כשנזדמנו לפי זמן־מה לכמה ממעונות היום של נעמת וראינו קצת מפעולתו של ארגון־הנשים של ההסתדרות, אמרנו בלבנו: הסיפור בשלמותו עדיין לא סוּפּר עד כה כראוי. יריד החיים הפוליטיים מעלה מעטה מעוּבּה מאוֹד של אד והבל על כמה מתחומי הפעילות החברתית וההומניטארית של גופים ציבוריים חשובים. כדי כך שאין רואים לא את קווי־הזווית של המעשים, לא את קווי התנועה השוקקת חיים ופעילות – וחסד־אדם. נדרנו לעצמנו לחזור אל הסיפור הזה במפורט, ועוד נקיים נדרנו זה. לעצמנו – ולחברות שקצת מברכת־פעולתן נזדמן לנו לראות.

ובינתיים – עד לפונדק הכתיבה המפורטה – הגיעה אלינו נעמת גם מזווית שונה – ובקלסתר נוסף, כובש ומלא־עניין. “לקט למסכת חגי הסתיו” – היא תמצית הדיון במסגרת המחלקה להדרכה ולאורח־חיים בנעמת, על האופן שבו “נחוג בחיק המשפחה את ראש־השנה ויום־הכיפורים וחג הסוכות.” קראנו בחוברת מאלפת זאת והחזרנו עצמנו אל חוברות קודמות, עם הצעות לימי חג ומועד אחרים, שכבר הגיעונו ממקור זה וראינו כי זוהי כוורת־חיים חדשה, שוקקה ומרתקת, בפעולה המגוונת של נעמת. ועניינה של כוורת זאת – לנסות לצקת תוכן במסגרת־החג, ההולכת ומתרוקנת, של משפחה יהודית בת זמננו.

העמקנו מעט בחומר – בדיונים ובפעולות הסדנאות. העמקנו – לא רק משום שפולקלור יהודי, מסורת ומנהגים, הם געינינו חוליית־קשר חיונית בין דורות ותקופות ותמרורי־דרך להמשכיות היהודית, אלא משום שביקשנו לראות איך מנסה ארגון־נשים מתקדם בחברתנו לעשות אלמנטים אלה חלק אינטגרלי של פעילותו החברתית, האנושית, היהודית.

ובכן, התשובה על השאלה “איך” איננה בשלב זה בספירות של הצלחה מרובה או פחות מרובה. מעשה של חינוך והדרכה מטבעו איננו מעשה לטווח־קצר. התשובה מבטיחה ומעודדת יותר: איך? – ברצינות, בכובד־ראש. לא בחיקוי של גינונים אלא בניסיון לאמץ מנהגי־יסוד של מסורת, לסגלם ולשבצם כאלמנט בהווי החג והמועד של משפחה עובדת בימינו. “להילחם בנורמה השלטת של בזבוז וזלילה וריקות בחגים. – – – גם לשחרר את האשה ממאסר־כיריים שבוע ימים לפני החג או המסיבה.”

דברים של טעם. הרבה אפשרויות חינוכיות גלומות בפעילות הזאת של נעמת. אולי עוד נשוב אליה, אך אי־אפשר שלא לברך על הרוח העולה מן היוֹזמה והראשית הברוכות האלו – והן מסימני הרעננות וההתחדשות של תנועת־הנשים השוֹרשית הזאת.

6 בדצמבר 1977