אותו ערב, אור ליום 29 ביולי, כאשר נתבשרנו על־ידי הראדיו, כי שלושת היהודים יוצאו להורג לפנות בוקר – ניתר דבר־מה בלב. זעקה ההכרה־ההרגשה כי בכל מחיר צריך היה למנוע את זה. כי מעשה זה הוא אות לגל־אימים חדש בארצנו, אשר בשבועות האחרונים שרר בה שקט־מה.
קשה להניח שהחלטה פאַטאַלית מבשרת־רעה זו מקורה רק בפרסטיז’ה וברצון לקיים חוק ומשפט, שהרי ברור לאין ספק, לו היה בלב שליטי הארץ קצת רצון לגורלה ולשלומה, לוּ היה להם קצת רצון טוב, כי אז היו חשים, בלי לפגוע בפראֶסטיז’ה, ובדרך של כבוד, להמתיק את דין היהודים ולמנוע על ידי כך אסון גדול, לאחר שביקשה על כך ועדת החקירה של האומות המאוחדות, ולאחר הפניות המרובות של מוסדות עליונים יהודים ולא־יהודים. היה זה מעשה של כבוד רב והעלאת ערכם האנושי והמדיני־ציבורי של השליטים, ובעיקר – היה זה מעשה רב של הרגעה והגברת השקט והשלום, אילו עשו כך. אך השליטים הקשיחו את לבם, ופסק־דין־המות הוצא אל הפועל בעצם סערת־הרוחות הגדולה בשל פרשת “יציאת אירופה תש"ז”.
ובמידה לא פחותה מזו תקנן בלב הרגשה כזו והכרה כזו גם כלפי הפורשים בפנים. שני ימים רטט־חרד הלב: היעיזו לעשות את מעשה־התועבה הזה, בעוד כל הישוב זועק־מתחנן: אַל נא תעטו עלינו את החרפה הגדולה ואת האסון הגדול הזה, ובעוד מתחנן אביו של אחד מהחטופים על נפש בנו, גם אלה הקשיחו את לבם, בידעם מראש ידיעה ברורה, כי בעד מעשם זה ישלמו בחייהם ובשלומם יהודים רבים אחרים, והמעשה הזה יפגע קשה בישוב ובמפעל הציוני, ותוצאות מעשה־הנבלה הזה בחוץ ובפנים – מי ישורן. והבנים הסוררים האלה ידעו מה הם עוללים, ולא נרתעו. ואחר כך באו מעשי־הזוועה בתל־אביב ובמקומות אחרים בארץ. ויהודים רבים שילמו בחייהם בעד פשע הפורשים. אין זאת כי האחראים להמתת האנגלים רצו בכך – בהפחת מערבולת הדמים וההרס.
ויהא ברור: אם נוסיף ונחשה ולא נעשה דברים של ממש, עתיד קומץ פורשים זה להשתלט על הישוב והמפעל הציוני. הוא כבר מכתיב לנו יום־יום את פרשת חיינו ועצם גורלו של הכלל והפרט בישוב, בניגוד לרצונו של רוב רובו של הישוב.
כ' אב תש"ז
יוצא השלטון הבריטי מהארץ 🔗
האכזריות הברוטאלית ושילוח כל רסן אנושי ברדיפת מעפילים יהודים – הגיעו לשיאם בהתנפלות הדמים של צי הוד מלכותו על אנשי “יציאת אירופה תש”ז". לא די בהסתערות־הנגיחה המרושעת אשר פרצה באניה פרץ גדול בלב־ים עד כדי סיכון חיי אלפי האנשים והטף אשר בתוכה, עוד ירו ופוצצו ראשים באלות, ורצחו ופצעו אנשים ונשים בשל חטאם היחיד, כי חפצי־חיים הם ומחפשים הצלה וגאולה לעצמם בארץ ביתם הלאומי. הפעם לא נמנעו גם מפשע בין־לאומי חמור בהתקיפם את אניית הפליטים בים הפתוח, מחוץ למים הטריטוריאליים של ארץ־ישראל.
כל המעשה הזה שבוצע בידי אנשי הצי הבריטי בחסותה של ממשלת הפועלים, מזכיר לנו במהותו וצביונו ימים לא־רחוקים, כאשר השתוללו עוד בעולם הקלגסים הנאצים. הרי זה ניצוץ מובהק מאותם הימים, מאותה הרוח.
