תולדות ישראל: דור ר' אמי ור' אבהו. טבריא / זאב יעבץ

הנה ידענו כי הלכה כרב לגבי שמואל באסור, אולם כל זה איננו לגבי ריו“ח. ואפילו בבבל, מקומו של רב, היה מפורסם דבר זה, כי ”רב ור‘ יוחנן הלכה כר’ יוחנן“ (ביצ‘ ד’: ), עד כיה היה דבר זה ידוע לכל העם (ע"ש עמוד א'). וגם רב אדא בר אהבה התלמיד הדבק ביותר ברב (לעיל 129 הערה 2–1) הורה כריו”ח (ביצ' שם). והגאונים הקדמונים כללו כבר כלל זה “וכל היכא דתשכח דפליגי רב וריו”ח הל‘ כריו"ח; ר’ אלעזר וריו“ח הל' כריו”ח; שמואל וריו“ח הלכה כריו”ח; ר“ל וריו”ח הל' כריו“ח” (מתו“א כ”ח 1–5 IV).  ↩

מ“ק כ”ה:  ↩

ע' כל ענין זה מתחלת ספור “כי נח נפשי דאחר” (חגיגה ט"ו: ירש' שם) ודברי ריו“ח על ר”מ, וראית כי מלבד התלונה גם רוח הגבורה שפוכה עליהם, ודבר זה יבאר את מליצתו של “ההוא ספדנא”.  ↩

ע' 72 עד 76.  ↩

“רב אמי תלמיד ריו”ח“ (חולין קי"א:) ושם אביו ”נתן" (גטין מ"ד.).  ↩

“חד גרדי אתא לגבי ריו”ח וכו‘ עבר כל תלמידוי וחכים לר’ יוסה" (ירש‘ כלאים ט’, ג'.) ורב אסי נקרא בירושלמי בשם ר‘ יסא, ר’ יוסה, ר‘ יוסא ור’ יוסי.  ↩

על כהונתם ע' מגלה כ“ב. גטין נ”ט: חולין ק"ז:  ↩

את ר‘ אמי אנו מוצאים יושב עוד לפני ר’ הושעי‘, כדבריו "זמנין מנין יתבית קומי ר’ הושעי‘ ולא שמעית מני הדא מילתא" (ירש‘ שבת ג’, א'). ואת ר’ אמי אנו מוצאים בארץ ישראל לפני שנת 4007, כאמור: “כהנא כד סלק שמע ר' יסא בשם ריו”ח" (ירש‘ חלה א’, ה'). וכהנא זה הוא רב כהנא שברח בימי רב ובעצתו לבבל (96). ורב הלא מת בשנת ז' לאלף החמישי.  ↩

בכמה מקומות נמצא: “דרש ר‘ עוירא זמנין א’ לה משמי‘ דר’ אמי וזא”ל משמי‘ דר’ אסי" (ברכ‘ כ’: נטין ז‘, [ב"פ] סוט’ ד‘: ה’. חולין פ“ד: ולפי הגירסה הנכונה גם פסח' קי”ט:). ובדעתנו עד כמה היו דבריהם של ר‘ אמי ור’ אסי אחדים, יש להחליט, כי רב עוירא לא משכחה ולא מטעות. א' פעם בשם זה ופעם בשם זה, כי באמת שניהם אמרום.  ↩

ברב‘ ח’.  ↩

“ר‘ בא בר ובדא פתח, ר’ אמי ור' אסי חתמין”(ירש‘ ר"ה ב’, ו').  ↩

שבת י'.  ↩

“דייני דא”י ר‘ אמי ור’ אסי" (סנהד' י"ז:).  ↩

87 הערה 2.  ↩

86 הערה 4.  ↩

132 הערה 6.  ↩

“אתי – גברא – לקטי‘ דר’ אמי א”ל וכו‘ אמר לפניו ר’ אסי: רבי: אתה אומר כן. הכי אריו“חוכו'” (גטיןג"ד:).  ↩

“ואפטר ר‘ יוחנן ור’ אלעזר בשתאחדא ומלך ר' אמי”(אגרש"ג).  ↩

כי מת ריו“ח ראשונה ואחריו מת ר”א, עולה ממעשה: “נח נפשי דר' יוחנן א”ל ר‘ אסי –לר’ אלעזר– תא ואגמרךוכו'" (חגיג' י"ג)  ↩

“יתיב ר‘ אמי קמי’ – דר' אלעזר – א”ל וכו‘ קרי – ר’ אמי – עלי‘ – דר’ אלעזר – סוד ה' ליראיו" (נ"ד כ':).  ↩

כי קש נח נפשי' דריו“ח” (שם).  ↩

מ“ק כ”ה:  ↩

“רב נחמן בר יצחק מכתף וכו‘ א’ אילו מקלעין לי‘ ר’ אמי ור' אסי לא מכתיפנאקטייהו”(שבת קי"ט).  ↩

"ר' אמי ורב אסי דכהניחשיבי דארעא דישראלמיכף הוו כייפי לר"ה" (מגל' כ"ה.).  ↩

כדברי עצמם: “כי הוינן התם בבבל לא הוה לן לדלויי רישן בני” (מ"ק שם.).  ↩

“דא‘רחסדא הא מילתא מגברארבהשמיע לי ומנו ר’ אמי”(יבמ' כ"א:). ומליצת “מגברא רבה” ולא “משמי”דגברא רבה“ מוכחת, כי שמע מפיו ממש. ולפי הידוע לא היה ר”ח מעולם בא“י. ולא חזר ר' אמי מעולם לבבל משיצא ממנה, ואם שמע ר”ח שמוע מפי ר' אמי, לא שמע אותה בלתי אם בבבל בעודו שם בימי נעוריו  ↩

“תני: הסדרן קודם לפלפלן, ר”ש אחוי דר‘ ברכ’ בעי,: אפי‘ מר’ אמי?" (ירש‘ עדויות ג’, ט), כלומר: וכי אפשר שיהיה הסדרן גדול אפילו מחכם מופלג כר' אמי, שעקר כשרונו הוא הפלפלנות?  ↩

“א”ר אמי: מ“ד כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך – משלי כ”ב, י“ח –אמיתיד”ת (נעים) [נעימים] בזמן שתשמרם בבטנך, ואימתי תשמרם בבטנך בזמן שיכונו יחדו על שפתיך“ (ערובין נ"ד.) – ”יכונו יחד: שאתה סודרן ומוציאן ולא בנמנום ולחישה“ (רש"י). וע' דברינו 118 הערה 2. וראית כי זהו כשרון אחד שהוא שנים, וזהו פלפולו של רב יהודה ורב חסדא ורמי בר תמרי. ”ופלפלן וסודרן“ הנזכרים בבריתא, הרי הם כשהם נפרדים וצד אחד מהם שבכשרון עודף על חברו ובדרך תלמודו של ר' אמי אפשר, כי היה צד הפלפול נכר יותר, ע”כ שאל ר“ש אחוי דרב את שאלתו. אך גם הוא לא ידע את בקיאותו של ר”א וע‘ פי’ קצר על הגליון בירושלמי שבדפוס קראקא.  ↩

כאשר תעיד מליצתו “תלמוד ערוך הוא בידנו” (זבח' י"ט.), כי יסד בית מדרש לתלמידיו לשנות ברייתות, אשר שמו היה “דבי ר' אמי”. וחכם ושמו “אשיאן”, היה מסדר את הברייתות לפני התלמידים, ע“כ נקרא ”אשיאן תנא דבי ר‘ אמי" (ברכ' י"ד.). וע’ תנא מסדר ברייתות כזה גם לרב ששת, המופלג בבקיאותו בברייתות (ע‘ 189 הע’. 8) ומצאנו עוד “ר‘ יצחק דבי ר’ אמי” (סוט‘ ט’. [ד"פ]). ולא ידענו בו אם גט הוא כעין תנא דבי ר' אמי, או אם הוא סתם בר בי רב של בית מדרשו של רב אמי.  ↩

"קפודקאיבצפורין שאלין לר' אמי, (ירש‘ שביעית ט’, ד). כלומר אנשי קפודקיא שהיו לקהלה בפני עצמה בעיר צפורי. וצפורי הלא היתה גם בעת ההיא עיר מלאה חכמים וסופרים.  ↩

“שלחוה קמי ר‘ אלעזר וכו’ שלחוה בימי ר' אמי”(שבועות מ"ה.). ומלת “בימי” טורה על זמן היות ר‘ אמי גדול הדור. ודבר זה לא היה בלתי אם אחרי מות רב הונא (ע' 145 הערה 7), וע’ מטבע סגנונו בהוראותיו בתורת ראש סנהדרין “מני אמי בר נתן תורה יוצאת לכל ישראלי לכל ישראל” (גטין מ"ד.).  ↩

“ההוא שקאדדינרידאתי לבי מדרשא קדם ר' אמי”(חולין קל"ד:).  ↩

גטיןג"ד:  ↩

“דברה תורה לשון הבאי: ערים גדולות ובצורות בשמים – דבר‘ א’. כ”ח –; דברו נביאים ל‘ הבאי: ותבקע הארץ לקולם – מ"א א’, מ' –" (חולין צ':).  ↩

“דברו חכמים ל' הבאי הא דאמרן תפוח היה באמצע המזבח פעמים היו עליו כשלש מאות כור”– תמיד ב‘, ב’ – (שם). אבל את שמועות האגדה המגזמות מעקרן הביא כצורתן, כגון “נ' מאות בע”יבעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר" (חגיג' ט"ו.).  ↩

“גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות, שנ‘: כי אל דעות ה’ ש”א ב‘, ג’ – " (ברכ ל"ג).  ↩

“גדולה דעה שנתנה בתחלת ברכה של חול”(שם) = ברכת אתה חונן לאדם דעת, היא הראשונה לברכות תפלת החול, המתעסקת ביחוד בכל מיני צרכי האדם.  ↩

“כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו. שנ‘: כי לא עם בינות הוא, על כן לא ירחמוןעושהן– ישע’ כ”ז, י“א – ” (שם).  ↩

שבת נ"ה. וע' הפסוקים המובאים שם.  ↩

“אין גשמים יורדים אלא בשביל בעלי אמנה, שנא‘: אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף – תהל’ פ”ה. י“ב – ” (תענית ח'.).  ↩

“ – – אמונה במשא ומתן – – ”(רש"י).  ↩

“ומה המאמין בחולדה ובור”(גמ' שם).  ↩

גמ' שם.  ↩

ע‘ רש"י ות’ וערוך ע' “חלד”. ואנחנו פִיַטְנו שיחה זאת בשם “חלדיוברורית” בספרנו “שיחות מני קדם”. ועוד נדבר אי"ה על ערך שיחות כאלה במקומן בספרנו זה.  ↩

“צריכין אגן חחשין מה דברייתאחששין”(ירש‘ ע"ו ב’, ג'). וע' האזהרות הנפרטות שם על דרכי שמירת הבריאות, שהעם מחזיק ונוהג בהן.  ↩

כגון “דא”ר אמי: אחור וקדם צרתני– תהל‘ קל"ט, ה’ – אחור למעשה בראשית וקדם לפורעניות“ (ערובין י"ח.) או ”ר‘ אמי כי מפי להאי קרא בכי: יתן בעפר פיהואולי יש תקוה –איכ’ ג‘, כ"ט – א’: כולי האי ואולי:“ (חגיג‘ ד’:) ”ר‘ אמי כ“מ לה”ק בכי: בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה’ – צפני‘ ב’ ג‘ – א’ כולי האי ואולי" (שם). וגם לר' אסי רעהו נמצא שם מאמר כזה (ע"ש).  ↩

שבת ס"ג.  ↩

“אין תפלתו של אדם נשמעת אא”כ משים נפשו בכפו (תענית ח'.).  ↩

זאת היא נשמת הלכתו “הואיל ואיתעבד בה חדא מצוה ליתעבד בה מצוה אחריתי” (ברכ' ל"ט:). ובהלכתו זו השתתף עמו גם ר' אסי (ע"ש).  ↩

ע' מרבית האגדות המובאות לו עד כאן במקומן.  ↩

ע‘ 88 הע’ 1; 89 הע' 7.  ↩

כגון “על פרשה ישרוף – במד' י”ט. ה' – על מקום פרישתה מחיים שם שם תהא שרפתה" (ירש‘ תרומ’ ו‘, א’).  ↩

“כתב ארבע מאה ס”ת‘ (ב“ב י”ד.). ואף כי סתם מספר “ארבע מאה” גוזמה הוא, בכ“ז הלא תעיד הגוזמה על רבוי בכללו, מה שאי אפשר אלא בעושר הגון. ולפי דברי רש”י שאולי דברי אותו כדאמרינן לגבי כ"ג וכו’“ (רש“י ד”ה “מלך ריו”ח תעני' כ"א). כי שכר למודם והוראתם לא קבלו חכמי ישראל. ואפשר כי רבי אמי התעשר ממציאתו שמצא ”אוּדיאדדינראי" (ב“מ כ”ח:).  ↩

