ממחזור ספרדי כ“י על קלף אשר ביד ידידי החכם יש”ר וקראתיו מחזור קלבריזי

בקשה: בצר לי אקרא ה‘, לפניו אשפוך את שיחִי, כי הסגירני בזדונַי, ביד אויבי ומדיחַי, וכו’ וכו'.

אליך ה' אקרא, משגב לעתות בצרה. בקרוב עלי מרעים, זלעפה אחזתני מרשעים. גברו ועלו על ראשי, שובה ה' חלצה נפשי. דוברי שקר בלשונם, תנה עון על עונם. הכוני פצעוני בעלי זדון, איש חמה יגרה מדון. ואף גם זאת בהיותי בצרה, היית לי לעזרה. זכור עניי ועמלי, כי אשב בחשך ה' אור לי. חמול על גולת אריאל, שה פזורה ישראל. טרם יכלונו אנשי דמים, עובדי אלילים אלמים. ישימו יד על פה, ואני בה' אצפה. כי עליך הרגנו כל היום, אל נורא ואיום. לקינו בעול גלות ושביה, על אלה אני בוכיה. מכרתנו חנם ביד ערלים, אהלי אדום וישמעאלים. נחשבנו כצאן טבחה, תשמיענו ששון ושמחה. סורו טמא קראו לנו, ונהי כטמא כלנו. עשה עמנו אות לטובה, אל תרחק ממנו כי צרה קרובה. פשעינו תכסה שוכן מעונים, רחם עלינו כרחם אב על בנים. צרינו בוססו מקדשנו, הלא למשמע אזן דאבה נפשנו. קנא לשם קדשך ותנקום נקם, עורה למה תישן. רוכב ענן וערפל, השפלה הגבה והגבוה השפל. שמחנו בבנין אפריון אתה תקום תרחם ציון. תשלם גמול לכל אויבי נפשנו, יראו עינינו וישמח לבנו. שבט יהודה בדוחק ובצער, הישאג אריה ביער. מקוים ישועתך אבות ובנים, העניים והאביונים. עמוד בפרץ בל נהיה לשחוק, למה ה' תעמוד ברחוק. יונתך עד שערי מות הגיעה, יושב הכרובים הופיעה. הבה לנו עזרת מצר, היד ה' תקצר. חדש ימינו בגלות ישן, עורה למה תישן. זכור בניך בארץ לא להם, וזר לא יקרב אליהם. קץ הנסתם גלה לגלמודה, ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה. שועתנו תעלה לשמי מרומים, אל מלך יושב על כסא רחמים. (נדפסת במחזור בומבירג שנת רפ"ד).

 

אזהרות לשבת הגדול שחבר החכם ר' יהודה הלוי תנצב"ה    🔗

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם, לחקותיו ולתורותיו הטו היום אזנכם, כי לעבדו ולאהבו אתם נצבים היום כלכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם.

אביעה חידות מני קדם אז נפלאו, אספרה גבורותיו בגוי עם קדוש נקראו, חיש יחדש לכם אותותיו ונסיו כחוזים נבאו, הראשונות הנה באו. אשאלה רשיון שוכן אפדני מרומים, אבאר היום הלכות פסח הנעימים, אשר בארוּ רבותינו ביושר ובתמים, והמה חכמים מחֻכמים.

בירח צאת בנות אל מיד חמסן, בהכותו ראשית כל בכורי אנסן, בו הפליא עלילות וירם קרן נסן, בחדש הראשון הוא חדש ניסן.

גזע עם הקדש הזהר בנֹעם הזהרות, גלה אזניך ותהיינה מצות פסח שמורות, גם הזהר לברך על ביעור חמץ לנאזר בגבורות, בהעלותך את הנרות.

דְבָרו שמור אשר בכתם לא יסֻלה, דת בעור חמץ לאור הנר עד כלה, דע והזהר ובלעדי אור הנר לא לאור אבוקה וחמה ולבנה החמץ אל תגלה, לא בחר ה' באלה.

הן בבדקך אם שיירת ככרות לחם במנין אצולות, הורו אם חסר מהן כלום שמא מפי שרץ אכולות, הם אמרו לבדוק שנית ומסתורים לגלות, השב ידך כבוצר על סלסלות.

ואם מצא פת בפסח חג מחולת מחנים, והוא שכבר בטל בלבו אשר לא ראה בעפעפים, ואינו נענש כי ראה תם לבבו שוכן שמים, כי האדם יראה לעינים,

זויות הצר ואמצעיים וגג יציע ורפת ולולים ומתבן ואוצרות יין ושמן חכמי עם נדבות, זהרו לבדקם ובתי עצים ודגים ודונג ומלח ותמרים תבדוק בצווי תוכן לבות, זולתי חורי הבית עליונים שֶגָבהוּ ותחתונים שעמקוּ ולבדקם אינם קרובות, וחשכו הרואות בארבות.

חצר תוכו אי אתה צריך לבדוק והאל יגן בעדך, חור שבינך לארמאי אל תבדוק שמא בכשפים יחשדך, חור שבינך לישראל צוו תלמידי חסידיך, ועשית לו כאשר תמצא ידך.

טהורים אמרו אם נפל מפולת על חמץ ויכסנו, טרם נפלו אם לא בדקו נחשב כמבוער אשר באש תשרפנו, טפחים שלשה אשר יוכל הכלב לפשפש תחפשנו, עמוק עמוק מי ימצאנו.

יִשְרוּ בטול חמץ בחדש ניסן בארבעה עשר יום, יִפוּ לאכול כל ארבע ולתלות כל חמש ולשרוף בתחלת שש להמציאם פדיום, ימהרו בשביל יום המעונן שמא יחטאו לנורא ואיום, והתמהמהו עד נטות היום.

כשתצא לדרך אם קודם הפסח ל' יום ותנעול בתיך ותכלאם, כך אמרו שאתה חייב לבערם ובהלכות פסח תקראם, כל שאור וכל דבש שבידך בים תטיל או במדבר תאבד וברשותך אל תראם, תזרם ורוח תשאם.

לוה אדם בדרך חמצו לגוי במצוה נאה, לעשות מחיצה ביניהם אמרו להבדילו מֵעָוֹן וחטאה, לָהגוּ חמץ שהכניס גוי או מצאו בפסח לכסותו בעת אותו ראה, בעד השארית הנמצאה.

מצוֹת פסח אל ילושו בשמן ודבש ויין ואל ישלים אדם תאותו, מלפלח פתים בסיר הנזיד השמר כמצותו, מותר לעשותו לנער וזקן וחולה בחלותו, בעבור אשר יברכך לפני מותו.

נודע שחמץ האדומי וזיתום המצרי כמעשה מצרים, נאסרו עם כותח הבבלי ושכר המדי לזרע יהודה ואפרים, נָאמוּ שלא ילושו מצות אלא בְמַיָא דְבִיתוּ פן יחם עליהם הצהרים, והשמש זרחה על המים.

סודי שמרו כאשר דברתי אליכם, סכינין וכלי נחשת וברזל להגעיל ברותחין ולמרוק כי כן נתחייב עליכם, סורו מבֶצַע ושברו כלי חרש להרחיקכם מאהליכם, ועינכם אל תחס על כליכם.

עץ פרור ששמש בו אדם כל השנה במגעו, עליו להשליך מים חמים דתנן כך פולטו כבולעו, עריסת חמץ אם יש בו חלאתו תתום כאשר עִלְעוֹ, והוצאתי את בִלְעוֹ.

פקודי חכמים קדמונים בהם הדבק כאשר פרשתי, פסח בלחם עוני שמור כאשר הזהרתי, פתחון פה יהיה לך לאמר כי עֻניתי ומפי מנעתי, מטעמים כאשר אהבתי.

צריכים מַצות פסח שני כלים מצננת ומקטפת וביומם, צִוו שלא ילושו לשֶמש פן יחמצו העיסות בחומם, צריך שתמצא העיסה מאחד מחמשת המינים בשומם, ככה יאכלו בני ישראל את לחמם.

קראו שיתעסקו בעיסה לשה ועורכת ביופי ומכלול, קטן וחרש ושוטה אל ילושו בדפי וחִלול, קבוץ מֵי העיסות ישפכו במורד מדרון ומסלול, הר גבוה ותלול.

ראוי להיות העיסה ממ"ג ביצים וחמש ביצה כדת פליליה, ראשית העיסה להפריש שתי חלות לתרומיה, רחשו שלא ילעוס אדם חטים לשום על מכתו להפיק רטיה, פצע וחבורה ומכה טריה.

שׁמרו שתהיינה הנשים זהירות כאנשים בעבודתם, שעבוד עֳנִי אבותינו לזכור בהיותם תחת יד מצרים וסבלותם, שַדַי לְשַבֵחַ בזכרנו את כל אודותם, ואת כל הקורות אותם.

תברך לשוני שהחיינו וקיימנו לאיום ונורא, תמוך אתמוך פסח מצה ומרור ואשתה ג' כוסות לזכירה, תהלה אערוך ברביעי באמירה טהורה, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.

אסור לאכול כלום אחר כוס ההלל כמצוה צרופה, נִצְרה לבד אם תמצא נפשך בצמא שאופה, יֻתן לך מים ותשתה להמציא לצמאונך תרופה, מים קרים על נפש עיפה.

יושר הלכות וצדק דברי התושיה, היום לָהַגתי ואספר יְקָֽרְךָ בנפש רצויה, שׁובבני מהרה ואז אשורר לשמך רב העליליה, למועד הזה כעת חיה.

 

לשבת דִבְרֵי    🔗

יהמה לבבי על    ציון בעת אזכר    שואת הדריה    וצבי יקריה

וצבי אשר ברח    ממשכנותיה       וכרוּב אשר    נַעְלָה מעל דביריה

ספו ותמו כל       עמה וכהניה    גָלו ביד צרים    מלכה ושריה

פסו אמוניה       אֻספו סגניה    שָׁבתו זקניה    מתוך שעריה

חנון זכות קדם    תזכר לגוליה    ומקצות ארץ    תאסף עדריה

דמעת עשוקיה    שימה בנאדך    נשמת הרוגיה    שים על פגריה

ושלח להחיות אֵל    רוח שפליה    וּבְיֶשְעֶךָ תשלח    מִבוֹר אסיריה.

מחרך רָחְקוּ בְמַעְלִי    ימי פדות וָחפֶש    איך יֶעֱרָבו    חיים למרי נפש

      יִבְלֵי דְמָעַי    כרוּ לפנַי שיחות    מיום המונַי    גלו לארבע רוחות

      שָאוּ נְאוֹתי    וַיִהְיוּ נשכחות       ויפגעו בי    זדים ועזי נפש

      וידֵי צְבָאַי    רָפוּ ונָפוֹץ חילם      מלכם ביד צר    נפל ושפל דגלם

      חזיון פדותם  נסתם וְקִצָם נעלו¹     בִיוֵן עֱנותם    טבעוּ בטיט ורפש

      סרוּ צְלָלַי    וירדפוני צרי          כי מעללַי        הם החשיכו אורַי

      מלאוּ כסלַי    נִקְלֶה, ועצְמו צירַי    מתי יצו אֵל    לתת לנפשי חֹפֶש

      פִלאֵי יְקָרָךְ    יֵסַפְרוּ בניך        וכבוד הדרך        הַרְאֵה לאביוניך

      למקום דבירָךְ    ילכו לאור פניך    ושלח מבשר    והיה למשיב נפש.

לקדיש שָֽֿׁבְ֯תֿוּ צָֿהְלָֿה וְ֯רִֿנָֿה מִמְעונִי עַל עֲוֹנַי איך נְהִי מספד וקינה לָמְדוּ שָרַי וְנֹגנָי

      מַחֲמַד עיני וְטוּבִי לקחו צרי וְעָרַי שאגו יחד כלביא לאכול יתר עֲדרי

      אזעקה מר כי כאבי רב וגם חשכוּ מאורַי אספדה שנה בשנה כי שְבִי הלכו אמוני יום גְלות בת נַעֲמנה כַחֲשִי ענה בפני

      וַהֲדָרִי נָס והודִי כי לְאוֹי נהפך מחולִי שָֽמְחוּ אוֹיְבַי לאידי בַהֲמוֹת לבי בְחִילִי אקראה תמיד בעודי סֹפְדים לִנְוֵה זבולי וַעֲדת תנים וְיַעְנָה יֹשְבות בִנְוֵה מעונַי על בְנֵי       עמי בכו נא נהרגים על זדונַי

      אֵלְכה מר כל ימותי בחמת רוחי וְכַעְסִי ואמרר כל שנותי בַבְכִי כי תם משושי סר אהה ממשכנותי בַעֲלִי צִילִי ומחסי בַהֲיותי אז עדינה בחזות טוּבִי לעינַי מאכלִי רוש       וְלַעְנה נָֽתְנוּ שֹטְנַי ומוני

      לאֱלהיכם בצרה יַחֲלוּ נא עם סגולה יַעֲלֶה אתכם מהרי מִשְבִי אל עיר תהלה צהלו שירה וזמרה לאשר תֵאוֹת תהלה לאֱלהים דר מעונה תפצחו רנה אמוני גם בשיר       ובקול רננה תאמרו יגדל ה'

יוצר.    🔗

בא“י אמ”ה יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל אור עולם אוצר

    חיים מאורות מאֹפל הגיה אמר יהי אור ויהי

אצעק במר נפשי. על שממות קדשי. ותחת יד כובשי. ובתוך שאון מוקשי. אתן מים ראשי. כי עיפה נפשי מה לך יחידתי. תבכי לאנחתי. דמי לרַוְחתי. כי צור ישועתי. ישמע לשועתי. מה תהמה נפשי

אופן.    🔗

מחלון וכליון. אֵלַי ירושה. משמע ודומה. מכה אנושה. מונַי לנגדי. שרקוּ וחרקו. שִנָם והודי, ירשוּ וחלקוּ נשפך כבדי. שמנוּ ועתקו. נִחַת ברפיון. קשת נחושה. ובני ראומה. חרבם לטושה

שה הפזורה מתי תְכַנֵס. תוציא לאורה. דינה ושַנֵס. מתני ועורה. דודי ושא נס

    לשוב לציון. עיר הקדושה. נאוה איומה. שמה דרוסה

לוּ יִהֶיה לי. שכל ובינה. לשיר לאלי. שירה נכונה. ישיב לחלי. הר הלבונה

    חרמון ושריון. תירש גבירה. ירדה לדומה. בעלִי כתושה.

