הָיֹה הָיוּ שְׁלֹשָׁה אַחִים. לֹא אָב לָהֶם וְלֹא אֵם, לֹא חֶלְקַת שָׂדֶה וְלֹא קוֹרַת גַג. עַל כֵּן יָצְאוּ לְעוֹלָם הַגָּדוֹל לְבַקֵּשׁ פַּת לָחֶם. הָיוּ מְכַתְּתִים רַגְלֵיהֶם בֵּין הַכְּפָרִים וְהָאֲחֻזוֹת בִּרְצוֹתָם לְהַשְׂכִּיר עַצְמָם לָעֲבוֹדָה.
– הוֹי, אִלוּ נִתְמַזֵל מַזָלֵנוּ וּמָצָאנוּ אָדוֹן נְדִיב־לֵב! – נֶאֶנְחוּ וְאָמְרוּ הָאַחִים.
יוֹם אֶחָד, בְּקָרְבָם לְיַעַר, הִשְׁגִיחוּ בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁיָצָא מִסְבַךְ הָעֵצִים. הָיָה זֶה יָשִׁישׁ מֻפְלָג בְּזִקְנָה, פָּנָיו חֲרוּשׁוֹת קְמָטִים וְּזְקַן־מִדוֹת לָבָן כַּשֶׁלֶג יוֹרֵד עַל חָזֵהוּ. שְׁאָלָם הַיָשִׁישׁ:
– אָנָא פְּנֵיכֶם מוּעָדוֹת, בָּנַי?
סִפְּרוּ לוֹ: אָנוּ חֲסֵרִים פַּת־לֶחֶם וּמְבַקְשִׁים עֲבוֹדָה.
– וְכִי אֵין לָכֶם חֶלְקַת אֲדָמָה מִשֶׁלָכֶם?
– חַסְרֵי־כֹּל אֲנַחְנוּ – הַשִׁיבוּ הָאַחִים – אִלוּ מָצָאנוּ אָדוֹן נְדִיב־לֵב, עוֹבְדִים הָיִינוּ אוֹתוֹ בֶּאֱמוּנָה וּמְכַבְּדִים אוֹתוֹ כְּאָב.
שָׁקַל הַיְשִׁישׁ בְּדַעְתּוֹ וְאָמַר:
– אִם מַסְכִּימִים אַתֶּם, אֶהְיֶה לָכֶם לְאָב. אֲלַמֶדְכֶם לְהִתְפַּרְנֵס מִיגִיעַ כַּפֵּיכֶם וְלִהְיוֹת אֲנָשִׁים יְשָׁרִים וַהֲגוּנִים. אַךְ חַיָבִים אַתֶּם לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹלִי.
הִסְכִּימוּ הָאַחִים וְהָלְכוּ בְּעִקְבוֹת הַיָשִׁישׁ. כָּל אוֹתוֹ יוֹם שֵׂרְכוּ דַּרְכָּם בַּיַעַר הֶעָבֹת וּבִשְׁקֹעַ הַשֶׁמֶשׁ הָגִיעוּ לְבִקְתָּה קְטַנָה מֻקֶּפֶת גַּן דֻּבְדְבָנִים. הַבִּקְתָּה לְבָנָה הָיְתָה וּנְקִיָה וְעַל כְּתָלֶיהָ טִפּסוּ פִּרְחֵי נוֹי. אוֹתָהּ שָׁעָה יָצְאָה מִבֵּין עֲצֵי הַדֻבְדְבָן נַעֲרָה יָפָה וַחֲמוּדָה. הֵצִיץ בָּהּ הָאָח הַבְּכוֹר וְאָמַר:
- הוֹי, אִלוּ נִתַּן לִי לָשֵׂאת אֶת הַנַּעֲרָה הַזֹאת לְאִשָׁה! גַן הַדֻּבְדְבָנִים הָיָה שׁוֹפֵעַ לִי פִּרְיוֹ וּבֵיתִי מָלֵא הָיָה כָּל טוּב.
