כמה דברי הפטרה עם סיום שביתת האפייה.
רגישים ככל שנהיה לסדר הציבורי ולכל תקלה באספקת צרכינו החיוניים אין אנו רשאים להסתער בזעף על כל מה שמשבש סדר זה בלי לבדוק מה הם גורמיו האמיתיים של השיבוש. חובתנו כאזרחים אינה מתמצית רק בכך שנצעק חמס על פועלי האפייה; חובתנו לנסות לדעת מדוע אנשים שלווים, אזרחים שכל ימות השנה איננו שומעים אפילו ציוּצם, קמים בוקר אחד ונעשים עוכרי החברה.
אילו עשינו כך במקרה של שביתת האפייה היינו מוצאים כי הדברים אינם פשוטים כל עיקר. היה מתגלה לנו פתאום כי בטבּוּר המשק המשגשג ודווקא במצרכו הראשוני יש קיפוח מר בשכר, בפרדך העבודה ובגמולה. ויש, מה שקדמונים קראו, לחם עצבים.
השאלה: מדוע דווקא עכשיו – יכולה להיות הוגנת, אבל איננה כך. אם זו שעה יפה לאקדמאים להילחם בחירוף־נפש על תוספת ספרות מקצועית לשנת 1970, עד כדי איום בשביתה כללית, מדוע אין זו שעתם של הטורחים בפרק להכין לחמנו, שבמשפחה מרובת ילדים אין שכרם מספיק להרבה יותר מפת זאת? ספק גם אם פועל־אפייה, המכלה כוחו בעבודת לילה, יכול לעסוק בעבודה נוספת כפי שיכולים, למשל, קצת מן העיתונאים המעמידים עצמם כמורי מוּסרה של החברה ועיקר כוחם בקישוט אחרים.
כיוון שאין ארץ זאת משתכנעת אלא על־פי דוגמנוּת מן המערב, שמא ראי ללמוד מעט מתגובת הבריטים על שביתת הכורים. שלושה שבועות היו שרויים בקור ותעשייתם משותקת, אך לא פחות משהתרעם הבריטי הממוצע על שמניחים אותו בקור בעיצומו של החורף הוא נסער מקיפוחם המשווע של הכורים שנתגלה לו אגב בחינת סיבת השביתה וגורמיה.
משהו ממידה זו של איזון, בחינה ושיקול מחייבים גם את האזרח הישראלי על אף הסבל שנגרם לו. כל שכן – את הדוברים בשמו ובשם צדקתו בעיתונות.
12 במארס 1972
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.