א

עַל שְׂפַת נָהָר רְחַב־יָדַיִם שֶׁגִלְגֵל אֶת מֵימָיו מֵעֵבֶר לַיְעָרוֹת הָעֲבֻתִּים, הִתְנוֹסֵס אַרְמוֹנוֹ הֶהָדוּר שֶׁל הָאַבִּיר בּוֹלֶסְלַב. שְׂדוֹת הַקָמָה עַד קַצְוֵי הָאֹפֶק הָיוּ נַחֲלָתוֹ, מוֹרֶשֶׁת אֲבוֹתָיו. בּוֹלֶסְלַב חַי חַיֵי נַחַת וְשַׁלְוָה בְּאַרְמוֹנוֹ, רַק בְּעִתּוֹת מִלְחָמָה כּוֹנֵס הָיָה פְּלֻגָה מִן הַגְבָרִים אֲשֶׁר בַּחֲצֵרוֹ, פּוֹתֵחַ לִפְנֵיהֶם אֶת מַחְסַן הַנֶשֶׁק וּבְרֹאשׁ פְּלֻגָתוֹ הַחֲמוּשָׁה אָץ לְהָגֵן עַל מוֹלַדְתּוֹ.

וְלָאַבִּיר בּוֹלֶסְלַב אִשָׁה צְעִירָה יְפֵהפִיָה. בְּנֵי הַזוּג מְאֻשָׁרִים הָיוּ וְרַק דְאָגָה אַחַת הֵעִיבָה אֶת אָשְׁרָם: הֵם הָיוּ חֲשׂוּכֵי־יְלָדִים.

כְּכָל שֶׁחָלְפוּ הַשָׁנִים נִתְגַבְּרָה הָעַצְבוּת בְּלִבָּם: הַאֻמְנָם לֹא יִזְכּוּ לְעוֹלָם לִשְׁמוֹעַ אֶת הַמִלִים המֻפְלָאוֹת “אַבָּא־אִמָא”? וּמִי יְהֵא לָהֶם לְנֶחָמָה לְעֵת זִקְנָתָם?

יוֹם אֶחָד פָּלַשׁ הָאוֹיֵב לִגְבוּלוֹת הָאָרֶץ וּבּוֹלֶסְלַב כִּנֵס אֶת אֲנָשָׁיו וְיָצָא לִקְרַאת הַפּוֹלֵשׁ. שָׁנָה תְּמִימָה נִלְחַם בּוֹלֶסְלַב בְּעֹז עַד שֶׁגֹרַשׁ הָאוֹיֵב וְנָסוֹג בְּבשֶׁת־פָּנִים מִן הָאָרֶץ. חָזַר בּוֹלֶסְלַב לְאַרְמוֹנוֹ וְדַרְכּוֹ הוֹבִילָה בַּעֲרָבָה צְחִיחָה וְשׁוֹמֵמָה.

עָבַר יוֹם, יוֹמַיִם, שְׁלשָׁה. הַסוּסִים קָרְסוּ תַּחְתָּם מֵרֹב יְגִיעָה וְהָאֲנָשִׁים הִתְעַלְפוּ בַּשָׁרָב. הַשֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת עַל רֹאשָׁם וּמַיִם אַיִן, אַף לֹא טִפָּה!

לֹא נָהָר, לֹא נַחַל, לֹא מַעְיָן.

רָבְצוּ בְּנֵי־לִוְיָתוֹ שֶׁל בּוֹלֶסְלַב עַל הָאָרֶץ. כָּלָה כֹּחָם. נָשְׁאוּ עֵינֵיהֶם לָרָקִיעַ. אוּלַי יְרַחֵם וְיַמְטִיר מָטָר? אוּלָם מֵעֲלֵיהֶם פְּרוּשִׂים הָיוּ שְׁמֵי־נְחשֶׁת לְלֹא צֵל שֶׁל עָנָן.

אָמַר בּוֹלֶסְלַב:

– אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ! חַכּוּ לִי כָּאן וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ מַיִם.

שֵׂרֵךְ דַרְכּוֹ בַּחוֹל הַלוֹהֵט. טִפֵּס בַּגִבְעָה, יָרַד לַגַיְא וּלְפֶתַע הִגִיעַ לְאָזְנָיו מִלְמוּל חֲרִישִׁי שֶׁל מַיִם חַיִים. קָרַב – וּקְרִיאַת שִׂמְחָה פָּרְצָה מִפִּיו: הוּא עָמַד לְיַד בְּאֵר, וְהַבְּאֵר מְלֵאָה עַל גְדוֹתֶיהָ מַיִם מְשִׁיבֵי־נֶפֶשׁ וְעַל הַמַיִם צָף גָבִיעַ שֶל זָהָב.

הוֹשִׁיט יָדוֹ לַגָבִיעַ, אַךְ לְמַרְבֵּה תִּמְהוֹנוֹ חָמַק הַגָבִיעַ לָעֵבֶר הַשֵׁנִי שֶׁל הַשֹׁקֶת, פַּעַם, פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ…

– מֵילָא, אֶלְגֹם בְּמוֹ פִּי! – אָמַר בּוֹלֶסְלַב אֶל עַצְמוֹ.

נִרכַּן מֵעַל לַשֹׁקֶת וּשְׂעָרוֹ הַכָּבֵד צָנַח וְנִתְפַּזֵר עַל חֶלְקַת הַמַיִם. גָמַע וְגָמַע מִן הַשִׁקוּי הַמַרְנִין וְחָשׁ שֶׁכֹּחוֹת נִמְסָכִים בַּאֲבָרָיו. הַלֵב, שֶׁעֻלַף בַּצָמָא, הוֹלֵם בְּעֹז, הַדָם זוֹרֵם בָּעוֹרְקִים.

שָׁתָה לִרְוָיָה וְהֶחֱלִיט: – עַתָּה אֶקְרָא לַאֲנָשַׁי!

רָצָה בּוֹלֶסְלַב לְהָרִים אֶת רֹאשׁוֹ מִן הַמַיִם, אוּלָם לְפֶתַע הִרְגִישׁ שֶׁיְצוּר סָמוּי מִן הָעַיִן אָחַז בִּשְׂעָרוֹ וְהוּא סוֹחֵב אוֹתוֹ בְּכֹחַ לְתוֹךְ הַבְּאֵר.

הִתְחַלְחֵל בּוֹלֶסְלַב וְנֶאֱחַז בְּאַבְנֵי הַשֹׁקֶת, תָּקַע שְׁתֵּי רַגְלָיו בַּחוֹל וּבְאִמוּץ כָּל כֹּחוֹתָיו נִסָה לְהִנָתֵק מִן הַמַיִם. אוֹתָהּ שָׁעָה עָלְתָה מִתּוֹךְ הַמְצוּלָה מִפְלֶצֶת אֲיֻמָה: רֹאשָׁהּ רֹאשׁ צְפַרְדֵעַ, הֶחָזֶה מְכֻסֶה שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִׂים, וּמִצִדֵי גוּפָהּ מִזְדַקְרוֹת צְבָתוֹת עֲקֻמוֹת. נִתְהַדְקוּ הַצְבָתוֹת עַל צַוָארוֹ שֶׁל בּוֹלֶסְלַב.

– הַנַח לִי! – חִרְחֵר הָאַבִּיר בְקוֹל חָנוּק, מְפַרְפֵּר בַּאֲחִיזָתוֹ שֶל הַיְצוּר הַמַבְחִיל.

– לֹא אַרְפֶּה! אֶת מֵימַי שָׁתִיתָ!

– שַׁלֵם אֲשַׁלֵם אֶת תְּמוּרָתָם – אָמַר בּוֹלֶסְלַב – מִי אַתָּה?

– אֲנִי מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל!

– וּמַה תְּבַקֵשׁ תְּמוּרַת הַמַיִם?

– תֵּן לִי אֶת אֲשֶׁר תִּמְצָא בְּשׁוּבְךָ לְבֵיתְךָ וַאֲשֶׁר לֹא הָיָה בּוֹ בְּטֶרֶם צֵאתְךָ לַמִלְחָמָה!

אָמַר בּוֹלֶסְלַב בְּלִבּוֹ:

“מַה נִתּוֹסֵף בְּבֵיתִי בְּעֵת הֵעָדְרִי? יִתָּכֵן שֶׁאֶחָד מִידִידַי שָׁלַח לִי בְּמַתָּנָה חֶרֶב יְקָרָה, אוֹ כַּד־זָהָב. מֵילָא, אֶתֵּן אוֹתָם לְמֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל. הֲרֵי מֵימָיו הִצִילוּ אֶת חַיַי!”

אָמָר מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל:

– רוֹאֶה אֲנִי שֶׁנוֹטֶה הִנְךָ לְהַסְכִּים לִדְרִישָׁתִי, הַב לִי אֶת טַבַּעַת־הַחוֹתָם שֶׁלְךָ וּתְהֵא לָנוּ לְעֵדוּת.

הֵסִיר הָאַבִּיר אֶת טַבַּעַת־הַחוֹתָם, שֶׁעָלֶיהָ הִתְנוֹסְסוּ שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים מֵעַל שְׂדֵה־קָמָה, וְהִגִישָׁהּ לְמֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל.

תְּפָסָהּ מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל וְאָמַר:

– כָּל עוֹד תְּהֵא טַבַּעַת זוֹ בִּרְשׁוּתִי, חָב אַתָּה לִי אֶת הַחוֹב!

מִיָד פָּתַח אֶת הַצְבָתוֹת וְהָאַבִּיר נָשַׁם לִרְוָחָה. אָמַר לַמִפְלֶצֶת:

– הִנֵה הִרְוֵיתִי אֶת צִמְאוֹנִי. הַרְשֵׁנִי לְהַשְׁקוֹת אֶת אֲנָשַׁי.

– אֵין עֵינִי צָרָה בָּהֶם – הֵשִׁיב מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל – קְרָא לָהֶם וְיִשְׁתּוּ.

קָפַץ מִן הַשֹׁקֶת וְנִבְלַע בַּמַיִם. גַם גְבִיעַ הַזָהָב נֶעֱלַם וְאֵינֶנוּ וְהַמַיִם רוֹגְעִים, אֵין בָּהֶם קֶמֶט.

שָׁתוּ בְּנֵי־לִוְיָתוֹ שֶׁל בּוֹלֶסְלַב וְהִשְׁקוּ אֶת הַסוּסִים. נִכְנְסָה בָּהֶם רוּחַ חֲדָשָׁה. עָלוּ עַל סוּסֵיהֶם וְיָצְאוּ בִִּדְהָרָה לַדֶרֶךְ.

לַמָחֳרָת, לִפְנוֹת עֶרֶב, קָרְבוּ לְאַרְמוֹנוֹ שֶׁל בּוֹלֶסְלַב. הִשְׁגִיחוּ בָּהֶם אַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן, פָּתְחוּ אֶת הַשְׁעָרִים לִרְוָחָה וַתְּהִי שִׂמְחָה וְצָהֳלָה, קוֹל תְּרוּעָה וְקוֹל הֵידָד. נִתְיַצְבוּ מְשָׁרְתֵי הָאַרְמוֹן בִּשְׁנֵי טוּרִים, מִזֶה וּמִזֶה, לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי אֲדוֹנָם, וּבְפֶתַח הָאַרְמוֹן יוֹשֶׁבֶת אִשְׁתּוֹ וְעַל בִּרְכֶּיהָ תִּינֹקֶת רַכָּה.

יָרַד בּוֹלֶסְלַב מֵאֻכַּף סוּסוֹ וְהַכֹּל מִסָבִיב מְרִיעִים וְזוֹרְקִים לוֹ פְּרָחִים.

וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאַבִּיר מְחַיֶכֶת וְאוֹמֶרֶת:

– יַקִירִי, בַּת נוֹלְדָה לָנוּ. אֶמֶשׁ מָלְאוּ לָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.

אֹרוּ פְּנֵי הָאַבִּיר. הוֹשִׁיט זְרוֹעוֹתָיו אֶל הַתִּינֹקֶת. אוּלָם לְפֶתַע פִּתְאֹם הֶחְוִירוּ פָּנָיו וְעֵינָיו קָמוּ בְּחוֹרֵיהֶן. הוּא הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ וּדְמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינָיו.

מֻכֵּי תַּדְהֵמָה הִבִּיטוּ הָאֲנָשִׁים בָּאַבִּיר בּוֹלֶסְלַב. וְיֵשׁ שֶׁמָשְׁכוּ בְּכִתְפֵיהֶם וְאָמְרוּ:

– אֵין זֹאת וְצִפָּה לְבֵן. עַתָּה מֵצֵר הוּא שֶׁבַּת נוֹלְדָה לוֹ.

וְאִישׁ מֵהֶם לֹא יָדַע, שֶׁלְמַרְאֵה בִּתּוֹ מְהַרְהֵר הָאָב הָאֻמְלָל בִּדְבָרָיו שֶׁל מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל:

“תֵּן לִי אֶת אֲשֶׁר תִּמְצָא בְּשׁוּבְךָ לְבֵיתְךָ וַאֲשֶׁר לֹא הָיָה בּוֹ בְּטֶרֶם צֵאתְךָ לַמִלְחָמָה!”

אֵל אֱלֹהִים! הֲרֵי בִּתּוֹ הִיא זוֹ!

ב

אֶת הַתִּינֹקֶת כִּנוּ בְּשֵׁם יַדְוִיגָה.

חוֹלְפִים־עוֹבְרִים עֲנָנִים בָּרָקִיעַ, חוֹמְקִים־נֶעֱלָמִים הַמַיִם בַּנְחָלִים וְחַיֵי הָאָדָם זוֹרְמִים הָלְאָה, הָלְאָה!

יַדְוִיגָה כְּבָר מִתְרוֹצֶצֶת בֶּחָצֵר, כְּבָר מְסַיַעַת בִּידֵי אִמָהּ וְטוֹוָה בְּפֶלֶךְ, וּכְבָר הִיא עַלְמָה נָאָה, כְּלִילַת־חֵן.

רַבִּים הָאַבִּירִים הַצְעִירִים הַצְעִירִים הַמְחַזְרִים אַחֲרֶיהָ, אַךְ הִיא אוֹהֶבֶת אֶת רַדוֹסְלַב בִּלְבַד, עֶלֶם נָאֶה וְגִבּוֹר אַמִיץ.

וְהִנֵה הִגִיעַ יוֹם הַחֲתוּנָה. נִתְכַּנְסוּ וּבָאוּ אוֹרְחִים רַבִּים וְהָאַרְמוֹן הוֹמֶה כְּכַוֶרֶת. נַעֲרוֹת הֶחָצֵר יוֹצְאוֹת בִּמְחוֹלוֹת וְנוֹתְנוֹת קוֹלָן בְּשִׁיר. וְיַדְוִיגָה, עוֹטָה שִׂמְלַת כְּלוּלוֹתֶיהָ, יוֹשֶׁבֶת בְּחַדְרָהּ, מְחַכָּה, כַּנָהוּג, לֶחָתָן.

הִנֵה הֵם קְרֵבִים וּבָאִים. הֶחָתָן בָּרֹאשׁ, זָקוּף עַל סוּסוֹ, וּמֵאָחוֹר שׁוֹשְׁבִינָיו – אַבִּירִים נוֹדָעִים בַּשַׁעַר. וְשָׁרִים הַשׁוֹשְׁבִינִים בְּקוֹל:

פִּתְחוּ־נָא הַשַׁעַר, יָבוֹא הֶחָתָן,

הִנֵה סִבְלוֹנוֹת – לַכַּלָה הֵם מַתָּן.

לִכְבוֹד הֶחָתָן מִזְגוּ הַגָבִיעַ,

לִכְבוֹד הַכַּלָה כָּל פֶּה שִׁיר יָרִיעַ!

שׁוֹמַעַת יַדְוִיגָה וְלִבָּהּ מְרַטֵט בְּקִרְבָּהּ. הִנֵה נִפְתַּח הַשַׁעַר, עוֹד מְעַט יָבוֹא וְיִתְיַצֵב לְפָנֶיהָ בְּחִיר־לִבָּהּ. וּמְצִיצָה הִיא מִבַּעַד לַחַלוֹן בַּשָׁמַיִם הַבְּהִירִים, בַּשָׂדוֹת הָרְחוֹקִים, וּבַנָהָר הַמְגַלְגֵל אֶת מֵימָיו מִתַּחַת לַחַלוֹן, וּפָנֶיהָ שׂוֹחַקוֹת…

אַךְ לְפֶתַע פִּתְאֹם – –

זָעוּ הַמַיִם וּמִתּוֹךְ הַמְצוּלָה עָלְתָה מִפְלֶצֶת אֲיֻמָה: רֹאשָׁהּ רֹאשׁ צְפַרְדֵעַ, הֶחָזֶה מְכֻסֶה שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִׂים וּמִצִדֵי גוּפָהּ מִזְדַקְרוֹת צְבָתוֹת עֲקֻמוֹת. נִתְהַדְקוּ הַצְבָתוֹת עַל צַוָארָהּ שֶׁל הַכַּלָה וּבְטֶרֶם הוֹצִיאָה זְעָקָה מִפִּיהָ, חָשָׁה הַנַעֲרָה שֶׁהִיא נִגְרֶרֶת לְתוֹךְ הַנָהָר.

פָּרְצוּ הַשׁוֹשְׁבִינִים לְחַדְרָהּ שֶׁל הַכַּלָה. הֵיכָן יַדְוִיגָה? לְאָן נֶעֶלְמָה?

קָמָה מְהוּמָה בָּאַרְמוֹן. נִתְפַּזְרוּ הָאֲנָשִׁים וְחִפְּשׂוּ בַּחֲדָרִים, עָלוּ הַגְבָרִים עַל סוּסֵיהֶם וְיָצְאוּ לְחַפֵּשׂ בַּשָׂדוֹת, וְהַכְּלָבִים שֶׁהֻתְּרוּ מִרְצוּעָתָם מְנַבְּחִים אֶל־מוּל הַנָהָר, אַךְ אֵין שָׂם לֵב לִנְבִיחָתָם.

וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ הֵיכָן הַנַעֲרָה, חוּץ מֵאָבִיהָ בּוֹלֶסְלַב, הַמְנַחֵשׁ אֶת הָאֱמֶת.

מַר לוֹ מַר לָאָב הַשַׁכּוּל. וְהָאֵם מְמָרֶרֶת בְּבֶכִי וְעֵינֶיהָ כָּלוֹת בִּדְמָעוֹת.

ג

מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל לֹא הִרפָּה מִיַדְוִיגָה עַד שֶׁהֱבִיאָהּ אֶל אַרְמוֹנוֹ אֲשֶׁר בְּתַחְתִּיוֹת הָאֲדָמָה. הִכְנִיסָהּ פְּנִימָה וְאָמַר לָהּ:

– מְשָׁרֶתֶת תִּהְיִי לִי, וְאַל־נָא תְּנַסִי לְהִמָלֵט מִכָּאן, כִּי רַע וָמַר יִהְיֶה סוֹפֵךְ. נַקִי אֶת הַמַדְרֵגוֹת, שַׁפְשְׁפִי אוֹתָן הֵיטֵב!

וְלַמָחֳרָת צִוָה:

– צַחְצְחִי אֶת הַחַלוֹנוֹת!

וְכָךְ, מִדֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ, הִטִיל עַל הַנַעֲרָה מְלָאכוֹת קָשׁוֹת וְהֶעֱבִיד אוֹתָהּ בְּפָרֶךְ.

וְיַדְוִיגָה עֲמֵלָה בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֶיהָ וְנַפְשָׁהּ עָלֶיהָ תֶּעֱגַם. הִיא נִזְכֶּרֶת בְּבֵית אָבִיהָ וּבַחֲתָנָהּ וְעֵינֶיהָ דוֹלְפוֹת מִתּוּגָה. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא אָפְסָה תִּקְוָתָהּ. מַאֲמִינָה הִיא עֲדַיִן שֶׁהַיְשׁוּעָה בּוֹא תָּבוֹא.

הַיָמִים זוֹחֲלִים לְאִטָם, כָּל יוֹם כְּשָׁנָה הוּא בְּעֵינֶיהָ.

פַּעַם אַחַת אָמַר לָהּ מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל:

– הַיוֹם תְּנַקִי אֶת חֲדַר־מִשְׁכָּבִי. אַךְ אַל תִּגְעִי בַּתַּנוּר!

מְנַקָה יַדְוִיגָה אֶת הַחֶדֶר, מְצִיצָה, וְהִנֵה מְעַל לַתַּנוּר תְּלוּיָה טַבַּעַת־חוֹתָם, שֶׁעָלֶיהָ מִתְנוֹסְסִים שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים מֵעַל שְׂדֵה־קָמָה.

נִרְעַד לִבָּהּ שֶׁל הַנַעֲרָה: – הֲרֵי זֶה סֵמֶל הַמִשְׁפָּחָה שֶׁלֶנוּ!

הִסִיחָה מִלִבָּהּ אֶת פְּקֻדָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל וְהֵחֵלָה מְנַקָה אֶת הַתַּנוּר. הִשְׁגִיחָה בַּחֲמִשָׁה פִּלְכֵי־טְוִיָה שֶׁהָיוּ מוּנָחִים עַל גַבֵּי הַתַּנוּר שְׁחוֹרִים מִפִּיחַ. שָׁטְפָה אוֹתָם בְּמַיִם, מֵרְקָה אוֹתָם לְמִשְׁעִי וְאָמְרָה:

– צַר לִי עֲלֵיכֶם. פִּלְכֵי־טְוִיָה. מִתְגוֹלְלִים הִנְכֶם בְּאֵין דוֹרֵשׁ לָכֶם!

וּלְפֶתַע – רְאֵה זֶה פֶּלֶא! קָמוּ הַפְּלָכִים וְאַף הִתְיַצְבוּ וּלְעֵינֶיהָ שֶׁל יַדְוִיגָה נִתְגַלוּ חָמֵשׁ כְּבָשׂוֹת, כָּל כִּבְשָׂה מְתֻלְתֶּלֶת וְצַמְרָהּ צָחוֹר מִשֶׁלֶג.

אָמְרוּ הַכְּבָשׂוֹת:

– הוֹי, נַעֲרָה נֶחְמָדָה! שִׁחְרַרְתְּ אוֹתָנוּ מִן הַכִּשׁוּף שֶׁהִטִיל בָּנוּ מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל. וְעַתָּה חוּשִׁי וְהִמָלְטִי מִכָּאן! וְאַל־נָא תִּשְׁכְּחִי לִיטוֹל עִמָךְ אֶת טַבַּעַת־הַחוֹתָם שֶׁל אָבִיךְ.

צָחֲקָה יַדְוִיגָה צְחוֹק שֶׁל אֹשֶׁר וּמָחֲאָה כַּף אֶל כָּף. אַךְ פִּתְאֹם קָדְרוּ פָּנֶיהָ.

– כֵּיצַד אֶבְרַח וְרַגְלַי נְפוּחוֹת מֵרֹב יְגִיעָה? חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁמֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל יִרְדֹף וְיַשִׂיג אוֹתִי.

אָמְרוּ הַכְּבָשׂוֹת:

– אָנוּ נַעֲזֹר לָךְ. בּוֹאִי אִתָּנוּ וְאַל תִּתְמַהְמְהִי.

חָטְפָה יַדְוִיגָה אֶת טַבַּעַת־הַחוֹתָם שֶׁל אָבִיהָ וְרָצָה כָּל עוֹד רוּחָהּ בָּהּ אַחֲרֵי הַכְּבָשׂוֹת. הַדֶרֶךְ נִתְמַשְׁכָה מִתַּחַת לִפְנֵי הַיָם, וְהִיא עֲטוּפָה חֲשֵׁכָה וְרַק קָצֶהָ הָרָחוֹק מוֹבִיל אֶל הַיַבָּשָׁה, אֶל אוֹר הַשֶׁמֶשׁ.

וְרַגְלֶיהָ שֶׁל יַדְוִיגָה כּוֹשְׁלוֹת, אֵין בָּהּ עוֹד כֹּחַ לִפְסוֹעַ פְּסִיעָה לוּ־אַחַת.

נִתְיַצְבוּ הַכְּבָשׂוֹת בְּשׁוּרָה וְאָמְרוּ:

– עֲלִי עַל גַבֵּינוּ וְאָנוּ נִשָׂא אוֹתָךְ.

עָלְתָה יַדְוִיגָה וְשָׁכְבָה עַל גַב הַכְּבָשׂוֹת כְּעַל מִטָה. וְחָמֵשׁ הַכְּבָשׂוֹת פָּתְחוּ בְּרִיצָה נֶחְפֶּזֶת.

– וּבִלְבַד שֶׁנַגִיעַ לַיַבָּשָׁה – אָמְרוּ – כִּי אֵין לוֹ לְמֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל שְׁלִיטָה עַל הַיַבָּשָׁה. שָׁם הוּא מְנַתֵּר לְאִטוֹ עַל רַגְלֵי־הַצְפַרְדֵעַ שֶׁלוֹ.

רָצוֹת הַכְּבָשׂוֹת וְלִבָּהּ שֶׁל יַדְוִיגָה מְפַרְכֵּס מִפַּחַד: הֲיַגִיעוּ לַמוֹעֵד? וְהַדֶרֶךְ מִתְבַּהֶרֶת מְעַט וּכְבָר נִרְאֶה קָצֶהָ שְׁטוּף הַשֶׁמֶשׁ.

כְּחֵץ מִקֶשֶׁת פָּרְצוּ הַכְּבָשׂוֹת לָאוֹר, לַיַבָּשָׁה, וְהִמְשִׁיכוּ רִיצָתָן מִבְּלִי לְהִתְעַכֵּב.

אַךְ מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל, שֶׁרָדַף אַחֲרֵיהֶן בִּמְצוּלַת הַיָם, הִשְׁגִיחַ בָּהֶן. לֹא, הוּא לֹא יַשִׂיגֵן בְּרַגְלֵי הַצְפַרְדֵעַ שֶׁלוֹ אִם יָרוּץ עַל פְּנֵי הַיַבָּשָׁה! אָז הוֹסִיף לִדְלוֹק אַחֲרֵיהֶן בְּתוֹךְ עוֹרְקֵי הַמַיִם אֲשֶׁר בְּתַחְתִּיוֹת הָאֲדָמָה.

רָצוּ הַכְּבָשׂוֹת וְהַשָׁעוֹת חָלְפוּ וְהַשֶׁמֶשׁ הִשְׁתַּפְּלָה לְשׁוּלֵי הָאֹפֶק.

בָּאוּ לַאֲגַם גָדוֹל, רְחַב יָדַיִם. וְהַגָדָה הַשְׁנִיָה רְחוֹקָה, לֹא תְּשׁוּרֶנָה עָיִן…

– אוֹיָה לָנוּ, מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל יַשִׂיגֵנוּ! – בָּכוּ הַכְּבָשׂוֹת.

אַךְ יַדְוִיגָה לֹא אָמְרָה נוֹאָשׁ. הִיא שִׁטְחָה כַּפֶּיהָ בִּתְחִנָה אֶל הַשֶׁמֶשׁ הַשׁוֹקַעַת:

הוֹי, שֶׁמֶשׁ, שִׁזְרִי־נָא

קַרְנַיִךְ זָהָב.

וְגֶשֶׁר מִתְחִי־נָא

גָדוֹל וְרָחָב!

נֶעֶתְרָה הַשֶׁמֶשׁ לִתְחִנַת הַנַעֲרָה וְשָׁלְחָה גֶשֶׁר זָהָב מֵעַל לָאֲגָם. עָבְרוּ הַכְּבָשׂוֹת וְיַדְוִיגָה עַל גַבָּן וְהִמְשִׁיכוּ מְנוּסָתָן. וּמֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל עָבַר בִּשְׂחִיָה אֶת הָאֲגַם וְדָלַק שׁוּב אַחֲרֵיהֶן בְּתוֹךְ עוֹרְקֵי הַמַיִם אֲשֶׁר בְּתַחְתִּיוֹת הָאֲדָמָה.

יָרַד לַיְלָה וְהַנָסוֹת עַל נַפְשָׁן הִגִיעוּ לִתְהוֹם, וּמַפַּל־מַיִם גוֹעֵשׁ וּמִתְנַפֵּץ לְמַטָה, אֶל הַסְלָעִים.

אוֹתָהּ שָׁעָה הוֹפִיעַ הַיָרֵחַ, שֶׁשָׁט בְּנַחַת בַּשָׁמַיִם הַבְּהִירִים.

– אוֹיָה לָנוּ! מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל יַשִׂיגֵנוּ! – בָּכוּ הַכְּבָשׂוֹת.

אַךְ יַדְוִיגָה לֹא אָמְרָה נוֹאָשׁ. הִיא שִׁטְחָה כַּפֶּיהָ בִּתְחִנָה אֶל הַיָרֵחַ:

יָרֵחַ, יָרֵחַ,

הַשָׁט לוֹ בָּרֹם!

גֶשֶׁר שֶׁל כֶּסֶף

מְתַח עַל הַתְּהוֹם!

נֶעֱתַר הַיָרֵחַ לִתְחִנַת הַנַעֲרָה וּמָתַח גֶשֶׁר עַל פְּנֵי הַתְּהוֹם וְהַכְּבָשׂוֹת עָבְרוּ עָלָיו חִישׁ.

וּמֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל הִגִיעַ אֶל הַתְּהוֹם, צָלַח אֶת הַמַפָּל וְהִמְשִׁיךְ דַרְכּוֹ בְּעוֹרְקֵי הַמַיִם אֲשֶׁר בַּתַּחְתִּיוֹת. וְהַכְּבָשׂוֹת רָצוֹת בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֵיהֶן, עוֹד מְעַט וְתִקְרֹסְנָה מֵרֹב יְגִיעָה.

כָּךְ הִגִיעוּ אֶל קִיר הָרִים זָקוּף וְתָלוּל, אֵין בּוֹ דֶרֶךְ וּשְׁבִיל, וּפִסְגוֹת הֶהָרִים טוֹבְלוֹת בַּעֲנָנִים.

– אוֹיָה לָנוּ! מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל יַשִׂיגֵנוּ! – בָּכוּ הַכְּבָשׂוֹת.

אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְעוֹפְפָה מֵעַל לָרֶכֶס לַהֲקַת אַוְזֵי־בָּר. שִׁטְחָה יַדְוִיגָה אֶת כַּפֶּיהָ בִּתְחִנָה:

הַצִילוּ, הַצִילוּ

בְּטֶרֶם נֹאבַד!

כְּנָפַיִם הַשְׁאִילוּ

לְרֶגַע לוּ קָט!

הִנְמִיכוּ אַוְזֵי־הַבָּר, נִתְכַּנְסוּ שְׁלשָׁה־שְׁלשָׁה מִתַּחַת לְכָל כִּבְשָׂה וּשְׁלשָׁה הֶעֱמִיסוּ עַל גַבָּם אֶת יַדְוִיגָה. מִיָד הִמְרִיאוּ וְעָבְרוּ אֶת פִּסְגוֹת הֶהָרִים.

אוֹתוֹ רֶגַע הִגִיחַ מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל מִתַּחְתִּיוֹת הָאֲדָמָה. הֶהָרִים חָסְמוּ לוֹ אֶת הַדֶרֶךְ. וְהֶהָרִים שׁוֹמְמִים, אֵין בָּהֶם מַעְיָן וְלֹא עוֹרֵק מַיִם. כֵּיצַד יַשִׂיג אֶת הַבּוֹרְחוֹת?

הֵחֵל מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל מְטַפֵּס עַל קִיר הַסְלָעִים הַזָקוּף, טִפֵּס וְעָלָה, אַךְ רַגְלָיו, רַגְלֵי צְפַרְדֵעַ, מָעֲדוּ עַל סֶלַע תָּלוּל. נָפַל מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל לַתְּהוֹם וְנִתְרַסֵק וְנָפַח אֶת נַפְשׁוֹ.

וְהַכְּבָשׂוֹת הִגִיעוּ לָאַרְמוֹן וְיַדְוִיגָה נָפְלָה עַל צַוַאר אָבִיהָ וְאִמָהּ!

לְאַחַר שָׁבוּעַ נֶעֶרְכָה חֲתוּנָתָהּ שֶׁל יַדְוִיגָה עִם בְּחִיר־לִבָּהּ רַדוֹסְלַב. וּמֵאָז חַיָה יַדְוִיגָה חַיֵי אֹשֶׁר וְחָמֵשׁ הַכְּבָשׂוֹת רוֹעוֹת בְּכַר־הַדֶשֶׁא אֲשֶׁר מוּל בֵּיתָהּ.

עִם בֹּקֶר מְבָרֶכֶת יַדְוִיגָה אֶת הַשֶׁמֶשׁ, שֶׁשָׁזְרָה לָהּ מִקַרְנֶיהָ גֶשֶׁר שֶׁל זָהָב. בָּעֶרֶב מוֹדָה יַדְוִיגָה לַיָרֵחַ, שֶׁמָתַח לָהּ גֶשֶׁר שֶׁל כֶּסֶף. וּמִדֵי רְאוֹתָהּ לַהֲקַת אַוְזֵי־בָּר, נוֹשֵׂאת יַדְוִיגָה אֶת יָדֶיהָ וּמְנַפְנֶפֶת לָהֶם לְשָׁלוֹם, בְּזָכְרָהּ, כֵּיצַד הִשְׁאִילוּ לָהּ אֶת כַּנְפֵיהֶם.

א

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הִגִיחוּ שִׁבְטֵי הַטַטַרִים מֵעַרְבוֹת הַמִזְרָח וְכִסוּ כְּאַרְבֶּה אֶת אַדְמַת פּוֹלִין הַשְׁקֵטָה. הַפּוֹלְשִׁים שִׁלְחוּ אֵשׁ בַּכְּפָרִים וּבֶעָרִים, אֶת הַזְקֵנִים וְהַטַף הִכּוּ לְפִי חֶרֶב וְאֶת בְּנֵי־הַנְעוּרִים הוֹלִיכוּ אִתָּם לַשֶׁבִי. מֶלֶךְ פּוֹלִין פּוֹדֶה הָיָה בְּכֶסֶף רַב אֶת הָאֲצִילִים, תּוֹשָׁבֵי הֶעָרִים – אֶת קְרוֹבֵיהֶם, וְאִלוּ הָאִכָּרִים הָעֲנִיִים נִגְזַר עֲלֵיהֶם לְהִתְעַנוֹת עַד סוֹף יְמֵיהֶם בִּשְׁבִי הַטַטַרִים, אִם לֹא הִצְלִיחוּ לְמַלֵט אֶת נַפְשָׁם.

אַחַד הַבּוֹרְחִים מֵהַשֶׁבִי הָיָה וַשְׁמִיל, בֶּן־כְּפָר צָעִיר וְאַמִיץ־לֵב.

יָמִים וְלֵילוֹת כִּתֵּת וַשְׁמִיל רַגְלָיו בְּדַרְכּוֹ אֶל מוֹלַדְתּוֹ. מִטְרוֹת־עֹז הִרְטִיבוּהוּ, שֶׁמֶשׁ שֶׁל קַיִץ קָפְחָה עַל רֹאשׁוֹ, הַכְּפוֹר הִקְפִּיא אֶת אֲבָרָיו וּבִטְנוֹ מְהַמָה מֵרָעָב. אוּלָם וַשְׁמִיל לֹא אָמַר נוֹאָשׁ. בַּלֵילוֹת בְּרָבְצוֹ לִישׁוֹן, עוֹצֵם הָיָה אֶת עֵינָיו וְחוֹלֵם עַל זְהָב הַשָׂדוֹת הַמִשְׂתָּרְעִים מִשְׁנֵי עֶבְרֵי נְהַר הַוִיסְלָה, הַשָׂדוֹת שֶמֵהֶם נֶעֱקַר עַל־יְדֵי הַפּוֹלֵשׁ הַטַטַרִי.

יוֹם אֶחָד נָדַד בַּיַעַר וְעַל כְּתֵפוֹ שַׂק בָּלוּי וּבוֹ כָּל רְכוּשׁוֹ: פְּרוּסַת־לֶחֶם יְבֵשָׁה, בַּקְבּוּק־חָלָב שֶׁקִבֵּל בְּאַחַד הַכְּפָרִים, וּפְרוּטַת נְחֹשֶׁת שֶׁמָצָא עַל אֵם הַדֶרֶךְ. הָלַךְ וְהָלַךְ, וְעַל אַף הָרָעָב שֶׁהֱצִיקָהוּ לֹא נָגַע בַּלֶחֶם וּבֶחָלָב. “מוּטָב שֶׁאֶשְׁמֹר אוֹתָם לִשְׁעַת צָרָה” – אָמַר לְנַפְשׁוֹ.

וּלְפֶתַע הוֹפִיעַ לְפָנָיו יָשִׁישׁ אֶחָד, כֻּלוֹ שֵׂיבָה.

– בֹּקֶר טוֹב, הַהֵלֶךְ! – אָמַר הַיָשִׁישׁ.

– בֹּקֶר טוֹב, יְשִׁישִׁי – הֵשִׁיב וַשְׁמִיל.

– אֲנִי רָעֵב – אָמַר הַיָשִׁישׁ – שֶׁמָא יֵשׁ לְךָ פְּרוּסַת־לֶחֶם? חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁאוֹצִיא נַפְשִׁי בְּרָעָב.

– וּמַדוּעַ, יְשִׁישִִׁי, לֹא תֶּאֱסֹף גַרְגְרִים בַּיַעַר?

– אֵין זֶה קַל לְזָקֵן כָּמוֹנִי. אֶתְכּוֹפֵף וְלֹא יַעֲמֹד לִי הַכֹּחַ לִזְקֹף קוֹמָתִי.