“ר‘ ינאי חוי דר’ אמי”(שה"ש רב‘ א’, א'). ואין זה סתם רבי ינאי רבו של ריו"ח, שהיה זקן מופלג בתחלת האלף החמישי, שהיא ששים וכמה שנים לפני מות ר‘ אמי, אלא הוא לפי אומדן דעתנו ר’ ינאי בר ישמעאל, שאמר שמועות ריש לקיש (ירש‘ ע"ז ב’, ג'). ור' זירא מבקר אותו בחליו כתלמיד המבקר את רבו (שם) ודן לפניו (שם ברכות ד‘, ג’.).  ↩

“רב תנחום ברי דר' אמי”(סנהד‘ ה’:).  ↩

“רב ינאי ברי' דר”א" (חולין קי"א.).  ↩

זבח‘ ד’.  ↩

“רב איקא ברי' דר”א" (ב“ק י”א.).  ↩

ע‘ דבריו "סמוך מעוטאדנדמה וכו’ " (חולין ע"ז:).  ↩

ע' הכרתו הברורה “ואזדולטעמייהו” (כריתות ו‘: ז’.).  ↩

ע' ב“ב קמ”ט.  ↩

“א”ל רב אשי – – דוקאקאמר מר וכו‘“ (זבח‘ ז’:) ”א"ל מרימרואיתימא רב יימר אנא איקלעילפירקידרבפינחס ברי’ ברב אמי" (פסח‘ ק’.)  ↩

א‘ מר זוטרא מאן לימא לן דמתרצתא היא – ברייתא זו – דילמא ומשבשתא היא א"ל מרימרואיתימא רב יימר אנא איקלאילפירקי’ דרבפינחס ברי‘ דר"א וקם תנא ותני קמ’ וקבלה" (שם).  ↩

ר“א ור”א מערבי אכולה טבריא“ (ביצ' ט"ז:) ע”ש, וראית כי במצוה זו היו מוציאין גדולי המקומות את הרבים ידי חובתן, ולפני היות ר‘ אמי לראש, הלא היו בסברי’ ריו"ח ור‘ אלעזר הגדולים ממנו, ואין זאת כי אם אחרי עליתו לגדולתו, והנה גם אז שתף את ר’ אסי עמו.  ↩

ירש‘ ברכ’ ג‘, א’ ועוד ועוד.  ↩

“א‘ להו – ר’ אסי – מאי תבעי וכו' דרבי אסר, ומגן לוי”(ע“ז ל”ח:). ואין להחזיק, כי בא ר‘ אסי לא“י בטרם עוד יצא לוי משם, כי אילו היה כך, הרי בא לא”י ימים הרבה בטרם היה ר’ חנינא לראש ישיבה, כי לוי לא יצא מא“י קודם לכן (ע' שבת ג"ט:). ודבר זה אי אפשר להתקבל, כי לכל המאוחר התחילה ישיבת ר' חנינא בשנת 3985, ואיל להחזיק כי היה רב אסי בעלותו לא”י פחות מבן עשרים. ובכן נולד 3964, והלא נמצא אותו עוד כמאה שנים אח“כ במלא כחו. ועוד הלא ידענו רק, כי היה עוד רב אסי זה בבבל בעמוד רב יהודה לפני שמואל (ע' הערה הסמוכה), וזה לא היה אלא ”לאחר פטירתו של רב אסי" הראשון ואחרי מות רב (56 הערה 11), שחל להיות בשנת 4007.  ↩

דא“ריסא: עד דאגא תמן שמעית קל רב יהודה שאל לשמואל וכו' א”ל וכו'" (ירש‘ שקל’ ב‘, ה’).  ↩

“א”ל רב אסי לריו“ח: כבר למדוני חברי שבגולה” (מעיל‘ ו’:).  ↩

שבת ע"ה:  ↩

חולין ק"ג:  ↩

בעדות מאמרו לענין: “ובהוראה הלוך אחרי רוב יושבי א”י, שנאמר וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים – מ“א ח'. ס”ה– מכדי כתיב וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחמ“צ למה לי? ש”מ הני הוא דאקרו קהל הנך לא אקרו קהל" (הוריות ג').  ↩

“אלו לא סלקת אלא לשמוע דבר זה דיי”(ירש‘ ערל’ ג‘, ז’). וכל חך פועם, כי לא נאה למליצת “אלו לא סלקת” שתאמר אלא תכף לסלוקו.  ↩

“דר‘ אסי’ תלמידי' דריו”חהוה" (שבת מ"ה:).  ↩

“צם תמנין צומי למיחמי ר' חייארובא”(ירש‘ כלאים ט’, ג‘, שם כתוב’ י"ב, ג').  ↩

“א”ל ר‘ אסי –לר’ אלעזר – תא ואגמרך מעשה מרכבה“ (חגיג' י"ג). וממאמר ריו”ח הקודם לו “א”ל ריו“ח–לר”א– תא ואגמרך וכו‘ " (שם) ומתשובת ר’ אלעזר לר‘ אסי “אי זכאי גמירתאמריו”חרבך“ (שם) עולה, כי ”רבך“ חוזר על מעמ”ר, כי בשאר מקצועות התורה הלא הי’ רבם של שניהם.  ↩

חולין ק"ג:  ↩

“שמעי‘ – ר’ אלעזר –לר‘ אסי ששכח שמועתו – 0 ובעי לאבורי’ ושאל לו בל' בעיא משום כבודו”(רש"י שם וע' גמרא שם).  ↩

“חד גרדיי אתא לגבי ריו”ח א“ל חמית בחלמי דרקיעא נפל וחד מן תלמידך סמיך לי‘ וכו’ וחכים לר' יסה” (ירש‘ כלאים שם שם כתוב’ שם).  ↩

“עאללכופריא ובעי ממניאעליהוןפרניסיא”(ירש‘ שקלים ה’ ב').  ↩

מליצת “לעולם אל ימנע אדם עצמו מלתן שלישית השקל בשנה שנא‘ וכו’ ” (ב"ב פ'.) תוכיח, כי חובה היא לכל אדם שלא לפחות מסך זה.  ↩

שם.  ↩

“מצוה אין כתיב כאן אלא מצות”(שם).  ↩

“רב אסי סייר נכסיו כל יומא”(חולין ק"ה.)  ↩

“בעון קומי ברי‘ דר’ יוסה את מה שמעית מאבוך וכו‘ אמר וכו’ ”(ירש‘ שבת ז’, א').  ↩

לעומת זה נודע שם החכם שקרא עמו או שהקריא אותו, הלא הוא “ר' מימון בר זבדא” שעליו נאמר “הו הפשיט עם ברי‘ דר’ יוסה” (שם). וסתם לשון “פשיט” נאמרת על למוד המקרא".  ↩

“כי נח נפשי”– – איעקרו כל אילנייא" (מ“ק כ”ה:).  ↩

“נפל קסטילוןדטבריא”(ירש‘ ע"ז ג’, א').  ↩

“כד דמך ר‘ יסא פשט ר’ חייא בר וואאבליוואייבלון בשר ולשקיון חמר”(שם ברכ‘ ג’, א').  ↩

“כינחנפשי”דרבאסיעיילורבנןלנקופינהולשמעתת" (קדושיןי“ג, וערש”י).  ↩

ישלהבדילאותומ“בןנחפא, שהיולוחמשחצרותבאושא” (ערוביןע"ב:). שתוספתאשבדפוסגורסת “ר' יצחקבןנשיא ”, ושלהוצאתצוקרמנדלגורסת “ר' יצחקבןנפחא” (תוספ‘ שםז’, ז), כילכלהפניםהיההואתנאקודםבזמנולרי"באלעאי (ע‘ גמ’ ותוספותשם).  ↩

“יתיבר‘ אמיור’ אסיקטי' דריצ”ג" (ב"קס':).  ↩

ע‘ הליכותיועמם (שם) "יתיבר’ אמיוריצ“גאקלעאדריצ”ג" (חגיג' כ“ו. ע”זכ"ד:).  ↩

“אתאלקמי' דריו”ח (ב“מכ”ד: ועוד).  ↩

“קבאדנפחאמדברנפחא”(סנהד' צ"ו.).  ↩

“אזלר”זוקבלי' לריצ“גא”להמתןעדשיעלהאצלנולרגל" (קדושיןג"פ.).  ↩

כחוהיהשוהבהלכהובאגדה.כנשמעמדבריר‘ אמיור’ אסי: “מרא”ללימאמרשמעתאומרא“ללימאמראגדתא” (ב"קשם).  ↩

“שלםישלםהמבעירונו' – שמותכ”ב, ה‘ – א’ הקב“העלילשלםאתהבערהשהבערתיאניהצתיאשבציוןשנא‘ וכו’ ” (שם).  ↩

“מלה”ר לאדם שיש לו ב‘ נשים א’ ילדה וא‘ זקנה וכו’ " (ב"ק שם)  ↩

יופי גדול יש בכל מלה ומלה ממאמרו זה “אונים גלה להם ושמעו שירה מפי חיות–הקדש ומתו” (סנהד' צ"ה:).  ↩

ע' הלכת מליצת ובחרוזיו עלה ארון: “רני רני השפה, התנופפי ברוב הדרך. המחושקת ברק מי זהב המהוללה בדביר ארמון ומפוארת בעדי עדים” (ע“ז כ”ד:).  ↩

“מעשה בא לפני רי”צ [נפחא] באנטוכיאוכו'" (כתיב‘ פח. כג’ הב"ח).  ↩

"רני רני השפה, התנופפי ברוב הדרך, המחושקת ברקמי זהב המהוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדים (ע“ז כ”ד:).  ↩

“דרש אפתחא דריש גלותא”(שבת קב"ו:).  ↩

“דכיתה ודר‘ פפי ברתי’ דריצ”ג הואי" (חולין ק"י.).  ↩

ירש‘ חגיג’ א‘, ז’. פליגו בה רחב“א ור' אסי” (ט“ק י”ג:).  ↩

ע' לקמן 150 הערה 4 – ויש לדעת, כי גם ר“ח בר אבא גם אחיו ר”ש נקראו הרבה פעמים בירושלמי בשם “בר ב א” או “בר ווא” תחת בר אבא.  ↩

“א”ל ריו“ח. בבלאי!” (שבת ק"ה: וירש‘ ברכ’ ו‘, א’)=“דמבבל סליק” (רש"י שבת שם). וע' מליצת ריו“ח על ימי ילדותו של רחב”א: “עד דאכליתכפנייתא בבבל” (בכורות י"ח:).  ↩

כך הוא עולה ממליצת ר‘ חנינא לר’ שמעון בר אבא אתי רח“ב אבא: ”ומחר אני הולך אצל אבותיך" (ירש‘ מ"ק ג, א’).  ↩

ירש‘ בכורים ג’, ד'.  ↩

“ר”נ כהן אחוי דרחב“א” (קהל‘ רב’ ג‘, ב’.).  ↩

“בידי דר‘ בנאי אחויה דר’ חייא בר אבא וכו‘ אתא לקמי’ דשמואל”(כתוב נ':). ושמואל הלא בבלי היה, וקצור שמו “רבנאי”. וע' ע“ז ל”ט. שגם משם עולה כי היה בבבל.  ↩

“אקלע רבנאיאחוהדרחב”אלמזבןשומשמי" (כתוב' כ"א).  ↩

“דתנירבנאיאחוהדרחב”אאתיא תוך תוך וכו' “ (ברכ' כ"א) ואולי שמש את שמואל, כי בקי היה בהלכותיו, כעולה מעדותו ”הכי אמר שמואל" (כתוב' שם).  ↩

ע' 17 הערה 10.  ↩

“ר' חנניה הוה מסתמך ברחב”אבצפורין" (ירש‘ הוריות ג’ ז'). ור‘ חחניה זה ר’ חנינא הוא (ע‘ היטב שם ב"מ ב’, י"ג).  ↩

ריב“להוה וכו' והוה מסתמך על כתפתיהדרחב”א וכו' א“ל חייא בני” (שבת א‘, ב’).  ↩

הרוב המכריע של מאמריו הם בשם ריו“ה, ובטלים הם במיעוטם המאמרים שמאר בשם אחרים, כגון: ”רח“ב בא בשם ר' חייא בר יוסף” (ירש‘ כלאים ג’, ו').  ↩

ע‘ דברי ר’ זירא עליו “נקוט דר' חייא בר אבא בידך דדייקוגמירשמעתתאמפמאדמרא שפיר כרחב”אדפומבדיתא“ (ברכ' ל"ג:). ולהלן הוא אומר ”דייק וגמירשמעתא מר‘ יוחנן רביה“ (ל"ח:) ”ועוד ר’ חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמי ר' יוחנן רביה(שם).  ↩

“אני ראיתי את ריו”ח שאכל וכו'" (ברכ' ל"ח:).  ↩

ככה שומעים אנחנו אותו אומר: “זו לא שמעתי, כיוצא בה שמעתי, דא”ראסיא“ר יוחנן” (ב“ק ק”ז:).  ↩

ובן אנו מוצאים מקבל שמועות ריב“ל מפי חברו זה: ”ארחב“א ג‘ דברים סח לי ר’ אסי משמיה דר' יהושע בן לוי” (שבת ע"ה:).  ↩

“דצוח ר' יעקב בר אחא לרחב”אנוקדנא“ (ירש‘ ברכ’ ז‘, ג’. ע"ש). ונקדן או לפי ני' הערוך ”נקדן“, ”פירושו מדקדק שלא בדבר צורך" (ערוך ע‘ "נקר א’).  ↩