במעשה זה השמיט השלטון הבריטי לחלוטין כל בסיס חוקי לשלטונו על הארץ הזאת, אשר נמסרה לנאמנותו רק על יסוד התחייבות לעזור להקמת הבית הלאומי ליהודים, ולהקל על עלייתם לארץ; תחת זאת הפך את הארץ לשדה־קרב ולבית־כלא ליהודים, והוא רודף בחמת רצח את שרידי הטבח העולים אליה. זהו שלטון בלתי חוקי. הוא שולט ללא כל זכות ומדכא והורג בנו, רק בתוקף הכוח המזויין אשר בידו.
נכריז קבל כל העולם: השלטון הבריטי בארץ־ישראל הוא בלתי חוקי! הוא הפר את תנאי המנדט שנמסר לו; הוא מעל בשליחותו – אין לו כל זכות להישאר כאן.
עליו ללכת.
22 ביולי 1947, תש"ז
מידה כנגד מידה 🔗
היה זמן והלבנון, הנוצרית ברובה, המרגישה על גבה את הלחץ של הלאומנות הערבית־המוסלמית, נטתה אהדה למפעל היהודים בארץ־ישראל, ולא פעם גילתה בפועל יחס של קרבה וידידות ליהודים – שכניה. זה היה בזמן שמדינה זו היתה עצמאית במדיניותה, והשקפתם של מנהיגי העדה האנגלו־אמריקאית – אשר כנראה היא גם קנינה של העדה כולה – היו לה מהלכים גם בקרב מחזיקי הגה השלטון במדינה. על כל פנים, אותה רוח של ריאקציה לאומנית קיצונית ונסיגה חברתית ושנאה פיזית למיעוטים חדשים, האופייניים לכל השלטונות של המדינות הערביות, היתה ממנה והלאה.
עתה שינתה הלבנון את טעמה. עתה – הלבנון בראש הרצים לפני מרכבת המופתי וכת דיליה. בכל מעשה אנטי־יהודי, בכל חתירה ושטנה על מפעל ההצלה והגאולה של היהודים בארצם – הלבנון מהקופצים בראש. חרם כי הכריזו שונאי היהודים על תוצרת יהודית – הלבנון היא מן המהדרים בקיום “מצוה” זו; אם יזדמן לעושי־דברה לתפוס יהודים ארצישראליים על הגבול ובסמוך לו ולעצרם ולהתעלל בהם – יעשו זאת בחפץ לב! וציד זה כי יזדמן על יהודים עולים לארץ־ישראל – ונחלצו שליחי הלבנון ברוב מרץ למלאכה בזויה זו. לכל מעשה של נגישה ואיבה ליהודים – הלבנון יוצאת מכליה, כדי שלא לפגר אחר העושים. כרגיל אצל כל “בעל תשובה” המסתפח על כת השליטים – התקיפים – הרי על הלבנון להיות “יותר אפיפיור מן האפיפיור בעצמו” ולקיים כל מצוה שהחזיקו בה שונאי ישראל שבמזרח התיכון בכוונה מיוחדת ובהבלטת יתר, כדי שתיראה לעין כול נאמנותה עם הריאקציה המוסלמית השלטת במזרח זה, בחסותה האדיבה של ממשלת־הפועלים האנגלית.
השתוללותה האנטי־יהודית של הלבנון הגיעה עתה לידי גילוי־יתר עם פקודת האיסור על עתונאים יהודים להילוות אל ועדת או"מ בעת ביקורה בארץ זו.
ברוב רשעותה הוכיחה ממשלת הלבנון במעשה זה הוכחה יתירה מה מעמדם של היהודים, כמיעוט חלש ונרדף, בתוך הארצות הערביות, ומה סיכויים אם יישארו לעולם מיעוט בארץ־ישראל, ומה עמידתו של העם היהודי, אשר אין מגן וגואל לו והוא נתון תמיד לחסדם ולשבטם של אחרים, ומה נוקבת היא התביעה לחלצהו סוף־סוף ממעמד זה ולעשות לו צדק.
אנו – אין לנו אפשרות לגמול ללבנון מידה כנגד מידה. נתונים אנו בארצנו לשלטון אשר ענין אין לו להגנת כבודנו ולהגנתנו הכלכלית והמדינית. אבל אפשר ואפשר לנו להתגונן בגבולות יכלתנו. ותדע גם הלבנון, כי היהודים אינם הפקר וכי כל הפוגע בהם – יבוא על שכרו.
נשיב חרם תחת חרם!
נגזור על עצמנו בכל חומר הדין: איסור מוחלט לקנות מתוצרת הלבנון ואיסור מוחלט לקייט בה.
בל יסע אף יהודי אחד לבלות את חופשתו או לשאוף אויר הרים בארץ זו. חרם תהי!
הכבוד היהודי והענין היהודי דורשים מאתנו זאת.
י“ג אב תש”ז
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.