Grodno d. 13 Sept. 1842.

לכבוד אדוני ואהובי היושב בקירות לבבי מו“ה ניסן ראָזענטהאל שלוכט”ס.

הנה זה שני שבועות אשר נשאתי את רגלי ושמתי לדרך פעמי לק"ק וואָלאָזין, ומן היום הזה לא נתכבדתי לראות אותיותיו היקרות המשמחות לבי ונפשי. ומאז ועד עתה לא מצאתי מנוחה ומרגוע לכתוב לו ולהודיעו את כל הקורות אותי, אם גם ידעתי כי חרה יחרה לו שהחשיתי, וידינני לחוב, ויאמר כי אשכח אוהבי ומרחמי ולא אשית לב אל האנשים אשר בלב תמים ובנפש חפצה דורשים שלומי, והנה אציע לפניו ראשי הפרקים מן כל המעשים אשר נעשו אתי בוואָלאָזין, מינסק וגראָדנאָ.

בוואָלאָזין קדמתי פני הגאון המפורסם וכו' מוה' יצחק, ומצאתי בו איש חכם ונבון משכיל ודורש אלהים. עליו רוח חכמה ובינה, רוח עצה ודעת ויראת ה‘. ששתי כעל כל הון, להיות מקובל ממנו כבן אהוב ונחמד, בי אבי אבי קראתיהו, רכב ישראל ופרשיו. וכאשר ראו משולחי ווילנא ומינסק, כי הוא, הגדול בישראל, שם פניו אלי ולא הסיר ממני אהבתו כאותם הצבועים אשר רוממות אל בגרונם ובידם חרב פיפיות – התקרבו גם המה אלי, כרתו עמי ברית אהבה, ושנינו נשבענו בה’ אלהי אבותינו להיות לנצח אוהבים נאמנים ולבלתי נבגוד איש באחיו לחלל ברית האחוה והרעות.

מהעיר הזאת הלכתי בעיו“ט לעיר מינסק ומצאתי בה אשר לא קויתי. השנאה חלפה הלכה, הנקימה והנטירה נהפכו לאהבה והתקרבות, וכלם פה אחד ענו ואמרו: מחל נא וסלח נא לעון העת ההיא, כי הננו כלנו אוהביך. ואנכי מה אעשה לאחינו ביום שידובר בם? חבקתים ונשקתים, אהבתי כסתה את פשעם וכלימתם הסירותי מנגד פני; עברתי על מדותי, והנה נכנסתי בשלום ויצאתי בשלום. בכל יום ויום הייתי בביהמד”ר הגדול, או בבלומעס קלויז, או באחת החברות אשר נתיסדו שם מאז ושלישים היו על כלם: ובשמחת תורה נקראתי לבוא לחדר החסידים מליבאוויץ ושם הייתי חתן תורה; ואחר סיום התורה, כאשר קראו כלם בקול גדול “חזק”, נתחזקתי והייתי לאיש ושתיתי עמהם כטוב לבם, ובראותם כי תם היי“ש מהכלי הגדול אשר נתנו לפני שמחו שמחה גדולה. הארץ רעשה מקולם בקראם: אחינו ובשרנו אתה! ובהאסיפה אשר היתה ביום א' דחוה”מ בערב נתנו לי כלם שאלתי ובקשתי – שמות הרבנים שהם מסכימים עליהם, שמות האנשים אשר ישבו בגובערנסקי קאָמיסיע, והנה כלם אנשים משכילים ויראי אלהים ומרוצים לעם, כמו ר' אהרן לוריא, ראָפפאָרט (ר' זיסעלי), ומארגאָלין, יעקב דאָקשיסצער, ר' ישראל מיכל, ר' יצחק ווילענסקי, ר' ישעיה יאָלעס וכדומה, כתבו מכתב להשר מונטיפֿיורי וגם יכתבו להקיר"ה וליועציו, אם יקבלו קאָפיע מתושבי ווילנא. אז רציתי לשים לדרך פעמי, אך נחליתי חולי מעים וגם נצרכתי לרופא ולרפואות ועד היום אינני בקו הבריאה.

במוצאי יו“ט מהרתי לבוא לגראָדנא; עברתי כמה מקומות: מיר, נאָוואָגרודאָק וכו' וראיתי שם הרבנים אשר באו אלי אל הפאָסט וביום ו' בערב באתי לכאן ונתקבלתי בשמחה גדולה ונאמנה. בשעה הראשונה אחרי בואי נתאספו ראשי העיר וגדוליה אצלי, דברתי שתי שעות על לבם והסכימו בלב תמים לכל השאלות והבקשות אשר נתתי לפניהם, מצאתי פה את ר' בנימן וששתי כעל כל הון בראותי אותו, כי איש חכם ונבון הוא, יודע מכת העם ותחלואיהם ורוצה לגדור גדר ולעמוד בפרץ. והנה במו”ש הבא אלך לביאליסטאָק. יתן ה' וישלח מלאכו לפני לתנני לחן ולחסד בעיני כל רואי כחפצו וכחפץ.

אוהבו ומוקירו הנאמן מנחם בלא“א מו”ה יהודה ליליענטהאל.

_____________

בין יתר הדברים אשר הוצעו לפני הממשלה להוציא את היהודים מהתבודדותם, היתה העצה, לתת צו כי ישנו העברים את בגדיהם שהורגלו בהם הם ואבותיהם מדור דור, ללבוש מלבושי אירופאים או רוסים (ברוסיא דוקא, כי בפולין החמירו השוטרים ויכריחום לשאת בגדי אירופיים ולגלח זקנם כהפולנים). והנה מצאנו בקובץ הכתבים שאסף ר' מ“א ג”כ ז"ל מאמר כתוב בראשית שנות הארבעים למאה זו. בעת שעלתה על שלחן הממשלה העצה (בהשתדלות איזה ממשכילי הדור ההוא) לאסור על היהודים את בגדיהם ולצוות עליהם להלביש מחלצות כעם הארץ. ועל זה ששו הנתעים בשוא להאמין כי מחוץ תבוא חכמה בלב עם כלו. וראוי אפוא להותיר זכרון ליום אחרון השקפת משכילינו לפנים והבנתם איך לפתור שאלת היהודים.