Nr. CCV

   🔗

כז תמוז התקצ"ח

לידידי המשכיל והנבון ר' אליעזר בן שלמה ברכה ושלום.

כמים קרים על נפש עיפה כן אגרתך מארץ מרחק (תוניס כ"ד סיון) היתה לי לששון ולשמחת לבבי, כי בכל שבוע בכתבי לחותני הייתי שואל ממנו אם חזרת לעיר טריאסטי, והרבה הייתי דואג על שלומך בשמעי כי עדיין לא באת. ועתה שמח לבי בשמעי כי שלום לך, כן יהיה תמיד, פרוח תפרח ותגל עם בת זוגך ועם הזרע אשר יתן לך ה' מן הנערה הזאת.

המחיר אשר קצבת לדיואן ר' יהודה הלוי יקר בעיני נכבד, ומה גם כי הספר חסר, וראוי לך לבקש אם אולי יִמָצֵא ממנו העתק אחר, וממנו תצוה להעתיק ולהשלים החסרון, והנה אין ספק כי הדיואן הזה יכלול הרבה ענינים נדפסים ומפורסמים במחזורים, או נכללים במחזור כ“י שבידי הנכתב בעיר והראן, באופן שאולי הענינים החדשים אצלי לא יהיו רק חלק קטן מהספר. ויהי מה הביאֵהו אלי, ותהיה בטוח כי בשלום ובמישור נתפשר יחדו, ואם עד היום הזה (אחר כמה שנים שאתה מכיר אותי) דין ודברים לא היו בינינו, גם עתה בהביאך אלי הס' היותר יקר אצלי מכל הכ”י שראיתי עד היום, לא תהיה מריבה ביני ובינך. ואני באמונתך בטחתי שלא תשתדל למכור הס' לאנשים אחרים העשירים ממני, ושלא תעשה ממנו העתקה אחרת להביא בארצות איירופא. ואתה ידידי תעשה חסד עמדי אם תכתוב אלי תכונת הכ“י ומספר דפיו, ומהות הכתיבה, ומספר השירים הכלולים בו, ומהות שלשת החלקים שהוא נחלק בהם, ואם יש בו גם הפיוטים המפורסמים במחזור, ותתן לפני קצת דוגמאות מהענינים הנכללים בו, ותודיעני אם נמצא בו מחברת שתחלתה איך אחריך אמצאה מרגוע. והנה נא ידעת ידידי כי יש בידי מחזור כ”י בארבעה חלקים כתוב בוהראן או קרוב לשם, והוא כולל שירים רבים לר' יהודה הלוי, ר' שלמה גבירול, ר' יצחק גיאת, ר' משה ור' אברהם אבן עזרא, הבלתי נמצאים בשאר מחזורים. והנה החלק הכולל תפלות שלש רגלים הוא חסר קצת כה וכה, ואם תמצא העתק אחר ממנו אפילו חסר, אקנה אותו, אך לא במחיר רם ונשא.

גם דיואן ר' משה אבן עזרא שבידי הוא חסר כה וכה, ואם תמצא העתק אחר אפילו חסר, אקח אותו, אם לא יכבד מחירו.

שאר הכ"י שהזכרת אין לי חפץ בהם.

ידידי מוהר“ר רמש”ג לא יוכל לקבל הספרים בליוורנו.

סי‘…. אומר שיקח עשרים מקראות דפוס לונדון, ויתן מחירן בכסף מלא תכף לקבלה, שלשה זהובים ((f. 3. לכל אחת, דהיינו יקח שמנה מקראות בלה"ק מן הגדולות, ב’ מקראות בלשון צרפת, שש בלשון איטלקית, ב' בלשון אשכנז, ב' בלשון יונית, בין הכל עשרים, ובלבד שתהיינה מונחות בויניציאה ובלא הוצאות הפארטא. גם הוא אומר שיקח קצת תהלים דפוס הנ"ל.

ואני הכותב אקח מקרא אחת בלשון ערבי ושתי בלה“ק (מן הגדולות), ושלש בלשון איטלקית, מונחות בויניציאה כלן במחיר f. 3. 30 לאחת, אם לא תמכור לסי‘……., ואם תמכור לו אשלם גם אני מה שישלם הוא. רֵעַי ותלמידי דורשים שלומך, ואני יותר מכלם אל אל שדי אעתיר יפרוש סכת שלומו על ידידי המשכיל ר’ אליעזר בן שלמה וישביעהו שובע שמחות, ויצליחהו בכל מיני הצלחות, ויביא לידו ספרים נחמדים ויקרים, להגדיל תורה ולהאדירה, ולהרבות כסף במחירה, ויחוננהו לקנות באחת ובשתים, ולמכור בארבעתים, ובלבד שיחוס על דל, וישא פני רשד”ל, ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו, ויתן שלום באהלו, ואת רַעיתו היקרה והנחמדת יברך וישמור לארך ימים, ויתן לו ממנה בנים נעימים, צדיקים וחכמים, הורתם באיירופא ולידתם באפריקא ומיתתם באזיאה בערי יהודה וישראל, בשוב ה' שבות עמו ובא לציון גואל.

דברי הכו“ח פה פאדובה כ”ז תמוז תקצ"ח המצפה לתשובתך או לראות פניך

ידידך שד"ל

 

Nr. CCVI

   🔗

י' אב התקצ"ח

לכבוד ידידי היקר המשכיל והנבון כמ"ר יהושע העשיל שור ברכה ושלום.

מכתבך היקר הגיעני היום ויהי לי לששון ולשמחת לבבי, ולכשאוכל אשיב לך מענה. ועתה לא אתמהמה מכתוב אליך שורותים אלה, לומר לך שתמהר ותשלחהו לכרם חמד. ואמנם לענין שאמרת שאשאל את פי ידידנו החכם יש“ר אם יחפוץ שתוציא החוצה אגרתו למאהר; דע ידידי כי זאת יגרום לפחות עכוב ז' ימים, ומלבד זה ראוי שתדע כי לא היה הענין ממש כאשר חשבת, כי אמנם האגרת ההיא היתה סבה להדפסת ס' מגן החכמה, לא הרואה; ואמנם שתי שורות שכתב יש”ר באגרותיו ח"ב (עמוד 12) הן היו סבה להעלות חמה לנקום נקם. לכן זאת עצתי ידידי היקר, תשמיט ממכתבך האגרת ההיא וכל המתיחס אליה, מן “ואם תחפוץ לדעת” עד “יבא לכלל טעות”, ובטוב טעם ודעת תמלא החסרון ותקשר הענינים יפה. תמחול להוסיף באגרתך יום כתיבתה.

לענין הערתך על מה שאמרתי תלמידי סומכוס, דע ידידי כי לא בשגגה כתבתי, אלא בכוונה, כי חלילה לי להזכיר תלמידי ר' מאיר לגנאי, כי הלא כל ישראל תלמידי ר' מאיר הם, כי הוא סתם משנה, וחלילה לי להאמין שכל תלמידיו או רובם היו כסומכוס; ומאחר שמכל אותם התלמידים שהיו קנתֶרנים לא נזכר רק סומכוס לבדו, אני קורא תלמידי סומכוס לכל ההולכים בדרכיו, על דרך שאמרו תלמידי בלעם, אע"פ שלא ידענו אם בלעם העמיד תלמידים.

משירת דרך ארץ לא כתבתי יותר עד היום הזה.

הבחור קאזינער הוא באמת לומד הרפואה באוניווערסיטעט.

תקרא האגרת הלוטה פה ואח"כ תחתום אותה ותשלחה עם אגרתי ואגרתך.

תסלח לי ידידי כי לא אכתוב לפיליפזאהן על דבר בקורתך, כי לא אעשה דבר שהוא נגד רצון החכם שי"ר ושאולי יוכל להיות לו גרמא בנזקין. ואחרי מה שהודעתני, ירא אנכי פן גם אגרתך אלי לא יחפוץ שתצא החוצה. ואם אולי יכתוב לך הכורם שלא יוכל לפרסמה מפני מה שכתבת ברמז נגד הרב… אז תוכל למתק לשונך, עד שיתרצה.

על אודות ר' יעקב אנטולי לא ידעתי אלא מה שכתב דע–ראָססי בספריו דיציאונאריאו של המחברים העברים, והוא כי הוא העתיק מלשון ערבי ללה“ק פירוש אבן רשד ((Averrois על קצת ספרי אריסטו, ופירוש אבונצר ((Abunassar על ס' ההטעאה לאריסטו, וס' המבוא לפורפיריוס ((Porphirius, גם ס' האנליטיקי ((Analitici לאריסטו, ושהשלים אותו בשנת ד' אלפים תתקצ”ב (1232) בעיר נאפולי, ושהיה הקיסר פרידריך מיטיב עמו. גם העתיק ס' אַלמַגעסט לפטאלאמעאוס, וס' יסודות חכמת התכונה לאלפרגאני ((Alfragani, ושהחכם קריסטמאן העתיקו מלה“ק ללשון רומי והדפיסו בפרנקפורט בשנת ש”ן (1590). כל ההעתקות הנזכרות נמצאות כה וכה בכ“י, קצתן ברומא, קצתן בפארמא, בטורין, פאריש, ואקספארד. ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כחפץ הכו”ח בחפזון פה פאדובה עשרה באב התקצ"ח

ידידך שד"ל

 

Nr. CCVII

   🔗

י' אב התקצ"ח

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב הר הזהב שלום

ועתה כבוא הספר הזה אליך תאסוף אליך שתי האגרות אשר עמו, אחת ממני לידידי הבחור המשכיל וחכם כמ“ר יהושע שור, והאחרת תשובתו. אם תתן לשתיהן מקום בכרך חמד מחברת רביעית תעשה הטוב והישר, ובזאת יוָדע אם חביב עליך כבוד הכו”ח פה פאדובה עשרה באב התקצ"ח

ידידך המצפה לתשובתך גם לאגרת הקודמת.

שד"ל

אם תמלא את שאלתי אז עוד אחרת אבקש ממך, והוא שתעיין באגרתי הרצופה פה, ואחר מלת סומכוס תציין סימן (א), ובתחתית הדף תכתוב ההערה אשר אנכי נותן לפניך, וזו היא:¹

(א) עיין קדושין נ“ב ונזיר מ”ט, ואעפ"י שר' יהודה אמר על תלמידי ר' מאיר בכלל קנתרנים הם ולא ללמוד תורה הם באים וכו‘, חלילה לי מהחליט דבר כזה על תלמידי ר’ מאיר, אשר דבריו סתם משנתנו, על כן אמרתי תלמידי סומכוס ותליתי הקלקלה במקולקל, כי מכל התלמידים הקנתרנים שהיו לר' מאיר סומכוס לבדו נזכר בתלמוד, ואף אם הוא לא העמיד תלמידים, כל ההולכים בדרכיו תלמידיו יקראו.

 

Nr. CCVIII

   🔗

י“ב אב התקצ”ח

לידידי המשכיל והנבון כמ"ר שמואל ליב הר הזהב שלום.

ביום ט“ו תמוז כתבתי לך אגרת, והיום הגיד לי ידידי מוהר”ר רמש“ג נ”י כי תמול באהו מכתב מאתך, בו אתה מתרעם על בלתי כָּתְבִי אליך, וַתבקש ממנו שיפייס אותי אם אולי אין לבבי שלם עמך. ועתה הנני חוזר ומעתיק לך אגרתי הקודמת, בקצת תוספות וחלופים, חמש ההעתקות (וכו' כמו באגרת 40 עד לקנותו?) והנה אם היית שולח שבעה או עשרה מכל שלשת המחברות לידי או ליד ידידי הרב הנ"ל, מעט מעט נמכור אותם ונשלח אליך מחירם, ובלבד שלא תהיינה הוצאות הפאָרטאָ מרובות, וגם המחיר לא יהיה בשער הגבוה.

כבר שלח (וכו' עד לקצת השנים). בקרוב תבואך מעיר בראדי מידידי הבחור המשכיל וחכם כמ“ר יהושע שור אגרת שכתבתי לו ותשובתו אלי, אשר הֵרָאותן על פני חוצות (וכו' עד בשיר לשי"ר), ותמול שלשום (עשרה באב) כתבתי לך שתי שורות לבקש ממך שלא תחדל משְתוֹל שתי האגרות ההן בכ”ח ד', ושלחתי האגרת לידידי הנ“ל, והוא ישלחה אליך עם האגרת הנ”ל.

אם תרצה ואם נשאר מקום בכ"ח הרביעי אשלח לך באגרת אליך פירושי לעשרת הדברות או לחזון ישעיהו.

והנה הוא דבר שאין צריך לאמרו (וכו' עד ולשבעה עשר בתמוז) גם סדר העבודה שלו, נאבדו, ואני מצאתי אותם במחזור הנ“ל עם פיוטים אחרים רבים לקליר, בכלם שמו רמוז אם בראשי חרוזות ואם בגמטריאות, אז חשתי ולא התמהמהתי (וכו' עד ט"ו תמוז) (י“ב א”ב) התקצ”ח,

ידידך שד"ל

 

Nr. CCIX

   🔗

ליקוטים    🔗

ממחזור ספרדי כ“י על קלף אשר ביד ידידי החכם יש”ר וקראתיו מחזור קלבריזי

בקשה: בצר לי אקרא ה‘, לפניו אשפוך את שיחִי, כי הסגירני בזדונַי, ביד אויבי ומדיחַי, וכו’ וכו'.

אליך ה' אקרא, משגב לעתות בצרה. בקרוב עלי מרעים, זלעפה אחזתני מרשעים. גברו ועלו על ראשי, שובה ה' חלצה נפשי. דוברי שקר בלשונם, תנה עון על עונם. הכוני פצעוני בעלי זדון, איש חמה יגרה מדון. ואף גם זאת בהיותי בצרה, היית לי לעזרה. זכור עניי ועמלי, כי אשב בחשך ה' אור לי. חמול על גולת אריאל, שה פזורה ישראל. טרם יכלונו אנשי דמים, עובדי אלילים אלמים. ישימו יד על פה, ואני בה' אצפה. כי עליך הרגנו כל היום, אל נורא ואיום. לקינו בעול גלות ושביה, על אלה אני בוכיה. מכרתנו חנם ביד ערלים, אהלי אדום וישמעאלים. נחשבנו כצאן טבחה, תשמיענו ששון ושמחה. סורו טמא קראו לנו, ונהי כטמא כלנו. עשה עמנו אות לטובה, אל תרחק ממנו כי צרה קרובה. פשעינו תכסה שוכן מעונים, רחם עלינו כרחם אב על בנים. צרינו בוססו מקדשנו, הלא למשמע אזן דאבה נפשנו. קנא לשם קדשך ותנקום נקם, עורה למה תישן. רוכב ענן וערפל, השפלה הגבה והגבוה השפל. שמחנו בבנין אפריון אתה תקום תרחם ציון. תשלם גמול לכל אויבי נפשנו, יראו עינינו וישמח לבנו. שבט יהודה בדוחק ובצער, הישאג אריה ביער. מקוים ישועתך אבות ובנים, העניים והאביונים. עמוד בפרץ בל נהיה לשחוק, למה ה' תעמוד ברחוק. יונתך עד שערי מות הגיעה, יושב הכרובים הופיעה. הבה לנו עזרת מצר, היד ה' תקצר. חדש ימינו בגלות ישן, עורה למה תישן. זכור בניך בארץ לא להם, וזר לא יקרב אליהם. קץ הנסתם גלה לגלמודה, ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה. שועתנו תעלה לשמי מרומים, אל מלך יושב על כסא רחמים. (נדפסת במחזור בומבירג שנת רפ"ד).

אזהרות לשבת הגדול שחבר החכם ר' יהודה הלוי תנצב"ה    🔗

הקבצו ושמעו בני יעקב דת יוצרכם, לחקותיו ולתורותיו הטו היום אזנכם, כי לעבדו ולאהבו אתם נצבים היום כלכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם.

אביעה חידות מני קדם אז נפלאו, אספרה גבורותיו בגוי עם קדוש נקראו, חיש יחדש לכם אותותיו ונסיו כחוזים נבאו, הראשונות הנה באו. אשאלה רשיון שוכן אפדני מרומים, אבאר היום הלכות פסח הנעימים, אשר בארוּ רבותינו ביושר ובתמים, והמה חכמים מחֻכמים.

בירח צאת בנות אל מיד חמסן, בהכותו ראשית כל בכורי אנסן, בו הפליא עלילות וירם קרן נסן, בחדש הראשון הוא חדש ניסן.

גזע עם הקדש הזהר בנֹעם הזהרות, גלה אזניך ותהיינה מצות פסח שמורות, גם הזהר לברך על ביעור חמץ לנאזר בגבורות, בהעלותך את הנרות.

דְבָרו שמור אשר בכתם לא יסֻלה, דת בעור חמץ לאור הנר עד כלה, דע והזהר ובלעדי אור הנר לא לאור אבוקה וחמה ולבנה החמץ אל תגלה, לא בחר ה' באלה.

הן בבדקך אם שיירת ככרות לחם במנין אצולות, הורו אם חסר מהן כלום שמא מפי שרץ אכולות, הם אמרו לבדוק שנית ומסתורים לגלות, השב ידך כבוצר על סלסלות.

ואם מצא פת בפסח חג מחולת מחנים, והוא שכבר בטל בלבו אשר לא ראה בעפעפים, ואינו נענש כי ראה תם לבבו שוכן שמים, כי האדם יראה לעינים,

זויות הצר ואמצעיים וגג יציע ורפת ולולים ומתבן ואוצרות יין ושמן חכמי עם נדבות, זהרו לבדקם ובתי עצים ודגים ודונג ומלח ותמרים תבדוק בצווי תוכן לבות, זולתי חורי הבית עליונים שֶגָבהוּ ותחתונים שעמקוּ ולבדקם אינם קרובות, וחשכו הרואות בארבות.

חצר תוכו אי אתה צריך לבדוק והאל יגן בעדך, חור שבינך לארמאי אל תבדוק שמא בכשפים יחשדך, חור שבינך לישראל צוו תלמידי חסידיך, ועשית לו כאשר תמצא ידך.

טהורים אמרו אם נפל מפולת על חמץ ויכסנו, טרם נפלו אם לא בדקו נחשב כמבוער אשר באש תשרפנו, טפחים שלשה אשר יוכל הכלב לפשפש תחפשנו, עמוק עמוק מי ימצאנו.

יִשְרוּ בטול חמץ בחדש ניסן בארבעה עשר יום, יִפוּ לאכול כל ארבע ולתלות כל חמש ולשרוף בתחלת שש להמציאם פדיום, ימהרו בשביל יום המעונן שמא יחטאו לנורא ואיום, והתמהמהו עד נטות היום.

כשתצא לדרך אם קודם הפסח ל' יום ותנעול בתיך ותכלאם, כך אמרו שאתה חייב לבערם ובהלכות פסח תקראם, כל שאור וכל דבש שבידך בים תטיל או במדבר תאבד וברשותך אל תראם, תזרם ורוח תשאם.

לוה אדם בדרך חמצו לגוי במצוה נאה, לעשות מחיצה ביניהם אמרו להבדילו מֵעָוֹן וחטאה, לָהגוּ חמץ שהכניס גוי או מצאו בפסח לכסותו בעת אותו ראה, בעד השארית הנמצאה.

מצוֹת פסח אל ילושו בשמן ודבש ויין ואל ישלים אדם תאותו, מלפלח פתים בסיר הנזיד השמר כמצותו, מותר לעשותו לנער וזקן וחולה בחלותו, בעבור אשר יברכך לפני מותו.

נודע שחמץ האדומי וזיתום המצרי כמעשה מצרים, נאסרו עם כותח הבבלי ושכר המדי לזרע יהודה ואפרים, נָאמוּ שלא ילושו מצות אלא בְמַיָא דְבִיתוּ פן יחם עליהם הצהרים, והשמש זרחה על המים.

סודי שמרו כאשר דברתי אליכם, סכינין וכלי נחשת וברזל להגעיל ברותחין ולמרוק כי כן נתחייב עליכם, סורו מבֶצַע ושברו כלי חרש להרחיקכם מאהליכם, ועינכם אל תחס על כליכם.

עץ פרור ששמש בו אדם כל השנה במגעו, עליו להשליך מים חמים דתנן כך פולטו כבולעו, עריסת חמץ אם יש בו חלאתו תתום כאשר עִלְעוֹ, והוצאתי את בִלְעוֹ.

פקודי חכמים קדמונים בהם הדבק כאשר פרשתי, פסח בלחם עוני שמור כאשר הזהרתי, פתחון פה יהיה לך לאמר כי עֻניתי ומפי מנעתי, מטעמים כאשר אהבתי.

צריכים מַצות פסח שני כלים מצננת ומקטפת וביומם, צִוו שלא ילושו לשֶמש פן יחמצו העיסות בחומם, צריך שתמצא העיסה מאחד מחמשת המינים בשומם, ככה יאכלו בני ישראל את לחמם.

קראו שיתעסקו בעיסה לשה ועורכת ביופי ומכלול, קטן וחרש ושוטה אל ילושו בדפי וחִלול, קבוץ מֵי העיסות ישפכו במורד מדרון ומסלול, הר גבוה ותלול.

ראוי להיות העיסה ממ"ג ביצים וחמש ביצה כדת פליליה, ראשית העיסה להפריש שתי חלות לתרומיה, רחשו שלא ילעוס אדם חטים לשום על מכתו להפיק רטיה, פצע וחבורה ומכה טריה.

שׁמרו שתהיינה הנשים זהירות כאנשים בעבודתם, שעבוד עֳנִי אבותינו לזכור בהיותם תחת יד מצרים וסבלותם, שַדַי לְשַבֵחַ בזכרנו את כל אודותם, ואת כל הקורות אותם.

תברך לשוני שהחיינו וקיימנו לאיום ונורא, תמוך אתמוך פסח מצה ומרור ואשתה ג' כוסות לזכירה, תהלה אערוך ברביעי באמירה טהורה, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.

אסור לאכול כלום אחר כוס ההלל כמצוה צרופה, נִצְרה לבד אם תמצא נפשך בצמא שאופה, יֻתן לך מים ותשתה להמציא לצמאונך תרופה, מים קרים על נפש עיפה.

יושר הלכות וצדק דברי התושיה, היום לָהַגתי ואספר יְקָֽרְךָ בנפש רצויה, שׁובבני מהרה ואז אשורר לשמך רב העליליה, למועד הזה כעת חיה.

לשבת דִבְרֵי    🔗

יהמה לבבי על    ציון בעת אזכר    שואת הדריה    וצבי יקריה

וצבי אשר ברח    ממשכנותיה       וכרוּב אשר    נַעְלָה מעל דביריה

ספו ותמו כל       עמה וכהניה    גָלו ביד צרים    מלכה ושריה

פסו אמוניה       אֻספו סגניה    שָׁבתו זקניה    מתוך שעריה

חנון זכות קדם    תזכר לגוליה    ומקצות ארץ    תאסף עדריה

דמעת עשוקיה    שימה בנאדך    נשמת הרוגיה    שים על פגריה

ושלח להחיות אֵל    רוח שפליה    וּבְיֶשְעֶךָ תשלח    מִבוֹר אסיריה.

מחרך רָחְקוּ בְמַעְלִי    ימי פדות וָחפֶש    איך יֶעֱרָבו    חיים למרי נפש

      יִבְלֵי דְמָעַי    כרוּ לפנַי שיחות    מיום המונַי    גלו לארבע רוחות

      שָאוּ נְאוֹתי    וַיִהְיוּ נשכחות       ויפגעו בי    זדים ועזי נפש

      וידֵי צְבָאַי    רָפוּ ונָפוֹץ חילם      מלכם ביד צר    נפל ושפל דגלם

      חזיון פדותם  נסתם וְקִצָם נעלו    בִיוֵן עֱנותם    טבעוּ בטיט ורפש

      סרוּ צְלָלַי    וירדפוני צרי          כי מעללַי        הם החשיכו אורַי

      מלאוּ כסלַי    נִקְלֶה, ועצְמו צירַי    מתי יצו אֵל    לתת לנפשי חֹפֶש

      פִלאֵי יְקָרָךְ    יֵסַפְרוּ בניך        וכבוד הדרך        הַרְאֵה לאביוניך

      למקום דבירָךְ    ילכו לאור פניך    ושלח מבשר    והיה למשיב נפש.

