קיץ 1948. עדיין הנגב במצור. עדיין הגליל המערבי ביד האויב. הימים ימי ההפוגה. והיא כתחנת־נופש קצרה בין קרבות לקרבות. האויב עורך כוחותיו, יודע הוּא כי עדיין לא נפלה ההכרעה. ואז גמלה ההחלטה לגייס כל בני י“ז לאימוּנים מרוכזים. הללוּ נענו לצו באלפיהם, נטשו את ספסל הלימוּדים, את הסדנה ובית־החרושת, והתיצבו רעננים ודרוכים. גילם הצעיר מנע אפשרוּת השתתפוּתם בחטיבות הקרביות מיד. אך כל החילות ביבשה, בים ובאויר רצו ב”צברים" הללוּ, להמשך האימונים הצבאיים ולתגבורת לשעת ההכרח. ואכן, תגבורת זו ניתנה, והיא מילאה שליחותה במסירות ובנאמנות. בקהל המגויסים הללו היה גם הנוער החלוצי מקרב תנוּעות־הנוער וחברות עליית־הנוער. גם נוער זה חייב היה באימוּנים וּבהתכּוֹננוּת לקרבות אֶפשריים, ואף נכון היה לכל, אך בלבו קיננה דאגה נוספת: לשלמות גרעיני ההתישבותיים, תוך כדי מילוי תפקידיו הצבאיים.
בימים ההם התבלטה ביתר שאת חולשת מעמדנוּ ההתישבותי באזורי הנגב והספר. גם העתוּדות החלוציות בגולה נידלדלו כמעט כליל. הנוער הישראלי הבוגר כוּלו עמד בשוּרות הצבא הסדיר הלוחם. גדוּדי הפלמ"ח שריכזו במסגרתם בימי שלום, בתנאי עבודה ואימונים, את ההכשרות המגויסות נותקו, בתוקף התנאים, מבסיסי־ההכשרה מיד עם פרוץ המלחמה, ונהפכו יותר ויותר לגדוּדי צבא סדיר על כל זוהר מבצעיו וכיבוּשיו הצבאיים, אך גם על כל התנאים החדשים לגבי אפשרוּיות ההכשרה החקלאית והחברתית לגרעינים התישבותיים.
בתכניות ההתגוננות עלתה וגברה הדחיפות במעשי התישבות בטחונית בעצם ימי המלחמה. ודווקא בשטח זה הורגש מחסור חריף.
לא ייפלא, כי על רקע זה התבלטה ביותר שאלת התנאים והמסגרת לגיוס שנתונו החדש של הנוער החלוּצי. בראשית אוגוסט, 1948, פנוּ כל תנוּעות־הנוער הישראליות במכתב משוּתף אל שׂר הבטחון1 וביקשוּ הקמת מסגרת מיוּחדת לגרעינים התישבותיים. הסכמתו העקרונית של שר הבטחון לא בוששה לבוא. היה ברוּר, שלכל כיבוּשינוּ הצבאיים לא יהיה ממש, אם לא יבואוּ בעקבותיהם כובשי הקרקע, שיקימו שרשרת חיה של ישוּבים בונים ולוחמים.
וכך הוּקמה החטיבה הצעירה ביותר בצבא הגנה לישראל, חטיבת הגרעינים ההתישבוּתיים בשם נח“ל (נוער חלוּצי לוחם). ראשוניה היו הגרעינים החלוציים של תנוּעות־הנוער הישראליות. לא יצאוּ ימים רבים עד שנצטרפוּ אליה חברות הנוער העולה חייבות הגיוּס. לאחר 2 – 3 חדשי אימוּנים מרוכזים ניתנה האפשרוּת לגרעיני הנח”ל לקבל את הכשרתם החקלאית במשקים אגב המשכת אימוּנים ומילוּי תפקידים צבאיים מסוּימים.
עם סיום השנה הראשונה לקיוּמו של הנח"ל מן הראוּי שייבחן משלוש בחינות: א. עקרונות היסוד; ב. פעוּלות ומבצעים; ג. מקומו בצבא הקבע.
