּי אִם בָּלַע הָאִישׁ שְׁתֵּי אֲבָנִים קְטַנּוֹת, אַחַת מֵהַר גְּרִיזִים וְאַחַת מֵהַר עֵיבָל, וְעַל כֵּן גָּדוֹל כֹּחוֹ כָּל־כָּךְ לִבְרָכָה וּלִקְלָלָה״.
שָׁמַע עַרְבִי אֶחָד אֶת דִּבְרֵי הַמְכַשְּׁפִים, וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: הָבָה אֶאֶרְבָה נָא לַנָּבִיא בַּיַּעַר, וְאֶהֶרְגֵהוּ; אָז אוֹצִיא אֶת הָאֲבָנִים מִתּוֹכוֹ וְאֶבְלָעֵן, וְהָיִיתִי כַּנָּבִיא הַזֶּה לְבָרֵךְ וּלְקַלֵּל כִּלְבָבִי. וַאֲנִי אֶמְכֹּר אֶת בִּרְכוֹתַי וְאֶת קִלְלוֹתַי בְּכֶסֶף, וְאֶצְבֹּר לִי הוֹן רַב. אָז יִתְחַתֵּן בִּי הַמֶּלֶךְ, וְיִתֵּן לִי אֶת בִּתּוֹ – כַּלַּת הַנָּבִיא – לְאִשָּׁה.
וְאָז הָיָה עֶרֶב רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת; וְהַנָּבִיא עָמַד אָז בְּתוֹךְ הַיַּעַר הַשָּׁקוּעַ בִּשְׁנָתוֹ, וְהִתְפַּלֵּל עָלָיו, כִּי תְּהִי הַשָּׁנָה הַבָּאָה שָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרָכָה, שָׁנָה שֶׁפִּרוֹתֶיהָ מְתוּקִים וְקַרְדֻּמּוֹתֶיהָ קֵהִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִבִּיט הַנָּבִיא עַל הָעֵצִים – וַיִּמַּס הַכְּפוֹר וְהַשֶּׁלֶג מֵעֲלֵיהֶם, הָעֲנָפִים הִתְחִילוּ זוֹלְגִים דְּמָעוֹת, וְלֵחַ הָעֵצִים הִתְחִיל סוֹבֵב בְּעוֹרְקֵיהֶם בִּמְרוּצָה, וַיִּתְעוֹרֵר הַיַּעַר מִתַּרְדֵּמָתוֹ, וַיַּבֵּט מִשְׁתּוֹמֵם: הַאֻמְנָם הִגִּיעוּ יְמֵי הָאָבִיב? – הִתְלַחֲשׁוּ הָעֲנָפִים הָעֲרֻמִּים.
– רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הַיּוֹם – לָחַשׁ לָהֶם הַנָּבִיא – הִכּוֹנוּ וַאֲבָרְכְכֶם.
אָז אָמַר הַנָּבִיא לְבָרֵךְ אֶת הַיַּעַר בְּרָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ עוֹד הָעֵצִים מֵעוֹלָם; וְהָעֲנָפִים הָרַכִּים כְּבָר הִרְגִּישׁוּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַנָּבִיא וְהִתְחִילוּ רוֹעֲדִים מִשִּׂמְחָה. אַךְ בְּרֶגַע זֶה הֵנִיף עָלָיו הָעַרְבִי הָרוֹצֵחַ אֶת חַרְבּוֹ. הַנָּבִיא לֹא הִסְפִּיק לְבַטֵּא אֶת בִּרְכָתוֹ.