“רחב”א חלש על לגביה ריו“ח” (ברכ‘ ה’:).  ↩

כתובות ה':  ↩

“רחב”א בעי קומי ר' מנא" (ירש‘ פאה ו’, ז‘ שם שבת א’, א').  ↩

ר‘ מנא זה איננו בנו של ר’ יונה, שעליו ידובר בפרקים הבאים, כ“א ”בר תנחום“ שעליו נאמר ”רחב“א אזל לצור ואשכחיהלר‘ מנא בר תנחום וכו’” (שם ע"ז ב‘, ח’).  ↩

“תנחום בריה דר‘ אמי אקלע לחתר דרש להו וכו’ א”ל: לאו ר‘ מני דמן צור איכא הכא ותניא תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אא"כ רחוק ממנו ג’ פרסאות" (סנהדרין ה':)  ↩

ירש‘ ע"ז שם. וע’ מליצה כזאת לשם ציור חכמה מופלגת ח"ו 16 הערה 8  ↩

ע‘ שני נוסחי הלכתו זאת: “לעולם יש בה הבל עד שיהא רחבה יתר על עומקה” (ב“קג”א:). או "לעולם אין בה הבל עד שיהא ע’ יתר על ר'" (שם).  ↩

“משמניחו משתמש בו”(שם) “משימכור לו דליו” (שם) “שכן כתפייאאומנייא עבדין” (ירש' שבת שם).  ↩

“רבה ורב יוסף דאמריתרוייהו משמיה דרבב”ח משמיה דר‘ מני“ (ב“ק שם [ב”פ]). – וקרוב הוא כי גם רב אסי – חברו של רחב”א– היה מתלמידיו של ר’ מנא זה, כי כן מצאנו “הכי א”ר אסי א“ר מני” (קדושין י"ג) ור‘ מני ור’ מנא שם אחד הוא כאשר יתבאר במ"א.  ↩

“שלחוה בי ר‘ אמי וכו’ הדר שלחוה קמיהרחב”א" (ב“ק כ”ז). והשואלים השולחים היו רב חסדא ורמי בר חמא, גדולי הדור שבבבל (עמוד א')  ↩

יתרון עסקו בהלכה ומעוט עסקו באגדה מתראה היטב בספור “ר' אבהו דרש באגדתארחיבאבא דרש בשמעתא” (סוט‘ מ’.) ומתבאר עוד יותר מתשובתו לר' חנינא בן עג“ל: עד שאתה שואלני למה נאמר בהן טוב, שאָלֵני: אם נאמר בהי טוב” (ב“ק נ”ח).  ↩

ירמיה ט“ז י”א.  ↩

ירש‘ חגיגה א’ ז‘. איכה רבה פתיחתאדחיכימי ב’. ואנחנו העתקנוהו מפתיחתא זוּ. ששם הלשון מתוקנת יותר.  ↩

מגלה מ':  ↩

ע' מאמרו “גגאןלת”ח שיצא במנעלים הממולאים" (ברכות מ"ג:).  ↩

ירש‘ ברכות ד’, ב'.  ↩

ע' ח"ג 130 הערה 6 ושם 167 הערה 1.  ↩

“הורי על גרמיה לצאת לח”ל בנין דלא מיסב מעשר" (ירש‘ מע"ש ה’, ג').  ↩

“אגרא דאיקר”(שם חגיגה א‘, ח’).  ↩

שם.ופירוש “עד שהוא מגיע אצלנו”: שבכל ימי היותו בח"ל יהי חשוב כשליח הנשיא וכעושה דברו.  ↩

“דרשה רחב”אלציראי“ (שם שבת ה‘, א’). ”אזל לצור, אתא לגבי ריו“ח א”ל: מה מעשה בא לידך? א“ל: נר וכו'” (שם קדושין ג‘, י"ב וע’ גי' קרבן העדה).  ↩

“פ”א נתארחתי אצל בעה“ב בלורקיא והחביאו לפניו שלחן של זהב וכו'” (שבת קי"ט).  ↩

“רח'בוואהוה ברומי”(ירש‘ מע"ש ד’, א').  ↩

הן יצוא יצא מא“י בעוד ר' אלעזר חי, כי הוא השיג בעדו מכתב מן הנשיא, ובכן היתה יציאתו קודם לשנת 4050, ואנחנו מוצאים את רחב”א במות ר“י נשיאה ובמות רב אסי שהיה כמה שנים אח”כ בא"י (ע"ש ברכות ג‘, א’).  ↩

בכורות מ"ד:  ↩

ברכ‘ מ“ג: ע”ז י"ג: ירש’ שם א‘, ד’.  ↩

שם ברכ‘ ג’, א‘, ד’.  ↩

“תרנטה – – קמי ריו”ח“ (בכורות פ"א) ”רשב“א בשם ריו”ח (ירש‘ שבת ו’, א'), “הוה משמש קומי ריו”ח" (ב').  ↩

“שמעון בר בא בשם ר' חנינה”(י"ד ג') “ר' יעקב בר אדאר”ש בר בא בשם ר' יהושע בן לוי" (שם ע"ז ב‘, ז’).  ↩

“מדקדק במצות מנין”(ירש‘ ברכות ב’, א').  ↩

“דהוה איש מסכן”(שם ב"מ ב‘, ג’).  ↩

א“ל ריו”ח: בַבְלָיָא' (ירש‘ שבת ו’, ב').  ↩

ירש‘ מ"ק ג, א’).  ↩

“הוה בקי במרנניתא ובבל מילי ולא הוה ליה עגול מיכל והוה קרי עליה ריו”חוכו'" (שם בכירים ג‘, ד’ והמקרא קהלת ט', י"א).  ↩

מנוי הוא זמן הסמיכה: “תמן קריין למנוייאסמיכותא” (שם סנהד‘ א’, ב'.), ולא כל זמן ראוי לזה, כי צריך הוא להכנות רבות וארוכות (ע' 26 הערה 8).  ↩

“שמעון בר ויאהוה כד פסקים ואתמנוןדקיקין מניה והוא לא אתמני”(ירש' בכורים שם). ותחת “כד מסקים” שאין לו שום פתרון ופעם, יש לגרום “בדמסקוס”. דבר זה מסתיע מן האמור שם: “שמעון בר וואהוה כד מסקים ושלח ליה ר' אבהוחדא אגרא” (שם). ואם שלח לו ר' אבהו אגרת, אנו רואים כי בעיר אחרת היה בעת ההיא.  ↩

ועל שתי מלין שבמאסר זה “אבהודיגלותיהאתמני ושמעון דמעפרייא לא אתמני” (שם) לא זכינו לעמוד, אולם העקר שבמאמר ברור הוא.  ↩

“ריו”חהוהמבדרסלעין כדי לזכות בהם רש“ב אבא” (רות רבה ב', ט"ו). וברור הוא בידנו, כי על כן היה מפזר אותם כדי שלא יבוא רשב“א להכריז עליהם ולחזר אחרי בעלי האבדה, כדבר ההלכה ”מצא – – מעות מפוזרות – – הרי אלו שלו" (ב“מ כ”א.).  ↩

“ר לעזר נפל מניה דינר – – לא אתכוין ר‘ לעזר אלא לזכויי’ לר”ש בר וואוכו'" (ירש‘ שם ב’, ג').  ↩

“א”ראבהו: אנא שושביניה דרשב“אהוינא” (שם ברכ‘ ב’, ו').  ↩

כגון מאמרו “בגין דהוא בעי וכו' תלי לה בריו”ח" (שם שבת ו‘, א’).  ↩

“ר”א סלק למבקראלרשב“אוכו'” (שם ברכות ב‘, א’ ע"ש).  ↩

המטבע הנקראה “שקל” במקרא, נקראה בתלמוד “סלע”. ודבר היותם בטבריא, מלבד שהוא עולה ממשמרתם זאת שאין לו מקום אלא אצל ריו“ח ובית מדרשו, הנה מסתיעַת גם מידיעת המקום של ר' לוי האומר ”אתר הוא תפן מצווה ירדו בחמי טבריא" (ב“ר ע”ו).  ↩

“ר' לוי ויהודה בר נחמן הוון נסביןתרתיןסלעיןמצמתאקהלא קומי ריו”ח" (ירש‘ סכה ה’, א').  ↩

בירושלמי יקרא “בר נחמן” (שם). אך הרבה נחמן שבירושלמי נקראים בבבלי “נחמני”, כמו שהוא במקרא (נחמ‘ ז’, ז').  ↩

כתוב' ח:  ↩

שם.  ↩

ע‘ תוכחתו "דור שאבות מנאצים וכו’" (שם).  ↩

חגיגה ט"ז.  ↩

כתוב' שם.  ↩

“כל המסתכל בקשת ובנשיא ובכהנים וכו‘ בנשיא דכ’ ונתת טהורך עליו –במדב' כ”ז, כ"י – (חגיגה ט"ז:).  ↩

108 הערה 2  ↩

שם הערה 6.  ↩

גטין ס‘ תמורה י"ד: וע’ ברכ‘ כ“ב סע”א. וע’ היטב ח"ו 343  ↩

רבים הם מאמריו ורבים מהם בירושלמי, ובמדרש אין כמעט פרק, אשר אין מאמר או כמה מאמרים ממ. ו, ואנחנו לא נביא פה, כי אם מעט מהם המודיעים את טיבו.  ↩

ר' לוי עצמו קורא לאגדה “דבר ברכות וגחמות” (שה"ש רבה ב‘, ה’, וע' מאמר שלפניו). והוא קורא לבני דורו “חולין מן השעבוד” (שם).  ↩

“במשנתנו נאמר על הגשמים ועל בשורות טובות או‘ ב’ הטוב והמטיב”(ברכ‘ ט’, ב').  ↩

ירש‘ שם ט’ ג‘. והפסוק משלי כ“ה, כ”ה. כיוצא בזה: “רש”א אב ובנו וכל הקרוביןכשרין לעדות החדש“ (משנת ר“ה כ”ב.) א”רלוי מ“ט דר”שדכתיב ויאמר ה’ אל משה ואל אהרןהחדש הזה לכם – שמות יב, ב‘ – עדות זו תהי’ כשרה בכם" (גמ' שם).  ↩

ירש‘ מגל’ ג‘ ז’. ופירושה אין מניחין שבת פנויה בין פרשת פרה השלישית לפרשת החדש הרביעית, אלא ב' פרשיות הללו צריכות להיות תכופות זו לזו בלי שום הפסקה.  ↩

ירש‘ שם. והמשנה המובאה פסח’ י‘, ז’, – ומכלל זה חריצותו וטביעת עינו החדה בתשובתי על: “ברכת הצדוקים כנגד מי?” – “כנגד אל הכבוד הרעים וכו'” (ברכ כ"ח.).  ↩

“פרשה זו – של קדושים תהיו – נאמרה בהקהל, מפני שעשרת הדברות כלולין בה”(ויקרא רב' כ“ד, ע”ש) – והדברים ברורים שם מאד –.  ↩

וגם על דרשות של קריאת שמע, שחייבין לקרוא בכל יום, נתן פעם “מפני שעשרת הדברות כלולין בהן” (ירש‘ ברכ’ א‘ ח’).  ↩

“ר”ז מפקד לחבריא עולון ושמעון קליח דר‘ לוי דלית אפשר דהוא מפיק פרשתא בלא אולפן“ (ירש‘ ר"ה ד’, א'). ”ר"ז מפקד וכוּ’ דלא אפשר דהוא מפיק פרשתא דלא רבוין" (ירש‘ סנהד’ ב‘, ג’).  ↩

ע‘ משלו הגאוה "ארי הוה כעס על הבהמה ועל החיה וכו’ א' להון הדין תעלא" (ב“ד ע”ח).  ↩

ע‘ מאמרו " – – שאתה מוצא שדה עיר, עיר מדינה, מדינה אפרכיאוכו’" (רות רב‘ סוף פרשתא א’).  ↩

“כערביא קורין לאמרא יובלא”(ירש‘ ברכ’ א‘, ט’) “כערביא צָוחין לתרנגולת אשבויא” (ב“ר כ”ה) “בער” צוחין לינוקא עוילא“ (ל"ו) ”בע‘ צ’ למינוקא פתיא“ (פ"ז) ”בע‘ קורין לבשרא לחמא“ (שמות רב' מ"ב) ”בע’ קורין לנביא סכיא“ (ויקר‘ א’) ”ל‘ ערבי הוא אין בעי מימראַ רוַח לי הוא אומר מבעד לי“ (שה"ש רבה ד‘, א’) ”בערב’ צוחין לחתירתא עתירה“, ב”ר ס“ג; (רות רבה ב', י"ד) ”בערב‘ צ’ למסקרא מסלסלא“ (איכה רב‘ א’, ט"ו) ”בע‘ צ’ לביזתא עדיתא“ (ב', י"ג) ”קבענוך ל‘ ערבי; אתה גוזלני קובעני" (תנחומ’ תרומ‘ וילקוט מלאכי וע’ ר“ה כ”ו. ר‘ לוי – “בערביא קורין לשעה שיטפא” (תנחומא תזריע ו) וע’ כל המקומות האלה, כי את הפסוקים הוא מפרש ע“פ המלין הערביות. וגם מאמר ר' לוי: ”ולא יבאו לראות כבלע וגו‘ –במב’ ד‘, כ – מהו כבלע? אר“ל אם רואין כבלע הזה שהוא נופל מן העין מיד הם מתים” (במד"ר ה‘ תנחומא ויקהל ז’) ובלע מלה ערבית היא ופירושה “כהרף עין” שבל’ המדרש יאמר לו “נופל מן העין” (וע' גיזיניוס שגם הוא פירש כך מבלי דעת כי כבר קדמוהו רבנן).  ↩