חשק זמירים. נעם תהלות. שרות ושרים. קול כהמולות. עונים ואֹמרים אלים חיָלות

    יחד לעליון. פעמים שלשה. כלם באימה. אֹמרים קדֻשה

מאורה    🔗

ירושלם כרמא. די אלה עלמא. מה ליך קימא. בין פלחי צלמא. איערב שמשא. ואידכי יומא. ויה ליך ה'. לנהור עלמא

הגלוך חוביך. בגו מסטיני. ואיתוספון אינון. עליך בדיני. נפל תורא. חדדו סכיני. אכלו נהמא. ובשרא קטמא ורמו בושמא. בכי מישר קיטמא

והלא את רב. ורב שמך בגבורתא. ויקָרְךְ הָוֵי לי, כעולם עם בתולתא. ואיכדין נפלית. ביום שבקית עבידתא. מאיגר רם. לבירא עמיקתא וכען דילמא. אשתניק בימא. וירוֵי כל אומא. מרמי לוגמא

דומיא הויתי. בדיל חובין ושָלוּ. ואתיב למשאל. למה בנך אתכלו. ושורך חריבו ולא אשתכללו. טוב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו ויימר כנימא. אזל לילא ויממא. ברכן עלן ושלמא. ושבועתך לעמא. דלית תקומה. ליתמא

הא שכינתי ירושלם. תתיה ביך (הסופר שכח ולא כתב השאר)

אהבה.    🔗

לכם בני ציון הכואבים לכם דְמָעות עינַי שואבים

קרע סגור לבי – חץ מֹחֲצִי. עם כי מלא חובי – דם לחצי. מִדְרָך אֶשַו גבי –למנאצי.

כל יום מרורות עלי כֹתבים. לבֹז יגיעי יחד סֹבבים

הלך בלא חמדה־כל מחֲמד עיני והוחַדה חרב שמד. עלַי ואין נגדה־לי מָעֳמד.

בין לֹהטים עוללי שֹכבים. ובני אֲמָתם בהם רֹהבים

ויתנו עלי–קול כארִי. מקול נעים אלי–מנעו פְרִי. ויחשפו שולי–לקשור מְרִי.

ולהעבידי תמיד חֹשבים. לכן בקרבם קברי חֹצבים

….

הנה ואם אתכם–שַתִי שְבִי. עוד אזכרה לכם–ברית אֹהבי. אשוב להנחילכם–ארץ צבי. ובזאת בחנתיכם בין אֹיבים. לדעת הישכם אותי אֹהבים

גאולה    🔗

צֿור הַמְ֯קֿרֿאָ בצֿור ישראל קומה לעזרת קהל ישראל

אלי לפנים ימינך רמה. הבט לבנך בכרך למה. נמכר לעבד ביד בן אמה. איה דבָרָךְ בתורתָךְ אֵל. כי לי עבדים בני ישראל

בי אש קנאות לבבי הבעיר. כי נאחזתי בפח איש שעיר. נהפך דְבר יַ–עֲבֹד רב צעיר. כי איך קדוש ביד מתגאל. יצעק לפניו ואין לו גואל

רבו נְגָעַי וְיָדִי רפה. אחר הרוֹג כל ילידי רפה. לא אפתחה עם מְחרפַי שפה. נרדם ומה יַ–עֲשה ישראל. עד עת אשר יַ–עֲמוד מיכאל

מיום גְלוֹתֵךְ נות אַהְבָתִי. שבתי משומם וחרַב ביתי. אכן בעיר זר אני לא באתי. עתה בשובֵךְ לעיר ההראל. גדול בקרבך קדוש ישראל

 

לשבת שמעו    🔗

רשׁות    🔗

יפה נוף משוש תבל קריה למלך רב       לְך נכספה נפשי מירכתי מַעְרָב

המון רחמי נכמר כי אזכרה קֶדם         כבודך אשר גלה וְנָוָךְ אשר חרב

ומי יתנני על כנפי נשרים עד          אֲרַוֶה בדמעתי עֲפרך ויתערב

דרשתיך ואם מלכך אין בך ואך בִמְקום    צֳרִי גלעדך נחש שרף וגם עקרב

הלא את אבניך אחונן וְאֶשָקֵם          וטעם רגביך לי מדבש ערב

מחרך    🔗

      על גְלוֹתי מעיר קדשי מֹאֲנה הנחם נפשי

יד ה' יָצְאה בי בַאֲפוֹס הודי וטובי ואני שמצה לאֹיבי עור ותחש שש ומשי

הן לבוש אלמון לבושי

עת עֲלות מֵהַר לבונה בַעֲונִי זיו השכינה שכנה עליו עננה שה יְקר עזי ושמשי

אפלה מאז למוקשי

קָֽצְרוּ מחנות לְשִבְתִי לכל רוח נפזרתי הה ואור עיני אין אתי יום בפני ענה כחשי

מֵי נדוד צפו על ראשי

בַּשְבִי נהג המוני צר ולקח מחמד עיני אז נהי שב שיר כל נגני שָֽבְתוּ מִתֵּת לראשי שיר בְנֵי מחלי ומושי שיר עֲלמות קומי שירי בת שבי כי לא תחפירי בעלותך אל דבירי מִבְּכִי עוד החרישי כי עדי עד לא תבושי

אחר    🔗

על שוד המוני אכה לחיי כי מפני צר קצתי בחיי

איה כבודי נמאס ונרמס נחמס יסורי מִתֹך וחמס נשפך כבֵדי ימס בעל מס חיי במותי מותי מחיי בת השתים נדדה בארבע עזבה שתים דבקה בארבע קורות שתים מצאה בארבע גלתה וְאָרַךּ קץ מאויי

רועים שלשה גזרו חמשה כתבו שלשה ספרים חמשה על כן שלשה ארעוּ חמשה אספו זקנַי כהני לְוִיִי

מעון לשמך קמתי לְשַחֵר הנני לְעָבדך אוהב ובוחר הקשב לשועי נא אל תאחר נפשי הלא לך ונפש עניי

לקדישׁ    🔗

יָמַי כָלוּ  ועיני כלו בבור צר כלוא אשב נבדל

      ושח הר נופל והנו נופל ואני באֹפל שוכן עם דל

      איה צורי סלעי צורי יקום לעזרי אל נא יחדל

      צור רם על כל ונאדר מכל בעֹז כי על כל יתגדל

הה כי שרף לבי שרף ואותי צרף במצרף יגונים

      וכמה אהיה לשמה, אהיה! חולֶה ונהיֶה וסובל אונים

      מעלה נשיאים הַפֵל נשיאים ושימֵם נשואים בכבלי מונים

      הה לבי חג למועד וחג ובי צור חֹק חג לסבול שאונים

      לצירֵי צרים תמהים ואֹמרים מדוע א–––תָּה ככה דל

ועבדִי מוסָר ואני מוסר ובאתי במאסר ובמאסרים

      ופלח כסלי על רֹב כסלי ומה יהי כסלי וירי ירים

      ובי יָסֹב ציר כְדֶלת על ציר וכל יום אֲקִַו ציר לבשר אסירים

      יה כי להחרים בנך צרים אנא שְעֵה מֵ–––עליו ויחדל

דגלִי הָרים למרום הרים וצַו כַנהרים לעמך שלום

      והשב שרים מִבֵין צרים בגדים וסרים מאל עֵלום

      הֱיֵה בם חֹרב לסִפָם חֹרֶב ומֵימָם חֹרֶב ועֶדיָם תבלֹם

      ונאסר יהי שר והצר יהי סר ויוסַר כל צר וְיֻרַד כחלום

      ושם המחֻלל יהיה מהֻלל וישירו כי עתה יגדל

לברכו    🔗

   מתי לציון ישוב ה' הלעולמים יזנח ה'

אלין עלי נפשי כל ימותי. כי חטאה לאל כל שנותי. עד סִבבה חרבן הֵיכְלותי.

   אודה ואעזוב לעד זדוני. אולי למודה יחנן ה'

בבכי אמרר על השכינה מיום עלותה אין לי חנינה. על זאת אקונן שנה בשנה.

   אזעק ואין מענה מה‘. כי אין קונה בקרוא ה’

ראש אין להרים לנו ומצח. וֶאֶחֱשוב אם זאת היא לְנצח. ויענוני נבואות בפה צח.

   כי לא יזנח לעולם ה‘. כי אל רחום וחנון ה’

הנה ואם גָב־רו האשֶמים. ואם בעדם הדברים סתומים. קוה ואשרי מחכה לימים.

   אלף שלש מאות חָק ה‘. שלשים חמש סתם ה’

מֵרב עֲונַי חרבוּ מעוני. ואשוב לבקש בעדם ה‘. אך אבטחה על חסדי ה’. אפיל

   עלֵי רַחְמיו תחנוני. בקראי לעמו ברכו ה'

יוצר    🔗

ידידַי במר לבי. יום יום לאב אבי. אזעק חמס אֹיבי. אשר מול כאֵב עצבי.

   יביט ויראה בי. אם יש מכאוב כמכאובי

הכי עת געלני. צור אשר הבהילני. וגם הכשילני. וחץ אשר כלני. בכליותי הביא.

   אם יש

ובעת אֲקַו נחת. לי באף המון נַחַת. ערך לי משלחת. ולפני מָנַחַת. באתי בתוך פחת.

   וידו אבן בי. אם יש

דדן ובני נביות. בנוי לתלפיות. ומורש פריץ חיות. שם נקבצו דיות.

   וְיַהֵל שם ערבי אם יש

האל ישועתי. הקשב לשועתי. ומחֵה בדמעתי. חטאי ורשעתי. וריבה את ריבי. פזורי נהר גוזן בשמך

אופן    🔗

פזורי נהר גוזן בשמך ירננו ואובדי ספרד שם קדשך ישננו

אשר עֻלך נֹשאים כְנֹשְאֵי חֲלִי כָתֶם ושרים עלי ציון במרה יקוננו

רְצֵה נא בְבָנֶיהָ רוצים את אבניה וחֹן על עֳפריה יחוננו

גואל גאל גולים לימי פדות חוכים ובהר מרום קדשך גאולים יְקַננו

קדוש לך ישאו קולם כקול חיות עֹמדים ברום עולם קדֻשה ירננו

אהבה    🔗

שדי שוֹבְבָה חולת אהבה הומה לרגעים על דת כתבה

יום רחק ידידה נפשה מאנה הנחם, וידה על ראש נתנה וביד מעבידה

דומה שכנה על כי שובבה עיני דאבה ובצורי רגעים ביתה חצבה

צועקת והומה מיד לוחצים כי משמע ודומה אותה קולסים גם גדר וחומה

יחד פורצים איך לא עֻזבה פתאום עזבה בין שִנֵי רשעים לוהטים שֹכבה

חזיונה כתבה ומה נחתמה רעיונה לבבה למאד נפעמה כל יושבי סביבה

ילחמו בה על כי כוכבה פתאום עזבה בין זרע מרעים בדד ישבה

קֹראה ממצרים למה תיראי על כנפי נשרים עוד תנשאי הן אשת נעורים

לי עוד תקראי רעיה נעצבה אותה אֹהֲבָה כי על כל פשעים תכסה אהבה

גאולה    🔗

      יואל–עוד להביא אֵל הגואל–לישראל

אסורים – סגורים – בְחוֹרים מכורים – סר עדן וצִלָם בגלות – בשפלות – וגלות

      וקלות – יתנו קולם והֹלמם – הדִמָם – זְעמם השְמם – שממות עולם

      והִנוֹ – בהונו – גאונו רצונו – יעשה וישלם וחֹבֵר – חֶבֶר וחֹבֵר

      ודֹבֵר – שוא ואוב שואל ולא קסם בישראל

בְּזוּיִם – בחיים – זרויים באיים – אין לאל ידם הליצום – הפיצום – הקיצום

      הריצום – כל בני אדם וריקים – משחקים ושֹרקים וחֹרקים – שן

      ביום אידם בְשוּרם – אבירם – ושברם וצורם – סוף והוא עֵדָם

      וכל זר – ואכזר – מאֻזר ונעזר – הוא ורד עם אל ואין עוזר לישראל

רעוצים – רצוצים – להוציא מחוצים – תארם קָדר אֲכָלָם – והגלם – וכִלם

      ובִלם – בן אדום וקדר רְמָסָם – רפסם – ועִשם ועֹשם – בעדם גדר

      וחִנם – נתנם – ועִנם ושִנם – מבלי הדר והמם – ושִמם – מקומם

      לשומם – זך כמתגאל היתה זאת לישראל

מרודים – טרודים – שדודים נדודים – לך יִחֵלוּ וְעָנְיָם – ושִבים – ובִכים

      בלֶחים – שוּר ויצהלו תְחָנֵם – וְתַעְנם – ותִבנם ותקנם – לך ונגאלו

      יעירון – ישירון – ישורון ויפרוּן – אחרי גלו כבודך – והודך – וסודך

      יסודך – שב לההראל ונקרא שמו בישראל

 

לשבת איכה    🔗

רשׁות    🔗

נטה בי אלֵי צֹען       וים סוף והר חֹרֵב       ואכסוף אלי       שילה ואל תל דביר חרב

ואלך עדי מסע       ארון הברית עד כי       אלחך עפר קברו       אשר מדבש ערב

ואראה נְוֵה נאוָה       אשר שכחה קִנה       וגֹרשו בני יונה       ושכנו בני עורב

על זאת מאד נפשי       דוה ונכאבה       כי שב בחטאתי       בֹקר לעת ערב

לבבי מאד יִכְלֶה       ויכסֹף להר המֹר       כאשר תְאַו לשכון       נפש בתוך קרב

מחרך    🔗

צורי ומלכי בין גוי מחלל קדשי    אזעק במר כי    שבעה ברעות נפשי

שדדו מעונַי. צרַי ועלי קמו. הרגו המוני.    יום בו נאותי שממו.    אך בין מעני.

