פראג, 5.7.1936

לחברי המחלקה¹, שלום!

בקלוז' שהיתי ערב ויום. הייתי בישיבת ההנהגה הראשית (חברי ההנהגה עושים רושם סימפּטי מאוד). בישיבה התקיים דיוּן על המצב ב’החלוץ' ובעליה. דנו גם באפשרויות להתפתחוּת תנועתנו ברומניה.

בטרנסילבניה שליטה הסתדרותנו ברחוב הנוער היהודי. היא כוללת נוער ב־23 סניפים (‘השומר הצעיר’ עובד שם ב־5 סניפים בלבד), נתמכת על־ידי תנועת הבוגרים של ‘בוריסיה’ ואוצרת בתוכה פוטנציות חשובות של גידול והתרחבוּת. חסרים למנהלי תנועתנו שם שני דברים יסודיים: מסורת חינוכית ומעוף ארגוני. עם חברי ההנהגה ועם השליח אברהם הירש² ניסיתי לקבוע את דרכי הפעוּלה של ההנהגה הראשית ואת תפקידיה הדחוּפים של התנועה. אחרי מושבות הקיץ יכריזו על חודש ‘ארגון’. יש גם תכניות לחדירה לרומניה.

פרק מיוּחד ברומניה הם עניני ‘החלוץ’. עד עתה שלטוּ בו ‘השומר הצעיר’ ו’גורדוניה' והם קיפחו בהתמדה את אנשי ‘דרור’ ברומניה ואת אנשי ‘הבונים’³ בטרנסילבניה (דוגמה מאלפת: נתקבלה הקצבה גדולה מאת הסוכנות לעזרת משקי ההכשרה. המרכז השתמש בחלק מן הכספים הללו לכסות את גרעונו ואת השאר חילק בין משקי ההכשרה של ‘השומר הצעיר’ ושל ‘גורדוניה’. למשק החקלאי העצמי של ‘הבונים’ לא הקציבו כלום, ורק אחר תביעות ואיומים ניתנו להם לירות אחדות). בזמן האחרון חל שינוּי ידוע במצב. מתכוננים עתה לבחירות לועידת ‘החלוץ’. כאן התברר, שאנחנו (‘דרור’ ו’הבונים'), המהווים ב’החלוץ' 22%, יכולים להכריע את הכף בין שני הכוחות העיקריים. ‘השומר הצעיר’ הזדרז ועשה הסכם עם ‘דרור’ ועם ‘הבונים’ כדי להוות את הרוב במרכז ולהשאיר את ‘גורדוניה’ במיעוט.

המחלקה התנגדה לקבוע את הירש כשליח ‘החלוץ’ לרומניה, כי רצינו שיתמסר לפעוּלת הסתדרוּתנוּ בטרם יעבור להונגריה. מתוך פרטי הבירור נוכחתי לדעת שהיה חשוב לנו מאוד אילו נמצא עכשיו אברהם ברומניה. מוּטב לשמור על ההתפתחוּת ברומניה מאשר להיכנס לענין מפוקפק מאוד בהונגריה.

אני יושב זה יומים בפראג ומחר אסע לוינה. נמצאים כאן בחברתי אריה, מינקה⁴ וצבי יחיאלי. הם דנים במצב, והסיכוּם לעת עתה עגוּם למדי. צבי אינו מסכים להישאר כאן ולהשתתף במושבות הקיץ. אריה, אם לא יסע להתרפא בקרלסבד, יהיה כמה ימים במושבת המנהלים. הרי שהמצב חמור. הוחלט כאן, שעלי לקצץ את זמני במושבות של אוסטריה ואבוא ב־15 באוגוסט להשתתף במושבת המנהלים ובמועצת ההסתדרות שתתקיים לאחריה (27.8). עיבדנו כאן תכנית מפורטת של מושבת המנהלים וחילקתי ביני ובין אריה את ‘הנושאים הארץ־ישראליים’. אך הבעיה העיקרית העומדת כעת לפנינוּ היא ענין ההנהגה העומדת להיבחר, שתהיה בהרכבה צעירה וחדשה. במצב זה הכרחי להחיש את צאתו של איציק⁵. אין לשכוח, שעמדתו של ‘תכלת־לבן’ תתרופף גם ב’החלוץ' עם עזיבתו של א. אופיר. תוך חיפוּשים והתלבטות צצה בתוכנו תכנית חדשה. עד פרוץ המאורעות עשה כאן צבי יחיאלי פעולה כספית חשובה שנפסקה עם המאורעות. אין ספק, כי כעבור חדשים מספר יוכל צבי לחדש את פעוּלתו. הוצעה הצעה, שצבי יחזור הנה אחרי חדשים אחדים כשליח ההסתדרות במקומו של אריה, וגרטה⁶ ואיציק יעבדו ב’תכלת־לבן'. צבי הסכים לתכנית זו מתוך פקפוקים שונים. אריה כותב על כך היום גם לרוזנשטיין. עליכם לשגר משלחת לגבעת־חיים ולגמור בענין איציק וצבי יחיאלי.

הוינאים מקיימים שלוש מושבות: מושבת צופים של ‘תכלת־לבן’ מתקיימת ביוגוסלביה על־יד המושבה של ‘תכלת־לבן’ היוגוסלבית. ‘ברית־ביל"ו’ מקיימת מושבת צופים בתוך אוסטריה. לאחר מושבות הצופים תיפתח מושבת בוגרים משותפת.

אריה בהיר דורש את החשת בואו של צבי⁷. ההצגתם את השאלה בקיבוץ? ומה בדבר אברשה⁸? אני מציע להחיש את יציאתו. לבסוף ברצוני להוסיף, שבישיבות ההנהגות של טרנסילבניה וצ’כיה הודעתי שההנהגה העליונה עוברת לארץ, ועליכם להוציא לתנוּעה העולמית חוזר מפורט בשאלה זו. את המחלקה המערבית אוכל לארגן רק לאחר שתיבחר כאן בצ’כיה הנהגה חדשה ולאחר שיחודש המנגנון. בכל המקומות דורשים בתוקף שתוציאו את החומר של הסמינר, ביחוד את החומר החינוכי.

מתי נוסע לסיה ללונדון? מה עשיתם כדי להחיש את צאתו של פדקה⁹?

כתבו לוינה ובפרוטרוט.

שלכם

אליק

דרישת שלום לחברים.

כתבו פרטים על הנעשה ב’בתלם'¹⁰.

13.7.36, מחנה ‘תכלת־לבן’ הוינאי בגוזד (יוגוסלביה)

לחברי המחלקה, שלום רב!

נמצא אני עכשיו במושבה של ‘תכלת־לבן’ הוינאי, משתתפים בה 135 איש. על־ידנו מושבת ‘תכלת־לבן’ היוגוסלבי עם אלכס¹¹ בראש ובה 45 איש. כאן בהרים הקור עז, וקשה לי במקצת להתרגל לתנאים החדשים. את זמני חילקתי בין שלוש המושבות: ‘תכלת־לבן’, 'ברית־בילוּ" וצ’כיה¹².

לפני צאתי למושבות היתה לי ישיבה עם מזכירות קיבוץ־העליה המשותף ל’תכלת־לבן' ול’ברית־ביל"וּ'. עכשיו נמצאים 34 איש בהכשרה, 11 חברים יצטרפו להכשרה אחרי החגים. אל אלה ייספחו חברים חדשים בסתיו.

‘תכלת־לבן’¹³ עדיין לא נרפא מנגע השמאליות ועוד לא התבררו לי דרכי המלחמה בה. יש ביניהם שאינם מגלים את פרצופם. ‘ברית־ביל"וּ’ נקיה כנראה מן הפגע הזה.

מוינה עומדים לעלות ארבעה אנשים. ביחס לכיווּן העליה בארץ – דעת החברים היא, שיש לרכזה ב’בתלם' ולצרפה אל שאר הוינאים הנמצאים שם.

אלכס מתכונן לשוב בעוד זמן קצר לארץ. חובה לזרז את צאתו של השליח החדש ליוגוסלביה. אלכס הצליח להקים כאן התחלה חשובה ואפשר לפתחה.

כתבו. אליק

גוזד (יוגוסלביה), 17.7.1936

לח' צבי רוזנשטיין, שלום רב!

אני כותב אליך ממושבות הקיץ של ‘תכלת־לבן’ (הוינאי והיוגוסלבי). לפני יציאתי למושבה זו שהיתי בוינה 4 ימים בלבד. ובין השאר נפגשתי עם חברים רבים מן ‘החלוץ’. עד כמה שהספקתי לעמוד על המצב, מתוך שיחות עם חברים שונים, נתברר לי שבואו של שליח ל’החלוץ' דחוף מאוד והכרחי. אמנם, קיימת איזו לשכה המחלקת את מעט הסרטיפיקטים שישנם, אך אין תנוּעה סביב לשכה זו. רשומים על הנייר כ־1250 חברים ב’החלוץ' הוינאי, אך לאסיפת הסניף (אם עורכים אותה) באים 30–40. חושבני, כי על אף כל הקשיים לא ייתכן להשאיר את וינה בלי שליח. אני מציע לך להמשיך בלחץ על עזריאל שולמן מגבעת־חיים. הוא בקי בתנאי וינה, זוכרים אותו כאן, והוא יצליח בלי ספק.

לבסוף, ברצוני למסור לך כי על אף חתימתי על ‘דבר’ (לפי הצעתך: תשלום דמי המשלוח) לא קיבלתי עד עתה אף אֶכסמפלר אחד. גם את איגרות הועד הפועל לא קיבלתי. הן תבין, כי קשה להישאר בימינו אלה ללא ידיעות מן הארץ.

שלום רב.

א. שומרוני

גוזד (יוגוסלביה). 17.7.1936

שלום רב עליך, בנקובר!

אני כותב אליך ממושבת קיץ של ‘תכלת־לבן’ הוינאי המתקיימת ביוגוסלביה. זוכר אתה בודאי את ביקורי במרכז המפלגה לפני צאתי את הארץ. רציתי להיות בטוח שאקבל את החומר מן המפלגה והשארתי את כתובתי הוינאית, אך לצערי הרב, לא קיבלתי דבר, אף כי כבר הופיעו שני ביוליטינים חדשים מאז צאתי את הארץ. אבקשך, בנקובר, לכלול את הענין הזה בין שאר טרדותיך המרובות כי ‘בנפשי’ הוא.