– אָכֵן, רַע וָמַר לוֹ לַזָקֵן – אָמַר וַשְׁמִיל בְּלִבּוֹ – חַיָב אֲנִי לְהַצִילוֹ. צָעִיר הִנְנִי, וְאוּכַל לְהַחְיוֹת אֶת נַפְשִׁי בְּגַרְגְרִים.

הוֹצִיא מִן הַשַׂק אֶת פְּרוּסַת־הַלֶחֶם וְהִגִישָׁהּ לַיָשִׁישׁ.

– קַח, סָבָא, וּסְעַד אֶת לִבְּךָ! – אָמַר.

סָעַד הַיָּשִׁישׁ אֶת לִבּוֹ, אַחַר שָׁלָה מֵאַמְתַּחְתּוֹ חָלִיל.

– קַבֵּל־נָא מַזְכֶּרֶת מִמֶנִי – אָמַר – בְּאַחַד הַיָמִים יִהְיֶה לְךָ הֶחָלִיל לְתוֹעֶלֶת.

נִפְרְדוּ הַשְׁנַיִם וּפָנוּ אִישׁ לְעֶבְרוֹ. הֵסֵב וַשְׁמִיל אֶת רֹאשׁוֹ וְהַיָשִׁישׁ נֶעֱלַם וְאֵינֶנוּ. דוֹמֶה וְהָאֲדָמָה פָּצְתָה אֶת פִּיהָ וּבְלָעַתּוֹ.

וְשׁוּב שֵׂרַךְ וַשְׁמִיל אֶת דַרְכּוֹ. נַפְשׁוֹ הִתְעַטְפָה עָלָיו בְּצָמָא וּמִסָבִיב אֵין טִפַּת מַיִם. הַיַעַר הִגִיעַ אֶל קִצוֹ וְהָעֲרָבָה הַצְחִיחָה שׁוֹמֵמָה הָיְתָה בְּאֵין יִשׁוּב.

– אֵין בְּרֵרָה, אֶצְטָרֵךְ לִשְׁתּוֹת אֶת בַּקְבּוּק־הֶחָלָב – חָשַׁב וַשְׁמִיל.

וּכְבָר הוֹשִׁיט יָדוֹ אֶל הַשַׂק, אוּלָם אוֹתוֹ רֶגַע נִתְגַלָה לְפָנָיו עוֹד יָשִׁישׁ אֶחָד, כָּפוּף מִזֹקֶן.

– כַּבְּדֵנִי בִּלְגִימַת מַיִם – אָמַר הַיָשִׁישׁ – חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁאוֹצִיא נַפְשִׁי בְּצָמָא.

נִצָב וַשְׁמִיל תַּחְתָּיו וְלִבּוֹ מְהַסֵס בְּקִרְבּוֹ. צַר הָיָה לוֹ לְוַתֵּר עַל בַּקְבּוּק־הֶחָלָב. שִׁרְבֵּב לְשׁוֹנוֹ וְלִקֵק אֶת שְׂפָתָיו הַצְרוּבוֹת. אָמַר בְּלִבּוֹ:

– אֲנִי, שֶׁצָעִיר הִנְנִי, אוּכַל לְהַגִיעַ אֵיכְשֶׁהוּ לְמַעְיָן. שֶׁלֹא כֵּן יָשִׁישׁ מִסְכֵּן זֶה.

וּמִיָד הוֹשִׁיט אֶת בַּקְבּוּק־הֶחָלָב לְיָשִׁישׁ.

שָׁתָה הַיָשִׁישׁ וְלֹא הוֹתִיר טִפָּה.

– חָיְתָה נַפְשִׁי בַּעֲבוּרְךָ – אָמַר – רוֹצֶה אֲנִי לִגְמֹל לְךָ טוֹבָה תַּחַת טוֹבָה, אַךְ אֵין בְּיָדִי אֶלָא מַטֶה זֶה. קָחֵהוּ לְמַזְכֶּרֶת. הוּא אָמְנָם עָקֹם וּמְסֹקָס, אַךְ בְּאַחַד הַיָמִים יָבִיא לְךָ תּוֹעֶלֶת.

נֶעֱלַם הַזָקֵן, כְּקוֹדְמוֹ, וּוַשְׁמִיל נֶחְפַּז נִכְחוֹ לִמְצֹוא מַעְיָן, כְּדֵי לְהַרְווֹת אֶת צִמְאוֹנוֹ.

לִפְנוֹת עֶרֶב רָאָה בְּאֹפֶק עָשָׁן מִתַּמֵר. נִכְנְסָה שִׂמְחָה בְּלִבּוֹ. “הִנֵה מְקוֹם־יִשׁוּב. אֹכַל, אֶשְׁתֶּה וְאַחְלִיף כֹּחַ!” הֵחִישׁ אֶת פְּסִיעוֹתָיו, אַךְ לְפֶתַע רָאָה יָשִׁישׁ שְׁלִישִׁי, שֶׁיָשַׁב בְּצִלוֹ שֶׁל עֵץ וּמֵרַר בְּבֶכִי.

– מָה לְךָ, יְשִׁישִׁי, שֶׁבּוֹכֶה הִנְךָ כְּתִינוֹק? – שָׁאַל וַשְׁמִיל.

– אוֹיָה לִי – הֵשִׁיב הַיָשִׁישׁ – כַּלָתִי שְׁלָחַתְנִי לִקְנוֹת מַשֶׁהוּ בִּפְרוּטָה וְהַמַטְבֵּעַ אָבַד לִי. חוֹשֵׁשְְׁנִי שֶׁכַּלָתִי הַמִרְשַׁעַת תְּגָרֵשׁ אוֹתִי מֵהַבִּקְתָּה.

אָמַר וַשְׁמִִיל בְּלִבּוֹ: “הֲרֵי יֵשׁ לִי בְּשַׂקִי פְּרוּטַת־נְחֹשֶׁת שֶׁמְצָאתִיהָ עַל אֵם־הַדֶרֶךְ. בְּהֶסַח־הַדַעַת בָּאָה לִי וּבְקַלוּת אֶפָּרֵד מִמֶנָה”.

וְהוּא הוֹשִׁיט אֶת הַמַטְבֵּעַ לְיָשִׁישׁ.

– שָׂא תּוֹדָה, הַהֵלֶךְ – אָמַר הַיָשִׁישׁ – הַרְשֵׁנִי לָתֵת לְךָ לְמַזְכֶּרֶת אֶת הַשׁוֹט אֲשֶׁר בְּיָדִי. בְּאַחַד הַיָמִים יָבִיא לְךָ תּוֹעֶלֶת.

נָטַל וַשְׁמִיל אֶת הַשׁוֹט וְאָץ לְדַרְכּוֹ, אֶל הַכְּפָר. עַד־מְהֵרָה הִגִיעַ לְבִקְתָּה אַחַת וּבָהּ נִתְקַבֵּל בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. אָכַל וְשָׁתָה וְלִשְׁנַת־לַיְלָה הִתְכַּנֵס בַּשַׁחַת הָרֵיחָנִית אֲשֶׁר בַּגֹרֶן.

ב

סוֹף־סוֹף הִגִיעַ וַשְׁמִיל לִכְפַר מוֹלַדְתּו, אוּלָם הַכְּפָר הָרוּס הָיָה וְנֶפֶשׁ חַיָה לֹא נִרְאֲתָה בּוֹ. נִגֵב וַשְׁמִיל דִמְעַת־צַעַר מֵעֵינוֹ.

– לֹא אוּכַל לִחְיוֹת עַל הַחֻרְבּוֹת – אָמַר בְּלִבּוֹ, וּבִרְאוֹתוֹ בַּאֹפֶק טִירָה גְדוֹלָה מֻקֶפֶת גָדֵר, הֶֶחְלִיט: – אֵלֵךְ לַטִירָה וְאַשְׂכִּיר עַצְמִי כְּרוֹעֶה. הֲרֵי מֻכְרָח אֲנִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי.

מִִשֶׁקָרַב לַטִירָה, פָּגַשׁ וַשְׁמִיל יְדִיד־נְעוּרִים, בֶּן־כְּפָרוֹ. שָׂמְחוּ הַשְׁנַיִם שִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל הַפְּגִישָׁה. אָמַר הַיָדִיד:

– אַל תֵּלֵךְ לַטִירָה. בַּעַל־הַטִירָה אָדָם רַע־לֵב הוּא, אַכְזָר שֶׁאֵין לוֹ תַּקָנָה. הוּא שִׁעְבֵּד אֶת מַרְבִּית הָאִכָּרִים, נִצוֹלֵי הַכְּפָרִים שֶׁמִסָבִיב.

אוּלָם וַשְׁמִיל הֵשִׁיב:

– אֵין לִי מָה לְהַפְסִיד. נִתְיַגַעְתִּי כָּל־כָּךְ בְּדַרְכִּי שֶׁנָקְעָה נַפְשִׁי מִנְדוּדִים.

בָּא וְנִתְיַצֵב לִפְנֵי בַּעַל־הַטִירָה וְהִצִיעַ עַצְמוֹ לַעֲבוֹד אֶצְלוֹ כְּרוֹעֶה.

אָמַר בַּעַל־הַטִירָה:

– אָכֵן, זָקוּק אֲנִי לְרוֹעֶה. יֵשׁ לִי אֶלֶף אַרְנָבוֹת. אִם תֵּדַע לִרְעוֹתָן בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ יָמִים מִבְּלִי שֶׁתֶּחְסַר אֲפִילוּ אַרְנֶבֶת אַחַת וְאִם כְּתֹם הַחֹדֶשׁ תֵּדַע לְסַפֵּר בְּמֶשֶׁךְ לַיְלָה תָּמִים אַגָדוֹת, שֶׁאוּכַל לְמַלֵא בָּהֶן שַׂק גָדוֹל – אַשִׁיא לְךָ אֶת בִּתִּי הַיְחִידָה לְאִשִׁה. אוּלָם, אִם תֹּאבַד וְלוּ אַרְנֶבֶת אַחַת, תִּצְטָרֵךְ לַעֲבוֹד בְּשְׁדוֹתַי לִצְמִיתוּת כְּעֶבֶד.

נִתְהַרְהֵר וַשְׁמִיל וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “אַגָדוֹת לְלֹא סְפוֹר אוּכַל לְסַפֵּר. הֲרֵי רַבּוֹת שָׁמַעְתִּי בִּימֵי הַשֶׁבִי הַטַטַרִי, וַאֲשֶׁר לָאַרְנָבוֹת… אֲנַסֶה! אַשְׁגִיחַ עֲלֵיהֶן בְּשֶׁבַע עֵינַיִם!”

וְאֶל בַּעַל־הַטִירָה אָמַר:

– אֲנִי מַסְכִּים.

חִיֵךְ בַּעַל־הַטִירָה בְּקוֹרַת רוּחַ. הִנֵה יִתְּוֹסֵף לוֹ עוֹד עֶבֶד!

לְאַחַר שָׁעָה נִפְתְּחוּ דַלְתוֹת הַמִִכְלָאָה וְאֶלֶף אַרְנָבוֹת פָּרְצוּ הַחוּצָה וְנִתְפַּּזְרוּ בְּכָל פִּנוֹת הֶחָצֵר. אוּלָם וַשְׁמִיל לֹֹא אִבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו. “הֲרֵי יֵשׁ לִי חָלִיל שֶׁקִבַּלְתִּי מֵהַיָשִׁישׁ הָרִאשׁוֹן – חָשַׁב – אֲחַלֵל בּוֹ וְאֲכַנֵס אֶת הָאַרְנָבוֹת”.

הוֹצִיא אֶת חֲלִילוֹ, נְתְָנוֹ בְּפִיו וְהֵפִיק צְלִילִים רִאשׁוֹנִים. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא! הָאַרְנָבוֹת נִתְכַּנְסוּ וּבָאוּ מִכָּל פִּנוֹת הֶחָצֵר, הִסְתַּדְרוּ בִּרְבִיעִיּוֹת וְכָךְ יָצְאוּ בַּסָךְ אֶל הַשָׂדֶה. וּבַעַל־הַטִירָה עוֹמֵד בַּחַלוֹן וְלוֹטֵשׁ עֵינָיו מֵרֹב פְּלִיאָה.

בָּא וַשְׁמִיל אֶל הַשָׂדֶה וּמֵאֲחוֹרָיו מִתְקַדֵם צְבָא אַרְנְבוֹתָיו. “עַתָּה שׂוּמָה עָלַי לְהַשְׁגִיחַ עַל הָָעֵדֶר – חָשַׁב וַשְׁמִיל – הַמַטֶה שֶׁל הַיָשִׁישׁ הַשֵׁנִי רַק יַפְרִיעַ לִי, כְּשֶׁאָרוּץ לְכַנֵס אֶת הַנֶחְשָׁלוֹת”.

עָמַד וְתָקַע אֶת הַמַטֶה בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא! הָאַרְנָבוֹת נִתְכַּנְסוּ מִסָבִיב לַמַטֶה, מְלַַחֲכוֹת אֶת הָעֵשֶׂב שֶׁבְּקִרְבַת מָקוֹם. מִשֶׁכָּלָה הָעֵשֶׂב, הֶעֱבִיר וַשְׁמִיל אֶת הַמַטֶה לְכַר־הַדֶשֶׁא הַסָמוּךְ וְהָאַרְנָבוֹת נִתְקַבְּצוּ שׁוּב סְבִיבוֹ, אַחַת לֹא נֶעֶדְרָה.

אוֹתָה שָׁעָה עָבְרָה בִּיעָף לַהֲקַת עוֹרְבִים. נִבְהֲלוּ שָׁלֹשׁ אַרְנָבוֹת קְטַנוֹת וְנִמְלְטוּ עַל נַפְשָׁן.

תָּפַס וַשְׁמִיל אֶת הַשׁוֹט, מַתְּנַת הַיָשִׁישׁ הַשְׁלִישִׁי וְהִצְלִיף בָּאֲוִיר, בְּקָרְאוֹ:

– שׁוּבוֹ פְּתַיוֹת! הָעוֹרְבִים לֹא יַעֲשׂוּ לָכֶן כָּל רָעָה!

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא! שָׁלֹשׁ הָאַרְנָבוֹת חָזְרוּ כְּחֵץ מִקֶשֶׁת אֶל הָעֵדֶר.

– אָכֵן, הַיְשִׁישִׁים גָמְלוּ לִי בְּיָד רְחָבָה – הִרְהֵר וַשְׁמִיל – הֶחָלִיל מְכַנֵס אֶת הָאַרְנָבוֹת, הַמַטֶה מְרַתֵּק אוֹתָן לְמָקוֹם וּצְלִיפַת הַשׁוֹט מַחֲזִירָה אֶת הָאֲבוּדוֹת!

בָּעֶרֶב חָזַר וַשְׁמִיל עִם הָעֵדֶר. בַּעַל־הַטִירָה חִכָּה בַּשַׁעַר וְסָפַר אֶת הָאַרְנָבוֹת. כָּל הָאֶלֶף חָזְרוּ בְּשָׁלוֹם, אַחַת לֹא נֶעְדָרָה.

עָבַר יוֹם, יוֹמַיִם, שְׁלֹשָׁה. בֹּקֶר־בֹּקֶר יָצָא וַשְׁמִיל לַשָׂדֵֶה, כְּשֶׁהוּא מַפְסִיעַ בְּרֹאשׁ אַרְנְבוֹתָיו וּמְחַלֵל בֶּחָלִיל, וּבָעֶרֶב מַחֲזִיר הָיָה אֶת כֻּלָן. וּבַעַל־הַטִירָה חָרָה לוֹ עַד מָוֶת: הָאֻמְנָם יִזְכֶּה בָּחוּר נִקְלֶה זֶה בְּבִתּוֹ־יְחִידָתוֹ?

לֹא, לֹא יָקוּם הַדָבָר! יֵשׁ לָשִׁית עֵצָה!

ג

לְמָחֳרָת יָצָא וַשְׁמִיל כְּדַרְכּוֹ אֶל הַשָׂדֶה וְהָאַרְנָבוֹת מִצְטוֹפְפוֹת סְבִיב מַטֵהוּ. וּלְפֶתַע נָשָׂא עֵינָיו וַיַרְא אֶת הַטַבָּחִית שֶׁל בַּעַל־הַטִירָה, רִיבָה שְׁמֵנָה וַעֲגַלְגֶלֶת, הַמְְדַדָה בַּשָׂדֶה, יָשָׁר אֵלָיו.

– הוֹ, הַצִילֵנִי, הָרוֹעֶה!

קָרְאָה וְהֵשִׂימָה עַצְמָהּ בּוֹכָה, מְנַגֶבֶת כִּבְיָכוֹל אֶת דִמְעוֹתֶיהָ.

– מָה קָרָה? – שָׁאַל וַשְׁמִיל.

– צָלִיתִי בִּשְׁבִיל בַּעַל־הַטִירָה צְלִי־אַרְנֶבֶת. וְהָיְתָה זוֹ הָאַרְנֶבֶת הָאַחֲרוֹנָה מֵאֵלוּ שֶׁנִצוֹדוּ. הַצְלִי נִשְׂרַף וְעַתָּה חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁבַּעַל־הַטִירָה יְגָרְשֵׁנִי לְכָל הָרוּחוֹת. אֶת כְּלָבָיו יְשַׁסֶה בִּי! אָנָא, מְכֹר לִי אַרְנֶבֶת אַחַת וַאֲנִי אֲשַׁלֵם לְךָ בְּעַיִן יָפֶה.¹

וְהִיא תּוֹחֶבֶת לְיָדוֹ שֶׁל וַשְׁמִיל מַטְבֵּעַ שֶׁל זָהָב.

הֵבִין וַשְׁמִיל שֶׁטוֹמְנִים לוֹ פַּח. עַל כֵּן הֶחְזִיר לַטַבָּחִית אֶת הַמַטְבֵּעַ וְאָמַר:

– אֵינִי זָקוּק לְכֶסֶף. וְאַרְנֶבֶת אֶתֵּן לְךָ, כִּי מְרַחֵם אֲנִי עָלַיִךָ. אוּלָם אַתְּ תִּרְקְדִי לִי כָּאן בַּשָׂדֶה רִקוּד אֶחָד, כִּי מְשַׁעֲמֵם בַּמִרְעֶה בְּאֵין אִישׁ.

שָׂמְחָה הַטַבָּחִית שֶׁעָלָה בְּיָדָהּ בְּקַלוּת כָּזוֹ לְמַלֵא אֶת פְּקוּדַת בַּעַל־הַטִירָה וּלְהַעֲרִים עַל הַבָּחוּר הָרוֹעֶה. מִיָד יָצְאָה בְּמָחוֹל, מְרַקֶדֶת וּמְכַרְכֶּרֶת עַל הַדֶשֶׁא כְּכַדוּר, חָגָה חוּגוֹת וּמְטוֹפֶפֶת בְּרַגְלֶיהָ הַשְׁמֵנוֹת, שֶׁדָמוּ לִשְׁנֵי בּוּלֵי עֵץ.

הִבִּיט וַשְׁמִיל וְצָחַק צְחוֹק גָדוֹל. לְבַסוֹף אָמַר:

– נוּ דַי לְךָ, כִּי עָיַפְתִּי. וְעַתָּה אֶתְפֹּס לְךָ אַרְנֶבֶת אַחַת.

הוֹשִׁיט יָדוֹ, אָחַז בְּאָזְנֶיהָ וְהוֹשִׁיטָה לַטַבָּחִית. צָרְרָה זוֹ אֶת הָאַרְנֶבֶת בְּמִטְפַּחְתָּהּ, וְהֵחֵלָה מְדַדָה בְּכִווּן הַטִירָה.

אוּלָם, מִשֶׁרָאָה וַשְׁמִיל שֶׁהָרִיבָה קְרֵבָה לְשַׁעַר הַטִירָה, אָחַז בְּשׁוֹטוֹ וְהִצְלִיף בָּאֲוִיר.

חָמְקָה הָאַרְנֶבֶת מִן הַמִטְפַּחַת וּבְרִיצָה חֲפוּזָה חָזְרָה אֶל הָרוֹעֶה.

צוֹחֵק לוֹ וַשְׁמִיל מְלוֹא פִּיו. וּבַעַל־הַטִירָה חוֹרֵק שֵׁן וּמְגַדֵף. לֹא, לֹא יָקוּם הַדָבָר! אֶת בִּתּוֹ יְחִידָתוֹ לֹא יִמְסֹר לְבָחוּר נִקְלֶה זֶה! הַפַּעַם יַעֲרִים עָלָיו וִיהִי מָה!

ד

וְשׁוּב עָבְרוּ יָמִים מִסְפָּר.

הַפַּעַם בָּאָה לַשָׂדֶה בִּתּוֹ שֶׁל בַּעַל־הַטִירָה, הַבַּת הַנָאָה בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ. אֶלָא שֶׁלָבְשָׁה בְּלוֹיִים, כְּדֵי שֶׁלֹֹא יַכִּיר אוֹתָהּ הָרוֹעֶה.

קָָרְבָה, חִיְכָה אֶל וַשְׁמִיל חִיוּךְ מַקְסִים וְאָמְרָה:

– אֲנִי בִּתּוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר־הַיְעָרוֹת. אַבָּא שֶׁלִי הֶחְלִיט לִגַדֵל אַרְנָבוֹת. אַרְנָב הִשַׂגְנוּ אֶלָא שֶׁחֲסֵרָה לָנוּ אַרְנֶבֶת. אָנָא, מְכֹר לִי אַחַת מִן הָעֵדֶר.

הֵבִין וַשְׁמִיל שֶׁטוֹמְנִים לוֹ פַּח. בַּעַל־הַטִירָה סָבוּר וַדַאי שֶׁעֶשְׁתּוֹנוֹתָיו יֹאבְדוּ לְמַרְאֵה נַעֲרָה יָפָה, עַל כֵּן שָׁלַח אֵלָיו אֶת בִּתּוֹ.

חִיֵךְ וַשְׁמִיל וְאָמַר:

– לְנַעֲרָה יָפָה כָּמוֹךָ לֹא אֶמְכֹּר אַרְנֶבֶת. כִּי אִם אַגִישָׁהּ מַתָּנָה. אֶלָא שֶׁרוֹצֶה אֲנִי כִּי תִּשְׁתַּחֲוִי לִי עֶשֶׂר פְּעָמִים.

נָבוֹכָה הַנַעֲרָה וּפָנֶיהָ הִסְמִיקוּ מִזַעַם. הָכֵּיצַד תִּשְׁתַּחֲוֶה הִיא, בַּת־אֲצִילִים, לִפְנֵי הָרוֹעֶה הַכַּפְרִי הַפָּשׁוּט? רָצְתָה לַחֲזוֹר לַטִירָה, אוּלָם חָזְקָה עָלֶיהָ פְּקוּדַת אָבִיהָ: “לְהָבִיא וִיהִי־מָה אַרְנֶבֶת מִן הָעֵדֶר!” וְהִיא כָּבְשָׁה אֶת גַאֲוָתָהּ וְהֵחֵלָה קַדָה קִדוֹת לוַשְׁמִיל וְהַבָּחוּר מֵצִיץ בָּהּ וְנֶהֱנֶה הֲנָאָה מְרֻבָּה.

לְבַסוֹף הִגִישׁ לָהּ אַרְנֶבֶת וְהִיא הִטְמִינָה אוֹתָהּ בְּסַל־נְצָרִים וְיָצְאָה בִּמְרוּצָה בְּכִווּן הַטִירָה. אוּלָם, מִשֶׁרָאָה וַֹשְׁמִיל שֶׁהַנַעֲרָה קְרֵבָה לַשַׁעַר, הִצְלִיף בְּשׁוֹטוֹ וְהָאַרְנֶבֶת נִמְלְטָה מִן הַסַל וְחָזְרָה אֵלָיו.

חֲמָתוֹ שֶׁל בַּעַל־הַטִירָה עָלְתָה בּוֹ לְהַשְׁחִית. לֹא, לֹא כָּלוּ כָּל הַקִצִין! עָתִיד הוּא לְהִפָּרַעַ מִבָּחוּר עַרְמוּמִי זֶה, שֶׁשָׂם אֶת בִּתּוֹ לִצְחוֹק!

ה

הִתְחַפֵּשׂ בַּעַל־הַטִירָה לְבֶן־כְּפָר עָנִי, נָטַל מִן הָאֻרְוָה סוּסָה זְקֵנָה וַעֲלוּבָה וְהֶעֱמִיס עָלֶיהָ אַרְגָז שֶׁל עֵץ, שֶׁחִשׁוּקֵי בַּרְזֶל סָגְרוּ עָלָיו מִסָבִיב. " אֵין אֲנִי נַעֲרָה פְּתַיָה – אָמַר בְּלִבּוֹ – לִי לֹא תִּפְרַח הָאַרְנֶבֶת!"

קָרַב אֶל וַשְׁמִיל וְחִנֵן קוֹלוֹ:

– אָנָא מְכֹר לִי אַרְנֶבֶת אַחַת. רוֹצֶה אֲנִי וְלוּ פַּעַם אַחַת בְּחַיַי לִטְעוֹם בָּשָׂר טָעִים.

וַשְׁמִיל הִכִּיר מִיָד אֶת הַבָּא, אַךְ הֵשִׂים עַצְמוֹ כּאֵינוֹ מַבְחִין בִּמְאוּמָה. הֵשִׁיב לוֹ:

– כֵּיצְד אֶקַח מִמְךָ אֶת פְּרוּטוֹתֶיךָ הָאַחֲרוֹנוֹת? וַהֲרֵי נִכָּר בְּךָ שֶׁאַתָּה עָנִי וְאֶבְיוֹן! אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אַרְנֶבֶת בְּמַתָּנָה, אוּלָם חַיָב אַתָּה לַעֲשׂוֹת דָבָר אֶחָד, שֶׁיְשַׁעְשֵׁעַ אוֹתִי.

– וּמַהוּ הַדָבָר? – שָׁאַל בַּעַל־הַטִירָה וּבְלִבּוֹ חָשַׁב: “מֵילָא אֶרְקֹד לוֹ, אֶשְׁתַּחֲוֶה לְפָנָיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹא אֶצְטָרֵךְ לְהַשִׂיא אֶת בִּתִּי לְבֶן־אִכָּרִים זֶה!”

אָמַר וַשְׁמִיל:

– רוֹאֶה אַתָּה אֶת כַּלְבִּי? שְׁמוֹ נַבְחָא. אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אַרְנֶבֶת בִּתְנַאי שֶׁתִּשַׁק שָׁלשׁ פְּעָמִים בְּאַפּוֹ שֶׁל נַבְחָא שֶׁלִי.

בַּעַל־הַטִירָה הֶחְוִיר מֵרֹב זַעַם. הוּא כִּוֵץ אֶגְרוֹפָיו, מוּכָן לְהִסְתָּעֵר עַל הַבָּחוּר הַמְחֻצָף וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ שְׁפָטִים. אַךְ עַד־מְהֵרָה הִתְגַבֵּר. לֹא, עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה נֶחְפָּז לֹא יַצִיל אֶת בִּתּוֹ. אָמְנָם בָּחוּר זֶה עוֹמֵד לְהָמִיט עָלָיו קָלוֹן, אַךְ מִלְבַדָם אֵין נֶפֶשׁ חַיָה בַּשָׁדֶה. אִישׁ לֹא יִרְאֶה בְּהַשְׁפָּלָתוֹ.

בְּאֵין־בְּרֵירָה הֵחֵל בַּעַל־הַטִירָה מְרַדֵף אַחֲרֵי הַכֶּלֶב, כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא בְּקוֹל:

– נַבְחָא, נַבְחָא! בּוֹא הֵנָה!

וּמִשֶׁנֶעֱצַר הַכֶּלֶב, כָּרַע הָאִישׁ עַל בִּרְכָּיו, חָבַק אֶת רֹאשׁוֹ וְנָשַׁק לוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּאַפּוֹ. אָז חָזַר אֶל וַשְׁמִיל וּפְנֵי לְהָבִים פָּנָיו.

– נוּ, מִלֵאתִי אֶת רְצוֹנְךָ – אָמַר.

– רָאִיתִי, רָאִיתִי! – הֵשִׁיב וַשְׁמִיל – וְעַתָּה אֲקַיֵם אַף אֲנִי אֶת הַבְטָחָתִי. – וְהִגִישׁ לְבַעַל־הַטִירָה אַרְנֶבֶת אַחַת.

תָּפַס הָאִישׁ אֶת הָאַרְנֶבֶת, הִכְנִיסָהּ לָאַרְגָז וְהִגִיף אֶת הַמִכְסֶה. מִיָד עָלָה עַל סוּסָתוֹ וְהִתְרַחֵק, רוֹעֵד מֵחֲמַת הָעֶלְבּוֹן.

אוּלָם אַרְגַז־הַחִשׁוּקִים לֹא הוֹעִיל לוֹ לְבַעַל־הַטִירָה. לְקוֹל צְלִיף־הַשׁוֹט זִנְקָה הָאַרְנֶבֶת, פָּרְצָה אֶת דַפְנוֹת הָאַרְגָז וְהִתְגַלְגְלָה כְּכַדוּר אֶל אַחְיוֹתֶיהָ אֲשֶׁר בַּשָׂדֶה.

ו

וְשׁוּב עָבְרוּ יָמִים וְהַחֹדֶשׁ תַּם. מִדַי עֶרֶב בְּעַרְבּוֹ סָפַר בַּעַל־הַטִירָה אֶת הָאַרְנָבוֹת וְהֵן אֶלֶף בְּמִנְיָן. אוֹבֵד־עֵצוֹת הָיָה הָאִישׁ וְהוּא מְהַלֵךְ בַּטִירָה סַר וְזוֹעֵף וּמְגַדֵף בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת.

לְבַסוֹף צִוָה לִרְתּוֹם אֶת הַמֶרְכָּבָה וְיָצָא אֶל הָאֲצִילִים הַשְׁכֵנִים. הֵשִׂיחַ לִפְנֵיהֶם אֶת צָרָתוֹ וְהַלָלוּ אָמְרוּ לוֹ:

– טֶרֶם הִפְסַדְתָּ בַּתַּחֲרוּת. הֲרֵי הִתְנֵיתָ עִם הַבָּחוּר שֶׁכְּתֹם הַחֹדֶשׁ יְסַפֵּר לְךָ בְּמֶשֶׁךְ לַיְלָה תָּמִים אַגָדוֹת, שֶתּוּכַל לְמַלֵא בָּהֶן שַׂק גָדוֹל. אַדְרַבָּא, הַנַח לוֹ לְסַפֵּר, הֲרֵי תּוּכַל לִטְעוֹן תָּמִיד שֶׁהַשַׂק לֹא נִתְמַלֵא עֲדַיִן. וְכָךְ תִּגְבַּר עַל הַבָּחוּר וְסוֹפוֹ שֶׁיִהְיֶה לְךָ לִצְמִיתוּת לְעֶבֶד.

חָזַר בַּעַל־הַטִירָה לְבֵיתוֹ לַעֲרוֹךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל בְּנֵי הָאֲצִילִים אֲשֶׁר בַּסְבִיבָה. לְמוֹעֵד הַמִשְׁתֶּה נִתְכַּנְסוּ רוֹזְנִים וּנְסִיכִים, הֵם וּנְשׁוֹתֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם – קָהָל גָדוֹל בָּאוּ שָׁמָה. וּמִשֶׁהֵיטִיבוּ אֶת לִבָּם בַּמַשְׁקָאוֹת וּבַמַטְעַמִים, צִוָה בַּעַל־הַטִירָה לְהָבִיא לַטְרַקְלִין שַׂק גָדוֹל, שֶׁבּוֹ אוֹרְזִים כְּרָגִיל אֶת גִזַת הַכְּבָשִׂים, וּבִשֵׂר לָאוֹרְחִים:

– רוֹעֵה הָאַרְנָבוֹת שֶׁלִי הִתְחַיֵב לְמַלֵא שַׂק זֶה בָּאַגָדוֹת. אִם יַעֲלֶה חֶפְצוֹ בְּיָדוֹ, אַשִׂיא לוֹ אֶת בִּתִּי.

נִצְטַוָה וַשְׁמִיל לְהִתְיַצֵב לִפְנֵי הָאֲדוֹנִים. אָמַר:

– אֵיךְ אַרְאֶה אֶת פָּנַי בִּבְלוֹיִים? יֻתְּנוּ לִי בְּגָדִים נָאִים!

וִּמִשֶׁקִבֵּל אֶת מְבֻקָשׁוֹ – חֲלִיפַת צֶמֶר וַחֲגוֹרָה רְחָבָה, מַגָפַיִם צְהֻבִּים וְכוֹבַע עִם נוֹצַת־טַוָס – הִתְרַחֵץ וַשְׁמִיל וְהִתְלַבֵּשׁ וְנִכְנַס לַטְרַקְלִין – גָבוֹהַ מִשִׁכְמוֹ וָמַעְלָה מִכָּל הַמְסֻבִּין, גָמִישׁ וְיָפֶה לְהַפְלִיא.

אֹרוּ עֵינֵיהֶן שֶׁל בְּנוֹת הָאֲצִילִים, לָחֲשׁוּ זוֹ לְזוֹ:

– הוֹי, אִלוּ צָרִיךְ הָיָה בָּחוּר זֶה לִזְכּוֹת בִּי, הָיִיתִי מִתְפַּלֶלֶת שֶׁהַשַׂק יִתְמַלֵא חִישׁ־מַהֵר.

וּבִתּוֹ שֶׁל בַּעַל־הַטִירָה נֶאֶנְחָה וְאָמְרָה בְּלִבָּהּ:

–הוֹי, מָה גָדוֹל הַשַׂק שֶׁהֵכִין אָבִי!

לָאוֹת שֶׁנִתַּן נִתְיַצֵב וַשְׁמִיל לִפְנֵי הַשַׂק הַפָּתוּחַ וְהֵחֵל מְסַפֵּר מֵאוֹתָן אַגָדוֹת מֻפְלָאוֹת שֶׁקָלַט בִּימֵי הַשֶׁבִי הַטַטַרִי, בְּשִׁבְתּוֹ לְיַד הַמְדוּרוֹת אֲשֶׁר בַּיַעַר.

אַגָדָה רוֹדֶפֶת אַגָדָה, כָּל אַחַת יָפָה מִקוֹדַמְתָּהּ.

הָאוֹרְחִים הִנִיחוּ אֶת כְּלֵי־הָאֹכֶל, הִרְפּוּ מִגְבִיעֵי הַיַיִן… נְשִׁימָתָם נֶעֶצְרָה. רְתוּקִים הֵם לְאַגָדוֹתָיו שֶׁל הַבָּחוּר הַיְפֵהפֶה. וּשְׁעוֹת הַלַיְלָה עוֹבְרוֹת בִּיעָף.

וּבִתּוֹ שֶׁל בַּעַל־הַטִירָה מְלַחֶשֶׁת אֶל אָבִיהָ:

– אַבָּא הַצֵץ־נָא לְתוֹךְ הַשַׂק. שֶׁמָא נִתְמַלֵא?

מֵצִיץ בַּעַל־הַטִִירָה וּמֵשִׁיב:

– טָעִיתָ, בִּתִּי! אֲפִילּוּ הַתַּחְתִּית אֵינָהּ מְכֻסָה.

מַחְוִירָה הַבַּת וּמַרְכִּינָה רֹאשָׁהּ בְּעֶצֶב. וְהָאָב מְחַיֵךְ לְעַצְמוֹ חִיוּךְ עַרְמוּמִי: הִנֵה קָרָא הַתַּרְנְגוֹל בַּחוּץ. עוֹד מְעַט יָאִיר הַבֹּקֶר, וְהַבָּחוּר יִהְיֶה לוֹ לְעֶבֶד!

אוּלָם, קְרִיאָתוֹ שֶׁל הַתַּרְנְגוֹל הִגִיעָה גַם לְאָזְנָיו שֶׁל וַשְׁמִיל. אָז פָּתַח וְאָמַר:

" וְעַתָּה, רַבּוֹתַי, אֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשֶׂה מְשַׁעֲשֵׁעַ בֶּאֱמֶת. גִבּוֹר הַמַעֲשֶׂה הוּא בַּעַל־טִירָה, שֶׁגָר כָּאן בַּסְבִיבָה.

“יוֹם אֶחָד יָשַׁבְתִּי בַּשָׂדֶה עִם הָאַרְנָבוֹת שֶׁלִי וְהִנֵה בָּא אֵלַי בַּעַל־הַטִירָה, מְחֻפָּשׂ כְּאִכָּר עָנִי. וְהָיָה הָאִישׁ דוֹמֶה כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת־מַיִם לְבַעַל־הַבַּיִת שֶׁלָנוּ. אוֹתָן הָעֵינַיִם, אוֹתוֹ הַשֵׂעָר”…

שׁוֹמֵעַ בַּעַל־הַטִירָה וּפָנָיו מַסְמִיקוֹת. מָה פֵּשֶׁר פִּטְפּוּטוּ שֶׁל בָּחוּר מְחֻצָף זֶה? וְהַבָּחוּר מְחַיֵךְ לְעַצְמוֹ וּמַמְשִׁיךְ סִפּוּרוֹ:

“…רָצָה הָאִישׁ לִקְנוֹת אֶצְלִי אַרְנֶבֶת אַחַת. אָמַרְתִּי לוֹ: אַדְרַבָּה, אֶלָא שֶׁתְּחִלָה שׂוּמָה עָלֶיךָ…”

חָשׁ בַּעַל־הַטִירָה שֶׁלִבּוֹ מְפַרְכֵּס בְּקִרְבּוֹ. אֱלֹהִים אַדִירִים! הֲרֵי עוֹד מְעַט יִוָדַע קְלוֹנוֹ בָּרַבִּים. בָּחוּר זֶה לֹא יִסֹג. הוּא יְסַפֵּר כֵּיצַד הִכְרִיחוּ לְנַשֵׁק בְּאַפּוֹ שֶׁל נַבְחָא!

וּלְפֶתַע נִתֵּר בַּעַל־הַטִירָה מִמְקוֹמוֹ, זִנֵק אֶל הַשַׂק וְהֵצִיץ לְתוֹכוֹ.

