הַאוֹהֲבִים אַתֶּם, בָּנִים, אֶת הַיְאוֹר הַשָּׁקֵט שָׁם מִחוּץ לָעִיר, הַיְאוֹר הַמַּבִּיט הַשָּׁמַיִמָה וְצוֹחֵק חֶרֶשׁ אֶל הַיַּעַר הַצּוֹמֵחַ עַל שְׂפָתוֹ וְרוֹמֵז לַצִּפֳּרִים הַטָּסוֹת מִמָּעַל? הָאוֹהֲבִים אַתֶּם לִשְׁכַּב עַל שְׂפָתוֹ וְלִסְפֹּר אֶת קְמָטָיו? וּמִי מִכֶּם, אֲשֶׁר הִטָּה לִפְעָמִים אֶת אָזְנוֹ לְשִׂיחַת הַצְּפַרְדְּעִים הַשּׁוֹכְנוֹת שָׁם?

הַפַּטְפְּטָנִיּוֹת הָאֵלֶּה מַרְבּוֹת לְדַבֵּר לְעֵת־עֶרֶב וְעַל כֵּן גַּם רֹב דִּבְרֵיהֶן שֶׁקֶר וְכָזָב, כִּי בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל שֶׁקֶר; וְגַם קָשֶׁה לְהָבִין אֶת דִּבְרֵיהֶן, כִּי כָל אַחַת מִתְאַמֶּצֶת לְהָרִים קוֹלָהּ עַל קוֹל רְעוּתָהּ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר לֹא כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ אֵיזֶה דָבָר חָדָשׁ, כִּי אִם רַק לְמַעַן לֹא יִשָּׁמַע קוֹל חַבְרוֹתֶיהָ. אַךְ בַּצָּהֳרַיִם תַּמְעֵטְנָה לְדַבֵּר, וְעַל כֵּן יֵשׁ אֲשֶׁר תְּסַפֵּרְנָה אָז גַּם דְּבַר אֱמֶת. וּמִן הַפַּטְפְּטָנִיּוֹת הָאֵלֶּה שָׁמַעְתִּי סִפּוּר נָעִים, וְאוֹתוֹ אֲנִי חָפֵץ לְסַפֵּר לָכֶם. וְאֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה לֹא בָּדוּ הַצְּפַרְדְּעִים מִלִּבָּן, כִּי שַׁמְעוּ אוֹתוֹ מִפִּי שָׁפָן אֶחָד אֲשֶׁר קָץ בְּחַיָּיו וַיָּבוֹא לִטְבֹּעַ בַּיְאוֹר, וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפָתוֹ וַיְסַפֵּר לָהֶן אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה; בֵּינָתַיִם הֵחֵל הָרָעָב לְהָצִיק לוֹ, וַיִּשְׁכַּח אֶת דְּבַר בּוֹאוֹ אֶל הַיְאוֹר, וַיָּשָׁב אֶל מְאוּרָתוֹ לְפַצֵּחַ אֱגוֹזִים. וְהַשָּׁפָן גַּם הוּא לֹא בָּדָה אֶת הַסִּפּוּר מִלִּבּוֹ, כִּי אִם שְׁמָעוֹ מִפִּי אוֹפַנֵּי עֲגָלָה אַחַת מְלֵאָה עֳמָרִים, שֶׁלֹּא הָיְתָה מְשׁוּחָה זֶה מִכְּבָר, וַתִּתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת; הַצְּפַרְדְּעִים סִפְּרוּ לִי אֶת הַדְּבָרִים כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ מִפִּי הַשָּׁפָן, וְכַאֲשֶׁר שְׁמָעָם הוּא מִפִּי הָאוֹפַנִּים; אֲבָל יֵשׁ גַּם אֲשֶׁר הוֹסִיפוּ מְעַט עַל הַסִּפּוּר, כִּי כָּבֵד מְאֹד לִצְפַרְדֵּעַ לְסַפֵּר אֵיזֶה סִפּוּר וְלִבְלִי לְהוֹסִיף דָּבָר מִשֶּׁלָּהּ.