לקדיש שָֽֿׁבְ֯תֿוּ צָֿהְלָֿה וְ֯רִֿנָֿה מִמְעונִי עַל עֲוֹנַי איך נְהִי מספד וקינה לָמְדוּ שָרַי וְנֹגנָי

      מַחֲמַד עיני וְטוּבִי לקחו צרי וְעָרַי שאגו יחד כלביא לאכול יתר עֲדרי

      אזעקה מר כי כאבי רב וגם חשכוּ מאורַי אספדה שנה בשנה כי שְבִי הלכו אמוני יום גְלות בת נַעֲמנה כַחֲשִי ענה בפני

      וַהֲדָרִי נָס והודִי כי לְאוֹי נהפך מחולִי שָֽמְחוּ אוֹיְבַי לאידי בַהֲמוֹת לבי בְחִילִי אקראה תמיד בעודי סֹפְדים לִנְוֵה זבולי וַעֲדת תנים וְיַעְנָה יֹשְבות בִנְוֵה מעונַי על בְנֵי       עמי בכו נא נהרגים על זדונַי

      אֵלְכה מר כל ימותי בחמת רוחי וְכַעְסִי ואמרר כל שנותי בַבְכִי כי תם משושי סר אהה ממשכנותי בַעֲלִי צִילִי ומחסי בַהֲיותי אז עדינה בחזות טוּבִי לעינַי מאכלִי רוש       וְלַעְנה נָֽתְנוּ שֹטְנַי ומוני

      לאֱלהיכם בצרה יַחֲלוּ נא עם סגולה יַעֲלֶה אתכם מהרי מִשְבִי אל עיר תהלה צהלו שירה וזמרה לאשר תֵאוֹת תהלה לאֱלהים דר מעונה תפצחו רנה אמוני גם בשיר       ובקול רננה תאמרו יגדל ה'

יוצר.    🔗

בא“י אמ”ה יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל אור עולם אוצר

    חיים מאורות מאֹפל הגיה אמר יהי אור ויהי

אצעק במר נפשי. על שממות קדשי. ותחת יד כובשי. ובתוך שאון מוקשי. אתן מים ראשי. כי עיפה נפשי מה לך יחידתי. תבכי לאנחתי. דמי לרַוְחתי. כי צור ישועתי. ישמע לשועתי. מה תהמה נפשי

אופן.    🔗

מחלון וכליון. אֵלַי ירושה. משמע ודומה. מכה אנושה. מונַי לנגדי. שרקוּ וחרקו. שִנָם והודי, ירשוּ וחלקוּ נשפך כבדי. שמנוּ ועתקו. נִחַת ברפיון. קשת נחושה. ובני ראומה. חרבם לטושה

שה הפזורה מתי תְכַנֵס. תוציא לאורה. דינה ושַנֵס. מתני ועורה. דודי ושא נס

    לשוב לציון. עיר הקדושה. נאוה איומה. שמה דרוסה

לוּ יִהֶיה לי. שכל ובינה. לשיר לאלי. שירה נכונה. ישיב לחלי. הר הלבונה

    חרמון ושריון. תירש גבירה. ירדה לדומה. בעלִי כתושה.

חשק זמירים. נעם תהלות. שרות ושרים. קול כהמולות. עונים ואֹמרים אלים חיָלות

    יחד לעליון. פעמים שלשה. כלם באימה. אֹמרים קדֻשה

מאורה    🔗

ירושלם כרמא. די אלה עלמא. מה ליך קימא. בין פלחי צלמא. איערב שמשא. ואידכי יומא. ויה ליך ה'. לנהור עלמא

הגלוך חוביך. בגו מסטיני. ואיתוספון אינון. עליך בדיני. נפל תורא. חדדו סכיני. אכלו נהמא. ובשרא קטמא ורמו בושמא. בכי מישר קיטמא

והלא את רב. ורב שמך בגבורתא. ויקָרְךְ הָוֵי לי, כעולם עם בתולתא. ואיכדין נפלית. ביום שבקית עבידתא. מאיגר רם. לבירא עמיקתא וכען דילמא. אשתניק בימא. וירוֵי כל אומא. מרמי לוגמא

דומיא הויתי. בדיל חובין ושָלוּ. ואתיב למשאל. למה בנך אתכלו. ושורך חריבו ולא אשתכללו. טוב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו ויימר כנימא. אזל לילא ויממא. ברכן עלן ושלמא. ושבועתך לעמא. דלית תקומה. ליתמא

הא שכינתי ירושלם. תתיה ביך (הסופר שכח ולא כתב השאר)

אהבה.    🔗

לכם בני ציון הכואבים לכם דְמָעות עינַי שואבים

קרע סגור לבי – חץ מֹחֲצִי. עם כי מלא חובי – דם לחצי. מִדְרָך אֶשַו גבי –למנאצי.

כל יום מרורות עלי כֹתבים. לבֹז יגיעי יחד סֹבבים

הלך בלא חמדה־כל מחֲמד עיני והוחַדה חרב שמד. עלַי ואין נגדה־לי מָעֳמד.

בין לֹהטים עוללי שֹכבים. ובני אֲמָתם בהם רֹהבים

ויתנו עלי–קול כארִי. מקול נעים אלי–מנעו פְרִי. ויחשפו שולי–לקשור מְרִי.

ולהעבידי תמיד חֹשבים. לכן בקרבם קברי חֹצבים

….

הנה ואם אתכם–שַתִי שְבִי. עוד אזכרה לכם–ברית אֹהבי. אשוב להנחילכם–ארץ צבי. ובזאת בחנתיכם בין אֹיבים. לדעת הישכם אותי אֹהבים

גאולה    🔗

צֿור הַמְ֯קֿרֿאָ בצֿור ישראל קומה לעזרת קהל ישראל

אלי לפנים ימינך רמה. הבט לבנך בכרך למה. נמכר לעבד ביד בן אמה. איה דבָרָךְ בתורתָךְ אֵל. כי לי עבדים בני ישראל

בי אש קנאות לבבי הבעיר. כי נאחזתי בפח איש שעיר. נהפך דְבר יַ–עֲבֹד רב צעיר. כי איך קדוש ביד מתגאל. יצעק לפניו ואין לו גואל

רבו נְגָעַי וְיָדִי רפה. אחר הרוֹג כל ילידי רפה. לא אפתחה עם מְחרפַי שפה. נרדם ומה יַ–עֲשה ישראל. עד עת אשר יַ–עֲמוד מיכאל

מיום גְלוֹתֵךְ נות אַהְבָתִי. שבתי משומם וחרַב ביתי. אכן בעיר זר אני לא באתי. עתה בשובֵךְ לעיר ההראל. גדול בקרבך קדוש ישראל

לשבת שמעו    🔗

רשׁות    🔗

יפה נוף משוש תבל קריה למלך רב       לְך נכספה נפשי מירכתי מַעְרָב

המון רחמי נכמר כי אזכרה קֶדם         כבודך אשר גלה וְנָוָךְ אשר חרב

ומי יתנני על כנפי נשרים עד          אֲרַוֶה בדמעתי עֲפרך ויתערב

דרשתיך ואם מלכך אין בך ואך בִמְקום    צֳרִי גלעדך נחש שרף וגם עקרב

הלא את אבניך אחונן וְאֶשָקֵם          וטעם רגביך לי מדבש ערב

מחרך    🔗

      על גְלוֹתי מעיר קדשי מֹאֲנה הנחם נפשי

יד ה' יָצְאה בי בַאֲפוֹס הודי וטובי ואני שמצה לאֹיבי עור ותחש שש ומשי

הן לבוש אלמון לבושי

עת עֲלות מֵהַר לבונה בַעֲונִי זיו השכינה שכנה עליו עננה שה יְקר עזי ושמשי

אפלה מאז למוקשי

קָֽצְרוּ מחנות לְשִבְתִי לכל רוח נפזרתי הה ואור עיני אין אתי יום בפני ענה כחשי

מֵי נדוד צפו על ראשי

בַּשְבִי נהג המוני צר ולקח מחמד עיני אז נהי שב שיר כל נגני שָֽבְתוּ מִתֵּת לראשי שיר בְנֵי מחלי ומושי שיר עֲלמות קומי שירי בת שבי כי לא תחפירי בעלותך אל דבירי מִבְּכִי עוד החרישי כי עדי עד לא תבושי

אחר    🔗

על שוד המוני אכה לחיי כי מפני צר קצתי בחיי

איה כבודי נמאס ונרמס נחמס יסורי מִתֹך וחמס נשפך כבֵדי ימס בעל מס חיי במותי מותי מחיי בת השתים נדדה בארבע עזבה שתים דבקה בארבע קורות שתים מצאה בארבע גלתה וְאָרַךּ קץ מאויי

רועים שלשה גזרו חמשה כתבו שלשה ספרים חמשה על כן שלשה ארעוּ חמשה אספו זקנַי כהני לְוִיִי

מעון לשמך קמתי לְשַחֵר הנני לְעָבדך אוהב ובוחר הקשב לשועי נא אל תאחר נפשי הלא לך ונפש עניי

לקדישׁ    🔗

יָמַי כָלוּ  ועיני כלו בבור צר כלוא אשב נבדל

      ושח הר נופל והנו נופל ואני באֹפל שוכן עם דל

      איה צורי סלעי צורי יקום לעזרי אל נא יחדל

      צור רם על כל ונאדר מכל בעֹז כי על כל יתגדל

הה כי שרף לבי שרף ואותי צרף במצרף יגונים

      וכמה אהיה לשמה, אהיה! חולֶה ונהיֶה וסובל אונים

      מעלה נשיאים הַפֵל נשיאים ושימֵם נשואים בכבלי מונים

      הה לבי חג למועד וחג ובי צור חֹק חג לסבול שאונים

      לצירֵי צרים תמהים ואֹמרים מדוע א–––תָּה ככה דל

ועבדִי מוסָר ואני מוסר ובאתי במאסר ובמאסרים

      ופלח כסלי על רֹב כסלי ומה יהי כסלי וירי ירים

      ובי יָסֹב ציר כְדֶלת על ציר וכל יום אֲקִַו ציר לבשר אסירים

      יה כי להחרים בנך צרים אנא שְעֵה מֵ–––עליו ויחדל

דגלִי הָרים למרום הרים וצַו כַנהרים לעמך שלום

      והשב שרים מִבֵין צרים בגדים וסרים מאל עֵלום

      הֱיֵה בם חֹרב לסִפָם חֹרֶב ומֵימָם חֹרֶב ועֶדיָם תבלֹם

      ונאסר יהי שר והצר יהי סר ויוסַר כל צר וְיֻרַד כחלום

      ושם המחֻלל יהיה מהֻלל וישירו כי עתה יגדל

לברכו    🔗

   מתי לציון ישוב ה' הלעולמים יזנח ה'

אלין עלי נפשי כל ימותי. כי חטאה לאל כל שנותי. עד סִבבה חרבן הֵיכְלותי.

   אודה ואעזוב לעד זדוני. אולי למודה יחנן ה'

בבכי אמרר על השכינה מיום עלותה אין לי חנינה. על זאת אקונן שנה בשנה.

   אזעק ואין מענה מה‘. כי אין קונה בקרוא ה’

ראש אין להרים לנו ומצח. וֶאֶחֱשוב אם זאת היא לְנצח. ויענוני נבואות בפה צח.

   כי לא יזנח לעולם ה‘. כי אל רחום וחנון ה’

הנה ואם גָב־רו האשֶמים. ואם בעדם הדברים סתומים. קוה ואשרי מחכה לימים.

   אלף שלש מאות חָק ה‘. שלשים חמש סתם ה’

מֵרב עֲונַי חרבוּ מעוני. ואשוב לבקש בעדם ה‘. אך אבטחה על חסדי ה’. אפיל

   עלֵי רַחְמיו תחנוני. בקראי לעמו ברכו ה'

יוצר    🔗

ידידַי במר לבי. יום יום לאב אבי. אזעק חמס אֹיבי. אשר מול כאֵב עצבי.

   יביט ויראה בי. אם יש מכאוב כמכאובי

הכי עת געלני. צור אשר הבהילני. וגם הכשילני. וחץ אשר כלני. בכליותי הביא.

   אם יש

ובעת אֲקַו נחת. לי באף המון נַחַת. ערך לי משלחת. ולפני מָנַחַת. באתי בתוך פחת.

   וידו אבן בי. אם יש

דדן ובני נביות. בנוי לתלפיות. ומורש פריץ חיות. שם נקבצו דיות.

   וְיַהֵל שם ערבי אם יש

האל ישועתי. הקשב לשועתי. ומחֵה בדמעתי. חטאי ורשעתי. וריבה את ריבי. פזורי נהר גוזן בשמך

אופן    🔗

פזורי נהר גוזן בשמך ירננו ואובדי ספרד שם קדשך ישננו

אשר עֻלך נֹשאים כְנֹשְאֵי חֲלִי כָתֶם ושרים עלי ציון במרה יקוננו

רְצֵה נא בְבָנֶיהָ רוצים את אבניה וחֹן על עֳפריה יחוננו

גואל גאל גולים לימי פדות חוכים ובהר מרום קדשך גאולים יְקַננו

קדוש לך ישאו קולם כקול חיות עֹמדים ברום עולם קדֻשה ירננו

אהבה    🔗

שדי שוֹבְבָה חולת אהבה הומה לרגעים על דת כתבה

יום רחק ידידה נפשה מאנה הנחם, וידה על ראש נתנה וביד מעבידה

דומה שכנה על כי שובבה עיני דאבה ובצורי רגעים ביתה חצבה

צועקת והומה מיד לוחצים כי משמע ודומה אותה קולסים גם גדר וחומה

יחד פורצים איך לא עֻזבה פתאום עזבה בין שִנֵי רשעים לוהטים שֹכבה

חזיונה כתבה ומה נחתמה רעיונה לבבה למאד נפעמה כל יושבי סביבה

ילחמו בה על כי כוכבה פתאום עזבה בין זרע מרעים בדד ישבה

קֹראה ממצרים למה תיראי על כנפי נשרים עוד תנשאי הן אשת נעורים

לי עוד תקראי רעיה נעצבה אותה אֹהֲבָה כי על כל פשעים תכסה אהבה

גאולה    🔗

      יואל–עוד להביא אֵל הגואל–לישראל

אסורים – סגורים – בְחוֹרים מכורים – סר עדן וצִלָם בגלות – בשפלות – וגלות

      וקלות – יתנו קולם והֹלמם – הדִמָם – זְעמם השְמם – שממות עולם

      והִנוֹ – בהונו – גאונו רצונו – יעשה וישלם וחֹבֵר – חֶבֶר וחֹבֵר

      ודֹבֵר – שוא ואוב שואל ולא קסם בישראל

בְּזוּיִם – בחיים – זרויים באיים – אין לאל ידם הליצום – הפיצום – הקיצום

      הריצום – כל בני אדם וריקים – משחקים ושֹרקים וחֹרקים – שן

      ביום אידם בְשוּרם – אבירם – ושברם וצורם – סוף והוא עֵדָם

      וכל זר – ואכזר – מאֻזר ונעזר – הוא ורד עם אל ואין עוזר לישראל

רעוצים – רצוצים – להוציא מחוצים – תארם קָדר אֲכָלָם – והגלם – וכִלם

      ובִלם – בן אדום וקדר רְמָסָם – רפסם – ועִשם ועֹשם – בעדם גדר

      וחִנם – נתנם – ועִנם ושִנם – מבלי הדר והמם – ושִמם – מקומם

      לשומם – זך כמתגאל היתה זאת לישראל

מרודים – טרודים – שדודים נדודים – לך יִחֵלוּ וְעָנְיָם – ושִבים – ובִכים

      בלֶחים – שוּר ויצהלו תְחָנֵם – וְתַעְנם – ותִבנם ותקנם – לך ונגאלו

      יעירון – ישירון – ישורון ויפרוּן – אחרי גלו כבודך – והודך – וסודך

      יסודך – שב לההראל ונקרא שמו בישראל

לשבת איכה    🔗

רשׁות    🔗

נטה בי אלֵי צֹען       וים סוף והר חֹרֵב       ואכסוף אלי       שילה ואל תל דביר חרב

ואלך עדי מסע       ארון הברית עד כי       אלחך עפר קברו       אשר מדבש ערב

ואראה נְוֵה נאוָה       אשר שכחה קִנה       וגֹרשו בני יונה       ושכנו בני עורב

על זאת מאד נפשי       דוה ונכאבה       כי שב בחטאתי       בֹקר לעת ערב

לבבי מאד יִכְלֶה       ויכסֹף להר המֹר       כאשר תְאַו לשכון       נפש בתוך קרב

מחרך    🔗

צורי ומלכי בין גוי מחלל קדשי    אזעק במר כי    שבעה ברעות נפשי

שדדו מעונַי. צרַי ועלי קמו. הרגו המוני.    יום בו נאותי שממו.    אך בין מעני.

מעי לציון יהמו.    ולבית ה' גרסה לתאבה נפשי.    מרום ונורא.    חוסָה וְקַנֵא לִשְמָךְ.

לשכון מהרה. בצבי ארצות נֹעֲמָךְ.    ושפוט בעברה צרַי וְנַהֵל עַמֵךּ.    אך בשבי

רַ – בַת שבעה לה נפשי.    לִשְמֵי זבולִי.    אשא בכל עת עינַי.    אודה לאֵֵלִי.

ואהללוֹ בִרנני. עֻזי וחילי מאביד ומשמיד מוני. צור מִקְרָב לי. פָדָה בשלום נפשי.

נשמת    🔗

נשמת שארית עמך מקוננים בזה החדש שנה בשנה. במר יבכיון על חרבן יפה

   נוף קריה נאמנה. העיר רבתי עם היתה כאלמנה

לחוצים השדודים פעם ושניה. במר יבכיון בלב הומה ונפש הומיה.

   בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה

מְעֻנים השדודים ביד קדר ומגדיאל. במר יבכיון וצועקים במרה על שוד

   אריאל. השליך משמים ארץ תפארת ישראל

המוניך הפזורים בארצות שבים במר יבכיון ויודו שמך על טוב ועל רע

   אל חי וקים. ואומרים ואלו פינו מלא שירה כים

קדישׁ    🔗

יום תשעה לחדש אב הודי מדביר נגרש בא גוי מר על עיר קדשי אותו להרוג

קִדֵש נלכדתי בפח אויב. הייתי למס עובד. נמכרתי לפי חרב. מגוי עד מאד כבד.

נשכחתי כמת מלב. הייתי כלי אובד איך בי נפשי לא תדאב. ולבבי כים נגרש.

יום נפל כלול ראשי. יום חרב מקום מקדש. כבדוּ עד מאד צִירַי כלו בבכי עיני.

מקול גת בבחורי. דרכוּ צללו אזני. נדחפים ביד צרי. הלכו בשבי בני

איך בי נפשי לא תדאב. או איך מנהי תחרש, שֻלח יד במקדשי. וּנְוַת אל בעֹז נדש

עד מתי אהי יושב. תוך מאסר בני עולה. לבו רע ואין חושב. עִמי לעשות אָלָה.

שבית עדרך הָשֵב. עליו צו המון חמלה רופא רחמן נכאב. לבב מֵחֳלִי נגרש.

לשמך תאמר נפשי. יתגדל ויתקדש

יוצר    🔗

אבכה ביום צאתי. מתוך הֲדַר² ביתי. סַפְתִי ונספיתי אוי לי כי נדמיתי

לקחו מתי ריבי. כל מחמד טוּבִי. אכן על חוֹבִי. כי רב וְעָנָה בי. חַלְתִי וְנֵחְלֵיתִי

וָאֶסְפְקָה כַפִי. על שממות סִפִי. וכוכבי נשפי. חשכו עלי אכִפי. צמתי ונעניתי

יֵאות בְכִי אלַי הֵיכְלַי. אך על ספוד אילי. מר אזעקה אולי.

אשאל ונעניתי. אוי לי כי נדמיתי

אופן    🔗

יושב מַשְמִים לילו ויומו לחרבן בית אל ומקדש הדומו

ולצבי ארצות. זר יְרָשָהוּ. ולעם קדושו. הורישהו ובגדי קדרות. הלבישהו. ולא יכירנו עוד מקומו

שָׂם תפארתו. אלהי לשמה. וארץ שבתו. אחריו שממה. ובית משמרתו לבִזה ושמה. והוציא ה' את כלי זעמו

פרי חטאתו. האכילהו. ובעון בצעו. הבהילהו. ובכיה לדורות. הנחילהו. ועֹל על שכמו נתן שכמו. בנים סובלים. עֹל מכאובם. לאל ישאו. עינם ולבם. אולי יכפר. פשעם וחובם. וכאופנים יזמרו לשמו. ברוך כבוד ה' ממקומו

מאורה    🔗

      על־מה גֵרֵש מנאץ עַלְמָה מֵעיר ה' שמה

ירדוף – אריה צביאת ארמון. יהדוף – עֹפֶר בחיקה אָמוֹן. יחלוף – רַקה כפלח

   רמון. שַמָה – נתן דבירה שַמָה. וַיֵרְדְ בגלל אשמה

צָדוּ – צְעָדֶיה מִלֶכֶת. עדוּ – עֶדְיָה לעיר ממלכת. צדו – כארי לעיר מהפכת.

   דומה – ישבה בערי דומה. ובפי אריות שוּמה

חָרַש –חורש ברמותיה. שֵרַש – נֹעם נטישותיה. ירש – את כל גבולותיה.

   רמה – ידו בקשת רָמָה. את לב צביה הומה

קָצַר – את שִבֳלי חמדתה. בצר – את ענבי תקותה. עצר – את רחמי תאותה.

   קמה – על מי מנוחות קמה. כלה באף ונקמה

על ספר תורה    🔗

אקונן במרה בצום ועצרה על התורה ועל הנביאים

נְבָרִים קדושים. זקנים ישישים. אנשים ונשים. במסגר מביאים

ירד הדורם. וחשך מאורם. וארצות מגורם. אותם מקיאים

עזובים לחֹרב. מטים לחרב. בקר וערב. בפיות לבאים.

מסורם בִידֵי. נוגש ורודה. ורחק פודה. וגברו משנאים

נתוצי חומה. טרודים בחֵמה. לקצוי אדמה. ואל גיא שבאים.

ושדדו נויהם. למול עיניהם. וכל קניניהם. בתים מלאים

אחוזים בְיָקְשָם. לכודים במוקשם. וישחטום שם. כעדרי טלאים.

לחוצים בדלות, אֲמֵלִים בשפלות. כלם בגלות. יהגו נכאים

בנים אהובים. בחוצות סחובים. ואבות כֹאבים. במותם רואים.

נעימים כשחר. עורם שָחַר. ומתו אחר. ממותי חלאים

ימותם ספו. ידיהם רפו. יום נִגָפו. לפני טמאים.

וכשלו רגלֵי. שבוי וגולה. במדבר מלא. פגרי רפאים

סר צל הודם. ושפל כבודם. והלכו באידם. רעבים צמאים.

פניהם נחרו. ויתנכרו. בחיים נקברו. ירדו פלאים

סמוך נפילתם. צור עזרתם. האר אפלתם (?). יוצר ברואים שעה שועתם.

מקום מנחתם. ודם חטאתם. כחלב מריאים. נחה עמֶך. יה כנאֻמְך. למקדש הדומך.

ישובון פדואים. אשרי אמונים. ביה מאמינים. ואשרי בנים. עַם אל קרואים

(עמנואל בן יוסף)

לליל תשעה באב    🔗

אקונן במר נפשי. אֲיִֵלִיל ואהימה. ושאון נהי נהיה. אשא וארימה.

בזמן תלאותי. רבו וצרותי. אתן מקור דמעה. עיני ואזרימה

רֹגז בנות ציון. עת אזכרה, איכה. היו לקלס וּלְ – – בִזָה ולכלמה.

המו בחִיל מעי. עלי, ותשתוחח נפשי ועל זאת אֶת – עַנֶה ואשלימה

מיום ליום אשא קינה, אבל אשמור, את מועדיה מִ – – – ימים ימימה (הראב"ע)

זכור ה’    ליהודה ואפרים. אשר שפך צר דמם כמים סביבות ירושלים

זכור ה’    לשמנים אלף אצילים. אשר ברחו והלכו לישמעאלים. ועת ראום תקעו למו אהלים. עם מאכל ונפוחים הנבלים. ובצמא הכוס מבלי מים

זכור ה’    לעשרה הישישים. אשר נפלו בידי אדנים קשים. לחרב וללהבת אִשים. והפשיטום כמו אילים ותישים. על קדושת שם שוכן שמים

זכור ה’    לאבות ופרחים. אשר הרג נבוזראדן רב טבחים. בדם כהן המקריב הזבחים. וגם צדם כצפרים אל פחים. לזכר זאת תצלנה אזנים

זכור ה’    לאלמנה הצנועה, אשר הרגו את בניה שבעה. בני עולה וגם מלכות הרשעה. והיא עצמה נפחה נפשה ושקעה ועל אלה כהו כל עינים

Editum    🔗

מדי שנה בשנה    קינה בליל זה מזומנה    כי קריה נאמנה    בו היתה כאלמנה

בליל זה מכל לילות    קינה בכל מקהלות    ובו שתו תרעלות    דרכי ציון אבלות

ליל בו אירע נוֹפֶל    למגדל בחן ואופל      ושועַי ישבו בשפל    יקחהו אפל

ליל צור בו פקד קצפו    ושלח בי אש רשפו    והושת שברי לספוא    יחשכו כוכבי נשפו

אני הגבר אֻמַל    לראות יגון ועמל       מדי שנה בשנהבליל זה רשעי גמל    בלע ה' ולא חמל

בו אבכה ואהימה    ובו פני ארעימה       מדי שנה בשנהנהי נהיה ארימה    מימים ימימה

ליום תשעה באב    🔗

איך מקדשי ברוב כחשי נחרב פעמים איך נהפך ובו שֻפך דם בני כמים

אַל דֳמִי לנקום דמי צור שוכן שמים זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים

יאבד יום אשר איום החריב בו עיר קדשי והלבנה עב עננה תשכָן בו, גם שמשי

יום אופל כמו עופל צר על גבי חורשי עת אזכור כמו שכור תשוח בי נפשי. יום ראשי למקדשי. נפרע משמים

יום צרה    וגם עברה    ותוכחה ונאצה    יום אכזר בו נגזר כלה וגם נחרצה

יום זעם    בו הועם    עור עיני ונצה    יום שמצה אשר מצא עוני בו כפלים

יום נמסר    קהל מוסר    לאבד ולכליון    יום שת אל ישראל לקלס ולבזיון

יום עולל    מתגולל    בצמא ובציון    יום נענה ולא פנה אב אל בן מרפיון יום עליון בהר ציון. החשיך אור צהרים

יום יצא במועצה חצי העיר בגולה    יום מודמע ובו נשמע קול כמבכירה חולה

ואויבת משובבת נתנה עלי בקולה    יום אויה ומאפליה גדול כיום מצרים

אֱיָלוּתִי בגלותי לך נשאתי עיני    אל נקמות חגור המות והשב נקם לשכני

הפוך כסדום ארץ אדום מחריבי ארמוני    תרדף באף ותשמידם מתחת שמי ה':

זכור חרפת וגִדופת עמונים ומואבים    יום אמרם בהיכל רם בראותם הכרובים

הלא אמרתם לא עֲבַדְתֶם לבד רוכב על עבים עָם נקלֶה הלא אלה אלהיכם נצבים.

