בְּחֶדְרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד הָיוּ לוֹמְדִים רַק נְעָרִים מִבְּנֵי הָעֲנִיִּים. וְהָיָה אִם בָּא אִישׁ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד לִמְסֹר אֶת בְּנוֹ עַל יָדוֹ – וְשָׁאַל הַמְלַמֵּד אֶת הָאָב: “הֶעָשִׁיר אַתָּה אִם עָנִי?” וְאִם עָנָה הָאָב: “עָשִׁיר אֲנִי!” – שְׁלָחוֹ מֵעַל פָּנָיו וְלֹא קִבֵּל אֶת בְּנוֹ אֶל חֶדְרוֹ. וְאָהַב שְׁמוּאֵל אֶת תַּלְמִידָיו, וְגַם תַּלְמִידָיו אֲהֵבוּהוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר הָלַךְ, וּבְכָל אֲשֶׁר יָשַׁב – הָיוּ תַּלְמִידָיו סוֹבְבִים אוֹתוֹ וּדְבֵקִים בּוֹ. וְרָאוּ אוֹתוֹ שׂוֹנְאָיו וּמְקַנְּאָיו בְּתוֹךְ עַמּוֹ הַקָּטָן הַזֶּה וְאָמְרוּ: “הִנֵּה הַתַּרְנְגֹלֶת עַל אֶפְרוֹחֶיהָ!” וְלֹא יָדְעוּ הַפְּתָאִים הַלָּלוּ, כִּי לֹא אֶת גְּנוּתוֹ הֵם אוֹמְרִים, כִּי אִם אֶת שִׁבְחוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל וּגְנוּתָם הֵם, שֶׁהֵם כָּל־כָּךְ רָעִים, עַד כִּי אֲפִלּוּ אֶת הַיְלָדִים הַתְּמִימִים אֵינָם יְכוֹלִים לֶאֱהֹב; וּשְׁמוּאֵל הוּא כָּל־כָּךְ טוֹב עַד כִּי אֲפִלּוּ יְלָדִים מַכִּירִים בּוֹ וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ.
וּבַבֹּקֶר־בַּבֹּקֶר יָקוּמוּ הַתַּלְמִידִים הַטּוֹבִים וְעָזְבוּ מַהֵר אֶת בֵּית־אֲבוֹתָם, וְרָצוּ הַחַדְרָה לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי מוֹרָם וְלִשְׁמֹעַ תּוֹרָה מִפִּיו; וְהִתְפָּאֵר כָּל נַעַר וָנַעַר בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר: “אֲנִי אֶהְיֶה הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר אֲבָרֵךְ אֶת מוֹרִי בִּרְכַּת־הַבֹּקֶר”. אֲבָל תָּמִיד הָיוּ בָּאִים כֻּלָּם הַחַדְרָה בְּרֶגַע אֶחָד, וּכְאִלּוּ הָיְתָה בְּכֻלָּם נְשָׁמָה אַחַת – קָרְאוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחַד:
– שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי!
– עֲלֵיכֶם הַשָּׁלוֹם, תַּלְמִידַי, חֲבִיבַי! –יַעֲנֶה שְׁמוּאֵל בְּפָנִים מְאִירוֹת, וְיֵשְׁבוּ לִלְמֹד מִתּוֹךְ שִׂמְחָה.
פַּעַם אַחַת – זֶה הָיָה בְּיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט – קָרָה לְכֻלָּם מִקְרֶה אֶחָד: כֻּלָּם אֵחֲרוּ לָבוֹא הַחַדְרָה. יָדְעוּ הַנְּעָרִים כִּי “חֲמִשָּׁה־עַשָׂר” הַיּוֹם. בְּיוֹם זֶה מְבִיאִים הַתַּלְמִידִים אֶל חֶדְרָם מִפֵּרוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל: תְּמָרִים, רִמּוֹנִים, צִמּוּקִים, שֶׁהֵם, לְפִי דִבְרֵי הָרַבִּי, עִנְּבֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁבִּהְיוֹתָם תְּלוּיִים שָׁם אֶשְׁכּוֹלוֹת עַל גַּפְנָם, הָיוּ רַעֲנַנִּים, גְּדוֹלִים וּמְלֵאִים; אַךְ מִיּוֹם שֶׁגָּלוּ מֵאַרְצָם לְחוּץ־לָאָרֶץ צָמְקוּ וְיָבְשׁוּ, וְאוּלָם גַּם בִּהְיוֹתָם יְבֵשִׁים עוֹדָם מְתוּקִים מֵהַשְּׁזִיפִים הַמְּלֵאִים וְהַגְּדוֹלִים. אֲבָל הַפֵּרוֹת הַלָּלוּ הֵם בְּיֹקֶר: אֵינָם נִקְנִים אֶלָּא בִּפְרוּטוֹת, וּפְרוּטוֹת אֵינָן מְצוּיוֹת בִּידֵי בְּנֵי עֲנִיִּים. פְּרוּטוֹת צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵאֵת אַבָּא וְאִמָּא, אַךְ אַבָּא מַבִּיט בְּכַעַס וְשׁוֹתֵק, וְאִמָּא נוֹזֶפֶת וְאוֹמֶרֶת: מֹחִי מִתְיַבֵּשׁ מִדְּאָגָה: “מֵאַיִן אֶקַּח כִּכַּר־לֶחֶם לַאֲרֻחַת־הַיּוֹם? וְרַעַבְתָּן זֶה – לְפֵרוֹת הוּא תָאֵב!”
– צָרִיךְ לְהִתְיָאֵשׁ הַיּוֹם מִפֵּרוֹת – גָמַר נַעַר אֶחָד בְּלִבּוֹ – אֲבָל אֵיכָכָה אָבוֹא הַחַדְרָה בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁכָּל נַעַר וָנַעַר בָּא וְיָדָיו מְלֵאוֹת?! טוֹב כִּי אֲאַחֵר הַיּוֹם מְעַט, וּבֵין כֹּה יֹאכְלוּ הַנְּעָרִים אֶת פֵּרוֹתֵיהֶם! וְכָכָה חָשַׁב כָּל נַעַר וָנַעַר בְּלִבּוֹ, וַיְאַחֲרוּ כֻּלָּם; וַיָּבוֹאוּ כֻּלָּם בְּרֶגַע אֶחָד אֶל הַחֶדֶר. אִישׁ אִישׁ מֵהֶם הִבִּיט לָאָרֶץ, לְבַל יִרְאֶה בְּעֵינָיו אֶת הַתְּאֵנִים הַמְּלֵאוֹת וְהַתְּמָרִים הַנּוֹצְצִים־לַחִים, הַצִּמּוּקִים הַשְּׁחַרְחָרִים וְהָרִמּוֹנִים הָאֲדֻמִּים, אֲשֶׁר בְּיַד רֵעָיו. אִישׁ־אִישׁ מֵהֶם חָשַׁב בְּלִבּוֹ, שֶׁכָּל חֲבֵרָיו מַבִּיטִים בְּוַדַּאי אֶל יָדָיו הָרֵיקוֹת וְצוֹחֲקִים בַּחַשַׁאי, –אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאוּ אַחֲרֵי כֵן, שֶׁכֻּלָּם בָּאוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת נִתְמַלֵּא לִבָּם שִׂמְחָה.
– גַּם אַתָּה לֹא הֵבֵאתָ כְּלוּם?
– אַבָּא אָמַר: אֵין כֶּסֶף. אֲנִי בָּכִיתִי, וְהוּא לֹא נָתַן.
– אָבִי שָׁתַק, אֲבָל נָתוֹן לֹא נָתַן כְּאָבִיךָ. וְאַתָּה?
