לִפְנֵי שָׁנִים חַי רוֹעֶה זָקֵן. וְהָיוּ לוֹ לָרוֹעֶה שָׁלֹש דְאָגוֹת, שֶהֶעֱצִיבוּ אֶת רוּחוֹ וְגָרְמוּ לוֹ עָגְמַת־נֶפֶשׁ. דַאֲגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה הָעֻבְדָה, שֶעַל אַף הַיְגִיעוֹת הַמְרֻבּוֹת שֶנִתְיַגַע בְּשֵׁרוּתוֹ שֶל בַּעַל־הָאֲחֻזָה, לֹא זָכָה מֵעוֹדוֹ לֶאֱכוֹל לָשֹבַע. דַאֲגָתוֹ הַשְׁנִיָה הָיוּ הַזְאֵבִים, שֶׁטָרְפוּ כְּבָשִׂים מֵעֶדְרוֹ. וְדַאֲגָתוֹ הַשְׁלִישִׁית הַיְתָה זוּגָתוֹ הַזְקֵנָה, אִישָׁה סַקְרָנִית, שֶׁהִצִיקָה לוֹ בִּשְׁאֵלוֹת, עַד כִּי קָצָה נַפְשׁוֹ בְּפַּטְפְּטָנוּתָהּ שֶלֹא יָדְעָה גְבוּל.
יוֹם אֶחָד, בְּשִׁבְתּוֹ בַּשָׂדֶה, הִשְׁגִיחַ בְּעָשָׁן שֶתִּמֵר מִבֵּין הַשִׂיחִים. הִבִּיט הָרוֹעֶה כֹּה וָכֹה וַיַרְא כִּי נָפְלָה דְלֵקָה בַּעֲשָׂבִים הַיְבֵשִׁים. וּבְתוֹךְ הָעֵשֶׂב מִתְפַּתֵּל נָחָשׁ, מְפַרְכֵּס וּמְנַסֶה לַחֲרוֹג מִן הָאֵשׁ הָאוֹפֶפֶת אוֹתוֹ, אַךְ לַשָׁוְא – הַלֶהָבוֹת סוֹגְרוֹת עָלָיו מִסָבִיב.
וּלְפֶתַע פָּתַח הַנָחָשׁ אֶת פִּיו וְאָמַר בִּלְשוֹן־בְּנֵי־אָדָם: – אָנָא, הַצִילֵנִי, הָרוֹעֶה!
נִכְמְרוּ רַחֲמָיו שֶל הָרוֹעֶה. הוֹשִׁיט לוֹ אֶת מַטֵהוּ וְהַנָחָשׁ טִפֵּס וְעָלָה עַל הַמַטֶה וּכְהֶרֶף־עַיִן נִכְרַךְ סְבִיב צַוָארוֹ שֶׁל הָאִישׁ.
הֶחְוִיר הָרוֹעֶה מֵרֹב פַּחַד.
– הֲתֹאמַר לְהַכִּישֵׁנִי? – קָרָא – וַהֲלֹא הִצַלְתִּיךָ מִמָוֶת בָּטוּחַ!
– לֹא, – הֵשִׁיב הַנָחָשׁ – לֹא אָשִׁיב לְךְ רָעָה תַּחַת טוֹבָה. אוּלָם זֹאת אֲבַקֶשְׁךָ: הֲבִיאֵנִי אֶל אָבִי, מֶלֶךְ הַנְחָשִׁים, וְהוּא יִגְמל לְךְ עַל חֲסָדֶיךָ עִמִי.
– וְהֵיכָן מִשְׁכָּנוֹ שֶׁל אָבִיךָ, מֶלֶךְ הַנְחָשִׁים? – שָׁאַל הָרוֹעֶה.
הוֹרָה לוֹ הַנָחָשׁ אֶת הַדֶרֶךְ וְעִם שֶׁהֵם קְרֵבִים לִמְחוֹז־חֶפְצָם, אָמַר לַזָּקֵן:
– אַל תְּבַקֵשׁ כֶּסֶף וְזָהָב. אֱמֹר לְאָבִי שֶׁרוֹצֶה אַתָּה לְהָבִין שְׂפַת חַיוֹת וְעוֹפוֹת. אֹשֶׁר רַב יִפֹּל בְּחֶלְקְךָ אִם תֵּדַע שָׂפָה זוֹ.