– דַי! סִיַּמְתָּ! – צָעַק – הַשַׂק מָלֵא עַל גְדוֹתָיו!

וּבִתּוֹ מְסַיַעַת בְּיָדוֹ:

– הַפְסֵק, פֶּן יִשְׁתַּפֵּךְ הַסִפּוּר הַחוּצָה!

וְכָךְ נָשָׂא וַשְׁמִיל לְאִשָׁה אֶת בִּתּוֹ הַיָפָה שֶׁל בַּעַל־הַטִירָה וְיָמִים רַבִּים חָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּרֹב אשֶׁר.

בֵּיתָהּ שֶׁל יַנִינָה הָיָה הָאָמִיד בְּבָתֵּי הַכְּפָר. הוּא זָקַר בְּגַאֲוָה אֶת רְעָפָיו הָאֲדֻמִים, הַנוֹצְצִים בְּאוֹר הַחַמָה, כְּמַזְמִין כָּל עוֹבֵר־אֹרַח לָבוֹא בְּדַלְתוֹתָיו. וְאָכֵן, הַבַּיִת גָדוּשׁ הָיָה כָּל טוּב וְהָאֲסָמִים שֶׁנִתְגַבְּהוּ מֵאֲחוֹרָיו מְלֵאִים הָיוּ מִתְּנוּבַת הַשָׂדֶה וְהַגָן.

אוּלָם עוֹבֵרי־הָאֹרַח שֶׁנִתְדַפְּקוּ עַל דַלְתוֹת הַבַּיִת נַחֲלוּ אַכְזָבָה מָרָה. יַנִינָה, בַּעֲלַת הַבַּיִת, אִשָׁה רָעָה הָיְתָה, קַמְצָנִית מֵאֵין כָּמוֹהָ וּמֵעוֹדָהּ לֹא נָתְנָה מִפִּתָּהּ לָאֶבְיוֹן וְלַדַל. לְמַרְאֵהוּ שֶׁל הֵלֶךְ שֶׁהֶעְפִּיל בַּנָתִיב הַתָּלוּל הָעוֹלֶה לְבֵיתָהּ, הָיְתָה יַנִינָה רוֹטֶנֶת בְּכַעַס: “וַדַאי גַנָב הוּא!” וְאָז הִתִּירָה אֶת כְּלָבֶיהָ וְהַלָלוּ הִתְנַפְּלוּ בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף עַל הַזָר וְהִבְרִיחוּהוּ הַרְחֵק מִתְּחוּמֵי הַבַּיִת.

וּבְסָמוּךְ לְבֵית־הַמִדוֹת שֶׁל יַנִינָה, כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת מִמֶנוּ, עָמְדָה בִּקְתָּה עֲלוּבָה: כְּתָלֶיהָ הָעֲשׂוּיִים מֵחֹמֶר מְקֹרִים הָיוּ בְּקַשׁ וְכָל כֻּלָהּ כְּמָטָה לִפּוֹל. בְּבִקְתָּה זוֹ חָיְתָה זוֹשָׁה הָאַלְמָנָה וְשִׁבְעַת יְתוֹמֶיהָ. הָרָעָב אוֹרֵח תָּדִיר הָיָה כָּאן. חֶלְקַת הָאֲדָמָה הַצְחִיחָה, שֶׁהִשְׂתָּרְעָה מֵאֲחוֹרֵי הַבִּקְתָּה, לֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְהָזִין שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת.

בִּפְרוֹס חַג סִילְוֶסְטֶר, הוּא חַג רֹאשׁ־הַשָׁנָה, אָסְפָה זוֹשָׁה אֶת שְׁאֵרִית הַקֶמַח שֶׁנִשְׁאֲרָה לָהּ וַתֹּאפֶה כִּכַּר לֶחֶם. כִּי אָמְרָה הָאִשָׁה בְּלִבָּהּ: יֹאכְלוּ נָא הַפָּעוֹטוֹת לָשׂבַע וְיִשְׂמְחוּ אַף הֵם בְּשִׂמְחַת הֶחָג.

וּבְבֵיתָהּ שֶׁל יַנִינָה נִפְתְּחוּ דַלְתוֹת הָאַלוֹן לִרְוָחָה. נִיחוֹחַ הַצְלִי וְהַמַאֲפֶה פָּשַׁט הַרְחֵק בַּכְּפָר. אוֹרְחִים בְּנֵי־עֲשִׁירִים בָּאוּ מֵעֲבָרִים וּבְעֶגְלוֹתֵיהֶם תְּשׂוּרוֹת נָאוֹת. הַמְנַגְנִים נִגְנוּ וּבְנֵי הַנְעוּרִים יָצְאוּ בִּמְחוֹל הַ“קְרַקוֹבְיַאק”.

לִפְנוֹת עֶרֶב נִשְׂתָּרֵךְ וְיָצָא מֵעִמְקֵי הַיַעַר יָשִׂישׂ כָּפוּף מִזֹקֶן. זְקָנוֹ הַשָׂב יָרַד עַל פִּי מִדוֹתָיו וְיָדוֹ הָרוֹעֶדֶת אָחֲזָה מַטֶה גָדוֹל וּמְסֻקָס. עֲצֵי הָאֹרֶן הִרְכִּינוּ צַמְרוֹתֵיהֶם כְּמִשְׁתַּחֲוִים לוֹ וְהַדֹב יָצָא מִסִבְכוֹ וְלִקֵק אֶת כַּף יָדוֹ שֶׁל הַהֵלֶךְ.

וְהַיָשִׂישׂ שָׂם פְּעָמָיו בַּנָתִיב הָעוֹלֶה אֶל הַבַּיִת הַמְהֻדָר. מִשֶׁהִגִיעַ לְפִתְחוֹ, פָּנָה אֶל יַנִינָה וְאָמַר:

- הִנֵה יוֹרֵד הַלַיִל וְהָאִילָנוֹת חוֹרְקִים בַּכְּפוֹר. הַנִיחִינִי־נָא לָלוּן בְּבֵיתֵךְ.

אוּלָם יַנִינָה נִתְגוֹלְלָה עַל הַיָשִׂישׂ בַּחֲמַת־זַעַם:

- הִסְתַּלֵק מִכָּאן, קַבְּצָן נִקְלֶה! בֵּיתִי פָּתוּחַ לְאוֹרְחַי בִּלְבַד.

וְהִיא הֵגִיפָה אֶת דַלְתָּהּ לִפְנֵי אַפּוֹ, וְכִמְעַט שֶׁקִצְצָה אֶת קְצֵה זְקָנוֹ.

הַיָשִׂישׂ לֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. הוּא נֶאֱנַח וּבְתָמְכוֹ אֶת גוּפוֹ הַשָׁחוּחַ בְּמַטֵהוּ, פָּנָה לְעֵבֶר בִּקְתָּתָהּ שֶׁל זוֹשָׁה הָאַלְמָנָה. הִקִישׁ בַּדֶלֶת וְנִכְנַס פְּנִימָה. וְאוֹתָהּ שָׁעָה בְּדִיוּק רָדְתָה הָאִשָׁה אֶת כִּכַּר הַלֶחֶם הַיָחִיד מִן הַתַּנוּר.

לֹא הִסְפִּיק הַיָשִׂישׂ לִפְתוֹחַ אֶת פִּיו וְהִנֵה קָרְבָה אֵלָיו זוֹשָׁה בְּפָנִים מְאִירוֹת וְאָמְרָה:

- בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, הַהֵלֶךְ, בְּצֵל קוֹרָתִי. אֵין זֹאת וְקָפָאתָ בַּחוּץ, כִּי זְקָנְךָ מָלֵא גְלִידֵי קֶרַח. אָנָא, הָסֵב אִתָּנוּ לַשֻׁלְחָן, תִּתְחַמֵם קִמְּעָה, וְתֹאכַל מִלַחְמֵנוּ. אָמְנָם, דַל הוּא לַחְמֵנוּ, אוּלָם הוּא מֻגָשׁ לְךָ בְּלֵב שָׁלֵם.

וּבְאָמְרָהּ זֹאת פָּרְסָה אֶת הַלֶחֶם שֶׁנִרְדָה זֶה־עַתָּה. וְשִׁבְעַת יְלָדֶיהָ שָׁאֲפוּ אֶל קִרְבָּם אֶת נִיחוֹחַ הַלֶחֶם הַטָרִי וְהוֹשִׁיטוּ לַפְּרוּסוֹת יָדַיִם שׁוֹקְקוֹת.

וְכָךְ הֵחֵלָה סְעוּדַת הַחַג, וְהָיְתָה הַסְעוּדָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׂמְחָה וּבְמִצְהֲלוֹת צְחוֹק. הַיָשִׂישׂ שִׁעֲשַׁע אֶת הַיְלָדִים, הָמָה כְּדֹב וְסִלְסֵל קוֹלוֹ כְּזָמִיר, סִפֵּר אַגָדוֹת וְחִקָה אֶת יַנִינָה הַמִתְיַהֶרֶת, כֵּיצַד הִתְגוֹלְלָה עָלָיו בְּגִדוּפִים, וְהַמְסֻבִּים לַשֻׁלְחָן לֹא חָשׁוּ בַּזְמַן הַחוֹלֵף וְעוֹבֵר.

מִשֶׁהִגִיעָה שְׁעַת חַצוֹת, פָּרְשׁוּ בְּנֵי־הַבַּיִת לִישׁוֹן וְזוֹשָׁה הִצִיעָה לַיָשִׂישׂ מִשְׁכָּב חַם לְיַד הַתַּנוּר.

עִם בֹּקֶר הֵקִיץ הַיָשִׂישׂ וְאָמַר:

- הִגִיעָה שַׁעְתִּי לָלֶכֶת.

אָז נָטְלָה זוֹשָׁה אֶת פְּרוּסַת הַלֶחֶם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנִשְׁתַּיְרָה לָהּ וְהִגִישַׁתָּה לָאוֹרֵחַ. נָטַל הַיָשִׂישׂ אֶת הַפְּרוּסָה, הִכְנִיסָה לְשַׂקוֹ, נִתְחַיֵךְ וְאָמַר:

- שְׂאִי תּוֹדָה, בַּעֲלַת־הַבַּיִת, עַל קַבָּלַת הַפָּנִים הַנָאָה. וְעַתָּה, בְּטֶרֶם לֶכְתִּי, אֲבָרְכֵךְ: מִי יִתֵּן וְכָל מְלָאכָה שֶׁתִּפְתְּחִי בָּה בְּבֹקֶר זֶה, לֹא תִּסְתַּיֵם עַד שְׁקִיעַת הַחַמָה.

הִתְפַּלְאָה זוֹשָׁה עַל בִּרְכָּתוֹ הַמְשֻׁנָה שֶׁל הַיָשִׂישׂ, אַךְ בְּטֶרֶם הָיָה הַסִפֵּק בְּיָדָהּ לִשְׁאוֹל לְפִשְׁרָהּ, אָמַר הָאוֹרֵחַ:

- בְּעוֹד שָׁנָה, כָּעֵת חַיָה, אָבוֹא שׁוּב לְבַקְרֵךְ.

עָבַר אֶת הַסַף וְדוֹמֶה שֶׁנִבְלַע בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל.

זוֹשָׁה קָרְבָה לַשֻׁלְחָן וְנֶאֶנְחָה. מִלְבַד פֵּרוּרֵי לֶחֶם שֶׁנִשְׁאֲרוּ מִסְעוּדַת הַחַג לֹא הָיָה כָּל דְבַר מַאֲכָל בַּבִּקְתָּה. אֶת הַפְּרוּסָה הָאַחֲרוֹנָה מָסְרָה לַיָשִׂישׂ. וְהִנֵה נֵעוֹרוּ הַפְּעוֹטִים וְחִנְנוּ קוֹלָם:

- אִמָא, אָנוּ רְעֵבִים!

אָז נִזְכְּרָה זוֹשָׁה בִּשְׁאֵרִית הַבַּד הַלָבָן אֲשֶׁר בְּאַרְגָזָהּ. בַּד זֶה נִשְׁאַר לָהּ מִמֹהַר כְּלוּלוֹתֶיהָ וְיָמִים רַבִּים שָׁמְרָה עָלָיו בְּקַווֹתָהּ שֶׁתִּזְכֶּה לִתְפּוֹר מִמֶנוּ שִׂמְלַת כְּלוּלוֹת לְבִתָּהּ הַבְּכוֹרָה. אֵילוּ פְּעָמִים, בִּגְבוֹר הָרָעָב בַּבִּקְתָּה, נָטְלָה אֶת הַבַּד וּנְשָׂאַתּוּ אֶל יַנִינָה הָעֲשִׁירָה. אוּלָם זוֹ, שֶׁקַמְצָנִית הָיְתָה, הִצִיעָה בִּמְחִירוֹ פְּרוּטוֹת עֲלוּבוֹת. יָדוֹעַ יָדְעָה הָאְשָׁה הָאֲמִידָה שֶׁהָרָעָב הוּא שֶׁהֵבִיא אֶת זוֹשָׁה לְבֵיתָהּ. וְהָאַלְמָנָה צַר הָיָה לָהּ לְהִפָּרֵד מִן הַבַּד בִּמְחִיר הַפְּרוּטוֹת וּבְנֶפֶשׁ דוֹאֶבֶת הָיְתָה מַחֲזִירַתּוּ לְבִקְתָּתָהּ.

עַתָּה, בְּאֵין־בְּרֵרָה, הֶחֱלִיטָה זוֹשָׁה לִמְכּוֹר אֶת הַבַּד. מִיָד נִגְשָׁה לָאַרְגָז הַכָּבֵד, הַמְצֻפֶּה חִשׁוּקֵי בַּרְזֶל, נִרְכְּנָה מֵעָלָיו וְשָׁלְחָה יָדָהּ לְהוֹצִיא אֶת שְׁאֵרִית הַבַּד.

אוּלָם רְאֵה זֶה פֶּלֶא: הַבַּד דוֹמֶה וְנִתְאָרֵךְ בְּלִי־סוֹף וּכְכָל שֶׁמְשָׁכַתּוּ, לֹא הִגִיעַ לְקִצוֹ. בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה מַחֲמַת תִּמָהוֹן שָׁלְתָה הָאְשָׁה אֶת הַבַּד מִתּוֹךְ הָאַרְגָז וְהַבַּד נֶעֱרַם לְרַגְלֶיהָ וְהִגִיעַ עַד לְבִרְכֶּיהָ וְעֲדַיִן לֹא פָּסְקָה שִׁפְעָתוֹ.

- יְלָדִים! – קָרְאָה זוֹשָׁה הַנִפְעֶמֶת – עִזְרוּ נָא לִּי לְהוֹצִיא אֶת הַבַּד מִתּוֹךְ הָאַרְגָז.

קָפְצוּ הַיְלָדִים מִמִטוֹתֵיהֶם וְסִיְעוּ בִּידֵי הָאֵם. וְהַבַּד שׁוֹטֵף מִתּוֹךְ הָאַרְגָז כְּנַחַל־אֵיתָן, מְמַלֵא אֶת הַבִּקְתָּה, מִתְרַבֵּץ בֶּחָצֵר וְעֲדַיִן אֵינוֹ מַגִיעַ לְקִצוֹ.

הָיוּ צָהֳרֵי יוֹם וּמֵעֲבַרִים נִתְכַּנְסוּ הַשְׁכֵנוֹת וְסִיְעוּ אַף הֵן בִּגְרִירַת הַבַּד. מוֹשְׁכוֹת וּמוֹשְׁכוֹת וְנִבְצָר מֵהֶן לְסַיֵם אֶת הַמְלָאכָה.

הַשֶׁמֶשׁ נָטְתָה אַט מַעֲרָבָה. יָדֶיהָ שֶׁל זוֹשָׁה נִתְיַגְעוּ מֵרֹב מְלָאכָה. מוֹשֶׁכֶת זוֹשָׁה אֶת הַבַּד, סוֹחֲבִים הַיְלָדִים, גוֹרְרוֹת הַשְׁכֵנוֹת וְהַבַּד מַגִיעַ כְּבָר לְיַרְכְּתֵי הַיַעַר.

וְהִנֵה נִשְׁתַּפְּלָה הַחַמָה מֵאַחוֹרֵי הֶהָרִים וּמִשֶׁשָׁקְעָה כָּלִיל, נִסְגַר לְפֶתַע מִכְסֵה הָאַרְגָז. הַבַּד בָּא אֶל קִצוֹ.

טִרְחָה רַבָּה טָרְחוּ הַשְׁכֵנוֹת עַד שֶׁהִטְעִינוּ אֶת שִׁפְעַת הַבַּד עַל עֲגָלָה. לַמָחֳרָת הִשְׁכִּימָה זוֹשָׁה וְהוֹבִילָה אֶת סְחוֹרָתָהּ לַשׁוּק, מְכָרַתָּהּ, וּבַכֶּסֶף שֶׁקִבְּלָה הֵקִימָה לְעַצְמָהּ בַּיִת נָאֶה. עַתָּה הָיָה לָהּ מֶשֶׁק לְתִפְאֶרֶת: שָׂדֶה וָגַן, לוּלִים וָרֶפֶת, דָבָר לֹא חָסְרָה. אוּלָם לִבָּהּ שֶׁל זוֹשָׁה לֹא גָבַהּ בְּקִרְבָּהּ. אַף עַתָּה עָבְדָה בַּחֲרִיצוּת מֵהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר עַד שְׁקִיעַת הַחַמָה וְהָיְתָה פּוֹתַחַת בֵּיתָהּ לֶעָנִי וְלָאֶבְיוֹן וּמְסַיַעַת בִּידֵי שְׁכֵנוֹתֶיהָ הָעֲנִיוֹת.

תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר לֹא הָיְתָה עֵינָם צָרָה בְּעָשְׁרָהּ שֶׁל זוֹשָׁה. וְנַהֲפוֹךְ הוּא: הַכֹּל הִבִּיטוּ בְּקוֹרַת־רוּחַ עַל הָאַלְמָנָה הַטוֹבָה, שֶׁנִתְיַסְרָה בְּעֹנִי יָמִים רַבִּים וְהִנֵה בָּאָה לָה עֵת רְוָחָה. הַיְחִידָה שֶׁקִנְאָה בְּזוֹשָׁה הָיְתָה יַנִינָה רָעַת־הַלֵב. וְהָיְתָה קִנְאָתָהּ קָשָׁה כִּשְׁאוֹל: כֵּיצַד הִרְהִיבָה הָאַלְמָנָה הָעֲנִיה עֹז בְּנַפְשָׁהּ לְהָקִים לְעַצְמָהּ בַּיִת שֶׁהוּא יָפֶה כְּבֵיתָהּ שֶׁלָהּ? וּמִנַיִן לָה הָעֹשֶׁר הָרַב הַזֶה?

חָלַף אָבִיב וְעָבַר קַיִץ. וְשׁוּב בָּא חֹרֶף לָעוֹלָם. הַנְהָרוֹת קָפְאוּ וְהָאִילָנוֹת חָרְקוּ בַּקָרָה.

יוֹם אֶחָד נָסְעָה יַנִינָה לַשׁוּק אֲשֶׁר בָּעֲיָרָה הַסְמוּכָה וְשָׁם נִזְדַמְנָה עִם זוֹשָׁה שֶׁבָּאָה אַף הִיא לְרֶגֶל קְנִיוֹת. הִזְמִינְתָּהּ יַנִינָה לַפֻּנְדָק וְנִטְפְּלָה אֵלֶיהָ בִּשְׁאֵלוֹת: הֵיכָן לָקַחַתְּ אֶת כַּסְפֵּךְ? הֲרֵי לֹא תֹּאמְרִי לִי שֶׁהִרְוַחַתְּ אוֹתוֹ מֵחֶלְקָתֵךְ הַדַלָה.

וְזוֹשָׁה סִפְּרָה הַכֹּל, דָבָר לֹא הִכְחִידָה. הֲרֵי לֹא רִמְתָה אֶת הַבְּרִיוֹת וְאַף לֹא גָנְבָה. כָּל עָשְׁרָהּ בָּא לָהּ מֵחֲמַת בִּרְכָּתוֹ שֶּׁל הַיָשִׂישׂ בּלֵיל חַג סִילְוֶסְטֶר. וְעָתִיד הַיָשִׂישׂ לַחֲזוֹר וּלְאַשֵׁר אֶת דְבָרֶיהָ.

נִזְדָעֲמָה יַנִינָה, וּמִשֶׁחָזְרָה לְבֵיתָהּ, הָיְתָה מְגַדֶפֶת אֶת עַצְמָהּ:

- טִפְּשָׁה שֶׁכְּמוֹתִי! כֵּיצַד נוֹאַלְתִּי לְגָרֵש בְּמוֹ יָדַי אֶת הַיָשִׂישׂ מִבֵּיתִי! לֹא, הַפַּעַם אֲתַקֵן אֶת הַמְעֻוָת וְאֶזְכֶּה אַף אֲנִי בִּבְרָכָה.

וּבִפְרוֹס חַג סִילְוֶסְטֶר לֹא הִזְמִינָה יַנִינָה אוֹרְחִים לְבֵיתָהּ, כְּמִנְהָגָהּ מִיָמִים יָמִימָה. הִיא שָׁלְחָה אֶת יְלָדֶיהָ לַיַעַר, שֶׁמָא יִמְצְאוּ אֶת הַיָשִׂישׂ הַפִּלְאִי.

יָרַד הָעֶרֶב וְהַיַעַר נִתְעַטֵף צְלָלִים. וְהִנֵה פָּרְצוּ הַיְלָדִים לְתוֹךְ הַבַּיִת וְהֵם מְצַעֲקִים:

- אִמָא, הַיָשִׂישׂ הוֹלֵךְ! הָאֳרָנִים מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ וְהַדֹב מְלַקֵק אֶת כַּף יָדוֹ!

אָז צִוְתָה יַנִינָה עַל יְלָדֶיהָ לְהָסֵב לַשֻׁלְחָן. הִיא נָתְנָה בִּידֵי כָּל יֶלֶד פְּרוּסַת לֶחֶם וְאָסְרָה עֲלֵיהֶם לֶאֱכוֹל, וּבְעַצְמָהּ חָפְזָה הַחוּצָה, אָחֲזָה בִּידֵי הַיָשִׂישׁ וְהוֹבִילַתּוֹ לְתוֹךְ הַבַּיִת:

- אָנָא, אֲדוֹנִי, הוֹאִילָה־נָא לָנוּחַ בְּצֵל קוֹרָתִי.

הַיָשִׂישׂ קִמֵט אֶת מִצְחוֹ וּבְנָשְׂאוֹ אֶת עֵינָיו, הֵצִיץ אֲרֻכּוֹת בִּפְנֵי יַנִינָה וְאָמַר:

- אִלוּלֵא רְאִיתִיךְ אֶשְׁתַּקַד בְּמוֹ עֵינַי, כִּי אָז נִתְעֵיתִי לָחֲשׁוֹב שֶׁבַּעֲלַת־הַבַּיִת נִתְחַלְפָה כָּאן.

וְיַנִינָה, שֶׁעַרְמוּמִית הָיְתָה, נִזְדָרְזָה וְאָמְרָה:

- אָכֵן, נִתְחַלְפוּ כָּאן בַּעֲלוֹת־הַבַּיִת. אֶשְׁתַּקַד גָרָה כָּאן אַחוֹתִי. אָנוּ תְּאוֹמוֹת וְדוֹמוֹת זוֹ לְזוֹ כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת מַיִם. אֶלָא שֶׁאַחוֹתִי לֵב רַע בְּקִרְבָּהּ וְאִלוּ אֲנִי טוּב־לִבִּי נוֹדַע בְּכָל הַסְבִיבָה.

- נוּ – חִיֵךְ הַיָשִׂישׂ – כְּשִׁעוּר טוּב־הַלֵב כֵּן שִׁעוּר הַפְּרָס שֶׁתְּקַבְּלִי.

קָרַב לַשֻׁלְחָן וְנִתְיַשֵׁב.

וְיַנִינָה הוֹצִיאָה בְּכֹחַ אֶת פְּרוּסוֹת הַלֶחֶם מִידֵי יְלָדֶיהָ וְהִגִישָׁתָן לַיָשִׂישׂ. הַלָה אָכַל בְּנִיחוּתָא, לָגַם סֵפֶל מַיִם וְעָלָה עַל הַמִשְׁכָּב שֶׁהֻצַע לוֹ. עִם בֹּקֶר אוֹר נָטַל אֶת שַׂקוֹ וְאָמַר לְיַנִינָה:

- שְׂאִי תּוֹדָה, בַּעֲלַת־הַבַּיִת, עַל קַבָּלַת הַפָּנִים הַנָאָה. וְעַתָּה, בְּטֶרֶם לֶכְתִּי, אֲבָרְכֵךְ: מִי יִתֵּן וְכָל מְלָאכָה שֶׁתִּפְתְּחִי בָּה בְּבֹקֶר זֶה, לֹא תִּסְתַּיֵם עַד שְׁקִיעַת הַחַמָה.

עָבַר אֶת הַסַף וְדוֹמֶה שֶׁנִבְלַע בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל.

מִיָד פָּרְצָה יַנִינָה לְעֵבֶר הָאַרְגָז. מִבְּעוֹד מוֹעֵד הֵכִינָה הָאְשָׁה רוֹדֶפֶת־הַבֶּצַע צְרוֹר שְׁטָרוֹת־כֶּסֶף בְּתוֹךְ הָאַרְגָז, בִּהְיוֹתָהּ סְבוּרָה שֶׁהַשְׁטָרוֹת יִתְרַבּוּ בְּלִי־קֵץ. אוּלָם בְּרֹב חֶפְזוֹנָהּ נִתְקְלָה בִּדְלִי הַמַיִם וְהֲפָכַתּוּ.

אוֹתָה שָׁעָה נֵעוֹרוּ הַיְלָדִים וְחִנְנוּ קוֹלָם:

- אִמָא, אָנוּ צְמֵאִים!

חָטְפָה יַנִינָה אֶת הַדְלִי וְאָצָה לַבְּאֵר לִשְׁאוֹב מַיִם. אַךְ בְּשׁוּבָהּ לְבֵיתָהּ עִם הַדְלִי הַמָלֵא, מָעֲדוּ רַגְלֶיהָ וְהַמַיִם נִשְׁפְּכוּ. וְשׁוּב חָפְזָה יַנִינָה לַבְּאֵר וְשׁוּב מָעֲדָה וְשָׁפְכָה אֶת הַמַיִם.

אָז הֵרִימָה יַנִינָה קוֹל צְעָקָה:

- עִזְרוּ לִי, יְלָדִים!

קָפְצוּ הַיְלָדִים מִמִטוֹתֵיהֶם וְפָרְצוּ הַחוּצָה לְסַיֵעַ בִּידֵי הָאֵם. הָיוּ שׁוֹאֲבִים אֶת הַמַיִם וְסוֹחֲבִים יַחַד אֶת הַדְלִי, אַךְ מִדֵי פַּעַם הִתְחַלְקוּ וְהַדְלִי נִשְׁמַט מִידֵיהֶם וְהַמַיִם נִשְׁפָּכִים וְהוֹלְכִים.

הַשֶׁמֶשׁ עָמְדָה כְּבָר בִּמְרוֹמֵי הַשָמַיִם וּמֵעֲבַרִים נִתְכַּנְסוּ הַשְׁכֵנוֹת וְסִיְעוּ אַף הֵן בִּגְרִירַת הַדְלִי. סָחֲבָה יַנִינָה, עָמְסוּ הַיְלָדִים, גָרְרוּ הַשְׁכֵנוֹת וְלֹא זָכוּ לְהָבִיא אֶת הַמַיִם לְתוֹךְ הַבַּיִת.

וְהִנֵה נִשְׁתַּפְּלָה הַחַמָה מֵאַחוֹרֵי הֶהָרִים וּמִשֶׁשָׁקְעָה כָּלִיל, הִצְלִיחוּ לְבַסוֹף בִּגְרִירַת הַדְלִי. יַנִינָה מָחֲתָה אֶת זֵעָתָהּ וְחָפְזָה אֶל הָאַרְגָז. בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת נָטְלָה אֶת צְרוֹר הַשְׁטָרוֹת, אַךְ אֵחֲרָה אֶת הַמוֹעֵד. הָעֶרֶב יָרַד וְהַצְרוֹר לֹא נִתְרַבָּה.

וּבַחוּץ נִתְנַשְׁבָה רוּח קָרָה וְהִקְפִּיאָה אֶת הַמַיִם הָרַבִּים שֶׁנִשְׁפְּכוּ בְּמֶשֶךְ הַיוֹם בְּסָמוּךְ לַבַּיִת. עַתָּה הָיָה הַנָתִיב הַתָּלוּל חֲלַקְלָק וְלֹא הָיָה כָּל חֲשָׁשׁ שֶׁעוֹבֵר־אֹרַח יְנַסֶה לָגֶשֶׁת אֶל הַבַּיִת. וְטוֹב שֶׁלֹא נִגַשׁ.

שֶׁהֲרֵי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר הָיָה נוֹחֵל אַכְזָבָה מָרָה: כְּלָבֶיהָ שֶׁל יַנִינָה הַמִרְשַׁעַת הָיוּ מַבְרִיחִים אוֹתוֹ הַרְחֵק־הַרְחֵק…

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת חַי חַיָט אֶחָד וּשְׁמוֹ מַר חוּט. הָיָה לוֹ זְקַנְקָן מְדֻבְלָל כְּשֶׁל תַּיִשׁ וּבְכָל עֵת תָּמִיד שָׁרוּי הָיָה בְּמַצַב־רוּחַ עוֹלֵז. וְהָיָה מַר חוּט רָזֶה כָּל־כָּךְ שֶׁבְּקַלוּת הָיָה מַשְׁחִיל עַצְמוֹ וְעוֹבֵר מִבַּעַד לְקוֹף הַמַחַט. מַאֲכָלוֹ הַיָחִיד הָיוּ אִטְרִיוֹת, שֶׁכֵּן רַק הַלָלוּ עָבְרוּ בְּבֵית־בְּלִיעָתוֹ הַצָר. אָדָם טוֹב הָיָה, מְחַיֵך תָּמִיד. בִּזְקַנְקָנוֹ צָמְחוּ שִׁבְעִים וְשֶׁבַע שְׂעָרוֹת וּבִימֵי חַג הָיָה קוֹלְעָן לְמַחְלָפוֹת קְטַנוֹת.

קָרוֹב לְוַדַאי שֶׁמַר חוּט הָיָה מוֹצִיא יָמָיו בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה אִלוּלֵא צוֹעֲנִיָה אַחַת. הַצוֹעֲנִיָה נִפְצְעָה בְּרַגְלָהּ פֶּצַע גָדוֹל, וּמַר חוּט תָּפַר וְאִחָה אֶת הַפֶּצַע עַד שֶׁלֹא נִכַּר כְּלָל הַתֶּפֶר. וְכֵיוָן שֶׁאֲסִירַת־תּוֹדָה הָיתָה, אָמְרָה לוֹ הַצוֹעֲנִיָה:

– הַב לִי כַּף־יָדְךָ וַאֲנִי אֲנַחֵשׁ לְךָ אֶת עֲתִידְךָ.

הוֹשִׁיט לָהּ מַר חוּט אֶת כַּף־יָדוֹ וְהַצוֹעֲנִיָה בָּחֲנָה אֶת חֲרִיצֵי הָעוֹר, קִמְטָה מִצְחָהּ וְעָצְמָה עֵינֶיהָ. וְאָז אָמְרָה לוֹ:

– אִם תֵּצֵא בְּיוֹם א' מֵהָעִיר וְתֵלֵךְ מַעֲרָבָה, סוֹפְךָ שֶׁתֻּמְלַךְ לְמֶלֶך.

צָחַק מַר חוּט וְאָמַר:

– צוֹעֲנִיָה רַמָאִית שֶׁכְּמוֹתֵךְ!

אוּלָם אוֹתוֹ לַיְלָה חָלַם שֶׁבֶּאֱמֶת הֻמְלַךְ לְמֶלֶךְ וְכִי מֵרֹב נַחַת הִשְׁמִין כְּחָבִית. הֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ וְאָמַר לְעַצְמוֹ:

– מִי יוֹדֵעַ? אוּלַי כִּוְנָה הַצוֹעֲנִיָה אֶל הָאֱמֶת? קוּם־נָא, מַר חוּט, וְצֵא לַדֶרֶךְ מַעֲרָבָה!

נָטַל אֶת צְרוֹרוֹ וּבוֹ מֵאָה מְחָטִים וְאֶלֶף קִילוֹמֶטֶר שֶׁל חוּט, אֶצְבָּעוֹן, מַגְהֵץ וּמִסְפָּרַיִם וְיָצָא מִבֵּיתוֹ. נִתְקַל בְּעוֹבְרֵי אֹרַח וּשְׁאָלָם:

– הֵיכָן הִיא הַדֶרֶךְ מַעֲרָבָה?

אוּלָם אִישׁ לֹא יָדַע הֵיכָן הוּא הַמַעֲרָב. לְבַסוֹף נִזְדַמֵן לוֹ יָשִׁישׁ אֶחָד, חָכָם בְּיוֹתֵר, וְהַלָה אָמַר לוֹ:

– שָׁמַעְתִּי מִפִּי אָבִי וְהוּא לָמַד זֹאת מִפִּי סָבִי שֶׁבַּמָקוֹם, שֶׁבּוֹ שׁוֹקַעַת הַשֶׁמֶשׁ, שָׁם הוּא הַמַעֲרָב.

הוֹדָה לוֹ מַר חוּט וְשָׂם פְּעָמָיו לַמַעֲרָב. לֹא הִרְחִיק לֶכֶת וּלְפֶתַע־פִּתְאֹם קָמָה רוּחַ בַּשָׂדֶה, רוּחַ שְׁקֵטָה לְמַדַי, אַךְ כֵּיוָן שֶׁמַר חוּט הָיָה רָזֶה מְאֹד וְקַל כְּנוֹצָה, טִלְטְלַתּוּ הָרוּחַ וְהֵעִיפָה אוֹתוֹ עַל כְּנָפֶיהָ.

הִתְעוֹפֵף לוֹ מַר חוּט עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ וְלִבּוֹ מָלֵא גִיל וְחֶדְוָה עַל הַמַסָע הַנֶחְמָד. אַךְ הִנֵה שָׁקְטָה הָרוּחַ וּמַר חוּט צָנַח וְיָרַד לָאָרֶץ. רֹאשׁוֹ נִסְתַּחְרֵר וְהוּא חָשׁ שֶׁנָפַל לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל מִישֶׁהוּ. אוֹתָהּ שָׁעָה הִרְעִים בְּאָזְנָיו קוֹל רוֹגֵז:

– עַל מָה וְלָמָה הִתְנַפַּלְתָּ עָלַי?

הֵצִיץ מַר חוּט וַיַרְא שֶׁנִמְצָא הוּא בִּשְׂדֵה־חִטָה וְכִי הָרוּחַ הִטִילַתּוּ לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל דַחְלִיל. וְהָיָה הַדַחְלִיל מְהֻדָר מְאֹד: לָבוּשׁ הָיָה מִכְנָסַיִם קְרוּעִים וּמְעִיל יָרֹק וּלְרֹאשׁוֹ מִגְבַּעַת גְלִילִית מְקֻמֶטֶת. שְׁתֵּי רַגְלָיו עֲשׂוּיוֹת הָיוּ כְּפִיסֵי־עֵץ, וְכֵן שְׁתֵּי יָדָיו.

הֵסִיר מַר חוּט אֶת כּוֹבָעוֹ, קַד קִדָה וְאָמַר בְּקוֹל דַקִיק:

– שָׁלוֹם רַב לְךָ, נִכְבָּדִי. אָנָא סְלַח לִי אִם דָרַכְתִּי עַל רַגְלְךָ, הֲרֵינִי מַר חוּט הַחַיָט.

– נָעִים לִי מְאֹד לְהַכִּירְךָ – הֵשִׁיב הַדַחְלִיל – הֲרֵינִי הָרוֹזֵן דַחְלִיל, אַבִּיר אַרְבַּעַת הַכְּפִיסִים. עוֹמֵד אֲנִי כָּאן כְּדֵי לְהַבְרִיחַ אֶת הָאַנְקוֹרִים הַגוֹנְבִים אֶת הַחִטָה, אַךְ אוֹדֶה שֶׁאֵין לִי כָּל עִנְיָן בְּבַעֲלֵי־הַכָּנָף. מִטִבְעִי הֲרֵינִי עַז־נֶפֶשׁ, וְרוֹצֶה הָיִיתִי לְהֵאָבֵק עִם נְמֵרִים וַאֲרָיוֹת, אֶלָּא שֶׁהַלָלוּ אֵינָם מִזְדַמְנִים כְּלָל לִשְׂדֵה־הַחִטָה. לְאָן מוּעָדוֹת פָּנֶיךָ, מַר חוּט?

מַר חוּט קַד שׁוּב קִדָה עֲמֻקָה, כְּיָאֶה בִּפְנֵי רוֹזֵן, וְהֵשִׁיב:

– אֲנִי הוֹלֵךְ מַעֲרָבָה, הוֹד מַעֲלָתְךָ. בְּטוּחַנִי שֶׁאֻמְלַךְ שָׁם לְמֶלֶךְ.

– הַאֻמְנָם?

– אֵין סָפֵק שֶׁמְזֻמָן לִי שַׁרְבִיט הַמְלוּכָה! וְשֶׁמָא תִּצְטָרֵף אֵלַי, הוֹד מַעֲלָתְךָ? הַדֶרֶךְ בְּצַוְתָּא תְּהֵא נְעִימָה יוֹתֵר.