מעי לציון יהמו.    ולבית ה' גיסה² לתאבה נפשי.    מרום ונורא.    חוסָה וְקַנֵא לִשְמָךְ.

לשכון מהרה. בצבי ארצות נֹעֲמָךְ.    ושפוט בעברה צרַי וְנַהֵל עַמֵךּ.    אך בשבי

רַ – בַת שבעה לה נפשי.    לִשְמֵי זבולִי.    אשא בכל עת עינַי.    אודה לאֵֵלִי.

ואהללוֹ בִרנני. עֻזי וחילי מאביד ומשמיד מוני. צור מִקְרָב לי. פָדָה בשלום נפשי.

נשמת    🔗

נשמת שארית עמך מקוננים בזה החדש שנה בשנה. במר יבכיון על חרבן יפה

   נוף קריה נאמנה. העיר רבתי עם היתה כאלמנה

לחוצים השדודים פעם ושניה. במר יבכיון בלב הומה ונפש הומיה.

   בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה

מְעֻנים השדודים ביד קדר ומגדיאל. במר יבכיון וצועקים במרה על שוד

   אריאל. השליך משמים ארץ תפארת ישראל

המוניך הפזורים בארצות שבים במר יבכיון ויודו שמך על טוב ועל רע

   אל חי וקים. ואומרים ואלו פינו מלא שירה כים

קדישׁ    🔗

יום תשעה לחדש אב הודי מדביר נגרש בא גוי מר על עיר קדשי אותו להרוג

קִדֵש נלכדתי בפח אויב. הייתי למס עובד. נמכרתי לפי חרב. מגוי עד מאד כבד.

נשכחתי כמת מלב. הייתי כלי אובד איך בי נפשי לא תדאב. ולבבי כים נגרש.

יום נפל כלול ראשי. יום חרב מקום מקדש. כבדוּ עד מאד צִירַי כלו בבכי עיני.

מקול גת בבחורי. דרכוּ צללו אזני. נדחפים ביד צרי. הלכו בשבי בני

איך בי נפשי לא תדאב. או איך מנהי תחרש, שֻלח יד במקדשי. וּנְוַת אל בעֹז נדש

עד מתי אהי יושב. תוך מאסר בני עולה. לבו רע ואין חושב. עִמי לעשות אָלָה.

שבית עדרך הָשֵב. עליו צו המון חמלה רופא רחמן נכאב. לבב מֵחֳלִי נגרש.

לשמך תאמר נפשי. יתגדל ויתקדש

יוצר    🔗

אבכה ביום צאתי. מתוך הֲדַר³ ביתי. סַפְתִי ונספיתי אוי לי כי נדמיתי

לקחו מתי ריבי. כל מחמד טוּבִי. אכן על חוֹבִי. כי רב וְעָנָה בי. חַלְתִי וְנֵחְלֵיתִי

וָאֶסְפְקָה כַפִי. על שממות סִפִי. וכוכבי נשפי. חשכו עלי אכִפי. צמתי ונעניתי

יֵאות בְכִי אלַי הֵיכְלַי. אך על ספוד אילי. מר אזעקה אולי.

אשאל ונעניתי. אוי לי כי נדמיתי

אופן    🔗

יושב מַשְמִים לילו ויומו לחרבן בית אל ומקדש הדומו

ולצבי ארצות. זר יְרָשָהוּ. ולעם קדושו. הורישהו ובגדי קדרות. הלבישהו. ולא יכירנו עוד מקומו

שָׂם תפארתו. אלהי לשמה. וארץ שבתו. אחריו שממה. ובית משמרתו לבִזה ושמה. והוציא ה' את כלי זעמו

פרי חטאתו. האכילהו. ובעון בצעו. הבהילהו. ובכיה לדורות. הנחילהו. ועֹל על שכמו נתן שכמו. בנים סובלים. עֹל מכאובם. לאל ישאו. עינם ולבם. אולי יכפר. פשעם וחובם. וכאופנים יזמרו לשמו. ברוך כבוד ה' ממקומו

מאורה    🔗

      על־מה גֵרֵש מנאץ עַלְמָה מֵעיר ה' שמה

ירדוף – אריה צביאת ארמון. יהדוף – עֹפֶר בחיקה אָמוֹן. יחלוף – רַקה כפלח

   רמון. שַמָה – נתן דבירה שַמָה. וַיֵרְדְ בגלל אשמה

צָדוּ – צְעָדֶיה מִלֶכֶת. עדוּ – עֶדְיָה לעיר ממלכת. צדו – כארי לעיר מהפכת.

   דומה – ישבה בערי דומה. ובפי אריות שוּמה

חָרַש –חורש ברמותיה. שֵרַש – נֹעם נטישותיה. ירש – את כל גבולותיה.

   רמה – ידו בקשת רָמָה. את לב צביה הומה

קָצַר – את שִבֳלי חמדתה. בצר – את ענבי תקותה. עצר – את רחמי תאותה.

   קמה – על מי מנוחות קמה. כלה באף ונקמה

על ספר תורה    🔗

אקונן במרה בצום ועצרה על התורה ועל הנביאים

נְבָרִים קדושים. זקנים ישישים. אנשים ונשים. במסגר מביאים

ירד הדורם. וחשך מאורם. וארצות מגורם. אותם מקיאים

עזובים לחֹרב. מטים לחרב. בקר וערב. בפיות לבאים.

מסורם בִידֵי. נוגש ורודה. ורחק פודה. וגברו משנאים

נתוצי חומה. טרודים בחֵמה. לקצוי אדמה. ואל גיא שבאים.

ושדדו נויהם. למול עיניהם. וכל קניניהם. בתים מלאים

אחוזים בְיָקְשָם. לכודים במוקשם. וישחטום שם. כעדרי טלאים.

לחוצים בדלות, אֲמֵלִים בשפלות. כלם בגלות. יהגו נכאים

בנים אהובים. בחוצות סחובים. ואבות כֹאבים. במותם רואים.

נעימים כשחר. עורם שָחַר. ומתו אחר. ממותי חלאים

ימותם ספו. ידיהם רפו. יום נִגָפו. לפני טמאים.

וכשלו רגלֵי. שבוי וגולה. במדבר מלא. פגרי רפאים

סר צל הודם. ושפל כבודם. והלכו באידם. רעבים צמאים.

פניהם נחרו. ויתנכרו. בחיים נקברו. ירדו פלאים

סמוך נפילתם. צור עזרתם. האר אפלתם (?). יוצר ברואים שעה שועתם.

מקום מנחתם. ודם חטאתם. כחלב מריאים. נחה עמֶך. יה כנאֻמְך. למקדש הדומך.

ישובון פדואים. אשרי אמונים. ביה מאמינים. ואשרי בנים. עַם אל קרואים

(עמנואל בן יוסף)

 

לליל תשעה באב    🔗

אקונן במר נפשי. אֲיִֵלִיל ואהימה. ושאון נהי נהיה. אשא וארימה.

בזמן תלאותי. רבו וצרותי. אתן מקור דמעה. עיני ואזרימה

רֹגז בנות ציון. עת אזכרה, איכה. היו לקלס וּלְ – – בִזָה ולכלמה.

המו בחִיל מעי. עלי, ותשתוחח נפשי ועל זאת אֶת – עַנֶה ואשלימה

מיום ליום אשא קינה, אבל אשמור, את מועדיה מִ – ־ ־ימים ימימה (הראב"ע)

זכור ה’    ליהודה ואפרים. אשר שפך צר דמם כמים סביבות ירושלים

זכור ה’    לשמנים אלף אצילים. אשר ברחו והלכו לישמעאלים. ועת ראום תקעו למו אהלים. עם מאכל ונפוחים הנבלים. ובצמא הכוס מבלי מים

זכור ה’    לעשרה הישישים. אשר נפלו בידי אדנים קשים. לחרב וללהבת אִשים. והפשיטום כמו אילים ותישים. על קדושת שם שוכן שמים

זכור ה’    לאבות ופרחים. אשר הרג נבוזראדן רב טבחים. בדם כהן המקריב הזבחים. וגם צדם כצפרים אל פחים. לזכר זאת תצלנה אזנים

זכור ה’    לאלמנה הצנועה, אשר הרגו את בניה שבעה. בני עולה וגם מלכות הרשעה. והיא עצמה נפחה נפשה ושקעה ועל אלה כהו כל עינים

Editum    🔗

מדי שנה בשנה    קינה בליל זה מזומנה    כי קריה נאמנה    בו היתה כאלמנה

בליל זה מכל לילות    קינה בכל מקהלות    ובו שתו תרעלות    דרכי ציון אבלות

ליל בו אירע נוֹפֶל    למגדל בחן ואופל      ושועַי ישבו בשפל    יקחהו אפל

ליל צור בו פקד קצפו    ושלח בי אש רשפו    והושת שברי לספוא    יחשכו כוכבי נשפו

אני הגבר אֻמַל    לראות יגון ועמל       מדי שנה בשנהבליל זה רשעי גמל    בלע ה' ולא חמל

בו אבכה ואהימה    ובו פני ארעימה       מדי שנה בשנהנהי נהיה ארימה    מימים ימימה

 

ליום תשעה באב    🔗

איך מקדשי ברוב כחשי נחרב פעמים איך נהפך ובו שֻפך דם בני כמים

אַל דֳמִי לנקום דמי צור שוכן שמים זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים

יאבד יום אשר איום החריב בו עיר קדשי והלבנה עב עננה תשכָן בו, גם שמשי

יום אופל כמו עופל צר על גבי חורשי עת אזכור כמו שכור תשוח בי נפשי. יום ראשי למקדשי. נפרע משמים

יום צרה    וגם עברה    ותוכחה ונאצה    יום אכזר בו נגזר כלה וגם נחרצה

יום זעם    בו הועם    עור עיני ונצה    יום שמצה אשר מצא עוני בו כפלים

יום נמסר    קהל מוסר    לאבד ולכליון    יום שת אל ישראל לקלס ולבזיון

יום עולל    מתגולל    בצמא ובציון    יום נענה ולא פנה אב אל בן מרפיון יום עליון בהר ציון. החשיך אור צהרים

יום יצא במועצה חצי העיר בגולה    יום מודמע ובו נשמע קול כמבכירה חולה

ואויבת משובבת נתנה עלי בקולה    יום אויה ומאפליה גדול כיום מצרים

אֱיָלוּתִי בגלותי לך נשאתי עיני    אל נקמות חגור המות והשב נקם לשכני

הפוך כסדום ארץ אדום מחריבי ארמוני    תרדף באף ותשמידם מתחת שמי ה':

זכור חרפת וגִדופת עמונים ומואבים    יום אמרם בהיכל רם בראותם הכרובים

הלא אמרתם לא עֲבַדְתֶם לבד רוכב על עבים עָם נקלֶה הלא אלה אלהיכם נצבים.

      דוממתי ונאלמתי ולא נשאתי פני

דל הדר בני קדר אשר שמוני לשמץ    יום ברחי בצר רוחי מכף מעול וחומץ

ומיזרעאל לישמעאל נדדתי בלי אֹמץ ונתנו ראש בברותי רוש וישקוני חמץ.

      והשחיתו והמיתו שמנים אלף כהני

הלמוני הממוני קיסר ואספסיאנוס    הדימוני השימוני טיטוס ואדרינוס

הדפוני רדפוני ואבד מני מנוס הפיצוני הריצוני עד אין נפוצַי לכנוס.

      בלעוני ולעוני ומלאו כרסם עדני

שבי עניה צופיה יש תקוה לאחריתך רִחַמתי    ונִחמתי בשמעי קול צעקתך

תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך הנני קם ביום נקם ולקחתי נקמתך ושטניך

      ומוניך אז יאבדו מפני

ספדי והלילי תורת יקותיאל. והמי כנהמת ים והוחילי בהואל. כי באו אכזרים על

      מקדש אריאל. גדע בחרי אף כל קרן ישראל

שאי עדתי קינה על חרבן היכלך. אשר נתנו אויבים אש בבית הלולך. וחללו

      מקדשך עטרת ישראל

צאי מהיכלך פשוטה מבגדיך. ושאי קינה מרה והסירי עדייך. ושבי בעפר על גולת  אריאל

 

תחנה אחר נפילת אפים    🔗

      ה' אלהי ישראל שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך

י"י דרכי חמה ושבילי לבנה ברקיע הופענו

וּמולדות ירחים ותקופות קבענו

ירח גאולתנו לא מצאנו ולא ידענו.