הֵם בָּאוּ אֶל סְבַךְ שִׂיחִים. הִבִּיט הָרוֹעֶה וַיַרְא שַׁעַר רָחָב, קָלוּעַ מִנְחָשִׁים חַיִים. נִפְתַּח הַשַׁעַר לִרְוָחָה וְהֵם יָרְדוּ בַּשְׁבִיל שֶׁהָלַךְ וְהִשְׁתַּפֵּל לְתַחְתִּיוֹת הָאֲדָמָה. וּלְפֶתַע נִגְלָה לְעֵינֵיהֶם אַרְמוֹן מַבְהִיק.
רָאָה מֶלֶךְ הַנְחָשִׁים אֶת בְּנוֹ וְדִמְעוֹת שִׂמְחָה נוֹצְצוּ בְּעֵינָיו. סִפֵּר הַבֵּן לְאָבִיו כֵּיצַד נֶחְלַץ מִן הַדְלֵקָה וְהָאָב פָּנָה אֶל הָרוֹעֶה וְאָמַר:
– מִן הָרָאוּי לִגְמוֹל לְךָ עַל הַמַעֲשֶׂה הַטוֹב. בַּקֵשׁ מִמֶנִי כֶּסֶף וְזָהָב וְתִהְיֶה מְשֻׁפָּע בְּעשֶׁר עַד סוֹף יָמֶיךָ.
– לֹא – הֵשִׁיב הָרוֹעֶה – אֵין אֲנִי נוֹשֵׂא נַפְשִׁי לְעֹשֶׁר. הָעֲשִׁירִים מְמַלְאִים אָמְנָם אֶת כְּרֵסָם בְּמַאֲכָלִים טְעִימִים, אוּלָם שְׁנָתָם נוֹדֶדֶת בַּלֵילוֹת, כִּי חֲרֵדִים הֵם עַל כַּסְפָּם. וַאֲנִי אוֹהֵב לִישׁוֹן שְׁנַת־יְשָׁרִים וְלַחֲלוֹם חֲלוֹמוֹת נְעִימִים.
– אִם כֵּן אַמְלִיךְ אוֹתְךָ לְמֶלֶךְ עַל אֶרֶץ גְדוֹלָה – אָמַר מֶלֶךְ הַנְחָשִׁים.
– לא – הֵשִׁיב הָרוֹעֶה – הַמְלָכִים הֵם עֲרִיצִים וְהָעָם שׂוֹנֵא אוֹתָם. אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, לַמְדֵנִי־נָא שְׂפַת חַיוֹת וְעוֹפוֹת.
– יְהִי כִּדְבָרֶיךְ – אָמַר מֶלֶךְ הַנְחָשִׁים – לֹא אֲסָרֵב לְךְ. אוּלָם זְכֹר: זֶהוּ סוֹד גָדוֹל. אִם לֹא תִּנְצֹר לְשׁוֹנְךָ וּתְגַלֶה אֶת הַסוֹד לְמִישֶׁהוּ, מוֹת תָּמוּת!
– אֵינִי פַּטְפְּטָן – אָמַר הָרוֹעֶה.
– אִם כֵּן הָבָה נִתְנַשֵׁק שָׁלֹשׁ פְּעָמִים – אָמַר מֶלֶךְ הַנְחָשִׁים – וְאָז תֵּדַע שְׂפַת חַיוֹת וְעוֹפוֹת.
הִתְנַשְׁקוּ, וְהָרוֹעֶה עָזַב אֶת הָאַרְמוֹן וְשֵׂרֵךְ דַרְכּוֹ הַבַּיְתָה.
מְהַלֵךְ הוּא בַּיַעַר וְלִבּוֹ עַלִיז. מֵבִין הוּא אֶת צִיוּצָם שֶׁל בַּעֲלֵי־הַכָּנָף, אֶת זִמְזוּם הַדְבוֹרִים, אֶת קוֹלוֹת הַסְנָאִים הַמְקַפְּצִים בֵּין הָעֲנָפִים.
