המטייל בשלהי קיץ בהרי יהודה, השומרון והשפלה, ונכנס לעמק החולה, ישתומם למרחב העצום הירוק ולרבבות הצמחים השונים.

בקעת־החולה משתרעת על שטח גדול של מאה חמישים ושבעה אלף דונם. סוגרים עליה הרים גבוהים מרוב צדדיה: ממזרח – שלשלת הרי־גולן, מצפון – החרמון הענק, וממערב – רכסי הרי־נפתלי. אדמת־בקעה זו כבדה ועשירה במעינות הבאים מכל הרי הסביבה: בעמק הצפוני מצויים בכל כמה מאות מטר מעינות ונחלים. בדרום העמק נכנסים הנחלים לביצה המשתרעת על שטח של אלפי דונמים ותופשת כמחצית העמק הדרומי, ביצות גדולות אלה נגמרות באגם גדול, “ים סומכי”. מתוך אגם זה, בדרומו, יוצא הירדן.

בתקופה לא רחוקה ביותר תפשו הביצות גם חלק גדול של העמק הצפוני, אולם כיום הזה, אף שאינו מכוסה ביצות, הריהו עשיר במים במידה רבה. מציאות מים רבים בתקופה של חורב ויובש בארץ מקיימת מספר גדול של צמחים שהסתגלו לחיים ליד המים ובתוכם. ומשום כך אין עשיר מעמק החולה בצמחיה בעונת־הקיץ היבשה.

בימי־קדם היה הירדן רחב מאוד ושטחי־מים רחבים הגיעו כמעט עד לים־המלח. בעמק־הירדן התחתון חם מאוד האקלים, כמו באיזור טרופי, וכשהמים נמצאו בשפע יכלו לגדול שם צמחים טרופיים רבים. צמחים אלה התקדמו לאט לאט ועלו גם יותר צפונה, עד החולה. כיום, כשהירדן צר, נשארו צמחים אלה רק בחולה. מלבד צמחים ים־תיכוניים וטרופיים אנו מוצאים בחולה גם צמחים צפוניים, הגדלים גם בגרמניה, כמו השרך: שרכית־הביצה, בוּציץ (בוטומוס) ועוד. המים היורדים מסוריה והחרמון הביאו אתם (ומביאים גם כיום) צמחים צפוניים הגדלים בסוריה, למשל: מין שרך נהדר בגובה של שני מטרים, מינים יפים של פרע ועוד.

כבר ציינו בהרבה מקומות שארץ־ישראל מעניינת מאוד כארץ־מעבר של אזורים פלוריסטיים אחדים, ולכן מוצאים אנו בה צמחים בני אזורים שונים. דבר זה מתלבט בייחוד בביצות־החולה. לצמחים הטרופיים משתייכים מינים אחדים של רב־ברך וגומא הפפירוס (Cyperus Papyrus), ממנו עשו המצרים את הפפירוס. צמח יפה זה, המגיע לגובה של שלושה מטרים, תופש שטחי־ביצה של אלפי דונם ומכסה אותם בצפיפות. מדי שנה בשנה נופלים קני הגומא המימה וקנים חדשים צומחים. שכבת־הקנים הולכת ומצטברת על קרקע־הביצה ובמשך שנים נוצר הטורף.

באגם עצמו אין הרבה מינים של צמחים. מצויים בו מינים אחדים של צמחים הגדלים כולם בתוך המים, ורק הפרחים עולים מעל המים, כגון: אָלף־העלה, קרנן טבוע וחוּטית־הביצות. בשטח האגם הצפוני מוצאים אנו שדה שלם של נוּפָּר צהוב (שושנת המים), שעליו העגולים ופרחיו היפים הצהובים צפים על פני המים.

בשטחי־הביצה עולה גובה המים בחורף ויורד בקיץ, ולכן יש ביצות המתייבשות בקיץ. בביצות אלו מתפתחת צמחיה מיוחדת במקצת. מקומות אלה מלבינים באביב כשלג, מפרחיה של נוּרית־המים. בין העלים של נורית זו, הנמצאים בתוך המים, שטים דגים קטנים כחולים, הנקראים “ציפרינוֹדוֹנים”. אפשר לראות איך הזכרים רָבים ביניהם בגלל נקבה. בתקופה זו כחולים הם שבעתיים.

עשירה מאוד החוּלה בדגים, גם במינים אֶנדֶמיים. נבין את הדבר אם נזכור את העובדה שהירדן איננו נופל לים הקשור עם ארצות ונהרות אחרים. החוּלה עשירה מאוד בצמחי־מים, ולכן היא עשירה גם בדגים, אשר במקומות כאלה נוח להם. כדוגמה נביא את העובדה שהחוּלה עשירה בדגים רבים מים כנרת, אף שמידת־החום בה קטנה יותר. בתקופת הרבייה של הדגים עולים דגי הירדן והכנרת לחולה כדי להטיל שם את ביציהם. בתקופה זו אפשר לראות אַמנוּנים זכרים המחזיקים את בניהם הצעירים בפיהם, עד שהם גדלים קצת. כל אותה תקופה צמים הזכרים ואינם מביאים לפיהם כל אוכל.

