א. מעמדו הרצוּי של הקיבוּץ בפתח התקופה.

ב. הקיבוץ בתנועת הפועלים.

ג. הקיבוץ בשארית הפליטה, ב’החלוּץ' ובנוער.

ד. הקיבוץ והנוער הגדל בארץ.

ה. הקיבוּץ והתנועה הקיבוצית (איחוד או יִחוּד).

ו. מסקנות.

 

א. מעמדו הרצוי של הקיבוץ בפתח התקופה    🔗

תפקידי הקיבוץ – בהתישבות מחודשת רחבת מידות, בקליטת עליה גדולה וגדֵלה. בהיותו נושא נאמן ואחראי לשליחוּת הסתדרוּתית ל’החלוץ' ולנוער. בהיותו גורם מלכד שרידים, עוזר להשתרשוּתם, הופך אבק אדם לחברה בונה ויוצרת. בהיותו פתוּח לכל עובד, עולה ונער, לכל זרם וגוון. בהיותו נושא ויסוד לתנוּעה קיבוצית מאוּחדת. בהיותו גורם המלכּד ליכוד־אמת את תנועת הפועלים הארץ־ישראלית.

 

ב. הקיבוץ בתנועת הפועלים    🔗

כוחו היה בהזדהוּתו המוחלטת עם מגמות היסוד של תנועת הפועלים ועם נושאה האחראי.

מאז הפילוג במפלגה מתבלטת הסתירה בין ערכי היסוד של הקיבוץ כקיבוץ פתוּח לכל ובין האינטרס הסיעתי של הנהגת הקיבוּץ המיצגת מפלגה אופוזיציונית של 17 אחוז בהסתדרות.

הנהגת הקיבוּץ לא עמדה במבחן הסתירה הזאת.

מכאן – חתירה לזיהוּי הקיבוץ ככלל עם סיעה ב‘, לקולקטיביות רעיונית (בשלב ראשון – במפעלים הצעירים), לשינוי מוחלט בעמדה המסורתית של הקיבוץ ב’החלוּץ’ וקביעת מצע משוּתף עם ‘השומר הצעיר’ – היריב לקיבוּץ ב’החלוץ' זה עשרים שנה; חתירה להגדרה התישבוּתית ופוליטית של הנוער בגולה וּבארץ; נעילת שערי הקיבוץ בפני נוער שלא עבר את המסננת הפוליטית של סיעה ב'; חלוּקת חברי הקיבוּץ לנאמנים ובלתי־נאמנים וצמצוּם אכזרי ושרירוּתי של גילוּי כוחו המלא של הקיבוץ בשליחוּת; תופעות מבישות של מעצר־בית, בכוח רוב סיעתי, לחברים ממפלגת פועלי ארץ־ישראל הנקראים לשליחוּת; השמצת עשרות חברי הקיבוץ בבריגדה על חטא האַחדוּת אשר לה הטיפוּ בנוער החלוּצי במציאוּת של שרידים מועטים מן השוֹאָה הגדולה; תמורות ותהליכים להעמקת הפּילוּג בתנוּעת הפועלים, להחרפת הניגוּדים בקיבוּץ ולסיכוּן שלמוּתו.

 

ג. הקיבוץ בשארית הפליטה, ב’החלוץ' ובנוער    🔗

מאוַיי אחדוּת תססוּ בשארית הפליטה אחרי השואה. אחדוּת המחנה החלוּצי, לוחמי הגיטאות והפרטיזנים, יצירת החטיבה של שרידי יהדוּת אירופה.

גילויים אלה ציפוּ לסיוּע ולעידוּד מארץ־ישראל החלוצית, העובדת.

גילוּיים אלה טוּבעו בגל עכור של שנאה ומלחמת אחים שהגיע מארץ־ישראל.