עָבַר לְיַד אַלוֹן עַתִּיק בְּשָׂדֵהוּ שֶׁל בַּעַל־הָאֲחֻזָה. אוֹתָהּ שָׁעָה חָגוּ מֵעַל לָאַלוֹן שְׁנֵי עוֹרְבִים שְׁחוֹרִים, שֶׁקִרְקְרוּ בְּקוֹל. הֵבִין הָרוֹעֶה שֶׁהָעוֹרְבִים רָבִים בֵּינֵיהֶם, מִי מֵהֶם מֻפְלָג יוֹתֵר בְּשָׁנִים.
קִרְקֵר הָעוֹרֵב הָרִאשׁוֹן:
– אֲנִי זָקֵן מִמְךָ, יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת מְקוֹם קְבוּרָתוֹ שֶׁל הַקֵיסָר הָאַחֲרוֹן.
הֵשִׁיב לוֹ הַשֵׁנִי:
– לֹא, אֲנִי זָקֵן מִמְךָ! יוֹדֵעַ אֲנִי הֵיכָן הִטְמִין הַקֵיסָר אֶת אוֹצְרוֹתָיו!
– אַדְרַבָּא, אֱמֹר לִי אֵיפֹה? – שָׁאַל הָרִאשׁוֹן.
– דַוְקָא כָּאן, מִתַּחַת לְאַלוֹן זֶה – הֵשִׁיב הַשֵנִי.
וְהָרוֹעֶה שׁוֹמֵעַ וּמֵבִין. מִיָד הָלַךְ לְבֵיתוֹ, הֵבִיא מַעְדֵר, חָפַר לְמַרְגְלוֹת הָאַלוֹן וּמָצָא אוֹצָר גָדוֹל.
נָטַל אֶת הָאוֹצָר וְהֱבִיאוֹ לִפְנֵי בַּעַל־הָאֲחֻזָה.
– שֶׁלְךָ הוּא – אָמַר – כִּי בִּשְׂדוֹתֶיךָ מְצָאתִיו.
שָׂמַח בַּעַל־הָאֲחֻזָּה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְהֶעֱנִיק לָרוֹעֶה חֶלְקַת־שָׂדֶה, שְׁנֵי סוּסִים וְעֵדֶר כְּבָשִׂים.
מֵאָז הָיָה הַזָקֵן מְעַבֵּד אֶת שָׂדֵהוּ, בְּנוֹ רָעָה אֶת הָעֵדֶר בֶּהָרִים, וְזוּגָתוֹ הַזְקֵנָה הִתְהַלְכָה בַּבַּיִת וּפִיהָ אֵינוֹ פּוֹסֵק מִלִרְטוֹן, כְּדַרְכָּהּ תָּמִיד. נִטְפְּלָה הַזְקֵנָה לְבַעֲלָהּ: “מִי גִלָה לְךָ אֶת מְקוֹם הָאוֹצָר?” אַךְ הַזָקֵן שָׁתַק וְלֹא פָּצָה אֶת פִּיו.
יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט הַזָקֵן לְבַקֵר אֶת בְּנוֹ שֶׁרָעָה אֶת הָעֵדֶר בֶּהָרִים. עָלָה עַל הַסוּס וְיָצָא לַדֶּרֶךְ וְאִשְׁתּוֹ רוֹכֶבֶת אַחֲרָיו עַל הַסוּסָה. עָבַר הַסוּס לְפָנִים וְהַסוּסָה פִּגְרָה מֵאָחוֹר.
שָׁמַע הַזָקֵן כֵּיצַד מְלַגְלֵג הַסוּס עַל הַסוּסָה:
– מַדוּעַ אַתְּ מְפַגֶרֶת?
הֵשִׁיבָה הַסוּסָה:
– חָכָם שֶׁכְּמוֹתְךָ! בַּעַל־הַבַּיִת צָנוּם וְקַל כְּנוֹצָה וְאִלוּ זוּגָתוֹ שְׁמֵנָה וַעֲגַלְגֶלֶת כְּחָבִית!
שָׁמַע הַזָקֵן וּפָרַץ בִּצְחוֹק גָדוֹל. נִטְפְּלָה אֵלָיו הָאִשָׁה:
– מַה פֵּשֶׁר צְחוֹקְךָ?
