לפני המועצה2 היה ברוּר, כי אנו עומדים לפני סיכוּם הדברים. וכדי לראות נכוחה את מצבנוּ, צריך יהיה להעריכו לא כמקרה, אלא כהשתלשלוּת הכרחית של התפתחוּתנו. נשארתי בהערכתי הישנה – מקור הסתירה שנמצאנו בה כל הזמן הוא באיחודו הבלתי־טבעי של קיבוּצנו עם קיבוץ עין־חרוד. אם נרצה להיות כנים עם עצמנוּ, נודה כי ניסיון איחוד זה סופו להסתיים בכשלון גמוּר. אני רואה את עצמנוּ כענף מתנועת ‘השומר הצעיר’ העולמית, וכי חלה בנו (באגף הרוּסי) התקדמוּת רעיונית מהירה יותר מאשר בשאר החלקים. והצעד הזה העמיק את התהום בינינוּ. אוּלם גם לאחר העמקת התהום, המשכנו בתורת ‘השומר הצעיר’. לוּ הסקנוּ מסקנות אחרות בשטח הקיבוצי לא היינוּ נמצאים במצב בלתי־נורמלי זה. והראיה, מעולם לא עמדנוּ בויכוּח רציני עם הקיבוץ הארצי של ‘השומר הצעיר’ בשטח הקיבוצי. כמוהם בנינו את קיבוצינו על יסוד יוצאי תנועת הנוער. לא פיתחנו בתוכנוּ את האידיאל לגידול היחידה רק לפי הכמות. דרכנו זו בבנין קיבוצינוּ עמדה כל השנים בסתירה רצינית לדרכו של הקיבוץ המאוחד.
והיה עוד דבר אחד פטלי: אנו הערצנוּ את רעיון אחדוּת התנוּעה הקיבוּצית, אם כי השתייכוּתנוּ לקיבוץ המאוּחד היתה סמלית יותר מאשר רעיונית, כפי שציין בצדק טבנקין. אנוּ פיתחנוּ בתוכנוּ הזיה לראות את הקיבוּץ המאוחד – ברוּחנוּ ולפי השקפתנוּ.
שנים לחמנוּ על כך, שהקיבוּץ המאוחד יכיר שבתוכו מצוּיות שתי דרכים, ולא הבינונוּ כי הדבר אבסורדי ונוגד לצורך ההתמזגוּת. עוּבדת האיחוּד הכניסה אותנו לסתירה, שבה הננוּ מתפתלים, אולם בזכות אחדוּתנו הפנימית בקיבוצנו, יכולנו להתפתח ולהגיע למצבנו הנוכחי.
בקשר לנדון אזכיר דברים, שכתבתי בשעתו מחוּץ־לארץ למחלקה: נוכח מצבנוּ המדאיג, עולה על הלב שאלה אחת. כשהיינוּ בתנועה המאוּחדת של ‘השומר הצעיר’ רצינו לראותה בדמוּת אחרת, ומה התועלת שרוצים אנו עכשיו לראות גם את הקיבוץ המאוחד בדמות אחרת? אין בי כל ספק, שהקיבוץ המאוחד אינו גוּף גמיש. הוא ארגון צנטרליסטי. כלום לא הגיע הזמן שנבין את העוּבדה הזאת? הקיבוץ המאוּחד בנוי על השיטה של אי־ויתוּּר, ולא יירתע מפליטת גוּפנוּ – הזר לו במהותו. אל נשלה עצמנו בנדון זה, כי אחריותנו לתנועה גדולה. טעוּת היא לחשוב, כי הקיבוץ המאוחד יקבל את דרכנו בנוער, גם אם דרך זו תבטיח חינוך לנשיאה בעול האחריוּת לקיבוץ כולו.
בהצעת הויתור שהצענוּ3, יש משוּם כניסה למצב מסובך חדש בתוך הפעוּלה המשוּתפת בקיבוץ המאוחד. אני מאמין בתנועתנו ובשלושת קיבוצינו4 בארץ, שיצאוּ מפסיביוּתם ויקבעו את גורלם לכאן או לכאן. כל זמן שנהיה חלשים, ירצו לעשות רווחים מחוּלשתנו. מעומק לבי אני מצטער על צרוּת אָפקה של המזכירוּת5. האוּמנם צריך היקף קטן זה של תנוּעתנו החינוכית לשמש גורם להרגשת הנחיתוּת? ואם בתוך התנוּעה, בעבודה, הנני מתמלא חרדה לגורלנוּ, הרי זה נובע רק מתוך חששות מפני נסיגות קיבוּצינוּ בארץ. רק לא לגמגם, נצא לדרך – לכאן או לשם.
אבדה האמונה באפשרות מיזוּגה של תנועתנוּ עם תנועת הקיבוּץ המאוּחד. נתבדתה גם התקוה, כי מסגרת הקיבוץ המאוּחד עתידה לשמש מסגרת לתנוּעה הקיבוּצית כוּלה.
החברים שראוּ את הניגוּדים היסודיים שבינינוּ ובין הקיבוץ המאוּחד, היו בעצם חייבים לבוא בהצעה לפרוש מן הקיבוץ. אני קיבלתי את ההנחה של הרוב בקיבוץ המאוחד: להבהיר את יחסינו ולקבוע את עמדותינו ומסקנותינו. היו שתי אפשרוּיות: יציאה או איחוד – ובהצעתי היה רצון לאיחוד. המאמץ להקמת קיבוץ אחד בארץ (בלי אוטונומיה) ותנועת נוער אחידה היה בהצעתי, אך היא נדחתה.
לסיכוּם דברי אומַר: תנועתנו (‘השומר הצעיר’) לא הצדיקה את זכוּת קיוּמה בקיבוץ המאוּחד. הרעיון היה אולי יפה, אולם הנסיון לא הצליח. לא אסתמך על כך, כי עוד לפני כניסתנוּ לקיבוץ המאוחד הצבעתי נגד כניסתנו. בשבילי קיים ויכוּח אחד עם ‘השומר הצעיר’, והוא פוליטי בלבד. אני ניגש למסקנות, לא כחבר ‘השומר הצעיר’, כי אם כחבר התנועה הקיבוּצית. אני מעריך את עוּבדת קיוּם קיבוּצינו בקיבוּץ המאוחד ואיני רואה אפשרות ליציאה מתוכו. לוּ הייתי צריך להישאר נאמן לפרינציפ שלי – הייתי מתנגד להישארותנו. אוּּלם מתוך ניתוּח מצבנוּ, איני יכול להציע הצעה אחרת. וגם צריך להיות ברוּר, כי מעולם לא הוצעה הצעה על ידינו, שפלג מתוכנו יקים תנועה עצמאית משלנוּּ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.