אָמַר הַיָשִׁישׁ:
– נִיחָא אֲמַלֵא אֶת מְבֻקָּשְׁךָ. קוּם, בְּנִי, וְקַח לְךָ אֶת הַנַעֲרָה וְגַנָהּ. מֵעַתָּה לֹא תֵּדַע עוֹד מַחְסוֹר. אוּלָם זְכֹר אֶת אֲשֶׁר צִוִיתִיךָ: פְּרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךְ וּמִדְבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק.
נָשָׂא הַבֵּן הַבְּכוֹר אֶת הַנַּעֲרָה לְאִשָׁה וְנִשְׁאַר בַּבִּקְתָּה. וְאִלוּ הַיׇשִׁישׁ וּשְׁנֵי הָאַחִים הִמְשִׁיכוּ דַּרְכָּם בַּיַּעַר הֶעָבֹת.
וְשׁוּב כִּתְּתוּ רַגְלֵיהֶם בִּשְׁבִילֵי הַיַעַר עַד שֶׁהִגִיעוּ לְבִּקְתָּה נָאָה, שֶׁמֵאֲחוֹרֶיהָ גִּלְגֵּל אֶת מֵימָיו נַחַל פָּזִיז. הַמַיִם שָׁטְפוּ בַּאֲפִיקָם וְהֵנִיעוּ גַלְגַלֶיהָ שֶׁל תַּחֲנַת־קֶמַח. וּלְיַד הַבִּקְתָּה עָמְדָה נַעֲרָה יָפָה וַחֲמוּדָה. הֵצִיץ בָּהּ הָאָח הַשֵׁנִי וְאָמַר:
– הוֹי, אִלוּ נִתַּן לִּי לָשֵׂאת אֶת הַנַעֲרָה לְאִשָּׁה! הָיִיתִי מִשְׁתַּכֵּן בְּטַחֲנָתָהּ, טוֹחֵן גַּרְעִינִים וְגוֹדֵשׁ שַׂקֵי קֶמַח לָבָן.
אָמַר הַיָשִׁישׁ:
– מֵילָא, תְּהִי לְךָ הַנַעֲרָה לְאִשָׁה. אוּלָם, אַל תִּקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאֶבְיוֹן וְהִשָׁמֵר לְךָ מִדְבַר שֶׁקֶר.
עַתָּה נוֹתְרוּ הַיָשִׁישׁ וְהָאָח הַצָעִיר לְבַדָם. הֵם שֵׂרְכוּ דַּרְכָּם בִּשְׁבִילֵי הַיַעַר. לְבַסוֹף נִגְלְתָה לִפְנֵיהֶם בִּקְתָּה עֲלוּבָה וּבְפִתְחָהּ נַעֲרָה יָפָה וַחֲמוּדָה. וְהָיְתָה הַנַּעֲרָה נָאָה כָּל כָּךְ שֶׁבְּלוֹיֵי הַבְּגָדִים שֶׁעָטְפוּ אֶת גּוּפָהּ לֹא יָכְלוּ לְהָעֵם אֶת זֹהַר יָפְיָהּ. הַצִּיץ בָּהּ הָאָח הַצָעִיר וְאָמַר:
– הוֹי, אִלוּ נִתַּן לִי לָשֵׂאת נַעֲרָה זוֹ לְאִשָׁה! אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה אשֶׁר עִמָהּ. אָמְנָם עֲנִיָה הִיא, אַךְ שְׁנֵינוּ צְעִירִים וּבְרִיאִים. נַעֲבֹד, נֶהֱנָה מִיגִיעַ כַּפֵּינוּ וְלֹא נִצְטָרֵךְ לַבְּרִיוֹת.
הֶחֱלִיק הַיׇשִׁישׁ עַל זְקָנוֹ הַשָּׂב וְאָמַר:
– קָחֶנָה, בְּנִי, וּרְאֵה אשֶׁר בְּחַיֶיךָ. וְאַל תִּשְׁכַּח לִפְרֹס לָרָעֵב לַחְמְךְ וְלִנְצֹר לְשׁוֹנְךָ מִשֶׁקֶר.
