ל' תשרי התקצ"ט 19.10.1838    🔗

Nr. CCXV

An Herrn Os. H. Schorr in Brody

Nr. d`ordre de l`Index rais. 181. Vol II Nr 1.

לידידי היקר הבחור המשכיל והחכם כ"ש יהושע העשיל שור שלום וברכה.

התמהמהתי מהשיב תשובה למכתבך מיום ד' אלול, כי בכל יום הייתי מצפה שיבואני מכתבך האחר שהזכרת ששלחת על ידי האיש גוט, ועדיין לא ראיתיו גם הייתי מצפה שיבואני מכתב מגאלדענבערג שיאמר לי שקבל אגרתי אליך ואגרתך אלי, וגם זה לא היה, ואני ביום כ“ח אלול כתבתי אליו כדברים האלה לאמר: “יפלא בעיני איך תאמר שאגרתי אל המשכיל יה”ש לא באה לידך, והנה הוא כתב אלי שכבר שלח אותה אליך. כתוב נא אליו על הדבר הזה. ואם אולי אבדה בדרך אחזור ואשלחנה, כי יש בה דברים מועילים להודיע תכונתי ודרכַי”.

ועדיין לא באתני תשובה מאתו

ועתה הסבה אשר השביתה התמהמהי מכתוב אליך הוא כי בימים האלה כתבתי חלק שני ממחברת דרך ארץ¹ ואמרתי אשלחהו אליך כאשר שלחתי החלק הראשון.

והנני מבקש ממך ידידי שתמחוק בחלק הראשון שבידך מלות “כי גם אש דת כבתה” ותשים תחתיהן “אבד זִכרה מארץ” ואני כבר החלותי החלק השלישי מהמחברת הזאת, והוא דרך ויכוח בין האטיק (בעל אטיציזמוס) והיהודי, וכאשר תשלם המלאכה אמהר ואשלחנה אליך.

ועתה אבאה להשיב תשובה למכתבך היקר, מה שכתב דעליטש כי שירת מוסר השכל נכתבה מתחלתה בלשון ערבי, רחוק אני מאד מלקבלו, כי אני מוצא בה כל סימני הָאריגינאליטעט, ולא אחד מסימני המאמרים המורקים מכלי אל כלי, ובלי ראיה גדולה וברורה מעולם לא אאמין שהיא מועתקת. ואמנם לענין שכתב כי כנוי אורגוצא שהשירה הזאת מכונה בכ“י אחד, ענין המשקל הערבי הנקרא Erragazo, שתי תשובות יש לי להשיב ראשונה כי גם משקלי שירי לה”ק יתכן לקרוא להם שמות כשמות משקלי לשון ערב, מאחר שמשפטי היתד והתנועה לקוחים הם ממשפטי שירי הערביים, והנה המשקל המכונה Erragazo הוא כולל י“ב הברות, ובהן שלש יתדות, וסימנו בלשון ערבי מָֿסְתַֿפְעֵﬞלן֗ מָֿסְתַֿפְעֵﬞלן֗ מָֿסְתַֿפְעֵﬞלן֗, ודומה לו בלה”ק אֶֿרְאֶֿה פְﬞנֵֿי תֵֿבֵֿל יְﬞדִֿידַֿי זְעֵ֗פִֿים²; ויתכן שהכותב הכ“י ההוא, אחר שלא מצא במשקלי הערביים משקל שידמה ממש למשקל יְרָא האל בְנִי ראשית אֲמרי, קרא לו בשם Erragazo שהוא דומה לו מצד שלש היתדות אשר בו, וגם מספר התנועות אשר בזה קרוב למספר התנועות אשר בזה, כי כאן תשע וכאן שמנה. והשנית כי רחוק בעיני שתהיה מלת אורגוצא היא היא מלת Erragazo, כי מלת Erragazo כתיבתה בלשון ערבי אלרגז, ורחוק הוא שאיש המכיר לשון ערבית יחליף זי”ן בצד“י, גם יוסיף שתי ווי”ן, וגם אל“ף בסוף, וגם ישמיט הלמ”ד, כי אעפ"י שאינה נקראת הלא נכתבת היא תמיד, וזו חטאת גדולה ראיתי בחכמי אשכנז ופולין, כשהם רואים דמיון קצת בין שתי מלות מחליטים ואומרים: זו בלא ספק נמשכה מזו. כגון מי שאמר כי קליר הוא Cagliari, ומי שאמר כי מקום הוא מָאהן, וכאלה רבות. גם אתה ידידי מהרת להביא סיוע לדברי דעליטש ואמרת כי מדלא הביאוה התחכמוני והמבקש, כעין סיוע שנכתבה בלשון ערבי; ומה סיוע הוא זה? וכי התחכמוני והמבקש כי רוכלא חשבי ואזלי כל מחברות רב האי אחת לאחת?

לשון עזרא ונחמיה מוכיח כי צחות לה"ק היתה אז מתמעטת והולכת, לא שהלשון היתה הולכת ומשתכחת. העם היו מדברים יהודית כמו בימי קדם, אך המליצים בעלי הצחות היו מתמעטים יום יום, כמו שיקרה בהכרח לעם מפוזר ומפרד, וחכמיו מצֻוים ללמוד לשון נכריה.

בלשון רבנו שרירא ז“ל בתשובתו: “תלמוד ומשנה לא אכתיבו אלא תרוצי הוו מתרצי וזהירין רבנן למגרסינהו בע”פ אבל מנסחי דכתיבי דאמרינן בתמורה דברים שבע”פ אי אתה רשאי לאמרם בכתב" נ“ל כי הסופר או המדפיס השמיט מלת לא וצ”ל אבל לא מנסחי דכתיבי. זה נ"ל פשוט³. גם כי לא אחליט שכן הוא בלא ספק.

מאד השתוממתי איך הִשְכַמְתָּ עם פלוני אלמוני שפירש מלת רעי במשנת אין גורפין מלפני הפטם (שבת ק"מ) לשון מרעה, מן ועשרים בקר רעי (מ"א ה' ג'), פירוש בטל מכמה טעמים. ראשונה, אחר שמלת רעי מצויה בלשון חכמים אלף פעמים להוראת המותרות היוצאים מן הגוף, ולא גם פעם אחת להורות על המרעה, אין הדעת נותנת לפרש אותה על ההוראה הזאת בלא הכרח עצום. שנית, אפילו יונח שתהיה מלת רעי במקום הזה מלשון מרעה, לא יובן איך יהיה השור עצמו נקרא רעי, כי הנה פַַטָם הוא שם התאר, ויתכן לומר פטם והמכוון בו שור מפוטם, אבל רעי הוא שם דבר, וענינו (לפי הנחת רעך) מִרְעֶה, והנה יתכן לומר שור רעי והכוונה שור של מרעה, אבל לומר מפני הרעי והכוונה מפני השור של מרעה, זה לא יתכן כלל, ומעולם לא תהיה הוראת מפני הרעי (לפי הנחת רעך) אלא מפני המרעה, לא מפני השור של מרעה, כי שור מאן דבר שמיה? שלישית, התנא דייק וחִלֵק בלשונו, באמרו מלפני הפטם, מפני הרעי; וידוע כי בלשון חכמים מלפני מורה תמיד מן המקום אשר לפנֵי, ומפני מורה תמיד הסבה הגורמת הפעולה. רביעית, לשון הברייתא שהבאת לסיוע והוא אחד זה ואחד זה לא יסלקנו לצדדים, הוא ראיה לסתור, שאם הכוונה על שני שוורים, אחד זה ואחד זה לא יסלק לפניו לצדדים היל“ל, ובאמרו אחד זה ואחד זה לא יסלקנו משמע בהדיא כי אחד זה ואחד זה אין המכוון בו שני מיני בקר, אלא שני דברים הראויים להסתלק לצדדים, והוא כפירוש רש”י אחד גריפת האבוס ואחד תבן שלפניו. וחמישית, אעיקרא דדינא פירכא, איך יתכן לסלק לצדדין מלפני שור של רעי? והלא שור רעי אינו אוכל בבית אלא באֲפֵר, כי במה הוא נבדל משור פטם, אלא שזה אוכל בבית וזה רועה במקום המרעה, וכן כתב רד“ק על בקר רעי, מן המרעה, אבל הבריאים הם המפוטמים בבית, עכ”ל; ואעפ"י כן אפשר שאני טועה, למיעוט בקיאותי באומנות אברהם יצחק ויעקב.

אם ר' אליקים רוצה לשלוח אלי ספרו, ישלחנו לעיר טריעסט לכבוד גיסך והוא יתנהו לחותני, או ישלחהו לעיר וויען לר' צבי הירש דוקעס והוא ישלחהו לעיר טריעסט,

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ל' תשרי תקצ”ט.

ידידך שד"ל.

 

ב' חשון התקצ"ט 21.10.1838    🔗

Nr. CCXVI An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. d`ordre de l`Index rais, 182. Vol II Nr. 2

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כ"ש שמואל ליב הר הזהב שלום.

מכתבך אלי ולידידי הלל הכהן לא הגיעני בזמנו, כי ידידי הנ"ל היה והוא עד היום בעיר אחרת, ואגרתך אחרי בואה לכאן נשלחה אליו אל המקום אשר היה שם, והוא משם שלח אותה אלי. ולענין המבוקש בה מה אענה ומה אֹמר? כי ידי אסורות, ולא אוכל לעשות את אשר בלב שלם ובנפש חפצה הייתי עושה אם היה הדבר תלוי ברצוני.

ועתה ידידי הנה ביום כ“ח אלול כתבתי אליך אגרת ארוכה ונכבדת מצד הלקוטים אשר כללתי בה, ועדיין אני מצפה לדעת אם קבלת אותה, ואם תתן לה מקום בכרמך הנחמד, ועל הכל צר לי על אגרתי אל המשכיל יה”ש, שלא הודעתני אם הגיעתך אם לא, וכבר אמרתי לך שאם אבדה בדרך אחזור ואשלחנה, כי יציאתה לאור הוא ענין נחוץ לי מאד. ואתה ידידי אם יפתוך חטאים בעלי הרואה לאמר לא נדפיס עוד הקונטרס השני אשר יִעַדנו נגד שד״ל ושי״ר לא תאבה להם ולא תשמע אליהם; ואף אם יהיה הדבר שלא ידפיסו, מכל מקום האגרת ההיא יקרה לי מאד והדפסתה נחוצה לי הרבה, כי בה השיבותי תשובה לקצת ישרים וצדיקים אשר כתבו לי מארצות אחרות ותפשו אותי על קצת ענינים שכתבתי בכ"ח ג'. 

עוד שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך, והוא להוסיף תוספת בסוף ההערה הראשונה אשר העירותי בסדר תנאים ואמוראים אשר העתקתי באגרתי האחרונה לידידנו החכם יש"ר; והתוספת הזאת נחוצה לי מאד, ואף אם כבר שלחת הספר אל המדפיס, צריך שתשלח לו התוספת הזאת, ואף אם כבר נדפס הספר, צריך שהמדפיס יוסיף אותו בסוף הספר.

וזה ענין התוספת. בהערה המתחלת זה ימים רבים הייתי מצטער, צריך למחוק המלות האחרונות “שהוא ק”ן לחרבן וש“ץ למנינם, ונראה כי הוא זה” ובמקום המלות האלה צריך לכתוב הלשון הזה: 

“והנה זה שבוש בלא ספק, כי בשנת תק”ל לשטרות, שהיא שנת ג' אלפים תתקע“ט, עדיין היה רבנו הקדוש קיים, כאשר העידו רב שרירא והראב”ד, ואיך יהיה זה עצמו זמנו של רבן גמליאל בתראה שהיה בנו של יהודה בנו של גמליאל בנו של הלל בנו של יהודה בנו של גמליאל בנו של רבנו הקדוש? והנה שנת תק“ל לשטרות היתה בסוף ימיו של רבנו הקדוש, ורבן גמליאל בתראה היה דור שביעי לרבנו הקדוש, וקרוב הדבר שנמשכו בינתים מאתים שנה, א”כ נראה להגיה בלשון היוחסין שנת תש“ל במקום תק”ל והיא שנת ארבעת אלפים קע“ט, והיא שנת 419 למנינם, ולפי זה זמנו של רבן גמליאל בתראה שהזכירו הגאונים, וזמנו הנזכר בספרי אומות העולם זמן אחד הוא. ודע כי בס' יוחסין במקום הנזכר טעות אחרת נפלה בדפוס, כי במקום שכתוב ויהודה נשיאה בנו אשר תקן העבור, צ”ל ויהודה נשיאה והלל בנו אשר תקן העבור; וזה מוכח בהדיא ממה שאומר אח“כ ור' גמליאל בנו של זה הלל. ודע כי הדפוסים אשר לפני מס' היוחסין הם דפוס קרקא ואמשטרדם”.

ואם אולי הס' כבר נדפס, אז תבקש מאת החכם המדפיס שיכתוב בסוף הספר כלשון הזה: אמר שד"ל: בהערה הראשונה אשר העירותי בסדר תנאים ואמוראים, המתחלת זה ימים רבים הייתי מצטער (וכו' וכו' כמו למעלה עד ואמשטרדם) וטוב שתשלח אל החכם המדפיס אגרתי זאת בכתב ידי ממש, כלה או מקצתה.

ואתה ידידי תאמר לאדמו“ר החכם המופלא מוהר”ר שי“ר כי קבלתי קונטריס אחר מס' פחד יצחק (מדף קכ“א עד ק”ס), ולעת מצוא מי שילך מכאן לעיר וִויען אשלחהו עם המחזור כמנהג בני רומה לר' צבי דוקעס שימסרהו לאחיו אשר שם. וכבר שלחתי זה ימים רבים לאדמו”ר הנ"ל הקונטריס הקודם, ולא אדע אם בא לידו, כי לא קבלתי מחירו, ומעולם לא כתב לי דבר על זה. 

והנני עדיין מצפה לראות מכתבי אצבעותיו, ואם יתמהמהו אחכה להם.

אתה עתה ברוך ה' אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ושלשלת החכמים תפארת עירך שלום, (והודיעני נא דבר משלום ידידי החכם הרופא משה אשכנזי שי') כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ב' מרחשון תקצ”ט, 

ידידכם שד"ל. 

עוד זאת אבקש ממך, שאם אולי לא תוציא לאור השיר לרבנו תם על הנגינות לא תעכבהו אצלך,⁴ אך תשיבהו אלי, כי כספי הוא, ומיד כששמעתי שיש בלבך להדפיסו קרעתי הדפים ההם מספרי אשר הכתבתי אותו שמה (אצל ספרי ר"י חיוג ושאר ענינים יקרים), בתוחלת שיצא לאור, ואם לא תדפיסהו אחזיר הדפים ההם למקומם: ואתה שלום:

 

ב' חשון התקצ"ט 21.10.1838    🔗

Nr. CCXVII

An Herrn Dr. Leopold Dukes in Hamburg 

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 183 Vol. II Nr. 3 

 

 לכבוד ידידי הבחור המשכיל והנבון כ"ש יהודה דוקעס שלום. 

ראש השער הששי מהתרשיש עד נְטוש רֵעַ לְשִנַיִם בעת מבחן כמו חֹמֶץ, כבר הוא בידך כי שלחתיו לך במכתבי הקודם, והם תשעה חרוזים, כל איש אשר בגד וכו‘, על מפקד וכו’, אחי התדע וכו‘, זנח דודים וכו’, הבה נבכה וכו‘, אל תחמוד וכו’, אֶלוֹן עֲלֵי רֵעַ וכו‘, אל תאמינו וכו’, מה לי ולדידים וכו‘, ותכף אחרי החרוזים האלה בא חרוז נטוש רֵעַ לְשְנַיִם וכו’, ואחריו מיד חרוז אֲמְרֵי אֲמִיתוֹת לאנשי זמן רע. והנה לא אדע מה תבקש שאעתיק לך, ומה החסרון נמצא עוד בספרך ולא מלאתיו. קח בידך אגרתי ותראה. ואני שוטה ודומקאָפף ישבתי מן הבקר עד הערב למצוא הבנה לאחד מן החרוזים ההם, ועשיתי פירוש הגון לכלם, לשרת אותך בִּשְלֵם שבפנים, ואתה קבלת אגרתי ולא עיינת מה כתוב בה, ואתה חוזר ומבקש ממני מה שכבר נתתי לך! 

בענין סדר השערים אין חלופים אחרים בין כ“י שלי לכ”י שלך אלא שהחמישי שלי הוא (לפי דבריך) השביעי שלך, והשביעי שלי הוא ( לדבריך) החמישי שלך. חרוז: ספר אשר בא משדה צופים, איננו בכ"י שלי, אבל חתימת הס' כך היא:

הנה יְלִיד שֵכֶל אשר הוליד מַחְשַב לְבַב מֹשֶה בְנוֹ יַעְקֹב 

פיהו יְיַשֵר מַעֲקַש דֶרך דִבֵר, וְארַח שיר בעת יַעְקב 

מושֵך לְבבות מִבְלִי חֶבֶל גם כל אנוש נחפז לאט יַעְקֹב 

הראשון שם אדם (אבי המשורר), השני מענין והיה העקוב למישור, והשלישי מן ולא יעקבם (איוב ל"ז ד') ענין עכוב. 

לא הודעתני דבר אם תדפיס הס' מנוקד או בלתי נַקוד, בפירוש או בלא פירוש. ויהי מה, הפירוש שעשיתי לאותם הבתים ששלחתי אליך ראוי לך להדפיסו, כי עכ"פ אין רצוני שיצאו מתחת ידי דברי הקדמונים בלתי מתוקנים ובלתי מובנים; ועדיין אני מצטער על מחברת מוסר השכל שהִדפסת בלא נקוד ובלא הערות. 

ועתה אתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום והדפסת התרשיש שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ב' מרחשון תקצ”ט 

(יום קבלת מכתבך) ידידך המוכן לשרתך שד"ל.

 

ג' חשון התקצ"ט 22.10.1838    🔗

Nr. CCXVIII

An Herrn J. Cohin in Tunis 

Nr. d’ordre de l’Index raisonné 184 Vol Nr. 4 

לכבוד ידידי המשכיל והנבון, ממצדיקי הרבים, כ"ש ר' אליעזר בר שלמה ברכה ושלום 

ביום ראשון של זמן שמחתנו הגיעני מכתבך הנעים, ושמחתי בו בכל לבבי, בשמעי את שלומך ושלום בת זוגך שתח‘, וכי נתן לך ה’ זרע אנשים, יברכהו ה' ויצליחהו אמן. גם שמחתי בראותי דבריך דברי חבה; ומה תקות אנוש בארץ, כי אם שיהיה מרוצה לכל יודעיו, זולתי מעט אנשים בני בליעל, אשר אהבתם חרפה היא לנו. גם שמחתי מאד בראותי הבטחתך שלא תמכור הדיואן של ר' יהודה הלוי ז“ל (ולא העתק ממנו) לאיש אחר, עד אשר תביאהו אלי. ועתה אמת אגיד לך כי ירא וחרד הייתי על הדבר הזה, אחרי מה שכתב לי הבחור המשכיל ר' יהודה דוקעס המתגורר עתה בהאמבורג, וז”ל ביום כ"א אב שעבר: 

שמעתי כי איש פולוניא ר' אליעזר אשר הולך כעת למסעיו במדינת טוניס כתב לאחד ממכירי פה כי ה' אנה לידו שם ס' דיואן מר' יהודה הלוי, ומאד נכספה נפשי לדעת אם הוא הדיואן אשר בידך או אם הוא אחר. אם תשמע דבר מהאיש הזה (ידעתי כי תדעהו מתמול שלשום) הגד לי דבר. עכ“ל. והיו הדברים האלה בלבי כמדקרות חרב, ואמרתי אוי נא לי, הנה ידידי אליעזר בר שלמה מבקש למכור הדיון אל הגביר מ”ח שמו, אשר יוכל להרבות לו מהר ומתן ככל אַוַת נפשו, ואז יהיה הס' כאלו הוא במעונות אריות ובהררי נמרים, כי הנה ס' הנקוד לר' יהודה חיוג אשר לו, בקשתי מאת דוקעס שיעתיקהו לי, והשיב לי כי הוא מכון לשרתי בכל מה שיוכל, אלא שהגביר ההוא לא נתן לו רשות להעתיקו: ואם יבוא הדיואן לידו אין ספק כי גם ממנו לא יניח להעתיק לא לי ולא לאחרים, רק סגור יהיה באוצר ספריו לתפארת לו מן האדם. ואני כל חפצי וכל יגיעי וכל הוצאתי בספרים, כי הוא למען הוציא אותם מאפלה לאור גדול, לכבוד מחבריהם ולכבוד לה“ק; וכבר עשיתי לקוטים רבים ונכבדים מדיואן ר' משה ן' עזרא ומן המחזור כ”י שבידי הנכתב בעיר והראן, וכתבתים באגרות לידידנו החכם יש“ר, לקבעם מהר אי”ה בכרם חמד. ועתה הגביר ההוא מ“ח שמו מבקש לדעת אם הדיואן הזה הוא אותו שבידי, ואז לא יַרְבֶה במחירו, או אחר הוא, ואז יפדהו ביותר מכדי דמיו, למען הביא באוצרו מה שאין דוגמתו באיירופא. ואני מה אעשה? אשקר לו, ואֹמר שהוא אותו שבידי? חלילה לי! אֹמר שאינו הוא? אז אין לי עוד תקוה שיבא בידי. אז עשיתי עצמי כאיש אשר לא שומע, ולא השיבותי לדוקעס על הענין הזה לא דבר ולא חצי דבר; ומן היום ההוא והלאה לא נח לבבי לא שלותי ולא שקטתי מעצבוני ומרגזי, עד יום בוא אלי אגרתך ידידי, אז כעשן נמלחו כל ספקותי, ונכון לבי בטוח בך, כי לא תשלה אותי, כי”ר. 

עד היום הזה לא באתני אגרת מהגביר גרינבערג. ואתה ידידי דע לך כי מיד כשיוודע לי שבאו הספרים לויניציאה אמהר לקבלם שם ולתת את מחירם, כלומר אקבל ואשלם הספרים השייכים לי ולמוהר“ר רמש”ג, אמנם השייכים ל… אם יתן לי דמיהם אשלם, ואם לא לא אשלם, כי אין רצוני להיות נושה באיש ההוא אשר מעולם לא הבטחתיך על אמונתו. המחזורים מנהג טריפולי לא פירשת אם הם בדפוס או כ“י, ואולי הם כמו המחזור כ”י שבידי הנכתב בעיר והראן. תוכל להביא מהם שלשה או ארבעה, אם אין מחירם גבוה, ועכ“פ תביא לי אחד מהם. בהיותך במארוקו תתן הקדמות הדיואן לפני החכמים, ותראה אם יש בהם מי שיבין אותן, ואם תמצא מי שיתרגם אותן ללה”ק אשלם שכר עבודתו. וגם ידעתי כי הבנת הספרים המחוברים בלשון ערב לאו מלתא זוטרתי היא אפילו לאנשי המערב, כי צריך לזה בקיאות בספרי הישמעאלים, כאשר כתב ר' יעקב בן חיים בן יצחק בן אדוניהו בהקדמה לחומש עם תרגום שנדפס בויניציאה בשנת ש“ו, וז”ל: ועוד שאותו לשון ערב שבו נכתבו הספרים אינו דוקא הלשון עצמו שמדברים בו ההמון, ורובו וכמעט כלו שאינו מובן כי אם למדקדקים הגדולים ולבקיאים בלשון ספרי הערב עכ"ל; ומי יודע אם יש היום בין היהודים אשר בארצות המערב, אנשים הקוראים בספרי ישמעאלים? 

שאר כ“י שהזכרת אין לנו חפץ בהם, אני אקח עוד אחת או שתים מקראות לה”ק ולשון איטליאנו דפוס גדול. 

ועתה אתה ידידי שלום, ברוך אתה בבואך במארוקו ואגפיה, וברוך אתה בצאתך מאפריקא לשוב לאיירופא, ברוך אתה ביבשה וברוך אתה על הים, כי תעבור במים זכות החסיד בעל הכוזרי תעמוד לך, וכי תלך במדברות, ישישו לקראתך מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, לכבוד הדיואן אשר בידך. 

ברוכה בת זוגך וברוך הילד הנולד לך ממנה תשמח בהם וישמחו בך לרב ימים ושנים, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ג' מרחשון התקצ”ט,

ידידך אשר ישמח תמיד בראותו מכתבי ידך, ועל אחת כמה וכמה בראותו את פניך.

שד"ל

 

כד' חשון התקצ"ט 12.11.1838    🔗

Nr. CCXIX

An Herrn D^r. Leopold Dukes in Hamburg

Nr. d`ordre de l`Index raisonné, 185. Vol. II Nr. 5

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר יהודה דוקעס יברכהו ה' ויצליחהו.

אתה שלחת לי צרי מגלעד ואני אשלח אליך צרי בגלעד, אך שלך נשחת מראהו וריחו נמר מרוב הדרך בבואו מגלעד ועד פה, ושלי כליל הוא בהדרו, נחמד למראה ומתוק לנפש, כאשר היה בארץ מולדתו בגלעד. קחנו, ואם תוציאהו לאור תעשה חסד עם רמב"ע ועמי הוא ברכו ליום שני של סכות, כלומר שנתקן לאמרו אחר נשמת כל חי וקדיש, וקודם ברכו. והוא נמצא במחזור והראן.

דִֿרְשֿו שְﬞמִֿי הֲﬞמֿוֹנַֿי תֿמֿיד וְﬞלִֿי חֲﬞכֿוּ

לֵֿאֿוֹר בְﬞאֿוֹר אֲﬞדֹֿנָֿי בֿית יַֿעֲﬞקֹֿב לְﬞכֿוּ וכו' וכו'

סימן כ"ו

ועתה הנני ממהר ופונה מכל עסקי, לגלול כל דפי המחזור כ“י שבידי אשר קראתי בשם מחזור והראן, שנכתב באפריקא, וחלק אחד ממנו כתבוֹ זה כמאתים שנה ר' יצחק קנשינו (משפחה גדולה של חכמים וגבירים, עיין יאסט חלק שמיני עמוד 42), לדעת מה יש בו מפיוטי המשורר היקר רמב”ע, למלאת את שאלתך, ואערוך לפניך התחלת כל השירים ההם (חוץ ממה שאזכור שכבר נדפס במחזור ספרדי).

1.  לפורים שֿיר אֿהﬞבֿה חָֿדָֿש שֿירֿוּ לﬞאֿל נֿאמֿן יֿום מֿרדﬞכֿי לֿבֿש מֿשֿי וﬞאֿרגֿמֿן

2.  לפורים המן נלחץ ומרדכי נושע פעמיו ירחץ בדם הרשע (ד' תנועות, בלא הקפדה על החטפים)

3.  לליל יוה"כ בליל עשור להתכפר יה רצתי אחריך אולי יבשר אותי קול משמי מרומיך

4.  פתיחה ליוה"כ אקום להודות לך אלהי כל עוד בי נשמתי (ראשי החרוזות: אני משה ברבי יעקב אבן עזרה גַרנַטִי, כל אות ד' פעמים)

5.  לנשמת יוה"כ נשמת אסירי עונות. אסירי אשמים. אל אל יקוו להעיר עליהם ממרומים. את החסד ואת הרחמים (אני משה הקטן בר יעקב, ג' פעמים)

6.  אופן ליוה"כ התעוררו תמהים רְאוֹת מִבְלִי מחזֶה ה' האלהים הקדוש הזה (ה' תנועות בלא וכו')

7. ……

8.  קדושה למוסף אתה אלהי האלהים אשר אליו נִוָעֵד, אלהים אלהינו עולם ועד.

9.  סליחה למוסף בני תמימים משכימים אל חצרות אלהיהם ומִדָמָם ולחומם יקריבו קרבניהם (ו' וכו')

10. סליחה למנחה מושכי עֹל עֲונים (5) מסבול להו (4) שופכי תחנונים (5) נפשים כָהוּ (4)

11. id. בלבב בר מאד ונשבר באתי היום בקומי (ו' וכו')

12. לנעילה מְצַעֵק מֵעֲלות שחר גרונו בקראו נִחַר ועיניו אל תגמולו כשכיר יקוה פעלו (ו' תנועות בלא וכו')

13. ללילי אשמורות מִדֵי יָמַי וְשָנַי לבי יהמה בְחִילו (ו' וכו')

14. id. מתרצה בתחנונים ובנעים זמירות מלוֹת (id)

15.…

16. id. מלך מכל על (5) מרומם ומתנשא (5)

17. id. מכל נפלֵאתָ (5) ואיך⁵ מָלֵאתָ (7) שחקים ואדמה (5)

18. id. מְפַחֵד מפני עֲוני באתי ועוטה אימה (ו' וכו')

19. id. מְתֵי רוחות עצובות (5) ואישים עגומים (4)

20. id. מִפַחַד היותו (5) כְעשן מארֻבה (5)

21. id. הן לא קצרה יד האל מהושיע אתכם (ו' וכו')

22. id. מה לך אנוש תעכור (5) צפונותיך (4) תועה כַשכור (5) במחשבותיך (4)

23. id. מדמי הלבבות וחלבי הכליות שָלַחנו מנחות לָאֵל ומְנָיוֹת (עשר תנועות, בלא וכו')

24. id. בלי תקוה ולא חדוה ברחו כצל ימוֹתַי (ו' וכו')

25. id. אִותה נפשי אל מקום נפשה וכלתה אל מקום שרשה

26. id. למען הֵפַרְנוּ את בריתך

27. id. אעירה שנת עינִי

28. id. מפני חטאתי נמוטו פעמי (ה' וכו')

29. id. אם חסדך שכחנו ותורתך זנחנו זכור כי עפר אנחנו

30. id. התבוננו ונדעה כי נלכה וְנִסְעָה לא זאת המרגעה

31. id. להודות באתי. על חטא סְתָרַי כי נטמאתי. בִדְמֵי בְחוּרַי. אך נעויתי ולעו דברי. כי נשאתי. חרפת נעורי (ד' וכו')

32. id. יצאוני בחורותי ובאוני מהומותי (ו' וכו')

33. id. מיקוד מעצבי נוקדו הצלעות

34. בת איומה כחמה וכַשַחַר נשקפה

35. ענותֵנו ראה צור ישועתנו

36. יונת אלם רחוקים מֵעַל קִנה נתושה

37. אמונים שִחרוּ פני אדוניהם

38. אנא אלהי אבותינו אֶנְקַת שבויי גלותנו (אני משה הנדכה בן יעקב)

39. הקיצוני בלילי רעיוני ותדד שנתי מעיני

40. לגן הבושם באתי אחותי כלה פתחי לי רעיתי דֶלת מאז נעולה. 40. מבשר אומר יתן ה' מה קול הצאן הזה באזני

41. מִפִלְאֵי מרומות. נִטָיו בחכמה. וממופתי אדמות. נתלו על בלימה ידעתי כי כל. תוכל באוֹן ועצמה. ולא יבצר ממך מזמה.

