פרשת התפתחוּתם של קיבוצי נצ"ח (נוער צופי חלוצי – ‘השומר הצעיר’) בתוך הקיבוץ המאוּחד היא פרשה רבת לבטים, שבמרכזה נעוץ רעיון מרכזי: למצוא את הדרך הסינתטית בין שני קטבים הנראים מנוגדים: התפקיד והאדם, המשק והחברה, הכמות והאיכות, החבר מן השוּרה החלוּצית וחניך תנוּעת הנוער.

זה למעלה מעשר שנים שאנו גושרים את הגשר הזה, לעתים תוך קשיים גדולים ואף מיוּתרים, אך תמיד מתוך נאמנוּת לעיקרים מסוּימים, שעליהם תיבנה – לפי אמוּנתנוּ – אַחדוּת המפעל השיתוּפי בארץ.

 

המגמה שהונחה ביסוד הקיבוץ המאוחד    🔗

ב־1927 נתַנו את ידנוּ לאיחוּד הקיבוצי הראשון, שבו השתתפוּ: קיבוץ עין־חרוד על משקיו ופלוּגותיו (אילת השחר, גשר נחלים [כיום – אשדות־יעקב], יגור, עין־טבעון, ג’דרו), קיבוץ הכובש (כיום – רמת־הכובש), קבוץ ‘ווֹלין’ מחדרה, קיבוץ ‘השומר הצעיר’ מססס"ר (כיום – אפיקים). האיחוּד הזה קם ונהיה בתקוּפת משבר גדול בארץ, לאחר התפוררוּתם של עשרות קבוּצות וקיבוצים, לאחר ירידת הגדוּד ולאחר שחלק מן הקיבוצים השומריים התלכד לגוף פוליטי מיוּחד (הקיבוץ הארצי), שהידק את מסגרתו והתבדלוּתו בחישוּק ה’קולקטיביות הרעיונית'.

עצם השם ‘הקיבוץ המאוּחד’ ואָפיים החברתי של הגופים שהשתתפוּ ביצירתו, העידו על המגמה שהונחה ביסודו: לשמש מסגרת מאחדת את כלל התנוּעה הקיבוצית על גווניה השונים, לכנס את הכוחות השונים בתנוּעה הקיבוצית למפעל מאחד, להתגבר על המשבר הגדול, ולהיות לכוח המחנך והמדריך בנוער ובתנוּעה החלוּצית.

לא היה משוּם מקרה בהצטרפוּתנו למסגרת הזאת. התנאים האובייקטיביים, בהם פעלה תנוּעתנוּ ברוּסיה: הכרח העמידה הרוחנית והאידיאולוגית האיתנה מול הכוח הכביר במדינה, השולט בכל האמצעים לכיבוּש הנוער, אף המסורת הנודעת של תנוּעת הפועלים והציבוריות הרוסית – כל אלה עזרו לתנוּעה השומרית ברוסיה להגיע – עוד בשנים הראשונות לקיומה – להגדרות חברתיות וּפוליטיות מסוּּימות. תנאים אלה הכשירו את ראשוני העולים מתנוּעתנו בארץ לחפּש את השיתוף ואת הקשר למסגרות חברתיות (תנוּעה קיבוצית מאוחדת) וּפוליטיות (אחדוּת העבודה) רחבות יותר של מעמד הפועלים המתהווה בארץ. מגמות ההתבדלות, שהטביעו את חותמן על הקיבוצים השומריים יוצאי פולין וגליציה, היוּ זרות לרוחנו. וכשהמגמות הללו נוסחו במצע הפוליטי המיוּחד של הקיבוץ הארצי וכשהוּקמה האורגניזציה הנפרדת – נפרדוּ דרכינו בארץ. אף בתנוּעה העולמית של ‘השומר הצעיר’ החל הויכוּח על דרכם של בוגרי התנוּעה בארץ, ויכוח אשר גרם לפילוג – בשנת 1930 – ולהקמת תנוּעתנוּ העצמאית.

 

מסגרת מאוּחדת לכלל הפּועלי    🔗

השקפתנוּ על שיתוף ועל התמזגות עם חלקים אחרים של ציבור הפועלים, נבעה מתוך ההנחה היסודית שאין בארץ תפקיד פוליטי מיוחד ליוצאי תנוּעת נוער חינוּכית באשר היא תנועת נוער. יתירה מזו, הנחנו כי למעמד הפועלים המאורגן צריך להיות רק מכשיר פוליטי אחד (מלבד ארגוניו המקצועיים־משקיים) לשם השגת מטרותיו ההיסטוריות – וזוהי המפלגה, המאחדת בתוכה חברים לצורות חיים שונות בעיר ובכפר, בקיבוּץ ובמושב. סברנוּ, כי מתפקידה של תנוּעת הנוער החינוכית בגולה להכשיר את חבריה לערוּת רעיונית ולאקטיביות פוליטית במסגרת המאוחדת של הכלל הפועלי.

מאידך גיסא ידענוּ שערך הצטרפוּתנוּ לאיחוּד הקיבוצי הרחב אינו מצטמצם בתוספת מספר מסוים של חברים יוצאי תנוּעת נוער חינוכית, אלא בערכים מסוימים שהתנוּעה מביאה אתה, ובחשיבות הנסיון הגדול לשתף כוחות שונים במסגרת אחת.