וַאֲנִי שׁוֹכֵב אָז עַל הָעֵשֶׂב וּמַבִּיט מִן הַצְּפַרְדְּעִים וָהָלְאָה, כִּי נָעִים לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָן בְּעֵת אֲשֶׁר פְּנֵיהֶן לֹא יֵרָאוּ; וְגַם הַצְּפַרְדְּעִים עַצְמָן אֵינָן אוֹהֲבוֹת כִּי יַבִּיט אִישׁ אֲלֵיהֶן… אֲנִי שׁוֹכֵב וְהֵן מְסַפְּרוֹת וּמְשַׁסְּעוֹת כְּפַעַם בְּפַעַם אַחַת אֶת דִּבְרֵי רְעוּתָהּ; אַךְ יַעַן כִּי רוּחַ עַצְלוּת שְׁפוּכָה עֲלֵיהֶן בַּצָּהֳרַיִם, עַל כֵּן לֹא תְמַהֵרְנָה לְדַבֵּר, וְעַל כֵּן יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרָן. וְהֵן מְסַפְּרוֹת:

הָאִכָּר חָרַשׁ אֶת חֶלְקַת שָׂדֵהוּ וַיִּזְרַע בָּה זֶרַע פִּשְׁתִּים. וַיֵּצְאוּ עָבֵי־שָׁמַיִם לִרְאוֹת בִּמְלֶאכֶת הָאִכָּר, וַיִּרְאוּ כִּי הֵיטִיב הָעוֹבֵד הֶחָרוּץ לַחֲרשׁ וּלְשַׂדֵּד אֶת אַדְמָתוֹ וּלְיַשֵּׁר פָּנֶיהָ – וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּשְׁלְחוּ גַם הֵם אֶת בִּרְכָתָם – מָטָר וָגֶשֶׁם.

הַשֶּׁמֶשׁ יָצְאָה עַל הָאָרֶץ, וַתַּשְׁקֵף עַל הַחֶלְקָה הַזְּרוּעָה, וַתִּיטַב הַחֶלְקָה גַם בְּעֵינֶיהָ, וַתִּשְׁלַח אֶת קַוֶּיהָ אֶל תּוֹךְ בְּקִיעֵי הָאֲדָמָה לִלְחשׁ בְּאָזְנֵי הַזְּרָעִים כִּי בָּאָה הָעֵת שֶׁיֵּצְאוּ מִתּוֹךְ מַחֲבוֹאָם וְיַבִּיטוּ בִּפְנֵי הַשָּׁמַיִם. וַיְחַלֵּק הַשֶּׁמֶשׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶם תַּכְשִׁיטִים וּמַלְבּוּשִׁים יְרוֹקִים, וְגַם נִטְפֵי מוֹר זָרַק עֲלֵיהֶם לְמַעַן הֱיוֹת לָהֶם רֵיחַ נָעִים; לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים וְגִבְעוֹלֵי פִּשְׁתָּה עָמְדוּ בְּקוֹמָה זְקוּפָה וּבְשׁוּרוֹת יְשָׁרוֹת עַל פְּנֵי הַחֶלְקָה; וּמִיּוֹם לְיוֹם הָלְכוּ וְגָבְהוּ וַיָּרִימוּ רֹאשׁ,וַיַּעַמְדוּ קוֹמְמִיּוּת, כְּחַיָּלִים עַל הַמִּשְׁמָר. בְּצִלָּם יָשַׁן לִפְעָמִים עוֹבֵר־אֹרַח שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם, וְרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו עוֹמְדִים סְבִיבָיו וְלוֹחֲשִׁים בְּאָזְנָיו: “אֲהַבְנוּךָ, אָב יָקָר!”

וְיֵשׁ אֲשֶׁר שְׁנֵי רוּחוֹת הִשְׁתּוֹבְבוּ וְהִתְנַגְּשׁוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, עַד כִּי הִכְרִיעַ הֶחָזָק אֶת הַחַלָּשׁ מִמֶּנּוּ, אָז בָּרַח הַמְנַצֵּחַ – וַיֵּחָבֵא בֵּין גִּבְעוֹלֵי הַפִּשְׁתָּה, וְהֵם הִסְתִּירוּהוּ בְּתוֹכָם וְהֵפִיצוּ אָז עַל סְבִיבָם רֵיחַ נָעִים מְאֹד. וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָרַב שָׁפָן לַחֲטֹף שׁוּעָל אוֹ זְאֵב, וְהִסְתַּתֵּר מִפָּנָיו בֵּין הַגִּבְעוֹלִים לְבַל יִרְאֵהוּ וְלֹא יָנוּס מִפָּנָיו.