דהמנו מחשבונינו וחרפה ובוז שבענו

בושנו כי צופינו נשאו קול מבשר ולא שמענו.

נמשכה מאד תוחלתנו ומהוחיל מאד יגענו

ירדנו מטה מטה ומבטן שאול שוענו.

המון לאומים שטפונו ובשאון ימים טבענו

ולא מצאנו מנוח ומרגוע לא רגענו.

דִמִינו נשביר ישועה והנה בגלות שקענו

הן כל מחשבותינו חשבנו וחשבון הקץ לא פגענו עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו.

 

סליחות ללילי אשמורות    🔗

פזמון    🔗

באנו בבכי ובתחנונים. להודות על רוב עֲוֹנים. כי לך אל הצדקה ולנו בושת הפנים.

מרוב אימה. הן באדמה. שערי דמעה לא נגעלו. כל לב נטמא. נדמה נטמה. אבירי לב אשתוללו. הרף מאף ועזוב חמה ונחם נַפְשות אביונים. אב רחמן מרבה לסלוח.

תהיה אזנך קשבת. נאקת עם ידכה ישוח. תוך היכל קדשך נִצבת. וישטחו שם שטוח. יחד לב אבות עם בנים. לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים. מה נתאונן – נצטדק, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך כי ימינך פשוטה לקבל שבים. לך חנוֹת לך רחמים. יושב בסתר מרומים. גמול חסד עשה צדקה. לעם סובל עֹל קמים. אבינו מחול לנו. סלח עונות ואשמים כי גרים אנחנו לפניך ותושבים. כי ימינך פשוטה לקבל שבים. שבים אליך בכל לב שועתם תקבל ברחמיך, ברחמיך הרבים באנו לפניך, כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, דלתיך דפקנו רחום וחנון, אל תשיבנו ריקם מלפניך, מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו כי אתה שומע תפלה. שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו, יבאו אליך הרוחות וכל הנשמה. הנשמה לך והגוף פעלך. חוסה על עמלך. הנשמה לך והגוף פעלך, צור אשר אין דומה לך חוסה על עמלך.

תוכחה    🔗

יחידתי התבונני ולשוא אל תתאונני    הלא לעֹצם    משובתך אַתְּ שאי כלמתך

צעקי לראש אשמורות לנותן בלילה זמירות ולבך… להשאיל אולי תוכלי הועיל

חזֵה כי רמיתני    והכרע הכרעתני    ועל רוב משובותיך    עצמו חטאתיך

קול תרים בתשואות    לבי ועיני תלואות    תמצא, ואם הִתְעַבְתָּ    מה לך כי נזעקת

הן יצרך ותאותך    מושלים בך לדעתך    ואיך רודפי תאותם    יבינו לאחריתם

קראתיך יה צורי    להעלות ארוכה לצירי    ואני ברוב חסדך    אל תט באף עבדך

טבעתי בטיט אויבי ורבו היום מריבי ירדו שאול כל שׂטנַי לתת נקמת ה'

נא הקשב תפלתי    ואל תדין יחידתי כפעלה,    וכרוב חסדך    חוסה על עמלך

הנשמה לך וכו'

 

סליחות לליל ראשון של ראש השנה    🔗

לך תעטוף תהלה ושארית סגלה. בלב נשבר ונדכה. מפחדך מְמֻלָא. יגדל נא כחך. בתת שיחה מעֻלה. לך ה' הגדֻלה. לך רֻבֵי חסדים. ולנו רֹב מרדים הננו לפניך. חרדים ברֹב פחדים. התעשת למֻקָף. ראש מכל צדדים. והעבר חטאתו. עלומה ומגֻלה לך גלוי וצפוי. כי פסו אמונים. כלו סג ונאלח. מְלֵא חובים צפונים. אב רחמן רחם. על עגומים עגונים. ושוב מחרון אפך. ואל תעש כלה לך נפשי בכפי. תַתִי מפחדך. לך תעטֹף רוחי. לנכחך ונגדך. אם תאסוף בדינך. ואם תחיה בחסדך. נא אל תט באף בן אמתך ועבדך ואל תוסף ליסרה בכל חלי ומחלה.

 

מקדמה למשפטים    🔗

אכה כפי. על רֹב אכפי. איך לי תקריב. ותגיש לריב. ואותי תביא במשפט

נוחל סרעף. וכָלָה עפעף. נבהל רעיון. בקראי חזיון. וקרבתי אליכם למשפט

יום בא נושה. בְמוֹ דין קשה. יצורים ירעיש. ואותם יגיש. לעשות בהם משפט

שׁדי מורה. לשלש עשרה. שקול נא פשע. במאזני ישע. ואל תבא במשפט

לכן תחמול. וחסד תגמול. למען יצדק. מאבק דק. המתעבים משפט

מאנוש נָמֵס. יהלוך תֶמֶס. מיום נוצֵר. עַוְלָה קצֵר. והשיג בשער משפט

הננו נְצַפֶה. חסד כְלַפֵי. הכי מהרת. ולנו הזהרת. כי ה' אוהב משפט

יערב שיחי ותקח. הגיונַי. ותשעֶה כקרבן מרֻקח חץ רננַי. ולבי מצעק לֻקח. ממעונַי. הט אזנך ופקח. עיניך

ועד אן אדונים קשים. יְעַנוני. ועל דת אלהים קדושים. שְנֵאוני. ואויבות מצודדות נפשים. הפיצוני. וצרים יתיעצו על. צפוניך

סגורים בבתי כלאים. בְשִבְיֵהֶם. חמת צר ומצוֹק מלאים בְמִרְיֵהֶם. לעיני כבודך תלואים. בחייהם. צועקים למה נמות לעיניך

פַנֵה דרך עקֻבה. גוי קדוש. והיא תהיה לך סבה. ולא תבוש. כי כעשן מארֻבה. פרה רוש. שוב כי כשלת בַ ־ ־ ־ עֲוֹנך קצרה לשוני לספר. תהלתך.

דברים לקחה לכפר. על עדתך. למען תרחם ותפר. את חמתך. ולמען אמצא חן. בעיניך

ימותי ומדת שני. לבבי יחד מחוללו. ואקרא שמו בטוב מעיני. בתוך עם קרובו וחבלו. אלהי משפט ה'. אשרי כל חוכי לו.

עם אשר שמך קורא. שַוְעוֹ כיום תִשַע. ומהר לפניו הקרֵה. מבשר צדיק ונושע. ורוח חן יֵעָרה. ממרומך ונשתעשע בדתך ונאמר אשרי העם שככה לו

קומה ה' אל נְשָא. יד ואל תשכח ענוים. וחמול ורחם וחוסה. על עם כבודך מקוים. מִבַיִת ומחוצה. ימינך לקבל שבים. כי חסד רם ונשא יעשה למחכה לו

ביתך גאל עליון. ולאור שים מַחְשַכִּי. כפלגי מים בציון. שלח נין ישי מלכי. ושוב ־ ־ ־ גיא חזיון. ויראו עינינו כי בחר ה' בציון. אוה למושב לו

מקדמה למלכיות    🔗

אלהים אודה שמך. ואספר תעצומיך. תהלה לדוד ארוממך אלהי המלך וכו' וכו' בעד כֹפר לרשעי וחטאתי אגדיל בכיי וצעקתי ומפיל אני תחנתי לפני המלך מפיל אני תחנתי לפני המלך. אזן הַטֵה משמי מרומך. לשמוע אל תפלת עבדך ועמך. הבאים להודות את שמך. ארוממך אלהי המלך (אברהם)

אל בית המלך לבא נקראתי רעדה אחזתני כי פה המריתי ה' שמעתי שמעך יראתי (אברהם)

(פזמון נמצא גם במחזור והראן)

אנא הִנָשֵא להעיר פלאות. וחטא בן הֱיֵה נושא ומוחה שגיאות. בנשף הַכֶסֶא. בא לְהֵרָאוֹת. להשתחות למלך ה' צבאות

מחמדֵי תשואות. בליל זה ירימון. ולראש אשמורות. להודות יקומון. ומאמרים בשירות. בפיהם ישימון. כי נשכחו הצרות וכל התלאות

שׁחורה ־ ־ ־ ונאוה. שזופת חרס. אסירת התקוה. לעיר ההרס. גרסה מִתַאוה. נפשה גרס. וכל היום דוה. ויורדת פלאות

העלֵה בן לרומה. ושואל סוחר. ובת ברה כחמה בחיק איש אחר. עורה ויום נקמה. אל נא תאחר. קום כאיש מלחמה. להעיר קנאות יום קומך לריב ולדין עמים. לבי בי יחרד. ועליו אימים. ברחמים שפטני. חוקר כל עלומים מלכותך מלכות כל עולמים.

להשיב אין לי פה. כי נסכלתי. ותמיד בשרירות. לב הלכתי. ולכן ממעשי פרי אכלתי. ובעניי כמעט. קט אבדתי. לזאת יחם לבי כגחלי רתמים

ומחרון אפך. אנא אני בא. כי פשעי עומדים. נגדי כצבא. אם יחדו למש–פט נקרבה. בפני יקומו. כאלפי רבבה. ומכמורת לי. יפרשו וחרמים

יכבשו רחמיך. את כעסך. ויודוך ה'. כל מעשיך. ואֹמַר בְהִסָֽתְרִי. בצל מחסך. כי חבלים נפלו. לי בנעימים

חרדים מדינך. אלהי עולם. זכות אבותם תזכור. אשר מעולם. קרבה וגאלֵם. כימי אלהי עולם. וידעו הרשעים. ושלוי עולם. כי אתה מפר מחשבות ערומים

מחסי לשחר פניך קמתי (137) מרוּם מעלתו ומעל כס זבולו (שניהם כתובים בסליחות והראן)

אבות עם בניהם. באים בליל קדשם. ורצון קוניהם. שואלים ביום נָפְשָם. אולי שוטניהם. יחזו עת חָפְשָם. מלכם לפניהם וה' בראשם

יושב בשחקים. ורם על כל נעלה. פְדֵה עניים עשוקים. בחונים בגולה. ואם בְמִרְיָם נמקים. וחטאתם גדולה. ואויבים המציקים. עשֵה בם פלילה ומארץ גזעם גזוֹר גזעם ושרשם

צדקתך תגלה. ומרוּם הופיעה. ועם עני ונקלה. בטובך השביעה. וימיו בְטוב תְבַלה. וּמֵעֲמַל הַרגיעה. ומשאלו תמלא. ואותו הושיעה. סלח לעם אלה אשר חטא ואשָם

חנון אשר גאה על כל ממלכה. לדלה נהלאה. פתח דרכי ארוכה שמתה כלואה. בבור גלות נמוכה. ושנה הבאה. תהא שנת ברכה. ועם יודעי תרועה מחה מִרְים וכחשם

קרא דרור לשבויים. וישעך הראֵמוֹ. וקרב קץ פדויים ורצון תעטרמו. וחיש מִשְמֵי נטויים. להסך עלימו. ובספר חיים, ברחמים כתבֵמו והחיימו ושמחת עולם על ראשם.

 

מקדמה לזכרונות    🔗

שׁוחר טוב יבקש רצון מאל על שׁם כבודו נמצא באין תחת ומעל שוב ישוב אליו ושק ישים על שתי כתפיו לזכרון

לַכו ונשובה אל אל יוצר רום ונשיה לשמו נְתַנֶה שיר ושבח והודיה ליל זה נריע לו והיה לבני ישראל לזכרון

מלך המלכות שלך היא מאז אמרת יהי אור וִיהי מחה פשעי וקבל תקיעתי כי היא מנחת זכרון

הכון לקראת אלהיך ישראל ותמצא פדיום הסירו רוע מעלליכם יאמר איום הזכו רחצו והיה היום הזה לכם לזכרון

אזכירה קצת נוראות במחקרי הלב נראות ויותר מהמה נפלאות מי ימלל גבורות ה'

בינותי בבנין תבניתי לראות מה אחריתי והנה חמר ראשיתי ונחה עליו רוח ה'

רוחי מכל נכבדת ויסורו בלב עומדת ואשו תמיד יוקדת כי באש ה'

הנה יודע אני כי בצלם אלהים בראני ועל ארבעה ראשים נשאני נושאי כלי ה'

מִלֵא קרבי גדודים ויפקד עליהם פקידים מהם נגידים ומהם עבדים עושה כלם ה'

בקרבי עֵדַי נאמנַי ומחוץ יענו בפני ואיך אמאס ועיני המה ראו מעשי ה'

נטע לי אזן והאזנתי ומלין בה בחנתי עָדֶיהָ עת התבוננתי שמעתי בקול ה'

על כל מראה אהודנו ובכל שמע אכבדנו ונשמת שדי⁴ תעבדנו והריחו ביראת ה'

זה אלי וארוממהו ובכל טעם הכי אטעמהו ואין במה אקדמהו על כל הטובה אשר עשה ה'

רבו חסדיו עמדי ותכון להמיש ידי ולכן אני בעודי אפרוש כפי אל ה'

הֵחֵל בחכמה וַיְכַלֶה וצֹרֶךְ הכל מִלֵא מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה'

אלהי תהלתי מאין בראתני ולהמית תאותי בעולם החייתני אדאג מחטאתי זה למשפט קראתני אלי זכור נא כי כחֹמר עשיתני

מה בצע בדמי אם יחרה אפך ומה יועיל בְמותי אם יעלה קצפך ומה אני עת יסער עלי ים זעמך הטוב לך כי תמאס יגיע כפיך פחד העטיתני וזעם מִלאתני