      דוממתי ונאלמתי ולא נשאתי פני

דל הדר בני קדר אשר שמוני לשמץ    יום ברחי בצר רוחי מכף מעול וחומץ

ומיזרעאל לישמעאל נדדתי בלי אֹמץ ונתנו ראש בברותי רוש וישקוני חמץ.

      והשחיתו והמיתו שמנים אלף כהני

הלמוני הממוני קיסר ואספסיאנוס    הדימוני השימוני טיטוס ואדרינוס

הדפוני רדפוני ואבד מני מנוס הפיצוני הריצוני עד אין נפוצַי לכנוס.

      בלעוני ולעוני ומלאו כרסם עדני

שבי עניה צופיה יש תקוה לאחריתך רִחַמתי    ונִחמתי בשמעי קול צעקתך

תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך הנני קם ביום נקם ולקחתי נקמתך ושטניך

      ומוניך אז יאבדו מפני

ספדי והלילי תורת יקותיאל. והמי כנהמת ים והוחילי בהואל. כי באו אכזרים על

      מקדש אריאל. גדע בחרי אף כל קרן ישראל

שאי עדתי קינה על חרבן היכלך. אשר נתנו אויבים אש בבית הלולך. וחללו

      מקדשך עטרת ישראל

צאי מהיכלך פשוטה מבגדיך. ושאי קינה מרה והסירי עדייך. ושבי בעפר על גולת  אריאל

תחנה אחר נפילת אפים    🔗

      ה' אלהי ישראל שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך

י"י דרכי חמה ושבילי לבנה ברקיע הופענו

וּמולדות ירחים ותקופות קבענו

ירח גאולתנו לא מצאנו ולא ידענו.

דהמנו מחשבונינו וחרפה ובוז שבענו

בושנו כי צופינו נשאו קול מבשר ולא שמענו.

נמשכה מאד תוחלתנו ומהוחיל מאד יגענו

ירדנו מטה מטה ומבטן שאול שוענו.

המון לאומים שטפונו ובשאון ימים טבענו

ולא מצאנו מנוח ומרגוע לא רגענו.

דִמִינו נשביר ישועה והנה בגלות שקענו

הן כל מחשבותינו חשבנו וחשבון הקץ לא פגענו עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו.

סליחות ללילי אשמורות    🔗

פזמון    🔗

באנו בבכי ובתחנונים. להודות על רוב עֲוֹנים. כי לך אל הצדקה ולנו בושת הפנים.

מרוב אימה. הן באדמה. שערי דמעה לא נגעלו. כל לב נטמא. נדמה נטמה. אבירי לב אשתוללו. הרף מאף ועזוב חמה ונחם נַפְשות אביונים. אב רחמן מרבה לסלוח.

תהיה אזנך קשבת. נאקת עם ידכה ישוח. תוך היכל קדשך נִצבת. וישטחו שם שטוח. יחד לב אבות עם בנים. לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים. מה נתאונן – נצטדק, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך כי ימינך פשוטה לקבל שבים. לך חנוֹת לך רחמים. יושב בסתר מרומים. גמול חסד עשה צדקה. לעם סובל עֹל קמים. אבינו מחול לנו. סלח עונות ואשמים כי גרים אנחנו לפניך ותושבים. כי ימינך פשוטה לקבל שבים. שבים אליך בכל לב שועתם תקבל ברחמיך, ברחמיך הרבים באנו לפניך, כדלים וכרשים דפקנו דלתיך, דלתיך דפקנו רחום וחנון, אל תשיבנו ריקם מלפניך, מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו כי אתה שומע תפלה. שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו, יבאו אליך הרוחות וכל הנשמה. הנשמה לך והגוף פעלך. חוסה על עמלך. הנשמה לך והגוף פעלך, צור אשר אין דומה לך חוסה על עמלך.

תוכחה    🔗

יחידתי התבונני ולשוא אל תתאונני    הלא לעֹצם    משובתך אַתְּ שאי כלמתך

צעקי לראש אשמורות לנותן בלילה זמירות ולבך… להשאיל אולי תוכלי הועיל

חזֵה כי רמיתני    והכרע הכרעתני    ועל רוב משובותיך    עצמו חטאתיך

קול תרים בתשואות    לבי ועיני תלואות    תמצא, ואם הִתְעַבְתָּ    מה לך כי נזעקת

הן יצרך ותאותך    מושלים בך לדעתך    ואיך רודפי תאותם    יבינו לאחריתם

קראתיך יה צורי    להעלות ארוכה לצירי    ואני ברוב חסדך    אל תט באף עבדך

טבעתי בטיט אויבי ורבו היום מריבי ירדו שאול כל שׂטנַי לתת נקמת ה'

נא הקשב תפלתי    ואל תדין יחידתי כפעלה,    וכרוב חסדך    חוסה על עמלך

הנשמה לך וכו'

סליחות לליל ראשון של ראש השנה    🔗

לך תעטוף תהלה ושארית סגלה. בלב נשבר ונדכה. מפחדך מְמֻלָא. יגדל נא כחך. בתת שיחה מעֻלה. לך ה' הגדֻלה. לך רֻבֵי חסדים. ולנו רֹב מרדים הננו לפניך. חרדים ברֹב פחדים. התעשת למֻקָף. ראש מכל צדדים. והעבר חטאתו. עלומה ומגֻלה לך גלוי וצפוי. כי פסו אמונים. כלו סג ונאלח. מְלֵא חובים צפונים. אב רחמן רחם. על עגומים עגונים. ושוב מחרון אפך. ואל תעש כלה לך נפשי בכפי. תַתִי מפחדך. לך תעטֹף רוחי. לנכחך ונגדך. אם תאסוף בדינך. ואם תחיה בחסדך. נא אל תט באף בן אמתך ועבדך ואל תוסף ליסרה בכל חלי ומחלה.

מקדמה למשפטים    🔗

אכה כפי. על רֹב אכפי. איך לי תקריב. ותגיש לריב. ואותי תביא במשפט

נוחל סרעף. וכָלָה עפעף. נבהל רעיון. בקראי חזיון. וקרבתי אליכם למשפט

יום בא נושה. בְמוֹ דין קשה. יצורים ירעיש. ואותם יגיש. לעשות בהם משפט

שׁדי מורה. לשלש עשרה. שקול נא פשע. במאזני ישע. ואל תבא במשפט

לכן תחמול. וחסד תגמול. למען יצדק. מאבק דק. המתעבים משפט

מאנוש נָמֵס. יהלוך תֶמֶס. מיום נוצֵר. עַוְלָה קצֵר. והשיג בשער משפט

הננו נְצַפֶה. חסד כְלַפֵי. הכי מהרת. ולנו הזהרת. כי ה' אוהב משפט

יערב שיחי ותקח. הגיונַי. ותשעֶה כקרבן מרֻקח חץ רננַי. ולבי מצעק לֻקח. ממעונַי. הט אזנך ופקח. עיניך

ועד אן אדונים קשים. יְעַנוני. ועל דת אלהים קדושים. שְנֵאוני. ואויבות מצודדות נפשים. הפיצוני. וצרים יתיעצו על. צפוניך

סגורים בבתי כלאים. בְשִבְיֵהֶם. חמת צר ומצוֹק מלאים בְמִרְיֵהֶם. לעיני כבודך תלואים. בחייהם. צועקים למה נמות לעיניך

פַנֵה דרך עקֻבה. גוי קדוש. והיא תהיה לך סבה. ולא תבוש. כי כעשן מארֻבה. פרה רוש. שוב כי כשלת בַ – – – עֲוֹנך קצרה לשוני לספר. תהלתך.

דברים לקחה לכפר. על עדתך. למען תרחם ותפר. את חמתך. ולמען אמצא חן. בעיניך

ימותי ומדת שני. לבבי יחד מחוללו. ואקרא שמו בטוב מעיני. בתוך עם קרובו וחבלו. אלהי משפט ה'. אשרי כל חוכי לו.

עם אשר שמך קורא. שַוְעוֹ כיום תִשַע. ומהר לפניו הקרֵה. מבשר צדיק ונושע. ורוח חן יֵעָרה. ממרומך ונשתעשע בדתך ונאמר אשרי העם שככה לו

קומה ה' אל נְשָא. יד ואל תשכח ענוים. וחמול ורחם וחוסה. על עם כבודך מקוים. מִבַיִת ומחוצה. ימינך לקבל שבים. כי חסד רם ונשא יעשה למחכה לו

ביתך גאל עליון. ולאור שים מַחְשַכִּי. כפלגי מים בציון. שלח נין ישי מלכי. ושוב – – – גיא חזיון. ויראו עינינו כי בחר ה' בציון. אוה למושב לו

מקדמה למלכיות    🔗

אלהים אודה שמך. ואספר תעצומיך. תהלה לדוד ארוממך אלהי המלך וכו' וכו' בעד כֹפר לרשעי וחטאתי אגדיל בכיי וצעקתי ומפיל אני תחנתי לפני המלך מפיל אני תחנתי לפני המלך. אזן הַטֵה משמי מרומך. לשמוע אל תפלת עבדך ועמך. הבאים להודות את שמך. ארוממך אלהי המלך (אברהם)

אל בית המלך לבא נקראתי רעדה אחזתני כי פה המריתי ה' שמעתי שמעך יראתי (אברהם)

(פזמון נמצא גם במחזור והראן)

אנא הִנָשֵא להעיר פלאות. וחטא בן הֱיֵה נושא ומוחה שגיאות. בנשף הַכֶסֶא. בא לְהֵרָאוֹת. להשתחות למלך ה' צבאות

מחמדֵי תשואות. בליל זה ירימון. ולראש אשמורות. להודות יקומון. ומאמרים בשירות. בפיהם ישימון. כי נשכחו הצרות וכל התלאות

שׁחורה – – – ונאוה. שזופת חרס. אסירת התקוה. לעיר ההרס. גרסה מִתַאוה. נפשה גרס. וכל היום דוה. ויורדת פלאות

העלֵה בן לרומה. ושואל סוחר. ובת ברה כחמה בחיק איש אחר. עורה ויום נקמה. אל נא תאחר. קום כאיש מלחמה. להעיר קנאות יום קומך לריב ולדין עמים. לבי בי יחרד. ועליו אימים. ברחמים שפטני. חוקר כל עלומים מלכותך מלכות כל עולמים.

להשיב אין לי פה. כי נסכלתי. ותמיד בשרירות. לב הלכתי. ולכן ממעשי פרי אכלתי. ובעניי כמעט. קט אבדתי. לזאת יחם לבי כגחלי רתמים

ומחרון אפך. אנא אני בא. כי פשעי עומדים. נגדי כצבא. אם יחדו למש–פט נקרבה. בפני יקומו. כאלפי רבבה. ומכמורת לי. יפרשו וחרמים

יכבשו רחמיך. את כעסך. ויודוך ה'. כל מעשיך. ואֹמַר בְהִסָֽתְרִי. בצל מחסך. כי חבלים נפלו. לי בנעימים

חרדים מדינך. אלהי עולם. זכות אבותם תזכור. אשר מעולם. קרבה וגאלֵם. כימי אלהי עולם. וידעו הרשעים. ושלוי עולם. כי אתה מפר מחשבות ערומים

מחסי לשחר פניך קמתי (137) מרוּם מעלתו ומעל כס זבולו (שניהם כתובים בסליחות והראן)

אבות עם בניהם. באים בליל קדשם. ורצון קוניהם. שואלים ביום נָפְשָם. אולי שוטניהם. יחזו עת חָפְשָם. מלכם לפניהם וה' בראשם

יושב בשחקים. ורם על כל נעלה. פְדֵה עניים עשוקים. בחונים בגולה. ואם בְמִרְיָם נמקים. וחטאתם גדולה. ואויבים המציקים. עשֵה בם פלילה ומארץ גזעם גזוֹר גזעם ושרשם

צדקתך תגלה. ומרוּם הופיעה. ועם עני ונקלה. בטובך השביעה. וימיו בְטוב תְבַלה. וּמֵעֲמַל הַרגיעה. ומשאלו תמלא. ואותו הושיעה. סלח לעם אלה אשר חטא ואשָם

חנון אשר גאה על כל ממלכה. לדלה נהלאה. פתח דרכי ארוכה שמתה כלואה. בבור גלות נמוכה. ושנה הבאה. תהא שנת ברכה. ועם יודעי תרועה מחה מִרְים וכחשם

קרא דרור לשבויים. וישעך הראֵמוֹ. וקרב קץ פדויים ורצון תעטרמו. וחיש מִשְמֵי נטויים. להסך עלימו. ובספר חיים, ברחמים כתבֵמו והחיימו ושמחת עולם על ראשם.

מקדמה לזכרונות    🔗

שׁוחר טוב יבקש רצון מאל על שׁם כבודו נמצא באין תחת ומעל שוב ישוב אליו ושק ישים על שתי כתפיו לזכרון

לַכו ונשובה אל אל יוצר רום ונשיה לשמו נְתַנֶה שיר ושבח והודיה ליל זה נריע לו והיה לבני ישראל לזכרון

מלך המלכות שלך היא מאז אמרת יהי אור וִיהי מחה פשעי וקבל תקיעתי כי היא מנחת זכרון

הכון לקראת אלהיך ישראל ותמצא פדיום הסירו רוע מעלליכם יאמר איום הזכו רחצו והיה היום הזה לכם לזכרון

אזכירה קצת נוראות במחקרי הלב נראות ויותר מהמה נפלאות מי ימלל גבורות ה'

בינותי בבנין תבניתי לראות מה אחריתי והנה חמר ראשיתי ונחה עליו רוח ה'

רוחי מכל נכבדת ויסורו בלב עומדת ואשו תמיד יוקדת כי באש ה'

הנה יודע אני כי בצלם אלהים בראני ועל ארבעה ראשים נשאני נושאי כלי ה'

מִלֵא קרבי גדודים ויפקד עליהם פקידים מהם נגידים ומהם עבדים עושה כלם ה'

בקרבי עֵדַי נאמנַי ומחוץ יענו בפני ואיך אמאס ועיני המה ראו מעשי ה'

נטע לי אזן והאזנתי ומלין בה בחנתי עָדֶיהָ עת התבוננתי שמעתי בקול ה'

על כל מראה אהודנו ובכל שמע אכבדנו ונשמת שדי³ תעבדנו והריחו ביראת ה'

זה אלי וארוממהו ובכל טעם הכי אטעמהו ואין במה אקדמהו על כל הטובה אשר עשה ה'

רבו חסדיו עמדי ותכון להמיש ידי ולכן אני בעודי אפרוש כפי אל ה'

הֵחֵל בחכמה וַיְכַלֶה וצֹרֶךְ הכל מִלֵא מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה'

אלהי תהלתי מאין בראתני ולהמית תאותי בעולם החייתני אדאג מחטאתי זה למשפט קראתני אלי זכור נא כי כחֹמר עשיתני

מה בצע בדמי אם יחרה אפך ומה יועיל בְמותי אם יעלה קצפך ומה אני עת יסער עלי ים זעמך הטוב לך כי תמאס יגיע כפיך פחד העטיתני וזעם מִלאתני

שׁדי צמאה נפשי וכמה לך בשרי כי רדפתי שרירות לבי וחפץ יצרי מה מתוק מדבש מצאתיו והוא עז מארי גדר דרכי שבילי והבאישני ליוצרי אתה יצרי עכרתני ולריק פתיתני

הינצל אנוש בעֹשר מיד מות, וקנין וישיב היום המר בחץ וחנית ושרין יום לא ימצא אֹמר בחכו ובפיו ענין יום יעמוד לחשבון והוא העד וְהַדַין כי שפטתני ובצדק עניתני רחום אשר על חטאי ועוני לא גמל הבט כי אנוש בתבל לכעס יֻלד ועמל וכי הוא כחציר גגות אשר לא צץ ולא גמל יבש כעשב השדה כציץ יצא וימל ובַשֵר כי רציתני ומיד שאול פדיתני

יזכר ביום זה ברית שלשת איתני צדק להליץ בעד פלטת אביוני חסדך קדושי אשיר במיטב הגיוני חסדי ה' אזכיר תהלות ה'

את צדקת האזרח ואת יושר מעבדיו בליל זה יזכור לצאצאי ילדיו גאים אז יכירו

כי פקד ה' את עבדיו ויזכור להם בריתו וינחם כרב חסדיו ואז יאמרו בגוים הגדיל ה'

דְבַר בחור הנעקד במאמרך תזכרנו היות לאות ולמשמרת לדור ודור תשמרנו

ואת ניבך הֶחָקוק תראה ותבארנו כי מדי דברי בו זכור אזכרנו וייראו ממערב את שם ה'

זכור נא ברית איש תם אשר תורתך אִוָה חֵטא זרעו מחה היום ואל תזכור את אשר העוה טהור אמרתך מדור אל דור חִוָה זכר לעולם בריתו דבר צוה כי לא עזבת דורשיך ה' –

אנא אזון נא שוענו ומחה כעב פשעינו עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך זכרנו ה' ברצון עמך

נוראותיך גַלֵה בגיא חזיון אל מסתתר בשפריר חביון וחלץ עם דל ואביון משאון קמיך זכרנו

יום יום לבי כים יהמה בראותי שלום צר ורמֶה ואני זה כמה נשאתי אימיך, זכרנו

דַכֵּה צר ואויב כלנו והפר כעסך עמנו אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך

וזכור ברית שלשת האיתנים וחסדי דוד הנאמנים ועל עם לפניך מתחננים השקיפה ממעון קדשך

יה לשועת עמך הֵעָתֵר ואסיריך מבור הַתֵּר כגודל זרועך בני תמותה הותר באים היום לרוממך

דברך הקם לעם הנחלם וזכור למו ברית עולם ואל ישֹב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך

חברת אמוניך בשמך יגילון זדים ועריצים מגערתך יחילון קוראיך בשלום יובלון לבית קדשך ותפארתך

מקדמה לשׁופרות    🔗

קחו עמכם דברים ושובו אל אל נערץ ברום זבולו קרוב ה' לנשברי לב המחכים

   פעלו קדוש ישראל וגואלו הללוהו כרֹב גדלו הללוהו בתקע שופר

רוממו ה' אלהינו וקדש ידיכם שאו רחם ירחם עגומים רָאֹה כנשוא נס

   עמים תראו ובתקוע שופר

טהר לבך עם קדוש בכשרון טהור עינים משאל ושִׂברון טוב ה' לקוויו קרא

   בגרון אל תחשוך בשופר

יקיים צור לעם לישעו כָֽמְהו יושר אמריו אשר גבהו ישראל נושע בה'

   והיה ביום ההוא יתקע בשופר

במהרה תבשר לאום צולעה בשורות פדיום ומשמיע ישועה עלה אלהים בתרועה

   ה' בקול שופר

אל שוכן ברום מעונַי שבחוהו והדרוהו המוני הריעו לפני המלך ה'

   בחצוצרות וקול שופר

נאור ממנו יצורים ירהו בעשותו נוראות כי נורא הוא לעמו והיה ביום ההוא

   יתקע בשופר

יחד עמך להר הזתים לעלות ילכו במאמרך המולות המולות וכל העם רואים את

   הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר

שְׁעֵה קריאת עם בצלך יתלונן אולי ה' צבאות יחנן ותפליא פלא בקולות וברקים

   וענן כבד על ההר וקול שופר

לעָבדו כהיום ידיכם מַלאו ובבוא עת פדותכם על כל תתנשאו כנשוא נס הרים

   תראו וכתקוע שופר

מפחדך רגזו מתי תבל בַשֵר עֹל קמים סובל והיה במשוך בקרן היובל

   כשמעכם את קול השופר

העלו תודה לאל ושירו לו וספרו גבורותיו וזמרו לו הללוהו ברב גדלו

   הללוהו בתקע שופר

חנון יחנן לקול צעקתכם ושוב ישיב כמאז את שבותכם ה' צבאות יגן עליכם

   בתרועה וקול שופר

יודעי תרועה בליל זה להושיעם קומה ומֵרְעָה הלוך להרגיעם בקראם בחין שועם

   אשרי העם יודעי תרועה

מאז מלך אתה לכל נוצר והיום כגר הלך וידך לא תקצר וכן סחוב והשלך

   בחיק אויב ויד צר אשר לבם הולך אחרי בצעם

שותה קֻבַעת. כוס החמה אל נא יהי נבעת. כי זרוע רמה חשוף וישועת. חֵל לך

   תהי וחומה ואז תשכיל ודעת. לנפשך ינעם

הודע ה'. יד עֻזך הודע ואת כל שֹנאי, בקוץ מכאיב הודע וקהל נאמני.

   משחת תפרע לחיים ונודע. בגוים זרעם

משמר הציבו. לערוך שועה ושירים הקריבו. להשיב רעה ושובו והשיבו. מעל

   רשעה בליל זה היטיבו. נגן בתרועה

שים דמעה לחם. יומם וליל כי צר הִלָחֵם. ועמד ופִלֵל אולי צור ירחם. אשר כל

   מחולל וישוב וינחם. על הרעה

האבד מאבידים. והפץ מפרצים והשקף לגן נרדים. לכלות קוצים והבער לפידים.

   ואש ניצוצים וקש יהיו זדים. ועושי רשעה

תקון ליל שׁני מקדמה למשׁפטים    🔗

יחיד לבקש רצונך עמדתי ובצל כנפיך לשבת חמדתי ובשם קדשך בצוקי התעודדתי כי אזכרה מקדם פלאך צדק ומשפט מכון כסאך

ואותך תמיד לנגדי שויתי ומשכן כבודך לשבת אויתי ולהמון רחמיך קויתי ביום צרתי אקראך

סברי ומשעני מחסי בך נפשי חכתה ליום שובך ה' אלהי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך

פערתי פי למלקוש חמלתך כשל כחי נשוא אימתך השב נקם לצרי ושפוך חמתך על אויביך ועל שנאיך

בַּזֵר אויב כליותי יְפַלַח ולבי מִכּוּר פשעיו תְשַלַח כי אתה ה' טוב וסלח ורב חסד לכל קֹראיך

נאור הַיְשֵר לפני ארחות שבילך ותעביר את עוני בעמדי למולך רחום וחנון בקראי לך קרוב לשועי אמצאך

שונא שלום נפשי יבקש יבֹז יגיעי וחילי יְנַקֵש כִחש בשמך וישר יְעַקֵש לא – עם בלא – אל יקניאך

ולך ה' הוחלתי על כן בשביי לא זחלתי ודברי תנחומיך יחלתי שלח⁴ נא אלי על ידי נביאך

לבי יחיל בקרבי אם נחליתי ברֹב כאבי ועצבי בְטַח בְאֵלִי צורי ומשגבי ישלח דברו וירפאך

יהי נעם. אל כל עם. דלתי רחמיו דֹפקים. יפתחם. צור מְרַחֵם. וישמע קול נאנקים. ועשוקים. מְעֻשקים. יציל ויאמרו רחוקים. עושה צדקות ה': ומשפטים לכל עשוקים

ויופיע. להודיע. פעולים כי הוא פעלם. וכי קרואים. הברואים. ליום המשפט כלם. יום רעדה. יום חרדה. יום דין בו הרת עולם. ואין מֻכסים המעשים. מִצֹפֶה כל נעלם: הֲיִבָצֵר. מיוצר יצורים כל מפעלם. מְתֵי מַעַל אינם על. גורל הצדיקים.

סמוך דַלים. נחשלים. למשפטיך עמדו. אל אמונה. כפר נא. לִזְדונִים אשר זדו יהי רצון. בעת רצון. לפניך יִפָֽקְדו.

שֶתְּחָנֵם. עת תמנם. צאנך שלא יאבדו. רעֵה בשבטך. שאר שבטך. ועודדם ויתעודדו. ובנאדך וספרתך שים דמעת העשוקים.