הקיבוץ לפי כל אָפיו החלוּצי ולפי עברו יכול היה וחייב היה לקדם בברכה את ראשית התהוותן של מסגרות כלליות ליהודים אחים, שפניהם לעבודה ולהתישבוּת בארץ, להשקיע כוחות בהן ולעודדן. דרך זו היתה מצילה את השארית מאסון מלחמת־אחים, נוסף על אסון ההשמדה. דרך זו היתה בונה את הקיבוץ.

במקום זה באה הסתייגות ההנהגה של הקיבוץ מגילוּיי האחדוּת בגולה, תחילה על דרך ההחשדה, ולאחר־מכן תוך התנגדוּת גלוּיה, ולבסוף – חיפשה לה מפלט בחיק ההגדרה ההתישבותית והפוליטית של ‘דרור’ בסיסמת הדאגה לרזרבה.

18 שנה לא הכזיבה הכלליוּת את הרזרבה לקיבוּץ. ודווקא כיום, עם קיוּמו של זרם עולים כללי במהותו, שעדיין לא היה כמותו בתולדות העליות לארץ, נוצרה התיאוריה בהנהגת סיעה ב' – כי סכנה צפויה ממנה לרזרבה של הקיבוּץ.

אכן, ניצח האינטרס הסיעתי את ענינו של הקיבוּץ ושל כלל ההסתדרוּת.

 

ד. הקיבוץ והנוער הגדל בארץ    🔗

הקיבוץ כקיבוץ כללי דגל בתנועות נוער כלליות ותבע את איחוד הנוער החלוצי.

עם הפילוּג במפלגה (גם בתקוּפת הסיעות בתוכה) חל המפנה. החל הזלזוּל בכלליוּת וגברה החתירה להגדרה ופוליטיזציה.

החל פילוּג המחנות העולים – פרי הלחץ להגדרה פוליטית של נערים בני 14–16. במקום איחוּד הנוער החל קידוּש הדרך המיוחדת, הנפרדת.

התביעה לפוליטיזציה חדרה גם לנוער העובד. דרך זו נראתה כמבטיחה את שלטון סיעה ב' בתנועה. כאן עדיין דוגלים בכלליוּת. לשאלה מדוּע כשרה כלליוּת בנוער העובד ופסוּלה בנוער הלומד – אין תשובה בפי הנהגת הקיבוץ. לא הדרך קובעת, אלא התכסיס הסיעתי.

סיכוּן מעמדו של הקיבוּץ בנוער בארץ על־ידי קביעת יחס התנכרוּת לתנוּעות שלא לפי ה’קו'. הפליה לגבי ‘התנועה המאוּחדת’.

הזרוּת לקבוצות־הכשרה שאינן בהשפעת סיעה ב'.

גיוס מדריכים לתנוּעות הנוער לפי קו סיעתי מוּבהק.

דרך זו מקפחת את מעמדו של הקיבוּץ בנוער הארץ־ישראלי, מרחיקה ממנוּ חלקים חשובים, מסלפת את דמוּתו.

 

ה. הקיבוץ והתנועה הקבוצית (איחוד או יחוד)    🔗

ראיית הפילוּג בתנועה הקיבוּצית כמקור עיקרי לאסון הפילוג של תנועת הפועלים, כסיבת היסוד לקרע במפלגת פועלי ארץ־ישראל.

התנגדוּת הנהגת הקיבוּץ לאיחוד התנועה הקיבוּצית בועידת נען (1939) היתה עוד אז מטעמים פוליטיים ולא מטעמים קיבוציים.

הפילוּג בתנוּעה הקיבוּצית קיים בתקוּפה של התקרבוּת

אובייקטיבית מכסימלית בין חלקיה בשאלות דרך בנינה של הקומונה הארץ־ישראלית.

סכנת הבדידוּת והיתמות וחוסר ההמשך האורבים לתנועה השיתוּפית כוּלה.

הופעת התנוּעה הקיבוּצית בשארית הפליטה כגורם מפלג ומפריד בין אחים לאסון ולנשק: הופעה המורידה את ערכה המוסרי ואת כוחה המושך.

