רקע
חיים בן־דור
הַדֶּרֶךְ בַּחֲזָרָה
בתוך: גוילי אש

געגוּע של משתמט במדים


היתה שעת דמדוּמים, בין יום ללילה, כמעט נראה לעין כיצד האור כבה לאטו והכוכבים הם דלים ושלא במקומם, כפנס נשכח עם בוקר. רוּח קלה המשיכה להחליק ולטאטא את הכביש הלבן בין הגבעות של רמת שפת־הים. והוּא צעד למחנה בנעלי־צבא מבריקות מבלי להשגיח בשקיעה האדוּמה שדעכה מעבר לרצוּעת־הים.

מבטו היה נעוּץ בזמן המסחרר שנעלם מתחת לפסיעותיו. רוּחו היתה נתוּנה למגע הזכרונות בתקוּפה הרוָה של הפלמ"ח, כשהוּא מתאמץ לקמוץ את המרחק שנוצר, לשוּב ולחוש את “אז” – (וכאשר הצליח לשכב על גבי מזרן ממורט המשתפך משני צידי המיטה־בחסד, וּלהקשיב להמוּלת הקולות ולהריח באמת את בליל הריחות של אותה עליית־רפת אפלוּלית ולשמוע בקצב־הדם את התַּך־תַּך העמוּם של משהו העולה במדרגות בחוץ). ובתוך כל זה עברתו כּגל־אהבה השאלה שהיה שואל תכוּפות בימים הראשונים: מה עשית? “מה עשית” זה נובע ממעינות עמוּקים של בוּשה. הפעם לא היה כה מתפרץ וחריף כאז. עכשיו חכם ונרפה במקצת.

הוא ניער את מבטו לתוך ערוץ נסער במרוּצתו לים, שנתגלה לכל רחבו. היה יופי בשקיעה. והיתה בו נעימות כשראה את עצמו חייל בודד, בן־העיירה, חש וחושש בעצם לפגישה שניה עם אותה כיפה־אדוּמה, זאב־החיילים, התקל בשקיעה בדרך, מֵחוסר־טעם לחוסר־טעם, נבוך מזכרונות וּּמפחד־רגשנוּת – (שם עם סיוּר לילה, כשהיוּ נתקלים בשחר או זריחה במעלה הר מסולע, כשהיו מגלים את השקיעה או נוף־הרים מסוער, אז, שם, מתנשמים, בתוך הקולות “המתפעלים” “הא! הו! נהדר!” המצטעקים באירוניה, המסתירים מאחוריהם רגשנות קטנה; בתוך המולה זו אפשר היה בשקט, כמעט חרש, להתענג על יופי מתגלה) – אך עתה יש בה בהנאה קטנה זו משהוּ רכרוּכי ולא נכון, אך גם הדממה והצבעים מסביב הם עמוּקים ורווים ברגעים האחרונים שלפני המרגוע השחור.

הוא ירד אל השביל החולי, מהרהר בזה המצטרף לאותו ענין גדול וקדוש: אנשים וחמרים ו“ביטוּיים” ומסיבות, שירים, מסעות, סיוּרים וּמדוּרות־מדוּרות, יחידות־חיים שעברוּ – פלמ“ח־פלמ”ח־פלמ"ח: היה בו רצון לזעוק כמו אל משהו יורד: “לא! זה לא נכון, חכה!” והתישב על אחת התלוּליות בהחלטה לעשות את חשבונו: אתה, – אמר לעצמו בשקט – אתה המסוער ממאורעות־עולם, חשבת אז: מה לי בעצם כאן בירכתי־העולם, שקוע “במשחקים”? רצית להיות במרכז־ההתרחשוּת, בנקוּדת־המוקד של ההיסטוריה. להילחם רצית, להילחם על עלבונך, בן הארץ הזאת, שאינו יודע שיעבוּד מהו וחש לפתע כמו יריקה את הקשר השותת־דם עם מליוני הסחופים, אחיו. הכל העיב, הרצון לשנוא מקרוב, רצון לנעוץ תוך רעמי־קרב צפרניים מעוותות בצוארו של אחד מאותם עכורי־נשמה! – געשוּ הרהוּריו: ורק זה? האם האידיאליזם בלבד הוא שדחף אותך אותו בוקר גשוּם וּמעורפל לנתק את הקשר עם כל מה שיקר וקדוש לך? – לא – ענה חרש, – נוסף אותו צורך אינטימי לבחינה עצמית. היה בו משהוּ כופה שנגע בנימים דקות של הערכה עצמית, בדבר יכולת וכוח־סבל ממשי. היה צורך מעיק לדעת, כיצד תעמוד בבחינה הגברית על פני התהום ממש, באותו גיהנום שאתה מכיר רק מאותיות וּבדים יהיה לנשימת־רגע שלך, לחווית־דם, – והיה בזה אולי כוח־דוחף עיקרי. כן. היוּ עוד אותם ילידי־טוּמאה – משקעי־נפש קדוּמים, שונים, עכורים, שרצו למצוא את פוּרקנם בעצם החיים האלה, היוּ אלה כוחות שנפגשוּ וסחפוּ הכל אתם, – כך הרהר.

אך ברגע שמצא את עצמו שוּב בתוך הלילה, מתפרקד על גבי תלולית־חול סחופת־רוחות, מציץ אל חלל־הכוכבים, היה כבר שקוע כוּלו בהתגנבות אל הבאר, נתוּן לאותה דממה ממוּתחת בתחתית הואדי הלילי – – –. כך. היוּ לילות מכוכבים והיוּ לילות אפלים. היוּ לילות של סיוּרים, של התגנבוּת, של תרגילים. והיה ברוּר שזה נכון. היה ברוּר שזה נחוּץ. כל זה היה ברוּר וּפשוּט כמו הארץ. ברוּר וּפשוט כמו הצורך האיום במולדת.

לפתע קפץ על רגליו כשזכר את השעה המתאחרת ושב לצעוד בדרך חזרה אל המחנה כשמבטו נעוּץ בברק־הנעלים המוּעם בדרך – החול, ורעיונותיו הולכים ונשנים מאז כמו המאמר־החוזר של התוּכּי, צפור־הגורל. הכל לא ברוּר, לא נכון, לא נחוּץ. עכשיו הוא יודע. כל זה מתרסק, משתחק ביומיום העכור, המבייש, הלא־נחוץ, לא נחוץ! ואתה, – חזר ואמר לעצמו – הרי בעצם ידעת זאת אז במעמקי־הכרתך. אלא שהשלית את עצמך: אוּלי בכל זאת! אך “אוּלי בכל זאת” זה שקע גם הוּא עם ההכרה שכל זה אינו מקרה. הכרה שנתן בעדה דמים של השפלה יום־יום. אותה השפלה היא לחם־חוק. אין להימנע ממנה כמו שאין להימנע מתנועתנו עם תנוּעת הכדור. זהוּ הכרח. חוק פיסיקלי. – הוּא נתקל ביתד עזוּבה. במרחק צעדים ממנוּ השחיר אוהל. הוא הגיע למחנה. עמד, הרהר, והחליט: צריך לחזור.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 52444 יצירות מאת 3065 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 21922 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!