רקע
בנימין הרשב
מתוך: הַמֵּאָה הַיְּהוּדִית (קומדיה היסטוריוסופית)
בתוך: חדרים – גליון 2

 

1. כָּל מַה שֶּׁרָצִיתָ לָדַעַת וְלֹא הֵעַזְתָּ לִשְׁאֹל1    🔗

(הכוונת כלים)

א    🔗

אֲבוֹתֵינוּ,

בַּחֲלוּקִים לְבָנִים,

גַּמָּדֵי הַזֶּרַע שֶל ווּדִי אֶלֶן

הַנִּזְרָקִים בַּצִּנּוֹר הָאָרֹךְ אָנֶה וְחָזוֹר, אָנֶה וְחָזוֹר –

(הֲמֻתַּר לוֹמַר “אֲנִי” כְּשֶׁאָדָם מְבֹהָל?)

עַכְבָּרִים קְטַנִּים עִם הַשְׁרָאָה בָּעֵינַיִם,

עִם טַעַם הַזְּמַן הַמַּחְמִיץ בַּפֶּה.

הָרֶפְלֶקְס הַמֻּתְנֶה שֶׁל צִנּוֹר דָּחוּק.

כָּל מַה שֶׁרָצִיתָ לָדַעַת וְלֹא שָׁאַלְתָּ.


אֲבוֹתֵינוּ בַּחֲלוּקִים לְבָנִים,

מְהַלְּכִים עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת

מִסָּבִיב לַחֲלוֹם אֶחָד פָּרוּעַ.

מַה קָּרָה לָכֶם, כְּשֶׁיְּצָאתֶם לַחָפְשִׁי?

כְּשֶׁהָיָה אֲוִיר לְפָנִים, אֲוִיר לְאָחוֹר, אֲוִיר מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת?


(הַפִּרְיוֹן הַמְבֻזְבָּז.

הַתַּחְבּוֹשׁוֹת הַלַּחוֹת.

הָעַיִט. הַבַּז.

וְאַרְבַּע הָרוּחוֹת.)


מַה קָּרָה לָהֶם, כְּשֶׁיָּצְאוּ לַחָפְשִׁי?

הֶרְגֵּלִים שֶׁל בָּרָק

בִּתְנוּעָה סְפִּירָאלִית.

וְהַזֶּרַע נִזְרַק

צֶנְטְרִיפוּגָאלִית.

וְאִימְפּוּלְס סִבּוּבִי

מוּל שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת –


אֶל לֹאכָּאן–לֹאעַכְשָׁו–לֹאזָקָן–לֹאלָשׁוֹן–לֹאכָּאֵלֶּה!


מְנַחֵם־מֶנְדֶל עִם לוֹנְדוֹן בָּאַרְנָק.

מְנַחֵם אוּסִישְׁקִין עִם צִיּוֹן בְּאוֹדֶסָּה.

וְלֵיבֶּלֶה בְּרוֹנְשְׁטֵיין נוֹאֵם מִקָּרוֹן מְשֻׁרְיָן.


כָּל מַה שֶּׁרָצִיתָ לָדַעַת וְלֹא שָׁאַלְתָּ מִזְּמַן.


לָשׁוֹן חֲדָשָׁה. עֲבוֹדָה חֲדָשָׁה. אָמָּנוּת חֲדָשָׁה. אַסְטְרוֹנוֹמְיָה

חֲדָשָׁה.


רַק שֶׁלֹּא לְהַגִּיד רַבּוֹיְסַי בְּ“אוֹ–יִ–יִ” וּבְ“אַי–יַ–יַ”.

רַק שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב בּשְׁאֵלָה עַל שְׁאֵלָה.


לְהַקְדִּים אוֹתָם בִּתְשׁוּבוֹת מַדְהִימוֹת

אֲשֶׁר לֹא נִשְׁאֲלוּ מֵעוֹלָם.


תמונה, קובץ חדרים_גליון_2 (109781) עמ' 53

גבי דניאל


 

ב    🔗

אֲבָל אֲנַחְנוּ –

שׂוֹרְפֵי הָאֲבָל,

אֲבָל אֲנַחְנוּ –

בּוֹלְעֵי הַדֶּרֶךְ,

מַה נַּעֲשֶׂה בַּמֵּרוֹץ הַזֶּה שֶׁבַּבֶּרֶךְ,

בַּשְּׁרִיר הַצֶּנְטְרִיפוּגָאלִי

הַמְעֻרְטָל?


הַחֶדֶר צַר.

הַקִּירוֹת חוֹרְקִים.

אֹרֶךְ־רוּחַ קָצָר.

וּכְוִיּוֹת מַרְפְּקִים.


כִּכְבִיסָה בְּסִחְרוּר

בַּכִּבְשָׁן הֶחָם,

נִדְבָּקִים לַתַּנּוּר,

נִלְהָטִים כְּפֶחָם.