הֵשִׁיב הַזָקֵן:
– הסוּס וְהַסוּסָה הִצְחִיקוּנִי.
– וְכִי מַה מְגֹחָךְ מָצָאת בָּהֶם?
רָאָה הַזָקֵן שֶׁנוֹקַשׁ בִּלְשׁוֹנוֹ וְהִפְטִיר:
– סְתָם כָּךְ צָחַקְתִּי. בָּרִיא הוּא הַצְחוֹק וּמְשׁוֹבֵב נֶפֶשׁ.
בָּעֶרֶב הִגִיעוּ אֶל הָעֵדֶר, סָעֲדוּ אֶת לִבָּם וְשָׁכְבוּ לִישׁוֹן. וּמִסָבִיב נִתְכַּנְסוּ זְאֵבִים שֶׁיִלְלוּ בְּקוֹל.
הִקְשִׁיב הַזָקֵן וְהֵבִין אֶת שְׂפַת הַזְאֵבִים.
– הוּוּוּ! הוּוּוּ! הֲזוֹכְרִים אַתֶּם, הַכְּלָבִים, אֶת הַהֶסְכֵּם שֶׁבֵּינֵינוּ? אָנוּ נַחְטֹף שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׂים, שְׁנַיִם נִטְרֹף וְאֶת הַשְׁלִישִׁי – הַשָׁמֵן בְּיוֹתֵר – נִמְסֹר לָכֶם. וְאַתֶּם לֹא תִּגְעוּ בָּנוּ לְרָעָה!
הָיו שָׁם שְׁלֹשָׁה כְּלָבִים, שֶׁהִשְׁגִיחוּ עַל הָעֵדֶר. שְׁנַיִם צְעִירִים וַחֲזָקִים וְהַשְׁלִישִׁי זָקֵן מְאֹד וְתָשׁוּשׁ. שָׁנִים רַבּוֹת עָבַד הַכֶּלֶב אֶת אֲדוֹנָיו בֶּאֱמוּנָה וְעַתָּה לֹא נִשְׁאֲרוּ לוֹ אֶלָא שְׁתֵּי שִׁנַיִם בִּלְבַד. בְּנוֹ שֶׁל הַזָקֵן הָיָה מְפַטֵם אֶת הַכְּלָבִים הַצְעִירִים וְאִלוּ לַכֶּלֶב הַזָקֵן הִשְׁלִיךְ רַק שְׁיָרֵי עֲצָמוֹת.
וּשְׁנֵי הַכְּלָבִים הַצְעִירִים הֵשִׁיבוּ לַזְאֵבִים:
– הַאוּ! הַאוּ! אָנוּ נִנְבַּח, נָקִים רַעַשׁ, אַךְ לֹא נְגַע בָּכֶם. הָעִקָר שֶׁתַּשְׁאִירוּ בִּשְׁבִילֵנוּ אֶת הַכֶּבֶשׂ הַשָּׁמֵן.
אוּלָם הַכֶּלֶב הַזָקֵן נָבַח נְבִיחָה שֶׁל זַעַם כְּנֶגֶד הַזְאֵבִים:
– לֹא תִזְכּוּ לְכָךְ, שׁוֹדְדִים! לֹא תַּעֵזוּ לִנְגוֹעַ בַּכְּבָשִׂים שֶׁל אֲדוֹנִי. אָמְנָם, רַק שְׁתֵּי שִׁנַיִם בְּפִי, אַךְ עֲדַיִן כֹּחִי עִמִי לְהָגֵן עַל הָעֵדֶר!
עַתָּה הֵבִין הַזָקֵן מַדוּעַ נֶחְטָפִים לַיְלָה־לַיְלָה כְּבָשִׂים מִן הָעֵדֶר. הוּא קָם מִמִשְׁכָּבוֹ וְהֵעִיר אֶת בְּנוֹ. שְׁנֵיהֶם גֵרְשׁוּ אֶת הַזְאֵבִים וְכָל אוֹתוֹ הַלַיְלָה לֹא עָצְמוּ עַיִן, בְּהַשְׁגִיחָם עַל הָעֵדֶר.