עקרונות היסוד 🔗
אין רעיונו היסודי של הנח“ל חדש עמנו. בצורה זו או אחרת עובר רעיון מזיגת האימון והכושר הצבאי בהכשרה חקלאית ובתפקידים התישבותיים כחוט השני בכל המסגרות הבטחוניות שקמו לנוּ בארץ, מימי ‘השומר’, דרך ה’הגנה' והפלמ”ח, ועד ‘צבא הגנה לישראל’.
מסע נח"לאיות
לפני יציאה לסידרה
הבקי בתולדות הישוּב יודע, כי תמיד היתה הקמתה של מסגרת חדשה כרוכה בחבלי לידה קשים, ולא כאן המקום להסביר את סיבות התופעה הזאת, אך כל המחונן בראיה בלתי־משוחדת יודה, כי שינוּי המסגרות לא היה אלא ביטוּי לצרכים ולתנאים מתחדשים, ומגמת התפתחוּתן של המסגרות היתה תמיד בסיכוּמו של דבר עליה לשלבים חדשים, מושלמים והולמים יותר את צרכי התקופה החדשה. גם אם אין דמיון מלא בכל הפרטים בין מסגרת אחת לחברתה, אין לראות בשוּם פנים ניגוּד מהוּתי ביניהן. כל דור למד מקודמו אם מעט ואם הרבה, הוסיף נופך משלו והעלה את הענין לשלב גבוה יותר.
עקרונות היסוד, שהתווּ את דרכי הנח"ל מימיו הראשונים, היו:
ראיית בעיות ההתישבות כחלק אורגני ובלתי־נפרד מבעיות הבטחון בארץ, ראיית הקשר ההדדי שביניהן כקשר לאורך ימים, כל עוד מכסה השממה את רוב שטחי ארצנוּ.
ראיית המתישב העברי כדמות סינתטית של חלוץ בונה הארץ, המחונן במיטב הסגוּלות הקרביות, והמוסר נפשו עליה בשעות חירום.
טיפוח ערכים חלוציים מתוך הזדהות מלאה עם תפקידי השירות בצבא הגנה לישראל ומתוך הכרת אחדוּתו. לשם כך יצירת תנאים למזיגת התפקיד הבטחוני באפשרוּיות הכשרה חקלאית.
עידוד לכל התלכדות חברתית לשם יצירת גרעינים התישבותיים הנענים לזעקת האדמה השוממה והמסוגלים לסתום את הפרצות המסוכנות מבחינת צרכי הבטחון.
פעולות ומִבצעים 🔗
בהיקפו המספרי היה הנח“ל בהיוָסדו מוגבל במסגרת השנתון 1931 בלבד, ורק בחלק קטן מן השנתון הזה, הנמנה עם גרעיני תנוּעות־הנוער ועליית־הנוער. לרגל מצב המלחמה לא היתה אפשרות אובייקטיבית להקיף במסגרת הנח”ל ובתנאיו המיוּחדים אלפי נערים וּנערות שלא ניתן להם חינוך חלוצי. ייאמר כאן מיד, כי ראשוני הנח"ל ראוּ מציאות זו כתופעה זמנית בלבד הכפויה על־ידי המלחמה, והתפללוּ ליום בו תהיה אפשרוּת להביא לפני הסמכות העליונה של המדינה את ההצעה להכניס למסגרתו כל נער ונערה בישראל בהגיעם לגיל הגיוּס.
שטחי פעוּלתו העיקריים של הנח"ל, בשנה הראשונה לקיוּמו, הם: גיוס ואימוּנים, הכשרה חקלאית ותרבוּתית, חיזוּק ישוּבי ספר, מבצעים מיוּחדים, וגוּלת הכותרת: התישבות בטחונית של הגרעינים.