בדרכי הנה עברתי ברומניה ובצ’כוסלובקיה. נפגשתי עם הנוער שלנו וגם עם חוגים אחרים. התפלאתי על השאננות ביחס למאורעות בארץ. אולי היו תגובות פסיכולוגיות בראשית פרוץ המאורעות, ועכשיו ‘התרגלו’. עד כמה שהספקתי לעמוד על הענינים, נתברר לי, כי הפעם לא קמה תנועה של כפירה או יאוּש, כפי שהיה הדבר ב־1929. אין להסיק, כמובן, מסקנות ביחס לעתיד וביחס לכל המקומות, אך הרושם הכללי: לא נבהלו.

אני חוזר על בקשתי לדאוג שמשלוח החומר של המפלגה יגיע אלי, ותבוא עליך ברכה.

אליק שומרוני

מושבת ‘ברית ביל"ו’, 29.7.36

שלום לך, אריה¹⁴ יקירי!

הגעתי הנה רק אתמול, קשה לי כעת לסכם את פעוּלת מושבת ‘תכלת־לבן’. הרבה ליקוּיים טכניים שם, אך העבודה היתה אינטנסיבית, ונדמה לי שהצלחתי למצוא קשר אל החבריה. ייתכן, כי יעלה בידנו החורף להביא את התנועה בוינה לידי קונסולידציה. אני כותב ‘ייתכן’, כי הקשיים מן הסוג הפוליטי עדיין לא הוסרו, ועדיין הם שוכנים בגוף הזה ומכרסמים את בשרו.

לענין השתתפוּתך במושבי המנהלים: אומר לך בכל הרצינות, שאינך רשאי לעשות דבר זה. נסעתי בכוונה דרך צ’כיה, כדי להבטיח את השתתפוּת שניכם (אתה וצבי) במושבה. אך לא ייתכן להשאיר את המושבה בלי איש מאתנו. מצבי אני כבר ברור לי: אחרי שתי המושבות האוסטריות אהיה כ’לימון סחוט', ואין הכוונה עייפות פיסית בלבד. הסכמתי לבוא לישיבת המנהלים של צ’כוסלובקיה, כי חשבתי שנוכל להגשים איזו תכנית עבודה. אך אינני יכול להסכים לנסוע לשם לבדי.

דרישת שלום למינקה ועדה¹⁵.

אליק

מושבת ‘ברית־ביל"ו’, 30.7.1936

שלום עליך, אריה¹⁶ יקירי!

את מכתבך המפורט קיבלתי זה כבר אך לא יכולתי להשיב עליו. שלשום הגעתי הנה מיוגוסלביה – ממושבת ‘תכלת־לבן’. עבדתי שם בתנאים שמנעו ממני מהתרכז בכתיבה. עדיין מוקדם לסכם את פעוּלת המושבה, אך יש לקוות שהיא תשמש התחלה טובה לשנת עבודה חדשה. יש ב’תכלת־לבן' הוינאי שתי מגרעות עיקריות: הפראזה השמאלית השלטת בין הצופים הבוגרים (בני 16) והעדר ההכרה באנשים הנאמנים שיש להיפטר לחלוטין מן הקן הקומוניסטי השוכן בתוך ההסתדרות. המגרעת השניה, קשה לרכז חבר אנשים בוגרים להנהלת ההסתדרות. בעשרים ימי עבודתי במושבה הספקתי פחות או יותר להתקרב אל האנשים ולרכוש את אהדתו של הגדוּד ה’מורד' תמיד (של הצופים הבוגרים). הכרתי את שתי החזיתות אישית, את חזית הנאמנים ואת חזית השמאליים וגרוריהם. טיהור ההסתדרות מן הנגע הזה ייתכן רק בעבודת החדשים הקרובים.

כאן במושבת ‘ברית־ביל"ו’ האוירה שונה לגמרי. מצוּיים כאן חסרונות אחרים, אך החומר האנושי סימפטי מאוד ואיננו יודע דבר על צרת השמאלניות. ענין איחודן של שתי ההסתדרויות מסובך הרבה יותר משחשבנו בישיבות המחלקה. לא ברור כלל, אם נהיה חזקים יותר אחרי האיחוד. אם יבטיחוּ את קיומי אשאר שם כל החורף ואנסה להביא את התנועה בוינה לידי קונסולידציה.

ביוגוסלביה התקדמו הענינים יפה. נפגשתי עם האנשים וערכנו את תכניות העבודה. אלכס רוצה לשוב, אך הכרחתי אותו לחכות עד שיבוא אריה שינדלמן וימלא את מקומו.

אני מקיים קשר אל ארבע ארצות במערב (מלבד הונגריה, כי לא ברור לי מה המצב שם). על אופן פעולתה של המחלקה המערבית נחליט אחרי ועידת ההסתדרות הצ’כית בהתיעצות עם ההנהגה החדשה שתיבחר.

לסיה כבר יצא ללונדון. מופס¹⁷ מגבעת־חיים עומד להגיע לוינה בענינים פרטיים. המחלקה דורשת ממני שאשלח אותו לשנה ל’הבונים' באנגליה (הוא יודע אנגלית).

במושבה זו של ‘ברית־ביל"ו’ אשאר עד 14־15 באוגוסט. מכאן אסע למושבת המנהלים בצ’כוסלובקיה ואשוב לוינה בראשית ספטמבר.

שלום. אליק

1.8.1936

לחברים בקיבוץ

זה חמישה שבועות מאז יצאתי מן הארץ. משונה וקשה המעבר ממתיחוּת של קרבות כבדים אל מחנות קיץ של נוער צוהל, מתרונן ומשתובב. דרושה איזו הבלגה מיוחדת כדי שלא להיות יוצא דופן במערכת הפעוּלות הרגילות. רק ההכרה, כי גם כאן חזית, כי לא נעמוד במלחמה זו שהוכרזה עלינו, אם לא נדביק את המוני היהודים והנוער שבגולה בהרגשתנו ובחרדתנו – רק הכרה זו מכריחה אותך להסתגל לתנאים ולצורות העבודה השונות: להסביר השכם והערב לכל יחיד ולכל חוּג, לחזור לעתים על אמת אלמנטרית ולהמריא לפעמים למרומי הפוליטיקה הגבוהה – וכל זה בלוית מנות גדוּשות של טלגרמות יום יום על פצצה בתלמוד־תורה, על הרוג בכפר־סבא ועל יריות החוזרות ונשנות אל רמת־הכובש.

מתגבשת בי ההכרה, למראה התגוּבה הקיימת כאן למערכה שאנו עומדים בה בארץ, כי עוד בראשית המאורעות שגו מנהיגינוּ ומוסדותינו המרכזיים שגיאה פטלית וחמוּרה. אסור היה להרגיע את הגולה. מוטל היה עלינו, מיד עם התברר תכנה האמיתי של המערכה הזאת, להכריז על גיוּס המוני היהודים למלחמה זו, שהיא מלחמתם; להצביע על דרכי פעוּלה קונקרטיים, למתוח את כל העורף הגדול הזה – ששמו גולה – כלפי החזית. ומה עשינו? תחילה הודענו, שאין צורך בשום פעולות כספיות מיוחדות וכי הישוב עומד איתן, ואחרי כל טלגרמה מגזימה של יט"א, שלחנו טלגרמה מרגיעה של ‘פאלקוֹר’¹⁸. והתוצאות? מאות אלפי היהודים, שכל תקוותיהם קשורות בארץ־ישראל, נעשו תוך שלושה חדשים לקוראים פסיביים של כרוניקת הדמים. רבים מתרגלים ונעשים אדישים. ומי ימנה את אלה שתולעת הספק מתחילה לכרסם בלבם?

כשאני מסתכל במתרחש כאן: בארצות מרכז אירופה ומערבה, כשאני נושם כאן את רוח מתיחותם ודריכותם של ההמונים, כשכל פגיעה בגבולות וכל צל של חשד מעין זה מקימים ומגייסים עמים (לא נדון כעת על המטרות), הרי כלימה תכסה את פניך למראה ההמונים היהודים. אלה עומדים זה שלושה חדשים פרוקי־נשק, פטורי־מעש, בלי סיסמה של תשובה על מלחמה ממש שהוכרזה עלינוּ, שאפשר לכנוֹתה, בלי חשש של מליצה, מלחמה לחיים ולמוות.

את המצב הזה אני מרגיש היטב גם בעבודתי בנוער. הקומוניזם, אשר שינה בשנים האחרונות כמה וכמה פעמים את עמדותיו ותכסיסיו והמסתגל לתנאים השוררים בכל ארץ וארץ, הוא כיום כוח משפיע בקרב הנוער בכלל ובתוך הנוער היהודי בפרט. אם בוינה, למשל, טושטשו לגמרי בתוך פעוּלת המחתרת התחוּמים בין הסוציאל־דמוקרטים ובין הקומוניסטים, כשהאחרונים הם המכוונים למעשה את הפעוּלה, הרי כל חבר שלנו העובד והקרוי להירשם באגודות המקצועיות הבלתי־לגליות, בא במגע מסוּים אל הפעוּלה הקומוניסטית. לכל ענין הקומוניזם כאן ‘ריח’ אחר, שונה מן ה’ריח' הידוע לנוּ ואם נוסיף על כך שקשה לעתים להבחין בין חבר המסתפק באהדה סתמית לסיסמאות שמאליות, ושבנקל אפשר להחזירו למוּטב, ובין חבר היושב בתנועה בתפקיד של ‘סוכן’ – הרי תבינו את כל הקשיים שבפעוּלה. ואף־על־פי־כן קיימות תקוות מבוּססות, שיעלה בידנו להביא את התנועה כאן לידי קונסולידציה.

את מכתבי זה אני כותב ממושבת קיץ של ‘ברית־ביל"ו’ הוינאית.