עֲמִילָן מִתְיַבֵּשׁ.

חֲלוּקִים לְבָנִים.

מִשְׂחָק בְּאֵשׁ

בְּאָבוֹת־וּבָנִים.


אָז אוּלַי נִטֹּל

הַקִּירוֹת עַל הַגַּב,

וְנִשְׂחֶה עִם הָעֹל

אֶל לֹאכָּאן לֹאעַכְשָׁו?


כַּזְּרָעִים בַּצִּנּוֹר

שֶׁמִּמֶּנּוּ הֵגַחְנוּ,

נְשַׂחֵק־וְנַחֲזֹר

בְּלֹא־אֲנַחְנוּ.


נְשַׂחֵק בִּרְצִינוּת

בְּלֹאקַיָּם.

וְנַמְצִיא אָמָּנוּת

וּמֹחוֹ־שֶׁל־אָדָם.


וְנִמְתַּח בָּאֲוִיר

הֲנָאָה שֶׁעַרְסָל הִיא:

עַל הָעֵץ שֶׁל הַשְּׁרִיר

הַצֶּנְטְרִיפוּגָאלִי!


 

ג    🔗

עם שַׁחַר, לִמְתֹּחַ אֶת הַגּוּף,

לִנְשֹׁם נְשִׁימָה עֲמֻקָּה,

מֵעַל לְצֶמֶר הַשְּׁלָגִים הַנִּפְרָשׂ –

עֲנָנִים נוֹדְדִים לְרַגְלֵי אֲוִירוֹן

בְּחָלוּק לָבָן.


מֵרוֹץ עִם הַזְּמַן.

עַל קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת.

לִסְטוֹת.

לִטְעוֹת.

לֵאוֹת

אֶל אוֹת.

לְמַלְמֵל

מִלָּה.

לֹא תְּפִלָּה.

לֹא תִּקְוָה.

תְּנוּךְ אַהֲבָה.

שׁוּב עוֹלִים.

שׁוּב דֶּרֶךְ.

נְמָלִים

בַּבֶּרֶךְ.


אֲוִירוֹן לָבָן,

אָרֹךְ כָּרֶחֶם.

מוּל שֶׁמֶשׁ, מוּל זְמַן,

בְּעוֹר שֶׁל מַתֶּכֶת,


שִׁלְיָה שֶׁל נָחָשׁ,

צִנּוֹר שֶׁל זֶרַע –

מֻתְחָל, נִלְחָשׁ,

בְּדֶרֶךְ חוֹזֶרֶת,


נִרְמָז נָגוּעַ,

נָלוֹשׁ, נִשְׁלָג,

עַל קְצוֹת גַּעְגּוּעַ,

כְּלוּחַ חָלָק –


עַמוּס בְּשִׁכְבוֹת

כָּל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת

שֶׁבָּחֲשׁוּ הָאָבוֹת

בַּשֵּׂיבָה הָרוֹגֶשֶׁת –


יָצָא.

לִנְשֹׁם נְשִׁימָה מְמֻשֶּׁכֶת.

וְהַבֶּרֶךְ חוֹצָה

בְּשִׁלְיָה שֶׁל מַתֶּכֶת.



 

7. הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה    🔗

לְאַט לְאַט חִכִּינוּ לַמָּשִׁיחַ. הָאֹכֶל הִתְקַלֵּף. הָאֹרֶז תַּם.

אֲבַק הָעֲרָבוֹת כָּבֵד הִנְצִיחַ אוֹתָנוּ כִּפְסָלִים נֶעֱזָבִים.

וְהוּא פֵּרֶשׁ. פֵּרֵשׁ וְלֹא סָתַם.

לְאַט לְאַט חִכִּינוּ לִכְזָבִים אֲשֶׁר יָבוֹאוּ בְּרַכֶּבֶת הָאֶקְסְפְּרֶס

הַמְאַחֶרֶת בְּסוּפוֹת הַחוֹל, וְהַסִּרְפָּד הָיָה מָרִיר בַּפֶּה,

וְהַמֶּרְחָק שׁוֹטֵט בָּעֲרָבוֹת כִּצְעִיפִים שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה הַנִּרְדֶּמֶת.

לְאַט לְאַט חִכִּינוּ לַמָּשִׁיחַ. הִרְתַּחְנוּ מַיִם עַל זִרְדֵי שִׂיחִים.

וְהִתְבַּדַּחְנוּ בַּכְּרֵסִים הַנְּפוּחִים, כְּתִנְשָׁמוֹת בְּטֶרֶם בּוֹא הַחֹרֶף.

זוֹ לֹא הָיְתָה חֲזִית. זֶה רַק הָיָה הָעֹרֶף. זֶה רַק הָיָה מִשְׂחָק בְּמַחְבּוֹאִים.

