Nr. CCV An Herrn Dr. Leopold Dukes in Hamburg Nr. d’ordre de l’Index rais. 174 Vol. I Nr. 47

י“ג אלול התקצ”ח          3.9.1838

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר יהודה דוקעס שלום.

שמחתי בראותי כוונתך להוציא לאור ס' התרשיש אשר העתקת מכ“י הנמצא בעיר האמבורג, ע”כ חשתי לא התמהמהתי להעתיק לך מן הכ“י אשר בידי החרוזים החסרים בכ”י שלך, והוספתי אחר החרוזים פירוש מספיק, למען ירוץ קורא במו, רק בקצת מקומות שמצאתים פשוטים וקלים להבין נשמטתי מלפרשם; ואתה תעשה הטוב והישר אם תדפיס פירושי כאשר הוא מלה במלה.

התרשיש אשר בידי היה בעיר פירארה, וקניתיו בעד,f. 16 C. M. והוא כתוב על נייר אשר איננו נייר שלנו העשוי מבלויי בגדי פשתן, אך הוא מבלויי צמר גפן, והוא הנייר הנקרא Charta orientalis bombycina, ובלשון צרפת Papier de cotton, והוא עב הרבה מנייר שלנו, גם איננו לבן, והיו כותבים בו בארצות המזרח בסוף האלף החמישי. ס' התרשיש אשר בידי כולל 120 דפים (240 Seiten) in 8 vo, וכל עמוד כולל י“ז שיטות, והשיטה כשהיא מלאה כוללת מן ל”ב עד ל“ח אותיות. הכתיבה היא כתב רש”י, רק הבי“ת היא בס' הזה בכתב מרובע ממש, והאל”ף היא ממוצעת בין כתב מרובע וכתב רש“י; גם הפ”א משונה קצת, כי הלשון אשר בה איננו שטוח כמו בכתיבתינו, אלא זקוף, גם הצד“י משונה מעט בראשה, ורגל הקו”ף מחוברת לגג. הטי“ת לפעמים ראשה השמאלי עולה למעלה כמו הטי”ת הערבית. נון שאחריה יו“ד לפעמים הן מחוברות בצורה אחת בחצי עגול, כעין נו”ן ערבית בסוף תבה. הנו“ן בסוף תבה לפעמים היא מחוברת לתחתית האות שלפניה, וצורתה כעין אות הרי”ש בלשון ערבי. צורת הקמץ היא תמיד קו ותחתיו נקודה נפרדת מן הקו (־ּ). אותיות בג“ד כפ”ת כשאינן דגושות יש עליהן תמיד סימן הרפה. נקוד השירים מדויק מאד, אך נמצא בו ענין זר, לא ראיתי ולא שמעתי כמוהו, והוא כי הכותב היה רגיל להחליף פתח גדול בפתח קטן ולהפך, כגון פַתִי במקום פֶתִי, מַשִי במקום מֶשִי, אֲנוֹש במקום אֱנוֹש, אַקְרָא במקום אֶקְרָא, נַגֶע במקום נֶגַע, שֵכֵל במקום שֶכֶל, עוֹפַר במקום עֹפֶר, דֶעֶת במקום דַעַת, וזה אמנם לא בקביעות, אלא פעמים כך ופעמים כך. וסבות הזרות הזאת נ“ל שהוא לפי שהכותב היה רגיל בלשון ערבי, וידוע כי באותה לשון a et e מתחלפים זה בזה, כי פַתְּחַא שלהם משמש לפתח ולסגול. עוד חדוש אחר מצאתי בנקוד הספר הזה, והוא רֵיַח, רֵיַע בפתח תחת היו”ד, לא תחת האות הגרונית, והוא מסכים לקריאת רד"ק וקצת מדקדקים אחרים, אך הוא נגד הכתיבה הנהוגה בכל ישראל.

ראשי השערים כתובים באותיות גדולות, ולפעמים כל אות היא משולשת.

אחר כל חרוז יש כאן פירוש בלשון ערבי, אך אין המכוון בו לפרש כוונת החרוז, אלא לפרש ההוראות המתחלפות אשר למלה שבסוף החרוז, והוא מאריך בעניני דקדוק היותר פשוטים, וזו ראיה גדולה לקדמות הפירוש הזה, שנעשה בימי נעורי חכמת הדקדוק, בטרם תתפשט ידיעת דרכי הלשון; ועוד ראיה לזה כי איננו מזכיר רק רבנו סעדיה ר' יהודה חיוג (יחיי בן דאוד צאחב כתאב אל חיוג) ובן גנאח (מרואן בן גנאח) ובן בלעם, ולא גם אחד משאר מדקדקים ומפרשים שהיו אחרי אלה. (ויש לי בזה תמיהה, איך הוא קורא לר' יהודה חיוג צאחב כתאב אלחיוג, ר"ל בעל ס' החיוג, כאלו חיוג הוא שם הספר ולא שם משפחת המחבר.