וְהָעַרְבִי הָאַכְזָר חִפֵּשׂ בְּקֶרֶב הַמֵּת אֶת הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר אָמְרוּ הַמְכַשְּׁפִים, וְלֹא מָצָא. וַיִּקְצֹף מְאֹד, וַיִּשָּׁבַע לַעֲשׂוֹת בָּהֶם נְקָמוֹת. וְעֵץ אֶחָד עָמַד שָׁם עַל בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וַיַּחְפֹּר בּוֹר תַּחַת הָעֵץ וַיִּקְבֹּר שָׁם אֶת הַנָּבִיא.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ יְמֵי הָאָבִיב, וַיִּשְׂאוּ עַנְפֵי הָעֵץ מִיָּמִין – פֵּרוֹת מְתוּקִים, אֲשֶׁר אִם טָעַם מֵהֶם אִישׁ חוֹלֶה וְכוֹאֵב וְשָׁב לְאֵיתָנוֹ; וַיְהִי בָּרִיא וְשָׁלֵם; וְעַנְפֵי הָעֵץ אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל נָשְׂאוּ פֵּרוֹת יָפִים, נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה, אֲשֶׁר אִם רָאָם אִישׁ, לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק לִבְלִי אֱכֹל מֵהֶם; אֲבָל אִם אָכַל מֵהֶם, חָלָה וַיָּמָת. וַיֵּרָפְאוּ חוֹלִים רַבִּים, וַיָּמוּתוּ בְּרִיאִים רַבִּים: וַיְהִי הָעֵץ לְפֶלֶא, וַיָּשִׂיחוּ רַבִּים בָּעֵץ הַנִּפְלָא הַזֶּה, וְלֹא יָדְעוּ פֵּשֶׁר הַדָּבָר: אֵיךְ יָכֹל עֵץ לָשֵׂאת עַל עֲנָפָיו חַיִּים וּמָוֶת יַחַד?
וְאוּלָם לוּ הָיָה לָעֵץ פֶּה וְלָשׁוֹן, כִּי אָז סִפֵּר לַכֹּל אֶת הַמַּכְאוֹבִים הָרַבִּים, אֲשֶׁר הוּא מַרְגִּישׁ. כִּי רוּחַ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר שָׁכַן בְּקֶרֶב הַנָּבִיא לְהוֹכִיחַ אֶת בְּנֵי הָאָדָם, יָצַק בּוֹ בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת גַּם יַחַד וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָן בִּלְתִּי אִם עַל יְדֵי פְּרִי חַיִּים וּפְרִי מָוֶת; וְאוּלָם רַב יֶתֶר מֵאֲשֶׁר הוֹצִיא הָעֵץ בְּפִרְיוֹ, הֵכִיל הָעֵץ בְּקִרְבּוֹ פְּנִימָה, עַד אֲשֶׁר הֵחֵלָה קְלִפָּתוֹ לְהִבָּקַע.
אַךְ הָעֵצִים אִלְּמִים הֵם; וְגַם אִם תָּנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל, לֹא יָנוּעוּ וְלֹא יָזוּעוּ מִפַּחַד; וְאִם גַּם תִּשְׁלַח קַרְדֹּם בְּבִטְנָם לֹא יֵאָנְקוּ; וְאַתֶּם דְּעוּ לָכֶם, כִּי קָשָׁה מְאֹד הַדּוּמִיָּה לָעֵצִים הָאֻמְלָלִים, וּמְאֻשָּׁר הוּא הָאָדָם, שֶׁהוּא יָכֹל לְהֵאָנֵחַ וּלְהָקֵל מְעַט אֶת צַעֲרוֹ.
הַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת אַךְ הֵן מְבִינוֹת אֶת דּוּמִיַּת הָעֵצִים, וְהִנֵּה הִשְׁתַּתְּפוּ בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הָעֵץ הָאֻמְלָל, וּבַבֹּקֶר־בַּבֹּקֶר עָפוּ וַתַּעֲמֹדְנָה עַל גַּג בֵּית הָעַרְבִי הָרוֹצֵחַ, וַתְּקַלֵּלְנָה אֶת שֵׁם הָאַכְזָר, וַתַּעֲרֹכְנָה שָׁם הַזְכָּרָה לְנִשְׁמַת הַנָּבִיא.