“ראה בכבד – יחזק' כ”א, כ“ו –כה דין ערבָיָא דנכים איסרא וחמי בכבדי'” (קהל‘ רב’ י"ב, ז').  ↩

ע' שני מאמריו “דבר זה מסורת בידנו מאבותינו” (מגל‘ י’:). ואולי גם מאמר “דבר זה מסורת בידנו מאכנה”נ (שם) לו הוא גם “איוב בימי משה היה” (ב“ב ט”ו). “למה נקרא שמו – כתב – אשורי? על שם שעלה בידם מאשור” (ירש‘ מגל’ א‘ ט’) “ברכת המינים ביבנה תקנוה” (ברכ' כ"ח:) כלם מכלל קדמוניות הם.  ↩

בצר חבתו את הקרבנות לשמם, הכיר את התועלת הנמשכת ממנה לענין אחר חשוב מאוד.מאמרו הכולל: “והקרוב אליו וגו‘ – אסתר א’, י”ד – כל פסוק זה ע“ש קרבנות נאמר וכו'” (מגל' י"ב:) ומאמרו המחלק: “כ‘: הוקר רגלך וגו’ – משלי כ”ה, י“ז –וכ‘: אבא ביתך בעולות וגו’ – תהל' ס”ו, י“ג, – ל”ק, כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים“ (חגיגה ז'.) יעידו, כי הקרבנות לעצמם היו חביבים עליו ביותר, ושראה בהם צורך גבוה, כר”י הלוי בס‘ הכוזרי והרמב“ן בשיטותיהם. ומאמרו: ”משל לבן מלך וכו’ כך לפי שהיו ישראל להוטים אחרי ע“ז במצרים וכו‘, א’ הקב”ה: יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן האח“מ והן נפרשין מע”ז וכו'“ (ויק"ר) יעיד. כי בצד עצם תכליתם של קרבנות, הכיר את כוונת התורה הבאה עמה כאחד. לשום אותה לתחבולה להפריש את ישראל מע”ז כדעת הרמב"ם (מו“נ נ' ל”ב) והאברבנאל (הקדמתו לפי ויקרא).  ↩

ויק“ד כ”ד וע“ש עוד. ומאהבבו את ציון ומאבלו על חרבנה, החמיר לעצמו בתענית תשעה באב: ”ר' לוי ציים תשיעי וליל עשירי" (ירש‘ מגל’ א‘, ה’).  ↩

אברהם שכיהו יפה נדמו לו בדמות אנשים אבל לוט ע"י שהיה כחו רע נדמו לו כדמות מלאכים (ב"ר ג').  ↩

“אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש ל”ת עולם" (מ"ט).  ↩

ע‘ מליצת ר’ לוי “ח”ו מנשי רחמונתאדא“א” (ב“ב ט”ז).  ↩

“א' הקב”ה אינו בדין שיהו בני מתקללין “אני מתברך” (ירש‘ מגל’ ג‘, ח’), ועל שפע הברכה היוצא מאת ה‘ לישראל יסוג גם מאמרו זה: “בוא וראה שלא כמדת הקב”ה מדת בו“ד, הקב”ה ברך ישראל בכ"ב וקללן בח’ וכו‘ ואלו משה רבנו ברכו בח’ וקללן בכ“ב וכו'” (ב“ב פ”ח:). ויש להתבונן כי מלבד שסוף ענינם הפנימי של שני מאמרין אחד, הנה גם ביסודן אחד, הלא הוא פרשת ברכות וקללות שבתורה.  ↩

“ידין לאומים במישרים – תהל‘ ט’, ט‘, – דן אותם בישרות וכו’ שאין הקב”ה חפץ באבודן של רשעים (פסקתא ט').  ↩

“א”רחגין גא" בברכי הים וכו‘ הוי חבל הים גוי כרתים – צפני’ ב‘, ה’ – ר' לוי פתר לו לשבח: גוי שכרת ברית (ב“ר כ”ח).  ↩

גם “שמן ופנינה לשם שמים נתכונו” (ב“ב ט”ו.).  ↩

“מאני של בשר ודם אתה למד אני של הקב”ה" (ויק“ר כ”ד)  ↩

יש להרגיש ולטעום היטב את מאמרו “כ‘: לה’ הארץ ומלואה – תהל' כ”ד, א‘ – וב’: והארץ נתן לבני אדם– קט“ו, ט”ז –ל“ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה” (ברכ' ל"ה).  ↩

“אלו הי‘ כ’: קול ה' בכחו, לא הי‘ העולם יכול לעמוד אלא: קול ה’ בכח– תהל' כ”ט, ד‘ –בכח של כל אחד ואחד, הבחורים לפי כהן, הזקנים וכו’" (שמ“ר כ”ט).  ↩

“מה הנאה יש לבריות אשר מסגלות מצות ומעשים טובים? דַיָן שאני מזריח עליהם אורה”(הקלה‘ רב’ א‘, ג’).  ↩

“א”ל הקב"ה לאדם: הרי חרשת, זרעת, קצרת וכו', אם איני מוציא לך מעט רוח, יכול אתה לזרות? (שם).  ↩

“לא תתוָדו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם– במד' ט”ז, ל“ט –: עינא ולבא תרין סרסורי דחטאה: כ': תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה – משלי כ”ג, כ“ו – א' הקב”ה אי יהבת לבך ועיניך אנא ידע דאת לי" (ירש‘ ברכ’ א‘, ח’).  ↩

הוא חושב את החמדה ואהבת רֵעים להפכים גמורים “לא תחמוד וכתיב הבא ואהבת לרעך כמוך” (ויק“ר כ”ד).  ↩

“אם העדת לחברך עדות שקר, מעלה אני עליך כאלו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ”(ירש‘ ברכ’ א‘, ח’).  ↩

“קשה עונשן של מדות מעונשן של עריות”(ב“ב פ”ח:) “קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה” (שם).  ↩

“ר' לוי החזיק גם דוא בשלש שבועות, כמאמרו ”שש שבועות הללו למה? תלת הא דאמרן" (כתוב' קי“א ע”ש).  ↩

ב“ר מ”ד.  ↩

א“ל ליהוד‘ בר נחמן סב לך אילן תרתיןסילעיא ועול מצמתה וכו’” (ירש‘ סב’ ה‘, א’. וע' דבר זה ב“ר צ”ח).  ↩

ירש‘ פאה ח’, ח‘. ונראה הוא, כי הוא “זבדא חתני” דר’ לוי“. שותפם של ר‘ חוניא ור’ יהושע בר אבין במאמר ”אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה" (רות רב‘ א’, ה'). ואיזה משני השמות, זכרי', וזבדא, הוא המדויק ואיזה המשובש, אין לדעת עוד.  ↩

“עבדי‘ דר’ לוי וכו'”(ע“ז ל”ט.).  ↩

“כי נח נפשי”דר‘ לוי אתו לקמי’ דריו“ח” (שם).  ↩

ירש‘ הוריות ג’, ט‘. ובעת ההיא עוד ר’ לוי צעיר לימים, כנראה מברכת ראב“כ ”זכית מימריני“ יקים תזכי מימירני' מיתיב” (ש), ובכן יהי לאמר על מילת “יתיבדריש” (שם). כי לאו דוקא הוא, ואינה אלא שנראדלשנא בעלמא.  ↩

ב“ר מ”ד.  ↩

גימום של “קם ונשקי‘ בראשי’” (ירש' שם) אינו נוהג אלא בגדולים לקטנים מהם בחכמה או בשנים או בגדולה.  ↩

“אראב”כא“רהנינא (שבת קכ“א: קכ”ב.). ושמועתו ”התיר להם ר‘ חנינא לבית רבי וכו’“ (שם) חוזר על כרחנו על בני ביתו של רבי לאחר מות ר', כי בימי חייו של נשיא זה, הלא הוא היה עצמו הגדול בביתו. וספור ראב”כ “פ”א נפל וכו‘ וא’ רבי“ (קכ"א:) שם, איננו ספור דבר, שראה ראב”כ, כ“א ספור דבר ששמע, כי רבי מת בשנת 3953, וראב”כהההלך עוד עם ר‘ זירא (שם ושם), ור’ זירא הלא בא לא“י מקומו של ראב”כ אחרי שנת 4010 (ע‘ דוה"ר ב’, 302), אחרי שבע ושמונים שנה למות ר'.  ↩

“אתא ראב”כ ר' יעקב בר אידי בשם ריב“ל” (ירש‘ קדושין ב’, א').  ↩

“ראב”כ ור‘ חייא בר אשי בשם רב הל’ כר' יוסי“ (ירש‘ שבת י"ז, ז’). זהו המאמר שבעל היוחסין הזכיר את שם אומריו, והגאון בעל סה”ר לא מצא את מקומו.  ↩

הא‘ ירא וגו’, כי זה כל האדם – קהל' י“ב, י”ג – שקול זה כנגד כל העולם כלו" (ברכ‘ ו’:).  ↩

שבת קמ"ו.  ↩

ונראה כי בקי היה במקומותיה, כעדות מאמרו: “יצאו מכפר קוריינוס והלכו כל האוכלין עד מגדל צבעים” (רות רב‘, א’, ה').  ↩

שה"ש רב‘ ח’, י'.  ↩

“מעשה בא לפני רי”צ [נפחא] באנטוכיאוכו'" (כתיב‘ פח. כג’ הב"ח).  ↩

ח"ו 173.  ↩

254.  ↩

זהו שמ‘ ככתיבתו וכקדמותו הגדולה מאד (ע‘ דהי"א ז’, ל"ט). ולדעתנו סתם “עולא” שלפנינו, הוא “עולא בר ישמעאל”, כי גם את עולא בר ישמעאל אנו מוצאים אומר הרבה משמועותיו בשם ר’ אלעזר (ירש‘ מעשרות ג’, א‘ שם שבת א’, ג‘ שם חגיגה א’, ג'). ולקמן יתבאר, כי עולא סתם היה תלמיד מובהק לר‘ אלעזר. ועוד מצאנו, כי ר’ זירא חושבו כעין רבו (שם מע"ש ב, ז') ומספר מה ששמע מעולא בר ישמעאל, בטרם עלותו מבבל (שם חגיג' שם), ולקמן יכופר, כי אמנם ישב עוד ר“ז בבבל לפני עולא, שבא משם מא”י. ובמקום אחד נאמר “עולא בר ישמעאל בשם ריו”ח וכו‘ נחת עולא לתמן ואמרה בשמי’ דריו“ח” (ירש‘ דמאי א’, ד'), וכל הרואה שם, יכיר כי הוא הוא. – וכן הוכיח גם ר"ז פראנקעל ממקומות אחרים.  ↩

“דרש רב חסדא וכו' ורבותינו היורדין מא”י ומנו עולא“ (ברכ' ל"ח:) והנה ל' ”רבותינו“ הלא לשון רבים, ועולא הלא אדם יחיד הוא, אמור על כרחך, כי כמה חכמים היו בזמנו ”היורדין“ מא”י לבבל, ורק גדול שבהם היה עולא. ומה דומה מאמר זה המדבר על “היורדין” והפורט מכללם, את האחד המיוחד שבהם, למאמר אחר המספר את דבר “העולים” והפורט מכללם את האחד המיוחד שבהם: “אראב”ש וכו‘ משעלו בני הגולה וכו’ נתנו ח‘ עיניהם בר’ חייא ובניו" (חולין פ"ו.).  ↩

“רב דימי”, אשר עוד ידובר עליו בזה, היה מן היורדים מא“י לבבל. ע”כ נקרא בא“י ”רב אבדומהנחותא“ (ירש‘ שבת ח’, א‘ שם קדושין א’ ח'), ועולא עצמו היה נקרא ”עולאנחותא“ (שם כלאים ט‘, ג’ שם כתוב‘ י"ב ג’), ועל כת חכמי א”י אלה שבאו בימי רב הונא “א”ל רבה בר רב הונא לרב הונא: והא רבנן דאתוממערבאוכו'" (ברכ' מ"ה:).  ↩

כרוז זה היה מכריז רבי יוסף ואתימא רבה“ (ב“ק כ”ג:) שתחלת זמן רבה. שהוא ראשון שבהם, הוא אחרי מות רבי יהודה בעירו בפומבדיתא 4057, וכן היה ”מכריז רבא ואתימא רב הונא“ (קי"ג:), והנה רבא תחלת זמן ראשותו היה כמעט במאה השנית, בעת אשר נתמעטה תורה בא”י מאד. לעומת זה מתקבל כרוז זה בימי ר“ה, שרוב ימיו היו ימי ריו”ח, וסופם היו ימי ר' אמי ורב אסי, ומתחזק אומדן זה מהמובא בהערה הקודמת, וע“כ יש לגרוס ”רבה ואיתימא ר“ה”.  ↩