– נִיחָא – אָמַר הַדַחְלִיל – נִמְאַס לִי לַעֲמוֹד תָּקוּעַ בִּמְקוֹמִי. אַךְ אוּלַי תַּטְלִיא קֹדֶם אֶת מִכְנָסַי הַקְרוּעִים? אֲנִי רוֹצֶה לִמְצוֹא בְּדַרְכִּי בַּת־זוּג וְכֵיצַד אוֹפִיעַ לְפָנֶיהָ וּמִכְנָסַי קְרוּעִים?

– בְּרָצוֹן רַב! – הֵשִׁיב מַר חוּט.

נִגַשׁ לַמְלָאכָה וּלְאַחַר שָׁעָה קַלָה הָיוּ בִּגְדֵי הַדַחְלִיל מְתֻקָנִים וּמִגְבַּעְתּוֹ מְגֹהֶצֶת לְמִשְׁעִי. רָאוּהוּ הָאַנְקוֹרִים בַּשָׂדֶה וְהִלְעִיגוּ עָלָיו, אַךְ הַדַחְלִיל לֹא שָׂם לִבּוֹ לַצְחוֹק וְהִפְסִיעַ בְּרֹב חֲשִׁיבוּת אַחֲרֵי מַר חוּט. הָיוּ מְהַלְכִים יַחְדָו, מְשַׁעַשְׁעִים לִבָּם בְּשִׂיחָה וְכָל אוֹתָהּ עֵת הִתְקַדְמוּ מַעֲרָבָה. בַּלֵילוֹת נָמוּ שְׁנָתָם בְּתוֹךְ הַשִׁבֳּלִים. מַר חוּט הָיָה קוֹשֵׁר עַצְמוֹ בְּחוּט אֶל יְדִידוֹ, כְּדֵי שֶׁהָרוּחַ לֹא תָּעִיף אוֹתוֹ עַל כְּנָפֶיהָ. יֵשׁ וּכְלָבִים הָיוּ עָטִים עֲלֵיהֶם בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף וּמְנַבְּחִים בְּזַעַם, אַךְ הַדַחְלִיל, שֶׁהָיָה בְּאֱמֶת גִבּוֹר־חַיִל עָשׂוּי לִבְלִי־חָת, הָיָה תּוֹלֵשׁ אֶת רַגְלוֹ וּמַשְׁלִיכָה עַל הַכְּלָבִים. לְאַחַר מִכֵּן חָזַר וְקָשַׁר אֶת הָרֶגֶל אֶל גוּפוֹ.

עֶרֶב אֶחָד הִשְׁגִיחוּ בְּאוֹר מְנַצְנֵץ בְּתוֹךְ הַיַעַר.

– הָבָה נֵלֵךְ שָׁמָה – אָמַר מַר חוּט – אוּלַי נוּכַל לְהִסְתַּדֵר שָׁם לְלִינַת־לַיְלָה?

הָלְכוּ, וְהִנֵה לְעֵינֵיהֶם בַּיִת מְשֻׁנֶה בְּיוֹתֵר. עוֹמֵד הוּא עַל אַרְבַּע רַגְלַיִם וְכָל הַזְמַן מִסְתּוֹבֵב סְבִיב צִירוֹ.

– בַּעַל־הַבַּיִת הוּא וַדַאי אָדָם עַלִיז – לָחַשׁ מַר חוּט – אֲפִילוּ בֵּיתוֹ אֵינוֹ פּוֹסֵק לְרַקֵד.

הִמְתִּינוּ רֶגַע, וְכַאֲשֶׁר הִפְנָה הַבַּיִת אֶת דַלְתּוֹ אֲלֵיהֶם, נִכְנְסוּ פְּנִימָה. וְאָכֵן, הַבַּיִת הָיָה מוּזָר מְאֹד, פִּלְאֵי־פְּלָאִים! עַל אַף חֹם הַקַיִץ דָלְקוּ בָּאָח הַמְבֹעֶרֶת גְזִירֵי עֵצִים וּבְתוֹךְ הָאֵשׁ יָשַׁב לוֹ אָצִיל אֶחָד וְהִתְחַמֵם. מִפַּעַם לְפַעַם חָפַן בְּכַפּוֹ גֶחָלִים לוֹהֲטוֹת וּבְלָעָן לְתֵאָבוֹן.

לְמַרְאֵה הָאוֹרְחִים יָרַד מֵהָאֵשׁ, קָרַב וְהִשְׁתַּחֲוָה. אָמַר לָהֶם:

– הַאֻמְנָם יֵשׁ לִי הַכָּבוֹד לְאָרֵחַ בְּצֵל קוֹרָתִי אֶת מַר חוּט הַמְהֻלָל וְאֶת כְּבוֹד מַעֲלָתוֹ הָרוֹזֵן דַחְלִיל?

הַשְׁנַיִם הִתְפַּלְאוּ מְאֹד שֶׁבַּעַל־הַבַּיִת יוֹדֵעַ אֶת שְׁמָם, אַךְ לֹא הוֹצִיאוּ הֶגֶה מִפִּיהֶם. מַר חוּט קַד קִדָה קַלָה וְהַדַחְלִיל הֵנִיף מִגְבַּעְתּוֹ.

וְהָאָצִיל אָמַר:

– כֵּיוָן שֶׁנִזְדַמַנְתֶּם לְבֵיתִי, תִּסְעֲדוּ אִתִּי הָעֶרֶב. מִיָד אֶקְרָא לְאִשְׁתִּי, לְבִתִּי וְלִקְרוֹבַי.

מָחָא כַּף אֶל כַּף וּמִיָד הוֹפִיעָה בַּחֶדֶר חֲבוּרָה שְׁלֵמָה. בִּתּוֹ שֶׁל בַּעַל־הַבַּיִת הָיְתָה יָפָה מְאֹד, אַךְ צְחוֹקָהּ דוֹמֶה הָיָה לִצְנִיפַת סוּס בָּאָחוּ. מַר חוּט מָצָא מְאֹד חֵן בְּעֵינֶיהָ וְהִיא הִכְרִיזָה שֶׁבְּרָצוֹן רַב תִּנָשֵׂא לוֹ. הֵסֵבּוּ כֻּלָם לַאֲרוּחַת־הָעֶרֶב, מַר חוּט וְהַדַחְלִיל עַל סַפְסָל וּבְנֵי־הַחֲבוּרָה – כָּל אֶחָד עַל סִיר גֶחָלִים לוֹהֲטוֹת, וּמַר חוּט וְהַדַחְלִיל מַבִּיטִים וּתְמֵהִים.

אָמַר בַּעַל־הַבַּיִת:

– נִכָּר בָּכֶם שֶׁמִתְפַּלְאִים אַתֶּם עָלֵינוּ. דְעוּ לָכֶם, שֶׁבְּנֵי־בֵּיתִי סוֹבְלִים תָּמִיד מִקֹר.

הַמָרָק הֻגַשׁ לַשֻׁלְחָן בְּתוֹךְ סִיר גָדוֹל. נָשָׂא מַר חוּט אֶת הַכַּף אֶל פִּיו, אַךְ הַדַחְלִיל לָחַשׁ לוֹ:

– אַל תֹּאכַל, מַר חוּט, זוֹהִי זֶפֶת רוֹתַחַת!

שֶׁעַל כֵּן, בַּלָאט, לְבַל יַשְׁגִיחוּ הַמְסֻבִּים, הֵשִׂימוּ עַצְמָם כְּאוֹכְלִים בְּרֹב תֵּאָבוֹן, אַךְ לַאֲמִיתּוֹ שֶׁל דָבָר שָׁפְכוּ אֶת הַזֶפֶת מִתַּחַת לַשֻׁלְחָן. לְאַחַר־מִכֵּן הֻגְשׁוּ מָנוֹת מְשֻׁנוֹת בְּיוֹתֵר: עַכְבָּרִים צְלוּיִים בְּמִיץ עֲטַלֵפִים, אַרְבֶּה מְטֻגָן, נְחָשִׁים מְבֻשָׁלִים וְקַרְפָּדוֹת מְמֻלָאוֹת, וּלְקִנוּחַ – בֵּיצִים סְרוּחוֹת. אֶת כָּל אֵלֶה הִשְׁלִיכוּ מַר חוּט וְהַדַחְלִיל אֶל מִתַּחַת לַשֻׁלְחָן. וּלְפֶתַע סָח בַּעַל־הַבַּיִת:

– הֲשָׁמַעְתָּ, מַר חוּט, כִּי הַמֶלֶךְ בְּלַמְפָּדוּזָה שָׁבַק חַיִים?

– וְהֵיכָן הִיא לַמְפָּדוּזָה זוֹ? – שָׁאַל מַר חוּט.

– תַּרְנְגוֹל שָׁחוּט יַגִיעַ מִכָּאן לְאוֹתָהּ עִיר בְּמֶשֶׁך יוֹמַיִם. וְהֲתֵדַע, מַר חוּט, שֶׁמְחַפְּשִׂים שָׁם מֶלֶך חָדָשׁ וְכִי הָאִישׁ שֶׁיִשָׂא אֶת בִּתִּי לְאִשָׁה הוּא שֶׁיֻמְלַךְ שָׁם?

אוֹתוֹ רֶגַע צָנְפָה הַנַעֲרָה מֵרֹב שִׂמְחָה כְּסוּס זָקֵן וְנָפְלָה עַל צַוָארוֹ שֶׁל מַר חוּט.

– הָבָה נִסְתַּלֵק מִכָּאן! – לָחַשׁ הַדַחְלִיל.

– אֲבָל אֵינֶנִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הַדֶלֶת – הֵשִׁיב מַר חוּט, אַף הוּא בִּלְחִישָׁה, – כָּל הַזְמָן מִסְתּוֹבֵב הַבַּיִת וְרֹאשִׁי סְחַרְחָר!

בְּנֵי הַחֲבוּרָה, שֶׁהָיוּ עַלִיזִים מְאֹד, מָחֲאוּ כַּף אֶל כַּף. וּבַעַל־הַבַּיִת אָמַר:

– נִשְׁתֶּה “לְחַיִים” לִכְבוֹד הָאֵרוּסִין וְנִתֵּן קוֹלֵנוּ בְּשִׁיר. מַר חוּט, שֶׁמָא יוֹדֵעַ הִנְךָ שִׁיר יָפֶה?

– וַדַאי – הֵשִׁיב מַר חוּט – שִׁיר יָפֶה בְּיוֹתֵר!

וּבְאָמְרוֹ זֹאת, קָרַץ לַדַחְלִיל וְלָחַשׁ:

– שִׂים לֵב, יְדִידִי. כְּשֶׁהַדֶלֶת תִּהְיֶה מֵאֲחוֹרֵינוּ, קְרָא בְּקוֹל.

וְאָז קָם מִן הַסַפְסָל, הֵסִיר כּוֹבָעוֹ וּבְקוֹל דַקִיק הֵחֵל מְזַמֵר אֶת הַמִזְמוֹר הַיָחִיד שֶׁיָדַע, הַשִׁיר שֶׁהִנְעִימָה הַמַקְהֵלָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָה בַּכְּנֵסִיָה.

אוֹתוֹ רֶגַע קָרָה דָבָר נוֹרָא וְאָיֹם: כָּל בְּנֵי הַמִשְׁפָּחָה קָפְצוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְהֵחֵלוּ מְיַלְלִים וּמְנַהֲמִים, מְנִיפִים זְרוֹעוֹתֵיהֶם וּמְגַדְפִים מִינֵי גִדוּפִים מְכֹעָרִים. אֶלָא שֶׁמַר חוּט לֹא הִפְסִיק אֶת הַזֶמֶר. שָׁאַף רוּחַ וְסִלְסֵל אֶת הַשִׁיר וְהָיָה קוֹלוֹ הַדַקִיק דוֹמֶה לְקוֹל הָעוּגָב. סִיֵם אֶת הַשִׁיר וְחָזַר וּפָתַח בּוֹ מֵחָדָשׁ. וּלְפֶתַע נִשְׁמַע רַעַשׁ אָיֹם: הַבַּיִת הִתְמוֹטֵט וַיְהִי לְאָבָק פּוֹרֵחַ.

מַבִּיטִים הַשְׁנַיִם וְהִנֵה נִצָבוֹת רַגְלֵיהֶם בַּשָׂדֶה. דְמָמָה מִסָבִיב וְרַק הָרוּחַ מְהַמָה בְּאָזְנֵיהֶם. הֵם הֵבִינוּ שֶׁהַבַּיִת הָיָה מְאוּרַת מְכַשְׁפִים וְהוֹדוּ לֵאלֹהִים עַל הַצָלָתָם. אָמַר מַר חוּט:

– הָיוּ אֵלֶה שֵׁדִים וְרוּחוֹת, אַךְ גָבַרְנוּ עֲלֵיהֶם.

– אֲנִי הוּא שֶׁהִפַּלְתִּי עֲלֵיהֶם פַּחַד! – הוֹסִיף הַדַחְלִיל.

הִמְשִׁיכוּ דַרְכָּם. כֵּיוָן שֶׁנוֹדַע לָהֶם שֶׁהַמֶלֶך הַזָקֵן בְּלַמְפָּדוּזָה שָׁבַק חַיִים, שָׂמוּ פַּעֲמֵיהֶם לְאוֹתָהּ עִיר מְהֻלֶלֶת שֶׁבָּהּ מְפַרְזְלִים הַנַפָּחִים אֶת טַלְפֵי הָעִזִים. שִׁבְעָה יָמִים הָלְכוּ וּלְבַסוֹף הִגִיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם. הִתְפַּלְאוּ מְאֹד: בָּעוֹלָם כֻּלוֹ יוֹם־קַיִץ בָּהִיר וְשָׁמַים לְלֹא עֲנָנָה, וּמֵעַל לְלַמְפָּדוּזָה נִתָּךְ הַגֶשֶׁם שִׁפְעֵי־שְׁפָעִים!

– לֹא אֵלֵךְ שָׁמָה – אָמַר הַדַחְלִיל – חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמִגְבַּעְתִּי תֵּרָטֵב.

– וַאֲנִי אֵינִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מֶלֶך בְּעִיר מֻכַּת־טַחַב! – אָמַר מַר חוּט.

אֶלָא שֶׁבְּנֵי הָעִיר הִשְׁגִיחוּ בָּהֶם וַהֲמוֹן עַם רַב פָּרַץ לִקְרָאתָם.

רֹאשׁ־הָעִיר קָרַב אֲלֵיהֶם, רָכוּב עַל עֵז מְפֻרְזֶלֶת, וְהַכֹּל בוֹכִים וּמִתְחַנְנִים:

– אֲדוֹנִים נִכְבָּדִים! הַצִילוּ אוֹתָנוּ!

– מַה קָרָה לָכֶם? – שָׁאַל מַר חוּט.

– מַבּוּל יָרַד עָלֵינוּ וּצְפוּיִים הִנְנוּ לַאֲבַדוֹן! לִפְנֵי שָׁבוּעַ שָׁבַק מַלְכֵּנוּ חַיִים וּמֵאָז נִפְתְּחוּ אֲרֻבּוֹת הַשָׁמַיִם וְהַגֶשֶׁם מֵצִיף אֶת הָעִיר. אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהַדְלִיק אֵשׁ בַּבַּיִת, כִּי זִרְמֵי הַמָטָר פּוֹרְצִים מִבַּעַד לַמַעֲשֵׁנוֹת. אֲבוֹי לָנוּ, כִּי אָבַדְנוּ!

– אָכֵן, זֶה מַעֲצִיב – אָמַר מַר חוּט.

– מַעֲצִיב בְּיוֹתֵר. וּלְמַרְבֵּה הַצָרָה מְמָרֶרֶת הַנְסִיכָה הַיְתוֹמָה, בַּת־הַמֶלֶךְ, בִּבְכִי גָדוֹל וּפַלְגֵי דִמְעוֹתֶיהָ מִצְטָרְפִים לְזֶרֶם הַמַיִם הָאַדִיר!

– צַר לִי עֲלֵיכֶם – אָמַר מַר חוּט.

– נִכְבָּדַי! – קָרָא רֹאשׁ־הָעִיר – חוּשׁוּ וְהַצִילוּנוּ! וַהֲתֵדְעוּ מַהוּ הַפְּרָס שֶׁהִבְטִיחָה בַּת־הַמֶלֶך לָזֶה שֶׁיַעֲצֹר אֶת הַגֶשֶׁם? הִיא תִּנָשֵׂא לוֹ וְהָאִישׁ יֻמְלַךְ לְמֶלֶךְ!

– הַאֻמְנָם? – קָרָא מַר חוּט – הָבָה נֵלֵךְ אֶל הָעִיר, הוֹד מַעֲלָתְךָ הַדַחְלִיל. אַדְרַבָּא, נְנַסֶה, שֶׁמָא נוּכַל לְהוֹשִׁיעַ.

וּמִיָד הוּבְלוּ הַשְׁנַיִם בְּתוֹךְ זִרְמֵי הַמָטָר אֶל הָאַרְמוֹן. רָאֲתָה בַּת־הַמֶלֶך אֶת מַר חוּט וְקָרְאָה:

– מַה נָאֶה הוּא עֶלֶם זֶה! אַשְׁרֵי הַנַעֲרָה שֶׁתִּזְכֶּה לִהְיוֹת בַּת־זוּגוֹ. מַה דַקִיק הוּא! בִּשְׁעַת הַדְחָק עָשׂוּי הוּא לְשַׁמֵשׁ לָהּ כְּמַחֲצֵצָה לְשִׁנֶיהָ!

וּמַר חוּט אֹרוּ פָּנָיו. שָׁאַל:

– הֲנָכוֹן הוּא, בַּת־הַמֶלֶך, שֶׁתִּנָשְׂאִי לָאִישׁ שֶׁיַעֲצֹר אֶת הַגֶשֶׁם?

– אָכֵן, כָּךְ נִשְׁבַּעְתִּי.

– וְאִם יַעֲלֶה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת זֹאת?

– לֹא אָפֵר אֶת שְׁבוּעָתִי.

– וְאֻמְלַךְ לְמֶלֶךְ? – שָׁאַל מַר חוּט.

– לְלֹא כָּל סָפֵק, עֶלֶם חֵן!

– נִיחָא – אָמַר מַר חוּט – הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לַעֲצוֹר אֶת הַגֶשֶׁם.

קָרַץ לָרוֹזֵן, הוֹד מַעֲלָתוֹ הַדַחְלִיל, וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ מֵהָאַרְמוֹן. כָּל בְּנֵי הָעִיר נִתְכַּנְסוּ בָּרְחוֹבוֹת, לַחֲזוֹת בְּמַעַלְלֵיהֶם.

הָלַךְ לוֹ מַר חוּט עִם הַדַחְלִיל וְכָךְ שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם:

– הוֹד מַעֲלָתְךָ הַדַחְלִיל, מַה נַעֲשֶׂה כְּדֵי שֶׁהַגֶשֶׁם יִפָּסֵק?

– יֵשׁ לַעֲשׂוֹת מֶזֶג־אֲוִיר נָאֶה – הֵשִׁיב הַדַחְלִיל.

– אֲבָל כֵּיצַד?

– הָה, נִשְׁקֹל בַּדָבָר!

שָׁקְלוּ שְׁלֹשָה יָמִים וּשְׁלֹשָה לֵילוֹת וְהַגֶשֶׁם נִתְעַצֵם עוֹד וְהָיָה נִתָּךְ כְּמִתּוֹךְ דְלָיִים.

וּלְפֶתַע קָפַץ מַר חוּט, נִרְגָשׁ כֻּלוֹ, פָּעָה כְּעֵז וְקָרָא:

– אֲנִי יוֹדֵעַ מֵאַיִן בָּא גֶשֶׁם זֶה!

– מֵאַיִן?

– מֵהַשָׁמַיִם!

– הָה, – אָמַר הַדַחְלִיל – אַף אֲנִי חָכָם מְחֻכָּם כָּמוֹךָ. וַדַאי שֶׁהוּא יוֹרֵד מִלְמַעֲלָה לְמַטָה וְלֹא לְהֶפֶךְ!

– אָכֵן, – סָח מַר חוּט – אַךְ שֶׁמָא תֹּאמַר לִי עַל שׁוּם מָה הוּא נִתָּךְ עַל הָעִיר דַוְקָא וְלֹא בְּשׁוּם מָקוֹם אַחֵר?

– כִּי בְּכָל מָקוֹם אַחֵר מֶזֶג־הָאֲוִיר הוּא נָאֶה!

– טִפֵּשׁ מְטֻפָּשׁ! – קָרָא מַר חוּט – מֵאֵימָתַי יוֹרֵד גֶשֶׁם זֶה?

– אוֹמְרִים שֶׁמֵאָז שֶׁנִפְטַר הַמֶלֶךְ.

– רוֹאֶה אַתָּה! עַכְשָׁו תָּפַסְתִּי אֶת הָעִנְיָן! הַמֶלֶךְ הָיָה גָדוֹל וְשָׁמֵן וּמִשֶׁנִפְטַר וְעָלָה לַשָׁמַיִם, פָּרַץ בָּהֶם פִּרְצָה גְדוֹלָה.

– הוֹי, אַתָּה צוֹדֵק!

– מִפִּרְצָה זוֹ נִתָּךְ הַגֶשֶׁם וְהוּא יוֹסִיף לָרֶדֶת כָּל עוֹד לֹא נְאַחֶה אֶת הַקֶרַע.

וְהַדַחְלִיל קָרַע עֵינָיו לִרְוָחָה וְאָמַר:

– מֵעוֹדִי לֹא פָּגַשְׁתִּי חַיָט חָכָם כָּל־כָּךְ!

וּשְׁנֵיהֶם חָפְזוּ בְּרוּחַ עוֹלֶזֶת אֶל רֹאשׁ הָעִיר וּבִקְשׁוּ לְהַכְרִיז שֶׁמַר חוּט, אֶזְרָחָהּ שֶׁל הָעִיר לַמְפָּדוּזָה, מַבְטִיחַ שֶׁהַגֶשֶׁם יִפָּסֵק.

– יְחִי מַר חוּט! – הֵרִיעוּ בְּנֵי הָעִיר.

אָז צִוָה מַר חוּט לְהָבִיא לוֹ אֶת כָּל הַסֻלָמוֹת הַמְצוּיִים בָּעִיר, לְחַבְּרָם זֶה לָזֶה וּלְהַצִיבָם הַשָׁמַיְמָה. מִשֶׁשָׁלְמָה הַמְלָאכָה, נָטַל מַר חוּט מֵאָה מְחָטִים וְאֶת קָצֵהוּ שֶׁל סְלִיל הַחוּטִים שֶׁאָרְכָּם אֶלֶף קִילוֹמֶטֶר. הַדַחְלִיל נִצַב לְמַטָה וְהִתִּיר אַט־אַט אֶת הַסְלִיל.

וּמַר חוּט מְטַפֵּס וְעוֹלֶה בַּסֻלָם. הִגִיעַ לְמַעְלָה וַיַרְא שֶׁבַּשָׁמַיִם יֵשׁ חוֹר שֶׁגָדְלוֹ כְּגֹדֶל הָעִיר לַמְפָּדוּזָה כֻּלָהּ. בְּקָצֵהוּ מִדַלְדֵל בְּדַל הַשָׁמַיִם הַקְרוּעִים, וּבַקֶרַע פּוֹרְצִים זִרְמֵי הַגֶשֶׁם. מִיָד נִגַשׁ לַמְלָאכָה, וְהָיָה תּוֹפֵר וּמְאַחֶה בְּמֶשֶׁךְ יוֹמַיִם תְּמִימִים. אֶצְבְּעוֹתָיו עֻלְפּוּ, אַךְ הוּא לֹא הִפְסִיק. וּמִשֶׁסִיֵם, גִהֵץ אֶת הַקֶרַע הַמְתֻקָן וְיָרַד מִן הַסֻלָם, עָיֵף מְאֹד מֵחֲמַת הַמַאֲמָץ.

וְהָעִיר לַמְפָּדוּזָה צוֹהֶלֶת וּשְׂמֵחָה! וּבַת־הַמֶלֶךְ פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ, שֶׁמַחֲצִיתָן נִגְרָה כְּבָר עִם דִמְעוֹתֶיהָ, חִבְּקָה אֶת מַר חוּט וְנָשְׁקָה לוֹ מִנְשִׁיקוֹת פִּיהָ.

מִי יִשְׁוֶה לוֹ לְמַר חוּט בְּאָשְׁרוֹ?!

הֵצִיץ, וְהִנֵה רֹאשׁ־הָעִיר וְעוֹזְרָיו מְבִיאִים לוֹ שַׁרְבִיט וְכֶתֶר שֶׁל זָהָב וְקוֹרְאִים:

– יְחִי הַמֶלֶךְ חוּט!

– יְחִי! הֵידָד! – נַעֲנָה הֶהָמוֹן.

וְכָךְ נִתְקַיְמָה נְבוּאַת הַצוֹעֲנִיה. יָמִים רַבִּים מָלַךְ מַר חוּט וְכֵיוָן שֶׁאָדָם עַלִיז הָיָה, לֹא פָּסַק הַצְחוֹק גַם מִפִּיהֶם שֶׁל נְתִינָיו. וְאִלוּ יְדִידוֹ, הוֹד מַעֲלָתוֹ הָרוֹזֵן דַחְלִיל, נִתְמַנָה כְּרֹאשׁ הַמִשְׁמָר, וְהָיָה מַבְרִיחַ אֶת הָאַנְקוֹרִים מֵהָרֹאשׁ הַמַלְכוּתִי.

בְּעִיר אַחַת גְדוֹלָה חַי לוֹ שׁוּלְיָה שֶׁל סַנְדְלָר, וּשְׁמוֹ סַנְדָלוֹן. וְהָיָה סַנְדָלוֹן נַעַר מְגֻחָךְ בְּיוֹתֵר עַד שֶׁכָּל רוֹאָיו גָעוּ בִּצְחוֹק לְמַרְאֵהוּ. כֵּיוָן שֶׁשָׁטוּף הָיָה בְּמַעֲשֵׂי שׁוֹבְבוֹת וּבְתַעֲלוּלִים, בִּמְקוֹם לְהַכּוֹת בְּפַטִישׁוֹ עַל הָאִמוּם, הָיָה אֲדוֹנוֹ, הָאֻמָן מַרְצֵעַ, מוֹרֵט אֶת אָזְנָיו עַד שֶׁנִתְאָרְכוּ כְּאָזְנֵי פִּיל. אֶלָא שֶסַנְדָלוֹן לֹא הִצְטָעֵר כְּלָל עַל אָזְנָיו הַגְדוֹלוֹת. לְהֵפֶךְ. אָזְנָיו שִׁמְשׁוּ לו כְּמַחְסָן. כָּל חֵפֶץ שֶׁנְעָרִים אֲחֵרִים שְׁמָרוּהוּ בְּכִיסֵיהֶם, הָיָה סַנְדָלוֹן מַטְמִין בְּאָזְנָיו. בְּאָזְנוֹ הַיְמָנִית שְׁמוּרִים הָיוּ אוֹלָר, כַּפְתּוֹרִים, אֱגוֹזִים, וּבַשְׂמָאלִית – מַרְצֵעַ, זֶפֶת, מִקְלַעַת וְעֶשְׂרִים אֲבָנִים.

קַלָע מְצֻיָן הָיָה סַנְדָלוֹן וּפַעַם פָּגַע אֲפִילוּ בִּפְנֵי הַיָרֵחַ שֶׁהִפְצִיעַ וְשָׁבַר לוֹ אֶת שְׁתֵּי שִׁנָיו הַקִדְמִיוֹת. הַיָרֵחַ הַמִסְכֵּן הִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי עָנָן וְלַמָחֳרָת הוֹפִיעַ בָּרָקִיעַ סָמוּק כֻּלוֹ, פָּנָיו כְּרוּכִים בְּמִטְפַּחַת לְבָנָה וְעֵינָיו נִבָּטוֹת בְּעֶצֶב.

תַּעֲלוּלִים רַבִּים וּמְשֻׁנִים עוֹלֵל סַנְדָלוֹן.

פַּעַם אַחֶרֶת הִזְמִין אָדָם אֶחָד, שֶׁהָיָה מְמַהֵר תָּמִיד, זוּג נַעֲלַיִם. מֶה עָשָׂה סַנְדָלוֹן? קָבַע אֶת הָעֲקֵבִים בְּחַרְטֹם הַנַעַל. נִזְדָרֵז הָאִישׁ וְנָעַל אֶת נְעָלָיו הַחֲדָשׁוֹת, שֶׁכֵּן רָצָה לָלֶכֶת וְלִסְעוֹד אֶת לִבּוֹ. מַפְסִיעַ צַעַד קָדִימָה – וְנָסוֹג כְּדֵי צַעַד. הוּא מְהַלֵךְ נִכְחוֹ וּנְעָלָיו גוֹרְרוֹת אוֹתוֹ אָחוֹרָה. שָׁבוּע תָּמִים נִבְצַר מִמֶנוּ לָזוּז מִמְקוֹמוֹ עַד שֶׁנָפַח נַפְשׁוֹ מֵרָעָב.

וְסַנְדָלוֹן צָחַק הַרְבֵּה עַד שֶׁאָזְנָיו נִטַלְטְלוּ מֵרֹב צְחוֹק. אָכֵן, רַע־לֵב הָיָה הַנַעַר. וְלֹא הָיָה זֶה תַּעֲלוּלוֹ הָאַחֲרוֹן.

פַּעַם אַחַת נֶעֶרְכָה הַצָגַת יְלָדִים. בָּא סַנְדָלוֹן, נִתְיַצֵב מוּל הַבָּמָה וְהֵחֵל נוֹגֵס תַּפּוּחֵי־בֹּסֶר וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הָיָה מְעַוֶה פָּנָיו בְּהַעֲוָיוֹת מְשֻׁנוֹת בְּיוֹתֵר, כְּמִי שֶׁנִתְקַהוּ שִׁנָיו. הִשְגִיחוּ בּוֹ הַיְלָדִים הַמַצִיגִים וְהֵחֵלוּ אַף הֵם מְעַוִים פְּנֵיהֶם. שֶׁהֲרֵי זוֹ דַרְכָּם שֶׁל הַבְּרִיוֹת: רוֹאִים אָדָם הַלוֹעֵס לִימוֹן וְחָשִׁים טַעֲמוֹ הַחֲמַצְמָץ בְּפִיהֶם.

אַחֲרֵי כָּל תַּעֲלוּל הָיָה אֲדוֹנוֹ שֶׁל סַנְדָלוֹן, הָאֻמָן מַרְצֵעַ, מְיַסֵר אֶת הַשׁוּלְיָה, אַךְ הַנַעַר לֹא הֵיטִיב דַרְכּוֹ.

יוֹם אֶחָד נִזְדַמֵן לְבֵיתוֹ שֶׁל הַסַנְדְלָר אִישׁ אֶחָד שֶׁהִזְמִין זוּג נַעֲלַיִם. עוֹזְרָיו שֶׁל הָאֻמָן מַרְצֵעַ כָּרְעוּ, כְּדֵי לִיטוֹל מִדָה, וְסַנְדָלוֹן קָרַב בַּלָאט וְשִׁלְשֵׁל סַרְטָן לְכִיסוֹ שֶׁל הָאִישׁ.

תָּקַע הָאִישׁ יָדוֹ לַכִּיס וּלְפֶתַע זָעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה. הַסַרְטָן, שֶׁהִסְפִּיק לִבְלוֹע אֶת הַמִמְחָטָה, הַכְּסָיוֹת וְהָעִתּוֹן, צָבַט אֶת אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הָאִישׁ. וְהָיְתָה זַעֲקָתוֹ אֲיֻמָה כָּל־כָּךְ, שֶׁהִבְהִילָה אֶת הָאֻמָן מַרְצֵעַ, שֶׁפָּרַץ בִּמְרוּצָה וְהָיָה רָץ נִכְחוֹ שְׁנָתַיִם תְּמִימוֹת וְעַד אֲמֵרִיקָה הִגִיעַ! מֵרֹב בֶּהָלָה אַף לֹא הִבְחִין שֶׁצָלַח אֶת הַיָם הַגָדוֹל!

נוֹתַר סַנְדָלוֹן לְבַדוֹ וְאָנוּס הָיָה לַעֲקוֹר מִשָׁם וְלִנְדוֹד בָּעוֹלָם. אַךְ כֵּיוָן שֶׁכָּל מַעְיָנָיו בְּתַעֲלוּלִים, לֹא נִתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ. נָטַל עִמוֹ מַרְצֵעַ, חוּטִים וְזֶפֶת וְיָצָא לְדַרְכּוֹ.

הָיָה מְשָׂרֵךְ בָּעוֹלָם וּבְכָל מָקוֹם מְעוֹלֵל תַּעֲלוּלִים.

בְּפָרָשַׁת הַדְרָכִים עוֹמְדִים תַּמְרוּרֵי־דֶרֶךְ: כַּף־יָד שֶׁל עֵץ, הַמְחֻבֶּרֶת לָעַמוּד, וְהַמוֹרָה עַל הַכִּווּן.

נִתֵּק סַנְדָלוֹן אֶת כַּף־הָעֵץ וְחָזַר וְחִבְּרָהּ לָעַמוּד כְּשֶׁאֶצְבָּעָהּ מֻפְנֵית לְמַעְלָה.

בָּא לְשָׁם אָדָם מִסְכֵּן שֶׁתָּעָה בַּדֶרֶךְ. מַבִּיט – וְהִנֵה עַמוּד וְכַף־יָד. הִשְׁתּוֹמֵם מְעַט שֶׁהָאֶצְבַּע אֵינָהּ מוֹרָה לְיָמִין אוֹ לִשְׂמֹאל, כִּי אִם אֶל־עָל. אַךְ כֵּיוָן שֶׁרָגִיל הָיָה לְצַיֵת לְתַמְרוּרֵי־דְרָכִים, הֶחְלִיט לְצַיֵת גַם הַפַּעַם. מִיָד טִפֵּס עַל הָעַמוּד וְהֵחֵל מִתְקַדֵם מַעְלָה־מַעְלָה. וְכָךְ הוּא מוֹסִיף וּמְטַפֵּס עַד הַיוֹם, שֶׁהֲרֵי הַשָׁמַיִם רְחוֹקִים מְאֹד.

וְסַנְדָלוֹן הִמְשִׁיך דַרְכּוֹ.

יוֹם אֶחָד נִתְקַל בְּאַוָז גָדוֹל וְשָׁמֵן שֶׁהִתְקַדֵם בַּשָׂדֶה כְּשֶׁהוּא נָע מִצַד אֶל צַד.

– מַה שִׁמְךָ? – שָׁאַל סַנְדָלוֹן.

– הָאַוָז גַעְגַע.

– וּמַדוּעַ זֶה הִנְךָ מִתְנַדְנֵד מִצַד אֶל צַד?

– כִּי אֲנִי שִׁכּוֹר! – הֵשִׁיב הָאַוָז וְיָצָא בְּמָחוֹל.

הֵצִיץ בּוֹ סַנְדָלוֹן וְהִרְהֵר בְּלִבּוֹ שֶׁהָאַוָז הוּא בֶּן־לְוָיָה רָאוּי לוֹ. אָמַר:

– בּוֹא אִתִּי, בְּטוּחַנִי שֶׁבִּשְׁנַיִם נִרְוֶה הַרְבֵּה נַחַת.

– וּלְאָן פָּנֶיךָ מוּעָדוֹת? – שָׁאַל הָאַוֶז¹.

– הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לְמָקוֹם – הֵשִׁיב סַנְדָלוֹן – שֶׁבּוֹ חַי סַנְדְלָר שֶׁיֵשׁ לוֹ זוּג נַעֲלַיִם. שֶׁהֲרֵי הַבְּרִיוֹת אוֹמְרִים שֶׁכָּל הַסַנְדְלָרִים מְהַלְכִים יְחֵפִים.

– נִיחָא, אֶתְלַוֶה אֵלֶיךָ – אָמַר הָאַוָז– אָזְנֶיךָ מוֹצְאוֹת חֵן בְּעֵינַי. מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי זוּג אָזְנַיִם כָּזֶה.

וּמֵאָז הִלְכוּ בִּשְׁנַיִם. עַד־מְהֵרָה נִתְבָּרֵר שֶׁהָאַוָז עוֹלֶה אֲפִילוּ עַל סַנְדָלוֹן בְּתַעֲלוּלִים. לֹא יִפָּלֵא שֶׁהַבְּרִיוֹת, שֶׁנִקְרוּ לָהֶם בְּדַרְכָּם, הָיוּ מִסְתַּלְקִים חִישׁ־מַהֵר מִפְּנֵיהֶם.

מְהַלְכִים, וְהִנֵה בַּיַעַר שָׂרוּעַ לוֹ יָשִׁישׁ שָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה. וְהַיָשִׁישׁ וַדַאי אָדָם נָעִים וְטוֹב־לֵב, שֶׁכֵּן מְחַיֵךְ הוּא אֲפִילוּ בִּשְׁנָתוֹ. הִשְׁגִיחוּ בּוֹ וּמִיָד הֵחֵלוּ מְתַחְבְּלִים תַּחְבּוּלוֹת כֵּיצַד לְהָצִיק לוֹ.

– אֲגַעְגַע לְתוֹךְ אָזְנוֹ – אָמַר הָאַוָז.

– מִיָד יֵדַע מִי אַתָּה – הֵשִׁיב סַנְדָלוֹן.

– אִם כֵּן מַה נְעוֹלֵל לוֹ? – שָׁאַל הָאַוָז.

– חַכֵּה וְתִרְאֶה – הֵשִׁיב סַנְדָלוֹן.

וְהוּא קָרַב חֶרֶשׂ, חָלַץ בַּלָאט אֶת נְעָלָיו שֶׁל הַיָשִׁישׁ וְאַחַר קְשָׁרָן בְּחֶבֶל, הִשְׁחִיל אֶת הַחֶבֶל מְעַל לְעָנָף גָבוֹהַ וְהִסְתַּתֵּר עִם הָאַוָז מֵאֲחוֹרֵי גֶזַע שֶׁל עֵץ.