42. מושל רום ברב אונים על כל העליונים

43. בלב חרד מאד רועד סליחת אל שאלתי

44. אם רב עֲוֹני אֶנָשֶנוּ ואמרתי לא אזכרנו ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו

45. לאשמורת ר"ה לפני המלך אשפוך עתירתי

46. מרום מעלתו ומעל כס זבולו יזכור אמונתו לעם אשר בחר לו

47. מחסי לשחר פניך קמתי ונדבות פי לפניך קדמתי

48. אל דמי לכם ילדֵי אֵיתָנַי

49. מָתַי כושלֵי מוֹקשָם יקומון על שוטניהם ויעבור מלכם בראשם וה' לפניהם

50. יודעי תרועה בליל זה להושיעם קומה ומֵרָעָה הלוך להרגיעם

51. ליום שני אנא הִנָשֵא להעיר פלאות

52. שירו ילדי אמוני שיר תהלות העומדים בבית ה' בלילות

קצת מאלה נמצאים ג“כ בדיואן רמב”ע אשר בידי, ושם נמצאו עוד אחרים מלבד אלה, ואלה התחלותם:

53.  לשבועות ממעון קדשו נגלה על סיני

54.  שִפְרָה ברוחו שמי שחקים

55.  לשבת נחמו מבשר מהר המור יהי גולה את אזנם

56.  לר"ה מָתַי אויבינו יֶחְפַר

57.  id. אשרי העם מְיַחלי תשועה

58.  מימי זמירות וּמַהְלָל שַאֲבִי נפשי ושירים לפועלך קָרְבִי

59.  ממעל לו עומדים שרפים

60.  אנושים נתאבים שָמעו ממרומים דברים טובים דברים נחומים

61.  id. אֿור יֿשעﬞךֿ עֿד אֿן תֿסתֿיר וּﬞבֵֿין עָֿבֵֿי

62. מֿה לֿאﬞהֿובֿי כֿי יֿקצֿוף וﬞיֿתגֿאֿה

63. רַֿעֲﬞיָֿה תֿמֿה אֿם בﬞרֿגֿע קֿטֿון עﬞזֿבתֿיך

64. מילה היא זכות נשלם לישראל ברית עולם

65. יונָה זמיריך הרבִי ושיריך

66. האל התולה על בלימה תבל

67. משען עמו ומבטחם הוד תפארתם ועז נצחם

68. חרדים לבית תפלתם להתודות עונותם

69. ממרום לבן ערום מִתוֹם, ומֵהוֹד יָחֵף

70.… ממכון שבתו השגיח בתפארתו

71. כל מעשה ה' מאד נורא הוא

72. משגיב בכחו ויוצר ברוחו לדופק פתחו יאזין לקחו

73. נפשי לזמר עורי ושיר קִבְעִי לדוד ה' אורי וישעי

74. מחכה חסדך עומד לנגדך

75. כבוד אל בְלֵילְכֶם שַנְנוּ והללוהו בני אמונָי

76. יום עמדתי להודות כחשי

77. אנקת אסיר שמעה, וְהָסִיר יְגוֹנֵי רעיונו

78. מִבְצָר הֶחָרֵב קוֹמֵם

79. כל הנפשים נִגְהִים אחרי יסודם

80. עיני יזלו על משכנֵי דודִי כי נִצְדוּ

81. יערוף כמטר לקחי ויערב על צורי שיחי

82. מֵרוּם שמיכם ישלח עזרכם

83. מלוכה יאתה לצור בא מסיני

84. מה לך רַעְיָתִי תהמי פצחי שיר וקול הרימי

רק שני הפיוטים 79, 78 לבי מגמגם אם באמת הם להרמב"ע כי מוצא אני מלת כּהן בראשי תבות בהתחלת פיוט 79 ובראשי חרוזות הבית האחרון בפיוט 78, ואלה הם:

כְלִיל־כוס ישועות ישאבו

הדר כוס וְחֶבֶל יאהבו

נְוֵה כוס חֳרָבות יעזובו,

ושמא המלקט עירב בין שירי הרמב“ע שני שירים אשר מצא שם משה רמוז בהם, והוא לא ידע כי לר' משה הכהן המה ולא לרמב”ע. ויתכן ג“כ היותם באמת לרמב”ע, ורק במקרה נתחברו כאן אותיות כהן, ואני לא אחליט בזה לא לאו ולא הן.

ואתה ידידי שלום, יצליח ה' מלאכתך, ותצא מתחת ידך מתוקנת כהלכתה, יראו ישרים וישמחו, וחכמים יהללוה בשערים, ועשירים באהבה יבקשוה, ומואסי לשון הקדש יכלמו וחפו ראשם, כחפץ ידידך הכותב פה פאדובה כ“ד מרחשון תקצ”ט, החותם חתימתו

אוהב דבק מאח ללה"ק

בנימ' שד"ל

אחרי אשר הגדת לי כי תשלח ספר התרשיש לברלין להדפיסו שם, אמרתי אולי תכתוב לידידנו החכם המפואר צונץ; ואם יהיה זה אבקש ממך שתדרוש לשלומו בשמי, ותשאלהו אם קבל אגרתי מיום כ“ד באב ואחיותיה מיום י”ג וכ"ה בתמוז וח' באב. ואתה שלום.

לכבוד ידידי הנכבד כמ"ר צבי הירש דוקעס שלום.

ס' יריעות שלמה הגיעני עתה מקרוב, ולעת מצוא אשלחהו לידידי הרופא, וכבר הודעתיו כי הגיע לטריאסטי, ומהר אודיעהו כי בא עד פאדובה. ושלומך ידידי הנכבד ירבה.

הידעת את האיש מאיר הלוי לעטעריס? העודנו מגיה בדפוס שמיד בפרעסבורג?

שלום שלום

ידידך ועבדך שד"ל

 

ה' כסלו התקצ"ט 22.10.1838    🔗

Nr. CCXX An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. d`ordre de l`Index rais, 186. Vol. II Nr. 6

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כ"ש שמואל ליב הר הזהב שלום.

מי הקדימני להלל ולשבח לפאר ולרומם את החכם שי“ר? הלא אנכי גדלתיו ורוממתיו באגרותי כ”ח אב תקפ“ט, ורציתי שתהיה האגרת ההיא קבועה בדפוס בכ”ח מחברת ראשונה, ואח"כ מיד כשעלה לגדולה מהרתי וכתבתי לו שיר בתשבחות מופלגות, גם כי ידעתי כי בזה אעיר קנאת כל חכמי הצפון ואביא עלי חמתם.

אך עתה אחרי אשר הקדחתי תבשילי ברבים במה שכתבתי נגד הרמב“ם לכבוד התורה, ואחרי אשר הבאתי עלי קללת כל חכמי הדור ותוכחותם (לפי דבריך), עד שהוא גם הוא מוכרח ואנוס להיות נוסף על שונאי והוא כותב לי אגרת תוכחה ומדפיסה בטרם אֶרְאֶהָ (ואנוס רחמנא פטריה, וגם אני בלב שלם אֹמר סלחתי, כי במה יתרצה אל המתחסדים? הלא בראשִי), איך יתכן שיהיה רצונו שאכתוב אגרות בשבחו? והלא קלִלה תחשב לו ברכות הדיוט אשר הקדיח תבשילו. ולמי אמרת שאכתוב? אל האיש ווהעלי אשר מימי לא כתבתי אליו, או אל רמ”ל אשר כתבתי אליו פעם אחת ולא ענני עוד, והוא כבר ידע כחו של החכם שי“ר מזמן עשר שנים, וכבר בחנו גם ראה פעלו, ולקה על ידו חמשים ומאתים מכות, ואין ספק כי כל מה שיְדֻבַר בשבחו כמדקרות חרב יהיו ללבו. – באמת לא אוכל להאמין שיהיה זה חפץ החכם שי”ר, ואמנם הפראפעססארען בשותפות לא יוכלו לכתוב אפילו אות אחת בלא רשיון הפקידים העומדים עליהם.

למען השלום (לא למען האמת, כי זה הוא ממש הפך אהבת האמת) הנני מרשה אותך להשמיט מאגרתי י“ח מרחשון תקצ”ח השירים י“ד ורנ”א מדיואן הרמב“ע מכל וכל, כלומר מלבד הסימן י”ד עוד תשמיט בסוף האגרת מן “וכאן הספר חסר ל”ב מחברות וחצי" עד “המתחיל בעברה אומרים לו גמור”.

המכתב אשר תדפיס כאלו כתבו אלי החכם שי"ר, צריך שתודיע שנדפס בטרם יבא לידי; ואם לא תגיד הדבר הזה, אגידהו אני במקום אחר.

אם תאוה נפשך לשתול עוד כרמים אחרים נחמדים למראה בלי שיבאו בתוכם שתילי שד“ל, אז לא תשתול בכרמך הרביעי מכתבי אל המשכיל יה”ש שי‘. – היתכן לי להתעכב מהשיב תשובה לקצת הטוענים עלי, עד אשר אשמע טענות כל הטוענים שבעולם? – ואם תדפיס מכתבי ליה"ש תשמיט מן “וזה לשוני בשירי” עד “תגדור כל פרץ” אך מלות "גם כי באמת לא היתה כוונתי חלילה וכו’ וכו'" לא תשמיט.

מכתבי עדות ידידי הרב דפה שלחתים לפראג לדאקטר זאקס כאשר כתבת, ולא הגדתי לך זה ביום ב' מרחשון, כי ביום ההוא עדיין לא שלחתים, רק אחר שלשה או ארבעה ימים, וזה לסבות מן החוץ.

לא נזדמן לי עדיין דרך הישר לשלוח הספרים לוויען בלי הוצאות.

ידידי מוהר"ר הלל הכהן לא ישלח לך הקונטריס בטרם תשלם חובך הקודם, וכבר הכין לשלוח אליך אגרת מלאה מרורות, ועל ידי זה שאני כותב אליך היום הוא מעכב אצלו אגרתו.

מחיר הקונטריס הקודם מס' פחד יצחק הוא f. 1.25 ומחיר הקונטריס אשר הגיע אלי עתה הוא f. 1.21.

ואתה שלום וביתך שלום. פאדובה ה' כסלו תקצ"ט.

ידידך שד"ל.

⁶Vol. II post Nr. 6

היום כ“ז מרחשון תקצ”ט הביא ה' בידי (דרך השאלה) חומש כ“י על קלף מהודר ונחמד מאד, ובו תרגום ורש”י וראב“ע ומסרה, ופתשנן (הוא ס' יא"ר שבידי) וגם מסורת התרגום, קצתה בגליון אשר בצדדין וקצתה למעלה ולמטה מן התרגום. והנני מעתיק לי המסרה הזאת, ולהבדיל בין זו לזו אכתוב במאמר מוסגר המסרה הקצרה הכתובה לצדדין. כתיבת החומש הזה היא איטלקית, ובסופו כתוב ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה בד"ח לב"א. – שש שנים וחצי ישבתי מצטער על ר”ת בּדח לבּא, וראיתיו גם בכ“י אחרים וגם בדפוס בס' הקאנון הגדול, עד כי ביום ש”ק כ“ג סיון תר”ה ראיתי בסוף החומש של ר' דניאל יע“ל ברדח לבּא, ובלילה על משכבי התבוננתי על הדבר, ומצאתי כי הכוונה בריך דיהב חילא לעבדיה בר אמתיה, ובתוספת רי”ש בריך רחמנא דיהב חילא וכו'.

בראשית א' ה' (יום דמי' יממא ו' באו' וסי' מאורות המאור ולמשול גנובתי הייתי ביום ודין)

 

יב' כסלו התקצ"ט 29.11.1838    🔗

⁷Nr. CCXXI An Herrn Jehuda Wahrmann in Jaroslau

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 188. Vol. II Nr. 7

לכבוד ידיד נפשי החכם היקר, גדול כחו בתורה ובמחקר, עם אלהים ועם אנשים נאמן, כ“ש מוהר”ר יהודה וואהרמאן, שלום עד העולם.

 

טו' כסלו התקצ"ט 2.12.1838    🔗

Nr. CCXXII An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. d`ordre de l`Index rais. 189. Vol. II Nr. 8

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב גאלדענבערג שלום.

אחרי מה שכתבתי אליך זה עשרה ימים באתני אגרת מאוהב נאמן, איש חכם ופילוסוף, הוא גלה את אזני כי שונאי בקשו ממנו שישתתף עמהם להלחם בי, ועם זה הוכיחני על מה שכתבתי נגד הרמב“ם ז”ל, והשיבותיו התשובה הלוטה פה. ואחר אשר כתבתיה התבוננתי ביישוב הדעת בה ובאחרת אשר כתבתי אל המשכיל יה“ש, אשר מאנת לתת לה מקום בכרמך, וראיתי כי עדיין לא הגיע עת לדבר, וכי אגרתי אל יה”ש לא תהיה לעת כזאת אלא פחם לגחלים ועצים לאש, ושאמנם זאת אשר אני נותן לפניך היום אולי תחסום את פי אנשי ריבי. לכן הנני מחזיק לך טובה על אשר לא אבית לנטוע האגרת ההיא בכרמך, והנני מבקש ממך שתשלח אותה ואת תשובת המשכיל יה“ש לבעליה יה”ש בחזרה, ותקח תחתיהן את האגרת הקטנה הלוטה פה ותמהר ותשתול אותה בכרמך הנחמד, והיתה שם לאות לבני מרי ותכל תלונותם מעלי; גם כי ידעתי כי אש תמיד תוקד לא תכבה בלב רבים מגדולי הצפון השנאה אשר העיר שירי לכבוד מוהר“ר שי”ר. והוא בתוך כך כותב אגרת תוכחה ומדפיסה אחרי גֵוִי!!! –

ואתה אל נא תשכח את התוספות אשר שלחתי לך להוסיף כה וכה בדברי, גם זכור תזכור להעיר את המדפיס שיתן בשולי הדף ההערות אשר נרשם בהן אמר שד“ל, בכל מקום שהן, זולתי האחרונה אשר בסוף האגרת מיום כ”ב סיון, היא תשאר במקומה בסוף האגרת. עוד אחת אבקש ממך ידידי להוסיף קרוב לסוף אגרתי הראשונה מיום ערב כפור תקצ"ח, והוא כי אחר מלות “כי מגלה נמתחת כמו ששיערתי מסברה זה שנתים ימים כאשר ידעת ידידי” תכתוב סימן כזה (א)⁸ ובשולי הדף תכתוב ההערה אשר אני נותן לפניך היום בשולי הדף למען תוכל לקחתה מפה ולדבקה בספר כמו שהיא.

ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכרמך שלום. פאדובה ט“ו כסלו תקצ”ט.

ידידך שד"ל.

 

י“ו כסלו התקצ”ט 3.12.1838    🔗

Nr. CCXXIII

An Herrn Dr. M. L. Letteris in Pressburg

Nr. d`ordre de l`Index rais. 190. Vol. II Nr. 9

לכבוד המליץ והמשורר כמ"ר מאיר לעטעריס שלום.

זה שלשה ירחים מנעתי את ידי מהשיב לאגרותיך, מיחל תמיד ומצפה מתי תקים את דבריך ומוצא שפתיך תשמור ועשית עם ידידַי מוהר“ר רמש”ג ויוא“ל, ובפרט עם ידידי השני אשר זה שנה תמימה שלח לך חמשים שקל כסף וספר שיריו, ואח”כ הוציא בשבילך עוד ארבעה עשר שקל וטרח להביא בידך שירי מאריני אשר המה יקרי המציאות מאד, ואתה ביום ה' אלול כתבת לי עליו “עד מהרה אכפרה פניו ולא יוסיף עצב לי בתרעומותיו עלי” והוחלתי יום יום לראות מעשיך מצדיקים דברי פיך, והנה כבר עברו מאה ימים מן היום אשר כתבת לי הדברים האלה, ועדיין אין קול ואין קשב, ואפלו דף אחד מס' הגיון בכנור לא הבאת לנו לעֵד. הן רבות שמעתי עליך מאנשי ארצך, ולא האמנתי עד אשר ראיתי במעשיך עם יוא“ל גנבה וגזלה ביד רמה, וראיתי כי אפילו דרך ארץ אין בך, כי אחת ממצותיה היא: לא תגנב בלתי שכל ותבונה, כאשר תראה בד”א ח"ב אשר אנכי נותן לפניך היום.

ואשר אני כותב אליך היום, לא מאהבתי אותך, כי נבאשת בעיני נתעבת ואני מאסתיך אם לא תמהר לתקן את המעֻוָת, אפס כי הֻגֵד הֻגַד לי כי כתבת באללג' צייט' ד' יודענט' בשורה כי אתה והחכם דעליטש תוציאו לאור ספר תולדות יצחק, ושאני שלחתיו אליך (מה שלא היה ולא נברא), אז המו מעי לכבוד המחבר ז“ל בעל אחות אבי, פן תוציא שיריו משובשים (כאשר הוצאת ס' מגדל עז), אחרי אשר לא לכבוד המחברים ולא לכבוד לה”ק כל מגמת פניך, כי אם לבצע כסף; ואמרתי בלבבי: אחרי אשר האיש הזה שלח לי המקומות הקשים מס' תולדות יצחק, אם לא אשלח לו פירושם או תקונם והוא ידפיסם כאשר המה כי אני העון, לכן הנני שולח אליך היום דף אשר שלחת אלי, עם מה שמצאה ידי לפרש ולתקן במקומות הנרשמים בהם.

והא לך מה שידעתי מתולדותיו. החכם הרופא יצחק לוצאטו זצ“ל נולד בסנדניאל (San Daniel) אשר במדינת פריאול (Friuli) תחת ממשלת שררת ויניציאה, בשנת 1730, ומת במקום מולדתו בשנת 1803. בשנת 1777 גזרו בעלי ויניציאה על היהודים היושבים בכפרים שיבאו לשכון בערים הגדולות או יצאו מארץ ממשלת השררה, ואז כל היהודים אשר בסנדניאל (וביניהם אדוני אבי וזקני זצ"ל וכל בני ביתם) עזבו ארץ קברות אבותם והלכו לגור בטריאסטי ובשאר ארצות הקיסר יר”ה; רק את יצחק לוצאטו לא הניחו אנשי הארץ לצאת מקרבם, כי בחכמתו וצדקתו היה להם לאב, ויבקשו עליו מאת השררה שישאר בארצו, ונשארו שם הוא ובני ביתו ומשרתו ובני ביתו. שמחה, אשתו הראשונה, ילדה לו את ברוך ואת חנה, ברוך לקח לו את ברכה אחות אבי לאשה, ותלד לו את רחל ואת יצחק ואת שמחה. רחל אשה חכמה (נולדה בשנת 1790) היא הבעירה בלבי אהבת השיר העברי, ויחדו (כי בבית אחד נולדנו) השתעשענו בימי ילדותנו בעניני תורה וחכמה, וגם היא חִברה איזה שיר. עכשיו היא אֵם הבנים.

יצחק סוחר, וגם הוא אוהב המליצה העברית, ואב לבנים. שמחה לא היתה לאיש. חנה אחות ברוך מתה בלא בנים, ומצבת קבורתה הלא היה בכנור נעים עמוד 23. אלה בני יצחק מאשתו הראשונה שמחה. ותמת שמחה, ויקח לו יצחק את תמר אחות אבי לאשה, ותלד לו את רפאל הרופא איש חכם וצדיק (אבי תמר אשת מוהר“ר רמש”ג, ואת יצחק הרופא בטריאסטי, ועוד בנים ובנות) ואת דוד הרופא (המיר דתו, והוא עתה בויניציאה), וארבע בנות, אשר ילדו גם הן בנים ובנות. יצחק עשה לו שם גדול בחייו גם במלאכת הרפואה גם במלאכת השיר, ואנשי טריאסטי שוררו בבית הכנסת הנקרא ראשון, במשך ששים ושש שנים, שירתו מה לך אפוא כי בתשואות נעכרת, אשר שר על הדלקה אשר נפלה באותו בית הכנסת בליל י“ד כסלו שנת תקט”ו, ושוררו אותה בלילה ההוא בכל שנה ושנה, עד שנת תקפ"א, אשר אז נשרף הבית ההוא, ככתוב בכנור נעים. גם במות הקצין המפואר ר' מרדכי בן גרשם הלוי (אשר בימיו לא היה בקהל טריאסטי איש חשוב ממנו) בקשו מאת יצחק שיחבר מצבת קבורתו, וזאת היא:

רצוי אל רֹב אחיו, איש עֹשה צדק,

נקבר בבכי דלים, כי אב יקראו.

עִלְזוּ צָרֵי עַמִי אם עוד תתראו,

כי פס גודר גדר ומחזק בדק.

גִבוֹר מַצִיל מֵעֵץ מַטִים לַמָוֶת,

איך פֹה בדמִי ימיו ירד צלמות?

וזאת מצבת קבורת יצחק אשר הכין לו בחייו:

יָֿקֹֿשְתְﬞ מָֿוֶֿת לֿי וﬞגֿם נֿלכֿדתֿי,

כי מי אנוש יהיה ולא יראךָ?

אָמְנָה יחידתי דרור ממך,

כי תַעֲלֶה לָרוּם בעת נפקדתי.

וכמו בעודי חי דְמות הַמָוֶת,

כן אחזֶה חיים בגיא צלמות⁹

הוא החל לחבר שירים נפלאים על מעשה בראשית וחכמת הטבע, ולא השלימם (ראה אותם החכם יש"ר) ועתה לא נודע מה היה להם: חבל על דאבדין.

בשבוע הזה אכתוב לרחל הנ"ל ואשאל את פיה על המקומות אשר לא מצאה ידי לפרש ולא לתקן.

אם יש אתך ס' ישורן להחכם דעליטש, מהר ושלחהו אלי, ואח"כ תקבלהו ממנו, אם אמת שהוא כתב לך כי בדעתו לשלחו אלי מתנה. ואם איננו אתך, מהר והודיעני, ואני אביאהו אלי מעיר לייפציג על ידי מוכרי הספרים.

ואתה שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ו כסלו תקצ"ט, אשר לבבו נכסף שיוכל לחתום שמו

ידידך שד"ל.

 

י“ט כסלו התקצ”ט 6.12.1838    🔗

Nr. CCXXIV An Herrn Os. H. Schorr in Brody

Nr. d`ordre de l`Index raisonné, 191 Vol. II Nr. 10

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר יהושע העשיל שור ברכה ושלום עד העולם.

דברי אחיך החכם המליץ נפתלי הנותן אמרי שפר,¹⁰ ואגרות אחרות ובפרט אגרת מאוהב נאמן חכם ופילוסוף אשר הגיעתני בשבוע שעבר, הודיעוני כי לא הגיעה עדיין עת לדבר באזני אנשי ארצך, ואני במרחק מאתים פרסה איך אדע תכונת אנשי פולין ומספר כסיליהם ומשכיליהם לשאוכל לכלכל דברי במשפט, ושיעור שיוכלו להתקבל אצלם ולהועיל להם? אני כתבתי דברי כפי אשר שמה אהבת האמת ואהבת התורה ואהבת בני עמנו בפי, ואין ספק אצלי כי דברי ייטבו בעיני המשכילים ויועילו להם, ואם לא היו לי אלא אתה ואחיך נפתלי, די לי, מה טוב חבלי, ומה נעים גורלי; וכל שכן כי ברור לי כי בדור אחר (כאשר אהיה גם אני קדמון) דברי יהיו זרע מבורך, ויעשו פרי תבואה. ועד מתי נצפה? התפקחנה עיני האוילים, אם המשכילים ישימו יד על פה? הלא בהכרח צריך שאחד יתחיל לדבר. ואני הייתי מתברך בלבבי כי מה' היתה נסבה להקים את החכם שי“ר על כסא טרנאפאל, למען יחל להושיע את ישראל שבארצכם מאפלתם ומטומאתם, ולכך כתבתי לו השיר אשר כתבתי, אך מי שפרסמו השחית כוונתי, והזיק ולו ולכם. והנה עתה ראיתי באללג' צייט' ד' יודענט' נומרא 108 שהוא אומר כי בלבו לכתוב נגד חכם אשכנזי אשר לפנים היה אוהבו, וזה להרחיק ממנו חשד המחשבות החדשות; גם גאלדענבערג כתב אלי כי כבר הכין לי אגרת תוכחה, וידפיסה בכרם חמד (ואני לא ראיתיה!). מכל זה אני רואה כי לא די שאין בידו להתקומם על האוילים, אלא שהוא מוכרח לעשות עצמו כאחד מהם. ומי יתן והיה מקבל עצתי זה שבע שנים, ולא היה מתחבר אל… ושאר אנשים אשר אין להם תורה מן השמים, כי אז אולי לא היה ריחו נבאש אצל הכשרים, ואולי היו דבריו נשמעים, והיה יכול להועיל לתורה ולחכמה. אך אני אשר מעולם לא התחברתי לכופרים, וזה לי י”ג שנה מכתבַי כלם רק לכבוד התורה והריחם ביראת ה' ואהבת בני עמנו ואהבת רז“ל, חשבתי שאוכל לפתוח פה ולהגיד קצת מרעיוני אשר כל מגמתם לכבוד התורה ולכבוד רז”ל. והנני רואה כי עדיין לא הגיעה העת. אמנם האתמהמה לדבר בשפה ברורה עד אשר אהיה בן שמנים לגבורה? האחריש ואתאפק לכלוא את הרוח, עד אהיה בן תשעים לשוח? האוחיל להשמיע דברי אמת עד היותי בן מאה כאלו מת? לא, חלילה, אבל אכתוב דברי, ואם לא יהיה הדור כדאי להם אניחם לאדם שיהיה אחרי, והוא יוציאם לאור אחרי מותי. ואחרי כל אלה דע ידידי היקר כי ביום כ“א חשון כתב לי הר הזהב (וקודם לכן מעולם לא הגיד לי שקבל ממך דבר) כי לא יוכל להוציא לאור אגרתי אליך, כי לא יתכן שאני אשיב תשובה ואצטדק בטרם אשמע מה יאמרו אלי ועלי החכמים שי”ר וקראחמאל, אשר שניהם כתבו לי תוכחת אהבה, אשר תצאנה בכ“ח הבא. אז ביום ה' כסלו עניתיו “אם תאוה נפשך לשתול עוד כרמים אחרים נחמדים למראה בלי שיבאו בתוכם שתילי שד”ל, אז לא תשתול בכרמך הרביעי מכתבי אל המשכיל יה”ש שי' – היתכן לי להתעכב מהשיב תשובה לקצת הטוענים עלי, עד אשר אשמע טענות כל הטוענים שבעולם?" ואחרי כן בשבוע שעבר באני המכתב מאוהב נאמן אשר הזכרתי למעלה, והשיבותיהו מענה רך מלא כבוד להרמב“ם (אך בלי שאשוב אחור מדבר ממה שכתבתי), ומצאה תשובתי זאת חן בעיני, כי אותה ראיתי הגונה לפני המקום והזמן, ושלחתי העתקתה להר הזהב (ביום ט"ו לחדש הזה), וכתבתי לו שיתנה בכרם חמד ואת אגרתי אליך ותשובתך אלי ישלח אליך בחזרה. את כל זה ראיתי עצמי חייב להגיד לך, למען יהיה לי להתנצלות לפניך על אשר הסכמתי גם אני שלא להוציא האגרות ההן לאור עולם, ולמען תדע כי מכתבך אחיך היקר היה לו עשר ידות להסב את לבי מעצתי הקדומה אשר יעצתי להדפיסן על כל פנים. ואתה ידידי היקר אל תירא, כי חסדך ישמור לבי, ועוד ידי נטויה להוציא לאור אי”ה מכתבים אחרים כתובים אליך לתפארת עולם לשמך ולמזכרת עולם אשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך.

ואבא עתה להשיב למכתבך היקר מיום י“ד מרחשון, ואומר כי החלק השני מדרך ארץ אם איננו שוה לכל איש ואיש ולא כל אדם זוכה להבינו, לא מפני זה נופל הוא מהחלק הראשון, כי להתל באנשי דרך ארץ כתבתיו, והם הנקראים Gebildete יודעים הם הענינים הרמוזים בו, ולהם יהיה כמדקרות חרב. וכמו שאין אני מגנה ס' מגלה טמירין שבאו בו מלות רבות בלי ידועות לי, ובהפך אני משבח מאד את המחבר אשר השכיל להתל במתחסדים בדברו לשונם, כן נ”ל שאין לגנות לשוני בהתלי באנשי הדור אוהבי ילדי נכרים. ואי"ה ואשלים גם החלק השלישי, אז אכתוב על השירה הזאת הערות לבאר כל סתום.

מסכים אני עמך כי הנסח הנכון במשנה ריש בבא קמא הוא השור והבור והמבעיר וההבער,¹¹ לשון התוספתא ריש פרק ט' וכלשון הירושלמי מבעה כי יבער איש (ולפי זה צ"ל בירושלמי מבעיר במקום מבעה), אבל חכמי בבל אחרי אשר קבלו פה אל פה הנסח המוטעה, הוצרכו לבקש לו פירוש, ופירשוהו כאשר מצאה ידם, ואין להאשימם על זה. גם צדקת מאד ידידי במה שאמרת בריש בבא מציעא כי זה אומר אני מצאתיה וזה וכו' הוא הכלל, וזה אומר כלה שלי וכו' הם פרטי הכלל ההוא, ופירוש התלמוד רישא במציאה וסופה במקח וממכר, איננו לפי הפשט. ועתה מי יתן ואתה ורעיך תמצאו דרך נכון לפרש דברי המשנה בפסחים פרק א' מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשׂר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר וכו‘, בלי שנצטרך להוציא דברי המשנה מפשטם ולפרש כדברי הש“ס בולד ולד קאמר, אשר הוא פירוש דחוק ורחוק, ואעפ”י כן הוא נראה מוכרח, והרבה נתקשיתי בזה, ולא מצאתי מנוס לצאת מן המבוכה הזאת. ואגב גררא אשמיעך חידוש שחדשתי זה כארבע עשרה שנה, ועדיין לא העליתיו על הנייר. במכות דף ז’ מן העץ המתבקע ר' אומר גולה וחכמים אומרים אינו גולה, תניא אמר להן ר' לחכמים וכי נאמר ונשל הברזל מעצו? הלא לא נאמר אלא מן העץ, ועוד וכו‘. אמר רב חייא בר אשי אמר רב ושניהם מקרא אחד דרשו, ונשל הברזל מן העץ, ר’ סבר יש אם למסורת, ונִשֵּל כתיב, ורבנן סברי יש אם למקרא ונָשַל קרינן. והקשו על זה כי ידענו כי ר' לא כן דעתו אלא בהפך יש לדעתו אם למקרא, ונדחקו להשיב היינו דקאמר ליה ועוד. ואין צורך לדוחק זה, אלא ידוע שפעל נשל בבנין הקל פעמים הוא עומד כמו כי ישל זיתך, ופעמים הוא יוצא כמו ונשל גוים רבים, של נעליך, לפיכך ר' מפרש כי כאן הוא פעל יוצא, וחכמים אומרים שהוא פעל עומד, ומעולם לא עלתה על דעת רבי לומר יש אם למסורת ונִשַל כתיב, אלא לעולם בדעתו הוא עומד שיש אם למקרא ונָשַל קרינן.

ועתה ידידי לך בקש אולי יש אתך או ביד אחד מרעיך ס' צייטשריפט פיר וויססענשאפט דעס יודענטהומס צווייטעס העפט, ועשה חסד עמדי לעיין בו בעמוד 330, ולהעתיק לי כל המלות אשר לקט החכם צונז המיוחסות בפי רש“י ואחרים ללשון כנען, ואז אשמיעך דעתי על האמור בהערה 18 לתולדות רבנו נתן. ועתה אציגה לפניך מה שכתבתי ביום כ”ד אב אל החכם צונז על מלת קליר, וז"ל:

"ואחרי הדברים והאמת האלה לא אחדל עד אם דברתי דברי (וכו' כמו בסוף אגרת CCI משנת תקצ“ח, עד: זה נ”ל דבר שלא יתכן לקבלו).

עד כאן מה שכתבתי אל החכם צונז על אודות הקליר.

ועתה הואיל ונשאר באגרת מקום פנוי אשמיעך דעתי על לשון כנען שהזכיר רש“י ואחרים מן הקדמונים. ידוע כי הקיסר קארל הגדול אחר שכבש מאומה הנקראת שקלאפן (Sclavi, Sclavoni, Slavi), עשה אותם עבדים, והיו נמכרים בכל המדינות לעבדים ולשפחות, עד כי להיות כי רוב העבדים הנמכרים בימים ההם היו מהאומה ההיא נשאר שמם בכל לשונות איירופא להוראת עבד ועבדות, והיהודים שהיו בימים ההם קראו לאותה אומה שהיו כלם עבדים בשם כנענים, ואולי חשבו כי באמת מזרע כנען הם, ולפיכך נענשו בעבדות. ועל זה רמז רש”י באמרו: ויהי כנען עבד למו, אף משגילו בני שם ימכרו להם עבדים מבני כנען, אין ספק שהכוונה על אותם השקלאפען. ואחר שהאמינו היהודים שהם באמת מזרע כנען, הוצרכו לומר שבאו לשם מפני יהושע, ומזה באה לאנשי הדורות שאחריהם הקבלה שהזכיר רד“ק בסוף עובדיה באמרו: ואומרים בקבלה כי בני ארץ אלמנייא היו כנעניים, כי כשפנה הכנעני מפני יהושע הלכו להם לארץ אלמנייא ואשקלוניא שקורין ארץ אשכנז ועוד היום קוראים אותה כנעניים עכ”ל. ומלת אשקלוניא אין ספק שהמכוון בה Sclavonia, ואנשיה הם הנקראים כנעניים, ורד“ק ערבב אנשי אשכנז עם אנשי אשקלוניא, כי כן השקלאפען יושבים אצל ארצות אשכנז בארצות בעהמען פולין וארצות אחרות, וחשב רד”ק כי אלה ואלה עם אחד ושפה אחת. וכן הרמב“ם באגרת תימן ערבב שתי האומות כמו שעשה רד”ק, ואמר כמו שעשה הכנעני בארצות המערב, וכוונתו על האשכנזים. אך מהר“ם בר בר ברוך שהיה באשכנז ידע כי שתי אומות ושתי לשונות הן, וכתב (עיין תולדות רבנו נתן הערה 18): נראה דצרפת וארץ האי (ענגלאנד) ואשכנז וארץ כנען חלוקים לארצות כיון שחלוקים בלשונם עכ”ל. מעתה אם המזכיר לשון כנען הוא איש מדקדק בדבריו ומבדיל בין אומה לאומה, אז הכוונה על לשון סלַאוויש, אילליריש, בעהמיש או פָאלניש, כי כל הלשונות האלה ממשפחה אחת הנה, ובימי קדם לשון אחת היו; ואם המדבר אינו מדקדק ואינו מבחין בין האשקלאפען והאשכנזים, אז לשון כנען נאמר בשתוף על סלאוויש ועל דייטש. והנה מלת מקום שהזכיר רבנו נתן בערך פרגין מלת Mak שענינה בלשון אילליריש כמו Mohn בל“א, ובלשון פולין אומרים Mag, ואולי בימי ר' נתן אמרו מקום, או אינו אלא ט”ס, וצ“ל מק. וכן מלת שניר שהזכיר רש”י היא מלת Snieg או Schnech. וכאשר אראה כל שאר המלות המובאות מלשון כנען, אז אראה אם צדקתי בהשערתי אם לא; לכן ידידי תעשה חסד עמדי ותעתיק לי רשימת המלות ההן והמקומות אשר נזכרו שמה.

