ממשלת הוד מלכותו ביצעה את אמרתה. “פעולותיה” בירושלים, בתל־אביב ובעשרות נקודות ישוביות בארץ התנהלו לפי התכנית, לפי אותה תכנית ששמץ ממנה גוּנב אלינו לפני שבועות אחדים. רוב חברי הנהלת הסוכנות, והמחלקה המדינית בראשם וכשלושת אלפים אנשים מן המשקים החקלאים ואחרים הובאו למאסר. “פעולות נרחבות” התנהלו ומתנהלות בכל הארץ, נכבשו בניני הסוכנות היהודית, נפרצו ונפרעו בניניה המרכזיים של הסתדרות העובדים, צבאות רבים, שליחי ממשלה סוציאליסטית, מצוידים בטנקים ובמכונות־משחית פלשו למשקים העברים הסוציאליסטיים, לאלה המשקים אשר חידשו את פניה התרבותיים של הארץ הזאת, החיו את שממותיה והביאו לתוך תחומיה את ברכת העבודה, התנובה והשלום, היכו, פצעו, השחיתו, והפילו חללים.
את אשר ביקשו להשיג בפעולות נרחבות אלה לא השיגו. הם נקטו בתכסיס ישן נושן, הידוע בקורות ימינו מימי גסיוּס פלוֹרוּס, נציבו של נירון קיסר… לא נגררו הפּעם אחרי התגרות זו, והתיצבו מול הצבא הפולש כמו לאדמת אויב, בחזה גלוי ובנשק היחידי שאי אפשר לתפוש אותו, בנשק ההכרה המוסרית של צדקת מאבקנו… באנשים בלתי־מזוינים, ברכוש הסוכנות היהודית, ברכוש הועד הפועל של הסתדרות העובדים, ברכוש דפוס “דבר”, בנק הפועלים, קופת־מלוה, המרכז החקלאי ובעוד כמה אוביקטים יהודים. התכסיס הזה נכשל כשלון מחפּיר… לא שברו את רוחם, ופרט לנקודה ישובית אחת – לא תפסו את נשקם.
ונכשל כשלון חרוץ עוד תכסיס אחד, זה שאנו יודעים אותו מימי הודעתו הראשונה של בווין: הרצון לפלג את מערכות ישראל, להבדיל בין “אנשים מסוימים מהעדה היהודית”, לבין הישוב היהודי בארץ בכלל. אם היה אפשר איזה מעשה שילכד את הישוב לכל חוגיו, שדרותיו ומעמדיו מסביב לסוכנות היהודית ומנהיגי הישוב – הרי היה זה המעשה שעשתה הממשלה בימים אלה. היא כבר נוכחה בודאי, ועוד תוסיף להיווכח, שחברי הנהלת הסוכנות היהודית אשר היא שמה במאסר, הם נבחרי האומה העברית, והסולידריות עמה היא כללית, בין אם מי שהוא מבקר איזה קו של פעולותיה ובין אם לאו. בישיבת הועד הפועל הציוני המצומצם יחד עם מליאת הועד הלאומי, נציגי העיריות׳ המועצות המקומיות, הקהילות השונות ובכללן גם באי־כוח אגודת ישראל, ניתן ביטוי נמרץ לסולידריות כללית זו עם נאסרי המנהיגות היהודית ועם נאסרי האלפים שנסחבו מן המשקים העבריים, והוחלט על המשך העמידה התקיפה והגאה במערכה על העליה היהודית, על העצמאות הלאומית ועל זכותו של הישוב העברי להגנת עצמו מפני כל התנקשות בחייו, ברכושו ובזכויותיו.
רוח הישוב לא נשבר בקרבו, אם כי הימים האלה הוכיחו לו לדעת שבריטניה זו, שהוא חשב את עצמו לבעל־בריתה, ושלח את בניו ובנותיו הטובים ביותר למערכות צבאותיה במלחמה האחרונה, והעמיד את כל כוחות הייצור שלו לשרות המאמץ המלחמתי – לא היתה ראויה לאמון שנתנו בה. לא רק אותנו התעו ורימו, אלא את כל עמי העולם. יותר משהיא הנחילה לעולם ולעמים כלשהו מרוח החירות שהבטיחה להם, היא קיבלה מאויביה את הרוח שאמרה כביכול לנצחו ולעקרו מן השורש… היא עצמה שימשה מופת חותך לכך, כאשר לעיניה הושמדו 6 מיליון יהודים, והיא לא רק לא סייעה להצלתם אלא סגרה בפניהם כל דרך להמלט ממלכודת המות שהיו נתונים בה… היא למדה לשקר לעיני העולם במצח־נחושה, לסלף עובדות, ולהכריז על כל עוול בוקע־שחקים, שזה אינו אלא אקט של מילוי חובה ואחריות כלפי האנושות וכלפי שלום העולם.
