ל' תשרי התקצ"ט 19.10.1838    🔗

Nr. CCXV

An Herrn Os. H. Schorr in Brody

Nr. d`ordre de l`Index rais. 181. Vol II Nr 1.

לידידי היקר הבחור המשכיל והחכם כ"ש יהושע העשיל שור שלום וברכה.

התמהמהתי מהשיב תשובה למכתבך מיום ד' אלול, כי בכל יום הייתי מצפה שיבואני מכתבך האחר שהזכרת ששלחת על ידי האיש גוט, ועדיין לא ראיתיו גם הייתי מצפה שיבואני מכתב מגאלדענבערג שיאמר לי שקבל אגרתי אליך ואגרתך אלי, וגם זה לא היה, ואני ביום כ“ח אלול כתבתי אליו כדברים האלה לאמר: “יפלא בעיני איך תאמר שאגרתי אל המשכיל יה”ש לא באה לידך, והנה הוא כתב אלי שכבר שלח אותה אליך. כתוב נא אליו על הדבר הזה. ואם אולי אבדה בדרך אחזור ואשלחנה, כי יש בה דברים מועילים להודיע תכונתי ודרכַי”.

ועדיין לא באתני תשובה מאתו

ועתה הסבה אשר השביתה התמהמהי מכתוב אליך הוא כי בימים האלה כתבתי חלק שני ממחברת דרך ארץ¹ ואמרתי אשלחהו אליך כאשר שלחתי החלק הראשון.

והנני מבקש ממך ידידי שתמחוק בחלק הראשון שבידך מלות “כי גם אש דת כבתה” ותשים תחתיהן “אבד זִכרה מארץ” ואני כבר החלותי החלק השלישי מהמחברת הזאת, והוא דרך ויכוח בין האטיק (בעל אטיציזמוס) והיהודי, וכאשר תשלם המלאכה אמהר ואשלחנה אליך.

ועתה אבאה להשיב תשובה למכתבך היקר, מה שכתב דעליטש כי שירת מוסר השכל נכתבה מתחלתה בלשון ערבי, רחוק אני מאד מלקבלו, כי אני מוצא בה כל סימני הָאריגינאליטעט, ולא אחד מסימני המאמרים המורקים מכלי אל כלי, ובלי ראיה גדולה וברורה מעולם לא אאמין שהיא מועתקת. ואמנם לענין שכתב כי כנוי אורגוצא שהשירה הזאת מכונה בכ“י אחד, ענין המשקל הערבי הנקרא Erragazo, שתי תשובות יש לי להשיב ראשונה כי גם משקלי שירי לה”ק יתכן לקרוא להם שמות כשמות משקלי לשון ערב, מאחר שמשפטי היתד והתנועה לקוחים הם ממשפטי שירי הערביים, והנה המשקל המכונה Erragazo הוא כולל י“ב הברות, ובהן שלש יתדות, וסימנו בלשון ערבי מָֿסְתַֿפְעֵﬞלן֗ מָֿסְתַֿפְעֵﬞלן֗ מָֿסְתַֿפְעֵﬞלן֗, ודומה לו בלה”ק אֶֿרְאֶֿה פְﬞנֵֿי תֵֿבֵֿל יְﬞדִֿידַֿי זְעֵ֗פִֿים²; ויתכן שהכותב הכ“י ההוא, אחר שלא מצא במשקלי הערביים משקל שידמה ממש למשקל יְרָא האל בְנִי ראשית אֲמרי, קרא לו בשם Erragazo שהוא דומה לו מצד שלש היתדות אשר בו, וגם מספר התנועות אשר בזה קרוב למספר התנועות אשר בזה, כי כאן תשע וכאן שמנה. והשנית כי רחוק בעיני שתהיה מלת אורגוצא היא היא מלת Erragazo, כי מלת Erragazo כתיבתה בלשון ערבי אלרגז, ורחוק הוא שאיש המכיר לשון ערבית יחליף זי”ן בצד“י, גם יוסיף שתי ווי”ן, וגם אל“ף בסוף, וגם ישמיט הלמ”ד, כי אעפ"י שאינה נקראת הלא נכתבת היא תמיד, וזו חטאת גדולה ראיתי בחכמי אשכנז ופולין, כשהם רואים דמיון קצת בין שתי מלות מחליטים ואומרים: זו בלא ספק נמשכה מזו. כגון מי שאמר כי קליר הוא Cagliari, ומי שאמר כי מקום הוא מָאהן, וכאלה רבות. גם אתה ידידי מהרת להביא סיוע לדברי דעליטש ואמרת כי מדלא הביאוה התחכמוני והמבקש, כעין סיוע שנכתבה בלשון ערבי; ומה סיוע הוא זה? וכי התחכמוני והמבקש כי רוכלא חשבי ואזלי כל מחברות רב האי אחת לאחת?

לשון עזרא ונחמיה מוכיח כי צחות לה"ק היתה אז מתמעטת והולכת, לא שהלשון היתה הולכת ומשתכחת. העם היו מדברים יהודית כמו בימי קדם, אך המליצים בעלי הצחות היו מתמעטים יום יום, כמו שיקרה בהכרח לעם מפוזר ומפרד, וחכמיו מצֻוים ללמוד לשון נכריה.

בלשון רבנו שרירא ז“ל בתשובתו: “תלמוד ומשנה לא אכתיבו אלא תרוצי הוו מתרצי וזהירין רבנן למגרסינהו בע”פ אבל מנסחי דכתיבי דאמרינן בתמורה דברים שבע”פ אי אתה רשאי לאמרם בכתב" נ“ל כי הסופר או המדפיס השמיט מלת לא וצ”ל אבל לא מנסחי דכתיבי. זה נ"ל פשוט³. גם כי לא אחליט שכן הוא בלא ספק.

מאד השתוממתי איך הִשְכַמְתָּ עם פלוני אלמוני שפירש מלת רעי במשנת אין גורפין מלפני הפטם (שבת ק"מ) לשון מרעה, מן ועשרים בקר רעי (מ"א ה' ג'), פירוש בטל מכמה טעמים. ראשונה, אחר שמלת רעי מצויה בלשון חכמים אלף פעמים להוראת המותרות היוצאים מן הגוף, ולא גם פעם אחת להורות על המרעה, אין הדעת נותנת לפרש אותה על ההוראה הזאת בלא הכרח עצום. שנית, אפילו יונח שתהיה מלת רעי במקום הזה מלשון מרעה, לא יובן איך יהיה השור עצמו נקרא רעי, כי הנה פַַטָם הוא שם התאר, ויתכן לומר פטם והמכוון בו שור מפוטם, אבל רעי הוא שם דבר, וענינו (לפי הנחת רעך) מִרְעֶה, והנה יתכן לומר שור רעי והכוונה שור של מרעה, אבל לומר מפני הרעי והכוונה מפני השור של מרעה, זה לא יתכן כלל, ומעולם לא תהיה הוראת מפני הרעי (לפי הנחת רעך) אלא מפני המרעה, לא מפני השור של מרעה, כי שור מאן דבר שמיה? שלישית, התנא דייק וחִלֵק בלשונו, באמרו מלפני הפטם, מפני הרעי; וידוע כי בלשון חכמים מלפני מורה תמיד מן המקום אשר לפנֵי, ומפני מורה תמיד הסבה הגורמת הפעולה. רביעית, לשון הברייתא שהבאת לסיוע והוא אחד זה ואחד זה לא יסלקנו לצדדים, הוא ראיה לסתור, שאם הכוונה על שני שוורים, אחד זה ואחד זה לא יסלק לפניו לצדדים היל“ל, ובאמרו אחד זה ואחד זה לא יסלקנו משמע בהדיא כי אחד זה ואחד זה אין המכוון בו שני מיני בקר, אלא שני דברים הראויים להסתלק לצדדים, והוא כפירוש רש”י אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו. וחמישית, אעיקרא דדינא פירכא, איך יתכן לסלק לצדדין מלפני שור של רעי? והלא שור רעי אינו אוכל בבית אלא באֲפֵר, כי במה הוא נבדל משור פטם, אלא שזה אוכל בבית וזה רועה במקום המרעה, וכן כתב רד“ק על בקר רעי, מן המרעה, אבל הבריאים הם המפוטמים בבית, עכ”ל; ואעפ"י כן אפשר שאני טועה, למיעוט בקיאותי באומנות אברהם יצחק ויעקב.

אם ר' אליקים רוצה לשלוח אלי ספרו, ישלחנו לעיר טריעסט לכבוד גיסך והוא יתנהו לחותני, או ישלחהו לעיר וויען לר' צבי הירש דוקעס והוא ישלחהו לעיר טריעסט,

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ל' תשרי תקצ”ט.

ידידך שד"ל.

 

ב' חשון התקצ"ט 21.10.1838    🔗

Nr. CCXVI An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. d`ordre de l`Index rais, 182. Vol II Nr. 2

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כ"ש שמואל ליב הר הזהב שלום.

מכתבך אלי ולידידי הלל הכהן לא הגיעני בזמנו, כי ידידי הנ"ל היה והוא עד היום בעיר אחרת, ואגרתך אחרי בואה לכאן נשלחה אליו אל המקום אשר היה שם, והוא משם שלח אותה אלי. ולענין המבוקש בה מה אענה ומה אֹמר? כי ידי אסורות, ולא אוכל לעשות את אשר בלב שלם ובנפש חפצה הייתי עושה אם היה הדבר תלוי ברצוני.

ועתה ידידי הנה ביום כ“ח אלול כתבתי אליך אגרת ארוכה ונכבדת מצד הלקוטים אשר כללתי בה, ועדיין אני מצפה לדעת אם קבלת אותה, ואם תתן לה מקום בכרמך הנחמד, ועל הכל צר לי על אגרתי אל המשכיל יה”ש, שלא הודעתני אם הגיעתך אם לא, וכבר אמרתי לך שאם אבדה בדרך אחזור ואשלחנה, כי יציאתה לאור הוא ענין נחוץ לי מאד. ואתה ידידי אם יפתוך חטאים בעלי הרואה לאמר לא נדפיס עוד הקונטרס השני אשר יִעַדנו נגד שד״ל ושי״ר לא תאבה להם ולא תשמע אליהם; ואף אם יהיה הדבר שלא ידפיסו, מכל מקום האגרת ההיא יקרה לי מאד והדפסתה נחוצה לי הרבה, כי בה השיבותי תשובה לקצת ישרים וצדיקים אשר כתבו לי מארצות אחרות ותפשו אותי על קצת ענינים שכתבתי בכ"ח ג'. 

עוד שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך, והוא להוסיף תוספת בסוף ההערה הראשונה אשר העירותי בסדר תנאים ואמוראים אשר העתקתי באגרתי האחרונה לידידנו החכם יש"ר; והתוספת הזאת נחוצה לי מאד, ואף אם כבר שלחת הספר אל המדפיס, צריך שתשלח לו התוספת הזאת, ואף אם כבר נדפס הספר, צריך שהמדפיס יוסיף אותו בסוף הספר.

וזה ענין התוספת. בהערה המתחלת זה ימים רבים הייתי מצטער, צריך למחוק המלות האחרונות “שהוא ק”ן לחרבן וש“ץ למנינם, ונראה כי הוא זה” ובמקום המלות האלה צריך לכתוב הלשון הזה: 

“והנה זה שבוש בלא ספק, כי בשנת תק”ל לשטרות, שהיא שנת ג' אלפים תתקע“ט, עדיין היה רבנו הקדוש קיים, כאשר העידו רב שרירא והראב”ד, ואיך יהיה זה עצמו זמנו של רבן גמליאל בתראה שהיה בנו של יהודה בנו של גמליאל בנו של הלל בנו של יהודה בנו של גמליאל בנו של רבנו הקדוש? והנה שנת תק“ל לשטרות היתה בסוף ימיו של רבנו הקדוש, ורבן גמליאל בתראה היה דור שביעי לרבנו הקדוש, וקרוב הדבר שנמשכו בינתים מאתים שנה, א”כ נראה להגיה בלשון היוחסין שנת תש“ל במקום תק”ל והיא שנת ארבעת אלפים קע“ט, והיא שנת 419 למנינם, ולפי זה זמנו של רבן גמליאל בתראה שהזכירו הגאונים, וזמנו הנזכר בספרי אומות העולם זמן אחד הוא. ודע כי בס' יוחסין במקום הנזכר טעות אחרת נפלה בדפוס, כי במקום שכתוב ויהודה נשיאה בנו אשר תקן העבור, צ”ל ויהודה נשיאה והלל בנו אשר תקן העבור; וזה מוכח בהדיא ממה שאומר אח“כ ור' גמליאל בנו של זה הלל. ודע כי הדפוסים אשר לפני מס' היוחסין הם דפוס קרקא ואמשטרדם”.

ואם אולי הס' כבר נדפס, אז תבקש מאת החכם המדפיס שיכתוב בסוף הספר כלשון הזה: אמר שד"ל: בהערה הראשונה אשר העירותי בסדר תנאים ואמוראים, המתחלת זה ימים רבים הייתי מצטער (וכו' וכו' כמו למעלה עד ואמשטרדם) וטוב שתשלח אל החכם המדפיס אגרתי זאת בכתב ידי ממש, כלה או מקצתה.

ואתה ידידי תאמר לאדמו“ר החכם המופלא מוהר”ר שי“ר כי קבלתי קונטריס אחר מס' פחד יצחק (מדף קכ“א עד ק”ס), ולעת מצוא מי שילך מכאן לעיר וִויען אשלחהו עם המחזור כמנהג בני רומה לר' צבי דוקעס שימסרהו לאחיו אשר שם. וכבר שלחתי זה ימים רבים לאדמו”ר הנ"ל הקונטריס הקודם, ולא אדע אם בא לידו, כי לא קבלתי מחירו, ומעולם לא כתב לי דבר על זה. 

והנני עדיין מצפה לראות מכתבי אצבעותיו, ואם יתמהמהו אחכה להם.

אתה עתה ברוך ה' אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ושלשלת החכמים תפארת עירך שלום, (והודיעני נא דבר משלום ידידי החכם הרופא משה אשכנזי שי') כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ב' מרחשון תקצ”ט, 

ידידכם שד"ל. 

עוד זאת אבקש ממך, שאם אולי לא תוציא לאור השיר לרבנו תם על הנגינות לא תעכבהו אצלך,⁴ אך תשיבהו אלי, כי כספי הוא, ומיד כששמעתי שיש בלבך להדפיסו קרעתי הדפים ההם מספרי אשר הכתבתי אותו שמה (אצל ספרי ר"י חיוג ושאר ענינים יקרים), בתוחלת שיצא לאור, ואם לא תדפיסהו אחזיר הדפים ההם למקומם: ואתה שלום:

 

ב' חשון התקצ"ט 21.10.1838    🔗

Nr. CCXVII

An Herrn Dr. Leopold Dukes in Hamburg 

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 183 Vol. II Nr. 3 

 

 לכבוד ידידי הבחור המשכיל והנבון כ"ש יהודה דוקעס שלום. 

ראש השער הששי מהתרשיש עד נְטוש רֵעַ לְשִנַיִם בעת מבחן כמו חֹמֶץ, כבר הוא בידך כי שלחתיו לך במכתבי הקודם, והם תשעה חרוזים, כל איש אשר בגד וכו‘, על מפקד וכו’, אחי התדע וכו‘, זנח דודים וכו’, הבה נבכה וכו‘, אל תחמוד וכו’, אֶלוֹן עֲלֵי רֵעַ וכו‘, אל תאמינו וכו’, מה לי ולדידים וכו‘, ותכף אחרי החרוזים האלה בא חרוז נטוש רֵעַ לְשְנַיִם וכו’, ואחריו מיד חרוז אֲמְרֵי אֲמִיתוֹת לאנשי זמן רע. והנה לא אדע מה תבקש שאעתיק לך, ומה החסרון נמצא עוד בספרך ולא מלאתיו. קח בידך אגרתי ותראה. ואני שוטה ודומקאָפף ישבתי מן הבקר עד הערב למצוא הבנה לאחד מן החרוזים ההם, ועשיתי פירוש הגון לכלם, לשרת אותך בִּשְלֵם שבפנים, ואתה קבלת אגרתי ולא עיינת מה כתוב בה, ואתה חוזר ומבקש ממני מה שכבר נתתי לך! 

בענין סדר השערים אין חלופים אחרים בין כ“י שלי לכ”י שלך אלא שהחמישי שלי הוא (לפי דבריך) השביעי שלך, והשביעי שלי הוא ( לדבריך) החמישי שלך. חרוז: ספר אשר בא משדה צופים, איננו בכ"י שלי, אבל חתימת הס' כך היא:

הנה יְלִיד שֵכֶל אשר הוליד מַחְשַב לְבַב מֹשֶה בְנוֹ יַעְקֹב 

פיהו יְיַשֵר מַעֲקַש דֶרך דִבֵר, וְארַח שיר בעת יַעְקב 

מושֵך לְבבות מִבְלִי חֶבֶל גם כל אנוש נחפז לאט יַעְקֹב 

הראשון שם אדם (אבי המשורר), השני מענין והיה העקוב למישור, והשלישי מן ולא יעקבם (איוב ל"ז ד') ענין עכוב. 

לא הודעתני דבר אם תדפיס הס' מנוקד או בלתי נַקוד, בפירוש או בלא פירוש. ויהי מה, הפירוש שעשיתי לאותם הבתים ששלחתי אליך ראוי לך להדפיסו, כי עכ"פ אין רצוני שיצאו מתחת ידי דברי הקדמונים בלתי מתוקנים ובלתי מובנים; ועדיין אני מצטער על מחברת מוסר השכל שהִדפסת בלא נקוד ובלא הערות. 

ועתה אתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום והדפסת התרשיש שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ב' מרחשון תקצ”ט 

(יום קבלת מכתבך) ידידך המוכן לשרתך שד"ל.