וּבַת הַמֶּלֶךְ קָמָה בְּבֹקֶר יוֹם הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט, וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַיּוֹנָה נֶהֶפְכָה כֻּלָּהּ אֲדֻמָּה כְּדָם. וַתִּתְחַלְחֵל מְאֹד, וַתָּקָם וַתִּפְתַּח אֶת דֶּלֶת חֶדְרָהּ, וַתִּשְׁלַח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתָּהּ; כִּי יָדְעָה בַּת־הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא תָּעוּף הַיּוֹנָה בִּלְתִּי אִם אֶל הַנָּבִיא; וְהָיְתָה לוֹ לְאוֹת, כִּי מְבַקֶּשֶׁת הִיא אוֹתוֹ שֶׁיָּבוֹא אֶל בֵּיתָהּ. וְהַיּוֹנָה עָפָה וַתִּתְחַבֵּר לְיֶתֶר הַצִּפֳּרִים, אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָהּ אֶת דְּבַר הָרֶצַח, וַתַּעֲמֹד עִמָּן יַחַד עַל גַּג הָעַרְבִי לְקַלֵּל אֶת שְׁמוֹ וְלִזְעֹק עָלָיו חָמָס.
וַיְהִי כִּרְאוֹת בַּת הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא שָׁבָה הַיּוֹנָה אֵלֶיהָ, וְגַם הַנָּבִיא לֹא בָּא – וַתָּקָם וַתֵּצֵא אֶל הָרְחוֹב, וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲבֹר עַל בֵּית הָעַרְבִי, וַתֵּרֶא אֶת יוֹנָתָהּ עוֹמֶדֶת עַל הַגַּג בֵּין לַהֲקַת צִפֳּרִים גְּדוֹלָה וְהֵן מְעוֹרְרוֹת זַעֲקַת שֶׁבֶר וִילָלָה. אָז הֵבִינָה כִּי יַד הָעַרְבִי בַּדָּבָר, וַתְּצַו לְאָסְרוֹ בָּאזִיקִים וּלְשִׂימוֹ בְּבִית־הָאֲסוּרִים. וְהָעַרְבִי הוֹדָה עַל פִּשְׁעוֹ, גַּם הֶרְאָה אֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר קָבַר שָׁם אֶת הַנָּבִיא. אָז כָּרְתוּ אֶת הָעֵץ, וַיַּעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ תְלִיָּה וַיִּתְלוּ עָלֶיהָ אֶת הָרוֹצֵחַ. וְאֶת עַצְמוֹת הַנָּבִיא לָקְחוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתָן בִּקְבוּרַת יִשְׂרָאֵל. וְאוּלָם בַּת הַמֶּלֶךְ מֵאֲנָה לְהִתְנַחֵם וַתִּתְאַבֵּל עָלָיו כָּל הַיָּמִים. וַתִּשָּׁאֵר אַלְמָנָה, וְלֹא הָיְתָה לְאִישׁ כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ.
הַנְּעָרִים הֶחֱרִישׁוּ רְגָעִים מִסְפָּר וְחָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת עַל אוֹדוֹת הַסִּפּוּר אֲשֶׁר שָׁמְעוּ. צַר הָיָה לָהֶם, שֶׁהַמַּעֲשִׂיָּה נִגְמְרָה כָּל־כָּךְ מַהֵר, שֶׁהָעַרְבִי לֹא נֶעֱנַשׁ בְּעֹנֶשׁ גָּדוֹל יוֹתֵר מִתְּלִיָּה, וְשֶׁהַנָּבִיא לֹא שָׁב אַחַר כֵּן לִתְחִיָּה. כִּי אָז הֲלֹא יָכְלָה הַמַּעֲשִׂיָּה לְהִמָּשֵׁךְ עוֹד וְעוֹד. אַךְ בְּיוֹתֵר הָיָה צַר לָהֶם עַל בַּת הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִשְׁאֲרָה אַלְמָנָה, וְהַיּוֹנָה – כֻּלָּהּ אֲדֻמָּה.