נָשָׂא הַבֵּן הַצָעִיר אֶת הַנַּעֲרָה הָעֲנִיָה לְאִשָׁה. וְהַיָשִׁישׁ שָׂם פְּעָמָיו אֶל הַיַעַר וְנִתְעַלֵם מֵעֵינֵי הַזוּג.
עָבְרוּ שָׁנִים.
הָאָח הַבְּכוֹר הֶעֱשִׁיר וְהֵקִים לוֹ בֵּית־מִדּוֹת. הָיָה צוֹבֵר פְּרוּטָה לִפְרוּטָה וְכָל מַעֲיָנָיו בִּנְכָסָיו וּבְמָמוֹנוֹ. לְיָמִים נַעֲשָׂה כִּילַי אׇיֹם וּפְרוּטָה לֹא נָדַב לְאֶבְיוֹן.
הָאָח הַשֵׁנִי הִתְעַשֵׁר אַף הוּא. נָטַל לוֹ שְׂכִירֵי־יוֹם וְהַלָּלוּ עָשׂוּ כָּל מְלָאכָה בַּטַחֲנָה. וְאִלוּ הוּא בִּלָה יָמָיו בַּנְעִימִים וְהִתְעַנֵג עַל רֹב טוּב.
וְאִלוּ הָאָח הַצָעִיר חַי לוֹ חַיִים צְנוּעִים וּשְׁלֵוִים. הוּא חָרַשׁ וְזָרַע וְשָׂמַח עַל הַיְבוּל שֶׁהֵנִיבָה לוֹ חֶלְקָתוֹ הַקְטַנָה. הָיָה מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט וּבְכָל עֵת תָּמִיד שָׂשׂ לַעֲזֹר לְזוּלַת וְלִתְמוֹךְ בְּעׇנִי וָרָשׁ.
יוֹם אֶחָד נִתְאַוָה הַיָשִׁישׁ לְבַקֵר אֶת הָאַחִים וְלִרְאוֹת אִם שׁוֹמְרִים הֵם אֶת מִצְווֹתָיו. הוּא הִתְחַפֵּשׂ לְאֶבְיוֹן פּוֹשֵׁט־־יָד וּבָא לְבֵיתוֹ שֶׁל הָאָח הַבְּכוֹר, הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו וְחִנֵן קוֹלוֹ:
– אָנָא, רַחֵם עַל זָקֵן חֵלְכָה! תֵּן לִי פְּרוּסַת לֶחֶם. הֲרֵי יֵשׁ לְךָ רַב!
אוּלָם הָאָח הַבְּכוֹר הִזְעִים פָּנָיו:
– אַל תַּעֲמִיד פְּנֵי זָקֵן! עֲדַיִן יָכוֹל אַתָּה לַעֲבוֹד. חִנָם לֹא תַּשִׂיג אֶצְלִי מְאוּמָה. אַף אֲנִי סוֹבֵל מַחְסוֹר וְאַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֶתְחַלֵק אִתְּךָ? כַּלֵּךְ וָלֵךְ מִבֵּיתִי פֶּן אֲשַׁסֶה בְּךָ אֶת כַּלְבִּי!
נָשָׂא הַיָּשִׁישׁ אֶת עֵינָיו וַיַרְא: מִסָבִיב מַחְסָנִים גְדוּשִׁים וּמַמְגוּרוֹת מְלֵאוֹת מִזָן אֶל זַן. הַבַּיִת מָלֵא כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב וְנִבְרָשׁוֹת יְקָרוֹת מִשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִן הַתִּקְרָה. אוֹתָהּ שָׁעָה רָצָה הַיָשִׁישׁ לְהוֹכִיחַ אֶת הַכִּילַי עַל פָּנָיו: אֵיכָה יַקְשִׁיחַ כָּל־כָּךְ אֶת לִבּוֹ?
אוּלָם הוּא לֹא אָמַר מְאוּמָה. בִּצְעָדִים כּוֹשְׁלִים יָצָא מִן הַאֲחֻזָה שֶׁל הָאָח הַבְּכוֹר וְעָלָה עַל הַגִבְעָה, שָׁם נֶעֱצַר וְשָׁלַח מַבָּטוֹ בַּמֶּשֶׁק. מִיָד עָלוּ לְשׁוֹנוֹת־אֵשׁ שֶׁאָפְפוּ אֶת הַבִּנְיָנִים. לֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָּה וְהָאֲחֻזָה כֻּלָהּ הָיְתָה לְעִיֵּי אֵפֶר.
