הסיפור מתייחס לשיר רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי מאת רחל בלובשטיין
נמלת שדה גרומת אברים נוֹשאת בּצִבתותיה ראש שיבולת שוּעל גדול הרבה ממידתה. צילם האחוד נראה כחרק מִיקוּם אחר. אינה צעירה עוד. נזקקת לִמְנוחה מעת לעת. עוצרת, ומטִיבה את אחיזתה. המִשְעול סביב רוֹחש נמלים שנעות בִּשני הכיוונים. אלו שְעושות דרכן לִמְחוז האיסוף ואחרות שְחוזרות לקן עם הלקט. אל המְחִילות המפוּתלות בְּעומק האדמה, השרוּיות בְּצִינה וּבאפלת תמיד. הן תִּכנוֹסנה לתוכן עם רדת ערב, בִּגבור הקור, או חלילה עם רדת גשם. ללא מחושים תקינים לא תמצא דרכךָ בהן. שם, כבר ינחוּ אותה. אולי אפילו יִטְלוּ ממנה את המשא בפתח הקן, על שפת הסוללה הסובבת אותו וְהוא יגרר במאמץ לא מבוטל וּבְתוּשיה רבה אל מקום האחסון שנועד לו.
מחסנים רבים בקן, סְדוּרים על פי גודל וסוג המזון. היא נותנת דעתה לקשיים שְיעמדו בפני המחסנאיות נוכח המטען החורג. לא נתקנאה בהן מעולם, אף שנהנו מהביטחון שמקנה הקן. ודאי יקְשה התִמרוּן במחילות הצרות. לא מן הנמנע שהדבר יחייב פה ושם, אפילו לְהרְחִיב מחילה. בצמתים. בהן יהיה צורך לבצע תפנית חדה. ראתה כבר הכל. זו לה לא פעם ראשונה שהיא חוזרת עם מטען שכזה. היו אפילו גדולים ממנו.
בְּשוּלי המשעול מתנשאת צמחיה צְפופה, גבוהה הרבה מגובה התנועה הדחוסה הרוחשת לאורכו. נוגעות ממש האחת באחוֹרֵי האחרת, עד שאפשר לדמות את המראה לנחש תְּלוּם קשקשים שמִתְפתל לוֹ כאן. רעננות הצמחים מלמדת שהמשעול הזה עוד יֵדַע ימים רבים של תנועה כזו, וכמויות רבות של זרעונים ותפרחות לרוב יעברו בו עד שעבריו יצהיבו. מאידך יתכן שהסיירים חדֵי החושים יְגלו שדה איסוף חדש וּמִשעול חדש יִכבש ברגליהן ומכשולים יוּסְרו בִּצבתוֹתֵיהם. אך מתי יִתְרחש הדבר אין לדעת. וּכְשזה יקרה, הִיא תקבל ודאי עִדכונים באמצעות המחושים מִנְמלות צְעירות וּזְריזות המקדימות לשוּב לקן וראשונות לדעת .
לאחרונה חשה שכוחותיה הולכים וְכלים. פעם נחשבה לחזקה וְלמהירה שְבנמלות הקֵן. הכל רחשו לה כבוד והיא עושה מאמצים לשמר את המוניטין. להחזיר עטרה ליושנה. בוחרת מטענים גדולים כמו תפרחת זאת . נמלים צעירות חולפות על פניה בִּמְהירות קדחתנית. נושאות עדשִית אספסת או זִרְעון של גְּדִילָן, שופע שיער.
אינן נותנות דעתן להתייגעות היתרה שכרוכה בבחירתה האחרונה. חדורות בְּרוח המורשת, דבקות בייעוּדן וּמלאות חִיוניות הן דוֹהרות לקן לשחרר את הביכורים שצבתותיהן לופתות ובקלילות חוזרות אצות לשדה האיסוף. ככה זה כשצעירים, חולף בה הרהור, אין הדעת נתונה אלא למשימה. לא מבחינים בכושלים, בנאנקים תחת כובד המשא. רק לחזור, להגיע וחוזר חלילה. שלוש, ארבע ואפילו חמש פעמים ביום. כשעל פניה חולפת נמלה שידעה שנים כמוה היא מקווה בסתר לבה, שכיודעת טיב משא שכזה, תעצר לרגע ותחלוק איתה בנטל. כך נהגה היא לא פעם. לשווא הייתה תקוותה.