תנוּעת נוער אינה יכולה להסתפק, לדעתנו, בפעוּלה חינוכית בגולה בלבד. היא מחפּשת את מידת האפקטיביות של פעוּלתה בשדה ההגשמה הקיבוצית בארץ. והיא יכולה לתרום את תרוּמתה הגדולה בבנין המשקי והחברתי של הקיבוץ, כאשר יודעים לחרוד לערכים שהיא יצרה ולגרעיני הליכוד הטמונים בקרבה. עוד במועצת היסוד של הקבוץ המאוחד חיפשנו את הערוּבות לאפשרוּיות התפּתחוּתה הנורמלית והבריאה של תנוּעת הנוער בתוכו, לתועלתה היא ולהבראת התנועה כולה. את הערוּבות מצאנוּ אז לא רק ברצון הטוב והבנה המלאה ששׂררוּ בין כל המתאחדים. הן באו לידי ביטוּי בעצם הויכוּח על יסודות הקיבוּץ המאוּחד ואף בסעיפי התקנון שלו.

 

דרכים לתנוּעה קיבוּצית גדולה    🔗

א. גלילי (בא־כוח הקיבוּץ הרוּסי¹) אָמר במועצה (אוגוּסט 1927): ‘נחוץ שהקיבוץ יסתגל לקבלת חברים לא רק מתנוּעת ‘החלוץ’, אלא גם את יוצאי תנוּעת הנוער. יש להחשיב בראש וראשונה את האישיות בתוך התנועה, לטפּח את הנטיות והגוונים השונים. נחוּץ להתרחק מסכמטיוּּת, כי דרכה של זו תמיד מצֵרה. הנדע לקיים בתוכנוּ גופים חברתיים שונים שלא יתפוררו בתוך הקיבוץ, אלא יהווּּ בתוכו גופים חיים ומתפּתחים? – אין זו דרישה אגואיסטית של קיבוץ זה או אחר, אלא השגה איך לקיים תנוּעה קיבוצית גדולה. ככה תיפתח לפני הקיבוץ הדרך לקליטת תנועת הנוער’ (מתוך 'קובץ הקיבוץ המאוחד).

בויכוּח על קנה־המידה לגידול היחידה הקיבוצית, הדגישו חברינוּ את הצורך להתחשב לא רק ביכלתה הכלכלית, אלא ם ביכלתה החברתית. ברוח זו נוסח סעיף ב' בפרק השני של ‘יסודות ותקנות הקיבוּץ’ כדלקמן:

‘הכנסת חברים למשק נקבעת על־ידי המשק לפי צרכי העבודה ובהתאם ליכולת הקליטה הכלכלית והחברתית שלו’.

אך את מידת הצלחתם של יוצאי תנוּעות הנוער החינוכיות (וגם של חוגים חלוציים אחרים) ביצירה הקיבוצית, בארץ, קובעת בהרבה השיטה לפיה קולטים את העליה, מיסדים נקוּדות חדשות או מגדילים נקוּדות קיימות. לנוּ היה ברור מראש, כי רק בדרך ריכוּז יוצאי התנוּעה בנקוּדות מסוּימות (בלי לנעול את הדלת בפני חברים אחרים), ניתן לקצור את יבול העבודה החינוכית של התנוּעה. ולא זו בלבד: התנוּעה בגולה, היא עצמה זקוּקה להמשך הטיפול בה ולטיפוח מצד בוגריה מגשימיה בארץ; ועל הנקוּדות הקיבוציות, שנוצרו על ידיה, מוטלת החובה להמשיך בקשרים אתה, לשמש לה מרכז משיכה ודוגמה חיה להגשמת מאוַייה.

היסודות האלה, שאיפשרו את האיחוּד הקיבוצי, בוטאו בהגדרה ברורה כדלקמן:

‘קיבוצי עליה ונוער, חברים וקבוצות, הנכנסים לקיבוּץ מתוך איגוּדים חלוציים בגולה (קיבוצי עליה, הסתדרוּיות נוער), יכולים להתרכז בנקוּדות עבודה והתישבות מסוּימות ולהוות את גרעיניהם היסודיים בהתאם לאפשרוּת המשך מילוּי תפקידיהם בקליטת העליה בארץ וקשריהם עם חברים בחוץ־לארץ’ (פרק 5, סעיף ג' בתקנות הקיבוץ המאוחד).