- - - - - - -
כֻּלָּם נֶאֶנְחוּ יַחַד, וְאַחֲרֵי כֵן הִתְנַחֲמוּ, וַיִּתְּנוּ עֵינֵיהֶם בַּנַּעַר הַשְּׁלִישִׁי לְסַפֵּר לָהֶם אֶת סִפּוּרוֹ.
אֲבָל הַנַּעַר קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ, וְהֶעֱבִיר בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂיּוֹת אֲשֶׁר יָדַע; אַךְ לֹא מָצָא בָּהֶן אַף אַחַת, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵ“חֲמִשָּׁה־עָשָׂר”. יוֹדֵעַ הוּא מַעֲשִׂיּוֹת בִּשְׁנֵי אַחִים שֶׁאֶחָד הָיָה עָנִי וְהַשֵּׁנִי עָשִׁיר, בְּעֶבֶד וּמֶלֶךְ, וְגַם בְּבַת־מַלְכָּה אֲשֶׁר בָּנְתָה לָהּ בִּקְסָמֶיהָ דְּבִיר שֶׁל שַׁיִשׁ בֵּין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ; יוֹדֵעַ הוּא מַעֲשִׂיּוֹת גַּם עַל הַגֵּיהִנֹּם וְגַן הָעֵדֶן – אֲבָל אֵין בְּכָל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת לֹא אִילָנוֹת, וַאֲפִלּוּ פֶּרַח אוֹ שׁוֹשַׁנָּה אַחַת, וְאַף לֹא צִפּוֹר אַחַת. רַק אֶת הָעוֹרֵב וְאֶת הַיּוֹנָה הוּא יוֹדֵעַ עוֹד, מֵעֵת שֶׁשְּׁלָחָם נֹחַ מִתּוֹךְ הַתֵּבָה; אֲבָל זֶה אֵינָהּ מַעֲשִׂיָּה, זֶהוּ פָּשׁוּט חֻמָּשׁ! – וַיְהִי הַנַּעַר יוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב וְהַנְּעָרִים עוֹמְדִים מַחֲרִישִׁים וּמְחַכִּים לְסִפּוּרוֹ; וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד מְדַבֵּר מִתּוֹךְ עֲנַן הֶעָשָׁן הַיּוֹצֵא מִמִּקְטַרְתּוֹ: –נְעָרַי! הֲתִשְׁתַּתְּפוּ עִמִּי בְּפֵרוֹת “חֲמִשָּׁה־עָשָׂר”? גַּם לִי אֵין פְּרוּטָה לִקְנוֹת פֵּרוֹת, וַאֲנִי רוֹצֶה לְמַלֵּא חוֹבַת הַיּוֹם בְּמַעֲשִׂיָּה כְּמוֹכֶם: הַחֲפֵצִים אַתֶּם בְּרַבְּכֶם לְשֻׁתָּף?
– חֲפֵצִים, חֲפֵצִים אָנוּ–קָרְאוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחָד.
הָרַבִּי קָם וְיָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ, וְהַנְּעָרִים יָשְׁבוּ לְנֶגְדּוֹ כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה וְכִמְעַט שֶׁעָצְרוּ בִּנְשִׁימָתָם, לְבַל יַפְרִיעוּ אֶת הָרַבִּי בְּסִפּוּרוֹ.
