אם אמנם נכונה השמועה, שכבר גונבה גם אל העיתונים, כי הגברת לאה פורת עומדת לפרוש מהנהלת האגף לתרבות של משרד החינוך והתרבות ומראשות המועצה הציבורית לתרבות – כי אז עומד השירות־הציבורי בתחום התרבות להפסיד אחד מנאמניו המוכשרים ורבי־המעוף.
המצויים אצל ענייני התרבות יודעים כי מה שחוללה הגברת פורת עם בואה אל כהונתה הוא פשוט מהפכה. מהפכה במושגים שהיו מקובלים על מקומם של צוֹרכי התרבות בחיי החברה והמדינה. היא הוציאה מושגים אלה מקרתנותם ונתנה תנופה לפיתוחם של מוסדות מרכזיים בתחום היצירה האמנותית ולקידומם במשמעות ובהיקף שלא נחלמו כלל לפני כן.
אפשר היה לחלוק פה ושם על קווים שונים במדיניות התרבות, אך גם לחולקים ברור היה תמיד כי שיקול יסודי ומעמיק מלווה הן את המדיניות והן את המעשים.
בצד עצם השינוי המהפכני במושגי התקציבים לתרבות, ייזקפו בוודאי לחשבוֹנה של לאה פורת שתי זכויות בולטות: ריכוז מיטב הכוחות היוצרים בארץ במעגל המועצה ושיתופם הפעיל בתוכה, ופיתוח מפעל “אמנות לעם” בהיקף ובתוכן היאים לצוֹרכי התקופה.
תכלית השורות האלו היתה לא רק לומר שבחו של אחד המעולים במשרתי הציבור – אף כי גם תכלית זו אינה פסולה. אך המטרה האמיתית היא “אופרטיבית” בהחלט: להסב את לבם של האחראים והממנים אל הטעות שהם עלולים לטעות אם יוותרו על שירותה המצוין ועל התרומה האנרגטית – שהגברת פורת עתידה – ומסוגלת – להוסיף לתרום לפעילות בתחום התרבות והאמנות של ישראל.
לתרום – בכל משטר.
22 במאי 1979
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.