 

נתגלוּ מגמות חד־צדדיות    🔗

עד כאן על התנאים והמסיבות, בהם השתתפנוּ בהקמת הקיבוץ המאוחד. אין המאמר הזה עוסק בתולדותיו ואף לא בתולדות התפתחוּתם של קיבוצי נצ"ח בתוכו. יצוין רק שהתפתחוּת הקיבוץ המאוחד בשנים שלאחר־כך היתה בכמה שטחים שונה מזו ששוערה בשנת היסוד. במקום להוסיף לפתח ולטפח את מגמת האחדוּת שהונחה ביסודו, נתגלו בתוכו מגמות ברוּרות להתפּתחוּת קיצונית חד־צדדית, להשלטת דוגמטיות מסוּימת בהלכה ובמעשה של הקיבוץ, עד כדי הפיכתו לאחד הפלגים בתנוּעה הקיבוצית. תנוּעתנוּ סבלה במיוּחד מהתפּתחוּת זו של הקיבוץ המאוחד, מפני שהכיווּן השולט בו לא החשיב את מקומה ואת ערכה של תנוּעת הנוער החינוכית בבנין התנוּעה הקיבוצית. את בנין עתידו שלו ראה, בעיקר, בעליה חלוצית המונית. מכאן – חוסר ההתחשבות בתביעת הריכוז של יוצאי תנוּעת הנוער, וההיאבקות של תנוּעתנו שעה שמתגלה הצורך ליצור נקוּדה קיבוצית חדשה, ומכאן – קידוש טיפוס אחד של הסתדרות נוער: ‘החלוץ הצעיר’, ששללה בפּרינציפּ את נחיצוּתה ואת חשיבותה של שכבת הבוגרים ואמרה לשמש את ‘החלוץ’ ואת הקיבוץ המאוחד על־ידי ויתוּר על ליכודם של הבוגרים ופיזורם בתנוּעה החלוצית ההמונית.

יצוין כאן גם קו אָפייני אחר לדרך פעוּלתו של הקיבוץ המאוחד בנוער. ארבע תנוּעות נוער מחנכות את חבריהן לקיבוץ: ‘החלוץ הצעיר’, ‘פרייהייט’, ‘הבונים’, ונצ“ח. אף כי שום מועצת קיבוץ לא סיכמה את נסיון התנוּעות הנ”ל ולא קבעה איזו היא הסתדרות הנוער ההולמת יותר את צרכי התנוּעה החלוצית והתנוּעה הקיבוצית – ביכר הקיבוץ את ‘החלוץ הצעיר’ על פני שאר התנוּעות. כשנתכנסוּ בדנציג ב־1933 באי־כוח ארבע התנוּעות ועיבדוּ מצע לאיחוּד, אשר כלל גם את היסוד החשוב של שלמוּת התנוּעה החינוכית ורציפוּתה (3 שכבות) וגם את עקרון הריכוּז בקליטת העליה של התנוּעה, הספיקה ישיבת מזכירות מורחבת של הקיבוץ בארץ כדי למחוק מתוך המצע את שני הסעיפים הללוּ. וזה מפני שיש בסעיפים אלה משוּם ויתור על תפיסתו המסורתית של ‘החלוץ הצעיר’. רק אחרי שש שנות מאמצי־שוא לקיים, לפתח ולהשליט הסתדרות נוער כזאת ורק אחר תסיסה רבה בקרב ‘החלוץ הצעיר’ עצמו בחיפוּשי דרך לשמירה על בוגריו, באה כיום ההסכמה לעקרון הסתדרות נוער שלמה בעלת שלוש שכבות. ‘ויתור’ זה איפשר את האיחוּד בפולין בין ‘החלוץ הצעיר’ ובין ‘פרייהייט’, אין איש יודע כמה שנים תעבורנה עד שיוסכם להלכה ולמעשה גם על היסוד השני של מצע דנציג, על ‘ריכוּז יוצאי תנוּעת הנוער בנקוּדות מסוּימות’, יסוד שהוּא מסקנה עקבית והכרחית של שיטת שלוש השכבות.

 

סיבת האוטונומיה לתנוּעתנוּ    🔗

עמדה זו של הרוב בקיבוץ כלפּי תנוּעת הנוער קבעה בהרבה את מצב תנוּעתנו. במשך שנים הוטל עליה להגשים – בדרך אוטונומית – את הדבר שהוסכם עליו פה אחד במועצת היסוד של הקיבוץ המאוחד כי הוא תנאי לאיחוּד, אך עוד בשנים הראשונות לקיום הקיבוץ קמו עליו עוררין. האוטונומיה של תנועתנו ושל מוסדותיה בארץ בענין כיווּן עלייתם של בוגריה, איננה הלכה לדורות, אלא תוצאת מצב מסוּים, שתואר לעיל. כיום, לאחר כל מה שעבר על הקיבוץ בשטח קליטת העליה, לאחר שנעשו בתוכו שגיאות חמוּרות כל־כך בדרך הקלטתם של בוגרי שאר תנוּעות הנוער ואף של העליה הסתם־חלוצית, שוב אין לנוּ כל ספק בצדקת דרכנו. אילמלא הגשימה תנוּעתנוּ, הלכה למעשה, את עקרונותיה אף בתוך הקיבוץ המאוּחד לא היוּ קמות על־ידי בוגרי תנוּעתנוּ אותן שש־שבע הנקוּדות הקיבוציות, כפי שהן קיימות כיום על מפעליהן ועל יציבותן החברתית. לא רק אפיקים, גבעת־חיים וכנרת, אלא גם כפר־גלעדי, ‘בתלם’² ואף הקיבוץ הצעיר האנגלו־בּלטי³ לא היוּ מגיעים למה שהגיעוּ, לוּלא הבטיחה תנוּעתנו את הנושא החברתי הרצוּף לבנין המפעלים הללוּ.