ואף על פי כן לא נשברה רוחנו ואיננו מתיאשים מן המערכה שאנו עומדים בה. ממשלת הוד מלכותו המקעקעת את כפרינו ואת ערינו – היא עצמה גם מסייעת לנו… היא מתכוונת להשפיל אותנו ומשפילה את עצמה. העוול שבמעשיה מביא אותה אף לידי טיפּשוּת ואבדן עשתונות גם בדיבורים וגם במעשים, המגלים את קלונה בעולם. פרטי מעשים ידועים תוך כדי “הפעולות הנרחבות” האלה, זה שהיא הכריחה רב יהודי זקן ע״י מעשי אלמות לחלל את שבתו, סחבה אותו בכוח לבית האסורים והצעידה אותו אל סף המות – לא ירבו את כבודה של אנגליה בעולם. המקום היחידי שהם יכולים להגיע לכבוד בגלל מעשים אלה, זהו ה“באזאר הערבי” והפקידות הקולוניאלית. הללו ישבחו ויהללו אותה. אבל בעולם התרבותי, במידה שישנו עוד עולם כזה, תגבר השנאה ואי־האמון לאנגליה, הקיימים במידה גדולה מאוד גם בלעדי זה. בין היהודים לא היתה קיימת שנאה לאנגלים מעולם. היינו מבקשים לה תמיד צד זכות, ואמרנו כי אלה הם מעשים של פקידות מנוונת או השתבשות חולפת של החשבון המדיני. אך מה שהיא עשתה ועושה כעת מלבּה את השנאה אליה בנפש כל יהודי בעולם ובארץ ובנפש כל ילד יהודי…
עד שנכתבות השורות האלה נתפרסמה הודעת אטלי בבית הנבחרים הבריטי. מפיו של ראש ממשלת בריטניה, נודע לתושבי הממלכה הבריטית, נודע לעולם ונודע גם לנו מה שאירע בארץ־ישראל בימים האחרונים. ממשלת הוד מלכותו נזכרה פתאום בחובות ובאחריות שמטיל עליה המנדט, אלא שמכל החובות והאחריות נזכרה רק בפרט אחד: שהיא מצוּוה לשמור על סדר ועל חוק בארץ. היא לא נזכרה בסדר ובחוק המהווים את הקונסטיטוציה היסודית של המנדט, שלשמה הוא נוצר ובעבורה הוא נמסר לבריטניה: לקדם את עלית היהודים לא״י, לקדם את התישבותם, להעמיד לרשותם את קרקעות הממשלה, למסור להם זכיונות, להתיעץ עם הסוכנות היהודית בכל הענינים הנוגעים לפיתוחה של ארץ זו. לא בזה היא נזכרה, אלא “בחובות” הנובעות ממצב אדמיניסטרטיבי הבנוי על הפרת החוקים והסדרים היסודיים שנקבעו לפי המנדט, ושלפיו היא רואה לה חובה לנעול דלת בפני העליה, להרוס את ההתישבות היהודית, להושיב את חברי הסוכנות בבית האסורים, לכבוש את מוסדותינו. נוסף לכך מצווה, כנראה, ממשלה זו, בהיותה ממשלה סוציאליסטית, לעשות קודם כל פרעות בבנין הסוציאליסטי בארץ, במשקים הקולקטיביים ובמוסדות הפועלים בכפר ובעיר. ועוד דבר: מכל ההמלצות של ועדת החקירה בחר לו מר אטלי באופן שרירותי פיסקא אחת שאינה כלולה בהמלצות, דבר פירוק הצבאות הבלתי־חוקיים. זוהי שיטה מנוסה לסנוור את עיני העולם, כאילו בדבר הנעשה עתה, ולא בהעלאת מאה אלף היהודים ולא בביטול תקנות הקרקע של הספר הלבן, היא ממלאה אחרי המלצותיה של ועדת החקירה. אף ראש המיניסטרים הבריטי סומך על הפתגם היהודי העממי ״עולם– גולם״. אבל ישנם 12 אנשים חיים באנגליה ובארצות הברית והם חייבים להגיד לעולם, למה התכוונו בדו״ח שלהם: להחרבת המשקים היהודיים או לעליית יהודים ופיתוח נוסף של הארץ.
אטלי ובווין כיוונו כנראה יפה את “השעה הסוציאליסטית”. לזעקת היהודים אין העולם מקשיב בכלל זה דורות מרובים מאוד, עתה הוא מסוגל פחות מאשר בכל התקופות להקשיב לה, עתה אין הוא מקשיב גם לזעקת עמים עשוקים ומעוולים שאינם יהודים. זהו כמובן קוצר ראיה, חלק מאותו קוצר הראיה שהביא לידי התמוטטות כללית של האימפּריה הבריטית. לורד קורזון המנוח אמר עוד לפני שלושים שנה שהודו תישמט מידי אנגליה, יען היא בוגדת תמיד בידידיה ותומכת באויביה. בהיות הענין רחוק קצת מאתנו, אפשר היה לחשוב את הדברים האלה כצוּרת ויכוח של אוֹפּוזיציה פנימית. עתה אנו רואים זאת עין בעין. מבשרנו אנו חוזים את זאת.
איננו יודעים אם יהיה בכוחנו להשיב לאנגליה את הראייה הנכונה ואת ישוב־הדעת. אבל אנו יודעים היטב באיזו פרשה אנו עומדים… נארגן, במידה שזה יהיה בידינו, את כל הכוחות המדיניים בעולם, למען יתקוממו נגד מדיניות אכזרית ושרירות לב זו. נמשיך את העליה ונתנגד לחיסול הבית הלאומי היהודי. מבחינת הכוח הצבאי ידה של אנגליה על העליונה. אבל מבחינת הצדק והכוח המוסרי – אנו מאמינים עוד שידנו על העליונה.
תש״ו
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.