 

ג' חשון התקצ"ט 22.10.1838    🔗

Nr. CCXVIII

An Herrn J. Cohin in Tunis 

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 184 Vol Nr. 4 

לכבוד ידידי המשכיל והנבון, ממצדיקי הרבים, כ"ש ר' אליעזר בר שלמה ברכה ושלום 

ביום ראשון של זמן שמחתנו הגיעני מכתבך הנעים, ושמחתי בו בכל לבבי, בשמעי את שלומך ושלום בת זוגך שתח‘, וכי נתן לך ה’ זרע אנשים, יברכהו ה' ויצליחהו אמן. גם שמחתי בראותי דבריך דברי חבה; ומה תקות אנוש בארץ, כי אם שיהיה מרוצה לכל יודעיו, זולתי מעט אנשים בני בליעל, אשר אהבתם חרפה היא לנו. גם שמחתי מאד בראותי הבטחתך שלא תמכור הדיואן של ר' יהודה הלוי ז“ל (ולא העתק ממנו) לאיש אחר, עד אשר תביאהו אלי. ועתה אמת אגיד לך כי ירא וחרד הייתי על הדבר הזה, אחרי מה שכתב לי הבחור המשכיל ר' יהודה דוקעס המתגורר עתה בהאמבורג, וז”ל ביום כ"א אב שעבר: 

שמעתי כי איש פולוניא ר' אליעזר אשר הולך כעת למסעיו במדינת טוניס כתב לאחד ממכירי פה כי ה' אנה לידו שם ס' דיואן מר' יהודה הלוי, ומאד נכספה נפשי לדעת אם הוא הדיואן אשר בידך או אם הוא אחר. אם תשמע דבר מהאיש הזה (ידעתי כי תדעהו מתמול שלשום) הגד לי דבר. עכ“ל. והיו הדברים האלה בלבי כמדקרות חרב, ואמרתי אוי נא לי, הנה ידידי אליעזר בר שלמה מבקש למכור הדיון אל הגביר מ”ח שמו, אשר יוכל להרבות לו מהר ומתן ככל אַוַת נפשו, ואז יהיה הס' כאלו הוא במעונות אריות ובהררי נמרים, כי הנה ס' הנקוד לר' יהודה חיוג אשר לו, בקשתי מאת דוקעס שיעתיקהו לי, והשיב לי כי הוא מכון לשרתי בכל מה שיוכל, אלא שהגביר ההוא לא נתן לו רשות להעתיקו: ואם יבוא הדיואן לידו אין ספק כי גם ממנו לא יניח להעתיק לא לי ולא לאחרים, רק סגור יהיה באוצר ספריו לתפארת לו מן האדם. ואני כל חפצי וכל יגיעי וכל הוצאתי בספרים, כי הוא למען הוציא אותם מאפלה לאור גדול, לכבוד מחבריהם ולכבוד לה“ק; וכבר עשיתי לקוטים רבים ונכבדים מדיואן ר' משה ן' עזרא ומן המחזור כ”י שבידי הנכתב בעיר והראן, וכתבתים באגרות לידידנו החכם יש“ר, לקבעם מהר אי”ה בכרם חמד. ועתה הגביר ההוא מ“ח שמו מבקש לדעת אם הדיואן הזה הוא אותו שבידי, ואז לא יַרְבֶה במחירו, או אחר הוא, ואז יפדהו ביותר מכדי דמיו, למען הביא באוצרו מה שאין דוגמתו באיירופא. ואני מה אעשה? אשקר לו, ואֹמר שהוא אותו שבידי? חלילה לי! אֹמר שאינו הוא? אז אין לי עוד תקוה שיבא בידי. אז עשיתי עצמי כאיש אשר לא שומע, ולא השיבותי לדוקעס על הענין הזה לא דבר ולא חצי דבר; ומן היום ההוא והלאה לא נח לבבי לא שלותי ולא שקטתי מעצבוני ומרגזי, עד יום בוא אלי אגרתך ידידי, אז כעשן נמלחו כל ספקותי, ונכון לבי בטוח בך, כי לא תשלה אותי, כי”ר. 

עד היום הזה לא באתני אגרת מהגביר גרינבערג. ואתה ידידי דע לך כי מיד כשיוודע לי שבאו הספרים לויניציאה אמהר לקבלם שם ולתת את מחירם, כלומר אקבל ואשלם הספרים השייכים לי ולמוהר“ר רמש”ג, אמנם השייכים ל… אם יתן לי דמיהם אשלם, ואם לא לא אשלם, כי אין רצוני להיות נושה באיש ההוא אשר מעולם לא הבטחתיך על אמונתו. המחזורים מנהג טריפולי לא פירשת אם הם בדפוס או כ“י, ואולי הם כמו המחזור כ”י שבידי הנכתב בעיר והראן. תוכל להביא מהם שלשה או ארבעה, אם אין מחירם גבוה, ועכ“פ תביא לי אחד מהם. בהיותך במארוקו תתן הקדמות הדיואן לפני החכמים, ותראה אם יש בהם מי שיבין אותן, ואם תמצא מי שיתרגם אותן ללה”ק אשלם שכר עבודתו. וגם ידעתי כי הבנת הספרים המחוברים בלשון ערב לאו מלתא זוטרתי היא אפילו לאנשי המערב, כי צריך לזה בקיאות בספרי הישמעאלים, כאשר כתב ר' יעקב בן חיים בן יצחק בן אדוניהו בהקדמה לחומש עם תרגום שנדפס בויניציאה בשנת ש“ו, וז”ל: ועוד שאותו לשון ערב שבו נכתבו הספרים אינו דוקא הלשון עצמו שמדברים בו ההמון, ורובו וכמעט כלו שאינו מובן כי אם למדקדקים הגדולים ולבקיאים בלשון ספרי הערב עכ"ל; ומי יודע אם יש היום בין היהודים אשר בארצות המערב, אנשים הקוראים בספרי ישמעאלים? 

שאר כ“י שהזכרת אין לנו חפץ בהם, אני אקח עוד אחת או שתים מקראות לה”ק ולשון איטליאנו דפוס גדול. 

ועתה אתה ידידי שלום, ברוך אתה בבואך במארוקו ואגפיה, וברוך אתה בצאתך מאפריקא לשוב לאיירופא, ברוך אתה ביבשה וברוך אתה על הים, כי תעבור במים זכות החסיד בעל הכוזרי תעמוד לך, וכי תלך במדברות, ישישו לקראתך מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, לכבוד הדיואן אשר בידך. 

ברוכה בת זוגך וברוך הילד הנולד לך ממנה תשמח בהם וישמחו בך לרב ימים ושנים, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ג' מרחשון התקצ”ט,

ידידך אשר ישמח תמיד בראותו מכתבי ידך, ועל אחת כמה וכמה בראותו את פניך.

שד"ל

 

כד' חשון התקצ"ט 12.11.1838    🔗

Nr. CCXIX

An Herrn D^r. Leopold Dukes in Hamburg

Nr. d`ordre de l`Index raisonné, 185. Vol. II Nr. 5

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר יהודה דוקעס יברכהו ה' ויצליחהו.

אתה שלחת לי צרי מגלעד ואני אשלח אליך צרי בגלעד, אך שלך נשחת מראהו וריחו נמר מרוב הדרך בבואו מגלעד ועד פה, ושלי כליל הוא בהדרו, נחמד למראה ומתוק לנפש, כאשר היה בארץ מולדתו בגלעד. קחנו, ואם תוציאהו לאור תעשה חסד עם רמב"ע ועמי הוא ברכו ליום שני של סכות, כלומר שנתקן לאמרו אחר נשמת כל חי וקדיש, וקודם ברכו. והוא נמצא במחזור והראן.

דִֿרְשֿו שְﬞמִֿי הֲﬞמֿוֹנַֿי תֿמֿיד וְﬞלִֿי חֲﬞכֿוּ

לֵֿאֿוֹר בְﬞאֿוֹר אֲﬞדֹֿנָֿי בֿית יַֿעֲﬞקֹֿב לְﬞכֿוּ וכו' וכו'

סימן כ"ו

ועתה הנני ממהר ופונה מכל עסקי, לגלול כל דפי המחזור כ“י שבידי אשר קראתי בשם מחזור והראן, שנכתב באפריקא, וחלק אחד ממנו כתבוֹ זה כמאתים שנה ר' יצחק קנשינו (משפחה גדולה של חכמים וגבירים, עיין יאסט חלק שמיני עמוד 42), לדעת מה יש בו מפיוטי המשורר היקר רמב”ע, למלאת את שאלתך, ואערוך לפניך התחלת כל השירים ההם (חוץ ממה שאזכור שכבר נדפס במחזור ספרדי).

1.  לפורים שֿיר אֿהﬞבֿה חָֿדָֿש שֿירֿוּ לﬞאֿל נֿאמֿן יֿום מֿרדﬞכֿי לֿבֿש מֿשֿי וﬞאֿרגֿמֿן

2.  לפורים המן נלחץ ומרדכי נושע פעמיו ירחץ בדם הרשע (ד' תנועות, בלא הקפדה על החטפים)

3.  לליל יוה"כ בליל עשור להתכפר יה רצתי אחריך אולי יבשר אותי קול משמי מרומיך

4.  פתיחה ליוה"כ אקום להודות לך אלהי כל עוד בי נשמתי (ראשי החרוזות: אני משה ברבי יעקב אבן עזרה גַרנַטִי, כל אות ד' פעמים)

5.  לנשמת יוה"כ נשמת אסירי עונות. אסירי אשמים. אל אל יקוו להעיר עליהם ממרומים. את החסד ואת הרחמים (אני משה הקטן בר יעקב, ג' פעמים)

6.  אופן ליוה"כ התעוררו תמהים רְאוֹת מִבְלִי מחזֶה ה' האלהים הקדוש הזה (ה' תנועות בלא וכו')

7. ……

8.  קדושה למוסף אתה אלהי האלהים אשר אליו נִוָעֵד, אלהים אלהינו עולם ועד.

9.  סליחה למוסף בני תמימים משכימים אל חצרות אלהיהם ומִדָמָם ולחומם יקריבו קרבניהם (ו' וכו')

10. סליחה למנחה מושכי עֹל עֲונים (5) מסבול להו (4) שופכי תחנונים (5) נפשים כָהוּ (4)

11. id. בלבב בר מאד ונשבר באתי היום בקומי (ו' וכו')

12. לנעילה מְצַעֵק מֵעֲלות שחר גרונו בקראו נִחַר ועיניו אל תגמולו כשכיר יקוה פעלו (ו' תנועות בלא וכו')

13. ללילי אשמורות מִדֵי יָמַי וְשָנַי לבי יהמה בְחִילו (ו' וכו')

14. id. מתרצה בתחנונים ובנעים זמירות מלוֹת (id)

15.…

16. id. מלך מכל על (5) מרומם ומתנשא (5)

17. id. מכל נפלֵאתָ (5) ואיך⁵ מָלֵאתָ (7) שחקים ואדמה (5)

18. id. מְפַחֵד מפני עֲוני באתי ועוטה אימה (ו' וכו')

19. id. מְתֵי רוחות עצובות (5) ואישים עגומים (4)

20. id. מִפַחַד היותו (5) כְעשן מארֻבה (5)

21. id. הן לא קצרה יד האל מהושיע אתכם (ו' וכו')

22. id. מה לך אנוש תעכור (5) צפונותיך (4) תועה כַשכור (5) במחשבותיך (4)

23. id. מדמי הלבבות וחלבי הכליות שָלַחנו מנחות לָאֵל ומְנָיוֹת (עשר תנועות, בלא וכו')

24. id. בלי תקוה ולא חדוה ברחו כצל ימוֹתַי (ו' וכו')

25. id. אִותה נפשי אל מקום נפשה וכלתה אל מקום שרשה

26. id. למען הֵפַרְנוּ את בריתך

27. id. אעירה שנת עינִי

28. id. מפני חטאתי נמוטו פעמי (ה' וכו')

29. id. אם חסדך שכחנו ותורתך זנחנו זכור כי עפר אנחנו

30. id. התבוננו ונדעה כי נלכה וְנִסְעָה לא זאת המרגעה

31. id. להודות באתי. על חטא סְתָרַי כי נטמאתי. בִדְמֵי בְחוּרַי. אך נעויתי ולעו דברי. כי נשאתי. חרפת נעורי (ד' וכו')

32. id. יצאוני בחורותי ובאוני מהומותי (ו' וכו')

33. id. מיקוד מעצבי נוקדו הצלעות

34. בת איומה כחמה וכַשַחַר נשקפה

35. ענותֵנו ראה צור ישועתנו

36. יונת אלם רחוקים מֵעַל קִנה נתושה

37. אמונים שִחרוּ פני אדוניהם

38. אנא אלהי אבותינו אֶנְקַת שבויי גלותנו (אני משה הנדכה בן יעקב)

39. הקיצוני בלילי רעיוני ותדד שנתי מעיני

40. לגן הבושם באתי אחותי כלה פתחי לי רעיתי דֶלת מאז נעולה. 40. מבשר אומר יתן ה' מה קול הצאן הזה באזני

41. מִפִלְאֵי מרומות. נִטָיו בחכמה. וממופתי אדמות. נתלו על בלימה ידעתי כי כל. תוכל באוֹן ועצמה. ולא יבצר ממך מזמה.

42. מושל רום ברב אונים על כל העליונים

43. בלב חרד מאד רועד סליחת אל שאלתי

44. אם רב עֲוֹני אֶנָשֶנוּ ואמרתי לא אזכרנו ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו

45. לאשמורת ר"ה לפני המלך אשפוך עתירתי

46. מרום מעלתו ומעל כס זבולו יזכור אמונתו לעם אשר בחר לו

47. מחסי לשחר פניך קמתי ונדבות פי לפניך קדמתי

48. אל דמי לכם ילדֵי אֵיתָנַי

49. מָתַי כושלֵי מוֹקשָם יקומון על שוטניהם ויעבור מלכם בראשם וה' לפניהם

50. יודעי תרועה בליל זה להושיעם קומה ומֵרָעָה הלוך להרגיעם

51. ליום שני אנא הִנָשֵא להעיר פלאות

52. שירו ילדי אמוני שיר תהלות העומדים בבית ה' בלילות

קצת מאלה נמצאים ג“כ בדיואן רמב”ע אשר בידי, ושם נמצאו עוד אחרים מלבד אלה, ואלה התחלותם:

53.  לשבועות ממעון קדשו נגלה על סיני

54.  שִפְרָה ברוחו שמי שחקים

55.  לשבת נחמו מבשר מהר המור יהי גולה את אזנם

56.  לר"ה מָתַי אויבינו יֶחְפַר

57.  id. אשרי העם מְיַחלי תשועה

58.  מימי זמירות וּמַהְלָל שַאֲבִי נפשי ושירים לפועלך קָרְבִי

59.  ממעל לו עומדים שרפים

60.  אנושים נתאבים שָמעו ממרומים דברים טובים דברים נחומים

61.  id. אֿור יֿשעﬞךֿ עֿד אֿן תֿסתֿיר וּﬞבֵֿין עָֿבֵֿי

62. מֿה לֿאﬞהֿובֿי כֿי יֿקצֿוף וﬞיֿתגֿאֿה

63. רַֿעֲﬞיָֿה תֿמֿה אֿם בﬞרֿגֿע קֿטֿון עﬞזֿבתֿיך

64. מילה היא זכות נשלם לישראל ברית עולם

65. יונָה זמיריך הרבִי ושיריך

66. האל התולה על בלימה תבל

67. משען עמו ומבטחם הוד תפארתם ועז נצחם

68. חרדים לבית תפלתם להתודות עונותם

69. ממרום לבן ערום מִתוֹם, ומֵהוֹד יָחֵף

70.… ממכון שבתו השגיח בתפארתו

71. כל מעשה ה' מאד נורא הוא

72. משגיב בכחו ויוצר ברוחו לדופק פתחו יאזין לקחו

73. נפשי לזמר עורי ושיר קִבְעִי לדוד ה' אורי וישעי

74. מחכה חסדך עומד לנגדך

75. כבוד אל בְלֵילְכֶם שַנְנוּ והללוהו בני אמונָי

76. יום עמדתי להודות כחשי

77. אנקת אסיר שמעה, וְהָסִיר יְגוֹנֵי רעיונו

78. מִבְצָר הֶחָרֵב קוֹמֵם

79. כל הנפשים נִגְהִים אחרי יסודם

80. עיני יזלו על משכנֵי דודִי כי נִצְדוּ

81. יערוף כמטר לקחי ויערב על צורי שיחי

82. מֵרוּם שמיכם ישלח עזרכם

83. מלוכה יאתה לצור בא מסיני

84. מה לך רַעְיָתִי תהמי פצחי שיר וקול הרימי

רק שני הפיוטים 79, 78 לבי מגמגם אם באמת הם להרמב"ע כי מוצא אני מלת כּהן בראשי תבות בהתחלת פיוט 79 ובראשי חרוזות הבית האחרון בפיוט 78, ואלה הם:

כְלִיל־כוס ישועות ישאבו

הדר כוס וְחֶבֶל יאהבו

נְוֵה כוס חֳרָבות יעזובו,

ושמא המלקט עירב בין שירי הרמב“ע שני שירים אשר מצא שם משה רמוז בהם, והוא לא ידע כי לר' משה הכהן המה ולא לרמב”ע. ויתכן ג“כ היותם באמת לרמב”ע, ורק במקרה נתחברו כאן אותיות כהן, ואני לא אחליט בזה לא לאו ולא הן.

ואתה ידידי שלום, יצליח ה' מלאכתך, ותצא מתחת ידך מתוקנת כהלכתה, יראו ישרים וישמחו, וחכמים יהללוה בשערים, ועשירים באהבה יבקשוה, ומואסי לשון הקדש יכלמו וחפו ראשם, כחפץ ידידך הכותב פה פאדובה כ“ד מרחשון תקצ”ט, החותם חתימתו

אוהב דבק מאח ללה"ק

בנימ' שד"ל

אחרי אשר הגדת לי כי תשלח ספר התרשיש לברלין להדפיסו שם, אמרתי אולי תכתוב לידידנו החכם המפואר צונץ; ואם יהיה זה אבקש ממך שתדרוש לשלומו בשמי, ותשאלהו אם קבל אגרתי מיום כ“ד באב ואחיותיה מיום י”ג וכ"ה בתמוז וח' באב. ואתה שלום.

לכבוד ידידי הנכבד כמ"ר צבי הירש דוקעס שלום.

ס' יריעות שלמה הגיעני עתה מקרוב, ולעת מצוא אשלחהו לידידי הרופא, וכבר הודעתיו כי הגיע לטריאסטי, ומהר אודיעהו כי בא עד פאדובה. ושלומך ידידי הנכבד ירבה.

הידעת את האיש מאיר הלוי לעטעריס? העודנו מגיה בדפוס שמיד בפרעסבורג?

שלום שלום

ידידך ועבדך שד"ל

 

ה' כסלו התקצ"ט 22.10.1838    🔗

Nr. CCXX An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. d`ordre de l`Index rais, 186. Vol. II Nr. 6

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כ"ש שמואל ליב הר הזהב שלום.

מי הקדימני להלל ולשבח לפאר ולרומם את החכם שי“ר? הלא אנכי גדלתיו ורוממתיו באגרותי כ”ח אב תקפ“ט, ורציתי שתהיה האגרת ההיא קבועה בדפוס בכ”ח מחברת ראשונה, ואח"כ מיד כשעלה לגדולה מהרתי וכתבתי לו שיר בתשבחות מופלגות, גם כי ידעתי כי בזה אעיר קנאת כל חכמי הצפון ואביא עלי חמתם.