בַּבֹּקֶר אָמַר הַזָקֵן לִבְנוֹ:
– תּוֹבִיל אֶת הַכְּלָבִים הַצְעִירִים לְקוֹטֵל־הַכְּלָבִים. נַשִׂיג לָנוּ חֲדָשִׁים, נֶאֱמָנִים יוֹתֵר. וְאֶת הַכֶּלֶב הַזָקֵן אֶקַח לְבֵיתִי. יֹאכַל נָא וְיָנוּחַ לְעֵת זִקְנָה, כִּי רָאוּי הוּא לְכָךְ.
שָׁמְעָה זוּגָתוֹ וְהִתְגוֹלְלָה עָלָיו בִּצְעָקָה:
– אַתָּה מַסְתִּיר סוֹד מִפָּנַי! תְּחִלָה מָצָאתָ אוֹצָר, אַחַר כָּךְ צָחַקְתָּ מֵהַסוּס וְהַסוּסָה וְעַתָּה נִטְרְפָה עָלֶיךָ דַעְתְּךָ כָּלִיל. אֶת הַכְּלָבִים הַצְעִירִים רוֹצֶה אַתָּה לִקְטוֹל וְאֶת הַזָקֵן לָקַחַת אֶל בֵּיתֵנוּ. סַפֵּר לִי, מַהוּ סוֹד זֶה!
אוּלָם הַזָקֵן מַחֲרִישׁ. וְהָאִשֶׁה מְצִיקָה לוֹ. הִיא רוֹכֶבֶת עַל־יָדוֹ בְּדַרְכָּם חֲזָרָה וְאֵינָהּ מַרְפָּה – חוֹקֶרֶת וְשׁוֹאֶלֶת וְיוֹרֶדֶת לְחַיָיו בְּסַקְרָנוּתָהּ שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת מַעֲצוֹר.
בָּאוּ הַבַּיְתָה וְהָאִשָּׁה נִדְבְּקָה בּוֹ כַּעֲלוּקָה: “סַפֵּר! גַלֵה אֶת הַסוֹד!”
חָשׁ הַזָקֵן שֶׁאֵין לוֹ מָנוֹס מְטַרְדָנוּתָהּ. אָמַר לָהּ:
– זוּגָתִי הַיְקָרָה! לֹא אַכְחִישׁ, שָׁמוּר עִמִי סוֹד. אוּלָם בְּרֶגַע שֶׁאֲגַלֵהוּ לָךְ מוֹת אָמוּת!
וְהִיא, סַקְרָנוּתָהּ גָבְרָה עָלֶיהָ עוֹד.
– סַפֵּר לִי! – צָעֲקָה – מֻכְרָחָה אֲנִי לָדַעַת אֶת הַסוֹד!
קוֹדֵר וּמַשְׁמִים יָשַׁב הַזָקֵן בְּבֵיתוֹ. – אִם אֲסַפֵּר לָהּ – הִרְהֵר – אָמוּת. אַךְ אִם אוֹסִיף וְאַחֲרִישׁ, סוֹפִי שֶׁאוֹצִיא אֶת נַפְשִׁי תַּחַת יָדָהּ שֶׁל פַּטְפְּטָנִית זוֹ!
לְבַסוֹף לֹא עָצַר עוֹד כֹּחַ.
– זוּגָתִי הַיְקָרָה – אָמַר – רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאֵין טַעַם לְהִתְעַקֵשׁ עוֹד. קַצְתִּי בְּחַיַי, עַל כֵּן הָכִינִי אֲרוּחָה טְעִימָה וּכְשֶׁאֶסְעַד אֶת לִבִּי אֲגַלֶה לָךְ אֶת סוֹדִי.
אֹרוּ פָּנֶיהָ שֶׁל הָאִשָׁה, נִזְדָרְזָה לַמִטְבָּח לְהָכִין אֶת הָאֲרוּחָה.
אֵין סָפֵק שֶׁסוֹפוֹ שֶׁל הַזָקֵן הָיָה רַע וָמַר אִלוּלֵא כַּלְבּוֹ הַזָקֵן שֶׁהִקְשִׁיב לְשִׂיחָתָם. מִיָד פָּרַץ הַכֶּלֶב הַחוּצָה אֶל הַשָׂדֶה, וְהָיָה נוֹבֵחַ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת וּמְיַלֵל נְכָאִים.