וְאוּלָם אֶת הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים סִפֵּר רַק הַשָּׁפָן, אַךְ הַצְּפַרְדְּעִים הוֹסִיפוּ מִשֶּׁלָּהֶן, כִּי, בְּלִי סָפֵק, שַׁכְחָן הוּא הַשָּׁפָן הַמְסַפֵּר, וְהֶחֱלִיף שָׁפָן בְּשׁוּעָל וְשׁוּעָל בְּשָׁפָן; אוֹ אוּלַי טָעָה וְרָאָה שָׁפָן בּוֹרֵחַ וְחָשַׁב שֶׁהוּא שָׁפָן אוֹרֵב.

בְּאַחַד הַלֵּילוֹת הֵקִיצוּ הַגִּבְעוֹלִים מִתּוֹךְ חֲלוֹם נוֹרָא מְאֹד, וּמִכָּל הַחֲלוֹם הַהוּא לֹא זָכְרוּ דָבָר מִלְּבַד “חֲרָבוֹת לְטוּשׁוֹת”. וּבְהַבִּיטָם הַשָּׁמַיְמָה, וַיִּרְאוּ אֶת חֶרְמֵשׁ הַיָּרֵחַ – נִזְכְּרוּ, כִּי גַם הַחֲרָבוֹת הַלְּטוּשׁוֹת, אֲשֶׁר רָאוּ בַּחֲלוֹמָם הָיוּ כַּיָּרֵחַ הַלָּז, וַיֵּעָצְבוּ הַגִּבְעוֹלִים מְאֹד. וַיִּשְׂאוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה לַהֲקַת עוֹרְבִים עָפִים בַּמָּרוֹם, וּבֵינֵיהֶם הָיְתָה עוֹרְבָה אַחַת זְקֵנָה, אֲשֶׁר הֵעִידָה בְּעַצְמָהּ כִּי יוֹדַעַת הִיא לִפְתֹּר חֲלוֹמוֹת. וַיְסַפְּרוּ לָהּ הַגִּבְעוֹלִים אֶת חֲלוֹמָם. וַתַּךְ הָעוֹרְבָה בְּחַרְטוּמָהּ שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל הָאֲדָמָה, וַתְּקַרְקֵר קִרְקוּר אָרֹךְ, וְאַחֲרֵי כֵן פָּתְחָה: “לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת־רַבּוֹת מְאֹד עָמַד פֹּה עַל מְקוֹמְכֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים, יַעַר נֶחְמָד וְרַעֲנָן… וַיְהִי הַלַּיְלָה וַיַּחֲלֹם חֲלוֹם כַּחֲלוֹמְכֶם וָאֶפְתֹּר לוֹ אָז “קִצוּר יָמִים”, וְכַאֲשֶׁר פָּתַרְתִּי כֵּן הָיָה.”

וְעוֹרֵב אֶחָד עָמַד עַל אֶחָד מִגִּבְעוֹלֵי הַפִּשְׁתָּן וַיִּקְרָא: – קְרָא־קְרָא! בַּחֹרֶף הֶעָבָר בַּיַּעַר הָיִיתִי. שָׁם בָּדָד כְּנָזִיר הָיִיתִי… שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיּוֹם הִתְפַּלַּלְתִּי… וְעַל כָּל רֶמֶשׂ וּצְפַרְדֵּעַ שֶׁטָּרַפְתִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים בֵּרַכְתִּי, עַד כִּי “צַדִּיק הַיַּעַר” הָיִיתִי, וּפָנִים אֶל פָּנִים עִם מַלְאָכִים דִּבַּרְתִּי. וַיְהִי בְּיוֹם חֲמִשָּׁה־עָשָׂר בִּשְׁבָט – הוּא יוֹם רֹאשׁ־הַשָּׁנָה לְכָל צוֹמֵחַ – וָאֶשְׁמַע אֶת מַלְאַךְ הַיַּעַר גּוֹזֵר כְּלָיָה עֲלֵיכֶם, גִּבְעוֹלִים!

– הַס, שַׁקְרָן! – קָרְאוּ הַגִּבְעוֹלִים – הַאִם עֵצִים וְאִילָנוֹת אֲנַחְנוּ?! מַה לְמַלְאַךְ הַיַּעַר וְלָנוּ?!

