Nr. CCV An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol Nr. d’ordre de l’Index rais. 175 Vol. I Nr. 48

כ“ח אלול תקצ”ח          .18.9.1838

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כ"ש שמואל ליב הר הזהב שלום.

ישמח לבי ויגל כבודי ביום תבואני אגרת אדמו“ר שי”ר, אך לזאת יסלח לי אדוני כי לא אתן לו רשיון להשמיט או להחליף דבר ממה שכתבתי באגרותי לידידנו החכם יש“ר; וזה כי בענין מעט חרוזי הרמב”ע הבלתי טהורים אשר העתקתי, נ“ל כי חרוזים טמאים הרבה יותר מהם כבר נדפסו פעמַיִם ושלש בשירי החריזי ועמנואל, ולענין קצת מרורות שכתבתי אני, נ”ל כי רעות¹ מהנה כתבתי בכ“ח ג'; ואם יחפוץ אדמ”ו להליץ באגרתו אלי בעד הראב"ע ולסתור את כל דברי, ולהדפיס אגרתו, הרשות בידו, ואני אם אזכה להוציא מחשבותי בלי שאהיה נושא פנים בתורה, את נפשי הצלתי, השומע ישמע והחדל יחדל.

באני מכתב מאברהם מאהר, האומר כי ראה בידך אגרתי אליך, בה הזכרתי את הרואים, גם הוא מזכיר שדברתי סרה על הראב“ע באגרת אשר שלחתי אליך להדפיסה בכ”ח ד'. לבבי אומר לי כי מעולם לא ראה כל זה בעיניו, אך מפי השמועה למד. ויהי מה אני לא אשיב לדבריו תשובה כלל.

יפלא בעיני איך תאמר שאגרתי אל המשכיל יה"ש לא באה לידך, והנה הוא כתב אלי שכבר שלח אותה אליך. כתוב נא אליו על הדבר הזה. ואם אולי אבדה בדרך אחזור ואשלחנה, כי יש בה דברים מועילים להודיע תכונתי ודרכַי.

מחיר כרמך הוא יקר ביותר, וזה גורם שלא ירבו הקונים. חלקי בה“ע היו גדולים מכ”ח, והיה מחירם חצי מחיר כ“ח, ועכ”ז המאסף ההוא נפסק, למיעוט הקונים. אמת הוא כי הקוראים עברית הולכים ומתמעטים יום יום, אך גם המדפיסים הם גרמא למיעוט הקוראים, על ידי שהם מוכרים ספריהם בשער הגבוה.

אם יהיה הדבר שיתקבל אדמו“ר שי”ר בפראג, יהיה לי לשמחה ולששון כי בזה יקטן מעט המרחק הרב אשר היה עד הנה בין משכן כבודו למשכני ואז אוכל לקוות שאולי בטרם נמות נתראה פנים. המחזור אשלחהו לעיר וויען, אך לא ליד מנהיימר, אלא לר' צבי דוקעס, וכבר כתבתי לו על זה.

ואת פי הגביר החכם פערל תשאל עד כמה הוא רוצה לתת במחזור איטליאנו, ואז אבקשהו ואקנהו בשבילו, ותאמר אליו כי חלילה לי מִתִּתִּי כספי מתנה לאיש עשיר.

אם תטע בכרמך האגרת הלוטה פה, טוב תעשה.

ואתה עשה נא עמדי חסד ואמת להוסיף באגרותי לידידנו החכם יש"ר אשר בידך, מעט המלות אשר אנכי נותן לפניך היום.

באגרתי הראשונה (חתימתה ערב כפור) אחר מלות והכותבים בו הם ממשפחת קנשינו, צריך להיות: אשר (לפי הנראה בספר זה, ועיין ג"כ יאסט חלק שמיני עמוד 42) היתה משפחה גדולה וכו' וכו'.

באגרתי השלישית, קרוב לסופה, ברשימת סימן ר מהדיואן. צ"ל (בנקודה על הצדי, ועיין עֹמר השכחה דף קי"ט), תחלתה וכו' וכו'.

ואתה שלום.       ידידך שד"ל.

 

לידידי המשכיל והנבון כ"ש שמואל ליב גאלדענבערג שלום.    🔗

אשר כבדתני לבקש מאתי הרשות להוציא לאור בכרמך הנחמד שירתי אשר קראתי בשם דרך ארץ, אשר לא ידעתי באיזה מקרה באה לידך, לא אוכל לעשות את שאלתך, יען וביען היא מלאכה שלא נגמרה, כי עוד כמה וכמה ענינים יש לי להוסיף בה אי"ה.

ואמנם אחרי אשר הגדת באזני תפישה אחת ששמעת אנשים תופשים אותי על מלה אחת שאמרתי באותה שירה, לא אחדל להשיב לך ולהם תשובה, וברוך ה' אשר הביאך להגיד לי ההשגה ההיא, כי מתוך דברי תשובתי תתגלה צדקת הרד“ק, אשר כבר היה מי שטען עליו שדבריו סותרים זה את זה במאמר אחד בעצמו, והטוען לא ידע שאינו אלא טעות הדפוס, ושבדפוסים הקדמונים דברי רד”ק נכונים מאד, והוא דבר הראוי לידע ולהודיע ולהוודע.