– אֲנִי עָשִׂיתִי עַצְמִי כְּבוֹכֶה, אֲבָל אִמָּא קָדְמָה וּבָכְתָה…
– גַּם אִמִּי חָפְצָה, כִּמְדֻמַּנִי, לִבְכּוֹת, אֲבָל הִתְחִילָה גוֹעֶרֶת.
– וּמַה נַּעֲשֶׂה הַיּוֹם בִּשְׁעַת הַחֹפֶשׁ?
– רַעְיוֹן טוֹב עָלָה עַל לִבִּי – עָנָה בְּצַלְאֵל הַגָּדוֹל שֶׁבַּנְּעָרִים – הָבָה יְסַפֵּר אִישׁ־אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵיזוֹ מַעֲשִׂיָּה יָפָה, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה מֵעִנְיַן חֲמִשָּׁה־עָשָׂר.
– אוֹ עַל דְּבַר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל – הוֹסִיף נַעַר אַחֵר – אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא מְקוֹם הַפֵּרוֹת הַמְּתוּקִים שֶׁאוֹכְלִים הַיּוֹם.
– גַּם עַל דְּבַר יְעָרִים וְאִילָנוֹת – הִצִּיעַ בִּנְיָמִין הַקָּטָן בַּתַּלְמִידִים – כִּי חֲמִשָּׁה־עָשָׂר הֲלֹא הוּא רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת!
– וְגַם עַל צִפֳּרִים, הֲלֹא הַצִּפֳּרִים הֵם שְׁכֵנֵי הָאִילָנוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ: “מִבֵּין עֳפָאִים יִתְּנוּ קוֹל”!
וַתִּיטַב הָעֵצָה בְּעֵינֵי כָּל הַתַּלְמִידִים; וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה שְׁעַת הַחֹפֶשׁ הִפִּילוּ גוֹרָל מִי יְסַפֵּר רִאשׁוֹנָה וַיִּפלֹּ הַגּוֹרָל עַל בְּצַלְאֵל. וּבְצַלְאֵל מַעֲמִיד פָּנִים שֶׁל רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים: מְקַמֵּט מְעַט אֶת מִצְחוֹ, מַתְנֶה מֵרֹאשׁ, שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ בְּאֶמְצַע, וּמַתְחִיל לְסַפֵּר: – הַדָּבָר הָיָה בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים; עוֹד בְּטֶרֶם שֶׁנּוֹלַד תּוּבַל־קַיִן לוֹטֵשׁ הַבַּרְזֶל הָרִאשׁוֹן; וְהַיְּעָרִים לֹא יָדְעוּ עוֹד אֵימַת קַרְדֹּם, וְהַצְּמָחִים לֹא נִקְטְפוּ עוֹד בִּידֵי אָדָם, וְרַק כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה עִתָּם לָמוּת, הָיוּ מֵתִים מִיתַת נְשִׁיקָה…
– מַה זֹּאת מִיתַת נְשִׁיקָה? –שָׁאַל בִּנְיָמִין הַקָּטָן.
– מִיתַת נְשִׁיקָה הִיא מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.
– וּמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם מַה הִיא?
– מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם הִיא שֶׁלֹּא בִּידֵי אָדָם. אֲבָל אַל תַּפְסִיקֵנִי, קָטָן!
– אָז עוֹד לֹא חָל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לַיְּעָרוֹת בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט.
– וְאֵימָתַי חָל?
– אֵימָתַי? בְּוַדַּאי בְּכָל יוֹם שֶׁהָיוּ רוֹצִים הָיוּ עוֹמְדִים וּמִתְפַּלְּלִים. הֲלֹא יוֹדְעִים אַתֶּם, שֶׁהָאִילָנוֹת הֵם “בַּעֲלֵי תְפִלָּה”! וְאוּלַי הָיוּ עוֹשִׂים רֹאשׁ־הַשָּׁנָה בְּעֵת שֶׁהַרְבֵּה צִפֳּרִים בָּאוּ אֶל הַיַּעַר. אֶת זֹאת אֵינִי יוֹדֵעַ בָּרוּר: אֲבָל בָּרוּר הַדָּבָר שֶׁלֹּא בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר חָל.
– וּמֵהֵיכָן בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר?
– אִם לֹא כֵן לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה, שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם. אֲבָל לָמָּה זֶה תַפְסִיקוּנִי?! הֲלֹא הִתְנֵיתִי מֵרֹאשׁ! רוֹצִים אַתֶּם, מַפְסִיק אֲנִי לְגַמְרֵי.
– לֹא, לֹא! סַפֵּר וַאֲנַחְנוּ נִשְׁתֹּק.
– הִשָּׁבְעוּ לִי!
כָּל הַנְּעָרִים הוֹצִיאוּ אֶת צִיצִיּוֹתֵיהֶם וּנְשָׁקוּן, וּבְצַלְאֵל שָׁב אֶל סִפּוּרוֹ.
– אָז לֹא חָל עוֹד רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר, וְהָעֵצִים לֹא פָּחֲדוּ עוֹד אֶת הַבַּרְזֶל; וַיִּגְדְּלוּ הַיְּעָרִים לְרָחְבָּם וְלְעָמְקָם.
– רַק שְׁאֵלָה אַחַת, בְּצַלְאֵל! מַתִּיר אַתָּה לִי אֶת שְׁבוּעָתִי?
– מַתִּיר אֲנִי, אֲבָל רַק שְׁאֵלָה אַחַת!
– מַדּוּעַ רַק לְרָחְבָם וּלְעָמְקָם וְלֹא לְגָבְהָם?
– אֶת זֹאת חָפַצְתִּי בְּעַצְמִי לְבָאֵר לָכֶם: הֵמָּה יָרְאוּ, פֶּן יִגְבְּהוּ הַרְבֵּה־הַרְבֵּה, עַד כִּי יִגְּעוּ עַנְפֵיהֶם בַּשָּׁמַיִם הַקְּדוֹשִׁים, בַּשֶּׁמֶשׁ הַקָּדוֹשׁ וּבַכּוֹכָבִים הַקְּדוֹשִׁים!
וַיִּגְדְּלוּ הָעֵצִים לְרָחְבָּם וּלְעָמְקָם, וְלֹא נוֹעֲזוּ גַם לְהַבִּיט בִּפְנֵי הַשָּׁמַיִם, וַיִּהְיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר בַּיָּמִים הָהֵם נַנָּסִים. וַיִּסְתַּבְּכוּ הָעֵצִים אֶחָד בְּעַנְפֵי רֵעֵהוּ, עַד כִּי לֹא יָכְלוּ עוֹד קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ לַחֲדֹר בְּעַד הֶעָלִים, וַיְהִי חשֶׁךְ בַּיַּעַר; וְהָאֲדָמָה, אֲשֶׁר מִתַּחַת לָעֵצִים, לֹא יָדְעָה אִם יֵשׁ שָׁמַיִם פְּרוּשִׂים מִמַּעַל. וּבֵין הַסְּבָכִים מָצְאוּ לָהֶם מִקְלָט: זְאֵבִים, שׁוּעָלִים, אֲרָיוֹת וְכָל חַיָּה טוֹרֶפֶת. וְאִילָנֵי סְרָק עוֹד לֹא הָיוּ אָז בַּיְּעָרִים: כָּל הָעֵצִים לְמינֵיהֶם נָשְׂאוּ פְּרִי מָתוֹק לַחֵךְ.
– כְּתִמְרֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל?