פּדות תשלח. טוב וסלח. ביום דין ממושבך. חֵטְא הַלְבֵן. ואשרי בן. אדם יתאמץ בך. זכור עדתך. בני בריתך. עליהם תעביר טובך. ואור קֵדר. יתקדר. ועל אדום תרד חרבך. ונד לדוד. ערוך תמיד. ואת סוכתו תקים – מפני פחד ה' (סליחות והראן)

מקדמה למלכיות    🔗

אמץ פודה וגואל. לפדות עמך הופע והואל. אלהים צבאות אלהי ישראל. הקיצה לפקוד כל הגויים. כי לה' המלוכה ומושל בגוים.

נסתר בשפריר גבהנו. האר כמאז נגהנו. הושיענו ה ' אלהינו. וקבצנו מן הגוים.

ישועות תצמיח להוכיחם. והראה פדותם לעיניהם. איה נא אלהיהם. למה יאמרו בגוים.

יכרית אויב הֲמָמָנו. ויכלה שונא הֲדִמָנוּ. הגדיל ה' לעשות עמנו. אז יאמרו בגוים.

הֲזָנחת קהלות לחוצות. אשר שמת נפוצות. לזרותם בארצות. ולהפיל זרעם בגוים.

והנשא כי כל תוכל. ועד מתי נשכל. תתננו כצאן מאכל. תשימנו משל בגוים.

דחויים בארצות שוביהם. קבץ מהרה, ואויביהם. שיתה ה' מורא להם. ידעו גוים.

הופיעה להראות פלאות. וגלה כמאז נוראות. הרימה פעמיך למשואות לעשות נקמה בגוים.

עבר הזמן וילך. גואל אל יאחר לפדות עם דל וחלך….

….

זכור חסדך ואמונתך. ועוררה את גבורתך. הודיע ה' ישועתך לעיני הגוים. –

אדיר השוכן מרומים. מלכותך מלכות כל עולמים. ומנהיג עולמו במדת רחמים. אלהים בשמך הושיענו ה' מלכנו הוא יושיענו.

נפלאים עד מאד מעשיו. ועצומים לאין חקר נסיו. יהללוהו זרע עמוסיו. ישלח משמים ויושיענו.

ימִינוֹ טִפְחָה עֲלִיָה. בתכונה יסד מְמַדֵי נְשִיה. גדול העצה ורב העליליה. נוראות בצדק תעננו.

יערב היום שיח אמוניך. בבואם היום להודות את שמך. חרדים מפחדך וזעמך. וסלחת לעוננו.

ותיק עונה עתרות. ונמצא עוד עזרה בצרות. דלה איומה מבור נסגרות. הושיענו אלהי ישענו.

דמעתנו שימה בנאדך. זכור רחמיך וחסדיך. והקשב נאקת עבדיך. יהי חסדך ה' עלינו.

חַלֵץ איומה מִשַחַת. וטהר משובה נִצַחַת. ושובנו בשובה ונחת. לבית קדשנו ותפארתנו.

זה כמה בעלונו אדונים. ואותנו בכל יום מְעַנים. כי שטפונו המים הזדונים. למה לנצח תשכחנו.

קוראיך היום תרחם. ואל נא באפך תְיַסְרֵם ותוכיחם. ובעצתך תנחם. חננו ה' חננו.

ישמחו איים רבים במרץ. כי הוא רם ונשא ויחיד ברום ערץ. ה' מלך תגל הארץ.

שׁחקים יודו אותך על כל אל. ואתְּ מיוחד בפי כל מהֻלל בעם אל. ומי כעמך ישראל גוי אחר בארץ.

להודות לך קמים. אל שוכן מרומים. מיחדים ה' מלך ירגזו עמים. יושב כרובים תנוט הארץ.

מפֻזרים תאסוף ותושיע אנוחים. תנהלם לבית קדשך שמחים. ונדחים תקבץ מארבע כנפות הארץ. –

מקדמה לזכרונות    🔗

אל דמי לכם (סליחות והראן) יה איום זכור היום ברית שבעה תמימיך וכו'

מקדמה לשופרות    🔗

אל כנד כונס.    מי הים בהכנס    נפוצות עם אראה נס.    אשמעה קול שופר    וכו' עד ל' ואח"כ ע' פ' צ'.

לאדיר נורא תהלות    לאמיץ עושה גדולות    ונפלאות עד אין מספר    תקעו בחדש שופר

לנורא גוזר ומקים    לנוטה כדֹק שחקים      בצקת למוצק עפר.

ליוסד ממדי נשיה    ליוצר מאורי עליה       מבריק נֹגה שפרפר.

לשׁופט היום עבדיו    לשומר נפשות חסידיו    ועוֹלתם תשפר.

ללובש כשרין צדק    ללוקט שושן מחדק       זרע יעבדנו יסֻפר.

למלבין צחנת רשעים    למוחה כעב פשעים    וסר עונך וחטאתך תכֻפר.

להופך כתמים ליהלום    להטות אליהם שלום    כמימי אמנה ופרפר.

לחקות זרעם בגוים    לקבל שועת עניים       )ותיטב לה' משור פר.

דלים השוכבים בין שפתים.    ייחדוך בכל יום שתים.    ושואלים במבטא שפתים.

            אל דמי לכם    שובה ה' את שביתנו.    תקע בשופר גדול לחרותנו

ותיק המציאנו הנחה.    ונסו יגון ואנחה.       ושובבנו בהשקט ובבטחה. בבית קדשנו ותפארתנו.

ידך תוסיף לקבץ נדחיִ.    ממערבי וממזרחי.    למען ברית אזרחי.    ישוב ירחמנו.

דורשיך תשביע עדים בטוב.    מתאוים סליחה לחלצם מקטוב.    ופוצחים בל תשא עון וקח טוב.    ונשלמה פרים שפתינו.

חסין הבט ממעונך.          ופקוד גפן נטעה ימינך.       הטה אזנך ופקח עיניך.    וראה שוממותנו.

זרויים כַנֵס לבית מאוַיָם.       ממזרח וממערב מצפון ומים.    ושוּר עניָם ואֹרך שבים.    הביטה וראה את חרפתנו.

קדוש שכלל טירת ארמונַי.       והשב כקדם שרי ונוגני.    וחַדֵש עבודת כהני.    לכפר על נפשותינו. –

ליום חגנו.    לפני אומר ועושה.    זמירות הביעו לאל רם ומתנשא   . תקעו בחדש שופר בכסא.

–    יה יקשיב מלולך.    וישמע פלולך.    ויאזין את קולך.       באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה.

–    צועקים באשמורות    המציא כַפרות.    ללבות נשברות.    עזרה בצרות.    אלהים לנו מחסה.

–    חֹן עמך והושע.    ושי עבדך תִשַע.    ותמחה חטא ורשע.    עובר על פשע.    ועון נושא.

–    קבל שוענו.    אלהי ישענו.    וגם תחנונינו.    ועל כל פשעינו.    אהבה תכסה. – שירו ילדי אמוני (סלי' והראן)

ישמיע נעים שירות.    בתהלה.    עַם אל ונותן זמירות בלילה.

הנה עמם דברים.       לקחו.    ומנת תשורת אמרים.    שלחו (השאר חסר)

תיקון ליל שבת בנתים    🔗

לך אדר ויקר ואורה בלי ימש. תהלתך להודות בקר ורמש. אתה הכינות מאור ושמש לך יום אף לך לילה. לך ה' הגדולה.

לך נוגנים המולות שרפים בהגיון ודרי מטה ישוררו בשגיון. אף לך ישֻלם נדר אלהים בציון. לך דומיה תהלה.

לך יעידון ברואי תבל דורכי מסלול שבילך. הודעתם בכשרון מעשה מפעלך. כל הארץ ישתחוו לך ויזמרו לך. יזמרו שמך סלה.

לך יראוך יצורי אדמה בקומך לערוץ עם כמהים. ולהחיות רוח שפלים אשר פני אל רוהים. לכו חזו מפעלות אלהים. נורא עלילה.

לך הנשמות מיחדות בעודם בתוך גֵו כי אתה מעוררם. וּבעת צאתה מן הגוף ישכב וירדם וגם רוח בני האדם העולה הוא למעלה.

לך דרי אדמה הבנויים מארבע יסודות. תתיכם כחלב וכגבינה תקפיאם בבית הפקודות. ותוכן מנין שמת עצם לעומת מצחם נצמדות ויקרם עליהם עור מלמעלה.

לך הממלכה מלך יושב על כסא דין לשפוט יצורים. ומשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומאורים. ויאמרו בשמים הכין כסאו במאמרים. ומלכותו בכל משלה.

מוסד מכין עולם ומקים לא יכילנו. ולו יאות כל מהלל ואם לא יועילנו.

אכן על רב חסד אשר למענו יפעלנו. אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו.

אדון ידו בכל ויד אין בו מושלת. וכל יקר ראתה עינו ובו אין מסתכלת. ולא יאתה מעולם לבלעדו ממשלת. בך ימצא תוחלת אנוש אין לו תוחלת. מהר תפתח דלת לשוקד לך עד דלת. ותפק לו משאלת נפשו תשאלנו.

ידעתיך וְאַתְּ תשים רמים מִדְרַךְ נעל. ותשיב פתע שֹכְנֵי תחת שֹכְנֵי מעל. ושרתִיךָ באין מראה עין על ידי פֹעל. וכמה תושיב בַיְתה רחוקים אחרי געל. ופרי אנשי מעל לפיהם תאכילנו.

יום לך נכספה נפשי    ולראותך כָלִיתִי.    את פניך לחלות    לבית קדשך עליתי.

      ותוכי מחלת לבי לפניך גִליתי.    ועלות ארוכה    אֲיַחֵל לחֵטא מנהו חָליתי.

      וטְבועַ מי זדוניו ענֵה הנני דָליתי.    כיום אצילנו ומתהומות אעלנו.

מרֹב חשקי לדפוק על דלתך פניתי.    אעטוף כעני ישפוך שיחו לך שניתי.    דל מִמְגור יום דינך צועק הן נעויתי.    ומִפַחד מוראך נפשי בְצום עִניתי.    מִמָות תפדנו ומשאול תגאלנו.

רב אודך בעולם באין ממר. ה' יתן אֹמר. המבשרות צבא רב. אודך בקהל רב.

רב בתחתית אות הודך. הורשתני פקודיך. הנחמדים מזהב ומפז רב.

רב רצון נפשות נבראיך. רצונך אחד בנפלאיך. בשרתי צדק בקהל רב.

רב הדר זיו מוצא מאורותיך. שש אנכי על אמרתך. כמוצא שלל רב.

רב מאור בהלו נחזה. למען עשה ביום הזה. להחיות עם רב.

רב קָשטך לכל משכיל יערב כמוצא ממזרח וממערב. לא כחדתי חסדך ואמתך לקהל רב.

רב הוד השכל וגדֻלת חכמתו. הגיע זולתו בנועו לתֻמתו. והעמיד המון רב.

רב קשר תאֲוֹת הלב ותכליתם. אל ימשלו בי אז איתם. ונקיתי מפשע רב. – יום להיטיב תקרא (סליחות והראן)

אדיר נוטה שחקים. ויוסד ממדי ארקים. במבטא הכל הקים. בחכמה יסד ארץ. ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ.

נאור השם עבים לבושו. ושרפים עומדים ממעל להקדישו. ה' בהיכל קדשו. הס מפניו כל הארץ.

יחיד ואין עוד מלבדו. אשר חסד ואמת מדו. כסה שמים הודו. ותהלתו מלאה הארץ.

דובר צדק והכל עדיו. כי אפס צור בלעדיו. וכי גברו רחמיו וחסדיו. כגבוה השמים על הארץ.

והוא היוצר יצורים כלם. והוא המכין טרף ומזון לכלם. הוא אלהים חיים ומלך עולם. מקצפו תרעש הארץ.

יושב קדם עושה נוראות. גדול העצה ומפליא פלאות. המשפילי לראות. בשמים ובארץ.

דרי תבל מפחדו יחפזון. וצירים וחבלים יאחזון. ומוסדות הרים ירגזון. מלפני אדון חולי ארץ.

ב……………..

רמה ידך צור פודה וגואל. ואתה מרומם על כל אל. ומי כעמך ישראל. גוי אחד בארץ.

אמונים לסגלה לקחתם. וממלכת כהנים קראתם. והגדלת שמך והאמרתם. תשיתמו לשרים בכל הארץ.

למה אותם זנחת. וכבודם לארץ מגרת. ושרים לראשם הרכבת. שרפו כל מועדי אל בארץ.

ע… כי בא עליון נורא. מלך גדול על כל הארץ.

זרויים השב למרבץ. ומשפחות לובשי תשבץ. ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ.

רומם להקת דבקים. ובשֵר יונת אלם רחוקים. ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ.

בַּלֵע רשע מכתיר את הצדיק. ובהשפטו אל יהי צדיק. ויאמר אדם אך פרי לצדיק. אך יש אלהים שופטים בארץ.

קוֹה קויתי שוכן מעונַי. כי בכל עת השיבוני רעיוני. עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ.

ועד אן אשוע אליך ואעתיר. וממני פניך תסתיר. ואויב עלי יכתיר. לאכול עניים מארץ.

ד… צרים הממונו. וכמעט חיים בלעונו. אשורינו עתה סבבונו. עיניהם ישיתו לנטות בארץ.

המוניך הרם קרנם. כי אתה עזרם ומגנם. והדוף רשעים ואינם. יתמו חטאים מן הארץ.

חזק עם דל וחלך. מרומֵם במחוז ופלך. והיה ה' למלך. על כל הארץ.

לך אמר לבי בעודי, אתה ה' מגן בעדי, מרים ראשי וכבודי. תרננה שפתי כי אזמרה לך. חצות לילה אקום להודות לך.

לך נתכנו עלילות וסבות. ואתה בוחן כליות ולבות. אשר הראיתנו צרות רבות. למה שמתנו למפגע לך.

לך יחלתי בצוקי אלהים. בעת רעיוני רוהים. תשמיעני מרום גבוהים. אנכי מגן לך.

לך יעלה שועי באזניך. ותיקר נפשי בעיניך. תהי ידך על איש ימינך. על בן אדם אמצת לך.

לך ולשמך הגדלה והתפארת. שעה שועת שארית הנשארת. דבריך אשים בלבי למשמרת. למען לא אחטא לך.

לך סתרי תעלומות נגלו. ואויביך מרוח אפך יכלו. ומלכי איים יכרעו ויפולו. ישתחוו לך ויזמרו לך.

לך פעמים⁵ עצומים יעידוך. ויראי שמך ייחדוך. על כן עמים יהודוך. חיל גוים יבאו לך.

לך ביום צרה בשמך חסיתי. תבשרני יה אליך כסיתי. לא אעזבך עד אשר אם עשיתי. את אשר דברתי לך.

לך נצבתי שפל ונדכה. ונפשי בכחשי בצום אבכה. אם יצדק אנוש ואם יזכה. מה יתן לך ומה יוסיף לך.

לך סוד חכמה ותושיה הבינני. קראתי שמך אמור לי הנני. ומלאך כבודך מרוּם יענני. ומה תאמר נפשך ואעשה לך.

לך ולמעון קדשך עליתי. להתודות על פשעי צפוני גליתי. מרֹב עונותי כי חליתי. רפאה נפשי כי חטאתי לך.

לך לראות בפלאי הדרך. אשתחוה אל היכל דבירך. עלי אלהים נדריך. אשלם תודות לך.

לך יאתה גדֻלה וקדֻשה. זכור עדתך ולה יקרא דרושה. כי לך משפט הירושה.

ולך הגאולה קנה לך. – ממרום לבן ערום (דיואן רמב"ע) מלך מכל על (סליחון והראן)

ארומם אל המפליא פלאות. ונקדש בסוד אלפי תשואות. ועושה גדולות ונוראות. בשמים ובארץ. ויכלו השמים והארץ.

נוטה שפריר עליה. ויוסד ממדי נשיה. מי כמוך חסין יה. חסדך ה' מלאה הארץ.

ידו טפחה שמים והקוה מימי תהומים. ושת חק גבול למים. בל ישובון לכסות הארץ.

דברו קיים לעולמים. ומנהג עולמו במדת רחמים. וקבע מאורות בגבהי מרומים. להאיר על הארץ.

וברוח פיו ברא כל בריה. וכל יש מאין בדברו נהיה. ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה בהמה ורמש וחיתו ארץ

יום אדיר שוכן מעונה. בחכמה ובדעת ובתבונה. ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה למינה. ועוף יעופף על הארץ.

דִבֵר ויברא יציר אדמה. ויפח באפיו נשמה. והִרבה לו אוֹן ועצמה. להיות גבור בארץ.

ברא שוכן עד וקדוש שמו. בעשרה מאמרות עולמו. ובששה שכלל בעֹז תעצומו. את השמים ואת הארץ.

קדש יום שביעי ויברך אותו. כי בו שבת מכל מלאכתו והנחילנו באהבתו ובחמלתו להיות גבור בארץ.

ותיקים אזהרת בְחִבַת חֹק זכור ושמור מהם בל יֻשבת. ושמרו בני ישראל את השבת. לעולם יירשו ארץ.

דליך המציאם הנחה. ונסו יגון ואנחה. ושכנם בהשקט ובבטחה. יפה נוף משוש כל הארץ.

המוני ישורן לציון העלֵם. ועל מבוע מים תנהלם. וכסא כבוד תנחילם. כי לה' מצוקי ארץ.

משכנות מבטחים. ובית מנוח. יבֹאון נשכחים. בבור שָכוֹחַ. וְשִבְיַת נדחים. והמלקוח. ושם ינוחו יגיעי כח.

שבת ישמחו. בה העיפים. לרגלה נאנחו. קהלות חנפים. כי בה נפתחו. שערים ליחפים. וישובו עיפים. גבורי כח.

הניח מלכי. ויחדו נרון. ואסירי חשכי. השב לבצרון. ומעַוְתֵי דרכי. הלבש חרון. הלא תשפוט בם כי. אין בנו כח.

יונִים בידי יוֹנִים. אשר נפזרו לכל רוּחָה. אונים מבלי אונים. והוגים בפחי אנחה. במעונים שאננים. ובתי עֹז מבטחה. יתן ה' לכם ומצאן מנוחה.

מעל הר אל גבעה. עפו עדי עיפוּ. ובארץ לא זרועה. להקדיח נאספו ושם היו רק זועה. כי כנפיהם רפו. ורגליהם נגפו. לא מצאו מנוחה.

שטו רעבים צמאים. כי אין להם פורש. חרדים מפני פראים. והנשר והפרס. ובמישור ועל שפאים. ציד רשתו פורש. אסירים בבתי כלאים. שכנו צחיחה.

הגפן אשר כָסוּ. ארזים בְגַן־אֵל צִלה. עוברי דרך שסו. וארוה כלה. וצלליה נסו. מאז חשַך הִלה. והיא כי מים אין לה. שרופה באש כסוחה. – ברכי אצילה מרוח הקדש וכו'.

ארנן לבקר חסדך. ואזכיר שמך לבדך. ואשיר שיר נגדך. מזמור שיר ליום השבת.

בך מרום נתכנו עלילות. המנחיל מנוחה לעמו במקהלות. נתן קול בהמולות. ראו כי ה' נתן לכם השבת.

רוצו לעבדו ולדבקה בו. הדר הוא לעם קרובו. זכרו שבתותיו כמצות אהבו. זכור את יום השבת.

העלו קדושות לאל רם ונשא. ביום אשר שבת מכל אשר עשה. ולא תוציאו משא. מבתיכם ביום השבת.

מצאו מרגוע לנפשכם. והיתה כבוד מנוחתכם. והיה היום הזה לכם. קדש שבת.

בנבל עשור זמרו לו. מלך ישראל וגואלו. הללוהו כרב גדלו. ביום השבת ביום השבת.

נעימות לשמו תתנו דמוני. בליל שבת חזיוני. והשכימו לחלות פני ה'. וקדשתם את יום השבת.

זמרו למלך ישראל וקדושו. בני איתנים עם קדושו. מדי חדש בחדשו. ומדי שבת

אודך ה' כי עניתני. ארוממך צור כי דליתני. ואגדל שמך כי הנחלתני. את יום השבת.

אתה בראת אמוֹן. עד לא טירה ולא ארמון. בהיותך לַכֹל קדמון. לא חדש ולא שבת. ושמרו בני ישראל את השבת.

נתכנו ימים ושנים. בהיות מאורות מעוננים. ועמדו על משמרתם עליונים. באי השבת עם יוצאי השבת.

יחד שש בשש תִּכֵּן, וכסאו בארבע שֻכֵּן. הכל כלה בשביעי על כן. ברך ה' את יום השבת.

מנוחות הכין לִגְוִיוֹת. והכין לנשמות תושיות. בכלות עליות ותחתיות. ויקדש אותו כי בו שבת.

שרי מאז דברו לאשר הניאו. ומחשבות ערומים אתכם תשאו. שאו מגן עדני ואל תוציאו. משא מבתיכם ביום השבת.

….

אמרי נצור עמי בנעימים. הזהרתיך באמת ובתמים. בבואך לפני לבקש רחמים. של נעלך מעל רגלך. אם תשיב משבת רגלך.

נתתיך יום שבת להרבות כבודך. להניחך ממעבדיך, וכל קדושיו בידך. והם תכו לרגליך.

יום שבת אם תשמור כדת בני. ארבה שכרך ותפיק רצוני. נאם ה' לאדוני שב לימיני. עד אשית אויביך הדום לרגליך.

וליום קדשי הגדול. מלחללו תחדל חדול. ומַשְאַת משא הִבָדֵל בדול. אתה וכל העם אשר ברגלך.

קדשו היום כלכם. כי אני המוליך במדבר אבותיכם. לא בלו שלמותיכם מעליכם. ונעלך לא בלתה מעל רגלך.

אברך אל אשר לעולמי עד. מנוחת אמת לי מסעד. זאת מנוחתי עדי עד.

בּרוך שם תעצומו. אשר מאז ממרומו. נתן מנוחה לעמו.

דגליו עוד כן בחמלה. יביאם ברנה וצהלה. אל המנוחה ואל הנחלה.

גמלם טובם הנחה. והורם דרך נכוחה לתור להם מנוחה.

הנחיל שבת במחטוב. לעמו מבלי קטוב. וירא מנוחה כי טוב.

ומנוחות שאננות. שם לבנות עדינות. והנחה למדינות. (השאר חסר)

לשחרית יוה"כ    🔗

כל המיחלים לישע צורכם. חסדו יבא נא מהרה ויושיעכם. חזקו ואמצו ויאמץ לבבכם.

משכתם עֲוֹנכם. בחבלי שקרים. ושמתם מצחכם. כחֹזק צורים. והיה פשעכם. בעתות מצרים. מבדיל בינכם לבין אלהיכם.

שׁובו בנים. ולב העירו. ויצרי זדונים. אל תשירו. וברית אמונים. אל תָּפרו.

הבל קניתם. מאז לכם. והתאויתם. חפץ לבבכם. והאל נשיתם. והוא יזכרכם. ומדוע באתם. כאשר צר לכם.

יחל מְבַכֶה. לצורו מיחל. ועינו תְפַכֶה. מַיִם למוחל. מְעֻנֶה מדֻכה. מחטאו וזוחל. כי עוד יחכה. ה' לחננכם – Editum

למוסף יוה"כ    🔗

פזמון לר' יצחק בן גיאת זצו"ל    🔗

אלהים מה טבו מחנות מגרשיך. ולי מה יקרו ראות בתי מקדשיך. בם חמדתי לשבת היות ממקודשיך. אך אוסיף להביט אל היכל קדשך.

אמנם אהלי תמימים עובדי עבודתך. שוקדי אולמיך ואילי משמרותיך. שבעי אמונתך בהקיץ תמונתך בצדק יחזו אשרי יושבי ביתך. ומה נחמדו דורשיך וטבו מקדשיך.

אשרי אדם יפיק רצונך משאלו. ומשים כל ימי חייו תהלתך מהללו. ויתהלך לפניך תמיד נעים גורלו. לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו. היות מִנִגשיך אחֻזת מורשיך.

שאלתי הִמָנות בסוד כת זכים מנויים. ועת בני אלהים נמנים המה יעלו שניים. ממתים ידך ה' ברי לב ונקיים. ממתים מחלד חלקם בחיים. לבושי מלבושיך וברים כְתַרְשִישֶיך.

נפש ברה תאוֶה לשכון מחנה גבוהַי. ולצאת ממחשכים ודוּר מכונות מגיהי. הִבָרִי והִנקי כטֹהר כוכבי נגוהי. אולי תחזי את פני אלהיך ואלהי. ולבי! נר קדושך יהל על ראשך. –

תמימי ארח (מחזור והראן)

להוא ז"ל יספת אלהים לנחלתך. ונכבדת בזכרם נפלאותיך. והודות על חסדך ועל אמתך כי הגדלת על כל שמך אמרתך.

צויתם לענות בצום נפשם. ויספת להעביר כתם טפשם. ונכבדת במבחר מענה לחשם. והוספת על כל תהלתך.