– בְּיָדוּעַ שֶׁאַתֶּם עֵצִים! – עָנָה הָעוֹרֵב – הֲטֶרֶם תֵּדְעוּ זֹאת?! וּבַמֶּה טָמְנָה רָחָב אֶת הַמְרַגְּלִים, אִם לֹא בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ?! וַיִּתְחַלחֲלוּ הַגִּבְעוֹלִים מְאֹד, וַיָּנוּעוּ כָּל הַיּוֹם וַיִּתְפַּלְּלוּ לַשָּׁמַיִם עַל אֲרִיכוּת יָמִים, אַךְ לִבָּם לֹא שָׁקַט, וַיֵּדְעוּ כִּי תְפִלָּתָם לֹא נִתְקַבְּלָה. וַיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם זְמִיר־הַיַּעַר, וְאַחֲרָיו הֲמוֹן צִפֳּרֵי זִמְרָה, וַיֹּאמְרוּ הַגִּבְעוֹלִים זֶה אֶל זֶה: “הַמְזַמְּרִים הָאֵלֶּה יוֹדְעִים תָּמִיד לָשִׁיר נְעִימוֹת… אוּלַי יֵדְעוּ כָּכָה גַם לְהִתְפַּלֵּל… נְחַלֶּה נָא אֶת פְּנֵיהֶם וְיִשְׂאוּ תְּפִלָּה בַּעֲדֵנוּ!” וַיִּפְנוּ הַגִּבְעוֹלִים אֶל הַצִּפֳּרִים וַיֹּאמְרוּ:" צִפֳּרִים טוֹבוֹת, צִפֳּרִים יָפוֹת! כָּזֶה וְכָזֶה פָּתְרָה לָנוּ הָעוֹרְבָה הַזְּקֵנָה וְכָזֶה וְכָזֶה סִפֵּר לָנוּ הָעוֹרֵב הַנָּזִיר! אָנָּא, הִתְפַּלֵּלְנָה בַּעֲדֵנוּ כִּי נַאֲרִיךְ יָמִים, וַאֲנַחְנוּ נַבְטִיחֲכֶן בִּשְׂכַר תְּפִלַּתְכֶן אֶת הַזֶּרַע, אֲשֶׁר יִגְמֹל עָלֵינוּ."

– אֶת זַרְעֲכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ בְּמוֹתְכֶם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּחַיֵּיכֶם – עָנוּ הַצִּפֳּרִים בְּלַעַג וַתְּעוּפֶינָה הָלְאָה.

וּבָעֵת הַהִיא הִסְתַּתֵּר שָׁפָן אֶחָד בֵּין הַגִּבְעוֹלִים, כִּי נִבְהַל מְאֹד מִמַּשַּׁק כַּנְפֵי הַצִּפֳּרִים וַיִּבְרַח לְהֵחָבֵא; וּבְשָׁמְעוֹ אֶת מַעֲנֵה הַצִּפֳּרִים אָמַר: “אָכֵן כָּל מְשׁוֹרֵר הוּא פֶּתִי! הֲטֶרֶם תֵּדַעְנָה, פְּתַיּוֹת, כִּי מוֹת גִּבְעוֹלִים צְעִירִים לֹא יִתֵּן לָכֶם זֵרְעוֹנִים, כִּי אִם רֶשֶׁת וּמַלְכֹּדֶת?!”

שָׁמְעוּ הַגִּבְעוֹלִים וַיֵּעָצְבוּ מְאֹד: – הַאֻמְנָם רַק לְהָבִיא רָעָה בָּעוֹלָם נִבְרֵאנוּ, וְכָל בְּרָכָה לֹא תִמָּצֵא בָּנוּ? הַאֻמְנָם רַק רֶשֶׁת וּמַלְכֹּדֶת תְּהִי אַחֲרִיתֵנוּ, וְגַם נֶפֶשׁ רְעֵבָה אַחַת לֹא נַשְׂבִּיעַ בְּזַרְעֵנוּ?" – כֹּה הִתְאוֹנְנוּ הַגִּבְעוֹלִים הַטּוֹבִים וַיַּבִּיטוּ סְבִיבָם; וְרוּחַ עָבְרָה עֲלֵיהֶם וַתְּסַלְסֵל בְּשַׂעֲרוֹת רָאשֵׁיהֶם בְּחֶמְלָה רַבָּה – אַךְ הֵם הוֹרִידוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם לָאָרֶץ. הַגִּבְעוֹלִים הִבִּיטוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה יוֹנָה זְקֵנָה וּשְׁמוֹנַת אֶפְרוֹחֶיהָ עִמָּה טָסוֹת וּמְדַדּוֹת מִסָּבִיב לַחֶלְקָה וּמְבַקְשׁוֹת עָלֶה לַאֲרֻחַת־הַבֹּקֶר. וַיִּפְנוּ אֲלֵיהֶן הַגִּבְעוֹלִים וַיִּקְרְאוּ:

– יוֹנִים רַחֲמָנִיּוֹת! יוֹנִים אוֹהֲבוֹת! הֲתֶאֱהַבְנָה אֶת הַחַיִּים? הַיְדַעְתֶּן אֶת הַמָּוֶת? הַשְׁמַעְתֶּן מָהוּ “קִצּוּר יָמִים”? הֵן כָּזֹאת וְכָזֹאת נִבְּאָה עָלֵינוּ הָעוֹרְבָה הַקּוֹסֶמֶת וְכָזֹאת וְכָזֹאת שָׁמַע עָלֵינוּ הָעוֹרֵב הַנָּזִיר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת! הִתְפַּלֵּלְנָה נָא בַּעֲדֵנוּ וַהֲפֹכְנָה אֶת חֲלוֹמֵנוּ לְטוֹבָה, וְאִם יִשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת תְּפִלַּתְכֶן נִתֵּן מַחֲצִית פִּרְיֵנוּ לְאֶפְרוֹחִים יְתוֹמִים וּמַחֲצִיתָם לְשֶׁמֶן הַמָּאוֹר בְּבָתֵּי־הַתְּפִלָּה!

וְלֹא יָדְעוּ הָאֶפְרוֹחִים מַהוּ “מָוֶת” וּמַה זֶּה “קִצּוּר יָמִים”, אַךְ הַיּוֹנָה הַזְּקֵנָה בֵּאֲרָה לָהֶם, כִּי אֶת אֲחוֹתָם הַיָּפָה, אֲשֶׁר נָפְלָה מִן הַשּׁוֹבָךְ וְלֹא נָעָה וְלֹא זָעָה מִמְּקוֹמָה גַּם בִּקְרֹב אֵלֶיהָ הֶחָתוּל – לָקַח הַמָּוֶת, וְלָהּ הָיָה "קִצּוּר יָמִים!

וַיִּשְׁפְּכוּ הָאֶפְרוֹחִים דְּמָעוֹת לְזֵכֶר אֲחוֹתָם הַיָּפָה, וַיִּקְרְאוּ:" הָבָה וְהִתְפַּלַּלְנוּ בְּעַד הַגִּבְעוֹלִים הָאֻמְלָלִים, וְלֹא יִקָּחֵם הַמָּוֶת, כַּאֲשֶׁר לָקַח אֶת אֲחוֹתֵנוּ הַיָּפָה."

אַךְ הַיּוֹנָה הַזְּקֵנָה מָנְתָה מִסְפָּר לְאֶפְרוֹחֶיהָ וַתִּמְצָא תִשְׁעָה בְּמִסְפָּר – וְהִיא בִּכְלָל.

– נְצָרֵף נָא עוֹד אַחַת הַצִּפֳּרִים עִמָּנוּ – אָמְרָה הַיּוֹנָה – וְהִתְפַּלַּלְנוּ בְּצִבּוּר, כִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מָסְרָה לִי אִמִּי, וְהִיא שָׁמְעָה זֹאת מֵאִמָּהּ, וְאִמָּהּ קִבְּלָה אֶת הַדָּבָר מֵהוֹרֶיהָ – עַד הַדּוֹר הַשִּׁבְעִים וְהַשִּׁבְעָה לְפָנֵינוּ; וְהַדּוֹר הַהוּא לָמַד אֶת הַדָּבָר מִפִּי הַיּוֹנָה הַזְּקֵנָה, אֲשֶׁר קִנְּנָה בְּאַחַת מֵחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְהִתְפַּלְּלָה יוֹם־יוֹם עִם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְהוּא גִלָּה לָהּ אֶת הַסּוֹד הַהוּא לֵאמֹר: “תְּפִלָּה בְּצִבּוּר קוֹרַעַת שְׁחָקִים וְעוֹלָה עַד לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד”.