– כֵּמְעַט כְּתִמְרֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל; אֲבָל בְּנֵי הָאָדָם לֹא אָכְלוּ מִן הַפֵּרוֹת הַמְּתוּקִים הָהֵם, כִּי פָּחֲדוּ לָבוֹא אֶל הַיַּעַר מִפְּנֵי הָאֲרָיוֹת וְהַנְּמֵרִים, אֲשֶׁר שָׁכְנוּ שָׁם. וַיִּפְּלוּ הַפֵּרוֹת עַל הָאָרֶץ וַיִּרְקְבוּ; וְאַחֲרֵי כֵן הִתְעָרוּ בָּאֲדָמָה, וַיִּשְׁלְחוּ בַּדִּים.
וְשָׁנָה שָׁנָה נוֹפְלִים פֵּרוֹת וְעוֹשִׂים בַּדִּים; וְהַבַּדִּים הוֹלְכִים וְרַבִּים, הוֹלְכִים וּגְדֵלִים, הוֹלְכִים וּמִתְפַּתְּחִים. וַיָּקָם דּוֹר חָדָשׁ בַּיַּעַר: עֵצִים צְעִירִים, רַעֲנַנִּים, יָפִים, זְקוּפִים. אַף קֶמֶט קַל לֹא נִרְאָה עַל קְלִפָּתָם. וַיִּרְבּוּ הַצְּעִירִים. וַיֵּצַר הַמָּקוֹם בַּיַּעַר. וְהַזְּקֵנִים הָיוּ אָמְנָם סַבְלָנִים גְּדוֹלִים, גַּם הִרְשׁוּ לַצְּעִירִים לִשְׁלֹחַ אֶת עַנְפֵיהֶם הָרַכִּים אֶל בֵּין עַנְפֵיהֶם הַסְּבוּכִים, הָעֲנָפִים הַזְּקֵנִים; וְלֹא הִקְפִּידוּ גַם אִם שָׂמוּ הַצְּעִירִים עֲנָפִים עַל שִׁכְמֵיהֶם וְגִזְעֵיהֶם, אֲבָל הַצְּעִירִים הִתְחִילוּ לְהִתְאוֹנֵן: “צַר לָנוּ הַמָּקוֹם! אֵיזֶה דֶרֶךְ כֶּסֶל בְּחַרְתֶּם לָכֶם, זְקֵנִים, לִצְמֹחַ רַק לָרֹחַב? הַשָּׁמַיְמָה, הַשָּׁמַיְמָה! נַגְבִּיהַּ אֶת עֲנָפֵינוּ לְמַעְלָה!”
וַיֶּחְרְדוּ הַזְּקֵנִים לְדִבְרֵי הַצְּעִירִים, כִּי חָשְׁבוּ אֶת הַדְּבָרִים לְחֵרוּף וְגִדּוּף כְּלַפֵּי הַשָּׁמַיִם הַקְּדוֹשִׁים וַיִּקְרְאוּ: – מָה אַתֶּם אוֹמְרִים, נְעָרִים שׁוֹבָבִים?! לַשָּׁמַיִם?! לַשֶּׁמֶשׁ? לַכּוֹכָבִים הַקְּדוֹשִׁים?!
– וּמַה כָּל הַצְּעָקָה, שֶׁאַתֶּם מַעֲמִידִים עָלֵינוּ, נַנָּסִים? – עָנוּ הַצְּעִירִים – אַדְּרַבָּה, אִם קְדוֹשִׁים הַשָּׁמַיִם בְּעֵינֵיכֶם, הֲלֹא טוֹב לָנוּ לְהִתְרוֹמֵם אֲלֵיהֶם, וְנִקָּדֵשׁ גַּם אָנוּ!
וַיְהִי רִיב בֵּין הַזְּקֵנִים וּבֵין הַצְּעִירִים, וְגַם דֻּבֵּי הַיַּעַר הִתְעָרְבוּ בַּדָּבָר וְחִוּוּ אֶת דַּעְתָּם כִּי צָדְקוּ הַזְּקֵנִים בְּרִיבָם; אֲבָל הַצְּעִירִים הֵנִיעוּ עֲלֵיהֶם בָּרֹאשׁ; יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ אֶת חֶפְצְכֶם, פְּרָאִים! סְבָכִים חֲדָשִׁים דְּרוּשִׁים לָכֶם לְמַעַן בְּנֵיכֶם הַקְּטַנִּים! צַר לָכֶם עַל חֶשְׁכַת הַיַּעַר שֶׁתִּתְמַעֵט! הַשָּׁמַיְמָה, הַשָּׁמַיְמָה נִתְרוֹמֵם! רַב לָנוּ לְהִשְׂתָּרֵג וּלְהִתְפַּתֵּל יַחַד; תִּרְאֶה גַם אַדְמָתֵנוּ, שֶׁיֵּשׁ שָׁמַיִם בְּהִירִים מִמַּעַל!
וַיִּקְצְפוּ הַצְּעִירִים עַל הַזְּקֵנִים, וְהַזְּקֵנִים עַל הַצְּעִירִים. מֶה עָשׂוּ? עָמְדוּ וְקָבְעוּ: “רֹאשׁ הַשָּׁנָה”, וַיָּקוּמוּ הַזְּקֵנִים לְהִתְפַּלֵּל.
– וְהַצְּעִירִים?
– הַצְּעִירִים, הֵם צְעִירִים, לֹא יָדְעוּ “עִבְרִי”.
וַיִּתְפַּלְּלוּ הַזְּקֵנִים לַשָּׁמַיִם, כִּי יִשְׁלְחוּ רָזוֹן וְאַבְנֵי־בָּרָד עַל הַדּוֹר הַצָּעִיר הַמַּלְעִיב בַּקְּדוֹשִׁים.
– מוּטָב שֶׁיָּמוּתוּ – קָרְאוּ הַזְּקֵנִים –וְלֹא יְחַדְּשוּ מִנְהָגִים וְחִלּוּל־קֹדֶשׁ בַּיַּעַר!
וְאִילָנוֹת רַבִּים אָמְרוּ: מוּטָב שֶׁנִּשָּׁאֵר עֲרִירִים, מֵהוֹלִיד בָּנִים מְחַלְּלֵי קֹדֶשׁ כָּאֵלֶּה!
וַיֵּצֵא קֶצֶף גָּדוֹל עַל הַיַּעַר, וַיָּבוֹא בּוֹ רָזוֹן וְחֶרֶב וּבָרָד, וַיָּמוּתוּ צְעִירִים וּזְקֵנִים בְּמִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת. וְגַם אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחַיִּים בָּא רָקָב בְּלִבָּם. בַּשָּׁנָה הַהִיא נוֹלַד תּוּבַל־קַיִן – אֲבִי לוֹטֵשׁ קַרְדֻּמּוֹת הַבַּרְזֶל; וְעַל הָאִילָנוֹת, אֲשֶׁר הִתְפַּלְּלוּ עַל הָעֲרִירוּת יָצָא גְזַר דִּין, שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אִילָנֵי סְרָק לְעוֹלָם וָעֶד.
וּלְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד הָעֵצִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה רָעָה כָּזֹאת – יָצָא גְזַר־דִּין עַל הַיַּעַר, שֶׁיָּחוּל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה שֶׁלּוֹ בְּחֹדֶשׁ שְׁבָט, עֵת עֲצֵי הַיַּעַר שְׁקוּעִים בִּשְׁנַת הַחֹרֶף, וְכָל צִמְחֵי הָאֲדָמָה נָמִים תַּחַת מִכְסֵה הַשֶּׁלֶג. גַּם עַל הַדֹּב נִגְזַר לִישֹׁן כָּל יְמֵי הַחֹרֶף, עַל אֲשֶׁר עָזַר לָרִיב, וְעוֹרֵר אֶת הַנַּנָּסִים הַזְּקֵנִים עַל הַצְּעִירִים הַשּׁוֹאֲפִים לְמַעְלָה.
שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד שָׁכַב אָז עַל מִטָּתוֹ, שָׁכַב וְהֶעֱלָה עָשָׁן מִתּוֹךְ מִקְטַרְתּוֹ הָאֲרֻכָּה; וּבְשָׁמְעוֹ אֶת שִׂיחוֹת הַנְּעָרִים, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו וַיֶּרֶב לְהַעֲלוֹת עָשָׁן מִקְטַרְתּוֹ לְבַל יִרְאוּ הַנְּעָרִים אֶת פָּנָיו וְלֹא יִתְבַּיְּשׁוּ לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרֵיהֶם.
אַחֲרֵי בְּצַלְאֵל עָלָה הַגּוֹרָל עַל אֱלִישָׁע הַיָּתוֹם וְהוּא מְסַפֵּר: – הָיֹה הָיָה נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל; וַיְהִי הַנָּבִיא אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ מְאֹד, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֵאִיר הַנָּבִיא פָּנִים לְאִישׁ וְצָחַק לוֹ – וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא מְבֹרָךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וַיִּשְׂמַח וַיִּצְחַק תָּמִיד, וְלֹא יָדַע מַה זֶּה בֶּכִי. וְאִם הֶרְאָה לְאִישׁ פָּנִים זוֹעֲפִים, וְהָיָה הָאִישׁ אֻמְלָל וְנִדְכֶּה וּבוֹכֶה כָּל יָמָיו, וְלֹא יָדַע עוֹד מַהוּ צְחוֹק עַד יוֹם מוֹתוֹ. וַיִּהְיוּ רַבִּים רַבִּים אוֹהֲבָיו וּמְכַבְּדָיו, כִּי חִכּוּ לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו הַצּוֹחֲקִים – וְהָיוּ מְאֻשָּׁרִים כָּל יְמֵיהֶם; וְרַבִּים הָיוּ אוֹיְבָיו, אֲשֶׁר יָרְאוּ מִפָּנָיו, פֶּן יַרְאֵם פָּנִים זוֹעֲפִים, וְהָיוּ אֻמְלָלִים כָּל הַיָּמִים; וַיִּהְיוּ כָּל בְּנֵי הָאָדָם אוֹ רוֹדְפִים אַחֲרָיו אוֹ בּוֹרְחִים מִפָּנָיו.
וְאָהַב הַנָּבִיא הַהוּא לְהִתְרַחֵק לִפְעָמִים מִבְּנֵי הָאָדָם וּלְהִסְתַּתֵּר בַּיַּעַר, כִּי יָדַע הַנָּבִיא לְשׁוֹן הָעֵצִים וּשְׂפַת־הָרֵיחַ שֶׁל הַשּׁוֹשַׁנִּים, שָׁמַע מְרוּצַת הַלֵּחַ בְּעוֹרְקֵי הַצְּמָחִים, וּבָחַן בְּעֵינָיו אֶת גִּדּוּל הָעֲנָפִים וּצְמִיחַת הֶעָלִים שֶׁבְּכָל רֶגַע וָרֶגַע. גַּם בֵּין עֲצֵי הַיַּעַר הָיוּ רַבִּים אֲשֶׁר אֲהֵבוּהוּ, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר נָשָׂא עֵינָיו אֶל אִילָן אֶחָד וְאָמַר: “אִילָן,אִילָן, בִּרְכַּת אֱלֹהִים עָלֶיךָ!” וְעָשָׂה הָאִילָן פֵּרוֹת מְתוּקִים תָּמִיד בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף; וְעֵצִים רַבִּים יָרְאוּ מִפָּנָיו, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר נָתַן עֵינָיו בְּעֵץ אֶחָד וְאָמַר: “פַּנֵּה מָקוֹם לִצְעִירִים וְטוֹבִים מִמְּךָ”. וְהִתְחִילוּ עָלָיו נוֹבְלִים, עֲנָפָיו מִתְכַּוְּצִים וּמִתְיַבְּשִׁים, וְשָׁרְשׁוֹ רָקַב בָּאֲדָמָה, וְיוֹנְקִים רַעֲנַנִּים עָלוּ עַל מְקוֹמוֹ.
וְהָעִיר, אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהּ הַנָּבִיא, הָיְתָה בִּירַת הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁכַן בָּהּ הַמֶּלֶךְ; וְלַמֶּלֶךְ הָיְתָה בַּת יְחִידָה, נֶחְמָדָה וִישָׁרָה. וַתֶּאֱהַב בַּת הַמֶּלֶךְ הַטּוֹבָה אֶת הַנָּבִיא הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא גַם הוּא אֲהֵבָהּ; אֲבָל הַנָּבִיא נִשְׁבַּע, כִּי לֹא יִבְנֶה לוֹ בַּיִת וְלֹא יִשָּׂא לוֹ אִשָּׁה, עַד אֲשֶׁר יַהֲפֹךְ אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם לְצַדִּיקִים וִישָׁרִים. וַיִּתֵּן הַנָּבִיא לְכַלָּתוֹ לְבַת הַמֶּלֶךְ יוֹנָה אַחַת, אֲשֶׁר הָיְתָה חֶצְיָהּ לְבָנָה כְּשֶׁלֶג, וְחֶצְיָהּ אֲדֻמָּה כְּדָם; וְסִמָּן זֶה אָמַר לָהּ: אִם תַּהֲפֹךְ הַיּוֹנָה שֶׁלָּךְ לְבָנָה וְיָדַעַתְּ, כִּי קִיַּמְתִּי אֶת שְׁבוּעָתִי, כִּי נֶהֶפְכוּ כָּל הָרְשָׁעִים לְצַדִּיקִים וְאָז אָבוֹא לָחֹג חַג חֲתֻנָּתֵנוּ.
כִּי רוּחַ אֱלֹהִים הָיָה בְּקֶרֶב הַנָּבִיא הַזֶּה; וְהַמְכַשְּׁפִים, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת הָאֱלֹהִים, אָמְרוּ: "אֵין זֹאת כִּי אִם בָּלַע הָאִישׁ שְׁתֵּי אֲבָנִים קְטַנּוֹת, אַחַת מֵהַר גְּרִיזִים וְאַחַת מֵהַר עֵיבָל, וְעַל כֵּן גָּדוֹל כֹּחוֹ כָּל־כָּךְ לִבְרָכָה וּלִקְלָלָה״.
שָׁמַע עַרְבִי אֶחָד אֶת דִּבְרֵי הַמְכַשְּׁפִים, וַיֹּאמֶר אֶל לִבּוֹ: הָבָה אֶאֶרְבָה נָא לַנָּבִיא בַּיַּעַר, וְאֶהֶרְגֵהוּ; אָז אוֹצִיא אֶת הָאֲבָנִים מִתּוֹכוֹ וְאֶבְלָעֵן, וְהָיִיתִי כַּנָּבִיא הַזֶּה לְבָרֵךְ וּלְקַלֵּל כִּלְבָבִי. וַאֲנִי אֶמְכֹּר אֶת בִּרְכוֹתַי וְאֶת קִלְלוֹתַי בְּכֶסֶף, וְאֶצְבֹּר לִי הוֹן רַב. אָז יִתְחַתֵּן בִּי הַמֶּלֶךְ, וְיִתֵּן לִי אֶת בִּתּוֹ – כַּלַּת הַנָּבִיא – לְאִשָּׁה.