והנה המלה אשר אמרתי בשירתי היא וּבְמַחֲמָאוֹת, והשיב המשיב כי בפסוק חלקו מחמאות פיו (תהלים נ“ח כ”ב) אין המ“מ מ”ם המשקל (כמ"מ מַחֲשָבוֹת), אך היא מ“מ היתרון, חלקו יותר מחמאות; וא”כ לא יתכן לומר ובמחמאות. והנה נא הדעת הזאת היא דעת המתרגם הארמי ודעת רעב“ע וגעזעניוס ואחרים, ולא כן דעת רש”י ז“ל שכתב: מחמאות פיו, לשון חמאה, והמ”ם הראשונה יסוד נופל בתבה, כמ“ם של מַעֲשֶה ומ”ם של מַאֲמָר. וכן היא בלא ספק דעת בעלי הנקוד והטעמים, כי הנה לפנינו תבת חלקו מופסקת בטעם לגרמיה, ואם היתה הכוונה דברי פיו חלקים יותר מן החמאה, היה מן ההכרח להדביק חלקו למחמאות, והלגרמיה שאחר מלת חלקו מורה באצבע כי מלת מחמאות סמוכה למלת פיו, והכוונה מחמאות של פיו (הדברים הדומים לחמאה, היוצאים מפיו) הם חלקים. וזאת שנית כי נקדו המ“ם בפתח, ומעולם לא מצאנו מ”ם היתרון נקודה פתח, אלא חירק או צירי, ולשוא יאמר ראב“ע שנפתח המ”ם בעבור אות הגרון, כי בכל המקרא לא נמצא כזה. כי אמנם החירק שאחריו שוא נח ישתנה לפתח בעבור או הגרון, כגון יַעֲמֹד שהוא במקום יִעְמֹד, אבל חירק שאחריו דגש (כמו שהוא חירק מ"ם היתרון, שמשפטו להיות אחריו דגש) ישאר חירק, כגון מִחוּץ, נִאֵץ, נִהֵג, כִחֵש, בִעֵר, או ישתנה לצירי, כמו מֵחָכְמָה, פֵאֲרָך, אך לא נמצא בשום מקום שישתנה לפתח. וגעזעניוס בספרו Thesaurus בשרש חמא, הביא סיוע ממלות אֶחֱרוּ יֶחֱמַתְנִי שהם במקום אִחֲרוּ יִחֲמַתְנִי; אמנם אין הנדון דומה לראיה, כי כאן פתח קטן וכאן פתח גדול.

ומלבד כי ידים מוכיחות בלא שום פקפוק כי בעלי הנקוד והטעמים הסכימו לדעת רש“י, הנה גם משמעות הפסוק מורה כן, שהרי לדעת ראב”ע היה צריך שיבא הפֹעל בלשון יחיד, חָלַק מחמאות פיו, לא חלקוּ בלשון רבים. והנה ראב“ע אומר כי פירוש פיו דברי פיו; וכמה זה רחוק ודחוק! לא כן לפירוש רש”י ז"ל מחמאות הוא שם לדברים דומים לחמאה, ומלת דברים נכללת במלת מחמאות, כמו שהיא נכללת בטובות, רַכּוֹת, עַזוֹת, קָשוֹת, וזולתם, שענינם דברים טובים, רכים, עזים, וקשים; אלא שאלה שמות התאר, ומחמאות הוא שם דבר, ודומה לו מהתלות, שענינו דברי התול.

ורד“ק ז”ל בספר השרשים הביא שתי הסברות, וז“ל: חלקו מחמאות פיו, הפתח שתחת המ”ם במקום צירי, והנכון מֵחמאות, ופירושו חלקו יותר מחמאות אמרי פיו. או תהיה המ“ם נוספת לא לשמוש, וקרא דברי פיו מחמאות לפי שהם חלקים ורצה לומר מאד חלקו מחמאות פיו והם הדברים ואעפ”י שהיתה מ“ם השניה במחמאות ראויה להיות בשוא מפני הסמיכות אל פיו נשארה בקמץ שלא לחטף על האלף עכ”ל.