בחמשה ועשרים מקומות מצאתי בגליון הפירוש הערבי מתורגם בלה“ק, בכתיבה מאוחרת דקה. והנני מעתיק פה לדוגמא פירוש חרוז אחד בלשון ערבי ובלה”ק, והוא פירוש שני שתופי מלת לָלוּן אשר בשער השמיני.

אל אול מן קול וילונו          הא' מלשון וילונו העם על משה, ירצה בו התלונה

העם על משה יריד          ודומיהם, והוא פעל קל נח העין יורה על זה, מצאנו

בה אללוםהרלתדמר          הנפעל ממנו, וכבר

         זכרתי לך שהנפעל לא יהיה אלא מן פעל קל;

         והב' מן לשון וכאורח נטה ללון,    גם מקום ללון, ירצה בו המלון,

         ושניהם מקורים לפעל קל נח העין, כמו לקום    לסור לשוב ומה שדומה לזה.

מלבד הפירוש שאחר החרוזים, יש כאן כה וכה בגליון ובין השיטות קצת מלות והערות בלשון ערבי, והן לפרש קצת משאר המלות אשר בתוך החרוז, ולפעמים יש בהם פירוש מתחלף מן הפירוש שבפנים, ובהערות האלה אשר בגליון מצאתי בשלשה מקומות שם בעל הפירוש, והוא ר' אלעזר. גם במקום אחד מצאתי בתוך הפירוש עצמו תוספת הכוללת פירוש שני מתחלף מן הראשון, וגם שָם נזכר שֵם המפרש ר' אלעזר. גם בהערות שבגליון לא נזכרו רק הקדמונים הנ"ל, ועל מלות אַשֵר חֲמוּצִים (שער שמיני אות החי"ת) מצאתי בין השיטות ובגליון ארשדו אלמהור מן אשרו חמוץ פסר פיה רבינו סעדיה ז"ל ארשדו אלמהור, ובדקתי בתרגום ישעיה לרבנו סעדיה שהדפיס Paulus, ומצאתי כי כן הוא ממש תרגום מלות אַשְרוּ חָמוֹץ (ישעיה א' י"ז).

ראשי השערים כתובים בלשון ערבי, כגון אלבאב אלאול, אלבאב אלתאני, ובשער השלישי כתוב אלבאב אלתאלת מן אלענק, ומכאן למדתי כי ס' התרשיש נקרא ג"כ בשק ענק, וטעה בעל שפתי ישנים (ואחריו וואלפיוס ודע ראססי) שהזכיר הענק והתרשיש כשני ספרים. גם בסוף הספר כתוב: כמל כתאב אלענק ושרחה (נשלם ספר הענק ופירושו) בעזרת שדי ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה רבה. גם המפרש קורא לבעל הספר צאחב אלענק, כלומר בעל הענק.

הס' הזה היה חסר קצת דפים בתחלתו ובשאר מקומות כה וכה, והשלימו החסרון בנייר לבן כנייר שלנו, ובכתיבה מאוחרת, והוא כתב רש"י יפה עם קצת אותיות משונות על דרך כתיבת אנשי המערב, ובאלה אין פירוש זולתי בדף אחד וחצי, שיש בהם הפירוש שלאחר החרוזים, כתוב בדיו אדום.

הס' הזה היה מקדם ביד איש מערבי, שמו יעקב בן כמו“ר יצחק רמאן, ושמו כתוב בראש שער הספר, ולפני שער הספר כתובים קצת שירים שחברו ר' יצחק רומאן ור' אברהם רומאן. בסוף הספר כתוב: זה הספר בא דרך קושטנטינא במתנה ל…… המשוררים כה”ר יהושע יוסף לוי נ“ע. ונ”ל בלא ספק כי קושטנטינא זו היא אשר באפריקא במדינת. Algeri

הכותב הראשון לא רשם מנין הדפים על כל דף ודף, אלא בתחלת כל שמנה או עשרה דפים (שהם באגען אחד), והמספרים האלה הם כתובים בלשון ערבי (כגון תאסעה, עאשרה, חאדי עשר) ובכתיבה ערבית; אך הכותב האחרון אשר הוסיף הדפים שהיו חסרים, הוסיף ג“כ מנין הדפים על כל דף ודף בלה”ק ובכתב רש"י.