וְאָז הָיָה עֶרֶב רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת; וְהַנָּבִיא עָמַד אָז בְּתוֹךְ הַיַּעַר הַשָּׁקוּעַ בִּשְׁנָתוֹ, וְהִתְפַּלֵּל עָלָיו, כִּי תְּהִי הַשָּׁנָה הַבָּאָה שָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרָכָה, שָׁנָה שֶׁפִּרוֹתֶיהָ מְתוּקִים וְקַרְדֻּמּוֹתֶיהָ קֵהִים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִבִּיט הַנָּבִיא עַל הָעֵצִים – וַיִּמַּס הַכְּפוֹר וְהַשֶּׁלֶג מֵעֲלֵיהֶם, הָעֲנָפִים הִתְחִילוּ זוֹלְגִים דְּמָעוֹת, וְלֵחַ הָעֵצִים הִתְחִיל סוֹבֵב בְּעוֹרְקֵיהֶם בִּמְרוּצָה, וַיִּתְעוֹרֵר הַיַּעַר מִתַּרְדֵּמָתוֹ, וַיַּבֵּט מִשְׁתּוֹמֵם: הַאֻמְנָם הִגִּיעוּ יְמֵי הָאָבִיב? – הִתְלַחֲשׁוּ הָעֲנָפִים הָעֲרֻמִּים.
– רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הַיּוֹם – לָחַשׁ לָהֶם הַנָּבִיא – הִכּוֹנוּ וַאֲבָרְכְכֶם.
אָז אָמַר הַנָּבִיא לְבָרֵךְ אֶת הַיַּעַר בְּרָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ עוֹד הָעֵצִים מֵעוֹלָם; וְהָעֲנָפִים הָרַכִּים כְּבָר הִרְגִּישׁוּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַנָּבִיא וְהִתְחִילוּ רוֹעֲדִים מִשִּׂמְחָה. אַךְ בְּרֶגַע זֶה הֵנִיף עָלָיו הָעַרְבִי הָרוֹצֵחַ אֶת חַרְבּוֹ. הַנָּבִיא לֹא הִסְפִּיק לְבַטֵּא אֶת בִּרְכָתוֹ.
וְהָעַרְבִי הָאַכְזָר חִפֵּשׂ בְּקֶרֶב הַמֵּת אֶת הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר אָמְרוּ הַמְכַשְּׁפִים, וְלֹא מָצָא. וַיִּקְצֹף מְאֹד, וַיִּשָּׁבַע לַעֲשׂוֹת בָּהֶם נְקָמוֹת. וְעֵץ אֶחָד עָמַד שָׁם עַל בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וַיַּחְפֹּר בּוֹר תַּחַת הָעֵץ וַיִּקְבֹּר שָׁם אֶת הַנָּבִיא.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ יְמֵי הָאָבִיב, וַיִּשְׂאוּ עַנְפֵי הָעֵץ מִיָּמִין – פֵּרוֹת מְתוּקִים, אֲשֶׁר אִם טָעַם מֵהֶם אִישׁ חוֹלֶה וְכוֹאֵב וְשָׁב לְאֵיתָנוֹ; וַיְהִי בָּרִיא וְשָׁלֵם; וְעַנְפֵי הָעֵץ אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל נָשְׂאוּ פֵּרוֹת יָפִים, נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה, אֲשֶׁר אִם רָאָם אִישׁ, לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק לִבְלִי אֱכֹל מֵהֶם; אֲבָל אִם אָכַל מֵהֶם, חָלָה וַיָּמָת. וַיֵּרָפְאוּ חוֹלִים רַבִּים, וַיָּמוּתוּ בְּרִיאִים רַבִּים: וַיְהִי הָעֵץ לְפֶלֶא, וַיָּשִׂיחוּ רַבִּים בָּעֵץ הַנִּפְלָא הַזֶּה, וְלֹא יָדְעוּ פֵּשֶׁר הַדָּבָר: אֵיךְ יָכֹל עֵץ לָשֵׂאת עַל עֲנָפָיו חַיִּים וּמָוֶת יַחַד?
וְאוּלָם לוּ הָיָה לָעֵץ פֶּה וְלָשׁוֹן, כִּי אָז סִפֵּר לַכֹּל אֶת הַמַּכְאוֹבִים הָרַבִּים, אֲשֶׁר הוּא מַרְגִּישׁ. כִּי רוּחַ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר שָׁכַן בְּקֶרֶב הַנָּבִיא לְהוֹכִיחַ אֶת בְּנֵי הָאָדָם, יָצַק בּוֹ בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת גַּם יַחַד וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָן בִּלְתִּי אִם עַל יְדֵי פְּרִי חַיִּים וּפְרִי מָוֶת; וְאוּלָם רַב יֶתֶר מֵאֲשֶׁר הוֹצִיא הָעֵץ בְּפִרְיוֹ, הֵכִיל הָעֵץ בְּקִרְבּוֹ פְּנִימָה, עַד אֲשֶׁר הֵחֵלָה קְלִפָּתוֹ לְהִבָּקַע.
אַךְ הָעֵצִים אִלְּמִים הֵם; וְגַם אִם תָּנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל, לֹא יָנוּעוּ וְלֹא יָזוּעוּ מִפַּחַד; וְאִם גַּם תִּשְׁלַח קַרְדֹּם בְּבִטְנָם לֹא יֵאָנְקוּ; וְאַתֶּם דְּעוּ לָכֶם, כִּי קָשָׁה מְאֹד הַדּוּמִיָּה לָעֵצִים הָאֻמְלָלִים, וּמְאֻשָּׁר הוּא הָאָדָם, שֶׁהוּא יָכֹל לְהֵאָנֵחַ וּלְהָקֵל מְעַט אֶת צַעֲרוֹ.
הַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת אַךְ הֵן מְבִינוֹת אֶת דּוּמִיַּת הָעֵצִים, וְהִנֵּה הִשְׁתַּתְּפוּ בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הָעֵץ הָאֻמְלָל, וּבַבֹּקֶר־בַּבֹּקֶר עָפוּ וַתַּעֲמֹדְנָה עַל גַּג בֵּית הָעַרְבִי הָרוֹצֵחַ, וַתְּקַלֵּלְנָה אֶת שֵׁם הָאַכְזָר, וַתַּעֲרֹכְנָה שָׁם הַזְכָּרָה לְנִשְׁמַת הַנָּבִיא.
וּבַת הַמֶּלֶךְ קָמָה בְּבֹקֶר יוֹם הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט, וַתֵּרֶא וְהִנֵּה הַיּוֹנָה נֶהֶפְכָה כֻּלָּהּ אֲדֻמָּה כְּדָם. וַתִּתְחַלְחֵל מְאֹד, וַתָּקָם וַתִּפְתַּח אֶת דֶּלֶת חֶדְרָהּ, וַתִּשְׁלַח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתָּהּ; כִּי יָדְעָה בַּת־הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא תָּעוּף הַיּוֹנָה בִּלְתִּי אִם אֶל הַנָּבִיא; וְהָיְתָה לוֹ לְאוֹת, כִּי מְבַקֶּשֶׁת הִיא אוֹתוֹ שֶׁיָּבוֹא אֶל בֵּיתָהּ. וְהַיּוֹנָה עָפָה וַתִּתְחַבֵּר לְיֶתֶר הַצִּפֳּרִים, אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָהּ אֶת דְּבַר הָרֶצַח, וַתַּעֲמֹד עִמָּן יַחַד עַל גַּג הָעַרְבִי לְקַלֵּל אֶת שְׁמוֹ וְלִזְעֹק עָלָיו חָמָס.
