צ עֵץ הַחַיִּים – עֵץ שֶׁהוּא פּוֹסֶה עַל פְּנֵי כָּל הַחַיִּים. אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעַאי: עֵץ הַחַיִּים מַהֲלַךְ תַּ“ק שָׁנָה וְכָל מֵימֵי בְּרֵאשִׁית מִתְפַּלְּגִין וְיוֹצְאִין מִתַּחְתָּיו. וְלֹא סוֹף דָּבָר נוֹפוֹ מַהֲלַךְ תַּ”ק שָׁנָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ קוֹרָתוֹ מַהֲלַךְ תַּ"ק שָׁנָה (בר“ר טו, ו; שהש”ר ו, יד).
פּוֹסֶה – מתרחב ומקיף. מַהֲלַךְ תַּ"ק שָׁנָה – חמש מאות שנה נדרשות כדי להגיע מצדו האחד לצדו האחר.
וְלֹא סוֹף דָּבֶָר – ולא זו בלבד.
נוֹפוֹ – ענפיו.
קוֹרָתוֹ – גזעו, מן הקרקע עד לצמרת.
*
צא מָה הָיָה אוֹתוֹ הָאִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם וְחַוָּה? רַ' מֵאִיר אָמַר: חִטִּים הָיָה. כְּשֶׁאֵין בְּאָדָם דֵּעָה אוֹמְרִים: לֹא אָכַל אוֹתוֹ הָאִישׁ פַּת חִטִּים מִיָּמָיו.
רַ' שְׁמוּאֵל בְּרַ' יִצְחָק שָׁאַל לִפְנֵי רַ' זְעֵירָא, אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר חִטִּים הָיוּ? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: הֲרֵי נֶאֱמַר “עֵץ”! אָמַר לוֹ: מְתַמְּרוֹת הָיוּ כְּאַרְזֵי לְבָנוֹן.
רַ' יְהוּדָה בַּר אֶלְעַאי אָמַר: עֲנָבִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ” (דברים לב, לב) – אוֹתָן הָאַשְׁכּוֹלוֹת הֵבִיאוּ מְרוֹרוֹת לָעוֹלָם. רַ' אַבָּא דְעַכּוֹ אָמַר: אֶתְרוֹג הָיָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל” (בראשית ג, ו) – צֵא וּרְאֵה, אֵיזֶהוּ אִילָן שֶׁעֵצוֹ נֶאֱכָל כְּפִרְיוֹ, וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אֶתְרוֹג.
רַ' יוֹסֵי אָמַר: תְּאֵנִים הָיוּ. דָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ. מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁקִּלְקֵל עִם אַחַת מֵהַשְּׁפָחוֹת, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ טְרָדוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַפָּלָטִין, וְהָיָה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵיהֶן שֶׁל שְׁפָחוֹת וְלֹא הָיוּ מְקַבְּלוֹת אוֹתוֹ, אֲבָל אוֹתָהּ שֶׁקִּלְקְלָה עִמּוֹ פָּתְחָה דְלָתֶיהָ וְקִבְּלַתּוּ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵאוֹתוֹ הָאִילָן טְרָדוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לְגַן עֵדֶן וְהָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל אִילָנוֹת וְלֹא הָיוּ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. וּמָה הָיוּ אוֹמְרִין לוֹ? אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: הֲרֵי הַגַּנָּב שֶׁגָּנַב דַּעַת בּוֹרְאוֹ! “אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה” (תהלים לו, יב) – רֶגֶל שֶׁנִּתְגָּאָה עַל בּוֹרְאוֹ, “וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי” (שם) – לֹא תִטּוֹל מִמֶּנִּי עָלֶה, אֲבָל תְּאֵנָה שֶׁאָכַל מִפֵּרוֹתֶיהָ פָּתְחָה דְלָתֶיהָ וְקִבְּלַתּוּ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה” (בראשית ג, ז). בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרוּ: חָס וְשָׁלוֹם, לֹא גִלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתוֹ אִילָן לְאָדָם וְלֹא עָתִיד לְגַלּוֹתוֹ, שֶׁחָס הַמָּקוֹם עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל אָדָם (בר"ר טו, ז).
כְּשֶׁאֵין בְּאָדָם וגו' – רק משעה שמתחיל התינוק לאכול מזון מוצק, בעיקר לחם, הוא גם מתחיל לדבר ולגלות את חוכמתו.
אֶפְשָׁר חִטִּים הָיוּ? – והרי החיטה היא עשב ואינה עץ!
מְתַמְּרוֹת – מתרוממות ועולות (ובעקבות החטא הונמכה קומת החיטה).
עֲנָבִים – וחוה נתנה לאדם לשתות יין (ראו לעיל, קטע פה).
שֶׁעֵצוֹ נֶאֱכָל כְּפִרְיוֹ – נוהגים היו לאכול לא רק את פרי האתרוג, אלא גם את גבעוליו הרכים (“עצו”).
לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ – למד מן ההקשר.
קִלְקֵל – ביחסים אסורים.
טְרָדוֹ – גירשו.
פָּלָטִין – ארמון.
גָּנַב דַּעַת – רימה.
חָס הַמָּקוֹם וגו' – כדי שלא יעברו בני אדם ליד אותו עץ ויאמרו שוב ושוב שבכו חטאו אדם וחוה.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.