הויכוּח בין מוסדות תנוּעתנו ובין מוסדות הקיבוץ לא התנהל בשאלת הליכה או הימנעות מהליכה אל מפעל חשוב כהחיאת תל־חי – כפר־גלעדי, אלא בשאלת ה’איך' ללכת. תנוּעתנוּ נטלה על עצמה ברצון ובאהבה את תפקיד ההליכה לכפר־גלעדי לאחר שהבטיחה לעצמה מלכתחילה את האפשרות ללכת במרוכז ומתוך הבטחת המשך בנינה של הנקוּדה על־ידי התנוּעה (אין הכוונה לחברי התנוּעה בלבד, אך על כך להלן). ויכוּח זה חזר ונשנה עם הצעת איחודם של גרעין תנוּעתנו ושל קבוצת ‘בתלם’, לאור סיכוי מפעל התישבותי על חופו המזרחי של ים כנרת (עין־גב), שתבע גוף חברתי מלוכד. אך מצער, שיסוד זה, יסוד הריכוז בהקלטת העליה, שהבטיח את הנושא החברתי להצלחת המפעלים הללוּ לא יכולנוּ להשיג אלא אחרי היאבקות עזה ואחרי שימוּש ב’נשק' האוטונומיה. והכל משוּם מה? משום שדרך זו ‘אינה דרכו של הקיבוץ’…

 

‘האחריוּת לקיבוּץ כוּלו’    🔗

יש חברים שאינם מטילים ספק בהצלחת בוגרי תנוּעתנוּ בהגשמתם הקיבוצית בארץ. אף הם רואים את היתרונות הקיבוציים באותה השיטה שלפיה נקלטו עולינוּ, אוּלם הם טוענים כלפינוּ טענה מעין זאת: ‘אבל אתם אינכם אחראים לקיבוּץ כוּלו’!

ראוּיה טענה זו שניחד עליה את הדיבור. ודאי הוּא הדבר כי תנוּעתנוּ בהיקף עלייתה הקיים אינה יכולה לספּק עולים לשלושים נקוּדותיו של הקיבוּץ. הרי ‘החלוּץ הצעיר’, ‘פרייהייט’ ו’מחנות העולים' – גם אלה לא הלכוּ אל כל נקוּדות הקיבוּץ. הויכוח בינינוּ הוּא איפוא: מתי נהיה אחראים יותר לקיבוץ כוּלו, מתי נבטיח יותר את יציבות נקודותיו, מתי נשמור יותר על רכוּשו העיקרי של הקיבוץ להגשמת מפעלנוּ – על האדם, מתי נבטיח יותר אף את היציבוּת הכלכלית של משקינוּ? האם שעה שנדע לחרוד ולטפח כל ערך של כל גרעין אנשים, אשר נצרף בהכנה משותפת בתנוּעה החלוצית ובהכשרה, כדי שיתן את פריו השלם ביותר במילוּי תפקידינוּ המיוּחדים במינם בארץ – או כאשר נבזבז בשל שיטה נפסדת, בעצם ידינו, את מעט החומר האנושי המגיע לחיי קיבוץ?

בשם ‘האחריות להחלוץ כוּלו’ לחם הקיבוּץ זה שנים נגד שכבה בוגרת לתנוּעת נוער, בשם ‘האחריות לקיבוץ כוּלו’ מתוַכחים עתה נגד דרך ריכוזם של בוגרי תנוּעתנו בקיבוץ.

במושב המועצה העליונה האחרון של תנוּעתנוּ אמר חבר מזכירות הקיבוץ לאחר ששיבח את איכותה של עליית נצ“ח מבחינה קיבוצית: 'לו היתה עליית נצ”ח ברשות הקיבוץ כוּלו, היינוְ משתמשים בה אחרת והיתה מביאה תועלת מרובה יותר'. אולם לאור עובדות של קליטת העליה בקיבוץ בשנים האחרונות ולאור נסיונו בשדה זה, אנו מגיעים בהכרח למסקנה ברוּרה וחותכת: לוּ היתה עליית נצ"ח ‘ברשות הקיבוץ’ ולוּ היוּ נוהגים כלפיה בשיטת הקליטה של בוגרי שאר הסתדרוּיות הנוער המחנכות לקיבוץ – היתה התוצאה מבחינה קיבוצית פּחוּתה יותר.