אך עתה אחרי אשר הקדחתי תבשילי ברבים במה שכתבתי נגד הרמב“ם לכבוד התורה, ואחרי אשר הבאתי עלי קללת כל חכמי הדור ותוכחותם (לפי דבריך), עד שהוא גם הוא מוכרח ואנוס להיות נוסף על שונאי והוא כותב לי אגרת תוכחה ומדפיסה בטרם אֶרְאֶהָ (ואנוס רחמנא פטריה, וגם אני בלב שלם אֹמר סלחתי, כי במה יתרצה אל המתחסדים? הלא בראשִי), איך יתכן שיהיה רצונו שאכתוב אגרות בשבחו? והלא קלִלה תחשב לו ברכות הדיוט אשר הקדיח תבשילו. ולמי אמרת שאכתוב? אל האיש ווהעלי אשר מימי לא כתבתי אליו, או אל רמ”ל אשר כתבתי אליו פעם אחת ולא ענני עוד, והוא כבר ידע כחו של החכם שי“ר מזמן עשר שנים, וכבר בחנו גם ראה פעלו, ולקה על ידו חמשים ומאתים מכות, ואין ספק כי כל מה שיְדֻבַר בשבחו כמדקרות חרב יהיו ללבו. – באמת לא אוכל להאמין שיהיה זה חפץ החכם שי”ר, ואמנם הפראפעססארען בשותפות לא יוכלו לכתוב אפילו אות אחת בלא רשיון הפקידים העומדים עליהם.

למען השלום (לא למען האמת, כי זה הוא ממש הפך אהבת האמת) הנני מרשה אותך להשמיט מאגרתי י“ח מרחשון תקצ”ח השירים י“ד ורנ”א מדיואן הרמב“ע מכל וכל, כלומר מלבד הסימן י”ד עוד תשמיט בסוף האגרת מן “וכאן הספר חסר ל”ב מחברות וחצי" עד “המתחיל בעברה אומרים לו גמור”.

המכתב אשר תדפיס כאלו כתבו אלי החכם שי"ר, צריך שתודיע שנדפס בטרם יבא לידי; ואם לא תגיד הדבר הזה, אגידהו אני במקום אחר.

אם תאוה נפשך לשתול עוד כרמים אחרים נחמדים למראה בלי שיבאו בתוכם שתילי שד“ל, אז לא תשתול בכרמך הרביעי מכתבי אל המשכיל יה”ש שי‘. – היתכן לי להתעכב מהשיב תשובה לקצת הטוענים עלי, עד אשר אשמע טענות כל הטוענים שבעולם? – ואם תדפיס מכתבי ליה"ש תשמיט מן “וזה לשוני בשירי” עד “תגדור כל פרץ” אך מלות "גם כי באמת לא היתה כוונתי חלילה וכו’ וכו'" לא תשמיט.

מכתבי עדות ידידי הרב דפה שלחתים לפראג לדאקטר זאקס כאשר כתבת, ולא הגדתי לך זה ביום ב' מרחשון, כי ביום ההוא עדיין לא שלחתים, רק אחר שלשה או ארבעה ימים, וזה לסבות מן החוץ.

לא נזדמן לי עדיין דרך הישר לשלוח הספרים לוויען בלי הוצאות.

ידידי מוהר"ר הלל הכהן לא ישלח לך הקונטריס בטרם תשלם חובך הקודם, וכבר הכין לשלוח אליך אגרת מלאה מרורות, ועל ידי זה שאני כותב אליך היום הוא מעכב אצלו אגרתו.

מחיר הקונטריס הקודם מס' פחד יצחק הוא f. 1.25 ומחיר הקונטריס אשר הגיע אלי עתה הוא f. 1.21.

ואתה שלום וביתך שלום. פאדובה ה' כסלו תקצ"ט.

ידידך שד"ל.

⁶Vol. II post Nr. 6

היום כ“ז מרחשון תקצ”ט הביא ה' בידי (דרך השאלה) חומש כ“י על קלף מהודר ונחמד מאד, ובו תרגום ורש”י וראב“ע ומסרה, ופתשנן (הוא ס' יא"ר שבידי) וגם מסורת התרגום, קצתה בגליון אשר בצדדין וקצתה למעלה ולמטה מן התרגום. והנני מעתיק לי המסרה הזאת, ולהבדיל בין זו לזו אכתוב במאמר מוסגר המסרה הקצרה הכתובה לצדדין. כתיבת החומש הזה היא איטלקית, ובסופו כתוב ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה בד"ח לב"א. – שש שנים וחצי ישבתי מצטער על ר”ת בּדח לבּא, וראיתיו גם בכ“י אחרים וגם בדפוס בס' הקאנון הגדול, עד כי ביום ש”ק כ“ג סיון תר”ה ראיתי בסוף החומש של ר' דניאל יע“ל ברדח לבּא, ובלילה על משכבי התבוננתי על הדבר, ומצאתי כי הכוונה בריך דיהב חילא לעבדיה בר אמתיה, ובתוספת רי”ש בריך רחמנא דיהב חילא וכו'.

בראשית א' ה' (יום דמי' יממא ו' באו' וסי' מאורות המאור ולמשול גנובתי הייתי ביום ודין)

 

יב' כסלו התקצ"ט 29.11.1838    🔗

⁷Nr. CCXXI An Herrn Jehuda Wahrmann in Jaroslau

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 188. Vol. II Nr. 7

לכבוד ידיד נפשי החכם היקר, גדול כחו בתורה ובמחקר, עם אלהים ועם אנשים נאמן, כ“ש מוהר”ר יהודה וואהרמאן, שלום עד העולם.

 

טו' כסלו התקצ"ט 2.12.1838    🔗

Nr. CCXXII An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. d`ordre de l`Index rais. 189. Vol. II Nr. 8

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב גאלדענבערג שלום.

אחרי מה שכתבתי אליך זה עשרה ימים באתני אגרת מאוהב נאמן, איש חכם ופילוסוף, הוא גלה את אזני כי שונאי בקשו ממנו שישתתף עמהם להלחם בי, ועם זה הוכיחני על מה שכתבתי נגד הרמב“ם ז”ל, והשיבותיו התשובה הלוטה פה. ואחר אשר כתבתיה התבוננתי ביישוב הדעת בה ובאחרת אשר כתבתי אל המשכיל יה“ש, אשר מאנת לתת לה מקום בכרמך, וראיתי כי עדיין לא הגיע עת לדבר, וכי אגרתי אל יה”ש לא תהיה לעת כזאת אלא פחם לגחלים ועצים לאש, ושאמנם זאת אשר אני נותן לפניך היום אולי תחסום את פי אנשי ריבי. לכן הנני מחזיק לך טובה על אשר לא אבית לנטוע האגרת ההיא בכרמך, והנני מבקש ממך שתשלח אותה ואת תשובת המשכיל יה“ש לבעליה יה”ש בחזרה, ותקח תחתיהן את האגרת הקטנה הלוטה פה ותמהר ותשתול אותה בכרמך הנחמד, והיתה שם לאות לבני מרי ותכל תלונותם מעלי; גם כי ידעתי כי אש תמיד תוקד לא תכבה בלב רבים מגדולי הצפון השנאה אשר העיר שירי לכבוד מוהר“ר שי”ר. והוא בתוך כך כותב אגרת תוכחה ומדפיסה אחרי גֵוִי!!! –

ואתה אל נא תשכח את התוספות אשר שלחתי לך להוסיף כה וכה בדברי, גם זכור תזכור להעיר את המדפיס שיתן בשולי הדף ההערות אשר נרשם בהן אמר שד“ל, בכל מקום שהן, זולתי האחרונה אשר בסוף האגרת מיום כ”ב סיון, היא תשאר במקומה בסוף האגרת. עוד אחת אבקש ממך ידידי להוסיף קרוב לסוף אגרתי הראשונה מיום ערב כפור תקצ"ח, והוא כי אחר מלות “כי מגלה נמתחת כמו ששיערתי מסברה זה שנתים ימים כאשר ידעת ידידי” תכתוב סימן כזה (א)⁸ ובשולי הדף תכתוב ההערה אשר אני נותן לפניך היום בשולי הדף למען תוכל לקחתה מפה ולדבקה בספר כמו שהיא.

ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכרמך שלום. פאדובה ט“ו כסלו תקצ”ט.

ידידך שד"ל.

 

י“ו כסלו התקצ”ט 3.12.1838    🔗

Nr. CCXXIII

An Herrn Dr. M. L. Letteris in Pressburg

Nr. d`ordre de l`Index rais. 190. Vol. II Nr. 9

לכבוד המליץ והמשורר כמ"ר מאיר לעטעריס שלום.

זה שלשה ירחים מנעתי את ידי מהשיב לאגרותיך, מיחל תמיד ומצפה מתי תקים את דבריך ומוצא שפתיך תשמור ועשית עם ידידַי מוהר“ר רמש”ג ויוא“ל, ובפרט עם ידידי השני אשר זה שנה תמימה שלח לך חמשים שקל כסף וספר שיריו, ואח”כ הוציא בשבילך עוד ארבעה עשר שקל וטרח להביא בידך שירי מאריני אשר המה יקרי המציאות מאד, ואתה ביום ה' אלול כתבת לי עליו “עד מהרה אכפרה פניו ולא יוסיף עצב לי בתרעומותיו עלי” והוחלתי יום יום לראות מעשיך מצדיקים דברי פיך, והנה כבר עברו מאה ימים מן היום אשר כתבת לי הדברים האלה, ועדיין אין קול ואין קשב, ואפלו דף אחד מס' הגיון בכנור לא הבאת לנו לעֵד. הן רבות שמעתי עליך מאנשי ארצך, ולא האמנתי עד אשר ראיתי במעשיך עם יוא“ל גנבה וגזלה ביד רמה, וראיתי כי אפילו דרך ארץ אין בך, כי אחת ממצותיה היא: לא תגנב בלתי שכל ותבונה, כאשר תראה בד”א ח"ב אשר אנכי נותן לפניך היום.

ואשר אני כותב אליך היום, לא מאהבתי אותך, כי נבאשת בעיני נתעבת ואני מאסתיך אם לא תמהר לתקן את המעֻוָת, אפס כי הֻגֵד הֻגַד לי כי כתבת באללג' צייט' ד' יודענט' בשורה כי אתה והחכם דעליטש תוציאו לאור ספר תולדות יצחק, ושאני שלחתיו אליך (מה שלא היה ולא נברא), אז המו מעי לכבוד המחבר ז“ל בעל אחות אבי, פן תוציא שיריו משובשים (כאשר הוצאת ס' מגדל עז), אחרי אשר לא לכבוד המחברים ולא לכבוד לה”ק כל מגמת פניך, כי אם לבצע כסף; ואמרתי בלבבי: אחרי אשר האיש הזה שלח לי המקומות הקשים מס' תולדות יצחק, אם לא אשלח לו פירושם או תקונם והוא ידפיסם כאשר המה כי אני העון, לכן הנני שולח אליך היום דף אשר שלחת אלי, עם מה שמצאה ידי לפרש ולתקן במקומות הנרשמים בהם.

והא לך מה שידעתי מתולדותיו. החכם הרופא יצחק לוצאטו זצ“ל נולד בסנדניאל (San Daniel) אשר במדינת פריאול (Friuli) תחת ממשלת שררת ויניציאה, בשנת 1730, ומת במקום מולדתו בשנת 1803. בשנת 1777 גזרו בעלי ויניציאה על היהודים היושבים בכפרים שיבאו לשכון בערים הגדולות או יצאו מארץ ממשלת השררה, ואז כל היהודים אשר בסנדניאל (וביניהם אדוני אבי וזקני זצ"ל וכל בני ביתם) עזבו ארץ קברות אבותם והלכו לגור בטריאסטי ובשאר ארצות הקיסר יר”ה; רק את יצחק לוצאטו לא הניחו אנשי הארץ לצאת מקרבם, כי בחכמתו וצדקתו היה להם לאב, ויבקשו עליו מאת השררה שישאר בארצו, ונשארו שם הוא ובני ביתו ומשרתו ובני ביתו. שמחה, אשתו הראשונה, ילדה לו את ברוך ואת חנה, ברוך לקח לו את ברכה אחות אבי לאשה, ותלד לו את רחל ואת יצחק ואת שמחה. רחל אשה חכמה (נולדה בשנת 1790) היא הבעירה בלבי אהבת השיר העברי, ויחדו (כי בבית אחד נולדנו) השתעשענו בימי ילדותנו בעניני תורה וחכמה, וגם היא חִברה איזה שיר. עכשיו היא אֵם הבנים.

יצחק סוחר, וגם הוא אוהב המליצה העברית, ואב לבנים. שמחה לא היתה לאיש. חנה אחות ברוך מתה בלא בנים, ומצבת קבורתה הלא היה בכנור נעים עמוד 23. אלה בני יצחק מאשתו הראשונה שמחה. ותמת שמחה, ויקח לו יצחק את תמר אחות אבי לאשה, ותלד לו את רפאל הרופא איש חכם וצדיק (אבי תמר אשת מוהר“ר רמש”ג, ואת יצחק הרופא בטריאסטי, ועוד בנים ובנות) ואת דוד הרופא (המיר דתו, והוא עתה בויניציאה), וארבע בנות, אשר ילדו גם הן בנים ובנות. יצחק עשה לו שם גדול בחייו גם במלאכת הרפואה גם במלאכת השיר, ואנשי טריאסטי שוררו בבית הכנסת הנקרא ראשון, במשך ששים ושש שנים, שירתו מה לך אפוא כי בתשואות נעכרת, אשר שר על הדלקה אשר נפלה באותו בית הכנסת בליל י“ד כסלו שנת תקט”ו, ושוררו אותה בלילה ההוא בכל שנה ושנה, עד שנת תקפ"א, אשר אז נשרף הבית ההוא, ככתוב בכנור נעים. גם במות הקצין המפואר ר' מרדכי בן גרשם הלוי (אשר בימיו לא היה בקהל טריאסטי איש חשוב ממנו) בקשו מאת יצחק שיחבר מצבת קבורתו, וזאת היא:

רצוי אל רֹב אחיו, איש עֹשה צדק,

נקבר בבכי דלים, כי אב יקראו.

עִלְזוּ צָרֵי עַמִי אם עוד תתראו,

כי פס גודר גדר ומחזק בדק.

גִבוֹר מַצִיל מֵעֵץ מַטִים לַמָוֶת,

איך פֹה בדמִי ימיו ירד צלמות?

וזאת מצבת קבורת יצחק אשר הכין לו בחייו:

יָֿקֹֿשְתְﬞ מָֿוֶֿת לֿי וﬞגֿם נֿלכֿדתֿי,

כי מי אנוש יהיה ולא יראךָ?

אָמְנָה יחידתי דרור ממך,

כי תַעֲלֶה לָרוּם בעת נפקדתי.

וכמו בעודי חי דְמות הַמָוֶת,

כן אחזֶה חיים בגיא צלמות⁹

הוא החל לחבר שירים נפלאים על מעשה בראשית וחכמת הטבע, ולא השלימם (ראה אותם החכם יש"ר) ועתה לא נודע מה היה להם: חבל על דאבדין.

בשבוע הזה אכתוב לרחל הנ"ל ואשאל את פיה על המקומות אשר לא מצאה ידי לפרש ולא לתקן.

אם יש אתך ס' ישורן להחכם דעליטש, מהר ושלחהו אלי, ואח"כ תקבלהו ממנו, אם אמת שהוא כתב לך כי בדעתו לשלחו אלי מתנה. ואם איננו אתך, מהר והודיעני, ואני אביאהו אלי מעיר לייפציג על ידי מוכרי הספרים.

ואתה שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ו כסלו תקצ"ט, אשר לבבו נכסף שיוכל לחתום שמו

ידידך שד"ל.

 

י“ט כסלו התקצ”ט 6.12.1838    🔗

Nr. CCXXIV An Herrn Os. H. Schorr in Brody

Nr. d`ordre de l`Index raisonné, 191 Vol. II Nr. 10

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר יהושע העשיל שור ברכה ושלום עד העולם.

דברי אחיך החכם המליץ נפתלי הנותן אמרי שפר,¹⁰ ואגרות אחרות ובפרט אגרת מאוהב נאמן חכם ופילוסוף אשר הגיעתני בשבוע שעבר, הודיעוני כי לא הגיעה עדיין עת לדבר באזני אנשי ארצך, ואני במרחק מאתים פרסה איך אדע תכונת אנשי פולין ומספר כסיליהם ומשכיליהם לשאוכל לכלכל דברי במשפט, ושיעור שיוכלו להתקבל אצלם ולהועיל להם? אני כתבתי דברי כפי אשר שמה אהבת האמת ואהבת התורה ואהבת בני עמנו בפי, ואין ספק אצלי כי דברי ייטבו בעיני המשכילים ויועילו להם, ואם לא היו לי אלא אתה ואחיך נפתלי, די לי, מה טוב חבלי, ומה נעים גורלי; וכל שכן כי ברור לי כי בדור אחר (כאשר אהיה גם אני קדמון) דברי יהיו זרע מבורך, ויעשו פרי תבואה. ועד מתי נצפה? התפקחנה עיני האוילים, אם המשכילים ישימו יד על פה? הלא בהכרח צריך שאחד יתחיל לדבר. ואני הייתי מתברך בלבבי כי מה' היתה נסבה להקים את החכם שי“ר על כסא טרנאפאל, למען יחל להושיע את ישראל שבארצכם מאפלתם ומטומאתם, ולכך כתבתי לו השיר אשר כתבתי, אך מי שפרסמו השחית כוונתי, והזיק ולו ולכם. והנה עתה ראיתי באללג' צייט' ד' יודענט' נומרא 108 שהוא אומר כי בלבו לכתוב נגד חכם אשכנזי אשר לפנים היה אוהבו, וזה להרחיק ממנו חשד המחשבות החדשות; גם גאלדענבערג כתב אלי כי כבר הכין לי אגרת תוכחה, וידפיסה בכרם חמד (ואני לא ראיתיה!). מכל זה אני רואה כי לא די שאין בידו להתקומם על האוילים, אלא שהוא מוכרח לעשות עצמו כאחד מהם. ומי יתן והיה מקבל עצתי זה שבע שנים, ולא היה מתחבר אל… ושאר אנשים אשר אין להם תורה מן השמים, כי אז אולי לא היה ריחו נבאש אצל הכשרים, ואולי היו דבריו נשמעים, והיה יכול להועיל לתורה ולחכמה. אך אני אשר מעולם לא התחברתי לכופרים, וזה לי י”ג שנה מכתבַי כלם רק לכבוד התורה והריחם ביראת ה' ואהבת בני עמנו ואהבת רז“ל, חשבתי שאוכל לפתוח פה ולהגיד קצת מרעיוני אשר כל מגמתם לכבוד התורה ולכבוד רז”ל. והנני רואה כי עדיין לא הגיעה העת. אמנם האתמהמה לדבר בשפה ברורה עד אשר אהיה בן שמנים לגבורה? האחריש ואתאפק לכלוא את הרוח, עד אהיה בן תשעים לשוח? האוחיל להשמיע דברי אמת עד היותי בן מאה כאלו מת? לא, חלילה, אבל אכתוב דברי, ואם לא יהיה הדור כדאי להם אניחם לאדם שיהיה אחרי, והוא יוציאם לאור אחרי מותי. ואחרי כל אלה דע ידידי היקר כי ביום כ“א חשון כתב לי הר הזהב (וקודם לכן מעולם לא הגיד לי שקבל ממך דבר) כי לא יוכל להוציא לאור אגרתי אליך, כי לא יתכן שאני אשיב תשובה ואצטדק בטרם אשמע מה יאמרו אלי ועלי החכמים שי”ר וקראחמאל, אשר שניהם כתבו לי תוכחת אהבה, אשר תצאנה בכ“ח הבא. אז ביום ה' כסלו עניתיו “אם תאוה נפשך לשתול עוד כרמים אחרים נחמדים למראה בלי שיבאו בתוכם שתילי שד”ל, אז לא תשתול בכרמך הרביעי מכתבי אל המשכיל יה”ש שי' – היתכן לי להתעכב מהשיב תשובה לקצת הטוענים עלי, עד אשר אשמע טענות כל הטוענים שבעולם?" ואחרי כן בשבוע שעבר באני המכתב מאוהב נאמן אשר הזכרתי למעלה, והשיבותיהו מענה רך מלא כבוד להרמב“ם (אך בלי שאשוב אחור מדבר ממה שכתבתי), ומצאה תשובתי זאת חן בעיני, כי אותה ראיתי הגונה לפני המקום והזמן, ושלחתי העתקתה להר הזהב (ביום ט"ו לחדש הזה), וכתבתי לו שיתנה בכרם חמד ואת אגרתי אליך ותשובתך אלי ישלח אליך בחזרה. את כל זה ראיתי עצמי חייב להגיד לך, למען יהיה לי להתנצלות לפניך על אשר הסכמתי גם אני שלא להוציא האגרות ההן לאור עולם, ולמען תדע כי מכתבך אחיך היקר היה לו עשר ידות להסב את לבי מעצתי הקדומה אשר יעצתי להדפיסן על כל פנים. ואתה ידידי היקר אל תירא, כי חסדך ישמור לבי, ועוד ידי נטויה להוציא לאור אי”ה מכתבים אחרים כתובים אליך לתפארת עולם לשמך ולמזכרת עולם אשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך.