וְהָרַבִּי מְסַפֵּר: – אוֹצָר נֶחְמָד הָיָה צָפוּן בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַזָּקֵן: תַּרְמִיל מָלֵא עֲפַר הַקֹּדֶשׁ מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁלַח לוֹ אָבִיו מִטְּבֶרְיָה. וְאוֹצָר נֶחְמָד הָיָה גַם לַאֲבִיגְדוֹר בְּנוֹ הַקָּטָן: זֶה הָיָה חַרְצָן שֶׁל תֹּמֶר שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ מִפֵּרוֹת חֲמִשָּׁה־עָשָׂר. כָּל הַנְּעָרִים אָכְלוּ אֶת פֵּרוֹתֵיהֶם וְאֶת הַגַּרְעִינִים זָרְקוּ; וְהוּא – תְּמָרָה אַחַת עָלְתָה בְּחֶלְקוֹ, וְלֹא נְתָנָהוּ לְבָבוֹ לִזְרֹק אֶת הַחַרְצָן: –הֲלֹא הָעֵץ, אֲשֶׁר גָּמַל אֶת הַתְּמָרָה הַזֹּאת, יָצָא מֵחַרְצָן כָּזֶה! וְהַחַרְצָן הַהוּא גָדַל עַל עֵץ, שֶׁגַּם הוּא יָצָא מֵחַרְצָן כְּחַרְצַנִּי! –וּמָה אִם חֲרוּב שֶׁפֵּרוֹתָיו אֵינָם כָּל כָּךְ מְתוּקִים, אֵינוֹ נוֹתֵן פֵּרוֹת עַד שִׁבְעִים שָׁנָה – תָּמָר שֶׁפֵּרוֹתָיו מְתוּקִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! – וְאִם לְשִׁבְעִים שָׁנָה הוּא מַתְחִיל לָתֵת פֵּרוֹת, הֲרֵי הוּא חַי בְּוַדַּאי אֶלֶף שָׁנִים. – קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁחַרְצַנִּי שֶׁלִּי הוּא נֶכְדוֹ שֶׁל עֵץ אֲשֶׁר חַי לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים בִּסְבִיבוֹת יְרוּשָׁלַיִם! מִן הָעֵץ הַהוּא, מִזְּקֵנוּ שֶׁל חַרְצַנִּי, הָיוּ מְבִיאִים בִּכּוּרִים לִירוּשָׁלַיִם! מִן הָעֵץ הַהוּא לָקְחוּ לוּלָבִים וְהִקִּיפוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ! הָעֵץ הַהוּא יָדַע אֶת יִרְמְיָהוּ, אֶת יְשַׁעְיָהוּ, אֶת שְׁלֹמֹה וְשׁוּלַמִּית, אוּלַי זֶה הָיָה תֹמֶר דְּבוֹרָה! וּבְחָשְׁבוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה, פָּחַד וְרָחַב לְבָבוֹ, וַיִּמָּלֵא רִגְשֵׁי קֹדֶשׁ לְחַרְצַנּוֹ. נִדְמָה לוֹ, שֶׁהָאָבוֹת, הַנְּבִיאִים, הַמְּלָכִים – כָּל דּוֹרוֹ שֶׁל הַתּנ"ךְ שָׁלַח לוֹ אֶת זֶה בְּמַתָּנָה! לוֹ, לְאֲבִיגְדוֹר בֶּן שְׁלֹמֹה הַקָּטָן!
וָיִּשְׁמֹר הַנַּעַר אֶת חַרְצַנּוֹ מִכָּל מִשְׁמָר; וּפַעַם אַחַת בָּאָה מַחֲשָׁבָה בִּלְבָבוֹ: הָבָה אֶקַּח מְעַט מֵעֲפַר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּתַרְמִילוֹ שֶׁל אָבִי, וַאֲשִׂימוֹ בְּעָצִיץ, וְאַטְמִין שָׁם אֶת חַרְצַנִּי. מֵעָפָר אַחֵר לֹא יִצְמְחוּ עֲצֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲבָל נִרְאֶה מַה יֵּצֵא מִן הַחַרְצָן, כְּשֶׁיִּהְיֶה טָמוּן בַּעֱפָרוֹ שֶׁלּוֹ.
יָדוֹעַ יָדַע הַנַּעַר, כִּי אַף אִם יַעֲלֶה צֶמַח מִן הַחַרְצָן, לֹא יִזְכֶּה לֶאֱכֹל מִפִּרְיוֹ, כִּי מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה שָׁנִים תַּעֲבֹרְנָה עַד שֶׁיִּתֵּן פֵּרוֹת. אֲבָל לֹא הַפֵּרוֹת הָיוּ דְרוּשִׁים לוֹ: פֵּרוֹת יָכוֹל הוּא לִקְנוֹת בַּחֲנוּת. חָפֵץ הָיָה וְקִוָּה לִרְאוֹת מֵחַרְצַנּוֹ עֵץ, שֶׁיִּהְיֶה נֶכְדּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהָיוּ מְבִיאִים מִמֶּנּוּ בִּכּוּרִים. וְכַאֲשֶׁר אָמַר כֵּן עָשָׂה: הָלַךְ וּמָצָא עָצִיץ אֲשֶׁר שָׂמָה בּוֹ אֲחוֹתוֹ פְּרָחִים מְזֻיָּפִים.