וַתִּשָּׂא הַיּוֹנָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא זַרְזִיר זָקֵן עוֹמֵד עַל הָעֲרָבִים, אֲשֶׁר בַּנַּחַל אֵצֶל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, וְהוּא שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבָה עֲמֻקָּה: חוֹקֵר הוּא לָדַעַת מַה בֵּין בְּשַׂר־אֶפְרוֹחִים לִבְשַׂר הַצְּפַרְדֵּעַ וְאֵיזֶה מֵהֶם מָתוֹק יוֹתֵר. וַתִּקְרָא אֵלָיו הַיּוֹנָה הַזְּקֵנָה וַתֹּאמֶר: “הָבָה נָא בַּעַל כְּנָפַיִם! הֲלִמְּדוּךָ הוֹרֶיךָ תְּפִלָּה? בּוֹא וְנִתְפַּלֵּל בְּעַד הַגִּבְעוֹלִים הָאֻמְלָלִים, שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בְּלֹא־עֵת”.

– אִם יוֹדֵעַ אֲנִי לְהִתְפַּלֵּל, תִּשְׁאָלִינִי, יוֹנָה פְּתַיָּה?! – עָנָה הַזַּרְזִיר כִּמְעַט נֶעֱלָב – וּמִי הוּא הַחַזָּן בַּעֲדַת הַזַּרְזִירִים, אִם לֹא אֲנִי? וּמִי הוּא הַמִּתְפַּלֵּל בְּעַד הַחוֹלִים? וּמִי מַזְכִּיר נְשָׁמוֹת שֶׁל צְפַרְדְּעִים מֵתוֹת, אִם לֹא אֲנִי? בּוֹאִי וְנַעֲרֹךְ תְּפִלָּה! אֲבָל בְּטֶרֶם אֶתְיַצֵּב לְהִתְפַּלֵּל אֵרֵד הַמַּיְמָה וְאֶטְבֹּל שָׁלשׁ טְבִילוֹת כְּמִנְהָגִי תָמִיד.

וַיֵּרֶד הַזַּרְזִיר לִטְבֹּל בַּנַּחַל, אַךְ בְּבוֹאוֹ אֶל שְׂפַת הַנַּחַל מָצָא שָׁם צְפַרְדְּעִים רַבּוֹת, וַיִּשְׁתַּעֲשַׁע עִמָּהֶן עֵת רַבָּה וַיִּשְׁכַּח אֶת הַטְּבִילָה וְהַתְּפִלָּה גַם יַחַד. וּבֵין כֹּה וָכֹה נָשְׂאוּ הַגִּבְעוֹלִים אֶת רָאשֵׁיהֶם וְהִנֵּה עֲגָלָה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֲלֵיהֶם, וְאוֹפַנֶּיהָ מַשְׁמִיעִים לֹא קוֹל שָׂשׂוֹן, כִּי אִם קוֹל אַנְחַת־עָיֵף. וְעוֹד רְגָעִים מִסְפָּר – וְהִנֵּה לִפְנֵיהֶם אִכָּר בַּעַל קוֹמָה זְקוּפָה, וּבְאַחַת מִיָּדָיו חֲצִי יָרֵחַ מַבְרִיק, כְּעֵין הַחֶרְמֵשׁ, אֲשֶׁר רָאוּ אָז בַּחֲלוֹמָם. וַיִּתְחַלְחֲלוּ הַגִּבְעוֹלִים וַיִּתְעַלְּפוּ; וְלֹא שָׁמְעוּ עוֹד וְלֹא רָאוּ עוֹד וְלֹא יָדְעוּ עוֹד מִכָּל אֲשֶׁר אִתָּם מְאוּמָה.

כַּאֲשֶׁר שָׁב רוּחָם אֲלֵיהֶם שָׁכְבוּ כְּבָר אֲלֻמּוֹת־אֲלֻמּוֹת בַּעֲגָלָה מְלֵאָה הַנִּגְרֶרֶת אַחֲרֵי צֶמֶד סוּסִים עֲיֵפִים, וְהָאוֹפַנִּים שָׁרְקוּ וַיִּלְחֲשׁוּ בְּאָזְנֵי הַגִּבְעוֹלִים דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא הֵבִינוּ הָאֻמְלָלִים אִם הֵם דִּבְרֵי נֶחָמָה אוֹ הֶסְפֵּד לַמֵּתִים.

כֹּה עָבְרוּ הָלְאָה עַד בּוֹאָם לִפְנֵי הַיְאוֹר הַשָּׁקֵט הַמַּבִּיט הַשָּׁמַיְמָה, וְצוֹחֵק חֶרֶשׁ אֶל הַיַּעַר הַצּוֹמֵחַ עַל שְׂפָתוֹ. שָׁמָּה הוּבְאוּ הָאֲלֻמּוֹת תַּחַת הַמַּיִם, וְהָאִכָּר שָׂם עֲלֵיהֶן אֲבָנִים כְּבֵדוֹת.