שׁדי צמאה נפשי וכמה לך בשרי כי רדפתי שרירות לבי וחפץ יצרי מה מתוק מדבש מצאתיו והוא עז מארי גדר דרכי שבילי והבאישני ליוצרי אתה יצרי עכרתני ולריק פתיתני

הינצל אנוש בעֹשר מיד מות, וקנין וישיב היום המר בחץ וחנית ושרין יום לא ימצא אֹמר בחכו ובפיו ענין יום יעמוד לחשבון והוא העד וְהַדַין כי שפטתני ובצדק עניתני רחום אשר על חטאי ועוני לא גמל הבט כי אנוש בתבל לכעס יֻלד ועמל וכי הוא כחציר גגות אשר לא צץ ולא גמל יבש כעשב השדה כציץ יצא וימל ובַשֵר כי רציתני ומיד שאול פדיתני

יזכר ביום זה ברית שלשת איתני צדק להליץ בעד פלטת אביוני חסדך קדושי אשיר במיטב הגיוני חסדי ה' אזכיר תהלות ה'

את צדקת האזרח ואת יושר מעבדיו בליל זה יזכור לצאצאי ילדיו גאים אז יכירו

כי פקד ה' את עבדיו ויזכור להם בריתו וינחם כרב חסדיו ואז יאמרו בגוים הגדיל ה'

דְבַר בחור הנעקד במאמרך תזכרנו היות לאות ולמשמרת לדור ודור תשמרנו

ואת ניבך הֶחָקוק תראה ותבארנו כי מדי דברי בו זכור אזכרנו וייראו ממערב את שם ה'

זכור נא ברית איש תם אשר תורתך אִוָה חֵטא זרעו מחה היום ואל תזכור את אשר העוה טהור אמרתך מדור אל דור חִוָה זכר לעולם בריתו דבר צוה כי לא עזבת דורשיך ה' –

אנא אזון נא שוענו ומחה כעב פשעינו עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך זכרנו ה' ברצון עמך

נוראותיך גַלֵה בגיא חזיון אל מסתתר בשפריר חביון וחלץ עם דל ואביון משאון קמיך זכרנו

יום יום לבי כים יהמה בראותי שלום צר ורמֶה ואני זה כמה נשאתי אימיך, זכרנו

דַכֵּה צר ואויב כלנו והפר כעסך עמנו אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך

וזכור ברית שלשת האיתנים וחסדי דוד הנאמנים ועל עם לפניך מתחננים השקיפה ממעון קדשך

יה לשועת עמך הֵעָתֵר ואסיריך מבור הַתֵּר כגודל זרועך בני תמותה הותר באים היום לרוממך

דברך הקם לעם הנחלם וזכור למו ברית עולם ואל ישֹב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך

חברת אמוניך בשמך יגילון זדים ועריצים מגערתך יחילון קוראיך בשלום יובלון לבית קדשך ותפארתך

מקדמה לשׁופרות    🔗

קחו עמכם דברים ושובו אל אל נערץ ברום זבולו קרוב ה' לנשברי לב המחכים

   פעלו קדוש ישראל וגואלו הללוהו כרֹב גדלו הללוהו בתקע שופר

רוממו ה' אלהינו וקדש ידיכם שאו רחם ירחם עגומים רָאֹה כנשוא נס

   עמים תראו ובתקוע שופר

טהר לבך עם קדוש בכשרון טהור עינים משאל ושִׂברון טוב ה' לקוויו קרא

   בגרון אל תחשוך בשופר

יקיים צור לעם לישעו כָֽמְהו יושר אמריו אשר גבהו ישראל נושע בה'

   והיה ביום ההוא יתקע בשופר

במהרה תבשר לאום צולעה בשורות פדיום ומשמיע ישועה עלה אלהים בתרועה

   ה' בקול שופר

אל שוכן ברום מעונַי שבחוהו והדרוהו המוני הריעו לפני המלך ה'

   בחצוצרות וקול שופר

נאור ממנו יצורים ירהו בעשותו נוראות כי נורא הוא לעמו והיה ביום ההוא

   יתקע בשופר

יחד עמך להר הזתים לעלות ילכו במאמרך המולות המולות וכל העם רואים את

   הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר

שְׁעֵה קריאת עם בצלך יתלונן אולי ה' צבאות יחנן ותפליא פלא בקולות וברקים

   וענן כבד על ההר וקול שופר

לעָבדו כהיום ידיכם מַלאו ובבוא עת פדותכם על כל תתנשאו כנשוא נס הרים

   תראו וכתקוע שופר

מפחדך רגזו מתי תבל בַשֵר עֹל קמים סובל והיה במשוך בקרן היובל

   כשמעכם את קול השופר

העלו תודה לאל ושירו לו וספרו גבורותיו וזמרו לו הללוהו ברב גדלו

   הללוהו בתקע שופר

חנון יחנן לקול צעקתכם ושוב ישיב כמאז את שבותכם ה' צבאות יגן עליכם

   בתרועה וקול שופר

יודעי תרועה בליל זה להושיעם קומה ומֵרְעָה הלוך להרגיעם בקראם בחין שועם

   אשרי העם יודעי תרועה

מאז מלך אתה לכל נוצר והיום כגר הלך וידך לא תקצר וכן סחוב והשלך

   בחיק אויב ויד צר אשר לבם הולך אחרי בצעם

שותה קֻבַעת. כוס החמה אל נא יהי נבעת. כי זרוע רמה חשוף וישועת. חֵל לך

   תהי וחומה ואז תשכיל ודעת. לנפשך ינעם

הודע ה'. יד עֻזך הודע ואת כל שֹנאי, בקוץ מכאיב הודע וקהל נאמני.

   משחת תפרע לחיים ונודע. בגוים זרעם

משמר הציבו. לערוך שועה ושירים הקריבו. להשיב רעה ושובו והשיבו. מעל

   רשעה בליל זה היטיבו. נגן בתרועה

שים דמעה לחם. יומם וליל כי צר הִלָחֵם. ועמד ופִלֵל אולי צור ירחם. אשר כל

   מחולל וישוב וינחם. על הרעה

האבד מאבידים. והפץ מפרצים והשקף לגן נרדים. לכלות קוצים והבער לפידים.

   ואש ניצוצים וקש יהיו זדים. ועושי רשעה

 

תקון ליל שׁני מקדמה למשׁפטים    🔗

יחיד לבקש רצונך עמדתי ובצל כנפיך לשבת חמדתי ובשם קדשך בצוקי התעודדתי כי אזכרה מקדם פלאך צדק ומשפט מכון כסאך

ואותך תמיד לנגדי שויתי ומשכן כבודך לשבת אויתי ולהמון רחמיך קויתי ביום צרתי אקראך

סברי ומשעני מחסי בך נפשי חכתה ליום שובך ה' אלהי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך

פערתי פי למלקוש חמלתך כשל כחי נשוא אימתך השב נקם לצרי ושפוך חמתך על אויביך ועל שנאיך

בַּזֵר אויב כליותי יְפַלַח ולבי מִכּוּר פשעיו תְשַלַח כי אתה ה' טוב וסלח ורב חסד לכל קֹראיך

נאור הַיְשֵר לפני ארחות שבילך ותעביר את עוני בעמדי למולך רחום וחנון בקראי לך קרוב לשועי אמצאך

שונא שלום נפשי יבקש יבֹז יגיעי וחילי יְנַקֵש כִחש בשמך וישר יְעַקֵש לא – עם בלא – אל יקניאך

ולך ה' הוחלתי על כן בשביי לא זחלתי ודברי תנחומיך יחלתי שלח⁵ נא אלי על ידי נביאך

לבי יחיל בקרבי אם נחליתי ברֹב כאבי ועצבי בְטַח בְאֵלִי צורי ומשגבי ישלח דברו וירפאך

יהי נעם. אל כל עם. דלתי רחמיו דֹפקים. יפתחם. צור מְרַחֵם. וישמע קול נאנקים. ועשוקים. מְעֻשקים. יציל ויאמרו רחוקים. עושה צדקות ה': ומשפטים לכל עשוקים

ויופיע. להודיע. פעולים כי הוא פעלם. וכי קרואים. הברואים. ליום המשפט כלם. יום רעדה. יום חרדה. יום דין בו הרת עולם. ואין מֻכסים המעשים. מִצֹפֶה כל נעלם: הֲיִבָצֵר. מיוצר יצורים כל מפעלם. מְתֵי מַעַל אינם על. גורל הצדיקים.

סמוך דַלים. נחשלים. למשפטיך עמדו. אל אמונה. כפר נא. לִזְדונִים אשר זדו יהי רצון. בעת רצון. לפניך יִפָֽקְדו.

שֶתְּחָנֵם. עת תמנם. צאנך שלא יאבדו. רעֵה בשבטך. שאר שבטך. ועודדם ויתעודדו. ובנאדך וספרתך שים דמעת העשוקים.

פּדות תשלח. טוב וסלח. ביום דין ממושבך. חֵטְא הַלְבֵן. ואשרי בן. אדם יתאמץ בך. זכור עדתך. בני בריתך. עליהם תעביר טובך. ואור קֵדר. יתקדר. ועל אדום תרד חרבך. ונד לדוד. ערוך תמיד. ואת סוכתו תקים – מפני פחד ה' (סליחות והראן)

מקדמה למלכיות    🔗

אמץ פודה וגואל. לפדות עמך הופע והואל. אלהים צבאות אלהי ישראל. הקיצה לפקוד כל הגויים. כי לה' המלוכה ומושל בגוים.

נסתר בשפריר גבהנו. האר כמאז נגהנו. הושיענו ה ' אלהינו. וקבצנו מן הגוים.

ישועות תצמיח להוכיחם. והראה פדותם לעיניהם. איה נא אלהיהם. למה יאמרו בגוים.

יכרית אויב הֲמָמָנו. ויכלה שונא הֲדִמָנוּ. הגדיל ה' לעשות עמנו. אז יאמרו בגוים.

הֲזָנחת קהלות לחוצות. אשר שמת נפוצות. לזרותם בארצות. ולהפיל זרעם בגוים.

והנשא כי כל תוכל. ועד מתי נשכל. תתננו כצאן מאכל. תשימנו משל בגוים.

דחויים בארצות שוביהם. קבץ מהרה, ואויביהם. שיתה ה' מורא להם. ידעו גוים.

הופיעה להראות פלאות. וגלה כמאז נוראות. הרימה פעמיך למשואות לעשות נקמה בגוים.

עבר הזמן וילך. גואל אל יאחר לפדות עם דל וחלך….

….

זכור חסדך ואמונתך. ועוררה את גבורתך. הודיע ה' ישועתך לעיני הגוים. –

אדיר השוכן מרומים. מלכותך מלכות כל עולמים. ומנהיג עולמו במדת רחמים. אלהים בשמך הושיענו ה' מלכנו הוא יושיענו.

נפלאים עד מאד מעשיו. ועצומים לאין חקר נסיו. יהללוהו זרע עמוסיו. ישלח משמים ויושיענו.

ימִינוֹ טִפְחָה עֲלִיָה. בתכונה יסד מְמַדֵי נְשִיה. גדול העצה ורב העליליה. נוראות בצדק תעננו.

יערב היום שיח אמוניך. בבואם היום להודות את שמך. חרדים מפחדך וזעמך. וסלחת לעוננו.

ותיק עונה עתרות. ונמצא עוד עזרה בצרות. דלה איומה מבור נסגרות. הושיענו אלהי ישענו.

דמעתנו שימה בנאדך. זכור רחמיך וחסדיך. והקשב נאקת עבדיך. יהי חסדך ה' עלינו.

חַלֵץ איומה מִשַחַת. וטהר משובה נִצַחַת. ושובנו בשובה ונחת. לבית קדשנו ותפארתנו.

זה כמה בעלונו אדונים. ואותנו בכל יום מְעַנים. כי שטפונו המים הזדונים. למה לנצח תשכחנו.

קוראיך היום תרחם. ואל נא באפך תְיַסְרֵם ותוכיחם. ובעצתך תנחם. חננו ה' חננו.

ישמחו איים רבים במרץ. כי הוא רם ונשא ויחיד ברום ערץ. ה' מלך תגל הארץ.

שׁחקים יודו אותך על כל אל. ואתְּ מיוחד בפי כל מהֻלל בעם אל. ומי כעמך ישראל גוי אחר בארץ.

להודות לך קמים. אל שוכן מרומים. מיחדים ה' מלך ירגזו עמים. יושב כרובים תנוט הארץ.

מפֻזרים תאסוף ותושיע אנוחים. תנהלם לבית קדשך שמחים. ונדחים תקבץ מארבע כנפות הארץ. –

מקדמה לזכרונות    🔗

אל דמי לכם (סליחות והראן) יה איום זכור היום ברית שבעה תמימיך וכו'

מקדמה לשופרות    🔗

אל כנד כונס.    מי הים בהכנס    נפוצות עם אראה נס.    אשמעה קול שופר    וכו' עד ל' ואח"כ ע' פ' צ'.

לאדיר נורא תהלות    לאמיץ עושה גדולות    ונפלאות עד אין מספר    תקעו בחדש שופר

לנורא גוזר ומקים    לנוטה כדֹק שחקים      בצקת למוצק עפר.

ליוסד ממדי נשיה    ליוצר מאורי עליה       מבריק נֹגה שפרפר.

לשׁופט היום עבדיו    לשומר נפשות חסידיו    ועוֹלתם תשפר.

ללובש כשרין צדק    ללוקט שושן מחדק       זרע יעבדנו יסֻפר.

למלבין צחנת רשעים    למוחה כעב פשעים    וסר עונך וחטאתך תכֻפר.

להופך כתמים ליהלום    להטות אליהם שלום    כמימי אמנה ופרפר.