וַיְהִי כִּרְאוֹת בַּת הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא שָׁבָה הַיּוֹנָה אֵלֶיהָ, וְגַם הַנָּבִיא לֹא בָּא – וַתָּקָם וַתֵּצֵא אֶל הָרְחוֹב, וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲבֹר עַל בֵּית הָעַרְבִי, וַתֵּרֶא אֶת יוֹנָתָהּ עוֹמֶדֶת עַל הַגַּג בֵּין לַהֲקַת צִפֳּרִים גְּדוֹלָה וְהֵן מְעוֹרְרוֹת זַעֲקַת שֶׁבֶר וִילָלָה. אָז הֵבִינָה כִּי יַד הָעַרְבִי בַּדָּבָר, וַתְּצַו לְאָסְרוֹ בָּאזִיקִים וּלְשִׂימוֹ בְּבִית־הָאֲסוּרִים. וְהָעַרְבִי הוֹדָה עַל פִּשְׁעוֹ, גַּם הֶרְאָה אֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר קָבַר שָׁם אֶת הַנָּבִיא. אָז כָּרְתוּ אֶת הָעֵץ, וַיַּעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ תְלִיָּה וַיִּתְלוּ עָלֶיהָ אֶת הָרוֹצֵחַ. וְאֶת עַצְמוֹת הַנָּבִיא לָקְחוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתָן בִּקְבוּרַת יִשְׂרָאֵל. וְאוּלָם בַּת הַמֶּלֶךְ מֵאֲנָה לְהִתְנַחֵם וַתִּתְאַבֵּל עָלָיו כָּל הַיָּמִים. וַתִּשָּׁאֵר אַלְמָנָה, וְלֹא הָיְתָה לְאִישׁ כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ.
הַנְּעָרִים הֶחֱרִישׁוּ רְגָעִים מִסְפָּר וְחָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת עַל אוֹדוֹת הַסִּפּוּר אֲשֶׁר שָׁמְעוּ. צַר הָיָה לָהֶם, שֶׁהַמַּעֲשִׂיָּה נִגְמְרָה כָּל־כָּךְ מַהֵר, שֶׁהָעַרְבִי לֹא נֶעֱנַשׁ בְּעֹנֶשׁ גָּדוֹל יוֹתֵר מִתְּלִיָּה, וְשֶׁהַנָּבִיא לֹא שָׁב אַחַר כֵּן לִתְחִיָּה. כִּי אָז הֲלֹא יָכְלָה הַמַּעֲשִׂיָּה לְהִמָּשֵׁךְ עוֹד וְעוֹד. אַךְ בְּיוֹתֵר הָיָה צַר לָהֶם עַל בַּת הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִשְׁאֲרָה אַלְמָנָה, וְהַיּוֹנָה – כֻּלָּהּ אֲדֻמָּה.
- - - - - - -
כֻּלָּם נֶאֶנְחוּ יַחַד, וְאַחֲרֵי כֵן הִתְנַחֲמוּ, וַיִּתְּנוּ עֵינֵיהֶם בַּנַּעַר הַשְּׁלִישִׁי לְסַפֵּר לָהֶם אֶת סִפּוּרוֹ.
אֲבָל הַנַּעַר קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ, וְהֶעֱבִיר בְּזִכְרוֹנוֹ אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂיּוֹת אֲשֶׁר יָדַע; אַךְ לֹא מָצָא בָּהֶן אַף אַחַת, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵ“חֲמִשָּׁה־עָשָׂר”. יוֹדֵעַ הוּא מַעֲשִׂיּוֹת בִּשְׁנֵי אַחִים שֶׁאֶחָד הָיָה עָנִי וְהַשֵּׁנִי עָשִׁיר, בְּעֶבֶד וּמֶלֶךְ, וְגַם בְּבַת־מַלְכָּה אֲשֶׁר בָּנְתָה לָהּ בִּקְסָמֶיהָ דְּבִיר שֶׁל שַׁיִשׁ בֵּין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ; יוֹדֵעַ הוּא מַעֲשִׂיּוֹת גַּם עַל הַגֵּיהִנֹּם וְגַן הָעֵדֶן – אֲבָל אֵין בְּכָל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת לֹא אִילָנוֹת, וַאֲפִלּוּ פֶּרַח אוֹ שׁוֹשַׁנָּה אַחַת, וְאַף לֹא צִפּוֹר אַחַת. רַק אֶת הָעוֹרֵב וְאֶת הַיּוֹנָה הוּא יוֹדֵעַ עוֹד, מֵעֵת שֶׁשְּׁלָחָם נֹחַ מִתּוֹךְ הַתֵּבָה; אֲבָל זֶה אֵינָהּ מַעֲשִׂיָּה, זֶהוּ פָּשׁוּט חֻמָּשׁ! – וַיְהִי הַנַּעַר יוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב וְהַנְּעָרִים עוֹמְדִים מַחֲרִישִׁים וּמְחַכִּים לְסִפּוּרוֹ; וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד מְדַבֵּר מִתּוֹךְ עֲנַן הֶעָשָׁן הַיּוֹצֵא מִמִּקְטַרְתּוֹ: –נְעָרַי! הֲתִשְׁתַּתְּפוּ עִמִּי בְּפֵרוֹת “חֲמִשָּׁה־עָשָׂר”? גַּם לִי אֵין פְּרוּטָה לִקְנוֹת פֵּרוֹת, וַאֲנִי רוֹצֶה לְמַלֵּא חוֹבַת הַיּוֹם בְּמַעֲשִׂיָּה כְּמוֹכֶם: הַחֲפֵצִים אַתֶּם בְּרַבְּכֶם לְשֻׁתָּף?
– חֲפֵצִים, חֲפֵצִים אָנוּ–קָרְאוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחָד.
הָרַבִּי קָם וְיָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ, וְהַנְּעָרִים יָשְׁבוּ לְנֶגְדּוֹ כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה וְכִמְעַט שֶׁעָצְרוּ בִּנְשִׁימָתָם, לְבַל יַפְרִיעוּ אֶת הָרַבִּי בְּסִפּוּרוֹ.