שלחתי לידידנו החכם יש“ר ההעתק ששלחת לי ממה שכתבת ביודעט' צייט', ואח”כ בא אלי בדפוס.

והא לך בחזרה מכתב אחיך היקר אחרי אשר העתקתי ממנו בקונטריסי כל הנוגע לי.

ואתה ידידי היקר שלום וכל בית אביך שלום (לרבות אחיך הגדול) וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ט כסלו תקצ"ט.

ידידך שד"ל

Nr. CCXX

לבן יקיר ילד שעשועים, אהוב וחביב נחמד ונעים, רב תבונות ורב מדָעִים, הולך צדקות ומישרים דובר, בתורה ותושיה חֲיָלִים יְגַבֵר הלא הוא תלמידי יקירי, נכאת וצרי. זית אגורי, בין משפתי החכמה כרע רבץ כארי, גזע ישישים, בגן של קדושים, בעל בריתי, איש עצתי, ידידי הבחור המשכיל וחכם ר' יעקב חי בן כבוד ידידי מוהר“ר דוד שמואל נ”י ר“מ ור”מ בק“ק וירונא, בן כמהור”ר יעקב זצקו“ל בעל מסכנות יעקב, בן כמוהר”ר דוד פארדו זצוק"ל בעל שושנים לדוד, ברכה ושלום מעתה ועד עולם.

שמעתי תלונתך ראיתי צעקתך, כי אחרי לכתך מעמי לא כתבתי אליך מגלות ארוכות משמחות לב ומאירות עינים, רק השיבותי לשאלותיך בלשון קצרה. כן דברת ידידי, צדקת בדברך, ומי ראוי לאכול מפריי ולשבוע מטובי יותר ממך וממתי מספר חבריך תלמידי המכירים אותי ואוהבים אותי אהבת נפש? בני אשר טפחתי ורביתי שנים שלש.¹²

 

כ“ז כסלו התקצ”ט 14.12.1838    🔗

Nr. CCXXVI

An Herrn Dr. Leopold Zunz in Berlin

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 192 Vol II Nr. 11.

לכבוד ידידי היקר החכם המפואר כ“ש מהרי”ט צונץ שלום עד העולם.

מכתבך היקר אשר הייתי מצפה לו שלשה חדשים הגיעני ביום כ“ב כסלו באגרת ידידנו החכם יש”ר, ושמחתי בו כמוצא שלל רב, והנני ממהר להשיב תשובה לחקירותיך, ולמלא את בקשותיך. ותחלת כל דבר אגיד לך כי להיות אני וכל בני לוצאטו מזרע אשכנזים (כי שם לוצאטו לפי מה ששמעתי מא“א ז”ל נגזר ממדינת לַאוּזִיץ). מימי לא קראתי מחזור בני רומא, ורק אחרי אשר קבלתי אגרתך מר“ח סיון קניתי המחזור ההוא, ומיד כשמצאתי קרובות לי”ז בתמוז אמרתי לסופר שיעתיקם לך, ולמיעוט הפנאי ולאורך המלאכה הנשארת אז עלי לרשום לפניך כל הנכלל במחזור ההוא, לא עיינתי יפה ולא ראיתי השם הרמוז בראשי החרוזות יודן הכהן בירבי מסתיה, ועתה כסתה כלמה פני, איך לא ראיתיו, והנני משתומם איך קודם שאטרח לבקש גימטריאות לא טרחתי לעיין בראשי החרוזות. ואם הייתי אני איש אץ בדבריו ונחפז במעשה ידיו, לא היה רע עלי המעשה הזה, אך אני בהפך זאת מדתי מעולם להיות מתון מתון, ותקראנה אותי כאלה! אין זה אלא שכך היה כתוב בספרו של אדה"ר: יודן כהנא ייבד דוכרניה, ויום טוב צונץ יְגַלִינֵיה.

דע ידידי היקר כי מעולם לא נחה דעתי ולא נתישב בלבי ענין הגימטריאות שהמציא החכם שי“ר, ואעפ”י כן רציתי לנסות כחי בהן, וגם כי רבות נזדמנו לי, היה לבי מגמגם בהן ואמרתי אליך (ביום כ"ד אב): וגם הוא עצמו (אם יש לנו להאמין בגימטריאות) היה חותם לפעמים אלעזר קליר. ועתה על פי שני עדים, הלא הם הקרובות לי"ז בתמוז ולצום אסתר, אומר אני כי גימטריאות שוא ידברו, ומעולם לא נתכוון הקליר להן.

ידידי אל תאמר: סברתך בשם קליר לא ישרה בעיני, קליר איננו להתיחס על קולוניא וכו'. הזה גמול תגמלני חלף עבודתי, כי תסלף דברי הצדיקים? אני אמרתי: ואם נחפוץ לצלול בתהומות ההשערות, שתים הנה השערותי, ואולי עוד רבות זולת אלה ימצאו אחרים“. והיכן אמרתי כי זאת סברתי? ואמנם מה שהוא באמת סברתי הוא מה שאֹמר: א. קליר איננו שם עיר, כי אין אדם מישראל שיחתום שמו אברהם ברבי ברלין וכיוצא; ואם יונח שהוא שם עיר, צריך שתהיה הרי”ש סימן היחס (על דרך שאומרים בלשון אשכנז בערלינער וכיוצא), ושם העיר יהיה קלי (Cölle, Calais, או מה שתרצה) ולא קליר. ב. הקליר לא היה איטלקי, מפני שהיה חורז ה“א עם חי”ת, וזה בלתי אפשרי לאיש איטלקי; ואם יאמר אדם כי מבטא אנשי איטליאה בימיו היה משונה כל כך ממבטא שלנו, עליו להביא ראיה. ג. הקליר לא למד מן הערביים. ד. אם שם העצם של אבי הפייטן היה קליר כדבריך ידידי (ולא היה כנוי נוסף על שמו לסבה מתייחסת לו ולבנו בשוה) היו הקדמונים אומרים הקלירי, ביו“ד היחס, כמו המיימוני, לא הקליר בלא יו”ד, כמו שלא יתכן לקרוא הרמב“ם ז”ל בשם המיימון. ה. פירוש בעל הערוך למלת קליר, יש לו על מה שיסמוך, ואין לדחותו בקש. הדברים האלה הם סברתי. ועתה אחישה לעבוד עבודתי.

אבשרה בקהל רב תוקף ועזוז אלי זה, אשר פעל ועשה והִרבה בזמן הזה, בקום לבלענו חנם איש צר בוזה, ואץ להכרית זלזלי הנטישות הָסֵר וְהַתְזֶה – באבוד טורף וגוריו נחו חיתו יער, נסו יגון ואנחה ואֶנֶף וסער, ידך הגדולה פרסמו משער לשער, מרחיב בצר ומשיב לנדן תער. נוראות בצדק תעננו כשענית לקדומים, כי שחה לעפר נפשנו תחת יד מְעַגמים, נא למענך הכמר עלינו נחומים, אל מלך יושב על כסא רחמים.

אקום חצות לילה ובנשף אקדם, בצר לי אקרא ה' ואל אלהי אשוע, גם על ברכי אכרע וכפי אפרוש, דמעות אוריד ואחנן בקולי (כלה בלא חרוז) – בטוחים ביושר דרכיך ולא בכושר מעשים, נושא עונות נקרֵאתָ ומעביר חטאים, ידך פשוטה לקבל שובבים, מות המת לא תחפוץ, כי אם בתשובת שבים, נשאתי נפשי אליך וגשתי בעזות פנים, באתי גועה ובוכה ומודה ועוזב פשעים, רְצֵנו וקבלנו מקבל שבים, זכרנו ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים, רָשְמנו וחתמנו בספר החיים חיינו, למען שמך תוציא מצרה נפשנו (דרי זה בנימן בר זרח, ואני לא אדע אם בנימן אחר הוא אם לא).

ביום הלבנת פשעי, בהגיון חין אתקדש, לבַקר בית מושיעי, ולבא במקדש קדש, בחדש השביעי בעשור לחדש. נקרא לאלהים בחזקה (וכו', אות אחת מבנימן בראש כל בית, וזהו הבית האחרון): נוצָר הן לא יצדק, לפני יושב סתר, אך אם בו יֶאֱדַק, לשחרוֹ ברון ועתר, יפשפש מעשיו ויבדק, לוּ ימצא טוב פותר, העמֵד מליץ לפָדְעי, לַהַק תבואות קדש, ומחֵה פשעַי בכָרְעִי, נגדך בהדרת קדש, בחדש השביעי, בעשור לחדש.

ביום כפרת עוני, עת מחילה וסליחה, להוציא לאור דיני, ומשפטי להנחה, יהיה נא דבר אדוני, המלך למנוחה. נגד מעירֵי שַחַר (וכו' כמו בקודמת) – נותן קול עוז בקולו, ישמע קול תחנונים, הַמַביע חֶבלו, יחד אבות ובנים, וַיעצור את אָכלו, להתודות חטא זדונים, בצום עשור מִלֵילוֹ, ועד לילו מתענים, עד יבשרוֹ אל מחוללוֹ, היתה אורה ושמחה, יהיה נא דבר אדוני, המלך למנוחה.

ביום שבתון ענוי יונה, כאיש צג באיתון, בְחַר הגיונה, דחה עקלתון, זְרֵה שגיונה, וחין מהללי, הֵאזין אלִי, והסר מעלִי, ורוב עִקולִי, ה' בקר תשמע קולי. נָדבוּ בחירים, שבעי רגזות, ביום כפורים, לשקוד מזוזות, (וכו' ששה בתים, בראש כל אחת מאותיות בנימין, ותו לא מידי).

בני ציון היקרים, איש באחיו יליצו, להסתופף בחצרות אל, ואת שנתם יקיצו, ובחדרי משכנם, לקרוא לו נועצו, וכמו השחר עלה ויאיצו. נדדה שנת ההֶלך, אוכל לחם מגוֹאֵל (וכו' חמשה בתים, ראשיהם בנימן; ואני לא ראיתי הסליחה אשר הזכרת לרמב"ע)

בעשור יום גִילוֹת, יום מחסה מחרב, יום הובטחו קהלות, מִקֶדֶם בהר חורב, יערבו כל תפלות, ניחוחֵי שַי קָרֵב, לה' עולות, לבֹקר ולערב. נעוֵה לב אם שָגָה (וכו', חמשה בתים, ראשיהם בנימן).

זכור ברית אב המונַי, ואל תשכח אלהים ה‘. אשר בעָקדוֹ שַחְתָ לעיני, בי נשבעתי נאם ה’. זכור נינוֹ הולך בתמוּת, במצות הוֹרוֹ עָמוּת, ונָם אֵעָקֵד ואמות, חרף נפשו למות. זכור יושב באהלי תושיה (וכו', ששה בתים ראשיהם בנימין).

ברוך אלהי עליון, מראש אחרית חוזה, שומע אל אביון, וענוּתו לא תבזה, מכַפֵר כל שגיון, ביום העשור הזה, מחר יעשה ה' את הדבר הזה. נפשי לך עורגת, כאיָל על אפיקים (וכו', חמשה בתים, ראשיהם בנימן).

בטרם שמש יבא, בהיכלו במעונים, אלהים יבשר בטובו, לשועת אבות ובנים, פתחו שערים ויבא, גוי צדיק שומר אמוּנים. נטו צללי ערב, קרבו ויאתיון (וכו‘, ה’ בתים, ראשיהם בנימן).

בטרם שמש בהדרו, וחֻפתו יאמש, לעמך סליחה כָפְרוֹ, תְנָה אל וחטאו הָמֵש, הנצב בבית דבירו, מבקר עד אמש, ביומו תתן שכרו, ולא תבא עליו השמש נִחַר גרונו בקראו (וכו‘, ה’ בתים, ראשיהם בנימן).

בעלות יום הַחֵקר, בלבי כָלֶה ונספה, כי מחסי לשקר, שַתִּי ועל הר נשפה, אכן חסדֵי חוקר, יעירוני לַמִצְפֶה, תשמע קולי בקר, אערוך לך ואצפה. נלאיתי נשוא סֵבֶל, יצרי וכֹבֶד עֻלוֹ (וכו', ששה בתים בנימין).

במקדש אל והיכליו, היונה שיר תֵרֶב, ובאת לספר מהלליו, ותפארתו שיר עָרֵב, ותבא עוד אליו, היונה לעת ערב, נאור בטללי סליחה, תְרַוֶה צמאון בניך (וכו‘, ה’ בתים. ראשיהם בנימן).

תפלה לעני כי יעטוף, כוללת ששה בתים, הבית השני מתחיל: בת ציון וכל חילה; השלישי: נדיבי עם נאספו; הרביעי: יום כפורים הוא זה; החמישי: מטרם עלות שמש; הששי: נכבדות ניב יְדֻבַר. –

על האותות והסימנין הנגזרין על הצבור.

אותותינו לא ראינו ואין יודע לעתות, בגד בוגדים בגדו אש קנאתם לחתות, גם כל מחשבתם לְהַשְנָיָה זמנין ודתות, שמו אותותם אותות.

דתיהם שונות ומשתנות ומפַחדם אנו חַתִּים, הִוָסדם יחד עלי יערימו סוד וחורתים, ואיה קנאתך וגבורתך הֵעירותָ רבות עִתִּים, ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים.

זכור זאת אויב בכל מוצָא ומבוא, חֵרף בגאוה ובוז עַם קדשך להלעיבו, טוען איה אלהי המשפט יריב ריבו, שיתי אותותי אלה בקרבו.

יום יום יכתבו עמל ועלי יתמרמרו, כבודי מעלי הפשיטו וְאֶדֶר שלמותי המירו, לבשתי חרדות מפחדם ואירא כי יאמרו, הלא שאלתם עוברי דרך, ואותותם לא תנכרו.

מתי תעשה ברודפי משפט אַיָלות מחולֵל, נקם תלבש וקנאה תעטה נזרם לחַלֵל, סַכֵל עצתם ומחשבותם וכעלילותם למו עולֵל, מֵפֵר אותות בדים וקוסמים יהולל.

עורר ישעך לעמך להצילו מיד מְשַנְאוֹ, פן יאמר אויבי יכלתיו מתפאר בהתנשאו, צורוֹ איה הַשׁם בקרבו שֵם מוראו, אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו.

קצים וזמנים עברו ונפשי כלתה לישועתך, ריבי למתי תריב ותפר כעס עברתך, שאון זרים תכניע כמאז נוראות בעשותך, וייראו יושבי קצוות מאותותיך.

תלביש בושת וכלמה כל בעלי מְדָנַי, בגדי ישע ומעיל צדקה להעטות אמוני, נוגשי יבושו בעשותך עמי לנגד מוני, אות כי אעלה בית ה'.

יעטו חרפה וכלמה המגדילים עלי לְחָרְפֵנִי, מדהבת נוגש כי תשבית ותשוב לרחמני, נאדרי חשוף זרוע קדשך כאשר הוחלתני, עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני.

והנה כ“י זה (הנכתב בשנת רמ"א) הוא קודם בזמן לשנת רנ”ו שהתחילו היהודים לשאת הסימן בויניציאה. והיה אפשר לומר שחֻברה התפלה הזאת על גזרות האפיפיור Eugenius IV. שהיה בימי כתיבת המחזור הזה! והוא הקהיל הקָאנציליוס של באזעל ואז נגזר על היהודים להיות נבדלים במלבושיהם (עיין יאסט חלק ז' עמוד 283), וא“כ היה ר' בנימן הפייטן בזמן כתיבת המחזור הזה. וזה אמנם רחוק בעיני, כי נראה שלא היה הסופר נשמט מחלוק כבוד למחבר שהיה בימיו – והיה אומר: תפלה חדשה חברה ר' בנימן יצ”ו או ז“ל. ואם יאומן שהיה ר' בנימן זה בימי Eugenius, מכל מקום צריך להאמין שאין זה אותו בנימן בעל שאר הפיוטים החתומים בשמו במחזור בני רומא, כי הנה בכ”י ר' אברהם פריצול אשר בידי, הכתוב בשנת רל“ח, נמצאים מהם, ולא נזכר בהם כלל לא שהם חדשים, ולא שהמחבר הוא ר' בנימן יצ”ו או ז“ל; כי בודאי לא היה הפריצול נשמט מזה, אחר מה שראיתי שכתב במקום אחד מכ”י זה; רשות לברכו למיסיר ליאון מאנקונא הנקרא בישראל מהר“ר יהודה יצ”ו. ועתה מקרוב קבלתי במתנה מאת ידידי ושארי מוהר“ר רמש”ג מחזור לימים נוראים כמנהג בני רומא כ“י על קלף, וכתיבתו קדמונית מאד, אין ספק שהוא des 14^ten Jahrhundert לכל הפחות, ואולי des 13^ten; וגם בו מצאתי סליחות ר' בנימן ופיוטיו הנמצאים בשאר מחזורים בני רומא. ודע כי במחזור לימים נוראים הנ”ל על פיוט אֶשָעֵן במעש אזרח מצאתי כתוב: מוסף ליום כפור לר' יוחנן הכהן; ועל הקרובות למנחת יום הכפורים (אודך בקול ערב) כתוב: קורבץ (sic) לה“ר אלעזר קליר; ועל הסליחה במנחת יוה”כ בת עמי לא תחשה כתוב: אחרת לה“ר בנימן זלה”ה מן הענוים איש רומה, ועל שאחריה (במקדש אל והיכליו) כתוב: אחרת גם לו; ושמחתי כמוצא שלל רב על המציאה הזאת, ונראה כי הוא הוא ר' בנימן בר אברהם העניו בעל אבות עולם אמת אולם, על שרפת המשנה והתלמוד, ואולי הוא עצמו שסדר ס' יראים, והיה בתחלת האלף הששי, והוא סתם בנימן הנרשם במחזור בני רומא, וכן דעת דע ראססי (Codex 61), ואולם ר' בנימן בר זרח בעל אקום חצות לילה, אחֵר הוא, והוא ידוע במחזור אשכנזי.

ואחרי כל זאת מצאתי במחזור כ“י לימים נוראים הנ”ל, על תפלה לעני כי יעטוף (בנעילה) כתוב: סליחות לתפילת נעילה לה“ר בנימן זלה”ה גלימאנצי. והנה הדף ההוא הוא מטושטש הרבה, והדף שאחריו הוא האחרון, והוא קרוע ומטושטש עוד יותר, ומלת גלימאנצי קריאתה קשה, והראיתיה לאחרים וכלם קראו גלימאנצי, ואין פותר אותה, והנני נבוך הרבה בזה, ולא אדע אם בנימן אחֵר הוא, או אחד הוא. אחרי כן מצאתי וקניתי כ“י אחר על קלף, כולל ר”ה יוה“כ וסכות, דומה אל הקודם, ויפה יותר ממנו, וקדמון גם הוא, אך נראה מאוחר מעט מן הראשון, וזה מה שמצאתי בו רשום על קצת הפיוטים. על אשען במעש אזרח כתוב: מוסף לצום כפור לר' יוחנן הכהן זצ”ל; על אודך בקול ערב: מנחה לר' אלעזר בר' קליר; על בת עמי לא תחשה: אחרת לר' בנימן זצ“ל; ועל תפלה לעני כי יעטוף: סליחות לנעילה לר' בנימן זצ”ל. והואיל ולא חש הסופר להודיע שם המשפחה, ולהבדיל בין זה לזה, נראה כי ר' בנימן אחד הוא ולא שנים.

אחרי כן מצאתי ברשימת כ“י של דע ראססי כי קרוב לרשימות האלה נרשם גם בשני מחזורים כ”י שלו Cod 61. 62..

ואמנם מי הוא זה ר' יוחנן הכהן, צריך חפוש.

ואשובה לעבודת ההעתקה.

אﬞמֿרֿי הֿאﬞזֿינֿה אֿל וﬞנֿיביֿ, שְעֵה שיחי בשפכי את לבבי, בחסדך הַעֲבֵר פשעִי ורשעי, ואל תחקור עלומותי וחובי, גמול עלי ברחמיך ואחיה, חבוש שברי ורפֵא את כאבי – שְמָךְ עֻזי ומָעזי וחילי, בך אעֹז עלֵי צרי ואויבי. תחי נפשי להללך ואנא, אמרי האזינה אל וניבי (א"ב, והוא כֻלוֹ אימיטַאציון של אלהי אל תדינני כמעלי).

כנסת ישראל זועקת בקולה, צרה כמבכירה וקול כחולה, ובעניה זכרה יופי מכלולה, כי שדי המר לה. אני מכֹּל בחורה הייתי, ומכל עלמות עליתי ונתעליתי, ומידידותי שטמאתי מאוסה נקראתי, נפוגותי נדכיתי נעויתי שחותי. לצבי אפריונו רִפְדַנִי אִשְשַני וכו‘. יָפְיָפָה היתה בקוּזְמִידֵי מחמדיה, וכו’. הֻכתרה במלכות ובכהֻנה גדולה, וכו‘. חרפוה מחרפיה גלמודה וסורה, וכו’. זאת כשמעה נטרפו עשתונותיה, וכו‘. קויתיך אלהי עוז אהבָתִי, וכו’.

תַאֲלַת יום ענוי ואֵרָעוֹן צער ומבוכה, שמור נשמרה ועד היום נמשכה. רצח מבוסת שְפָטַי מכה, קפצה וביום זה אותנו הדריכה – כוננתי אחרי זאת ועת צרתי ארכה, בטחתי כי הבֵאת ותעבירֶהָ ושככה, אשמתנו סלח נא ותעל למכתנו ארוכה, כעל מהפכה הענוגה והרכה (תשר"ק, ותו לא מידי).

סליחות הנקראות חטאנו לא היו ולא נבראו, וחטאנו אינו אלא סימן למלות חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו. והמלות האלה אינן נמצאות במנהג בני רומי אלא בסליחת אז ביום כפור סליחה הורית, בה אחר הבית הראשון אומרים חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו, ואחר הבית השני אומרים סלח לגוי קדוש ביום קדוש מרום וקדוש וכן על זה הדרך עד סוף כמו במנהג אשכנז.

ידידי היקר, צדקת בדבריך, כי מה שרשמתי בתחלה אליאו נטי אינו אלא ליאונטי או ליאונתי (וכמהו מצאתי בקורא הדורות דף י“ח ע”ב ר' ליאונתין הכהן), והא לך מה שהתעני. הפיוט שיר אשר נואמו אדון עולם לישרי אֻמו אשר לשלמה (הנמצא בדפוס רמ“ו ובכ”י רמ"א ולא בדפוסים אחרים) מתחיל בא“ב אחר תבה אחת של שיר השירים, בית אחד לכל אות. והנה ראיתי באות הת”ו שני בתים, ואח“כ אותיות ליאו, כזה: סמכוני תורות קוני, במצותיו רפדוני, ואל תחלישוני, כי חולת אהבה אני; שמאלו תפלין אזרני, ובשנו סממני, טלית עטפני, וימינו תחבקני; השבעתי לבל לִקְפַץ וכו' וכו', ואמרתי בלבי: מה מקום לשני בתים לאות הת”ו? אין זה אלא כי במלת אזרני שאחר מלת תפלין רמז המשורר האל“ף מאליהו, וכיוצא בזה מצאתי למטה האל”ף מאברהם רמוזה אחר שתי תבות: אקומה היכן אִבדתיו, לולי נחפוץ להגיה ולכתוב איכן באל"ף.

ועתה הנני רואה כי ללא דבר נכפלה אות הת“ו, ושם המשורר ליאונטי, כמו שמוכיחים הסלוק והאופן לשבועות הנמצאים בכ”י רמ"א.

ואמנם משה בירבי בנבמנטע או בנבם נטע, כך הוא נרשם בראשי חרוזות בלא שום פקפוק; והא לך השיר כאשר הוא: מתני אחזו חלחלה ולבי חלה בזכרי אשמי ואין במה לכפרן. מזבח נהרס דמים מלמרס חלבי אשי על גביו לסדרן. שבתו מנחות ועולות מנחחות שגגות וזדונות לצרף ולהעבירן, שרד מלֻבשים מקריבי אשים אחד עשר פנימה לתמרן, הכלים המשֻבחים כתמים מצחצחים אחד אחד לעבודתו הֻתכן הגבירן. המעֻטר בקול מצרף מעש קול מגֻבע בלבשו שמנה בהדורן. בדם טבולה זֻמנה למחילה לממעיטי דמות יוצרן יגוּל ערוה חפות בד הנאוה מִמוֹתֶן ועד ירך לחברן. ראש מֻצנף גבוה מוענף להגסה מרצה בן דוסא הורן. בְמוֹתֶן אָזוּר עגוּל כְחֵזוּר הרהורי הלב מִתְּוָנָיו לטהרן. יופי אוּרים ותֻמים דבריהם מאירים ומשלימים הִטוי דין לכפר בזִהוּרן. בְוָלֶד נפסלים מרצֶה מחילים ומטהר עזוּת טוהרן. נאה כעגיל חָבֵר הרגיל זָקֵן ופִרְקו נאה בדורן. בנינים אלו נמחו ותמידין נדחו ומחדילי רוגז בִכלוּל הבעירן. מורי הורוני לקרות במעני סדרי קרבנותי בחבורן. נדבת הבטחה לאיתן הובטחה זְכור לבניו ומצחנה לטהרן טוב וסלח קטורת ממֻלח הַעֲרֵב אִמְרֵי גאלה וכניחה צוברן. עדי עד נצח עַמך אַמֵץ למען שמך אתה השענת עמק שושן וסברן. כן הוא השיר הזה בדפוסים ראשונים ואחרונים, ובשני כ“י. אמנם בכ”י רמ“א סדר הבתים משונה מאד, וכך הוא: מתני, מזבח, שבתו, שרד, הכלים, בדם, ראש, יופי, נאה, מורי, טוב, המעותד (בדפוס רמ"ו המעותר, ובאחרונים המעוטר), יגול, במותן, בולר, בנינים, נדבת, עדי עד. וסדר זה משובש בלא ספק, כי מורי הורוני אין ספק שמקומו למטה ולא למעלה. ומלבד זה רואה אנכי כי הפיוט הזה כולל שני חלקים, האחד הוא לספר מה שהיה בזמן שבהמ”ד קיים, והשני הוא להגיד כי עכשו שאין לנו כל זה תפלותינו מכפרות במקום הקרבנות, ושליח צבור זקן ורגיל ופרקו נאה מכפר כמו הכהן, לפיכך נ“ל בלא ספק כי מאמר בנינים אלו נמחו שהוא סיום החלק הראשון מקומו למעלה ממאמר נאה כעגיל חבר הרגיל שהוא תחלת החלק השני (ובעל קמחא דאבישונא שלא הבין זה נדחק לפרש חבר הרגיל זקן ופרקו נאה, כל זה על הכהן הגדול, והוא שבוש מבואר); מעתה נ”ל כי המשורר כפל אות הבי“ת בשני בתים (בולד נפסלים, בנינים אלו נמחו) כמו שעשה ר' ליאונתי באות הת”ו; ואמנם לא היה זה ללא דבר, אלא מפני שהיה צריך לאות ו“ו, ולא רצה להתחיל שום בית בו”ו, לפיכך רמז הבי“ת והו”ו במלת בולד ושם אבי המשורר היה. בונם, ושם משפחתו נטע, כך נ"ל ואתה תשפוט.

ואם הדבר כן הוא כמו שאני משער, הנה מה שאמרת אתה ידידי כי אולי הוא ר' משה בר בנימן, גם הוא עולה יפה, כי ידוע כי בונם הוא קצור מבנימן.

ואחרי כל אלה אגיד לך כי שתי הקינות אבות עולם ישני מכפלה, אריוך דמעתי יומם ולילה, שאמרתי אליך כי נרשם בהן שם משה, עתה מצאתי כי מלבד זה רשום בהן משה בר אברהם; ולהיות תכונת בתי הקינות האלה חדשה בעיני. לא אמנענה ממך. כל בית הוא בעל ד' טורים, הרביעי הוא תמיד פסוק אחד, והטור הראשון והשלישי מתחילים באותיות הא“ב, ואחר תשלום הא”ב תבאנה אותיות משה; והטור השני מתחיל באחת מאותיות משה בר אברהם חזק. לדוגמא: אבות עולם ישני מכפל מה לכם, מחשים עד עת קץ על עולליכם, בינו לשאת בעדם רנה ותפלה בהלוליכם, המזכירים את ה' אל דמי לכם – אריוך דמעתי יומם ולילה ולא אחשה, מפני עקת רשע ומפני חמת הנושה, בזמת אולתו יעץ להכחיד נעם מדרשֵי, איה הברית אשר צוה ה' את משה.

בסדר העבודה של מנהג בני רומא לא נמצאו מלות פרך ופענח. ואגב גררא אעתיק לך שתי בתים מהעבודה ההיא: נוגני דוכן גם הם ישמיעו, נעימת צרדה בפה ולא בכנור; נודדים עדי נשף מעיר ישמיעו נוהמים באזניו קול ולא יישן. וקשה לי מהיכן למד מדברי המשנה מכין לפניו באצבע צרדה לומר ישמיעו נעימת צרדה בפה? ומי שיאמין בגימטריאות ויאמין כי העבודה ההיא היא לקליר, ראוי לו שישתדל לפרש הבית הזה בלי שיסתור דעת הקליר שצרדה היא האצבע האמצעית (תוספות מנחות ל"ה).

רשימת כל פיוטי ר' משה אבן עזרא אשר בידי כ“י (מלבד הנדפסים) והם 84, שלחתיה אל המשכיל ר' יהודה דוקעס בהאמבורג: אם תרצה שאל ממנו העתקתה. ודע כי המשורר הזה חבר כמו ששים סליחות, לא ראיתי לשום פייטן אחר כמספר הזה, לפיכך נ”ל שיתכן להאמין כי לכך מצאנוהו מתואר הסלח, כלומר בעל הסליחות, על דרך שאומרים הפייט לבעל הפיוטים. ואמנם שתהיה המלה לשון ערבי לא יתכן, כי אז היה ראוי שיאמרו אל סלח, מלבד כי פעל סלח בלשון ערבי ענינו הוציא רֶעִי (excrevit merdam). –

ידידי היקר, אם הייתי יודע תכונת המלאכה אשר אתה עוסק בה, אולי הייתי מועיל לך יותר; ואם הייתי בטוח כי מה שאשלח אליך משירי הקדמונים תדפיסם בספרך ככתבם וכלשונם, לא הייתי מונע ממך דבר מכל אשר לי; כי מה כל ישעי וכל חפצי כי אם להראות את עושר כבוד לשוננו, ולהרבות בכבודה ובכבוד כותביה, ולהחיות אהבתה בלב בני עמנו; ובכרם חמד רביעי תמצא לקוטים ורשימות הרבה אשר כתבתי על המשוררים הקדמונים.

דע כי מלבד הדפוסים שהזכרתי לך ממחזור בני רומא, עוד שלשה ראיתי, ושלשתם מויניציאה, ואלה זמניהם תי“ו, תק”י, תקל"ב, כלם בכרך קטן ובלא פירוש.

ידידנו יוא"ל טרוד הרבה בעסקיו, ומכל מקום לא ישיב את פניך ריקם.

ידידי היקר! מאד נכספה נפשי לראות מה שכתבת על רש“י, ולפי הנראה דבריך מפוזרים כה וכה בצייטשריפט פיר וויסס' ד' יודענט', הבלתי מצויה בגלילות האלה, ואם אפשר לך לקבץ הדפים הכוללים דבריך על רש”י ולשלחם אלי, תעשה עמדי חסד ואמת.

עוד שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך. הנה ספרי Prolegomeni לא באו ממנו בארצות אשכנז רק כעשרים העתקות אשר שלחתי מתנה אל החכמים הנודעים לי, ואולי אם היה הספר נמצא אצל אחד ממוכרי הספרים באשכנז, היו קצת מן החכמים או מן התלמידים קונים אותו, והיה טיב הספר מתפרסם בעולם; ואני לא אדע למי אשלח. בי אדוני וידידי, בקש לי בעירך מוכר ספרים ישר ונאמן, שאוכל לשלוח לו חמשים או מאה עקסעמפלארע, על פי התנאים אשר ישים עלי, ובתנאי מפורש מצדי שלא שלחתי ולא אשלח מהם לשום מוכר ספרים אחר באשכנז. ואתה ידידי היקר וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ז כסלו התקצ"ט ידידך מכבדך ועבדך

אוהב דבק מאח ללה"ק

בגימט' שד"ל

 

י“א טבת התקצ”ט 28.12.1838    🔗

Nr. CCXXVII

An Herrn Os. H. Schorr in Brody

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 194 Vol. II Nr. 12

לכבוד ידידי היקר המשכיל יה"ש שלום

היום השלמתי החלק השלישי מדרך ארץ, והנה הוא לפניך.