לחקות זרעם בגוים    לקבל שועת עניים       )ותיטב לה' משור פר.

דלים השוכבים בין שפתים.    ייחדוך בכל יום שתים.    ושואלים במבטא שפתים.

            אל דמי לכם    שובה ה' את שביתנו.    תקע בשופר גדול לחרותנו

ותיק המציאנו הנחה.    ונסו יגון ואנחה.       ושובבנו בהשקט ובבטחה. בבית קדשנו ותפארתנו.

ידך תוסיף לקבץ נדחיִ.    ממערבי וממזרחי.    למען ברית אזרחי.    ישוב ירחמנו.

דורשיך תשביע עדים בטוב.    מתאוים סליחה לחלצם מקטוב.    ופוצחים בל תשא עון וקח טוב.    ונשלמה פרים שפתינו.

חסין הבט ממעונך.          ופקוד גפן נטעה ימינך.       הטה אזנך ופקח עיניך.    וראה שוממותנו.

זרויים כַנֵס לבית מאוַיָם.       ממזרח וממערב מצפון ומים.    ושוּר עניָם ואֹרך שבים.    הביטה וראה את חרפתנו.

קדוש שכלל טירת ארמונַי.       והשב כקדם שרי ונוגני.    וחַדֵש עבודת כהני.    לכפר על נפשותינו. –

ליום חגנו.    לפני אומר ועושה.    זמירות הביעו לאל רם ומתנשא   . תקעו בחדש שופר בכסא.

–    יה יקשיב מלולך.    וישמע פלולך.    ויאזין את קולך.       באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה.

–    צועקים באשמורות    המציא כַפרות.    ללבות נשברות.    עזרה בצרות.    אלהים לנו מחסה.

–    חֹן עמך והושע.    ושי עבדך תִשַע.    ותמחה חטא ורשע.    עובר על פשע.    ועון נושא.

–    קבל שוענו.    אלהי ישענו.    וגם תחנונינו.    ועל כל פשעינו.    אהבה תכסה. – שירו ילדי אמוני (סלי' והראן)

ישמיע נעים שירות.    בתהלה.    עַם אל ונותן זמירות בלילה.

הנה עמם דברים.       לקחו.    ומנת תשורת אמרים.    שלחו (השאר חסר)

 

תיקון ליל שבת בנתים    🔗

לך אדר ויקר ואורה בלי ימש. תהלתך להודות בקר ורמש. אתה הכינות מאור ושמש לך יום אף לך לילה. לך ה' הגדולה.

לך נוגנים המולות שרפים בהגיון ודרי מטה ישוררו בשגיון. אף לך ישֻלם נדר אלהים בציון. לך דומיה תהלה.

לך יעידון ברואי תבל דורכי מסלול שבילך. הודעתם בכשרון מעשה מפעלך. כל הארץ ישתחוו לך ויזמרו לך. יזמרו שמך סלה.

לך יראוך יצורי אדמה בקומך לערוץ עם כמהים. ולהחיות רוח שפלים אשר פני אל רוהים. לכו חזו מפעלות אלהים. נורא עלילה.

לך הנשמות מיחדות בעודם בתוך גֵו כי אתה מעוררם. וּבעת צאתה מן הגוף ישכב וירדם וגם רוח בני האדם העולה הוא למעלה.

לך דרי אדמה הבנויים מארבע יסודות. תתיכם כחלב וכגבינה תקפיאם בבית הפקודות. ותוכן מנין שמת עצם לעומת מצחם נצמדות ויקרם עליהם עור מלמעלה.

לך הממלכה מלך יושב על כסא דין לשפוט יצורים. ומשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומאורים. ויאמרו בשמים הכין כסאו במאמרים. ומלכותו בכל משלה.

מוסד מכין עולם ומקים לא יכילנו. ולו יאות כל מהלל ואם לא יועילנו.

אכן על רב חסד אשר למענו יפעלנו. אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו.

אדון ידו בכל ויד אין בו מושלת. וכל יקר ראתה עינו ובו אין מסתכלת. ולא יאתה מעולם לבלעדו ממשלת. בך ימצא תוחלת אנוש אין לו תוחלת. מהר תפתח דלת לשוקד לך עד דלת. ותפק לו משאלת נפשו תשאלנו.

ידעתיך וְאַתְּ תשים רמים מִדְרַךְ נעל. ותשיב פתע שֹכְנֵי תחת שֹכְנֵי מעל. ושרתִיךָ באין מראה עין על ידי פֹעל. וכמה תושיב בַיְתה רחוקים אחרי געל. ופרי אנשי מעל לפיהם תאכילנו.

יום לך נכספה נפשי    ולראותך כָלִיתִי.    את פניך לחלות    לבית קדשך עליתי.

      ותוכי מחלת לבי לפניך גִליתי.    ועלות ארוכה    אֲיַחֵל לחֵטא מנהו חָליתי.

      וטְבועַ מי זדוניו ענֵה הנני דָליתי.    כיום אצילנו ומתהומות אעלנו.

מרֹב חשקי לדפוק על דלתך פניתי.    אעטוף כעני ישפוך שיחו לך שניתי.    דל מִמְגור יום דינך צועק הן נעויתי.    ומִפַחד מוראך נפשי בְצום עִניתי.    מִמָות תפדנו ומשאול תגאלנו.

רב אודך בעולם באין ממר. ה' יתן אֹמר. המבשרות צבא רב. אודך בקהל רב.

רב בתחתית אות הודך. הורשתני פקודיך. הנחמדים מזהב ומפז רב.

רב רצון נפשות נבראיך. רצונך אחד בנפלאיך. בשרתי צדק בקהל רב.

רב הדר זיו מוצא מאורותיך. שש אנכי על אמרתך. כמוצא שלל רב.

רב מאור בהלו נחזה. למען עשה ביום הזה. להחיות עם רב.

רב קָשטך לכל משכיל יערב כמוצא ממזרח וממערב. לא כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב.

רב הוד השכל וגדֻלת חכמתו. הגיע זולתו בנועו לתֻמתו. והעמיד המון רב.

רב קשר תאֲוֹת הלב ותכליתם. אל ימשלו בי אז איתם. ונקיתי מפשע רב. – יום להיטיב תקרא (סליחות והראן)

אדיר נוטה שחקים. ויוסד ממדי ארקים. במבטא הכל הקים. בחכמה יסד ארץ. ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ.

נאור השם עבים לבושו. ושרפים עומדים ממעל להקדישו. ה' בהיכל קדשו. הס מפניו כל הארץ.

יחיד ואין עוד מלבדו. אשר חסד ואמת מדו. כסה שמים הודו. ותהלתו מלאה הארץ.

דובר צדק והכל עדיו. כי אפס צור בלעדיו. וכי גברו רחמיו וחסדיו. כגבוה השמים על הארץ.

והוא היוצר יצורים כלם. והוא המכין טרף ומזון לכלם. הוא אלהים חיים ומלך עולם. מקצפו תרעש הארץ.

יושב קדם עושה נוראות. גדול העצה ומפליא פלאות. המשפילי לראות. בשמים ובארץ.

דרי תבל מפחדו יחפזון. וצירים וחבלים יאחזון. ומוסדות הרים ירגזון. מלפני אדון חולי ארץ.

ב……………..

רמה ידך צור פודה וגואל. ואתה מרומם על כל אל. ומי כעמך ישראל. גוי אחד בארץ.

אמונים לסגלה לקחתם. וממלכת כהנים קראתם. והגדלת שמך והאמרתם. תשיתמו לשרים בכל הארץ.

למה אותם זנחת. וכבודם לארץ מגרת. ושרים לראשם הרכבת. שרפו כל מועדי אל בארץ.

ע… כי בא עליון נורא. מלך גדול על כל הארץ.

זרויים השב למרבץ. ומשפחות לובשי תשבץ. ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ.

רומם להקת דבקים. ובשֵר יונת אלם רחוקים. ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ.

בַּלֵע רשע מכתיר את הצדיק. ובהשפטו אל יהי צדיק. ויאמר אדם אך פרי לצדיק. אך יש אלהים שופטים בארץ.

קוֹה קויתי שוכן מעונַי. כי בכל עת השיבוני רעיוני. עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ.

ועד אן אשוע אליך ואעתיר. וממני פניך תסתיר. ואויב עלי יכתיר. לאכול עניים מארץ.

ד… צרים הממונו. וכמעט חיים בלעונו. אשורינו עתה סבבונו. עיניהם ישיתו לנטות בארץ.

המוניך הרם קרנם. כי אתה עזרם ומגנם. והדוף רשעים ואינם. יתמו חטאים מן הארץ.

חזק עם דל וחלך. מרומֵם במחוז ופלך. והיה ה' למלך. על כל הארץ.

לך אמר לבי בעודי, אתה ה' מגן בעדי, מרים ראשי וכבודי. תרננה שפתי כי אזמרה לך. חצות לילה אקום להודות לך.

לך נתכנו עלילות וסבות. ואתה בוחן כליות ולבות. אשר הראיתנו צרות רבות. למה שמתנו למפגע לך.

לך יחלתי בצוקי אלהים. בעת רעיוני רוהים. תשמיעני מרום גבוהים. אנכי מגן לך.

לך יעלה שועי באזניך. ותיקר נפשי בעיניך. תהי ידך על איש ימינך. על בן אדם אמצת לך.

לך ולשמך הגדלה והתפארת. שעה שועת שארית הנשארת. דבריך אשים בלבי למשמרת. למען לא אחטא לך.

לך סתרי תעלומות נגלו. ואויביך מרוח אפך יכלו. ומלכי איים יכרעו ויפולו. ישתחוו לך ויזמרו לך.

לך פעמים⁶ עצומים יעידוך. ויראי שמך ייחדוך. על כן עמים יהודוך. חיל גוים יבאו לך.

לך ביום צרה בשמך חסיתי. תבשרני יה אליך כסיתי. לא אעזבך עד אשר אם עשיתי. את אשר דברתי לך.

לך נצבתי שפל ונדכה. ונפשי בכחשי בצום אבכה. אם יצדק אנוש ואם יזכה. מה יתן לך ומה יוסיף לך.

לך סוד חכמה ותושיה הבינני. קראתי שמך אמור לי הנני. ומלאך כבודך מרוּם יענני. ומה תאמר נפשך ואעשה לך.

לך ולמעון קדשך עליתי. להתודות על פשעי צפוני גליתי. מרֹב עונותי כי חליתי. רפאה נפשי כי חטאתי לך.

לך לראות בפלאי הדרך. אשתחוה אל היכל דבירך. עלי אלהים נדריך. אשלם תודות לך.

לך יאתה גדֻלה וקדֻשה. זכור עדתך ולה יקרא דרושה. כי לך משפט הירושה.

ולך הגאולה קנה לך. – ממרום לבן ערום (דיואן רמב"ע) מלך מכל על (סליחון והראן)

ארומם אל המפליא פלאות. ונקדש בסוד אלפי תשואות. ועושה גדולות ונוראות. בשמים ובארץ. ויכלו השמים והארץ.

נוטה שפריר עליה. ויוסד ממדי נשיה. מי כמוך חסין יה. חסדך ה' מלאה הארץ.

ידו טפחה שמים והקוה מימי תהומים. ושת חק גבול למים. בל ישובון לכסות הארץ.

דברו קיים לעולמים. ומנהג עולמו במדת רחמים. וקבע מאורות בגבהי מרומים. להאיר על הארץ.

וברוח פיו ברא כל בריה. וכל יש מאין בדברו נהיה. ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה בהמה ורמש וחיתו ארץ

יום אדיר שוכן מעונה. בחכמה ובדעת ובתבונה. ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה למינה. ועוף יעופף על הארץ.

דִבֵר ויברא יציר אדמה. ויפח באפיו נשמה. והִרבה לו אוֹן ועצמה. להיות גבור בארץ.

ברא שוכן עד וקדוש שמו. בעשרה מאמרות עולמו. ובששה שכלל בעֹז תעצומו. את השמים ואת הארץ.

קדש יום שביעי ויברך אותו. כי בו שבת מכל מלאכתו והנחילנו באהבתו ובחמלתו להיות גבור בארץ.

ותיקים אזהרת בְחִבַת חֹק זכור ושמור מהם בל יֻשבת. ושמרו בני ישראל את השבת. לעולם יירשו ארץ.

דליך המציאם הנחה. ונסו יגון ואנחה. ושכנם בהשקט ובבטחה. יפה נוף משוש כל הארץ.

המוני ישורן לציון העלֵם. ועל מבוע מים תנהלם. וכסא כבוד תנחילם. כי לה' מצוקי ארץ.

משכנות מבטחים. ובית מנוח. יבֹאון נשכחים. בבור שָכוֹחַ. וְשִבְיַת נדחים. והמלקוח. ושם ינוחו יגיעי כח.

שבת ישמחו. בה העיפים. לרגלה נאנחו. קהלות חנפים. כי בה נפתחו. שערים ליחפים. וישובו עיפים. גבורי כח.

הניח מלכי. ויחדו נרון. ואסירי חשכי. השב לבצרון. ומעַוְתֵי דרכי. הלבש חרון. הלא תשפוט בם כי. אין בנו כח.

יונִים בידי יוֹנִים. אשר נפזרו לכל רוּחָה. אונים מבלי אונים. והוגים בפחי אנחה. במעונים שאננים. ובתי עֹז מבטחה. יתן ה' לכם ומצאן מנוחה.

מעל הר אל גבעה. עפו עדי עיפוּ. ובארץ לא זרועה. להקדיח נאספו ושם היו רק זועה. כי כנפיהם רפו. ורגליהם נגפו. לא מצאו מנוחה.