שְׁנֵיהֶם חִכּוּ עַד שֶׁיָקִיץ הַיָשִׁישׁ מִשְׁנָתוֹ. וְהִנֵה נִתְעוֹרֵר הַיָשִׁישׁ, וְהִבְחִין מִיָד שֶׁנְעָלָיו תְּלוּיוֹת מְעַל רֹאשׁוֹ. נִתְבַּהֲרוּ פָּנָיו וְנָשָׂא יָדוֹ, כְּדֵי לֶאֱחוֹז בִּנְעָלָיו. אוּלָם, כִּבְמַטֵה־קֶסֶם, קָפְצוּ נְעָלָיו וְעָלוּ לְצַמֶרֶת הָעֵץ.

נִתְמַלֵא הַיָשִׁישׁ פְּלִיאָה. שָׁלַח שׁוּב יָדוֹ אֶל נְעָלָיו שֶׁיָרְדוּ מֵהַצַמֶרֶת, אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע חָזְרוּ וְנֶעֶלְמוּ בֵּין עַנְפֵי הָעֵץ.

כָּךְ חָזַר וְנִשְׁנָה הַדָבָר פְּעָמִים רַבּוֹת. נִתְיַגַע הַיָשִׁישׁ, יָשַׁב עַל הָאָרֶץ וְהָיָה מְמָרֵר בְּבֶכִי, כִּי לֹא יָדַע שֶׁסַנְדָלוֹן הוּא הַמוֹשֵׁךְ בַּחֶבֶל.

נִתְגַלְגְלוּ הַדְמָעוֹת עַל לְחָיֵי הַיָשִׁישׁ. אָמַר סַנְדָלוֹן חֶרֶשׁ אֶל גַעְגַע:

– שֶׁמָא יוֹדֵעַ הִנְךָ מַה קָרָה לְעֵינָיו?

– אֵינִי יוֹדֵעַ – הֵשִׁיב הָאַוָז – רַק זֹאת אֶרְאֶה שֶׁעֵינָיו רְטֻבּוֹת לְגַמְרֵי.

– אָכֵן, מְשֻׁנֶה הַדָבָר! – לָחַשׁ סַנְדָלוֹן – מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי דָבָר דוֹמֶה.

וְכָל־כָּךְ גְדוֹלָה הָיְתָה סַקְרָנוּתוֹ, עַד שֶׁהֵסִיחַ לִבּוֹ מִן הַנַעֲלַיִם, הֵגִיחַ מֵאֲחוֹרֵי הַגֶזַע וְנִתְקָרֵב אֶל הַיָשִׁישׁ. הִבְחִין בּוֹ הַלָה וְקָרָא בְּקוֹל:

– אָסוֹן! אָסוֹן!

– מַה קָרָה לְךָ, יְשִׁישִׁי? – שָׁאַל סַנְדָלוֹן.

הֵשִׁיב הַיָשִׁישׁ:

– נַעֲלַי בָּרְחוּ מִמֶנִי וּלְעוֹלָם לֹא תַּשִׂיג יָדִי לִרְכּוֹשׁ לִי אֲחֵרוֹת.

אָמַר סַנְדָלוֹן:

– אָבִיא לְךָ אֶת נְעָלֶיךָ, אִם תֹּאמַר לִי מַהוּ הַדָבָר הַנִגָר מֵעֵינֶיךָ.

– אֵלֶה הֵן דְמָעוֹת – אָמַר הַיָשִׁישׁ.

– דְמָעוֹת מַה הֵן?

הִתְפַּלֵא הַיָשִׁישׁ וְקָרָא:

– לֹא בָּכִיתָ אַף פַּעַם?

– אֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד עוֹשִׂים זֹאת.

– וְלִצְחוֹק אַתָּה יוֹדֵעַ?

– וְעוֹד אֵיךְ!

רָץ סַנְדָלוֹן וְהֵבִיא אֶת הַנַעֲלַיִם. וְהַיָשִׁישׁ בָּחַן אֶת הַנַעַר בְּעֵינָיו וְשָׁאַל:

– אַתָּה הוּא שֶׁסָחַבְתָּ אוֹתָן?

– אֲנִי! – הֵשִׁיב סַנְדָלוֹן.

– לְשֵׁם מָה? אָמַרְתָּ לִגְנוֹב אוֹתָן?

– לֹא!

– אִם כֵּן מַדּוּעַ סָחַבְתָּ?

– כְּדֵי לְהָצִיק לְךָ – הֵשִׁיב סַנְדָלוֹן.

– הֲתֵדַע שֶׁאֲנִי בָּכִיתִי בִּגְלַל זֶה? – אָמַר הַיָשִׁישׁ.

– לֹא יָדַעְתִּי – הֵשִׁיב סַנְדָלוֹן – הֲגוֹרְמוֹת הַדְמָעוֹת כְּאֵב?

– הֵן מַכְאִיבוֹת וְצוֹרְבוֹת מְאֹד. שֶׁעַל כֵּן אֵין לְהָבִיא אֶת הַזוּלַת לִידֵי דְמָעוֹת. גַשׁ הֵנָה!

– אֵינֶנִי טִפֵּשׁ! – קָרָא סַנְדָלוֹן – וַדַאי תַּרְבִּיץ לִי עַל הַתַּעֲלוּל.

נִתְעַצֵב הַיָשִׁישׁ וְאָמַר:

– רוֹצֶה אֲנִי לְחַבֶּקְךָ וּלְבַקֶשְׁךָ שֶׁלְעוֹלָם לֹא תִּגְרוֹם עוֹד צַעַר לַבְּרִיוֹת. קְרַב הֵנָה!

נָבוֹך סַנְדָלוֹן וְנִגַשׁ אֶל הַיָשִׁישׁ וְהַלָה הֶחְלִיק עַל רֹאשׁוֹ וְנָשַׁק לוֹ.

– מַה זֶה? – שָׁאַל סַנְדָלוֹן חֶרֶשׁ וְנִגֵב אֶת עֵינָיו שֶׁלוֹ.

– אֵלֶה הֵן דְמָעוֹת – הֵשִׁיב הַיָשִׁישׁ – הִנֵה לָמַדְתָּ גַם אַתָּה לִבְכּוֹת.

– לֹא יִתָּכֵן! – אָמַר סַנְדָלוֹן – הֲרֵי סִפַּרְתָּ לִי שֶׁהַדְמָעוֹת מַכְאִיבוֹת וְצוֹרְבוֹת. וְהִנֵה אֵלֶה שֶׁלִי גוֹרְמוֹת לִי קֹרַת־רוּחַ.

– יֵשׁ גַם דְמָעוֹת אֲחֵרוֹת – הִסְבִּיר הַיָשִׁישׁ – דְמָעוֹת הַנוֹזְלוֹת מֵעֵינָיו שֶׁל אָדָם נִרְגָשׁ אוֹ מְאֻשָׁר.

הֲרֵינִי מְאַחֵל לְךָ שֶׁתֵּדַע דְמָעוֹת רַבּוֹת כָּאֵלֶה. אַל תְּעוֹלֵל לְעוֹלָם תַּעֲלוּלִים הַגוֹרְמִים כְּאֵב אוֹ הַמְעוֹרְרִים רֹגֶז. הַאֻמְנָם תָּמִיד שָׁטוּף הָיִיתָ בְּתַעֲלוּלִים?

– תָּמִיד – הֵשִׁיב סַנְדָלוֹן – שֶׁהֲרֵי סַנְדְלָר אֲנִי וְהַסַנְדְלָרִים הֵם עַם שָׂמֵחַ. רַק הַנַגָרִים עֲצוּבִים, כִּי הֵם מַתְקִינִים אֲרוֹנוֹת־מֵתִים.

– אִם שָׂמֵחַ הִנְךָ כָּל־כָּךְ – אָמַר הַיָשִׁישׁ וְהוֹסִיף וְהֶחְלִיק עַל בְּלוֹרִיתוֹ הַמְדֻבְלֶלֶת שֶׁל סַנְדָלוֹן – אֲלַמֶדְךָ עוֹד דָבָר אֶחָד: אָדָם שָׂמֵחַ בֶּאֱמֶת עָשׂוּי לְהָבִיא טוֹבָה גְדוֹלָה לָעוֹלָם.

– אָכֵן, מְשֻׁנֶה הַדָבָר – אָמַר סַנְדָלוֹן בְּהַרְכִּינוֹ אֶת רֹאשׁוֹ לִלְטִיפוֹת הַיָשִׁישׁ – תָּמִיד הִרְבִּיצוּ לִי כְּשֶׁעוֹלַלְתִּי מַשֶׁהוּ.

– כִּי הֲרֵעוֹתָ לַעֲשׂוֹת, בְּנִי – אָמַר הַיָשִׁישׁ – שִׂמַחְתָּ אֶת לִבְּךָ עַל חֶשְׁבּוֹן הַזוּלַת וּמִשׁוּם כָּךְ הָיוּ הַכֹּל עֲצוּבִים בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה הִתְלַעֲלַעְתָּ בִּצְחוֹק. מֵעַתָּה הֱיֵה שָׂמֵחַ שִׂמְחַת־אֱמֶת, שִׂמְחָה הַמַדְבִּיקָה אֶת הַזוּלַת. וְאָז לֹא יִמָלְטוּ הַבְּרִיוֹת מִפָּנֶיךָ. לְהֵפֶךְ, הֵם יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ עֲצוּבִים וּמְדֻכְדָכִים, לְהִתְחַמֵם לְאוֹר שִׂמְחָתְךָ וּלְהָפִיג אֶת עִצְבוֹנָם.

– הַאֵדַע לַעֲשׂוֹת זֹאת? – שָׁאַל סַנְדָלוֹן.

– אִם תִּשְׁתַּדֵל, תַּצְלִיחַ – הֵשִׁיב הַיָשִׁישׁ וְנֶעֱלַם.

– גַע־גַע־גַע! – קָרָא הָאַוָז – יָשִׁישׁ זֶה מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי. בִּכְלָל לֹא כָּעַס!

וְהַשְׁנַיִם הִמְשִׁיכוּ דַרְכָּם.

סַנְדָלוֹן שָׁרַק לוֹ וְרָקַד וְהָאֲוָז גִעְגַע שִׁירִים מַצְחִיקִים כָּל־כָּךְ, שֶׁהַסְנָאִי שֶׁשָׁמַע אוֹתָם תָּפַס בְּבִטְנוֹ מֵרֹב צְחוֹק.

הָלְכוּ וְהָלְכוּ. וְהִנֵה רָאוּ בַּיַעַר שְׁנֵי יְלָדִים שֶׁתָּעוּ. יָשְׁבוּ הַיְלָדִים עַל הָאָרֶץ וּמֵרְרוּ בְּבֶכִי.

– הָבָה נְעוֹלֵל לָהֶם תַּעֲלוּל וְנַפְחִידֵם! – קָרָא הָאַוָז.

אוּלָם סַנְדָלוֹן גָעַר בּוֹ:

– טִפֵּשׁ מְטֻפָּשׁ! אַל תָּעֵז! עֲשֵׂה מַה שֶׁאֲצַוֶה עָלֶיךָ! קְרַב אֶל הַיְלָדִים וּרְקֹד עַל רֶגֶל אַחַת וַאֲנִי אֶעֱמֹד עַל הָרֹאשׁ וַאֲנַעֲנֵעַ רַגְלַי בָּאֲוִיר.

יָצָא הָאַוָז בְּמָחוֹל – עַיִן לֹא רָאֲתָה! וְסַנְדָלוֹן עוֹמֵד לוֹ עֲמִידַת־רֹאשׁ וּמְנַעֲנֵעַ בְּחָזְקָה אֶת רַגְלָיו. נִתְעוֹפֵף סַנְדָל אֶחָד וְנִתְלָה בְּצַמֶרֶת שֶׁל אֹרֶן.

וְהַיְלָדִים מַבִּיטִים מִבַּעַד לַדְמָעוֹת וְהִנֵה הֵם פּוֹרְצִים בִּצְחוֹק גָדוֹל.

סַנְדָלוֹן וְגַעְגַע שִׁעְשְׁעוּ כָּךְ אֶת הַיְלָדִים עַד הָעֶרֶב. וְהִנֵה בָּאוּ הַהוֹרִים וּבִרְאוֹתָם מַה קָרָה, נִשְׁקוּ אֶת סַנְדָלוֹן וְחִבְּקוּ אֶת גַעְגַע.

הִמְשִׁיכוּ הַשְׁנַיִם דַרְכָּם וְלֹא פָּצוּ פִּיהֶם. חָשׁוּ שֶׁלִבָּם מְהַמֶה בְּשִׂמְחָה. וְהִנֵה הִבְחִינוּ בְּקַבְּצָן עָלוּב שֶׁיָשַׁב בִּקְצֵה הַדֶרֶךְ וְגָנַח.

– מַה כּוֹאֵב לְךָ? – שָׁאַל סַנְדָלוֹן.

– אֲנִי רָעֵב – הֵשִׁיב הַקַבְּצָן – וְגַם אֻמְלָל. אָנָא, תְּנוּ לִי נְדָבָה.

נִתְהַרְהֵר סַנְדָלוֹן וְהֵחֵל מְחַפֵּשׂ בְּכִיסָיו וְאַחַר־כָּךְ בְּאָזְנָיו, תְּחִלָה בַּיְמָנִית וּלְאַחַר־מִכֵּן בַּשְׂמָאִלית. אַךְ לֹא מָצָא פְּרוּטָה. עַל כֵּן אָמַר:

– הַאֻמְנָם עָצוּב הִנְךָ מְאֹד?

– הוֹי, כֵּן! – גָנַח הַקַבְּצָן.

– אֵין בְּיָדֵינוּ פְּרוּטָה – אָמַר סַנְדָלוֹן – אַךְ רוֹצִים אָנוּ לְשַׂמֵחַ אֶת לִבְּךָ. מַר גַעְגַע, אָנָא רְקֹד

קְרַקוֹבְיַק!

יָצָא הָאַוָז בְּמָחוֹל וְהָיָה רִקוּדוֹ מְשַׁעֲשֵׁעַ כָּל־כָּךְ, שֶׁאֲפִילוּ בַּר־מִינָן הָיָה פּוֹרֵץ בִּצְחוֹק.

– חַה־חַה־חַה! – צָחַק הַקַבְּצָן בְּקוֹל גָדוֹל.

וְהָאַוָז, שֶׁנֶהֱנָה מְהָרשֶׁם שֶׁעָשָׂה מְחוֹלוֹ, נֶעֱצַר וּפָצַח בְּשִׁיר:

הִנֵה אָשִׁיר מִזְמוֹר

לִכְבוֹד מָרַת אַוֶזֶת.

כִּי מַר אַוָז שִׁכּוֹר

וּבוֹ נַפְשׁוֹ עוֹלֶזֶת!

– חַה־חַה־חַה! – צָחַק הַקַבְּצָן עַד שֶׁהָעוֹרְבִים נִתְבַּהֲלוּ וְנִמְלְטוּ מִצַמַרְתּוֹ שֶׁל הָעֵץ הַסָמוּךְ.

וּלְאַחַר־מִכֵּן אָמַר:

– שְׂאוּ תוֹדָה נֶאֱמָנָה. אֵינִי רָעֵב עוֹד.

הִמְשִׁיכוּ הַשְׁנַיִם דַרְכָּם וְהָאַוָז אָמַר לְסַנְדָלוֹן:

– מְשֻׁנֶה הַדָבָר. נִרְאָה לִי שֶׁהַקַבְּצָן שָׂבַע מִצְחוֹקוֹ. הַאֻמְנָם אֶפְשָׁר לֶאֱכוֹל צְחוֹק?

– מִסְתַּבֵּר שֶׁהַצְחוֹק מֵזִין בְּיוֹתֵר – הֵשִׁיב סַנְדָלוֹן.

שָׁבוּעוֹת וְחֳדָשִׁים הָלְכוּ בַּדֶרֶךְ. מִשֶׁנוֹדַע לָהֶם שֶׁמִישֶׁהוּ בָּעִיר אוֹ בַּכְּפָר נִתְפַּס לְעַצְבוּת, הָיוּ שָׂמִים פְּעֲמֵיהֶם אֵלָיו וּמְשַׂמְחִים אֶת לִבּוֹ. עַד מְהֵרָה נוֹדַע שְׁמָם לִתְהִלָה בְּכָל הָאָרֶץ, וְהָיוּ הַבְּרִיוֹת מְבָרְכִים אוֹתָם. הָאַוָז גַעְגַע חָדַל לְהִשְׁתַּכֵּר. יָמִים תְּמִימִים הִרְהֵר בְּכָךְ כֵּיצַד יָפִיג עַצְבוּתָם שֶׁל אֲנָשִׁים מִסְכֵּנִים.

שְׁנֵיהֶם הָיוּ מְאֻשָׁרִים. אַךְ אֵין זֶה סוֹף הַמַעֲשֶׂה.

יוֹם אֶחָד יָשְׁבוּ בַּיַעַר וְנָתְנוּ קוֹלָם בְּשִׁיר. וְהִנֵה הוֹפִיעַ לְעֵינֵיהֶם פָּרָשׁ דוֹהֵר עַל סוּסוֹ. הָיָה זֶה הָרָץ שֶׁל הַמֶלֶךְ זוֹלְלוֹן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה עָשִׁיר כָּל־כָּךְ שֶׁאָכַל כָּל יוֹם שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת־צָהֳרַיִם וּבַלַיְלָה הֵקִיץ שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ פְּעָמִים כְּדֵי לַעֲבוֹר מִדֵי פַּעַם לְמִטָה אַחֶרֶת, כְּשֶׁנִמְאֲסָה עָלָיו הַקוֹדֶמֶת. וּמְסַפְּרִים אֲפִילוּ שֶׁשָׁתָה בִּירָה בִּמְקוֹם מַיִם וּמֵעוֹלָם לֹא מָסַר אֶת נְעָלָיו לְתִקוּן, כִּי היוּ לוֹ שְׁלֹשָׁה זוּגוֹת נַעֲלַיִם.

הָרָץ שֶׁל הַמֶלֶךְ זוֹלְלוֹן הָרִאשׁוֹן הִבְחִין בְּסַנְדָלוֹן וּבְגַעְגַע וּמִיָד עָצַר דְהִירָתוֹ, יָרַד מֵהַסוּס וְקָרַב אֲלֵיהֶם.

– הֲרֵינִי יוֹעֲצוֹ שֶׁל הַמֶלֶךְ זוֹלְלוֹן הָרִאשׁוֹן – אָמַר – יוֹעֲצוֹ הֶחָכָם בְּיוֹתֵר. מִי מִשְׁנֵיכֶם הוּא סַנְדָלוֹן וּמִי הָאַוָז גַעְגַע?

הָאַוָז הִתְלַעֲלַע מִצְחוֹק: הֲיִתָּכֵן שֶׁהַיוֹעֵץ הֶחָכָם בְּיוֹתֵר אֵינוֹ מְסֻגָל לְהַבְחִין בֵּין סַנְדְלָר לְאַוָז?

– הֲרֵינִי סַנְדָלוֹן – אָמַר הַסַנְדְלָר.

– וַאֲנִי מַר גַעְגַע! – הִכְרִיז הָאַוָז, שֶׁהִקְדִים תָּמִיד לִשְׁמוֹ אֶת הַכִּנוּי “מַר”.

– אִם כֵּן עָלַי לְהוֹדִיעֲכֶם שֶׁתֵּכֶף וּמִיָד תֵּצְאוּ לְאַרְמוֹנוֹ שֶׁל מַלְכִּי זוֹלְלוֹן הָרִאשׁוֹן, שֶׁכֵּן חוֹלֶה הוּא וְעָצוּב.

– אָנוּ הוֹלְכִים! – קָרָא סַנְדָלוֹן – אָנָא, הוֹרֵה לָנוּ אֶת הַדֶרֶךְ.

אָמַר הָרָץ:

– אֵין קַל מִזֶה. תִּגְשׁוּ עַד הָאַלוֹן הַגָדוֹל וְשָׁם תִּסְתּוֹבְבוּ בַּמָקוֹם אֶלֶף פְּעָמִים לְצַד יָמִין וְאָז תִּפְנוּ עֶשֶׂר פְּסִיעוֹת לִשְׂמֹאל וְתָבוֹאוּ בְּשַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן.

– גַע־גַע! – גִעְגַע הָאַוָז – אִם כֵּן מַדוּעַ צְרִיכִים אָנוּ לְהִסְתּוֹבֵב אֶלֶף פְּעָמִים?

– כִּי זֶהוּ הַטֶקֶס הַמְחַיֵב בַּחֲצַר הַמֶלֶךְ – אָמַר הָרָץ – אַךְ הִזְדָרְזוּ בְּעֵת שֶׁתִּסְתּוֹבְבוּ, כִּי בֵּינְתַיִם עָלוּל הַמֶלֶךְ זוֹלְלוֹן הָרִאשׁוֹן לִגְווֹעַ.

יָצְאוּ לַדֶרֶךְ וְהִסְתּוֹבְבוּ אֶלֶף פְּעָמִים לְצַד יָמִין וּבָאוּ בְּשַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן.

הַמֶלֶךְ זוֹלְלוֹן הָרִאשׁוֹן גָנַח מִקֶרֶב לֵב וּבִתוֹ, הַנְסִיכָה הַיְפֵהפִיָה, מֵרְרָה כָּל־כָּךְ בְּבֶכִי, שֶׁמֵרֹב דִמְעוֹתֶיהָ נִקְוָה אֲגַם בַּחֲצַר הָאַרְמוֹן וַאֲפִילוּ צְפַרְדְעֵי־זָהָב הוֹפִיעוּ בְּמֵימָיו.

סַנְדָלוֹן קַד קִדָה לִפְנֵי הַמֶלֶךְ וְשָׁאַל:

– הֲמִזְמַן חוֹלֶה הִנְךָ, הַמֶלֶךְ?

– מִזֶה מֵאָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה! – גָנַח הַמֶלֶךְ – אֶזְכֹּר שֶׁאָז סַָעַדְתִּי לָאַחֲרוֹנָה סְעוּדַת־צָהֳרַיִם וְאָבַד לִי כִּתְרִי.

– גַע! – קָרָא הָאַוָז.

– מַה הוּא אוֹמֵר? – שָׁאֲלָה הַנְסִיכָה.

– הוּא שָׂמֵח שֶׁהַמֶלֶךְ יַבְרִיא – הֵשִׁיב סַנְדָלוֹן.

לָחַשׂ סַנְדָלוֹן מַשֶׁהוּ בְּאָזְנֵי הָאַוָז וּשְׁנֵיהֶם הֵחֵלוּ מְבַצְעִים תַּעֲלוּלִים כָּאֵלֶה, שֶׁהַמֶלֶךְ פָּרַץ בְּעַל־כָּרְחוֹ בִּצְחוֹק וְאִלוּ הַנְסִיכָה סָחֲטָה אֶת הַדְמָעוֹת מֵהַמִמְחָטָה שֶׁלָהּ וְתָלְתָה אוֹתָהּ בַּשֶׁמֶשׁ, כְּדֵי שֶׁתִּתְיַבֵּשׁ.

וְהָאַוָז רָקַד קְרַקוֹבְיַק וְסַנְדָלוֹן קִפֵּץ וְכִרְכֵּר וְזִמֵר מִינֵי שִׁירִים מְשַׁעְשְׁעִים עַד שֶׁכָּל רוֹאֵיהֶם הִתְגַלְגְלוּ מִצְחוֹק.

אַךְ לְפֶתַע הֵחֵל סַנְדָלוֹן מְעַוֶה פָּנָיו בְּהַעֲוָיוֹת מַצְחִיקוֹת כָּל־כָּךְ, שֶׁהַמֶלֶךְ זוֹלְלוֹן הָרִאשׁוֹן לֹא עָצַר כֹּחַ וְהִתְפַּקַע מֵרֹב צְחוֹק. נִבְהֲלוּ כֻּלָם. הִבִּיטוּ וְהִנֵה מִכְּרֵסוֹ הָאַדִירָה שֶׁל הַמֶלֶךְ נָפַל הַכֶּתֶר הָאָבוּד. בִּסְעוֹד הַמֶלֶךְ אֶת סְעוּדַת־הַצָהֳרַיִם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלוֹ, לִפְנֵי מֵאָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה, נָפַל מֵרֹאשׁוֹ הַכֶּתֶר לְתוֹךְ הַמָרָק, וְהַמֶלֶךְ, שֶׁזוֹלֵל הָיָה מֵאֵין כָּמוֹהוּ, בָּלַע אוֹתוֹ לְתֵאָבוֹן, וּלְפִיכָךְ לָקָה בִּבְרִיאוּתוֹ.

סַנְדָלוֹן לֹא אִבֵּד אֶת עֶשְׁתוֹנוֹתָיו. מִיָד שָׁלָה מֵאָזְנוֹ הַשְׂמָאלִית אֶת הַמַרְצֵעַ וְהֵחֵל תּוֹפֵר וּמְאַחֶה אֶת כֶּרֶס הַמֶלֶךְ שֶׁנִתְבַּקְעָה. הָיָה תּוֹפֵר בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה וְכָל אוֹתָה שָׁעָה לֹא פָּסַק הַמֶלֶךְ מִצְחוֹק. וְכָךְ הוֹסִיף לִצְחוֹק שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת וּמִשֶׁנִרְגַע סוֹף־סוֹף, מָסַר לְסַנְדָלוֹן אֶת בִּתוֹ לְאִשָׁה. וְכָךְ נַעֲשָׂה סַנְדָלוֹן נָסִיךְ וְאַף זָכָה בְּסֵמֶל מְיֻחָד־בְּמִינוֹ: מְצֻיָרוֹת הָיוּ עָלָיו אָזְנַיִם אֲרֻכּוֹת וּמַרְצֵעַ. וְאִלוּ הָאַוָז גַעְגַע נִתְמַנָה לְאָצִיל וְזָכָה בְּאוֹת־הִצְטַיְנוּת מִנְיָר־כֶּסֶף.

וְהֵם חָיוּ בְּאשֶׁר וּבְשַׁלְוָה. אֶלָא שֶׁלַיְלָה אֶחַד גָנַב הַיוֹעֵץ הֶחָכָם אֶת הָאַוָז, צִוָה לִשְׁחוֹט אוֹתוֹ וּזְלָלוֹ בְּכָל פֶּה.

א

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הָיוּ אַדְמוֹת שְׁלֶזְיָה מְכֻסוֹת יְעָרוֹת עֲבֻתִּים וְרַק פֹּה וָשָׁם בֵּרְאוּ הָאֲנָשִׁים חֶלְקַת־יַעַר וְהֵקִימוּ לָהֶם יִשׁוּבִים. וְעַל גִבְעָה רָמָה, שֶׁלְמַרְגְלוֹתֶיהָ גִלְגֵל נָהָר אֶת מֵימָיו הַמַבְהִיקִים, הִתְנוֹסֵס אַרְמוֹן מְבֻצָר וּבוֹ הִתְגוֹרֵר הַנָסִיךְ, שַׁלִיטָהּ שֶׁל אוֹתָהּ אָרֶץ.

יוֹם אֶחָד נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן: הַנָסִיךְ עִם פַּמַלְיָתוֹ יָצְאוּ לְצַיִד. צַמְרוֹת הָאֳרָנִים כִּסוּ אֶת עֵין הַשֶׁמֶשׁ, גִזְעֵי הָאַלוֹנִים גָדְרוּ אֶת נְתִיבָם. אַךְ סִיעַת הַצַיָדִים פִּלְסָה לָהּ דֶרֶךְ בְּתוֹךְ הַיַעַר.

וּלְפֶתַע הִבְהִיק מַשֶׁהוּ בְּתוֹךְ הַסְבָךְ הַיָרֹק. צְבִי כְּסוּף־קַרְנַיִם הֵגִיחַ מִבֵּין הָעֵצִים. הוֹי, הָיָה זֶה צְבִי נֶהְדָר! קַרְנָיו מַבְרִיקוֹת כְּנֹגַהּ הַיָרֵחַ, טְלָפָיו מְנַצְנְצִים כְּכוֹכָבִים.

דָרַךְ הַנָסִיךְ אֶת קַשְׁתּוֹ, אַךְ כְּהֶרֶף־עַיִן נֶעֱלַם הַצְבִי בְּתוֹךְ הַסְבָךְ.

מְאֻכְזָב וְכָעוּס חָזַר הַנָסִיךְ לְאַרְמוֹנוֹ. שְׁנָתוֹ נָדְדָה מֵעֵינָיו. הִלֵךְ בַּחֲדָרִים, הֵצִיץ בַּחַלוֹן וּמִיָד הֱגִיפוֹ. נֹגַהּ הַיָרֵחַ הִכְסִיף כְּקַרְנֵי הַצְבִי, הַכּוֹכָבִים נִצְנְצוּ כִּטְלָפָיו. לֹא, הוּא לֹא יָנוּחַ וְלֹא יִשְׁקֹט עַד שֶׁיָצוּד אֶת הַצְבִי, עַד שֶׁיְקַשֵׁט בְּקַרְנָיו אֶת טְרַקְלִינוֹ.

וּמֵאָז יָצָא הַנָסִיךְ מִדֵי יוֹם־בְּיוֹמוֹ לְצַיִד. בְּדִמְמַת הַיַעַר הֱעָבֹת הִרְעִימוּ קַרְנֵי־צַיָדִים, עָלְתָה נְבִיחַת כְּלָבִים, הִדְהֲדוּ פַּרְסוֹת־סוּסִים. חָלְפוּ עַל פְּנֵי הַנָסִיךְ חֲזִירֵי־בָּר, דֻבִּים, זְאֵבִים, אַךְ הוּא לֹא דָרַךְ אֶת קַשְׁתּוֹ. כָּל מַעְיָנָיו בַּצְבִי כְּסוּף־הַקַרְנַיִם. וְהַצְבִי מֵגִיחַ מִדֵי־פַּעַם מִבֵּין הָעֵצִים, קַרְנָיו מַבְהִיקוֹת, טְלָפָיו מְנַצְנְצִים, וּכְהֶרֶף־עַיִן חוֹזֵר הוּא וְנֶעֱלַם בַּסְבָךְ…

– צְבִי מְכֻשָׁף הוּא! – מְלַחֲשִׁים מְלַוָיו שֶׁל הַנָסִיךְ – מְטוֹפֵף הוּא בִּטְלָפָיו – וּמִתּוֹךְ הָאֲדָמָה בּוֹקֵעַ מַעְיָן, מֵנִיף קַרְנָיו – וְהַצַמָרוֹת נִסְגָרוֹת כְּחוֹמָהּ בְּצוּרָה!

– הֲבָלִים! – מַרְעִים הַנָסִיךְ בְּקוֹלוֹ – אָנוּ נָצוּד אֶת הַצְבִי!

חָלַף־עָבַר הַקַיִץ, רוּחוֹת־סְתָו הִשִׁירוּ אֶת עֲלֵי הָעֵצִים. בָּא הַחֹרֶף, וְהַכְּפוֹר כָּבַל אֶת הַנָהָר שֶׁלְמַרְגְלוֹת הָאַרְמוֹן בְּכַבְלֵי־קֶרַח – וְהַצְבִי שׁוֹטֵט לוֹ בַּיַעַר וְהִתְחַמֵק מֵרוֹדְפָיו.

וְהִנֵה הִגִיעַ הָאָבִיב. מֵימֵי הַנָהָר פָּרְצוּ אֶת מַעֲטֵה הַקֶרַח, עֵצִים לִבְלְבוּ, הַשֶׁמֶשׁ שָׁפְעָה חֹם וּנְעִימוּת. שָׂמְחוּ הַבְּרִיוֹת עַל הַשֶׁמֶשׁ וְעַל הָאָבִיב, וְרַק הַנָסִיךְ לְבַדוֹ הִשְׁתּוֹלֵל בְּאַרְמוֹנוֹ מֵרֹב זַעַם. הוּא אִיֵם עַל צַיָדָיו בְּצִינוֹק אִם לֹא יִתְפְּשׂוּ אֶת הַצְבִי.

נִתְמַלֵא הַיַעַר צַיָדִים. בְּקֶשֶׁת רְחָבָה הִקִיפוּ אֶת הַצְבִי סוּסִים צוֹהֲלִים, כְּלָבִים נוֹבְחִים וְחוֹשְׂפִים שִׁנֵיהֶם. מִתְרוֹצֵץ הַצְבִי, רוֹצֶה לִפְרוֹץ אֶת הַמָצוֹר. מְטוֹפֵף בִּטְלָפָיו – וּמַעְיָנוֹת צָצִים עַל דַרְכּוֹ, מֵנִיף קַרְנָיו – וְצַמְרוֹת הָעֵצִים נִסְגָרוֹת. אַךְ טַבַּעַת רוֹדְפָיו הוֹלֶכֶת וּמִתְהַדֶקֶת וְאֵין מָנוֹס…

מְנֻתָּק מֵעֲבִי הַיַעַר, נִמְלַט הַצְבִי לְעֵבֶר מִשְׁכְּנוֹת־אָדָם וְחָלַף עַל פְּנֵי אֲנָשִׁים שֶׁבֵּרְאוּ חֶלְקַת־יַעַר. זָקְפוּ הָאֲנָשִׁים אֶת גַבָּם הַכָּפוּף וְעֵינֵיהֶם הָעֲיֵפוֹת הֵצִיצוּ בִּפְלִיאָה. מֵעוֹדָם לֹא רָאוּ צְבִי כְּסוּף־קַרְנַיִם!

חָלַף הַצְבִי עַל פְּנֵי חֶלְקַת־שָׂדֶה שֶׁבָּה חָרְשׁוּ אִכָּרִים בְּמַחֲרֵשׁוֹת־עֵץ. הִפְסִיקוּ עֲבוֹדָתָם וְהִבִּיטוּ בַּצְבִי. אָכֵן, פִּלְאֵי־פְּלָאִים! גָרְרוּ הַסוּסִים וְנִפְּצוּ אֶת מַחֲרֵשׁוֹת־הָעֵץ אֶל פְּנֵי הָאֲבָנִים.

וְהַצְבִי דוֹהֵר וְדוֹהֵר. אַט־אַט כָּלִים כּוֹחוֹתָיו…

מַבִּיט – וְהִנֵה בְּיַרְכְּתֵי הַיַעַר בִּקְתַּת־אִכָּרִים דַלָה. וְלִפְנֵי הַבִּקְתָּה, עַל הָעֵשֶׂב, פָּרוּשׂ בַּד לָבָן שֶׁנֶאֱרַג זֶה־עַתָּה בִּידֵי בַּת־הָאִכָּר. רָץ הַצְבִי עַל הַבַּד הַפָּרוּשׂ כְּעַל גַבֵּי מַרְבַד וְרָבַץ לְרַגְלֵי הַנַעֲרָה.

– מִסְכֵּן שֶׁלִי! – קָרְאָה הַנַעֲרָה – עוֹד מְעַט יַשִׂיגוּךָ הָרוֹדְפִים!

חִישׁ־מַהֵר תַּפְסָה אֶת הַבַּד הַלָבָן וְכִסְתָה בּוֹ אֶת הַצְבִי. אוֹתוֹ רֶגַע פָּרְצוּ מִתּוֹךְ הַיַעַר כַּלְבֵי־הַצַיִד. עִקְבוֹת הַצְבִי נֶעֶלְמוּ בַּמָקוֹם שֶׁבּוֹ פָּרוּשׂ הָיָה הַבַּד, שֶׁעַל כֵּן הִתְרוֹצְצוּ הַכְּלָבִים בְּמַעְגָל, רִחְרְחוּ וְחִפְּשׂוּ, אַךְ לַשָׁוְא.

נִרְכְּנָה הַנַעֲרָה מֵעַל מְלַאכְתָּהּ, לֹא הֵעֵזָה לָשֵׂאת עֵינֶיהָ.

– הֵיכָן הַצְבִי? – שָׁמְעָה הַנַעֲרָה אֶת קוֹלוֹ הַנִרְגָז שֶׁל הַנָסִיךְ – הֲרֵי אֲמַרְתֶּם לִי שֶׁהַפַּעַם לֹא יִהְיֶה לוֹ מָנוֹס!

– עָשִׂינוּ כְּמֵיטַב יְכָלְתֵּנוּ – עָנוּ הַצַיָדִים בְּהַכְנָעָה – אַךְ אֵין זֹאת וּצְבִי מְכֻשָׁף הוּא. מַמָשׁ מִתַּחַת לְאַפֵּנוּ חָמַק וְאֵינֶנוּ!

– נִמְאַס לִי לִשְׁמוֹעַ תֵּרוּצֵי־שָׁוְא! – קָרָא הַנָסִיךְ – עוֹד הַיוֹם אֲשַׁלַח אֶתְכֶם לְכָל הָרוּחוֹת. אַזְעִיק אֶת הָאֲרִיסִים שֶׁלִי. הֵם, הָאִכָּרִים הַפְּשׁוּטִים, יֵיטִיבוּ מִכֶּם לִלְכּוֹד אֶת הַצְבִי!

נִתְרַחֵק הַנָסִיךְ, וְגַם מְלַוָיו נִבְלְעוּ בַּעֲבִי הַיַעַר. נָדַמוּ קַרְנֵי־הַצַיָדִים, נְבִיחוֹת הַכְּלָבִים. הֵסִירָה הַנַעֲרָה אֶת הַבַּד מֵעַל הַצְבִי. הֵצִיצוּ בָּהּ עֵינֵי־קְטִיפָה כֵּהוֹת, אֲסִירוֹת־תּוֹדָה.

– אֶת חַיַי הִצַלְתְּ, נַעֲרָה – סָח הַצְבִי בְּקוֹל־אָדָם, וְהִשְׁעִין רֹאשׁוֹ עֹל כֶּתֶף הַנַעֲרָה – הַגִידִי, בַּמָה אוּכַל לִגְמוֹל לָךְ עַל חַסְדֵךְ?