וַתֶּהֱמֶינָה הַצְּפַרְדְּעִים סְבִיבָן וַתְּקַרְקֵרְנָה; וְאוּלָם יַעַן אֲשֶׁר קִרְקְרוּ כֻּלָּן בְּבַת־אַחַת לֹא יָכְלוֹ הַגִּבְעוֹלִים לְהָבִין מָה הֵן מְקַרְקְרוֹת לָהֶן, אִם: “בְּרוּכִים הַבָּאִים!” אוֹ “צְאוּ לָכֶם מִפֹּה, גֵּרִים!” – כָּכָה שָׁכְבוּ שָׁם לְמַעֲצֵבָה יָמִים מִסְפָּר.

וּבְאַחַד הַיָּמִים הָהֵם נֶאֲחַז דָּג אֶחָד בַּגִּבְעוֹלִים בִּסְנַפִּירָיו, וַיִּתְוַדְּעוּ אֵלָיו הַגִּבְעוֹלִים, וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָבַר עֲלֵיהֶם, וַיַּזְכִּירוּ גַם אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר מִתַּחַת לְשָׁמַיִם בְּהִירִים וְשֶׁמֶשׁ מְאִירָה. אַךְ הַדָּג לֹא הֶאֱמִין לָאֻמְלָלִים הָהֵם וַיִּלְעַג לָהֶם וַיֹּאמֶר: “אֵיזֶה שָׂדֶה וְאֵיזוֹ חֶלְקָה? הֵן כָּל תֵּבֵל וּמְלוֹאָה הִיא רַק מַיִם וּבִצָּה! וְחֵלֶק קָטָן מִן הַתֵּבֵל הוּא מִכְמֹרֶת אֲשֶׁר קָצֶהָ הָאֶחָד בַּמַּיִם וְקָצֶהָ הַשֵּׁנִי, אוֹמְרִים, שֶׁהוּא “תַּנּוּר בּוֹעֵרָה” וְיֵשׁ אוֹמְרִים קַלַּחַת רוֹתַחַת; וְאָמְנָם אֵין אִישׁ מֵאִתָּנוּ יוֹדֵעַ מַה הוּא הַתַּנּוּר, וְאֵיכָכָה הִיא הַקַּלַּחַת, אַךְ הַפִּילוֹסוֹפִים אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ חֲכָמִים הֵם מְאֹד, וְהֵם מְסַפְּרִים גַּם אֶת אֲשֶׁר לֹא יֵדְעוּ; וְאוּלָם הַכֹּל מוֹדִים כִּי מִלְּבַד מַיִם, מִכְמֹרֶת, תַּנּוּר אוֹ קַלַּחַת אֵין כָּל דָּבָר בְּתֵבֵל – וְאַתֶּם חוֹלְמִים אִיזוֹ חֶלְקַת שָׂדֶה?! אֵין זֹאת כִּי אִם תּוֹאֲנָה אַתֶּם מְבַקְשִׁים לְהִתְאוֹנֵן עַל בִּצָּתֵנוּ. צְאוּ מִזֶּה, גֵּרִים, גּ־וֹ־יִ־י־ם!” וְהַדָּג הֵבִיא אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל כָּל הַדָּגִים וַיָּחֵלוּ לְצַעֵר אֶת הַגִּבְעוֹלִים הַאֻמְלָלִים וְלֹא נָתְנוּ לָהֶם מָנוֹחַ. וְאַחֲרֵי כֵן הוֹצִיאוּ עֲלֵיהֶם שֵׁם רַע, כִּי מֵעֵת שֶׁבָּאוּ הֵם בִּגְבוּל מֵימֵיהֶם הֵפִיצוּ סִרְחוֹן נוֹרָא וַתִּפְרֹץ מַגֵּפָה בֵּין הַדָּגִים.

וּמִקֵּץ יָמִים מִסְפָּר יָדְעוּ הַגִּבְעוֹלִים, כִּי בְּכָל הַלַּהַג אֲשֶׁר סִפֵּר לָהֶם הַדָּג הָיָה גַם דְּבַר־אֱמֶת; כִּי כַּאֲשֶׁר מָשׁוּם מִן הַמַּיִם, הֱבִיאוּם אֶל תּוֹךְ תַּנּוּר חַם; וַיִּתְעַלְּפוּ הַגִּבְעוֹלִים מֵרֹב הַחֹם וַיָּקִיצוּ כַּאֲשֶׁר הוּבְאוּ תַּחַת הַמַּפָּץ בִּידֵי אֵשֶׁת הָאִכָּר, אֲשֶׁר כִּתְּתָה אוֹתָם כַּתֵּת וְנַפֵּץ, וִילָדֶיהָ עוֹמְדִים סְבִיבָה וְשָׁרִים:

הַךְ עַד דַּכָּא

פִּשְׁתָּה דַקָּה!