אחר התרשיש יש כאן הדיואן של רמב“ע, והוא קפ”ח דפים, כוללים שלש מאות שירים, והוא חסר כה וכה קצת דפים. הנייר הוא כנייר התרשיש, אך הכתיבה היא דקה קצת יותר מהקודמת, באופן שכל עמוד כולל י“ט שיטות, והדיו איננו כל כך שחור, ובקצת מקומות האותיות פורחות וקשה לקרוא אותן. הדיואן אין בו פירוש, רק בגליון יש כה וכה בלשון ערבי ביאור קצת מלות חמורות. בראש כל שיר יש קצת מלות ערביות כתובות בדיו אדום, באותיות גדולות בכתב מרובע, המודיעות למי או למה חֻבר השיר, ולפעמים לא נרשם רק וקאל איצא ר”ל ואמר עוד.

עד כאן תכונת הכ"י אשר שאלת ממני לבאר לך.

כאשר אראה בעיני ס' התרשיש נדפס, ועמו השירים אשר שלחתי אליך מהדיואן, אז לא אחדל אי“ה להוסיף שנית ידי להעתיק ולשלוח לך שירים אחרים מהדיואן ההוא. ואתה אל נא תעשה כאשר עשית בשירת מוסר השכל, להשמיט הנקדות, כי שירי רמב”ע הם מצד עצמם קשי ההבנה מה שיש בו די, ובלא נקוד עאכ"ו.

לאסוף חתימות באיטליאה קשה הדבר מאד, כי המבינים והחפצים בענינים כאלה אינם רק אחד בעיר, אך אחר שיהיה הס' נדפס אם תשלח אלי מספר מה מהם, אשתדל למכרם ואשלח אליך כסף מחירם.

מה ששאבת בששון מס' עמר השכחה דף קכ“ה ע”ב איננו לך לעזר ולהועיל, כי מה שהזכיר ר' אליה בנימוקו הוא ס' תגנית, ומה שהזכיר בעל עמר השכחה הוא תגניס. ואתה דע לך כי תגניס הוא משרש גנס שענינו כמו Genus ברומי, ופירוש מלת תגניס בלעקסיקון של Edm. Castelli הוא תחלה Assimilatio generis, ואח“כ Paronomasia, כלומר לשון הנופל על הלשון, והוא השיתוף שהזכיר בעל עמר השכחה. גם בפירוש התרשיש שלי מצאתי לפעמים המלה הזאת, כגון בסוף השער השלישי על החרוז רוֹדֵם ואֹדֶם, אמר המפרש וז”ל: הדא חמאס אלבאב אלתאלת, וליס פיה תגניס, כלומר זה סיום השער השלישי, ואין בו מלה משותפת. ואתה מצאת בעמר השכחה פירוש ס' תגנית, כמו שמצאת “נדיבי לב כמוני”.

באגרתך הקודמת רשמת לי כי בכ"י שראית יחסר משער ה' מן חרוז שבי עד וכו' ומשער ז מן חרוז נעים עד וכו‘, ואני בקשתי ולא מצאתי אלא בהפך, חרוז נעים בשער ה’ וחרוז שבי בשער ז'.

גם כתבת לי כי בס' עמר השכחה דף ק“ח נזכר ספר אלמחאצרה ואלמדאכרה, ואין זה אלא בדף קי”ט. ויען מותר לאדם לדון ק"ו שלא שמע מרבו, הנני דן מה יהיה משפט התרשיש אשר אמרת שהעתקת אותו בחפזון. ועל זה צר לי מאד. חרב המתהפכת לא ראיתי ולא שמעתי.¹

ואתה ידידי שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה י“ג אלול תקצ”ח,

ידידך שד"ל

לידידי היקר והנכבד כמר צבי דוקעס שלום.    🔗

אקבל מה שתשלח לי ואשלחהו לידידי הרופא. ואתה הודיעני נא אם אוכל לשלוח אליך ספר ואתה תמסרהו לר…. ראפופורט אחיו של מוהר"ר שלמה יהודה.

וחיה בטוב ובנעִמים לרֹב ימים לפ“ק. פה פאדובה י”ג אלול.

ידידך שד"ל.