בדרך הגיוּס נקט הנח"ל בשיטה, שאיפשרה את השמירה על השלמוּת החברתית של הגרעינים (בנים ובנות) ועל הגילים השונים אשר בתוכם. במיוּחד יש לציין את הצלחת הדרך הזאת לגבי המפעל הגדול של עליית הנוער, שהיה צפוּי להרס מוחלט, אילוּ הוגשם כלפיו צו הגיוס ללא התחשבות בתנאיו המיוּחדים. לפי הסכם מיוּחד עם הסוכנות נקבע, כי גיוּסן של חברות הנוער החייבות־גיוּס יבוצע רק אחר ‘ותק’ מינימלי של 9 חדשים בארץ, אגב מתן אפשרוּת לחזור אחרי חדשי האימון הראשונים למשקים ולסיים את חוק הלימוּדים במקרה שמצב המלחמה יאפשר זאת. ואכן, דרך זו הצדיקה את עצמה במלואה.
החלק העיקרי של האימונים בוצע במרוכז בתקופה הראשונה של הגיוס, אוּלם הם נמשכו על־פי שיטה ידוּעה (מסעות וכו') גם בתקופת ההכשרה החקלאית, שקיבלו גרעיני הנח“ל במשקים. כל אותם החדשים פעל הנח”ל לזירוז הכשרתם החקלאית, החברתית והתרבוּתית של גרעיניו מתוך ידיעה ברוּרה, כי לא רחוק היום, והם ייקראוּ להתישבות באזור הספר ובנגב.
בכל פעוּלות ההסברה – בימי העיון, בפגישות ובביקוּרים – עמדה התכונה להתישבות במרכז שימת הלב. מתוך הנחה זו נטל על עצמו אגף הנח“ל במשרד הבטחון משימה נוספת: הוּא אירגן, בעזרת משרד החקלאות, קורסים חקלאיים מקצועיים מיוּחדים לאנשי הנח”ל לקידוּם הכשרתם.
בתקופת ההכשרה נתבע הנח“ל לכמה וכמה פעוּלות חשוּבות בעלות ערך חיוּני ביותר לצבאנוּ. ולא נפרט את כולן. נציין כאן רק שני מבצעים מיוּחדים, שנודעו בציבור הרחב: ‘מבצע סולל’2 ו’מבצע ערבה'3. בשני המבצעים האלה נתגלתה מסירות מופלאה של הנוער החלוצי, שביצע את המלאכה, שהוטלה עליו בתנאי מדבר קשים מאוד ובחומו הלוהט של הקיץ. היה זה מבחן גדול לנח”ל ולסיסמת ‘צבא עבודה’ החרותה על דגלו. והוּא עמד בו יפה.
אולם לכל האימונים, המסעות, המבצעים וההכשרה תכלית עליונה אחרת. ובה, בסיכוּמו של חשבון, המבחן האחרון: באיזו מידה מכשירים כל אלה את הצעיר העברי המגוּיס לא לשירות חד־פעמי בלבד, אלא לחיי מתישב קבע על האדמה השוממה המצפּה לגואליה.
לא עברו ימים רבים וצעירים אלה מן הנח“ל נתבעוּ לחזק ישובי־ספר בנגב ובגליל. לאחר־מכן הלכו גרעיני הנח”ל ליסד ישובים חדשים בשטח המפורז על גבול סוריה (נח“ל ‘האון’ בסמרה4, ונח”ל הצופים בתל אל־קסר5) עם כל התנאים המיוּחדים שבעליות הללו. לגרעינים אחרים, הממשיכים הכשרתם במשקים, נכונות בקרוב עליות חדשות. ובהן מבחן הנח"ל.
הנח"ל בצבא הקבע 🔗
בחוק שירות הבטחון תש"ט שנתקבל על־ידי הכנסת הראשונה במדינת ישראל כתוב בפרק 6 סעיף (ו'):
‘שנים־עשר החדשים הראשונים לשירותו הסדיר של גבר ושנים־עשר חדשי השירות הסדיר של אשה יוקדשו בעיקרם, אחרי אימון צבאי ראשוני, להכשרה חקלאית כפי שייקבע בתקנות וכו’.'