מלבד שהי‘ נקרא עולאנחותא (158 הערה 8) נאמר עליו “עולאהוה רגיל דהוה מליק לא”י“ (כתוב' קי"א.) ”עולאבמיסקי ’ לארעאדישראלוכו'" (נדר' כ"ב.).  ↩

“יתיב רבה ור‘ יוסף אחורי’ דר' זירא ויתיב ר”ז קמי‘ דעולא“ (פסח' ל"ז:). וכבר העיר הגר”י הלוי (דורח"ר ב' 306), כי עלה ר“ז לא”י בשנות 4040/5. ואם הספיק עוד ר“ז לשבת לפני עולא בישיבה, הלא בא עולא לבבל לפני עלות ר”ז משם לא“י. ובאמת לא רק לבוא לבבל ולקבוע שם כעין ישיבה בחיי ריו”ח הספיק עולא כי אם גם לחזור לא“י לזמן מועט ולמצוא עוד את ריו”ח בריא ושלם ובדעה מיושבת (נדר' שם). שזה היה לכה“פ ארבע שנים לפני מותו. ובאמת רק את המועט תפסנו. ורק לכל הפחות אנו קובעים את זמן בוא עולא לבבל סמוך מלפניו, לשנת צא ר”ז מא“י, שהיא חמש או תשע שנים לפני מות ריו”ח, ויותר נראה להחזיק, כי קודם הרבה לזמן זה בא עולא שם, כי הרבה נזכרה בבבלי ובירושלמי פעולתו בא“י ובבל, שסתמה נמשכה שנים רבות. ואם תהיה שנת יציאת ר”ז לא"י סמוכה לאחריה, לשנת בוא עולא, לא יהיה זמן פעולתו כי אם ד’ א‘ פ’ שנים, כי מת עולא קודם לר' אלעזר, ור“א מת בשנת מות ריו”ח, כאשר יתבאר עוד כל הענין. אך אנחנו לא הרחבנו מדעתנו את הזמן, משום“תפסת מרובה לא תפסת”.  ↩

9 הערה 1.  ↩

כן נשמע מן הגירסה המסתברת יותר, הפורטת “לפומבדיתא” (פסח' פ"ח.), תחת הגירסה הכוללת ל“בבל” (תענית ט:) במעשה סל התמרים. ומעשה זה מעיד, כי היה זה בראשית בואו, בעוד היות הארץ ופריה חדשים עליו.  ↩

“עולאאיקלע לבי ר”י קם שמעי‘ וכו’ איתיבי‘ ר"י לעולאוכו’" (ביצ' כ"ב:).  ↩

“א”ל ר“' לרי”יצ ברי‘ זיל וכו’ וחזי היכא אבדיל" (פסח' ק"ד:).  ↩

“א‘ עולא ג’ דברים וכו' ורחב”א א‘ רב יהודה אף וכו’ " (ביצ' י"א:).  ↩

“ע‘ איקלעלפומב’, הוא רבנן דקא מנפצי גלימייהו. א': קאמחללין רבנן שבתא – א”ל ר“י: נפוצו לי‘ באפי’ אגן לא קפדינן מידי” (שבת קמ"ז.).  ↩

“א”ל לרי“צ ברי זילואמטי לי' כלכלה דפירי” (פסח' שם).  ↩

“א”ל ר‘ גולימאמרוכו’“ (ב"מ ט':) ”לשדר לה מר" (ברכ' ג"א:).  ↩

שם.  ↩

“וחברינו היורדים מא”י ומנו עולא" (ל"ח:).  ↩

“ורבותינו וכו' ומנו עולא”(שם).  ↩

“ומאן שמע וכו'”(מעילה י"ב).  ↩

"מאן יהיב לן מעפראדרב ושמואל ומלינן עיינין' (ע“ז ג”ג: ב“ב ס”ח:).  ↩

תענית ד‘: ומקרא הוא משלי י’ ו'.  ↩

קדושין מ"ה:  ↩

“דאתאעולאאריו”ח וכו' א“ל רב נחמן פוקו ואמרו ליה לעולא כבר תרגמה ר”ה לשמעתך בבבל" (ע“ז ג”ד.).  ↩

שבת קנ"ז:  ↩

מלבד הודעותיו של דברים, שאינם אלא הוראת שעה עוברת.כגון “קדשוה לירחאממערבא” (ר“ה כ”ב:) הודיע את מנהגיהם בדבר מצוה, כגון: במערבא מלחי וכו'“ (שבת ק"ח:). ואת תלמודם ומשאם ומתגם בדבר הלכה, כגון: ”בעובמערבא" (פ"ה:).  ↩

“עולא משמיה דריו”ח“ [ב”פ] (ברכ' ל"ח:) “הרי אריו”ח“ (נ"א:) ”דאתי ע' א“ר יוחנן (ע“ז ג”ד) ועוד הרבה, וגם הרוב הגדול והמכריע של מאמרי שאר ”נחותי“ היו מאמרי ריו”ח, כאשר יתבאר אי"ה דבר דבר במקומו.  ↩

“כעי ריו”ח וכו‘ א’ עולא: קל וחומר וכו'" (שבת צ“פ: ע”ש היטב).  ↩

“עולאא”ר אלעזר" (זבחים י“ד: ב”ק י“ב [ז”פ]).  ↩

חגיגה ה':  ↩

ב"מ ט':  ↩

שבת קמ"ג:  ↩

“תרגמה עולא וכו‘ וכן אמר ר’ אפס וכו”(יומא מ"א).  ↩

את מיני הטרפות שכלל תנא דבי ר' ישמעאל במנין זה אלו “שמונה עשר מיני טרפות שנאמרו למשה מסיני” (חולין מ"ב.) החזיר עולא לכלליהן במנינן הקטן: “שמונה מיני טרפות נאמרו למשה מסיני” (מ"ג).  ↩

כַּוַן היטב את השמועות האלה “בדק לפסחו מותר לאכול בתרומתו” (חגיגה כ"ה:) “הואיל והותר לצרעתו הותר לָקָריו” (יבמ‘ ז’:). ותולדה מוכרעת לשטה זו, החושבת שני דברים כשיש להם זקה אחת משותפת כעין דבר אחד, לחשוב את תחלתו וסופו של זמן אחד, לאחדות גמורה. וזהו יסוד כללו המשולש “ג' דברים התירו סופן משום תחלתן” (ברכות י"א:).  ↩

זהו פתרון מאמרו זה: “– – שלשים מצות שקבלו עליהם בני נח ואין מקיימין אלא ג', אחת שאין כותבין כתובה לזכרים ואחת שאין שוקלין בשר המת בסקולין ואחת שמכבדין את התורה” (חולין צ"ב.).  ↩

זוהי כונת מאמרו: בשעה שאמר הקב“ה אנכי ולא יהיה לך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו לדברות הראשונות” (קדושין ל"א.).  ↩

“כי הוה אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחתי' אבי ידייהו”(ע“ז י”ז.).  ↩

“כי היכידמשקרי בבלאי משקרי מטרייהו”(תענית מ"ג).  ↩

“מאי אות לי נבי נחמתאדבבלאי”(ב“ק ל”ח.).  ↩

ירש‘ כלאים ט’ ד‘. שם כתוב’ י“ב, ג‘. ופי’ ”הפולטה": הוא הפולט אותה, כלומר את נפשו.  ↩

כתוב' קי“א, ופירוש ”קילטתו מחיים": האיש שארץ ישראל אוספת אותו אל תוכה בעודו חי.  ↩

מן הרשום בהערה הקודמת תראה, כי ר‘ אלעזר עוד חי, בבוא עצמות עולא המת לא"י, ומסתבר מאד כי היה עוד חי, כי ר’ אלעזר מת בשנת מות ריו“ח ולא חי אחריו, כי אם חודשים (ע' 145 הערה 1). אולם אנחנו לא נוכל להחליט אלא את הדבר שנתפרש כי אפשר הדבר שבאו עצמות עולא בחדשים שבין מיתת ריו”ח למיתת ר' אלעזר.  ↩

יש להבדיל בין רבה בר בר חנה זה המאוחר, תלמיד ריו“ח, לבין רבה בר חנה חברו של רב ובן דודו, שכבר כתבנו על אדותיו צד 35 וע' מ”ד “רב ושמואל וחבריהם”.  ↩

“ארבביחאריו”ח“ (ברכ‘ מ’: [ג“ט] פסח קי”ד. ועוד הרבה לאין מספר). ”א“ל איפה לרבבות אתון תלמידי ריו”ח“ (שבת ס"ז) ”הוהאזלינא בהדי דריו“ח למשאל שמעתא” (ב“ק י”ז.) וגם “אני שראיתי את ריו”ח שאבל וכו'" (פסח' ג"א.) הוא מכלל מאמרי תלמיד שאינו עוסק לשמש את רבו וללמוד ממנו את כל מעשיו.  ↩

“עולאהוה רכיב חמרא ואזיל והוה שקיל ואזיל וכו' ורבב”ה משמאלי" (פסח' ג"ג:).  ↩

ע“ז ל”ח:  ↩

ב“קג”ה.  ↩

אסתר רב‘ א’, ו'.  ↩

ירש ברכ‘ ה’, ג‘. – ואולי על כל האחים האלה הוציאו חברי רבב"ח את משפטם: כל בר ברחנאוכו’" (ב“ב ע”ד.).  ↩

גם מאמר רבב“ח: ”שאלו את ר‘ אלעזר זקן ויושב בישיבה וכו’“ (יוסא ע"ח) פירש”י “והוא רא”ב מדת" (רש"י).  ↩

“כי הוהאזלינן בתרי' דר”אלשיולי בתפוחי וכו'" (שבת י"ב).  ↩

“הוהקאימנא קמי' דריאודריא אייתו לקמיידו כלכלה דפורי ולא יהבו לי מירי”(חולין ק"ו.).  ↩

“וריש לקיש מי משתעי בהדי ררב”ה? ומה וכו‘ דמאןדמשתעי ר"ל בהדי וכו’ רבב“חמשתעי?” (יומא ט':).  ↩

"כל אבא וכו‘ וכל בר בר חנה וכו’ (ב"ב שם).  ↩

“א”ל הא חנאדידן– כלומר חנאבגדתאה– והא שמואל דידן ולא שמיע לי ולאו בדינאגרבתיך“ (שבת קמ"ח). ולדעתנו פסקת ”ולא בדינאגרבתיך" הא דבר חרטה ופיוס, ומצאנו עוד מאמרי שמואל בפיו (ק"ד:).  ↩

“רבב”ח חלש עול רב יהודה ורבנן לשיולי בי בעו מניוכו'" (גטין ט"ז:).  ↩

“ילתאאייתא – – לקמי' דרבב”חוכו'" (גד‘ כ’:).  ↩

“כי אתא רבב”ח וכו‘ עול לגבי’ רב עוירא סבא ורבה ברי‘ דרבהונאוכו’“ (פסח' ג"א.) –גירסת רב עויראנשתנתה באלפס וברא”ש.  ↩

“סבר למקבעינהובסורא. א”ל ר“ח: כבר בטלום מפני תרעומת המינין” (ברכ' י“ב ע”ש).  ↩

“פליגי בה רב יוסף ורבנן ותרוייהו משמי' דרבב”ח ח“א וכו'” (יבמ' ט"ז:) “רבה ורב יוסף דאמריתרוייהו משמי' דרבב”ח דא‘ משמי’ דר‘ מני ח"א וכו’ וח“א וכו'” (ב“קג”א:).  ↩

הנה רבב“ח קורא לרבה ”מר" וגם שלא בפניו (ערובין מ"ה).  ↩

“א”ל רבב“חלאביי” (שם).  ↩

“רב ושמואל בריה ברבב”ח“ אשר שנה עם רב יצחק ברי' דרב יהודה מסכת שבועות לפני רבה בר נחמני (שבועות ל:ו:), הוא לפי דעתנו, זה שנשא את בת רשב”רקטינא. ומסדורו של הג‘ בעל סה“ד בערך ”רב ושמואל ואחיו רב יוסף בני רבב“ח”, שהעתיק מספר היוחסין ק"ד: ד’ קראקא, נראה כי בחר הגאון בעסה“ד ז”ל לגרוס “רב שמואל בר רבה בר בר חנה” תחת הגירסה המצויה בידנו “רב שמואל בר בר חנה”, במקומות אשר נרשום בסמוך. והדעת נוטה לזאת, כי חכם זה נראה מכל דבריו, כי הוא כעין תלמיד לגבי רב יוסף במקומות המובאים שם (שבת כ"ט.) ועוד יותר (ג“ט: קמ”ו:). ומתקבל מאד הדבר, כי בן רבב“ח יהיה לתלמיד לרב יוסף ולא אחי רבב”ח. ואם נחזיק כי אחי רבב"ח הוא, יהיה לנו לחדש עוד מאורע זה, כי גם אחיו עלה עמו בבבבל.  ↩