ואולם בפירוש תהלים (לפי מה שנמצא בדפוסים האחרונים) כתב, וז“ל: מחמאות, המ”ם פתוחה ודינה בצירי, שהיא לשמוש, ופירושו יותר מחמאות חלקו אמרי פיו, אמר עתה אני רואה כי הטובות שהיה מדבר עמי כי מחליק היה לשונו לי אבל לבו לא היה עמי, ואעפ“י שהיה מ”ם השניה במחמאות ראויה להיות בשוא מפני הסמיכות, נשארה בקמץ שלא לחטף על האל“ף, עכ”ל. וכתב על זה ר' יואל ברי“ל וז”ל: לדעת רש“י ז”ל מ“ם הראשונה מ”ם המשקל והמלה סמוכה וכו' ולדעת הראב“ע היא מ”ם השמוש וכו' וא“כ המלה נפרדת, על משקל כְבָשוֹת, והרד”ק פירש בטעם כמהו, אבל טעה בענין הסמיכות שסותר בו דברי עצמו, עכ“ל ר' יואל ברי”ל. ואני בראותי הדברים האלה עמדתי מהעיר, ואמרתי בלבי: אני ידעתי את רד“ק ואת שיחו, כי איש תם וישר היה, ולא היה אץ בדבריו ופחז כמים כקצת מחברים, הדבקים במדות היוניות והקדריות, אשר כל חפצם להרבות בכתיבה, אם למען בצוע בצע, ואם לאהבת הכבוד המדומה, לא כאלה חלק רד”ק כי אעפ“י שלמד חכמה יונית וקדרית, לבבו ונפשו ודרכיו ותכונותיו יצוקים היו בדפוס הישראלי, וכל ספריו וכל דבריו עדים נאמנים על ענותנותו ויושר לבבו, והיותו מתון בדין, ואיך יתכן לאיש אשר כזה שיסתור דבריו בתוך כדי דבור? ואם היה זה בענין חכמה נכרית לו, החרשתי, אך בענין מעניני הדקדוק, איך יתכן למדקדק כרד”ק אבי המדקדקים, שיכתוב מאמר שסופו מתנגד לתחלתו? על כן על כל הדברים האלה מהרתי ועיינתי בס' השרשים, ומצאתי שם לשונו הנ“ל אשר אין בו שום סתירה, אז שמחתי כמוצא שלל רב, ואמרתי: אין ספק כי לשונו בפירוש תהלים הוא מוטעה, וחסרו ממנו מלות או תהיה המ”ם נוספת וכו' הכתובות בס' השרשים. ולא נחתי ולא שקטתי עד שמצאתי ביד ידידי המשכיל וחכם כמ“ר יוסף אלמנצי שלשה דפוסים קדמונים מפירוש תהלים לרד”ק, והם דפוס רל"ז בלי מקום, דפוס נאפולי שנת רמ“ז, ודפוס ויניציאה שנת רע”ח, ובשלשתם מצאתי הלשון מתוקן כמו בס' השרשים, ובלי שתהיה בו סתירה כלל. וזה לשון רד״ק בפירוש תהלים על חלקו מחמאות פיו בשלשת הדפוסים שהזכרתי: חלקו מחמאות פיו, מחמאות המ“ם פתוחה ודינה בציר”י שהיא לשמוש, ופירושו יותר מחמאות חלקו אמרי פיו, אמר עתה אני רואה כי הטובות שהיה מדבר עמי כי מחליק היה לשונו לי אבל לבו לא היה עמי; או תהיה המ“ם כמשפטה והיא נוספת כמו אותיות אמתי”ן, ומחמאות סמוך אל פיו, ודמה דברי פיו לחמאה ואמר חלקו מחמאות פיו, ואעפ“י שהיה המ”ם השניה במחמאות ראויה להיות בשוא מפני הסמיכות, נשארה בקמץ, שלא לחטף על האלף עכ"ל.

ואחרי אשר מצאתי המציאה הזאת היקרה בעיני בעבור כבודו של צדיק, אשר בזה נמלט מחשד כותב בחפזון, שהיה אדם יכול לחשוד אותו בראותו דברי ר' יואל ברי“ל אשר הבאתי למעלה, סבותי אני את לבי לבדוק בשאר מקומות מפירוש תהלים לרד”ק, ולראות היש עוד חלופי נסחאות בין הדפוסים הראשונים והאחרונים, ואז מצאתי והשתוממתי, ראיתי ונבהלתי, כי פירוש תהלים המיוחס לרד“ק בדפוסים האחרונים אינו אלא קצור מפירוש רד”ק אשר בדפוסים הראשונים, כי אחד מן המדפיסים האחרונים (אולי מדפיס קרימונא שנת שכ"א) ראה את רד“ק מאריך הרבה. והתיר לעצמו להשמיט כל מה שהיה בעיניו בלתי הכרחי. וזה דבר השמטה אשר השמיט המדפיס ההוא: א' כל מקום שרד”ק מביא מקראות הרבה לדוגמא ולראיה לדבריו, המדפיס השמיטם כלם, או כתב אחד מהם בלבד; ב' ברוב המקומות שרד“ק מביא שני פירושים או יותר, לא הדפיס המדפיס רק אותו שהיה נראה לו שהוא עקר לדעת רד”ק; ג' במקומות הרבה שרד“ק מביא דברי רז”ל השמיטם המדפיס, ולפעמים כדי להשמיט הוצרך המדפיס להחליף או להוסיף מלה או מלות, סוף דבר כדי לקצר עשה בדברי רד“ק כרצונו, ופעמים רבות בלא דעת ובלא תבונה, עד שנשחתו ונתקלקלו דברי רד”ק קלקול גדול. וכל זה מלבד כל מה שהוא ויכוח בעניני האמונה, שהושמט גם בדפוס רע“ח, ונמצא בסוף ס' הנצחון. ועתה לך ואראך כל זה בעיניך, ואקח לדוגמא מזמור אשרי האיש, וכל מה שאיננו בדפוס קרימונא שנת שכ”א, והוא בשלשת הדפוסים הקודמים שהזכרתי, או שהוא בדפוס קרימונא בקצת שנוי אביאהו במאמר מוסגר.

