סא “וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ” (בראשית כז, א) – הִגִּיעַ לֵיל פֶּסַח, קָרָא יִצְחָק לְעֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדוֹל וְאָמַר לוֹ: בְּנִי, הַלַּיְלָה הַזֶּה כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ אוֹמֵר בּוֹ הַלֵּל; הַלַּיְלָה הַזֶּה אוֹצְרוֹת טְלָלִים נִפְתָּחִים – עֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְעַד שֶׁאֲנִי בְּעוֹלָמִי אֲבָרֶכְךָ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְשִׁיבָה וְאוֹמֶרֶת: “אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו” (משלי כג, ו). הָלַךְ עֵשָׂו לְהָבִיא וְנִתְעַכֵּב שָׁם. אָמְרָה רִבְקָה לְיַעֲקֹב: בְּנִי, הַלַּיְלָה הַזֶּה אוֹצְרוֹת טְלָלִים נִפְתְּחוּ בּוֹ, הַלַּיְלָה הַזֶּה עֶלְיוֹנִים אוֹמְרִים שִׁירָה – עֲשֵׂה מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ, וְעַד שֶׁיְהֵא בְעוֹלָמוֹ יְבָרֶכְךָ. הָלַךְ וְהֵבִיא שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים (פדר"א לא).
הַלֵּל – מזמורי תהלים המשבחים את הקב"ה.
עַד שֶׁאֲנִי בְּעוֹלָמִי – כל עוד אני חי.
אוֹצְרוֹת טְלָלִים – עם סיום עונת הגשמים מתחילה בפסח עונת ירידת הטל.
“תִּלְחַם” – מילה הנדרשת מלשון לחם.
עֶלְיוֹנִים – מלאכים.
*
סב “וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל” (בראשית כז, א) – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: לִמְדִינָה שֶׁהָיְתָה מַכְתֶּבֶת עַנַקְמוֹן לַמֶּלֶךְ. וְהָיְתָה שָׁם אִשָּׁה אַחַת וְהָיָה לָהּ בֵּן נַנָּס, וְהָיְתָה קוֹרְאָה אוֹתוֹ מַקְרוֹאַלַפְרוֹס. אָמְרָה: בְּנִי מַקְרוֹאַלַפְרוֹס וְאֵין אַתֶּם מַכְתִּיבִין אוֹתוֹ! אָמְרוּ: אִם בְּעֵינַיִךְ מַקְרוֹאַלַפְרוֹס – בְּעֵינֵינוּ הוּא נַנָּס שֶׁבְּנַנָּסִים. כָּךְ אָבִיו קוֹרֵא אוֹתוֹ גָּדוֹל – “וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל”. אִמּוֹ קוֹרֵאת אוֹתוֹ גָדוֹל – “וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל” (שם שם, טו). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם בְּעֵינֵיכֶם הוּא גָדוֹל, בְּעֵינַי הוּא קָטָן – “הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם, בָּזוּי אַתָּה מְאֹד” (עובדיה ב) (בר"ר סה, יא).
לְמְדִינָה – משל למדינה.
מַכְתֶּבֶת עַנַקְמוֹן לַמֶּלֶךְ – מגייסת לצבא אנשים בעלי כוח רב.
מַקְרוֹאַלַפְרוֹס – גבוה ומהיר.
הִנֵּה קָטֹן וגו' – הדברים נאמרו אל אדום, אומה מצאצאי עשיו.
*
סג “וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים” (בראשית כז, ד) – אָמַר לוֹ: בַּתְּחִלָה הָיִיתִי נֶהֱנֶה מִן הָרְאִיָּה וְעַכְשָׁו אֵינִי נֶהֱנֶה אֶלָּא מִן הַטָּעַם. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר: “בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם רְאוּת עֵינָיו” (קהלת ה, י) – מִכָּאן לְסוּמִין שֶׁאֵינָם שְׂבֵעִים. אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁרוֹאֶה סַל רֵיק וְרָעֵב לְמִי שֶׁרוֹאֶה סַל מָלֵא וְשָׂבֵעַ (בר"ר סה, יג).
אָמַר לוֹ – יצחק העיוור לבנו.
סוּמִין… שֶׁאֵינָם שְׂבֵעִים – עיוורים אינם יכולים להגיע לשובע מוחלט.
אֵינוֹ דּוֹמֶה וגו' – עצם ראיית הסל הריק או המלא מרעיבה את האדם או משביעה אותו.
*
סד “עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי” (בראשית כז, יג) – אָמַר רַ' אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: אָדָם שֶׁחָטָא לֹא אִמּוֹ נִתְקַלְּלָה? שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ” (שם ג, יז), אַף אַתָּה “עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי”. אָמַר רַ' יִצְחָק: עָלַי לִכָּנֵס וְלוֹמַר לְאָבִיךָ: יַעֲקֹב צַדִּיק וְעֵשָׂו רָשָׁע. “וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ” (שם כז, יד) – אָנוּס וְכָפוּף וּבוֹכֶה (בר"ר סה, טו).
אָדָם – הראשון (שנברא מן האדמה).
עָלַי לִכָּנֵס וגו' – רבקה מודה כי היא האשמה בעניין, שכן היתה צריכה להודיע ליצחק מי מבניו רשע ומי צדיק.
אָנוּס וגו' – יעקב מילא את צו אמו שלא ברצונו, בעל כורחו.