הגעתי הנה לפני שלושה ימים ממושבת ‘תכלת־לבן’ הוינאי. שתי המושבות כוללות כ־400 ילדים ובני־נוער; העבודה רבה ומיגעת. כינוני כאן בשם ‘משיח’, כי שתי ההסתדרויות מצפות לי זה שנה, ומחוסר שליח, חיברו אניקדוטות על שליח־’משיח‘. ב’ברית־ביל"ו’ יש לנו חומר אנושי יקר. בחלקו הגדול הוא מבין ומדבר עברית, והעיקר הוא משוחרר כמעט לגמרי מן השמאליות המכרסמת את גוף ‘תכלת־לבן’. הבעיה המרכזית: איחוד התנועות, ניצול האפשרויות האובייקטיביות להרחבה וגידול. המושבות משמשות התחלה טובה. לעבודה במושבות גייסתי גם את ליובה רביץ.

ליובה חושב לבוא לקיבוצנוּ. מתוך סבל רב, כשהוּא נתון לרעב למחצה לשליש ולרביע, למד בוינה את תורת הארגון והניצוּח על מקהלות פועלים. הוא למד לנגן, לחלל ולתופף על כלים מכלים שונים ומשוּנים, אשר שמותיהם לא אדע. הוא חסך פרוטה לפרוטה מארוחת יומו וממתנות נדבנים שונים וכבר רכש את מרבית הכלים הדרושים לארגון התזמורת. תכניתו: לארגן את הפעוּלה המוסיקלית בעמק הירדן. השאלה היא, אם ייוָצרו תנאים לארגון פעוּלה זו של מקהלה ותזמורת. עלינו לעזור לו בהגשמת תכניותיו.

הצרכים הבוערים ביותר של התנועה כלוּלים במלת קסם אחת: שליחים. בשני החדשים הקרובים חייבים לצאת צבי הרשקוביץ ואברשה לכטמן מקיבוצנוּ, פדקה מכפר־גלעדי, יצחק פניגר ואריה שינדלמן מגבעת־חיים. בלי חמשת האנשים האלה לא יתקדמו הענינים.

ברכתי החמה להופעת הילדים החדשים במחננוּ: של שפרינצה, אסתר ורבקה – גם האבות רשאים, כמובן, להתברך בחיל הזה. עד עתה לא ‘פינקתם’ אותי במכתבים. חלה הפסקה כלשהי גם במשלוח ‘כל כנרת’. מחברים רבים אני מחכה לשורות מעטות, לידיעות ולקטעי ידיעות על הנעשה בכלל ובקיבוץ בפרט.

היו שלום וכתבו. שלכם

אליק

דרישת שלום לכל החברים, בפרט לחברי ב’תנועת המכוניות‘. לצערי, אינני מוצא ב’כל כנרת’ שום ידיעות על הנעשה במקצועי. הייתי שמח מאוד לו היה אחד החברים הנהגים כותב קצת על הנעשה.

מושבת קיץ של ‘ברית־ביל"ו’, 12.8.1936

שלום עליך, מישה¹⁹ יקירי!

אני חושש, שנכנסתם לתקוּפת ‘בין הזמניםי, של ‘שלטון’ יוצא ו’שלטון’ נכנס. יודק²⁰ כותב במכתב האחרון, שמנגנון המחלקה עבר לקבוצת כנרת. ובכן, יקירי, היכן סימני עבודתה של המזכירות החדשה. בעיות התנועה דוחקות, ואנחנו חייבים לתת להן את הפתרון בזמן. כל החמצה מתנקמת בנו קשה. קודם כל עניני השליחים: את גבעת־חיים צריך ‘להפציץ’ במשלחות ובמכתבים ולהוציא משם את איציק ואת אריה שינדלמן. אתם חייבים למצוא בקרבכם את הכוח להוציא את פדקה ללטביה. גם את אריה ב’החלוץ' בצ’כיה מחויב מישהו להחליף. את אברשה לכטמן חייבים לשלוח אל הגולה. כל הפעוּלות הללוּ הן מינימליות, יש בידנו לא רק לקיים את התנועה אלא גם להרחיבה באופן ניכר ברומניה וביוגוסלביה, באוסטריה ובצ’כיה. מה דרוש לשם כך? לא להשאיר תפוצה ללא שליח.

מישה, עליך להמשיך בהוצאת ה’איגרת' והמכתבים השבוּעיים על המצב בארץ. חשיבות ממדרגה ראשונה נודעת לפרסוּם חומר חינוכי. בכל הארצות מורגש הצורך בחומר החינוכי. פרסם את החוברת בשאלת העבודה בשכבה הראשונה. רוב החומר הוכן על־ידי לסיה. אם ביכלתך לעשות עם פדקה איזו עבודה בקשר לכך, – הייתם מספקים בזה צורך דחוּף והכרחי, ואל תלכוּ בגדולות. עליכם לפתוח בסדרה של ‘דפים למדריכים’.

יודע אני, מישה, מה קשה עכשיו, במצב השורר בארץ, לעסוק בכל אותם הענינים, שעליהם כתבתי, אך איננוּ רשאים לנטוש את חזית הגולה – כי בנפשנוּ הוא. גם לי לא קל לעשות כאן את עבודתי בלוית מברקים על הרוגים ופצועים, אך אם התאזרנוּ עוז לעמוד גם על המשמר הזה – אל נעשה עבודתנו פלסתר.

כתוב לי מה נשמע אצלך באופן פרטי? מה מצב בריאוּתך? מה בקבוצת כנרת? דרוש בשלום החבריה: נתקה, ליוטק, חדוה, זהבה וכו' וכו'. דרוש בשלום יהודית ובשלום בנך.

כתוב. אליק

וינה, 2.9.1936

לחברי המחלקה, חברים יקרים

אמש חזרתי לוינה מצ’כוסלובקיה. סיימתי בכך את מפעלי הקיץ של אוסטריה וצ’כיה שארכו שני חדשים רצוּפים. בסיכוּם אפשר לומר, שהמושבות הצליחוּ ויצרוּ את התנאים לעבודה נורמלית לשנה הבאה – אם נאפשר מיד את צאתם של השליחים לארצות אלה. בצ’כיה שהיתי שבוּע במושבת המנהלים והשתתפתי בישיבת המועצה הראשית, שארכה חמישה ימים.

ההרצאות במועצה לא עוררוּ בדרך כלל ויכוח ובירור, פרט לעמדתו של פיינשטיין²¹ בועידת האינטרנציונל בשאלת ‘החזית המאוחדת’. שאר הנושאים: המאורעות בארץ ומצבנו הפוליטי, השאלה הערבית, הסוציאליזם הבינלאומי ועוד ועוד – לא עוררו את החברים לשיחה או לויכוח. אולי נעוּצה הסיבה גם בכך, שהחברים הבוגרים בתנועה נמצאים בהכשרה ולא השתתפוּ במועצה זו. אך קשה להתנחם בהסברה זו. קיימים, כנראה, גורמים עמוקים יותר: הנוער הזה איננו חי את חיי החרדה בשאלותינו הגורליות. מדכא אותי השקט והשאננוּת כלפי המצב בארץ. פעמים רבות שאלתי את עצמי: האומנם נובע הדבר מרוב בטחון ציוני, וכמעט שהייתי מוכן לשמוח על התופעה הזאת שאין רואים כיום אותם גרעיני הליקבידציה שהסעירוּ את רוחות הגולה אחרי מאורעות תרפ"ט. אך ברבות הימים נוכחתי לדעת, שהסיבה לשקט הזה נעוּצה בחוסר השרשיות. לא פעם הייתי עוקב אחרי התנהגוּת החברים ברגע הופעת העתונות במחנה: הכל ‘מתנפלים’ ומחפשים ‘מה במדריד ובסרגוסה’²², עד שאני ניגש ו’הופך' את הדף הראשון של ה’פראגר טגבלט' ומצביע על הפינה הקטנה המספרת כל יום ‘משהו’ על הנעשה בארץ. וחוסר הרגש היסודי האומר שה’משהו' הקטן הזה. הנכתב כבר עכשיו, לאחר 5 חדשים, לא באותיות של קידוש לבנה, הוא הוא הקובע והמכריע לגבינוּ.

כשאני שוקל עכשיו את מצבנו המדיני ואת המערכה החדשה, המתחילה עם ‘הועדה המלכותית’ ואת סכנת גזירת העליה, הרי יש להצטער מאוד מאוד על שבידינוּ אנו הרדמנו את הגולה. אין בי ספק, שעתידים לנשור רבים מן המחנה הציוני וביחוד מן המחנה החלוּצי. תופעה זו, כאן בגולה, לא תתחיל בקרבנות צפת וחיפה, אלא בקרבנות גזירת העליה. אך אם נגזר עלינו לעמוד במערכה קשה לא רק נגד ‘ווֹקוֹפּים’²³ ו’פילים‘²⁴, אלא גם נגד מקצצי הכנפים, המתיאשים והספקנים מבפנים, אל נתיר בשום פנים התחמקוּת והתפוררוּת ללא מלחמה על נפש ההמונים. בציריך התכנס הועד הפועל הציוני; הוא סיכם סיכוּמים חשובים והכריז גם על מפעל ה’עזרה ובצרון’. אך האומנם תישמע כעת הקריאה הזאת ברוח שתזעזע את התפוצות מקצה עד קצה? האומנם יוחרד ‘ארי ישראל’ מרבצו וישאג את שאגתו האיומה לעיני העולם כולו? אך אתה מזדעזע כמעט למחשבה האכזרית אך האמיתית, שכל מעשי הרצח והברבריזם בארץ אינם עושים רושם על העולם ‘הנאור’ הזה. האם אין המאורעות בארץ־ישראל מחוירים לעומת נחלי הדם הניגרים בספרד – וראו נא איך מגיב העולם ‘הנאור’. האם בסיטואציה המסובכת הזאת ישמעו ויקשיבו לכתב האשמה שלנו על ממשלת בריטניה שהפרה את התחייבוּיותיה? לנו אין מידת בטחון זו של היהודי הבינוני האומר: ‘אנגליה יודעת את אשר לפניה… והיא לא תבגוד בנו’. בטחון זה בטחון שוא הוא.

בתקוּפה הקרובה יועמד כל מפעלנו על הקלף האחרון של התמדה בהיאבקוּת מרה וממושכת עם כוחות עוינים וחזקים. ראיה זאת של הכרח בהיאבקות ממושכת ואכזרית. היא אולי המרכזית בחינוּכנוּ בתוך העם ובתוך הנוער שלנו.