חטוביך כניתם גוי אחד. ויספת בהפלאת זכרם יחד. ונכבדת בקראם ה' אחד. והוספת ייחוד שמותיך.

קרואי שם ישראל במהלליו. ויספת לנטות חסד עליו. ונכבדת אלהים קרובים אליו. קרוביך ספרו נפלאותיך, –

תוכחה    🔗

לראב“ע ז”ל אימות עלי נפלו. ושעִפַי בי נבהלו. בהעלותי על לבבי, דבר יונה הנביא.

אין יש כי אם אִתך. ואין לי מנוס בלתך. ועדיך כל בשר. יבא תחת מוסר.

בך מַצב עולמך. וכל שם נמצא בשמך. ומי יסתר ממך. עֹז ותושיה עמך.

רַמְתָּ מְהַבִיעַ. ואן אסק ואציע. עֹז כבודך במרום. ושאול נגדך ערום.

הן כאורה כחשכה. לך, והחֹשך איכה. אֹמר כי ישופני. ולילה אור בעדני.

מחשבתי לו נתכנה. ובאחרית ים אשכנה. הלא גם שם הנך. ותאחזני ימינך.

עליך אֶשָעֵן. ואליך עיני כְעֵין. עבד אל יד אדניו. לשאת אליו פניו.

זְכור אני אם מובָאִי. לְאַיִן כמו מוצָאִי. מֶנְהוּ, אי חסדיך. הֲשָוְא מעשה ידיך.

רבים אם הם אשמי. סלח נא כי מעט ימי. בחמלך על פעלך. שוב אשוב אליך.

אבטח על רחמיך. וסר ממני זעמך. ומפשעי לא אירא. כי שם ה' אקרא. –

ימינך נושא עוני (סליחות והראן)

קדושה למנחה    🔗

גבהי שמים לך כסא כבוד. וגבולות ארץ הדום מלכות וכבוד. אלה יעידו אל כל הכבוד. ואלה יגידו למי זה הכבוד. ה' צבאות הוא מלך הכבוד.

גבהי שמים חצובי אש ורוח. הרוח באש והאש ברוח. הלהב לברוק ולעוף הרוח. הכרוב למרכב נכון לכל רוח. זבדם טוב זבוד. שכם אחד לעבוד.

וגבולות ארץ יבשת ומים. עבודה לך רבה ורחבת ידים. כיד המלכות מכל אגפים. מעמקי ארץ ומרום שמים. רק אתה תעמוד, והם יאבדו אבוד.

גבהי שמים איומים ילהבו. לפני הכבוד לנצח נצבו. והתנוצצו ורצו והתפלצו ושבו. וקרא זה אל זה להקדישו וגָבו. בני אלים הבו. לה' כבוד.

וידוי לר' יהודה הלוי ז"ל    🔗

נמצא ג“כ בכ”י דע ראססי 997

רבונו של עולם. צופה כל נעלם. טרם אענה אני שוגג מתחולל ומתמוגג. זוחל ורועד. ירא וחרד רפה ידים. וכשול ברכים. ועיני תלכנה מים. ועפעפי בבכי. כי איש טמא שפתים אנכי. אֵיך אפתח פי ואניד שפה. לפני עושה שחר עיפה.

קדוש בקדושה נוראה. וטהור בטהרה נפלאה. בטוהר אמרותיו. ובקדש הליכותיו. וקדושים כל משרתיו. אל נערץ בסוד קדושים וכרוביו. ונורא על כל סביביו. אבל באתי ליטהר והוא יסייעני. יְדִיחני ואל יַדִיחני. יקרבני ואל ירחיקני.

ויפן אלי בעין רחמיו. כי נשאתי אימיו. ומפני כבד אשמי. אין שלום בעצמי. ותמיד על נפשי תלונתי. ועליה תוכחתי. לירות מעליה. ולהתודות פעליה. ואֹמר אליה ברכי נפשי את אדניך. הכוני לקראת אלהיך.

רחצי הִזַכִי, הִבָרִי הנקי. הסירי רוע מעלליך. וגלוליך השליכי מעליך. הביטי אל צור חֻצבת. ואל מקבת בור נֻקרת.

הביטי אל צור מחולליך כי ממנו תוצאותיך. ומרוח קדשו תולדותיך. ועוד תצאי ותשובי לפניו. ותפיקי רצוניו. ותבאי במשפט על כל נעלם. לפני ה' אל עולם. ואוי לך אם בהיותך בגופי לא תטהרי. אחרי מות איך עוד תתנערי. לכן בהיותך. התבונני לאחריתך. והתקדשי מטֻמאתך. ושימי לבך לבלתי התגאל.

בכל התועבות האל. בכל עת יהיו בגדיך לבנים. ותמיד התנקי מְעֲוֹנים. כי אין

ברית את מות ולא עם שאול חוזה. ולא תדעי יום מותך אי זה. אם יקרב אם יְאַחֵר. אם היום אם למחר. עורי והקיצי. אולי תוכלי הועיל אולי תערוצי.

קומי טרם יקומו נושכיך. והקיצי טרם יקיצו מזעזעיך. טרם תקרב הרעה בעדך. שובי אל ה' בכל מאדך. ושימי עונך נכח פניך. והעלי פשעך על לבך ונגד עיניך. ועתה דעי וראי מה תעשי. ועל פשעיך אל תכסי. שכן כתוב מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירֻחם. ובחסד אלהים ינֻחם. שימי נא כבוד לה' אלהי ישראל

ותני לו תודה. בעדך ובעד כל העדה. בפחד וברעדה. ואמרי לפניו אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת מעשים מכוערים עשיתי. ולדרכים רעים נטיתי. אולי בהתודותך. יש תקוה לאחריתך. ועוד צורֵך יחפצך. וה' אלהיך ירצך. הן אלה קצות מוסרים. ותוכחתי לבקרים. וה' אלהים יעיר לי אזן לשמוע בקולו. ועין לראות ולב להבין ושב ורפא לו. ובכן אָכֹף ראשי. ואשא נפשי, ואשפיל ברכִי. ואספוק על ירכי. אחנן קולי. ואפרוש מעלי אסדר זדונַי. אודה עלי פשעי לה' אבל חָטאתי וחַטאתי אני מכיר. את פשעי אני מזכיר אשמתי ולבי ברֹב זדונַי. אשום אשם לה'. אשמתי ותלך נפשי בדרך גויתה. ותרא בגודה אחותה. גזלתי……… דברתי דופי ולשוני במקום קשט ויופי. תתן דופי. העויתי ועברתי חֹק צויתי. וישר העויתי. והרשעתי וברית לחנפים אכרית. מרשיעי ברית. זדתי והייתי איש מדון. צץ המטה פרח הזדון. חמסתי ולעצמי ובשרי. חמסי ושארי. טפלתי שקר וטוחַי לאין חקר טפלו עלי שקר. יעצתי עצות רעות והייתי נבהל ומבעת. חורש רע בכל עת. כזבתי ופי האמת עוזב. הולך רוח ושקר כִזֵב. לצתי והיו לי לרצון. אנשי לצון. מרדתי וזְמָמַי אָאֹר.

המה היו במורדי אור. נאצתי ולנאצות אני אץ. וירא ה' וינאץ. סררתי ולעצמי אני קורא. בן סורר ומורה. עויתי ודרכַי לנפשי ידועים. בקרבה רוח עועים.

פשעתי ולבי סר מעשות אמונה. ואת פושעים נמנה. צררתי ופשעי צדוני בנכליהם. כי צוררים הם. קשיתי ערף ולמלמדי אני מחרף. ולאיש תוכחת מקשה ערף. רשעתי ומכון ללבי אוצרות רשע. שמה הרשע. שחתתי ולבי גבה עד להשחית. חבר הוא לבעל משחית. תעתעתי ורעיוני משתעשעים. מעשה תעתועים. תעבתי ואהי מתגאל. בכל התועבות האל. ואם אתה דן אותי כמעשי אוי לי. אויה לי. אהה עלי. אם תגמלני כרוע מעללי. כי יצרי פתח ויענני. ובכפל רשעו הביאני. נפתיתי לו והנחתיך. וסרתי אחריו ונטשתיך. והייתי לפניך כבן סורר ומורה מתעבר וממרה. כעבד מורד באדניו. בנשאו אליו עיניו. וכתלמיד חולק על רבו. בקרבו ישים ארבו. ועתה ה' אלהינו. באנו להודיעך קצת עונינו. ולהשמיעך פרט זדונינו. ואמנם יודעים עבדיך כי מלפנים עלו נגדך. וטרם לא הודענוך אתה ידעתם. וטרם לא השמענוך אתה שמעתם. כי אתה יודע לבות בני אדם. ובוחן כליות בשר ודם. ואתה ראית גלמנו. וממך לא נכחד עצמנו. ידעת כל מחשבותינו. וראית כל תועבותינו. ועוד ראית תועבות גדולות ונאצות עצומות. ממנו נעלמות וסתומות. ולפניך גלויות ורשומות. ורזי עולם לפניך נראות וסתרי כל חי מבוארות. אשמנו בגדנו וכו'.

מגן    🔗

אשלש תפלות. החק למלאות. ואשיב תהלות. לה' מנחה

נבונותי הרב. במנחת הערב. ונפשי אקרב. קרבן מנחה.

ייטב שירי. פרי לבי ליוצרי. מהביא מפרי האדמה מנחה.

אליו אשׂברה. וחסדו אספרה. אולי אכפרה פניו במנחה.

בתודה תסֻפר. כֹעס יופר. אשר לא יכֻפר. בזבח ובמנחה.

ראשית דתו. מבלי תעודתו. לא שאל מעדתו. עולה ומנחה:

הן מיום גלות. ארץ צבי לגבולות. נשבתו העולות. ותעבור המנחה.

מתי אל תבנה. ביתך ושם תחנה. אז יביאו בני ישראל את המנחה.

      אחריך ינהו. וכל יום ממך ירהו. בעת תפלת אליהו. כעלות המנחה.

      ככתוב ויהי כעלות המנחה וגו' ונאמר זבח ומנחה לא חפצת וגו' ונאמר זבחו זבחי צדק וגו' ונאמר זבחי אלהים רוח נשברה וגו'.

מחיה    🔗

בקר וערב נעים להודות. שם אל ולישרים נאוה תהלה.

נגינות כל גוי על שוא נוסדות. ואני נגינותי לאלהי סגלה.

עוד יפנה אלַי וישיבני לעבדות. כבודו כאשר עבדתיו בתחילה.

זכרו אגדל ובו אדבר נכבדות כי לו לבדו יאתה הגדֻלה.

רחִמיו על כל ועל יָשְרָם עומדות. הליכות אשר לְעָנָו גלה

אם בעיניו כמשא חטאתַי כבדות. הכי סליחתם בעיניו נקלה.

      שיחי יקח כשיח חמודות. כְנָאַם ועוד אני מדבר בתפלה. ככתוב ועוד אני מדבר בתפלה. וגו' ונאמר והיה טרם יקראו וגו‘. נאמר קרוב ה’ לנשברי לב וגו' ונאמר כי    שמחתני ה' וגו',

משׁלשׁ    🔗

השכם והערב לצורי מניתי. תודות שפתי ודתי לא שניתי.

קדמתיו במסלות לבב פִניתי. ולקצות מעשיו שמות כִנִיתי.

טובתו קדם עד לא תבניתי. בבנותו לי דמותו עולם וחניתי.

נפשי לפניו בצום עִנִיתִי. ובפנות היום לרחמיו פניתי.

מעלות השחר זמירות עניתי. ובמנחת הערב קמתי מתעניתי. ככתוב ובמנחת הערב וגו' ונא' תכון תפלתי וגו' ונא' ואתה קדוש וגו'.

פזמון    להוא ז"ל מעלות השחר קראתיך הרב ענני אל ויהי מבשר בקול ערב.

   נוגע אלי בעת מנחת ערב.

   אל בעם רצית האמרת מחורב. מעֹז שלח וראה בשפכו לב וקרב.

   נצב עליך מבקר עד ערב.

   מליץ טוב העמֵד מפנה צר ואויב. ושׂיח תפלתי כקטרת קרב.

   אך משאת כפי מנחת ערב.

קראתי מצרה וכו' עת שערי רצון וכו' מושכי עֹל עונים מסבול …⁶ (מחזור והראן) עיננו צופיה וכו' יה שמע אביוניך וכו'

לנעילה    🔗

אמת בספרך וכו'.

מגן רביעית עורכת תמה תפלה (מחזור והראן) עד וקוה אל ה'.

מחיה במקהל מצער אחוזי סער עד באמת ישעך (שם).

משׁלש יחידים קדמו לפניך מאמש עד תהלות ישראל (שם). מצעק מעלות שחר (שם).

פזמון לו אחרית ותקוה. ישלח אלהיכם. ושלום ושלוה ילוו עליכם. וקורא כי צוה לתת לכם.

   נדיבים נאספו. היום אל מעוניו. רעבים נזעפו. וצמאים לפניו. יחדו יסופו חטאיהם לעיניו. ואל יגיפו. דלתות בפניכם.

   ילדי גְברים. ובני אבות עולם. הקריבו אמרים. לכפר על מעלם. בשר נא פזורים. שמעתי קולם. ומים טהורים. אזרוק עליכם.

   מרום ירגיע. האלהים לכם. ויצוה מפגיע. להליץ בעדכם. ואתכם ישמיע. כי רצה בכם. וכי הגיע למרום שועכם.

   שעה מעל ושמצה. וכפר חטאת עֲנִיִים. ועֹשק ומרוצה. יהיו נא מחויים. ובני אֹם נפוצה. יחתמו לחיים וישמעו כבר רצה. האלהים מעשיכם.

   המונים באו הלום. ושבו אל אביהם. ושירי פז ויהלום. נתנו קרבניהם. יבשר צור עילום. כי נשא להם. שובו בשלום לכם לאהליכם.

פזמון לו בנשף קדמתי. ולבית אל עליתי. ועד ערב נצבתי.    וסליחה קויתי. ומאמש שועתי. ונפשי בצום עניתי. לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי.

   מדרך לא סרתי. ודרך טהורים נצרתי. כי יחף הלכתי כפיהם וסוך לא סכתי. ומאשה נשמרתי כדבריהם ונזהרתי. בכל זאת התעניתי. ודבר אל הקימֹתי.

…..

   הנה בלבבי … ובלשוני מאמש דברי שיר ותחנה. על יד תפלות חמש. ויהי ידיו אמונה. עד בא השמש. ענה לקולו שעיתי. ועל עונו כסיתי.

פזמון לו אל נורא עלילה. המצא לנו מחילה בשעת נעילה.

   מתי מספר קרואים. לך עין נושאים מסלדים בחילה.

…..

   היֵה להם לסתרה. וחלצם ממארה. וחתמם להוד ולגילה.

   חֹן אותם ורחם. וכל לוחץ ולוחם. עשה בהם פלילה.

   זכור צדקת אביהם. וחדש את ימיהם. כקדם ותחלה.

   קרא נא שנת רצון. והשב שארית הצאן. לאהליבה ואהלה.

   מחה כעב פשעים. עשה נא חסד עם. מקֹראים סגלה.

פזמון לר' יהודה הלוי ז"ל    🔗

ידידיך מאמש. חין ותפלה סדרו. ובסליחת    חטאתם. נפשם מִמך מכרו. ענה אותם ברחמיך. אשר מעולם גברו. תזכו לשנים רבות. תֵעָנו ותעתרו.

המפליא מפעליו. צור ישראל קדושו. תן    לְשָכִיר לִמְעָלָיו. לא ירים את ראשו. שכר כפור כי אליו. הוא נושא את נפשו. סלח ליראים נדברו. ביום אשר שִׂברו.

וָדל להודות ממהר. על סכלו אשר סָכַל. אל    טובך יהי נוהר. על משתה ועל מאכל. ובא השמש וטהר. ואחר יאכל. ותשליך עונות גברו בעינות תהום ויסכרו.

דְלֵנו מחטאה. יושב בשמים כבוא השמש קראה.    לבאי באש ובמים. לשנה באה בירושלים. וזדים בכם גערו. מארץ ינערו.

העתר נא ורוצָה. לקרוא לעמוסיך. לך אכֹל    בדיצה. לחמך ועסיסיך. כי כבר רצה. האלהים את מעשיך. ראה חיים אשר שפרו. ומרב לא יספרו.

קרא טוב נא לדל מועד. אשורו מצהרים. צא מחטאים    רועד. ומרוע כפים. כבוא השמש מועד. צאתך ממצרים. כי אותך אשרו. דברים לפני בשרו. תזכו לשנים רבות. תענו ותעתרו. לך אכול בשמחה לחמך וגו' בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגו'.

תיקון חג הסוכות    🔗

הושענות וסדר הגשם כמו במחזור ספרדי וליום שמחת תורה אל רם בכל נודעת וכו' יה השב לבצרון וכו' קומה ה' למנוחתך וכו' לשמך אתהלל. ולעת מצוא יתפלל. כל חסיד אליך.

מהר עננו. הסר אימיך. תכרית שונאינו. ושאון קמיך. וביום קראנו. הושיעה את עמך, וברך את נחלתך.

שׁבלת מים. אל תשטפני. יושב שמים. אל תעזבני. ובפרוש כפים. תשמע קולי וענני. באמת ישעך.

החיש חזיונַי. כאשר נדרת. קבץ המוני. אל עיר בחרת. קומה ה' למנוחתך. אתה וארון עזך.

פּזמון למסיים    🔗

יקרה דת האל קדומת יומים. יְתַנוּה בכל יום מיחדים פעמים. יבֹרך המסיים לאל השמים והיה כעץ שתול על מים.

צפירת תפארת. צניף הוד ועטרת. להונה שוחרת. בדר גם סחרת. בלי עצב ועמל וזעת אפים:

חמודה לעושיה. חשוקה לחוסיה חיים רסיסיה. וצדק מִכְסֶהָ. משיבת נפש מאירת עינים.

קדומה ונסוכה. שמורה וערוכה. לקוראיה נסוכה. ומרפא וארוכה. נטויה ומשוכה ורחבת ידים.

פזמון למתחיל    🔗

ישמח מתחיל תורת אמונַי. ישא ברכה מאת ה'.

שׁדי ימלא תאות לבו. ומגן וצנה יהיה סביבו. ויאיר אורו ויכין נתיבו. לגמור ולשמור דרכי ה'.

לראשו יצוה ברכות עצומות. ויערוך לפניו נצח נעימות. ויטה אליו כנהר שלומות. יזכה ויראה ישועות ה'.

מֻצל יהיה מכל תלאה. ואל יברכהו ביציאה ובביאה. כיצחק זרע ומצא מאה שערים ויברכהו ה'.

חסד ומשפט יצו אל נאותיו. אלהים כמו שם דרכי אבותיו. וירבה שלומו ויאריך שנותיו. ויחיה לעד בנעם ה'. –

אשריך הר העברים וכו'. – בגליון סליחה לחוסר הגשמים.

אל חמלתך אערוג מארץ ציה. בצר לי אשחרך מבור תחתיה. מהר ענגו רב העליליה. אשר ענה את אברהם בהר המוריה.

בשמך באתי היום מְפַחֵד ממַטְבֵחַ. כי אראה חץ שנון לְגֵוִי ביד מְזַבֵחַ. מהר ענני שאון ימים משבח. אשר ענה ליצחק על גבי המזבח. וכו' עד י'.

פזמון    🔗

ה' אלהי השמים. פתח לנו היום אוצרות מים. ה' עשה למען אזרח אמר יקח נא מעט מים. ופתח לנו היום אוצרות מים וכו'.

תחנה ה' אלהי ישראל שוב מחרון אפך וגו‘. ה’ אבלו נערים וזקנים. בהעצר טללי מעונים. ויכלא הגשם וכו' (אני שמואל)

אחרת ה' אליך תערוג. נפשי כאיל תערוג על אפיקי מים.

ברוב עונינו. עצרו שמינו וכשלו ברכינו. וימס לבב העם ויהי למים.

רְאֵה כי קצרה רוחנו. וסף כחנו. כי יבשו אפיקי מים.

השכח חנות אל. יאמר נא ישראל. באו על גבים ולא מצאו מים.

מהר יקדמונו רחמיך. ובַשרנו ממרומיך. לא רעב ללחם ולא צמא למים.

 

Nr. CCX

   🔗

י“ג אלול התקצ”ח

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר יהודה דוקעס שלום.

שמחתי בראותי כוונתך להוציא לאור ס' התרשיש אשר העתקת מכ“י הנמצא בעיר האמבורג, ע”כ חשתי לא התמהמהתי להעתיק לך מן הכ“י אשר בידי החרוזים החסרים בכ”י שלך, והוספתי אחר החרוזים פירוש מספיק, למען ירוץ קורא במו, רק בקצת מקומות שמצאתים פשוטים וקלים להבין נשמטתי מלפרשם; ואתה תעשה הטוב והישר אם תדפיס פירושי כאשר הוא מלה במלה.

התרשיש אשר בידי היה בעיר פירארה, וקניתיו בעד,f. 16 C. M. והוא כתוב על נייר אשר איננו נייר שלנו העשוי מבלויי בגדי פשתן, אך הוא מבלויי צמר גפן, והוא הנייר הנקרא Charta orientalis bombycina, ובלשון צרפת Papier de cotton, והוא עב הרבה מנייר שלנו, גם איננו לבן, והיו כותבים בו בארצות המזרח בסוף האלף החמישי. ס' התרשיש אשר בידי כולל 120 דפים (240 Seiten) in 8 vo, וכל עמוד כולל י“ז שיטות, והשיטה כשהיא מלאה כוללת מן ל”ב עד ל“ח אותיות. הכתיבה היא כתב רש”י, רק הבי“ת היא בס' הזה בכתב מרובע ממש, והאל”ף היא ממוצעת בין כתב מרובע וכתב רש“י; גם הפ”א משונה קצת, כי הלשון אשר בה איננו שטוח כמו בכתיבתינו, אלא זקוף, גם הצד“י משונה מעט בראשה, ורגל הקו”ף מחוברת לגג. הטי“ת לפעמים ראשה השמאלי עולה למעלה כמו הטי”ת הערבית. נון שאחריה יו“ד לפעמים הן מחוברות בצורה אחת בחצי עגול, כעין נו”ן ערבית בסוף תבה. הנו“ן בסוף תבה לפעמים היא מחוברת לתחתית האות שלפניה, וצורתה כעין אות הרי”ש בלשון ערבי. צורת הקמץ היא תמיד קו ותחתיו נקודה נפרדת מן הקו (־ּ). אותיות בג“ד כפ”ת כשאינן דגושות יש עליהן תמיד סימן הרפה. נקוד השירים מדויק מאד, אך נמצא בו ענין זר, לא ראיתי ולא שמעתי כמוהו, והוא כי הכותב היה רגיל להחליף פתח גדול בפתח קטן ולהפך, כגון פַתִי במקום פֶתִי, מַשִי במקום מֶשִי, אֲנוֹש במקום אֱנוֹש, אַקְרָא במקום אֶקְרָא, נַגֶע במקום נֶגַע, שֵכֵל במקום שֶכֶל, עוֹפַר במקום עֹפֶר, דֶעֶת במקום דַעַת, וזה אמנם לא בקביעות, אלא פעמים כך ופעמים כך. וסבות הזרות הזאת נ“ל שהוא לפי שהכותב היה רגיל בלשון ערבי, וידוע כי באותה לשון a et e מתחלפים זה בזה, כי פַתְּחַא שלהם משמש לפתח ולסגול. עוד חדוש אחר מצאתי בנקוד הספר הזה, והוא רֵיַח, רֵיַע בפתח תחת היו”ד, לא תחת האות הגרונית, והוא מסכים לקריאת רד"ק וקצת מדקדקים אחרים, אך הוא נגד הכתיבה הנהוגה בכל ישראל.

ראשי השערים כתובים באותיות גדולות, ולפעמים כל אות היא משולשת.

אחר כל חרוז יש כאן פירוש בלשון ערבי, אך אין המכוון בו לפרש כוונת החרוז, אלא לפרש ההוראות המתחלפות אשר למלה שבסוף החרוז, והוא מאריך בעניני דקדוק היותר פשוטים, וזו ראיה גדולה לקדמות הפירוש הזה, שנעשה בימי נעורי חכמת הדקדוק, בטרם תתפשט ידיעת דרכי הלשון; ועוד ראיה לזה כי איננו מזכיר רק רבנו סעדיה ר' יהודה חיוג (יחיי בן דאוד צאחב כתאב אל חיוג) ובן גנאח (מרואן בן גנאח) ובן בלעם, ולא גם אחד משאר מדקדקים ומפרשים שהיו אחרי אלה. (ויש לי בזה תמיהה, איך הוא קורא לר' יהודה חיוג צאחב כתאב אלחיוג, ר"ל בעל ס' החיוג, כאלו חיוג הוא שם הספר ולא שם משפחת המחבר.

בחמשה ועשרים מקומות מצאתי בגליון הפירוש הערבי מתורגם בלה“ק, בכתיבה מאוחרת דקה. והנני מעתיק פה לדוגמא פירוש חרוז אחד בלשון ערבי ובלה”ק, והוא פירוש שני שתופי מלת לָלוּן אשר בשער השמיני.

