¹

האם יש ויכוּח כי השליחות לגולה כיום, במצבה האיום ובסבך הזעזוּעים המדיניים הגדולים בארצות המשתחררות מן העול הנאצי, היא גם שאלה פוליטית ממדרגה ראשונה? איני מתאר לעצמי מפלגה הרואה את עצמה אחראית לעניני ההסתדרות, אשר לא תעמיד כיום במרכז דיוּניה את שאלות הגולה, את השליחות אליה, את כל הבעיות המתעוררות בעקבות השליחות ובעקבות תפקידיה הגדולים בהצלה, בארגון תנוּעה חלוצית, בעליה מהירה ובדרכי הקליטה בארץ. הקיבוץ בוַדאי שיש לו ענין רב בשליחות; אולם אין לשכוח, כי שאלה זו נוגעת לא לקיבוּץ בלבד.

הגולה תובעת אַחדוּת המחנה    🔗

אינני רואה את השעה הזאת כשרה לחשבונות היסטוריים על דרכנו ב’החלוץ'. אין ספק, שכולנוּ ביצענוּ מעשים טובים, אך לא ניצלנו משגיאות. אותי מעניינת יותר השאלה מה נעשה ואיך נפעל בגולה בשתי השנים או בשלוש השנים הקרובות, העתידות להכריע את מצבנו מבחינה פוליטית, מבחינת הגשמת יעוּדנוּ לריכוז שארית הפליטה בארץ. ומה אעשה ואני מרגיש, שקיימת סתירה איומה בין המצב בגולה, בין תביעת הגולה לא רק להצלה מהירה, אלא גם לאחדות המחנה, לבין המצב האומלל והטרגי, שבו שרוּיה תנוּעת הפועלים בארץ. אנוּ מקילים ראש ונוטים להתעלם מן הסתירה הזאת וממשיכים לדבר כאילוּ לא קרה דבר. מה שהיה טוב בשנים כתיקנן לא יכשר היום, והצרה היא בכך, שאין אנוּ מסוגלים להגיש לגולה הדווּיה את הדרוּש לה בכוחות מלוכדים של מחנה חלוצי, קיבוצי, מאוּחד. מובטחני, כי איש מאתנו לא שיער בימים שחרדנוּ לגורל העם, בהגיע אלינוּ בשׂורות איוב מגיא ההריגה, שבבוא הרגע והמסך יוּרם וכשיהא עלינוּ לצאת אל אחינוּ לקבץ שרידים, פליטי חרב ורבבות יתומים, תמצאֵנוּ שעה היסטורית חמורה זו דלים ומפורדים. פלגות פלגות… היש להתפלא על כך, כי שרידי החברים בגולה מתנוּעות שונות אשר יחד פעלוּ במחתרת, אשר יחד התגוננוּ בגיטאות ממשיכים יחד בעבודת ארגון והצלה? היש להתפלא, כי חברים אלה מביעים במכתביהם חששות שמא יכניסוּ השליחים שיבואוּ מן הארץ את נגע הפירוּד לגולה?

במצב זה נשאלת השאלה: האם עלינוּ לקבל את הסתירה הזאת כעוּבדה, על כל המסקנות הפטליות הנובעות ממנה, לגבי דרך פעוּלתנו בגולה, או שמוטלת עלינוּ החובה, על אף הפילוג הקיים בארץ, להתגבר על הסתירה הזאת ולמצוא דרך משוּתפת בשליחות ובדרכי הכנתה? מובן, אילוּ יכולנוּ לתת כיום את התשובה המלאה, אשר בה בלבד כלול הפתרון לבעיותינוּ, אילוּ יכולנוּ לאחד את התנוּעה הקיבוצית ואת המפלגות, היינוּ מונעים על־ידי כך יסורים וזעזוּעים רבים אשר להם אנוּ צפוּיים בעתיד הקרוב. לצערנוּ, אין באוּלם זה חברים רבים המאמינים בכך, ועל כן מן ההכרח שייעשה נסיון לרכז את שליחי הארץ במסגרת ההסתדרות, ולכלול במסגרת זו את הדברים המשוּתפים לכוּלנוּ, את תכנה של השליחות, ולפעול בגולה כחטיבה אחת בכיווּנה, בהדרכתה וּבמרוּתה המלאה של ההסתדרות. כל הצעה אחרת על פיצול השליחות לגושים בהדרכתם הם ובהכשרתם הנפרדת, עלוּלה להוסיף קלון על האסון הגדול.