במועצה הנזכרת לעיל דנו במשך שעות בשאלת הגבתו של החניך הבוגר על המאורעות הפוליטיים המתרחשים מסביב. כל חבר רואה את הקשר הקיים בין מצבנו בארץ ובין המצב בעולם. מכאן המסקנה, שמוטל עלינו לתת תשוּבה וביטוּי למתרחש. במצב־הרוח המיואש בתוכו נתון הנוער, נראה כיום מוצא אחד: מלחמת התקפה על עמדות הפאשיזם, ואת הדרך לכך רואים ב’חזית המאוחדת'. לא שמעתי אף קול אחד בין החברים נגד ‘החזית המאוחדת’. בנדון זה רואים עתיד מזהיר בקשר לשינוי עמדתם של הקומוניסטים הצרפתים, של בלום ושל אחרים. וכל האהדה נתוּנה לאותו חלק במחנה הסוציאליסטי (באוּאֶר ואחרים) הדורש את אחדות תנועת הפועלים. ואם עכשיו, בעצם מאורעות ספרד, אין הסוציאל־דמוקרטיה הצ’כית נוקפת אצבע ואילו הקומוניסטים, שהם עתה בצ’כיה מפלגה חזקה, אוספים כספים לטובת פועלי ספרד, הרי דברים אלה מוצאים הד בלבבות.

אכן, בשמינו, המתערפלים כעת מאוד מאוד, מתחילים להבהב ולרמוז האורות הנוצצים האחרים: אותם האורות הגוזלים מאתנו בכל דור ודור ממיטב הנוער – השורף את נשמתו במלחמה לא לו.

החבר הטוב הזה בתנועה אינו מרגיש, איך נשמטת הקרקע מתחת רגליו, איך כל ההצעות הללוּ על קואופרציה עם קומוּניסטים המתנכלים בנפשו, ועל הפעלת בוגרינו במגביות למען ספרד, מוליכות להתרחקוּת מן העיקר. החבר אינו מרגיש, שגורל ספרד לא יושפע כמלוא נימה מפעוּלתם או מחוסר פעוּלתם של בוגרי ת"ל²⁵, ואילוּ גורלו של העם העברי תלוּי מאוד מאוד בזאת מה ירגיש ומה יפעל הנוער שלו.

לא קל להוכיח לנוער, שמלחמת פועלי ספרד קרובה אמנם מאוד ללבנוּ, שהפילוג הממאיר בתנועת הפועלים בצ’כיה אמנם מזעזענוּ – ואף־על־פי־כן גורלנו אנו, שדה מלחמתנו אנו לסוציאליזם ולחיים אנושיים, אינו שם ואינו יכול להיות שם.

הויכוּח הזה שוּב הראה לי, שכל אמת של תנועה לא די שהיא נחרתת פעם על דגלה. למען תתוה את דרך התנועה וכדי שתעביר אותה בתקוּפות של ‘חוסר מוצא’ המתרגשות עלינו מפעם לפעם – יש לשוב ולהעלות אמת זו ולצרפה בכוּר היסוּרים החדשים.

עכשיו, יותר מבכל זמן אחר, עלינוּ לחזור אל הפלשתינו־צנטריוּת שלנו. גם בפני שערים נעוּלים עלינו לעמוד בגולה ולשלול אותה.

בקו הכרתי זה עבר גם הבירוּר במועצה בשאלת דרכנו בהכשרה.

יש להתכונן לקראת הבאות. יש לבנות את ההכשרה בצורה שתוּכל לקיים את עצמה כחברה קבועה יותר.

א. שומרוני

וינה, 4.9.1936

שלום עליך, אריה יקר!

מצטער אני, שלא נשארתי בפראג עד שובך מקרלסבד. היה בכוונתי לשוחח אתך בכמה שאלות, ובעיקר על תכנה ועל מסקנותיה של מועצת ‘תכלת־לבן’. חושבני, שהמועצה הצליחה, ובהרגשה זו נתפזרו החברים. היו בה במועצה גם נקודות סכנה, שהצלחנו לעקפן (הויכוח סביב פעילות בוגרינו במגביות שעורכים הקומוניסטים למען ספרד), אך יש החלטה הנוגעת גם לעבודתך, ומעוניין אני לדעת את יחסך ועמדתך אליה. כוונתי להחלטה על חידוּש נעוריו של קיבוץ־העליה בתנועת ‘תכלת־לבן’. מתוך הויכוּח במועצה על המצב ב’החלוּץ' ובהכשרה ראיתי הכרח דחוּף בהקמת קיבוץ־העליה של התנועה. קיבוץ זה יקיים את הקשרים בין החברים על פזוּריהם, ישפיע השפעה חוזרת על כל שכבת הבוגרים בהכרעתה לחלוּציוּת ולהכשרה ועל דרכי סידור חברינו בהכשרה, ואפילו יישאר עקרון ההכשרה המעורבת בעינו. אין זה סוד בודאי בשבילך, שלאור שלוש שנות נסיון בהכשרה מעורבת בצ’כיה, שמענו כעת במועצה קולות על כשלונה של דרך זו. גם לשם הבנה נכונה של ההכשרה המעורבת, גם לשם הגשמת עקרוננו (ריכוזים) בתוכה, דרוש קיבוץ־עליה, פגישותיו, מזכירותו, קשר מכתבים וכו‘. מתאר אני לעצמי כי כמה אנשים, משותפינו בגוּש הכללי, עלוּלים להקים רעש על הקמת קיבוץ־העליה של ‘תכלת־לבן’, ויפתחוּ באותה מלחמה חסרת שחר, שערכו נגדנו בארצות אחרות. אך בתקוּפה הקשה המתקרבת עכשיו (חוסר עליה ופרישה המונית מן ‘החלוץ’ ומן ההכשרה), אינני מוכן להשאיר את 80 חברי ‘תכלת־לבן’ בהכשרה ועוד עשרות בוגרים המשתייכים למועמדים להכשרה ללא כל קיבוץ־עליה, ללא קשר תנוּעתי, ללא ריתוק החברים לקיבוץ מסוּים בארץ. המסגרת הכללית של ‘החלוץ’ איננה מספיקה לכל, ואף אין זה מתפקידה לארגן אנשים הקשוּרים לקיבוּץ מסוּים בארץ. השכבה הבוגרת בתנועה קיפחה את הקשר אל החברים שבהכשרה – באין קיבוץ־עליה. במו ידינו אנו שומטים את החוליה המקשרת בין התנועה החינוכית ובין הקיבוץ בארץ. אגלה לך את האמת: לא ידעתי שהמפנה בצ’כיה, מאז פעוּלתו של בן־אהרון²⁶ ב’החלוץ’, גרר אחריו את ביטולו המוחלט של קיבוץ־העליה שלנו. בכל ארצותינו קיימים קיבוצי־עליה פרט לצ’כיה. נזהרתי מלקבוע במועצה את תקנון קיבוץ־העליה, כי רציתי שהדברים ייעשו תוך התיעצוּת אתך, ושלא לפסוח על סמכוּתו של מרכז ‘החלוץ’ וכו'. על כן החלטנוּ על הכנות של חדשיים עד הפגישה הכללית, אשר בה ידובר גם על תכנו של קיבוץ־העליה. חושבני, שכבר שמעת פרטים על כל הויכוח הזה מפי חברי ההנהגה, ועל כן אסיים בזאת.

הייתי רוצה שתכתוב לי על דעתך בקשר לענין הזה. ועוד דבר, יעקב אדלשטיין²⁷ הבטיח שלדרישתנו תיקרא ישיבת מרכז המפלגה, שתברר אתנו את יחסינו ההדדיים. את הישיבה חובה לקיים, ועליך להשתתף בה.

כאן, בוינה, נכנסתי כבר לעבודה והנני עמוס מאוד. בחודש הזה תתקיים פגישת קיבוץ־העליה ואחריה ועידה של נצ"ח (משותפת לשתי ההסתדרויות).

על המצב הכללי אתה יודע כמוני – ‘ס’איז מיאוס’. אין בארץ לא הסכם ולא כלום – ואין מרחם.

ממולה²⁸ קיבלתי מכתב, הוא הפסיק את הוצאת ‘כל כנרת’ בגלל סכסוּך עם צבי הרשקוביץ.

ירו על האוטובוסים שלנו, אך לא היו נזקים.

היה שלום! אליק

וינה, 11.9.1936

שלום, לסיה!

קיבלתי ידיעה ממישה שיצאת סוף סוף ללונדון. אקווה כי עם בואך ללונדון תשגר לי מכתב מפורט. כידוע לך, השגתי את הסכמתו של מופס, שיעבוד ב’הבונים' 8־9 חדשים, בתנאי שיבוא על כך אישור מגבעת־חיים. אוּלם ישראליק²⁹ כותב לו, כי לדעתו ולדעת חברים אחרים עליו לשוב הביתה. אינני רואה תשובה זו כגזירה. אם כה ואם כה נוסע מופס ללונדון להתראות עם אביו הנמצא שם. אם לא יקבל אישור מגבעת־חיים ישהה בלונדון שבוע ימים ויחזור הביתה.

על המצב בלונדון וב’הבונים' נודע לי מפי חבר ‘ברית־ביל"ו’ שעשה באנגליה בשנה האחרונה. לפי דבריו נוצר בתוך ‘הבונים’ ארגון מיוחד של נוער חלוצי, שהיתה לו גם מושבת קיץ מיוחדת, והוא מתנהל על־ידי חברינו ב’החלוץ‘. ברור לי, שחבר משלנו בנוער בצירוף פעולתך ב’החלוץ’ ובצירוף הליכת האנגלים לקיבוצינו – עשוי לקבוע את עתיד התנועה באנגליה. אגב, אין לי כל ידיעה לאן הלכו העולים מאנגליה. ב’היינט' וב’דאס נייע ווארט' קראתי שהחלוּצים האנגלים מתישבים על שפת ים כנרת. כלום הלכו לקבוצת כנרת?