ואבא עתה להשיב למכתבך היקר מיום י“ד מרחשון, ואומר כי החלק השני מדרך ארץ אם איננו שוה לכל איש ואיש ולא כל אדם זוכה להבינו, לא מפני זה נופל הוא מהחלק הראשון, כי להתל באנשי דרך ארץ כתבתיו, והם הנקראים Gebildete יודעים הם הענינים הרמוזים בו, ולהם יהיה כמדקרות חרב. וכמו שאין אני מגנה ס' מגלה טמירין שבאו בו מלות רבות בלי ידועות לי, ובהפך אני משבח מאד את המחבר אשר השכיל להתל במתחסדים בדברו לשונם, כן נ”ל שאין לגנות לשוני בהתלי באנשי הדור אוהבי ילדי נכרים. ואי"ה ואשלים גם החלק השלישי, אז אכתוב על השירה הזאת הערות לבאר כל סתום.

מסכים אני עמך כי הנסח הנכון במשנה ריש בבא קמא הוא השור והבור והמבעיר וההבער,¹¹ לשון התוספתא ריש פרק ט' וכלשון הירושלמי מבעה כי יבער איש (ולפי זה צ"ל בירושלמי מבעיר במקום מבעה), אבל חכמי בבל אחרי אשר קבלו פה אל פה הנסח המוטעה, הוצרכו לבקש לו פירוש, ופירשוהו כאשר מצאה ידם, ואין להאשימם על זה. גם צדקת מאד ידידי במה שאמרת בריש בבא מציעא כי זה אומר אני מצאתיה וזה וכו' הוא הכלל, וזה אומר כלה שלי וכו' הם פרטי הכלל ההוא, ופירוש התלמוד רישא במציאה וסופה במקח וממכר, איננו לפי הפשט. ועתה מי יתן ואתה ורעיך תמצאו דרך נכון לפרש דברי המשנה בפסחים פרק א' מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשׂר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר וכו‘, בלי שנצטרך להוציא דברי המשנה מפשטם ולפרש כדברי הש“ס בולד ולד קאמר, אשר הוא פירוש דחוק ורחוק, ואעפ”י כן הוא נראה מוכרח, והרבה נתקשיתי בזה, ולא מצאתי מנוס לצאת מן המבוכה הזאת. ואגב גררא אשמיעך חידוש שחדשתי זה כארבע עשרה שנה, ועדיין לא העליתיו על הנייר. במכות דף ז’ מן העץ המתבקע ר' אומר גולה וחכמים אומרים אינו גולה, תניא אמר להן ר' לחכמים וכי נאמר ונשל הברזל מעצו? הלא לא נאמר אלא מן העץ, ועוד וכו‘. אמר רב חייא בר אשי אמר רב ושניהם מקרא אחד דרשו, ונשל הברזל מן העץ, ר’ סבר יש אם למסורת, ונִשֵּל כתיב, ורבנן סברי יש אם למקרא ונָשַל קרינן. והקשו על זה כי ידענו כי ר' לא כן דעתו אלא בהפך יש לדעתו אם למקרא, ונדחקו להשיב היינו דקאמר ליה ועוד. ואין צורך לדוחק זה, אלא ידוע שפעל נשל בבנין הקל פעמים הוא עומד כמו כי ישל זיתך, ופעמים הוא יוצא כמו ונשל גוים רבים, של נעליך, לפיכך ר' מפרש כי כאן הוא פעל יוצא, וחכמים אומרים שהוא פעל עומד, ומעולם לא עלתה על דעת רבי לומר יש אם למסורת ונִשַל כתיב, אלא לעולם בדעתו הוא עומד שיש אם למקרא ונָשַל קרינן.

ועתה ידידי לך בקש אולי יש אתך או ביד אחד מרעיך ס' צייטשריפט פיר וויססענשאפט דעס יודענטהומס צווייטעס העפט, ועשה חסד עמדי לעיין בו בעמוד 330, ולהעתיק לי כל המלות אשר לקט החכם צונז המיוחסות בפי רש“י ואחרים ללשון כנען, ואז אשמיעך דעתי על האמור בהערה 18 לתולדות רבנו נתן. ועתה אציגה לפניך מה שכתבתי ביום כ”ד אב אל החכם צונז על מלת קליר, וז"ל:

"ואחרי הדברים והאמת האלה לא אחדל עד אם דברתי דברי (וכו' כמו בסוף אגרת CCI משנת תקצ“ח, עד: זה נ”ל דבר שלא יתכן לקבלו).

עד כאן מה שכתבתי אל החכם צונז על אודות הקליר.

ועתה הואיל ונשאר באגרת מקום פנוי אשמיעך דעתי על לשון כנען שהזכיר רש“י ואחרים מן הקדמונים. ידוע כי הקיסר קארל הגדול אחר שכבש מאומה הנקראת שקלאפן (Sclavi, Sclavoni, Slavi), עשה אותם עבדים, והיו נמכרים בכל המדינות לעבדים ולשפחות, עד כי להיות כי רוב העבדים הנמכרים בימים ההם היו מהאומה ההיא נשאר שמם בכל לשונות איירופא להוראת עבד ועבדות, והיהודים שהיו בימים ההם קראו לאותה אומה שהיו כלם עבדים בשם כנענים, ואולי חשבו כי באמת מזרע כנען הם, ולפיכך נענשו בעבדות. ועל זה רמז רש”י באמרו: ויהי כנען עבד למו, אף משגילו בני שם ימכרו להם עבדים מבני כנען, אין ספק שהכוונה על אותם השקלאפען. ואחר שהאמינו היהודים שהם באמת מזרע כנען, הוצרכו לומר שבאו לשם מפני יהושע, ומזה באה לאנשי הדורות שאחריהם הקבלה שהזכיר רד“ק בסוף עובדיה באמרו: ואומרים בקבלה כי בני ארץ אלמנייא היו כנעניים, כי כשפנה הכנעני מפני יהושע הלכו להם לארץ אלמנייא ואשקלוניא שקורין ארץ אשכנז ועוד היום קוראים אותה כנעניים עכ”ל. ומלת אשקלוניא אין ספק שהמכוון בה Sclavonia, ואנשיה הם הנקראים כנעניים, ורד“ק ערבב אנשי אשכנז עם אנשי אשקלוניא, כי כן השקלאפען יושבים אצל ארצות אשכנז בארצות בעהמען פולין וארצות אחרות, וחשב רד”ק כי אלה ואלה עם אחד ושפה אחת. וכן הרמב“ם באגרת תימן ערבב שתי האומות כמו שעשה רד”ק, ואמר כמו שעשה הכנעני בארצות המערב, וכוונתו על האשכנזים. אך מהר“ם בר בר ברוך שהיה באשכנז ידע כי שתי אומות ושתי לשונות הן, וכתב (עיין תולדות רבנו נתן הערה 18): נראה דצרפת וארץ האי (ענגלאנד) ואשכנז וארץ כנען חלוקים לארצות כיון שחלוקים בלשונם עכ”ל. מעתה אם המזכיר לשון כנען הוא איש מדקדק בדבריו ומבדיל בין אומה לאומה, אז הכוונה על לשון סלַאוויש, אילליריש, בעהמיש או פָאלניש, כי כל הלשונות האלה ממשפחה אחת הנה, ובימי קדם לשון אחת היו; ואם המדבר אינו מדקדק ואינו מבחין בין האשקלאפען והאשכנזים, אז לשון כנען נאמר בשתוף על סלאוויש ועל דייטש. והנה מלת מקום שהזכיר רבנו נתן בערך פרגין מלת Mak שענינה בלשון אילליריש כמו Mohn בל“א, ובלשון פולין אומרים Mag, ואולי בימי ר' נתן אמרו מקום, או אינו אלא ט”ס, וצ“ל מק. וכן מלת שניר שהזכיר רש”י היא מלת Snieg או Schnech. וכאשר אראה כל שאר המלות המובאות מלשון כנען, אז אראה אם צדקתי בהשערתי אם לא; לכן ידידי תעשה חסד עמדי ותעתיק לי רשימת המלות ההן והמקומות אשר נזכרו שמה.

שלחתי לידידנו החכם יש“ר ההעתק ששלחת לי ממה שכתבת ביודעט' צייט', ואח”כ בא אלי בדפוס.

והא לך בחזרה מכתב אחיך היקר אחרי אשר העתקתי ממנו בקונטריסי כל הנוגע לי.

ואתה ידידי היקר שלום וכל בית אביך שלום (לרבות אחיך הגדול) וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ט כסלו תקצ"ט.

ידידך שד"ל

Nr. CCXX

לבן יקיר ילד שעשועים, אהוב וחביב נחמד ונעים, רב תבונות ורב מדָעִים, הולך צדקות ומישרים דובר, בתורה ותושיה חֲיָלִים יְגַבֵר הלא הוא תלמידי יקירי, נכאת וצרי. זית אגורי, בין משפתי החכמה כרע רבץ כארי, גזע ישישים, בגן של קדושים, בעל בריתי, איש עצתי, ידידי הבחור המשכיל וחכם ר' יעקב חי בן כבוד ידידי מוהר“ר דוד שמואל נ”י ר“מ ור”מ בק“ק וירונא, בן כמהור”ר יעקב זצקו“ל בעל מסכנות יעקב, בן כמוהר”ר דוד פארדו זצוק"ל בעל שושנים לדוד, ברכה ושלום מעתה ועד עולם.

שמעתי תלונתך ראיתי צעקתך, כי אחרי לכתך מעמי לא כתבתי אליך מגלות ארוכות משמחות לב ומאירות עינים, רק השיבותי לשאלותיך בלשון קצרה. כן דברת ידידי, צדקת בדברך, ומי ראוי לאכול מפריי ולשבוע מטובי יותר ממך וממתי מספר חבריך תלמידי המכירים אותי ואוהבים אותי אהבת נפש? בני אשר טפחתי ורביתי שנים שלש.¹²

 

כ“ז כסלו התקצ”ט 14.12.1838    🔗

Nr. CCXXVI

An Herrn Dr. Leopold Zunz in Berlin

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 192 Vol II Nr. 11.

לכבוד ידידי היקר החכם המפואר כ“ש מהרי”ט צונץ שלום עד העולם.

מכתבך היקר אשר הייתי מצפה לו שלשה חדשים הגיעני ביום כ“ב כסלו באגרת ידידנו החכם יש”ר, ושמחתי בו כמוצא שלל רב, והנני ממהר להשיב תשובה לחקירותיך, ולמלא את בקשותיך. ותחלת כל דבר אגיד לך כי להיות אני וכל בני לוצאטו מזרע אשכנזים (כי שם לוצאטו לפי מה ששמעתי מא“א ז”ל נגזר ממדינת לַאוּזִיץ). מימי לא קראתי מחזור בני רומא, ורק אחרי אשר קבלתי אגרתך מר“ח סיון קניתי המחזור ההוא, ומיד כשמצאתי קרובות לי”ז בתמוז אמרתי לסופר שיעתיקם לך, ולמיעוט הפנאי ולאורך המלאכה הנשארת אז עלי לרשום לפניך כל הנכלל במחזור ההוא, לא עיינתי יפה ולא ראיתי השם הרמוז בראשי החרוזות יודן הכהן בירבי מסתיה, ועתה כסתה כלמה פני, איך לא ראיתיו, והנני משתומם איך קודם שאטרח לבקש גימטריאות לא טרחתי לעיין בראשי החרוזות. ואם הייתי אני איש אץ בדבריו ונחפז במעשה ידיו, לא היה רע עלי המעשה הזה, אך אני בהפך זאת מדתי מעולם להיות מתון מתון, ותקראנה אותי כאלה! אין זה אלא שכך היה כתוב בספרו של אדה"ר: יודן כהנא ייבד דוכרניה, ויום טוב צונץ יְגַלִינֵיה.

דע ידידי היקר כי מעולם לא נחה דעתי ולא נתישב בלבי ענין הגימטריאות שהמציא החכם שי“ר, ואעפ”י כן רציתי לנסות כחי בהן, וגם כי רבות נזדמנו לי, היה לבי מגמגם בהן ואמרתי אליך (ביום כ"ד אב): וגם הוא עצמו (אם יש לנו להאמין בגימטריאות) היה חותם לפעמים אלעזר קליר. ועתה על פי שני עדים, הלא הם הקרובות לי"ז בתמוז ולצום אסתר, אומר אני כי גימטריאות שוא ידברו, ומעולם לא נתכוון הקליר להן.

ידידי אל תאמר: סברתך בשם קליר לא ישרה בעיני, קליר איננו להתיחס על קולוניא וכו'. הזה גמול תגמלני חלף עבודתי, כי תסלף דברי הצדיקים? אני אמרתי: ואם נחפוץ לצלול בתהומות ההשערות, שתים הנה השערותי, ואולי עוד רבות זולת אלה ימצאו אחרים“. והיכן אמרתי כי זאת סברתי? ואמנם מה שהוא באמת סברתי הוא מה שאֹמר: א. קליר איננו שם עיר, כי אין אדם מישראל שיחתום שמו אברהם ברבי ברלין וכיוצא; ואם יונח שהוא שם עיר, צריך שתהיה הרי”ש סימן היחס (על דרך שאומרים בלשון אשכנז בערלינער וכיוצא), ושם העיר יהיה קלי (Cölle, Calais, או מה שתרצה) ולא קליר. ב. הקליר לא היה איטלקי, מפני שהיה חורז ה“א עם חי”ת, וזה בלתי אפשרי לאיש איטלקי; ואם יאמר אדם כי מבטא אנשי איטליאה בימיו היה משונה כל כך ממבטא שלנו, עליו להביא ראיה. ג. הקליר לא למד מן הערביים. ד. אם שם העצם של אבי הפייטן היה קליר כדבריך ידידי (ולא היה כנוי נוסף על שמו לסבה מתייחסת לו ולבנו בשוה) היו הקדמונים אומרים הקלירי, ביו“ד היחס, כמו המיימוני, לא הקליר בלא יו”ד, כמו שלא יתכן לקרוא הרמב“ם ז”ל בשם המיימון. ה. פירוש בעל הערוך למלת קליר, יש לו על מה שיסמוך, ואין לדחותו בקש. הדברים האלה הם סברתי. ועתה אחישה לעבוד עבודתי.

אבשרה בקהל רב תוקף ועזוז אלי זה, אשר פעל ועשה והִרבה בזמן הזה, בקום לבלענו חנם איש צר בוזה, ואץ להכרית זלזלי הנטישות הָסֵר וְהַתְזֶה – באבוד טורף וגוריו נחו חיתו יער, נסו יגון ואנחה ואֶנֶף וסער, ידך הגדולה פרסמו משער לשער, מרחיב בצר ומשיב לנדן תער. נוראות בצדק תעננו כשענית לקדומים, כי שחה לעפר נפשנו תחת יד מְעַגמים, נא למענך הכמר עלינו נחומים, אל מלך יושב על כסא רחמים.

אקום חצות לילה ובנשף אקדם, בצר לי אקרא ה' ואל אלהי אשוע, גם על ברכי אכרע וכפי אפרוש, דמעות אוריד ואחנן בקולי (כלה בלא חרוז) – בטוחים ביושר דרכיך ולא בכושר מעשים, נושא עונות נקרֵאתָ ומעביר חטאים, ידך פשוטה לקבל שובבים, מות המת לא תחפוץ, כי אם בתשובת שבים, נשאתי נפשי אליך וגשתי בעזות פנים, באתי גועה ובוכה ומודה ועוזב פשעים, רְצֵנו וקבלנו מקבל שבים, זכרנו ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים, רָשְמנו וחתמנו בספר החיים חיינו, למען שמך תוציא מצרה נפשנו (דרי זה בנימן בר זרח, ואני לא אדע אם בנימן אחר הוא אם לא).

ביום הלבנת פשעי, בהגיון חין אתקדש, לבַקר בית מושיעי, ולבא במקדש קדש, בחדש השביעי בעשור לחדש. נקרא לאלהים בחזקה (וכו', אות אחת מבנימן בראש כל בית, וזהו הבית האחרון): נוצָר הן לא יצדק, לפני יושב סתר, אך אם בו יֶאֱדַק, לשחרוֹ ברון ועתר, יפשפש מעשיו ויבדק, לוּ ימצא טוב פותר, העמֵד מליץ לפָדְעי, לַהַק תבואות קדש, ומחֵה פשעַי בכָרְעִי, נגדך בהדרת קדש, בחדש השביעי, בעשור לחדש.

ביום כפרת עוני, עת מחילה וסליחה, להוציא לאור דיני, ומשפטי להנחה, יהיה נא דבר אדוני, המלך למנוחה. נגד מעירֵי שַחַר (וכו' כמו בקודמת) – נותן קול עוז בקולו, ישמע קול תחנונים, הַמַביע חֶבלו, יחד אבות ובנים, וַיעצור את אָכלו, להתודות חטא זדונים, בצום עשור מִלֵילוֹ, ועד לילו מתענים, עד יבשרוֹ אל מחוללוֹ, היתה אורה ושמחה, יהיה נא דבר אדוני, המלך למנוחה.