שטו רעבים צמאים. כי אין להם פורש. חרדים מפני פראים. והנשר והפרס. ובמישור ועל שפאים. ציד רשתו פורש. אסירים בבתי כלאים. שכנו צחיחה.

הגפן אשר כָסוּ. ארזים בְגַן־אֵל צִלה. עוברי דרך שסו. וארוה כלה. וצלליה נסו. מאז חשַך הִלה. והיא כי מים אין לה. שרופה באש כסוחה. – ברכי אצילה מרוח הקדש וכו'.

ארנן לבקר חסדך. ואזכיר שמך לבדך. ואשיר שיר נגדך. מזמור שיר ליום השבת.

בך מרום נתכנו עלילות. המנחיל מנוחה לעמו במקהלות. נתן קול בהמולות. ראו כי ה' נתן לכם השבת.

רוצו לעבדו ולדבקה בו. הדר הוא לעם קרובו. זכרו שבתותיו כמצות אהבו. זכור את יום השבת.

העלו קדושות לאל רם ונשא. ביום אשר שבת מכל אשר עשה. ולא תוציאו משא. מבתיכם ביום השבת.

מצאו מרגוע לנפשכם. והיתה כבוד מנוחתכם. והיה היום הזה לכם. קדש שבת.

בנבל עשור זמרו לו. מלך ישראל וגואלו. הללוהו כרב גדלו. ביום השבת ביום השבת.

נעימות לשמו תתנו דמוני. בליל שבת חזיוני. והשכימו לחלות פני ה'. וקדשתם את יום השבת.

זמרו למלך ישראל וקדושו. בני איתנים עם קדושו. מדי חדש בחדשו. ומדי שבת

אודך ה' כי עניתני. ארוממך צור כי דליתני. ואגדל שמך כי הנחלתני. את יום השבת.

אתה בראת אמוֹן. עד לא טירה ולא ארמון. בהיותך לַכֹל קדמון. לא חדש ולא שבת. ושמרו בני ישראל את השבת.

נתכנו ימים ושנים. בהיות מאורות מעוננים. ועמדו על משמרתם עליונים. באי השבת עם יוצאי השבת.

יחד שש בשש תִּכֵּן, וכסאו בארבע שֻכֵּן. הכל כלה בשביעי על כן. ברך ה' את יום השבת.

מנוחות הכין לִגְוִיוֹת. והכין לנשמות תושיות. בכלות עליות ותחתיות. ויקדש אותו כי בו שבת.

שרי מאז דברו לאשר הניאו. ומחשבות ערומים אתכם תשאו. שאו מגן עדני ואל תוציאו. משא מבתיכם ביום השבת.

….

אמרי נצור עמי בנעימים. הזהרתיך באמת ובתמים. בבואך לפני לבקש רחמים. של נעלך מעל רגלך. אם תשיב משבת רגלך.

נתתיך יום שבת להרבות כבודך. להניחך ממעבדיך, וכל קדושיו בידך. והם תכו לרגליך.

יום שבת אם תשמור כדת בני. ארבה שכרך ותפיק רצוני. נאם ה' לאדוני שב לימיני. עד אשית אויביך הדום לרגליך.

וליום קדשי הגדול. מלחללו תחדל חדול. ומַשְאַת משא הִבָדֵל בדול. אתה וכל העם אשר ברגלך.

קדשו היום כלכם. כי אני המוליך במדבר אבותיכם. לא בלו שלמותיכם מעליכם. ונעלך לא בלתה מעל רגלך.

אברך אל אשר לעולמי עד. מנוחת אמת לי מסעד. זאת מנוחתי עדי עד.

בּרוך שם תעצומו. אשר מאז ממרומו. נתן מנוחה לעמו.

דגליו עוד כן בחמלה. יביאם ברנה וצהלה. אל המנוחה ואל הנחלה.

גמלם טובם הנחה. והורם דרך נכוחה לתור להם מנוחה.

הנחיל שבת במחטוב. לעמו מבלי קטוב. וירא מנוחה כי טוב.

ומנוחות שאננות. שם לבנות עדינות. והנחה למדינות. (השאר חסר)

 

לשחרית יוה"כ    🔗

כל המיחלים לישע צורכם. חסדו יבא נא מהרה ויושיעכם. חזקו ואמצו ויאמץ לבבכם.

משכתם עֲוֹנכם. בחבלי שקרים. ושמתם מצחכם. כחֹזק צורים. והיה פשעכם. בעתות מצרים. מבדיל בינכם לבין אלהיכם.

שׁובו בנים. ולב העירו. ויצרי זדונים. אל תשירו. וברית אמונים. אל תָּפרו.

הבל קניתם. מאז לכם. והתאויתם. חפץ לבבכם. והאל נשיתם. והוא יזכרכם. ומדוע באתם. כאשר צר לכם.

יחל מְבַכֶה. לצורו מיחל. ועינו תְפַכֶה. מַיִם למוחל. מְעֻנֶה מדֻכה. מחטאו וזוחל. כי עוד יחכה. ה' לחננכם – Editum

 

למוסף יוה"כ    🔗

פזמון לר' יצחק בן גיאת זצו"ל    🔗

אלהים מה טבו מחנות מגרשיך. ולי מה יקרו ראות בתי מקדשיך. בם חמדתי לשבת היות ממקודשיך. אך אוסיף להביט אל היכל קדשך.

אמנם אהלי תמימים עובדי עבודתך. שוקדי אולמיך ואילי משמרותיך. שבעי אמונתך בהקיץ תמונתך בצדק יחזו אשרי יושבי ביתך. ומה נחמדו דורשיך וטבו מקדשיך.

אשרי אדם יפיק רצונך משאלו. ומשים כל ימי חייו תהלתך מהללו. ויתהלך לפניך תמיד נעים גורלו. לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו. היות מִנִגשיך אחֻזת מורשיך.

שאלתי הִמָנות בסוד כת זכים מנויים. ועת בני אלהים נמנים המה יעלו שניים. ממתים ידך ה' ברי לב ונקיים. ממתים מחלד חלקם בחיים. לבושי מלבושיך וברים כְתַרְשִישֶיך.

נפש ברה תאוֶה לשכון מחנה גבוהַי. ולצאת ממחשכים ודוּר מכונות מגיהי. הִבָרִי והִנקי כטֹהר כוכבי נגוהי. אולי תחזי את פני אלהיך ואלהי. ולבי! נר קדושך יהל על ראשך. –

תמימי ארח (מחזור והראן)

להוא ז"ל יספת אלהים לנחלתך. ונכבדת בזכרם נפלאותיך. והודות על חסדך ועל אמתך כי הגדלת על כל שמך אמרתך.

צויתם לענות בצום נפשם. ויספת להעביר כתם טפשם. ונכבדת במבחר מענה לחשם. והוספת על כל תהלתך.

חטוביך כניתם גוי אחד. ויספת בהפלאת זכרם יחד. ונכבדת בקראם ה' אחד. והוספת ייחוד שמותיך.

קרואי שם ישראל במהלליו. ויספת לנטות חסד עליו. ונכבדת אלהים קרובים אליו. קרוביך ספרו נפלאותיך, –

 

תוכחה    🔗

לראב“ע ז”ל אימות עלי נפלו. ושעִפַי בי נבהלו. בהעלותי על לבבי, דבר יונה הנביא.

אין יש כי אם אִתך. ואין לי מנוס בלתך. ועדיך כל בשר. יבא תחת מוסר.

בך מַצב עולמך. וכל שם נמצא בשמך. ומי יסתר ממך. עֹז ותושיה עמך.

רַמְתָּ מְהַבִיעַ. ואן אסק ואציע. עֹז כבודך במרום. ושאול נגדך ערום.

הן כאורה כחשכה. לך, והחֹשך איכה. אֹמר כי ישופני. ולילה אור בעדני.

מחשבתי לו נתכנה. ובאחרית ים אשכנה. הלא גם שם הנך. ותאחזני ימינך.

עליך אֶשָעֵן. ואליך עיני כְעֵין. עבד אל יד אדניו. לשאת אליו פניו.

זְכור אני אם מובָאִי. לְאַיִן כמו מוצָאִי. מֶנְהוּ, אי חסדיך. הֲשָוְא מעשה ידיך.

רבים אם הם אשמי. סלח נא כי מעט ימי. בחמלך על פעלך. שוב אשוב אליך.

אבטח על רחמיך. וסר ממני זעמך. ומפשעי לא אירא. כי שם ה' אקרא. –

ימינך נושא עוני (סליחות והראן)

קדושה למנחה    🔗

גבהי שמים לך כסא כבוד. וגבולות ארץ הדום מלכות וכבוד. אלה יעידו אל כל הכבוד. ואלה יגידו למי זה הכבוד. ה' צבאות הוא מלך הכבוד.

גבהי שמים חצובי אש ורוח. הרוח באש והאש ברוח. הלהב לברוק ולעוף הרוח. הכרוב למרכב נכון לכל רוח. זבדם טוב זבוד. שכם אחד לעבוד.

וגבולות ארץ יבשת ומים. עבודה לך רבה ורחבת ידים. כיד המלכות מכל אגפים. מעמקי ארץ ומרום שמים. רק אתה תעמוד, והם יאבדו אבוד.

גבהי שמים איומים ילהבו. לפני הכבוד לנצח נצבו. והתנוצצו ורצו והתפלצו ושבו. וקרא זה אל זה להקדישו וגָבו. בני אלים הבו. לה' כבוד.

 

וידוי לר' יהודה הלוי ז"ל    🔗

נמצא ג“כ בכ”י דע ראססי 997

רבונו של עולם. צופה כל נעלם. טרם אענה אני שוגג מתחולל ומתמוגג. זוחל ורועד. ירא וחרד רפה ידים. וכשול ברכים. ועיני תלכנה מים. ועפעפי בבכי. כי איש טמא שפתים אנכי. אֵיך אפתח פי ואניד שפה. לפני עושה שחר עיפה.

קדוש בקדושה נוראה. וטהור בטהרה נפלאה. בטוהר אמרותיו. ובקדש הליכותיו. וקדושים כל משרתיו. אל נערץ בסוד קדושים וכרוביו. ונורא על כל סביביו. אבל באתי ליטהר והוא יסייעני. יְדִיחני ואל יַדִיחני. יקרבני ואל ירחיקני.

ויפן אלי בעין רחמיו. כי נשאתי אימיו. ומפני כבד אשמי. אין שלום בעצמי. ותמיד על נפשי תלונתי. ועליה תוכחתי. לירות מעליה. ולהתודות פעליה. ואֹמר אליה ברכי נפשי את אדניך. הכוני לקראת אלהיך.

רחצי הִזַכִי, הִבָרִי הנקי. הסירי רוע מעלליך. וגלוליך השליכי מעליך. הביטי אל צור חֻצבת. ואל מקבת בור נֻקרת.

הביטי אל צור מחולליך כי ממנו תוצאותיך. ומרוח קדשו תולדותיך. ועוד תצאי ותשובי לפניו. ותפיקי רצוניו. ותבאי במשפט על כל נעלם. לפני ה' אל עולם. ואוי לך אם בהיותך בגופי לא תטהרי. אחרי מות איך עוד תתנערי. לכן בהיותך. התבונני לאחריתך. והתקדשי מטֻמאתך. ושימי לבך לבלתי התגאל.

בכל התועבות האל. בכל עת יהיו בגדיך לבנים. ותמיד התנקי מְעֲוֹנים. כי אין

ברית את מות ולא עם שאול חוזה. ולא תדעי יום מותך אי זה. אם יקרב אם יְאַחֵר. אם היום אם למחר. עורי והקיצי. אולי תוכלי הועיל אולי תערוצי.

קומי טרם יקומו נושכיך. והקיצי טרם יקיצו מזעזעיך. טרם תקרב הרעה בעדך. שובי אל ה' בכל מאדך. ושימי עונך נכח פניך. והעלי פשעך על לבך ונגד עיניך. ועתה דעי וראי מה תעשי. ועל פשעיך אל תכסי. שכן כתוב מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירֻחם. ובחסד אלהים ינֻחם. שימי נא כבוד לה' אלהי ישראל

ותני לו תודה. בעדך ובעד כל העדה. בפחד וברעדה. ואמרי לפניו אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת מעשים מכוערים עשיתי. ולדרכים רעים נטיתי. אולי בהתודותך. יש תקוה לאחריתך. ועוד צורֵך יחפצך. וה' אלהיך ירצך. הן אלה קצות מוסרים. ותוכחתי לבקרים. וה' אלהים יעיר לי אזן לשמוע בקולו. ועין לראות ולב להבין ושב ורפא לו. ובכן אָכֹף ראשי. ואשא נפשי, ואשפיל ברכִי. ואספוק על ירכי. אחנן קולי. ואפרוש מעלי אסדר זדונַי. אודה עלי פשעי לה' אבל חָטאתי וחַטאתי אני מכיר. את פשעי אני מזכיר אשמתי ולבי ברֹב זדונַי. אשום אשם לה'. אשמתי ותלך נפשי בדרך גויתה. ותרא בגודה אחותה. גזלתי……… דברתי דופי ולשוני במקום קשט ויופי. תתן דופי. העויתי ועברתי חֹק צויתי. וישר העויתי. והרשעתי וברית לחנפים אכרית. מרשיעי ברית. זדתי והייתי איש מדון. צץ המטה פרח הזדון. חמסתי ולעצמי ובשרי. חמסי ושארי. טפלתי שקר וטוחַי לאין חקר טפלו עלי שקר. יעצתי עצות רעות והייתי נבהל ומבעת. חורש רע בכל עת. כזבתי ופי האמת עוזב. הולך רוח ושקר כִזֵב. לצתי והיו לי לרצון. אנשי לצון. מרדתי וזְמָמַי אָאֹר.