אלאול מן קול וילונו

העם על משה יריד 

בה אללום גאלתדמר    

הא' מלשון וילונו העם על משה, ירצה בו התלונה ודומיהם, והוא פעל קל נח העין יורה על זה, מצאנו הנפעל ממנו, וכבר זכרתי לך שהנפעל לא יהיה אלא מן פעל קל; והב' מן לשון וכאורח נטה ללון,    גם מקום ללון, ירצה בו המלון, ושניהם מקורים לפעל קל נח העין, כמו לקום לסור לשוב ומה שדומה לזה.

מלבד הפירוש שאחר החרוזים, יש כאן כה וכה בגליון ובין השיטות קצת מלות והערות בלשון ערבי, והן לפרש קצת משאר המלות אשר בתוך החרוז, ולפעמים יש בהם פירוש מתחלף מן הפירוש שבפנים, ובהערות האלה אשר בגליון מצאתי בשלשה מקומות שם בעל הפירוש, והוא ר' אלעזר. גם במקום אחד מצאתי בתוך הפירוש עצמו תוספת הכוללת פירוש שני מתחלף מן הראשון, וגם שָם נזכר שֵם המפרש ר' אלעזר. גם בהערות שבגליון לא נזכרו רק הקדמונים הנ"ל, ועל מלות אַשֵר חֲמוּצִים (שער שמיני אות החי"ת) מצאתי בין השיטות ובגליון ארשדו אלמהור מן אשרו חמוץ פסר פיה רבינו סעדיה ז"ל ארשדו אלמהור, ובדקתי בתרגום ישעיה לרבנו סעדיה שהדפיס Paulus, ומצאתי כי כן הוא ממש תרגום מלות אַשְרוּ חָמוֹץ (ישעיה א' י"ז).

ראשי השערים כתובים בלשון ערבי, כגון אלבאב אלאול, אלבאב אלתאני, ובשער השלישי כתוב אלבאב אלתאלת מן אלענק, ומכאן למדתי כי ס' התרשיש נקרא ג"כ בשק ענק, וטעה בעל שפתי ישנים (ואחריו וואלפיוס ודע ראססי) שהזכיר הענק והתרשיש כשני ספרים. גם בסוף הספר כתוב: כמל כתאב אלענק ושרחה (נשלם ספר הענק ופירושו) בעזרת שדי ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה רבה. גם המפרש קורא לבעל הספר צאחב אלענק, כלומר בעל הענק.

הס' הזה היה חסר קצת דפים בתחלתו ובשאר מקומות כה וכה, והשלימו החסרון בנייר לבן כנייר שלנו, ובכתיבה מאוחרת, והוא כתב רש"י יפה עם קצת אותיות משונות על דרך כתיבת אנשי המערב, ובאלה אין פירוש זולתי בדף אחד וחצי, שיש בהם הפירוש שלאחר החרוזים, כתוב בדיו אדום.

הס' הזה היה מקדם ביד איש מערבי, שמו יעקב בן כמו“ר יצחק רמאן, ושמו כתוב בראש שער הספר, ולפני שער הספר כתובים קצת שירים שחברו ר' יצחק רומאן ור' אברהם רומאן. בסוף הספר כתוב: זה הספר בא דרך קושטנטינא במתנה ל…… המשוררים כה”ר יהושע יוסף לוי נ“ע. ונ”ל בלא ספק כי קושטנטינא זו היא אשר באפריקא במדינת. Algeri

הכותב הראשון לא רשם מנין הדפים על כל דף ודף, אלא בתחלת כל שמנה או עשרה דפים (שהם באגען אחד), והמספרים האלה הם כתובים בלשון ערבי (כגון תאסעה, עאשרה, חאדי עשר) ובכתיבה ערבית; אך הכותב האחרון אשר הוסיף הדפים שהיו חסרים, הוסיף ג“כ מנין הדפים על כל דף ודף בלה”ק ובכתב רש"י.

אחר התרשיש יש כאן הדיואן של רמב“ע, והוא קפ”ח דפים, כוללים שלש מאות שירים, והוא חסר כה וכה קצת דפים. הנייר הוא כנייר התרשיש, אך הכתיבה היא דקה קצת יותר מהקודמת, באופן שכל עמוד כולל י“ט שיטות, והדיו איננו כל כך שחור, ובקצת מקומות האותיות פורחות וקשה לקרוא אותן. הדיואן אין בו פירוש, רק בגליון יש כה וכה בלשון ערבי ביאור קצת מלות חמורות. בראש כל שיר יש קצת מלות ערביות כתובות בדיו אדום, באותיות גדולות בכתב מרובע, המודיעות למי או למה חֻבר השיר, ולפעמים לא נרשם רק וקאל איצא ר”ל ואמר עוד.

עד כאן תכונת הכ"י אשר שאלת ממני לבאר לך.

כאשר אראה בעיני ס' התרשיש נדפס, ועמו השירים אשר שלחתי אליך מהדיואן, אז לא אחדל אי“ה להוסיף שנית ידי להעתיק ולשלוח לך שירים אחרים מהדיואן ההוא. ואתה אל נא תעשה כאשר עשית בשירת מוסר השכל, להשמיט הנקדות, כי שירי רמב”ע הם מצד עצמם קשי ההבנה מה שיש בו די, ובלא נקוד עאכ"ו.

לאסוף חתימות באיטליאה קשה הדבר מאד, כי המבינים והחפצים בענינים כאלה אינם רק אחד בעיר, אך אחר שיהיה הס' נדפס אם תשלח אלי מספר מה מהם, אשתדל למכרם ואשלח אליך כסף מחירם.

מה ששאבת בששון מס' עמר השכחה דף קכ“ה ע”ב איננו לך לעזר ולהועיל, כי מה שהזכיר ר' אליה בנימוקו הוא ס' תגנית, ומה שהזכיר בעל עמר השכחה הוא תגניס. ואתה דע לך כי תגניס הוא משרש גנס שענינו כמו Genus ברומי, ופירוש מלת תגניס בלעקסיקון של Edm. Castelli הוא תחלה Assimilatio generis, ואח“כ Paronomasia, כלומר לשון הנופל על הלשון, והוא השיתוף שהזכיר בעל עמר השכחה. גם בפירוש התרשיש שלי מצאתי לפעמים המלה הזאת, כגון בסוף השער השלישי על החרוז רוֹדֵם ואֹדֶם, אמר המפרש וז”ל: הדא חמאס אלבאב אלתאלת, וליס פיה תגניס, כלומר זה סיום השער השלישי, ואין בו מלה משותפת. ואתה מצאת בעמר השכחה פירוש ס' תגנית, כמו שמצאת “נדיבי לב כמוני”.

באגרתך הקודמת רשמת לי כי בכ"י שראית יחסר משער ה' מן חרוז שבי עד וכו' ומשער ז מן חרוז נעים עד וכו‘, ואני בקשתי ולא מצאתי אלא בהפך, חרוז נעים בשער ה’ וחרוז שבי בשער ז'.

גם כתבת לי כי בס' עמר השכחה דף ק“ח נזכר ספר אלמחאצרה ואלמדאכרה, ואין זה אלא בדף קי”ט. ויען מותר לאדם לדון ק"ו שלא שמע מרבו, הנני דן מה יהיה משפט התרשיש אשר אמרת שהעתקת אותו בחפזון. ועל זה צר לי מאד. חרב המתהפכת לא ראיתי ולא שמעתי.⁷

ואתה ידידי שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה י“ג אלול תקצ”ח,

ידידך שד"ל

לידידי היקר והנכבד כמר צבי דוקעס שלום.

אקבל מה שתשלח לי ואשלחהו לידידי הרופא. ואתה הודיעני נא אם אוכל לשלוח אליך ספר ואתה תמסרהו לר…. ראפופורט אחיו של מוהר"ר שלמה יהודה.

וחיה בטוב ובנעִמים לרֹב ימים לפ“ק. פה פאדובה י”ג אלול.

ידידך שד"ל.

 

התרשיש    🔗

 

שער חמישי    🔗

אתן כל הון יקר ונעים    🔗

         אות הסמך

סָֽכְלוּ אישים בימי נֹעַר    מֵאֵין מַשָׂא עָתָק שָחוּ

כי מֵי זֹקֶן מֵי אַפְסַיִם    ובְבֹא מָֽצְאוּ מֵימֵי שָחוּ

הראשון לשון שיח ודבור, והשני לשון כי גאו המים מי שחו נחל אשר לא יעבר (יחזקאל מ"ז ה'). האנשים בימי נעוריהם בזמן שאין עליהם משא, הם סכלים, והם מדברים עתק ואומרים כי מי הזקנה הם מי אפסים, שאינם מגיעים אלא עד פס הרגל, כלומר שהזקנה דבר קל; אך בבואה הם רואים שהיא מי שחו שאי שפשר לעבור בהם.

דִמָה לבבי כי בְהָמִיר אֵת    שָחוֹר בְלָבָן יִהְיֶה סוחֵר

אך נֹגְשִים הֵמָה מְאִיצִים בי    עד יתנוני אל שְאוֹל סוחֵר

הראשון לשון סחורה וריוח, והשני לשון סחרו אל ארץ ולא ידעו (ירמיה י“ד י”ח). סבור הייתי כי בהחליפי השער השחור בלבן הייתי מרויח, אך הנני רואה כי השער הלבן הוא כמו נוגשים הלוחצים אותי למהר לרדת שאולה.

         אות העין

עֲלֵי מה זה, צְבִיָה, שָׂב    בכל־לב תִּשְנְאִי? עַל־מָה?

השיבתני: ואיך מִכֹּל    זְקֵנה תאהב עַלְמָה?

אמרתי לאילת אהבים למה זה תשנאי אותי להיותי זקן? ותענני הנערה ותאמר: ואתה למה תאהב אותי שאני עלמה, ולא בחרת לך אחת מהזקנות?

יְנַחְמוּני בְאָמְרָם לי    בְשֵיבה תָאֳרָךְ עָדָה

והיא דָֽמְתָה לְגוּר דִמָה    טְרוֹף אותי בְיוֹם עָדָה

הראשון מן וככלה תעדה כליה (ישעיה ס"א י'), והשני מן לא עדה עליו שחל (איוב כ"ח ח'), והוא תרגום של עָבַר. בני אדם אומרים לי דרך תנחומין: שיבה זרקה בך, והיא לך לִפְאֵר וָעָדִי; ואני רואה כי באמת אין דמיונה רק כאריה יכסוף לטרוף אותי.

         אות הפא

שוא דִבְרוּ האומרים שֵיבה תְכַ – – – בֵד את פְנֵי עֶלֶם וְלֶחְיוֹ פֵאֲרָה

כי אַחֲרֵי בֹצֶר בְחֹרַי עולְלָה    גִילִי, ואת פֹארוֹת מְשוֹשִי פֵאֲרָה

הראשון לשון תפארת, והשני מן לא תפאר אחריך (דברים כ"ד כ') האומרים כי השער הלבן הוא פאר וכבוד גם לבחורים ומוסיף להם הדרת פנים, כזב ידברו; כי היא הכריתה בחורותי כאיש בוצר ענבים, ולא השאירה ממשושי וגילי אפילו העוללות.

הַבֵט שִיבוֹת יום זָֽרְקוּ בָךְ    כי הֵמה לך צִנים פַחִים

ורְאֵה פִימוֹת הַגוּף שָבוּ    מֵחֹלש רִקוּעֵי פַחִים

הראשון לשון פח ומוקש, והשני ענין טס (במדבר י"ז ג'). ביום אשר זרקה בך שיבה, התבונן כי היא לך כקוצים ומוקשים; גם הסתכל וראה כי מחמת חולשת הזקנה משמן בשרך ירזה, וגופך נעשה דק כמו רקועי פחים.

         אות הצדי

הִתְקַבְצוּ שִדוֹת תְּמוֹהַּ על    שֵעָר אשר שָנָה וגם צִפוּ.

וָאְנַחֲמָה אותָן בְאָמְרִי כי    יָמִים בְכֶסֶף שַעֲרִי צִפוּ

הראשון ענין הבטה בחוזק, והשני לשון וצפית אותם זהב. נשים יפות נקבצו והיו מביטות בי, ומתמיהות על שערי אשר נהפך ללבן; ואמרתי להן לנחם אותן: אין רע בזה, אך הזמן צִפָה שערי בכסף.

         אות הקוף

בַחְלֵב שיבה מִשְחַר שַעַר    נֹעַר כַּיוֹם זֹקֶן קִדֵש

מה־טוֹב פֹעַל פָעַל! לוּלֵי    כי לַמָוֶת אותי קִדֵש

הראשון ענין קדושה וטהרה, והשני ענין הזמנה. הנה עתה הַזִקְנה טיהרה וקִדְשה בְחָלָב לבן אשר לה את שְעַר נעורי שהיה שחור; ומה טובה פעולתה זאת, לולא כי על ידי כן הזמינה אותי למיתה.

         אות הריש

שֵיבוֹת בְפָנַי שָחֲקוּ    ופְנֵי עֲלָמוֹת רָעֲמוּ

לבי עֲלֵי זאת יֶהֱמֶה,    אַחַי! ומֵעַי רָעֲמוּ

הראשון מן רעמו פנים (יחזקאל כ“ז ל”ה) ענין פנים זועפים, והשני מן ירעם הים ומלואו. השיבה משחקת בפני, והנערות זועפות בראותן שאני מזקין; ועל זאת מעי מעי אוחילה קירות לבי הומה לי.

         אות השין

שַשְתִי בְיום בי זָֽרְקה שיבה    כי טוב במפעלִי אני שוֹעֵר

מוּסר מאד לבה בה, וּמִבוֹא אֶל – –  לֵב תַאֲוַת נֹעַר כְמו שוֹעֵר

הראשון מן כמו שער בנפשו (משלי כ"ג ז'), והשני כמשמעו, שומר הפתח. שמח לבי בראותי כי שיבה זרקה בי, כי אחשוב כי מעתה יהיו מעשי טובים מאשר היו עד כה, כי היא תהיה לי למוסר ותוכחת חיים, והיא (כמו השוער העומד על סף השער) תמנע תאוות הנעורים מבוא בחדרי לב.

יֳמִים הָֽפְכוּ שֵעָר לָבָן    אָכֵן לבי להם שָחַֽר

מַה־יָפוּ לי לֵילוֹת שַעְרִי    טֶרֶם נבקע בהם שַֽחַר!

אך רֵע מִכֹל מָוֶת יִפְרוֹש  כַּפוֹ כַּאְְשֶר יִפְרוֹש שַֽחַר.

הראשון לשון שחרות, והוא פעל עבר; השני לשון אז יבקע כשחר אורך, והשלישי ענין חֹשך, והוא שם דבר, מן כשחר פרוש על ההרים (יואל ב' ב'), שענינו כחֹשך פרוש על ההרים, כי כן מצאנו לשון חשך נאמר בארבה, ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ, כך מפורש בפירוש הערבי אשר לפני, ואעפ“י שלא מצאתי מי שיפרש כן מלת שחר שביואל, נראה כי כן היתה דעת המשורר ר' משה אבן עזרא. וכוונת המאמר: הימים הפכו שערי ללבן, אך לבי לא יאיר פניו אליהם, אך פניו זועפים כנגדם, על הדבר הזה אשר עשו לו; כי יותר טוב היה לי כשהיה שערי דומה ללילה, בטרם יאיר בו השחר הזה; ומה שהוא רע יותר מכל, הוא כי מעט מעט המות יפרוש כפו ללכדני, כמו שהחשך לעת ערב פורש עצמו מעט על הארץ. כן נ”ל.

         אות התו

לְמַטָרה הֱקִימַנִי זְמַנִי    וְהוֹרַנִי בְחִצֵי תַעֲלולים

וְהִזְקַנְתי בְלא עִתִּי, וְצָרוּ    צְעָדַי וַאֲנִי מִתַעֲלולים

הראשון מן גם אני אבחר בתעלוליהם, והשני מן ותעלולים ימשלו בם, ענינו נערים.

בִֽינָה אשר יִקְרֶה בְעֵת זֹקֶן    לָאִיש בטרם סוּר אֱלֵי דומָה

אותם אֱחוֹז כי בָם לְךָ מוסֶר    וּסְפוֹר חֲרוּזיהם כְּאַחְלָמָה

כלומר כי חרוזי השער הזה הם פ"ד, כחשבון אחלמה.

 

השער הששי    🔗

על בגידת האוהבים.    🔗

         אות האלף

כל־איש אשר בָגַד בְלִי חֵטְא כי    את אַחֲוָתו אֶתְּנָה אַחְרַי

כי איך אֱהִי משכיל, ואיש סָכָל    אָרִיב, ואֹוכִיחַ אֱנוֹש אַחְרַי?

הראשון היו"ד בו לכנוי, כמו אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, והשני שם התאר, כמו מוכיח אדם אחרי (משלי כ“ח כ”ג) שפירש בו ר' יוסף קמחי אדם שהוא נסוג אחור.

עַל מִפְקַד כָל־נֶאֱמָן עַל־סוֹד    אֶקְרָא: נפשי! תמיד לָךְ אִי

יַאשִי לעד מִשוּר אותו    כי לא נמצא על־תֵבֵל אִי

הראשון ענין אוי, כמו אי לך ארץ (קהלת י' י"ו), והשני ענין איש, כמו ימלט אי נקי (איוב כ"ב ל') שפירש ר' יונה כמו איש נקי. על העדר איש נאמן רוח מכסה דבר אֹמַר לנפשי אוי לך תמיד; הִתְיַאשי לעד לראות איש כזה, כי איננו נמצא על פני תבל.

אָחִי! הִתְרַע על דֹב שַכּוּל    או גוּר בִמְקוֹם אַחַר אָמְנָה

וּרְחַק מִכֹּל יַלְדֵי אדם    כי לא נמצא בָהֶם אָמְנָה

הראשון מן וגם אמנה אחותי בת אבי היא, והשני מלשון בנים לא אמון בם, ואיש אמונות רב ברכות. כך מצאתי בפירוש הערבי אשר לפני, ואני ישבתי מן הבקר ועד הערב מעיין ומבקש הבנה למליצת בִמְקוֹם אַחַר אָמְנָה ולא מצאתי. ולבסוף נפקחו עיני וראיתי שהניקוד מוטעה, ושראוי לקרוא אֲמָנָה, הראשון מן תשורי מראש אמנה מראש שניר וחרמון ממעונות אריות מהררי נמרים (שיר השירים ד' ח'), והשני מן ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה (נחמיה י' א'). והנה אֲמָנָה בשיר השירים נראה שהוא הר, וממקום אחר (מלכים ב' ה' י"ב) נראה שהוא נהר, ויש אומרים שנקרא הנהר על שם ההר אשר הוא יורד ממנו, ויש אומרים (וכן דעת געזעניוס) בהפך, כי ההר נקרא כן על שם הנהר, וכן נראה דעת המשורר ולפיכך אמר במקום אַחַר אֲמָנָה, כלומר בהר אשר הוא אחרי הנהר הנקרא אמנה, והוא מקום חיות רעות ומעון אריות ונמרים.

         אות הבית

זְנַח דודים עֲלֵי אֹכֶל    אֲהֵבוּךָ, ועל בֶגֶד

וְעֵת קָמוּ בְךָ יָמִים    לְהָרַע, בָֽגְדוּ בֶגֶד

הראשון ענין מלבוש, והשני ענין בגידה. התרחק מאוהבים שאינם אוהבים אותך אלא מפני מאכל ומלבוש שאתה נותן להם, ובהתהפך מזלך והזמן קם להרע לך, אז יבגדו בך.

הָבָה נְבַכֶה עַל זְמַן בוֹגֵד    וּבְאַחֲרִיתוֹ מֵאֱנוֹש בָאנוּ

נַאְכִיל דְבַש אַהַב לְמֵרֵעָיו    וַיֹאמְרוּ רוֹש הוא, וְלא בָֽנוּ

נִבְנֶה יְסוֹד הָאַהֲבָה גָזִית    וַיַהְרְסוּ אותו ולא בָנֽוּ

וַנַחֲשוֹב אותם כְמוֹ חִצִים    לָנוּ, וְלא הָיוּ, אֲבָל בָנוּ

הראשון לשון ביאה, השני לשון בינה, השלישי לשון בנין, והרביעי הוא אות הבית עם כנוי המדברים בעדם. כן הוא בפירוש הערבי, ונ“ל כי גם בזה נפל טעות, כי אין הבנה למלות ובאחריתו מאנוש באנו, ונ”ל לקרוא בַּנוּ, והוא ענין בינה כמו השני, אלא שהשני הוא לנסתרים, והראשון למדברים בעדם; השני משקלו קָמוּ, והראשון קַמְנוּ. נקומה נא ונבכה בחוזק על הזמן, אשר הוא בוגד, ולא הצלחנו להבין דרכיו (יותר משאר בני אדם) רק לבסוף. הנה היינו מאכילים דבש אהבתנו לרעיו, והם לא הבינו שהוא דבש, ואמרו שהוא רוש פתנים. היינו בונים יסודות האהבה באבני גזית, והם לא עזרו לבנות, אבל הרסו מה שהיינו בונים. והיינו חושבים היותם לנו כמו חצים ביד גבור, להעזר בהם, והם לא היו לנו, אך היו לצרינו להלחם בנו. וכל זה משל, והכוונה שהיינו מחבבים את הזמן (Fortuna), והיינו חושבים אותו לאוהב נאמן לנו, והוא בקרבו ישים ארבו.

אַל תַּחֲמֹד עָנָף לְבַד מֵעֵץ    עַד פַאֲתֵי רוּם נָגְעוּ בָנָיו

וּשְטֵה לְךָ מִתּוֹלדוֹת בוֹגֵד    כי עַל נְתִיבָיו יֵלְכוּ בָנָיו

הראשון ענין ענף, מן בן פורת יוסף, והשני כמשמעו. אל תקח לך ענף (לנטוע בארץ) אלא מעץ רם הקומה אשר ענפיו גבהו למעלה (כי אז תצליח בנטיעתך כי הבן הולך אחר האב), וכן התרחק מזרעו של איש בוגד, כי בניו ילכו בדרכיו.

אֶלוֹן עֲלֵי רֵעַ בְלֵב וָלֵב    הָלַךְ וְכֵן הֶרְאָה וְהִבִיעַ

יָרַד עֲלֵי שֶמֶן יְדִידוּתִי    כִזְבוּב, עֲדֵי הִבְאִיש וְהִבִיעַ

הראשון ענין דבור, והשני מן זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח (קהלת י' א') יש לי להתלונן ולהתרעם על אוהב אשר הלך בלב ולב, והכיח והראה זה במעשיו ובדבריו אשר דבר בפיו; והנה הוא השחית אהבתו אשר אהבתיו, כי היתה אהבתי כשמן רוקח, והוא היה כזבוב אשר ירד עליו והבאיש אותו.

אַל תַאֲמִינוּ בְרֵעַ    לוֹ בִין וְשֵכֶל וְזִמָה

כי מָלְאוּ כָל־בְנֵי־איש    חנף וְהֵפֶך וְזִמָה

הראשון ענין חכמה וערמה, והשני ענין בגידה ומעשים מגונים. ומלת הֵפֶך ענינה (בפי המשורר הזה) מדת ההפכפכנות.

מַה־לִי וְלִידִידִים יְמֵי חָרְפִי    על כל־לְזוּת פי אָֽמְרוּ: חֶסֶד!

אָכֵן בְהִתְהַפֵך זְמַן עָלַי    לִנְגִיד דְבָרַי קָרְֽאוּ חֶסֶד

הראשון מן חן וחסד, והשני מן חסד הוא (ויקרא כ' י"ז). למה לי אוהבים כאלה, אשר בימי הצלחתי, אף אם הייתי מדבר דברים מגונים ונלוזים, היו אומרים עליהם שהם דברי חן וחסד; ועתה שנהפך עלי הגלגל, אף אם נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים, יאמרו שהם דברים מגונים.

נְטוֹש רֵעַ לְשִנַיִם

 

השער השביעי    🔗

על פרידת החושקים    🔗

    תֵשֵב, וְאַתְּ הוֹלֵךְ שְבִי

דָמָה לְמִפְרַד חֲשוּקִי    רִגְעִי לְאֹרֶך שְנָתִי

מָתַי יְהִי שָב, וְיִשְבֶה    לִבִי, וְיִגְזֹל שְנָתִי

הראשון לשון שָׁנָה, והשני לשון שֵנָה.

לָמָה כְסִילִים עַל־פְנֵי    שַחַק אֳהָלִים תָֽקְעוּ?

יוֹבֵל לְהָנִיס נוּס בְנֵי    חֵשֶק בְלַיִל תָֽקְעוּ

הראשון מן תקע את אהלו בהר, והשני ענין תקיעת שופר. מלת כסילים ענינה כוכבים, מן כי כוכבי השמים וכסיליהם (ישעיה י"ג י'), ויובל ענינו שופר, והוא דבק עם תקעו שבסוף החרוז. למה ניתנו הכוכבים ברקיע? הם תוקעים בשופר בלילה, להעיר ולעורר את החושקים, לבלתי יישנו; כלומר החושק, תדד שנתו מעיניו, כאלו מן השמים תוקעים עליו בשופר להעביר תנומה מעפעפיו.