א. א' ספר תחלה הדרך הרע (כמו שאמר ג"כ סור מרע ועשה טוב) כי (מתחלה) ילמד האדם – ובהם הוא גדל (כמו שאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו) – ומי ירשיע (ובכל אשר יפנה ירשיע, ולא ימלט רשע את בעליו, אל תרשע הרבה) – לאסוף (ולכנוס) ולשמוח – ולא יביט (לאחריתה, ואמר ובדרך חטאים לא עמד, כי החטא יעשה אותו האדם בהיותו במקומו שקט במעשה ובדבור ובלב) ופירוש ובדרך (אינו דרך ההליכה, אלא) המנהג – את הדרך (ויאחז צדיק דרכו, מעשות דרכיך, דרכי ספרתי, והדומים להם) – לא נתעכב (ולא השתדל עמהם ולא עמד) בחבורתם – לרעה (ומתגאים ומדברים רעות על בני אדם) ונותנים דופי – לא טוב ולא רע (ובאמרו אשרי האיש וגו' הרי הזהירו שלא יעשה כמעשיהם) ועל זה מאשר האדם שנסע מדרכם (ונפרש ממעשיהם. ומה שפירשו בו רז"ל הוא מה שאמרו וכי מאחר שלא הלך היאך עמד ומאחר שלא עמד היאך ישב. אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ואם ישב סופו ללוץ, ואם לץ עליו הכתוב אומר ולצת לבדך תשא).

ב' וכן אמר סור מרע ועשה טוב (ואעפ“י שאמרו רז”ל ישב אדם ולא עשה עברה נותנין לו שכר כעושה מצוה, הם ג"כ פירשו והוא שבא דבר עבירה לידו ונוצל ממנה, שנ' סור מרע ועשה טוב) סור מרע על מנת לעשות טוב (וכן הוא אומר אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו, והם) חשבו – כיון (שבאה לידו העבירה, וכן הוא מה שאמר אף לא פעלו עולה וגו', אעפ"י שלא פעלו עולה צריך שילכו בדרכיו ויעשו) מעשה טוב – כמנהג הלשון (כמו נח ג' פעמים בפסוק אחד, וה' ישראל בפסוק אחד, ואחרים זולתם, כי כן דרך לשון עברי) ואמרו כי הוא דרך צחות – ופירוש יהגה) יהגה בלבו – כוונת לבו (ומחשבתו, שתהיה היום והלילה מחשבתו) על התורה ועל המצות (ולמי שמצוה עליהם, בכל מעשה אשר יעשה) כמו שאמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים (ובתורתו יהגה יומם ולילה, שיתעסק בלמוד, ואמרו וכי אפשר להגות יומם ולילה, מלאכתו ואומנותו מתי יעשה, אלא כל המקיים מצות תפילין מעלה עליו הכתוב כאלו למד יומם ולילה, ומהם אמרו כל הקורא ק"ש שחרית וערבית, ואנחנו נאמר) על דרך הפשט אם נפרש יהגה –

ג' דמה האדם הטוב לעץ שתול על פלגי מים (ואמר האדם שיסור מרע ויעשה טוב הנה הוא כעץ השתול על פלגי מים) – מזו הפאה (ופלג מים מזו הפאה) ויעברו תחתיו (ולעולם הוא עליהם) – במקום צמא (ויקוה למטר לא יתן פריו בעתו, אלא )יתעכב – מפני צמאונו (אבל העץ השתול על פלגי מים יתן פריו בעתו) ועלהו לא יבול כי מפני היובש יפול העלה (וזה) שהוא – לא יבול עלהו בעתו, והוא (עת ימות החמה, שצריך צלו לבני אדם, והנה ימצאו בו מרגוע בני אדם העוברים ושבים, וינוחו תחתיו לצל העלים וישתו מן המים אשר תחתיו ויאכלו מפריו, כי בימות הגשמים יפלו העלים מרוב האילנות, או) על דרך הפלגה (הוא) – אשר בם (וכמו שאמר לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר, ואומר והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה) כי האדם הטוב – דרכיו הטובים (ורבותינו פירשו יתן בעתו שמורה בעת שהגיע להוראה ולא קודם עתו, ובהגיע עתו לא ימשוך עצמו מן ההוראה, ופירשו בעתו בעת הלימוד לימוד ובעת המעשה מעשה, ועוד פירשו רז"ל ועלהו לא יבול שאפילו שיחת החכמים צריכה לימוד, כלומר שיחת חולין שלהם יכול אדם ללמוד מהם מוסר העולם והנהגת הבריות זה עם זה; אם יקחו מן העץ הזה מטע יצליח ויהיה כמהו, וכן האדם הטוב בניו ותולדותיו יהיו כמהו; ורבותינו פירשו וכל אשר יעשה יצליח, אם עוסק בתורה נכסיו מצליחין) ויש לפרש (הפסוק הזה) דרך ברכה – כי אם יסור (מדרך רעה) ויעשה טוב – והחכם ר' אברהם אבן עזרא ז"ל פירש כי פריו הנפש החכמה שתהיה מלאה תורת אלהים להכיר בוראה ומעשיו העומדים לנצח, ותדבק בעולמו העליון בהפרדה מעל גויתה, כמו פרי המבושל באילן ויפרד ממנו ואיננו צריך לו, כי בעבור הפרי יהיה העץ, ועלהו לא יבול, זכרו הטוב, כדרך זכר צדיק לברכה; וכל אשר יעשה, הון ובנים וכבוד.