וְהָרַבִּי מְסַפֵּר: – אוֹצָר נֶחְמָד הָיָה צָפוּן בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַזָּקֵן: תַּרְמִיל מָלֵא עֲפַר הַקֹּדֶשׁ מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁלַח לוֹ אָבִיו מִטְּבֶרְיָה. וְאוֹצָר נֶחְמָד הָיָה גַם לַאֲבִיגְדוֹר בְּנוֹ הַקָּטָן: זֶה הָיָה חַרְצָן שֶׁל תֹּמֶר שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ מִפֵּרוֹת חֲמִשָּׁה־עָשָׂר. כָּל הַנְּעָרִים אָכְלוּ אֶת פֵּרוֹתֵיהֶם וְאֶת הַגַּרְעִינִים זָרְקוּ; וְהוּא – תְּמָרָה אַחַת עָלְתָה בְּחֶלְקוֹ, וְלֹא נְתָנָהוּ לְבָבוֹ לִזְרֹק אֶת הַחַרְצָן: –הֲלֹא הָעֵץ, אֲשֶׁר גָּמַל אֶת הַתְּמָרָה הַזֹּאת, יָצָא מֵחַרְצָן כָּזֶה! וְהַחַרְצָן הַהוּא גָדַל עַל עֵץ, שֶׁגַּם הוּא יָצָא מֵחַרְצָן כְּחַרְצַנִּי! –וּמָה אִם חֲרוּב שֶׁפֵּרוֹתָיו אֵינָם כָּל כָּךְ מְתוּקִים, אֵינוֹ נוֹתֵן פֵּרוֹת עַד שִׁבְעִים שָׁנָה – תָּמָר שֶׁפֵּרוֹתָיו מְתוּקִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! – וְאִם לְשִׁבְעִים שָׁנָה הוּא מַתְחִיל לָתֵת פֵּרוֹת, הֲרֵי הוּא חַי בְּוַדַּאי אֶלֶף שָׁנִים. – קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁחַרְצַנִּי שֶׁלִּי הוּא נֶכְדוֹ שֶׁל עֵץ אֲשֶׁר חַי לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים בִּסְבִיבוֹת יְרוּשָׁלַיִם! מִן הָעֵץ הַהוּא, מִזְּקֵנוּ שֶׁל חַרְצַנִּי, הָיוּ מְבִיאִים בִּכּוּרִים לִירוּשָׁלַיִם! מִן הָעֵץ הַהוּא לָקְחוּ לוּלָבִים וְהִקִּיפוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ! הָעֵץ הַהוּא יָדַע אֶת יִרְמְיָהוּ, אֶת יְשַׁעְיָהוּ, אֶת שְׁלֹמֹה וְשׁוּלַמִּית, אוּלַי זֶה הָיָה תֹמֶר דְּבוֹרָה! וּבְחָשְׁבוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה, פָּחַד וְרָחַב לְבָבוֹ, וַיִּמָּלֵא רִגְשֵׁי קֹדֶשׁ לְחַרְצַנּוֹ. נִדְמָה לוֹ, שֶׁהָאָבוֹת, הַנְּבִיאִים, הַמְּלָכִים – כָּל דּוֹרוֹ שֶׁל הַתּנ"ךְ שָׁלַח לוֹ אֶת זֶה בְּמַתָּנָה! לוֹ, לְאֲבִיגְדוֹר בֶּן שְׁלֹמֹה הַקָּטָן!
וָיִּשְׁמֹר הַנַּעַר אֶת חַרְצַנּוֹ מִכָּל מִשְׁמָר; וּפַעַם אַחַת בָּאָה מַחֲשָׁבָה בִּלְבָבוֹ: הָבָה אֶקַּח מְעַט מֵעֲפַר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בְּתַרְמִילוֹ שֶׁל אָבִי, וַאֲשִׂימוֹ בְּעָצִיץ, וְאַטְמִין שָׁם אֶת חַרְצַנִּי. מֵעָפָר אַחֵר לֹא יִצְמְחוּ עֲצֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֲבָל נִרְאֶה מַה יֵּצֵא מִן הַחַרְצָן, כְּשֶׁיִּהְיֶה טָמוּן בַּעֱפָרוֹ שֶׁלּוֹ.
יָדוֹעַ יָדַע הַנַּעַר, כִּי אַף אִם יַעֲלֶה צֶמַח מִן הַחַרְצָן, לֹא יִזְכֶּה לֶאֱכֹל מִפִּרְיוֹ, כִּי מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה שָׁנִים תַּעֲבֹרְנָה עַד שֶׁיִּתֵּן פֵּרוֹת. אֲבָל לֹא הַפֵּרוֹת הָיוּ דְרוּשִׁים לוֹ: פֵּרוֹת יָכוֹל הוּא לִקְנוֹת בַּחֲנוּת. חָפֵץ הָיָה וְקִוָּה לִרְאוֹת מֵחַרְצַנּוֹ עֵץ, שֶׁיִּהְיֶה נֶכְדּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהָיוּ מְבִיאִים מִמֶּנּוּ בִּכּוּרִים. וְכַאֲשֶׁר אָמַר כֵּן עָשָׂה: הָלַךְ וּמָצָא עָצִיץ אֲשֶׁר שָׂמָה בּוֹ אֲחוֹתוֹ פְּרָחִים מְזֻיָּפִים.
– מַה זֶה פְּרָחִים מְזֻיָּפִים? –שָׁאַל נַעַר אֶחָד.
– מְזֻיָּפִים הֵם אֵלֶּה, שֶׁאֵינָם צוֹמְחִים מִמְּקוֹרָם, וְהֵם מַעֲשֵׂי יְדֵי אָדָם: לוֹקְחִים חוּט בַּרְזֶל, וְרוֹקְמִים עֲלֵיהֶם חוּטֵי צֶמֶר וּמֶשִׁי צְבוּעֵים בְּצֶבַע הַפְּרָחִים, אֲבָל לְצֶבַע הַפְּרָחִים הָאֲמִיתִיִּים לֹא הִגִּיעוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם חַיִּים. אֵלּוּ הֵם מְזֻיָּפִים. וַיַּעֲקֹר הַנַּעַר אֶת הַפְּרָחִים הַמְזֻיָּפִים, וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת הֶעָפָר מִתּוֹךְ הֶעָצִיץ, וַיָּשֶׂם בּוֹ אֶת עֲפַר הַקֹּדֶשׁ וְאֶת הַחַרְצָן וַיְחַכֶּה מִיּוֹם לְיוֹם לִרְאוֹת צִיץ עוֹלֶה מֵחַרְצָנוֹ. אֲבָל הַצִּיץ אֵינוֹ עוֹלֶה. וְלֹא חָשַׂךְ הַנַּעַר כָּל עָמָל מִנַּפְשׁוֹ: הֶעֱמִידוֹ נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ, הִשְׁקָהוּ פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם – לַשָּׁוְא! עֲפַר הַקֹּדֶשׁ עוֹצֵר אֶת כֹּחוֹ בְּקִרְבּוֹ עַל אַדְמַת נֵכָר. בֵּין כֹּה עָבְרוּ יָמִים רַבִּים, וְיוֹם חֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט הִגִּיעַ; הַנַּעַר הָיָה חוֹלֶה בַּיּוֹם הַהוּא, וְלֹא הָלַךְ הַחַדְרָה, וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ עַל יַד עֲצִיצוֹ לֶאֱכֹל אֵת פֵּרוֹתָיו. וַיְהִי אַחֲרֵי גָמְרוֹ לֶאֱכֹל אֶת פֵּרוֹתָיו, וַיְבָרֶךְ אַחֲרֵיהֶם “בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה”, וְכַאֲשֶׁר סִיֵּם “עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הָאָרֶץ” – הִבִּיט עַל עֲצִיצוֹ בְּהֶסַּח הַדַּעַת וַיַּרְא וְהִנֵּה צִיץ יָרֹק מֵצִיץ וְעוֹלֶה.
לְשִׂמְחָתוֹ לֹא הָיָה גְבוּל. הַיּוֹם הַהוּא הָיָה אֶצְלוֹ בֶּאֱמֶת יוֹם חַג, חַג גָּדוֹל וְנִפְלָא! לֹא כִּנְעָרִים אֲחֵרִים, הַשְּׂמֵחִים בּוֹ בַּפֵּרוֹת שֶׁהֵם אוֹכְלִים עַכְשָׁו; וְלֹא כַּגְּדוֹלִים, שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה חַג זִכָּרוֹן הוּא לָהֶם לְיָמִים עָבָרוּ, עֵת כָּל פֵּרוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הָיוּ שֶׁלָּנוּ – שִׂמְחַת הַנַּעַר אֲבִיגְדוֹר הָיְתָה שִׂמְחַת הֶעָתִיד! הֲתָבִינוּ בָּנַי? הוּא קִוָּה שֶׁלֶּעָתִיד יִגְדַּל הָעֵץ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְאַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת –מִי יוֹדֵעַ? אוּלַי יִתֵּן פֵּרוֹת, – בְּוַדַּאי יִתֵּן פֵּרוֹת.