אשר למחלקה המערבית, רצוף כאן החוזר הראשון המספר על התכניות המצומצמות שנערכו. בקלוז' מדפיסים חומר בשפה ההונגרית ושולחים אותו לסלובקיה, ליוגוסלביה וגם להונגריה. מה שחסר עכשיו – הוא חומר בשאלות החינוך. דרושים תקצירים מעובדים של המדרגות וקיים הכרח להכניס בהירות כלשהי בשאלת הפעוּלה בשכבה א'. בצ’כיה נהרסה כל השכבה הראשונה לחלוטין בגלל חוסר שיטה והעדר מדריכים מנוסים. לא ראיתי לי אפשרות להרצות במועצה בצ’כיה על שיטת ‘בני־המדבר’ ולהגן עליה, כי ידעתי שאין איש בין המנהלים, שידע לבצע את הדבר. רצוני לדעת מה גורל החוברת שהתחלת בה? גם מלטביה כותבים לי שהמצב בשכבה הראשונה חמוּר ושהמנהלים אובדי עצות. אם אין סיכוי עתה לפרסוּם החוברת בשלמותה, שמא תוכל לערוך את הדברים פרקים פרקים?

ב’ברית־ביל"ו' כבר התחילה העבודה מתוך מצב־רוח מעודד. אין מלים בפי להעריך חשיבותה של תנועה זו, על גרעינה העברי ועל הכוחות הצפונים בה. כאן אני עומד בשתי רגלי על קרקע מוצקת. מוקף אני חוג אנשים נאמן, בעל יכולת, המשתחרר מעט מעט מליקוּייו של ‘ארגון תלמידים’. לא כן המצב ב’תכלת־לבן'. שם אני עומד בחזית ממש.

עוד בקשה לי אליך, מסור לי בקיצור, בכל מכתב, מן ‘הרכילות’ הפוליטית המגיעה אליך בלונדון הבירה, הרי אתה יוצא ובא במשרדי ההנהלה הציונית.

שמא תכתוב מאמר (או בצורת מכתב) על מצבנו המדיני עכשיו בשביל ה’בונדסבלאֶטאֶר'³⁰ העומד להופיע כעבור חודש.

היה שלום, וכתוב! אליק

וינה, 15.9.1936

שלום עליך, אריה יקר!

את מכתבך מאתמול קיבלתי. חשבתי שהפלגת לארץ, מאחר שזמן רב לא ענית על מכתבי. הריני מעביר לך חומר על מושבות הקיץ של ארצות המערב והבלטיקום. אנא, מסור את כל החומר הזה להנהגה והמרץ אותם להוציא מיד את חוזר המחלקה המערבית על המושבות, כי בחודש הבא שוב לא יהיה הגיון בהוצאת חוזר כזה. משוּם מה לא נתקיימה עד עתה ישיבת מרכז המפלגה? כתוב לי פרטים.

מישקה צ.³¹ כותב מעט. מתוך מכתב מיודק נודע לי, שענינינו בארץ מתנהלים בעצלתים. ה’כיבוש' היחיד: פדקא הסכים לצאת בינואר ללטביה. צבי יחיאלי הודיע למישקה, כי בלי איציק לא ילך לצ’כיה. לראש השנה נועדה ישיבה מורחבת של המחלקה, שתדון בשאלת השליחים וביחס לעמדתנו במועצת הקיבוץ המאוחד המתכנסת בראשית אוקטובר. אברשה לכטמן מסתלק בהחלט מן הנסיעה, ועל צבי הרשקוביץ אין לחץ מספיק. שלמה אלפרט הביע רצונו לנסוע לגולה, לקיבוצי ההכשרה, מה דעתך? מלטביה דורשים ממני בכל תוקף לבוא לועידתם בדצמבר. כתבתי להם, שלא כדאי להוציא כל כך הרבה כסף להוצאות הדרך. הם ענו שישאו בהוצאות ודורשים שאבוא.

קיבלתי מכתב מליטא מיוסף הר־געש: מצב תנועתנו שם קשה. התנועה החלוּצית נהרסת והמפלגה בירידה. שוב התחילוּ לדבר בשאלת האיחוד עם ה’יוגענד' (‘החלוץ הצעיר’ נבלע שם ב’יוגענד'). אך גם במצודתנו הלטבית לא הכל בסדר. ביחוד קשה המצב בשכבת הבוגרים. רבים עזבו את ההכשרה ויושבים בביתם.

ברומניה מורגשת התרוממות־רוח אחרי מפעלי הקיץ כפי שמעיד מכתבו של הירש. כאן, בוינה, הטוב והרע שקולים זה כנגד זה. ב’ברית־ביל"ו' התחלנוּ בעבודה יפה ומתקדמת. ב’תכלת־לבן' אני שקוּע בים של צרות (דזאורגניזציה, יחסים מסוכסכים ופראזיאולוגיה קומוּניסטית) ועוד איני רואה מתי יוּחל ב’טיהור' ובהבראה. ב’החלוץ' – הרס. אין שליח ואין חלוּצים (חוץ מבוגרי הסתדרות הנוער). יש משרד עלוב ומזכיר העובר בפעם האלף על רשימת החברים מלפני שנתים. ציבוריות חיה סביבו – אינה קיימת.

קיבוצנו, שמו, כידוע לך, נקבע כבר סופית ורשמית – אפיקים. צבי הרשקוביץ הציע להסיר את המלים ‘השומר הצעיר’. לא תמכו בו. ושמנו המלא: ‘קיבוץ השומר הצעיר אפיקים’.

ויניה³² הרצה אצלנוּ ‘לקראת מועצת הקיבוּץ’. התוַכּחוּ אתו 8–10 חברים. פרטים רבים אין וירה כותבת בענין זה.

2.10.1936

בענין השתתפוּתי ב’ימי־הבוגרים', ראה מכתבי להנהגה. לדעתי יכול אתה וחייב אתה להשתתף באחד הכינוסים.

אני מעביר אליך את מכתב המטה הראשי הלטבי בענין ההדרכה הסוציאליסטית. חושבני, שעלינו לעזור להם בענין זה. אני מתאר לעצמי שבחוזר יימצא מאמר על ‘בעיות בתנועה הסוציאליסטית’ ו־2־3 תרגומים מן הפובליציסטיקה הסוציאליסטית לעניני השעה (‘קאמפף’ ואחרים). אני חושב, שמוטלת עליך החובה להוציא את החוזר הזה – בעזרת המנגנון של ההנהגה הראשית. ייתכן שחלק מן החומר אשלח אליך מכאן (אולי את המאמר הראשון), אך יש כאן קשיים עצוּמים בליקוּט הדברים, שהרי אין תחת ידנו שום דבר מן הירחונים הללוּ (כאן זה ‘טריפה ופסולה’).

כתוב לי על תכניותיך. הבאמת חושב אתה לחזור?

אלכס נמצא השבוע בוינה – הוא בא להיפרד מעל הוריו וחוזר לארץ. שליח ליוגוסלביה במקומו עדיין לא בא. באיזו דרך אתה חוזר לארץ? אם אבקר בפרוסניץ בלבד, הרי שלא נתראה.

ממועצת הקיבוץ המאוחד עדיין לא קיבלתי ידיעות מפורטות. בעד נוסח בן־אשר בשאלת איחוד התנועה הקיבוצית הצביעו 38 צירים. בעד נוסח הועדה המתמדת – 75. את הנוסחאות עצמן אינני יודע. ליבינשטיין לא חיכה לסיום ועזב את המועצה לאחר ששפכו עליו קיתוני שופכין. נראה, שיוכרח לעזוב את הקיבוץ המאוחד. קטעים אלה הם ממכתב של וירה.

מה תאמר לעלוננו ‘אפיקים’? ארבעת הגליונות הראשונים – טובים. פדקא וצבי יוצאים סוף סוף ללטביה (דצמבר?). אריה בהיר כותב אלי בשאלת איחוד התנועות בגולה. הוא דורש שנטול עכשיו את היזמה בידנו. אחר ביקוריו בוארשה ובברלין סבור הוא, כי אין מניעות רבות להגשמת האיחוּד. אני אינני אופטימי כל כך. יחסי ייקבע בעיקר לאחר שאקרא את הדין־וחשבון ממועצת הקיבוץ המאוחד.

אסיים. ענה לי בענין החוזר ללטביה ובענין תכניותיך בכלל.

הנתראה?

היה שלום ודרוש בשלום מינקה ועדה.

אליק

10.10.1936

למטה הראשי בריגה, חזק!

אינני רואה כאן אף עתון או ירחון סוציאליסטי חוץ מעלוני מחתרת, שאין להם כל ערך. כאן נתון הכל תחת המגף הממשלתי. יראים הבריות להחזיק משהו כתוב על נושא זה. החומר האקטוּאלי והידיעות על הנעשה בתנועת הפועלים הבינלאוּמית והויכוּחים במחנה הסוציאליסטי – אינם בידי, ואני כאן, ב’מרכז אירופה', מפגר יותר מאשר בהיותי באסיה שלנו, בכנרת. לא כן המצב בפראג. עליכם לכתוב לי מיד באיזו שפה דרוש לכם החומר ובכמה טפסים. האם תסתפקוּ במאמר ארוך על המצב ועל הבעיות בתנוּעה הסוציאליסטית שייכתב על־ידי אחד מחברינו, או שאתם רוצים גם בלקט מאמרים מתורגמים מן הפובליציסטיקה הסוציאליסטית הכללית?

חזק ואמץ!

אליק

וינה, 19.10.36

לחברי המחלקה, שלום!

שלשום נסתיימה ועידתה הראשונה של נצ''ח באוסטריה (משותפת לשתי ההסתדרוּיות ‘תכלת־לבן’ – ‘השומר הצעיר’ ו’ברית־ביל"ו'). סדר היום היה: מצבה הפוליטי של הציונות בשעה זו; יחסנו למפלגה בגולה; עמדתנו ב’החלוץ‘; המצב בתנועה העולמית; עבודתנו המשותפת לקראת האיחוּד המלא באוסטריה. בשאלת המפלגה בגולה נתקבלו החלטות עקרוניות המחייבות השתתפוּת הבוגרים בפעולותיה החשוּבות של המפלגה. הכניסה למפלגה היא אישית ואינה חובה. בבירור שאלת ‘החלוץ’ צוינה תכנית לשינוּי מצב הדברים הקשה ב’החלוץ’ ולהתוָית קו פעולתנו.