“הוהעסיק לי‘ לברי’ בי רב שמואל בר רב קטינא”(ברכ' מ"ז.). וקרוב הוא כי רשב“רקטינא אח הוא לרב דניאל בר רב קטינא אשר יצא לו שם, כי נסים נעשו לו (תעני‘ ט’:) – האומר שמועה לא רק בשם רב (חגיג‘ ח’:), כי אם גם בשם תלמידיו רב הונא ורב יהודה. ושר' זירא נשא ונתן עמו לפני צאתו מבבל (חולין ס"ב.). ובכן נראה דורו מכֻון לזה שמצא רבב”ח בבבל, בבואו שם.  ↩

ח"ה 52.  ↩

“א‘ – – לברי’ לא בני, לא תאכל וכו' אני שראיתי את ריו”ח שאכל כדי הוא ריו“ח לסמוך עליו וכו‘ אתה לא ראית אותו לא תאכל וכו’” (פסח נ"א.).  ↩

ע‘ וטלינאדידי’ אדידי" (שם).  ↩

ורבב“ח דעתו לחזור הוה” (פסח' נ"א.).  ↩

“א”ר מנשיא בר תחליפאא“ר עמרם ארבב”ח" (יומ' ע"ח.).  ↩

“אפילו שיחות הרים וגבעות ובקעות, שיחות עצים ועשבים, שיחות חיות ובהמות, שיחות שדים ומשלות, הכל לבד [הלל]”(סופרים ט“ז, ט‘. וע’ ה”ה 33 הערה 8). בשלמה המלך מצאנו “שיחות עצים ועשבים”: “וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר” (מ“א ה', י”ג) ו“שיחות חיות ובהמות” וכיוצא בהן“ ”וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים“ (שם). – וע' היטב ח”ב 60 הערה 7).  ↩

שלש שיחות מתחילות לו: “אשתעו לי נחותיימא” (ב“ב ע”ג.) וגם “זמנא חדא הוה קאזלינן בספינתא והזינן וכו'” (שם) על כרחנו לא כלל עצמו רבב“ח בתוכם להצטרף עמם לעד ראיה, ואין מאמר זה, אלא נוסח תחלת הספור הנוהג אצל הספנים בעלי השיחות ההן, שמסר רבב”ח אותן כתומן וכהויתן.  ↩

“זמנא חדא קאזלינן במדבר אוחזינן וכו'”(שם), וגם מאמר זה אינו לרבב“ח עצמו, כ”א להולכי מדברות בעלי השיחות. ונראה כי גם הוא הי‘ איש עובר דרכים, כאשר יעידו ספוריו: “לדידי חזי לי ההוא אתרא על הירדן מבית הישימות” (יומ' ע"ה:) "אני ראיתי ערבית א’ שהפשילה וכו'" (כתוב' ע"ה:), אך בדברים אלה אין שום נפלאות.  ↩

“לדידי חזי לי”(שם. [ג“פ] שבת כ”א. תענית כ"ב:).  ↩

“לדידי חזי לי”אינו אלא תרגום למליצה הקצרה: “ראיתי” (מ“א כ”ב, י“ז. י”ט. ירמ‘ ד’, כ“ג–כ”ו [ד"פ] עמוס ט‘, א’. זכר‘ א’, ח'.) ולמליצות אחרות של ל‘ ראיה כמו “ואשא עיני וארא” (ב‘, א’, ועוד. וכיוצא בהן). וכי מליצה זו לא על רבב“ח עצמו היא חוזרת, כי אם על האיש אשר ממנו שמע את החזון עולה ממאמר זה ”ארבב“חא”ר יוחנן לדידי חזי לי זבת חלב וכו’“ (מגל‘ ו’.) ושם ודאי היה ריו”ח הרואה ולא רבב"ח המספר בשמו.  ↩

למשל פסקת “וסליק ויתב באילנא תא חזי מה נפיש חילא דאילנא” (ב“ב ע”ג:), או הציור הנאה עד מאד במליצתו הצחה “לדידי חזי לי קיקיון דיונה” (שבת כ“א. ע”ש). או “האי עשב אסמתרא” של הונא בר נתן בפירוש אמיטר (ב“ב ע”ד:), כלם הם מכלל “שיחות עצים ועשבים” של הלל, שעליהן נאמר “וידבר על העצים מן הארז – – ועד האזוב” (ע' הערה 2). ושיחת אורזילא בר יומא“ (ב“ב ע”ג:) היא מכלל ”שיחות חיות ובהמות“, שנ' בהן ”וידבר על הבהמה“ (הערה שם). ושיחת ”לדידי חזי לי קרן אופל“ (תעני' כ"ב:) ופסקת ”דהוה כהר תבור“ (ב"ב שם) הן מעין ”שיחות הרים וגבעות ובקעות“ (הערה שם), ושיחת ”אקרוקתא ופושקנצא ותנינא“ (ב“ב ע”ג:) ”וכוורא דיתבא לי‘ אכלה מינא–באוסייה“ (שם) ”ובין שיאצא לשיאצא דכוורא“ (שם) ”ההוא צפרא דקאי עד קרצולי’ במיא“ (שם) ”הנהו אוזי דשמטי גדפיא וכו‘" (שם), הן מכלל השיחות שנא’ בהן: “וידבר וגו' ועל הרמש ועל העוף ועל הדגים” (ע' הערה שם). ושיחת הורמין בר לילית“ (ב“ר ע”ג.), היא מכלל ”שיחות שדים" (הערה שם).  ↩

“האי גלא דמטבע לספינתא”(ב“ב ע”ג,) או “דמי לי' גלאקלא” (שם). ואולי כִּוְנו בהן בעליהן לקיים מה שנא‘ "יורדי הים באוניות וגו’ הטה ראו מעשי ה'“ (תהל' ק“ז, כ”ג–כ"ד), ויורדי ימים היו בישראל בימי בית ראשון (מ“א ט', כ”ז; כ“ב, מ”ט–נ'). ובימי בית שני ובימי חכמי המשנה והתלמוד היו שני מיני יורדי הים המרחיקים ללכת בספינותיהם: ”מי שדרכו לפרש“ (נדר‘ ל’.), ושאינם מרחיקים ”באלו שהולכין מעכו ליפו (שם). ועל ברכי הספנים האלה, אשר יצא להם שם טוב בקרב עמם כי “רובן חסידים” (קדושין פ"ב:), נולדו שיחות אלה.  ↩

“היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי”(ב“ב ע”ד).  ↩

ע“ג: ע”ד.  ↩

והאי עובדא להודיע צדקותיו שלי הקב“ה שמרחם על בריותיו וכו‘ (רשב“ם שם ע”ג). וע’ על כל ספורים אלה בחדושי אגדות למהרש”א ומאמר מיוחד להגר“א ז”ל. ואת צד החיצון שבשיחות אלה, לאמר את הצד' היופי המופלג שבהן. פרחנו אנחנו להראות לקהל יודעי חן בספרנו “שיחות מני קדם” בפרק “נפלאות במצולה” ובפרק “שיחות עובדי דרכים”.  ↩

כי מדי בואו להרצות לפניהם את חזיונותיו, היו אומרים לו “כל אבא וכו' וכל בב”ח סיכסא" (ב“ב ע”ד. [ב"פ]).  ↩

ח“ו 85 הערה 4. ואם נתבונן נראה כי לא באה נזיפת חבריו של רבב”ח, אלא על יחדו את לבו אל האגדה לבדה ולהראותו, כי בעודנו שונה באהבה, האגדה, טועה הוא ואינו מוצא ידיו ורגליו בדבר הלכה “איבעי לך לסימני חוט” “לסימני חוליות” (ב"ב שם) או “היה לך לומר מוסר לך” (שם).  ↩

“ריו”חמשתע“: ומנא חדאהוהקאולינןבספינתאוחזינןוכו'” (שם [ב"פ]). וגם האגדות המתחילות “אמר רבה א”ר יוחנן“ (ע“ה [ו”ט]) – – שאע”פ שהן נאמרות לעתיד, דומות הן מאד בטבע ענינן לשיחות של רבב“ח–נה לדעתנו רבה זה האומרן בשם ריו”ח, רבה בר בר חנה הוא, שלא נזכר במאמריו אלה בשם אביו בגירסתנו. כאשר לא נזכר בשם אביו בגירסתנו גם על אגדת לדידי “חזי לי הורסיןוכו'” (ע"ג), ואשר רק בעין יעקב השתמרה הגירסה הנכונה “א' רבה בר בר חנה” (ע"ש).  ↩

מלבד “הונא בר נתן” (ע"ד:) ראש גולה (זבח' י"ט:), ודן לפני חכמים (ע' פסח י"ז:). נמסרות לנו שיחות גם מפי רב יהודי הינדואה (ב“ב ע”ד:) ומפי החכמים הגדולים רב ספרא (4) ורב אשי (שם, וע“נ: [מ”פ]).  ↩

כוון “ארבב”חאוי“ל: ר' יוסי בשיטת ר”ע רבו אמרה וכו‘“ (פסח י"ח.) או ”בפת חמה וחבית פתוחה וכו’" (ע"ו:).  ↩

כגון “כ”מ שנא‘ אצבע או כהונה וכו’ " (חולין כ"ב).  ↩

“הראשונים קבלו, דרש”ב פזי נקרא על שם אמו מפני שהיא בתו של ר' חייא" (רב האי בתשובת הגאונים י“ב ד‘ ליק. וע’ תו' ד”ה “רב מרי” ב“ב קמ”ט.).  ↩

“דרשב”פדהוה מסדר אגדתא קמי‘ דריב’ל" (ברכ‘ י’.). כגירסת דקדוקי סופרים הנכונה  ↩

“ארשב”פ משום ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא" (ברכ‘ ל"ד. שבת מ’. ק“ה: פסח' כ”ו. סבה ל“ח. מ”ק נ: נדרים מ“ו. חולין ה': מ”ד.).  ↩

“ארשב”פאריב‘ל [א"ר יוסי בן שאול] א’ רבי משום קהלא קדישא דבירושלם" (ביצ' י“ד: יומא ס”ט.).  ↩

ביצ' ל"ח.  ↩

“רי”צ בר נחמני וחד דעמי‘ ומנו רשב“פ אמרו לה השב”פ וחד העמי’ ומנו רי“צ בר נחמני” (מגל' כ"ג.).  ↩

ברכ‘ י’. וני‘ כת“ימינכען ”ברעוקבא הנה שכיח בשמעתא קמי דרשב"פוכו’" (דקדוקי סופרים שם), וגירסה זו נראית ישנה ועקר.  ↩

כגון פסוק של “ואשתו היהודיה” וגו'“ (דהי“א ד', י”ח), שהיה דורש את כלו בשבחו של משה רבנו. ושעל החזירו את כל השמות הנזכרים שם אל משה רבנו לבדו, הקדים לו את מאמרו ”וכל דבריך אחד הם ואנו יודעין לדורשן" (מגל י"ג.).  ↩

תהל‘ א’, א'.  ↩

ע“ז י”ח.  ↩

Theater.  ↩

Circus.  ↩

ע"ו שם. והמקרא תהל‘ שם ב’.  ↩

בראשית ב‘ ז’.  ↩

ברכ' ס“א. ”אוי לי מיוצרי: אם אלך אחרי יצרי – הרע – ואם לא אלך אחר אוי לי מיצרי המיגעני בהרהורים" (רש"י).  ↩

ירש‘ חגיג’ ב‘, א’. והפסוקים ברא‘ א’, ב‘. איוב ל"ז, ו’.  ↩

“מ”ט דב“ש? דכ‘: לא תהי’ אשת המת החוצה – דבר' כ”ה, ה‘ – חוצה מכלל דאיכא פנימית“ (יבמ' י"ג:). ובאמת הלא בטלו דברי ב”ש לפני דברי ב“ה כמה דורות לפני רשב”פ, ב’ כ“ז מחזר הוא אחרי הכתוב, שהיה להם ליתד לתלות בה את הלכתם. ומלבד שבטל עקר הדבר, הלא בטל כבר בימי התנאים גם פעם המדרש הנוטה למדרש הכותים במקרא זה, מפני שבושו בדרכי הלשון, כדברי הירושלמי: ”את“אדבית שמאי כאליןכותיא וכו' תני רשב”א“ נומיתי לסופרי כותים מי גרם לכם לטעות דלית אתון דרשין כר‘ נחמ’ דתני בשם ר‘ נחמ’ כל דבר שהוא צריך ל' מתחלתו – – נתן לו ה”א בסופו וכו'" (ירש‘ שם א’, ו‘. וע’ בבלי שם. וע“ד הדיוק בגירסת שם בעל מאמר, דומה למאמר זה, ע' ח”ו 169 הערה 8).  ↩

כך היא עולה מדברי ר‘ זירא: "כי סלקת להתם אשכחתי’ לר“י ברי' דרש”ב פזי דיתיבוקאמרוכו‘" (שבת קי"ד). ור’ זירא הלא בא לא“י כמה וכמה שנים לפני מות ריו”ח (ע‘ דורה"ר ב’, קנ"ז).  ↩

“דתני ר”י ברי' דרשב"פ (ברכ' ט"ו.).  ↩

“ס”ט דחנני‘ איש אונו? אמר קרא לשכנו תדרשו וגו’ – דבר‘ י"ב, ה’ – כל דרישה וכו‘“ (סנהד' י"ב:) ”ומזה מי איחא למ"ד וכו’ והכתיבוכו'" (חולין ז').  ↩

