רקע
ישעיהו אברך
"מכים – ולבכות אין נותנים"

הפתגם הסלאווי הזה מוכר לרבים. מאז הוכרזה שביתת המחאה נגד נחשול היוקר – ובעצם: נגד המדיניות הכלכלית המתעתעת – משמיעים קברניטי־המשק דברים צדקניים ברוחו של פתגם־איכרים זה. ראוי, איפוא, לומר בנושא זה מלים מפורשות אחדות.

על שום אחד משני הדברים שיימנו להלן אין העובדים והנהגתם חייבים בהתנצלות: לא על שביתת־השעתיים שקיימו אתמול ולא על האופי הפוליטי שמנהיגים – הם עצמם, כידוע, נזירים פוליטיים – של הכלכלה הישראלית, מבקשים לייחס לה.

אין העובדים צריכים להתנצל על שיבוש חיי־המשק לשעתיים משום שהחבלה – מתוך מדיניות ומתוך שלומיאליות – המקוימת במשק זה ובכלכלת הארץ כולה בשנתיים האחרונות חמורה ומסוכנת פי כמה מהשבתה קצרה זו. ואם אין דרך אחרת להעמיד את העם על האסון – כפשוטו – הנשקף לישראל ולחברתה אם כך יוסיפו לנהוג בהן – תהא שביתה.

הציבור כולו חייב לדעת – ואם אין ברירה: לקנות דעת זו בדרך מיוסרת – מה תלול המדרון שאליו הביאו קברניטיו הנוכחיים את משק ישראל. עצירת גלגלי־הייצור לשעתיים היא בוודאי מצערת ומזיקה, אבל סיבובם הנמשך של גלגלים אלה במקצב הולך ומתפרע – עתי לשבר בהם שן־אחר־שן ולרסק כליל את מכונת המשק ומנגנוניה הפנימיים כולם.

וכשם אין שום סיבה להתנצל על עצם השביתה, כך אין גם שום טעם לטשטש את “האופי הפוליטי” – כפי שמכנים זאת כמה עסקנים ערמומיים של הליכוד – שהעובדים ביקשו לשוות לשביתתם.

יש לומר בפה מלא ובלשון שאינה חמקנית: אם “אופי פוליטי” פירושו לתת גם בעזרת שביתה זו תאוצה להתמוטטות השלטון הנוכחי, להבאתו את הצוק ולהפלתו – הרי לא זו בלבד ש“אופי” כזה אינו פסול אלא שהוא מן המצוות הדוחקות של השעה הכלכלית, החברתית והמדינית – בקיצור: הלאומית. אם מקובל כבר היום על רוב האדם בישראל כי זהו שלטון של ביזיון ושל אסון (שלטון שכמעט מודה בכך בעצמו, אך אינו מסוגל לעצור את דרדור עצמו) הופכת החובה “הפוליטית” להפיל שלטון כזה לחובה מוסרית. ל“אימפרטיב קטגורי” של כל אזרח חושב. כדין, כחוק, לפי כל כלליו של משטר מתוקן – אבל להפיל.

כי אם אמנם היה גם תבלין פוליטי בשביתת־האמת ששבתו אתמול עובדים בישראל – הרי רק לעתים נדירות היה לאקט פוליטי משמעות מוסרית כנה יותר מזו שהיתה אתמול לקולם הנאמן של עובדים ומשפחותיהם. ואין זה משנה כלל אם יש ביניהם מעטים הנהנים אולי גם הם ממקדם הסיבוב הסרטני של יוקר־וצמודים ומרשרוש תלי הניירות המתקראים בישראל: כסף.

פוליטי או לא פוליטי? –מתי ילכו השולטים הביתה? לא רק למען העובדים. למען כל ישראל. למען האדמה המוריקה עדיין בגשמי העבר. למען הכל־יכול שבחר בהם, כנראה, לכל דבר רק לא לשלטון.


14 באוגוסט 1979


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 53610 יצירות מאת 3207 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22172 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!