אַךְ שִׂמְחָתוֹ עָבְרָה מַהֵר, כִּי אַחֲרֵי עֲבֹר יְרָחִים מִסְפָּר רָאָה, שֶׁהַצִּיץ הָרַךְ עוֹמֵד בְּקָטְנוֹ, וּכְמוֹ הוּא מַתְחִיל לִנְבֹּל. קָשֶׁה הָיָה עָלָיו לְהַבִּיט עַל הַצִּיץ הָאֻמְלָל: דּוֹמֶה הָיָה שֶׁהַצֶּמַח הָרַךְ עָצֵב וּכְאִלּוּ אוֹמֵר: לָמָּה זֶה הִרְגַּזְתַּנִי וַתּוֹצִיאֵנִי מֵעוֹלָמִי, מִבֶּטֶן חַרְצַנִּי?! עָפָר נָתַתָּ לִי, אֲבָל שֶׁמֶשׁ וְשָׁמַיִם, שִׁמְשִׁי שֶׁלִּי וְשָׁמַי שֶׁלִּי – הֵיכָן הֵם?! וְהַצִּיץ הָיָה בֶּאֱמֶת עָצֵב, וְאִלּוּ נִתַּן לוֹ פֶּה וְלָשׁוֹן, הָיָה צוֹעֵק וְאוֹמֵר: קַוֵּי שֶׁמֶשׁ יְשָׁרִים תֵּן לִי! קַוֵּי שִׁמְשְׁךָ עֲקוּמִים, קְרִירִים, מְזֻיָּפִים, הֵם סָרִים הֵנָּה כְּמִתְגַּנְּבִים, כְּבָאִים בְּהֵחָבֵא! וַיִּצְטָעֵר הַנַּעַר הַטּוֹב בְּצָרָתוֹ שֶׁל הַצִּיץ הָאֻמְלָל, וַיֵּצֶר לוֹ עַד לְהִתְחַלּוֹת: פְּעָמִים רַבּוֹת אָמַר לִשַׁבֵּר אֶת הֶעָצִיץ וּלְהַצִּיל אֶת הַנֶּטַע הָאֻמְלָל מִצַּעַר עוֹלָמִי, אַךְ לְבָבוֹ לֹא נְתָנָהוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. “אֲחַכֶּה, אֲקַוֶּה, – נִחֵם אֶת נַפְשׁוֹ – הֵן רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁלֹּא קָמַל עוֹד! אִם לֹא קָמַל עַד עַתָּה – עוֹד חָיֹה יִחְיֶה!”
וְיָמִים עָבְרוּ וִירָחִים חָלְפוּ, הַצִּיץ לֹא גָדַל בְּחֹם הָאָבִיב, וְלֹא קָמַל מִקֹּר הַחֹרֶף. עַל עָמְדוֹ יַעֲמֹד. בֵּין כֹּה הִגִּיעוּ יְמֵי חֲנֻכָּה. שְׁלֹמֹה הַזָּקֵן שָׁב מִבֵּית הַתְּפִלָּה וְסִדֵּר אֶת נֵרוֹ עַל הַחַלּוֹן, שֶׁעָמַד שָׁם הֶעָצִיץ. הוּא בֵּרַךְ אֶת שָׁלשׁ בִּרְכוֹתָיו, וְהֶעֱלָה אֶת נֵר הַמַּכַּבִּי הָרִאשׁוֹן. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֶעֱלָה הַנֵּר אֶת שַׁלְהַבְתּוֹ – וַיֵּחַם לַצִּיץ; וַיַּרְא הַנַּעַר, לְשִׂמְחַת לְבָבוֹ, כִּי הַצִּיץ כֻּלּוֹ הָפַךְ יָרֹק, וְכִמְדֻמֶּה שֶׁהוּא צוֹמֵחַ וְעוֹלֶה.
בּלַיְלָה הַשֵּׁנִי גָבַהּ מְעַט יוֹתֵר; בַּלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי נִדְמָה כְּאִלּוּ זָקַף קוֹמָתוֹ; בַּלַּיְלָה הָרְבִיעִי הִתְפַּתְּחוּ שְׁנֵי עָלִים רַכִּים, יָפִים, עַלִּיזִים וּדְבוּקִים יַחַד; בַּלַּיְלָה הַחֲמִישִׁי הִתְפָּרְדוּ הַתְּאוּמִים וּפִנּוּ מָקוֹם לְזוּג־עָלִים חָדָשׁ; בַּלַּיְלָה הַשִּׁשִּׁי נִרְאָה בַּד דַּק; בַּלַּיְלָה הַשְּׁבִיעִי הוֹסִיף עַל גָּבְהוֹ, וּבַלַּיִל הַשְּׁמִינִי נִרְאֲתָה לְעֵינָיו תְּמוּנַת עֵץ קָטָן, הַשָּׂשׂ לַעֲלוֹת הַשָּׁמַיְמָה. הַרְבֵּה הִצְטָעֵר הַנַּעַר, עַל שֶׁלֹּא קָבְעוּ הַמַּכַּבִּים יוֹתֵר מִשְּׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה; אַךְ הִתְנַחֵם בְּתִקְוָה לִימֵי הַחֲנֻכָּה שֶׁל הַשָּׁנָה הַבָּאָה. רָאָה הַנַּעַר, כִּי לֹא שֶׁמֶשׁ וְלֹא מַיִם יְחַיּוּ אֶת הַצֶּמַח הַזֶּה; אוֹר נֵרוֹת חֲנֻכָּה דָרוּשׁ לוֹ, – וַיְחַכֶּה.
שְׁמוּאֵל הַמְלַמֵּד הִפְסִיק אֶת סִפּוּרוֹ וּמָחָה מֵעֵינָיו רְסִיסִים לַחִים וַעֲגֻלִּים כְּעֵין דְּמָעוֹת. זֶהוּ מֵעֲשַׁן מִקְטַרְתִּי, – בֵּאֵר הָרַבִּי לְתַלְמִידָיו סִבַּת הָרְסִיסִים. – הֶעָשָׁן, הֶעָשָׁן, הוּא מְכַלֶּה אֶת עֵינַי!
– סוֹפוֹ שֶׁל הַצֶּמַח – הוֹסִיף הָרַבִּי – אֵינִי יוֹדֵעַ. לַדָּבָר יֵשׁ הַרְבֵּה נֻסְחָאוֹת; אֲבָל הַכֹּל אוֹמְרִים, שֶׁהַצֶּמַח הַהוּא נִמְצָא גַם הַיּוֹם בְּאֵיזֶה בַּיִת מִבָּתֵּי יִשְׂרָאֵל. הוּא עוֹבֵר בִּירֻשָּׁה מִדּוֹר לְדוֹר, וְהוֹלֵךְ וְגָדֵל מֵחֲנֻכָּה לְחֲנֻכָּה. עָתִיד עֵץ זֶה לָשֵׂאת פֵּרוֹת. אָז לֹא יַסְפִּיק לוֹ עוֹד הֶעָצִיץ.
– וּמַה יֵּעָשֶׂה בּוֹ אָז? – שָׁאֲלוּ הַתַּלְמִידִים פֶּה אֶחָד.
– אָז?! מַה לַּעֲשׂוֹת?! נִסַּע לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְנִטָּעֵהוּ לְיַד הַתֹּמֶר הַזָּקֵן שֶׁלּוֹ!
הַנְּעָרִים נֶאֶנְחוּ מֵרֹב עֹנֶג, וַיִהְיוּ שְׂמֵחִים כְּאִלּוּ אָכַל אִישׁ־אִישׁ מֵהֶם קַב־חֲרוּבִין בְּחֶלְקוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.