תוצאות חשובות הושגו בועידה בכיווּן לקונסולידציה של תנועתנו בוינה. למעשה כבר איחדנו כל מה שניתן לאיחוד והתחלנוּ בפעוּלת ארגון רחבה.

‘תכלת־לבן’ נצטמצמה מאוד אחרי המלחמות הפנימיות שעברו עליה, ובוינה היא מקיפה 180 חבר בלבד. אך מצבה הקשה של הסתדרות זו אינו מתמצה במספר הקטן כי אם במצבה הפנימי הקשה של שכבת הצופים הבוגרים. השכבה הזאת מסוכסכת במובן החברתי וחלק בתוכה חונך על פראזיאולוגיה קומוניסטית. בתוך השכבה ערכו ‘מלחמה מעמדית’ בין החלק ה’פרולטרי' (אלה שכבר עברו לעבודה) לבין החלק ה’בורגני' (שעדיין לומדים), ומרעילים את האוירה. המסכסכים אינם מעיזים לצאת בגלוי נגד האידיאולוגיה של תנועתנו, אך מוצאים הם עשרים אלף דרכים לשמור על רוחה ה’פרולטרי' של התנועה. הם כינסו צופים בני 13 וערכו ‘סמינר’ בשאלות הסוציאליזם הבינלאומי ודנו בהבדלים שבין האינטרנציונל השני והשלישי ובשאלת החזית המאוחדת. משלחת של צופים צעירים (בני 12) מתיצבת לפני המנהלים ומוחה על מינוי ראש פלוגה פלוני, באשר הוא ‘ימני’ בשאלות הסוציאליזם.

לא כן המצב בגדוד הבוגרים הקטן ששרד ב’תכלת־לבן'. קבוּצה זאת – אחידה פחות או יותר ומבינה את העיקר, שיש רק דרך אחת להציל את ‘תכלת־לבן’ והיא – האיחוד עם ‘ברית־ביל"ו’. רק משום כך יכלה הועידה המשותפת להצליח.

‘ברית־ביל"ו’ נתונה במצב אחר לגמרי. הסתדרות זו עומדת בעצם שגשוּגה ובגידולה המתמיד. גרעינה חזק, עברי וצופן בקרבו כוחות ויכולת התפתחות. הוא מקיף קרוב ל־300 חברים.

יסוד ההגשמה החלוצית רופף ביחוד בחברות הברית. קשה להוציאן להכשרה על אף המחסור הרב בחברות בקיבוצי ההכשרה. עובדה משמחת היא, שכל אלה שעמדו השנה בבחינת הבגרות. עברו עתה לעבודה, כלומר, לא היה צורך להוציא אנשים מן התנוּעה להמשכת לימודים בבתי־הספר הגבוהים. מלבד תנועתנו בוינה קיימת גם פרובינציה. יש קן באייזנשטאדט המקיף כ־50 חברים ופעולתו נאה למדי. לעומת זאת סובל הקן בגראץ (60 חברים) בשל חוסר מדריכים.

כתבו!

שלום רב.

אליק

וינה, 26.10.36

ליהודה רזניצ’נקו³³, שלום רב!

ברצוני למסור לך מעט על הנעשה כאן ב’החלוץ‘. אגב עבודתי בהסתדרויות הנוער אני משתתף בכל הבירורים ב’החלוץ’, במרכז ובגוש הכללי והגעתי למסקנה שחטאנו לארץ הזאת יותר מאשר לכל ארץ אחרת. המשבר הקשה ב’החלוץ' כאן חל לא עם המאורעות בארץ־ישראל. למעשה נשארה אוסטריה אחרי פעולתו הפוריה של שלום וורם (מבית־אלפא³⁴) בלי שליח ארץ־ישראלי מתאים, ודבר זה גרם לירידה ב’החלוץ' ולהרס. אמנם, על גבי הנייר רשומים יותר מאלף חברים, אך למעשה אין יותר מאשר 100–300 חברים, רובם בוגרי הסתדרויות הנוער. מעון ‘החלוץ’ שמם, אין יוצא ואין בא, חוץ מן המזכיר המנהל איזה חשבונות ומשיב לפעמים על מכתב לוארשה או לתל־אביב. עם הסתבכות הענינים בארץ גדלה העזיבה עוד יותר.

אליק [שני משמאל] בקבוצת חברי ‘תכלת לבן’ בוינה, 1931. רובם חברי קיבוץ גבעת־חיים כיום

בסניף ‘השומר הצעיר’ נצ"ח בליטא [באמצע, בין העומדים בשורה הראשונה]

הכשרה חקלאית קיימת כאן רק בקיץ, ואילוּ בחורף קיימת רק ההכשרה של הקיבוצים העירוניים בוינה ובגראץ. חברי ‘השומר הצעיר’ ו’גורדוניה' המתנגדים עקרונית להכשרה מעורבת נשארים בחורף בבית, מפני שהקיבוּצים העירוניים מהווים נקוּדות הכשרה מעורבת. הקיבוץ הוינאי (ההרכב שלו: מחציתו מן ‘העתיד’ וה’בודדים' ומחציתו מבוגרי נצ"ח) נמצא בלב המחוז היהודי, תופס דירה נאה מאוד בשתי קומות, מטבח מסודר. חדר־קריאה וחדר־אוכל מרוּוח המשמש גם מקום למסיבות. קיים כאן גם מנהג יפה: כמעט בכל ליל שבת עורך הקיבוץ ‘עונג שבת’ על נושא מסוּים, והמסיבות הללוּ מושכות תמיד חברים רבים מן ‘החלוץ’ ומהסתדרויות הנוער. מלבד מסיבות השבת הקבועות, מתקיימים כסדרם השיעורים לעברית. קיים גם ‘חוג עברי’ השולט בשפה במידה מספקת (בעיקר מיוצאי הגימנסיון העברי על שם חיות) והעוסק בספרות העברית בכלל ובספרות תנועת העבודה בפרט. במובן הכלכלי הקיבוץ הוא עתה ‘חי הנושא את עצמו’. הוא אף צבר חסכונות מעטים לימי חוסר עבודה הצפוּיים בחורף (קופת החסכון עוזרת גם במקרה הצורך לעלייתם של חברים); חברים אחדים עסוקים בעבודה קבועה בבתי־חרושת ובבנין, אך לא פחות מזה חשוב ענף ההכנסה הנקרא: ‘עבודה לעת־מצוא’. הציבור היהוּדי מכיר את ה’שטאט־קיבוץ'³⁵ ומי שמתכוון להעביר רהיטים, להכניס פחם למרתפו, מי שזקוּק לבדק הבית או לתיקוּן נעלים, מטלפן לקיבוץ ובקשתו מתמלאת בסדר ובדייקנות. הקיבוץ הקים לו גם בתי־מלאכה בזעיר אנפין: נגריה וסנדלריה. גם החבר המעביר ‘משאות’ בעגלת־יד מוצא את לחמו בכבוד ואף מקבל לעתים ‘דמי שתיה’, נוסף על השכר המותנה.

יש לו לקיבוץ אפשרויות פנימיות לגדול, אך אין רזרבה המוכנה לצאת כיום להכשרה. וזוהי הנקוּדה המסוכנת ביותר המציינת את המצב ב’החלוץ‘. אָפיינית ההשתמטות מצד חברות מספר מללכת להכשרה, בנימוק שאין הן יכולות ללחום את מלחמת ההכשרה בבית הוריהן, באשר הקיבוץ נמצא באותה העיר: המשפחה לא תוּכל ‘לשאת את החרפה’ הזאת. לעומתן ישנן חברות בקיבוץ שהוריהן איימוּ עליהן במשטרה וכו’ אם יעברו להיות ב’שטאדט־קיבוץ' – אך לבסוף התרגלו גם ל’אסון' הזה.

את רוב זמני ומרצי תופסת העבודה בשתי הסתדרויותינו: ‘תכלת־לבן’ ו’ברית־ביל"ו‘, שנשארו גם הן זמן רב בלי שליח מן הארץ. בימי החג נתקיימה ועידה משותפת של שתי ההסתדרויות, אשר ציינה תכנית מעבר לאיחוד מלא של התנועה כאן, בחרה מוסדות משותפים ומיזגה לחלוטין את שכבות הבוגרים. הועידה דנה ארוכות במצב ‘החלוץ’ וחיפשה דרכים מעשיות להפעלת הבוגרים בסניף על־ידי הטלת תפקידים והשתתפוּת חובה בכל האסיפות, הועדות וכו’. הבוגרים, חברי הקיבוץ, שוחררו מכל תפקיד בהסתדרות החינוכית, והגרעין הפעיל פנוי רק לעניניהם של הסניף, של המרכז ושל הגוּש הכללי. הבעיות הפנימיות של התנועה כאן נובעות מן העובדה, שיש לנו אחוז גבוה של נוער לומד, דבר שיש בו בלי ספק משום ברכה, אך דרכו להכרעה האישית לחיים חלוציים, למעבר לעבודה גופנית – מלאה התלבטויות וקשיים רבים. על אף המצב המדיני המסובך של הארץ הקטנה הזאת, על אף חוסר העבודה וחוסר העתיד לנוער היהודי בעל ‘המקצועות החפשיים’ כאן, עוד יש בתנועתנו סוג נוער, העומד תחת לחץ גדול מאוד מצד הוריו הדורשים מבניהם להמשיך את לימודיהם בבתי־הספר הגבוהים. ובמלחמה הזאת בין צו התנועה להכרעה חלוצית ובין ‘חשבון הרגע’ של ההורים, אשר לעת עתה עדיין קיוּמם מובטח איך שהוא – יש ונופלים גם ‘חללים’.