ד' לא כן הרשעים (ובכללם החטאים והלצים) אמר כי הרשעים (אינם כן כי) לא יהנו – ויזיק (בתנועתו, שיכה) העוברים – או תדפנו (הרוח) לבתים – כמו המוץ (אשר תדפנו רוח).

ה' והוא הדין ללצים (לא תהיה להם תקומה) בעדת צדיקים (כי הצדיקים) במותם תהיה להם תקומה (אבל) הרשעים (לא תהיה להם תקומה, אלא) תאבד נפשם –

ו' באיזה ענין הם (עדת) – להטיב להם (וכן מה אדם ותדעהו, אשר ידעו ה', כי ידעתי את מכאוביו, ידעת בצרות נפשי, אני ידעתיך, ועל זה הדרך ואין לי מכיר, יהי מכירך ברוך, אומר שהאל יתעלה אוסף נפשות הצדיקים אליו ויודעם ומכירם) להשביעם (מטובו ומידיעתו) והשגחתו (שהיא הטובה הגדולה) והגמול הטוב (כמו שאומרים והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך). ודרך רשעים תאבד, כי במותם אין להם תקומה (כמו שאמר לא יקומו, ותאבדנה נפשותם) וילכו לאבדון (כמו שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע).

עד כאן מה שחסר בדפוסים האחרונים במזמור ראשון לבדו, ועתה אלקטה בקצת מזמורים אחרים לא כל חלופי הנסחאות, אלא מה שיש בו תוספת ענין בלבד.

ב' ז' ונאצלה עליו מהאל (וכן רוח גבורה נוספה בו מהיום ההוא ומעלה; וכן צור ילדך, שגדל אותך ונתן חכמה בלבך ושכל ביום מעמד הר סיני, וכן אמר הלא אביך קנך, כי אם אמר ילדך קנך על היצירה לא היה זה לישראל יותר משאר בני אדם, הלא תראה מה שאמר הלה' תגמלו זאת, כלומר זהו הגמול שתגמלו לו על כל הטובה שעשה לכם? הלא הוא אביך קנך; ואמר צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך, כמו שאמר אביך, כי הוא לכם כמו אב והמחוללת והיא האם).

שם י"ב נשקו בר, כמו וינשק לכל אחיו ובר (כמו בן, וכן מה ברי ומה בר בטני, או פירושו) מן לברי לבב (ואם יהיה ענינו בן יהיה פירושו נשקו זה הבן שקראו האל בן כמו שאמר בני אתה, וטעם נשקו כמו שהוא מנהג העבד לנשק יד האדון, ואם יהיה ענינו נקי פירושו) מה לכם ולי – במצות האל (ויתכן לפרש בר מן ברו לכם איש, על דרך שאול בחיר ה').

ג' ה' ששם הארון (או פירוש מהר קדשו מן השמים, כמו מי ישכון בהר קדשך).

ד' ה' (והרב מורה צדק רבינו משה בן מיימון פירש שהפסוק הזה מצוה למשכילים החשובים שיכירו האמת ושבח האל בלבם, כדי שלא ישיגם שגיאה בדבור; ואין זה מענין המזמור).

ז' א' (והחכם ראב“ע ז”ל הרחיק זה הפירוש, כי אמר היאך יאמר זה על משיח ה' הנה יחבל און, ואמר כי אחד מבני בנימן היה שהיה שונאו ושמו כוש; ואין טענתו טענה, שיאמר על שאול הנה יחבל און, ולמה לא יאמר כן? והנה אמר לו דוד בפניו מרשעים יצא רשע, ואמר לו ונקמני ה' ממך).