 

תנוּעות הנוער ב’החלוץ' ובקיבוּץ    🔗

לפי המפקד האחרון היוו בקיבוץ המאוחד – בסוף שנת תרצ“ז – יוצאי ‘החלוץ הצעיר’ אותו אחוז בערך שהיווּ חברי נצ”ח (9,9 – 10,1). עליית ‘החלוץ הצעיר’ עמדה ‘לרשות הקיבוץ’ ושוּם ‘טענות’ אין כלפּיה. נשאלת השאלה: ההצליח הקיבוץ להשתמש בעליית החלוץ הצעיר' להקמת מפעלים רבים יותר, נקוּדות יציבות יותר מבחינה חברתית, או מפעלים בעלי אופי חלוצי־כיבוּשי יותר מאשר בעליית נצ"ח? עיון כלשהו במפת הקיבוץ יגלה את התשובה הנכונה לשאלה זו. קשה להשתחרר מן ההרגשה שהקיבוץ החמיץ הזדמנוּיות חשוּבות להכנת רזרבה קיבוצית מוכשרה מקרב תנוּעת הנוער, בשל עמדתו הפסולה לגבי בנין התנוּעה החינוכית בגולה ולגבי הדרך בקליטת עלייתה בקיבוץ. אין לשכוח, שתנוּעתנו קיימת בשל סיבות הטמונות בעברה כחלק מתנוּעת ‘השומר־הצעיר’ העולמית רק בארצות בעלות ישוב יהודי קטן ביחס, וגידוּלנוּ בהן מוּגבל מסיבות אוֹבּייקטיביות (זה אָפיה של תנוּעתנו גם בארצות החדשות שבהן חדרנוּ בשנים האחרונות: יוגוסלביה, טרנסילבניה, אנגליה). אוּלם בפּוֹלין ובגרמניה,ֹ כלוּם היתה לקיבוּץ – עד לזמן האחרון – דרך ברוּרה ושיטה נכונה לטיפּוּח תנוּעת נוער חינוּכית גדולה?

לסוג הטענות נגד דרך תנוּעתנו בריכוז עלייתה, שייך גם ענין האחריות לעליה ה’סתם’־חלוצית. כיום, לאחר שגם ‘החלוץ הצעיר’ הסכים ליסוד שכבה בוגרת בהסתדרות נוער, ולאחר נסיון נצ“ח והבונים בנשיאה בעול האחריות המלאה לתנוּעה החלוצית הכללית, שוב אין סתירה נראית בין קיום שכבה שלישית לבין עבודה אחראית של בוגרי התנוּעה ב’החלוץ'. אך קיימת שאלת הדרך הנאותה לקליטתם של אותם החלקים מן העליה החלוצית הכללית הבוחרים בחיי קיבוץ, ושעליהם אין התנוּעה הקיבוצית רשאית לוַתר. בנדון זה ובקשר לויכוּח המתנהל אתנו בשאלה זאת, כדאי להביא שוב מסיכוּמי המפקד האחרון בקיבוּץ. המפקד מראה שהקיבוּץ המאוּחד כוּלו מורכב מ־61% יוצאי תנוּעות נוער שונות ורק מ־39%, שלא היו בהסתדרות נוער. אך גם בכל אחד מקיבוצי נצ”ח אחוז ה’סתם’־חלוצים מתנודד בין 35 ל־40. המספרים הללוּ מוכיחים לנוּ שני דברים:

א. אף הקיבוץ המאוחד כוּלו מוכרח יותר ויותר להישען על תנועות הנוער.

ב. אין כל סתירה בין דרך ריכוזם של יוצאי תנוּעת הנוער וּבין אפשרות חיים ויצירה משותפים עם חלוצים שלא היו בהסתדרוּיות נוער. ולא עוד אלא שבנין היחידה הקיבוצית על יסוד גרעינים מלוכדים וחזקים של חניכי תנוּעת הנוער, מבטיח את טיב קליטתם של שני החלקים גם יחד.

 

חניתה חלוּצית כיגור    🔗

אחת השאלות החשובות ביותר לקיוּמו של הקיבוץ כיום, היא שאלת הקמתן של נקוּדות חדשות. לאחר שהוגשמה תכנית ההתישבות של השנים האחרונות עומד הקיבוץ לפני חוסר רזרבה התישבותית. שתים הן הסיבות, שגרמו למחסור בקיבוצים חדשים בתוך הקיבוץ המאוחד, כמועמדים להתישבות:

א. הקיבוץ המאוּחד ראה את חזות הכל בהגדלת הישובים הקיימים ואת התפקיד הזה ביכר על־פני התפקיד של הקמת נקודות חדשות.

ב. הקיבוץ המאוחד לא מצא דרך מתאימה בקרב התנוּעה בגולה שתביא לידי ליכוד גרעינים המסוגלים להוות התחלה לגופים קיבוציים חדשים.

הקיבוץ המאוּחד בנוּי על רעיון מרכזי נכון: כיבוּש כל מקורות המחיה והעבודה הטמוּנים בסביבה הישוּבית הקרובה. הקיבוּץ המאוּחד היה הראשון בתנוּעה הקיבוּצית שביטא את העיקר החשוּב הזה ואף הגשימו כפי יכלתו. אוּלם עם זאת התפתחה בקיבוּץ המאוּחד פֶטישיזציה של מספּרים גדולים לכל ישוּּב קיבוּּצי. בהם ראה הקיבוּּץ את העיקר, גם כשצרכי הארץ וההתישבוּת דורשים לעתים משהוּּ אחר.