– מַה זֶה פְּרָחִים מְזֻיָּפִים? –שָׁאַל נַעַר אֶחָד.
– מְזֻיָּפִים הֵם אֵלֶּה, שֶׁאֵינָם צוֹמְחִים מִמְּקוֹרָם, וְהֵם מַעֲשֵׂי יְדֵי אָדָם: לוֹקְחִים חוּט בַּרְזֶל, וְרוֹקְמִים עֲלֵיהֶם חוּטֵי צֶמֶר וּמֶשִׁי צְבוּעֵים בְּצֶבַע הַפְּרָחִים, אֲבָל לְצֶבַע הַפְּרָחִים הָאֲמִיתִיִּים לֹא הִגִּיעוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם חַיִּים. אֵלּוּ הֵם מְזֻיָּפִים. וַיַּעֲקֹר הַנַּעַר אֶת הַפְּרָחִים הַמְזֻיָּפִים, וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת הֶעָפָר מִתּוֹךְ הֶעָצִיץ, וַיָּשֶׂם בּוֹ אֶת עֲפַר הַקֹּדֶשׁ וְאֶת הַחַרְצָן וַיְחַכֶּה מִיּוֹם לְיוֹם לִרְאוֹת צִיץ עוֹלֶה מֵחַרְצָנוֹ. אֲבָל הַצִּיץ אֵינוֹ עוֹלֶה. וְלֹא חָשַׂךְ הַנַּעַר כָּל עָמָל מִנַּפְשׁוֹ: הֶעֱמִידוֹ נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ, הִשְׁקָהוּ פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם – לַשָּׁוְא! עֲפַר הַקֹּדֶשׁ עוֹצֵר אֶת כֹּחוֹ בְּקִרְבּוֹ עַל אַדְמַת נֵכָר. בֵּין כֹּה עָבְרוּ יָמִים רַבִּים, וְיוֹם חֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט הִגִּיעַ; הַנַּעַר הָיָה חוֹלֶה בַּיּוֹם הַהוּא, וְלֹא הָלַךְ הַחַדְרָה, וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ עַל יַד עֲצִיצוֹ לֶאֱכֹל אֵת פֵּרוֹתָיו. וַיְהִי אַחֲרֵי גָמְרוֹ לֶאֱכֹל אֶת פֵּרוֹתָיו, וַיְבָרֶךְ אַחֲרֵיהֶם “בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה”, וְכַאֲשֶׁר סִיֵּם “עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הָאָרֶץ” – הִבִּיט עַל עֲצִיצוֹ בְּהֶסַּח הַדַּעַת וַיַּרְא וְהִנֵּה צִיץ יָרֹק מֵצִיץ וְעוֹלֶה.
לְשִׂמְחָתוֹ לֹא הָיָה גְבוּל. הַיּוֹם הַהוּא הָיָה אֶצְלוֹ בֶּאֱמֶת יוֹם חַג, חַג גָּדוֹל וְנִפְלָא! לֹא כִּנְעָרִים אֲחֵרִים, הַשְּׂמֵחִים בּוֹ בַּפֵּרוֹת שֶׁהֵם אוֹכְלִים עַכְשָׁו; וְלֹא כַּגְּדוֹלִים, שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה חַג זִכָּרוֹן הוּא לָהֶם לְיָמִים עָבָרוּ, עֵת כָּל פֵּרוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הָיוּ שֶׁלָּנוּ – שִׂמְחַת הַנַּעַר אֲבִיגְדוֹר הָיְתָה שִׂמְחַת הֶעָתִיד! הֲתָבִינוּ בָּנַי? הוּא קִוָּה שֶׁלֶּעָתִיד יִגְדַּל הָעֵץ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְאַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת –מִי יוֹדֵעַ? אוּלַי יִתֵּן פֵּרוֹת, – בְּוַדַּאי יִתֵּן פֵּרוֹת.