בתחלת החלק השני, במקום יבלה ימיו? תמחול להגיה ירקב, יבלה?

עתה מקרוב מצאתי במסעות ר' בנימן (בדף האחרון) עדות ברורה לדברי כי שם ארץ כנען הוא כנוי לארץ שקלבוניא, ושמחתי.

ואתה שלום. בחפזון רב. פאדובה י“א טבת התקצ”ט.

ידידך שד"ל

 

ט“ו טבת התקצ”ט 1.1.1839    🔗

Nr. CCXXVIII

An Herrn Dukes Vater in Wien

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 195 Vol. II Nr. 13

לכבוד ידידי היקר כ“ש הר”ר צבי הירש דוקעס ברכה ושלום

זה ימים הגיעני מכתב מבנך היקר שי‘, ולרוב טרדותי לא השיבותיו דבר, יען וביען לא אוכל כעת להעתיק לו שירים משירים שונים כאשר עשיתי עד היום ואי"ה אחר שיצא ממכבש הדפוס ס’ התרשיש עם שאר שירי רמב“ע ששלחתי לו, אוסיף שנית ידי לשרתו באשר תשיג ידי. ואתה ידידי היקר תברכהו בשמי ותודיעהו זאת. דע ידידי כי היום שלחתי ס' יריעות שלמה אל הרופא דא לא וולטא. וכבר קודם לכן כתב לי אם אני מורשה לקבל מידו כסף מחירו, ואתה תודיעני מה אעשה. ועתה שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך, אל נא תשיב את פני ריקם, לך נא ידידי בבית דפוס האדון שמיד אָשר בעירך, ודרוש וחקור ובדוק אם באמת מדפיסים או מוכנים להדפיס ס' בני הנעורים (שירי אפרים לוצאטו) וס' הגיון בכנור (שירי ידידנו יוסף אלמנצי), ואם הם תחת הדפוס, השתדל להשיג בלאטט אחד מהם ושלחהו אלי. ואם בדקת ולא מצאת בדפוס שמיד, תמחול לבקש בשאר דפוסי לה”ק הנמצאים בעירך. בבקשה ממך אל תרפה ידך מעשות את שאלתי בכל מאמצי כחך, וכל מה שתוכל למהר תמהר.

תמחול ידידי היקר על הטרח אשר אני מטריחך, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ט”ו טבת התקצ"ט.

ידידך המצפה לתשובתך בקרוב,

שד"ל

 

י“ז טבת התקצ”ט 3.1.1839    🔗

Nr. CCXXIX

An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. d`ordre de l`Index rais. 196. Vol. II Nr. 14

לכבוד ידידי היקר המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב גאלדענבערג שלום.

שני מכתביך ומכתב ידידי מוהר“ר שי”ר קבלתי, ושמחתי בהם, ובפרט בראותי כי מה שכתבתי על הרמב“ם הם דברים אמתיים למעלה מכל ספק, עד שגם המתפלספים וגם המתחסדים מסכימים בהם ואומרים שכבר ידעו אותם ושלא מצאו בהם שום חדוש. כי הנה אתה ידידי במכתבך השני כתבת, וז”ל: והמשכילים והחכמים אשר ידעו כל זאת כמוך כמוהם לא מצאו בדבריך חדשות מאומה. והחכם שי“ר במכתבו כתב, וז”ל: הם (המתחסדים) יתפארו עתה בראש הומיות כי גם המשכילים יודו עתה את אשר ידעו הם מאז ומקדם, עכ"ל.

אם כן למה זה אלו ואלו מתקוממים עלי? ודאי לא למען האמת, אלא אולי למען השלום, לבלתי ילמדו התלמידים להקל בכבוד הרמב“ם, ותתמעט שקידתם על דלתות ידו החזקה; ואני למען השלום כתבתי המכתב אשר שלחתי אליך באחרונה, בו הגדתי יקר תפארת גדולת הרמב”ם ותועלת למוד ספרו, ועכ"ז הוספתי ראיות על אמתת דברי במה שטענתי עליו; ומה שטענת אתה על מכתבי, לאמר כי שפתותי יטיפו נפת, אך אין זו תשובה נצחת וכו', “חוץ מכבודך הם דברים בטלים” (זה לשון החסיד רש“ט ז”ל (בס' האמונות דף ו' ע"ב) המדברת עתה שנית מתוך גרונו של החכם שד"ל, כאשר כתב אליך החכם פלוני אלמוני מארץ רחוקה).

רק ענין אחד מצאתי במכתבך ובמכתב החכם שי“ר, שלא נתחוור לי, והוא כי הנה אתה אומר אלי כי אני נתתי חרב ביד מנגדי המשכילים, להרוג אותם, ולכנותם בשם מינים וכו', וזה באמרם שהמה= לוחמים בעד יקרת תפארת ישראל הרמב”ם ז“ל; ומוהר”ר שי“ר אומר בהפך כי המתחסדים שמחו וישמחו על מלחמתי נגד הרמב”ם והראב“ע כמוצא שלל רב, עכ”ל. והנה זה מקום הצריך עיון גדול, והנראה לעניות דעתי מכל זה הוא שאין אני בקי באנשי ארצך, ואין תהלוכותיהם מובנות לי כלל, ולפיכך לבי אומר לי כי ראוי לי להפרד בשלום מכל אנשי פולין (זולתי מתי מספר יחידי סגולה), כי רואה אנכי שאין לי עמהם רק להג הרבה ויגיעת בשר ואבוד זמן, בלי שום תועלת לא לי ולא להם ולא לאחרים, כי אני אינני מבין אותם, והם אינם מבינים אותי; ואני מרגיש בעצמי כי לא לכך נוצרתי לבלות ימי חיי בויכוחים אשר לא לעזר ולא להועיל.

עוד זאת ידוע תדע כי רבים מיודעי ואוהבי דברי מפצירים בי שאדפיס מכתבי לבדם ולא מעורבים עם דברי אחרים, כי יכבד עליהם לקנות כל חלקי בה“ע וכ”ח, מלבד כי עקר מעשי ידי, שהם פירושי התורה והנביאים, ומה שחדשתי בחכמת לה“ק, לא יתכן שיהיה לו מקום בכ”ח; ומלבד כל זה רוב מה שהדפסתי בבה“ע צריך אני לחזור ולהדפיסו בתקונים וחלופים ותוספת ומגרעת. על כן על כל הדברים האלה גמרתי בלבי להשתדל להוציא לאור מדי שנה בשנה משנת שש מאות והלאה (אם יגזור ה' עלי חיים ושלום) כרך אחד ממעשי ידי, וכל כרך יפרד והיה לארבעה ראשים: א' פירושים, ב' חכמת הלשון, ג' שירים, ד' חקירות בקדמוניות ישראל וענינים נעתקים מספרים קדמונים כ”י. וגמרתי בלבי שלא להוציא מעשי ידי מתחת ידי אם לא יֻתן לי תחתם חמשים עקסעמפלארע מכל כרך וכרך. ועם זה אמנם לא אחדל מלשלוח כפעם בפעם גם קצת מכתבים לכרמך הנחמד

ועתה בטרם אגיד כוונתי לאחד מן המדפיסים, אמרתי אגלה את אזנך אתה ידידי, למען אם תרצה תהיה סרסור בדבר הזה אצל החכם רמ"ל או אצל מחוקק אחר, ואם יֵצא לך ריוח מה בזה, ישמח לבי גם אני.

תברך בשמי את ידידי מוהר“ר שי”ר (כי אני לא אכתוב אליו עד אשר אראה מכתבו הארוך) ותאמר לו כי עוד הפעם אני מתחנן לו שישלח לי מה שהעתקתי לו ממחזור ויטרי ומס' חיי יהודה, בין שיעתיק הוא מאגרותי, בין שישלח לי אגרותי ואני אמסור אותן אליך בבואך הנה או אשלח אותן אליו ע“י הפאסט על הוצאותי. והנה הוא כבר הבטיחני להעתיק אותן לי, וכבר שלח לי 190 סימנים הראשונים ממחזור ויטרי. והנני מקוה כי במכתבו הארוך בדברו על ספרי פראלעגאמעני יערוך טענותיו אשר מצא להוכיח בהן כי הנקוד נעשה בא”י;

ואם אולי לא יביא אותן שם, הנני מבקש מלפניו שישלח אותן לי ביחוד; ואני אם יקרה לי לכתוב דבר עליהן, לא אעשהו בלא רשותו. גם תודיעהו כי הלחש מתקטלין בחיק קבל מצא אותו לי זה שנה אחד מן דחברים אשר בעיר הזאת, וזה ימים רבים כתבתי לדוקעס שיודיע זה למדפיסי ס' השרשים לרד"ק.

וידוע תדע כי השלמתי מחברת דרך ארץ בשלשה חלקים, והיא בין הכל 730 טורים, ואולי בהמשך הזמן אוסיף עוד חלק רביעי.

ואתה ידידי ברוך אתה בצאתך מארצך וברוך אתה בבואך אל כל המקומות אשר תבא בהם. אם היית שואל עצתי הייתי אומר לך שלא תבא לאיטליאה, כי בלא ספק ההוצאות תהיינה מרובות על הריוח, כי הקונים ספרי לה“ק אינם אלא אחד בעיר, ואם תחשוב לקנות ספרים כ”י, לא תמצא, כי כבר קדמוך אחרים, ומה שנשאר הוא ביד משכילים אשר לא ימכרום.

אם תכתוב אלי במקומות חנייתך מה שתראה בבני עמנו הראוי להוודע נחת רוח תעשה לי; ועל כל פנים בהיותך בעיר פראג תכתוב אלי ותודיעני האדרעססע שלך. ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, והגביר החכם פערל שלום, והחכמים שי“ר וקראחמאל שלום, ומכתביהם נגדי שלום, וכל המשכילים שלום, וכל החסידים שלום, כנפשכם וכנפש החותם פה פאדובה י”ז טבת

ידידכם שד“ל יחיה ויגדל אמן לפ”ק.

חבל על דאבדין! חכם שמת אין לנו כיוצא בו! פרץ גדול פרץ ה' בקאללעגיוס רביניקוס, ובבני ישראל אשר באיטליאה ואשר בכל הארץ, אוי כי קרא ה' אליו את נפש הבחור המחוכם יעקב חי פארדו (בן הרב שבוירונא אשר הוא נכד בעל שושנים לדוד) והוא בן עשרים שנה, וכבר השלים למודי הקאללעגיוס, ובעוד שלשה חדשים היה מוכתר בכתר הרבנות. אם אמרתי אספרה תהלותיו, עומק שכלו, רחב מדעו, שקידתו על הלמודים (אשר היתה הגדולה שבסבות מיתתו), ויושר לבבו, וטהרת דרכיו, וחפצו להיטיב, אפרוץ גבולות האגרת הזאת.

ואקוה כי בהיותך בעיר פראג אוכל לשלוח אליך פנינים יקרים מעשה ידיו, למען תטעם כרמך למזכרת עולם, ובזה תעשה חסד עם המת ועמדי ועם כל ישראל. ואתה ידידי שלום.

שד"ל

 

ה' שבט התקצ"ט 20.1.1839    🔗

Nr. CCXXX

An Herrn Dr. Leopold Zunz in Berlin

Nr. d`ordre de l`Index raisonné 197. Vol II Nr. 15.

לכבוד ידידי החכם המופלא הר"ר יום טוב צונץ ברכה ושלום,

כבר כתבתי אליך ידידי היקר ביום כ“ז כסלו ושלחתי האגרת לידידינו החכם יש”ר, והנני ממהר וכותב אליך שנית, מפני חדשות אשר הקרה ה' לפני, ובבטחוני שתהיינה החדשות האלה לשמחת נפש לך ולעזר ולהועיל, ולכבוד ויקר למלאכתך, לא רציתי למנוע טוב מבעליו.

דע ידידי כי ברכני ה' וקניתי קובץ כ“י על קלף ישן נושן כולל מחזור לר”ה יוה“כ וסכות (והכתיבה כתיבה צרפתית, ככתיבת מחזור ויטרי, ואין ספק שהיא כתיבה קדמונית, מתחלת האלף הששי), והמנהג נ”ל שהוא מנהג צרפת, כאשר יתברר מהמשך דברי, ועל כל פנים איננו לא מנהג אשכנז ביהם ופולין, ולא מנהג ספרדי, ולא מנהג איטלקי, ולא מנהג ארצות המערב; והנני תמה איך לא בא עדיין ליד אחד מכם חכמי אשכנז שום העתק ממחזור זה הצרפתי, ולא נודע לכם ענינו עד היום.

הקובץ הזה אשר קניתי הוא יותר משלש מאות דפים קטנים (in 8^vo) בכתיבה גסה, י“ד או י”ו שיטות בכל דף.

הקובץ הזה כולל שני מחזורים לר“ה ויוה”כ, כתובים זה אחר זה והשני כולל ג"כ תפלות חג הסכות.

הקובץ הזה חסר דף אחד בתחלתו והדף שכנגדו בסוף הבאגען, ושלשה או ארבעה דפים באמצע, וקצת דפים בסופו, ומלבד זה שני באגען האחרונים פגומים מלמטה ומן הצד.

פיוטי הקובץ הזה מתחלה ועד סוף רובם מנויים בגליון (א' ב' ג' וכו' עד צ"ז במחזור הראשון, ומשם עד אחר מאתים בחלק השני), ובין ר“ה ליוה”כ. מן המחזור הראשון יש לוח כל הפיוטים הנמצאים בכל הקובץ במספרם. ואחר סיום הלוח הזה יש כאן לוח אחר וכתוב עליו: זה סדר של ברגונא (אולי בורגוניא ובל"א בורגונד). והלוח הזה הולך ומזכיר קצת מן הפיוטים אשר בחלק הראשון מן הקובץ, וקצת מאותם שבחלק השני ממנו, הכל כפי מה שהיו נוהגים באותה מדינה; ואצל כל פיוט ופיוט נרשם המספר הנרשם אצל הפייט ההוא במקום אשר הוא שם באחד משני המחזורים; ונרשמו בלוח הזה ג“כ קצת ענינים אשר אינם באחד משני המחזורים האלה, ולפיכך לא נרשם בצדם שום מספר. ואמנם הלוח הזה של ברגונא איננו שלם, ואיננו מגיע אלא עד אמצע סליחות יוצר יוה”כ. וזו היא תחלת הסדר הזה של ברגונא: ליוצר (של ר"ה) א' מלך אזור גבורה, ק' מלך קמתי לסלדך, ב' כבודו איהל, ק“א מסוד מצוקי שיתים, ג' את חיל יום פקודה, ג' אנא אתה הוא (הפיוט הזה הוא מאותם שאין להם מספר בגליון, ולהיותו בין השלישי והרביעי ציינוהו כאן במספר ג'), אֵם אשר בצדק, וכו' וכו'. וזה סדר ליל יוה”כ: לך ה' הגדולה, אמנם אשמנו, אני ברוב חסדך, אשפוך שיחי, תחרות רוגז, תומת צורים, אמונים בני מאמינים, ירצה עם אביון, אותך אדרוש ומאהבתך ה' (כל אלה בלא רשימת מספר, כי תפלת ערבית ליל כפור איננה בקובץ הזה). ואח“כ: ליוצר: מ”ה אז ביום כפור, מ“ו קדוש אדיר, מ”ז רשות אימיך נשאתי, וכו' וכו‘. ואח“כ: סליחות: אודה עלי פִשעי, תפלה לקדמך, איך אשא ראש, אפסו אִשים, אבאה ואכרעה, אשַא כנפי שחר, אהבת עז ותוקף, יום כפורים זה, זכור רחמיך, אתה מבין (כל אלה בלא רשימת מספר), קי”ה ומאהבתך, קי“ו אל תירא יעקב (ומכאן ואילך חסר). והנה מכל זה נראה כי איש מאנשי ברגונא אסף וכרך בקובץ אחד שני מחזורים ממנהגים אחרים, כדי שמתוך שניהם יצא לו מחזור כפי מנהג מדינתו, גם כי כל זה לא שוה לו, כי עדיין חסרו לו קצת ענינים שאינם לא בזה ולא בזה; והאיש ההוא רשם ג”כ כה וכה בגליון החלק הראשון פיוטי מנהג ברגונא שצריך לבקשם בחלק השני, כגון קודם כבודו איהל כתב: ק’ מלך קמתי, וקודם את חיל יום פקודה כתב: רשות מסוד מצוקי שיתים ק"א

ועתה אחל בדיקת הקובץ הזה מתחלתו:

יוצר לר"ה: מלך אזור גבורה וכו‘, עד במטה ובמעל. כבודו איהל, עד אלהים חיים ומלך. את חיל יום פקודה, עד אתרועעה. תחלת זו כחפץ להתעיל, עד אתפארה. אבן חוג, עד כמו נזכרה אנא אתה הוא אלהינו, עד מרום וקדוש (מלת אנא הוסיף אותה איש ברגונא). הסכת ושמע ישראל, אגודים לחננך בהואל, ונעריצך אין כאל, קדוש. באתי לחלותך, ברשיון עמיתיך, על חסדך ועל אמתך; בחלו לי מתני, כי רבו עונַי, יבאוני חסדיך ה’; בּינה לחש הגיוני, וריקם אל תשיבני, כחסדך חייני (ג' פעמים בנימן בר שמו (אל) והסיום חסר).

אדון שעה תחן (כך נרשם בלוח, ובגוף הספר חסר תחלתו, והוא על סדר א"ב) אם אשר בצדק, עד מיחליך איום. אדרת ממלכה – תשיב מלוכה. אאפיד נזר איום – קדושה בקדש. מלך עליון דר במרום. אדירי איומה יאדירו בקול. לאל עורך דין. מלך במשפט יעמיד ארץ. ארץ ודריה יצפו לדין – כמו למעלה שילוש קדושות. אופן: אז מאז כל מִפְעָל סָקַרְתָּ, באחת מִכּל היות לך חקרת (א"ב)

רשות למוסף: ארעד ואפחד באימתה ופחד, בבואי לחלות פני אל אחד (משה בר שמואל). אֻפַד מאז לשפט היום. תפן במכון לכס שבת. אף ארח משפטיך. כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו: אז אמרתי הנה באתי לחלותך בעד עדתי (א"ב). אֹמץ אדירי כל חפץ. מלך עליון אדיר במרום בלתו אפס להמונַי, אלהי עולם ה', לעדי עד ימלוך. אתה בקרבֵנו מלך, בנו נקרא שמך מלך (א"ב). ונתנה תוקף. וחיות אשר הנה. האוחז ביד. ויאתיו. או"א היה עם פיפיות. אוחילה לאל. אנסיכה. זכר תחלת. אשא דעי.

ליום שני: מלך אמון מאמריך. אתיתי לחננך. שולחתי במלאכות. אדר והוד אתן בצביון. אתן לפיעלי צדק. מלך עליון אמיץ. כל שנאני שחק. אשר מי יעשה כמעשיך. אחד קדוש אש אוכלה אש. קדושתא למוסף: אגן הסהר נוקֶשֶת שער, ביום הנפקד מַעַש לְהַעַר (א“ב ותשר”ק ואח"כ בנימן).

אמר שד“ל יש בידי ס' כ”י חסר בראשו כתוב בשנת ב“ם, ונקרא סדור רש”י והוא מלאכת תלמידיו, ומצאתי בו כלשון הזה: ורבינו יעקב זצ“ל בן ר' מאיר הנהיג במקומו לתקוע קשר”ק לזכרונות ולשופרות כמו למלכיות וכו' והר' יצחק בן אחותו מוסיף על דבריו, ודעתו שראוי לתקוע עשרה קולות הללו כל פעם ופעם, ולא יהא בדבר זה חדוש מנהג ושנוי, שכך היה מנהג במקומו של ר' נתן בר חושיאל שסדר הערוך, כמו שכתב בערך ערב, ועל מנהג שלנו יש תימה ופליאה נשגבה, ואמנם מקדושה של מוסף יום שני שמתחיל אגן הסהר (נוקשת) שער, פייט בה ר' בנימן גוי ארבעים קולות בהריענו, זהו כפי מנהגנו עכ“ל כדור רש”י ולהיות כי רש“י ותלמידיו צרפתים היו, וסדור זה ודאי בצרפת סֻדַר, והכותב מזכיר קדושת אגן הסהר כדבר ידוע ומקובל במדינתו, מכל זה צ”ל כי המחזור שבידי הכולל קדושת אגן הסהר, מחזור כמנהג צרפת הוא.

פזמון: ישובון עמך לבצרון, ומַלְטֵנוּ מאף וחרון, ונקדישך ביום זכרון, קדוש. יְרֵאִים מבקשי פניך וכו' (נרשם בו שש פעמים יוסף בר שמואל, והוא ר' יוסף טוב עלם) פזמון: מלך תחן דגלֵי רבועים, מריעי ארבעים, האל קדוש; תשובב לבִצָרון, חבצלת השרון, נורא וקדוש: אסלד לקורא הדורות, בפענחי פלאיו בגבורות (א"ב בנימן) אֲוֵירֵי ערץ עד לא נאהלו, ה' מלך, ברן יחד כוכבי בקר טרם יהלו, ה' מלך, גיהם יואסף ויואפלו, ה' ימלוך לעולם ועד (א"ב) אבירי ארץ, יאמירו בערץ, ה' מלך (א"ב). מלך עליון אַרְתַכֵי תרשישים, אדר שמו מקדישים, אל נערץ בסוד קדושים, לעדי עד ימלך (א"ב, ובין כל בית ובית חסר בית אחד, נראה שאחר כל מלך עליון היה כתוב בית אחד המתחיל מלך אביון, והסופר השמיט הבתים ההם לגמרי, נראה שלא היו אומרים אותם). אתה בקרבנו מלך (א"ב). אהללה אלהי. אפחד במעשי. אנוסה לעזרה.

אחר סיום תפלת מוסף יש כאן עמוד אחד חלק, ובעמוד שני כתוב: ובכן: תתהלל מלך: שירו לו מלאכי שמים, זמרו כל צבא השמים, כי הוא בורא ארץ ושמים, והוא מדד בשעלו מים, הללו את ה' מן השמים (וכו' בית אחד לכל חצי פסוק ממזמור קמ"ח עד והמים אשר מעל השמים).

אח“כ בדף אחר: זה פזמון יסד הרב ר' אלעזר במקום הסכת: מי לא ייראך, ביום דין בבואך, ומשפט מכון כסאך; איך אשא פני, גרשוני עוֹנַי, מהסתפח בנחלת ה' (א"ב). אח”כ הלוח הנ“ל, ואחריו סדר ברגונא הנ”ל, ואח“כ תפלות יוה”כ. בתפלת יוצר אין שום תוספת על מחזור אשכנז, אלא קצת מגרעות, מלבד הסליחות שאין גם אחת מהן כתובה בכ"י זה.

מוסף: ארעד ואפחד (כמו במוסף ר"ה). שושן עמק. יום מימים הוחס. צפה בבת תמותה. אשא דעי למרחוק. אין ערוך אליך. אנא אזון שועת חנון. אמרו לאלהים. מעשה אלהינו. אשר אימתך. אמיצי שחק. אור נגה עטיית מעילו. מי ימלל גבורות חייליך. אל ברוב עצות תכן את רוח. כי מקדישיך כערכך קדשת. ובכן תן פחדך וכו' וכו'. או"א היה עם פיפיות. אוחילה. אתן תהלה לאל המהולל, אספרה ביראה מעט ממעשיו; אלוה מעולם ועד עולם, לפניו ולאחריו לא נוצר אל; בלבדו הוא ואין זר אתו, אומר ועושה ואיש לא נעדר; באחד ישפוט ואין בו עולה, אמת אמרתו ועל שפתיו חסד (א"ב כפולה, יפה מאד).

אמר שד“ל זה רשות לסדר עבודה, ונראה כי זה הוא אתן תהלה שהזכיר ר”ת (מחזור ויטרי שכ"ה) וייחס אותו לשמעון כיפה: וגם זו ראיה כי מחזור צרפתי הוא זה. ואם רשות זו חדוש היא, הנה יגדל החדוש בענין סדר העבודה עצמו הכתוב כאן אחר תשלום הא“ב הכפולה. סדר העבודה הכתוב כאן הוא שתי א”ב, זו אחר זו, כל אחת מהן מרובעת, כלומר ארבעה א‘, ארבעה ב’, עד ארבעה ת‘, ואח"כ שנית ד’ א‘, ד’ ב' עד ד' ת‘. ותפלת העבודה כך היא: אתה כוננת עולם ברוב חסד, ובו יתנהג עד קץ הימים; אשר לא ימוט מֵעֲוֹן יצורים, ולא ימעד מכבד פשע וחטאים; אדמה בעודה ציה וצלמות, באור דת שִעְשַעְתָ ואצלך שִחֵקָה; אמרתָ לתתה מרפא לכל אנוש, טרם תפעלנו חייו הכינותָ; בררתָ שחקים למכון שבתך, וְרִוַחת עליות לכסא הדרֶךָ; בם תִסָתֵר בלי תשורך עין, ומשם עיניך משוטטות בכל פעל; וכו’ וכו'.

הנה נא לנו סדר עבודה שתחלתו אתה כוננת, ואיננו אותו שבמחזור ספרדי, אבל הוא מיוחד לאנשי צרפת. וכן בסדור רש“י הנ”ל מצאתי בהלכות יוה“כ כתוב: ומתפללין מוסף מגן זכרנו מחיה מי כמוך אתה קדוש ובכן (וכו' וכו') וסדר אתה כוננת או אמיץ, וכן בס' דינים כ”י על קלף אשר ביד מוהר“ר רמש”ג מצאתי (סימן שע"ו) ואין יכול לומר סדר עבודת יוה“כ כגון אתה כוננת ואמיץ כח ושאר הסדרים של עבודת כהן, לא בתפלת יוצר ולא בתפלת מנחה. שניהם נ”ל שנתכוונו לאתה כוננת זה של צרפת, ולא לאותו של ספרד. (אבל בעל הטורים (א“ח תרכ”א) אולי נתכוון לאתה כוננת של ספרד, כי בו כתוב תחלה אנא השם ואח"כ אנא בשם, לא כן באתה כוננת של צרפת אשר בידי, כתוב בו תמיד אנא השם).

ונ“ל ברור כי גם בעל ס' עשרת הדברות כ”י אשר ביד החכם שי“ר (זמן הקליר הערה 20) באמרו כגון אתה כוננת דיוסי בן יוסי כוונתו לזה של צרפת לא לאותו של ספרד, וממה שאמר כי יוסי בן יוסי תקן אהללה אלהי, אין ללמוד כלל (כמו שלמד החכם שי"ר) שפיוט אהללה אלהי הוא מלאכת איש ספרדי; ואם החכם שי”ר שיער תמיד מצחות לשונו של אהללה אלהי שהוא מאיזה משורר ספרדי, אני מימי לא שיערתי כזאת, אחרי ראותי שאין בו לא משקל ולא חרוז, כאשר בכל שירי הספרדים, ואחרי ראותי שאיננו נמצא במחזור ספרדי, ומה גם עתה שזכיתי וראיתי מחזור ספרדי כ“י על קלף (אחוזת ידידנו החכם יש"ר) וגם מחזור והראן כ”י, כלם מלאים פיוטי משוררי ספרד, ואהללה אלהי לא נמצא בהם. ואשר אני אחזה לי גם אהללה אלהי, גם אתן תהלה ואתה כוננת אשר בידי, גם אתה מבין סרעפי לב שהדפיס דוקעס, כל אלה, וכן אשר הניא עצת גוים, העשוים במתכונת שירי המקרא, בלא חרוז ובלא משקל, ובלא רשימת שם המחבר, הם קודמים בזמן לכל שאר הפיוטים, ומידי הגאונים או מחכמי ישיבותם באו לנו. ולמטה אביא לפניך עוד פיוטים אחרים מן המין הזה ועתה אשובה לרשימת המחזור. סדר העבודה שבידי הוא חסר דף אחד באמצע, הכולל מסוף אות שי“ן מא”ב ראשונה עד תחלת אות דל“ת מא”ב שניה; ובה' אצפה שיִמָצֵא עוד באחד המקצועות העתק אחר ממחזור זה, וברוב הימים יבא ליד איש משכיל ויוציאהו לאור עולם.

סיום העבודה הזאת כך הוא: תפארת יעטו והדר ילבשו, שמחה ישיגו וששון ימצאו. ויום טוב היה עושה לכל אוהביו שנכנס בשלום ויצא בשלום; כל אלה בהיות היכל על יסודותיו ומקדש הקדש על מכונותיו, כ“ג עומד ומשרת, דורו ראו ושמחו; בעת ובעונה הזאת וכו'. וכך היתה תפלתו של כ”ג וכו‘. תנות צרות לא נוכל. אתה מבין תעלומות לב. על חטא וכו’. וכאן נשלם המחזור הראשון, ואתחיל רשימת המחזור השני.

מעריב ר"ה: אמוני נבונים, בתקעם בירח איתנים. מעריב לליל שני: מלך אמיץ כח רב עלילה.

(לשחרית ר"ה) מלך קמתי לסלדך בכשרון. מסוד מצוקי שיתים, ומִלֶמד יודעי העתים (א"ב משולשת). סדר קדושה: אז מאז בכל מפעל הֵבָנְתָּ. האומרים אחד אלהינו, הבחונים באש ובמים (א"ב בלא חרוז). (למוסף) קדושה קלירית (?) אחננך במו פי ובמורא אשגבך, אחז בשרי פלצות להעצים טובך (א"ב משולשת) אאפיד ישועה למלך, ממליך כל מלך, מסיר מלכים ממלך (א"ב). מלך עולם אדיר בכח, אל נאדר בכח ואתה אזון קול מפאריך. שבתי וראה תחת השמש. איום תמים דעים (בנימן). מי כמוך אדיר במרומים הגוים אפס ותהו (כאן נקרעו שלשה דפים). ומאהבתך ה' אלהינו. אל תירא יעקב, שובו שובבים, שובה ישראל. אנוש מה יזכה וצבא דוק לא יזכו בעיניך. אתאנו עדיך, לחלות פניך, בזה יום עשור; בעבור תרחם, דופקי דלתיך, כמודה ועוזב (א"ב) אדם אם יבא, ליום תוכחה, מי יוכל ענות; בבאו למשפט, לפני שופט, איך ירים פנים; גערת בוראו, מי יוכל שאת, ביום דין ומשפט (הרי אלו שני פיוטים יקרים ונחמדים בלא חרוז ובלא שם המחבר). האחד בעולמו ואין שני לו. האומָן במעשה אצבעותיו, הבוחן גדולות יצוריו, הגוזר ומעמיד עצותיו, הדש ענן אבק רגליו (הרי כאן כעין חרוז ולא חרוז ממש, וגם זה נראה קודם בזמן לפיוטים העשוים בחרוז) האראלים אומרים בשכ"מ. האומרים אחד אלהינו (כמו ביוצר). תאפדם אפודת עולם, תברכם בברכה מרובה (א"ב בלא חרוז). עד לא מכון כסאך נכון: אִהַלְתָּ מתוחים, אִמַצת נמלחים, ואין מלבדך מְאַהֵל טְפוחים (כמו במחזור איטלקי בשחרית יוה“כ, והוא נזכר גם בסדור רש”י).

אחר סיום הפיוט הזה יש כאן באותו דף עצמו: שנת אורה שנת ברכה וכו' אשרי עין ראתה כל אלה וכו‘; נראה מזה כי הסופר השמיט בכוונה את סדר העבודה, שאולי היו נוהגים לכתבו בקונטריס בפני עצמו, וכמו הסליחות שהיו כותבים אותן בס’ בפני עצמו, ולא נכתבו בקובץ הזה; ואולי היה תלוי ברצון החזן לבחור לו איזה סדר עבודה שירצה, אתה כוננת או אמיץ כח (כנראה מסדור רש"י). אך כל זה איננו שוה לי להבין כוונת הסופר הזה מה רצה לכתוב ומה רצה להשמיט, כאשר עיניך תחזינה במה שיבא.

קדושתא למנחה: איתן הכיר אמונתך – לבית יעקב המחכים. הֵעָתֵר נורא ואיום, לקוּוים ממך פדיום (א"ב בנימן). אך אתוּים עדיך בְיִחוף פעמותם, חנון ורחום לכל פעל (א"ב). מיכאל מימין ממלל – כעמך ישראל. אל אדיר רב חילו (ידוע במנהג איטלקי). כי רכובו בערבות. וחיות בוערות לכם רם לויוֹת (בנימן בר שמואל). האומר עצתי תקום ואין מי יאחר, הבונה פנות עולם ואין מי יְבַלֶה (א"ב כפולה ובלא חרוז). ובכן תן פחדך וכו'.