*
סה “כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנַי” (בראשית כז, כ) – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מָשָׁל לְעוֹרֵב שֶׁהֵבִיא אֵשׁ לְקִנּוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יַעֲקֹב “כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי”, אָמַר יִצְחָק: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין עֵשָׂו מַזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זֶה מַזְכִּיר, – אֵין זֶה עֵשָׂו, אֶלָּא יַעֲקֹב. כֵּיוָן שֶׁאָמַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב: “גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי” (שם שם, כא) – נִשְׁפְּכוּ מַיִם עַל שׁוֹקָיו וְהָיָה לִבּוֹ רָפֶה כְשַׁעֲוָה, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי מַלְאָכִים, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ, וְהָיוּ אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בְּמַרְפֵּקוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל (בר"ר סה, יט).
שָהַבִיא אַש וגו' – והנמשל: יעקב גרם נזק לעצמו על ידי הזכרת שמו של הקב"ה.
נִשְׁפְּכוּ מַיִם – שתן, מתוך פחד שמא יכירהו אביו.
רָפֶה – חלש, רך.
זִמֵּן – שלח.
*
סו “וַיֶחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְדֹלָה” (בראשית כז, לג) – מָה נֶאֱמַר לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן: “וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ” (שם שם, ל) – זֶה יָצָא וְזֶה נִכְנַס. כֵּיצַד? אֶלָּא מִי שֶׁנָּתוּן בְּאוֹרָה אֵינוֹ רוֹאֶה לְמִי שֶׁנָּתוּן בַּחֲשֵׁכָה, אֲבָל מִי שֶׁהוּא נָתוּן בַּחֲשֵׁכָה רוֹאֶה לְמִי שֶׁנָּתוּן בְּאוֹרָה. עֵשָׂו בָּא מִן הַשּׁוּק וְלֹא רָאָה לְיַעֲקֹב, שֶׁהָיָה לִפְנִים מִן הַבַּיִת, אֲבָל יַעֲקֹב רָאָה אוֹתוֹ מִבִּפְנִים וְנִטְמַן אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו יָצָא יַעֲקֹב. כָּךְ שִׁעֵר אֶת הַשָּׁעוֹת שֶׁלֹּא יָבֹא עֵשָׂו וְיִטּוֹל אֶת הַבְּרָכוֹת? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּצָא עֵשָׂו לָצוּד, שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו שָׂטָן וְלֹא הִנִּיחוֹ לָצוּד עַד שֶׁיָּבוֹא יַעֲקֹב וְיִטֹּל אֶת הַבְּרָכוֹת. כֵּיצַד? הָיָה עֵשָׂו רָץ וְצָד צְבִי וְקוֹשְׁרוֹ וּמַנִּיחוֹ וְרָץ וְתוֹפֵס אַחֵר וְקוֹשְׁרוֹ וּמַנִּיחוֹ, וְהַשָּׂטָן מַתִּירָם וּמַבְרִיחָם. וְהָיָה עֵשָׂו בָּא וְלֹא הָיָה מוֹצֵא אֶחָד מֵהֶם וְכָךְ עָשָׂה שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים: וְהָיָה מְגַלְגֵּל בְּשָׁעוֹת עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב וְנָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת, וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו הִתְחִיל קוֹרֵא לְאָבִיו בְּזָדוֹן: “יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ” (שם שם, לא). “יָקֻם אָבִי” – הָיָה גוֹזֵר עָלָיו; אֲבָל יַעֲקֹב לֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא “נָא” בִּלְשׁוֹן בַּקָּשָׁה: "קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה (שם שם, יט) – שְׁלָשְׁתָּן לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, לְשׁוֹן שִׁפְלוּת וְעַנְוְתָנוּת; וְאוֹתוֹ רָשָׁע אָמַר: “יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִכִּיר יִצְחָק אֶת קוֹלוֹ וְהִתְחִיל חָרֵד. אָמַר לוֹ: מִי אַתָּה? לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב נִכְנַס עִמּוֹ רֵיחַ גַּן עֵדֶן, רֵיחַ נִיחוֹחַ, וְנִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: "רְאֵה, רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה' " (שם שם, כז), וְהִתְחִיל לְבָרְכוֹ; אֲבָל כְּשֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו נִפְתַּח לוֹ גֵּיהִנּוֹם, לְפִיכָךְ – “וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה” (שם שם, לג), וְהָיָה תָמֵהַּ יִצְחָק בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: אֲנִי רוֹאֶה גֵיהִנּוֹם וְעֵשָׂו מַסִּיק אוֹתוֹ, “מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד” (שם)? – לָמָּה שְׁתֵּי פְּעָמִים? אֶלָּא אָמַר יִצְחָק לְעֵשָׂו: אַתָּה הָלַכְתָּ לָצוּד וְאַתָּה נִצַּדְתָּ (תנחומא תולדות, יא).
לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן – לפני הפסוק שאנו עוסקים בו.
נִטְמַן – הסתתר.
שִׁעֵר אֶת הַשָּׁעוֹת – חישב את הזמן.
מְגַלְגֵּל בְּשָׁעוֹת – מעביר את זמנו.
בְּזָדוֹן – בלשון גסה.
שְׁלָשְׁתָּן – כל שלוש המילים.
נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ – נרגע.
מַסִּיק – מבעיר אש לחממו.
שְׁתֵּי פְּעָמִים – דורש את הכפילות “צד ציד” כאומרת כי הצייד הוא שניצוד (בידי השטן).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.