מעולם לא פשתה אצלנו הפרזיאולוגיה המעמדית כבימינו אלה. לצורך מערכת הבחירות הועלה הנשק הזה, להכות בו את בית מפלגת פועלי א“י, להפיח ביתר־שאת מלחמת אחים בתוכנו, להרבות פירוד לבבות ומבוכה בישוב ובתנועת הפועלים. כל הפרזיאולוגיה הזאת, אשר לפנים נפנפו בה בעיקר תלושי הקרקע ועקרי־המעש אשר במחננו ואשר צרמה כל אוזן ברחבי צבורנו על זרמיו השונים, הנה עתה היא נישאת בשצף סערת המלחמה ומשמשת כנור ראשון במקהלה המגוונת של פלגות המיעוטים, המתנשאות לרשת את השלטון בישוב ובתנועת הפועלים. אין להשתומם על כך עכשיו, כשכל האמצעים כשרים כדי להבאיש את ריח המפלגה ואישיה במוסדות המרכזיים של הישוב וההסתדרות, כשהמלחמה “הרעיונית” כביכול נגד המפלגה מתגלמת בעיקר בספורי בדים, בלחישות, בעלילות ודברי־שטנה כלפי היריב. אולם יבוא זמן, כשיפוג שכרון ההתמודדות לשלטון ויהי־מה, והרוחות ישקטו מזעפם, ושוב ישובו הכל לעמדותיהם ביצירה ובמלחמה של כלל העם וכלל־התנועה בזמן הזה; ואז ישתאו רבים ולא יבינו: כיצד קרה הדבר, אשר דוקא בזמן הזה, שלא היה כמוהו לשואת ישראל, בעת אשר השוחט עוד ממשיך לשחוט, והעולם כולו עומד על דמנו, ובמלחמת הנואשים בגיטאות עומדים יחד “בורגנים” עם “פרוליטרים”, אנשי תנועת א”י העובדת עם בונדאים, ואנו מוצגים באמצע העולם עזובים לנפשנו ולגורלנו בידנו, ­– כיצד ימלאנו לבנו לטפח את המעמדות בתוכנו, ללבות ניגודי מעמדות בישוב הקטן הזה, אשר שר האומה הטיל על שכמו אחריות גדולה וכבדה מאד: האחריות לגורל תקוות ישראל בארצו ולהצלת שארית ישראל מגיא־ההרגה הגדול הנקרא אירופה, אף להיות למפלט ולמקלט להמונים כי יבואו? איך מצאנו את הזמן הזה נכון לפנינו לזרוע את תורת מלחמת המעמדות ולטפח יצרי מלחמה מעמדית בלבות הנוער, הנקרא בזמן הזה אף למלחמת ישראל הגדולה, המרה ­– מלחמת כל הדורות בישראל, מלחמת הגורל לישראל, לתקותו ולתקומתו. לכך כל הכוחות וכל היכולת האצורים בישוב, בתנועה הציונית, בעם כולו בזמן הזה. ואת מלחמת המעמדות ככתבה וכרוחה בפיות המדברים ובדברים־שבדפוס, המזדקרת כיום בריש גלי ברחובנו, נכלא בתוכנו לזמנים יותר טובים. מה נפלינו, העם המוכה והמעונה בעמים, מכל העמים, היודעים בשעת סכנה ומלחמה להתגבר על ניגודי מפלגות ומעמדות ולהתלכד כאיש אחד למטרה הלאומית הכללית, להצלה ולנצחון. אנו עדים לחזיון המרהיב של שביתת נשק בין המפלגות במדינה הגדולה והחזקה, היא אנגליה. ידעו בני העם הזה לכלוא את מלחמת המפלגות בת דורות, להתלכד מסביב לאיש, אשר נקרא לעמוד לעמו בשעת סכנה גדולה לו, ובשיתוף כוחות של כל העם לעמוד ולהתגבר על האויב, אף לצאת לקראת נצחון וגאולה, לעם ולעולם כולו. והאיש הזה, והמפלגה שהוא ייצגה ­– מלחמה לתנועת הפועלים