אַךְ שִׂמְחָתוֹ עָבְרָה מַהֵר, כִּי אַחֲרֵי עֲבֹר יְרָחִים מִסְפָּר רָאָה, שֶׁהַצִּיץ הָרַךְ עוֹמֵד בְּקָטְנוֹ, וּכְמוֹ הוּא מַתְחִיל לִנְבֹּל. קָשֶׁה הָיָה עָלָיו לְהַבִּיט עַל הַצִּיץ הָאֻמְלָל: דּוֹמֶה הָיָה שֶׁהַצֶּמַח הָרַךְ עָצֵב וּכְאִלּוּ אוֹמֵר: לָמָּה זֶה הִרְגַּזְתַּנִי וַתּוֹצִיאֵנִי מֵעוֹלָמִי, מִבֶּטֶן חַרְצַנִּי?! עָפָר נָתַתָּ לִי, אֲבָל שֶׁמֶשׁ וְשָׁמַיִם, שִׁמְשִׁי שֶׁלִּי וְשָׁמַי שֶׁלִּי – הֵיכָן הֵם?! וְהַצִּיץ הָיָה בֶּאֱמֶת עָצֵב, וְאִלּוּ נִתַּן לוֹ פֶּה וְלָשׁוֹן, הָיָה צוֹעֵק וְאוֹמֵר: קַוֵּי שֶׁמֶשׁ יְשָׁרִים תֵּן לִי! קַוֵּי שִׁמְשְׁךָ עֲקוּמִים, קְרִירִים, מְזֻיָּפִים, הֵם סָרִים הֵנָּה כְּמִתְגַּנְּבִים, כְּבָאִים בְּהֵחָבֵא! וַיִּצְטָעֵר הַנַּעַר הַטּוֹב בְּצָרָתוֹ שֶׁל הַצִּיץ הָאֻמְלָל, וַיֵּצֶר לוֹ עַד לְהִתְחַלּוֹת: פְּעָמִים רַבּוֹת אָמַר לִשַׁבֵּר אֶת הֶעָצִיץ וּלְהַצִּיל אֶת הַנֶּטַע הָאֻמְלָל מִצַּעַר עוֹלָמִי, אַךְ לְבָבוֹ לֹא נְתָנָהוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. “אֲחַכֶּה, אֲקַוֶּה, – נִחֵם אֶת נַפְשׁוֹ – הֵן רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁלֹּא קָמַל עוֹד! אִם לֹא קָמַל עַד עַתָּה – עוֹד חָיֹה יִחְיֶה!”
וְיָמִים עָבְרוּ וִירָחִים חָלְפוּ, הַצִּיץ לֹא גָדַל בְּחֹם הָאָבִיב, וְלֹא קָמַל מִקֹּר הַחֹרֶף. עַל עָמְדוֹ יַעֲמֹד. בֵּין כֹּה הִגִּיעוּ יְמֵי חֲנֻכָּה. שְׁלֹמֹה הַזָּקֵן שָׁב מִבֵּית הַתְּפִלָּה וְסִדֵּר אֶת נֵרוֹ עַל הַחַלּוֹן, שֶׁעָמַד שָׁם הֶעָצִיץ. הוּא בֵּרַךְ אֶת שָׁלשׁ בִּרְכוֹתָיו, וְהֶעֱלָה אֶת נֵר הַמַּכַּבִּי הָרִאשׁוֹן. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֶעֱלָה הַנֵּר אֶת שַׁלְהַבְתּוֹ – וַיֵּחַם לַצִּיץ; וַיַּרְא הַנַּעַר, לְשִׂמְחַת לְבָבוֹ, כִּי הַצִּיץ כֻּלּוֹ הָפַךְ יָרֹק, וְכִמְדֻמֶּה שֶׁהוּא צוֹמֵחַ וְעוֹלֶה.