מִן הַגִּבְעוֹלִים

חוּטִים שְׁזֹר –

מוֹךְ לְמָזוֹר

וּבְגָדִים –

לִילָדִים".

שָׁמְעוּ הַגִּבְעוֹלִים וַיִּתְנַחֲמוּ, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ: "אָכֵן לֹא לַשָּׁוְא חָיִינוּ, וְלֹא בְּלִי תוֹעֶלֶת נָמוּת! הָבָה, אַחִים, נָמוּתָה נָא בְּשִׂמְחָה! הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת הַיְלָדִים שָׁרִים “מוֹךְ לְמָזוֹר וּבְגָדִים לִילָדִים”. חוֹלִים רַבִּים מְחַכִּים לַמּוֹךְ שֶׁיּוֹצִיאוּ מִקִּרְבֵּנוּ, וַעֲרוּמִים מְצַפִּים לַבְּגָדִים שֶׁיַּעֲשׂוּ מֵחוּטֵינוּ!

וַיַּשְׁלִיכוּ הַגִּבְעוֹלִים אֶת קְלִפָּתָם מֵעֲלֵיהֶם, וְעַד מְהֵרָה הִזְהִירוּ בִּידֵי הָאִכָּרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל פִּשְׁתָּה נְקִיּוֹת וַאֲרֻכּוֹת, חֲלָקוֹת וְרַכּוֹת, כִּקְצֻוּתֹ רֹאשׁ עַלְמָה יְפֵהְפִיָּה.

וַתָּכֶן הָאֵם כֻּתֳּנוֹת לִילָדֶיהָ, וְחֵלֶק רַב מִן הַפִּשְׁתָּה בָּא אֶל בֵּית־הַמְּלָאכָה וַיַּעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ מוֹךְ; וַיִּקְחוּ מִמֶּנּוּ חוֹלִים רַבִּים לְפִצְעֵיהֶם; בְּחֵלֶק קָטָן מִן הַפִּשְׁתָּה אָרְגוּ מִכְמֹרֶת, וַיָּצוּדוּ אֶת הַדָּגִים הָאֶזְרָחִים, אֲשֶׁר הִתְעַלְּלוּ בַּגִּבְעוֹלִים הַגֵּרִים; וְחֵלֶק קָטָן מִמֶּנָּה לָקַח הַצַּיָּד לִסְתֹּם אֶת פִּי רוֹבֵהוּ, וַיֵּצֵא הַשָּׂדֶה לִירוֹת בַּצִּפֳּרִים.

וּבֵין עֳפָאֵי הָעֲרָבִים, אֲשֶׁר לֹא רָחוֹק מֵחֶלְקַת שְׂדֵה הָאִכָּר, עָמְדוּ צִפֳּרִים וַתְּצַפְצֵפְנָה; וּמִתּוֹךְ צִפְצוּפָן זָכְרוּ אֶת הַגִּבְעוֹלִים אֲשֶׁר עָמְדוּ לִפְנֵי יָמִים עַל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, וַתְּחִלֶּינָה לְהַתֵּל בָּהֶם וְלִלְעֹג לְאֵידָם. וּפִתְאֹם – “הַךְ!” הַצַּיָּד יָרָה מֵרוֹבֵהוּ וְהַצִּפֳּרִים נָפְלוּ אַרְצָה מִתּוֹךְ לַעֲגָן וְצִפְצוּפָן – –

וְסִפּוּר הַצְּפַרְדְּעִים עוֹד לֹא כָּלָה בָּזֶה; אַךְ בְּכָל עֵת אֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֶל “הָרוֹבֶה וְהַצִּפֳּרִים” הִתְחִילוּ מְרִיבוֹת אִשָּׁה עִם רְעוּתָהּ, זֹאת אוֹמֶרֶת: “שֶׁקֶר בְּפִיךְ!” וְזֹאת אוֹמֶרֶת: “אַתְּ הִיא כַּזְבָנִית!” וְלֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לְהַצִּיל דְּבַר־אֱמֶת מִפִּיהֶן.