“ריב”פדברזילה“ (ירש‘ מגל’ א‘, ה’). לפי טעמנו זהו שֵם מקומו המדויק, ושֵם ”דברדלייא“ (שם שבת ה‘, ד’. שם ביצה ב‘, ה’, ד' ועוד) נראה לנו שאינו נכון, וע”ד כהונתו ע‘ שמועת "כד הוה תשיש וכו’" (ירש‘ ברכ’ ה‘, ד’).  ↩

שם ושם ועוד.  ↩

כגון: “תנא רי”ב פזי דברדלייא הוא הדבר" שם ביצה ה‘, ב’), וע' שם השאלות והספקות בפירושה.  ↩

שם מ"ק ג‘, ה’.  ↩

שם ברכ‘ ה’, ה'.  ↩

תעני‘ ט"ז. והפסוק תהל’ צ“א, ט”ו.  ↩

“אף היושבת על המשבר יכולה להשתנות”ע“ש: ”כי הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי וגו‘ –ירמ’ י“ח, ו' –” (ירש‘ ברכ’ ט‘, ג’). ונראה כי אמונתו זאת תקפה עליו כל כך, עד כי מלאו לבו לחלוק בדבר זה על המשנה האומרת “היתה אשתו מעוברת וא' יה”ר שתלד אשתי זכר ה“ז תפלת שוא” (משנה שם).  ↩

“אלין – – דבר פזי הוון שאלון בשלמאדנשיאה בכל יום וכו‘ אזלון וכו’ ואתחתנוןבנשיאותאוכו'”(ירש‘ שבת י"ב, ג’) וגירסת המדרש: “כשנתחתן ר' יהודה בן פזי לרבי” (אסתר רבה א', י"ד) והפסוק שמות כ"ו, ל'.  ↩

ר‘ מני זה על כרחנו ר’ מני הראשון, הנקרא ר‘ מני דמן צור (150 הערה 20), ולא ר’ מני ברי‘ דר’ יונה שהי' בדור שאחרי זה.  ↩

אסתר רבה שם והפסוקים שופ‘ א’ ב‘. אסתר א’, י“ד. ומליצת ”יהודה יעלה" היתה חביבה על ר' סימון ושגורה על פיו בתורת מענה גם על שאלה אחרת (ירש‘ הוריות ג’, ט').  ↩

“חד מן אלין דבי פזי הוון בעומחתנתי' לניותא ולא חוה מקבל, אמר דלא ירוון בהתין”(ירש‘ סוטה ט’, י"ז).  ↩

שם.  ↩

או בר זבדא או בר זביד (וע‘ מ“ד ”מלואים לדור ר’ אמי וחבריו").  ↩

ירש‘ ברכ’ ד‘ א’, שם שביעית ו‘, א’, שם שבת י“ט, א'. שם מ”ק ג‘, ה’. ב“ר ד‘; י’; דבר‘ רב’ ה' ועוד הרבה בירושלמי ובמדרשות וגם מאסר הבא בבבלי בשם ריב”ל סתם “המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף” (ברכ' ל"ד:) נמסר בידי ר‘ מימון (ב“ר ל”ט). ושמועות היו לריב“ל, אשר לא שמעו אותן מפי איש אחר זולתו (ע‘ ירש’ מ"ק שם). ויען כי היו שמועות ריב”ל שגורות ביותר על פיו, על כן נולד ספק במקצת שמועות עצמו, אם לו הן או לריב“ל רבו: ”ר’ סימון ואיתימאריב"ל אמר (סכ‘ ז’.).  ↩

ירש‘ תרומ’ ד', י"ב.  ↩

ירוש‘ ב"ב ג’, א'.  ↩

שם מ“ק ג‘, ה’. ומוצאים אנחנו אותו שואל דבר לריו”חולריב"ל (שם דמאי ו‘, א’ ושם ע"ז א‘, ט’).  ↩

“ד”ס בשם ר“א או‘ בה ד’ שטין” (ויקר' ל"ד) “ר”ס בשם ר"א או בה שמה חורי' (שם).  ↩

“ר‘ סימון אחוי דר’ יהודה בר זבדי בשם רב: תינוק וכו'. א”ראבהווכו'. א“ל הרי כל רבותינו בגולה מעידין עלינו שכך שמענוה מפי רב יאבא בר אבוה” (ירש‘ ב"ב ג’, א'. לקמן 168 הערה 2).  ↩

"ר' סימון (דרומא) [דרומאה] (אסתר רב‘ א’, י"ד).  ↩

ע' פתגמו “יהודה יעלה” (הערה 3).  ↩

כדברי הגמרא על חודה “במקום שאין ישראל מצוייןנשמעינה מן הדא, ר‘ מימון וכו’” (ירש‘ דמאי א’, ו').  ↩

“בקשו”למנות זקנים: מאיכן הן ממנין מטבריא או מדרומא? אר“ם: יהודה יעלה” (ירש' הוריות שם), וע‘ מאמרו "אין אנו מניחין ביהודה אפי’ זכר" (ירש‘ סנהד’ א‘, ב’, וע' ח"ו 340).  ↩

“היו לו שרות בהר המלך וכו' שאל לריב”לושרא לי“ (ירש‘ דמאי ו’, א'). ”היו לו נוטעי כרמים בהר המלך וכו‘ שאל לר“י [כ”ל] וכו’ ושרא לי“ (ע“ז שם. ע”ז א‘, ט’). ואולי צ”ל “מַטָעֵי” תחת “גוטעי” – ועל מקום הר המלך ע' ח"ו 108 הערה 5).  ↩

“א”ל ר‘ וירא לר’ סימון לוכינהו מר להני רבי רייש גלותא“ (שבת נ"ה.) ”ר‘ הושעי’ שלח וא‘ לי’ לר‘ סימון בשביל שאתה שרוי בביתו של קצין מפ“מ אין אתה מוכיחן” (איכ‘ רב’ ב‘, א’). ואם גם השיב ר“ס ”לא מקבלי מגאי’ (שבת שם), מכל מקום יש לנו להחליט על כרחנו, כי לולי ידעו, כי כבודו גדול שם מאד, כי עתה לא בקשו מידו כזאת ומן האמור במדרש נשמע, כי היה מתארח כל ימי היותו בבבל “בביתו” של ריש גלותא. ור‘ יהושעי’ וה‘ הוא ר אושע“ הבבלי שהיה בימי רבה, אשר נוכיח בדברנו על רבה, כי גם מקומו היה בבבל, אשר אדני רבי ר”נ – אנשי בית ריש גלותא – היו שם בני אדם שאינם מחוננים, וע“כ בקש ר”ו מר’ סימון “לוכחינהו”, כלומר: להוכיח אותם– את אנשי ראש הגולה, – וע“כ שלח לו גם ר' יהושע: מפ”מ אין אתה מוכיחן“, כלומר מוכיח אותם, וע”כ נער רבה, חברו של רב הושעי‘ בהם, בבואו אל בית ר"נ עם ר’ זירא, כאשר יסופר: “רבה ור”ואיקלעו לבי ר“ג חזיוהולחהואעבדא וכו' נזהיה רבה” (שבת מ"ח). ודברי ר"ז ורב הושעי‘ אל ר’ סימון היו בבבל בימי חיזתו שם, בעוד רבה בר אבוה חי (167 הארה 12).  ↩

“בארי לא נתנבא אלא ב‘ פסוקים ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעי’, ואלו הן: וכי יאמרו אליכם – ישעי‘ ח’, י”ט – וחברו" (ויק‘ר ו’).  ↩

“זה אחד מארבעה מקראות שדומין זה לזה”(רות רבה פרשתא ג').  ↩

“העה”ו מי שהוא קטן יכול להעשות גדול ומי שהוא ג‘ יכול להעשות קטן אבל לעתיד לבא מי שהוא קטן וכו’" (רות דב‘ פרישתא נ’)  ↩

קהל‘ רב’ ב‘, א’.  ↩

“מת יצא לחרות”(רות רבה שם). וּכַוַן את מליצת ר' סימון למליצת רש“ב פזי ”אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי" (165).  ↩

ב“ר י”ח. ואנתרופוס בל‘ יונית וגבר בלי ארמית שמות הם לאיש זכר. וברור הדבר כי כִוֵן במאמרו זה להוציא מלבן של המינים, שהיו שונאים ומנבלים את האישות (ע' ח"ו 91 הערה 2 וצד 95–96), כי רואים אנחנו את ר’ סימון שם את דברי התורה למנן בפני המינות במאמרו “אנוסה מדברי מִינות לדברי תורה” (קהל‘ רב’ ב‘, א’).  ↩

יש למשמש היטב ולמצוא את הטעם הנכון במאמרו זה: מאד הוא האדם; הה“ד: וירא ה‘ את כל אשר עשה והנה טוב מאד – ברא’ א' ל”א – והנה טוב אדם“ (ב"ר ח'). וכונתו: ”מאד“ היא מלת הפלגה, והאדם הוא המופלג שבנמצאות, ומשנברא האדם חזר הקב”ה וראה את עולמו לא מצא רק “טוב” סתם בלבד, כי אם ראה ומצא אותו “והנה הוא טוב מאד”.  ↩

כי כן מצאנו, כי ר‘ סימון נקרא על שמו "אחוי דר’ יהודה" (ירש‘ ב"ב ג’ א') אין זאת, כי גדול היה ממנו בשנים או בחכמה.  ↩

רות רב‘ א’, ז'.  ↩

י"ט.  ↩

א"כ‘ רב’ א‘, ד’.  ↩

ירש‘ שקל’ ב‘, א’. ואולי הוא ר‘ יוסי בר’ סימון (שם. מע"ש ד‘, ג’).  ↩

עליו ידובר עוד להלן.  ↩

שֵם נחמני נמצא גם במקרא (נחמ‘ ז’ ז'), ובירושלמי ובמדרש נקרא רש"ב נחמן.  ↩

ע' ח"ו 254.  ↩

בר‘ ט’. ופסקת “ושמעתי את ר' שמעון בן אלעזר יושב ודורש בשם ר”מ“ (שם) אינה מתישבת. כי תנא זה עודנו מבני דורו של רבה”ק, שמת בשנת 3953 ותלמידו המובהק של ר“מ, ועפ”ו היה מגיע עד הרבה הרבה למעלה ממאה, שהוא דבר שאי אפשר, ע“כ אין לנו כי אם להחזיק, כי שם אלעזר נשתבש, וכי בעקרו היה כתוב ”בן אליקים“ וכיו”ב, או כי חסר היה חולי‘ אחת בשלשלת, כגון ושמעתי את ר’ פלוני יושב ודורש בשםרש“ב אלעזר בשם ר”מ. ובאמת מצאנו חולי‘ כזאת קבועה בין דורו של רשב“ג ובין בן דורו של רשב”א: “ארשב”גאשתעיא לי’ אמי‘ דר’ יונתן דאשתעיא לה דביתהו דר‘ אלעזר בר’ שמעון וכו'" (כ“ט מ”ד:)  ↩

מלבד אשר ר‘ זירא קורא לרשב"ג בשנת מות רב יהודה בר’ יחזקאל, שהיא שנת ד“א ג”ט “סבא” (מ“ק י”ז.), ואשר אולי מרוב זקנתו מנע רגליו מביהמ“ק, עד אשר ”כמה שני לא הוח התם“ (שם), הנה מצאנו, כי ר' לוי, אשר מת עוד בימי ריו”ח, כבר התהלך וידבר עם ר‘ הלל ברי’ דרשב“ג, כהתהלך עם חכם בא בימים: ”אר“ללר‘ הלל ברי’ דרשב”ג" (ירש‘ פסח’ ה‘, ו’,).  ↩

“א”ל ר‘ זיראלר’ שמן בר אבא ראה שאתה מטיל בה גבול התר שהרי ב‘ גדולי הדור וכו’" (חולין צ"ח.), ור‘ שמן הלא עמד עוד לפני ר’ חנינא (ע‘ כתוב’ כ"ג.).  ↩

ירש‘ ע"ז ב’, ב'.  ↩

“והוה רי”ג ורשב"ג – – בדפוסי בפבריא" (ירש‘ תרומ’ ח‘, ד’).  ↩

אך קשה הדבר לברר אֵי אלה ממאמריו לריו“ח הם, כי הרבה מהם שכתוב בראשם שם ”ריו"ח‘ נשתבשו בידי המעתיקים משם ר’ יונתן.  ↩

“מה זו – תמר – לש”ש אף זו [אשת פוטיפר] לש“ש נתכונה” (ב“ר פ”ה). זובח תודה יכבדנני– תהלים נ‘, – וכו’ רשבנ“א זה עכן ע”ש אמנה אנכי חטאתי –יהש‘ ז’ – כלכל – דהי“א ב‘ – זה יוסף וכו’ וכו‘ מלמד שאף עכן הי’ עמהן לעה”ב (ויק"ר ט') דורו של אחאב עע“ז הי‘ והיו יוצאין למלחמה ונוצחין ולמה כן שלא הי’ ביניהן דילטורין (דבר‘ רב’ ה'). וע' על מדה זו של ריו”ח 72.  ↩

“א' הקב”ה לדוד – – כלום שלמה בנך בונה ביהמ“ק לא להקריב בו קרבנות. חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבנות. שנא‘: עשה צדקה ומשפט נבחר לה’ מזבח – משלי' כ”א, ג' –" (ירש ברכ‘ ב’, א').  ↩