י"ט ב' (והרב מורה צדק החכם הגדול רבינו משה פירש מספרים על השמים, כי דעתו ודעת הפילוסופים כי הגלגלים חיים משכילים עובדים לאל ומשבחים אותו שבח גדול ומהללים אותו מהללים עצומים, ועל כן אמר השמים מספרים כבוד אל).

כ"ה ט' (והחכם ר' שלמה בן גבירול פירש והענוים מגיעים אל רצון הבורא במדת הבושת ומשיגים העולם הקיים ולומדים דרכו, כמו שנאמר ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו).

מ"ה ה' (ואדוני אבי ז"ל פירש חגור חרבך על דרך משל וההוד וההדר הם החרב, כלומר כי ייראוך העמים מההוד וההדר אשר בך כמו שייראו הגבור חגור חרב, וכן והדרך צלח רכב, מרכבתו תהיה האמת והענוה והצדק).

פ"ט ל"ט (רבים תמהו על זה המשורר איך דבר כנגד האל כדברים האלה כאדם אומר לחברו נשבעת זה ולא עמדת בשבועתך, וכתב החכם ראב“ע כי היה בספרד חכם גדול והיה קשה זה המזמור עליו ולא היה קורא אותו ולא יכול לשמעו, והוא החכם ראב”ע פירש שהוא מדבר על לשון האויבים שהם מחרפים ומגדפים ומכזבים דברי ה‘, על כן אמר זכור ה’ חרפת עבדיך, אשר חרפו אויביך ה' ואני תמה על תמיהתם כי) המזמורים ברוח הקדש נאמרו (ולא יתכן להיות בהם דבר שאינו נכון, ואם) המשורר תמה לאורך הגלות (הזה) וכו' וכו'.

צ' ק' וכתבה בספרו זה (והגאון רב סעדיה פירש למשה כמו לבני משה שהיו לוים משוררים בבית המקדש, והוא כמו לבני קרח מזמור, ומצאנו כמו החסרון הזה ויהוידע הנגיד לאהרן שרוצה לומר לבני אהרן, כן למשה לבני משה והמזמור הזה נאמר על זה הגלות) ודבר בו מחולשת האדם וכו' (אמר שד"ל זה סיוע למה שכתב החכם יאסט בספרו אללגעמיינע געשיכטע דעס איזראעליטישען פאלקעס חלק א' עמוד ק').

צ"ד י“ב ואדוני אבי ז”ל פירש ומתורתך תלמדנו כי ביסורין ילמדנו דעת ותורה, שישוב לעבדו בלבב שלם, להשקיט לו מימי רע, שיגן בעדו מפני הרשע, עד זמן מותו שיכרה לו שחת).

שם ט"ו ירוצו כל ישרי לב אחרי הצדק (כן פירש הפסוק הזה אדוני אבי ז"ל).

צ"ט ז' והגאון רב סעדיה פירש כי מהדברים שהם אות לנביא כי מה שרואה ושומע הוא ה', שפעמים יהיה האות הזה ענין שיעמוד כנגד הנביא מתיחד לפניו וכל הרקיע אין בו ענן, כמו שנאמר במשה ואהרן ושמואל בעמוד ענן ידבר אליהם, וכן אמר במדרש תנחומא בעמוד ענן ידבר אליהם אף עם שמואל דבר בעמוד ענן, וזהו שנאמר היש בזה הרואה ותאמרנה יש, תראה הענן קשור על פתחו, כדכתיב ויש אשר יהיה הענן).

ק"ו ל"ג כי המרו את רוחו (כן פירש אאז"ל הפסוק) כי המרו את רוח משה ויבטא בשפתיו, והוא המעל שמעל הוא ואהרן עמו, שאמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים (שתדחקו אותנו, אין בידנו יכולת עד שיבא מוציא המים, כי חשבו כי כבוד האל יתברך יבא על הסלע תחלה, כמו שאמר ברפידים הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור, ומה שאמר בחורב והם היו ברפידים, אינו אומר על הר חורב, אלא אותו הצור היה חורב ויבש מאד, ומה שאמר הנני עומד על הצור, שירד כבוד האל יתברך באש על הצור, ואותה האש המסה את הצור והפכתו למים, ועכשו חשבו ג"כ כי כן יעשה האל יתברך כמו שעשה ברפידים, לפיכך אמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים, ובזה מעלו, כי יותר היתה קדושת ה' אם יוציא הסלע מים בלא ירידת אש עליו, והוא לא אמר להם הנני עומד בצור כמו שאמר ברפידים) ופירוש כי המרו כי מרדו ברוח משה וכו'.

קל"ב ו' (ואדוני אבי ז"ל פירש כי באפרתה יולד מי שיבנה אותו).

קל"ג א' (פירש אאז"ל כי על ישראל נאמר שהיו כלם אחים, אמר שיהיה שבתם בירושלם יחד טוב ונעים כמו השמן הטוב שיורד על זקן אהרן ועל בגדיו או כטל חרמון שיורד עליו וכטל שיורד על הררי ציון שהוא מבורך מכל טל שהיה יורד בעולם).