קדושה לנעילה: אהבתי מעון בית משכנותיך (א"ב יוסף בר יעקב, ואיננו ר' יוסף בן סהל הספרדי, בדעת ר' וואלף היידענהיים, כי יש בידי משירי ר' יוסף בן סהל בדיואן ר' משה בן עזרא, ולשונם לשון משוררי ספרד, ולשון הקדושה הזאת לשון משוררי צרפת ואשכנז). אנא פנה אלינו, שור בְעָנְיֵנוּ, וסלחת לַעֲוֹנֵינוּ; אז לפנות ערב, דפקנו כהומים, על שערי מלך; בל יונעלו, שערי רחמים, ונבקשה פני מלך, גם בעת רצון, תעל שועתנו, לשער היכל מלך (א"ב בלא חרוז). פתח שערי תפלה, אל שומע תפלה, לשמוע אל הרנה ואל התפלה (א"ב). כי לך יאתה מלוכה וגדולה. ובכן תן פחדך (וכו'), עלינו לשבח, אוחילה, ויפתח בפזמון זה קלירי: היום יפנה, השמש יבא ויפנה, נבואה שעריך – כבוש כעס חטא ועון. אלהים סלח נא, אנא שא נא, טרם נעילת שער; אתוים בלב דאבון, סלח נא לעון, טרם יבא שמש; אֹמֶר הקם בספר, כי ביום הזה יכפר, כי פנה יום; היום יפנה וכו‘; בניך בשועם, היה אתה לעם טרם נעילת שער (א"ב משולשת, ואני לא אדע מהיכן למדו שהוא קלירי). ודוי וכו’. אחר סיום תפלות יוה“כ מתחילים כאן בדף אחד בעצמו עניני קריאת התורה ביום שמחת תורה, ואלו הם: אתה הראת לדעת. ויהי בנסוע. גדלוּ, אלהי הרוחות הודיעה נא. ובמקום מֵרְשות שאומרים לחתנים, יש כאן: מושך חסד ליודעיו וצדקה לחושבי שמו – עמוד עמוד עמוד ר' פ' בר פ' החתן לתורה (ר"ת מאיר). מקדים וראש לקוראים זוכה עומד וקורא (גם זה ר"ת מאיר). אשר בגלל אבות – כי רועה נאמן היה לישראל. יהושע קם מאחרי משה. אשריכם ישראל. מי עלה למרום. אות ראשון אנכי, אות שני לא יהיה לך, אות שלישי לא תשא, אות רביעי זכור ושמור, התקבצו (מלאכים זה אל זה וכו'), אות חמישי כבד הורים, אות ששי לא תרצח, אות שביעי לא תנאף, אות שמיני לא תגנב, אות תשיעי לא תענה, אות עשירי לא תחמד, התקבצו (מלאכים וכו'). שמחו בשמחת תורה. אשריך הר העברים. רשות לגדלו: ידידי אל עדת לאומו (שמואל). רשות ליהללו: ה' בו מַעְיָנַי, יעטה תהלה כְמַדו (יעקב). ואחר כל זה יש כאן פיוטי סכות: אויימתי בחיל כפור. כך נגילה קושט טעינת עץ. אגובב בפה ולשון. אקחה פרי עץ הדר. אז היתה חניית סֻכו. אמנם מפי מונֶה, כוכב בקר יִרְנֶה (א"ב שמואל בר יהודה). אור נכון מוצאו, ולבי לכבוד בוראו (שמואל בירבי יהודה). אל נִשא ארנן בהתלעסה. אשמעה ברכה, לאום מבורכה, בכל ברכה, וזאת הברכה (א"ב). אזכיר בפחד ובמורא, גדולות אדיר ונורא (אליכם) אישים אקרא, וקולי אל בני אדם; ברא רוכב ערבות, שלשים ושתים נתיבות, אמרות ספורות קצובות, להודיע לבני אדם (א"ב אני שלמה ואיננו רחוק שיהיה בן גבירול). ישַבחונךָ בכל מִפְלָל. יצירי כף וכל חלל (יצחק בר אברהם). מעריב סכות: איומתך סודרת קלוסך במקהלות (יצחק). מעריב ליל שני: אלהים ה' כמקראו, בנה הדומו וקירה כסאו (יצחק). תוספת: אזכרה נגינתי לילות וימים, בנין מפואר מחמד עולמים (יצחק). לליל שמיני עצרת: אלהים דִבר בקול עָרֵב (יצחק בן בת יצחק ברבי ליאון בר מרדכי בר שלמה אברהם). לליל אחרון: אעניד לך תפארה והלל. הושענא רבא: למען אהבת קדומים מראשון (א"ב). למענך אל אחד ואין שני (א"ב). אנא אזון שועת מיחלים (א"ב). אהל שִכַנת באדם (א"ב). כהושעת אלים בלוד עמך. כהושעת אב השליך עליו יהב. אֹם נצורה כבבת. אמוני ארץ אמונתך שוחחים (א"ב מנחם). כהושעת יהודה ואפרים (יצחק). למען אדם אשר בכף נוצַר (א"ב). למען אב נצטווה על דם ברית (א"ב). אלהי אברהם מאויבי עז הושענא (א"ב כפולה יצחק). למען אב הַנֻסָה בעשרה (א״ב) אביר ישראל מאנשי דמים הושענא (א"ב יצחק). למענך אל עוטה אורות (א"ב). למען אסף להחיות שבעה שבעה (יצחק). כהושעת ישע לזכרון (יצחק). אנא אנקת אסירי הבן (א"ב יצחק). אל נא תעינו כשה אובד. למען תמים בדורותיו תענה אמונים. אנא אזון תאבי ישעך. הושיענו מָעֻזֵנו כי לך עינינו ולכה לישועתנו. קול מבשר מ”ו: אומן ישעך בא.

אחר כל אלה יש כאן אתה בחרתנו. או“א יעלה ויבא. והשיאנו. מפני חטאינו. ותודיענו. ואח”כ עמוד אחד חָלָק, ומעֵבר לדף כתוב: את השם הנכבד נאה לתהלותיו. אאמיץ לנורא ואיום. אנא הושיעה נא בני עפר מי מנה. אויימתי בחיל כפור. אכתיר זֵר תהלה. ארחץ בנקיון כפות תשורת שי. אווי סכת דוד. אל נא בל תהי. אלים כהשעין. אמנם מצות גוררות מצות יצלצלו חובבים בקול שמחה וגילים. אף ברי. אפיק מען מעוטר. יפתח ארץ לישע – ותו לא מידי. ואחרי השלימי לרשום לפניך כל הנמצא כתוב בקובץ הזה, אשמיעך ידידי היקר ענין אחר, שהיה לי לכתבו אליך באגרת הקודמת. אלא מניעה מן החוץ עכבה אותי. הנה אתה ידידי בתחלת אגרתך ג' חשון אמרת אלי דרך מליצה “איש היה בארץ כנען יום טוב שמו” ואני זה לי ימים רבים עלה בדעתי כי סברה זו שארץ כנען כנוי לארץ אשכנז טעות הוא בידך וביד החכם שי“ר, והא לך מה שכתבתי על זה זה ימים. ידוע כי הקיסר קארל הגדול (וכו' כמו באגרת CCXXIV) עד והנה מלת מקום שהזכיר רבנו נתן בערך פרגין היא מלת Mak שענינה כמו Mohn בלשון אשכנז) ואולי בימי ר' נתן אמרו מקום או מקון (כמו שהוא בלשון יונית ογχων כי מלשון יונית נראה שבאה המלה הזאת גם בלשון כנען וגם בלשון אשכנז). וכן מלת שניר שהזכיר רש”י היא מלת Snieg בלשון פאלניש, ובלשון אילליריש שמדברים בסביבות עיר מולדתי אומרים Schnech, ואולי חשב רש“י כי עקר המלה Snir, וכי רק לקושי הוצאת הרי”ש היו העבדים והשפחות אשר שאל את פיהם, אומרים Snieg או Schnech ועל כל פנים לשונו בדברים ג' שניר הוא שלג בלשון אשכנז ובלשון כנען, מוכיח בבירור כי אשכנז וכנען שתי אומות ושתי לשונות היו לדעת רש“י. ואני לא הייתי רוצה להחליט דבר בענין זה ולהכזיב שני חכמים גדולים כמוך והחכם שי”ר, עד אשר אראה כל שאר המלות אשר הביאו הקדמונים מאותו לשון כנען, ואראה אם יש לכלן שרש בלשון סלאוויש, ולכן כתבתי לאחד מאוהבי בבראדי, ובקשתי ממנו שישתדל למצוא הצייטשריפט פיר וויססענשאפט דעס יודענטהומס, ויעתיק לי כל המלות ההן אשר לקטת אתה ידידי היקר והבאת שמה. אך באתני תשובתו שלא מצא הס' ההוא אצל שום אחד ממיודעיו. אבל בתוך כך הקרה ה' לפני מציאה חדשה, הסירה מלבבי כל ספק, והוא כי מצאתי במסעות ר' בנימן (בדף האחרון) כדברים האלה לאמר: ומשם והלאה ארץ ביהם והיא הנקראת פראגא, היא תחלת ארץ אשקלבונייא, וקוראים אותה היהודים הדרים שם ארץ כנען, בעבור שאנשי הארץ ההיא מוכרים בניהם ובנותיהם לכל אומות, כמו שעושין אנשי… עכ"ל, הרי מבואר בעדות אחד מהקדמונים, כי המכוון בכנוי ארץ כנען איננו ארץ אשכנז אלא ארץ ביהם וסקלבוניא. ולפיכך מלאני לבי היום הזה להגיד לך דעתי, גם בטרם אראה שאר המלות הכנעניות שהביאו הקדמונים. ואתה ידידי היקר, אם תעתיק לי המלות ההן ברשימת מקומותן, תעשה חסד עמדי.

אתה עתה ברוך ה‘, ואתה שלום וכל אשר לך שלום, כנפש החותם פה פאדובה ה’ שבט התקצ“ט. ידידך שד”ל.

רש“י בראש השנה י”ג ב' פירש פרגין מקו בלעז, וריב“ש בתשובה תמ”ב בהביאו לשון רש“י כתב מק. והר”ש בשביעית פ"ק ב' הלכה ז' כתב פירש בערוך מקו בלשון כנען.

הרשב“א שאלה צ”ט נשאל על עבד כנעני או ישמעאלי, והיתה כוונת השואל על עבד שהוא מבני סלאבי או מן הערביים, והרשב“א לא הבין, וחשב שהכוונה על עבד כנעני האמור בש”ס, והאריך שם ללא תועלת. משמע כי בימיו כבר התחיל השם הזה להיות בלתי נודע, ובפרט בין הספרדים הרחוקים מן הסלאבי.

בס' הפרדס (קושטנדינא תקס"ב) בסוף דף מ“ג: זקננו הרב ר' בנימן בר שמואל מקוסטני זצ”ל אמר: “ומחזיקין ביסוד הפיוטים גלות ירושלים אשר בספרד וגלות כנען עד צרפת וכל ארץ רומי וכל ארץ אלמניאה” הרי שאין כנען אשכנז.

ראבן דף ס“א ע”א: אם טבלה בבגדיה טבלה, ודוקא אשה בבגדים שהם רחבים שכך היה מנהג נשים שלהן כמו שעדיין נוהגות הנשים של ארץ כנען.

יוסיפון פרק ראשון: הם הנקראים סקלבי ואומרים אחרים שהם מבני כנען.

 

כ“ח שבט התקצ”ט 12.2.1839    🔗

Nr. CCXXXI

An Herrn J. Cohin in Livorno

Nr. d`ordre de l`Index raisonne' 198. Vol II Nr. 16

לכבוד ידידי בעל בריתי המשכיל והנבון כ"ש ר' אליעזר בר שלמה עד העולם

בשמחת לבב ראיתי מכתבי ידך, גם כי בפתחי האגרת וראיתי כל הני טצדקי והרפתקי דעדו עלך מפאת הגביר ג“ב, ושחזרתך בגלילות האלה לא היתה ברצונך, אלא מפני ההכרח, להציל את שלך, אז מר לי מר, ובכאבך יכאב לבי גם אני. ומכל מקום אקוה כי לא יאחר הגביר הנ”ל לתקן את המעוות, בלי שתצטרך לבא אתו במשפט, וגם אם ח“ו אין לבבו ישר (מה שאני רחוק להאמינו) תמצא עכ”פ מי שיעשה לך משפט.

דע ידידי כי עדיין לא קבלתי שום דבר מהגביר הנ“ל ומעולם לא כתב לי דבר, ומעתה גם אם ישלח לי לא אקבל. שברתי עם מוכר ספרים נכרי על דבר המקראות שאמרת, ואמר לי כי כשיהיו פה פאדובה יקח מהם י”ב, אך לא אמר לי בכמה יקנה אותם, וגם אני לא רציתי לומר לו בכמה תמכרם, רק זאת הבנתי מדבריו שלא יקחם אלא בשער הזול. ואתה ידידי דע לך כי הבאת המקראות ההם בארצות ממשלת חקירה קשה מאד.

ידידי מוהר“ר רמש”ג נ“י דורש בשלומך ומבקש ממך שתביא עמך הספרים שהבטחת למכור לו, ומלבד זה אם תמצא בליוורנו ס' כנה”ג על כל יורה דעה ואבן העזר וס' דינא דחיי ב' חלקים על הסמ“ג, תקנה אותם בשבילו ותביאם הֵנה עמך, עוד זאת הוא מבקש ממך שתדרוש בשמו לשלום ידידנו היקר מע' החכם ר' אברהם ברוך פיפירנו נ”י ותשאל מאתו שימסור לך ס' סמוכים לעד וס' מדרש אליהו להרב בעל שבט מוסר, אשר נתן לו במתנה מע' החכם השליח כמהר“ר משה בן סמחון נר”ו; ובכל אופן אם תמצא עוד שם בליוורנו השליח הנ“ל תפרוס אליו רוב שלומות, ותשאל ממנו הספרים הנ”ל. גם בשמי תדרוש את שלום החכם השליח הנ"ל ותשאלהו אם הועילה לו אגרתי אל הגביר מאטיו כהן.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש המצפה לראות פניך מהר הכו“ח פה פאדובה כ”ח שבט התקצ"ט.

ידידך שד"ל.

 

כ“ט שבט התקצ”ט 13.2.1839    🔗

Nr. CCXXXII

An Herrn M.I.Landau in Prag

Nr. d`ordre de l`Index, rais. 199 Vol II Nr. 17

לכבוד אדוני וידידי החכם המפואר כ“ש מוהר”ר משה לנדויא שלום עד העולם.

זה לי ימים ושנים כתבתי לאדוני ושלחתי לו העתקת אגרת השבת לראב“ע, ולא קבלתי ממנו תשובה אולי אבדה אגרתי בדרך. והנה היום בא אלי מכתב מאת ר' שמואל ליב גאלדענבערג, בו יגיד לי כי אתה אדוני וידידי מבקש ממני שאקנה לך ס' שם הגדולים, על כן חשתי ולא התמהמהתי לבא אליך במכתבי זה, למען הודיעך כי לעשות רצונך חפצתי. והנה נא ידוע תדע אדוני וידידי כי הרב חיד”א הדפיס תחלה בשנת תקל“ד ס' שם הגדולים בכרך קטון (klein 8.) ואח”כ בשנת תקמ“ו הדפיס שם הגדולים חלק שני in 4^to, ואח”כ בשנת תקנ“ו הוציא ס' ועד לחכמים in 4^to, ולבסוף בשנת תקנ”ח הוציא מחדש in 4^to שם הגדולים חלק ראשון ונספח אליו ועד לחכמים חלק שני. ואני אין בידי רק שם הגדולים דפוס ראשון שנת תקל“ד, והשאר שהזכרתי אינם בעיר הזאת רק ביד קצת מחכמי העיר, ולמצוא מהם לקנות קשה מאד, כי אפילו בעיר ליוורנו אשר שם נדפסו הם יקרי המציאות, ואם תרצה, אולי במשך הזמן אקחם לך משם ואולי ס' ועד לחכמים כבר הוא בידך ואינך צריך לו. ואם היה מספיק לך שם הגדולים הקטן אשר בידי, אני אשלחהו לך חנם אין כסף. ועכ”פ אם נחוץ לך לחפש דבר מה בכל הספרים הנ"ל, פקוד עלי ואני אמהר לשרתך באהבה.

ואחרי אשר מה' היתה נסבה שאכתוב אליך אדוני וידידי היקר, לא אצא מלפניך עד אם דברתי דברי ואגלה אזנך על ענין אשר רחש לבי זה ימים. דע ידידי כי גמרתי בלבי להוציא לאור כרך אחר כרך מדי שנה בשנה ס' מחקרי שד"ל, הוא יפרד והיה לחמשה ראשים, מקרא, יכלול פירוש ספרי הקדש על הסדר, ואתחיל מישעיה – חקירת קדמוניות יכלול חקירות בקדמוניות ישראל – רפאים יקומו, יכלול דברים יקרים מועתקים מספרים עתיקים כ"י לדעת שפתי ישנים – שׁירים כמשמעו – דרכי לשון יכלול חדשות בחכמת לשוננו – כל כרך וכרך יכלול מעט מכל הענינים האלה, או מרובם. ועתה בטרם אגיד כוונתי לאחד מן המדפיסים אשר לא מבני עמנו, באתי היום לגלות את אזנך ולשמוע מה בפיך, אם טוב בעיניך להדפיס הס' הזה על הוצאותיך, ולתת לי ממנו בשכרי חמשים עקסעמפלארע. וכבר כתבתי אל גאלדענבערג שידבר אתך על הענין, והוא כתב לי ועשה עצמו כמתעלם מן הענין הזה, על כן אמרתי לדבר אני אתך בלא סרסור.

ועתה שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך, אל נא תשיב את פני. בבואך להדפיס ס' כרם חמד מחברת ד‘, ראה באגרתי הראשונה מיום ערב כפור תקצ"ח, ושם קרוב לסופה תמצא ארבעה טורים מסדר העבודה כמנהג רומניא ציצי פטרם וכו’ צור עולמים וכו' צעיר כהושע וכו' צָדַק כְּשָב גזר דינו לְבַצֵעַ. והנני מבקש ממך שאחר מלת לבצע תוסיף סימן כזה ב)¹³. ובשולי הדף תוסיף ההגהה אשר אנכי נותן לפניך היום.

עוד זאת אדרוש ממך בשם אחרים, שתודיעני אם השלַמְתָּ הדפסת המחזור, כי יש כאן מי שקנה ממנו חלק אחד או שנים, על ידי ידידי מוהר“ר הלל הכהן דע לא טאררע, ותשלום הספר לא בא עדיין, והקונה נכסף אליו. אם יקובל החכם היקר שי”ר לרב בקהלתך המפוארה, ישמח לבי גם אני, וגם לקהלתכם אקוה שיהיה לטוב ולברכה, ולא אאריך בתהלותיו, כי אוהבו אני, ואין אוהב מעיד.

ועתה אתה אדוני וידידי היקר שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ט שבט התקצ"ט

ידידך המוכן לשרתך שד"ל

 

ג' אדר התקצ"ט 17.2.1839    🔗

Nr. CCXXXIII

An Herrn Dukes Vater in Wien

לכבוד ידידי היקר והנכבד כ“ש הר”ר צבי הירש דוקעס ברכה ושלום עד העולם. אחרי ההודאה לך במאד מאד על אשר מהרת למלאת שאלתי ולעשות את בקשתי, הנני מודיעך כי ידידנו החכם הרופא דא לא וולטא שלח לי ס' שו“ת שערי צדק ועוד שני ספרים קטנים מאד, בשם קדמון, ודגל אהבה, לשלוח לבנך שי‘, ויען רחוק הוא למצוא נוסע מכאן לעירך שיקחם עמו, אמרתי אגלה את אזנך, למען תודיעני אם אולי נחוצים הם לבנך שי’ עד שיכשר בעיניך שאשלחם לך על ידי הדיליזאנץ, או אם אולי נחוצים לך שני הספרים הקטנים ואשלחם אליך על ידי הפאסט, לא באגרת, אלא מוקפים נייר שתי וערב, ואז לא תהיה ההוצאה רק שליש ממה שתהיה אם אשלחם באגרת. ס' משא בערב וס' כרם חמד, וכל ס' אחר שתרצה לשלוח אל הרופא הנ”ל על ידי, שלח כרצונך, ואני אשלח אליו. על ידי ידידי החכם יש“ר קבלתי אגרת מהר”ר גדליה ברעכער, ואת הכוזרי לא קבלתי עדיין, כי היה ידידי הנ“ל מצפה לשלחו אלי בלא הוצאות, אך בראותי כי יארך הזמן קודם שימצא מי שיביאהו אלי, כתבתי לו שישלחהו אלי על ידי הדיליזאנץ, ואולי בתוך השבוע הזה יגיעני. ידידי החכם הנ”ל שלח לי ג“כ אגרת מהר”ר אפרים ישראל בליכער, אך אין בדעתי להשיב אליו תשובה, כי אין אגרתו רק פטפוטי מלין, ואני לא אדע מה הוא מבקש ממני. נראה שהוא נכסף שאתן שבח ותהלה לספרו מרפא לשון ארמית בטרם אראהו. היתכן זה? אם יוודע לך שום חדוש על אודות המשורר הלוי (אשר מפרעסבורג כתבו שאיננו עוד בבית הדפוס), ועל הדפסת בני הנעורים והגיון בכנור, תמהר ותגלה את אזני, ולך תהיה צדקה. וכדי שלא תהיה האגרת הזאת ריקה מכל חמדה, אעתיק לפניך (ואתה תשלח לבנך שי') ענין יקר אשר מצאתי בסדור כ“י על קלף אשר קבלתי במתנה, והיא גאולה לה”ר מיימון זצ“ל (נראה שהוא אביו של הרמב"ם) וזו היא: מלכי עד מתי וכו‘. אתה עתה ברוך ה’ ואתה שלום ובנך המשכיל שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך ונפש הכו”ח פה פאדובה ג' אדר התקצ“ט. ידידך שד”ל.

 

י“ט אדר התקצ”ט 5.3.1839    🔗

Nr. CCXXXIV

An Herrn Dr M. L. Letteris in Wien

לכבוד ידידי המליץ והמשורר הנכבד כ“ש מאיר הלוי לעטעריס שלום. שמח לבי בראותי בכורי הדפסת שירי ידידי יוא”ל, כן יהי רצון שאראה מהר תשלום המלאכה, ולזות שפתים תרחיק ממך. את שלום אסתר שלח אלי ככל חפצך, ואשימה עיני עליו, ובלבד שלא תעמיס עלי הוצאות, והיה ביום שלחך, גם ס' שפת ישרון תשלח, ושניהם יחדו ישובו לידך. ומה שאמרת לי זה כביר כי בלב דעליטש לשלוח אלי ספרו, חזיון שוא וקסם כזב היה? אם עוד קשות מצאת בתולדות יצחק, ערכה לפני. והא לך נסחאות אשר מצאתי בהעתק תולדות יצחק אשר ביד מוהר“ר רמש”ג. בשיר ל“ז יחיל בקרבי לב ואימות מות, במקום אך טוב היות בדֵד בעמקי קבר, צ”ל אך טוב היות כַמֵת. בסוף שיר ע“ב המתחיל נעדר הדר הדור, אינני זוכר אם כבר העירותיך כי במקום אך כי גחלתי אשר באפר, צ”ל אז כי נְבֵלָתִי. ואת התקונים האלה תתקן בדרך ארץ ח“ב: במקום על ששית פלג היריעה חקקו 12 in, צ”ל בתשיעית פלג 18 in. במקום דוּ – קוֹק צ“ל דֵי – קוֹק, ובמקום כל הנוגע לָךְ תגדיל אף תגבר צ”ל כל מפעליך, כל קורותיך תרים השמימה, ושאולה תשפיל כל חמדת רעיך. ודע כי כבר כתבתי חלק ג' מהמחברת ההיא, גדול מאשר לפניו. ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום. למען ה', ולמען הכבוד (אלהי דורנו דור ד"א) לזות שפתים הרחק ממך. פאדובה י“ט אדר התקצ”ט ידידך שד"ל

 

כ“א אדר התקצ”ט 7.3.1839    🔗

Nr. CCXXXV (1)

An Herrn Gedeon Brecher in Prossnitz

לכבוד ידידי החכם הרופא מוהר“ר גדליה ברעכער שלום עד העולם. מכתבך היקר מיום ה' תשרי הגיעני ביום כ”ט שבט, וקונטריס הכוזרי אשר שלחת אלי בא לידי ביום ארבעה עשר לחדש הזה הוא יום פורים, ומיד אחר הסעודה נתתי את לבי להגות בפירושך ועד חצות לילה לא זז הספר מתוך ידי ואחרי כן הקיפוני כמים טרדות ואגרות נחוצות, ועד היום לא יכלתי לקרוא רק המאמר הראשון לבדו, ואם אמרתי אוחיל לכתוב אליך עד אקרא גם את המאמר השני, אולי יארכו הימים, לכן הנני ממהר לכתוב אליך בטרם אשלים קריאת הקונטריס אשר שלחת אלי. ועתה ידידי ברוך אתה לה‘, כי נאמן לבך עם ה’ ועם תורתו, ועם היות מלאכתך מלאכת רפואת הגויה, נדבה רוחך אותך לעבוד גם עבודת הקדש, לחזק ידים רפות וברכים כושלות באמונה, ולחבוש לנשברי לב הנבוכים בדעותם, וזה בהוציאך לאור מפורש בשום שכל המאמר הנכבד ס' הכוזרי לר' יהודה הלוי, אשר לא היה כמהו בישראל עם התורה ועם החקירה נאמן, ובכל אותם שעסקו בשאר החכמות לא היה איש מרגיש מעלת ישראל ותורתם וחכמתם כמהו, והוא בין כל אשר קמו בעמנו אחרי רש“י ז”ל, הוא ר' יהודה הלוי מחמד נפשי וידיד לבבי, ונפשי קשורה בנפשו. ועתה איך לא ישמח לבי ותעלזנה כליותי בראותו ספרו יוצא לאור עם פירוש חדש המבאר תעלומותיו בדרך ישרה, ובחכמה מפוארה, ובשפה ברורה, ובלשון קצרה, כאשר הוא באמת פירושך ידידי? יברכך ה‘, ידידי היקר, ותהי משכורתך שלמה מעמו! אפס לזאת צר לי, כי לא עלה בידך להשיג דפוסי איטליאה אשר הם האבות, ולא ראית רק דפוסי אשכנז אשר הם תולדותיהם, ובקצת מקומות נסח שלהם משובש, כגון במאמר א’ סימן צ“ה כתבת והוא אשר קפל הנפש על תומה, ונדחקת לפרש מלת קפל, והיא אינה אלא טעות הדפוס, ובדפוסים ראשונים ובכ”י כתוב קבל, וכן צ“ל. ויותר צר לי כי לא ראית פירוש קול יהודה, כי נכבד הוא מאד, ודרך כלל אין ספק כי הקדמונים היו מבינים דברי הראשונים המדברים בעניני פילוסופיאה, יותר ממה שנבין אותם אנחנו, כי הם למדו הפילוסופיאה שלמדו הראשונים, והיו בקיאים בדרכם ובלשונם יותר ממנו האחרונים. והנה כל ימי הייתי מצטער כי בעל קול יהודה מאריך יותר מדי בפירושו, עד שלפעמים ילאה הקורא הנחפז להבין דברי המחבר, והייתי נכסף שיתעורר אדם לחבר על הכוזרי פירוש שיהיה כמו קצור קול יהודה; ופירוש אוצר נחמד איננו נמצא באיטליאה אפילו אחד בעיר, ולא ראיתיו רק דרך עראי ולא אדע ערכו. ופירושך מתוק לנפשי, ואם היה לפניך פירוש קול יהודה היתה מלאכתך יותר שלמה. ודע ידידי כי יש בידי כוזרי כ”י עם פירוש קדמון (קבלתיו במתנה מתלמידי היקר כמוהר“ר אברהם גריגו נ”י) לא נרשם בו שם המחבר וגם הוא פירוש טוב, אך אינו מגיע רק עד מאמר ד' סימן ג' (עד מלות ומראה הקשת וזולת זה) ומשם ואילך עד סוף הספר כתוב בכתיבה אחרת ובלא פירוש. בעל הפירוש הזה מזכיר פירוש אחר שעשה רבו, ושמו עדות לישראל, והוא נזכר בשפתי ישנים ומיוחס לר' שלמה בן מנחם. והנה נסח הכוזרי הזה אשר בידי כ“י הוא שוה לנסח הנדפס אשר הוא העתקת בן תבון, ואמנם הסופר הוסיף בראשו הקדמת המתרגם האחר בן קרדנאל, וזה לשונה: אני יהודה ברבי יצחק בן קרדנאל זצ”ל העתקתי ספר אלכוזרי לר' יהודה הלוי תנצב“ה מלשון הגרי אל לשון עברי, ור' יהודה היה מתכוין להורות שבחה של תורה ולהשיב תשובות לפילוסופים ולחכמי דת האומות ולקראים, ואני בתרגמי אותו לא אשנה עקר דבריו ולא אחליף עניניו, ואם אוסיף ואגרע במדבר לא אשחית הענין כפי יכלתי ותבונתי, ומאת ה' אשאל עזרתו, וכאשר התחלתי להעתיק אותו במאמר החכם ר' יוסי בן ברוך נר”ו הוליך ממנו שני השערים הראשונים אל אנגלטיירא, והתופשים אותו החזיקו בם ולא יכול להחזירם והוצרכתי לחזור ולהעתיקם כבתחלה, כדי שיהיה שלם אצלנו בעזרת האל. ואלו הם ראשית דבריו ותחלת מאמריו. שאלת ישמרך האל להודיעך הטענות והתשובות שאנו משיבים לחולקים עלינו מן הפילוסופים וחכמי דתי האומות והקראים, וזכרתי מה ששמעתי מטענות החכם הישראלי הנקרא חבר עם מלך כוזר. ואחרי הדברים והאמת האלה ארשום לפניך ידידי היקר קצת הערות אשר נזדמנו לפני בקריאת פירושך הנחמד דף כ“א ע”ב והיחס אל האדם, נ“ל פירושו ויחוסנו לאדם הראשון, כי אב אחד לכלנו, וכלנו מיוחסים אליו. וכן פירש בעל קול יהודה סימן ט' ואין מדחה, צריך לקרות מִדְחֶה, והוא שם דבר, כמו דחייה, והכוונה אין דרך לדחות ולהכחיש. סימן כ”ז אך באמונתנו לא יהיה שוה עמנו, בכ“י וגם בדפוס קדמון בלא פירוש אין כאן מלת באמונתנו, וכן עקר, ופירוש הענין בסימן קט”ו באמרו ועם כל זה לא נשתוה הגר וכו‘. סימן ל“ט פרידה עצמית, עצמי איננו qualitativus, אלא essentialis. סימן מ”ב מדין הענין האלהי וכו’, תרגומו ad ordinem rerum divinarum non ad ordinem intellectualium, animalium, aut naturalium rerum pertinet סימן ס“ב והם כאשר הם מן המחקר והדקדוק, נ”ל באשר, והכוונה והם באותה מדרגה שהם בה מן המחקר והדקדוק. סימן ס“ז ואם היה מצטרך בעל תורה להאמין ולהודות בחומר קדמון וכו', נ”ל שאין הכוונה להאמין שהבורא ברא מתחלה חומר קדום להיסודות, אלא להאמין שהחומר הוא קדמון ממש בלי ראשית ותכלית, כאשר היתה דעת אפלטון, וז“ל הרמב”ם במורה חלק ב' פכ“ה: אמנם אם יאמן הקדמות על הדעת השני אשר בארנוהו (בפרק י"ג) והוא דעת אפלטון, והוא שהשמים ג”כ הווים נפסדים, הדעת ההוא לא יסתור יסודי התורה וכו‘. וכן פירש בעל קול יהודה וכן בכ“י. וההערה הזאת מתפשטת ג”כ על מה שפירשת בסוף הסימן ההוא. סימן ע“ו ושָמוּנוּ משתתפים, בעל קול יהודה הגיה מְשַתְּפִים, וכן נכון, והכוונה שהפילוסופים עשו אותנו משתפים הטבע עם הבורא, כי הנה אנחנו נותנים כבודו לאחר וכאלו שותף היה לו במעשה בראשית, באמרנו הטבע חכם, ואולי נאמר ג”כ שהטבע בורא. סימן ע“ז אך הם עוזרים לחומר לקבל צורת האדם, מה שכתבת ידידי: יעוררו את חומר הזרעיי (דען קיים) מתנומתו, להתהוה (זיך צו ענטוויקעלן) הוא האמת לפי דעת האחרונים, אך לא לכך נתכוון המחבר, וְהַכְנָסַת דעות האחרונים בפירוש דברי הקדמונים לא ישרה בעיני, כי בזה יטעה הקורא ויחשוב שגם הקדמון ההוא דעתו כדעת האחרונים. סימן פ”ד כי אין נכנס בלב מאמתו ספק, נ“ל מְאַמְתוֹ, ופעל אִמֵת ענינו לפעמים warhnehmen, והכוונה מי שראה הענינים ההם לא היה שום ספק נכנס בלבו. דף ל”ו ע"ב ורצה ית’ ונגשם נ“א ונגשמו הלוחות. דע כי בדפוס קדמון בלא פירוש וכן בכ”י אין כאן מלת הלוחות אלא ונגשם, או ונתגשם, וכן פירש בעל קול יהודה וכן בפירוש כ“י, וכן נכון בלא ספק, ואין הכוונה שהאל נגשם חלילה, אך הכוונה כעין מה שאמר קודם לכן באותו סימן “שאין אנחנו יודעים איך נגשם הענין עד ששב דבור” אף כאן הכוונה כי רצה האל ומאמרו שהיה רוחני נתגשם ונחרת בכתב על הלוחות. סימן צ”ה כי אין טענה בשלמות מעשה מעושה חכם יכול וכו‘. נ"ל בלא ספק שהכוונה: אין על שלמות המעשה שום טענה יותר גדולה מזו, שיהיה עושהו חכם יכול וכו’, כלומר כשהעושה חכם יכול וכו' הרי זו ראיה גדולה מאד על שלמות המעשה. ובעל קול יהודה והפירוש כ“י פירשו כפירושך. דף ל”ח ע“א האקלימים השוים, הם ממעלה 23.5 עד מעלה 66.5 לצפון ולדרום, ואגב ריהטא יצא מתחת ידך מה שכתבת שם. סימן צ”ז ואלו היו הפילוסופים מביאים מופת על היחוד ועל האלהות ולא היו עומדים מבלי צורה, נ“ל לא היו עומדים מוסב על האומות וכהניהם, לא על הפילוסופים, ובעל קול יהודה פירש כפירושך. דף ל”ט ע“ב כאשר עשו הפלשתים בארון שאמרו כי האלהים שם, נ”ל הכוונה על מה שאמרו (ש"א ד' ז') וייראו הפלשתים כי אמרו בא אלהים אל המחנה, וחלילה שיהיה לדעת החבר יד האלהים שם נאמר על הארון. דף מ' ע“א ובחירתנו אותם, הכוונה והיותנו בוחרים אותם כרצוננו בלי שיבא נביא ויקבע לנו מקום לבנות הבית שמה. דף מ”א ע“ב וכל מלאכותיו הראו לו רוחניות וצורותם גשמיות, נראין לי דברי בעל קול יהודה וז”ל: דע שאין כונתו ברוחניות לדבר בלתי גשמי לגמרי, שא“כ היה בדבריו קבוץ בין הפכים כאמרו שהראו לו רוחניות וצורותם גשמיות, והיינו צריכים בביאורו להתעסק בבנין מגדלים פורחים באויר דמיוננו וכו' וכבר כשל בעיוני כחי על ביאור המקום הזה, ובא החלום ברוב ענין, עד אשר הורו עיני ממה שכתוב בשני סימן ד' וכן לדעת חכַמינו מצטיירות מן הגשם הדק הרוחני הנקרא רה”ק הצורות הרוחניות וכו'. את מעט ההערות האלה תקח מידי לאות על אהבתי אותך ואת מלאכתך ובאהבתך את האמת בטחתי כי תוסיף לי אהבה על אהבתך. ואתה ידידי החכם היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”א אדר התקצ“ט, ידידך שד”ל

האגרת הזאת הרשות בידך להדפיסה [הסריקה מכתב יד לא ניתנת לקריאה]. למצוא לספרך קונים באיטליאה קשה הדבר, למיעוט הקוראים ספרי לה“ק, ומתי מספר הקוראים בהם יש בידם פירוש קול יהודה. ומכל מקום אם כְּתם המלאכה תשלח לי קצת העתקות אשתדל למכרם ואשלח לך הכסף בבאַנקנאטען. וצריך שתשלח אותם לעיר וויען ומשם לעיר טריעסט לידי מי שתרצה, בצווי שימסרם …. תמחול לתת שלום בשמי אל המליץ הנכבד הר”ר ברוך שענפעלד וגם להרב אב“ד שבעירך נ”י. גם להר' אפרים ישראל בליכער תתן שלום ותאמר לו כי קבלתי אגרתו, אך לא השיבותיו תשובה, כי לא אדע מה הוא מבקש מאתי. האם רצונו שאשבח ספרו בטרם אראנו? – גם שירו אשר בספרך איננו מעיד על שלמות ידיעתו בלשון ארמית, אם לא שנְהַפֵךְ בזכותו ונתלה השבושים בסופר הכותב מפיו. שד"ל.