בְּעֵינֵי הַנַעֲרָה בִּצְבְּצוּ דְמָעוֹת.

– אָכֵן, אֲנִי נְתוּנָה בְּצָרָה גְדוֹלָה. אָבִי רוֹצֶה לְהַשִׂיאֵנִי לְבָחוּר שֶׁלִבִּי אֵינוֹ רוֹחֵשׁ לוֹ אַהֲבָה. אָבִי אָדָם זָקֵן, יָגֵע. קָשָׁה עָלָיו הָעֲבוֹדָה הַמְפָרֶכֶת בְּבֵרוּא הַיַעַר. “אַשִׂיאֵךְ לְווֹיַאן, בּוֹגְנָה בִּתִּי” – אוֹמֵר אָבִי. – “ווֹיַאן בָּחוּר חָזָק. הוּא מַבְטִיח לִי שֶׁיַעֲשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתִי. לְצִדוֹ אָנוּחַ מֵעֲמָלִי”. אָבִי נוֹתֵן אֵמוּן בְּווֹיַאן, אַךְ אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֵין מַמָשׁ בְּהַבְטָחוֹתָיו שֶׁל הַבָּחוּר. רַבְרְבָן הוּא, אוֹהֵב לְהִתְפָּאֵר, אַךְ הָעֲבוֹדָה שְׂנוּאָה עָלָיו.

– הֲיֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁלִבֵּךְ רוֹחֵשׁ לוֹ אַהֲבָה? – שָׁאַל הַצְבִי.

נִתְחַיְכוּ עֵינֶיהָ הַדוֹמְעוֹת שֶׁל הַנַעֲרָה.

– אָכֵן, יֵשׁ בָּחוּר כזה! זֶהוּ סַמְבּוֹר, אָחִיו שֶׁל ווֹיַאן. בָּחוּר חָרוּץ הוּא וּנְדִיב־לֵב. הַבְּרִיוֹת מְחַבְּבִים אוֹתוֹ. כְּשֶׁמֵצִיץ בִּי בְּעֵינָיו הָאֲפֹרוֹת, דוֹמֶה עָלַי שֶׁהַשֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת בְּיוֹם־סַגְרִיר. סַמְבּוֹר הוּא הַמְסֻגָל לִהְיוֹת מִשְׁעָן לְאָבִי בִּימֵי זִקְנָתוֹ. אַךְ אָבִי טַחוּ עֵינָיו מֵרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת.

– אַל נָא תִּתְעַצְבִי, בּוֹגְנָה – אָמַר הַצְבִי – בְּטוּחַנִי שֶׁיוֹם יָבוֹא וְעֵינָיו שֶׁל אָבִיךְ תִּפָּקַחְנָה לִרְאוֹת.

בְּסָמוּך הִרְעִימוּ שׁוּב קַרְנֵי־צַיָדִים. נִרְעֲדָה הַנַעֲרָה.

– הֵם חוֹזְרִים! בְּרַח לְךָ, הַצְבִי, הִמָלֵט! וְאוֹתִי זְכֹר! יוֹם־יוֹם אֶפְרֹשׂ בִּשְׁבִילְךָ אֶת הַבַּד עַל סַף בִּקְתָּתִי.

ב

יוֹם חַג הוּא בַּכְּפָר. יוֹם שִׁירָה וּמְחוֹלוֹת. הַנְעָרוֹת לְבוּשׁוֹת לֹבֶן וְזֵרֵי־פְּרָחִים לְרֹאשָׁן. הֵן רָצוֹת אַחֲרֵי עֲגָלָה הַמְקֻשֶׁטֶת בִּסְרָטִים צִבְעוֹנִיִים. בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה יוֹשֵׁב תַּרְנְגוֹל הַמֵצִיץ בִּפְלִיאָה בַּהֲמוֹן הַחוֹגְגִים. רָצוֹת הַנְעָרוֹת וְשָׁרוֹת:

חָלַף לוֹ הַחֹרֶף, אָבִיב הוּא בַּכֹּל.

יָחֵף הוּא, יָחֵף הוּא הַתַּרְנְגוֹל.

הָבוּ פְּרוּטָה וְגַם פְּרוּטוֹתַיִם,

לַתַּרְנְגוֹל נִקְנֶה נַעֲלַיִם!

נוֹסַעַת הָעֲגָלָה בַּשָׂדוֹת, נִכְנֶסֶת לַכְּפָר וְנֶעֱצֶרֶת בָּרְחָבָה. מִזְדָרְזִים הַבַּחוּרִים וְחוֹפְרִים גוּמָה. מִתְגוֹנֵן הַתַּרְנְגוֹל, צוֹרֵחַ בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת, אַךְ לַשָׁוְא. הִכְנִיסוּהוּ לַגוּמָה, כִּסוּהוּ בְּלוּחַ־עֵץ וְעַל הַלוּחַ הֶעֱמִידוּ סִיר־חֶרֶס. הַבָּחוּר, שֶׁיִפְגַע בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת בַּסִיר וְאַף יְנַפְּצֵהוּ – יִזְכֶּה בַּתַּרְנְגוֹל שֶׁמִתַּחְתָּיו.

בְּרֹב גַאֲוָה מַפְסִיעַ ווֹיַאן לְצִדָהּ שֶׁל בּוֹגְנָה.

– תְּקַבְּלִי מִמֶנִי אֶת הַתַּרְנְגוֹל, בּוֹגְנָה! – מִתְפָּאֵר ווֹיַאן – אֲנִי הוּא שֶׁאֲנַצֵחַ!

שׁוֹתֶקֶת הַנַעֲרָה, עֵינֶיהָ מֻפְנוֹת אֶל סַמְבּוֹר: אֵין סָפֵק בְּלִבָּהּ מִי יְנַצַח בַּתַּחֲרוּת.

נִקְשָׁרוֹת עֵינָיו שֶׁל ווֹיַאן וּכְבָר אוֹחֵז הוּא בַּמַקֵל, שֶׁאוֹתוֹ יָנִיף עַל סִיר־הַחֶרֶס. אֶלָא שֶׁלְפֶתַע־פִּתְאֹם בּוֹקֵעַ הִדְהוּד פַּרְסוֹת־סוּס. רָץ־הַנָסִיךְ דוֹהֵר וְקָרֵב. נֶאֶלְמוּ הַקוֹלוֹת. נִצְטוֹפְפוּ הָאִכָּרִים, מוּכָנִים לִשְׁמוֹעַ אֶת דְבַר הַנָסִיךְ.

וְהָרָץ בָּלַם אֶת סוּסוֹ, הִזְדַקֵף בְּאֻכָּפוֹ וְהִכְרִיז:

– הַקְשִׁיבוּ, אִכָּרִים! הַנָסִיךְ בְּרֹב חַסְדוֹ מַרְשֶׁה לָכֶם לָצוּד אֶת הַצְבִי כְּסוּף הַקַרְנַיִם! הָאִישׁ, שֶׁיַעֲלֶה בְּיָדוֹ לְצוּדוֹ, יְקַבֵּל פְּרָס וְאַף יְצֹרַף לְסִיעַת צַיָדֵי־הָאַרְמוֹן!

דִרְבֵּן הָרָץ אֶת סוּסוֹ וְנִתְרַחֵק. וּקְהַל הָאִכָּרִים הוֹמֶה וְרוֹגֵשׁ!

– אֲנִי אָצוּד אֶת הַצְבִי! – מִתְפָּאֵר ווֹיַאן – הֲרֵי

חוֹטֵב־עֵצִים אֲנִי וְלִי גַרְזֶן חַד. אֶזְכֶּה בַּפְּרָס וְאֶשָׂא אוֹתָךְ לְאִשָׁה, בּוֹגְנָה!

מִתְעַצֶבֶת הַנַעֲרָה. הַכֹּל לְהוּטִים לְקַבֵּל אֶת הַפְּרָס. הַפַּעַם לֹא יִמָלֵט הַצְבִי, כָּרוֹעַ יִכְרַע בַּיַּעַר. הֲרֵי כֻּלָם מְבַקְשִׁים רָעָתוֹ!

לֹא, לֹא כֻּלָם.

כִּי הִנֵה מַשְׁקִיט סַמְבּוֹר אֶת הַקָהָל.

– מַה לָכֶם שְׂמֵחִים עַל הַבְטָחַת הַנָסִיךְ? – שׁוֹאֵל סַמְבּוֹר – הֲרֵי יָדוּעַ שֶׁהוּא מַבְטִיחַ בְּקַלוּת אַךְ אֵינוֹ אָץ לְקַיֵם. מַה לָנוּ וְלַצְבִי? אוֹמְרִים שֶׁהוּא יְפֵהפֶה. אַדְרַבָּה, יִתְרוֹצֵץ לוֹ בַּיַעַר בֶּן־חוֹרִין וּמְאֻשָׁר, וְאָנוּ, הָבָה נַחֲזֹר לַמִשְׂחָק, פֶּן יֵחָנֵק הַתַּרְנְגוֹל בְּתוֹךְ הַגוּמָה!

– נַחֲזֹר לַמִשְׂחָק! – הֶחֱרוּ־הֶחֱזִיקוּ אַחֲרָיו נַעֲרוֹת־הֲכְּפָר.

הִסְתַּדְרוּ בְּמַעְגָל. פָּסַע ווֹיַאן נִכְחוֹ, הֵנִיף אֶת מַקְלוֹ, וּפָגַע בְּבִקְתָּה סְמוּכָה. הֱנִיפוֹ שׁוּב – וְכִמְעַט רוֹצֵץ אֶת רָאשֵׁי חֲבֵרָיו. נִתְפַּזְרוּ הַכֹּל בִּצְוָחוֹת.

– שִׂימוּ לֵב! – הִלְעִיגוּ עַל ווֹיַאן – פֶּן יוֹרִיד אֶת הַחַמָה מֵהָרָקִיעַ!

קָרַע ווֹיַאן אֶת הַכִּסוּי מֵעֵינָיו.

– אֵין לִי כָּל חֵפֶץ בַּתַּרְנְגוֹל! – קָרָא וּפָנָיו מַסְמִיקוֹת מֵרֹגֶז – אֲנִי אָצוּד אֶת הַצְבִי! אֶהְיֶה אָדוֹן!

וְהִסְתַּלֵק לוֹ, וְאַחֲרָיו מְרַדְפִים קוֹלוֹת־לַעַג:

– אַדְרַבָּה, צוּד לְךָ אֶת הַצְבִי, כְּשֵׁם שֶׁצַדְתָּ אֶת הַתַּרְנְגוֹל! בָּזֶה אַחַר זֶה מְנַסִים הַבַּחוּרִים לְנַפֵּץ אֶת סִיר־הַחֶרֶס, אַךְ עֵינֵיהֶם קְשׁוּרוֹת וּמַקְלוֹתֵיהֶם דָשִׁים אֶת הָאֲוִיר. לְבַסוֹף הִגִיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל סַמְבּוֹר. בְּטֶרֶם קָשְׁרוּ אֶת עֵינָיו, שָׁלַח מַבָּט בְּבּוֹגְנָה. וְאַחַר כָּךְ – בְּהֶנֶף אֶחָד – נִפֵּץ אֶת סִיר־הַחֶרֶס!

נָטַל סַמְבּוֹר אֶת הַתַּרְנְגוֹל וְהִגִישׁוֹ לְבּוֹגְנָה.

– מִי יִתֵּן וְכָל בֹּקֶר יָעִיר אוֹתָךְ תַּרְנְגוֹל זֶה לִקְרַאת יוֹם שֶׁכֻּלוֹ אשֶׁר – אָמַר סַמְבּוֹר.

כָּבְשָׁה בּוֹגְנָה אֶת פָּנֶיהָ בְּנוֹצוֹת הַתַּרְנְגוֹל.

– רָחוֹק הַאשֶׁר מִמֶנִי – לָחֲשָׁה בְּבֶכִי – שֶׁהֲרֵי אוֹתְךָ אָהַבְתִּי וְאִלוּ אָבִי מְאַלְצֵנִי לְהִנָשֵׂא לְאָחִיךָ.

ג

בְּעֹז מֵנִיף סַמְבּוֹר אֶת גַרְזִנוֹ. גוֹדֵעַ עֵצִים וּמִסָבִיב מִתְפַּשֵׁט נִיחוֹחַ שָׂרָף. עוֹבֵד סַמְבּוֹר וּמֵצִיץ בִּדְאָגָה בְּאָחִיו.

ווֹיַאן יוֹשֵׁב עַל גֶדֶם־עֵץ, לוֹעֵס גִבְעוֹל־עֵשֶׂב. ווֹיַאן מְרֻגָז. הַבֹּקֶר בִּקֵשׁ אֶת הַמַשְׁגִיחַ שֶׁיְשַׁחְרְרוֹ מִן הָעֲבוֹדָה, שֶׁכֵּן רוֹצֶה הוּא לָצוּד אֶת הַצְבִי, אַךְ הַמַשְׁגִיחַ סֵרַב. “אַדְרַבָּא” – אָמַר הַמַשְׁגִיחַ – “צוּד לְךָ כְּאַוַת נַפְשְׁךָ, הַנָסִיךְ מַרְשֶׁה. אַךְ מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי שֶׁהַנָסִיךְ מְשַׁחְרֵר אֶת אֲרִיסָיו מֵעֲבוֹדָה”.

– אִם כֵּן לֹא אֶעֱשֶׂה מְאוּם! – קָרָא ווֹיַאן וְהִשְׁלִיךְ אֶת גַרְזִנוֹ מִמֶנוּ וָהָלְאָה, לְתוֹךְ סְבַךְ הָעֵצִים.

אוֹתוֹ רֶגַע הִקִישׁוּ בְּסָמוּךְ טַלְפֵי כֶּסֶף, הִבְהִיקוּ קַרְנַיִם. לִפְנֵיהֶם עָמַד הַצְבִי. אֶת רֹאשׁוֹ הִרְכִּין, כִּמְחַכֶּה לְמַהֲלֻמָה.

זִנֵק ווֹיַאן וְחִפֵּש אֶת גַרְזִנוֹ בַּסְבָךְ, אַךְ לַשָׁוְא, לֹא מְצָאוֹ.

– סַמְבּוֹר! – צָעַק ווֹיַאן – פְּגַע בּוֹ, הַךְ! נְקַבֵּל פְּרָס, נִהְיֶה אֲדוֹנִים!

אוּלָם סַמְבּוֹר שָׁמַט אֶת גַרְזִנוֹ.

– בְּרַח לְךָ, הַצְבִי, הִמָלֵט! שְׂמֹאלָה, מֵעֵבֶר לַמַעְיָן, כִּי מִיָמִין יֵש בִּצָה עֲמֻקָה!

קָפַץ הַצְבִי מֵעֵבֶר לַמַעְיָן וְנִבְלַע מֵאֲחוֹרֵי הַגִבְעָה. אָץ אַחֲרָיו ווֹיַאן, אַךְ יָדָיו הַחֲזָקוֹת שֶׁל אָחִיו עֲצָרוּהוּ.

– מֶה עָשִׂיתָ?! – קוֹנֵן ווֹיַאן – הִפְסַדְנוּ אֶת הַפְּרָס!

פָּרְצוּ אֲלֵיהֶם כְּלָבִים מִשְׁתּוֹלְלִים. מְרַחְרְחִים, מִתְרוֹצְצִים עַל גְדַת הַמַעְיָן. אָבְדוּ לָהֶם הָעֲקֵבוֹת.

וְהַנָסִיךְ, רָכוּב עַל סוּסוֹ, קָרֵב וּבָא.

– הֵי, הַחוֹטְבִים! – קָרָא – לֹא רְאִיתֶם אֶת הַצְבִי כְּסוּף־הַקַרְנַיִם?

עוֹמֵד לו ווֹיַאן חִוֵר, נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת. אִם יְגַלֶה הֵיכָן הוּא הַצְבִי, יַשִׂיגוֹ הַנָסִיךְ וּמִמֵילָא יַפְסִיד הוּא, ווֹיַאן, אֶת הַפְּרָס.

– אָנָא, הַנָסִיךְ! – קָרָא ווֹיַאן – הַרְשֵׁנִי לְהַפְסִיק אֶת עֲבוֹדָתִי וּלְהִצְטָרֵף לְצַיָדֶיךָ. אֶת הַצְבִי אֶלְכֹּד!

אוּלָם הַנָסִיךְ הִרְעִים עָלָיו בְּקוֹלוֹ:

– עֲנֵה כְּשֶׁשְׁאַלְתִּיךָ! לְאָן נִמְלַט הַצְבִי?

הֵצִיץ ווֹיַאן בְּרֹגֶז מֻסְתָּר בַּנָסִיךְ. הִצְבִּיעַ עַל הַבִּצָה:

– שָׁמָה נִמְלַט הַצְבִי– אָמַר.

דִרְבֵּן הַנָסִיךְ אֶת סוּסוֹ, לְעֵבֶר הַבִּצָה.

– אֶגְמֹל לְךָ, הַחוֹטֵב, בְּעַיִן יָפָה, אִם אָמְנָם אָצוּד אֶת הַצְבִי. אוּלָם, אִם הִטְעֵיתָ אוֹתִי, אַשְׁלִיךְ אוֹתְךָ לְצִינוֹק! – קָרָא הַנָסִיךְ.

נִשְׁאַר ווֹיַאן כִּמֻסְמָר תַּחְתָּיו.

–הוֹי מֶה עָשִׂיתִי? – קוֹנֵן – הִפְסַדְתִּי אֶת הַפְּרָס וְאַף אֻשְׁלַךְ לַצִינוֹק. אָרוּץ אַחֲרֵי הַנָסִיךְ וַאֲגַלֶה לוֹ אֶת הָאֱמֶת!

– הַנָסִיךְ לֹא יִסְלַח לְךָ שֶׁרִמִיתָ אוֹתוֹ – הֵשִׁיב סַמְבּוֹר.

אוֹתוֹ רֶגַע נִתְהַדְהֲדוּ פַּרְסוֹת־הַכֶּסֶף וְהַצְבִי חָזַר וְהוֹפִיעַ.

– הִצַלְתַּנִי, סַמְבּוֹר – סָח הַצְבִי בְּקוֹל אָדָם – הַגֵד, מַה מְבֻקָשְׁךָ? אֹשֶׁר? אַהֲבָה? כֶּסֶף?

– אֹשֶׁר וְאַהֲבָה חַיָב אָדָם לִרְכּוֹשׁ לוֹ בְּעַצְמוֹ– הֵשִׁיב סַמְבּוֹר – וַאֲשֶׁר לַכֶּסֶף, הֲרֵי אֵינִי נוֹשֵׂא נַפְשִׁי אֵלָיו.

– אִם כֵּן מַה מְבֻקָשְׁךָ, סַמְבּוֹר?

– רְצוֹנִי לְהָקִים לִי מַפָּחָה, לְחַשֵׁל בָּה מַכּוֹשִׁים וְגַרְזִנִים, לְהַתְקִין בָּהּ מַחֲרֵשׁוֹת־בַּרְזֶל בִּמְקוֹם מַחֲרֵשׁוֹת־הָעֵץ הַמִתְנַפְּצוֹת אֶל הָאֲבָנִים. יֵקַל לִבְנֵי־אָדָם לִחְיוֹת וְלַעֲבוֹד, אִם יִהְיוּ בְּיָדָם כְּלֵי־בַּרְזֶל.

– אֲמַלֵא אֶת מְבֻקָשְׁךָ – סָח הַצְבִי.

– וַאֲנִי?! – קָרָא ווֹיַאן – שָׁכַחְתָּ אוֹתִי, הַצְבִי!

– אָכֵן, הִטְעֵיתָ אֶת הַנָסִיךְ וְאַף אַתָּה רָאוּי לפְרָס – אָמַר הַצְבִי – מַה מְבֻקָשְׁךָ?

– זָהָב! הַרְבֵּה זָהָב! בְּזָהָב אֶרְכֹּשׁ לִי אֶת הַכֹּל!

– הַכֹּל? – שָׁאַל הַצְבִי – אִם כֵּן אֶתֵּן לְךָ זָהָב.

טוֹפֵף הַצְבִי שָׁלשׁ פְּעָמִים בְּטַלְפּוֹ וְהִנֵה הִתְגַלְגְלוּ לְרַגְלָיו שְׁתֵּי טַבָּעוֹת: טַבַּעַת־בַּרְזֶל וְטַבַּעַת־זָהָב.

– חָשַׁקְתָּ בְּזָהָב – פָּנָה הַצְבִי אֶל ווֹיַאן – עַל כֵּן קַח לְךָ אֶת טַבַּעַת־הַזָהָב. הִיא תְּבִיאֲךָ לְגַיְא, שֶׁבּוֹ מֻטֶלֶת אֶבֶן לְבָנָה. תִּגַע בָּהּ בַּטַבַּעַת וְתִקְרָא: “פִּתְחִי לִי שַׁעַר”. וְהָאֶבֶן תִּפָּתַח וְאַתָּה תָּבוֹא לְעִמְקֵי הָאֲדָמָה. מְצוּיִים שָׁם אוֹצָרוֹת לְאֵין־סְפוֹר. תִּטֹל אִתְּךָ כָּל־כַּמָה שֶׁתּוּכַל לָשֵׂאת. אַךְ זְכֹר: אָסוּר לְךָ לְהִתְחַלֵק עִם מִישֶׁהוּ, פֶּן יֵהָפֵך הַזָהָב לְשִׁבְבֵי־עֵץ.

– אֵינִי מַעֲלֶה אֲפִילוּ עַל דַעְתִּי לְהִתְחַלֵק! – קָרָא ווֹיַאן וְחָטַף אֶת טַבַּעַת־הַזָהָב.

– וּבּוֹגְנָה מַה יְהֵא עָלֶיהָ? – שָׁאַל הַצְבִי.

– אִם אָמְנָם אֶהְיֶה עָשִׁיר כָּל־כָּךְ, לֹא אֶשָׂא לִי לְאִשָׁה בַּת־אִכָּרִים עֲנִיָה!

– וִתַּרְתָּ עַל בּוֹגְנָה, ווֹיַאן, – אָמַר סַמְבּוֹר – זְכֹר!

וְאָז פָּנָה הַצְבִי אֶל סַמְבּוֹר:

– רָצִיתָ בַּרְזֶל – אָמַר – עַל כֵּן קַח לְךָ אֶת טַבַּעַת־הַבַּרְזֶל. הִיא תְּבִיאֲךָ לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ מְצוּיִים מִרְבְּצֵי בַּרְזֶל. שׁוּם שַׁעַר לֹא יִפָּתַח לְפָנֶיךָ. אִם חָשַׁקְתָּ בְּבַרְזֶל, שׁוּמָה עָלֶיךָ לְהֲפיקוֹ מִמַעֲמַקִים בְּזֵעַת־אַפֶּיךָ. אַךְ רַשַׁאי הִנְךָ לְשַׁתֵּף אַנָשִׁים בָּעֲבוֹדָה. בְּנֵי־אָדָם יְסַיְעוּ בְּיָדְךָ וְאַתֶּם תִּתְחַלְקוּ חֵלֶק כְּחֵלֶק.

וְהַצְבִי נִתֵּר מִמְקוֹמוֹ וְנֶעֱלַם חִישׁ־מַהֵר.

ד

מְהַלֵךְ לוֹ ווֹיַאן אַחֲרֵי טַבַּעַת־הַזָהָב הַמִתְגַלְגֶלֶת לְפָנָיו. הָעֵצִים מְפַנִים לוֹ דֶרֶך, הַנְחָלִים סָרִים הַצִדָה, הָאֲבָנִים מִשְׂתָּרְעוֹת בְּרֹךְ מִתַּחַת לְכַפּוֹת־רַגְלָיו.

הַשֶׁמֶשׁ נָטְתָה לִשְׁקוֹעַ כְּשֶׁנִצְבוּ רַגְלָיו שֶׁל ווֹיַאן בַּגַיְא. נִתְגַלְגְלָה הַטַבַּעַת וְנָחָה עַל הָאֶבֶן הַלְבָנָה.

אָחַז ווֹיַאן בַּטַבַּעַת וְהִקִישׁ בָּה שָׁלשׁ פְּעָמִים בָּאֶבֶן.

– פִּתְחִי לִי שַׁעַר! – קָרָא.

אוֹתוֹ רֶגַע הִבְרִיק בָּרָק וְהִרְעִים רַעַם. הָאֶבֶן נִסוֹטָה וּבַפֶּתַח נִצַב יָשִׁישׁ שֶׁזְקָנוֹ הַלָבָן יוֹרֵד עַל פִּי מִדוֹתָיו.

– מַדוּעַ קָרָאתָ לִי? – שָׁאַל הַיָשִׁישׁ – מַדוּעַ קָרַעְתָּ אֶת עִמְקֵי הָאֲדָמָה?

– חָשְׁקָה נַפְשִׁי בְּזָהָב!

– אִם כֵּן הִכָּנֵס וְקַח לְךָ כָּל־כַּמָה שֶׁתּוּכַל לָשֵׂאת. אַךְ זְכֹר: אָסוּר לְךָ לְהִתְחַלֵק עִם מִישֶׁהוּ, פֶּן יֵהָפֵך הַזָהָב לְשִׁבְבֵי־עֵץ.

– אֵינִי מַעֲלֶה אֲפִילוּ עַל דַעְתִּי לְהִתְחַלֵק!

הַיָשִׁישׁ נָד בְּרֹאשׁוֹ.

– וְכִי אֵין לְךָ נֶפֶשׁ קְרוֹבָה? אָכֵן, עָנִי וְאֶבְיוֹן הִנְךָ, וְעָנִי תִּשָׁאֵר גַם אִם יִהְיֶה בְּיָדְךָ הָאוֹצָר הַגָדוֹל. הִכָּנֵס.

נִכְנַס ווֹיַאן לְתוֹךְ הַמְעָרָה וְעֵינָיו סֻנְוְרוּ מִשִׁפְעַת הַזָהָב וְאַבְנֵי־הַחֵן. מִיָד עָט עַל הָאוֹצָר וְהָיָה גוֹדְשׁוֹ בְּקַדַחְתָּנוּת לְתוֹךְ שַׂק גָדוֹל כְּכָל שֶׁהִשִׂיגָה יָדוֹ: זָהָב, יַהֲלֻמִים, פְּנִינִים, מַרְגָלִיוֹת. בְּקשִׁי הֶעֱבִיר אֶת הַשַׂק הַגָדוּשׁ בְּפֶתַח הַמְעָרָה. וְהִנֵה חָזַר הַשַׁעַר וְנִסְגַר מֵאֲחוֹרָיו. אוֹתוֹ רֶגַע נִזְכַּר ווֹיַאן שֶׁהִשְׁאִיר בְּתוֹךְ הַמְעָרָה אֶת טַבַּעַת־הַזָהָב, מַתְּנַת הַצְבִי.

לַשָׁוְא הֵטִיחַ אֶגְרוֹפָיו בַּאֶבֶן הַלְבָנָה, לַשָׁוְא צָרַח: “פִּתְחִי לִי שַׁעַר!” אִישׁ לֹא נַעֲנָה לוֹ. הָאֶבֶן רָבְצָה דוּמָם, אֲפִילוּ סֶדֶק קָטָן לֹא נִפְתַּח בָּהּ.

הָיְתָה שְׁעַת שַׁחַר. צַמְרוֹת הָעֵצִים הִוְרִידוּ בְּאוֹר הַזְרִיחָה. לַיְלָהּ שָׁלֵם בִּלָה ווֹיַאן בְּמַעֲמַקֵי הָאֲדָמָה וְלֹא חַשׁ בַּשָׁעוֹת הַחוֹלְפוֹת. עַתָּה הִרְגִישׁ שֶׁמֵעָיו מְהַמִים בְּרָעָב וְהֶחֱלִיט לָצֵאת לַדֶרֶךְ. נִסָה לְהַעֲמִיס אֶת הַשַׂק עַל גַבּוֹ, אַךְ כָּבֵד מִדַי הָיָה. עַל כֵּן יָשַׁב עַל הַשַׂק וְשָׁקַל בְּדַעְתּוֹ מַה לַעֲשׂוֹת. סְנָאִית אֲדַמְדֶמֶת גָלְשָׁה בְּסָמוּךְ מִצַמֶרֶת שֶׁל עֵץ, חָפְרָה גוּמָה בָּאֲדָמָה וְהִטְמִינָה בָּהּ אִצְטְרֻבָּל.

– אָכֵן, פִּקְחִית אַתְּ! – קָרָא ווֹיַאן.

וּמִיָד חָפַר בּוֹר וְהִסְתִּיר בּוֹ אֶת מַחֲצִית הַזָהָב שֶׁבַּשַׂק. בִּשְׁקִידָה רַבָּה כִּסָה אֶת הַבּוֹר, הִסְוָהוּ בְּעֲנָפִים, הֶעֱמִיס בְּדֵי־עָמָל אֶת הַשַׂק עַל גַבּוֹ וְיָצָא לַדֶרֶךְ.

גִזְעֵי הָעֵצִים חָסְמוּ נְתִיבוֹ, אֲבָנִים חַדוֹת פָּצְעוּ אֶת רַגְלָיו. שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת שֵׂרַךְ דַרְכּוֹ. לְבַסוֹף שָׁמַע קוֹלוֹת־אָדָם. קָרַב וְהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי עֵץ. הֵצִיץ – וְלֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו: אָחִיו סַמְבּוֹר עָמַד שָׁם, מֻקָף סִיעַת אֲנָשִׁים.

– הִנֵה גִלִינוּ מִרְבְּצֵי בַּרְזֶל! – קָרָא סַמְבּוֹר – הֲתִרְצוּ לַעֲזוֹר לִי? נָפִיק אֶת הַבַּרְזֶל, נָקִים מַפָּחָה! נְחַשֵׁל מַחֲרֵשׁוֹת וּכְלֵי־עֲבוֹדָה!

– אִתְּךָ אָנוּ, סַמְבּוֹר! נַטֶה שֶׁכֶם, נַעֲמֹל!

שָׁמַע ווֹיַאן וּמָשַךְ בִּכְתֵפָיו. חֶרֶשׁ חָמַק לוֹ וְהָלַךְ.

ה

לַמָחֲרָת הִגִיעַ לְעִיר שֶׁבְּנוּיָה הָיְתָה לְמַרְגְלוֹת הָאַרְמוֹן שֶׁל הַנָסִיךְ. וְחוּצוֹת הָעִיר הוֹמִים מֵרֹב אָדָם. לְיַד חוֹמוֹת הָאַרְמוֹן פָּרְשׂוּ סוֹחֲרִים אֶת מַרְכֻּלְתָּם: גְלִילֵי אָרִיג צִבְעוֹנִי, כֵּלִים יְקָרִים, בִּגְדֵי־נוֹי.

נִצַב לוֹ ווֹיַאן, לוֹטֵשׁ עֵינָיו. הוֹי, מֶה חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בִּשְׂכִיוֹת־הַחֶמְדָה שֶׁלְפָנָיו. הִשְׁגִיחַ סוֹחֵר בָּאִכָּר הֶעָנִי וְגָעַר בּוֹ:

– הִסְתַּלֵק!

אוּלָם ווֹיַאן תָּחַב לְיָדוֹ מְטִיל זָהָב שֶׁהוֹצִיא מִן הַשַׂק, וּבִקֵשׁ חֲלִיפַת־בְּגָדִים.

לְמַרְאֵה הַזָהָב נִצְנְצוּ עֵינֵי הַסוֹחֵר בְּחֶמְדָה. מִיָד צִוָה לִמְשָׁרְתוֹ לְהַגִישׁ חֲלִיפָה. נָטַל ווֹיַאן אֶת הַחֲלִיפָה וְסָר הַצִדָה, כְּדֵי לִמְדוֹד אוֹתָהּ. אֶת דַעְתּוֹ הֵסִיחַ מִן הַשַׂק…

הֵצִיץ הַסוֹחֵר לְתוֹךְ הַשַׂק. הַפְלֵא וָפֶלֶא! מֵאַיִן לוֹ, לְבֶן־אִכָּרִים פָּשׁוּט, זָהָב רַב כָּל־כָּךְ?

קָרַב ווֹיַאן, לָבוּשׁ בַּחֲלִיפַה הַחֲדָשָׁה. בְּגַאֲוָה הֵצִיץ מִסָבִיב.

– הֵי, הַסוֹחֵר! – קָרָא – הַשֵׂג לִי סוּס מָהִיר! אֲשַׁלֵם בְּיָד רְחָבָה!

– בְּרָצוֹן רַב אֶמְכֹּר לְךָ כָּל מַה שֶׁתִּרְצֶה – הֵשִׁיב הַסוֹחֵר – אַךְ תְּחִילָה עָלַי לָדַעַת מֵאַיִן לְךָ, לָאִכָּר, זָהָב וְאַבְנֵי־חֵן?

– אֵין זֶה עִנְיָנְךָ! הֲרֵינִי קוֹנֶה וּמְשַׁלֵם!

– יִתָּכֵן שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין זֶה עִנְיָנִי – אָמַר הַסוֹחֵר – אַךְ בְּטוּחַנִי שֶׁהַנָסִיךְ יִרְצֶה דַוְקָא לָדַעַת הֵיכָן גָנַבְתָּ אֶת הָאוֹצָר. מִיָד אַזְעִיק אֶת אַנְשֵׁי־הַמִשְׁמָר!

– אַל־נָא, הַסוֹחֵר! – הִתְחַנֵן ווֹיַאן – לֹא גָנַבְתִּי. הַצְבִי הַמְכֻשָׁף הוּא שֶׁהֶעֱנִיק לִי אֶת הָאוֹצָר.

– הַצְבִי? הָהּ, עַכְשָׁו הִכַּרְתִּיךָ! הֲרֵי ווֹיַאן הִנְךָ. אַתָּה שֶׁהִטְעֵיתָ אֶת הַנָסִיךְ בַּצַיִד. אַתָּה שֶׁנִמְלַטְתָּ עַל נַפְשְׁךָ מִזַעֲמוֹ. הַנָסִיךְ צִוָה לֶאֱסוֹר אוֹתְךָ. סוּסוֹ, הֶחָבִיב עָלָיו, טָבַע בַּבִּצָה. לֹא, אֵין לְךָ מָנוֹס מִן הַצִינוֹק! לְעוֹלָם לֹא תִּרְאֶה אֶת אוֹר הַשֶׁמֶשׁ.

נִבְהַל ווֹיַאן. בְּפִיק בִּרְכַּיִם נִצַב לִפְנֵי הַסוֹחֵר. אָמַר לוֹ שֶׁיִתֵּן לוֹ זָהָב מְלוֹא חָפְנָיו וּבִלְבַד שֶׁלֹא יַסְגִירוֹ.

אַךְ הַסוֹחֵר צָחַק בְּבוּז.

– מְלוֹא חָפְנַי? – אָמַר – וַהֲרֵי יָדַי, יְדֵי סוֹחֵר, קְטַנוֹת מִיָדֶיךָ, יְדֵי אִכָּר. לֹא רַב הַזָהָב שֶׁהִצַעְתָּ לִי.

– אֶמְסֹר לְךָ אֶת הַמַחֲצִית!

– לֹא וָלֹא!

– אֶמְסֹר הַכֹּל וּבִלְבָד שֶׁלֹא תַּסְגִירֵנִי! רַק הַשְׁאֵר לִי אֶת הַבֶּגֶד וְהוֹסֵף סוּס מָהִיר!

וְהַסוֹחֵר שָׁקַל בְּדַעְתּוֹ. אִם יַסְגִיר אֶת הָאִכָּר בִּידֵי הַנָסִיךְ, מַה תּוֹעֶלֶת תִּצְמַח לוֹ מִכָּךְ? אֵין סָפֵק שֶׁהַנָסִיךְ יִטֹל לְעַצְמוֹ אֶת הָאוֹצָר. מוּטָב שֶׁיָנִיחַ לוֹ, לָאִכָּר, וְיִקַח אֶת רְכוּשׁוֹ.

– נִיחָא – אָמַר – הֲרֵינִי מַסְכִּים. – וְצִוָה לְהָבִיא לוֹ לְווֹיַאן סוּס מָהִיר.

וַאֲפִילוּ לֹא הִקְשִׁיב לְדִבְרֵי־הַתּוֹדָה שֶׁל ווֹיַאן. תָּפַס אֶת הַשַׂק הַכָּבֵד וּגְרָרוֹ לְבֵיתוֹ. וּמִיָד פָּתַח אוֹתוֹ וַהֲפָכוֹ עַל פִּיו.

אוּלָם, מִתּוֹךְ הַשַׂק נִשְׁפְּכוּ שִׁבְבֵי־עֵץ בִּלְבָד…

וּבֵינָתַיִם טִפֵּס ווֹיַאן אֶל הָאֻכָּף. רָצָה לַעֲקוֹר מִן הַמָקוֹם וְהִנֵה אָחַז אִישׁ זָקֵן בַּמִשְׁוֶרֶת. הִבִּיט ווֹיַאן וְהִכִּירוֹ.

– אַל תְּעַכְּבֵנִי, זָקֵן! – הִרְעִים בְּקוֹלוֹ – אֲנִי מְמַהֵר!

– ווֹיַאן, ווֹיַאן, כְּלוּם אֵינְךָ מַכִּירֵנִי? – קָרָא הַזָקֵן – הֲרֵי זֶה אֲנִי, אַבָּא שֶׁל בּוֹגְנָה!

– אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הִיא בּוֹגְנָה! הִסְתַּלֵק!

– אַל נָא תִּדְחֵנִי, ווֹיַאן! אֲנִי זָקֵן וְעָיֵף! רוֹצֶה אֲנִי לָנוּחַ לְצִדְךָ מֵעֲמַל־חַיַי. בּוֹגְנָה חָשְׁקָה בְּסַמְבּוֹר אָחִיךָ, אַךְ אֲנִי בְּךָ בָּחַרְתִּי…

– אַדְרַבָּא, תִּנָשֵׂא לְסַמְבּוֹר. לֹא אִכְפַּת לִי!