קמ"א ד' ואאז"ל חלק הפסוק ופירש שמן ראש על הרשעים, אמר מכת הצדיק ומוסרו טוב לי וחסד עושה עמי, אך הרשע אם ימשח אותי בשמן ראש אצעק ואומר אל יניא ראשי, אל ישבר ראשי.

ודי בזה לדוגמא למען דעת כמה הוא חסר פירוש תהלים לרד“ק בדפוסים האחרונים, וכמה היה מן הראוי לחזור ולהדפיסו בשלמות מתוך הדפוסים הקדמונים ודע כי שלשת הדפוסים הקדמונים שהזכרתי יש ביניהם לפעמים קצת חלופי נסחאות, ודפוס נאפולי הוא בקצת מקומות חסר קצת, ולפעמים הוא מדוייק יותר מחבריו; ואני בכתבי הלקוטים האלה לא סמכתי על שום אחד מהדפוסים ההמה בפרט, אך עיינתי בשלשתם, ומתוך שלשתם בחרתי הנסח היותר מתוקן. ואחרי אשר כתבתי כל זה יגעתי ומצאתי וקניתי תהלים עם רד”ק דפוס איזנא שנת ש“א, וגם הוא שלם, ואם יתעורר אחד ממדפיסי אשכנז לחדש כנשר נעורי פירוש רד”ק על ספר תהלות יוכל לסמוך על דפוס זה, אשר אין ספק שלא יהיה יקר המציאות בארצות אשכנז, כמו שלשת הדפוסים הראשונים שהזכרתי למעלה.

אחר זמן מצאתי ראיתי תהלים עם פירוש רד“ק דפוס אמשטרדם שנת תקכ”ה, וגם הוא שלם, ונעתק מדפוס רע"ח.

ועתה עוד לקוטים אחרים תקח מידי, והם קצת מדברי ר' יונה בן גנאח בס' השרשים שלו, כתבם ר' דניאל יע“ל (משנת ר“ח עד שנת ר”ל) בגליון פירוש הראב”ע והרלב"ג אשר כתב לו, הזכרתיו לפניך בשנה שעברה באגרתי אשר נטעת בכרמך הנחמד מחברת שלישית עמוד 173 (ושם בהערה לעמוד 178 נדפס בטעות אצל וצ"ל אבל).

ואלה דברי המדקדק הנכבד ר' יונה בן גנאח, הנקרא ג“כ ר' מרינוס או מרואן בן גנאח, או אבו אלוליד מרואן אבן גנאח (ודע כי מלת גנאח, גם מלת חָיוּג, כתובות בנקודה על הגימל, והוא סימן שהגימל ההיא היא גי”ם ערבית, שקריאתה כמו gi בלשון איטלקי, ולא כגימל עברית ואשכנזית:…..הרי אלו קכ“ג לקוטים מס' השרשים לר' יונה, אשר לקטתי כה וכה בגליון פירוש התורה לראב”ע ורלב“ג אשר כתב הרופא ר' דניאל יע”ל ופעם אחרת אביא לפניך אם תחפוץ לקוטים אחרים מדברי ר' יונה בס' הרקמה, המפוזרים בס' האפודי אשר בידי כ“י, והם ענינים גדולים ונכבדים מאלה. גם אעתיק לך כל מה שתרצה משני ספרים לר' יהוד חיוג אשר בידי כ”י, והם פ' אותיות הנוח וס' בעלי הכפל. גם אם תחפוץ בהקדמת האפודי, אשר היא רבת הכמות והאיכות באמת, לא אמנענה ממך ומכרמך הנחמד. גם יש בידי כ“י סידור רש”י ז“ל (חסר בתחלתו) בלתי ידוע בעולם, גם מכתב אחד שכתב ר' אברהם בן הרמב”ם (כבר שלחתי ממנו העתק אל הגאון אב"ד בעירך), גם פיוט אחד (קרובות לצום אסתר) לרבנו יחיאל בירבי אברהם, אביו של בעל הערוך, תחלתו: אשנן עזך בעם נועז נורא עלילה. גם יש בידי ספרים אחרים להראב“ע, מלבד אגרת השבת, אשר כבר העתקתיה לידידנו החכם היקר יש”ר, והיא עתה בידך. גם יש בידי ס' מקדש מעט, לר' משה ריאיטי, וההיכל אשר ביד החכם יש“ר אינו אלא חלק אחד מן הספר הזה. גם יש בידי ס' הכוזרי כ”י עם פירוש בלתי ידוע. גם יש בידי ס' לבנת הספיר על הדקדוק, וס' מכלל יופי על ההגיון לר' יהודה מיסור ליאון. גם פירוש המוטוט על הראב“ע עם לקוטים בגליון מפירוש בן כספי, וגם דקדוק הירחיי המכונה לשון למודים. גם יש בידי ס' אבונצר אלפראבי על מספר החכמות וחלקיהן. גם ס' אמרי נואש (חסר) לר' שלמה בן משלם דאפיירא. גם יש בידי ס' עמק הבכא לר' יוסף הכהן (בעל ד"ה) כולל כל תלאות אבותינו בימי הגלות. גם מדרש שוחר טוב נכתב בשנת מ”ב לאלף הששי גדול מהנדפס. ומכל הספרים היקרים האלה הנני מוכן (אם יחנני ה' בריאות ושלום) לשלוח אליך לקוטים ככל חפצך, לטעת אותם בכרמך הנחמד, לכבוד המחברים ז“ל ולשמחת נפש כל אוהבי לשון הקדש. וכבר שלחתי פעמים הרבה לגדולי חכמי הדור וגם לצעיריהם לקוטים ארוכים ממה שבידי וממה שביד אוהבי ורעי, בלא כסף ובלא מחיר; כי לדעתי כך היא חובתנו וכך יפה לנו לעשות, ק”ו מן המפרכסות זו את זו. ומי יתן והיה לבבי זה לכל החכמים המפוזרים בארבע כנפות הארץ! ונהפוך הוא, כי נמצאו אנשים אוצרות ספריהם בתולות ואיש לא ידעם, ואם יבקש מהם אדם להעתיק לו משם מאמר קטן, ישיבו פניו ריקם, כאשר עשה לי זה לא כביר, חכם נכבד וגביר, מ"ח שמו, יהי אלהיו עמו, ויפרוס עליו סכת שלומו, ועל מקימי ההצלחות ירימו. ותהי זאת נחמתי כי אנשים כאלה אינם נמצאים באיטליאה.