 

ג' ניסן התקצ"ט 18.3.1839    🔗

Nr. CCXXXVI

An Herrn M. I. Landau in Prag

לכבוד אדוני וידידי החכם המפואר כ“ש מוהר”ר משה לנדויא שלום עד העולם אחרי ההודאה לך במאד מאד על אשר כבדתני להסכים להוציא לאור מחקרי ולתת לי מהם חמשים עקסעמפלארע, תהי משכרתך שלמה מעם ה' ומעַמו ישראל! אֹמר אליך כי מעתה הנני ממהר לקבץ ולתקן ולהעתיק הענינים לצורך הכרך הראשון, ואמנם לרוב הטרדות המקיפות ומצערות אותי לא אוכל להשלים המלאכה עד אחר קצת ירחים, ובימי הקיץ הבא אקוה שאוכל לשלוח הספר אליך. ועד לחכמים ושם הגדולים אצוה לבקשם בליוורנו ואשלחם אליך לעת מצוא. גם על דבר פחד יצחק אשתדל לשרתך בקרב הימים, כאשר תראה במכתבי לידידנו הר הזהב. אחרתי לכתוב אליך, כי רציתי לצרף אגרתי עם אגרת ידידי מוהר“ר הלל הכהן, והוא היה חולה ועד היום הזה לא היה ביכלתו לכתבה. ואתה אדוני וידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה ג' ניסן התקצ“ט, ידידך המוכן לשרתך שד”ל

 

ד' ניסן התקצ"ט 19.3.1839    🔗

Nr. CCXXXVII

An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol Nr. ` Index rais. 206. Vol. II Nr. 22

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כ“ש שמואל ליב הר הזהב שלום. לא השבותני דבר על הלקוטים ממחזור ויטרי ומחיי יהודה אשר בקשתי ממך שתשאל מאת ידידנו מוהר”ר שי“ר, ותביאם אלי; ואף לא על מה שאמרתי לשלוח אליך לזכרון תלמידי החכם ז”ל; לזאת עליך קצף. וגם על ענין מחקרי שד“ל היה לך להודיעני שלא השלכתו אחרי גוך, ובשתיקתך הנה אמת הדבר כי עשית עצמך כמתעלם. בקרב הימים עתיד לבא הנה המוכר ספרים המכונה J. Cohin, ובבואו אֹמר לו שישלח שתי העתקות מס' פחד יצחק לידידנו האדון החכם רמ”ל. ואמנם לצוות לקנותם מיד הגביר מינץ לא אוכל, כי המוכר ספרים הנ“ל לפי מה שכתב לי מקרוב יש לו דין ודברים עמו. אמת הוא כי מחיר פ”י עד אות מ' הוא 10 f.בקירוב. מיד האדון החכם רמ“ל תקבל חלקי המחזור אשר ישלח לידידי מוהר”ר הלל הכהן, ותתן לו מחירם, ותצרף עמהם מה שתרצה לשלוח מכ“ח החדש לתת במתנה, ועוד שלשה למכור, וגם שלשה מן הישן (מחברת ג'), גם שני סדורי תפלה באותיות גדולות ובנייר חזק תקח מאת החכם רמ”ל ותתן מחירם בעבור ידידנו מוהר“ר רמש”ג הלוקח אותם בשביל בנו, גם ס' בוחן צדיק תקח בשבילו. את כל אלה תשלח על ידי הדיליזאנץ לידידנו מוהר“ר Lelio Della Torre, לתשלום מה שאתה חייב לו, והשאר אשלח אליך בכסף מלא למקום שתרצה, או יהיו בידי בשביל קונטרסי פחד יצחק ששלחתי ושאשלח לידידנו מוהר”ר שי“ר, אשר מאד יגל לבי ביום אדע שנתקבל בעיר פראג המעטירה. בכתבך אליו תזכירהו שנית ענין הלקוטים ששלחתי לו, אשר אני מבקש ממנו העתקתם, או האָריגינאלען שלי על מנת להחזירם אליו. ודברי האגרת אשר כתב, נשלמו? יודפסו? וטענותיו החדשות נגד דעתי על דבר התחלת הנקוד בבבל, היסתיר אותן מידידו? אם בא לידך ס' קורא הדורות החדש, תשלח שלש העתקות גם ממנו. אם תבא הנה בשמחת נפש אראה פניך, אך יכאב לבי אם תהיה ביאתך גורמת לך הפסד ממון. למכור חמשים כ”ח באיטליאה אין תקוה, ואם בקשתי חמשים העתקות ממחקרי שד“ל אין זה למכרם כלם, אלא מיעוטם למכור מיד, ורובם לתת במתנה, או למכור ברוב הימים. בימים האלה אחרי קבלתי אגרתך יעצוני כליותי לחַלֵק את חקירת קדמוניות (במחקרי שד"ל חלק א') לשתים, חקירה וקדמוניות, והחקירה תכלול מאמר על יסודי התורה, החלותיו וכתבתי ממנו קרוב לבאגען אחד, ולבבי שמֵחַ בו כעל כל הון יקר ונעים . מלת דַחֲוָן קשה מאד. געז' פירש פילגשים, משרש דחה שענינו בערבי דחייה כמו בלה”ק ואח“כ הושאל למשגל; והפירוש הזה רחוק בעיני מאד, כי למה לא יאמר הכתוב בלשון הנהוג בארמית שגלתיה ולחנתיה, ויבחר מלה שאין לה חבר? מלבד כי גם בערבי שאומרים דחה על המשגל, לא הונח שֵם מן השרש הזה להורות על הפילגש. וראז' פירש (כדעת Ludovicus de Deiu) משרש דחן שענינו בערבי הקטיר קטרת, ויהיה דחון ענינו מוגמר; והקשה געז', אם השרש דֹחן, מהיכן באה וי”ו נעה במלת דחון? ולזה יתכן להשיב שאולי הנקוד מוטעה, ואפשר לנקד דח“ן? ואחרי אשר רש”י ז“ל העיד כי דחון ענינו שלחן בלשון משנה, ורד”ק בשרשים הביא מן התוספתא הדחונות של בעלי בתים, נ“ל שאין להחליט דבר עד שלא נמצא הלשון הזה במשנה ובתוספתא, כי אין ספק כי לשון המשנה כולל הרבה מלות ארמיות ועבריות קדמוניות. ואתה עתה בעיר גדולה של חכמים ושל סופרים, אולי תמצא מי שיזכור הלשון הזה, ואני לא מצאתי אלא דכון שיש לו בית קבול (כלים פרק ז'), ואיננו דחון. והנה אף אם יהיה דחון ענינו שלחן, אין ספק כי איננו שלחן סתם, כי הוא פתורא שמו, ולא יתכן שיהיה דחון אלא מין שלחן פרטי, ואולי הוא שלחן המיוחד לצחק עליו (tabula lusoria).
אם עדיין לא יצאה מתחת הדפוס אגרתי אליך על פירוש תהלים לרד”ק (כ“ח אלול תקצ”ח), הנני מבקש ממך להוסיף בה ההערה הזאת קודם מלות: ועתה עוד לקוטים אחדים תקח מידי. ואלה דברי ההערה: אמר שד“ל אחר זמן מצאתי ראיתי תהלים עם פירוש רד”ק דפוס אמשטרדם שנת תקכ“ה, וגם הוא שלם, ונעתק מדפוס רע”ה. וגם אם כבר נדפסה האגרת ההיא, השתדל להוסיף ההערה הזאת בסוף הספר, אם תוכל. אם תוכל לשלוח אלי העתקת דברי החכם קרייצענאך עלי, תעשה חסד עמדי, כי רחוק הוא מאד שיבאו האננאלען ההם לידי. בהיותך בעיר לייפציג ראה אם תמצא מוכר ספרים נאמן, שיתרצה לקחת מידי איזה סך מספרי Prolegomeni והשתדל שיכתוב אלי התנאים שירצה, ואני אשלח אליו הספרים דרך טריעסט. ודע כי עדיין לא מכרתי מהם גם אחד באשכנז, רק שלחתי מהם במתנה לקצת חכמים מישראל ומשאר עמים. ואתה ידידי שלום וכל אשר לך שלום, והחכם זאקס וכל חכמי פראג שלום, כנפשכם וכנפש הכו“ח פה פאדובה ד' ניסן התקצ”ט. ידידך שד"ל

 

י“א ניסן התקצ”ט 26.3.1839    🔗

Nr. CCXXXVIII

An Herrn Dr M. Jost in Frankfurt A/M

Nr. d`` Index rais. 207. Vol. II Nr. 23

לכבוד ידידי החכם היקר נודע שמו לתהלה ולתפארת, כ“ש הר”ר מרדכי יאסט ברכה ושלום. אגרתך היקרה והנעימה מיום י“א תשרי הגיעתני ביום אתמול י' ניסן, ששה חדשים אחרי כתיבתה; אולי מסרת אותה לאחד מן המשוטטים בארץ (השטן ושכיריו…. וחבריו) ההולכים לרגל את הארץ, ומתעכבים בדרכם למען בדוק כל חור וכל סדק, לדעת כל אשר ימצא שם בדק, להבדיל בין השושן ובין החדק, ולשפוט את העם משפט צדק; על כן אחרו פעמי אותיותיך, וּשִמְחתי על דבריך התמהמה עד בש. לא ארחיב פה ואאריך לשון להגיד כמה היו לי דבריך לשמחה ולששון, וכבר זה שבע שנים שמחתני ידידי בהזכירך את שמי לטובה בספרך הנכבד אללגעמיינע געשיכטע דעס איזר' פאלקעס, ואמנם מה שכתבת על אוהב גר בהאללישע ליטעראטור צייטונג לא ראיתי ולא שמעתי בלתי היום ואם תשלח לי הדף ההוא (כאשר שלח לי ראזענמיללער זצ“ל את דף לייפציגער ליט' צייט' אשר דבר בו על ספרי הנ”ל) או העתקתו, תעשה עמדי חסד ואמת. גם הֻגֵד הֻגַד לי כי בהאללישע ליט' צייט' נכתבה זה שָנִים בַקָרָה על פירושֵי ישעיה שלי (אשר הדפיס ראזענמיללער ע"ה, מדי דברי בו יהמו מעי לו; רחם ארחמנו יאמר נא ה') דרך בזיון ואיבה, ומי יתן ואראה דבריה! אז ימלא שחוק פי. ועתה מקרוב הֻגַד לי כי באננאלען שלך החכם קרייצענאך שפך חמתו עלי, על דבר המכתב החמישי אשר בכרם חמד מחברת שלישית, וגם הדף ההוא אם תשלחהו אלי (על ידי הפאסט, ולא על ידי משוטטים בארץ) ישמח לבי ויגל כבודי, כי הלא זאת תהלתי בראותי גם המתחסדים גם המתחכמים, כל יושבי קצוות, גוערים בי על היותי אוהב האמת והולך בדרך מישרים, אשר היא הדרך הממוצעת. ועתה ידידי החכם היקר אברך את ה' שלא עשני מחזיק בדרכי הרמב”ם אשר הורנו כי כשנתקלקל לאדם יסוד מהי“ג יסודות (אשר בדה מלבו) הרי יצא מן הכלל ומצוה לשנאו ולאבדו. והנה אתה בספריך הראית עצמך ראַציאָנאַליסט, ובלתי מאמין בנבואה מן השמים, ואני אם ח”ו הייתי פילוסוף כהרמב“ם, הייתי מחויב לשנוא אותך, ולהשתדל לאבד אותך, חלילה! אבל אני אינני פילוסוף כהרמב”ם, אבל אני יהודי כר' מאיר שהיה אוהב את אלישע; וק“ו בן בנו של ק”ו אתה החכם היקר, הדורש טוב לעמך ומרים קרן ישראל בין העמים, הלא אני וכל ישראל חייבים בכבודך ובאהבתך אחינו אתה, אחינו אתה. ואם באננאלען שלך נתת מקום לדברים קשים עלי, יען את האמת אהבתי וכתבתי, ולא נשאתי פנים לזקן, לא יקצוף על זאת שמואל דוד, כמו שלא יקצוף על מה שכתבת (בגעשיכטע שלך) בגנות שמואל הנביא ודוד המלך. ועתה ידידי היקר אני הנה בריתי אתך, וכל אשר יהיה ביכלתי לשרתך ולתמוך בימינך (בכל מה שיהיה לכבוד האמת עשה אעשה). ועד דבר האננאלען מה אעשה? כי הקוראים אשכנזית בארץ הזאת רק מתי מספר המה, ומלבד זה יכבד הדבר מאד להכניס ספרים כאלה בארצנו, וכבר קניתי בכסף מלא הצייטונג של פיליפזאהן, ולֻקחה ממני ונגנזה מטעם הצענזור, וזה שני ירחים שלחתי בקשה אל הגובערניום שיחזירוה לי, ועדיין לא באתני תשובה. ואמנם לשלוח לך ענינים לכתוב באננאלען שלך, לא אחדל כאשר יזדמן לי. והיום הזה הנני מעתיק לפניך ענין אחד שכתבתי בקיץ שעבר אל החכם צונץ, בהביאי לפניו רשימת הענינים הנכללים במחזור כ“י על קלף משנת רמ”א, אשר ביד הגבירים היקרים Gabriel Trieste אשר בעיר הזאת, ומצאתי כתוב בו: הלא זה הוא סדר תפלת תענית נעשה ברומא ביום ה' כ“א בסיון שנת פ”א לפרט כשנסעו שלוחי הקהל ללכת בחצר, וכתבתי על זה הערה וזה לשונה: נראה שהכוונה לאויניון שהיה שם חצר הפאבסט בימים ההם. ואמנם מה היתה הצרה ההיא, אשר בעבורה שלחו קהל רומא שליחים לחצר בשנת פ“א, נ”ל שהוא השמד הי“ד הנזכר בשבט יהודה, והביאו Basnage בספר ט' פרק י”ט סימן ח‘, והחכם הנכבד יאסט כתב עליו (בחלק ז' עמוד 258 שהוא Fabel), והמחזור הזה מוכיח שאמת היה ולא משל היה. ועתה ראה זה מצאתי בס’ עמק הבכא לר' יוסף הכהן (בעל ס' דברי הימים למלכי צרפת, וזה עמק הבכא הוא ס' בלתי ידוע לדע ראססי, והוא כ“י ביד ידידי מוהר”ר רמש“ג וביד ידידנו יוא”ל, וזה לשונו: ויהי בשנת חמשת אלפים (וכו' כמו באגרת CCI עד ולא נעשה הדבר הזה עכ"ל). ועתה עוד זאת אשמיעך, והוא כי ביום תמול שלשום בא אלי מעיר Tunisi, וקניתי (בעד f.22 C. M.) דיואן (Diwan) ר' יהודה הלוי, כולל קרוב לט“ו אלף טורים (versi) לאביר המשוררים בעל הכוזרי; וצר לי מאד כי לא מצאתי בו שום זכרון שנה (data) אשר אותה נפשי למצוא בו, למען הפיץ אור על דורו של המשורר, כמו שמצאתי כה וכה בדיואן ר' משה אבן עזרא אשר קניתי זה שנה וחצי בעד 16 f., והארכתי בהודעת ענינו באגרות העומדות עתה תחת מכבש הדפוס בכרם חמד ד'. ידידי היקר הנה ידידי החכם יש”ר בקש הַסְכָמָתִי לשלוח אליך קצת אגרות שכתבנו זה לזה, למען תתן להן מקום באננאלען שלך, וכבר שלח לך מהן ועתה בראותי הבשורה אשר שלחת אלי, וראיתי כתוב בה: Ausgeschlossen bleiben־rein theologischen oder philosophischen Untersuchungen, ראיתי כי אין מקום לאותן האגרות באננאלען שלך. ועתה ידידי את אשר תחפץ תעשה, ואם תתן להן מקום תעשה הטוב והישר בעיני, ואם לא, אפנה על ימין או על שמאל. אם הבחור המשכיל לעווענשטיין עודנו בעירך תמחול לתת לו שלום בשמי ולומר לו כי בבוא ס' קינות שלו לידי אכתוב אליו, ואמנם לאבד זמני בויכוחים עם אדם האומר שלא ירדתי לסוף דעתו ולא הבנתי כוונתו, אי אפשר לי. ועכ“פ הנני מבקש מאתו שלא יכתוב לי עוד “כבודך הרמה” כאשר כתב באגרתו sine anno et loco אשר קבלתי ביום אתמול. ואתה ידידי Sהחכם היקר שלום, וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה י“א ניסן התקצ”ט, ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.

 

י“ג ניסן התקצ”ט 28.3.1839    🔗

Nr. CCXXXIX

An Herrn Os. H. Schorr in Brody Nr.` Index rais. 208. Vol. II Nr. 24

לכבוד ידידי, הדרי והודי, הבחור היקר, אוהב התורה והמחקר, ובכל מדות טובות וחמודות, לו עשר ידות, כ“ש ר' יהושע העשיל שור, ה' ישמרהו ויחיהו ואֻשָר. למן היום בשרתני חתונתך עם בת ר' יהודה הלוי רחש לבי דבר טוב לבא לפניך במנחה טהורה, משירי ר' יהודה הלוי בעל הכוזרי, אשר הייתי מצפה מיום ליום שיבא לידי מארץ מרחקים הדיואן שלו הבלתי ידוע בעולם, ועתה בשבוע הזה ברכני ה' והגיע לידי וקניתיו בכ”ב זהובים (f.22 C. M.), אז חשתי ולא התמהמהתי ובקשתי ומצאתי בו גם שירים לחתונה, ואחד מהם לחתונת ר' יוסף הלוי בן מיגש, וגמרתי בלבי לשלוח אותם אליך לכבוד חתונתך, וחברתי שירה להיות להן כהקדמה, ועשיתיה כמשקל הנהוג אצל ר“י הלוי ושאר קדמונים, והא לך שער הקונטריס ושירתי אשר תהיה בראשו , ובמשך הזמן אשלח אליך הקונטריס (באגען אחד בקירוב), ואתה אם תחפוץ בו להוציאו לאור, עשה תעשה. הֳיֵה בשלום ובשמחת נצח כנפשך וכנפש הכו”ח בחפזון גדול י“ג ניסן התקצ”ט ידידך שד"ל

 

י“ח ניסן התקצ”ט 2.4.1839    🔗

Nr. CCXL

An Herrn A. G. Samiler in Brody

Nr. d`` Index raisonne` 209. Vol. II Nr. 25

יחי ראבי“ה ואל ימות, גבור ואיש מלחמות, ידו בכל חכמות, וזרועו מושלה לו לפענח נעלמות, לשתום סתומות, ולסתום שתומות, ידיו רב לו ופיו למהלומות, לפניו יכרעו כותבי פלסתר בעלי מזמות, מגפן סדום גפנם ומשדמות, ונביאי מלבם הממלאים את הארץ חזיון שוא וחלומות, לקרוא בשמותם על אדמות, חרדות ילבשו ואימות, יסגו כלמות, יכסיומו תהומות, הנושף ברוחו בבקעת מְכַתְבֵי עמל ואון ומרמות, ומרוח אפו יכלו והיא מלאה עצמות, ואין מחזיר לפגריהם נשמות, יתן ה' לך כלבבך שבע שלומות, וירבה לך עז ותעצומות, לפקוח עינים עצומות, ולהשפיל עינים רמות, ולעשות נקמות, בחרבות וברמחים ובקרדומות, חבלים יפיל לך בנעימות, ויעשה לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ אשר נקבו בשמות, וממתנה נחליאל ומנהליאל במות. זה ששה ימים הגיע לידי ספרך הנדפס ופרדסך כ”י. אם כוונתך רצויה, מעשיך רצויים. בענין הגימטריאות אין ספק אצלי כי החכם צונץ יחזור בו ויבטל דעתו בס' שהוא מחבר עתה, כי כן כתב לי שאיננו מאמין עוד בהן. והנה אני אין לי פנאי גם אין לי חפץ ללקט ולרשום לפניך קצת ענינים אשר כתבת ולא ישרו בעיני. רק אחת אגיד לך, והוא כי אתה אומר (דף כ', וצ“ל דף כ”ג) כי רק מימות ס' יוחסין ואילך קראו לס' הזהר בשם זה, וזה שקר, דהא ר“מ ריקנאטי קדיס טובא (מאתים שנה קודם בעל ס' היוחסין), והנה הוא מזכיר תמיד ס' הזהר הגדול וס' הזהר המופלא. ובתחלה עלה בלבי לומר שמא דברי הריקנאטי נעלמו ממך, אך בהגיעי לסוף ספרך (דף ל"ב) ראיתי כי גם אתה מזכיר שהריקנאטי רגיל לכנותו בשם ס' הזהר המופלא – אז השתוממתי ונבהלתי, ואמרתי היתכן לחכם כזה שיהיו דבריו סותרין זה את זה? מניה וביה אבי”ה ליזיל ביה נרגא? ואבֹֹאה אל פרדסך כ“י. ואֹמר כי דבריך על ברוך שאמר הם בעיני חלום שוא וחזיון כזב, גם דבריך על נֶחָמָתָא דברים בטלים הם לפי דעתי, ומזכה אני במקומי את החכם שי”ר, אשר זה שבע או שמנה שנים כתבתי לו כי פירושו על נחמתא הוא עצם האמת. ויתר טענותיך עליו אינני עתה מופנה להביא אותן במצרף. גם בענין חשבונות הראב“ע, אעפ”י שהדבר נוגע לעצמי, לא ישר הדבר בעיני להניח חפצי שמים ולעסוק בחקירתם עוד שנית, אחרי כל מה שעמלתי בהן לשעבר. הנה כשראיתי שני חכמים אומרים בפרהסיא שאין לדברי הראב“ע מובן כלל, פניתי מכל עסקי ארבעה שבועות וישבתי בעליה ודרשתים, ועשיתי זה לכבוד האמת אעפ”י שאינני אוהב את הראב“ע. ועתה אם יקום אדם וימצא שדברי הראב”ע סובלים פירוש אחר זולת פירושי מה בכך? ואם יאמר כי פירושו טוב מפירושי מה בכך? הלא ממך למדתי המתחיל לא יושג, ואם אני פתחתי הפתח ואדם אחר יבא אחרי וישלים את דברי למה יחר לי? הן אמת כי להיות המבינים בענינים אלה רק מתי מספר בין קוראי לה“ק, אם תוציא לאור פרדסך אולי הקוראים הבלתי מבינים יחשבו כי דברי משובשים היו, לא בדעת ולא בהשכל, ובראותם אותך מדבר עלי עתק בגאוה ובוז אולי יחשבו כי אתה סללת לך דרך חדשה, ואני הלכתי ארחות עקלקלות. ואולם דיה לצרה בשעתה, והיה אם תוציא לאור דבריך, אז אולי אאבד זמני לחקור את כל דבריך אחד לאחד, ואם אראה פירושיך טובים ונכחים מפירושַי אודה ולא אבוש לומר טעיתי. וכבר ראית כי גם במאמרי שאנו דנים עליו (עמוד 76) כתבתי: ובזה טעיתי. ועוד מעט בכרם חמד מחברת ד' תראה כי זה י”ג חדשים כתבתי אל החכם יש“ר אגרת, תחלתה: שמחתי מאד כי בא לידך ושהה אצלך הכ”י היקר וכו' ורבתה שמחתי בראותי כי העתַקְת וכו' וכי בדקת ס' יסוד מורא הכלול בקובץ ההוא ועל ידו תִקַנת קצת מהגהותי והשערותי. כי אמנם ידוע תדע כי האיש המכיר את מקומו והשמח בחלקו, איננו צריך לעשות סייג לדבריו לבלתי יפול מדבריו ארצה, ואפילו אם יחוש לכבוד עצמו, לא יירא שמא כבודו יִפָגֵם אם יִוָדַע שטעה. והנה תחלת דברי פיך בגאוה ובגדל לבב לאמר שלא יעלה על הדעת שכוונת הראב“ע היתה על חשבונות והמצאות שחידשו חכמי חרשים שהיו כמה דורות אחריו. וכי אני אמרתי שכוונת הראב”ע על האלגעברא ועל חשבוני המעשרות? ומי לא יבין כי אני תפשתי בדרכי החשבון הנוהגים בימינו, כדי להקל על הקורא, ומי לא יבין כי יהיה מעשה החשבון בכל דרך שיהיה, מוצָא החשבון אחד הוא תמיד. ולא אאריך בזה לבלתי יחם לבבי, כי ביד חזקה אני עוצר את קלמוסי בהיות מכתבך לנגד עיני, ובראותי כי אחרי אשר דברי סקלו לפניך המסילה להבין חידות הראב“ע, אתה מתהלל במתת שקר, כאלו ממך הכל, וכאלו אתה פוקח עיני ומגַלֶה חדשות לפני. והנה כבר השמעתיך שאין רצוני עתה לבלות זמני לחקור את כל דבריך בענין חשבונות הראב”ע, ואולם ידוע תדע כי לא התעלמתי מהם מכל וכל, אך את פירושך למאמר הראשון חקרתי ובדקתי, ואני שמעתי ולא אבין איך המלות האלה: כמרובע עמוד המשולש השוה שכל צלע (כמו שהוא בדפוס המבורג. או צלעו כמו שאתה אומר) באלכסון העיגול, יהיה המכוון בהן: כמו מרובע ארוך ששתים מצלעותיו כאורך עמוד המשולש ושתים מצלעותיו כאורך אלכסון העיגול. מריה דאברהם! כל השומע פירוש כזה תצלנה שתי אזניו. לדבריך מרובע עמוד המשולש איננו מרובע עמוד המשולש, אבל הוא מרובע הנעשה מעמוד המשולש ומאלכסון העיגול, ומלות שכל צלע או שכל צלעו אין המכוון בהן כל צלע או כל צלעו, אלא שתים מצלעותיו. אבל אתה מבקש להולמן באמרך שכל צלע באורך המרובע הזה יהיה שוה לקו אלכסון העיגול. אבל האורך מאן דבר שמיה? כי מרובע אמר הראב“ע, לא מרובע ארוך וסתם מרובע איננו ארוך. ועדיין מה מקום למלת כל? שצלעות ארכו היל”ל. ועל כל פנים כאלכסון היל“ל, לא באלכסון. ומלבד כל אלה מה שייכות יש לחלק ראשון מן המאמר הזה עם החלק השני המחובר עמו במלת כאשר? ולדבריך חסורי מחסרא והכי קתני, וכמו שמרובע עמוד המשולש הוא שלשת רביעיות מרובע הצלע (כך מרובע הצלע הוא שלשת רביעיות מרובע אלכסון העגול). כל המלות האלה השמיט הראב”ע. ואחרי כל אלה אתה מתרעם עלי שאני שולח יד להגיה דברי הראב“ע, ואתה מפרש אותם על ידי תוספת וחלוף אותיות ומלות, ודבורו נשאר נלעג אין בינה. העיני האנשים תנקר? ואולי בספרא וספרי או בפסיקתא מצאת המדרש הזה, ואם קבלה נקבל; ואולי בחלום חזיון לילה הגד לך ושמעת מפי המגיד אשר גלה לר' יוסף קארו כי השם שַדַי רומז לי”ד כוסות שיש לשתות ביום השבת, ואם נבואה נקבל – ולא די לנו הצער הזה אלא שאתה אומר כי הנסח שמצאתי ביסוד מורא כ“י (כמרובע עמוד המשולש השוה בתוך צלע וצלע באלכסון העיגול) הוא סיוע שיש בו ממש לחזק פירושך הנ”ל. התחשוב שיש באיטליאה מוח כל כך מזוהם שיוכל לקבל דברים כאלה? ועתה ידידי היקר תסלח לי אם אחר שבדקתי פירושך על המאמר הראשון, ומצאתי בו ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה, נלאיתי להמשיך חקירתי על יתר דבריך ופירושיך, אבל אמרתי השאר יהא מונח עד שיבא אביה“ו וידפיסהו להתגולל עלי ולהתנפל עלי. ומה שאמרת על צורות המספרים יסודתו על דבר אמת, והוא שתחלה החשבון היה על אצבעות היד (וזה עשרים שנה באגרת אל החכם יש“ר פירשתי לפי זה למה שלשה ארבעה בה”א נוספת הם לזכר ובלא ה"א הם לנקבה), וצורת | במקום אצבע היא עומדת, וכן כתב Condillac בספרו La langue des calculs ספר ראשון פרק ט”ו, ולדעתו צורת 0 מורה על אצבע כפופה (ומה שאמרת שהוא מורה עשרה שבוש הוא, כי אינו אלא מקום פנוי וכסא ריקן), ושאר המספרים נעשו מהרכבת הקו | על אופנים שונים, אלא שאין בידנו עתה צורתם הראשונה: Sans doute ils auront ete traces en combinant differremment le signe de lunite 1; mais leur premiere forme ne supsiste plus. ואתה ידידי היקר קודם שתכנס ראשך בחקירה זאת היה לך לדרוש ולדעת מה היא צורת המספרים אצל הערביים. והנה מספר ב' ומספר ו' וכן מספר ז' ומספר ח' אחת היא צורתם אלא שהיא הפוכה, ולפי זה גם אתה גם Condillac האומרים כי צורות המספרים נעשו מהרכבת צורת |, כל כך פעמים כפי המספר המכוון, מחזה שוא חזיתם, ואין צורות המספרים אלא הסכמיות בלבד. וגם ידעתי כי הערביים לא היו הם ממציאי הצורות האלה, אבל למדו אותן מאנשי הודו או מן הפרסיים (וזכורני שראיתי בתלמוד בבלי, ולא אדע עתה מקומו איו, וז“ל משום דאיתיה במנינא פרסאה דקרו לעשרה חד, וזה המנין הפרסי נ”ל שהוא חשבון האריטמיטיקא הנהוג בינינו), ויש לבעל דין להסתייע בזה ולומר שהערביים החליפו הצורות, ולעולם שמתחלה היתה כל צורה כוללת הקו | כל כך פעמים כפי המספר המכוון. אך לדעתי רחוק הדבר מאד להאמין שאם היה הענין כן מתחלתו, יחליפו בו הישמעאלים שנוי גדול כזה, להכניס בו צורות שמספרי קויהן שוה. ועתה אתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כלבך וכלב ידידך הכו“ח פה פאדובה יע”א י“ח בניסן לפ”ק. שד"ל

אחרי שלא הספיקה אגרתי לנסוע ביום אתמול, אוסיפה לך הערה אחת. בספרך הנדפס (דף כ“ד ע”ג) כתבת כי מדרש תהלים חסר מזמור מ“ד, והחכם צונץ (עמוד 266 הערה d) כתב שהוא חסר מזמור מ”ב, וזה שקר, כי מזמור מ“ב הוא כאיל תערוג, ומזמור מ”ד הוא אלהים באזנינו שמענו, ושניהם יש להם מדרש, אלא שעל אלהים באזנינו שמענו מצויין בטעות מ“ג במקום מ”ד. ויותר היה ראוי לכם שתאמרו כי מזמור מ“ג חסר. ובאמת גם הוא איננו חסר, אלא שאינו מתחיל בפסוק שפטני אלהים, אך בפסוק אומרה לאל סלעי. כן הוא במדרש כ”י על קלף שבידי אשר נכתב בשנת מ“ב לאלף הששי, ובכ”י זה נמצאים ג“כ המזמורים צ”ו צ“ז צ”ח, והוא מסיים במלות שלום על ישראל, ואין בו מן במה יזכה נער ואילך. והנני ממהר לשלח מעל פני האגרת הזאת, לבלתי יתגרה בי יה"ר לאבד זמני לבקש מומי זולתי. ואתה ידידי שלום.