מַדוֵה נְדוּדִים בִין; וּמִי לֵילוֹ    אָרַך, וְצִיר פֵרוּד לְרֹאש יַהְלוֹם

רֶוַח בְלֵבָב יֵש בְקָרְאוֹ, כי    מִסְפַר פְקוּדֵיהֶם כְמוֹ יַהְלוֹם

הראשון מן פעל והלמה סיסרא, והשני שם אבן יקרה. התבונן בצער נדידת השינה; ומי האיש אשר הוא נודד רחוק מאוהביו, ולילו ארוך (כי לא יוכל לישון) ומכאוב הפירוד יהלום ראשו, הוא בקראו החרוזים האלה יִרְוַח לו, כי רבים הם, ומספרם כחשבון יהלום. פירשתי נדודים כמו באיוב ז' ד'; ואולי המשורר אמר נדודים מן ארחיק נדוד, וכוונתו על ריחוק האוהבים.

 

השער השמיני    🔗

על מסבות הזמן וזכרון המות    🔗

כַבֵד אֱלהֶיךָ בְעֵת תִשְכוֹן    תֵבֵל בְבֵית מֶרְחָב וְתוֹך אוּרִים

כִי עִמְךָ יהיה בְעֵת תַעְבֹר    בַיָם, וְעֵת תֵלֵךְ בְמוֹ אוּרִים

הראשון מן על כן באורים כבדו ה' (ישעיה כ״ד ט"ו), פירשו בו עמקים, והשני ענינו אש, מן אור לשבת נגדו (שם מ“ז י”ד). והכוונה על שם הכתוב כי תעבור במים אתך אני וכו' כי תלך באש לא תכוה (שם מ"ג ב').

אַל נָא יְהִי גֵאֶה אֲחִי רִמָה

כ“ח אלול התקצ”ח

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כ"ש שמואל ליב הר הזהב שלום.

ישמח לבי ויגל כבודי ביום תבואני אגרת אדמו“ר שי”ר, אך לזאת יסלח לי אדוני כי לא אתן לו רשיון להשמיט או להחליף דבר ממה שכתבתי באגרותי לידידנו החכם יש“ר; וזה כי בענין מעט חרוזי הרמב”ע הבלתי טהורים אשר העתקתי, נ“ל כי חרוזים טמאים הרבה יותר מהם כבר נדפסו פעמִַים ושלש בשירי החריזי ועמנואל, ולענין קצת מרורות שכתבתי אני, נ”ל כי ו עות⁸ מהנה כתבתי בכ“ח ג'; ואם יחפוץ אדמ”ו להליץ באגרתו אלי בעד הראב"ע ולסתור את כל דברי, ולהדפיס אגרתו, הרשות בידו, ואני אם אזכה להוציא מחשבותי בלי שאהיה נושא פנים בתורה, את נפשי הצלתי, השומע ישמע והחדל יחדל.

באני מכתב מאברהם מאהר, האומר כי ראה בידך אגרתי אליך, בה הזכרתי את הרואים, גם הוא מזכיר שדברתי סרה על הראב“ע באגרת אשר שלחתי אליך להדפיסה בכ”ח ד'. לבבי אומר לי כי מעולם לא ראה כל זה בעיניו, אך מפי השמועה למד. ויהי מה אני לא אשיב לדבריו תשובה כלל.

יפלא בעיני איך תאמר שאגרתי אל המשכיל יה"ש לא באה לידך, והנה הוא כתב אלי שכבר שלח אותה אליך. כתוב נא אליו על הדבר הזה. ואם אולי אבדה בדרך אחזור ואשלחנה, כי יש בה דברים מועילים להודיע תכונתי ודרכַי.

מחיר כרמך הוא יקר ביותר, וזה גורם שלא ירבו הקונים. חלקי בה“ע היו גדולים מכ”ח, והיה מחירם חצי מחיר כ“ח, ועכ”ז המאסף ההוא נפסק, למיעוט הקונים [.] אמת הוא כי הקוראים עברית הולכים ומתמעטים יום יום, אך גם המדפיסים הם גרמא למיעוט הקוראים, על ידי שהם מוכרים ספריהם בשער הגבוה.

אם יהיה הדבר שיתקבל אדמו“ר שי”ר בפראג, יהיה לי לשמחה ולששון כי בזה יקטן מעט המרחק הרב אשר היה עד הנה בין משכן כבודו למשכני ואז אוכל לקוות שאולי בטרם נמות נתראה פנים. המחזור אשלחהו לעיר וויען, אך לא ליד מנהיימר, אלא לר' צבי דוקעס, וכבר כתבתי לו על זה.

ואת פי הגביר החכם פערל תשאל עד כמה הוא רוצה לתת במחזור איטליאנו, ואז אבקשהו ואקנהו בשבילו, ותאמר אליו כי חלילה לי מתִּתִּי כספי. מתנה לאיש עשיר.

אם תטע בכרמך האגרת הלוטה פה, טוב תעשה.

ואתה עשה נא עמדי חסד ואמת להוסיף באגרותי לידידנו החכם יש"ר אשר בידך, מעט המלות אשר אנכי נותן לפניך היום.

באגרתי הראשונה (חתימתה ערב כפור) אחר מלות והכותבים בו הם ממשפחת קנשינו, צריך להיות: אשר (לפי הנראה בספר זה, ועיין ג"כ יאסט חלק שמיני עמוד 42) היתה משפחה גדולה וכו' וכו'.

באגרתי השלישית, קרוב לסופה, ברשימת סימן ר מהדיואן. צ"ל (בנקודה על הצדי, ועיין עֹמר השכחה דף קי"ט), תחלתה וכו' וכו'.

ואתה שלום.

ידידך שד"ל.

לידידי המשכיל והנבון כ"ש שמואל ליב גאלדענבערג שלום.

אשר כבדתני לבקש מאתי הרשות להוציא לאור בכרמך הנחמד שירתי אשר קראתי בשם דרך ארץ, אשר לא ידעתי באיזה מקרה באה לידך, לא אוכל לעשות את שאלתך, יען וביען היא מלאכה שלא נגמרה, כי עוד כמה וכמה ענינים יש לי להוסיף בה אי"ה.

ואמנם אחרי אשר הגדת באזני תפישה אחת ששמעת אנשים תופשים אותי על מלה אחת שאמרתי באותה שירה, לא אחדל להשיב לך ולהם תשובה, וברוך ה' אשר הביאך להגיד לי ההשגה ההיא, כי מתוך דברי תשובתי תתגלה צדקת הרד“ק, אשר כבר היה מי שטען עליו שדבריו סותרים זה את זה במאמר אחד בעצמו, והטוען לא ידע שאינו אלא טעות הדפוס, ושבדפוסים הקדמונים דברי רד”ק נכונים מאד, והוא דבר הראוי לידע ולהודיע ולהוודע.

והנה המלה אשר אמרתי בשירתי היא וּבְמַחֲמָאוֹת, והשיב המשיב כי בפסוק חלקו מחמאות פיו (תהלים נ“ח כ”ב) אין המ“ם מ”ם המשקל (כמ"ם מַחֲשָבוֹת), אך היא מ“ם היתרון, חלקו יותר מחמאות; וא”כ לא יתכן לומר ובמחמאות. והנה נא הדעת הזאת היא דעת המתרגם הארמי ודעת ראב“ע וגעזעניוס ואחרים, ולא כן דעת רש”י ז“ל שכתב: מחמאות פיו, לשון חמאה, והמ”ם הראשונה יסוד נופל בתבה, כמ“ם של מַעֲשֶה ומ”ם של מַאֲמָר. וכן היא בלא ספק דעת בעלי הנקוד והטעמים, כי הנה לפנינו תבת חלקו מופסקת בטעם לגרמיה, ואם היתה הכוונה דברי פיו חלקים יותר מן החמאה, היה מן ההכרה להדביק חלקו למחמאות, והלגרמיה שאחר מלת חלקו מורה באצבע כי מלת מחמאות סמוכה למלת פיו, והכוונה מחמאות של פיו (הדברים הדומים לחמאה, היוצאים מפיו) הם חלקים. וזאת שנית כי נקדו המ“ם בפתח, ומעולם לא מצאנו מ”ם היתרון נקודה פתח, אלא חירק או צירי, ולשוא יאמר ראב“ע שנפתח המ”ם בעבור אות הגרון, כי בכל המקרא לא נמצא בזה. כי אמנם החירק שאחריו שוא נח ישתנה לפתח בעבור אות הגרון, כגון יַעֲמֹד שהוא במקום יַעְמֹד, אבל חירק שאחריו דגש (כמו שהוא חירק מ"ם היתרון, שמשפטו להיות אחריו דגש) ישאר חירק, כגון מִחוּץ, נִאֵץ, נִהַג, כִחֵש, בִעֵר, או ישתנה לצירי, כמו מֵחָכְמָה, פֵאֲרָך, אך לא נמצא בשום מקום שישתנה לפתח. וגעזעניוס בספרו Thesaurus בשרש חמא, הביא סיוע ממלות אֶחֱרוּ יֶחֱמַתְנִי שהם במקום אִחֲרוּ יִחֲמַתְנִי; אמנם אין הנדון דומה לראיה, כי כאן פתח קטן וכאן פתח גדול.

ומלבד כי ידים מוכיחות בלא שום פקפוק כי בעלי הנקוד והטעמים הסכימו לדעת רש“י, הנה גם משמעות הפסוק מורה כן, שהרי לדעת ראב”ע היה צריך שיבא הפֹעל בלשון יחיד, חָלַק מחמאות פיו, לא חלקוּ בלשון רבים. והנה ראב“ע אומר כי פירוש פיו דברי פיו; וכמה זה רחוק ורחוק! לא כן לפירוש רש”י ז"ל מחמאות הוא שם לדברים דומים לחמאה, ומלת דברים נכללת במלת מחמאות, כמו שהיא נכללת בטובות, רַכּוֹת, עַזוֹת, קָשׁוֹת, וזולתם, שענינם דברים טובים, רכים, עזים, וקשים; אלא שאלה שמות התאר, ומחמאות הוא שם דבר, ודומה לו מהתלות, שענינו דברי התול.

ורד“ק ז”ל בספר השרשים הביא שתי הסברות, וז“ל: חלקו מחמאות פיו, הפתח שתחת המ”ם במקום צירי, והנכון מֵחמאות, ופירושו חלקו יותר מחמאות אמרי פיו. או תהיה המ“ם נוספת לא לשמוש, וקרא דברי פיו מחמאות לפי שהם חלקים ורצה לומר מאד חלקו מחמאות פיו והם הדברים ואעפ”י שהיתה מ“ם השניה במחמאות ראויה להיות בשוא מפני הסמיכות אל פיו נשארה בקמץ שלא לחטף על האלף עכ”ל.

ואולם בפירוש תהלים (לפי מה שנמצא בדפוסים האחרונים) כתב, וז“ל: מחמאות, המים פתוחה ודינה בצירי, שהיא לשמוש, ופירושו יותר מחמאות חלקו אמרי פיו, אמר עתה אני רואה כי הטובות שהיה מדבר עמי כי מחליק היה לשונו לי אבל לבו לא היה עמי, ואעפ”י שהיה מ“ם השניה במחמאות ראויה להיות בשוא מפני הסמיכות, נשארה בקמץ שלא לחטף על האל”ף, עכ“ל. וכתב על זה ר' יואל ברי”ל וז“ל: לדעת רש”י ז“ל מ”ם הראשונה מ“ם המשקל והמלה סמוכה וכו' ולדעת הראב”ע היא מ“ם השמוש וכו' וא”כ המלה נפרדת, על משקל כְבָשוֹת, והרד“ק פירש בטעם כמהו, אבל טעה בענין הסמיכות שסותר בו דברי עצמו, עכ”ל ר' יואל ברי“ל. ואני בראותי הדברים האלה עמדתי מרעיד, ואמרתי בלבי; אני ידעתי את רד”ק ואת שיחו, כי איש תם וישר היה, ולא היה אץ בדבריו ופחז כמים כקצת מחברים, הדבקים במדות היוניות והקדריות, אשר כל חפצם להרבות בכתיבה, אם למען בצוע בצע, ואם לאהבת הכבוד המדומה, לא כאלה חלק רד“ק, כי אעפ”י שלמד חכמה יונית וקדרית, לבבו ונפשו ודרכיו ותכונותיו יצוקים היו בדפוס הישראלי, וכל ספריו וכל דבריו עדים נאמנים על ענותנותו ויושר לבבו, והיותו מתון בדין, ואיך יתכן לאיש אשר כזה שיסתור דבריו בתוך כדי דבור? ואם היה זה בענין חכמה נכרית לו, החרשתי, אך בעניין מעניני הדקדוק, איך יתכן למדקדק כרד“ק אבי המדקדקים, שיכתוב מאמר שסופו מתנגד לתחלתו? על כן על כל הדברים האלה מהרתי ועיינתי בס' השרשים, ומצאתי שם לשונו הנ”ל אשר אין בו שום סתירה, אז שמחתי כמוצא שלל רב, ואמרתי: אין ספק כי לשונו בפירוש תהלים הוא מוטעה, וחסרו ממנו מלות או תהיה המ“ם נוספת וכו' הכתובות בס' השרשים. ולא נחתי ולא שקטתי עד שמצאתי ביד ידידי המשכיל וחכם כמ”ר יוסף אלמנצי שלשה דפוסים קדמונים מפירוש תהלים לרד“ק, והם דפוס רל"ז בלי מקום, דפוס נאפולי שנת רמ”ז, ודפוס ויניציאה שנת רע“ח, ובשלשתם מצאתי הלשון מתוקן כמו בס' השרשים, ובלי שתהיה בו סתירה כלל. וזה לשון רד”ק בפירוש תהלים על חלקו מחמאות פיו בשלשת הדפוסים שהזכרתי: חלקו מחמאות פיו, מחמאות המ“ם פתוחה ודינה בציר”י שהיא לשמוש, ופירושו יותר מחמאות חלקו אמרי פיו, אמר עתה אני רואה כי הטובות שהיה מדבר עמי כי מחליק היה לשונו לי אבל לבו לא היה עמי; או תהיה המ“ם כמשפטה והיא נוספת כמו אותיות אמתי”ן, ומחמאות סמוך אל פיו, ודמה דברי פיו לחמאה ואמר חלקו מחמאות פיו, ואעפ“י שהיה המ”ם השניה במחמאות ראויה להיות בשוא מפני הסמיכות, נשארה בקמץ, שלא לחטף על האלף עכ"ל.

ואחרי אשר מצאתי המציאה הזאת היקרה בעיני בעבור כבודו של צדיק, אשר בזה נמלט מחשד כותב בחפזון, שהיה אדם יכול לחשוד אותו בראותו דברי ר' יואל ברי“ל אשר הבאתי למעלה, סבותי אני את לבי לבדוק בשאר מקומות מפירוש תהלים לרד”ק, ולראות היש עוד חלופי נסחאות בין הדפוסים הראשונים והאחרונים, ואז מצאתי והשתוממתי, ראיתי ונבהלתי, כי פירוש תהלים המיוחס לרד“ק בדפוסים האחרונים אינו אלא קצור מפירוש רד”ק אשר בדפוסים הראשונים, כי אחד מן המדפיסים האחרונים (אולי מדפיס קרימונא שנת שכ"א) ראה את רד“ק מאריך הרבה. והתיר לעצמו להשמיט כל מה שהיה בעיניו בלתי הכרחי. וזה דבר השמטה אשר השמיט המדפיס ההוא: א' כל מקום שרד”ק מביא מקראות הרבה לדוגמא ולראיה לדבריו, המדפיס השמיטם כלם, או כתב אחד מהם בלבד; ב' ברוב המקומות שרד“ק מביא שני פירושים או יותר, לא הדפיס המדפים רק אותו שהיה נראה לו שהוא עקר לדעת רד”ק; ג' במקומות הרבה שרד“ק מביא דברי רז”ל השמיטם המדפיס, ולפעמים כדי להשמיט הוצרך המדפיס להחליף או להוסיף מלה או מלות, סוף דבר כדי לקצר עשה בדברי רד“ק כרצונו, ופעמים רבות בלא דעת ובלא תבונה, עד שנשחתו ונתקלקלו דברי רד”ק קלקול גדול. וכל זה מלבד כל מה שהוא ויכוח בעניני האמונה, שהושמט גם בדפוס רע“ח, ונמצא בסוף ס' הנצחון. ועתה לך ואראך כל זה בעיניך, ואקח לדוגמא מזמור אשרי האיש, וכל מה שאיננו בדפוס קרימונא שנת שכ”א, והוא בשלשת הדפוסים הקודמים שהזכרתי, או שהוא בדפוס קרימונא בקצת שנוי אביאהו במאמר מוסגר.

א. א' ספר תחלה הדרך הרע (כמו שאמר ג"כ סור מרע ועשה טוב) כי (מתחלה) ילמד האדם – ובהם הוא גדל (כמו שאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו) – ומי ירשיע (ובכל אשר יפנה ירשיע, ולא ימלט רשע את בעליו, אל תרשע הרבה) – לאסוף (ולכנוס) ולשמוח – ולא יביט (לאחריתה, ואמר ובדרך חטאים לא עמד, כי החטא יעשה אותו האדם בהיותו במקומו שקט במעשה ובדבור ובלב) ופירוש ובדרך (אינו דרך ההליכה, אלא) המנהג – את הדרך (ויאחז צדיק דרכו, מעשות דרכיך, דרכי ספרתי, והדומים להם) – לא נתעכב (ולא השתדל עמהם ולא עמד) בחבורתם – לרעה (ומתגאים ומדברים רעות על בני אדם) ונותנים דופי – לא טוב ולא רע (ובאמרו אשרי האיש וגו' הרי הזהירו שלא יעשה כמעשיהם) ועל זה מאשר האדם שנסע מדרכם (ונפרש ממעשיהם. ומה שפירשו בו רז"ל הוא מה שאמרו וכי מאחר שלא הלך היאך עמד ומאחר שלא עמד היאך ישב. אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ואם ישב סופו ללוץ, ואם לץ עליו הכתוב אומר ולצת לבדך תשא).

ב' וכן אמר סור מרע ועשה טוב (ואעפ“י שאמרו רז”ל ישב אדם ולא עשה עברה נותנין לו שכר כעושה מצוה, הם ג"כ פירשו והוא שבא דבר עבירה לידו ונוצל ממנה, שנ' סור מרע ועשה טוב) סור מרע על מנת לעשות טוב (וכן הוא אומר אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו, והם) חשבו – כיון (שבאה לידו העבירה, וכן הוא מה שאמר אף לא פעלו עולה וגו', אעפ"י שלא פעלו עולה צריך שילכו בדרכיו ויעשו) מעשה טוב – כמנהג הלשון (כמו נח ג' פעמים בפסוק אחד, וה' ישראל בפסוק אחד, ואחרים זולתם, כי כן דרך לשון עברי) ואמרו כי הוא דרך צחות - ופירוש יהגה) יהגה בלבו – כוונת לבו (ומחשבתו, שתהיה היום והלילה מחשבתו) על התורה ועל המצות (ולמי שמצוה עליהם, בכל מעשה אשר יעשה) כמו שאמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים (ובתורתו יהגה יומם ולילה, שיתעסק בלמוד, ואמרו וכי אפשר להגות יומם ולילה, מלאכתו ואומנותו מתי יעשה, אלא כל המקיים מצות תפילין מעלה עליו הכתוב כאלו למד יומם ולילה, ומהם אמרו כל הקורא ק"ש שחרית וערבית, ואנחנו נאמר) על דרך הפשט אם נפרש יהגה –

ג' דמה האדם הטוב לעץ שתול על פלגי מים (ואמר האדם שיסור מרע ויעשה טוב הנה הוא כעץ השתול על פלגי מים) – מזו הפאה (ופלג מים מזו הפאה) ויעברו תחתיו (ולעולם הוא עליהם) – במקום צמא (ויקוה למטר לא יתן פריו בעתו, אלא) יתעכב – מפני צמאונו (אבל העץ השתול על פלגי מים יתן פריו בעתו) ועלהו לא יבול כי מפני היובש יפול העלה (וזה) שהוא – לא יבול עלהו בעתו, והוא (עת ימות החמה, שצריך צלו לבני אדם, והנה ימצאו בו מרגוע בני אדם העוברים ושבים, וינוחו תחתיו לצל העלים וישתו מן המים אשר תחתיו ויאכלו מפריו, כי בימות הגשמים יפלו העלים מרוב האילנות, או) על דרך הפלגה (הוא) – אשר בם (וכמו שאמר לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר, ואומר והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה) כי האדם הטוב – דרכיו הטובים (ורבותינו פירשו יתן בעתו שמורה בעת שהגיע להוראה ולא קודם עתו, ובהגיע עתו לא ימשוך עצמו מן ההוראה, ופירשו בעתו בעת הלימוד לימוד ובעת המעשה מעשה, ועוד פירשו רז"ל ועלהו לא יבול שאפילו שיחת החכמים צריכה לימוד, כלומר שיחת חולין שלהם יכול אדם ללמוד מהם מוסר העולם והנהגת הבריות זה עם זה; אם יקחו מן העץ הזה מטע יצליח ויהיה כמהו, וכן האדם הטוב בניו ותולדותיו יהיו כמהו; ורבותינו פירשו וכל אשר יעשה יצליח, אם עוסק בתורה נכסיו מצליחין) ויש לפרש (הפסוק הזה) דרך ברכה – כי אם יסור (מדרך ועה) ויעשה טוב – והחכם ר' אברהם אבן עזרא ז"ל פירש כי פריו הנפש החכמה שתהיה מלאה תורת אלהים להכיר בוראה ומעשיו העומדים לנצח, ותדבק בעולמו העליון בהפרדה מעל גויתה, כמו פרי המבושל באילן ויפרד ממנו ואיננו צריך לו, כי בעבור הפרי והיה העץ, ועלהו לא יבול, זכרו הטוב, כדרך זכר צדיק לברכה; וכל אשר יעשה, הון ובנים וכבוד.

ד' לא כן הרשעים (ובכללם החטאים והלצים) אמר כי הרשעים (אינם כן כי) לא יהנו – ויזיק (בתנועתו, שיכה) העוברים – או תדפנו (הרוח) לבתים – כמו המוץ (אשר תדפנו רוח).

ה' והוא הדין ללצים (לא תהיה להם תקומה) בעדת צדיקים (כי הצדיקים) במותם תהיה להם תקומה (אבל) הרשעים (לא תהיה להם תקומה, אלא) תאבד נפשם –

ו' באיזה ענין הם (עדת) – להטיב להם (וכן מה אדם ותדעהוֹ, אשר ידעו ה', כי ידעתי את מכאוביו, ידעת בצרות נפשי, אני ידעתיך, ועל זה הדרך ואין לי מכיר, יהי מכירך ברוך, אומר שהאל יתעלה אוסף נפשות הצדיקים אליו ויודעם ומכירם) להשביעם (מטובו ומידיעתו) והשגחתו (שהיא הטובה הגדולה) והגמול הטוב (כמו שאומרים והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך). ודרך רשעים תאבד, כי במותם אין להם תקומה (כמו שאמר לא יקומו, ותאבדנה נפשותם) וילכו לאבדון (כמו שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע).

עד כאן מה שחסר בדפוסים האחרונים במזמור ראשון לבדו, ועתה אלקטה בקצת מזמורים אחרים לא כל חלופי הנסחאות, אלא מה שיש בו תוספת ענין בלבד.

ב' ז' ונאצלה עליו מהאל (וכן רוח גבורה נוספה בו מהיום ההוא ומעלה; וכן צור ילדך, שגדל אותך ונתן חכמה בלבך ושכל ביום מעמד הר סיני, וכן אמר הלא הוא אביך קנך, כי אם אמר ילדך קנך על היצירה לא היה זה לישראל יותר משאר בני אדם, הלא תראה מה שאמר הלה' תגמלו זאת, כלומר זהו הגמול שתגמלו לו על כל הטובה שעשה לכם? הלא הוא אביך קנך; ואמר צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך, כמו שאמר אביך, כי הוא לכם כמו אב והמחוללת והיא האם).

שם י"ב נשקו בר, כמו וינשק לכל אחיו ובר (כמו בן, וכן מה ברי ומה בר בטני, או פירושו) מן לברי לבב (ואם יהיה ענינו בן יהיה פירושו נשקו זה הבן שקראו האל בן כמו שאמר בני אתה, וטעם נשקו כמו שהוא מנהג העבד לנשק יד האדון, ואם יהיה ענינו נקי פירושו) מה לכם ולי – במצות האל (ויתכן לפרש בר מן ברו לכם איש, על דרך שאול בחיר ה').

ג' ה' ששם הארון (או פירוש מהר קדשו מן השמים, כמו מי ישכון בהר קדשך).

ד' ה' (והרב מורה צדק רבינו משה בן מיימון פירש שהפסוק הזה מצוה למשכילים החשובים שיכירו האמת ושבח האל בלבם, כדי שלא ישיגם שגיאה בדבור; ואין זה מענין המזמור).