הקיבוץ המאוחד שמתפקידו להקים ישובים בכל אזורי הארץ, בעמקים וּבהרים, צריך להיות מוּכן להקים ישוּבים גדולים כקטנים לפי הנתוּנים האוֹבּייקטיביים שבכל מקום ובכל סביבה, ולראות בכוּלם את הגשמת תפקידי התנוּעה. כי הרי ברור שערכה החלוצי של חניתה, הנמצאת על גבול הארץ ושבמשך שנים לא תוכל אוּלי לכלכל יותר מ־120 או 150 חברים (חוסר עבודה שכירה בסביבה וכו'), אינו יורד מערך יגור הכוללת מאות חברים. בכל זאת לפי השגרה המקובלת בקיבוץ המאוחד רואים ביגור ‘יותר ציונות, יותר חלוציות ואף יותר סוציאליזם’.

בשלוש השנים האחרונות, עם הצטמצמות העליה, ונוכח הצורך בכיבוּש עמדות עבודה והתישבות בפינות שונות בארץ לרגל הסכנות הפוליטיות האורבות לנוּ היה מקום להניח שהתפקיד הדחוף ביותר הוא: להכין גוּפים חדשים למפעלי התישבוּת חדשים. היה מקום להניח, שבתקוּפה כזאת, חשוּב לעין ערוֹך יותר ליכוּד גרעין לפלוגה חדשה, מאשר צירוף 50 איש לפלוגה קיימת המונה כבר מאות חברים, אשר לעתים היא גם מחוסרת אפשרוּיות כלכליות וחברתיות לגידול מהיר נוסף. אוּלם, כאמוּר לעיל, הוגשם בקיבוץ המאוחד קו אחר והתוצאות לא איחרוּ לבוא. את המעוּות הזה באו לתקן בהצעות ‘רדיקליות’. אומרים להקים פלוּגות חדשות או לחזק פלוּגות צעירות על־ידי קבוּצות חברים ‘גרעיניים’ (בנות 15–20), מפּלוּגות וממשקים ותיקים יותר.

עצם הדרך הזאת של הקמת פלוּגות חדשות על־ידי חברים מגויסים מפלוּגות שונות עומדת, לדעתנו, לפני מבחן רציני. הקמת תא קיבוצי חדש דורשת הכנה מוקדמת של גרעין חברתי קבוּע. גרעין כזה, חוליותיו צריכות להתחבר עוד בגולה: בתנוּעת הנוער ובהכשרה. יכול הגרעין להכשיר את עצמו באחד המשקים הותיקים בארץ, תקופה נוספת, הכשרה מקצועית וחברתית בטרם יצא לחיים עצמאיים. יש ערך רב להליכת מספר חברים ותיקים – לשנה־שנתיים – עם גרעין כזה, מאחר שהעיקר, הנושא החברתי הקבוּע, ישנו בעין. אך עד הזמן האחרון הלכנו אנחנו לבדנו בקיבוּץ המאוחד, בדרך זו. גרעינים אחדים כאלה הוקמו על־ידי תנוּעתנו. והם הניחו יסודות לנקוּדות חדשות או התאחדוּ עם גופים קיימים. לא מובן מדוּע לא הוכר מעולם בקיבוץ המאוחד נסיוננוּ זה, שהצליח לכל הדעות, כדרך שיש ללמוד ממנה משהו או להכיר לפחות גם בה בצד הנסיון האחר הנתון במשבר. לא מובן מדוּע דווקא שיטת הפלוגה ה’מקובצת', היא ‘דרך הקיבוץ’, ואילוּ את ההכשרה המוקדמת לגרעין יחידה חדשה, חייבת תנוּעתנוּ ‘אויסקעמפן’ (לכבוש לה) בזכוּת האוטונומיה שלה.

כל היודע מה גורלית השאלה הזאת להתפּתחוּתו של הקיבוּץ המאוּחד – יסיק את המסקנה, שבקיבוּץ חייב לחוּל שינוּי יסודי בדרך הקמתם של גוּפים חדשים בדרכי הכנת הרזרבה בגולה.

 

במבחן האיחוּד    🔗

הקיבוץ המאוחד עומד גם לפני מבחן עמדותיו בתנוּעת הפועלים ובתנוּעה הקיבוצית. זה קרוב לארבע שנים, מאז יובלה של דגניה, ששאלת איחוּדה של התנוּעה הקיבוצית אינה יורדת מעל סדר־יומה של התנוּעה ושל הקיבוץ. רבים המניעים להתעוררות שקמה אז. מהם: חרדה למצבה הפנימי של התנוּעה בארץ ובגולה; ראיית החיוּב וכוח היצירה הצפון בליכוּד הכוחות; תהליכי התקרבות עובדתיים בין זרמי התנוּּעה השיתופית וכו‘. הקיבוץ המאוחד נשא בחוּבו מאז היוָסדו את הרצון לאחדוּת חלוצית: בנוער, ב’החלוץ’, במפלגה הפוליטית ובחיי התנוּעה – בכל גילוּיי מלחמתה ויצירתה. מדוע לא עלה בידנוּ בשוּם מקום, אחר 15 שנות עבודה מסורה של שליחי הקיבוץ בנוער החלוצי בגולה ובארץ, לבצע את אחדוּתו של החלוץ והנוער? מדוּע נקלעת מפלגתנו, שעלתה לאחריות ההנהגה המדינית בעם בשעה החמורה ביותר בדברי ימיו, בניגוּדי מחיצות המסכנים את אחדוּתה ואת כושר פעוּלתה?