וינה היהודית הולכת בעוד ימים מספר לבחירות לקהילה. עצם החזיון הזה של בחירות כמעט דמוקרטיות ברחוב היהודי נראה מוזר למדי במדינה אשר רק לפני זמן קצר הושלמה בה הדיקטטוּרה המלאה של שושניג. יתירה מזו: גם מפלגתנו, הקיימת כאן קיום עלוב, ואף כי נטל עליה לשנות את שמה (ל’בנין הארץ') לא שוּנה מזלה, – גם היא הולכת לבחירות ברשימה מיוחדת. אמנם, יש אומרים שהממשלה מתכוונת לקבוע על־ידי בחירות אלה את מספרם של ה’מרכסיסטים' היהודים בוינה, ואחרי כן תאסור את קיומה של ‘בנין הארץ’, כמו ש’עפו' צירי פועלי־ציון מן הקהילה מיד אחרי מאורעות פברואר. אך בינתים ששון ושמחה בליאופולדשטאדט (המחוז היהודי), ומלחמת הבחירות נטוּשה. גם הנוער החלוצי, על כל אגפיו, אזר חלציו ויצא לעזרת ‘בנין הארץ’ (אם יש כאן ‘תרתי משמע’, – זוהי שאלה אחרת). היה גם משא־ומתן בין מפלגתנו ובין הציונים הכלליים על קביעת רשימה מאוחדת לבחירות, אך מין זה של ציונים כלליים שבוינה (אלה לא ציונים כלליים א' ולא ב' – אולי הם ציונים כלליים ד'), איך לא ינצל את הקוניונקטוּרה האנטי־מרכסיסטית? הם התקשרו איפוא עם שטריקר³⁶ ועם הרביזיוניסטים – ורשימה ‘לאומית’ זו מתכוננת לשלוט שלטון יחיד בקהילה. לנו יש, כמובן. גם אינטרסים ממשיים בקהילה. למשל, הקהילה היוצאת עכשיו, ה’נקיה' מצירי ארץ־ישראל העובדת, הורידה את התמיכה הכספית ל’החלוץ' ולהסתדרוּיות הנוער שלנו עד לאפס, שעה שהעניקה אלפי שילינגים בשנה לבית"ר ולנוער הכלל־ציוני. תארוּ לכם את הקשיים העצומים שבניהול תעמולת בחירות על־ידי מפלגה כשלנו שאינה יכולה לגלות בתנאי וינה כיום את פרצופה האמיתי. אמנם, מוציאים עתון לגלי והנוער שלנו מכניס אותו חינם לכל בית ישראל, אך אנוסים לכתוב בו ברמזים ש’המבין יבין' על מה ובעד מה מתנהלת המלחמה.

לבחירות הולכת גם רשימת ה’אוּניון' – אלה המכריזים שמולדתם היא אוסטריה, כי בנים הם לעם האוסטרי ונאמנים ל’חזית המולדת' של ‘המדינה הנוצרית האוסטרית’, וכי הדת היהודית בלבד מקשרת אותם לקהילה. כשאתה קורא את עלוניהם לקראת הבחירות אתה חושב: מה רב העיורון והטמטוּם באנשים אלה החוזרים עכשיו, ב־1936, אחרי כל מה שעבר על היהדות בגרמניה, על כל הפטפוט התפל של חוסר קשר בין יהודי אוסטריה ובין היהודים בארצות אחרות. ב’אוניון' נשארה אותה ראיה ‘מלמעלה למטה’ על ה’אוסט־יודען‘³⁷, המחפשים להם מחמת רדיפות בפולין או ברומניה מולדת חדשה בפלשתינה. אך מה נוגע כל זה לנו, ליהודי אוסטריה, המושרשים מדורי דורות (? – חלק גדול מיהודי וינה בא הנה מגליציה ומפולין), בארץ זו אשר סעיף פלוני בחוקתה אומר ש’כל האזרחים שוים לגבי החוק והמולדת’. גם מאורעות הדמים בארץ מסייעים לאדונים אלה לנפץ אשליות על ‘מולדת אחרת’; ואין הם מתביישים להראות בגלוי את שמחתם לאיד. מצח נחוּשה!

את תוצאות הבחירות קשה לחזות מראש. אם יהיה רוב לרשימה הציונית רק בצירוף צירי מפלגתנו – יהיו נאלצים להתחשב במקצת בדרישותינו. אך, אם יזכו לרוב בלי עזרתנו, אין זה מן הנמנע שיחדשו את ריצתם למשטרה להלשין על המרכסיסטים היהודים שחדרו לקהילה. ב־8 בנובמבר יוכרע הדבר.

אסיים את המכתב שארך במקצת הפעם. אני חוזר שנית על מה שכתבתי בראשית דברי: שיבוא הנה מיד שליח ל’החלוץ‘. מי נוסע ל’החלוץ’ הצ’כי? גם אריה אופיר חוזר החודש הביתה.

בקשה לי למזכירות³⁸ : שלחו הנה את ה’צרור' ואת שאר הוצאות הקיבוץ בטפסים אחדים. כאן רבים החברים הקוראים עברית, והגליון האחד הנשלח אלי אינו מספיק.

עד עתה לא נתקבלו כל ידיעות על מועצת הקיבוץ האחרונה. נדמה לי שאתה, יהודה, מרכז את הועדה לעניני ‘החלוץ’, ענה בענין השליח.

שלום לכל החברים.

א. שומרוני

וינה, 9.11.1936

שלום עליך, אריה יקר!

עבודת המחלקה המערבית נכנסה למסלוּל מסוים. אני מקיים קשר תכוף עם כל הארצות חוץ מהונגריה. אמש נפגשתי כאן עם שליח הקיבוץ הארצי הפעיל בהונגריה, והוא סיפר לי על תנועת נצ“ח שם. בקרוב יבקר שם חבר 'ברית־ביל”ו'. החומר בדפוס של המחלקה המערבית – הופיע בצ’כיה.

השבוע הוכיתי שתי ‘מכות’: ישראליק כותב לאלכס ולמופס לחזור הביתה. שב הנה מלונדון חבר מ’ברית־ביל"ו' אשר עבד השנה ב’החלוץ' וב’הבונים‘. הוא מסר לנו כי ב’הבונים’ יש התפתחוּת מסוימת לקראת ציונות וחלוציות. 8 מחוזות של לונדון כבר מתנהלים על־ידי חברינו ב’החלוץ‘. אמנם ב’הבונים’ יש אלפים שלא ילכו בדרך החלוּציוּת, אך בתוך מסגרתה נוצרת מסגרת שניה – הנוער החלוצי, הקשוּר אלינוּ, וחובה להמשיך בתוכם את העבודה. בינתים יושב אורנשטיין³⁹ בלונדון רק כדי לחדור לעבודת ‘הבונים’. סיפרוּ לי פרטים על מאמציו ועל תכסיסיו. ל’השומר הצעיר' יש חשבון לקיים שם שליח על סמך של תקוה בלבד, ולנו, שניתנת לנו האפשרות הממשית לרכוש תנועה שלמה וחשובה, אנו מבטלים אותה בידינו. אני עדיין לא ויתרתי. מופס עדיין כאן. כתבתי לגבעת־חיים וגם למחלקה, ואני עדיין מקווה להעביר את רוע הגזירה.

אשר לידיעותיך על המצב בלטביה, יש לומר, שהקוים האלה יהיו בודאי אָפייניים לכל הארצות בתקופה הקרובה. מוטב לראות בעינים פקוחות את המשבר הקשה המתקרב בצעדים מהירים, ולהתכונן לקראתו. אתה כותב, שבפעוּלות החינוך, התרבות והארגון בלבד, לא נעמוד בשכבת הבוגרים, בשל הבריחה ל’תכלית‘. בכל זאת אין לנו דרך אחרת מאשר יתר ארגון, יתר תרבות ויתר פעילות חברים בתנועה וב’החלוץ’. אינני מתיאש גם מפעולה תרבותית, כי חיים רעיוניים אינטנסיביים יעזרו לנו לעבור תקוּפה קשה זו. יש לחפש צורות פעוּלה חדשות, שיכניסו כל בוגר ובוגר למעגל שאלותינו הגורליות כאומה, כארץ־ישראליים וכסוציאליסטים. חריפות המשבר המתקרב, התהום הנפתחת לפנינו כעת, בדין שיחדירו בקרבנו את ההרגשה ואת ההכרה, כי דווקא לנוּ, כיהוּדים, אין מה להפסיד במלוא התבל – ‘חוץ מן הכבלים’. את אכזריות הפרובלימטיקה ואת האכזריות שבפתרון עלינו להעביר גם להכרת החברים בגולה. אל נא נרדים את עצמנוּ ואל נירדם עם החברים בעיירה. האדישות והאפטיה יהיו עכשיו שונאינו הגדולים. אולי לא יכפרו בתורתנו, אולי לא יעברו רבים למחנות האויבים, אך שוב ישקעו רבים בביצת ההשלמה של העיירה המתנוונת. נגד הזרם הזה עלינו לשׂחות בכל חפץ החיים ובכל רצון המהפכה אשר בנו.

לשאלת האיחוד עם ה’יוגענד' בלטביה – חבל שלא כתבת מהו המצב ב’יוגענד‘. מה מבדיל בינינו. הרי לא נדרש מאתנו להכריז על עצמנו כעל נוער המפלגה באופן ארגוני. אם נסכים לקביעת העמדה האידיאולוגית הברורה של ההסתדרות המאוחדת ולאפשרות כניסת בוגרינו למפלגה (לא בסיטונוּת ולא תוך החלטה המחייבת את כולם), ואם ה’יוגענד’ התפתח לחלוציות ב־100% ולהכרה בדרכה החינוכית של התנועה על שלוש שכבותיה – נוכל לבוא לידי איחוד. מעניין לדעת מה מתוסף על־ידי האיחוד? עוד בוגרים חלוצים, עוד כוחות מדריכים, מה היקפה של הסתדרות זו? כתוב לי פרטים בשאלה זו.

אתה עדיין מחכה לצבי. אני בטוח שיבוא, ולא כדאי שיתחיל בלעדיך את העבודה בלטביה. עליך לסבול, חביבי, עוד 2־3 חדשים. עם זאת הייתי רוצה להיות במצבך.

היה שלום וכתוב.

אליק

נ. ב. על ההתקפות בדלהמיה⁴⁰ קראת בודאי. ירו במכונית שלנו בדרך לטבריה וניסו להצית אחת ממכוניותינו בצמח. סביבתנו עכשיו מסוערת מאוד, והישיבה כאן היא ממש כעל ‘גחלים’. אָפקנו המדיני מעורפל מאוד. על אף מכתבי גור⁴¹ לוייצמן, בטוחני, שגזירת העליה בוא תבוא, אך השקט לא יבוא. אין להאמין שהכנופיות ייעלמו במהרה. דבר אחד, כנראה, למדו עכשיו היטב – את מלאכת ההגנה על הנקודות.