נָדַד הַיָשִׁישׁ עַד לְבֵיתוֹ שֶׁל הָאָח הַשֶׁנִי. הַנַּחַל גִּלְגֵּל אֶת מִיָּמָיו כְּאָז, אוּלָם הַטַחֲנָה גָדְלָה מְאֹד. וּבַפֶּתַח יָשַׁב לוֹ בַּעַל־הַטַחֲנָה.
הִשְׁתַּחֲוָה הַיָשִׁישׁ וּבִקֵשׁ בְּקוֹל רוֹעֵד:
– אָנָא, נַדֵב לִי וְלוּ חֹפֶן קֶמַח. הֵלֶךְ אֶבְיוֹן אֲנִי וְנַפְשִׁי מִתְעַטֶפֶת בְּרָעָב.
– חֻצְפָּה שֶׁכָּזוֹ! – צַעַק הַטוֹחֵן – אֲנִי עַצְמִי רָעֵב לְלֶחֶם וְכָאן בָּאִים קַבְּצָנִים וְטוֹרְדִים אֶת מְנוּחָתִי. הִסְתַּלֵּק, דַלְפָן וָלֹא – אָדוּשׁ אֶת בְּשָׂרְךְ בְּשׁוֹטִים.
הֶחֱרִישׁ הַיׇשִׁישׁ וְשָׂם פְּעָמָיו אֶל הַגִבְעָה הַסְמוּכָה. הֵצִיץ בַּטַחֲנָה וּמִיָד הָיְתָה זוֹ לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ.
לְבַסוֹף נִזְדַמֵן הַיׇשִׁישׁ אֶל הָאָח הַצָעִיר. הַלָז הִתְגוֹרֵר בְּבִקְתָּה קְטַנָה, אַךְ נְקִיָה. בַּחַלוֹנוֹת עָמְדוּ עֲצִיצֵי פְּרָחִים.
– אֲנָשִׁים טוֹבִים – אָמַר הַיׇשִׁישׁ – תְּנוּ לְזָקֵן עָלוּב פַּת־לֶחֶם.
הֵשִׁיב הָאָח הַצָעִיר:
– אָנָּא, הִכָּנֵס, סָבָא, לַבִּקְתָּה וְתִסְעַד אֶת לִבְּךָ. לֹא נְשַׁלַח אוֹתָךְ רֵיקָם.
נִכְנַס היׇשִׁישׁ לְתוֹךְ הַבִּקְתָּה. הֵצִיצָה הָאִשָׁה בִּבְלוֹיָיו וְרַחֲמֶיהָ נִכְמְרוּ עַל הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן. מִיָד הֵבִיאָה בְּגָדִים מְטֻלָאִים, אַךְ נְקִיִּים, וּבִקְשָׁה מִמֶנּוּ שֶׁיַחְלִיף לְבוּשׁוֹ. מִשְׁפָּשַּׁט הַיָּשִׁישׁ אֶת כֻּתָּנְתּוֹ, הִשְׁגִּיחַ הָאָח הַצָּעִיר בְּפֶצַע אׇיֹם שֶׁפָּעוּר הָיָה בְּחָזֵהוּ. הוּא הוֹשִׁיב אֶת הָאוֹרֵחַ אֶל הַשֻׁלְחָן, הֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ, לְבַסוֹף שָׁאַל:
– אֱמֹר לִי, סָבָא, מְנַיִן לְךָ הַפֶּצַע אֲשֶׁר בְּחָזֶךָ?
הַנִּיד הַיׇשִׁישׁ רֹאשׁוֹ בְּעֶצֶב וְהֵשִׁיב:
– אָכֵן, נוֹרָא הוּא פִּצְעִי וּמַחְלָתִי אֲנוּשָׁה. חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁקִצִי קָרוֹב.
