על הצדדים השליליים של הגלוּת אין צורך להאריך את הדיבוּר. “בגולה בשבי ילכו”, מאז ומתמיד היה זה אחד הענשים החמוּרים ביותר – מבחינה גשמית. במלה “גולה” רואה היהודי לנגד עיניו פרעות, הרג ודם. ואף אנחנוּ בארץ, שלא טעמנוּ טעם גלוּת, די לנו להסתכל באותן הדמוּיות המנוּונות הנמלטות הנה יום־יום מן התופת של הגלוּת.
אך לא הגוּף בלבד מתנוון בגלוּת; הגלוּת מדלדלת את רוּח העם. כיון שאין העם צמוד לקרקע ועובד אדמתו, הריהוּ נודד, ובדמוּת זו של נודד מוּכה אנוּ רואים תמיד את “היהוּדי הנצחי”.
ואוּלם אין רע בלי טוב. ואחרי שנתבונן בגלוּת יפה יפה ייתכן, כי נבוא לידי מסקנה, שזכוּתה גדולה מחובתה:
אוּלי מגוּחך יהיה לומר שהגלוּת היא מבצר לנוּ, אבל כך הוא לאמיתו של דבר. פיזורנוּ היה לטובתנוּ, כי לוּ ישבנו בארצנוּ, כי אז היה כל הוּני או וַנדלי, או אפילו היטלר, יכול לשים קץ לנוּ, כמו שקרה להרבה עמים, ואוּלי גם בריאים מאתנוּ. וזכורים לי אותם “ימי אל־עלמין”, כשכל יהודי “נאמן” היה מוּכן ומזוּמן לצאת שוּב לגלוּת. אז אמנם ניצלנוּ, אבל לוּלא כך היינוּ שוּב צריכים להיות אסירי־תודה לגלוּת.
והגלות היא לא רק חומה לגבי זעזוּעים מבחוּץ, אלא גם מסגרת המגבשת את העם ומאחדת אותו. ודוגמאות לכך יש לאין ספוֹר. ישבנוּ על אדמתנוּ, שכחנוּ את תרבותנוּ וסכנת־התבוללוּת נשקפה לנוּ; באה גלוּת בבל והצילה אותנו. וכיון ש“גלות” פירוּשה גזירות הרי נוכיח שרק הודות לגזירות בכל הדורות אנו קיימים, כי לוּלא גזירות אנטיוכוס, דרך משל, לא קם החשמונאי, ולוּלא משפט דרייפוּס לא קם הרצל.
ולא רק שהגלוּת מגבשת אותנו בתור עם, אלא שהיא גם מוחה את הניגוּדים הפנימיים שבינינו. בעיית־הקיוּם מאחדת את כל הפרטים, וראינוּ עד היכן הגיעה מידת־האחוה בין אותם האוּמללים בפולין שהלכו לקראת מוות. וכיון שהיהודי היה נדכא, עבד לעבדים, הרי היה מוּכרח למצוא לו נחמה במשהוּ אחר, ונחמה זו היתה “אתה בחרתנוּ”. ואין לנו לתמוה על כך ולראות בכך איזה ייחוּס יהוּדי מיוּחד. זה היה רק שיקוּי שנתן לסובלים כוח לקרוא גם מעל לגרדום: “אנו נאריך ימים מכם”.
הגלוּת היא גם כור־הברזל לנוּ. ביסורי־גיהינום כאלה יכולים לעמוד לבלי חת החזקים ברוחם. ואם אחרי ככלות הכל נמצאו עוד אנשים שהעזוּ לחשוב אפילוּ על תקוּמה, הרי אלה נותנים לנוּ יסוד לקוות שיצליחוּ בהשגת מטרתם, ורק הם מסוּגלים לומר: אין דבר העומד בפני הרצון.
וגם לתרבותנו הביאה הגלוּת תועלת. כשם שמסעי־הצלב הביאוּ ליד תחייתה של תרבוּת אירופה החשכה, כן הביא הגלוּת לפריחת תרבוּתנוּ. כל ספרותנו היא גלותית, ובכל תקוּפה שעול הגלוּת הוּקל מעל צוואר העם החלה גם תרבותנו לפרוח. כך אנו רואים בימי הערבים בספרד ובימי האמנסיפציה במערב.
אבל גם פה יש הבדל. בספרד שאבנוּ מן הערבים ומיזגנו את מימיהם בשלנו: יצרנו ספרות יהודית חדשה. אבל במערב לקחנּו הכל מן הגויים ויצרנו ספרוּת זרה, ואם אנו נמצאים שוב בארצנוּ, ולוּ גם במיעוט, ובכל זאת שקוּלים כנגד שכנינוּ הרבים, הרי יש לנו להודות על כך רק לתרבות המפותחת שהבאנו מן הגולה.
והשפעת התרבוּיות היתה לא רק חדצדדית. גלותנו הביאה אושר לאנוּשות כוּלה. והרי הנצרות והאיסלם הסתעפו מן היהדות! הנצרות התפשטה על ידי היהוּדים הגולים, ועקרונות האיסלם הגיעו לערבים על ידי היהוּדים שישבו בתוכם.
אולי לא אגזים באמרי, כי לוּלא הגלוּת מי יודע, אם חשיבותנוּ כיום היתה גדולה מזו של עובדי־האש הפרסיים ברמת אירן?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.