זוֹ רַק הָיְתָה תְּזָזִית בְּרוּחַ הָעִוְעִים. זֶה רַק הָיָה קִמּוּט בַּמַּהֲלָךְ.

זֶה רַק הָיָה יִשּׁוּב אֲשֶׁר נִשְׁכַּח בְּצַד הָאֵרוּעִים הַמַּרְעִישִׁים,

בְּצַד הַמַּגֵּפוֹת הַמְסַיְּרוֹת בִּמְסִלּוֹת רַכֶּבֶת לְסִיבִּיר.

וְכָכָה קַמְתִּי אַט בְּיוֹם בַּהִיר, בֵּין הַמִּדְבָּר לְבֵין שִׁלְגֵי הַנֵּצַח,

הַדַּמְדְּמָנִיּוֹת נָבְטוּ בַּנַּחַל – עוֹד חֹדֶשׁ, עוֹד חָדְשַׁיִם וְיַבְשִׁילוּ

הַשָּׁרָשִׁים שֶׁל תַּפּוּחֵי־הָאֲדָמָה. וְשׁוּב נֹאכַל.

גָּרַרְתִּי אֶת רַגְלַי אֶל סַף הַחֹרֶשׁ. שָׁבַרְתִּי עֲנָפִים מִתְעוֹרְרִים

כְּמוֹ רָאשֵׁי תַּרְנְגוֹלוֹת, שֶׁבְּלִי סַכִּין מְסוֹבְבִים לָהֶם כְּבֹּרֶג אֶת הָעֹרֶף.

הַמִּיץ נָזַל. הַלֹּבֶן מְסַנְוֵר. וְהַגִּידִים גְּמִישִׁים צָמְדוּ לַגֶּזַע.

סוֹבַבְתִּי כָּל עָנָף כְּלַפֵּי הָעֵץ – עַד שֶׁנִּכְנַע. אֶחָד אֶחָד אָסַפְתִּי

לַעֲרֵמָה כְּמוֹ רַגְלֵי הַנְּעָרִים: רָזִים וַאֲרֻכִּים זִרְדֵי אָבִיב.

לְאַט לְאַט חִכִּינוּ לַמָּשִׁיחַ. אִמִּי זָרְעָה עוֹד פֵּרוּרִים שֶׁל קֶמַח

בַּמַּיִם הָרוֹתְחִים. וַאֲנִי – גָּדַרְתִּי גְּבוּל מוֹטוֹת סָבִיב לַדֶּלֶת,

וְעַל שִׁלְדָּם קָלַעְתִּי אֶת זְרָדַי, אֶחָד אֶחָד, שִׁכְבָה שִׁכְבָה,

עוֹד סֶנְטִימֶטֶר־שְׁנַיִם לְשָׁבוּעַ, וּבִלְבַד: שֶׁהַשְּׁלָגִים לֹא יַחְסְמוּ

אֶת פֶּתַח הַמּוֹצָא, כְּשֶׁיִקָּבֵר הַבַּיִת בַּסּוּפוֹת.

הָהּ, מֶה עָשִׂינוּ בִּשְׁנוֹתֵינוּ הַיָּפוֹת! הָהּ, אֵיךְ מָתַחְנוּ אֶת רְעַב הָאֲבִיבִים

עַד שֶׁיְּבוּל יָבוֹא. הָהּ, אֵיךְ לְאַט לְאַט, בְּשֹׁבֶל מַגֵּפוֹת,

אֵיךְ בֵּין עַרְבוֹת הַחוֹל וּמִדְבָּרִיּוֹת הַשֶּׁלֶג, אֵיךְ בְּשׁוּלֵי הָאֹרַח שֶׁנִּסְתַּם,

תְּחוּבִים בְּתוֹךְ שַׁרְווּל הַשִּׁכְחָה, חִכִּינוּ לַמָּשִׁיחַ.

וְהוּא פֵּרֵשׁ. פֵּרֵשׁ וְלֹא סָתַם.


  1. הערת א. לוריא:

    השיר מבוסס על סרט של וודי אלן, הנותן פירוש אישי לספר הפופולארי של ד“ר ד. רובין: ”כל מה שרצית לדעת על סֶקס, ולא העזת לשאול“. בין השאר, רואים את וודי אלן בחלוק לבן, בין הרבה דמויות בחלוקים לבנים, הנזרקים אנה ואנה בתוך צינור ארוך – הוא איבר המין הזכרי – עד אשר נזרקים החוצה. המשורר מתייחס לבריחת היהודים מן ה”כאן“ ו”עכשיו" של תחום המושב אל העולם הרחב, הציונות, המהפכה, המדע וכו'.

    לייב ברונשטיין – שמו האמיתי של טרוצקי, מייסד הצבא האדום. היה פופולארי מאוד בנאומיו אל החיילים, נאומים שנשא מתוך קרונות משוריינים בהם עבר את מרחבי רוסיה.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 52256 יצירות מאת 3050 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21889 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!