כבד מאד לכתוב קורות ישראל בארצנו, כן בימי הדרות שכבר עברו, וכן בדרות האחרונים, כי סופרי דברי הימים לא היו בקרבנו עד זה כשלשים שנה, ורבנינו גאוני הזמן דאגו רק להדפיס פלפוליהם ולחדש דינים ומנהגים, או לכתוב ספרי מוסר ברוחם המיוחד להם; ורק אגב אורחא נמצא בדבריהם זעיר שם זעיר שם זכרון איזה מאורע. וגם בפנקסי הקהל נרשמו כמה וכמה דברים של מה בכך, ועל הרוב דברים שאין להציל מהם כל ידיעה נכונה אדות מצב היהודים בזמן ההוא. הארכֿיווים של הממשלה נעולים לפנינו להוציא משם עכ“פ יחס המלכות לשאלת היהודים, רק במקרה נגלו איזה מהם לחכמים ותצלח בידם לכתוב על פּיהם איזה פרק בתולדות יהודי רוסיא ופולין. אין להתפלא אפוא, כי סופרי דברי הימים כהד”ר יאָסט והפרופֿיסור גראֶטץ זכרו אותנו, הרבים מכל אחינו הנפזרים בארצות תבל, רק בקיצור נמרץ ובפרקים מקוטעים, כי לא היה להם מקור נאמן לשאוב ממנו ידיעות ברורות. עלינו להודות לחכמי ליטא כה' רש“י פֿין ואחרים אשר גלו מעט את פני הלוט הלוט ואת המסכה הנסוכה על איזה מדברי ימינו בארצנו. אמנם זה יפלא בעיני כל נבון דבר – כי עד כה לא נרשמה בספר תקופה אחת אשר שנתה מצב היהודים בין במצבם במדינה ובין במצב השכלתם שנוי גדול מאד, היא תקופת ימי מלכות הקיסר ניקולאי ע”ה. ומה טוב היה לקבץ על יד חומר ולבנים לבנות מהם בית נכון לקורות עמנו בארצנו בתקופה הזאת. והנה בין יתר המאורעות אשר בכחם להפיץ אור, אם מעט או הרבה, על הליכות בני בריתנו בימי מלכות הקיסר ניקולאי, ראוי ביתר שאת לשית לב אל משלחת הד“ר ליליענטהאל שהיה מורה ומטיף לעדת ישראל בריגא. בתור יליד עיר מינכֿען הביא בידו מכתבי מליצה להפרינץ מאקסימיליאן פֿאָן לייכֿטענבערג, מבית המלך בבאיערן, חתן הקיסר – בעל בתו הנסיכה הגדולה מאריא ניקולאיעוונא. והפרינץ המליץ על הד”ר ליליענטהאל לפּני שר ההשכלה בעת ההיא, גראף אובארוב, אשר השתדל לפני הקיסר למלאות ידו ללכת במשלחת הממשלה, לדבר על לב היהודים לבקש חכמה והשכלה ואז ירחמם הקיסר ויט אליהם חסד. בין יתר הדברים המצוינים בתקופה הזאת תחשב גם נסיעת השר מונטיפֿיורי נ“ע לפטרבורג ועמדו לפני הקיסר לדבר טוב על אחיו. שתי המאורעות האלה נודרו לרבים, כי כבר דברו בהן במ”ע בחוברות וגם בספרים. אך עוד מקרה אחד קרה בשנת תר“ז, אשר בלי ספק רק מעטים מאחינו בארצנו שמעו אותו ואם יש זכר לו בספר “הדביר” להסופר המצוין המנוח מ' מא”נ ז“ל; אך שם במכתב נ”ט צד (116–118) לא פורש מי הוא הכותב ולמי כתבו וגם ידבר בו בשם גוף נסתר, ואנחנו מצאנו בכ“י ה' גינצבורג ז”ל את המכתב הזה בכתב יד כותבו. ושם פירש שם הכותב והמקבל, ועוד מצאנו שם מכתב שני המדבר בענין הזה שלא נדפס. כן יש זכרון במכתב ס“ה (צד 122) ובמכתב ס”ג (124–126), תוצאות הנסיעה הזאת. ע"כ מצאנו את לבבנו לספר בקצרה מעשה שהיה להביא העתקת המכתבים.

איש היה בעיר מארסעיל, ה' אלטאראס שמו, ראש הקאָנסוסטוריום לישראל וראש השופטים בבית המשפט לעסקי המסחר בעיר רבת מרכולת זאת. ויהי האיש כבד בהון, אך יד ה' היתה בו כי מתה עליו אשתו וילדים לא היו לו, ויחשוב מחשבות להותיר לו שם ושארית בקרב אחיו בני עמו אשר דבק בו ובאמונתו וידור נדר לעשות בעשרו דבר טוב בישראל אשר לא ישכח. והנה באה לאזניו השמועה המעציבה ע"ד מצב ישראל ברוסיא, כי תכפו עליהם חוקים שונים להצר צעדיהם, יען הובאה דבתם רעה לפני הממשלה הגבוהה, כי ימוצו לשד הארץ שהם יושבים עליה וכל חיל הנוצרים השוכנים בה והם מתבודדים במועדיהם לא יתערבו בגויי הארץ וכממשלה בתוך ממשלה ישבו לבדד. ויחליט ה' אלטאראס כנפשו לצאת לישע בני בריתו היושבים צפופים ודחוקים בארץ הזאת ויאמר להקדיש לתשועתם את כל רכושו ועוד לקרוא לנדיבי עמנו אילי הכסף בפאריז להשתתף עמו במצוה הגדולה הזאת. וילך לראשונה לפאריז לראות את פני אצילי ישראל, אשר הסכימו לחפצו, ללכת לפטרבורג, לבקש מאת הקיסר לתת חופשה לאיזה עשרות אלפים משפחות עברים לעזוב את ארצנו, והוא – אלטאראס, ינהלם ויטעם באלגיר, אשר נכנעה בעת ההיא תחת ממשלת צרפת. ויתיצב לפני מלך הצרפתים לואי פֿהיליפפ והוא הבטיחו להנחיל ליהודי רוסיא אחוזות אדמה חנם, ושר החיצון גיזאָ נתן לו מכתב מליצה לציר צרפת בפטרבורג ועוד שרים גדולים המליצו עליו לפני רבי המדינה ברוסיא. בבוא ה' אלטאראס לפטרבורג התיצב לפני שר החיצון ויציע לפניו שאלתו ובקשתו, ויענהו השר, כי רק בזאת יאות לו להמליץ על בקשתו להשיג רשיון המלכות, אם יביא כל העוזב את רוסיא לבלי שוב אליה עוד אל גנזי המלוכה ששים רובל¹. ויכבד הדבר הזה כנראה על ה' אלטאראס, אשר חפץ לקבל עליו הוצאות הדרך לכל המשפחות וכלכלתן ולבנות להם בתים ולתת להם כלים לעבודת האדמה ובהמה וכל צרכי האדם ולנהלם בלחם עד אשר יאכלו מיבול הארץ פרי יגיע כפיהם. וכה נבצרה מזמה מאת ה' אלטאראס – אשר חפץ לעשות טובה עם עשרות אלפים משפחות ישראל, לטעת אותם במקום נאמן, ללמד ידיהם לעבודת השדה – להוציא מחשבתו הטובה לפעלה.