עוד זאת אעתיק לך ידידי, והוא לשון אחד ממחברת מנחם בן סרוק, והוא פירוש פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, העתיקו ר' דניאל יע“ל בגליון פרשת תצא לפרש דברי ראב”ע שכתב וז“ל: פירוש פן תקדש כבר פירשו מנחם בן סרוק הספרדי במחברתו. והנה כבר התעורר החכם ר' יהודה ייטלס להוציא לאור המחברת ההיא, אך עתה מקרוב שמועה הנה באה כי נאסף אל עמיו, ולא יוכל להקים את עצתו ולהשלים את מחשבתו הטובה, לכן הנני מעתיק לך המעט הזה מדברי מנחם, אשר הקרה ה' לפני, וז”ל:…

עד כאן לשון מנחם הן אמת כי הפירוש שהוא מפרש והסברה שהוא סובר בפסוק הזה דברי תהו הם, ולפיכך לא תמצא שום מפרש שיפרש כן, או שיזכיר הפירוש הזה, זולתי הראב“ע לבדו. כי היתכן או היעלה על הדעת, שיהיה המכוון באחת ממצות התורה, להזהיר עובד האדמה שלא יסמוך החטים אל הגפנים באופן שיתקלקלו אלו ואלו ולא יהיה לו לא קציר ולא בציר? או יתכן שיחשוב ה' לו עון על שאינו מביא בכורים ומעשרות, אחר שאין לו תבואה? ואין ספק כי פשט הכתוב אינו אלא כמו שפירשוהו חכמים, ענין איסור, ומה שאמרו תקדש תוקד אש נ”ל שהוא אמתת גזרת לשון קדושה בהנחתו הראשונה, כלומר כי תחלת הנחת מלת קדש היתה להורות מה שהיה נשרף לכבוד האל (והמלה מורכבת מן יקוד אש), ואח“כ הושאלה לשאר הוראות, וכבר הארכתי על זה במקום אחר. ומכל מקום המאמר הזה ראוי לעמוד למשמרת עולם, להודיע דרכי קדמונינו שהיו טובים ממנו, כי הנה המחבר הזה אשר הוא מראשוני המדקדקים והמפרשים, לא נמנע בפירוש הכתוב הזה (ואולי עוד באחרים רבים) מלנטות מקבלת רז”ל ולפרש שלא כהלכה, ואעפ“י כן רש”י ז“ל לא זז מלחבבו ומלכבדו ולהביא ולסמוך עליהם במקומות הרבה מפירושיו. ואני בטרם אכלה לדבר על מחברת מנחם לא אכחד תחת לשוני כי מי שיתעורר להוציא לאור את הספר ההוא ראוי לו שיספח אליו השגות דונש בן לברט אשר נמצאות בהעתק אשר בעיר וויען, ונמצאות בפארמא ובפלורענץ וברומא ובליידן. בהעתק אשר בעיר פלורענץ יש ג”כ תשובות להשגות דונש; ומי יתן וכל אלה יחדו תצאנה לאור עולם.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום, וביתך שלום, ושלשת החכמים המופלאים תפארת עירך שי"ר קראחמאל פערל שלום, וה’ יחדש עליכם שנת ברכה ושלום כנפשכם וכנפש ידידכם הכותב פה פאדובה כ“ח אלול תקצ”ח

החותם חתימתו בגימטרייה אוהב דבק מאח ללה"ק.