הקשיים לרגל הקרע המדיני    🔗

בויכוּח הנוקב הזה יש עוד צד אחד, שעדיין לא הובלט במידה מספיקה, צד הנוגע למצבו הפנימי של הקיבוץ. אני רואה לפני מציאוּת מסוּימת, מסובכת וחמוּרה, אשר נוצרה בעשרות משקים לרגל הקרע הפוליטי. ואני שואל את עצמי: הקרואה מועצה זו רק לענין הסמינר לשליחים, או שמוטלת עליה החובה להשמיע את דברה כיצד נחיה יחד במשק אחד, כיצד נהיה אחראים לו, לקיוּמו ולהתפּתחוּתו, ומה דמוּת תהיה לחברתנוּ נוכח הפילוּג שהיה לעוּבדה.

שאלה זו מבצבצת מכל שורה של אינפורמציה על אסיפה במשק פלוני ועל בחירות למוסדות מקומיים במשק אלמוני וכו'. לפני ימים מספר סח לי חבר, כי במשקו התאספו חברי מפלגה אחת לדיון נפרד מוקדם בשאלת בחירת חבר לתפקיד מסוּים במקום, ובשאלה אחרת דומה התאספו לחוד חברי מפלגה אחרת. אודה, כי בשמעי זאת הזדעזעתי ופרצתי בצעקה: הרי אתם הורסים את הבית! להיכן נגיע בעוד שנים מספר, אם חדשים אחדים אחר הפילוג כבר מצוּיות תופעות כאלה וכבר מתחילה מלחמה סיעתית על כך מי יהיה גזבר במקום או מרַכז ועדת החינוך?! הרשאית מועצה זו, המוקדשת לעריכת סמינר פוליטי בקיבוץ, להתעלם מן הבעיה הזאת? הניגרר אחר התפּתחוּת סטיכית במקומות ולא ננסה להקים לה סכר? האין חובתנוּ להקדים ולקבוע דרכים ותחוּמים למוּתר ולאסוּר בתוכנוּ כקיבוּץ במציאוּת החדשה והקשה, כדי שלא נגיע, חלילה, למצב, אשר אין איש מאתנו רוצה בו?

ברוך איזנשטדט² הציג את השאלה הזאת בפתח הבירור, ואיש לא ניסה לענות עליה. היא נשארה תלוּיה בחלל המועצה ללא תשובה. לפי עניות דעתי קיים קשר פנימי עמוק בין שאלת הסמינר הפוליטי המוצע כאן ובין הבעיה הפנימית בקיבוץ, שעדיין לא היה כמותו בתולדות הקיבוץ. כלום בדאגה ובאחריות למצב המתהווה יוכל לשאת רק צד אחד? הענין חמור מדי כדי שנוכל להתחמק ממנוּ בתשוּבות פורמליות. אמש הביא אשד ציטטות מזמן הפולמוס הגדול במפלגה בענין הסיעות והצביע על הסכנות הכרוּכות בקיוּם סיעה מפלגתית בקיבוץ. הייתי רוצה לשאול את אשד מה אמר הוּא והחברים החושבים כמותו, כאשר באנוּ אנחנו להתריע בכינוס תל־יוסף הנודע על מגמת הפילוג במפלגה ועל הסכנות הכרוּכות בהן לתנוּעת הפועלים כולה, וגם לקיבוץ? – לאזעקותינוּ אז השיבו: אתם מאיימים בפילוג הקיבוץ. על טענתנו, שיש לראות שעה אחת קודם את אשר עלוּל להתרחש בכל משק ומשק, ענוּ בנאוּמי הסברה ארוכים ומרגיעים, כי מאחר שהקיבוץ איננו מפלגה אין סכנה נשקפת לשלמוּתו ולאחדוּתו מן הזעזוּעים במפלגות הפוליטיות. מה טעם איפוא לטעון נגד קיוּם סיעה מפלגתית בקיבוץ. ודאי שקיימת סיעת המפלגה כמו שקיימת סיעת המפלגה האחרת, ולא יועיל כאן שוּם ויכוח היסטורי מי משתי הסיעות קדמה בהתארגנותה לחברתה. וייאמר הדבר ברוּרות ובגילוי לב: מי שהלך בעינים פקוחות לקראת פילוג מפלגת פועלי ארץ־ישראל חייב היה לדעת מראש, כי התוצאה האכזרית החמורה מן הפילוג הזה תהיה: קיום שתי סיעות מפלגתיות בתוך הקיבוץ המאוחד.

