צבע – החלק החצוני של כל דבר. כל עצם כל נברא: החלק הכי־נכבד במערכת הטבע; חלק השיך לעינים, למח וללב. בנגוע איזה רעיון בהכרת האדם, בצבעו הוא נוגע, בּצבעו הוא נתפש, בּצבעו הוא מושג.
כל הנברא – בצבעו נברא, ועם מהלךְ התפתחותו מתפתח גם הצבע. צבע אחר לילדוּת, שחרוּת וזקנה של כּל עצם; צבע לצמיחה, לגדול, לכמישה ולמות.
צבע גם לרקמת־חלום, לארג־הזיה, לטוי־דמיון; צבע לצלצול, לשריקה, להד, לנגינה.
פּרח תכול כתכלת השמים הטהורים, שושנה אדומה ולוהטת כאש, חבצלת לבנה מבהיקה, מרבדי שדות ירוקים, שמים שקופים ובהירים, יער סבוך שחרחר, פני נחל כהים; אודם־שושן בלחי נערה, להט־דם בפני עלם, שלל־צבעים ברסיס טל, בּגביע פרח, בּנטף מים, באבעבועה של בּורית, בּמכתת חרס, בּשבר זכוכית, בּנקודת ראי, בּכנף צפור, בקשת השמים – ובּבוא הסתיו ונבלה הבּריאה ונבלו גם צבעי הבּריאה.
צבע – צדו המאיר של כל נמצא, צדו הבהיר, העז והחי; הצד השני של הצל.
אם־הצבעים – השמש, שלוחיה – הקרנים. מושלים הם, הצבעים, בּממשלת האור ונגוזים – בּבוא הלילה, בהגיע זמן ממשלת החושך – הצל.
החיים הנם רשת של רבבות צבעים שונים: עזים, חודרים, נוצצים, מבהיקים, שחורים, עגומים, קודרים, קלים, נוחים, כהים־מרפרפים, עצובים־ערבים. אולם למות רק צבע אחד, שחור, צבע הצֵל.
מהות ותוכן החיים הנם הצבעים; בלעדיהם, הכל מונוטוני, עכור, דהה, דלוח, בעל גון אחד בלתי משתנה – מות.
ויותר שהאדם או העם אוהב את הצבעים, יותר הוא מלא־חיים, מהיר־תנועה, רתוח־דם, מפעפע ומכה גלים.
ותפקיד להם, לצבעים, לכל המקרים, המאורעות והחזיונות שבחיי האדם. לכל מקרה שמחה או אסון צבע מיוחד. צבע לאבל ולחג; צבע לשר, לכהן, למלך, לעבד; צבע לארץ, לעם, למפלגה, לשבת ולכתה.
צבע גם לדגל העם, הארץ, המפלגה והמדינה, ולשמו אנשים נלחמים, שופכים דם, מראים גבורות נפלאות, מוסרים את נפשם בשמחה והולכים לקראת המות בפנים צוהלים.
הצבעים – תוכן החיים, גרעין ההויה; מזיגה של צבעים, הרמוניה של צבעים – חלום החיים, נשמת ההויה, רעידת הנימים היותר דקים שבנפש האדם, הפשטת החומר העכור וקבלת זיו עליון.
יושב לו הבודד בחדרו הצר. מלא הוא יגון קודר ועצב לוחץ את הלב. מתיאש הוא מן העולם והחיים ושקוע ברעיונות נוגים והרגשות מעיקות. ופתאום – את חדרו ממלאת רשת צבעים הבאה מקרני השמש המתפרצות מתוך מפלשי העבים הכהים, ויוקל אז ללב הבודד ותאורנה עיניו ויתעורר בו חשק החיים.
ובין שדרות האלונים העבותים בגן העיר מטיל לו העלם אשר היאוש מקנן בלבו והמות נשקף מתוך עיניו העכורות, ופתאם – ותראה השמש מתוך עיבי השמים והלבישה את הגן רקמה, מרבדים מרהיבי עין ומרפדי סדינים צבעונים של פרחים בעלי גונים לאלפים והתנגשו הקרנים וחדרו לתוךְ מפל־המים והזהיבו את הגלים ואת הקצף הלבן ושטפו רסיסי־אש וזהב והיו המים לנחל זרוע מרגליות והשתברו הקרנים ברסיסי המים בנפלם ויראו קשתות הזהב והכסף מעוּלפות באש־פלדות ואור־נוגה – ויתעודד לב העלם למראה העולם הנפלא אשר מסביב ותחי רוחו.
ועל מטתו, מטת דוי, שוכב לו החולה ומתהפך מצד אל צד ממכאובי גוף ונפש ומרגז עצבים קשה, ובעלות השחר ינץ החמה הראשון יגע אל עיניו ועולם ה' יתמלא צבעים ושירת צפרים ויחרד לב החולה מרוב התרגשות וישכח את צערו ואת מכאוביו.
השפעה להם, לצבעים, על מרוּץ הדם, על מבטי העינים, על פעולות החושים ועל דפיקות הלב. ותפקיד מיוחד והשפעה מיוחדת לכל צבע וצבע שבמערכת הצבעים, תפקיד לצבע אדום, שחור, ירוק וכדומה.
מלך הצבעים: בדומם – האבן הטובה, בצומח – השושנה, בחי – הטוס, במדבר – האשה ומושל על כלם – השמש.
האשה – מרכז הצבעים והגונים, החליפוֹת והתמורות; נקודת־שרפה של כל חליפוֹת־המראה, חליפות ברוח כמו בבשר פושטת צורה ולובשת צורה, סמל וחיים השוטפים והמתחלפים ברבבות צבעיהם, קסם החיים, גרעין הבריאה – אם העולם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.