יונס טורקוב, משושלת היוצרים הנאצלה של פולין היהודית, ניצל מן הגטו וממוראותיו בדרך־נס, עבר מאז כל גלגולי הדרך וכל מחילות המלחמה, השתקע בארצות־הברית – לבסוף עלה לישראל. למן היום הראשון שבו חמק ממלתעות הנאצים – אוֹגר תיעוּד. כמו רואה שליחות עליונה לאסוף כל תג, כל ציון, כל עדות לאכזריות המרצחים, לגבורת הלוחמים, לאסון הנספים – לשבר עמו. חי עד היום הזה בכל שׂריגי עורקיו את האסון, את הכאב ואת החרפה – ואת הוד הגבורה של המעטים, העולה כלפיד־אש מן המרמס וההשפלה. מפיק מזמן לזמן מעטו ומלבו עוד תעודה ועוד ספר ועוד בֵּרוּר של עדות – כמו רואה בזה תעודת חייו להיות עד לדורות. עד לאָזלת־יד ועד למרד. הוא אינו צריך להיזכר. כל כולו גוש אחד של זיכרון. כאילו פינה מוחו, לבו, מאמצו האינטלקטואלי וכשרונו האמנותי לעניין אחד: זיכרון. את האחרים צריך לעורר שלא ישכחו; ביונס טורקוב – משרידי הגטו והשואה ומנאמני רושמיהם – יש להפציר לפעמים שלא יזכור. אבל הוא זוכר את הדברים כמו במחשב. את הבלהה, את האווירה שבה נולדה, אך אולי יותר מכל: את הלקח. והוא־הוא הדבר שיונס טורקוב מבקשו להנחיל לקורא בן־זמננו – ככלות הכל, אם יש איזה טעם ותכלית לזיכרון היסטורי – טעמו ותכליתו במסקנות, בלקח. מתוך כל שורה של יונס טורקוב בספריו המרובים – שכתיבתם, כקריאתם, עשויה לסחוט תמצית לשדו־של־אד – מבצבץ הלקח. מוסר ההשכל.
כלולים בספר מאורעות ועובדות שלא נוסעו עד כה, והם תוספת חשובה לתיעוד השואה, לחישוף מקורות ושוֹרשים. מבחינה זאת של חידוש ותדהמה אתה קורא, למשל, כי כבר באוקטובר 1938 חוקק הבונדסראט של שווייץ (!) חוק בעל משמעות אנטי־יהודית מובהקת שלפיו אזרח גרמני שאיננו ארי, איננו יכול לעבור את הגבול לשווייץ אלא אם כן נצטייד באשרת כניסה משגרירות שווייץ בגרמניה, וכדי שיהיה אפשר להבחין בין פליט שהוא “ארי” לבין מי שאיננו “ארי” הציעו גורמי המשטרה השוויצרים לשלטון הגרמני להטביע אות י' (“יהודי”), בגודל שלושה סנטימטרים, בדרכונו של יהודי. על־פי סימן זה ידעו, גם שגרירות שווייץ, גם פקידי הגבול השוויצרים, להבחין במי שאינו רשאי לקבל היתר כניסה לשווייץ. וכך נגזר, כמובן, דינו להישמד.
ובכן: שווייץ. המנומסה, האלגנטית, הנקייה למשעי. שווייץ של וילהלם טל ושל שעון הקוּקיה. ויונס טורקוב מביא עובדות ותיעוד אלה גם על המרצחים, גם על אלה שעמדו־מנגד ומקיים הוכחת המשורר:
"וְאַתָּה תְּבַקְשֵׁנוּ
מִידֵי הָרוֹצְחִים
וּמִידֵי הַשׁוֹתְקִים גַם יַחַד"
קץ האשליות – ומכל שורה של הספר מרמזת האתראה: רק לא אשליה. אתראה לעמו בכל מקום.
אפילו בארץ מבטחו.
11 בדצמבר 1975
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.