זוהי עוּבדה קיימת, והשאלה שאנו עוסקים בה היום היא: היש איזו שהיא מסקנה ממצב זה לגבי חיינוּ המשוּתפים בקיבוץ, או שאותו צד שנוח לו הדבר יתעלם מעוּבדה זו ויחמיר את מצבנוּ החמור גם בלאו הכי? היכולים אנוּ כיום לעשות דבר, אשר לפי כל אָפיו וּמַהוּתו אינו יכול להיעשות אלא בהסכמת שני הצדדים?

זיהוּי הקיבוּץ עם מפלגה מסוּימת    🔗

סופר כאן היום על הצורך הרב במורים עברים לגולה ועל הצורך להכשיר חברים־שליחים בידיעת לשונות זרות. הסמינר שמוצע כאן, שיימשך שלושה חדשים, לא יכשיר לא לזה ולא לזה. גם שאלות הקיבוץ, המיוחדות לקיבוץ, תופסות רק חלק קטן מתכניתו של הסמינר. ומרבית התכנית מוקדשת לשאלות הכלליות של התנוּעה הציונית, של תנוּעת הפועלים, לשאלות ההסתדרות וכו' שהתשוּבות עליהן, לפי דעתכם, הן שונות והן ניתנות על־ידי המפלגות לפי עמדתן ודרכן. ואם כך הדבר, אֶשאַל: היש זכוּת לכוֹף עלינוּ בכוח החלטת רוב השתתפוּת בסמינר פּוליטי הנערך בניגוּד להשקפתנוּ וּלמַצפּוּננוּ?

ואם בכל זאת עומדים אתם על דעתכם ורוצים להקים את הסמינר, רואה אני חובה לעצמי לכנות את הילד בשמו ולראות בו חתירה מפורשת לפוליטיזציה של הקיבוץ כדי לזהותו במידה מכסימלית בביטוי, בנציגות, בגיבוש רעיוני עם המפלגה החדשה אשר קמה לאחר הפילוג.

מגמה זו של הפוליטיזציה אינה פוחתת על־ידי כך שתוכלו להצביע ולומר, הרי חשד זה אינו מבוסס נוכח מציאוּתם של חברים רבים המשתייכים למפלגת פועלי ארץ־ישראל. שמעתי פעם את יערי מתפאר, כי גם בקיבוצי הקיבוץ הארצי יש חופש דעה וכי יש בו חברים המשתייכים למפא"י. היכולים אלפי החברים ממפלגת פועלי ארץ־ישראל בקיבוץ המאוחד להסכים לכך שיסתפקו בהצבעה למען מפלגתם פעם בשלוש שנים, כדוגמת מעמדם של החברים המעטים הנסבלים בקיבוצי ‘השומר הצעיר’, כשמעשי הקיבוץ וביטוּיו יהיו טבועים בחותם ברוּר של מפלגה אחת? – יודע אני שהבעיה אינה קלה, כי קשה מאוד לקיים קיבוץ מאוחד במצב של פילוג, אך אם זה גורל, ואם אין איש יודע לכמה זמן נכון גורל זה, הרי אסור שיהיו בקרבנו מחשבות ומעשים המוליכים להזדהוּתו של הקיבוץ עם מפלגה אַחת מן המפלגות, כי בנפשנוּ הדבר.