שָׁמַע הַנָחָשׁ וְהֵגִיחַ מִנָקִיק.
– מַה פֵּשֶׁר יִלְלָתְךָ? – שָׁאַל.
– בַּעַל־הַבַּיִת שֶׁלִי שָׁרוּי בְּסַכָּנָה אֲיֻמָה – הֵשִׁיב הַכֶּלֶב – נִמְלַטְתִּי מִן הַבַּיִת כִּי לֹא אוּכַל לִרְאוֹת בְּמוֹת אֲדוֹנִי.
וְכָאן סִפֵּר לַנָחָשׁ אֶת הַדְבָרִים שֶׁנָפְלוּ בֵּין הָאִישׁ לְאִשְׁתּוֹ.
אָמַר הַנָחָשׁ:
– הַזָקֵן הִצִיל אֶת חַיַּי, וְעַתָּה, כְּשֶׁחַיָיו תְּלוּיִים לוֹ מִנֶגֶד, לֹא אוּכַל לְהַחֲרִישׁ.
וּמִיָד זָחַל עַל גְחוֹנוֹ לְעֵבֶר בֵּיתוֹ שֶׁל הַזָקֵן.
אוֹתָהּ שָׁעָה כִּלָה הָאִישׁ אֶת אֲרוּחָתוֹ וְאִשְׁתּוֹ מְטִיחָה אֶת אֶגְרוֹפָהּ בַּשֻׁלְחָן וּמְצָעֶקֶת:
– סַפֵּר לִי! עַתָּה לֹא תִּשְׁתַּמֵט עוֹד!
לְפֶתַע פִּתְאֹם צָץ מִתַּחַת לַשֻׁלְחָן גוּפוֹ שֶׁל הַנָחָשׁ, שֶׁנִתְרוֹמֵם וּכְהֶרֶף־עַיִן טִפֵּס עַל הָאִשָׁה וְנִכְרַךְ סְבִיב צַוָארָהּ.
זַעֲקַת־אֵימִים פָּרְצָה מִפִּיהָ. הֵצִיץ הַזָקֵן בַּנָחָשׁ וְהִכִּירוֹ.
– מַה טוֹב שֶׁבָּא יְדִידִי הַנָחָשׁ – אָמַר – הוּא יְשַׁמֵשׁ עֵד נֶאֱמָן לַאֲמִתּוּת סִפּוּרִי.
אוּלָם הָאִשָּׁה פִּרְכְּסָה בְּיָדֶיהָ וְצָוְחָה בְּגָרוֹן חָנוּק:
– שַׁחְרְרֵנִי מֵהַנָחָשׁ! אֵינִי רוֹצָה עוֹד לָדַעַת אֶת סוֹדְךָ! הוֹי, הוּא יַכִּישׁ אוֹתִי! אֲנִי נִשְׁבַּעַת שֶׁלֹא אוֹסִיף עוֹד לְהָצִיק לְךְ בְּסַקְרָנוּתִי!
מִיָד כִּנֵס הַנָחָשׁ אֶת לְשׁוֹנוֹ הַשְׁסוּעָה אֶל פִּיו, הִתִּיר אֶת פִּתּוּלָיו וְהֶחְלִיק וְחָמַק מִן הַבַּיִת. וְהָאִשָׁה מוֹחָה אֶת זֵעָתָהּ הַקָרָה וּפָנֶיהָ חִוְרוֹת בְּסִיד.
מֵאָז רָאָה הַזָקֵן יָמִים טוֹבִים. אִשְׁתּוֹ הָיְתָה צוֹפִיָה אֶת הֲלִיכוֹת הַבַּיִת וְהִיא דְמוּמָה וּמַחֲרִישָׁה, אֶת פִּיהָ לֹא תִּפְצַח! וְהַזָקֵן נֶהֱנָה הֲנָאָה מְרֻבָּה מֵהַשֶׁקֶט שֶׁהִשְׂתָּרֵר בְּבֵיתוֹ וְהוּא אֲסִיר־תּוֹדָה לַנָחָשׁ שֶׁעָמַד לוֹ בְּצָרָתוֹ וְהִצִילוֹ מִמָוֶת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.