הנפוץ בחוּלה מבין הדגים הוא השׂפַמְנוּן (בּרבּוּט), בעל שפמים ליד פיו. הוא מחוסר קשקשים, לכן טמא הוא ליהודים.

אלפי צפרים, מעשרות מינים, נמצאות בחוּלה כל השנה, אולם קשה לתאר את מחנות הצפרים הנודדות הבאות לחוּלה בחורף. בתקופה זו נוסעים לחוּלה עשרות ציידים לשם ספורט, והורגים בצפרים הרג רב בלי רחם ובלי הפקת כל תועלת.

המטייל בסירה על האגם מתפעל לראשונה מסנוניות־הים, החגות באויר ומקימות שאון רב בשריקותיהן. סנוניות־ים אלו בונות את קניהן על עלי הנופר הצפים.

רושם מוזר עושים הנחשונים. יש תקופות שרואים שקנאים רבים מגוּשמי־גוף נחים בשלוה על המים. מפעם לפעם מעלים הם דגים במקורם־חַכּתם. מגושמי־גוף אלה, הנראים כבדים, קלים כנוצה ומעופפים מצויינים. נהדרות הן האנפות על צווארן הארוך. בין הגומא מנתרים מאות זמירי־סוּף המזמרים בלי הרף. מעניינים הם הקוֹרמוֹרניָם והטבלנים, המסוגלים לצלול ולהישאר מתחת למים במשך זמן רב.

מלבד צפרים אלו נמצאים בחוּלה עוד עשרות מינים. אפרט כאן אחדים מהם: מינים אחדים של עיט, ברווזים, תרנגולות, שחפים, חרטומָנים ועוד. מן היונקים הגדולים נמצא בחולה חזיר־הבר, שלפנים היה נפוץ גם באזורים אחרים, כגון בעמק־יזרעאל; שם הושמד על ידי ייבוש־הביצות ונשאר רק בחולה. אך ברבות הימים בודאי ייעלמו גם מכאן ולא יישאר להם זכר בארצנו, כאשר קרה לחיות רבות אחרות.

בביצות החוּלה מצויים עוד מאות מיני חרקים, סרטנים ותולעים. בין כל החי הזה, המשווה לפנינו תמונה נהדרת ומלאה חיים, נמצא גם הייתוש הנושא את המות בכנפיו. רבים מצאו את מותם במקום הזה ממחלת־הקדחת. המצב ביישובים העברים, שעלו בשנים האחרונות, קשה. שני־שלישים מהחברים חולים. חולתא הוא ישוב עברי חדש הנמצא במערב־החולה – בקרבת יסוד־המעלה. קיבוץ זה מתפרנס מדייג הנערך בלילה. כן עושים הם מחצלות מגומא־הפפירוס. בזמן האחרון החלו בהוצאת כבול מן הביצה. קיבוץ חדש יותר הוא עמיר, בחיאם ואליד, הנמצא צפונית־מזרחית לחוּלה.

היישובים הערביים בסביבה אופי מיוחד להם. הם גרים בסוכות של מחצלאות העשויות מגומא־הפפירוס. פרנסתם היא מגידול הג’מוסים (תאו), דייג ועשיית־מחצלאות. בקיץ הם מגדלים תירס בביצות המתייבשות. בעיבוד טוב יכולים היבולים להגיע באדמה נפלאה זו לשפע רב, אולם עבודתם הגרועה נותנת גם בתוצאות גרועות.

תכנית גדולה של ייבוש שיטחי־ביצה ענקיים בודאי תבוצע אחר המלחמה. דבר זה ירפא את נגע הקדחת ויתן אפשרויות עצומות לחקלאות לעשרות יישובים יהודים; אבל זה גם יביא אסון על מאות צמחים, אשר בעקב הייבוש ייעלמו כליל מן הארץ, על מאות הצפרים, שתהיינה מחוסרות בית, וכן על מיני חיות ודגים.

אמריקה מקצה שטחים ענקיים של אלפי דונמים לשמירת בעל־חי אחד, ופה בחולה נמצא לא בעל־חי אחד, אלא רבים. וצר־צר כי לא יימצא איש אשר יעשה דבר כדי להשאיר שטחי־ביצה למענם. עדים אנו כיום הזה להשמדת צמחים בשרון, שהתקיימו לפני מספר שנים. וכיום, לאחר ייבוש־הביצות וחרישת־השדות, שוב אין זכר להם. כבר נאמר במקום אחד: אילו קם כיום מקברו חוקר־הפלורה בּוּאַסיֶה, לא היה מכיר את הארץ בה אסף כה הרבה. ואם עכשיו המצב כן, לאחר ייבוש המקום העשיר והיפה ביותר בביצות־החולה – לא כל שכן.

1940.