“דא”ר (ישמעאל) [שמואל] בר (רב) נחמן: כ“ו דורות קדמה דרך ארץ את התורה. הה”ד: לשמור את דרך עץ החיים – ברא‘ ג’, כ“ד – דרך: זו ד”א ואח“כ עץ החיים: תורה” (ויק"ר ט').  ↩

“רי”ג – – א“ל ר' אלעזר רבך לא היה דורש כן” (ירש‘ חגיג’ ב‘, א’). ובמאמר זה השנוי במדרש – ב“ד י”ב –ליתא מלת “רבך” –.  ↩

מאמרי ר‘ יונתן שנאמרו מפי רשב“ג עצמו מספר, ומאמרי רשב”ג עצמו כמעט בטלים בהם, במעומעם, וע“כ קראו חבריו בדברם עמו, את ריו”ג "ר’ יונתן רבך" (פסח' כ“ד. ב”ב קכ"ג.).  ↩

“כדאמרינן בכל דוכתאארשב”גא“ר יונתן” (רשב"ם שם).  ↩

כגון ההלכה הנפלאה “ה' חטאות מתות רצו ב”ד לבטל מבטלין" (ירש‘ שבת א’, ד').  ↩

“ימים כימים לרבות י”א וי“ב (מגל‘ ב’.) ”מנין למוציא מחברו וכו‘ שנאמר וכו’" (ב“ק מ”ו.).  ↩

“שאל רש”ביהוצדקלרשב“ג א”ל מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה“ (ב"ד ג') ”ר“י נשיאה שאלי‘… א’ מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה (י"ב) ”ר' חלבו… א"ל מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה (איכ‘ רב’ ג', כ"ד).  ↩

ו–נהטוב– ברא‘ א’, ל“א – זה יצר טוב; והנה טוב מאד– שם – זה יצר הרע –שאלולייצה”ר לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד ולא נשא ונתן" (ב"ר ט).  ↩

ב"ר ג'.  ↩

ב"ר ג'.  ↩

ירש‘ ע"ז ב’, ז‘. והמקרא שעליו הוסמך מאמר זה, הוא: “כבשים ללבושך ונ”י" (משלי כ“ז, כ”ו), שאותו באר ר’ אבהו בן דורו של רשב“ג: ”אל תקרי כבשים אלא כבושים. דברים שהן כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך“ (חגיגה י“ג. לפי נ”י הב"ח): ”כבשונו של עולם: סתרו של עולם כמו וכו‘" (רש"י). ולפיו יהי’ פי' “כבוש” במאמרנו “הסתר”. ואזהרה זו לא תוכל לחזור על ד“ת, שהם הלכה, כי בהלכה החקירה היא עקר הלמוד. ועל כרחנו היא חוזרת על האגדה, שבה נמצאים לפעמים באמת ”רזי תורה“, שלא נתנו לצעירים, שלא התחוללה עוד דעתם עליהם להגות בם, כשם שאין מגלים שאר סתרי תורה ”אלא למי שהוא צנוע וענו ועומד בחצי ימיו" (קדושין ע"א.).  ↩

“סחי דברייך עביד לגא נסין”(ב“ר ס”ג) “דזמנין על נסין הוא מתחמי” (שם וירוש‘ תרומ’ ח‘, ח’), ומעין זה: “דכייהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהב” (תענית ח': ע"ש).  ↩

גדול יום הגשמים מתחית המתים דאלו תחה“מ לצדיקים ואלו גשמים בין לצדיקים בין לרשעים” (תעני‘ ז’).  ↩

גדולה היתה בקיאותו במסורת, כעדות מאמרו: “כל תולדות שנא‘ בתורה חסרין בר מן ואלה תולדות פרץ – רות ד’, י”ח – והדין [אלה תולדות השמים והארץ, בר‘ ב’, ד‘]“ (ב“ר י”ב). מלבד בקיאותו במקרא בכללה, העולה ממאמרו זה ”בעשרת מקומות נקראו ישראל כלה וכו’ וכנגדן לבש הקב“ה י‘ לבושין (שהש"ר ד‘, י’) וממאמרו לר’ חלבו: ”דאקרייך נביאי לא אקרייך כתובי“ (ב“ב קכ”ג:), ומתשובתו החרוצה, היוצאת מן הכתוב המובא שם, תראה דרכו לחרוז גם את ההלכות על חוט המקרא ממדרשו זה: ”רשב“ג שמע כלהון מן ההן קריא: ושם הטה שורה וגו‘ – ישע’ כ”ח, כ“ה –” (ירוש‘ חלה א’, א'. ע"ש).  ↩

ע‘ את מאמרו, המורה על דיוק מופלג: "חזרנו על כל ס’ משלי ולא מצאנו בו אלא תת“ק וט”ו פסוקים" (שה"ש רבה א‘, א’).  ↩

שתי תמנאות חוו“ (סוט‘ י’ ע"ש) ”הרמתים צופים – ש“א א‘, א’ – משתי רמות שצופות זו לזו” (מגל' י"ד.).  ↩

“אנשי ירושלם היו כותבין ירושלם ירושלמה ולא היו מקפידין”(ירש‘ מגל’ א', י"א).  ↩

“אל יהא ל' (פרסי) [ארמי] הזה קל בעיניך שבתורה בנביאים בכתובים מצינו שהקב”ה חולק לו כבוד. בתורה: יגר שהדותא– ברא‘ ל“א, י”ז –; בנביאים: כדנה תאמרון להון –ירמ’ י‘, י"א –; בכתובים: וידברו הכשדים למלך ארמית – דני’ ב‘, ג’–“ (ב“ד ע”ד) ובירושלמי נקרא על מאמר זה שם ”רשב“ג בשם ר' יוחנן” (ירש‘ סוט’ ז‘, ב’). ויש אשר שם את התרגום ליסוד למליצת אגדתו: “ברוש – ישע' ג”ה, י“ג – זה מרדכי, שנקרא ראש לכל הבשמים, שנא‘ ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור – שמות ל’, כ”ג – ומתרגמיהן: מרי דכי – ע' אונקלוס – " (מגילה י':).  ↩

“אלה תולדות יעקב: יוסף וגו‘ – ברא’ ל”ז, ב‘ – שכל מה שאירע לזה אירע לזה וכו’ וכו‘" (ב“ר פ”ד), וע’ שם למעלה מעשרים דמיונות נפלאים בחיי יעקב ויוסף.  ↩

ע‘ ב“ר ס”ג. וירש’ תרומה שם.  ↩

“שדרך הצדיקים להיות קורעים בשעה שמחלוקות במלכות בית דוד”(רות רב‘ ד’, ח'). וגם דרשתו על דמיון תולדות פרץ לתולדות שמים והארץ (הערה 3), תעיד על אהבתו לבית דוד.  ↩

ברכ' כ"ח:  ↩

שבת פ'.  ↩

ירש‘ שבת א’, ד‘. ב"ר ט’. ויש אשר יקָרא “ר' נחמני” (קהל‘ רב’ ג', י"א).  ↩

ירש‘ מגל’ א‘, א’.  ↩

“אריו”ח. יודעין אנו, מי היו במנין [באושא]“ (ירש‘ כתוב’ ד‘, ח’), וגם נודעו לו הלכות משמם, שלפי הנראה לא נודעו לאחרים: ”שמעתי מהולכי אושא" (ב“ב כ”ח.).  ↩

ע' ח"ו 110.  ↩

לראשונה לכמה תקנות אושא הנפרפות בתלמוד בבלי הוקדמו שמות מקבליה ומוסריה, לאמר: “א”ראילעא א‘ ריש לקיש משום יהודה בר חנינא", (כתוב' מ"ט:), אולם בירושלמי נאמרו ארבע תקנות בשם ר’ יודה בן חנינא (ירש' שם). וע‘ מ“ד ”מלואים לדור ר’ אמי וחבריו“ פרשת ”ר‘ יוסי ב"ד חנינא (ר’ יהודה בן חנינא".  ↩

“אר”א א‘ רב“ (ב"ק ק'.), ”ההוא וכו’ יתיב ר‘ אבהו ור’ חיננא בר פפיורי“צנפחא ויתיב ר‘ אילעאגבייהו סבור לחיובי’ וכו' א”ל ר‘ אילעא הכי א’ רב וכו'" (קי"ז:).  ↩

כתוב‘ מ"ט: ג’.  ↩

“וסמנך: קטנים כתבו ובזבזו”(שם ע"ש).  ↩

“א‘ רב יצחק באושא התקינו וכו’”(שם) “א”רהונאבאושא התקינו וכו'“ (מ“ק י”ז) או ”א“ראוויאבאושא” (ע“ש גליוןהש”ס).  ↩

“ריו”חוריב“לור”אוריב“ח חד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא” (ברכ' כ"ב:), ובכן נחשב ריב“ח לבן זוגו וחברו של ר”א תלמיד ריו"ח.  ↩

אין הדבר נראה בעינינו לחשוב את שני החכמים האלה לאחים, אף כי דומים הם בשם אביהם, כי נאמר עליהם “ר‘ אבהו בשם ר’ יוסי בי ר‘ חנינא ואיתדאמרי לה בשם ר’ יהודה בן חנינא” (ירש‘ כתוב’ שם). ובכן נקרא שם אבי ר‘ יודה. חנינא סתם, ואבי ר’ יוסי נקרא רבי חנינא. ולפי ידיעתנו אין איש מחוקרי הדורות, אשר יחשוב את ר‘ חנינא בר חמא לאבי ר’ יוסי זה.  ↩

"מאן מרא דשמעתאדאושא? – – ר‘ יוסי בר’ חנינא' (כתוב' שם).  ↩

“א”ר אסי הא מילתא מפי נברא רבא שמיע לי ומנו ריו"ח (ב“ק מ”ב:).  ↩

ע' מ"ד הרשום בהערה 3.  ↩

סנהד‘ ל’.  ↩

“תני ריב”ר חנינא קמי‘ דריו"ח וכו’ וקלפי' ריו"ח (מעילה ט"ז:).  ↩

“– – א”ר שבתאי וכו‘ תהי בה ריו"ח וכו’ קבלה מני‘ ריו"ח כגון וכו’" (ב“ק קי”ב: ע"ש).  ↩

“רבניןדקסרין אמרון אתפלגוןריו”חורי“ב חנינא ריו”ח א‘ אסור ריבחה“א מותר” (ירש‘ שבת א’, ט'). וע’ עוד מחלוקת בדבר הלכה לשניהם (כתוב' פ"ד.) וחלוקי דעות לפעמי הלכה (שבת נ“ט. [ב”פ]).  ↩

כעדות רבא: “ריב”חדיינא הוא ונחיתלעומקאדדינא" (ב“ק ל”ט.).  ↩

“שמים: ששם מים”(חגיג' י"ב) “כמראה הבזק: כאור היוצא מבין החרסים” (י"ג:) “ממאי דהאי בד כתנא הוא? – – דבר העולה מן הקרקע בד בבד” (זבח' י"ח:). ובדרך מדרש אגדה “כרפם – אסתר א‘, ו’ – כרים של פסים” (מגל' י"ב.).  ↩

“בית במיא – – בית גליא”(מגל‘ ו’). ומזה לשם דרשה: "ה‘ שמות יש לו. צין: שנצטוו – – קדש: שנתקדשו – – קדמות: שנתנה קדומה וכו’ וכו' (שבת פ"ט.).  ↩

ע' מאמרו במרבית הַדְּבוֹרִים: “לא חרדל מסרסן אלא מתוך שפיהן חד חוזרות ואוכלות את דובשנן” (ב"ב פ'.).  ↩

ירש‘ ברכ’ ד‘, א’.  ↩

“תפלות אבות תקנום”(ברכ' כ"ה). וע‘ מאמריו על התפלה בשם ראב“י (י':) ומאמרו: ”מהכא: אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך – תהל’ ה‘, ח’ –" (ל':).  ↩

“ – – להביא משפחות כהונה ולויה, שמבטליןעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגלה”(מגל‘ ג’.). ודומה מעט לזה, הוא מאמרו בשם ראב“י ”כל המארח ת“ח בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכ' כאלו הקריב תמידין” (ברכ' שם)  ↩

“ונשאר גם הוא לא‘ – זכר’ ט‘, ז’ – אלו בכ”ג וכו'" (מגל' ו.).  ↩

"והסירותי דמיו מפיו ושקוציו וגו‘ והי’ כאלוף ביהודה (זכר' שם) – אלו תיאטראות וקרקסיאות שבאדום, שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים (שם).  ↩

זאת היא כונתו, כמאמרו: מנהגו של עולם זאבים הורגים [את] העזים מקנהו של איוב עזים הורגים את הזאבים" (ב“ב ט”ו:).  ↩

“משה רבנו גזר ד‘ גזרות באו ר’ נביאים וכו'”(מכות כ"ד.).  ↩

“מנשק לכיפתאדעכ”ו" (ירש‘ שביעית ד’, ז').  ↩

“א”ל –לפוגא שמעי‘ אצר לי מירי נ’ שנים שביעית וכו'" (ב“ב צ”ז).  ↩

כתוב' מ"ט:  ↩