 

א' אייר התקצ"ט 15.4.1839    🔗

Nr. CCXLI

An Herrn Dr. Leopold Zunz in Berlin

לכבוד ידידי החכם המופלא הר“ר יום טוב צונץ ברכה ושלום. צום אסתר אבשרה בקהל רב וכו' עד הסר והַתְזֶה (כבר הוא בידך והא לך ההמשך: גדלה צעקתי ועלתה לשמֵי עֲלִיָה, ונקרע לקולי גזר דין החתום לִכְלָיָה, דלותי ולי יהושיע ואָצַל רגלי מדְחִיָה, לא נְטָשִי ולא עֲזָבִי בגלוּת ובשִבְיָה. הן כל פעם בהתעברו על כל לשון ואומה, מלקה לה בְתַחַל ואחר כך מֵכִין מְלֶגְמָה, ולי לפני מזורות רִפאוּת תַעַל מוקדמַה, כי כל מדותיו עלי חסד ורחמים המה. זה כאשר זֵד הוסב וגוּלְגַל עליו, כי נטה אל אל ידו ורץ בצואר אליו, חשב לְשָרֵש כרם משמח בפִרְיוֹ בעליו, חרפתו תגל היום ורוע קלקוליו. טִבוּעו בהגיע נדדה שנת המלך, ושָאַג וצרח ספר הזכרונות לפניו להַלֵךְ; יפוי כח פְתַחְיָה בהתראות פני המלך, שִמְשָי מוחק וגבריאל כותב בְהֶלֶךְ. כשָמְעוֹ אומר מַהֵר ועשה כן, גחן צואר וטען להכֵן, לֶכְתוֹ מצאוֹ יוֹשב מורה קומץ בית שכן, שח בא מיעוטך, ודחה את כל התוכן. משך המֶרְכַּב ומשך עַדִי לפנים, וענה אין בי יכולת עד ארחץ בצונן ובחמין, נחסה הדסה ואסרה כל בתי הבלנים, והלך ושאב והֵחָם ועשה כל תקונים. סופד ונאנח היה בעורכו הֶעָרוּךְ, כי נֻסה בכף מהתענג ומרוך, על גביו עלה ובעט מפרקתו לפרוך, לקיים ואתה על במותימו תדרוך. פוסעים בהיותם פני בית המן, הפילה עליו בתו עציץ מְדוּמַן; צָָצָה והנה הוא צנחה ומתה לעֻמן, ונדחף אבֵל בשלה וחפוי ראש על רוע הסימן. קרא למרעיו והגיד להם אשר קרהו, וכדַבְרָם עִמו סריסים הבהלוהו, רִבְצָם על משתה ומלכה הלשינתהו, ונבעת ונחפז וצירים אחזוהו. שָצַף וקצף המושל וקם בחמתו, והנם חובטים וכורתים כל אשלי גנתו, תבע שוּב לפנים ומצאוֹ על מטתו, ויחר עליו אפו וצוה לתלותו. שחרית יוה”כ. אקום חצות לילה וכו' עד ואחנן בקולי (הוא בידך, וזה הוא ההמשך): הרשעתי פי אקרא ומרדתי אומר, וסוּר ממצות ה' ולא שוה לי, זלגו עיני דמעות יום תוכחה בזכרי, חרד לבי ופחד בהתבונני יום הדין; טענתי בכן לומר לא תשוב עיני לראות טוב, יִתַּר ממקומו לבי ויחרד בקרבי; כי מי יצדק לפניך מרום, לא יזכו בהשפטם משרתי שחקים; מלאכיך בהתבקרם תָּהְלָה תשים בהם, נתעב אף כי נאלח שותה כמים עולה; סופו רקב ואחריתו סריחה ותולעה, עודנו בושת וקלון וחייו כלמה וחרפה; פָקֹד בקרים בָחוּן רגעים שָמור צעדים קצוּב עתים, צל עובר רוח הולך ציץ השדה וחציר יבש; קמתי על כן בקהל אשוע מבקש צדקה חנם, רוגֵש בבית הַוַעַד ומתכפש בעפר; שואל חיים וחסד ורחמים, תחנה מפיל אולי נסתר ביום אף. מספר הבתים בשתי הסליחות ביום הלבנת, ביום כפרת, הוא חמשה (5). תפלה לעני כי יעטף. רוחו ושיחו נאלם. הִתְוַדות אל יוצרו. על עון גלוי ועל נעלם. שערי צדק תבא. ואל ישב דך נכלם – – שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם. בת ציון וכל חילה, אִסַר אסרה לענות. נפשה על כי מעלה. אל אביה לַעֲנוֹת. בו סרה עד עלה עשן באפו חרונות. ותצא מאהלה. גולה בין הבנות נושאה במֶרֶד קולה. בין בוטחות שאננות. אין אוֹמֶר ואין דברים. בלי נשמע קולם – – שאו שערים וגו‘. נדיבי עם נאספו. עם אלהי אברהם. כי נכסוף נכסָפוּ, ויהיו כאיש נדהם. על עונות עדָפוּ. ומנוס אבד מנהם. ומשחר נשקפו. עד ערב התמהמהם. וחטאיהם הרפו. ופשעיהם כֻּלָהָם. והתודו את עונות אבותם ואת מעלם — שאו שערים וגו’. יום כפורים הוא זה. לסליחה ומחילה. ועם קודש רזה. מִשְמַן בשרו ודלה. קורא לצור כל חוזה. לך ה' הגדלה מֵי כפורים הזה. על נפש אשר מַעֲלָה, וענוּת דל אל תבזה. ואל נא תשקץ לגאלה. חסדך להם חומה מימינם ומשמאלם — שאו שערים וגו‘. מטרם עלות שמש. המעלות אשר ירדה. וטרם יחשך שמש. בבא חמה בכבודה. אלהי חטאי הָמֵש. וסר עון ובא תודה. ועם כפוּף כמו חרמש. תזקוף בהוד ועודדה. וחן וחסד תחמש. אפרים ויהודה. כי אתה אל. ואתה מחיה את כלם — שאו שערים וגו’. נכבדות ניב יְדֻבַר. אל ארץ הלבנון. בראש הרים פסת בר. אחרית יהיה מנון. וחטאת מעש ודבר. ארץ גזרה ישכנון. במקום איש לא עבר כי ישוב אל לַחֲנוֹן. ציון היתה כמדבר. ולפני שמש ינון. ויאמרו ברוך אלהים. מעתה ועד עולם — שאו שערים וגו‘. ואלה במחזור כ“י שנת רמ”א אשר ביד הגבירים טריאסטי: על ספרי הקדש שנגבו. אוחילה קירות לבי בזכרי אהביך, אש דת כתבתני בזרוע כתביך, בנסוע הארון עדות ברית כתביך, ויאמר משה קומה ה’ ויפוצו אויביך: גוי מקרב גוי לקחת באותותיך, גלוי שכינתך הופעת עליהם בהדרתך, דגול מרבבה שובה אלפי רבבותיך, קומה ה' למנוחתך: העליתי על לבבי ואזכור בחרץ, חֵפץ כהנַַי באש זרה להפרֵץ, ועתה אשר במקדשך עלה הפורץ, קומה אלהים שפטה הארץ: זאת אשיב אל לבי במעבדיך, זֵדֵי עַמי חיים שאוֹל בהורידך, חרפות חורפיך הלא תזכור בפקדך, קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך: טפסר הוקם עָל ראש מפזזיך, טען להעלות את ארון מעֻזיך, ידו בשלחו פֶרץ עֻזא בירעיזך, ועתה קומה ה' אלהים לנוחך אתה וארון עזך: כשרון מתהלך באמת ותמים לעָבדך, כמעט קצפת בהראותו ספר מחמדיך, להנקם נקם תורתך לעיני עבדיך, קומה ה' אל נשא ידך: מוּקֶדֶת מגִלַת נהי הוחרטה בְרִשְיוֹם, משפטה שפַטת והוסַפת כהם לקִיוּם, נקם ברית תורתך לנקום איום, קומה אלהים ריבה ריבך זכור חרפתך מני נבל כל היום: סובא בכלי בית האלהים לענוש, סערַת חֵמה אָסַפת עליו לכנוש עתה הלא תפקד מחרפיך לאנוש, קומה ה' אל יעז אנוש: פָקַדת שְרֵפַת עַצְמות מלך אדמוני, פקוד הלא תפקד לתורת תחכמוני, צַמְתֶם המיתם בקצפך ותַחַז עיני, קומה ה' הושיעני: קְרַע לב מחרף דתך בְקַרְעֵהוּ, קלונו גַלֵה לשבר עז זרועהו, רשע בגֹבה אפו הניעהו הכניעהו, קומה ה' קדמה פניו הכריעהו: שאוֹל יוריד שולחֵי יד בכתביו, שמוד ישמידם נורא על כל סביביו, תלבשת קללה יעטֵם בזרוע רהביו, יקום אלהים יפוצו אויביו: באפך החרימם האשימם הצמיתם לְהִכַסֵה, נַעֲרֵם והריקֵם מיִגִעָם בלי מחסה, ימיהם הַמְעֵט ומתניהם הַמְעֵד לשַסֵה, קומה ה' באפך הנשא: מלא פניהם קלון ומחֵה יקומָם, נצח תהי אחריתם להכרית שמם, חטאת אבותם לזכור ועון אמם. עתה אקום יאמר ה' עתה ארומם: זכור ה' לבני אדום להעֵד, קומי ודושי בת ציון להִסָעֵד, וידעו כי אלהים בישראל להִתְוַעד, אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד: על המעוררים כנגד התלמוד אראלים צעקו חוצה מרה על אודותינו, אף מלאכי שלום מר יבכיון לבִכְיָתנו, בקום …. להפר ברית צור עזרתנו, ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו: גבורי כח עושי דברו אבות הנקראים, גם אתם התעוררו קינים ונהי להנאים, דִברַת חרפת שכנינו ולעג וקלס משנאים, אבותיכם איה הם והנביאים: הלא לכם שבטי יה בעדות קַיָים, התעורר ובכוֹת על בניכם הנָדִים מֵאִווּיָם, ואתם מחשים אף המה במצולות ים, ולא נודע מקומם אים: זעקו מרה והתפלשו באפר רועי המונו, זד יהיר מחצתם ורצצתם ראש תנינו, חלף חרפות אויב חרף בלעג לשונו, איה המעלם מים את רועה צאנו: טף ונשים לזאת בצום ובכי ינהו, טהר עצם שמים וכוכבי מרום יִכְהוּ, יעוררו מלאך הברית בקנאתו ישֹמו ויתמהו, איה ה' אלהי אליהו: כלה מחפתה וחתן מחדרו בכל המונַי, כלילים ישליכו ארץ בשק ואפר רִפדונַי, לזאת יספדו ויילילו מפני עקת שׂטני, לא אמרו איה ה‘: מה תתני פוגת לך תורת שפר, מעילֵי רקמתך התפשטי והציעי שק ואפר, נכבדות המדֻבר בך אם יהיו לחֵפר, איה שוקל איה סופר: סוד הערימו על תלמוד תורתך ומדרשו, סופרים ומשנים להשבית וחֵקר סודם להחרישו, עליך יעזוב חֵלֶכָה בשמעו להג מבישו, איה השם בקרבו את רוח קדשו: פקוד ונקום נקם ברית קנאת תורתך, פֶה לפה הוריתָ מאז דברותיך, צור ישראל עד מתי תשים עברתך, ואיה קנאתך וגבורתך: קַנא תקנא על תורתך הוריתָ משָמיך, קנאת חכמים ותלמידים המרביצים תורה לעמך, ראה ה’ פן יבוזו לי מתקוממיך, אים איפוא חכמיך: שחת רשתם טמנו ילכדו בה לרגעים, שלום רב לאוהבי תורתך ואין פגעים, תָמהַ ותשתומם על שבר חטאים ופושעים, ואיה אהל משכנות רשעים, בּרית אמונים נצור וזכור חסדי נעוריהם, יִוָדע בגוים מעֻזך כי אתה גואליהם, נחלתך אל תתן לחרפת עמים ומחניהם, למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם: אחרת אֲרִיְוֶךְ דמעתי יומם ולילה ולא אחשה, מפני עקת רשע ומפני חמת הנושה, בזמת אולתו יעץ להכחיד נעם מדרשֵי, איה הברית אשר צוה ה' את משה. גֶבר יהיר וסכל דורשי און וגלולים, שת בלבו להפוך שרשי דת המעולים, דרישת משנה וסוד תלמוד בחשך להעלים, שני המאורות הגדולים: הכין רשת ליד מעגל יפת פעמַיִם, הגיון יסודי תושיה לחַבֵל בִמְצוּל תהומַַיִם, ולכן כנחלי מים על משוּלת מים, עיני עיני יורדה מים: זכרו זאת והתאוששו עָם דְבוֵקי כְהֶמְיָן, בצום ובכי ומספד לשאת למרום עין, חֹסן משולה כיין הטוב מלָתֵת לאין, ושכורת ולא מיין: טֹבו אהל תושיה לתמיד בה משננים, רפאות לחִכם בנֹפת דבש וחלב מכֻנים, יָזַם נבל לשום כאין ולהכחיד הגיונים, צחו מחלב אדמו עצם מפנינים: כפטיש יפוצץ סלע נמשלה ואש להבונַי, אילת אהבים ויעלת חן להוגיה בשנוני, לוחץ נואל במחשבתו לשכֵחַ ספר זכרונַי, דברי מצות ה‘: מצוקי ארץ וגבעות עולם רדומי מכפלה, בתחנון ובתפלה קַדמו שוכן מעלה, נאקת קוראיו להקשיב ולפתוח אזניו בחמלה, לשמוע אל הרנה ואל התפלה: סוד ה’ ליראיו כימי קדם להשתעשע, רשע דִמה עדות עד היסוד בפשע, עיניו השע ואזניו הכבד בלי להִוָשע, אל תתן ה' מאויי רשע: פחד ופחת ופח פקוד עליו להענישו, השב גמול חטאתו כצאן לטבח להקדישו, צַמֵת יְקום ומחה זכרו בשואה להרעישו, ישוב עמלו בראשו: קומה ה' קדמה פניו הכריעהו להחרֵד, מחץ מתניו בקצפך ובשאול אותו הורֵד, רשעו פקוד עליו בפשעיו תמיד להתגרד, ועל קדקדו חמסו ירד: שבור זרוע רשע ורע בחטאו לְוַכְחֶנו, חטאתו מִלִימַח ועון, אבותיו להזכירנו, תמיד יקו לאור והנה חשך ישופנו, לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו: מִשְאַל קוראי לשמך תמלא אשכל הכֹפר, זְרֵה אויבם כמֹץ לפני רוח לְהֵחָפֵר, שְׁעֵה עתירתי וקיֵים חזוּת הֻגדה בשפר, לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר: הוגי בשעשוע דתך משיבי מלחמה שערה, קרא להם שנת רצון ועת בשורה, חזון נביאיך לקיים כהשמעת להם בהדרה, כי מציון תצא תורה: זכרנו ה' ברצון עמך ופקדנו ממעונים, ואמץ לבנו לעבדך שכם אחד בצביונים, קרב קץ ישועה וקיים מאמר חזיונים, ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים: אחרת אבות עולם אמת אולם. לזאת לכם להתעוררה. בטרם בא. יום אין בו אור שמש ונהרה. גבעות חן. אין להן. צאת ועמוד כשורה. דעת על. מה מַעַל. יצאה זאת הגזרה. היש גואל. בישראל. ותורה אשר הורה. ואיך צודֶה צר רודה. צור תעודה חתום תורה: אי משנה וגמרא. אי חכמה מפארה. זעוק בכל עיר. עלי רשע … . . (על המחק, ואולי מבעיר בעֵרה) באין מחרָד. חיל שביה. שבטי יה. פלטת עם הנשרד. טף ונשים. וישישים. בשפֵל ובמורד. ישבו, על. צר קם על. גדודיהו לפניו לרד. כי צדה. ויד הדה. במחמדיו היות נטרד. לאין רועה. כצאן תועה. בגוים אין תורה: אי משנה וגמרא. אי חכמה מפֹארה. מה תחשה לזאת משה. ואהרן רועה אמונֵי: נָבָל כי. זה הִדְכִיא. עדת חכמי ונבוני. ספרים המורים כהלכה מסיני עם תלמוד הֶחָמוּד. מזהב פז ופניני, פירושים ומדרשים. אשר בה אֹרוּ עיני. צבי הלכות. הערוכות. על ספר התורה: אי משנה וגמרא. אי חכמה מפארה: קומי רן. קרא בגרון. תורה מאין הפוגות. ראש אשמוּר. בלב סמוּר. מִפַחד חיל תוגות. שאון בגדים. כי צדים. להשיג גבול ומחוגות. תלמודך. ורז סודך. בחנפי לעגי מעונות. בלי להיות. תושיות. תורה על פה להגות נכליהן. לאמר הן. על כן תפוג תורה: אי משנה וכו‘: יֵצאו נא. בני חתונה. וכלות מחֻפתם. מקום פארם. תת אפרם על ראש שוש שמחתם. נאנחים. ומר צורחים. ועל לחיים דמעותם. בהשתרר. צד צורר. להניא חק הורֵיתם. רום חכמות הרמות. ועל סדרי משנתם. אשר האל. בם הואל. באר את התורה: אי משנה וכו’: בת עמי. אל תִדמִי. קוראותַיִךְ להפר. אש נזרֵךְ. בעפרך. התפלשי באפר, הלילי. אללי לי. איה שוקל וסופר. מזמות צר. פן תפצר. להכות את קרית ספר. העובר. ומתעבר. וביראת אל כופֵר. עורה יה. לזאת פן יָ־מוש ספר התורה: אי משנה וכו‘: נשבע אל. לישראל. לעם נכרי בלי למכור. ידידותם. ואם נכתם. עֲונם עמק עכור. וכי יקראו. ימצאו. הנמצא בלי לִנְכוֹר. חק אולם חק עולם. לבל יבושו להכור. זכור ושמרה. התורה. ולא תשכח לסכור. קרני אור. כאז לֵאור. כי נר מצוה ותורה אור: אי משנה וכו’: תחנה יפה לאמרה בכל יום אני קראתיך אל כי תענני, ריבה ריבי ה' וגאלני, כמוֹ כְהַנֶשֶר(?) נֹסֶה(?) אל תצריכני, ביום אקראך ה' מהר ענני: הוֹנָה(?) מֵעֲלוֹת(?) במכמור(?), דיין אלמנות ואבי יתומים חי וקיים לעולמים, ביום וכו‘: רחמן לכל באי עולם, ודברך נצב לעולם, ומשפטיך חסד כלם, ביום וכו’: האירה פניך על עבדך, ועשה עמי כרב חסדיך, כי אפס אלהים בלעדיך, ביום וכו‘: מושל בכל ולך המלוכה, תשב אנוש עד דכא, ולך נכרעה ונברכה, ביום וכו’: בך שמתי בטחוני, ומכל פשעי הצילני, ומאיש חמסים תנצרני, ביום וכו‘: ראה בידוּדי וּשדוּדי, זכור עניי ומרודי, ה’ יגמור בעדי, ביום וכו‘: בעשן כלו ימי, לחוץ ולחום את לוחמי, כי אליך נשאתי את עיני, ביום וכו’: יגעתי באנחתי, אשחה בכל לילה מטתי, לקאת מדבר דמיתי, ביום וכו‘: יוקשתי בחטאתַי, ונלכדתי בעונותי, לכן רבו מצמיתי, ביום וכו’: עליך מבטן השלכתי, ומֵרֶחם אמי בך בטחתי, כי אתה ה' שברי ותוחלתי, ביום וכו‘: קראתך ממעמקים, עושה משפט לעשוקים, מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, ביום וכו’: בכל לבי דרשתיך, ובלילה אויתיך, רוחי בקרבי שִחרתיך, ביום וכו‘: חלקי ה’ אמרתי, וליוצרי מבטן שועתי, בהתעטף עלי רוחי את ה' זכרתי, ביום וכו‘: זכרני ופקדני בישועתך, וסוככני באברתך, ימלא פי כל היום תהלתך, ביום וכו’: קבל תפלתי ה‘, הט אזנך לקול תחנוני, תוכן לבות וכליות ה’ ביו וכו':

שחרית יוה"כ אפסו אנשי שכל ובינה, אֹדֶם פשעינו אַיִן לְלֵבְנָה, אֻספו יחד יודעי תבונה, להבין אמרי בינה: בינה יודעים וגודרים פרץ, ביד אכזרים נסגרו בחרץ, בלעום כתנין גדרִי להַפְרֵץ, על זאת תאבל הארץ: חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו: גמיעת רַעַל רָוִינו, גרמנו להמיש יתד התקועה. גבורים האספו בבכי להדמיעה ותרדנה עינינו דמעה: דמעה נזיל בבכי מבטאה, דִבְרַת כי חשקנו להחטיאה, דלנו וחדלנו אִשים לחַטְאה, עון פשע וחטאה: חטאנו הוּשבתי במחשך עלינו מרוחקים, הָכבלתי בימי … בזיקים, הָגָה לכתיב לו בדקדוקים, זאת המצוה והחקים: והחקים הנתונים לתריסר כֵנים, ויאמר לכתבם לו בהכנים, ויבן בזאת חכמי תקונים שבעים איש הזקנים: חטאנו זקנים נבונים רוכבי צחרה, זקקו דת אליו בגזרה, זקוקם כהבין … בשחירה, על הרועים חרה: חרה רשע כאויל ולאֵל(?), חסידים לְצַמֵת כדת להתגאל, חֵלף נכתב בתורת האל, גונב נפש מאחיו מבני ישראל: חטאנו טָפְפוּ לאב אבות נושאוּ, טרוף טרף וגנבה כִסו, טעם תעודה אשר נשאו, גִלה עונם ישאו: ישאו חטאם בלי חנינה, ימיני תשספם בחרב שנונה, יען אינם יקבלו דינה, אשר הם חיים עֲדֶנָה: חטאנו כשמעם את הגזרה הזאת, כהן נתקדש לעלות בנשיאות, כיוֵן השם ויעל במראות, אל ה' לראות: לראות אם נגזר לקדושַי, למוּת ולהִצָמֵת בלהט מְדִישַי, להג הוּשב מִשְמֵי קדושַי, אני צויתי למקֻדשי: חטאנו מְכַהֵן ונְשיא אֹם מְיֻדעה, מתגרים מֵרְאות רֵעַ ברעה מלֵל המלך בחדוה ותרועה, נַפִילָה גורלות ונדעה: נדעה פָצֵח חַיַי לִלְעוֹן, נשיא נפל עֻלוֹ לטעון, נאספו זובחי שוענֵי שְעוֹן, ויוצא אליהם את שמעון: חטאנו סֵטִים מְכַפֵר קטיגור לגעור, סִעֵר נפש בנהי לסעור, סָכְתה בת מלך מלכעור, כי קרן עור: עור פניו ככוכבים במסלם, עיניו מכהים באור גלגלם, על כן תאבתים מהגעילם, כירח יכון עולם: חטאנו פָצְתָה חִמַדתי פניו להַצֵל, פָצַח ולא יוכל להנצל, פִקַדתי ואקוה זיוו לפַצֵל, כעבד ישאף צל: צל תארו פִקֵד להרעֵל, צרתו להכביד בלי להתעל, צוה לפשוט קרקפתו להגעֵל שני חיי ישמעאל: חטאנו קִלַעתי הצדיק רבי עקיבה, קדושתו במסרקות פיפיות לעקבה, קלקול צוקה וצרה נקרבה, על ארץ רבה: רבה חטאתי ומסרה להדיק, רבי חנניא ביד מדיק, ראשם בעון הדור להחדיק, רבות רעות צדיק. חטאנו שִלוּם מָאֲני ממעללי לשובבה, שפכו דמי בן בבא, שקר בחרתי ואוהַב מִלְתַעֲבה, זבח רשעים תועבה: תועבה אצרתי בגנזי עדנַי, תמיד לכן כִחֲדוּנִי מְעַנַי, תממו רבי ישבב מְדַיְנַי, סופר דברי מצות ה‘: חטאנו בעֲוני כשלו מאין מקימם, נגידים אלה ונשפך דמם, יהיר השחית תאר יקומם, וכשל גם יהודה עמם: עמם ממרומים נפלה עֲנִיה, נוגש הניעה ממשכן וחניה, בספר התורה ללהט בתאניה, אחריו החזיק חנניה: חטאנו רְשָעַי קוססוּ נטע נעמן, אבדום בכל עת ובכל זמן, בִלע ר’ חוצפית התורגמן. מעשה ידי אמן: אמן רשע חלציו אזר, הֶדר נבונַי בחובי לִכְזַר, מלרחם ומלמחול בא כאכזר, ויקצוף על אלעזר: חסידים הטבוחים לשמך זכור, זרעם בלי להִתעָות כשכור, קנוים לשמך בלתך וכור, ברגֶז רחם תזכור: תזכור לנו צדקתם בתעניתנו, בלי להבזות חין ענותנו, חוסה ברחמיך תריסרי מטותינו, וסלחת לעוננו ולחטאתנו: חטאנו

ועתה אחרי השלימי העתקת מה ששאלת ממני, אבוא להשיב לדברי מכתבך מיום כ“ג טבת, אשר רבוי הטרדות והתלאות מנעני מהשיב קודם לכן. ותחלה אֲחַוְךָ דעתי על השערתך ידידי היקר על מלת גלימאנצי. דע אפוא כי עדיין נמצא באיטליאה משפחה אשר אנשיה חותמים שמם Hanan או Anau ובלה”ק חותמים ענו, ונראין הדברים כי היא היא משפחת הענוים, ונראה כי מעיר Hanau אשר בארצך באו, ומלת ענו או מן הענוים אינה אלא תקון שתקנו ליפות ולפאר מלת הענא או העניוא. ואף אם נסכים עמך שעקר השם הוא באמת המלה העברית עָנָו, ואף אם נסכים שמלת manso הבלתי נהוגה היום כלל באיטליאה היתה נהוגה בימי Dante שהשתמש בה (מה שאיננו מוכרח, כי כמה וכמה מלות זרות בדה דַנטי מלבו), עדיין קשה מאד מלת gli שאינה באה אלא לפני אותיות הקול או לפני s impura, כגון gli spiriti, gli amici, והיה צ“ל dei mansi או delli mansi, וכל השומע degli mansi תצלינה שני אזניו. ומלבד זה נ”ל כי לא מצאנו בשום מקום שיכתבו היהודים גלי להורות על gli, ומעולם לא תמצא שיכתבו פמיגליאה (famiglia) אלא פמילייא, וכן כל כיוצא בזה, וזה מפני שבאמת אין קריאת gli כקריאת גלי, כי קריאת gli אינו אלא כאלו Igi. מלבד כי בכ“י אשר בידי אין ספק שאין שום אות קודם הגימ”ל, ואיך יתכן שישמיטו מלת די ויאמרו ר' בנימן gli mansi במקום degli mansi? ועד כמה פעמים אני משביעך ידידי יקירי אשר לבך אל ימהר להוציא השערות, ולהחליט בלא פקפוק שהדבר כן הוא, ובזה תתן מקום לאנשים כי … . לחלל את שמך הנכבד. על דבר סדור הבתים בפיוט מתני אחזו חלחלה לא אחליט דבר. דע כי ידידנו החכם יש“ר השאילני מחזור ספרדי כ”י על קלף שהיה בביתו נחלת אבות, והוא אומר שיש לו קבלה כי משפחתו היא מעיר Reggio di Calabria לא מעיר Reggio אשר אצל Modena. ובדקתי המחזור הזה ומצאתי בו דברים הרבה אשר אתי במחזור והראן, גם דברים הרבה אשר אינם שמה (כגון תקון ארוך לשבתות בין המצרים ולשבת תשובה), וכלם למשוררי ספרד, גבירול, ר“י הלוי, ר' משה ור' אברם ן' עזרא וזולתם, וכל מה שהיה חדש אצלי העתקתי לי, גם בפיוטים הידועים בדפוס מצאתי בכ”י זה חלופי נסחאות והעתקתי אותן. והנה בתחלת שחרית יוה“כ במחזור ספרדי הנדפס מצאתי רשום: סדר קדושה לר' יהודה הלוי ז”ל, ואמנם בכ“י זה נרשם על הקדושה ההיא (שתחלתה אפודי שש לאל שונא שש) “חברה ר' יוסף בן אביתור ז”ל”. והנה המחזור הזה כתיבתו מוכחת עליו שנכתב באיטליאה, ומתוך עדות הכתיבה ועדות קבלת החכם יש“ר אני קורא לכ”י זה מחזור קלבריזי (Calabrese). גם יש לי סיוע לזה ממה שראיתי כה וכה במחזור הזה קצת מלות שאינן עבריות אלא ערביות, כגון מסתגאב וכגון מקדמה (ר"ל פתיחה או רשות), וזה מוכיח שנכתב במקום שהיתה לשון ערבית ידועה, ובאיטליאה לא פשטה לשון ערבית אלא בקצה הדרומי. ועתה מקרוב בא לידי מחזור אחר כ“י על נייר מעורב עם קלף (הדף הפנימי והדף החיצון אשר בכל באגען הם קלף, והאמצעיים הם נייר, ויש בידי ס' שו“ת כ”י, המעורב מנייר וקלף על הסדר הזה ג"כ), וגם הוא מנהג ספרדי, וגם הוא כולל ענינים הרבה הנמצאים במחזור והראן, אך יש בו ג”כ ענינים שאינם בשום מחזור אחר, ומכללם הוא סדר העבודה לר' יוסף בן אביתור, הרשות תחלתו: אבואה ברשיון מחוללי, אף מרשיון קהלי, ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי (ראשי הבתים אני יוסף, נ"ס), וסדר העבודה תחלתו: אל אלהים בך יוצדקו צָדוֹק, כל זרע ישראל, אז בטרם חוּג ודק, ומעולם ועד עולם אתה אל: אל אחד גדול ורב, ארוממנהו בלי כחד, אף ממזרח וממערב, ה' אחד ושמו אחד (א“ב ח' פעמים ואח”כ יוסף). המחזור הזה כולל מלים ערביות (הנמצאות במחזור והראן) יותר מהקודם, כגון אל כרונ, מחרך, ועל אחת מסליחות שחרית יוה“כ מצאתי רשום שם אחד אשר לא ראיתיו במקום אחר, והוא עסתריוטא. יתר המשוררים הנזכרים כאן הם ר' שלמה ן' גבירול, ר' יהודה הלוי, ר' יצחק בן גיאת ז”ל, ר' יצחק הלוי ז“ל (לא ידעתי אם הוא עצמו בן גיאת), ר' יוסף בר' יצחק ז”ל (אבי רד"ק), ר' זרחיה הלוי ז“ל (אזהרות לשבת הגדול), ר' משה בר' נחמן זלה”ה (אופן ליום ראשון של פסח: מידך יה כבודך, ויודעיך רק בפיהם, ישמיעו ויביעו, פלאיך כְדֵי בהם, וכו'), ר' טודרוס ז“ל (מי כמוך ליום ראשון של פסח: אבינו צור ישראל מלך רב מקשיב כל שואל, ומיד חזק גואל, אשרי הגבר יחסה בו), ר' אברהם ן' עזרא ז”ל (רשות לאזהרות: ארחות תושיה שלשים ושתים), ר' פינחס הלוי ז“ל (אזהרות לשבת שלפני ר"ה: אלהים נצב בעדת אל נורא על כל אלהים וּמָשלוֹ על עפר, את כל מעשה יביא במשפט כל דרכי איש וכל צעדיו במספר וכו'), ר' אברהם חזן גירונדי ז”ל (אחות קטנה תפלותיה, נדפסת), ר' משה ן' עזרא ז“ל, בקשה לאכן מר' שאול ז”ל (?), והיא הידועה בדפוס, אלהי אל תדינני כמעלי גם המחזור הזה נ“ל שנכתב בדרום איטליאה, ואני אקרא לו מחזור סיציליאַן. קבלתי במתנה סדור כ”י על קלף כמנהג בני רומא, ומצאתי בו גאולה להר' מיימון זצ“ל (מלכי עד מתי, תראה צרותי גם רב אנחותי, בגולה), וכבר שלחתי העתקתה לידידנו דוקעס. קניתי ס' עמק הבכא, ובמקום כאנטה שמילאנטה מצאתי בו דאנטי שמילאנטי, ועדיין הענין סתום כשהיה. בא אלי מאיר תונס (Tunisi) וקניתיו בעד f. 22 C. M. דיואן ר' יהודה הלוי זצ”ל, והוא חסר כה וכה, וכולל 15700 טורים. המאסף הדיואן הזה הוא ר' חייא זצ“ל (אולי הוא אלדאודי הנזכר ביוחסין), ויש בתחלתו הקדמה בלשון ערבי מר' ישועה בר' אליהו הלוי, והוא מפקפק אם השירים האלה כלם לר' יהודה הלוי, מפני שכבר היו שלשה משוררים אחרים אשר שמם יהודה, ר' יהודה בן גיאת, ר' יהודה בן בלעם, ור' יהודה בן עבאס. והנה העקדה הידועה עת שערי רצון להפתח ראשי בתים הראשונים הוא עבאש, וכן במחזור קלבריזי היא מיוחסת לר' יהודה בן עבאס, א”כ קרוב הדבר שאינה לר' יהודה הלוי. עדיין לא שמעתי שהגיעה לטריאסטי הצייטשריפט אשר אמרת לשלוח, ועל כל פנים תעשה חסד עמדי אם תשלח לי רשימת המלות הכנעניות ומקומותן. ידידנו יוא“ל דורש בשלומך, וטרדותיו ועסקיו מנעוהו עד היום מִמַלֵא את שאלותיך. ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה א' אייר התקצ“ט. ידידך שד”ל.