דִרְבֵּן אֶת סוּסוֹ, אַךְ אֵחַר אֶת הַמוֹעֵד. כִּי בֵּינָתַיִם פָּרַץ הַסוֹחֵר מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְהִזְעִיק אֶת אַנְשֵׁי־הַמִשְׁמָר. הַלָלוּ תָּפְסוּ אֶת ווֹיַאן, הִפְשִׁיטוּ מֵעָלָיו אֶת בִּגְדוֹ הֶחָדָשׁ, הֶעֱמִיסוּ אֶת שַׂק־הַשְׁבָבִים עַל גַבּוֹ וְהוֹבִילוּהוּ אֶל הַנָסִיךְ.

– לְהַלְקוֹתוֹ בִּשְׁבָטִים! – גָזַר הַנָסִיךְ – לְהַשְׁלִיכוֹ לְצִינוֹק!

וּבְשַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן נִצַב אָבִיהָ הַזָקֵן שֶׁל בּוֹגְנָה.

– ווֹיַאן בַּצִינוֹק… – לָחַשׁ אֶל עַצְמוֹ – עַל בּוֹגְנָה וִתֵּר!

ו

הַצִינוֹק אָפֵל. מִבַּעַד לַצֹהַר הַקָט נִגֶרֶת קֶרֶן־אוֹר חִוֶרֶת עַל ווֹיַאן. יוֹשֵׁב הוּא תַּחְתָּיו, מִתְיַפֵּחַ בְּבֶכִי.

אַךְ הִנֵה חָרְקוּ צִירֵי הַדֶלֶת. נִכְנַס הַשׁוֹמֵר. הַאֻמְנָם יוֹבִילוֹ לַגַרְדֹם?

אוּלָם הַשׁוֹמֵר רָמַז לוֹ לָאָסִיר:

– קוּם! הַנָסִיךְ, בְּרֹב חַסְדוֹ, סָלַח לְךָ.

– סָלַח? – גִמְגֵם ווֹיַאן – הָכֵּיצַד?

– עַל כָּךְ הוֹדֵה לְאָחִיךָ סַמְבּוֹר. הוּא שֶׁגִלָה אֶת מִרְבְּצֵי הַבַּרְזֶל. הוּא שֶׁהֵקִים מַפָּחָה וּבָהּ הוּא מְחַשֵׁל גַרְזִנִים וּמַכּוֹשִׁים וּמַחֲרֵשׁוֹת־בַּרְזֶל. הוּא שֶׁפִּרְסֵם אֶת תְּהִלַת אַרְצֵנוּ בָּעוֹלָם. רָצָה הַנָסִיךְ לִגְמוֹל לוֹ עַל מַעֲשָׂיו. אַךְ סַמְבּוֹר בִּקֵשׁ רַק שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבַד: שֶׁהַנָסִיךְ יְשַׁחְרֵר אוֹתְךָ מֵהַצִינוֹק וְשֶׁיָנִיחַ לַצְבִי כְּסוּף־הַקַרְנַיִם לְהִתְרוֹצֵץ בֶּן־חוֹרִין בַּיְעָרוֹת. הַנָסִיךְ הִסְכִּים. וְעַתָּה צֵא מֵהַצִינוֹק!

ז

הָיְתָה שְׁעַת עֶרֶב מְאֻחֶרֶת. ווֹיַאן שֵׂרַךְ דַרְכּוֹ לִכְפַר־מוֹלַדְתּוֹ. תָּעָה בַּיַעַר וְיָשַׁב לָנוּחַ מִתַּחַת לְאַלוֹן.

וּלְפֶתַע נִתְהַדְהֲדוּ טַלְפֵי־כֶּסֶף וְהַצְבִי הֵגִיחַ וְהִתְיַצֵב לְפָנָיו. הָלַךְ ווֹיַאן בְּעִקְבוֹת הַצְבִי. הָעֵצִים פִּנוּ לוֹ דֶרֶך, הָאֲבָנִים הִשְׂתָּרְעוּ בְּרֹךְ תַּחַת כַּפּוֹת־רַגְלָיו.

שָׁעָה אֲרֻכָּה הָלְכוּ, עַד שֶׁשָׁמַע ווֹיַאן הַלְמוּת קֻרְנָסִים. בְּמַעֲרֵה־הַיַעַר עָמְדָה מַפָּחָה. גִצִים הִתְעוֹפְפוּ אֶל־עָל כִּמְטַר כּוֹכָבִים.

וּלִפְנֵי הַמַפָּחָה רָאָה ווֹיַאן אֶת סַמְבּוֹר וְאֶת בּוֹגְנָה. הִכִּיר סַמְבּוֹר בַּהֵלֶךְ הַבָּלוּי אֶת אָחִיו וְחִבְּקוֹ.

– בּוֹא אֵלֵינוּ – אָמַר – שָׁפַר חֶלְקֵנוּ עַל אַף הָעֲבוֹדָה הַקָשָׁה.

– הִשָׁאֵר אִתָּנוּ – הוֹשִׁיטָה אֵלָיו בּוֹגְנָה אֶת יָדֶיהָ.

רָאָה ווֹיַאן שֶׁעַל אֶצְבָּעָהּ עֲנוּדָה טַבַּעַת־בַּרְזֶל, מַתְּנַת הַצְבִי.

– הֵיטַבְתָּ לִבְחוֹר, סַמְבּוֹר, – אָמַר ווֹיַאן לְמַרְאֵה פָּנֶיהָ שֶׁל בּוֹגְנָה הַקוֹרְנוֹת מֵאֹשֶׁר – מִסְתַּבֵּר שֶׁאֵין תּוֹעֶלֶת בְּאוֹצָר, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לְהִתְחַלֵק בּוֹ עִם הַזוּלַת.

א

חֲצֵרוֹ שֶׁל הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט הָמְתָה תָּמִיד אַבִּירִים בְּנֵי־אֲצִילִים וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת נֶעֶרְכוּ בָּהּ מִשְׁתִּים כַּדָת. וְכַטוֹב לִבָּם בַּיַיִן, הָיוּ הָאַבִּירִים מַפְלִיגִים בְּשֶׁבַח הָעֲלָמוֹת שֶׁלִבָּם דָבַק בָּהֶן לְאַהֲבָה, וְכָל אֶחָד סִפֵּר אֵיזֶה מַעֲשֵׂה־גְבוּרָה מוּכָן הוּא לַעֲשׂוֹת לִכְבוֹדָהּ שֶׁל אֲהוּבַת־לִבּוֹ.

עֶרֶב אֶחָד, מִשֶׁהֵסֵבּוּ לְיַד הַשֻׁלְחָן, פָּתַח הָאַבִּיר אַרְתּוּר וְאָמַר:

– הָעַלְמָה הַיָפָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הִיא בְּלַנְקָה אֲרוּסָתִי. עֵינֶיהָ זוֹהֲרוֹת כַּחַמָה בָּרָקִיעַ וְכָל הָאָרֶץ מַבְהִיקָה מֵאוֹרָהּ. לִכְבוֹדָהּ מוּכָן הִנְנִי לְהִלָחֵם עִם שִׁבְעָה אַבִּירִים בְּבַת־אַחַת וְאֵין סָפֵק בְּלִבִּי שֶׁבְּכֹחַ אַהֲבָתִי אַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם.

– מְעַט מִדַי הוּא לְיוֹלַנְטָה שֶׁלִי – אָמַר הָאַבִּיר יַן – לְמַעַן יוֹלַנְטָה יַעֲלַת־הַחֵן, שֶׁכֻּלָהּ מַחֲמַדִים, מוּכָן אֲנִי לְהַפְלִיג בְּדוּגִית רְעוּעָה וְלַחֲצוֹת אֶת הַיָם הַגָדוֹל.

– וַאֲנִי לְמַעַן זוּזַנָה שֶׁלִי – סָח אַבִּיר שְׁלִישִׁי – לֹא אֲהַסֵס לְחָרֵף אֶת נַפְשִׁי. אִם תִּמָצֵא בְּקַצְוֵי אָרֶץ, אֶצְלַח יַמִים וְאֶחְצֶה מִדְבָּרִיוֹת וּבִלְבַד שֶׁאֶזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּזִיוָהּ.

וְרַק גוֹטְפְרִיד הֶחֱרִישׁ וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו.

הִבְחִין בָּזֹאת הַמֶּלֶךְ זִיגְמוּנְט, שֶׁהִקְשִׁיב בְּחִיוּךְ לְדִבְרֵי הָאַבִּירִים וְשָׁאַל אוֹתוֹ:

– נוּ, וְאַתָּה גוֹטְפְרִיד, אֵיזֶה מַעֲשֵׂה־גְבוּרָה מוּכָן הִנְךָ לַעֲשׂוֹת לְמַעַן רוֹקְסַנָה בִּתִּי?

– הֲרֵינִי מְהַרְהֵר בְּכָךְ, הוֹד מַעֲלָתְךָ – הֵשִׁיב גוֹטְפְרִיד – וְאָכֵן אֵינִי מוֹצֵא דָבָר שֶׁיִשְׁוֶה לָהּ לְרוֹקְסַנָה זְהֻבַּת־הַשֵׂעָר. יִתָּכֵן שֶׁהָיִיתִי הוֹלֵךְ לְמַעֲנָהּ אֶל הָהָר הַקָסוּם, כְּדֵי לְהָבִיא לָהּ אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא. אִם כִּי חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁגַם הוּא אֵינוֹ אֶלָא דוֹרוֹן עָלוּב לְעֻמַת חִין־עֶרְכָּהּ שֶׁל רוֹקְסַנָה.

– מַהוּ יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא? – שָׁאַל הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט – מֵעוֹדִי לֹא שָׁמַעְתִּי עַל אֹדוֹתָיו.

– הַאֻמְנָם? – הֵשִׁיב גוֹטְפְרִיד – וַהֲרֵי פֶּרַח זֶה צוֹמֵחַ עַל גְבוּל מַמְלַכְתְּךָ, עַל הָהָר הַגָבוֹהַ, הַקָסוּם, שֶׁמוֹרְדוֹתָיו הַתְּלוּלִים מוֹנְעִים אֶת הָעֲלִיָה לְפִסְגָתוֹ. לְפִי הַשְׁמוּעָה שָׁתַל אוֹתוֹ מֶלֶךְ־הֶהָרִים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ וְאַף הֱקִיפוּ לַהֲבוֹת־אֵשׁ, שֶׁעֲלֵיהֶן מַשְׁגִיחָה בִּתּוֹ, הַקוֹסֶמֶת וִיוְיַנָה. אֶת הַיַקִנְתּוֹן יִקְטֹף הָאַבִּיר שֶׁיַעֲבֹר בְּחוֹמַת הַלֶהָבוֹת וְלִבּוֹ לֹא יְרַטֵט מִפַּחַד. אוּלָם, אִם יְהַסֵס רֶגַע וְלִבּוֹ יֶהֱגֶה אֵימָה, יִבָּלַע בְּתוֹךְ הַלֶהָבוֹת וְגוּפוֹ יִהְיֶה לְאֵפֶר.

– גַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת הָאַגָדָה עַל יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא – אָמַר הָאַבִּיר רִישַׁרְד, שֶׁהִקְשִׁיב לַשִׂיחָה – אוֹמְרִים שֶׁאֵין בְָּעוֹלָם פֶּרַח שֶׁיִשְׁוֶה לוֹ בְּנוֹי. גִבְעוֹלוֹ יָרֹק כְּאִזְמַרְגְדְּ וְתִפְרַחְתּוֹ סְגֻלָה כְּאַחְלָמָה. כֹּחַ־קְסָמִים לוֹ לַיַקִנְתּוֹן וְכָל שֶׁיַשִּׂיג אֶת הַפֶּרַח, יָבִין שְׂפַת חַיוֹת וְעוֹפוֹת, יֵדַע לְהָחִישׁ מַרְפֵּא לְחוֹלִים וְלַהֲפוֹךְ יְשִׁישִׁים לִצְעִירִים. אָכֵן, דוֹרוֹן נָאֶה הוּא מֵאֵין כָּמוֹהוּ לַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה!

אוּלָם אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע צְחוֹק מְלַגְלֵג בָּאוּלָם. הָיָה זֶה הָאַבִּיר אַרְנוֹלְד, יְרִיבוֹ־מֵאָז שֶׁל גוֹטְפְרִיד, שֶׁהֵסֵב בִּקְצֵה הַשֻׁלְחָן, וּלְפֶתַע נָתַן קוֹלוֹ בִּצְחוֹק.

– אָכֵן, גוֹטְפְרִיד יַקִירִי – סָח הָאַבִּיר אַרְנוֹלְד – מֵאָז וּמִתָּמִיד טָעַנְתִּי שֶׁאֵינְךָ אֶלָּא רַבְרְבָן. אַל־נָא תִּשְׁכַּח אֶת הָאִמְרָה: “אַל יִתְהַלֵל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ!” אַתָּה מִתְפָּאֵר שֶׁתָּבִיא אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא. וּמַדוּעַ לֹא תּוֹרִיד אֶת הַיָרֵחַ מֵהָרָקִיעַ וְתַגִישׁוֹ לְרוֹקְסַנָה אֲהוּבַת־לִבְּךָ? הִיא תּוּכַל לַעֲנֹד אוֹתוֹ לְצַוָארָהּ, מַזְכֶּרֶת מִמֶךָ! חַה חַה חַה!

נִצְטָרְפוּ לִצְחוֹקוֹ שְׁאָר הָאַבִּירִים וְגַם בְּפָנָיו שֶׁל הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט הִפְצִיעַ חִיוּךְ. נִכַּר בּוֹ בְּגוֹטְפְרִיד שֶׁהַלַעַג פָּגַע בּוֹ. הוּא קָם וְהֵטִיחַ לְעֵבֶר יְרִיבוֹ:

– טָעוּת בְּיָדְךָ, אַרְנוֹלְד, אִם סָבוּר הִנְךָ שֶׁדְבָרַי לֹא הָיוּ אֶלָא פְּרִי שַׁחֲצָנוּת וְיָהֳרָה. אֵינֶנִי מִתְפָּאֵר לַשָׁוְא. תֵּכֶף וּמִיָד יוֹצֵא הִנְנִי לָהָר הַקָסוּם. אוֹ שֶׁאֶגְוַע אוֹ שֶׁאָבִיא אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא לָרוֹקְסַנָה הַחֲמוּדָה!

שָׁמַע הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט אֶת דְּבָרָיו וַעֲנָנָה חָלְפָה עַל פָּנָיו. אָמַר לוֹ:

– אַל־נָא גוֹטְפְרִיד, אַל תְּחָרֵף אֶת נַפְשְׁךָ לַשָׁוְא. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלִבְּךָ עָשׂוּי לְלֹא חָת. לֹא־פַּעַם הִשְׁלַכְתָּ נַפְשְׁךָ מִנֶגֶד. אוּלָם דָבָר אַחֵר הוּא לְחוֹלֵל מַעֲשֵׂי־גְבוּרָה בִּשְׂדֵה־הַמַעֲרָכָה, וְדָבָר אַחֵר לְהִסְתַּכֵּן בְּלֹא כָּל סִבָּה.

אוּלָם הָאַבִּיר גוֹטְפְרִיד, שֶׁדִבְרֵי יְרִיבוֹ פָּגְעוּ בּוֹ וּפְצָעוּהוּ, הֵשִׁיב:

– הֲרֵינִי נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת־אַבִּירִים שֶׁלֹא אֶסוֹג. מִיָד יוֹצֵא הִנְנִי לָהָר הַקָסוּם, וְאִם לֹא אֶעֱלֶה בַּלֶהָבוֹת, אָבִיא אֶת יַקִנְתּוֹן הַפֶּלֶא לְרוֹקְסַנָה בִּתְּךָ!

נָדַם הַמֶלֶךְ. שְׁבוּעַת־אַבִּירִים קְדוֹשָׁה הִיא וְכָל הַמֵפֵר אוֹתָהּ נוֹחֵל כְּלִמָה וָבוּז.

נִפְרַד גוֹטְפְרִיד מֵהַמֶלֶךְ וְהָאַבִּירִים, וְהַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט חִבֵּק אֶת הָאַבִּיר וְאָמַר לוֹ:

– דַע לְךָ, גוֹטְפְרִיד, שֶׁמִזְמַן חָשַׁבְתִּי לְהַשִׂיא לְךָ אֶת רוֹקְסַנָה וְלִמְסוֹר לְךָ אֶת חֲצִי הַמַלְכוּת. אִם תַּחֲזֹר בָּרִיא וְשָׁלֵם, תִּזְכֶּה בְּיָדָהּ שֶׁל בִּתִּי.

זָהֲרוּ פָּנָיו שֶׁל גוֹטְפְרִיד:

– הוֹד מַעֲלָתְךָ! – אָמַר – אַף אִם אֶצְטָרֵךְ לְהַבְקִיעַ מֵאָה חוֹמוֹת־אֵשׁ, חַי וְשָׁלֵם אֶחֱזֹר! כֵּיצַד יִרְעַד לִבִּי בְּפַחַד, אִם יוֹדֵעַ הִנְנִי מַהוּ הַפְּרָס הַמֻבְטָח לִי עִם שׁוּבִי!

וַיֵצֵא לַדֶּרֶךְ.

ב

הִגִיעַ לָהָר הַקָסוּם וְהֵחֵל מַעְפִּיל וְעוֹלֶה עַל מוֹרְדוֹתָיו הַתְּלוּלִים. רַגְלָיו נִגְפוּ אֶל סְלָעִים מְרוּטִים, כַּפּוֹת־יָדָיו נִפְצְעוּ בְּהַאָחְזוֹ בַּצוּקִים מְשֻׁנָנִים, אַךְ הוּא הוֹסִיף לְהַעְפִּיל, עַד שֶׁהִגִיעַ לַפִּסְגָה.

וְהַפִּסְגָה מֻקֶפֶת כֻּלָהּ חוֹמַת־לֶהָבוֹת וְתִימְרוֹת עָשָׁן מְעִיבוֹת אֶת עֵין הַשַׁחַק.

רֶגַע נִצַב גוֹטְפְרִיד תַּחְתָּיו, עָצַם אֶת עֵינָיו וְהִרְהֵר בְּרוֹקְסַנָה הַיְפֵהפִיָה – וּמִשְׁנֵהוּ צָעַד בָּטוּחוֹת וְנִבְלַע בְּתוֹךְ חוֹמַת־הָאֵשׁ.

הִפְסִיעַ נִכְחוּ וְלִבּוֹ אֵיתָן בְּקִרְבּוֹ, לֹא יָדַע כָּל הִסוּס.

נִפְרְדוּ הַלֶהָבוֹת וְתִהְיֶנָה כְּחוֹמָה מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ, וְהָאַבִּיר גוֹטְפְרִיד צוֹעֵד וּמִתְקַדֵם, צוֹעֵד וּמִתְקָרֵב אֶל יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא. וְהַפֶּרַח – אֵין בָּעוֹלָם שֶׁיִשְׁוֶה לוֹ בְּנוֹי. גִבְעוֹלוֹ יָרֹק כְּאִזְמָרַגְדְּ וְתִפְרַחְתּוֹ סְגֻלָה כְּאַחְלָמָה. כְּמֻקְסָם הִבִּיט גוֹטְפְרִיד בַּפֶּרַח, אַךְ הִנֵה הִתְנַעֵר מִתַּדְהֵמָתוֹ וְשָׁלַח יָדוֹ כְּדֵי לְקָטְפוֹ.

אוּלָם, אוֹתוֹ רֶגַע חָשׁ בְּמַגַע יָד עַל שִׁכְמוֹ. הֵסֵב פָּנָיו וְהִנֵה לְפָנָיו עַלְמָה יְפֵהפִיָה, פָּנֶיהָ מְפִיקוֹת זִיו, לְבוּשָׁה תִפְאֶרֶת, וְזוּג כְּנָפַיִם לָהּ שֶׁצִבְעָן כְּצִבְעֵי הַקֶשֶׁת. הָיְתָה זוֹ וִיוְיַנָה, בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ־הָהָר. וְהָעַלְמָה הֵצִיצָה בּוֹ בְּמַבָּט מִתְחַנֵן.

– גוֹטְפְרִיד – אָמְרָה – אַל־נָא תִּגַע בְּפֶרַח זֶה!

אָבִי הֱקִיפוֹ בְּחוֹמַת־אֵשׁ כְּדֵי לְגוֹנֵן עַל חַיַי. אִם תִּקְטְפֵהוּ – אָמוּת מִיָד.

– עָלְמָה נָאָה! – הֵשִׁיב גוֹטְפְרִיד הַנִרְגָשׁ – יְהֵא לִבֵּךְ סָמוּךְ וּבָטוּחַ שֶׁלֹא אֶגַע בַּפֶּרַח. אֶחֱזֹר לִי כִּלְעֻמַת שֶׁבָּאתִי וְהַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט וְהַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה לֹא יִתְרַעֲמוּ עָלַי שֶׁוִתַּרְתִּי עַל הַפֶּרַח, אִם אֲסַפֵּר לָהֶם שֶׁעַל־יְדֵי כָּךְ הִצַלְתִּי אֶת חַיַיִךְ.

– לְדַאֲבוֹנִי, אַבִּיר אַצִיל־נֶפֶשׁ – אָמְרָה בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הָהָר – אָסוּר לְךָ לְגַלוֹת אֶת אֲשֶׁר סִפַּרְתִי לְךָ. אִם תְּגַלֶה, אַחַת דָתִי לָמוּת. כָּךְ גָזַר עָלַי אָבִי. אֲנִי מְבַקֶשֶׁת מִמְךָ שֶׁתְּוַתֵּר עַל הַיַקִנְתּוֹן, אַךְ הַקָרְבָּן שֶׁתַּקְרִיב לְמַעֲנִי חַיָב לְהִשָׁאֵר סוֹד כָּמוּס. עָלֶיךָ לְסַפֵּר לְמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט וְלַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה, שֶׁהֶעֱלֵיתָ חֶרֶס בְּיָדְךָ, כִּי לְמַרְאֵה חוֹמַת־הָאֵשׁ נָפַל עָלֶיךָ פַּחַד וְלִבְּךָ הָגָה אֵימָה.

– הָכֵּיצַד?! – קָרָא גוֹטְפְרִיד – אֲנִי, הָאַבִּיר הַמְהֻלָל, עַז כְּנָמֵר וְגִבּוֹר כַּאֲרִי, אַכְרִיז עַל עַצְמִי כְּעַל רַךְ־לֵבַב הַנָס מִן הַמַעֲרָכָה? אֲנִי, גוֹטְפְרִיד הַמְנַצֵחַ, אָפֵר אֶת שְׁבוּעַת־הָאַבִּירִים לְעֵינֵי כָּל הֶחָצֵר הַמַלְכוּתִית? וַהֲרֵי אֶהְיֶה לְלַעַג וּלְקֶלֶס בְּעֵינֵי כֹּל! וְכִי לֹא תָבִינִי, וִיוְיַנָה, שֶׁנִבְצַר מִמֶנִי לַעֲשׂוֹת זֹאת?!

– אָכֵן, – אָמְרָה וִיוְיַנָה חֶרֶשׁ – אַל לְךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת. לֹא, אֵין לִי כָּל זְכוּת לִדְרוֹשׁ מִמְךָ קָרְבָּן זֶה. קְטֹף הַפֶּרַח וָלֵךְ, שֶׁכֵּן נִגְזַר עָלַי לָמוּת!

אוּלָם גוֹטְפְרִיד נִצַב תַּחְתָּיו בְּלֹא זִיעַ, שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים.

– לֹא, וִיוְיַנָה – אָמַר לְבַסוֹף – לֹא אֶקְטֹף פֶּרַח זֶה. אִלוּ עָשִׂיתִי זֹאת, הָיִיתִי מַכְתִּים עַצְמִי בְּמַעֲשֵׂה־נְבָלָה שֶׁאֵינוֹ יָאֶה לְאַבִּיר!

– אוּלָם, אִם לֹא תַּעֲשֶׂה – אָמְרָה בַּת־הָהָר – יַכְתִּימוּ אוֹתְךָ הַכֹּל כְּמוּג־לֵב.

– אָכֵן… – לָחַשׁ הָאַבִּיר, וּמִיָד נִזְדַקֵף בְּגַאֲוָה וְהוֹסִיף: – וּמַה בְּכָךְ וִיוְיַנָה? הַסְבוּרָה הִנָךְ שֶׁאֵרָתַע מִלַעַג וָבוּז? הַאִם בִּרְצוֹתִי לַחֲסוֹךְ מֵעַצְמִי כִּנוּי שֶׁל מוּג־לֵב, אֵהָפֵךְ בְּאֱמֶת לְפַחְדָן? הַאִם לְשֵׁם רַבְרְבָנוּת בִּלְבַד אֶחְמֹס אֶת חַיַיִךְ וְאֶפְשַׁע פֶּשַׁע חָמוּר? לֹא, לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת!

– וְרוֹקְסַנָה? – שָׁאֲלָה בַּת־הָהָר – מַה תַּחֲשֹׁב עָלֶיךָ רוֹקְסַנָה?

– רוֹקְסַנָה… – חָזַר גוֹטְפְרִיד כְּהֵד – רוֹקְסַנָה… זֶה נָכוֹן, שָׁכַחְתִּי אֶת אֲהוּבַת־לִבִּי! רוֹקְסַנָה תִּפְנֶה מִמֶנִי בִּשְׁאָט־נֶפֶשׁ. הוֹי, וִיוְיַנָה, לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת. מוּטָב לִי לָמוּת מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת מוּג־לֵב בְּעֵינֵי רוֹקְסַנָה וּלְהַפְסִיד אֶת אַהֲבָתָהּ.

– עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת שֶׁצָדַקְתִּי – אָמְרָה בַּת־הָהָר – אַל־נָא תְּהַסֵס עוֹד. שֶׁהֲרֵי תְּמוּרַת הַיַקִנְתּוֹן תִּזְכֶּה בְּיָדָהּ שֶׁל הַנְסִיכָה. אֲנִי מְאַחֶלֶת לְךָ אֹשֶׁר רַב, גוֹטְפְרִיד. הִנֵה, בְּמוֹ יָדַי אֶקְטֹף אֶת הַפֶּרַח בִּשְׁבִילְךָ.

וְהוֹשִׁיטָה יָדָהּ אֶל הַיַקִנְתּוֹן. אוּלָם גוֹטְפְרִיד עָצַר בַּעֲדָהּ.

– לֹא אוּכַל לִהְיוֹת מְאֻשָׁר, וִיוְיַנָה – קָרָא – בְּיָדְעִי שֶׁקָנִיתִי אֶת אָשְׁרִי בִּמְחִיר חַיַיִךְ! כֵּיצַד אָצִיץ בְּעֵינֶיהָ שֶׁל רוֹקְסַנָה אִם אַשִׂיג אוֹתָהּ תְּמוּרַת פֶּשַׁע נִתְעָב! הֲרֵינִי מַעֲדִיף שֶׁרוֹקְסַנָה תָּבוּז לִי עַל לֹא עָוֶל בְּכַפִּי, מֵאֲשֶׁר תְּהֵא לָהּ הַזְכוּת לְבַזוֹתֵנִי. שָׁלוֹם לָךְ, וִיוְיַנָה!

– שָׁלוֹם, גוֹטְפְרִיד! – אָמְרָה בַּת־הָהָר, בִּרְאוֹתָהּ שֶׁהָאַבִּיר לֹא יַחֲזֹר בּוֹ מֵהַחְלָטָתוֹ – לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח שֶׁהִצַלְתָּ אֶת חַיַי. קַח־נָא טַבַּעַת זוֹ מִמֶנִי וּתְהֵא לְךָ לְמַזְכֶּרֶת.

נָטַל גוֹטְפְרִיד אֶת הַטַבַּעַת שֶׁל בַּת־הָהָר, עָנַד אוֹתָה לְאֶצְבָּעוֹ, וְלִבּוֹ מֵהַמֶה בְּקִרְבּוֹ:

“מִי יִתֵּן וְלֹא זָכִיתִי בָּךְ, הַטַבַּעַת! שֶׁכֵּן בִּגְלָלֵךְ אָבְדָה לִי טַבַּעְתָּהּ שֶׁל אֲהוּבַת־לִבִּי, הַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה!”

אוּלָם הוּא לֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו, שֶׁלֹּא לִפְצוֹעַ בִּדְבָרִים אֶת לִבָּהּ שֶׁל וִיוְיַנָה. הוּא הוֹדָה לָהּ עַל הַדוֹרוֹן וְשָׂם פְּעָמָיו לַדֶרֶךְ.

ג

רָאוּ אַנְשֵׁי הַמִשְׁמָר שֶׁבְּמִגְדַל הָאַרְמוֹן אֶת הָאַבִּיר גוֹטְפְרִיד הַחוֹזֵר מִדַרְכּוֹ וְהוֹדִיעוּ לַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט וְלַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה, שֶׁחִכּוּ בְּלֵב חָרֵד לְשׁוּבוֹ. שָׂמַח הַמֶלֶךְ מְאֹד וְצִוָה לְאַנְשֵׁי חֲצֵרוֹ לְהִתְכַּנֵס מִיָד בִּטְרַקְלִינוֹ. מִשֶׁבָּאוּ, יָשַב עַל כֵּס־הַמַלְכוּת וְאָמַר:

– בְּעוֹד רֶגַע קָט, רַבּוֹתַי, יַחֲזֹר הֵנָה גוֹטְפְרִיד הַמְנַצֵחַ. אָנָא, קַבְּלוּהוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. לְאַחַר שֶׁיִמְסֹר אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא לְבִתִּי, אֲקַיֵם אֶת הַבְטָחָתִי וְאֶמְסֹר לוֹ אֶת רוֹקְסַנָה וְגַם אֶת חֲצִי הַמַלְכוּת.

– הַאֻמְנָם בָּטוּחַ הִנְךָ, הוֹד מַעֲלָתְךָ, שֶׁגוֹטְפְרִיד הִשִׂיג אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא? וְשֶׁמָא הֶעֱלָה חֶרֶס בְּיָדוֹ? – הֵעִיר הָאַבִּיר אַרְנוֹלְד.

– הַקִנְאָה מְסַנְוֶרֶת אֶת עֵינֶיךָ, אַרְנוֹלְד – אָמַר הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט – שֶׁהֲרֵי בָּרוּר לְךָ שֶׁלְאַחַר שֶׁנִשְׁבַּע שְׁבוּעַת־אַבִּירִים, יַעֲדִיף גוֹטְפְרִיד לָמוּת מֵאֲשֶׁר לָשׁוּב בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. כֵּיצַד מְלָאֲךָ לִבְּךָ, אַרְנוֹלְד, לַחֲשׁוֹד בּוֹ, בְּגוֹטְפְרִיד הַמְנַצֵחַ, שֶׁאֵין הוּא אֶלָא מוּג־לֵב?

נִכְלַם אַרְנוֹלְד וְהֶחֱרִישׁ. וְהַחַצְרָנִים פָּתְחוּ אֶת דֶלֶת הַכָּבוֹד וְגוֹטְפְרִיד נִכְנַס לַטְרַקְלִין וְקָרַב אֶל הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט וְרוֹקְסַנָה הַנְסִיכָה.

אוּלָם, הוּא לֹא הִפְסִיעַ כִּמְנַצֵחַ, בְּרֹאשׁ מוּרָם. בְּרֹאשׁ מֻרְכָּן צָעַד, פָּנָיו חִוְרוֹת מְאֹד וְאֶת עֵינָיו לֹא הֵעֵז לָשֵׂאת אֶל הַמֶלֶךְ וּבִתּוֹ.

– בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, גוֹטְפְרִיד! – קָרָא הַמֶלֶךְ – אֻשַׁרְנוּ לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ, הָאַבִּיר הֶעָשׂוּי לְלֹא־חָת! אָכֵן אֵין כֹּחַ בָּעוֹלָם הֶעָשׂוּי לְהַכְרִיעֲךָ, כִּי לִבְּךָ אֵינוֹ יוֹדֵעַ פַּחַד. מְסֹר־נָא לְבִתִּי אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא, וְאַתְּ, רוֹקְסַנָה, תְּנִי לוֹ אֶת טַבַּעַת־הָאֵרוּסִין שֶׁהֵכַנְתְּ.

כָּךְ אָמַר הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט, אוּלָם גוֹטְפְרִיד נִצַב תַּחְתָּיו מַחֲרִישׁ וְעָצוּב. דוֹמֶה שֶׁאֵין הוּא קוֹלֵט אֶת דִבְרֵי הַמֶלֶךְ.

תָּמַהּ הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט.

– עַל שׁוּם מָה תִּתְמַהֲמֵהַ, גוֹטְפְרִיד? – שָׁאַל – וְכִי אֵינְךָ שָׂשׂ לַפְּרָס הַמְזֻמָן לְךָ? אוֹ שֶׁמָא אֵין יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא פּוֹרֵחַ כְּלָל בָּהָר הַקָסוּם?

עָנָה גוֹטְפְרִיד וְאָמַר:

– הַפְּרָס הַמְזֻמָן לִי יָקָר לִי מֵחַיַי, וְיַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא פּוֹרֵחַ אָמְנָם בָּהָר הַקָסוּם, אֶלָא שֶׁלֹא הִשַׂגְתִּי אֶת הַפֶּרַח, הוֹד מַעֲלָתְךָ, וְאֵין לִי זְכוּת לְקַבֵּל אֶת טַבַּעַת־הָאֵרוּסִין שֶׁל הַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה.

וְהַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט תָּמַהּ עוֹד יוֹתֵר.

– כֵּיצַד זֶה קָרָה, גוֹטְפְרִיד, שֶׁחָזַרְתָּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת? מַהוּ הַמִכְשׁוֹל שֶׁעָמַד בְּדַרְכְּךָ וְאַתָּה לֹא יָדַעְתָּ לְהִתְגַבֵּר עָלָיו?

שַׁח עוֹד יוֹתֵר רֹאשׁוֹ שֶׁל גוֹטְפְרִיד. לְמֶשֶׁךְ רֶגַע הִסֵס, כְּאִלּוּ שָׁנְקוּ הַמִלִים אֶת גְרוֹנוֹ. לְבַסוֹף אָמַר בְּקוֹל חֲרִישִׁי:

– הוֹד מַעֲלָתְךָ! כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת חוֹמַת־הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת סְבִיב יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא, נָפְלָה עָלַי אֵימָה. חִיל אֲחָזַנִי וְלִבִּי פָּג בְּקִרְבִּי. שֶׁעַל כֵּן נְסוּגוֹתִי, כִּי חָרַדְתִּי פֶּן יְהֵא גוּפִי לְאֵפֶר.

מְלֵאֵי פְּלִיאָה הֵצִיצוּ הָאַבִּירִים זֶה בָּזֶה. הַאֵין חוּשׁ־שְׁמִיעָתָם מְשַׁטֶה בָּהֶם? הָאָמְנָם הִשְׁמִיעַ גוֹטְפְרִיד הַמְנַצֵחַ מִלִים אֵלֶה, שֶׁיֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי לְהַעֲטוֹת חֶרְפָּה עַל כָּל אַבִּיר?

אִלוּ הִשְׁמִיעָן מִישֶׁהוּ אַחֵר, הָיוּ הָאַבִּירִים פּוֹרְצִים בִּצְחוֹק וּמְגָרְשִׁים אוֹתוֹ מִקְהָלָם. אוּלָם תְּהִלָתוֹ שֶׁל גוֹטְפְרִיד הָיְתָה גְדוֹלָה כָּל־כָּךְ שֶׁעַתָּה נִכְרַת הַדִבֵּר מִפִּי הָאַבִּירִים. הֵם קָפְאוּ בְּאֵין־הֶגֶה מֵרֹב תַּדְהֵמָה. דוֹמֶה שֶׁהַחֶרְפָּה, שֶׁהָיְתָה מְנַת־חֶלְקוֹ שֶׁל גוֹטְפְרִיד, יָרְדָה גַם עַל רֹאשָׁם. אֲפִילוּ אַרְנוֹלְד שָׁתַק וְלֹא הֵעֵז לִפְצוֹת פִּיו. וְהָיְתָה בַּטְרַקְלִין דְמָמָה עֲמֻקָה, דִמְמַת קְבָרִים.

והָאַבִּיר גוֹטְפְרִיד הֶחֱוִיר עוֹד יוֹתֵר, שֶׁכֵּן דְמָמָה זוֹ קָשָׁה הָיְתָה מִצְחוֹק וְדִבְרֵי־בּוּז. אוֹתוֹ רֶגַע חָשׁ עַצְמוֹ בּוֹדֵד וְגַלְמוּד, דוֹמֶה שֶׁאֵין הוּא עוֹמֵד בִּקְהַל עֲמִיתָיו־מֵאֶתְמוֹל, כִּי אִם בְּמִדְבַּר־שְׁמָמָה שֶׁאֵין בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָה.

אוּלָם, לְפֶתַע־פִּתְאֹם קָרַע אֶת הַדְמָמָה קוֹל צָלוּל וָרָם, קוֹלָהּ שֶׁל הַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה:

– אֵינֶנִי מַאֲמִינָה לְךָ, גוֹטְפְרִיד!

נִרְעֲדוּ הַכֹּל וְנָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם אֶל הַנְסִיכָה שֶׁנִצְבָה לְיַד כֵּס־הַמַלְכוּת שֶׁל אָבִיהָ. נִרְעַד גַם גוֹטְפְרִיד וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, מֵאָז עָבַר אֶת סַף הַטְרַקְלִין, נָשָׂא עֵינָיו וְהִבִּיט בְּפָנֶיהָ שֶׁל אֲהוּבַת־לִבּוֹ.