וינה, 11.11.1936

שלום עליך, אריה יקירי!

בטוחני שאתה כבר בפראג ועדיין לא נסעת לארץ. אני מבקש ממך לענות לי מיד בדבר ההדרכה הסוציאליסטית. את שלי עשיתי כבר: אתה תקבל בעוד ‏ ימים אחדים מאמר על הפרובלימות בתנוּעה הסוציאליסטית. מה שנדרש ממך הוּא דבר לא גדול: לתרגם לאידיש 2־3 מאמרים טובים מן הפובליציסטיקה הסוציאליסטית.

שמע, חביבי, אפילו אתה ‘בורח’ בעוד ימים מספר לארץ, עליך בכל זאת להספיק לתרגם שני מאמרים ולמסור את העבודה הטכנית להנהגה.

הועידה שתתקיים השנה בלטביה היא בלתי־רגילה והם עושים הכנות רבות וחשובות. בשאלה זו אין הם יכולים להכין כלום, ועלינו לעזור להם. עלי יהיה, כנראה, לנסוע לועידה, כי לסיה לא יוכל לבוא מלונדון. פדקא יגיע רק בינואר־פברואר, בהיר חוזר עכשיו וגם יוסף הר־געש חוזר. הגולה מתרוקנת כולה משליחינו הישנים, והחדשים עדיין אינם באים.

כתוב לי איך עברו ‘ימי־הבוגרים’. מי השתתף בפרוסניץ, מה דוּבר ומה הוחלט בשאלת קיבוץ העליה? כתוב לי איך ובאיזה מצב אתם משאירים את ‘החלוץ’ בצ’כיה. כלום גם ברדיצ’בסקי⁴² נוסע עתה?

המחלקה אינה מבשרת הרבה טובות. גם את פרוטוקול הישיבה האחרונה עדיין לא העבירה. ממועצת הקיבוץ המאוחד אין לי פרטים רבים מלבד מה שנמסר ב’אפיקים' מס' 5. את ענין האיחוד ‘קברו’ לעת עתה לזמן ארוך. אם בידך הגליונות האחרונים של ‘הפועל הצעיר’ (ראיתי רק את גליון ראש השנה), של ‘השומר הצעיר’ ו’במעלה' – העבר אלי. באיזו דרך אתה חוזר ארצה?

היה שלום ודרוש בשלום מינקה ועדה. בתי מחכה ‘במיוחד’ לבואכם, כי הובטחה לה בובה חדשה שמינקה תביא. כתוב מיד.

אליק

וינה, 14.11.1936

להנהגה בפראג, חזק!

אני שולח לכם את המאמר, שנכתב על־ידי אחד הוינאים, למען החוברת הסוציאליסטית ללטביה. אם כבר יצא אריה אופיר מפראג, עליכם לעשות מיד מה שהבטחתם: לתרגם את המאמר הזה לאידיש ועוד 2־3 מאמרים מן הפובליציסטיקה הסוציאליסטית הכללית. אריה הבטיח שלפני נסיעתו יקבע אתכם את החומר הבא בחשבון.

בזמן הקרוב עתיד אולי איציק לבוא לצ’כיה. על כל פנים תפקידו של אריה אופיר, בבואו לארץ, יהא לעשות את הכל למען יצאו השליחים גם ל’תכלת־לבן' וגם ל’החלוץ'.

היום מתקיימות כאן הבחירות לועידת ‘החלוץ’ האוסטרי. הגוּש הכללי יזכה בודאי ב־60–65 אחוז, ובתוך הגוש הכללי יש רוב לנצ"ח. הדבר מטיל עלינו אחריות מיוחדת לעניני ‘החלוץ’. החלטנו לשחרר את וילי ריטר מן הקיבוץ העירוני, כדי שיכהן כמזכיר ‘החלוץ’ האוסטרי. במועמדת זו תומך הגוש הכללי כוּלו. בבחירות ישתתפוּ לא יותר מ־400–500 חבר – עדוּת לירידה הגדולה שחלה ב’החלוץ' כאן.

חזק ואמץ! אליק

9.12.1936

שלום עליך, מישה יקירי!

קיבלתי את מכתבך לשליחים ואני ממהר לענות לך.

בזמן האחרון השקעתי הרבה מרץ בשיפור היחסים בינינו ובין הסתם־חלוצים, והדבר עלה‏ בידנו. הגוש הכללי מתכנס להתיעצויות, והעיקר – היחסים בהכשרה המעורבת טובים בהחלט. אנו חושבים לפתוח במידה מסוימת את שערי קיבוץ־העליה לאותם החברים מן הסתם־חלוצים המתכוננים ברצינות לחיי קיבוץ בארץ.

עליך להודיע לרוזנשטיין, שהמועמד ל’החלוץ' הוינאי הוא משה אוורבוך⁴³. כל זמן שלא בא השליח מהארץ אני משתתף במידה ניכרת בעבודת ‘החלוץ’ (מרצה בסניף, משתתף בכל ישיבות המרכז, בכל התיעצויותיו של הגוש הכללי וכו'). לא רציתי לקבל כסף מן ‘החלוץ’, כי לא רציתי לשאת את הגושפנקה הרשמית המחייבת של שליח ‘החלוץ’. קשרים טובים אני מקיים גם עם אנשי ‘השומר הצעיר’ ו’גורדוניה', והם מקבלים את השתתפותי בעבודת ‘החלוץ’ ברצון אף בלי המנדט המחייב.

מדוע יצא מ. חדש לפולין דווקא? האם לא חשוּב היה לשלוח חבר ותיק מכנרת לארץ שבה קיימת תנועתנו, למשל, ל’החלוץ' הצ’כי? מאחר שא. לכטמן הסתלק לחלוטין מיציאה לגולה, נחוץ להעלות את מועמדותו של חופש (הדבר אפשרי כעת גם מבחינת ענף הבננות של אפיקים). גם אתה, מישקה, מועמד לחוץ־לארץ, היחיד הבא בחשבון למלא מקומי בוינה, וצריך סוף סוף לעבוד קצת מתוך תכניתיוּת ידועה גם ב’משק השליחים'.

שלך

אליק

וינה, 24.1.1937

שלום עליך, לסיה!

סבורני, שכבר הגיעוּ אליך הדים מן הועידה הלטבית. ההרגשה הכללית בתנועה היא, שהועידה הצליחה מאוד ועזרה בהרבה להתפתחוּת התנועה להבא. הפגישה שנקבעה לדיון בעניני האיחוד נדחתה, וסעיף זה הורד מעל סדר יומה של הועידה. הפגישה בוטלה על־ידי ‘החלוץ הצעיר’ הפולני, שכתב כי איננו מיחס חשיבות לפגישה זו. את עמדתו ביטא בלוצרן⁴⁴ וכו'.

בוארשה התעכבתי עם אריה ב. במשך יומים. רציתי לתהות על הקנקן ולדעת מה נשמע בפולין. יכולתי להסיק, כי ‘החלוץ הצעיר’ ו’פרייהייט' עדיין רחוקים מאוד מן האיחוד. עדיין לא נסתיים ב’פרייהייט' הויכוח על חלוציות. הם מוכנים להכניס למצע חובת החינוך לחלוציות, אך לא חלוּציוּת חובה, כמקובל אצלנו. אולם בחוגי מזכירות הקה"מ יש רצון ‘לגמור’ את פרשת האיחוד בפולין.

המצב הארגוני והכללי ב’החלוץ הצעיר' קשה הרבה יותר מאשר ב’פרייהייט'. אין קיוּם לסניפים עם ירידת הסניף החלוּצי הכללי ואין מנהלים. אנשי ‘החלוץ הצעיר’ מציינים כסיבה למצב הקטסטרופלי את חוסר המנהלים, ואינם רוצים להודות, שזוהי תוצאה ממבנה התנועה ומדרכה.

בוינה חלו שינוּיים חשובים. בדרך כלל הביא ענין האיחוד סימני הבראה רציניים מ’מחלות' וינה הספציפיות. מושבת החורף המשותפת עברה בהצלחה מרובה ושימשה גורם דוחף לאיחוּד מידי ומלא. לפני נסיעתי לריגה נערך נשף חנוכה פומבי על־ידי נצ"ח (שכרנו תיאטרון), אשר הצליח מאוד גם במובן המוסרי (קהל גדול של הורים וידידים) וגם במובן החמרי. הפסימיזם שלי לגבי וינה ולגבי ‘כדאיות’ העבודה כאן פג בזמן האחרון, עם השינוּיים שחלו כאן החורף. מדאיגה אותי מאוד שאלת ההכרעה לחלוציות אצל אנשים רבים המתלבטים קשה ובוחרים לבסוף בדרך חיים אחרת. החלטנוּ כעת לערוך התקפה נמרצת על אנשים רבים בתביעה לצאת באביב להכשרה. זה יבריא את כל האוירה בגדוד הבוגרים הגדול (כ־100 איש) ויעזור גם ל’מאטורנטן'⁴⁵ להחליט על מעבר לעבודה.

עניני ‘החלוץ’ מתנהלים כעת על ידינו (וילי ריטר שלנו – מזכיר ‘החלוץ’). אנחנו הסיעה החזקה ביותר ב’החלוץ' (במרכז: 4 נצ"ח, 3 סתם־חלוצים, 2 ‘השומר הצעיר’, 2 גורדוניה', 1 ‘מכבי הצעיר’). הסידורים החדשים במרכז הם תוצאה מן הבחירות האחרונות לועידה.

אסיים. בזמן האחרון היו לי אורחים רבים מן הארץ. אחרי צבי היה כאן אריה אופיר בדרכו לצ’כיה לחודש ימים, ובשבוע שעבר היה כאן שלמה אלפרט בדרכו ללטביה. כתוב לי מה נשמע באנגליה, מה

ב’הבונים'? עד מתי נשאר שם מופס ומה פעל? מה דעתך על סידור מושבת מנהלים מרכזית לארצות המערב בראשית הקיץ? התוכל לבוא למושבה כזו אם תתקיים בצ’כיה?

דרישת שלום לקלרה⁴⁶ ולילדים. היה שלום וכתוב.

אליק