 

א' אייר התקצ"ט 15.4.1839    🔗

Nr. CCXLII

An Herrn S. L. Rapoport n Tarnopol Nr. dordre de l` Index rais 211
Vol. II Nr. 27.

למוה“ר שלמה יהודה ליב הכהן רפאפורט מן היום אשר החלות באגרותיך אלי להגן בעד ראב”ע, החלותי לגמגם בחדרי לבבי ולומר: המליץ בעד אנשים בלתי ישרים, אם הוא איש נבון ולא טפש, רחוק הוא שיהיה לבו ישר. אבל לבי הנוטה תמיד אל האהבה ולדון לכף זכות, לא אבה לסמוך על זה, ובאהבתי אותך החזקתי ולא ארפה, ובשמעי אשר עלית אל כסא הרבנות מהרתי וכתבתי אליך השיר אשר כתבתי (לא נעשה כן שבח מופלג לשום גאון), וגם אחרי כן כאשר בקשת ממני שאליץ בעדך אצל החכם רמ“ל כתבתי לו ביום כ”ט שבט שעבר כדברים האלה לאמר: אם יקובל החכם היקר שי“ר לרב בקהלתך המפוארה, ישמח לבי גם אני, וגם לקהלתכם אקוה שיהיה לטוב ולברכה, ולא אאריך בתהלותיו, כי אוהבו אני, ואין אוהב מעיד עכ”ל. ועתה בא אלי ס' כרם חמד מחברת רביעית, אז פתאום נפקחו עיני, ונגלתה אלי תכונת לבבך. ולא אדבר על תשובותיך ותפישותיך עלי בדברי תהו, כאחיך הכהן האחר, אשר לבי ולבכם יודעים שהם דברים בטלים, לא נאמרו אלא לצורך השעה והמקום, ועל אלה כבר סליחתי אמורה באגרתי אשר בסוף הספר. ולא אדבר על הדפָסַת שירי בלא רשותי (ולא בלתי רשותך), אעפ“י שביום ה' כסלו שעבר כתבתי אל הכורם שישמיטהו מאגרת אחת אשר העתקתיו בתוכה (ואח"כ ברשותי הושמטה האגרת ההיא מכל וכל), ואעפ”י שבאגרת ההיא הוספתי מודעה הממתקת מרירות השיר וז“ל: באמת לא היתה כונתי חלילה להשפיל מעלת הרבנים כלם אשר היו לפנינו, ואף לא כל רבני הצפון, אשר ידעתי כי כמה וכמה מהם גדולים וטובים ואנשי מופת בצדקתם וחכמתם עכ”ל, אעפ“י כן כתבתי אל הכורם שישמיט השיר ולא ישמיט המודעה, והוא (ברשותך בלא ספק) עשה הפך רצוני, הדפיס השיר והשמיט המודעה, וכל זה למען הרבות כבודך בקלוני, כי מעתה יש עמי מלחמות מפאת הרבנים. וכל זה איננו מה שפקח את עיני, אבל ענין אחר הוא אשר העמידני על האמת. כשראית בלקוטי שירי רמב”ע שירי עגבים, בקשת ממני על ידי הכורם להשמיט אותם, ואנכי לא מריתי וכתבתי לו שישמיטם. וכשבקשת ממני להמתיק המרורות שכתבתי על ראב“ע, ולא שמעתי בקולך, לא נמנעת אתה והכורם למחוק ולהחליף לשוני ולכתוב (עמוד 137): דע אתה המגדף אותי כי לא עמך מתפלסף היו דברי, כי אם עם בלתי מתפלספים; תחת אשר אני כתבתי: דע אתה המגדף, כי לא עמך מתפלסף ישמעאלי היו דברי, כי אם עם בני ישראל. ואחר מלות אלהי השמים ואלהי הארץ השמַטְתָ מלות: אשר לא ידעת אתה ורבותיך עץ ואבן. ואמנם כאשר מצאת שנעלם ממני דבר, אז לא עשית לא כך ולא כך, לא מחקת מעצמך, ולא גלית את אזני למען אתקן שגגתי, אבל בחרת להתכבד בקלוני. הנה בתנ”ך גדול ובכמה דפוסים אחרים טובים ומדויקים כתוב אף כי מרעהו (משלי י"ט ז') בצירי תחת המ“ם כמשפט, גם געזעניוס לא הביא כלל מְרעהו בשוא, ודברי רד”ק האומר שהוא בשוא (זרות גדולה ושבוש בלא ספק) נעלמו ממני בעת כתבי ההערה האחת עשרה אשר בעמוד 142, ואתה יכול היית למחוק הערתי (ברשותי או שלא ברשותי) ולכתוב הערתך. וכן כשראיתי שראב“ע אומר שהגאון אמר כי חשבון הקדמונים לא היה מדוקדק יפה (ותשובת רשב"ץ נעלמה ממני), היה רחוק בעיני שיהיה רבנו סעדיה אומר כזאת. ואמרתי (עמוד 168) אין ספק שאין זה רבנו סעדיה, ואתה היה בידך למחוק הערתי (ברשותי או שלא ברשותי) ולכתוב הערתך, לולא התענגת בסתירת דברי, ובאמרך: אין ספק שהוא רבינו סעדיה. זה יָשְרְך ותם דרכיך, וזה חסדך את רעך. ומי לא יבין איך משלה בך אהבת סתירת דברי, בראותו הערתך בעמוד 71? היש בעולם פירוש יותר משובש ממה שפירשת שם בשיר רמב”ע? המקבל כסף ונותן זהב הוא נָבָל? ומתי נקרא נבל מי שמפזר ממונו? ואתה אמרת נבל לנדיב, כדי לומר עלי: והרעיון הוא בהפך. ואתה שלום ושל“ג שלום וכרמו שלום, וזה לכם מאתי ספר כריתות הכורת ביני ובינכם מעתה ועד עולם. פאדובה א' אייר התקצ”ט. שד"ל

 

ז' אייר התקצ"ט 21.4.1839    🔗

Nr. CCXLIII

An Herrn Os. H. Schorr in brody Nr. d Index rais 212. Vol. II Nr. 28

לידידי אשר אהבתי שלום עד העולם. אין חפצי לערב בשירי ר“י הלוי זצ”ל שירי משוררים אחרים, אבל אם תחפוץ להגדיל כמות הקונטריס הנני נעתר לך, והנני נותן לך יותר ממה ששאלת, והוא כי לשירי רי“ל לנשואין אספח שיריו אשר חבר על אודות נסיעתו לא”י, הן קודם נסיעתו והן בהיותו בדרך הן ביבשה והן בים, והם באמת יקרים ונחמדים יותר מאותם שאינם אלא לחתונה. והנה אותם שהם לנשואין כוללים 407 טורים או שטוֹת, והאחרים הם 560 טורים, ויהיו בין הכל כמו 40 עמודים, ועם ההערות שאוסיף עליהם ועם השיר שלי והאגרת אשר אכתוב אליך, יהיו כמו 50 עמודים. ואולם ידידי היקר, כמו שאם לא אשלח אליך רק שירים לנשואין, לא אשאל מאתך רק עקסעמפלאר אחד או שנים במתנה, ככה אם תחפוץ שאשלח אליך השירים לנסיעת א“י, אשר אין ספק שכל המשכילים יכספו אליהם ויקפצו עליהם, אשאל מאתך שתתן לי חמשים עקסעמפלארע מהקונטריס. וטעם הדבר הוא מה שאֹמר. דע כי כתבתי אל החכם הנכבד והמדפיס המפואר, ממשפחת כלתך שת', רמ”ל, כי רצוני להדפיס מעשי ידי בקונטרסים מיוחדים, בלא תערובת דברי זולתי, ושאחבר אי“ה כרך אחד בכל שנה, ממאתים עמודים בקירוב, והוא נעתר לי להדפיס על הוצאותיו ולתת לי חמשים אקסעמפלארע חנם אין כסף. ושם הספר יהיה מחקרי שד”ל, ויכלול מקרא (פירוש ספרי הקדש על הסדר, ואחל מישעיה), חקירה, קדמוניות, רפאים יקומו (לקוטים מספרים עתיקים כ"י.) שירים (שלי), דרכי לשון (ר“ת מחקר”י שד"ל). והנה בכרך הראשון אשר יצא אי“ה בשנה הבאה היה בלבי להכניס השירים ההם לנסיעת א”י, ואם אשלחם אליך לא אוכל עוד לפאר בהם את ספרי, על כן אנכי שואל מאתך החמשים העתקות שהייתי מקבל מיד המדפיס. חושה איפוא ידידי והודיעני רצונך, ואני בתוך כך אחל במלאכה. דע ידידי כי ר' אלעזר המכונה J. Cohin הוא אשר מסר לי דיואן ר“י הלוי, וגם הודיעני כי אחיך היקר מוהר”ר יצחק היה רוצה לקנותו, והיטב חרה לו על כי בפעם השניה השמיט את שמו מהרשימה ששלח לו. ואמנם ידוע תדע ידידי כי אני הוא שצויתי לר' אלעזר שיקנה בשבילי הדיואן הזה (עיין כ"ח ד' עמוד 95), והוא לא היה לו להזכיר שמו ברשימות אשר שלח כה וכה למיודעיו; ודרך מקרה נודע לי כי הזכיר שמו ברשימה ששלח להמבורג, אז כתבתי לו לתונס והתרעמתי עמו על זה ובקשתי ממנו שלא יבגוד בי למכרו לאחרים, ומאז והלאה לא הזכיר עוד הדיואן הזה ברשימותיו. ועתה עליך ידידי לפייס את אחיך היקר, לבלתי יחר אפו באיש ההוא, כי לא חמס עשה, ואם עשה חמס לא עשה אלא לי, כי באמרו אלי שאחיך חפץ בו הכריחני להרבות במחירו ולתת בעדו כל מה שרצה. ואני מיד בראותי כי רע בעיני אחיך שבא הס' לידי, יעצוני כליותי לעשות בו דבר שיהיה לרצון גם לאחיך, כי ודאי ישמח לבו כי בא הס' לידי כאשר יראה קצת משיריו יוצאים לאור לכבוד אחיו. דע ידידי כי מיודענט' צייט לא יכלתי להשיג רק דפים מתי מספר, ואפילו דף אחד מִשָנָה זו; וכבר שלחתי בקשה אל הגובערניוס ולא באתני תשובה. ראית או שמעת מהאַננאלען שמוציא החכם יאסט בעיר פ“פ? יש בהם אגרות ממני ומהחכם יש”ר. יאסט עצמו מאליו התעורר לשחר פני וכתב לי אגרת מלאה אהבה (בשנת מי יתנך כאח לי לפ"ק), ואני כתבתי לו כי אעפ“י שאין מחשבותי כמחשבותיו, הנה אינני פילוסוף כהרמב”ם כדי שאחשוב שכיון שהתקלקל לאדם יסוד מהי“ג יסודות מיד מצוה לשנאו ולאבדו, אבל אני יהודי כר' מאיר שאהב את אלישע, וק”ו יאסט הדורש טוב לעמו ומרים קרן ישראל בין העמים, אני וכל ישראל חייבים בכבודו ובאהבתו, ולומר לו אחינו אתה, אחינו אתה. ומיד באתני תשובה ממנו מלאה חן וחסד וכריתת ברית יותר מהראשונה. וברוך ה' המקדים רפואה למכה, כי ממחרת יום קבלת האגרת הזאת השנית הגיעני ס' כרם חמד, ולבבי נשאר נגוע וכואב בראותי קצת מאוהבי התלמודיים בוגדים בי ומתכבדים בקלוני, אני שלום ואהבה והמה למלחמה, רֵעים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי; ואם היתה מלחמתם לאהבת האמת או לתועלת האומה, אשא ואסבול, אבל הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות ומי יודע אולי אמצא יותר אמונה באנשים מחוסרי אמנה. ואין ספק כי ההרגל בפלפול השקר, אשר המכוון בו לא האמת, אלא הנצוח, מקלקל הלבבות אפס אשמרה לפי מחסום עד אראה מה ישיב על תוכחתי, ופעם אחרת אפרש לך יותר. ס' ראבי“ה קבלתי, ומסתמא כבר קבלת גם אתה תשובתי אליו. ברכהו נא בשמי כי לא חסר מעלות טובות הוא, והודיעהו כי כבר קבל גם החכם יש”ר ספרו ופרדסו. דע ידידי כי זה י“ב שנים החלותי לכתוב לשון המשנה (עיין דוגמאות בכה“ע תקפ”ט 125־132), ופירשתי כל מלה באריכות, עד שהגעתי לפרשת העבור, והרבה יגעתי ולא מצאתי פשר דבר, ואז עזבתי המלאכה. ושלא לפטרך בלא כלום אערוך לפניך פירוש העולה על לבי עתה בעת כתבי, והוא זה: העבור הוא עבורה של עיר, ושם היו להם חנויות ופונדקין (כמובא בערוך ערך עבור), והנה שם לא היתה סכנה להולכי דרך, אך בסוף העבור, במקום שהעבור מתחלק לשנים או לשלשה דרכים, שם תחלת הסכנה, כי אין שם יישוב בני אדם, ושם מקום הלסטים והנה המקום שהעבור מתחלק לדרכים שונים יתכן שהוא הנקרא פרשת העבור (על דרך שאומרים פרשת דרכים ), ולהיותו מקום סכנה, מתפללין שבכל מקום כזה יהיו צרכיהם לפניו ית'. זה פירוש, ואינני אומר שהוא הפירוש האמתי, ולבי מפקפק בו הרבה, ואתה ורעיך חקרוהו וצרפוהו, ואולי יצֵא לכם פירוש אחר נכון ממנו. ואתה ידידי היקר שלום וכל הנלוים אליך קרוביך ואוהביך שלום, כנפשך ונפש הכו”ח בחפזון פה פאדובה ז' אייר התקצ“ט. ידידך שד”ל.

 

י“ח אייר התקצ”ט 2.5.1839    🔗

Nr. CCXLIV

An Herrn Dukes Vater in Wien

Index rais. 213. Vol. II Nr. 29.

לכבוד ידידי היקר והנכבד כ“ש הר”ר צבי הירש דוקעס שלום עד העולם. אגרתך מיום יו“ד אדר באה לידי, אך שכחת לכתוב בשוליה האדרעססע אשר הזכרת בגוף האגרת (כאשר בעיניך תראה), ע”כ לא יכלתי לשלוח לך הספרים, אבל שלחתים לטריעסט באדרעססע הנהוגה, וצויתי לשלחם משם לעיר וויען, ועתה מקרוב נודע לי כי עדיין לא שלחו, ועתה בבוא אלי אגרתך האחרונה כתבתי לטריעסט וצויתי להחליף האדרעססע ולשלוח על ידי הדיליזאנץ ואתה ידידי דע נא כי אל שלשת הספרים אשר שלח לי החכם הרופא דא לא וולטא בשביל בנך שי' ספחתי קונטריס מס' פחד יצחק, ואתה תמחול למסור אותו להר' … רפאפורט אחיו של מוהר“ר שלמה יהודה אב”ד בטארנאפול, למען ישלחהו לאחיו בשמי. ודע כי משא בערב וכרם חמד ג' ששלחת עדיין לא באו לידי ולא ידעתי איפה הם. ובנך היקר מה עושה? והתרשיש מתי יראה אור? ברכהו בשמי ושאל את פיו אם מצא בשום מחזור כ“י סדר עבודת יוה”כ תחלתו: אתה כוננת עולם ברב חסד, ובו יתנהג עד קץ הימים. כי נמצא הוא בידי, אלא שהוא חסר מעט באמצע, ואני מבקש להשלים החסרון. ותאמר אליו ג“כ כי לענין מה ששאל ממני ביום כ”א אב תקצ“ח על דיואן ר”י הלוי, עתה ולא קודם לכן יכלתי להשיבו, ותשובתי כי דיואן ר“י הלוי לחוד ודיואן רמב”ע לחוד, ושניהם עתה בידי. דיואן ר“י הלוי כולל תרי”ג שירים, 15700 טורים. ואתה ידידי היקר שלום, ובנך המשכיל שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ח אייר התקצ“ט, ידידך שד”ל

 

י“ז סיון התקצ”ט 30.5.1839    🔗

Nr. CCXLV

An Herrn Os. Schorr in Brody

Index rais 216. Vol. II Nr. 31.

ידידי! המלאכה כבדה וארוכה, והא לך חציה. והנני רואה שאם תהיה חתנתך בשבת נחמו, א“א לי להשלים מלאכתי באופן שתשלחה לפראג להדפיסה שם קודם יום חתנתך, לפיכך הנני שולח לך החלק הראשון הכולל שירי החתונה, ואני לא ארפה ידי להכין גם החלק השני (השירים אשר לנסיעת א“י, והם מ”ג שירים, 991 טורים, ועוד שלש אגרות מר"י הלוי), ותוחלתי מה' שיבאו אליך מאתי קודם שבת נחמו, ואתה (אם כבר נקבעו הנשואין בנחמו דוקא) תוסיף בסוף הקונטריס הערה בה תודיע כי לא הספיק הזמן להדפיס גם החלק השני. ואם תרצה אשלח החלק השני לא לך, אלא להחכם רמ”ל לפראג, ואקוה כי ביום בוא אלי תשובתך יהיה החלק השני נשלם, ובשבעה ימים יבא ליד המדפיס, והוא אם ימהר מלאכתו יוכל להדפיסו ולשלחו אליך קודם נחמו. עדיין לא באתני שום תשובה ממוהר“ר שי”ר, ועד היום הוחלתי ונמנעתי מלשלוח אליך מכתבי אליו, כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה; ועתה הא לך העתקת תוכחתי ונסח הגט אשר כתבתי לו , ואתה ידידי שמור נפשך מאד לבלתי הראותו למי שיוכל להרע לו. ואתה ידידי היקר שלום, וכל הנלוים אליך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח בחפזון רב פאדובה י”ז סיון התקצ“ט ידידך שד”ל

 

כ“א סיון התקצ”ט 3.6.1839    🔗

Nr. CCXLVI

An Herrn Dr. M. Jost in Frankfurt A/M Index raisonne` 217. Vol. II Nr. 32

לכבוד ידידי החכם היקר המהלל ברב התשבחות, כ“ש הר”ר מרדכי יאסט שלום עד העולם. ביום אתמול הגיעני מכתב מידידנו החכם יש“ר, המגיד לי כי אתה מתרעם על איחור תשובתי אליך; ואני אם התמהמהתי עד כה לא היה זה רק להעדר ענין נחוץ לכתוב אליך, ובהפך מהרתי לכתוב לידידנו הנ”ל אגרת ארוכה בלשון לעז, למען ישלחה לך להדפיסה עם הקודמת באננאללען שלך, וזה היה בעיני ענין יותר נחוץ מלכתוב אליך אגרת שלומים שנית. אך ידידי הנ“ל כתב לי כי עדיין לא שלח לך אגרתי השלישית (והיא יקרה בעיני מהשתים הקודמות), ואתמול כתבתי לו שאל יאחר לשלחה לך. ועתה ידידי היקר הנני מודה לך בכל לבבי על הכבוד אשר כבדתני בהוציאך אגרותי לאור באננאלען שלך, ועל הדף אשר שלחת לי הכולל דברי החכם קרייצענאך עלי. האיש אשר כתב לי כי החכם ההוא דבר עלי קשות, איננו איש עירך אבל הוא [במקור חסר המשך המשפט] ועתה ידידי יקירי הנה אתה אומר אלי כי מנעוריך לא דברת אחת בפה ואחת בלב, ושאתה בוטח שלא אשימך לחנף. באמת דעתי נוטה מאד להאמין בדבריך וביושר לבבך; אבל באמרך אלי “כי גבהו דרכיך מדרכי, וידעתי כי ידך רב לך בכל חכמה ומדע ובפרט בדקדוק לשוננו הקדושה ובחכמת הפילוזופיה” לבי מגמגם מאד ואומר שמא אין ראוי לקחת כל דבריך על פי פשוטם, כי אולי יש בהם סוד נסתר, כאשר יש במלות ausgeschlossen bleiben וכו' בפראספעקטוס שלך, אשר באגרתך גלית את אזני כי המכוון בהן איננו מה שנראה מפשוטן. כי אמנם היתכן לחכם ראציאנאליסט שיאמין כי איש המאמין באותות ומופתים ידיו רב לו בחכמת הפילוסופיאה? והלא הפילוסופיאה האמתית, לדעת הראציאנאליסטען, תכחיש כל דבר שהוא למעלה ממנהגו של עולם. או היתכן לחכם כמוך שיאמר בתם לבבו “לשוננו הקדושה”? תמחול לי ידידי ספקותי אלה ולא תאשימני אם אני לפעמים מקטני אמנה, אחר מה שנודע לי בנסיון מדרכי אנשי הדור הזה וחכמיהם, אשר אתה בעיני באמת מגדוליהם וישרי לבב שבהם. תקרא שלום בשמי אל החכם קרייצענאך, ותאמר לו שאם היה מותר לבעל דין לתת תודה לשופט אשר שפט אותו משפט צדק, הייתי מודה לו על דבריו אשר כתב באמת וצדק על מה שכתבתי על הרמב”ם. רק בענין אחד יש לי להשיב תשובה לדבריו, והוא על מה שאמר כי התפישה אשר תפשתי את הרמב“ם, יש לה מקום גם על גדולי מנגדיו, והם המקובלים כי לדעתי חטאת המקובלים אינה אלא חטאת הראב”ע והרמב“ם. וזה לשוני בויכוח שכתבתי זה י”ג שנים על הקבלה: אבל האמת שהמקובלים לקחו להם דעות הפילוסופים אשר היו בימיהם, והחליפו בהם קצת חלופים, כדי להסכימם עם תורתנו ואמונתנו, וקנו אותם על ידי שנוי, ונקראו על שמם וגם אני לא אגנה אותם על מה שעשו, כי אמנם כוונתם רצויה היתה באמת! וזה כי בראותם רוב הלומדים נמשכים בימים ההם אחרי הפילוסופיאה המשובשת של הערביים, השתדלו לברר ממנה קצת דברים, ולשנות קצת מדבריה שנוי קצת, כדי לקרב גם המתפלספים אל האמונה עכ“ל. ושם הארכתי לבאר הענין בכל פרטיו. והנה ספרי הקבלה כלם אחר זמן הראב”ע והרמב“ם נכתבו, ומי שמיחס עניני קבלה לרב האי ולשאר גאונים, עליו להביא ראיה. והנה לנו רבנו סעדיה ורש”י שלא הניחו דבר קטון וגדול מחכמת ישראל שלא למדוהו, ולא סרו בשום דבר מקבלת אבותיהם, והנה ר' סעדיה מכחיש אמונת הגלגול, ורש“י אומר (קדושין ע"א) שלא ידע מה הוא שם בן מ”ב. וזה, והֶעְדֵר של רמז מעניני קבלה בספרי רז“ל והגאונים (חוץ ממה שזייפו ובדו מלבם האחרונים ויחסו ברמיה אל הקדמונים) מחזק דעתי שאין הקבלה אלא תולדת הפילוסופיאה היונית והישמעאלית, ורק אחר הראב”ע והרמב“ם נולדה. וכן בענין שאנו דנין בו, היות הנשמה חלק אלוה ממעל, או מתאחדת עם האל אחרי מות הגוף, הוא ענין שלא יעלה מעולם על דעת שום תורני קודם זמן הראב”ע והרמב“ם. כן נ”ל, ובשמחה אשמע תשובת החכם קרייצענאך ותשובתך ידידי על זה. ואמנם מודה אני שהיו לרז“ל סודות, אך לא מעין סודות המקובלים. ואני שמעתי ולא אבין דבריו (עמוד 22) כי קשה הוא להוכיח שמאותן האמונות על מהות הנפש יוכל להמשך נזק אל המדות ואל הרעליגיאן. אם מדעת בעל שפע טל ואחרים מן המקובלים ימשך נזק, זה איני יודע; אבל שימשך נזק עצום וקלקול במדות מדעת הרמב”ם ורלב“ג ור”י עראמה ושאר המתפלספים על מהות הנפש, הלא זה הוכחתיו בבירור במכתבי בכ“ה אשר היה לעיני החכם קרייצענאך בעת כתבו. הלא הראיתי כי מזה נמשך מה שהורה הרמב”ם כי מי שלא השלים נפשו והוציאה מן הכח אל הפעל ולא השיג המושכלות (על הדרך שהשיגן הרמב"ם) הרי אין לו נפש, והרי הוא כבהמה, ואין אנו מצווין לאהבה אותו ולרחם עליו; ואם הוא אחד מישראל (כגון קרייצענאך) מצוה לשנאו ולאבדו. היאמר עוד קרייצענאך שאין דעת הרמב“ם במהות הנפש gefahrlich? יפה דקדקת ידידי היקר כי לא נמצא בשנת פ”א פידיריקו מלך בנאפּולי אלא בסיציליאה; ואמנם קרוב הדבר בעיני כי ר' יוסף הכהן מצא בס' קדמון פידיריקו מלך סיציליאה, והואיל ובימיו היו סיציליאה ונאפולי מלכות אחד (תחת קארלו החמישי ופיליפו השני), חשב שכן היה הענין גם בשנת פ“א, והחליף שם בשם, כי בימיו שֵם מלך נאפולי אולי היה שגור בפי העם יותר משֵם מלך סיציליאה, להיות נאפולי עיר מושב המושל. מצאתי שני כ”י אחרים מס' עמק הבכא, ומצאתי בהם דאנטי שמילאנטי, ואין בידי לפרש. להביא אלי ברשות הצענזור את האננאלען שלך אין לי תקוה, ואתה אם תשלח לי הדפים (גם בלתי שלמים) אשר יזדמן לך או לרעיך לדבר בהם עלי תעשה חסד עמי. ואולם הקאררעספאנדענץ שלי עם החכם יש“ר לא תשלח אלי באגרת, פן תכבד ההוצאה עליך ועלי. כי אמנם אם ידך תקצר גם לי לא היתה הָרְוָחָה. אם היו תלאותי ידועות במרחקים, לא היו רבים קמים עלי בשנאה וקנאה. ומי האמין כי גם רפאפורט יקום עלי לאויב ואורב מתכבד בקלוני? ואחר עשר שנים שאהבתיו אהבת נפש ועבדתי אותו כשור לעֹל וכחמור למשאוי, לעשות לו לקוטים מכמה ספרים כ”י, וגדלתי ורוממתי אותו, וממעל לכוכבי אל נִשֵאתי שמו, הוא בהערותיו כאיש מלחמות יעיר שנאה. הלא תראה ידידי כמה יש לבטוח בחכמי הדור הזה, ותסלח לי אם במר נפשי אבחר למעט ולא להרבות באגרות לאוהבים חדשים. והנני נותן לפניך היום נסח הגט אשר כתבתי לרפאפורט, ואתה תשפוט. ועתה שאלה יש לי לשאול ממך ידידי. ידוע כי אבותינו במשך האלף החמישי קראו בשמות לקצת אדמות, כגון אשכנז לאלימאניא, צרפת לפראנציא, ספרד לשפאניא, תוגרמה לטורקיא, ואנשי המזרח קוראים עמלקים לאנשי ארמֵיניא, וכן מצאתי שקראו כנענים לאנשיSelavonia ולכל המדברים באחת מן הלשונות אשר ממשפחת סלאַוויש, וזה מבואר בדף האחרון ממסעות ר' בנימן, ועליהם נתכוון רש“י בפירוש ויהי כנען עבד למו , וכבר הארכתי בזה באגרת לידידי החכם צונץ ועתה הנני נבוך במלת פלשתים, הנמצאת בסוף קבלת הראב”ד, ולא אדע מה הארץ ומה האומה אשר קראו בשם זה, וגדלה מבוכתי בראותי בדיואן ר“י הלוי אגרת שכתב לר' דוד הנרבוני ובכלל דבריה “תודיעני בחסדך דקדוקי אודותיך ומסתרי קורותיך כי הוגד לי זה ימים מעט כי נסוּךָ חדשות וכי דבר האיש אדוני הארץ אתנו (אולי צ"ל אתך) קשות ברדתך אל מערכות פלשתים ואמתת הדבר נפלאה ממני עד תרצה ותודיעני אולי הֲרִכּוֹתָ את ערפו והשבות את זעפו” וכו' וכו'. משמע מזה כי מלך פלשתים היה מושל בנרבונא, ומדברי קבלת הראב”ד משמע שהיה מלך פלשתים מושל בגרנאטה, ובדבר זה רעיוני נבוכים, ואתה ידידי היקר, אם יש בידך להאיר מחשכי, מהר והודיעני, עשה עמי אות אהבה, עשה ואל תאחר, כי בעוד חדש ימים אני שולח להדפיס קונטריס לקוטים מן הדיואן הנ“ל. ושלומך ידידי היקר ירבה כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה כ“א סיון התקצ”ט, ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.