מתנה טובה מגישה בזה מפלגת פועלי ארץ־ישראל לציבור העברי – כתבי דוד בן־גוריון בעניני המדיניות הציונית בעשר השנים האחרונות, כרך ראשון.

היתה זו תקופה סוערת – ועדיין היא נמשכת – רבת מתיחות ומלאת סכנות ואימים, שבה הועמד כל הישוב על רגליו למלחמת־מגן על חייו, כבודו ומפעלו ולמאבק עז על הצלת שארית ישראל ותקומתה במולדתה. בתקופה זו נדרשה כל התנועה ונדרש הישוב לעמוד ברוב כוח בפני התנקשות זדונית בנפש המפעל הציוני, בפני מזימות השמד של אויבים ובפני רשע ובגידה ורדיפות של “בעלי ברית”. התקופה הזאת היתה – והוֹוה – מערכה אחת בלתי־פוסקת על זכות החיים וזכות הגאולה של העם העברי בארצו, ארץ־ישראל.

והישוב עמד ועומד בכבוד ובגבורה במערכה הזאת, תוך אחריות ציונית גדולה; ובכל התקופה הזו ליוה את הישוב והמחנה הציוני כולו דברו העז והנמרץ של ד. בן־גוריון, זה האיש העומד בשער ולוחם ללא־ליאות את מלחמת הקודש של העם העברי. בנאומיו בפנים התנועה, הישוב והציונות, בעצומותיו לפני אדירי־עולם והחולשים על גורל הארץ הזאת, בהופעותיו בעל־פה ובכתב בכל פרק מפרקי המערכה, – היה לפה למעמקי רחשיו ומאוייו של הישוב והעם, והם שהדריכו וחינכו והסעירו את כל המחנה מקצהו. ברוחו הסוערת, בחרדתו הגדולה, בעמידתו על המשמר, באמונתו בכוחות העם ובעתידו, באש־התמיד הבוערת בקרבו, בדברי רתת כלפי פנים וכלפי חוץ ובהרגשה המוסרית המפעמת בכל דבריו – כבש את הלבבות, ליכד את המחנה, אימץ ועודד, אף הוליכהו בכל דרכי החתחתים אשר הגורל מינה לנו בכל משך התקופה הזאת. והוא שהדביק את כל המחנה בהרגשת האחריות הגדולה של הדור לגורל העם, להצלתו וגאולתו, ובתחושת החובה והנכונות וההתמכרות לכל אשר הזמן הזה תובע מאתנו, חלוצי העם העברי בארצו.

והנה לוקטו ונאספו הדברים בספר. הרי זה ספר־הימים, בו רוטטת התקופה כולה, בו ניצב כמו חי מאבקו של הישוב, של העם, על נפשו ונפש מפעלו, בו משתקפת כל המערכה, על כל טראגיותה ועומק צדקתה ועוז עמידתה, של העם היהודי בזמן הזה. הרי זה דבר בעתו. יבואו הדברים במרוכז לפני הציבור, מהם ישאב כוחות לקראת הימים הבאים.

ח' שבט תש"ז

זה מול זה    🔗

שני מאורעות אירעו בשבוע שעבר, שני מעשים של הממשלה שהם הרי תוצאות ובעלי משמעות חמורה מאוד: שילוח־האונס של האזרחים הבריטיים מהארץ – ונישול יהודים רבים מבתיהם וזריקתם החוצה.

לא ידובר בזה על עצם המעשה של העברת האזרחים הבריטיים לאנגליה, אם זה באמת מעשה הכרחי להבטחת שלומם של האזרחים האלה, או אינו אלא מעשה של “פוליטיקה גבוהה”, חוליה בתוך שרשרת המזימות הארוכה מאוד, הנמשכת בארץ הזאת מאז הכיבוש הבריטי ועד היום הזה. כאן רק ידובר על אופן הפעולה, כיצד נגשו לדבר וכיצד ביצעו אותו. הרי באנגלים הכתוב מדבר. כי על כן: באיזו דאגה ובאיזו התמסרות נוגעת־עד־הלב עשו בזה. כיצד דאגו להכין קרונות־רכבת עם כל הנוחיות, וכיצד פינו והכינו תחנות־מעבר תוך דאגה לבל ירגישו חס־ושלום בטלטולי דרכים ולבל יחסר להם דבר, וכיצד חרדו להנעים עליהם את נסיעתם אגב ציודם בכל הדרוש לאנשים בני תרבות, ואף ראינוע (או קולנוע) בכלל. והנציב העליון בכבודו ובעצמו בא לפקדם לפני הפלגתם, כדי לראות ולהיוכח אם “הכל בסדר”. ובלונדון הובהלו פקידים באופן מיוחד, אשר דאגו וטרחו והכינו מעונות ל“פליטים” האנגלים האלה, לבל יחושו ח"ו במשהו בדאגת דירה ולבל יהיו זקוקים למעבר כל־שהוא לשם הסתדרות במקומם החדש, אלא ישר מהדרך למעונות מוכנים ועומדים בשבילם. כי על כן אנגלים המה.

ולעומתם:

באיזו אכזריות וקשיחות־לב והתפרקות מכל הרגשת־חובה אלמנטרית כלפי אדם ואזרח – ואפילו הוא “נייטיב” – בנישול היהודים לאלפיהם מתוך בתיהם בכל ערי הארץ. גם כאן לא ידובר על עצם הענין, אם באמת נחוץ הדבר לצרכי בטחון של מנגנון הממשלה, או אף הוא אינו אלא מעשה של “פוליטיקה גבוהה”, מעשה נקמה ביהודים, התעללות והרס לשמם, בעצם החורף הוצאו אנשים, נשים וטף והוטלו לרחוב, מבלי שהמנשלים קיימו חובה אלמנטרית להקדים ולמצוא דירות אחרות למנושלים, אם אמנם הנישול הכרחי הוא. לא תתואר התנהגות מופקרת בלתי־אנושית כזאת, מצד שום ממשלה כלפי אזרחיה, ובודאי לא מצד ממשלה אנגלית כלפי אזרחיה האנגלים. והמנשלים גם לא ראו צורך לחפות על הרשעות שבכל המעלל הזה. במשך השעות הקבועות מעת מסירת ההודעה למנושלים צריכים היו אלה לקיים על עצמם את הגזירה הקשה הזאת, ואם גם אין להם לאן לפנות, והמנשלים לא שעו לבקשות לתת ארכה כדי מציאת אפשרות של סידור כל־שהוא, כי על כן יהודים המה.

על כל החשבונות הרבים, המטילים בצו גורלי על דור זה בישראל את מלחמת־הנואשים להשתחררות משיעבוד זרים ולתקומה כעם חפשי עומד ברשות עצמו – נוסף גם החשבון האחרון הזה.

כ“ב שבט תש”ז