בה, מלחמה מעמדית קשה, לפני מלחמת העולם הנוכחית וגם לאחריה, אך כעת, בשעת סכנה ומלחמה באויב העם ­– שביתת נשק פנימית וכל הנשק כלפי האויב החיצוני. כך ידעה גם ממשלת ברית המועצות ללוות את מלחמת־הגבורה של עמי רוסיה בליבוי התלהבות לאומית, בטיפוח התלכדות לאומית שלמה ובהעלאת הערכים הלאומיים על פני כל ערכים אחרים בשעה זו. ובדרך זו הלכה וגם הצליחה. מה מדאיב, כי הדבר הפשוט והברור בכל עם בריא: התלכדות לאומית שלמה ללא שיור בשעת סכנה לאומית, אינו פשוט וברור לנו, אשר אין שואה כשואתנו, ואין סכנות כסכנות שאפפו אותנו, אין מלחמה קשה ונואשת כמלחמה אשר לפנינו. אנו עכשיו דוקא יודעים להחריש את עולמנו במלל המעמדי, כאשר לא ידענו עד כה. עוד יותר יבלוט האבסורד שבדבר נוכח העובדה, שאין יסוד מציאותי לכל ההסתה הזאת שמתנהלת נגד המפלגה בסיסמה של המעמדיות הצרופה. אך עלילת־דברים הוא המלמול על התכחשות מעמדית ועל הפקרת עמדות לימין, ועל הסגרת עניני הפועל, ועל ברית עם הריאקציה הישובית, וכו'. שקר כל הדברים האלה! לא בעבר ולא בהווה, ואף לא בעתיד ­– עם כל חתירתנו לשיתוף פעולה עם כל חלקי העם ­– אין רתיעה כל שהיא מדרך של עצמאות חברת־העובדים על כל שלוחותיה, ביצירה כבמלחמה, ואין כל זכר להתפרקות ולנסיגה, ונהפוך הוא, קיימת ונמשכת חתירה בלתי־פוסקת להעלאת תנועת הפועלים ומעמדה בישוב ובציוניות, להאדרת המעמד והרמת קרנו בתוך עמו. במפלגה ­– סינתיזה טבעית, הנובעת מדרכה ומסורתה, בין מעמדו העצמאי של הפועל ביצירתו ובמלחמתו על זכויותיו, לבין ליכודו של כל העם מסביב למלחמת גאולתו והצלתו ועיצוב פני הישוב לחיי עם עצמאיים ודימוקרטיים. כל המפלצת שהקימו מפלגות המיעוטים על רקע הפראזה המעמדית ­– אין לה רגלים. לעומת זה יש לא מעט להרהר על טהרת המעמדיות של דוגלי המעמדיות הצרופה עצמם. אלה הצועקים בלי הרף: כל הסמכות להסתדרות ­– הם בעיקר אשר רוקנו את הסתדרות הכללית מתכנה, לאחר שהקימו הסתדרויות מקבילות (בזרמים התישבותיים) עם כל המוסדות המנויים בהסתדרות, והמעיטו בזה לאין ערוך את המכשיר המעמדי המרכזי ­– ההסתדרות הכללית. אלה המרעישים עולם על עצמאות החינוך ­– אין כמוהם לפיצול החנוך המעמדי, לטיפוח חנוך כתתי, מתבדל. ואלה שזועקים חמס על “החלוץ האחיד” ­– הם אשר הפכו את “החלוץ” ההסתדרותי לפלגות פלגות, מיוחדות לכל זרם, שנלחמו ביניהן בשצף קצף. ואלה המדברים בדביקות על “היצמדות לפועל” ­– הם שידעו להקים מסגרות כלכליות, משקיות וארגוניות נפרדות ומתבדלות מכלל אותן המסגרות עצמן שהוקמו לכלל צבור העובדים במסשטב ארצי או מחוזי. רוממות המעמד בגרונם ­– וחרב ההתבדלות וההתנשאות על המעמד בידם.

זאת תורת המעמדיות הצרופה בעתות בחירות.

י“ד אב תש”ד.