ביום שבתון ענוי יונה, כאיש צג באיתון, בְחַר הגיונה, דחה עקלתון, זְרֵה שגיונה, וחין מהללי, הֵאזין אלִי, והסר מעלִי, ורוב עִקולִי, ה' בקר תשמע קולי. נָדבוּ בחירים, שבעי רגזות, ביום כפורים, לשקוד מזוזות, (וכו' ששה בתים, בראש כל אחת מאותיות בנימין, ותו לא מידי).

בני ציון היקרים, איש באחיו יליצו, להסתופף בחצרות אל, ואת שנתם יקיצו, ובחדרי משכנם, לקרוא לו נועצו, וכמו השחר עלה ויאיצו. נדדה שנת ההֶלך, אוכל לחם מגוֹאֵל (וכו' חמשה בתים, ראשיהם בנימן; ואני לא ראיתי הסליחה אשר הזכרת לרמב"ע)

בעשור יום גִילוֹת, יום מחסה מחרב, יום הובטחו קהלות, מִקֶדֶם בהר חורב, יערבו כל תפלות, ניחוחֵי שַי קָרֵב, לה' עולות, לבֹקר ולערב. נעוֵה לב אם שָגָה (וכו', חמשה בתים, ראשיהם בנימן).

זכור ברית אב המונַי, ואל תשכח אלהים ה‘. אשר בעָקדוֹ שַחְתָ לעיני, בי נשבעתי נאם ה’. זכור נינוֹ הולך בתמוּת, במצות הוֹרוֹ עָמוּת, ונָם אֵעָקֵד ואמות, חרף נפשו למות. זכור יושב באהלי תושיה (וכו', ששה בתים ראשיהם בנימין).

ברוך אלהי עליון, מראש אחרית חוזה, שומע אל אביון, וענוּתו לא תבזה, מכַפֵר כל שגיון, ביום העשור הזה, מחר יעשה ה' את הדבר הזה. נפשי לך עורגת, כאיָל על אפיקים (וכו', חמשה בתים, ראשיהם בנימן).

בטרם שמש יבא, בהיכלו במעונים, אלהים יבשר בטובו, לשועת אבות ובנים, פתחו שערים ויבא, גוי צדיק שומר אמוּנים. נטו צללי ערב, קרבו ויאתיון (וכו‘, ה’ בתים, ראשיהם בנימן).

בטרם שמש בהדרו, וחֻפתו יאמש, לעמך סליחה כָפְרוֹ, תְנָה אל וחטאו הָמֵש, הנצב בבית דבירו, מבקר עד אמש, ביומו תתן שכרו, ולא תבא עליו השמש נִחַר גרונו בקראו (וכו‘, ה’ בתים, ראשיהם בנימן).

בעלות יום הַחֵקר, בלבי כָלֶה ונספה, כי מחסי לשקר, שַתִּי ועל הר נשפה, אכן חסדֵי חוקר, יעירוני לַמִצְפֶה, תשמע קולי בקר, אערוך לך ואצפה. נלאיתי נשוא סֵבֶל, יצרי וכֹבֶד עֻלוֹ (וכו', ששה בתים בנימין).

במקדש אל והיכליו, היונה שיר תֵרֶב, ובאת לספר מהלליו, ותפארתו שיר עָרֵב, ותבא עוד אליו, היונה לעת ערב, נאור בטללי סליחה, תְרַוֶה צמאון בניך (וכו‘, ה’ בתים. ראשיהם בנימן).

תפלה לעני כי יעטוף, כוללת ששה בתים, הבית השני מתחיל: בת ציון וכל חילה; השלישי: נדיבי עם נאספו; הרביעי: יום כפורים הוא זה; החמישי: מטרם עלות שמש; הששי: נכבדות ניב יְדֻבַר. –

על האותות והסימנין הנגזרין על הצבור.

אותותינו לא ראינו ואין יודע לעתות, בגד בוגדים בגדו אש קנאתם לחתות, גם כל מחשבתם לְהַשְנָיָה זמנין ודתות, שמו אותותם אותות.

דתיהם שונות ומשתנות ומפַחדם אנו חַתִּים, הִוָסדם יחד עלי יערימו סוד וחורתים, ואיה קנאתך וגבורתך הֵעירותָ רבות עִתִּים, ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים.

זכור זאת אויב בכל מוצָא ומבוא, חֵרף בגאוה ובוז עַם קדשך להלעיבו, טוען איה אלהי המשפט יריב ריבו, שיתי אותותי אלה בקרבו.

יום יום יכתבו עמל ועלי יתמרמרו, כבודי מעלי הפשיטו וְאֶדֶר שלמותי המירו, לבשתי חרדות מפחדם ואירא כי יאמרו, הלא שאלתם עוברי דרך, ואותותם לא תנכרו.

מתי תעשה ברודפי משפט אַיָלות מחולֵל, נקם תלבש וקנאה תעטה נזרם לחַלֵל, סַכֵל עצתם ומחשבותם וכעלילותם למו עולֵל, מֵפֵר אותות בדים וקוסמים יהולל.

עורר ישעך לעמך להצילו מיד מְשַנְאוֹ, פן יאמר אויבי יכלתיו מתפאר בהתנשאו, צורוֹ איה הַשׁם בקרבו שֵם מוראו, אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו.

קצים וזמנים עברו ונפשי כלתה לישועתך, ריבי למתי תריב ותפר כעס עברתך, שאון זרים תכניע כמאז נוראות בעשותך, וייראו יושבי קצוות מאותותיך.

תלביש בושת וכלמה כל בעלי מְדָנַי, בגדי ישע ומעיל צדקה להעטות אמוני, נוגשי יבושו בעשותך עמי לנגד מוני, אות כי אעלה בית ה'.

יעטו חרפה וכלמה המגדילים עלי לְחָרְפֵנִי, מדהבת נוגש כי תשבית ותשוב לרחמני, נאדרי חשוף זרוע קדשך כאשר הוחלתני, עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני.

והנה כ“י זה (הנכתב בשנת רמ"א) הוא קודם בזמן לשנת רנ”ו שהתחילו היהודים לשאת הסימן בויניציאה. והיה אפשר לומר שחֻברה התפלה הזאת על גזרות האפיפיור Eugenius IV. שהיה בימי כתיבת המחזור הזה! והוא הקהיל הקָאנציליוס של באזעל ואז נגזר על היהודים להיות נבדלים במלבושיהם (עיין יאסט חלק ז' עמוד 283), וא“כ היה ר' בנימן הפייטן בזמן כתיבת המחזור הזה. וזה אמנם רחוק בעיני, כי נראה שלא היה הסופר נשמט מחלוק כבוד למחבר שהיה בימיו – והיה אומר: תפלה חדשה חברה ר' בנימן יצ”ו או ז“ל. ואם יאומן שהיה ר' בנימן זה בימי Eugenius, מכל מקום צריך להאמין שאין זה אותו בנימן בעל שאר הפיוטים החתומים בשמו במחזור בני רומא, כי הנה בכ”י ר' אברהם פריצול אשר בידי, הכתוב בשנת רל“ח, נמצאים מהם, ולא נזכר בהם כלל לא שהם חדשים, ולא שהמחבר הוא ר' בנימן יצ”ו או ז“ל; כי בודאי לא היה הפריצול נשמט מזה, אחר מה שראיתי שכתב במקום אחד מכ”י זה; רשות לברכו למיסיר ליאון מאנקונא הנקרא בישראל מהר“ר יהודה יצ”ו. ועתה מקרוב קבלתי במתנה מאת ידידי ושארי מוהר“ר רמש”ג מחזור לימים נוראים כמנהג בני רומא כ“י על קלף, וכתיבתו קדמונית מאד, אין ספק שהוא des 14^ten Jahrhundert לכל הפחות, ואולי des 13^ten; וגם בו מצאתי סליחות ר' בנימן ופיוטיו הנמצאים בשאר מחזורים בני רומא. ודע כי במחזור לימים נוראים הנ”ל על פיוט אֶשָעֵן במעש אזרח מצאתי כתוב: מוסף ליום כפור לר' יוחנן הכהן; ועל הקרובות למנחת יום הכפורים (אודך בקול ערב) כתוב: קורבץ (sic) לה“ר אלעזר קליר; ועל הסליחה במנחת יוה”כ בת עמי לא תחשה כתוב: אחרת לה“ר בנימן זלה”ה מן הענוים איש רומה, ועל שאחריה (במקדש אל והיכליו) כתוב: אחרת גם לו; ושמחתי כמוצא שלל רב על המציאה הזאת, ונראה כי הוא הוא ר' בנימן בר אברהם העניו בעל אבות עולם אמת אולם, על שרפת המשנה והתלמוד, ואולי הוא עצמו שסדר ס' יראים, והיה בתחלת האלף הששי, והוא סתם בנימן הנרשם במחזור בני רומא, וכן דעת דע ראססי (Codex 61), ואולם ר' בנימן בר זרח בעל אקום חצות לילה, אחֵר הוא, והוא ידוע במחזור אשכנזי.

ואחרי כל זאת מצאתי במחזור כ“י לימים נוראים הנ”ל, על תפלה לעני כי יעטוף (בנעילה) כתוב: סליחות לתפילת נעילה לה“ר בנימן זלה”ה גלימאנצי. והנה הדף ההוא הוא מטושטש הרבה, והדף שאחריו הוא האחרון, והוא קרוע ומטושטש עוד יותר, ומלת גלימאנצי קריאתה קשה, והראיתיה לאחרים וכלם קראו גלימאנצי, ואין פותר אותה, והנני נבוך הרבה בזה, ולא אדע אם בנימן אחֵר הוא, או אחד הוא. אחרי כן מצאתי וקניתי כ“י אחר על קלף, כולל ר”ה יוה“כ וסכות, דומה אל הקודם, ויפה יותר ממנו, וקדמון גם הוא, אך נראה מאוחר מעט מן הראשון, וזה מה שמצאתי בו רשום על קצת הפיוטים. על אשען במעש אזרח כתוב: מוסף לצום כפור לר' יוחנן הכהן זצ”ל; על אודך בקול ערב: מנחה לר' אלעזר בר' קליר; על בת עמי לא תחשה: אחרת לר' בנימן זצ“ל; ועל תפלה לעני כי יעטוף: סליחות לנעילה לר' בנימן זצ”ל. והואיל ולא חש הסופר להודיע שם המשפחה, ולהבדיל בין זה לזה, נראה כי ר' בנימן אחד הוא ולא שנים.

אחרי כן מצאתי ברשימת כ“י של דע ראססי כי קרוב לרשימות האלה נרשם גם בשני מחזורים כ”י שלו Cod 61. 62..

ואמנם מי הוא זה ר' יוחנן הכהן, צריך חפוש.

ואשובה לעבודת ההעתקה.

אﬞמֿרֿי הֿאﬞזֿינֿה אֿל וﬞנֿיביֿ, שְעֵה שיחי בשפכי את לבבי, בחסדך הַעֲבֵר פשעִי ורשעי, ואל תחקור עלומותי וחובי, גמול עלי ברחמיך ואחיה, חבוש שברי ורפֵא את כאבי – שְמָךְ עֻזי ומָעזי וחילי, בך אעֹז עלֵי צרי ואויבי. תחי נפשי להללך ואנא, אמרי האזינה אל וניבי (א"ב, והוא כֻלוֹ אימיטַאציון של אלהי אל תדינני כמעלי).

כנסת ישראל זועקת בקולה, צרה כמבכירה וקול כחולה, ובעניה זכרה יופי מכלולה, כי שדי המר לה. אני מכֹּל בחורה הייתי, ומכל עלמות עליתי ונתעליתי, ומידידותי שטמאתי מאוסה נקראתי, נפוגותי נדכיתי נעויתי שחותי. לצבי אפריונו רִפְדַנִי אִשְשַני וכו‘. יָפְיָפָה היתה בקוּזְמִידֵי מחמדיה, וכו’. הֻכתרה במלכות ובכהֻנה גדולה, וכו‘. חרפוה מחרפיה גלמודה וסורה, וכו’. זאת כשמעה נטרפו עשתונותיה, וכו‘. קויתיך אלהי עוז אהבָתִי, וכו’.

תַאֲלַת יום ענוי ואֵרָעוֹן צער ומבוכה, שמור נשמרה ועד היום נמשכה. רצח מבוסת שְפָטַי מכה, קפצה וביום זה אותנו הדריכה – כוננתי אחרי זאת ועת צרתי ארכה, בטחתי כי הבֵאת ותעבירֶהָ ושככה, אשמתנו סלח נא ותעל למכתנו ארוכה, כעל מהפכה הענוגה והרכה (תשר"ק, ותו לא מידי).

סליחות הנקראות חטאנו לא היו ולא נבראו, וחטאנו אינו אלא סימן למלות חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו. והמלות האלה אינן נמצאות במנהג בני רומי אלא בסליחת אז ביום כפור סליחה הורית, בה אחר הבית הראשון אומרים חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו, ואחר הבית השני אומרים סלח לגוי קדוש ביום קדוש מרום וקדוש וכן על זה הדרך עד סוף כמו במנהג אשכנז.

ידידי היקר, צדקת בדבריך, כי מה שרשמתי בתחלה אליאו נטי אינו אלא ליאונטי או ליאונתי (וכמהו מצאתי בקורא הדורות דף י“ח ע”ב ר' ליאונתין הכהן), והא לך מה שהתעני. הפיוט שיר אשר נואמו אדון עולם לישרי אֻמו אשר לשלמה (הנמצא בדפוס רמ“ו ובכ”י רמ"א ולא בדפוסים אחרים) מתחיל בא“ב אחר תבה אחת של שיר השירים, בית אחד לכל אות. והנה ראיתי באות הת”ו שני בתים, ואח“כ אותיות ליאו, כזה: סמכוני תורות קוני, במצותיו רפדוני, ואל תחלישוני, כי חולת אהבה אני; שמאלו תפלין אזרני, ובשנו סממני, טלית עטפני, וימינו תחבקני; השבעתי לבל לִקְפַץ וכו' וכו', ואמרתי בלבי: מה מקום לשני בתים לאות הת”ו? אין זה אלא כי במלת אזרני שאחר מלת תפלין רמז המשורר האל“ף מאליהו, וכיוצא בזה מצאתי למטה האל”ף מאברהם רמוזה אחר שתי תבות: אקומה היכן אִבדתיו, לולי נחפוץ להגיה ולכתוב איכן באל"ף.

ועתה הנני רואה כי ללא דבר נכפלה אות הת“ו, ושם המשורר ליאונטי, כמו שמוכיחים הסלוק והאופן לשבועות הנמצאים בכ”י רמ"א.

ואמנם משה בירבי בנבמנטע או בנבם נטע, כך הוא נרשם בראשי חרוזות בלא שום פקפוק; והא לך השיר כאשר הוא: מתני אחזו חלחלה ולבי חלה בזכרי אשמי ואין במה לכפרן. מזבח נהרס דמים מלמרס חלבי אשי על גביו לסדרן. שבתו מנחות ועולות מנחחות שגגות וזדונות לצרף ולהעבירן, שרד מלֻבשים מקריבי אשים אחד עשר פנימה לתמרן, הכלים המשֻבחים כתמים מצחצחים אחד אחד לעבודתו הֻתכן הגבירן. המעֻטר בקול מצרף מעש קול מגֻבע בלבשו שמנה בהדורן. בדם טבולה זֻמנה למחילה לממעיטי דמות יוצרן יגוּל ערוה חפות בד הנאוה מִמוֹתֶן ועד ירך לחברן. ראש מֻצנף גבוה מוענף להגסה מרצה בן דוסא הורן. בְמוֹתֶן אָזוּר עגוּל כְחֵזוּר הרהורי הלב מִתְּוָנָיו לטהרן. יופי אוּרים ותֻמים דבריהם מאירים ומשלימים הִטוי דין לכפר בזִהוּרן. בְוָלֶד נפסלים מרצֶה מחילים ומטהר עזוּת טוהרן. נאה כעגיל חָבֵר הרגיל זָקֵן ופִרְקו נאה בדורן. בנינים אלו נמחו ותמידין נדחו ומחדילי רוגז בִכלוּל הבעירן. מורי הורוני לקרות במעני סדרי קרבנותי בחבורן. נדבת הבטחה לאיתן הובטחה זְכור לבניו ומצחנה לטהרן טוב וסלח קטורת ממֻלח הַעֲרֵב אִמְרֵי גאלה וכניחה צוברן. עדי עד נצח עַמך אַמֵץ למען שמך אתה השענת עמק שושן וסברן. כן הוא השיר הזה בדפוסים ראשונים ואחרונים, ובשני כ“י. אמנם בכ”י רמ“א סדר הבתים משונה מאד, וכך הוא: מתני, מזבח, שבתו, שרד, הכלים, בדם, ראש, יופי, נאה, מורי, טוב, המעותד (בדפוס רמ"ו המעותר, ובאחרונים המעוטר), יגול, במותן, בולר, בנינים, נדבת, עדי עד. וסדר זה משובש בלא ספק, כי מורי הורוני אין ספק שמקומו למטה ולא למעלה. ומלבד זה רואה אנכי כי הפיוט הזה כולל שני חלקים, האחד הוא לספר מה שהיה בזמן שבהמ”ד קיים, והשני הוא להגיד כי עכשו שאין לנו כל זה תפלותינו מכפרות במקום הקרבנות, ושליח צבור זקן ורגיל ופרקו נאה מכפר כמו הכהן, לפיכך נ“ל בלא ספק כי מאמר בנינים אלו נמחו שהוא סיום החלק הראשון מקומו למעלה ממאמר נאה כעגיל חבר הרגיל שהוא תחלת החלק השני (ובעל קמחא דאבישונא שלא הבין זה נדחק לפרש חבר הרגיל זקן ופרקו נאה, כל זה על הכהן הגדול, והוא שבוש מבואר); מעתה נ”ל כי המשורר כפל אות הבי“ת בשני בתים (בולד נפסלים, בנינים אלו נמחו) כמו שעשה ר' ליאונתי באות הת”ו; ואמנם לא היה זה ללא דבר, אלא מפני שהיה צריך לאות ו“ו, ולא רצה להתחיל שום בית בו”ו, לפיכך רמז הבי“ת והו”ו במלת בולד ושם אבי המשורר היה. בונם, ושם משפחתו נטע, כך נ"ל ואתה תשפוט.

ואם הדבר כן הוא כמו שאני משער, הנה מה שאמרת אתה ידידי כי אולי הוא ר' משה בר בנימן, גם הוא עולה יפה, כי ידוע כי בונם הוא קצור מבנימן.