ומדוּע אורבת גם להסתדרות – מכשיר ההגשמה החלוצית בארץ – סכנת התאבנותו ואי חידוּשו של הנושא החלוצי היוזם בכל שטחי פעוּלותיה? אין כיום ספק ששינוּי יסודי, במערכות החלוץ והנוער בגולה ובארץ ובשאלותיה החינוכיות הגדולות של כלל התנוּעה, יבוא אך ורק עם אחדוּתה של התנוּעה הקיבוצית. ואף לגבי המצב הפנימי המעורער של המפלגה וההסתדרות – איחוּדה של החזית החלוצית הוּא המַפתח העיקרי.

מאוֹרעוֹת הדמים בארץ, שבאוּ עם ראשית ההתעוֹררוּת לקראת האיחוד, לא החישוּ את ביצוּעוֹ. משהמאוֹרעות נהפכוּ למערכה כבדה וּממוּשכת, שהעמידה את התנוּעה בנסיון מכריע של כוחותיה הפּנימיים, טבעי היה הדבר, כי עוד במועצת הקיבוּץ ביגוּר שנתקיימה בשנת תרצ"ו, חזרה ונדונה שאלת האיחוּד. אוּלם הקיבוּץ הסתלק אז מיזמה וּמהפעלת האיחוּד, ובקולותיהם של שני שלישים מן הצירים הוכרעה למעשה שאלת האיחוּד לשלילה.

בשנה האחרונה חרגה שאלת האיחוּד ממסגרות הדיון בזרמים הקיבוציים והיתה לשאלת גורל בביתם הכללי של פועלי ארץ־ישראל. יש לציין לזכוּתה הגדולה של ועידת מפּא"י, שנתקיימה ברחוֹבוֹת ב־1938, שהיא העלתה את השאלה לדיוּן ולמסקנות מעמד התנוּעה כולה, שגילתה פּה אחד את דעתה, ש’הגיעה השעה לעשות עת כל המאמצים לאיחוּדה של התנוּעה הקיבוּצית כוּלה'⁴. יתירה מזו: באי־כוח הקיבוּץ וחבר הקבוּצות הצהירוּ מעל במת הועידה על נכוֹנוּתם להיכנס מיד למשא־ומתן על האיחוּד. היה מקום להניח כי האיחוּד יבוּצע בכנוּת ותוך זמן קצר מאחר שהועידה חשׂפה את שרשי המצב הפנימי הקשה בתנוּעה ולאחר שקמה הרוּח במתכנסים להכריע על האיחוּד. אך, לאסוננוּ, עברוּ חדשים רבים ללא הגשמת החלטות הועידה, אף כי האופק המדיני התערפל יותר ויותר והפרץ בפנים התנוּעה – על כל גילוּייה – הלך הלוך והתרחב. אולם שעה שחבר הקבוצות הכריז על נכונוּתו לאיחוּד, אף ניסח את עמדתו הקונקרטית בצורת מצע בכתב, היה הקיבוץ שרוּי במבוכה רבה ולא הבהיר את עמדתו הברוּרה והמוחלטת עד היום הזה.

לשאלת רבים, כיצד יבוּצע האיחוּד ומה הם יסודותיו – יש לומר: לפי הכרתנוּ העמוּקה, לא חוסר מַצע מעכב את בוא האיחוּד.

 

יסודות האיחוּד העיקריים    🔗

קבוצת חברים מפלוּגות שונות של הקיבוּץ (ואף כותב השוּרות הללוּ בתוכה) ניסתה לנצח את היסודות העיקריים, אשר עליהם יושתת איחוּדה של התנוּעה הקיבוצית – ואלה הם:

1. דמות חלוצית עממית לתנוּעה המאוּחדת. קליטת עליה מתמדת והקפת כל עולה וכל פועל בארץ הבוחר בחיי שיתוף. מתן חינוך והכשרה שיטתית ומעמיקה בתנוּעת הנוער והחלוץ ליצירה הקיבוצית בארץ.

2. עמידה לרשות צרכי התנוּעה ולרשות התכנית הכיבושית, ההתישבותית וההגנתית של תנוּעת הפועלים הארץ־ישראלית. ניצול מכסימלי של כל מקורות המחיה בחקלאות, במלאכה ובחרושת, בעבודה שכירה, בתחבורה ביבשה ובים בכל אזורי הארץ על תנאיהם המיוּחדים. היחלצות מתמדת לתפקידי כיבוּש מתחדשים במציאות המדינית וההגנתית של הארץ, כגון: ישוב קרקעות־ספר, כיבוּש עמדות בנמלים ובעבודות הים, ביחידות הגנה וכו'.

3. טיפוּח נכסי תרבות ובניית חברה עברית סוציאליסטית. העלאת ערכי החיים וההווי הקיבוציים על יסודות השויון והשיתוף המלא וגילוּי כוח יצירתו של כל יחיד בהם. חינוך הדור הצעיר והכשרתו להיות יורש ראוּי לשמו ומחדש את תרבות העם, את יצירות תנוּעת הפועלים ואת מפעלה הקיבוצי.

