גם בתוך אווירה של חברה חוֹפשית, מתקדמת, נאורה, מתירנית ובעיקר: חברה חקיינית מופלגת כחברה הישראלית – עדיין מוּתר לשאול אם אין להניח גם בה כמה איים או שמורות־טבע לנצור בהם עבר ודמות ומסורת. ואם מוצדק לנהל מלחמה בלתי־מתפרשת כזאת על קו־הרקיע של ירושלים מצד סגנון הבנייה, תוך שמרנוּת ודבקוּת בכל תג גוֹתי או ביזאנטי, אולי אין לזגזג באלה המבקשים לשמר גם את קו־הרקיע הרוחני שלה.
ואולי אין רע אם ישאירו בירושלים פה ושם סימנים כלשהם של עיר עתיקה ו“מפגרת” במקצת שלא הרחיקה הרבה מדי בניגוד ליצירתם המופלאה של בלויי־הבגד־והנעל שהתנבאו בשעריה ואחר־כך נקבצו דבריהם בספר ונעשו לרב־מכר אוניברסלי.
איש לא יציע, כמובן, לעשות את ירושלים מאה־שערים או לחדש בה עבודת־כוֹהנים, אבל אולי אין זה מחוץ למושגים האמיתיים של תרבות שלא יציפו אותה דוּכני אֶרוֹס או דיוניסוס או כל כיוצא באלה שיש בהם לא רק יוונוּת אלא גם לא מעט מן המעוּות והחותני של חברה בת־זמננו. וכשם שקופנהאגן עדיין איננה מבקשת להעמיד בתוכה כותל־מערבי כדי להתחרות בירושלים, כך יכולה ירושלים לוותר לפי שעה על תחרות בפורנוגרפיה עם קופנהאגן.
אמירה פשוטה כי ירושלים יש לה שׂכיוֹת־חמדה למכביר וייחוד משלה ואינה צריכה גם ל“אֶרוס” – היתה הגיונית יותר מכל הפיתולים החוקיים שבהם מתפתלים כדי שלא להוסיף עוד דבר נתעב על כמה דברים אחרים ההולכים ומתַעבים את העיר המופלאה הזאת. ואף זה קו־הרקיע שלה.
עמדה זאת איננה באה, כמובן, להקל כלשהו בחומרת המעשה או המעשים הנעשים תוך פריצת־חוק כדי לעקור את העיווּת הזה מבירת ישראל העתיקה, ודין אברך העושה דין לעצמו אינו שונה מבחינה זאת מדינו של פורץ אחר. והצתה היא הצתה ופסקו של בית־משפט – פסק.
אף־על־פי־כן – אפשר גם בסוּגיה זאת להקשות. ולהקשות – ולא להיבהל. האומנם כה נורא היה הדבר אילו שיחררו את שני האברכים – שגזר־דינם עדיין לא נפסק – לצום־הכיפורים ולתפילות ואילו היו מחזירים אותם אחר כך לכלא לרצות כל עונש שייגזר עליהם? הדין יודע שכר ועונש. הדין אינו יודע נקם. ובוודאי לא בתחום שאינו מגופו של הדין. אפשר למצות אתם את הדין בעונש החמור ביותר על מעשה ההצתה עצמו שבו הורשעו. נאמנים השופטים. אך מפני מי הפחד הזה לקיים דבר אנושי אלמנטרי ולשחרר את החוטאים למשך עשרים וארבע שעות לצוֹרכי תפילה וצום? עשו זאת לשפוּטים יהודים גם בתי־משפט וממשלות בארצות נכר – מדוע לא יכלה לעשותה הקלה אנושית קטנה זאת גם מדינת היהודים?
בהרבה דברים שאנו עושים או איננו עושים – טוענים רבים – מרחפים עלינו פחדם ואימתם של הדתיים והמפלגות הדתיות. בעניין פשוּט ואנושי זה – שהיכולת להפרידו ממסכת־חטא אחרת היא־היא מוֹתר החכמה מן הרשעוּת – הרושם הוא כי אימת הבוהמה הצעקנית מרחפת על מעשינו כחרב המתהפכת והיא קבוצת־לחץ סמויה וגדולה שאימתה איננה נופלת לפעמים מאימתן של מפלגות דתיות. מכל מקום, כוחה לשבש את השכל הישר ואת ההגינות האנושית והציבורית אינו נופל, כנראה, מכוחן של מפלגות ממוסדות מאוֹד.
4 באוקטובר 1972
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.