ואחרי כל אלה אגיד לך כי שתי הקינות אבות עולם ישני מכפלה, אריוך דמעתי יומם ולילה, שאמרתי אליך כי נרשם בהן שם משה, עתה מצאתי כי מלבד זה רשום בהן משה בר אברהם; ולהיות תכונת בתי הקינות האלה חדשה בעיני. לא אמנענה ממך. כל בית הוא בעל ד' טורים, הרביעי הוא תמיד פסוק אחד, והטור הראשון והשלישי מתחילים באותיות הא“ב, ואחר תשלום הא”ב תבאנה אותיות משה; והטור השני מתחיל באחת מאותיות משה בר אברהם חזק. לדוגמא: אבות עולם ישני מכפל מה לכם, מחשים עד עת קץ על עולליכם, בינו לשאת בעדם רנה ותפלה בהלוליכם, המזכירים את ה' אל דמי לכם – אריוך דמעתי יומם ולילה ולא אחשה, מפני עקת רשע ומפני חמת הנושה, בזמת אולתו יעץ להכחיד נעם מדרשֵי, איה הברית אשר צוה ה' את משה.

בסדר העבודה של מנהג בני רומא לא נמצאו מלות פרך ופענח. ואגב גררא אעתיק לך שתי בתים מהעבודה ההיא: נוגני דוכן גם הם ישמיעו, נעימת צרדה בפה ולא בכנור; נודדים עדי נשף מעיר ישמיעו נוהמים באזניו קול ולא יישן. וקשה לי מהיכן למד מדברי המשנה מכין לפניו באצבע צרדה לומר ישמיעו נעימת צרדה בפה? ומי שיאמין בגימטריאות ויאמין כי העבודה ההיא היא לקליר, ראוי לו שישתדל לפרש הבית הזה בלי שיסתור דעת הקליר שצרדה היא האצבע האמצעית (תוספות מנחות ל"ה).

רשימת כל פיוטי ר' משה אבן עזרא אשר בידי כ“י (מלבד הנדפסים) והם 84, שלחתיה אל המשכיל ר' יהודה דוקעס בהאמבורג: אם תרצה שאל ממנו העתקתה. ודע כי המשורר הזה חבר כמו ששים סליחות, לא ראיתי לשום פייטן אחר כמספר הזה, לפיכך נ”ל שיתכן להאמין כי לכך מצאנוהו מתואר הסלח, כלומר בעל הסליחות, על דרך שאומרים הפייט לבעל הפיוטים. ואמנם שתהיה המלה לשון ערבי לא יתכן, כי אז היה ראוי שיאמרו אל סלח, מלבד כי פעל סלח בלשון ערבי ענינו הוציא רֶעִי (excrevit merdam). –

ידידי היקר, אם הייתי יודע תכונת המלאכה אשר אתה עוסק בה, אולי הייתי מועיל לך יותר; ואם הייתי בטוח כי מה שאשלח אליך משירי הקדמונים תדפיסם בספרך ככתבם וכלשונם, לא הייתי מונע ממך דבר מכל אשר לי; כי מה כל ישעי וכל חפצי כי אם להראות את עושר כבוד לשוננו, ולהרבות בכבודה ובכבוד כותביה, ולהחיות אהבתה בלב בני עמנו; ובכרם חמד רביעי תמצא לקוטים ורשימות הרבה אשר כתבתי על המשוררים הקדמונים.

דע כי מלבד הדפוסים שהזכרתי לך ממחזור בני רומא, עוד שלשה ראיתי, ושלשתם מויניציאה, ואלה זמניהם תי“ו, תק”י, תקל"ב, כלם בכרך קטן ובלא פירוש.

ידידנו יוא"ל טרוד הרבה בעסקיו, ומכל מקום לא ישיב את פניך ריקם.

ידידי היקר! מאד נכספה נפשי לראות מה שכתבת על רש“י, ולפי הנראה דבריך מפוזרים כה וכה בצייטשריפט פיר וויסס' ד' יודענט', הבלתי מצויה בגלילות האלה, ואם אפשר לך לקבץ הדפים הכוללים דבריך על רש”י ולשלחם אלי, תעשה עמדי חסד ואמת.

עוד שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך. הנה ספרי Prolegomeni לא באו ממנו בארצות אשכנז רק כעשרים העתקות אשר שלחתי מתנה אל החכמים הנודעים לי, ואולי אם היה הספר נמצא אצל אחד ממוכרי הספרים באשכנז, היו קצת מן החכמים או מן התלמידים קונים אותו, והיה טיב הספר מתפרסם בעולם; ואני לא אדע למי אשלח. בי אדוני וידידי, בקש לי בעירך מוכר ספרים ישר ונאמן, שאוכל לשלוח לו חמשים או מאה עקסעמפלארע, על פי התנאים אשר ישים עלי, ובתנאי מפורש מצדי שלא שלחתי ולא אשלח מהם לשום מוכר ספרים אחר באשכנז. ואתה ידידי היקר וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ז כסלו התקצ"ט ידידך מכבדך ועבדך

אוהב דבק מאח ללה"ק

בגימט' שד"ל

 

י“א טבת התקצ”ט 28.12.1838    🔗

Nr. CCXXVII

An Herrn Os. H. Schorr in Brody

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 194 Vol. II Nr. 12

לכבוד ידידי היקר המשכיל יה"ש שלום

היום השלמתי החלק השלישי מדרך ארץ, והנה הוא לפניך.

בתחלת החלק השני, במקום יבלה ימיו? תמחול להגיה ירקב, יבלה?

עתה מקרוב מצאתי במסעות ר' בנימן (בדף האחרון) עדות ברורה לדברי כי שם ארץ כנען הוא כנוי לארץ שקלבוניא, ושמחתי.

ואתה שלום. בחפזון רב. פאדובה י“א טבת התקצ”ט.

ידידך שד"ל

 

ט“ו טבת התקצ”ט 1.1.1839    🔗

Nr. CCXXVIII

An Herrn Dukes Vater in Wien

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 195 Vol. II Nr. 13

לכבוד ידידי היקר כ“ש הר”ר צבי הירש דוקעס ברכה ושלום

זה ימים הגיעני מכתב מבנך היקר שי‘, ולרוב טרדותי לא השיבותיו דבר, יען וביען לא אוכל כעת להעתיק לו שירים משירים שונים כאשר עשיתי עד היום ואי"ה אחר שיצא ממכבש הדפוס ס’ התרשיש עם שאר שירי רמב“ע ששלחתי לו, אוסיף שנית ידי לשרתו באשר תשיג ידי. ואתה ידידי היקר תברכהו בשמי ותודיעהו זאת. דע ידידי כי היום שלחתי ס' יריעות שלמה אל הרופא דא לא וולטא. וכבר קודם לכן כתב לי אם אני מורשה לקבל מידו כסף מחירו, ואתה תודיעני מה אעשה. ועתה שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך, אל נא תשיב את פני ריקם, לך נא ידידי בבית דפוס האדון שמיד אָשר בעירך, ודרוש וחקור ובדוק אם באמת מדפיסים או מוכנים להדפיס ס' בני הנעורים (שירי אפרים לוצאטו) וס' הגיון בכנור (שירי ידידנו יוסף אלמנצי), ואם הם תחת הדפוס, השתדל להשיג בלאטט אחד מהם ושלחהו אלי. ואם בדקת ולא מצאת בדפוס שמיד, תמחול לבקש בשאר דפוסי לה”ק הנמצאים בעירך. בבקשה ממך אל תרפה ידך מעשות את שאלתי בכל מאמצי כחך, וכל מה שתוכל למהר תמהר.

תמחול ידידי היקר על הטרח אשר אני מטריחך, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ט”ו טבת התקצ"ט.

ידידך המצפה לתשובתך בקרוב,

שד"ל

 

י“ז טבת התקצ”ט 3.1.1839    🔗

Nr. CCXXIX

An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. d`ordre de l`Index rais. 196. Vol. II Nr. 14

לכבוד ידידי היקר המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב גאלדענבערג שלום.

שני מכתביך ומכתב ידידי מוהר“ר שי”ר קבלתי, ושמחתי בהם, ובפרט בראותי כי מה שכתבתי על הרמב“ם הם דברים אמתיים למעלה מכל ספק, עד שגם המתפלספים וגם המתחסדים מסכימים בהם ואומרים שכבר ידעו אותם ושלא מצאו בהם שום חדוש. כי הנה אתה ידידי במכתבך השני כתבת, וז”ל: והמשכילים והחכמים אשר ידעו כל זאת כמוך כמוהם לא מצאו בדבריך חדשות מאומה. והחכם שי“ר במכתבו כתב, וז”ל: הם (המתחסדים) יתפארו עתה בראש הומיות כי גם המשכילים יודו עתה את אשר ידעו הם מאז ומקדם, עכ"ל.

אם כן למה זה אלו ואלו מתקוממים עלי? ודאי לא למען האמת, אלא אולי למען השלום, לבלתי ילמדו התלמידים להקל בכבוד הרמב“ם, ותתמעט שקידתם על דלתות ידו החזקה; ואני למען השלום כתבתי המכתב אשר שלחתי אליך באחרונה, בו הגדתי יקר תפארת גדולת הרמב”ם ותועלת למוד ספרו, ועכ"ז הוספתי ראיות על אמתת דברי במה שטענתי עליו; ומה שטענת אתה על מכתבי, לאמר כי שפתותי יטיפו נפת, אך אין זו תשובה נצחת וכו', “חוץ מכבודך הם דברים בטלים” (זה לשון החסיד רש“ט ז”ל (בס' האמונות דף ו' ע"ב) המדברת עתה שנית מתוך גרונו של החכם שד"ל, כאשר כתב אליך החכם פלוני אלמוני מארץ רחוקה).

רק ענין אחד מצאתי במכתבך ובמכתב החכם שי“ר, שלא נתחוור לי, והוא כי הנה אתה אומר אלי כי אני נתתי חרב ביד מנגדי המשכילים, להרוג אותם, ולכנותם בשם מינים וכו', וזה באמרם שהמה= לוחמים בעד יקרת תפארת ישראל הרמב”ם ז“ל; ומוהר”ר שי“ר אומר בהפך כי המתחסדים שמחו וישמחו על מלחמתי נגד הרמב”ם והראב“ע כמוצא שלל רב, עכ”ל. והנה זה מקום הצריך עיון גדול, והנראה לעניות דעתי מכל זה הוא שאין אני בקי באנשי ארצך, ואין תהלוכותיהם מובנות לי כלל, ולפיכך לבי אומר לי כי ראוי לי להפרד בשלום מכל אנשי פולין (זולתי מתי מספר יחידי סגולה), כי רואה אנכי שאין לי עמהם רק להג הרבה ויגיעת בשר ואבוד זמן, בלי שום תועלת לא לי ולא להם ולא לאחרים, כי אני אינני מבין אותם, והם אינם מבינים אותי; ואני מרגיש בעצמי כי לא לכך נוצרתי לבלות ימי חיי בויכוחים אשר לא לעזר ולא להועיל.

עוד זאת ידוע תדע כי רבים מיודעי ואוהבי דברי מפצירים בי שאדפיס מכתבי לבדם ולא מעורבים עם דברי אחרים, כי יכבד עליהם לקנות כל חלקי בה“ע וכ”ח, מלבד כי עקר מעשי ידי, שהם פירושי התורה והנביאים, ומה שחדשתי בחכמת לה“ק, לא יתכן שיהיה לו מקום בכ”ח; ומלבד כל זה רוב מה שהדפסתי בבה“ע צריך אני לחזור ולהדפיסו בתקונים וחלופים ותוספת ומגרעת. על כן על כל הדברים האלה גמרתי בלבי להשתדל להוציא לאור מדי שנה בשנה משנת שש מאות והלאה (אם יגזור ה' עלי חיים ושלום) כרך אחד ממעשי ידי, וכל כרך יפרד והיה לארבעה ראשים: א' פירושים, ב' חכמת הלשון, ג' שירים, ד' חקירות בקדמוניות ישראל וענינים נעתקים מספרים קדמונים כ”י. וגמרתי בלבי שלא להוציא מעשי ידי מתחת ידי אם לא יֻתן לי תחתם חמשים עקסעמפלארע מכל כרך וכרך. ועם זה אמנם לא אחדל מלשלוח כפעם בפעם גם קצת מכתבים לכרמך הנחמד

ועתה בטרם אגיד כוונתי לאחד מן המדפיסים, אמרתי אגלה את אזנך אתה ידידי, למען אם תרצה תהיה סרסור בדבר הזה אצל החכם רמ"ל או אצל מחוקק אחר, ואם יֵצא לך ריוח מה בזה, ישמח לבי גם אני.

תברך בשמי את ידידי מוהר“ר שי”ר (כי אני לא אכתוב אליו עד אשר אראה מכתבו הארוך) ותאמר לו כי עוד הפעם אני מתחנן לו שישלח לי מה שהעתקתי לו ממחזור ויטרי ומס' חיי יהודה, בין שיעתיק הוא מאגרותי, בין שישלח לי אגרותי ואני אמסור אותן אליך בבואך הנה או אשלח אותן אליו ע“י הפאסט על הוצאותי. והנה הוא כבר הבטיחני להעתיק אותן לי, וכבר שלח לי 190 סימנים הראשונים ממחזור ויטרי. והנני מקוה כי במכתבו הארוך בדברו על ספרי פראלעגאמעני יערוך טענותיו אשר מצא להוכיח בהן כי הנקוד נעשה בא”י;

ואם אולי לא יביא אותן שם, הנני מבקש מלפניו שישלח אותן לי ביחוד; ואני אם יקרה לי לכתוב דבר עליהן, לא אעשהו בלא רשותו. גם תודיעהו כי הלחש מתקטלין בחיק קבל מצא אותו לי זה שנה אחד מן דחברים אשר בעיר הזאת, וזה ימים רבים כתבתי לדוקעס שיודיע זה למדפיסי ס' השרשים לרד"ק.

וידוע תדע כי השלמתי מחברת דרך ארץ בשלשה חלקים, והיא בין הכל 730 טורים, ואולי בהמשך הזמן אוסיף עוד חלק רביעי.

ואתה ידידי ברוך אתה בצאתך מארצך וברוך אתה בבואך אל כל המקומות אשר תבא בהם. אם היית שואל עצתי הייתי אומר לך שלא תבא לאיטליאה, כי בלא ספק ההוצאות תהיינה מרובות על הריוח, כי הקונים ספרי לה“ק אינם אלא אחד בעיר, ואם תחשוב לקנות ספרים כ”י, לא תמצא, כי כבר קדמוך אחרים, ומה שנשאר הוא ביד משכילים אשר לא ימכרום.

אם תכתוב אלי במקומות חנייתך מה שתראה בבני עמנו הראוי להוודע נחת רוח תעשה לי; ועל כל פנים בהיותך בעיר פראג תכתוב אלי ותודיעני האדרעססע שלך. ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, והגביר החכם פערל שלום, והחכמים שי“ר וקראחמאל שלום, ומכתביהם נגדי שלום, וכל המשכילים שלום, וכל החסידים שלום, כנפשכם וכנפש החותם פה פאדובה י”ז טבת

ידידכם שד“ל יחיה ויגדל אמן לפ”ק.

חבל על דאבדין! חכם שמת אין לנו כיוצא בו! פרץ גדול פרץ ה' בקאללעגיוס רביניקוס, ובבני ישראל אשר באיטליאה ואשר בכל הארץ, אוי כי קרא ה' אליו את נפש הבחור המחוכם יעקב חי פארדו (בן הרב שבוירונא אשר הוא נכד בעל שושנים לדוד) והוא בן עשרים שנה, וכבר השלים למודי הקאללעגיוס, ובעוד שלשה חדשים היה מוכתר בכתר הרבנות. אם אמרתי אספרה תהלותיו, עומק שכלו, רחב מדעו, שקידתו על הלמודים (אשר היתה הגדולה שבסבות מיתתו), ויושר לבבו, וטהרת דרכיו, וחפצו להיטיב, אפרוץ גבולות האגרת הזאת.

ואקוה כי בהיותך בעיר פראג אוכל לשלוח אליך פנינים יקרים מעשה ידיו, למען תטעם כרמך למזכרת עולם, ובזה תעשה חסד עם המת ועמדי ועם כל ישראל. ואתה ידידי שלום.

שד"ל

 

ה' שבט התקצ"ט 20.1.1839    🔗

Nr. CCXXX

An Herrn Dr. Leopold Zunz in Berlin

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 197. Vol II Nr. 15.

לכבוד ידידי החכם המופלא הר"ר יום טוב צונץ ברכה ושלום,

כבר כתבתי אליך ידידי היקר ביום כ“ז כסלו ושלחתי האגרת לידידינו החכם יש”ר, והנני ממהר וכותב אליך שנית, מפני חדשות אשר הקרה ה' לפני, ובבטחוני שתהיינה החדשות האלה לשמחת נפש לך ולעזר ולהועיל, ולכבוד ויקר למלאכתך, לא רציתי למנוע טוב מבעליו.

דע ידידי כי ברכני ה' וקניתי קובץ כ“י על קלף ישן נושן כולל מחזור לר”ה יוה“כ וסכות (והכתיבה כתיבה צרפתית, ככתיבת מחזור ויטרי, ואין ספק שהיא כתיבה קדמונית, מתחלת האלף הששי), והמנהג נ”ל שהוא מנהג צרפת, כאשר יתברר מהמשך דברי, ועל כל פנים איננו לא מנהג אשכנז ביהם ופולין, ולא מנהג ספרדי, ולא מנהג איטלקי, ולא מנהג ארצות המערב; והנני תמה איך לא בא עדיין ליד אחד מכם חכמי אשכנז שום העתק ממחזור זה הצרפתי, ולא נודע לכם ענינו עד היום.

הקובץ הזה אשר קניתי הוא יותר משלש מאות דפים קטנים (in 8^vo) בכתיבה גסה, י“ד או י”ו שיטות בכל דף.

הקובץ הזה כולל שני מחזורים לר“ה ויוה”כ, כתובים זה אחר זה והשני כולל ג"כ תפלות חג הסכות.

הקובץ הזה חסר דף אחד בתחלתו והדף שכנגדו בסוף הבאגען, ושלשה או ארבעה דפים באמצע, וקצת דפים בסופו, ומלבד זה שני באגען האחרונים פגומים מלמטה ומן הצד.