ז' א' (והחכם ראב“ע ז”ל הרחיק זה הפירוש, כי אמר היאך יאמר זה על משיח ה' הנה יחבל און, ואמר כי אחד מבני בנימן היה שהיה שונאו ושמו כוש; ואין טענתו טענה, שיאמר על שאול הנה יחבל און, ולמה לא יאמר כן? והנה אמר לו דוד בפניו מרשעים יצא רשע, ואמר לו ונקמני ה' ממך).

י"ט ב' (והרב מורה צדק החכם הגדול רבינו משה פירש מספרים על השמים, כי דעתו ודעת הפילוסופים כי הגלגלים חיים משכילים עובדים לאל ומשבחים אותו שבח גדול ומהללים אותו מהללים עצומים, ועל כן אמר השמים מספרים כבוד אל).

כ"ה ט' (והחכם ר' שלמה בן גבירול פירש והענוים מגיעים אל רצון הבורא במדת הבושת ומשיגים העולם הקיים ולומדים דרכו, כמו שנאמר ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו).

מ"ה ה' (ואדוני אבי ז"ל פירש חגור חרבך על דרך משל וההוד וההדר הם החרב, כלומר כי ייראוך העמים מההוד וההדר אשר בך כמו שייראו הגבור חגור חרב, וכן והדרך צלח רכב, מרכבתו תהיה האמת והענוה והצדק).

פ"ט ל"ט (רבים תמהו על זה המשורר איך דבר כנגד האל כדברים האלה כאדם אומר לחברו נשבעת זה ולא עמדת בשבועתך, וכתב החכם ראב“ע כי היה בספרד חכם גדול והיה קשה זה המזמור עליו ולא היה קורא אותו ולא יכול לשמעו, והוא החכם ראב”ע פירש שהוא מדבר על לשון האויבים שהם מחרפים ומגדפים ומכזבים דברי ה‘, על כן אמר זכור ה’ חרפת עבדיך, אשר חרפו אויביך ה' ואני תמה על תמיהתם כי) המזמורים ברוח הקדש נאמרו (ולא יתכן להיות בהם דבר שאינו נכון, ואם) המשורר תמה לאורך הגלות (הזה) וכו' וכו'.

צ' ק' וכתבה בספרו זה (והגאון רב סעדיה פירש למשה כמו לבני משה שהיו לוים משוררים בבית המקדש, והוא כמו לבני קרח מזמור, ומצאנו כמו החסרון הזה ויהוידע הנגיד לאהרן שרוצה לומר לבני אהרן, כן למשה לבני משה והמזמור הזה נאמר על זה הגלות) ודבר בו מחולשת האדם וכו' (אמר שד"ל זה סיוע למה שכתב החכם יאסט בספרו אללגעמיינע געשיכטע דעס איזראעליטישען פאלקעס חלק א' עמוד ק').

צ"ד י“ב ואדוני אבי ז”ל פירש ומתורתך תלמדנו כי ביסורין ילמדנו דעת ותורה, שישוב לעבדו בלבב שלם, להשקיט לו מימי רע, שיגן בעדו מפני הרשע, עד זמן מותו שיכרה לו שחת).

שם ט"ו ירוצו כל ישרי לב אחרי הצדק (כן פירש הפסוק הזה אדוני אבי ז"ל).

צ"ט ז' והגאון רב סעדיה פירש כי מהדברים שהם אות לנביא כי מה שרואה ושומע הוא ה', שפעמים יהיה האות הזה ענין שיעמוד כנגד הנביא מתיחד לפניו וכל הרקיע אין בו ענן, כמו שנאמר במשה ואהרן ושמואל בעמוד ענן ידבר אליהם, וכן אמר במדרש תנחומא בעמוד ענן ידבר אליהם אף עם שמואל דבר בעמוד ענן, וזהו שנאמר היש בזה הרואה ותאמרנה יש, תראה הענן קשור על פתחו, כדכתיב ויש אשר יהיה הענן).

ק"ו ל"ג כי המרו את רוחו (כן פירש אאז"ל הפסוק) כי המרו את רוח משה ויבטא בשפתיו, והוא המעל שמעל הוא ואהרן עמו, שאמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים (שתדחקו אותנו, אין בידנו יכולת עד שיבא מוציא המים, כי חשבו כי כבוד האל יתברך יבא על הסלע תחלה, כמו שאמר ברפידים הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור, ומה שאמר בחורב והם היו ברפידים, אינו אומר על הר חורב, אלא אותו הצור היה חורב ויבש מאד, ומה שאמר הנני עומד על הצור, שירד כבוד האל יתברך באש על הצור, ואותה האש המסה את הצור והפכתו למים, ועכשו חשבו ג"כ כי כן יעשה האל יתברך כמו שעשה ברפידים, לפיכך אמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים, ובזה מעלו, כי יותר היתה קדושת ה' אם יוציא הסלע מים בלא ירידת אש עליו, והוא לא אמר להם הנני עומד בצור כמו שאמר ברפידים) ופירוש כי המרו כי מרדו ברוח משה וכו'.

קל"ב ו' (ואדוני אבי ז"ל פירש כי באפרתה יולד מי שיבנה אותו).

קל"ג א' (פירש אאז"ל כי על ישראל נאמר שהיו כלם אחים, אמר שיהיה שבתם בירושלם יחד טוב ונעים כמו השמן הטוב שיורד על זקן אהרן ועל בגדיו או כטל חרמון שיורד עליו וכטל שיורד על הררי ציון שהיא מבורך מכל טל שהיה יורד בעולם).

קמ"א ד' ואאז"ל חלק הפסוק ופירש שמן ראש על הרשעים, אמר מכת הצדיק ומוסרו טוב לי וחסד עושה עמי, אך הרשע אם ימשח אותי בשמן ראש אצעק ואומר אל יניא ראשי, אל ישבר ראשי.

ודי בזה לדוגמא למען דעת כמה הוא חסר פירוש תהלים לרד“ק בדפוסים האחרונים, וכמה היה מן הראוי לחזור ולהדפיסו בשלמות מתוך הדפוסים הקדמונים ודע כי שלשת הדפוסים הקדמונים שהזכרתי יש ביניהם לפעמים קצת חלופי נסחאות, ודפוס נאפולי הוא בקצת מקומות חסר קצת, ולפעמים הוא מדוייק יותר מחבריו; ואני בכתבי הלקוטים האלה לא סמכתי על שום אחד מהדפוסים ההמה בפרט, אך עיינתי בשלשתם, ומתוך שלשתם בחרתי הנסח היותר מתוקן. ואחרי אשר כתבתי כל זה יגעתי ומצאתי וקניתי תהלים עם רד”ק דפוס איזנא שנת ש“א, וגם הוא שלם, ואם יתעורר אחד ממדפיסי אשכנז לחדש כנשר נעורי פירוש רד”ק על ספר תהלות יוכל לסמוך על דפוס זה, אשר אין ספק שלא יהיה יקר המציאות בארצות אשכנז, כמו שלשת הדפוסים הראשונים שהזכרתי למעלה.

אחר זמן מצאתי ראיתי תהלים עם פירוש רד“ק דפוס אמשטרדם שנת תקכ”ה, וגם הוא שלם, ונעתק מדפוס רע"ח.

ועתה עוד לקוטים אחרים תקח מידי, והם קצת מדברי ר' יונה בן גנאח בס' השרשים שלו, כתבם ר' דניאל יע“ל (משנת ר“ח עד שנת ר”ל) בגליון פירוש הראב”ע והרלב"ג אשר כתב לו, הזכרתיו לפניך בשנה שעברה באגרתי אשר נטעת בכרמך הנחמד מחברת שלישית עמוד 173 (ושם בהערה לעמוד 178 נדפס בטעות אצל וצ"ל אבל).

ואלה דברי המדקדק הנכבר ר' יונה בן גנאח, הנקרא ג“כ ר' מרינוס או מרואן בן גנאח, או אבו אלוליד מרואן אבן גנאח (ודע כי מלת גנאח, גם מלת חָיוּג, כתובות בנקודה על הגימל, והוא סימן שהגימל ההיא היא גי”ם ערבית, שקריאתה כמו gi בלשון איטלקי, ולא בגימל עברית ואשכנזית:

הרי אלו קכ“ג לקוטים מס' השרשים לר' יונה, אשר לקטתי כה וכה בגליון פירוש התורה לראב”ע ורלב“ג אשר כתב הרופא ר' דניאל יע”ל ופעם אחרת אביא לפניך אם תחפוץ לקוטים אחרים מדברי ר' יונה בס' הרקמה, המפוזרים בס' האפודי אשר בידי כ“י, והם ענינים גדולים ונכבדים מאלה. גם אעתיק לך כל מה שתרצה משני ספרים לר' יהודה חיוג אשר בידי כ”י, והם פ' אותיות הנוח וס' בעלי הכפל. גם אם תחפוץ בהקדמת האפודי, אשר היא רבת הכמות והאיכות באמת, לא אמנענה ממך ומכרמך הנחמד. גם יש בידי כ“י סידור רש”י ז“ל (חסר בתחלתו) בלתי ידוע בעולם, גם מכתב אחד שכתב ר' אברהם בן הרמב”ם (כבר שלחתי ממנו העתק אל הגאון אב"ד בעירך), גם פיוט אחד (קרובות לצום אסתר) לרבנו יחיאל בירבי אברהם, אביו של בעל הערוך, תחלתו: אשנן עזך בעם נועז נורא עלילה. גם יש בידי ספרים אחרים להראב“ע, מלבד אגרת השבת, אשר כבר העתקתיה לידידנו החכם היקר יש”ר, והיא עתה בידך. גם יש בידי ס' מקדש מעט, לר' משה ריאיטי, וההיכל אשר ביד החכם יש“ר אינו אלא חלק אחד מן הספר הזה. גם יש בידי ס' הכוזרי כ”י עם פירוש בלתי ידוע. גם יש בידי ס' לבנת הספיר על הדקדוק, וס' מכלל יופי על ההגיון לר' יהודה מיסיר ליאון. גם פירוש המוטוט על הראב“ע עם לקוטים בגליון מפירוש בן כספי, וגם דקדוק הירחיי המכונה לשון למודים. גם יש בידי ס' אבונצר אלפראבי על מספר החכמות וחלקיהן. גם ס' אמרי נואש (חסר) לר' שלמה בן משלם דאפיירא. גם יש בידי ס' עמק הבכא לר' יוסף הכהן (בעל ד"ה) כולל כל תלאות אבותינו בימי הגלות. גם מדרש שוחר טוב נכתב בשנת מ”ב לאלף הששי גדול מהנדפס. ומכל הספרים היקרים האלה הנני מוכן (אם יחנני ה' בריאות ושלום) לשלוח אליך לקוטים ככל חפצך, לטעת אותם בכרמך הנחמד, לכבוד המחברים ז“ל ולשמחת נפש כל אוהבי לשון הקדש. וכבר שלחתי פעמים הרבה לגדולי חכמי הדור וגם לצעיריהם לקוטים ארוכים ממה שבידי וממה שביד אוהבי ורעי, בלא כסף ובלא מחיר; כי לדעתי כך היא חובתנו וכך יפה לנו לעשות, ק”ו מן המפרכסות זו את זו. ומי יתן והיה לבבי זה לכל החכמים המפוזרים בארבע כנפות הארץ! ונהפוך הוא, כי נמצאו אנשים אוצרות ספריהם בתולות ואיש לא ידעם, ואם יבקש מהם אדם להעתיק לו משם מאמר קטן, ישיבו פניו ריקם, כאשר עשה לי זה לא כביר, חכם נכבד וגביר, מ"ח שמו, יהי אלהיו עמו, ויפרוס עליו סכת שלומו, ועל מרומי ההצלחות ירימו. ותהי זאת נחמתי כי אנשים כאלה אינם נמצאים באיטליאה.

עוד זאת אעתיק לך ידידי, והוא לשון אחד ממחברת מנחם בן סרוק, והוא פירוש פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, העתיקו ר' דניאל יע“ל בגליון פרשת תצא לפרש דברי ראב”ע שכתב וז“ל: פירוש פן תקדש כבר פירשו מנחם בן סרוק הספרדי במחברתו. והנה כבר התעורר החכם ר' יהודה ייטלס להוציא לאור המחברת ההיא, אך עתה מקרוב שמועה הנה באה כי נאסף אל עמיו, ולא יוכל להקים את עצתו ולהשלים את מחשבתו הטובה, לכן הנני מעתיק לך המעט הזה מדברי מנחם, אשר הקרה ה' לפני, וז”ל:

עד כאן לשון מנחם הן אמת כי הפירוש שהוא מפרש והסברה שהוא סובר בפסוק הזה דברי תהו הם, ולפיכך לא תמצא שום מפרש שיפרש כן, או שיזכיר הפירוש הזה, זולתי הראב“ע לבדו. כי היתכן או היעלה על הדעת, שיהיה המכוון באחת ממצות התורה, להזהיר עובד האדמה שלא יסמוך החטים אל הגפנים באופן שיתקלקלו אלו ואלו ולא יהיה לו לא קציר ולא בציר? או יתכן שיחשוב ה' לו עון על שאינו מביא בכורים ומעשרות, אחר שאין לו תבואה? ואין ספק כי פשט הכתוב אינו אלא כמו שפירשוהו חכמים, ענין איסור, ומה שאמרו תקדש תוקד אש נ”ל שהוא אמתת גזרת לשון קדושה בהנחתו הראשונה, כלומר כי תחלת הנחת מלת קדש היתה להורות מה שהיה נשרף לכבוד האל (והמלה מורכבת מן יקוד אש), ואח“כ הושאלה לשאר הוראות, וכבר הארכתי על זה במקום אחר. ומכל מקום המאמר הזה ראוי לעמוד למשמרת עולם, להודיע דרכי קדמונינו שהיו טובים ממנו, כי הנה המחבר הזה אשר הוא מראשוני המדקדקים והמפרשים, לא נמנע בפירוש הכתוב הזה (ואולי עוד באחרים רבים) מלנטות מקבלת רז”ל ולפרש שלא כהלכה, ואעפ“י כן רש”י ז“ל לא זז מלחבבו ומלכבדו ולהביא ולסמוך עליהם במקומות הרבה מפירושיו. ואני בטרם אכלה לדבר על מחברת מנחם לא אכחד תחת לשוני כי מי שיתעורר להוציא לאור את הספר ההוא ראוי לו שיספח אליו השגות דונש בן לברט אשר נמצאות בהעתק אשר בעיר וויען, ונמצאות בפארמא ובפלורענץ וברומא ובליידן. בהעתק אשר בעיר פלורענץ יש ג”כ תשובות להשגות דונש; ומי יתן וכל אלה יחדו תצאנה לאור עולם.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום, וביתך שלום, ושלשת החכמים המופלאים תפארת עירך שי"ר קראחמאל פערל שלום, וה’ יחדש עליכם שנת ברכה ושלום כנפשכם וכנפש ידידכם הכותב פה פאדובה כ“ח אלול תקצ”ח

החותם חתימתו בגימטריאה אוהב דבק מאח ללה"ק.

 

Nr. CCXII

   🔗

כ“ח אלול תקצ”ח

לכבוד ידידי מוהר"ר צבי הירש פאסעל המורה לצדקה בעיר פראסניץ שלום רב.

מכתבך היקר בא לידי בעתו, ואני הייתי אז טרוד להשיב לחכמים אחרים להפיק רצונם בענינים אשר יגעתי בהם מעודי, אשר בהם יש לאל ידי לעזור עזר מעט גם לזולתי, ומצאתי להם דין קדימה על אדוני היקר הנותן לפנַי ענינים אשר מעולם לא היה בהם עסקי אלא כלאחר יד ודרך עראי, ואין ידיעתי בהם מספקת לעצמי, ואף כי להועיל לזולתי; וכן ארזיל כענין ושלא כענין נזקקין לענין.

ואחרי אשר לא מהרתי להשיב למכתבך בעתו, הקיפוני כמים טרדותי, חדשות לבקרים, וכמעט הזניחוני חובתי, וחטאתי לאדוני כל הימים האלה.

ועתה בהתחדש השנה אמרתי אל תכלה השנה בלתי אם אשלם את נשיי אשר נושה בי איש שר וגדול אשר כבדני להביא לפני דוגמא מפרי חכמתו. לכן הנני הנני, אדוני היקר, לבקש סליחתך על התמהמהי, ולהגיד לך כי לא לי לשפוט את מלאכתך, כי לא רב אנכי ולא פוסק אנכי. ולענין שאמרת אם יש לשנות את טעם הספר למען יצלח ללמד מתוכו בבית מדרשנו, אומַר כי היה ראוי להוסיף בו כל דיני אבן העזר, ואומר עוד כי ידידי מוהר“ר הלל הכהן דע לא טאררע המלמד ש”ס ופוסקים כבר הכין לו קצור הדינים הנוהגים, ובו התלמידים למדים, ואינם צריכים לקצור אחר.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, יחדש ה’ עליך שנת ברכה והצלחה, והארכת ימים על ממלכתך, כנפשך וכנפש המוכן לשרתך, החותם פה פאדובה כ“ח אלול תקצ”ח

ידידך ועבדך שד"ל.

 

Nr. CCXIII

   🔗

כ“ט אלול תקצ”ח 

לכבוד ידידי הבחור המשכיל והנבון כ"ש ליפמאן הירש לאֶווענשטיין ברכה ושלום.

ספרך ס' משלי שלמה אשר פירשת ותרגמת, ומכתבך אשר כתבת לי ביום אחד עשר בטבת לא הגיעוני רק זה כחדש ימים, ולרוב טרדותי לא יכלתי למהר להשיב אליך כאשר היה עם לבבי, וגם עתה לא נתנוני יגיעַי להשלים קריאת ספרך.

והנה נא ידידי שאלת ממני להגיד לך משפטי על ספרך ואמרת באזני כי דברי אשר אדבר אליך יהיו לך לעינים; וגם כי לבי ולבך יודעים כי דברי ענוה כאלה מצויים מאד בדור הזה, ומי שיסמוך עליהם ויגיד את כל לבו לכל שואל לפעמים יביא עליו קללה ולא ברכה, כי כאשר דִבר המשוררobsequium amicos, veritas odium parit, מכל מקום דבריך בהקדמתך ציירו אותך בעיני כאיש ישר לבב ואוהב אמת, ואהיה בעיני כמונע טוב מבעליו אם לא אדבר אליך כאשר עם לבבי.

ואֹמר תחלה כי תרגומך האשכנזי מצא חן בעיני, ומצאתי כחך גדול בלשון אשכנזית, לדבר בקצרה, בגבורה, ובמתק לשון, לפי תכונת המאמרים אשר אתה בא לתרגם, ותכלכל דבריך במשפט בתבונת חכמת הדבור, להשוות כח המליצות האשכנזיות אל העבריות, עד יהיו המקרא והתרגום זה לזה דומים כאחים תאומים. זה נ"ל לפי מיעוט ידיעתי בלשון אשכנז.

ואבא עתה אל הפירוש, ואֹמר כי מצאתי בו דברים טובים, אך בכללו איננו יקר בעיני כמו התרגום, וארשום לפניך קצת הערות על דבריך בתשעת הסימנים הראשונים.

עמוד 8 – כמו ֠לחבב בן רעואל המדי֮ני חותן מש֒ה וכמו אמור֥ אל אלעזר֜ בן אהרן הכ֗הן – המשל השני הוא נכון וקיים, אך הראשון הוא מזוייף, כי התלישה היא בלא ספק מפסוק פחות מהזרקא, כאשר תראה בפסוק וה֠ביאו את אחיכם הקטן אלי (בראשית מ“ב ל”ד), ואת עצמות יוס֠ף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם (יהושע כ“ב ל”ב), ולפי דעתי התלישה והפזר אינם אלא באי כחו של גרש, הממלאים את מקומו כפי משפטים קבועים אשר ביארתי בדקדוק כ"י.

25 נראה שרש“י היה לו נסח מחונך בחי”ת וכו' – חלילה! רש“י העתיק דרשת רז”ל בפסיקתא והיא מובאת בילקוט משלי; וכבר אמרו בירושלמי דפאה פרק ז' לא מתמנעי רבנן דרשי בין ה“א לחי”ת, ועיין דוגמאות מזה בס' מאור עינים פרק מ“ה. והנה אתה בעצמך לקמן י”ג י"א אמרת האמת כמו שהיא, והיה לך למחוק מה שכתבת בתחלה, ואל תשכן באהליך עולה.

33 שהוא איננו שוקע בעמוד השחר כשאר הכוכבים – מי אמר לך שהכוכבים שוקעים בעלות השחר? אור החמה מונע מעינינו ראיית הכוכבים, אך הם על האופק ביום כמו בלילה, ואין שקיעתם תלויה כלל בעליית השחר.

id נכון שם התאר (Füelle – (Fulle איננו שם התאר אלא שם דבר; ומלת נכון אשר היא בשאר מקומות שם התאר כאן (לדעתי) היא מקור, ובא המקור בסמיכות, כמו לְשבת אברם בארץ כנען (בראשית י"ו ג'), וכמהו רבים, ובבנין נפעל בהכרת רשעים (תהלים ל“ז ל”ד); הן אמת כי היה משפטו הִכּוֹן.

38 זָרָה בינוני פועל מבנין הקל משרש זרה – זָר זָרָה אינם אלא משרש זור (נחי ע"ו) על משקל קָם קָמָה, כי משרש זָרָה (נחי ל"ה) אומרים זֹרֶה זֹרָה בפלס עֹשֶה עֹשָה.

41 בשמות רבה בראש פרשת ויקרא –!! – צ"ל בבראשית רבה בראש פרשת ויגש.

43 ונ“ל שצריך להיות בשירא בבי”ת – חלילה! כי כשירא ענינו בארמי חרוץ, עיין אוהב גר עמוד 111.

48 הבא אל אשת רעהו, המתקרב אל אשת חברו, גם כי לא יתן דעתו לזמה, לא ישאר נקי; וכן תרגם יונתן דעאל על אתת חברה למגור עמה לא נזכה – 1) מליצת בא אל אשה היא כנוי תמיד למשגל. 2) יונתן לא תרגם כתובים. 3) למגור עמה הוא ענין ניאוף, עיין מתורגמן ערך גר.

52 ותֹּאמר לוֹ – אין כאן מקומו אלא בעמוד 53.

58 בעבור השי“ן שהיא אות שריקה (liquida) –!! – צ”ל.(sibilans)

61 מפנינים, בארתיו לקמן ל"א י' – יגעתי ולא מצאתי.

69 אך לא אחרי דבריו – ומה תעשה לכל אמר ה‘, נאם ה’, אמר אלהיך, אמר ה' צבאות, הנמצאים בסוף פסוק?

71 ויוסיפו לך, נ“ל שהוא לשון עומד, ויש דוגמא עד פה תבא ולא תוסיף – ולא תוסיף, ענינו ולא תוסיף לבא, על דרך כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף שענינו יוסיף לעשות. אמנם ויוסיפו לך הוא כדברי ראב”ע “חסר הפועלים” כלומר שהוא על דרך.impersonale ואמנם אם תשאל מי הם המוסיפים? נ"ל שאינם (כדברי ראב"ע) פרטי החכמות, אך הוא האל, והאל מכונה שמים, כמו שאומרים הכל בידי שמים, די שליטין שמיא (דניאל ד' כ"ג). וכיוצא בזה, coelestes coelites.

על כל הדברים האלה ראיתי חובתי לגלות את אזנך, יען יקרת בעיני נכבדת, וידעתי כי איש חיל אתה, ויכול תוכל להצליח בכל אשר תעשה, רק אם תהיה מתון במעשיך, ולא נחפז, כרבים מאנשי הדור ובטחתי כי תוסיף לי אהבה על אהבתך, וגם אני לא אחדל מהיות ידי עמך ככל אשר יהיה בכחי לעזור לך אם מעט ואם הרבה.

עוד אחת אגידה לך, והיא בענין תרגום ודרך נתיבה אל מות, והוא כי בהגהות שכתבתי זה עשר שנים בגליון תרגום משלי (הזכרתי אותן באוהב גר עמוד 132) כתבתי ואורחא דִמְבַהֲדָנָא, שהוא תרגום מֵבִיש, והגהה זו קרובה למלת דאבהדנא יותר מכל זולתה.

אתה עתה ברוך ה‘. אתה שלום ואביך היקר שלום וכל אשר לך שלום, ויחדש ה’ עליך שנת ברכה והצלחה ושלום כנפשך וכנפש המוכן לשרתך, המחזיק לך טובה על מתנתך, החותם פה פאדובה כ“ט אלול התקצ”ח,

ידידך שד"ל.

תמחול לשאול את פי החכם המפורסם יאסט אם קבל דמות פני(mein Portrait) וספרי Prolegomeni, אשר שלחתי לדאקטר יעקב אויערבאך, לעיר וויען, מאז ביום כ“ז תשרי התקצ”ח, למען ישלחם אליו בשמי ולוּ ידעתי על ידי מי אשלח, גם אליך ידידי אשלח. ואתה שלום.

שד"ל.

 

Nr. CCXIV

   🔗

רשימת השירים הנכללים בחמשת הספרים כ"י אשר לי הכתובים בכתיבה מערבית וקראתים מחזור והראן.