4. העזרה והאחריות ההדדית, השויון והמרוּת החלוצית – אלה קובעים את משטר הארגון ותוכן המסגרת הארצית ביחסיה אל יחידותיה וחבריה.

5. יסוד הגידול של היחידה הקיבוצית – אגב ניצול כל האפשרוּיות הכלכליות שברשוּתה – היא מגמה משוּתפת לתנוּעה המאוּחדת בכל גילויי יזמתה החלוצית. הרשות נתונה לכל עולה ולכל גרעין התישבותי לבחור לעצמו את הטיפוס הישובי הרצוּי לו בתנוּעה הקיבוצית, את ממדיו ואת קצב גידוּלו.

6. תנוּעת נוער אחידה, ‘החלוץ’ אחיד והכשרה מאוחדת, הם הערובה הנאמנה ביותר להגמוניה של הציונות הסוציאליסטית בעם, לכיבוּּשן ולחינוכן של שכבות נוער ושכבות עם רחבות להתמזגות ולאחדות הרמונית במסגרת המאוחדת של התנוּעה הקיבוצית.

אין כאן אלא ראשי פרקים לתכנית האיחוּד. בטוחים אנוּ שבעיקרי הדברים קיימת כיום הסכמה בין חלקי התנוּעה השונים. עיקרים שדגל בהם הקיבוץ והגשים אותם תוך נסיונות קשים מחד גיסא, כגון: אָפיה העממי של הקבוצה, איחוּד החקלאות, המלאכה והעבודה השכירה, ערכה החשוב של האורגניזציה הארצית; ומאידך גיסא: הפנית תשומת הלב לשאלות בנין החברה הקיבוצית וראיית ערכה הגדול של תנוּעת הנוער החינוכית בעליית חיי השיתוף – היו לנחלת התנוּעה כולה ומשמשים עדות חיה להכרח האיחוּד ולאפשרות ביצוּעו. השאלה העיקרית השנויה כיום במחלוקת איננה, לדעתנו, ביסוד המרוּת החלוצית, הנדרשת לאורגניזציה המאוחדת לשם הגשמת תפקידיה החלוציים. קיימת מחלוקת בנקוּדה מכרעת אחרית והיא: מתן זכוּת ליחידה קיבוצית התובעת לעצמה זכות לקבוע את קצב גידולה; במלים אחרות, שהפכו לאמרות־כנף בויכוּח על האיחוד: אפשרות וזכות של ‘דגניות’ ושל ‘יגורים’ לקיום ולהמשך בתוך תנוּעה קיבוצית אחידה. כאן אין להשתמט מתשובה ברורה וכל הדוגל באיחוּד בלי שיסכים לזכות הבחירה לגבי הגוון הישובי בתנוּעה המאוּחדת – נוֹשׂא את שם האיחוּד לשוא.

 

על פּרשת דרכים    🔗

הקיבוץ המאוחד עומד על פרשת דרכים. התפתחוּתו הפנימית של הקיבוץ בשנים האחרונות מחייבת בירור ומסקנות בכל שטחי עבוֹדתו וחייו.

הקיבוץ המאוחד, כגוף הקיבוצי הגדול ביותר בארץ, שעצם לידתו היא פרי אָפיה האחדותי של תנוּעת הפועלים בארץ, שירש מהירושה הרוחנית של ‘אחדות העבודה’, חייב כיום תשובה לתנוּעה כולה: היישאר נאמן לכוּר מחצבתו, היעלה בכוח מחוּדש ורענן את מגמת האחדוּת של התנוּעה הקיבוצית ושל התנוּעה הפוליטית, היגלה מתוכו ובתוכו את היזמה לאחדוּתם ולשיתוּפם של כל הגורמים הבונים והמַפרים לריפוּי פצעי התנוּעה?

כל הנאמן לבית העבודה, כל היודע את מפעלו של הקיבוץ וערכו הגדול בארץ, כל המרגיש באחידות הגורל של הקיבוץ ותנוּעת הפועלים, כל החרד לעתידו של הקיבוץ, למעמדו בתנוּעה ולשלמוּתו הפנימית – ישא נפשו למוצא קונסטרוקטיבי של איחוּי הקרעים בתנוּעה.

אין לדעת את אשר יקרה ברבות הימים, ואף לא את אשר יתרחש בימים הקרובים ביותר. אין לדעת עד מתי ולאיזה מידות יגיע מסע־הכליה על מרכזי היהדוּת. אנוּ חיים אף כיום באוירה של המלחמה הגדולה המתרגשת ובאה, והאוירה הזאת כבר קובעת את היקף המכשולים העצומים הנערמים על דרך היאבקוּתנוּ ויצירתנוּ בארץ.

במה וכיצד נעמוד בפני כל אלה? נתוּנים רבים אינם בידינוּ, אך דבר אחד יש והוּא כולו תלוּי בנוּ: לקראת הימים הבאים – הגשמת אחדוּתו של הכוח החלוצי וגילוּי אחריוּתו לגורל תנוּעת הפוֹעלים הארץ־ישראלית.

פאריס, אפריל 1939