פיוטי הקובץ הזה מתחלה ועד סוף רובם מנויים בגליון (א' ב' ג' וכו' עד צ"ז במחזור הראשון, ומשם עד אחר מאתים בחלק השני), ובין ר“ה ליוה”כ. מן המחזור הראשון יש לוח כל הפיוטים הנמצאים בכל הקובץ במספרם. ואחר סיום הלוח הזה יש כאן לוח אחר וכתוב עליו: זה סדר של ברגונא (אולי בורגוניא ובל"א בורגונד). והלוח הזה הולך ומזכיר קצת מן הפיוטים אשר בחלק הראשון מן הקובץ, וקצת מאותם שבחלק השני ממנו, הכל כפי מה שהיו נוהגים באותה מדינה; ואצל כל פיוט ופיוט נרשם המספר הנרשם אצל הפייט ההוא במקום אשר הוא שם באחד משני המחזורים; ונרשמו בלוח הזה ג“כ קצת ענינים אשר אינם באחד משני המחזורים האלה, ולפיכך לא נרשם בצדם שום מספר. ואמנם הלוח הזה של ברגונא איננו שלם, ואיננו מגיע אלא עד אמצע סליחות יוצר יוה”כ. וזו היא תחלת הסדר הזה של ברגונא: ליוצר (של ר"ה) א' מלך אזור גבורה, ק' מלך קמתי לסלדך, ב' כבודו איהל, ק“א מסוד מצוקי שיתים, ג' את חיל יום פקודה, ג' אנא אתה הוא (הפיוט הזה הוא מאותם שאין להם מספר בגליון, ולהיותו בין השלישי והרביעי ציינוהו כאן במספר ג'), אֵם אשר בצדק, וכו' וכו'. וזה סדר ליל יוה”כ: לך ה' הגדולה, אמנם אשמנו, אני ברוב חסדך, אשפוך שיחי, תחרות רוגז, תומת צורים, אמונים בני מאמינים, ירצה עם אביון, אותך אדרוש ומאהבתך ה' (כל אלה בלא רשימת מספר, כי תפלת ערבית ליל כפור איננה בקובץ הזה). ואח“כ: ליוצר: מ”ה אז ביום כפור, מ“ו קדוש אדיר, מ”ז רשות אימיך נשאתי, וכו' וכו‘. ואח“כ: סליחות: אודה עלי פִשעי, תפלה לקדמך, איך אשא ראש, אפסו אִשים, אבאה ואכרעה, אשַא כנפי שחר, אהבת עז ותוקף, יום כפורים זה, זכור רחמיך, אתה מבין (כל אלה בלא רשימת מספר), קי”ה ומאהבתך, קי“ו אל תירא יעקב (ומכאן ואילך חסר). והנה מכל זה נראה כי איש מאנשי ברגונא אסף וכרך בקובץ אחד שני מחזורים ממנהגים אחרים, כדי שמתוך שניהם יצא לו מחזור כפי מנהג מדינתו, גם כי כל זה לא שוה לו, כי עדיין חסרו לו קצת ענינים שאינם לא בזה ולא בזה; והאיש ההוא רשם ג”כ כה וכה בגליון החלק הראשון פיוטי מנהג ברגונא שצריך לבקשם בחלק השני, כגון קודם כבודו איהל כתב: ק’ מלך קמתי, וקודם את חיל יום פקודה כתב: רשות מסוד מצוקי שיתים ק"א

ועתה אחל בדיקת הקובץ הזה מתחלתו:

יוצר לר"ה: מלך אזור גבורה וכו‘, עד במטה ובמעל. כבודו איהל, עד אלהים חיים ומלך. את חיל יום פקודה, עד אתרועעה. תחלת זו כחפץ להתעיל, עד אתפארה. אבן חוג, עד כמו נזכרה אנא אתה הוא אלהינו, עד מרום וקדוש (מלת אנא הוסיף אותה איש ברגונא). הסכת ושמע ישראל, אגודים לחננך בהואל, ונעריצך אין כאל, קדוש. באתי לחלותך, ברשיון עמיתיך, על חסדך ועל אמתך; בחלו לי מתני, כי רבו עונַי, יבאוני חסדיך ה’; בּינה לחש הגיוני, וריקם אל תשיבני, כחסדך חייני (ג' פעמים בנימן בר שמו (אל) והסיום חסר).

אדון שעה תחן (כך נרשם בלוח, ובגוף הספר חסר תחלתו, והוא על סדר א"ב) אם אשר בצדק, עד מיחליך איום. אדרת ממלכה – תשיב מלוכה. אאפיד נזר איום – קדושה בקדש. מלך עליון דר במרום. אדירי איומה יאדירו בקול. לאל עורך דין. מלך במשפט יעמיד ארץ. ארץ ודריה יצפו לדין – כמו למעלה שילוש קדושות. אופן: אז מאז כל מִפְעָל סָקַרְתָּ, באחת מִכּל היות לך חקרת (א"ב)

רשות למוסף: ארעד ואפחד באימתה ופחד, בבואי לחלות פני אל אחד (משה בר שמואל). אֻפַד מאז לשפט היום. תפן במכון לכס שבת. אף ארח משפטיך. כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו: אז אמרתי הנה באתי לחלותך בעד עדתי (א"ב). אֹמץ אדירי כל חפץ. מלך עליון אדיר במרום בלתו אפס להמונַי, אלהי עולם ה', לעדי עד ימלוך. אתה בקרבֵנו מלך, בנו נקרא שמך מלך (א"ב). ונתנה תוקף. וחיות אשר הנה. האוחז ביד. ויאתיו. או"א היה עם פיפיות. אוחילה לאל. אנסיכה. זכר תחלת. אשא דעי.

ליום שני: מלך אמון מאמריך. אתיתי לחננך. שולחתי במלאכות. אדר והוד אתן בצביון. אתן לפיעלי צדק. מלך עליון אמיץ. כל שנאני שחק. אשר מי יעשה כמעשיך. אחד קדוש אש אוכלה אש. קדושתא למוסף: אגן הסהר נוקֶשֶת שער, ביום הנפקד מַעַש לְהַעַר (א“ב ותשר”ק ואח"כ בנימן).

אמר שד“ל יש בידי ס' כ”י חסר בראשו כתוב בשנת ב“ם, ונקרא סדור רש”י והוא מלאכת תלמידיו, ומצאתי בו כלשון הזה: ורבינו יעקב זצ“ל בן ר' מאיר הנהיג במקומו לתקוע קשר”ק לזכרונות ולשופרות כמו למלכיות וכו' והר' יצחק בן אחותו מוסיף על דבריו, ודעתו שראוי לתקוע עשרה קולות הללו כל פעם ופעם, ולא יהא בדבר זה חדוש מנהג ושנוי, שכך היה מנהג במקומו של ר' נתן בר חושיאל שסדר הערוך, כמו שכתב בערך ערב, ועל מנהג שלנו יש תימה ופליאה נשגבה, ואמנם מקדושה של מוסף יום שני שמתחיל אגן הסהר (נוקשת) שער, פייט בה ר' בנימן גוי ארבעים קולות בהריענו, זהו כפי מנהגנו עכ“ל כדור רש”י ולהיות כי רש“י ותלמידיו צרפתים היו, וסדור זה ודאי בצרפת סֻדַר, והכותב מזכיר קדושת אגן הסהר כדבר ידוע ומקובל במדינתו, מכל זה צ”ל כי המחזור שבידי הכולל קדושת אגן הסהר, מחזור כמנהג צרפת הוא.

פזמון: ישובון עמך לבצרון, ומַלְטֵנוּ מאף וחרון, ונקדישך ביום זכרון, קדוש. יְרֵאִים מבקשי פניך וכו' (נרשם בו שש פעמים יוסף בר שמואל, והוא ר' יוסף טוב עלם) פזמון: מלך תחן דגלֵי רבועים, מריעי ארבעים, האל קדוש; תשובב לבִצָרון, חבצלת השרון, נורא וקדוש: אסלד לקורא הדורות, בפענחי פלאיו בגבורות (א"ב בנימן) אֲוֵירֵי ערץ עד לא נאהלו, ה' מלך, ברן יחד כוכבי בקר טרם יהלו, ה' מלך, גיהם יואסף ויואפלו, ה' ימלוך לעולם ועד (א"ב) אבירי ארץ, יאמירו בערץ, ה' מלך (א"ב). מלך עליון אַרְתַכֵי תרשישים, אדר שמו מקדישים, אל נערץ בסוד קדושים, לעדי עד ימלך (א"ב, ובין כל בית ובית חסר בית אחד, נראה שאחר כל מלך עליון היה כתוב בית אחד המתחיל מלך אביון, והסופר השמיט הבתים ההם לגמרי, נראה שלא היו אומרים אותם). אתה בקרבנו מלך (א"ב). אהללה אלהי. אפחד במעשי. אנוסה לעזרה.

אחר סיום תפלת מוסף יש כאן עמוד אחד חלק, ובעמוד שני כתוב: ובכן: תתהלל מלך: שירו לו מלאכי שמים, זמרו כל צבא השמים, כי הוא בורא ארץ ושמים, והוא מדד בשעלו מים, הללו את ה' מן השמים (וכו' בית אחד לכל חצי פסוק ממזמור קמ"ח עד והמים אשר מעל השמים).

אח“כ בדף אחר: זה פזמון יסד הרב ר' אלעזר במקום הסכת: מי לא ייראך, ביום דין בבואך, ומשפט מכון כסאך; איך אשא פני, גרשוני עוֹנַי, מהסתפח בנחלת ה' (א"ב). אח”כ הלוח הנ“ל, ואחריו סדר ברגונא הנ”ל, ואח“כ תפלות יוה”כ. בתפלת יוצר אין שום תוספת על מחזור אשכנז, אלא קצת מגרעות, מלבד הסליחות שאין גם אחת מהן כתובה בכ"י זה.

מוסף: ארעד ואפחד (כמו במוסף ר"ה). שושן עמק. יום מימים הוחס. צפה בבת תמותה. אשא דעי למרחוק. אין ערוך אליך. אנא אזון שועת חנון. אמרו לאלהים. מעשה אלהינו. אשר אימתך. אמיצי שחק. אור נגה עטיית מעילו. מי ימלל גבורות חייליך. אל ברוב עצות תכן את רוח. כי מקדישיך כערכך קדשת. ובכן תן פחדך וכו' וכו'. או"א היה עם פיפיות. אוחילה. אתן תהלה לאל המהולל, אספרה ביראה מעט ממעשיו; אלוה מעולם ועד עולם, לפניו ולאחריו לא נוצר אל; בלבדו הוא ואין זר אתו, אומר ועושה ואיש לא נעדר; באחד ישפוט ואין בו עולה, אמת אמרתו ועל שפתיו חסד (א"ב כפולה, יפה מאד).

אמר שד“ל זה רשות לסדר עבודה, ונראה כי זה הוא אתן תהלה שהזכיר ר”ת (מחזור ויטרי שכ"ה) וייחס אותו לשמעון כיפה: וגם זו ראיה כי מחזור צרפתי הוא זה. ואם רשות זו חדוש היא, הנה יגדל החדוש בענין סדר העבודה עצמו הכתוב כאן אחר תשלום הא“ב הכפולה. סדר העבודה הכתוב כאן הוא שתי א”ב, זו אחר זו, כל אחת מהן מרובעת, כלומר ארבעה א‘, ארבעה ב’, עד ארבעה ת‘, ואח"כ שנית ד’ א‘, ד’ ב' עד ד' ת‘. ותפלת העבודה כך היא: אתה כוננת עולם ברוב חסד, ובו יתנהג עד קץ הימים; אשר לא ימוט מֵעֲוֹן יצורים, ולא ימעד מכבד פשע וחטאים; אדמה בעודה ציה וצלמות, באור דת שִעְשַעְתָ ואצלך שִחֵקָה; אמרתָ לתתה מרפא לכל אנוש, טרם תפעלנו חייו הכינותָ; בררתָ שחקים למכון שבתך, וְרִוַחת עליות לכסא הדרֶךָ; בם תִסָתֵר בלי תשורך עין, ומשם עיניך משוטטות בכל פעל; וכו’ וכו'.

הנה נא לנו סדר עבודה שתחלתו אתה כוננת, ואיננו אותו שבמחזור ספרדי, אבל הוא מיוחד לאנשי צרפת. וכן בסדור רש“י הנ”ל מצאתי בהלכות יוה“כ כתוב: ומתפללין מוסף מגן זכרנו מחיה מי כמוך אתה קדוש ובכן (וכו' וכו') וסדר אתה כוננת או אמיץ, וכן בס' דינים כ”י על קלף אשר ביד מוהר“ר רמש”ג מצאתי (סימן שע"ו) ואין יכול לומר סדר עבודת יוה“כ כגון אתה כוננת ואמיץ כח ושאר הסדרים של עבודת כהן, לא בתפלת יוצר ולא בתפלת מנחה. שניהם נ”ל שנתכוונו לאתה כוננת זה של צרפת, ולא לאותו של ספרד. (אבל בעל הטורים (א“ח תרכ”א) אולי נתכוון לאתה כוננת של ספרד, כי בו כתוב תחלה אנא השם ואח"כ אנא בשם, לא כן באתה כוננת של צרפת אשר בידי, כתוב בו תמיד אנא השם).

ונ“ל ברור כי גם בעל ס' עשרת הדברות כ”י אשר ביד החכם שי“ר (זמן הקליר הערה 20) באמרו כגון אתה כוננת דיוסי בן יוסי כוונתו לזה של צרפת לא לאותו של ספרד, וממה שאמר כי יוסי בן יוסי תקן אהללה אלהי, אין ללמוד כלל (כמו שלמד החכם שי"ר) שפיוט אהללה אלהי הוא מלאכת איש ספרדי; ואם החכם שי”ר שיער תמיד מצחות לשונו של אהללה אלהי שהוא מאיזה משורר ספרדי, אני מימי לא שיערתי כזאת, אחרי ראותי שאין בו לא משקל ולא חרוז, כאשר בכל שירי הספרדים, ואחרי ראותי שאיננו נמצא במחזור ספרדי, ומה גם עתה שזכיתי וראיתי מחזור ספרדי כ“י על קלף (אחוזת ידידנו החכם יש"ר) וגם מחזור והראן כ”י, כלם מלאים פיוטי משוררי ספרד, ואהללה אלהי לא נמצא בהם. ואשר אני אחזה לי גם אהללה אלהי, גם אתן תהלה ואתה כוננת אשר בידי, גם אתה מבין סרעפי לב שהדפיס דוקעס, כל אלה, וכן אשר הניא עצת גוים, העשוים במתכונת שירי המקרא, בלא חרוז ובלא משקל, ובלא רשימת שם המחבר, הם קודמים בזמן לכל שאר הפיוטים, ומידי הגאונים או מחכמי ישיבותם באו לנו. ולמטה אביא לפניך עוד פיוטים אחרים מן המין הזה ועתה אשובה לרשימת המחזור. סדר העבודה שבידי הוא חסר דף אחד באמצע, הכולל מסוף אות שי“ן מא”ב ראשונה עד תחלת אות דל“ת מא”ב שניה; ובה' אצפה שיִמָצֵא עוד באחד המקצועות העתק אחר ממחזור זה, וברוב הימים יבא ליד איש משכיל ויוציאהו לאור עולם.

סיום העבודה הזאת כך הוא: תפארת יעטו והדר ילבשו, שמחה ישיגו וששון ימצאו. ויום טוב היה עושה לכל אוהביו שנכנס בשלום ויצא בשלום; כל אלה בהיות היכל על יסודותיו ומקדש הקדש על מכונותיו, כ“ג עומד ומשרת, דורו ראו ושמחו; בעת ובעונה הזאת וכו'. וכך היתה תפלתו של כ”ג וכו‘. תנות צרות לא נוכל. אתה מבין תעלומות לב. על חטא וכו’. וכאן נשלם המחזור הראשון, ואתחיל רשימת המחזור השני.

מעריב ר"ה: אמוני נבונים, בתקעם בירח איתנים. מעריב לליל שני: מלך אמיץ כח רב עלילה.

(לשחרית ר"ה) מלך קמתי לסלדך בכשרון. מסוד מצוקי שיתים, ומִלֶמד יודעי העתים (א"ב משולשת). סדר קדושה: אז מאז בכל מפעל הֵבָנְתָּ. האומרים אחד אלהינו, הבחונים באש ובמים (א"ב בלא חרוז). (למוסף) קדושה קלירית (?) אחננך במו פי ובמורא אשגבך, אחז בשרי פלצות להעצים טובך (א"ב משולשת) אאפיד ישועה למלך, ממליך כל מלך, מסיר מלכים ממלך (א"ב). מלך עולם אדיר בכח, אל נאדר בכח ואתה אזון קול מפאריך. שבתי וראה תחת השמש. איום תמים דעים (בנימן). מי כמוך אדיר במרומים הגוים אפס ותהו (כאן נקרעו שלשה דפים). ומאהבתך ה' אלהינו. אל תירא יעקב, שובו שובבים, שובה ישראל. אנוש מה יזכה וצבא דוק לא יזכו בעיניך. אתאנו עדיך, לחלות פניך, בזה יום עשור; בעבור תרחם, דופקי דלתיך, כמודה ועוזב (א"ב) אדם אם יבא, ליום תוכחה, מי יוכל ענות; בבאו למשפט, לפני שופט, איך ירים פנים; גערת בוראו, מי יוכל שאת, ביום דין ומשפט (הרי אלו שני פיוטים יקרים ונחמדים בלא חרוז ובלא שם המחבר). האחד בעולמו ואין שני לו. האומָן במעשה אצבעותיו, הבוחן גדולות יצוריו, הגוזר ומעמיד עצותיו, הדש ענן אבק רגליו (הרי כאן כעין חרוז ולא חרוז ממש, וגם זה נראה קודם בזמן לפיוטים העשוים בחרוז) האראלים אומרים בשכ"מ. האומרים אחד אלהינו (כמו ביוצר). תאפדם אפודת עולם, תברכם בברכה מרובה (א"ב בלא חרוז). עד לא מכון כסאך נכון: אִהַלְתָּ מתוחים, אִמַצת נמלחים, ואין מלבדך מְאַהֵל טְפוחים (כמו במחזור איטלקי בשחרית יוה“כ, והוא נזכר גם בסדור רש”י).

אחר סיום הפיוט הזה יש כאן באותו דף עצמו: שנת אורה שנת ברכה וכו' אשרי עין ראתה כל אלה וכו‘; נראה מזה כי הסופר השמיט בכוונה את סדר העבודה, שאולי היו נוהגים לכתבו בקונטריס בפני עצמו, וכמו הסליחות שהיו כותבים אותן בס’ בפני עצמו, ולא נכתבו בקובץ הזה; ואולי היה תלוי ברצון החזן לבחור לו איזה סדר עבודה שירצה, אתה כוננת או אמיץ כח (כנראה מסדור רש"י). אך כל זה איננו שוה לי להבין כוונת הסופר הזה מה רצה לכתוב ומה רצה להשמיט, כאשר עיניך תחזינה במה שיבא.

קדושתא למנחה: איתן הכיר אמונתך – לבית יעקב המחכים. הֵעָתֵר נורא ואיום, לקוּוים ממך פדיום (א"ב בנימן). אך אתוּים עדיך בְיִחוף פעמותם, חנון ורחום לכל פעל (א"ב). מיכאל מימין ממלל – כעמך ישראל. אל אדיר רב חילו (ידוע במנהג איטלקי). כי רכובו בערבות. וחיות בוערות לכם רם לויוֹת (בנימן בר שמואל). האומר עצתי תקום ואין מי יאחר, הבונה פנות עולם ואין מי יְבַלֶה (א"ב כפולה ובלא חרוז). ובכן תן פחדך וכו'.