עושה אתנחתא נוספת. מנסה אחיזה אחרת. כזו שתואמת את יכולתה הפוחתת. גומלת בה החלטה, תגרור את השיבולת ולא תניפה. וזה אומר שהיא תתקדם כְּשאחוֹריה לכיוון הקן. כך זה כשאין בּךָ עוד כח להניף את שְללךָ תוך התקדמות. בּושה ממלאת אותה. היא, שלא היה משא שלא היה בכוחה להניף ובה בעת להתקדם עמו במהירות שאינה ניתנת להדבקה, נאלצת עכשיו לגרור בִּתנועה לאחור, את הזר המפואר הזה. והדרך עד לקן עוד ארוכה, וכמוה הבּוּשה.
בְּלִסְתוֹתיה אוחזת בפִּיטם, שבחוד התפרחת , ורואה את קצות הציציות נפרסות כדי מחצית מרוחב המשעול והרחק הרבה ממנה. אפשר עכשיו להתרשם מגודלו. נמלאת מעט גאווה. מתחילה להתקדם בהליכה זו והתפרחת מנתרת על גבי האדמה התחוחה, מעלה אבק שמוסיף נופך משלו למראה. התנועה במשעול מתאימה עצמה למִגְבּלה שהיא ומטענה יוצרים. הולך ומתהווה פקק תנועה, כשהיא נעקפת מימינה ומשמאלה. מִמְעוף צִרְעה , היא ומטענה נראים כחרק מכוּנף כּלוא בבוּעה. אֵינה מצטערת על אִי הנוחות שְהיא גורמת, הרי אף לא אחת מחברותיה באה לעזרתה. כך ההתקדמות קלה עבורה הרבה יותר, וכוחותיה נחסכים.
צל נופל לפתע על המרחב. אות לסכנה אוֹמר לה קוד טבוּע בזִכרון. וּבכל זאת אין התנועה במִשְעול פוסקת. ממשיכים להתקדם, מי לכיוונו, באותה נחישות שבה פועל הנחִיל מעולם. עם סכנות מתמודדים כשהן פוקדות. אין מבזבזים זמן על הערכות לקראתן, הזמן יקר מדי והוא קודש למשימה, לציווי המוּלד ,לעיקר. ומִמנה אין להרפות או לִסטות.
באחת צוֹנְחים עליה השמיים הקודרים. ברעם נורא. לא חוותה כזאת בחייה. אבל שמעה על כך מאחרות, שהיו עדוֹת לתופעה. איך בִּן רגע מחשיך סביבך הכל והשמים קורסים עליך, ברעם אדיר. מִתְלכדים עם האדמה לְקול הִתְפוקקות פרקי רגליים, ריסוק צבתות וקליפות גוף נושאת בְּנֵי מעיים. גומלת בה תובנה, שעתה היא חווה זאת. אפסה תקווה. אין עוד דרך לתקן את הנזק שְנִגרם לְגוּפה. מעתה תהיה חסרת תועלת.
מרפָּה מהשיבולת .
השמיים הכהים נעלמים באותו הרף שְהוֹפיעו. ענן אבק נותר רובץ על שדה קטל .
איתה על המִשְעול שרועות בחוסר אונים עוד כמה מניינים מחברותיה העמלות. אותן שנותר בהן חיים, בודקות גפיים, בוחנות יכולת לחזור ולהניע רגלים וּלְסתות. אחרות, פשוט לא נעות עוד.
מיד עטות עליהן נמלים שנקרו וצוותים רפואיים שהוזעקו ממהרים לפנות אותן מהמשעול. אסור שהתנועה תוּפְרע או תעצר חלילה. שלא יִקפֶּד פתיל החיים הזה. נמלה אחרת לופתת ללא היסוס בתפרחת השיבולת במקום שְשמטה אותה, ןכבר ממשיכה את מסעה אל הקן. עוד הספיקה לראות איך הניפה אותה באחת ,ללא כל קושי .
תְּחוּשה טובה נִנסֶּכת בה. אין רע בהִסְתלקוּתי בנסיבות שזימן לי הגורל, כל עוד יש מִי שְממשיכה.
30.4.07
לרחל בלובשטיין
רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי
צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה,
גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ
רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.