אסון הפילוּג בתנועה הקיבוצית המשתקף בנשמת הדור השני הגדל בקומוּנה. הנצחת הפילוּג לשילשים ולריבעים.

איחוד התנוּעה הקיבוצית אפשרי והכרחי באשר:

אין אמת בהבדלים המטוּפחים בין צורות הקומוּנה הארץ־ישראלית.

רק בכוחו של האיחוּד להעלות את קרנה המוסרית ואת כוחה המחנך של התנועה הקיבוּצית בנוער הגדל בארץ; לכבות את אש הפירוד שאָחזה במחנה האחים הדווּיים המתדפּקים על שערי הארץ; להבטיח הגמוניה רוּחנית חלוּצית לתנועה השיתופית בהסתדרוּת העובדים; לאַחד את ציבוּר הפועלים איחוד־אמת ובר־קיימא; לשחרר כוחות עצוּמים המתבזבזים למלחמת האחים ולהפנותם למלחמתו הנואשה של הדור על הצלת ישראל ועל הגשמה ציונית־סוציאליסטית; ולזקוף את קומתו הרוּחנית של האָדם העובד בקומונה כחלק אוֹרגני של תנוּעה גדולה, כובשת ומישבת המטביעה את חותמה על הארץ ועל נופה.

 

ו. מסקנות: הקיבוץ עומד על פרשת דרכים    🔗

דרך אחת, זו שמַתוה כיום, ביודעים ובלא יודעים, סיעת הרוב בקיבוּץ, מוליכה: לקשירת גורלו של הקיבוץ במפלגה שהיא כת אופוזיציונית בהסתדרוּת, לצמצוּם בסיסו של הקיבוּץ בציבוּר הפועלים הארץ־ישראלי, לשינוּי דרכו ב’החלוץ' ובנוער ולהסתמכוּת על קבוּצות נוער מוגדרות הגדרה פוליטית והתישבותית, להעדפת השיקוּלים הסיעתיים על השיקוּלים הכלל־קיבוציים בגיוּס כוחו של הקיבוּץ בשליחוּת, לליבוּי הניגוּדים במחנה הנוער בגולה ובארץ, לצמצוּם הרזרבה לקיבוץ ולהקטנת כוחו ההתישבותי, לדחיקת הקיבוץ למבוא סתוּם של קיבוץ מיוּחד במקום קיבוץ מאוּחד ומאַחד.

כלפי פנים מוליכה דרך זו להחרפת הניגוּדים הפנימיים, לקביעת דרגות שונות לאזרחות בקיבוץ (נאמנים ובלתי־נאמנים), לשיטת פסילה אישית וחרחוּר ריב מתמיד בחברה הקיבוצית, לקיפוּח זכוּיות אלמנטריות של חברים שדעתם שונה מדעתם של בעלי ה’קו', לסילוּף הדמוקרטיה הקיבוצית. לקביעת משטר פנימי, העתיד להביא בהכרח לידי התמרדות גלוּיה של יחידים וקבוּצות אשר ימאנוּ לקבל כפיה פוליטית של רוב סיעתי.

הדרך השניה אומרת: מיצוּי המסקנה היחידה האפשרית נוכח אסון ההשמדה, והכרח ההיאבקוּת על עתידנוּ בארץ – איחוּד המחנה הקיבוּצי, העלאת כוחו המחנך והמאחד בקרב שארית הפליטה, בתוך הדור השני לתנועת העבודה, וכיסוד נאמן לאיחוּד פוליטי של פועלי ארץ־ישראל. דרך זו תציל את הקבוצה הארץ־ישראלית מדלדוּל, את הגולה החלוּצית מריב־אחים, את תנוּעת העבודה מהידרדרוּת במדרון ההתפוררוּת ומאבדן עמדותיה בישוב ובציונוּת.

1946