קדושה לנעילה: אהבתי מעון בית משכנותיך (א"ב יוסף בר יעקב, ואיננו ר' יוסף בן סהל הספרדי, בדעת ר' וואלף היידענהיים, כי יש בידי משירי ר' יוסף בן סהל בדיואן ר' משה בן עזרא, ולשונם לשון משוררי ספרד, ולשון הקדושה הזאת לשון משוררי צרפת ואשכנז). אנא פנה אלינו, שור בְעָנְיֵנוּ, וסלחת לַעֲוֹנֵינוּ; אז לפנות ערב, דפקנו כהומים, על שערי מלך; בל יונעלו, שערי רחמים, ונבקשה פני מלך, גם בעת רצון, תעל שועתנו, לשער היכל מלך (א"ב בלא חרוז). פתח שערי תפלה, אל שומע תפלה, לשמוע אל הרנה ואל התפלה (א"ב). כי לך יאתה מלוכה וגדולה. ובכן תן פחדך (וכו'), עלינו לשבח, אוחילה, ויפתח בפזמון זה קלירי: היום יפנה, השמש יבא ויפנה, נבואה שעריך – כבוש כעס חטא ועון. אלהים סלח נא, אנא שא נא, טרם נעילת שער; אתוים בלב דאבון, סלח נא לעון, טרם יבא שמש; אֹמֶר הקם בספר, כי ביום הזה יכפר, כי פנה יום; היום יפנה וכו‘; בניך בשועם, היה אתה לעם טרם נעילת שער (א"ב משולשת, ואני לא אדע מהיכן למדו שהוא קלירי). ודוי וכו’. אחר סיום תפלות יוה“כ מתחילים כאן בדף אחד בעצמו עניני קריאת התורה ביום שמחת תורה, ואלו הם: אתה הראת לדעת. ויהי בנסוע. גדלוּ, אלהי הרוחות הודיעה נא. ובמקום מֵרְשות שאומרים לחתנים, יש כאן: מושך חסד ליודעיו וצדקה לחושבי שמו – עמוד עמוד עמוד ר' פ' בר פ' החתן לתורה (ר"ת מאיר). מקדים וראש לקוראים זוכה עומד וקורא (גם זה ר"ת מאיר). אשר בגלל אבות – כי רועה נאמן היה לישראל. יהושע קם מאחרי משה. אשריכם ישראל. מי עלה למרום. אות ראשון אנכי, אות שני לא יהיה לך, אות שלישי לא תשא, אות רביעי זכור ושמור, התקבצו (מלאכים זה אל זה וכו'), אות חמישי כבד הורים, אות ששי לא תרצח, אות שביעי לא תנאף, אות שמיני לא תגנב, אות תשיעי לא תענה, אות עשירי לא תחמד, התקבצו (מלאכים וכו'). שמחו בשמחת תורה. אשריך הר העברים. רשות לגדלו: ידידי אל עדת לאומו (שמואל). רשות ליהללו: ה' בו מַעְיָנַי, יעטה תהלה כְמַדו (יעקב). ואחר כל זה יש כאן פיוטי סכות: אויימתי בחיל כפור. כך נגילה קושט טעינת עץ. אגובב בפה ולשון. אקחה פרי עץ הדר. אז היתה חניית סֻכו. אמנם מפי מונֶה, כוכב בקר יִרְנֶה (א"ב שמואל בר יהודה). אור נכון מוצאו, ולבי לכבוד בוראו (שמואל בירבי יהודה). אל נִשא ארנן בהתלעסה. אשמעה ברכה, לאום מבורכה, בכל ברכה, וזאת הברכה (א"ב). אזכיר בפחד ובמורא, גדולות אדיר ונורא (אליכם) אישים אקרא, וקולי אל בני אדם; ברא רוכב ערבות, שלשים ושתים נתיבות, אמרות ספורות קצובות, להודיע לבני אדם (א"ב אני שלמה ואיננו רחוק שיהיה בן גבירול). ישַבחונךָ בכל מִפְלָל. יצירי כף וכל חלל (יצחק בר אברהם). מעריב סכות: איומתך סודרת קלוסך במקהלות (יצחק). מעריב ליל שני: אלהים ה' כמקראו, בנה הדומו וקירה כסאו (יצחק). תוספת: אזכרה נגינתי לילות וימים, בנין מפואר מחמד עולמים (יצחק). לליל שמיני עצרת: אלהים דִבר בקול עָרֵב (יצחק בן בת יצחק ברבי ליאון בר מרדכי בר שלמה אברהם). לליל אחרון: אעניד לך תפארה והלל. הושענא רבא: למען אהבת קדומים מראשון (א"ב). למענך אל אחד ואין שני (א"ב). אנא אזון שועת מיחלים (א"ב). אהל שִכַנת באדם (א"ב). כהושעת אלים בלוד עמך. כהושעת אב השליך עליו יהב. אֹם נצורה כבבת. אמוני ארץ אמונתך שוחחים (א"ב מנחם). כהושעת יהודה ואפרים (יצחק). למען אדם אשר בכף נוצַר (א"ב). למען אב נצטווה על דם ברית (א"ב). אלהי אברהם מאויבי עז הושענא (א"ב כפולה יצחק). למען אב הַנֻסָה בעשרה (א״ב) אביר ישראל מאנשי דמים הושענא (א"ב יצחק). למענך אל עוטה אורות (א"ב). למען אסף להחיות שבעה שבעה (יצחק). כהושעת ישע לזכרון (יצחק). אנא אנקת אסירי הבן (א"ב יצחק). אל נא תעינו כשה אובד. למען תמים בדורותיו תענה אמונים. אנא אזון תאבי ישעך. הושיענו מָעֻזֵנו כי לך עינינו ולכה לישועתנו. קול מבשר מ”ו: אומן ישעך בא.

אחר כל אלה יש כאן אתה בחרתנו. או“א יעלה ויבא. והשיאנו. מפני חטאינו. ותודיענו. ואח”כ עמוד אחד חָלָק, ומעֵבר לדף כתוב: את השם הנכבד נאה לתהלותיו. אאמיץ לנורא ואיום. אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה. אויימתי בחיל כפור. אכתיר זֵר תהלה. ארחץ בנקיון כפות תשורת שי. אווי סכת דוד. אל נא בל תהי. אלים כהשעין. אמנם מצות גוררות מצות יצלצלו חובבים בקול שמחה וגילים. אף ברי. אפיק מען מעוטר. יפתח ארץ לישע – ותו לא מידי. ואחרי השלימי לרשום לפניך כל הנמצא כתוב בקובץ הזה, אשמיעך ידידי היקר ענין אחר, שהיה לי לכתבו אליך באגרת הקודמת. אלא מניעה מן החוץ עכבה אותי. הנה אתה ידידי בתחלת אגרתך ג' חשון אמרת אלי דרך מליצה “איש היה בארץ כנען יום טוב שמו” ואני זה לי ימים רבים עלה בדעתי כי סברה זו שארץ כנען כנוי לארץ אשכנז טעות הוא בידך וביד החכם שי“ר, והא לך מה שכתבתי על זה זה ימים. ידוע כי הקיסר קארל הגדול (וכו' כמו באגרת CCXXIV) עד והנה מלת מקום שהזכיר רבנו נתן בערך פרגין היא מלת Mak שענינה כמו Mohn בלשון אשכנז) ואולי בימי ר' נתן אמרו מקום או מקון (כמו שהוא בלשון יונית ογχων כי מלשון יונית נראה שבאה המלה הזאת גם בלשון כנען וגם בלשון אשכנז). וכן מלת שניר שהזכיר רש”י היא מלת Snieg בלשון פאלניש, ובלשון אילליריש שמדברים בסביבות עיר מולדתי אומרים Schnech, ואולי חשב רש“י כי עקר המלה Snir, וכי רק לקושי הוצאת הרי”ש היו העבדים והשפחות אשר שאל את פיהם, אומרים Snieg או Schnech ועל כל פנים לשונו בדברים ג' שניר הוא שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען, מוכיח בבירור כי אשכנז וכנען שתי אומות ושתי לשונות היו לדעת רש“י. ואני לא הייתי רוצה להחליט דבר בענין זה ולהכזיב שני חכמים גדולים כמוך והחכם שי”ר, עד אשר אראה כל שאר המלות אשר הביאו הקדמונים מאותו לשון כנען, ואראה אם יש לכלן שרש בלשון סלאוויש, ולכן כתבתי לאחד מאוהבי בבראדי, ובקשתי ממנו שישתדל למצוא הצייטשריפט פיר וויססענשאפט דעס יודענטהומס, ויעתיק לי כל המלות ההן אשר לקטת אתה ידידי היקר והבאת שמה. אך באתני תשובתו שלא מצא הס' ההוא אצל שום אחד ממיודעיו. אבל בתוך כך הקרה ה' לפני מציאה חדשה, הסירה מלבבי כל ספק, והוא כי מצאתי במסעות ר' בנימן (בדף האחרון) כדברים האלה לאמר: ומשם והלאה ארץ ביהם והיא הנקראת פראגא, היא תחלת ארץ אשקלבונייא, וקוראים אותה היהודים הדרים שם ארץ כנען, בעבור שאנשי הארץ ההיא מוכרים בניהם ובנותיהם לכל אומות, כמו שעושין אנשי… עכ"ל, הרי מבואר בעדות אחד מהקדמונים, כי המכוון בכנוי ארץ כנען איננו ארץ אשכנז אלא ארץ ביהם וסקלבוניא. ולפיכך מלאני לבי היום הזה להגיד לך דעתי, גם בטרם אראה שאר המלות הכנעניות שהביאו הקדמונים. ואתה ידידי היקר, אם תעתיק לי המלות ההן ברשימת מקומותן, תעשה חסד עמדי.

אתה עתה ברוך ה‘, ואתה שלום וכל אשר לך שלום, כנפש החותם פה פאדובה ה’ שבט התקצ“ט. ידידך שד”ל.

רש“י בראש השנה י”ג ב' פירש פרגין מקו בלעז, וריב“ש בתשובה תמ”ב בהביאו לשון רש“י כתב מק. והר”ש בשביעית פ"ק ב' הלכה ז' כתב פירש בערוך מקו בלשון כנען.

הרשב“א שאלה צ”ט נשאל על עבד כנעני או ישמעאלי, והיתה כוונת השואל על עבד שהוא מבני סלאבי או מן הערביים, והרשב“א לא הבין, וחשב שהכוונה על עבד כנעני האמור בש”ס, והאריך שם ללא תועלת. משמע כי בימיו כבר התחיל השם הזה להיות בלתי נודע, ובפרט בין הספרדים הרחוקים מן הסלאבי.

בס' הפרדס (קושטנדינא תקס"ב) בסוף דף מ“ג: זקננו הרב ר' בנימן בר שמואל מקוסטני זצ”ל אמר: “ומחזיקין ביסוד הפיוטים גלות ירושלים אשר בספרד וגלות כנען עד צרפת וכל ארץ רומי וכל ארץ אלמניאה” הרי שאין כנען אשכנז.

ראבן דף ס“א ע”א: אם טבלה בבגדיה טבלה, ודוקא אשה בבגדים שהם רחבים שכך היה מנהג נשים שלהן כמו שעדיין נוהגות הנשים של ארץ כנען.

יוסיפון פרק ראשון: הם הנקראים סקלבי ואומרים אחרים שהם מבני כנען.

 

כ“ח שבט התקצ”ט 12.2.1839    🔗

Nr. CCXXXI

An Herrn J. Cohin in Livorno

Nr. d`ordre de l`Index raisonne' 198. Vol II Nr. 16

לכבוד ידידי בעל בריתי המשכיל והנבון כ"ש ר' אליעזר בר שלמה עד העולם

בשמחת לבב ראיתי מכתבי ידך, גם כי בפתחי האגרת וראיתי כל הני טצדקי והרפתקי דעדו עלך מפאת הגביר ג“ב, ושחזרתך בגלילות האלה לא היתה ברצונך, אלא מפני ההכרח, להציל את שלך, אז מר לי מר, ובכאבך יכאב לבי גם אני. ומכל מקום אקוה כי לא יאחר הגביר הנ”ל לתקן את המעוות, בלי שתצטרך לבא אתו במשפט, וגם אם ח“ו אין לבבו ישר (מה שאני רחוק להאמינו) תמצא עכ”פ מי שיעשה לך משפט.

דע ידידי כי עדיין לא קבלתי שום דבר מהגביר הנ“ל ומעולם לא כתב לי דבר, ומעתה גם אם ישלח לי לא אקבל. שברתי עם מוכר ספרים נכרי על דבר המקראות שאמרת, ואמר לי כי כשיהיו פה פאדובה יקח מהם י”ב, אך לא אמר לי בכמה יקנה אותם, וגם אני לא רציתי לומר לו בכמה תמכרם, רק זאת הבנתי מדבריו שלא יקחם אלא בשער הזול. ואתה ידידי דע לך כי הבאת המקראות ההם בארצות ממשלת חקירה קשה מאד.

ידידי מוהר“ר רמש”ג נ“י דורש בשלומך ומבקש ממך שתביא עמך הספרים שהבטחת למכור לו, ומלבד זה אם תמצא בליוורנו ס' כנה”ג על כל יורה דעה ואבן העזר וס' דינא דחיי ב' חלקים על הסמ“ג, תקנה אותם בשבילו ותביאם הֵנה עמך, עוד זאת הוא מבקש ממך שתדרוש בשמו לשלום ידידנו היקר מע' החכם ר' אברהם ברוך פיפירנו נ”י ותשאל מאתו שימסור לך ס' סמוכים לעד וס' מדרש אליהו להרב בעל שבט מוסר, אשר נתן לו במתנה מע' החכם השליח כמהר“ר משה בן סמחון נר”ו; ובכל אופן אם תמצא עוד שם בליוורנו השליח הנ“ל תפרוס אליו רוב שלומות, ותשאל ממנו הספרים הנ”ל. גם בשמי תדרוש את שלום החכם השליח הנ"ל ותשאלהו אם הועילה לו אגרתי אל הגביר מאטיו כהן.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש המצפה לראות פניך מהר הכו“ח פה פאדובה כ”ח שבט התקצ"ט.

ידידך שד"ל.

 

כ“ט שבט התקצ”ט 13.2.1839    🔗

Nr. CCXXXII

An Herrn M.I.Landau in Prag

Nr. d`ordre de l`Index, rais. 199 Vol II Nr. 17

לכבוד אדוני וידידי החכם המפואר כ“ש מוהר”ר משה לנדויא שלום עד העולם.

זה לי ימים ושנים כתבתי לאדוני ושלחתי לו העתקת אגרת השבת לראב“ע, ולא קבלתי ממנו תשובה אולי אבדה אגרתי בדרך. והנה היום בא אלי מכתב מאת ר' שמואל ליב גאלדענבערג, בו יגיד לי כי אתה אדוני וידידי מבקש ממני שאקנה לך ס' שם הגדולים, על כן חשתי ולא התמהמהתי לבא אליך במכתבי זה, למען הודיעך כי לעשות רצונך חפצתי. והנה נא ידוע תדע אדוני וידידי כי הרב חיד”א הדפיס תחלה בשנת תקל“ד ס' שם הגדולים בכרך קטון (klein 8.) ואח”כ בשנת תקמ“ו הדפיס שם הגדולים חלק שני in 4^to, ואח”כ בשנת תקנ“ו הוציא ס' ועד לחכמים in 4^to, ולבסוף בשנת תקנ”ח הוציא מחדש in 4^to שם הגדולים חלק ראשון ונספח אליו ועד לחכמים חלק שני. ואני אין בידי רק שם הגדולים דפוס ראשון שנת תקל“ד, והשאר שהזכרתי אינם בעיר הזאת רק ביד קצת מחכמי העיר, ולמצוא מהם לקנות קשה מאד, כי אפילו בעיר ליוורנו אשר שם נדפסו הם יקרי המציאות, ואם תרצה, אולי במשך הזמן אקחם לך משם ואולי ס' ועד לחכמים כבר הוא בידך ואינך צריך לו. ואם היה מספיק לך שם הגדולים הקטן אשר בידי, אני אשלחהו לך חנם אין כסף. ועכ”פ אם נחוץ לך לחפש דבר מה בכל הספרים הנ"ל, פקוד עלי ואני אמהר לשרתך באהבה.

ואחרי אשר מה' היתה נסבה שאכתוב אליך אדוני וידידי היקר, לא אצא מלפניך עד אם דברתי דברי ואגלה אזנך על ענין אשר רחש לבי זה ימים. דע ידידי כי גמרתי בלבי להוציא לאור כרך אחר כרך מדי שנה בשנה ס' מחקרי שד"ל, הוא יפרד והיה לחמשה ראשים, מקרא, יכלול פירוש ספרי הקדש על הסדר, ואתחיל מישעיה – חקירת קדמוניות יכלול חקירות בקדמוניות ישראל – רפאים יקומו, יכלול דברים יקרים מועתקים מספרים עתיקים כ"י לדעת שפתי ישנים – שׁירים כמשמעו – דרכי לשון יכלול חדשות בחכמת לשוננו – כל כרך וכרך יכלול מעט מכל הענינים האלה, או מרובם. ועתה בטרם אגיד כוונתי לאחד מן המדפיסים אשר לא מבני עמנו, באתי היום לגלות את אזנך ולשמוע מה בפיך, אם טוב בעיניך להדפיס הס' הזה על הוצאותיך, ולתת לי ממנו בשכרי חמשים עקסעמפלארע. וכבר כתבתי אל גאלדענבערג שידבר אתך על הענין, והוא כתב לי ועשה עצמו כמתעלם מן הענין הזה, על כן אמרתי לדבר אני אתך בלא סרסור.

ועתה שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך, אל נא תשיב את פני. בבואך להדפיס ס' כרם חמד מחברת ד‘, ראה באגרתי הראשונה מיום ערב כפור תקצ"ח, ושם קרוב לסופה תמצא ארבעה טורים מסדר העבודה כמנהג רומניא ציצי פטרם וכו’ צור עולמים וכו' צעיר כהושע וכו' צָדַק כְּשָב גזר דינו לְבַצֵעַ. והנני מבקש ממך שאחר מלת לבצע תוסיף סימן כזה ב)¹³. ובשולי הדף תוסיף ההגהה אשר אנכי נותן לפניך היום.

עוד זאת אדרוש ממך בשם אחרים, שתודיעני אם השלַמְתָּ הדפסת המחזור, כי יש כאן מי שקנה ממנו חלק אחד או שנים, על ידי ידידי מוהר“ר הלל הכהן דע לא טאררע, ותשלום הספר לא בא עדיין, והקונה נכסף אליו. אם יקובל החכם היקר שי”ר לרב בקהלתך המפוארה, ישמח לבי גם אני, וגם לקהלתכם אקוה שיהיה לטוב ולברכה, ולא אאריך בתהלותיו, כי אוהבו אני, ואין אוהב מעיד.

ועתה אתה אדוני וידידי היקר שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ט שבט התקצ"ט

ידידך המוכן לשרתך שד"ל