בּלַיְלָה הַשֵּׁנִי גָבַהּ מְעַט יוֹתֵר; בַּלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי נִדְמָה כְּאִלּוּ זָקַף קוֹמָתוֹ; בַּלַּיְלָה הָרְבִיעִי הִתְפַּתְּחוּ שְׁנֵי עָלִים רַכִּים, יָפִים, עַלִּיזִים וּדְבוּקִים יַחַד; בַּלַּיְלָה הַחֲמִישִׁי הִתְפָּרְדוּ הַתְּאוּמִים וּפִנּוּ מָקוֹם לְזוּג־עָלִים חָדָשׁ; בַּלַּיְלָה הַשִּׁשִּׁי נִרְאָה בַּד דַּק; בַּלַּיְלָה הַשְּׁבִיעִי הוֹסִיף עַל גָּבְהוֹ, וּבַלַּיִל הַשְּׁמִינִי נִרְאֲתָה לְעֵינָיו תְּמוּנַת עֵץ קָטָן, הַשָּׂשׂ לַעֲלוֹת הַשָּׁמַיְמָה. הַרְבֵּה הִצְטָעֵר הַנַּעַר, עַל שֶׁלֹּא קָבְעוּ הַמַּכַּבִּים יוֹתֵר מִשְּׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה; אַךְ הִתְנַחֵם בְּתִקְוָה לִימֵי הַחֲנֻכָּה שֶׁל הַשָּׁנָה הַבָּאָה. רָאָה הַנַּעַר, כִּי לֹא שֶׁמֶשׁ וְלֹא מַיִם יְחַיּוּ אֶת הַצֶּמַח הַזֶּה; אוֹר נֵרוֹת חֲנֻכָּה דָרוּשׁ לוֹ, – וַיְחַכֶּה.
שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד הִפְסִיק אֶת סִפּוּרוֹ וּמָחָה מֵעֵינָיו רְסִיסִים לַחִים וַעֲגֻלִּים כְּעֵין דְּמָעוֹת. זֶהוּ מֵעֲשַׁן מִקְטַרְתִּי, – בֵּאֵר הָרַבִּי לְתַלְמִידָיו סִבַּת הָרְסִיסִים. – הֶעָשָׁן, הֶעָשָׁן, הוּא מְכַלֶּה אֶת עֵינַי!
– סוֹפוֹ שֶׁל הַצֶּמַח – הוֹסִיף הָרַבִּי – אֵינִי יוֹדֵעַ. לַדָּבָר יֵשׁ הַרְבֵּה נֻסְחָאוֹת; אֲבָל הַכֹּל אוֹמְרִים, שֶׁהַצֶּמַח הַהוּא נִמְצָא גַם הַיּוֹם בְּאֵיזֶה בַּיִת מִבָּתֵּי יִשְׂרָאֵל. הוּא עוֹבֵר בִּירֻשָּׁה מִדּוֹר לְדוֹר, וְהוֹלֵךְ וְגָדֵל מֵחֲנֻכָּה לְחֲנֻכָּה. עָתִיד עֵץ זֶה לָשֵׂאת פֵּרוֹת. אָז לֹא יַסְפִּיק לוֹ עוֹד הֶעָצִיץ.
– וּמַה יֵּעָשֶׂה בּוֹ אָז? – שָׁאֲלוּ הַתַּלְמִידִים פֶּה אֶחָד.
– אָז?! מַה לַּעֲשׂוֹת?! נִסַּע לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְנִטָּעֵהוּ לְיַד הַתֹּמֶר הַזָּקֵן שֶׁלּוֹ!
הַנְּעָרִים נֶאֶנְחוּ מֵרֹב עֹנֶג, וַיִהְיוּ שְׂמֵחִים כְּאִלּוּ אָכַל אִישׁ־אִישׁ מֵהֶם קַב־חֲרוּבִין בְּחֶלְקוֹ.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.