תל־אביב, 24.3.46

לחברים בשליחוּת, שלום רב!

עתה זה נסתיימה מערכת הבחירות לועידת הקיבוץ. אמסור לכם את הקוים העיקריים שהתבלטוּ במערכה ואת תוצאותיה.

תכונתם העיקרית של אנשי סיעה ב' לקראת הבחירות החלה בהשמצת חברי המפלגה בבריגדה על חטא ‘התכחשוּתם לבית הקיבוצי’, על חוסר דאגתם לרזרבה, על ‘טיפּוּח גורדוניה’ וכו‘. בשבועות האחרונים התנהלה ההתקפה הזאת באמצעות כלי־מבטא רשמי של מזכירוּת הקיבוּץ, המכוּנה ‘צרור ידיעות’ של ועדת החלוץ. ההתקפה עברה לפסים אישיים ו’הפושעים’ העיקריים, ששמותיהם נזכרו במכתבים חתוּמים בראשי־תיבות ובמכתבים אנונימיים, היו: בן־אשר, חיים דן, דובדבני, מרדכי חדש וכו‘. נוסף על שמות אלה, ניתן עוד שם אחד, כולל יותר, לשמצה: ‘חברי מפא"י’. בקראך את ה’צרור’ים האלה קשה היה להבדיל בין כלי מבטא של מסגרת קיבוצית כללית, המכוּון בכל דף וּבכל שוּרה שלו לצרכי בחירות, וּבין קונטרס תעמולה של סיעה ב’.

במועצת הקיבוץ, בה הוחלט על כינוס הועידה, כבר ניתן ה’רמז' הראשון לאָפיה של המערכה.

שבוּע אחר המועצה החלוּ הביקוּרים במשקים. אציין את המוֹמנטים האָפייניים ביותר, שבאוּ לידי ביטוּי בדברי אנשי סיעה ב‘: א. הטענה כי ‘הקיבוץ במצור בהסתדרות’. השתדלו מאוד לטפח את הרגשת הקיפּוּח של הקיבוּץ בהסתדרות, ומי ‘שולט’ בהסתדרות הרי ידוע. ב. ‘הדאגה לרזרבה’ – בשם הדאגה לרזרבה, כביכול, בא כל המפנה הגדול ומתן ספר כריתות למסגרות כלליות ב’החלוץ’ ובנוער. כאן כל שוּרת ההאשמות על חברי הקיבוץ ממפא“י הדואגים ל’כלל־ישראליות' ולא לקיבוץ. הטענה היא, כי רק בדרך הגדרה נבטיח רזרבה לקיבוץ. כאן הטענות התפלות ביחס לנוח”ם ש’איננו סוציאליסטי' וכו‘. ג. ‘נאמנות לדרך הקיבוץ’ – בנדון זה קו ההסברה של אנשי סיעה ב’ היה עקבי לחלוטין. נאמן לקיבוץ יכול להיות רק מי שאיננו חבר מפא“י, באשר מפא”י מקפחת את הקיבוץ בהסתדרות ומפא"י מונעת רזרבה מן הקיבוץ וכו'.

המבחן לא היה קל. למזלנוּ הגיעוּ בינתים מן ה’פושעים' ה’מתכחשים לביתם הקיבוצי' (דובדבני, דן, מ. חדש) לארץ, והם הספיקו לעבור בישובי הקיבוץ ולהעלות את מסכת הגולה ואת גורמי ההתפוררוּת בתוכה. ריכזנוּ קבוּצת חברים, שהשתתפה בביקוּרים בכל ישוּבי הקיבוּץ (פרט ל־2–3). חברינוּ השתדלוּ להעלות בעיקר את השאלות העקרוניות התלוּיות במעמדו ובדרכו של הקיבוץ בתנועת הפועלים, בתנועה הקיבוצית, ב’החלוץ' ובנוער ובמשטר הפנימי שלו.

אשר לתוצאות הבחירות: מתוך 49 ישובי הקיבוץ נתקיימוּ בחירות יחסיות ב־22 ישובים, בחירות כלליות – ב־17 ובחירות תוך הסכם על חלוקת הצירים – ב־10. בין 17 הישובים שנתקיימו בהם בחירות כלליות ששה אשר בהם חברינו במיעוטים קטנים, הללו לא תבעוּ בחירות יחסיות תחת לחץ הטענה והאוירה ש’מי שתובע בחירות יחסיות הורס את הקיבוץ', אך הם האמינוּ לרוח הדברים שנאמרוּ באסיפה הכללית, כי הבחירות הן ‘כלליות ממש’ וגם ‘המיעוט יבוא לידי ביטוי’. בששה ישובים אלה לא נבחר אף ציר אחד מחברינו, ביניהם מקום כבית־אורן אשר בבחירות יחסיות יכלו חברינו לקבל ציר ללא קושי. אם נסכם לא את קולות החברים האוהדים לנו בכל ישובי הקיבוץ, אלא רק את הצירים אשר נבחרו בפועל, יהיה הסיכום: 37% – לנו, 60% – לסיעת הרוב, 3% – בלתי מוגדרים. הסיכוּם הזה אומר שבצירוף קבוצות החברים בששת המשקים אשר לא באוּ לידי יִצוּג בבחירות הכלליות שנתקיימוּ בהם – מהווה כוחנוּ הריאלי בקיבוּץ למעלה מ־40%. במשקים שהיוּ בהם בחירות יחסיות יכולנוּ לסכם גם את מספר הקולות שניתנוּ לרשימתנוּ ונוכחנוּ לדעת, שבשום מקום כמעט לא ירד כוחנוּ בהשוואה לבחירות לועידת ההסתדרוּת, ובמקומות אחדים אף היתה לנו עליה קטנה (אילת־השחר, מעוז, שדה־נחום, רמת־הכובש, גבעת־ברנר). אנו מעריכים כי 37% למיעוט בבחירות לועידת הקיבוץ ובשיטת בחירות שלא איפשרה יִצוּג מלא של המיעוט הם הישג ניכר.

בברכת חברים

א. ש.