המה היו במורדי אור. נאצתי ולנאצות אני אץ. וירא ה' וינאץ. סררתי ולעצמי אני קורא. בן סורר ומורה. עויתי ודרכַי לנפשי ידועים. בקרבה רוח עועים.

פשעתי ולבי סר מעשות אמונה. ואת פושעים נמנה. צררתי ופשעי צדוני בנכליהם. כי צוררים הם. קשיתי ערף ולמלמדי אני מחרף. ולאיש תוכחת מקשה ערף. רשעתי ומכון ללבי אוצרות רשע. שמה הרשע. שחתתי ולבי גבה עד להשחית. חבר הוא לבעל משחית. תעתעתי ורעיוני משתעשעים. מעשה תעתועים. תעבתי ואהי מתגאל. בכל התועבות האל. ואם אתה דן אותי כמעשי אוי לי. אויה לי. אהה עלי. אם תגמלני כרוע מעללי. כי יצרי פתח ויענני. ובכפל רשעו הביאני. נפתיתי לו והנחתיך. וסרתי אחריו ונטשתיך. והייתי לפניך כבן סורר ומורה מתעבר וממרה. כעבד מורד באדניו. בנשאו אליו עיניו. וכתלמיד חולק על רבו. בקרבו ישים ארבו. ועתה ה' אלהינו. באנו להודיעך קצת עונינו. ולהשמיעך פרט זדונינו. ואמנם יודעים עבדיך כי מלפנים עלו נגדך. וטרם לא הודענוך אתה ידעתם. וטרם לא השמענוך אתה שמעתם. כי אתה יודע לבות בני אדם. ובוחן כליות בשר ודם. ואתה ראית גלמנו. וממך לא נכחד עצמנו. ידעת כל מחשבותינו. וראית כל תועבותינו. ועוד ראית תועבות גדולות ונאצות עצומות. ממנו נעלמות וסתומות. ולפניך גלויות ורשומות. ורזי עולם לפניך נראות וסתרי כל חי מבוארות. אשמנו בגדנו וכו'.

 

מגן    🔗

אשלש תפלות. החק למלאות. ואשיב תהלות. לה' מנחה

נבונותי הרב. במנחת הערב. ונפשי אקרב. קרבן מנחה.

ייטב שירי. פרי לבי ליוצרי. מהביא מפרי האדמה מנחה.

אליו אשׂברה. וחסדו אספרה. אולי אכפרה פניו במנחה.

בתודה תסֻפר. כֹעס יופר. אשר לא יכֻפר. בזבח ובמנחה.

ראשית דתו. מבלי תעודתו. לא שאל מעדתו. עולה ומנחה:

הן מיום גלות. ארץ צבי לגבולות. נשבתו העולות. ותעבור המנחה.

מתי אל תבנה. ביתך ושם תחנה. אז יביאו בני ישראל את המנחה.

      אחריך ינהו. וכל יום ממך ירהו. בעת תפלת אליהו. כעלות המנחה.

      ככתוב ויהי כעלות המנחה וגו' ונאמר זבח ומנחה לא חפצת וגו' ונאמר זבחו זבחי צדק וגו' ונאמר זבחי אלהים רוח נשברה וגו'.

 

מחיה    🔗

בקר וערב נעים להודות. שם אל ולישרים נאוה תהלה.

נגינות כל גוי על שוא נוסדות. ואני נגינותי לאלהי סגלה.

עוד יפנה אלַי וישיבני לעבדות. כבודו כאשר עבדתיו בתחילה.

זכרו אגדל ובו אדבר נכבדות כי לו לבדו יאתה הגדֻלה.

רחִמיו על כל ועל יָשְרָם עומדות. הליכות אשר לְעָנָו גלה

אם בעיניו כמשא חטאתַי כבדות. הכי סליחתם בעיניו נקלה.

      שיחי יקח כשיח חמודות. כְנָאַם ועוד אני מדבר בתפלה. ככתוב ועוד אני מדבר בתפלה. וגו' ונאמר והיה טרם יקראו וגו‘. נאמר קרוב ה’ לנשברי לב וגו' ונאמר כי    שמחתני ה' וגו',

 

משׁלשׁ    🔗

השכם והערב לצורי מניתי. תודות שפתי ודתי לא שניתי.

קדמתיו במסלות לבב פִניתי. ולקצות מעשיו שמות כִנִיתי.

טובתו קדם עד לא תבניתי. בבנותו לי דמותו עולם וחניתי.

נפשי לפניו בצום עִנִיתִי. ובפנות היום לרחמיו פניתי.

מעלות השחר זמירות עניתי. ובמנחת הערב קמתי מתעניתי. ככתוב ובמנחת הערב וגו' ונא' תכון תפלתי וגו' ונא' ואתה קדוש וגו'.

פזמון    להוא ז"ל מעלות השחר קראתיך הרב ענני אל ויהי מבשר בקול ערב.

   נוגע אלי בעת מנחת ערב.

   אל בעם רצית האמרת מחורב. מעֹז שלח וראה בשפכו לב וקרב.

   נצב עליך מבקר עד ערב.

   מליץ טוב העמֵד מפנה צר ואויב. ושׂיח תפלתי כקטרת קרב.

   אך משאת כפי מנחת ערב.

קראתי מצרה וכו' עת שערי רצון וכו' מושכי עֹל עונים מסבול …⁷ (מחזור והראן) עיננו צופיה וכו' יה שמע אביוניך וכו'

 

לנעילה    🔗

אמת בספרך וכו'.

מגן רביעית עורכת תמה תפלה (מחזור והראן) עד וקוה אל ה'.

מחיה במקהל מצער אחוזי סער עד באמת ישעך (שם).

משׁלש יחידים קדמו לפניך מ…מש⁸ עד תהלות ישראל (שם). מצעק מעלות שחר (שם).

פזמון לו אחרית ותקוה. ישלח אלהיכם. ושלום ושלוה ילוו עליכם. וקורא כי צוה לתת לכם.

   נדיבים נאספו. היום אל מעוניו. רעבים נזעפו. וצמאים לפניו. יחדו יסופו חטאיהם לעיניו. ואל יגיפו. דלתות בפניכם.

   ילדי גְברים. ובני אבות עולם. הקריבו אמרים. לכפר על מעלם. בשר נא פזורים. שמעתי קולם. ומים טהורים. אזרוק עליכם.

   מרום ירגיע. האלהים לכם. ויצוה מפגיע. להליץ בעדכם. ואתכם ישמיע. כי רצה בכם. וכי הגיע למרום שועכם.

   שעה מעל ושמצה. וכפר חטאת עֲנִיִים. ועֹשק ומרוצה. יהיו נא מחויים. ובני אֹם נפוצה. יחתמו לחיים וישמעו כבר רצה. האלהים מעשיכם.

   המונים באו הלום. ושבו אל אביהם. ושירי פז ויהלום. נתנו קרבניהם. יבשר צור עילום. כי נשא להם. שובו בשלום לכם לאהליכם.

פזמון לו בנשף קדמתי. ולבית אל עליתי. ועד ערב נצבתי.    וסליחה קויתי. ומאמש שועתי. ונפשי בצום עניתי. לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי.

   מדרך לא סרתי. ודרך טהורים נצרתי. כי יחף הלכתי כפיהם וסוך לא סכתי. ומאשה נשמרתי כדבריהם ונזהרתי. בכל זאת התעניתי. ודבר אל הקימֹתי.

…..

   הנה בלבבי … ובלשוני מאמש דברי שיר ותחנה. על יד תפלות חמש. ויהי ידיו אמונה. עד בא השמש. ענה לקולו שעיתי. ועל עונו כסיתי.

פזמון לו אל נורא עלילה. המצא לנו מחילה בשעת נעילה.

   מתי מספר קרואים. לך עין נושאים מסלדים בחילה.

…..

   היֵה להם לסתרה. וחלצם ממארה. וחתמם להוד ולגילה.

   חֹן אותם ורחם. וכל לוחץ ולוחם. עשה בהם פלילה.

   זכור צדקת אביהם. וחדש את ימיהם. כקדם ותחלה.

   קרא נא שנת רצון. והשב שארית הצאן. לאהליבה ואהלה.

   מחה כעב פשעים. עשה נא חסד עם. מקֹראים סגלה.

 

פזמון לר' יהודה הלוי ז"ל    🔗

ידידיך מאמש. חין ותפלה סדרו. ובסליחת    חטאתם. נפשם מִמך מכרו. ענה אותם ברחמיך. אשר מעולם גברו. תזכו לשנים רבות. תֵעָנו ותעתרו.

המפליא מפעליו. צור ישראל קדושו. תן    לְשָכִיר לִמְעָלָיו. לא ירים את ראשו. שכר כפור כי אליו. הוא נושא את נפשו. סלח ליראים נדברו. ביום אשר שִׂברו.

וָדל להודות ממהר. על סכלו אשר סָכַל. אל    טובך יהי נוהר. על משתה ועל מאכל. ובא השמש וטהר. ואחר יאכל. ותשליך עונות גברו בעינות תהום ויסכרו.

דְלֵנו מחטאה. יושב בשמים כבוא השמש קראה.    לבאי באש ובמים. לשנה באה בירושלים. וזדים בכם גערו. מארץ ינערו.

העתר נא ורוצָה. לקרוא לעמוסיך. לך אכֹל    בדיצה. לחמך ועסיסיך. כי כבר רצה. האלהים את מעשיך. ראה חיים אשר שפרו. ומרב לא יספרו.

קרא טוב נא לדל מועד. אשורו מצהרים. צא מחטאים    רועד. ומרוע כפים. כבוא השמש מועד. צאתך ממצרים. כי אותך אשרו. דברים לפני בשרו. תזכו לשנים רבות. תענו ותעתרו. לך אכול בשמחה לחמך וגו' בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגו'.

 

תיקון חג הסוכות    🔗

הושענות וסדר הגשם כמו במחזור ספרדי וליום שמחת תורה אל רם בכל נודעת וכו' יה השב לבצרון וכו' קומה ה' למנוחתך וכו' לשמך אתהלל. ולעת מצוא יתפלל. כל חסיד אליך.

מהר עננו. הסר אימיך. תכרית שונאינו. ושאון קמיך. וביום קראנו. הושיעה את עמך, וברך את נחלתך.

שׁבלת מים. אל תשטפני. יושב שמים. אל תעזבני. ובפרוש כפים. תשמע קולי וענני. באמת ישעך.

החיש חזיונַי. כאשר נדרת. קבץ המוני. אל עיר בחרת. קומה ה' למנוחתך. אתה וארון עזך.

 

פּזמון למסיים    🔗

יקרה דת האל קדומת יומים. יְתַנוּה בכל יום מיחדים פעמים. יבֹרך המסיים לאל השמים והיה כעץ שתול על מים.

צפירת תפארת. צניף הוד ועטרת. להונה שוחרת. בדר גם סחרת. בלי עצב ועמל וזעת אפים:

חמודה לעושיה. חשוקה לחוסיה חיים רסיסיה. וצדק מִכְסֶהָ. משיבת נפש מאירת עינים.

קדומה ונסוכה. שמורה וערוכה. לקוראיה נסוכה. ומרפא וארוכה. נטויה ומשוכה ורחבת ידים.

 

פזמון למתחיל    🔗

ישמח מתחיל תורת אמונַי. ישא ברכה מאת ה'.

שׁדי ימלא תאות לבו. ומגן וצנה יהיה סביבו. ויאיר אורו ויכין נתיבו. לגמור ולשמור דרכי ה'.

לראשו יצוה ברכות עצומות. ויערוך לפניו נצח נעימות. ויטה אליו כנהר שלומות. יזכה ויראה ישועות ה'.

מֻצל יהיה מכל תלאה. ואל יברכהו ביציאה ובביאה. כיצחק זרע ומצא מאה שערים ויברכהו ה'.

חסד ומשפט יצו אל נאותיו. אלהים כמו שם דרכי אבותיו. וירבה שלומו ויאריך שנותיו. ויחיה לעד בנעם ה'. –

אשריך הר העברים וכו'. – בגליון סליחה לחוסר הגשמים.

אל חמלתך אערוג מארץ ציה. בצר לי אשחרך מבור תחתיה. מהר ענגו רב העליליה. אשר ענה את אברהם בהר המוריה.

בשמך באתי היום מְפַחֵד ממַטְבֵחַ. כי אראה חץ שנון לְגֵוִי ביד מְזַבֵחַ. מהר ענני שאון ימים משבח. אשר ענה ליצחק על גבי המזבח. וכו' עד י'.

 

פזמון    🔗

ה' אלהי השמים. פתח לנו היום אוצרות מים. ה' עשה למען אזרח אמר יקח נא מעט מים. ופתח לנו היום אוצרות מים וכו'.

תחנה ה' אלהי ישראל שוב מחרון אפך וגו‘. ה’ אבלו נערים וזקנים. בהעצר טללי מעונים. ויכלא הגשם וכו' (אני שמואל)

אחרת ה' אליך תערוג. נפשי כאיל תערוג על אפיקי מים.

ברוב עונינו. עצרו שמינו וכשלו ברכינו. וימס לבב העם ויהי למים.

רְאֵה כי קצרה רוחנו. וסף כחנו. כי יבשו אפיקי מים.

השכח חנות אל. יאמר נא ישראל. באו על גבים ולא מצאו מים.

מהר יקדמונו רחמיך. ובַשרנו ממרומיך. לא רעב ללחם ולא צמא למים.