בין הדמויות הקדומות, דיוקנאות בתנ“ך, נתבצר מקום מיוחד לנח. לפי המנין ב”אבות" הוא בן הדור העשירי לאדם, יציר כפיו של הבורא. קשה להגיד שמעשיו, צידקו ואמונתו הן שלימות ומושלמות, כמו שאפשר היה לחכות מ“נכד”, גזע תרשישים כזה. “דמות מופרעת” היו בוודאי מגדירים אותו כיום הפסיכולוגים. חז“ל דרשו אותו במקצת לגנאי, והדגישו ש”כוחו היה רע באמונה". “מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול עד שדחקוהו המים”.
וודאי, לו לא היה מחכה עד לרגע האחרון, עד לפתיחת “ארובות השמים” היה אפשר אחרת להתכונן, לפעול.
אשר לפסוק החותם פרשת “בראשית”: “ונוח מצא חן בעיני ד'”, ישנו הרושם, שהרבה זכה לכך בעטיו של השם המוצלח. נתבקשו סמוכין: נוח ו־חן ונוחם. המדרש גם לא היסס להגיד “שקר החן, חינו של נוח וכו'” (מדרש שוח"ט לפי “אוצר האגדה”). מה שבעיקר הקים את הראשונים נגדו, הוא עמידתו הכושלת והמכשילה ביחס למבול. אחד מגדולי מפרשי התורה ר' אברהם טבע ב“צרור המור” פ' נוח, מטיח דברים קשים מאוד ביחס לצדיק זה וזה לשונו:
“ראוי היה לנוח לבקש ולמסור נפשו על צאנו כמו שעשה משה רבינו ע”ה, שאמר “ואם אין מחני נא מספרך”. אבל הוא לא עשה כן, אלא שאל צרכיו והצלת עצמו. אז השיב לו השם “עשה לך תיבת עצי־גופר”, לך “להצלתך”. לכן כתבו בזוהר ש“מי המבול” נקראים בפי הנביא “מי־נוח”, לפי שהוא סיבת השחתת העולם, אחר שלא התפלל או לא הקריב קרבן עליהם.
בעל “צרור המור” מאריך בנושא זה בהרבה דוגמאות מאישים אחריו, וחורץ ביטויים קשים עד שמסיים “ויחל נח”, בראשונה נקרא איש צדיק תמים וכשנתעצל לבקש רחמים על דורו נקרא צדיק לבד. היו שהוסיפו והעירו שאחרי המבול כתוב “וישאר אך נח”, לא צדיק ולא תמים כי אם סתם ר' נח.
נאים הדברים לאמרם. פרשן זה, ר' אברהם טבע, נתנסה בעצמו קשה. היה מגולי ספרד, נתנסה ועמד (עיין בספרו בפ' בחוקותי). ביקורת זו של הראשונים משקפת את אהבת הבריות, אהבת האדם הנברא בצלם שקיננה אצלם, והם לא נרתעו גם מפני גבורים, אנשי שם בתורה.
ראינו גם בדורנו גילויים של מסירות נפש מצד מנהיגים רועי ישראל, בימי מלחמת העולם הראשונה, מהפכת אוקטובר והשואה. ראינו רועים שנשארו עם צאן מרעיתם עד ולאחרי הרגע האחרון. הם נשארו עם המוני בית ישראל אתם בעניים וסבלם, עמם בכלא ובגולה.
אחד מאלה היה הרבי מליובביץ ז"ל, שנאבק קשות ברוסיה, נאסר פעמים ושלוש. פעל במחתרת, חיזק ועודד אחרים בבטחון ואמונה, עד אשר לא נשאר אף שביב של תקוה, ואז רק אז הוסע נגד רצונו. רבי חובלים יודעים מיתה יפה זו שהיא חובת־כבוד להם. מורידים סירות, משליכים חגורות הצלה עד לאחרון הנוסעים ונשארים על יד ההגה השוקע.
אנו מרבים לדבר בזמן האחרון על יהדות רוסיה. קשה להגיד, שרבים מהמנהיגים לא חטאו נגד “חטיבת הפאר של העם העברי”. בשנות העשרים והשלושים היו תקופות קצרות שניתן היה רבות לעשות, לפעול להציל, אז התרוקנה קיוב ואחריה אודיסה על סופריה, עסקניה ומנהיגיה.
הקריאה כאילו עברה במחנה “יציל את עצמו מי שיכול”. דווקא הנוער היה זה שנפתל נפתולי מוות עם השלטון האכזר אז – והמשיך את זה גם כעשרים שנה אחר כך. הנוער שמר על הגחלת האחרונה שעישנה במסתר ובסתר – והמנהיגים, הרועים, נרתעו, הכזיבו.
רבות הן הדמויות הקדומות בתנ"ך הקורנות אור מאיר, נתיב הדורות לאורם נלך. דמותו של נוח משמשת באור המפרשים כלקח או אזהרה לא להיות צדיק רק בדורו.
(1959)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.