בבירור הזה הוטחה כלפינוּ גם טענה אחרת המחייבת תשובה, הטענה היא: יש ויכוח נוקב על סמינר הקיבוץ או סמינר ההסתדרות בלבד. יש דיון ובירור והכרעה ועליכם לקבל את ההכרעה, אחרת אין הקיבוץ יכול להתקיים. תשובתנו היא, כי ערב הכינוס בתל־יוסף נתתם לנוּ תעוּדת שחרוּר מקבלת מרוּת בשאלות כגון אלו. בגילוי הדעת של מזכירות הקיבוץ, אשר פורסם אז בעתונוּת, נאמר: ‘חברי מפלגה ובעלי דעות מפלגתיות־פוליטיות בקיבוץ המאוחד רשאים, כמובן, להתכנס ולדוּן בשאלות מפלגתיות וּפוליטיות. זכותם היא לדון ולקבוע את עמדתם לשאלה זו או אחרת המתעוררת בחיי מפלגותיהם; יכולים הם להשתתף בכינוּסים מפלגתיים ופוליטיים לפי זיקתם והשתייכותם למפלגות וזרמים בתוך תנוּעת הפועלים הארץ־ישראלית’. לפי הגדרה זאת מותר לי לשאול כיום: היכול אני לקיים את זכותי ‘לדון ולקבוע עמדה לשאלה זו או אחרת המתעוררת בחיי מפלגתי’? וּמה אעשה, כאשר לפי כל סימני ההיכר, שאלת השליחות לגולה היא גם שאלה פוליטית כללית, גם שאלה הסתדרוּתית, והיא נתעוררה בחיי מפלגתי והוחלט בה על הסמינר ההסתדרוּתי, והחלטה זו נראית גם לי, כחבר הקיבוץ, כהחלטה נכונה מאוד – המותר לי לקבוע עמדה ולהתנהג לפיה? – גילוּי הדעת הנזכר לעיל התיר, ובכוח מה תטילוּ עכשיו איסוּר?

באותו גילוּי הדעת אנוּ מוצאים פיסקה אחרת, כהמשך לראשונה, וגם לה ערך קובע בדיון שלפנינו: ‘אוּלם אחדוּתו של הקיבוץ, שלמוּתו וכושר יצירתו הם ענינו של הקיבוץ כוּלו, של חבריו כולם, על דעותיהם והשקפותיהם הפוליטיות השונות. הקיבוץ לא זיהה מעולם את עצמו עם השקפה זו או אחרת הרוֹוַחת באחת המפלגות הציוניות־סוציאליסטיות ולא הושתת מעולם על קולקטיביות רעיונית מחייבת’. בהתאם לכך אני שואל: אם לא זהות עם השקפה זו או אחרת, אם לא קולקטיביות רעיונית, למה יוטל עלינוּ סמינר פוליטי, שמגמתו הפוכה מן המוצהר בגילוּי הדעת?

ימי עיון מיוחדים לחברי הקיבוּץ    🔗

ייתכן שתראוּ בדברַי תמימות. אוּלם כשלעצמי חושב אני בכל הרצינות, כי בויתוּר על עריכת סמינרים מסוג זה צריכים כולנוּ להיות מעוניינים. ‏רק חדשים מספר עברוּ מאז הפילוג וּראוּ את המציאוּת המתפתחת בתוך המשקים. אין הסמינר ערובה לקיוּם שליחוּת גדולה של חברי הקיבוץ. זאת נשיג בהסתדרות. לדברים שעלינוּ לברר כחברי קיבוץ נקבע ימי עיון מיוּחדים לשמם, אין צורך לשם כך בסמינר פוליטי מובהק.

טענתי היא שלא קיבלתי במועצה זו תשובה על המצב הפנימי המתפּתח בקיבוץ, ותרשוּ לי, חברים, לקרוא קטע אחד ממכתב של חבר צעיר מקבוצה צעירה בקיבוץ. אל תפסלו אותו בגלל מלה זו או אחרת. ומוּטב כי נטה אוזן קשוּבה ונדע מה מרגיש כל חבר בבית הקיבוצי שלו:

– – – ‘רבה ההתרוצצות בקיבוץ המאוחד, וזה לא מתמול שלשום. אלא הפירוד מחריף מפעם לפעם. ביחוּד החמיר המצב אחר הפילוג במפלגה. המצב חמוּר ומורגש בכל ישוב וישוב שאינו על טהרת הפלג האחד או משנהו. אנוּ, חברי המפלגה בקיבוץ, עומדים עתה לפני נסיון מוגבר להפוך את הקיבוץ לקולקטיביות רעיונית של זרם אחד בתוך תנוּעת הפועלים. אנחנו רואים בכך סילוף גמור בתכונת היסוד של הקיבוץ להיות פתוח לכל חבר הסתדרות, ותהיה השקפתו בתחוּם הציונות הסוציאליסטית כאשר תהיה, וּבלבד שיזדהה עם עקרונות הקיבוּץ על בנין משק וחברה’.

המכתב מסתיים בתביעה נמרצת להרים מחדש את דגל אחדוּתה של התנוּעה הקיבוצית.

אין המועצה רשאית להתעלם מכך, כי ההרגשה שבוטאה במכתב זה היא הרגשתם של אלפי חברים בקיבוץ.