תעוּדת כבוד היא לכנסת הראשונה, שבבואה לחוקק את החוק הראשון לשירות הבטחון במדינת ישראל, שמה בו כיסוד מוּסד את הכשרת הנוער העברי לעבודת6 האדמה. אין ספק, כי חוק זה מגלם בתוכו את מיטב הערכים של כל הדורות החלוציים מימי ביל"ו ועד כובשי חניתה ועסלוג', ולא יימצא דוגמתו בשום צבא בעולם. אָכן, רק עשרה אחוזים מעם ישראל נתקבצו בארץ ורק כעשרה אחוזים מאדמת ישראל מעובדים ומיוּשבים, יש למהר ולבנות את שממות העם ושממות האדמה כאחת.
מי יעשה זאת? התנוּעה החלוצית הגדולה והמפוארת שהיתה בגולה נכרתה! בגלוּיות המתחסלות אין שהות לפעוּלת חינוך והדרכה ממושכת. המון בית ישראל זורם לארץ כמו־שהוא, ללא הכשרה מוקדמת, בלי בית־ספר עברי ובלי חינוך חלוצי. אמנם תנוּעות־הנוער החלוציות בארץ ימלאו גם בעתיד תפקיד גדול, והן זכאיות לכל העידוּד מאת מוסדות המדינה והצבא, אולם מסגרת הצבא תהיה היחידה במדינה, שבה ייפגשוּ ללא מחיצות שכבות הנוער העברי על כל עדותיו, מכל ארצות הגולה ומכל שכבה סוציאלית. ויחיו יחדיו בתנאים של שויון מלא שנתים ימים, ובגיל המכריע בחיי אדם. ברור, כי בתנאים אלה אנוּ מחויבים לראות את הצבא כבית־ספר חשוב ביותר, הקובע בעיצוב דמוּתו המוּסרית, החלוצית, התרבוּתית והחברתית של הנוער ה’צברי' והנוער העולה. אם לא יהיה הצבא גורם גדול בחידוּש תנוּעה חלוצית גדולה בישראל, שתסתום את הפרצות הרבות בספר ובנגב, לא יוכל להיות משענת נאמנה לבטחון המדינה. כי אין בטחון למדינה בלי שרשרת גדולה של מאות ישובי ספר המאומנים והמוכנים להדוף כל התפרצות של האויב.
כוונת החוק ברוּרה: להביא כל נער ונערה בישראל במגע קרוב אל הטבע, אל עבודת האדמה, אל סביבה מחנכת ולעורר בהם את הכוחות הרדומים לקראת חיים חלוציים במולדת הנבנית.
אין המדינה כוח כל יכול, ואין אדם בוחר לו צורת חיים על־פי צו וחוק. אך ביד המדינה ליצור מסגרת ותנאים בהם יתחנך האדם לראיית נקוּדת־המוקד של התקופה ולהזדהות אישית עם גורל העם והארץ. בדרך זו נהפך הצו החיצוני לצו פנימי שבלב, וחובת השירות נהפכת לתנוּעת התנדבות.
וזה תפקידו של הנח“ל בביצוּע חוק שירות הבטחון. מה שעלה יפה והצליח בחלק קטן מן הנוער יש להפוך לנחלת הרוב הגדול שבו. הנח”ל חייב להיות כור ההיתוך החלוצי לאלפים ולרבבות חיילים; ואם כל המפקדים, המדריכים ואנשי ההתישבות, שיבואוּ במגע אתם, יהיו חדורים הכרת האחריות הגדולה לפקדון הגדול שהפקידה האוּמה בידם, ויטפחו בהם, תוך מזיגה אורגנית, כושר קרבי ואהבת המולדת, אחוַת לוחמים וחיי יצירה, נאמנות למדינה וצמאון להשכלה ולתרבות עברית, – אז ייבנה צבאנו כצבא עובד ומישב שממה, צבא לוחם בימי מלחמה ובונה בימי שלום, למען העם ובשם העם כולו.
1949
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.