– הוֹי סָבָא מִסְכֵּן! – פָּכְרָה הָאִשָׁה אֶת כַּפֶּיהָ – הַאֵין שׁוּם תְּרוּפָה בָּעוֹלָם לְפִצְעֲךָ?
– יֵשׁ תְּרוּפָה אַחַת וִיחִידָה – הֵשִׁיב הַיׇשִׁישׁ – אוּלָם אִישׁ לֹא יִרְצֶה לְתִתָּהּ לִי.
שָׁאַל הָאָח הַצָעִיר:
– מַדוּעַ יְסָרֵב לָתֵת? וּמַהִי תְּרוּפָה זוֹ?
אָמַר הַיׇשִׁישׁ: – אֵין זֶה דָבָר קַל! אִם אֶמְצָא
אָדָם שֶׁיִשְׂרֹף אֶת בִּקְתָּתוֹ וְיִזְרֶה מֵאֶפְרָהּ עַל חָזִי, יִסָגֵר פִּצְעִי וְיִקְרֹם עוֹר. אַךְ אֵיפֹה יִמָצֵא אָדָם שֶׁיַבְעִיר בְּמוֹ־יָדָיו אֶת בֵּיתוֹ לְמַעַן פּוֹשֵׁט־יָד זָר?
נִשְׁתַּתֵּק הַיׇשִׁישׁ. וְהָאָח הַצָּעִיר הִרְכִּין רֹאשׁוֹ וְנִשְׁתַּקַע בְּהִרְהוּרִים. לְבַסוֹף פָּנָה אֶל אִשְׁתּוֹ וְאָמַר:
– מָה דַּעְתֵּךְ עַל כָּךְ?
– אֲנִי מְהַרְהֶרֶת לִי – הֵשִׁיבָה הָאִשָׁה – שֶׁאָנוּ נוּכַל תָּמִיד לְהָקִים לָנוּ בִּקְתָּה חֲדָשָׁה. אוּלָם, אִם יִגְוַע יׇשִׁישׁ זֶה, לְעוֹלָם לֹא יָשׁוּב וְיִוָלֵד לְחַיִים חֲדָשִׁים.
– אִם כֵּן – אָמַר הַבַּעַל – הוֹצִיאִי אֶת הַיְלָדִים הַחוּצָה.
אָחֲזָה הָאִשָׁה בִּידֵי הַיְּלָדִים וְהוֹצִיאָתָם לֶחָצֵר. וְהָאָח הַצָּעִיר סָקַר בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אֶת בִּקְתָּתוֹ. גָּדוֹל הָיָה צַעֲרוֹ עַל רְכוּשׁוֹ שֶׁיַּעֲלֶה בְּעוֹד רֶגַע בֶּעָשָׁן, אוּלָם רַחֲמָיו עַל הַיָשִׁישׁ גְדוֹלִים הָיוּ מִן הַצַעַר. עַל כֵּן הִבְעִיר אֵשׁ וְשִׁלְחָהּ בַּבִּקְתָּה.
כְּהֶרֶף־עַיִן אָחֲזוּ הַלֶהָבוֹת בַּקְרָשִׁים הַיְבֵשִׁים וְתִימְרוֹת עָשָׁן אָפְפוּ אֶת הַכֹּל.
אוּלָם, מֶשֶׁנִתְפַּזֵר הֶעָשָׁן, הִתְנוֹסְסָה בִּמְקוֹם הַבִּקְתָּה הַיְשָׁנָה בִּקְתָּה חֲדָשָׁה וּמְרֻוַחַת, מְסֻיֶדֶת מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ וּמַבְהִיקָה כֻּלָהּ. וְהַיָשִׁישׁ הֶחֱלִיק עַל זְקָנוֹ וְאָמַר:
– רוֹאֶה אֲנִי שֶׁרַק אַתָּה לֹא הִקְשַׁחְתָּ לִבְּךָ לְסֵבֶל הַזּוּלַת. עַל כֵּן חַיֵה כָּל יַמֶיךָ שָׁלֵו וּמְאֻשָׁר.
וְהַיָשִׁישׁ נֶעֱלַם כִּלְעֻמַת שֶׁבָּא.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.