וְרוֹקְסַנָה חָזְרָה וְקָרְאָה:

–אֵינִי מַאֲמִינָה לְךָ, גוֹטְפְרִיד! אֵינִי יוֹדַעַת עַל שׁוּם מָה חָזַרְתָּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, אַךְ סָמוּךְ לִבִּי וּבָטוּחַ שֶׁלֹא הַפַּחְדָנוּת הִיא שֶׁמָנְעָה מִמְךָ לְהַשִׂיג אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא. אֵינִי דוֹרֶשֶׁת מִמְךָ שֶׁתַּסְבִּיר אֶת הַסִבָּה לְכִשְׁלוֹנְךָ, כִּי עֵינַי רוֹאוֹת שֶׁנִבְצָר מִמְךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת. וַהֲרֵינִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ וּמוֹסֶרֶת בְּיָדְךָ אֶת טַבַּעַת הָאֵרוּסִין שֶׁלִי!

קָרַב גוֹטְפְרִיד אֶל הַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה, כָּרַע לְרַגְלֶיהָ, כָּבַשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בְּחֵיקָהּ וּפָרַץ בִּבְכִי כְּיֶלֶד קָטֹן.

וְרוֹקְסַנָה אָמְרָה:

– עֲלוּבִים הֵם הָאֲנָשִׁים הַמַאֲמִינִים בְּכָל אַשְׁמָה שֶׁהוּטְחָה בְּיָדִיד, וַאֲפִלוּ בָּאָה אַשְׁמָה זוֹ מִפִּיו שֶׁלוֹ עַצְמוֹ! וְכִי לֹא אָרַחְתָּ לָהֶם, לְאַבִּירִים, בִּקְרָבוֹת אֵין־סְפוֹר? וְכִי לֹא חוֹלַלְתָּ מַעֲשֵׂי גְּבוּרָה, שֶׁכָּל אַבִּיר הָיָה מִתְבָּרֵךְ בָּהֶם? וְהִנֵּה הֶאֱמִינוּ הַלָלוּ מִיָד בַּחֶרְפָּה שֶׁלְךָ וְאַף דָנוּ אוֹתְךָ לְבוּז!

נִכְלְמוּ הָאַבִּירִים וְנָבוֹכוּ. כֵּיצָד נָטוּ לְהַאֲמִין שֶׁאָכֵן פַּחְדָּן נִקְלֶה הוּא גוֹטְפְרִיד עֲמִיתָם? הֲרֵי חַיָבִים הָיוּ לְהָבִין שֶׁיֵשׁ כָּאן דְבַר־תַּעֲלוּמָה, שֶׁשְׂפָתָיו שֶׁל גוֹטְפְרִיד חֲתוּמוֹת וְאֵין הוּא רַשַׁאי לְגַלוֹת אֶת צְפוּנוֹת לִבּוֹ!

וּמִיָד הֱקִיפוּהוּ, חִבְּקוּהוּ, לָחֲצוּ אֶת יָדָיו וּבִקְשׁוּ סְלִיחָתוֹ.

אוֹתוֹ רֶגַע נִתְמַלֵא הַטְרַקְלִין נְגוֹהוֹת בְּכָל צִבְעֵי הַקֶשֶׁת, וּכְשֶׁהִפְנוּ הָאַבִּירִים אֶת פְּנֵיהֶם, לִרְאוֹת מֵאַיִן בָּא הָאוֹר הַמֻפְלָא, רָאוּ לִפְנֵיהֶם עַלְמָה יְפֵהפִיָה, פָּנֶיהָ מְפִיקוֹת זִיו, לְבוּשָׁהּ תִּפְאֶרֶת, וְזוּג כְּנָפַיִם לָהּ שֶׁצִבְעָן כְּצִבְעֵי הַקֶשֶׁת. בְּיָדָהּ אָחֲזָה בְּיַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא.

– לֹא רָצִיתִי שֶׁתִּסְבֹּל, גוֹטְפְרִיד – סָחָה הָעַלְמָה, בַּהֲצִיצָהּ בְּחִיוּךְ בָּאַבִּיר וּבַאֲהוּבַת־לִבּוֹ – בָּאתִי הֵנָה לְסַפֵּר לִידִידֶיךָ וְלַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה אֶת מַעֲשֵׂה גְבוּרָתְךָ. הֲרֵינִי בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ־הָהָר. אָבִי שָׁתַל בָּהָר הַקָסוּם אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא וְהֶחְלִיט שֶׁבְּפֶרַח זֶה יִזְכֶּה הָאַבִּיר הָאַמִיץ בְּיוֹתֵר, אִישׁ נְדִיב־לֵב וַאֲצִיל־נֶפֶשׁ. שֶׁעַל כֵּן צִוָה עָלַי לְהַעֲמִיד בְּנִסָיוֹן קָשֶׁה אֶת הָאַבִּיר הֶעָשׂוּי לִבְלִי חָת, שֶׁיַבְקִיעַ אֶת חוֹמַת־הַלֶהָבוֹת. לֹא עַל אוֹיֵב יִצְטָרֵךְ אוֹתוֹ אַבִּיר לִגְבּוֹר, כִּי אִם עַל גַאֲוָתוֹ שֶׁלוֹ. לְפִיכָךְ אָמַרְתִּי לְגוֹטְפְרִיד, שֶׁאִם יִקְטֹף אֶת הַפֶּרַח – אַחַת דָתִי לָמוּת, וְגַם אִם יְגַלֶה אֶת הַסוֹד, לֹא אֶמָלֵט מִמָוֶת. וְהוּא, גוֹטְפְרִיד, הִקְרִיב אֶת הַקָרְבָּן הַגָדוֹל בְּיוֹתֵר: הוּא נִצַח אֶת גַאֲוָתוֹ, הֶעֱדִיף חֶרְפָּה וָבוּז מֵאֲשֶׁר לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה שֶׁאֵינוֹ יָאֶה לְאַבִּיר. עַל־כֵּן נִצְחוֹנוֹ הוּא הַיָפֶה בַּנִצְחוֹנוֹת! קַח, גוֹטְפְרִיד, אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא וְהַגֵשׁ אוֹתוֹ לְרוֹקְסַנָה שֶׁלְךָ. רְאוּיָה הִיא לוֹ בִּגְלַל לִבָּהּ הָאַמִיץ, הָאוֹהֵב וְהַנֶאֱמָן, שֶׁלֹא בָּגַד בְּךָ וְלוּ לְרֶגַע!

וְגוֹטְפְרִיד נָטַל מִידֵי וִיוְיַנָה אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא וְהוֹשִיטוֹ לְרוֹקְסַנָה…

יוֹם אֶחָד עָבַר בַּעַל-הָאֲחֻזָה בִּשְׂדוֹתָיו לִבְדוֹק כֵּיצַד עוֹבְדִים אִכָּרָיו הַצְמִיתִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַלָלוּ נִתְיַגְעוּ בְּפֶרֶךְ מֵהָנֵץ הַחַמָה וְעַד שְׁקִיעָתָהּ, לֹא נָחָה דַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל-הָאֲחֻזָה.

– מְעַט מִדַי אַתֶּם עוֹשִׂים – אָמַר בְּתַרְעֹמֶת – וְיֶתֶר עַל הַמִדָה אוֹכְלִים. כְּלוּם לֹא יִמָצֵא בֵּינֵיכֶם אִישׁ שֶׁיֵדַע לְהַאֲרִיךְ אֶת הַיוֹם?

הִרְכִּינוּ הָאִכָּרִים רָאשֵׁיהֶם וְהֶחֱרִישׁוּ. נַעֲנָה וְאָמַר צָמִית אֶחָד:

– הֲרֵינִי מִתְחַיֵב לִבְנוֹת מְכוֹנָה, שֶׁתַּאֲרִיךְ אֶת הַיוֹם. אֶלָא שֶׁאַתָּה, אֲדוֹנִי, בִּכְבוֹדְךָ וּבְעַצְמְךָ תִּצְטָרֵךְ לְהָנִיעַ אוֹתָהּ. שֶׁאִם לֹא כֵן, לֹא תִּפְעַל.

אָמַר בַּעַל-הָאֲחֻזָה:

– אַדְרַבָּא, לֵךְ וְהַרְכֵּב לִי אֶת מְכוֹנַת-הַפֶּלֶא הַזוֹ.

נָטַל הָאִכָּר שְׁלֹשָה גִדְמֵי עֵצִים, נִסְרָם וְהִקְצִיעָם וְשִׁוָה לָהֶם צוּרָה שֶׁל גַלְגַלִים. לְאַחַר מִכֵּן קָבַע אֶת הַגַלְגַלִים, שֶׁכְּבֵדִים הָיוּ מְאֹד, עַל צִיר, חִבֵּר אֲלֵיהֶם מִינֵי כְּנָפַיִם מֵעֵץ, שֶׁאַף הֵן הִקְשׁוּ עַל הַתְּנוּעָה, וּבַקָצֶה הִבְרִיג יָדִית גְדוֹלָה.

אָמַר הָאִכָּר לְבַעַל הָאֲחֻזָה:

– עַתָּה יְסוֹבֵב אֲדוֹנִי אֶת הַיָדִית מִזְרִיחַת הַחַמָה וְעַד שְׁקִיעָתָהּ וְהַיוֹם יִתְאָרֵךְ לְךָ כִּפְלַיִם.

עָלַץ לִבּוֹ שֶׁל בַּעַל-הָאֲחֻזָה. הִנֵה עַתָּה, הוֹדוֹת לִמְכוֹנָה זוֹ, יִנָתֵן לוֹ לִמְצוֹץ כִּפְלַיִם אֶת לְשַׁדָם שֶׁל אִכָּרָיו. מִיָד אָחַז בַּיָדִית וְהֵחֵל מְסוֹבְבָהּ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה.

הַשֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת עַל רֹאשׁוֹ, הַזֵעָה שׁוֹטֶפֶת אֶת גַבּוֹ, נִגֶרֶת מִמִצְחוֹ וְצוֹרֶבֶת בְּעֵינָיו, אוּלָם בַּעַל-הָאֲחֻזָה אֵינוֹ מַרְפֶּה מִן הַיָדִית. תַּאֲוַת הַבֶּצַע מַעֲבִירָתוֹ עַל דַעְתּוֹ.

הַדַקוֹת נִמְשָׁכוֹת כְּשָׁעוֹת. דוֹמֶה עָלָיו שֶׁנֶצַח שָׁלֵם עוֹמֵד הוּא כָּאן, לְיַד הַמְכוֹנָה. וַהֲרֵי טֶרֶם הִגִיעַ לְצָהֳרֵי הַיוֹם!

נִפְנָה בַּעַל-הָאֲחֻזָה אֶל הָאִכָּר הַצָמִית, שֶׁבָּנָה אֶת הַמְכוֹנָה:

– שֶׁמָא, בְּכָל זֹאת אֶפְשָׁר לְהַעֲמִיד כָּאן מִישֶׁהוּ שֶׁיַעֲשֶׂה אֶת מְלַאכְתִּי שֶׁלִי?

הֵנִיד הָאִכָּר אֶת רֹאשׁוֹ לְאוֹת שְׁלִילָה:

– לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי. כִּי אָז יִשָׁאֵר הַיוֹם קָצָר כְּפִי שֶׁהָיָה.

נֶאֱנַח בַּעַל-הָאֲחֻזָה בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם וְהִפְטִיר:

– מֵילָא, יִשָׁאֵר לוֹ כְּשֶׁהָיָה. מִי אֲנִי כִּי אֲשַׁנֶה סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית?…

הָיֹה הָיוּ שְׁלֹשָׁה אַחִים. לֹא אָב לָהֶם וְלֹא אֵם, לֹא חֶלְקַת שָׂדֶה וְלֹא קוֹרַת גַג. עַל כֵּן יָצְאוּ לְעוֹלָם הַגָּדוֹל לְבַקֵּשׁ פַּת לָחֶם. הָיוּ מְכַתְּתִים רַגְלֵיהֶם בֵּין הַכְּפָרִים וְהָאֲחֻזוֹת בִּרְצוֹתָם לְהַשְׂכִּיר עַצְמָם לָעֲבוֹדָה.

– הוֹי, אִלוּ נִתְמַזֵל מַזָלֵנוּ וּמָצָאנוּ אָדוֹן נְדִיב־לֵב! – נֶאֶנְחוּ וְאָמְרוּ הָאַחִים.

יוֹם אֶחָד, בְּקָרְבָם לְיַעַר, הִשְׁגִיחוּ בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁיָצָא מִסְבַךְ הָעֵצִים. הָיָה זֶה יָשִׁישׁ מֻפְלָג בְּזִקְנָה, פָּנָיו חֲרוּשׁוֹת קְמָטִים וְּזְקַן־מִדוֹת לָבָן כַּשֶׁלֶג יוֹרֵד עַל חָזֵהוּ. שְׁאָלָם הַיָשִׁישׁ:

– אָנָא פְּנֵיכֶם מוּעָדוֹת, בָּנַי?

סִפְּרוּ לוֹ: אָנוּ חֲסֵרִים פַּת־לֶחֶם וּמְבַקְשִׁים עֲבוֹדָה.

– וְכִי אֵין לָכֶם חֶלְקַת אֲדָמָה מִשֶׁלָכֶם?

– חַסְרֵי־כֹּל אֲנַחְנוּ – הַשִׁיבוּ הָאַחִים – אִלוּ מָצָאנוּ אָדוֹן נְדִיב־לֵב, עוֹבְדִים הָיִינוּ אוֹתוֹ בֶּאֱמוּנָה וּמְכַבְּדִים אוֹתוֹ כְּאָב.

שָׁקַל הַיְשִׁישׁ בְּדַעְתּוֹ וְאָמַר:

– אִם מַסְכִּימִים אַתֶּם, אֶהְיֶה לָכֶם לְאָב. אֲלַמֶדְכֶם לְהִתְפַּרְנֵס מִיגִיעַ כַּפֵּיכֶם וְלִהְיוֹת אֲנָשִׁים יְשָׁרִים וַהֲגוּנִים. אַךְ חַיָבִים אַתֶּם לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹלִי.

הִסְכִּימוּ הָאַחִים וְהָלְכוּ בְּעִקְבוֹת הַיָשִׁישׁ. כָּל אוֹתוֹ יוֹם שֵׂרְכוּ דַּרְכָּם בַּיַעַר הֶעָבֹת וּבִשְׁקֹעַ הַשֶׁמֶשׁ הָגִיעוּ לְבִקְתָּה קְטַנָה מֻקֶּפֶת גַּן דֻּבְדְבָנִים. הַבִּקְתָּה לְבָנָה הָיְתָה וּנְקִיָה וְעַל כְּתָלֶיהָ טִפּסוּ פִּרְחֵי נוֹי. אוֹתָהּ שָׁעָה יָצְאָה מִבֵּין עֲצֵי הַדֻבְדְבָן נַעֲרָה יָפָה וַחֲמוּדָה. הֵצִיץ בָּהּ הָאָח הַבְּכוֹר וְאָמַר:

- הוֹי, אִלוּ נִתַּן לִי לָשֵׂאת אֶת הַנַּעֲרָה הַזֹאת לְאִשָׁה! גַן הַדֻּבְדְבָנִים הָיָה שׁוֹפֵעַ לִי פִּרְיוֹ וּבֵיתִי מָלֵא הָיָה כָּל טוּב.

אָמַר הַיָשִׁישׁ:

– נִיחָא אֲמַלֵא אֶת מְבֻקָּשְׁךָ. קוּם, בְּנִי, וְקַח לְךָ אֶת הַנַעֲרָה וְגַנָהּ. מֵעַתָּה לֹא תֵּדַע עוֹד מַחְסוֹר. אוּלָם זְכֹר אֶת אֲשֶׁר צִוִיתִיךָ: פְּרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךְ וּמִדְבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק.

נָשָׂא הַבֵּן הַבְּכוֹר אֶת הַנַּעֲרָה לְאִשָׁה וְנִשְׁאַר בַּבִּקְתָּה. וְאִלוּ הַיׇשִׁישׁ וּשְׁנֵי הָאַחִים הִמְשִׁיכוּ דַּרְכָּם בַּיַּעַר הֶעָבֹת.

וְשׁוּב כִּתְּתוּ רַגְלֵיהֶם בִּשְׁבִילֵי הַיַעַר עַד שֶׁהִגִיעוּ לְבִּקְתָּה נָאָה, שֶׁמֵאֲחוֹרֶיהָ גִּלְגֵּל אֶת מֵימָיו נַחַל פָּזִיז. הַמַיִם שָׁטְפוּ בַּאֲפִיקָם וְהֵנִיעוּ גַלְגַלֶיהָ שֶׁל תַּחֲנַת־קֶמַח. וּלְיַד הַבִּקְתָּה עָמְדָה נַעֲרָה יָפָה וַחֲמוּדָה. הֵצִיץ בָּהּ הָאָח הַשֵׁנִי וְאָמַר:

– הוֹי, אִלוּ נִתַּן לִּי לָשֵׂאת אֶת הַנַעֲרָה לְאִשָּׁה! הָיִיתִי מִשְׁתַּכֵּן בְּטַחֲנָתָהּ, טוֹחֵן גַּרְעִינִים וְגוֹדֵשׁ שַׂקֵי קֶמַח לָבָן.

אָמַר הַיָשִׁישׁ:

– מֵילָא, תְּהִי לְךָ הַנַעֲרָה לְאִשָׁה. אוּלָם, אַל תִּקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאֶבְיוֹן וְהִשָׁמֵר לְךָ מִדְבַר שֶׁקֶר.

עַתָּה נוֹתְרוּ הַיָשִׁישׁ וְהָאָח הַצָעִיר לְבַדָם. הֵם שֵׂרְכוּ דַּרְכָּם בִּשְׁבִילֵי הַיַעַר. לְבַסוֹף נִגְלְתָה לִפְנֵיהֶם בִּקְתָּה עֲלוּבָה וּבְפִתְחָהּ נַעֲרָה יָפָה וַחֲמוּדָה. וְהָיְתָה הַנַּעֲרָה נָאָה כָּל כָּךְ שֶׁבְּלוֹיֵי הַבְּגָדִים שֶׁעָטְפוּ אֶת גּוּפָהּ לֹא יָכְלוּ לְהָעֵם אֶת זֹהַר יָפְיָהּ. הַצִּיץ בָּהּ הָאָח הַצָעִיר וְאָמַר:

– הוֹי, אִלוּ נִתַּן לִי לָשֵׂאת נַעֲרָה זוֹ לְאִשָׁה! אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה אשֶׁר עִמָהּ. אָמְנָם עֲנִיָה הִיא, אַךְ שְׁנֵינוּ צְעִירִים וּבְרִיאִים. נַעֲבֹד, נֶהֱנָה מִיגִיעַ כַּפֵּינוּ וְלֹא נִצְטָרֵךְ לַבְּרִיוֹת.

הֶחֱלִיק הַיׇשִׁישׁ עַל זְקָנוֹ הַשָּׂב וְאָמַר:

– קָחֶנָה, בְּנִי, וּרְאֵה אשֶׁר בְּחַיֶיךָ. וְאַל תִּשְׁכַּח לִפְרֹס לָרָעֵב לַחְמְךְ וְלִנְצֹר לְשׁוֹנְךָ מִשֶׁקֶר.

נָשָׂא הַבֵּן הַצָעִיר אֶת הַנַּעֲרָה הָעֲנִיָה לְאִשָׁה. וְהַיָשִׁישׁ שָׂם פְּעָמָיו אֶל הַיַעַר וְנִתְעַלֵם מֵעֵינֵי הַזוּג.

עָבְרוּ שָׁנִים.

הָאָח הַבְּכוֹר הֶעֱשִׁיר וְהֵקִים לוֹ בֵּית־מִדּוֹת. הָיָה צוֹבֵר פְּרוּטָה לִפְרוּטָה וְכָל מַעֲיָנָיו בִּנְכָסָיו וּבְמָמוֹנוֹ. לְיָמִים נַעֲשָׂה כִּילַי אׇיֹם וּפְרוּטָה לֹא נָדַב לְאֶבְיוֹן.

הָאָח הַשֵׁנִי הִתְעַשֵׁר אַף הוּא. נָטַל לוֹ שְׂכִירֵי־יוֹם וְהַלָּלוּ עָשׂוּ כָּל מְלָאכָה בַּטַחֲנָה. וְאִלוּ הוּא בִּלָה יָמָיו בַּנְעִימִים וְהִתְעַנֵג עַל רֹב טוּב.

וְאִלוּ הָאָח הַצָעִיר חַי לוֹ חַיִים צְנוּעִים וּשְׁלֵוִים. הוּא חָרַשׁ וְזָרַע וְשָׂמַח עַל הַיְבוּל שֶׁהֵנִיבָה לוֹ חֶלְקָתוֹ הַקְטַנָה. הָיָה מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט וּבְכָל עֵת תָּמִיד שָׂשׂ לַעֲזֹר לְזוּלַת וְלִתְמוֹךְ בְּעׇנִי וָרָשׁ.

יוֹם אֶחָד נִתְאַוָה הַיָשִׁישׁ לְבַקֵר אֶת הָאַחִים וְלִרְאוֹת אִם שׁוֹמְרִים הֵם אֶת מִצְווֹתָיו. הוּא הִתְחַפֵּשׂ לְאֶבְיוֹן פּוֹשֵׁט־־יָד וּבָא לְבֵיתוֹ שֶׁל הָאָח הַבְּכוֹר, הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו וְחִנֵן קוֹלוֹ:

– אָנָא, רַחֵם עַל זָקֵן חֵלְכָה! תֵּן לִי פְּרוּסַת לֶחֶם. הֲרֵי יֵשׁ לְךָ רַב!

אוּלָם הָאָח הַבְּכוֹר הִזְעִים פָּנָיו:

– אַל תַּעֲמִיד פְּנֵי זָקֵן! עֲדַיִן יָכוֹל אַתָּה לַעֲבוֹד. חִנָם לֹא תַּשִׂיג אֶצְלִי מְאוּמָה. אַף אֲנִי סוֹבֵל מַחְסוֹר וְאַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֶתְחַלֵק אִתְּךָ? כַּלֵּךְ וָלֵךְ מִבֵּיתִי פֶּן אֲשַׁסֶה בְּךָ אֶת כַּלְבִּי!

נָשָׂא הַיָּשִׁישׁ אֶת עֵינָיו וַיַרְא: מִסָבִיב מַחְסָנִים גְדוּשִׁים וּמַמְגוּרוֹת מְלֵאוֹת מִזָן אֶל זַן. הַבַּיִת מָלֵא כְּלֵי כֶּסֶף וְזָהָב וְנִבְרָשׁוֹת יְקָרוֹת מִשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִן הַתִּקְרָה. אוֹתָהּ שָׁעָה רָצָה הַיָשִׁישׁ לְהוֹכִיחַ אֶת הַכִּילַי עַל פָּנָיו: אֵיכָה יַקְשִׁיחַ כָּל־כָּךְ אֶת לִבּוֹ?

אוּלָם הוּא לֹא אָמַר מְאוּמָה. בִּצְעָדִים כּוֹשְׁלִים יָצָא מִן הַאֲחֻזָה שֶׁל הָאָח הַבְּכוֹר וְעָלָה עַל הַגִבְעָה, שָׁם נֶעֱצַר וְשָׁלַח מַבָּטוֹ בַּמֶּשֶׁק. מִיָד עָלוּ לְשׁוֹנוֹת־אֵשׁ שֶׁאָפְפוּ אֶת הַבִּנְיָנִים. לֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָּה וְהָאֲחֻזָה כֻּלָהּ הָיְתָה לְעִיֵּי אֵפֶר.

נָדַד הַיָשִׁישׁ עַד לְבֵיתוֹ שֶׁל הָאָח הַשֶׁנִי. הַנַּחַל גִּלְגֵּל אֶת מִיָּמָיו כְּאָז, אוּלָם הַטַחֲנָה גָדְלָה מְאֹד. וּבַפֶּתַח יָשַׁב לוֹ בַּעַל־הַטַחֲנָה.

הִשְׁתַּחֲוָה הַיָשִׁישׁ וּבִקֵשׁ בְּקוֹל רוֹעֵד:

– אָנָא, נַדֵב לִי וְלוּ חֹפֶן קֶמַח. הֵלֶךְ אֶבְיוֹן אֲנִי וְנַפְשִׁי מִתְעַטֶפֶת בְּרָעָב.

– חֻצְפָּה שֶׁכָּזוֹ! – צַעַק הַטוֹחֵן – אֲנִי עַצְמִי רָעֵב לְלֶחֶם וְכָאן בָּאִים קַבְּצָנִים וְטוֹרְדִים אֶת מְנוּחָתִי. הִסְתַּלֵּק, דַלְפָן וָלֹא – אָדוּשׁ אֶת בְּשָׂרְךְ בְּשׁוֹטִים.

הֶחֱרִישׁ הַיׇשִׁישׁ וְשָׂם פְּעָמָיו אֶל הַגִבְעָה הַסְמוּכָה. הֵצִיץ בַּטַחֲנָה וּמִיָד הָיְתָה זוֹ לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ.

לְבַסוֹף נִזְדַמֵן הַיׇשִׁישׁ אֶל הָאָח הַצָעִיר. הַלָז הִתְגוֹרֵר בְּבִקְתָּה קְטַנָה, אַךְ נְקִיָה. בַּחַלוֹנוֹת עָמְדוּ עֲצִיצֵי פְּרָחִים.

– אֲנָשִׁים טוֹבִים – אָמַר הַיׇשִׁישׁ – תְּנוּ לְזָקֵן עָלוּב פַּת־לֶחֶם.

הֵשִׁיב הָאָח הַצָעִיר:

– אָנָּא, הִכָּנֵס, סָבָא, לַבִּקְתָּה וְתִסְעַד אֶת לִבְּךָ. לֹא נְשַׁלַח אוֹתָךְ רֵיקָם.

נִכְנַס היׇשִׁישׁ לְתוֹךְ הַבִּקְתָּה. הֵצִיצָה הָאִשָׁה בִּבְלוֹיָיו וְרַחֲמֶיהָ נִכְמְרוּ עַל הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן. מִיָד הֵבִיאָה בְּגָדִים מְטֻלָאִים, אַךְ נְקִיִּים, וּבִקְשָׁה מִמֶנּוּ שֶׁיַחְלִיף לְבוּשׁוֹ. מִשְׁפָּשַּׁט הַיָּשִׁישׁ אֶת כֻּתָּנְתּוֹ, הִשְׁגִּיחַ הָאָח הַצָּעִיר בְּפֶצַע אׇיֹם שֶׁפָּעוּר הָיָה בְּחָזֵהוּ. הוּא הוֹשִׁיב אֶת הָאוֹרֵחַ אֶל הַשֻׁלְחָן, הֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ, לְבַסוֹף שָׁאַל:

– אֱמֹר לִי, סָבָא, מְנַיִן לְךָ הַפֶּצַע אֲשֶׁר בְּחָזֶךָ?

הַנִּיד הַיׇשִׁישׁ רֹאשׁוֹ בְּעֶצֶב וְהֵשִׁיב:

– אָכֵן, נוֹרָא הוּא פִּצְעִי וּמַחְלָתִי אֲנוּשָׁה. חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁקִצִי קָרוֹב.

– הוֹי סָבָא מִסְכֵּן! – פָּכְרָה הָאִשָׁה אֶת כַּפֶּיהָ – הַאֵין שׁוּם תְּרוּפָה בָּעוֹלָם לְפִצְעֲךָ?

– יֵשׁ תְּרוּפָה אַחַת וִיחִידָה – הֵשִׁיב הַיׇשִׁישׁ – אוּלָם אִישׁ לֹא יִרְצֶה לְתִתָּהּ לִי.

שָׁאַל הָאָח הַצָעִיר:

– מַדוּעַ יְסָרֵב לָתֵת? וּמַהִי תְּרוּפָה זוֹ?

אָמַר הַיׇשִׁישׁ: – אֵין זֶה דָבָר קַל! אִם אֶמְצָא

אָדָם שֶׁיִשְׂרֹף אֶת בִּקְתָּתוֹ וְיִזְרֶה מֵאֶפְרָהּ עַל חָזִי, יִסָגֵר פִּצְעִי וְיִקְרֹם עוֹר. אַךְ אֵיפֹה יִמָצֵא אָדָם שֶׁיַבְעִיר בְּמוֹ־יָדָיו אֶת בֵּיתוֹ לְמַעַן פּוֹשֵׁט־יָד זָר?

נִשְׁתַּתֵּק הַיׇשִׁישׁ. וְהָאָח הַצָּעִיר הִרְכִּין רֹאשׁוֹ וְנִשְׁתַּקַע בְּהִרְהוּרִים. לְבַסוֹף פָּנָה אֶל אִשְׁתּוֹ וְאָמַר:

– מָה דַּעְתֵּךְ עַל כָּךְ?

– אֲנִי מְהַרְהֶרֶת לִי – הֵשִׁיבָה הָאִשָׁה – שֶׁאָנוּ נוּכַל תָּמִיד לְהָקִים לָנוּ בִּקְתָּה חֲדָשָׁה. אוּלָם, אִם יִגְוַע יׇשִׁישׁ זֶה, לְעוֹלָם לֹא יָשׁוּב וְיִוָלֵד לְחַיִים חֲדָשִׁים.

– אִם כֵּן – אָמַר הַבַּעַל – הוֹצִיאִי אֶת הַיְלָדִים הַחוּצָה.

אָחֲזָה הָאִשָׁה בִּידֵי הַיְּלָדִים וְהוֹצִיאָתָם לֶחָצֵר. וְהָאָח הַצָּעִיר סָקַר בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אֶת בִּקְתָּתוֹ. גָּדוֹל הָיָה צַעֲרוֹ עַל רְכוּשׁוֹ שֶׁיַּעֲלֶה בְּעוֹד רֶגַע בֶּעָשָׁן, אוּלָם רַחֲמָיו עַל הַיָשִׁישׁ גְדוֹלִים הָיוּ מִן הַצַעַר. עַל כֵּן הִבְעִיר אֵשׁ וְשִׁלְחָהּ בַּבִּקְתָּה.

כְּהֶרֶף־עַיִן אָחֲזוּ הַלֶהָבוֹת בַּקְרָשִׁים הַיְבֵשִׁים וְתִימְרוֹת עָשָׁן אָפְפוּ אֶת הַכֹּל.

אוּלָם, מֶשֶׁנִתְפַּזֵר הֶעָשָׁן, הִתְנוֹסְסָה בִּמְקוֹם הַבִּקְתָּה הַיְשָׁנָה בִּקְתָּה חֲדָשָׁה וּמְרֻוַחַת, מְסֻיֶדֶת מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ וּמַבְהִיקָה כֻּלָהּ. וְהַיָשִׁישׁ הֶחֱלִיק עַל זְקָנוֹ וְאָמַר:

– רוֹאֶה אֲנִי שֶׁרַק אַתָּה לֹא הִקְשַׁחְתָּ לִבְּךָ לְסֵבֶל הַזּוּלַת. עַל כֵּן חַיֵה כָּל יַמֶיךָ שָׁלֵו וּמְאֻשָׁר.

וְהַיָשִׁישׁ נֶעֱלַם כִּלְעֻמַת שֶׁבָּא.

לִפְנֵי שָׁנִים חַי רוֹעֶה זָקֵן. וְהָיוּ לוֹ לָרוֹעֶה שָׁלֹש דְאָגוֹת, שֶהֶעֱצִיבוּ אֶת רוּחוֹ וְגָרְמוּ לוֹ עָגְמַת־נֶפֶשׁ. דַאֲגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה הָעֻבְדָה, שֶעַל אַף הַיְגִיעוֹת הַמְרֻבּוֹת שֶנִתְיַגַע בְּשֵׁרוּתוֹ שֶל בַּעַל־הָאֲחֻזָה, לֹא זָכָה מֵעוֹדוֹ לֶאֱכוֹל לָשֹבַע. דַאֲגָתוֹ הַשְׁנִיָה הָיוּ הַזְאֵבִים, שֶׁטָרְפוּ כְּבָשִׂים מֵעֶדְרוֹ. וְדַאֲגָתוֹ הַשְׁלִישִׁית הַיְתָה זוּגָתוֹ הַזְקֵנָה, אִישָׁה סַקְרָנִית, שֶׁהִצִיקָה לוֹ בִּשְׁאֵלוֹת, עַד כִּי קָצָה נַפְשׁוֹ בְּפַּטְפְּטָנוּתָהּ שֶלֹא יָדְעָה גְבוּל.

יוֹם אֶחָד, בְּשִׁבְתּוֹ בַּשָׂדֶה, הִשְׁגִיחַ בְּעָשָׁן שֶתִּמֵר מִבֵּין הַשִׂיחִים. הִבִּיט הָרוֹעֶה כֹּה וָכֹה וַיַרְא כִּי נָפְלָה דְלֵקָה בַּעֲשָׂבִים הַיְבֵשִׁים. וּבְתוֹךְ הָעֵשֶׂב מִתְפַּתֵּל נָחָשׁ, מְפַרְכֵּס וּמְנַסֶה לַחֲרוֹג מִן הָאֵשׁ הָאוֹפֶפֶת אוֹתוֹ, אַךְ לַשָׁוְא – הַלֶהָבוֹת סוֹגְרוֹת עָלָיו מִסָבִיב.

וּלְפֶתַע פָּתַח הַנָחָשׁ אֶת פִּיו וְאָמַר בִּלְשוֹן־בְּנֵי־אָדָם: – אָנָא, הַצִילֵנִי, הָרוֹעֶה!

נִכְמְרוּ רַחֲמָיו שֶל הָרוֹעֶה. הוֹשִׁיט לוֹ אֶת מַטֵהוּ וְהַנָחָשׁ טִפֵּס וְעָלָה עַל הַמַטֶה וּכְהֶרֶף־עַיִן נִכְרַךְ סְבִיב צַוָארוֹ שֶׁל הָאִישׁ.

הֶחְוִיר הָרוֹעֶה מֵרֹב פַּחַד.

– הֲתֹאמַר לְהַכִּישֵׁנִי? – קָרָא – וַהֲלֹא הִצַלְתִּיךָ מִמָוֶת בָּטוּחַ!

– לֹא, – הֵשִׁיב הַנָחָשׁ – לֹא אָשִׁיב לְךְ רָעָה תַּחַת טוֹבָה. אוּלָם זֹאת אֲבַקֶשְׁךָ: הֲבִיאֵנִי אֶל אָבִי, מֶלֶךְ הַנְחָשִׁים, וְהוּא יִגְמל לְךְ עַל חֲסָדֶיךָ עִמִי.

– וְהֵיכָן מִשְׁכָּנוֹ שֶׁל אָבִיךָ, מֶלֶךְ הַנְחָשִׁים? – שָׁאַל הָרוֹעֶה.

הוֹרָה לוֹ הַנָחָשׁ אֶת הַדֶרֶךְ וְעִם שֶׁהֵם קְרֵבִים לִמְחוֹז־חֶפְצָם, אָמַר לַזָּקֵן:

– אַל תְּבַקֵשׁ כֶּסֶף וְזָהָב. אֱמֹר לְאָבִי שֶׁרוֹצֶה אַתָּה לְהָבִין שְׂפַת חַיוֹת וְעוֹפוֹת. אֹשֶׁר רַב יִפֹּל בְּחֶלְקְךָ אִם תֵּדַע שָׂפָה זוֹ.

הֵם בָּאוּ אֶל סְבַךְ שִׂיחִים. הִבִּיט הָרוֹעֶה וַיַרְא שַׁעַר רָחָב, קָלוּעַ מִנְחָשִׁים חַיִים. נִפְתַּח הַשַׁעַר לִרְוָחָה וְהֵם יָרְדוּ בַּשְׁבִיל שֶׁהָלַךְ וְהִשְׁתַּפֵּל לְתַחְתִּיוֹת הָאֲדָמָה. וּלְפֶתַע נִגְלָה לְעֵינֵיהֶם אַרְמוֹן מַבְהִיק.

רָאָה מֶלֶךְ הַנְחָשִׁים אֶת בְּנוֹ וְדִמְעוֹת שִׂמְחָה נוֹצְצוּ בְּעֵינָיו. סִפֵּר הַבֵּן לְאָבִיו כֵּיצַד נֶחְלַץ מִן הַדְלֵקָה וְהָאָב פָּנָה אֶל הָרוֹעֶה וְאָמַר:

– מִן הָרָאוּי לִגְמוֹל לְךָ עַל הַמַעֲשֶׂה הַטוֹב. בַּקֵשׁ מִמֶנִי כֶּסֶף וְזָהָב וְתִהְיֶה מְשֻׁפָּע בְּעשֶׁר עַד סוֹף יָמֶיךָ.

– לֹא – הֵשִׁיב הָרוֹעֶה – אֵין אֲנִי נוֹשֵׂא נַפְשִׁי לְעֹשֶׁר. הָעֲשִׁירִים מְמַלְאִים אָמְנָם אֶת כְּרֵסָם בְּמַאֲכָלִים טְעִימִים, אוּלָם שְׁנָתָם נוֹדֶדֶת בַּלֵילוֹת, כִּי חֲרֵדִים הֵם עַל כַּסְפָּם. וַאֲנִי אוֹהֵב לִישׁוֹן שְׁנַת־יְשָׁרִים וְלַחֲלוֹם חֲלוֹמוֹת נְעִימִים.

– אִם כֵּן אַמְלִיךְ אוֹתְךָ לְמֶלֶךְ עַל אֶרֶץ גְדוֹלָה – אָמַר מֶלֶךְ הַנְחָשִׁים.

– לא – הֵשִׁיב הָרוֹעֶה – הַמְלָכִים הֵם עֲרִיצִים וְהָעָם שׂוֹנֵא אוֹתָם. אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, לַמְדֵנִי־נָא שְׂפַת חַיוֹת וְעוֹפוֹת.

– יְהִי כִּדְבָרֶיךְ – אָמַר מֶלֶךְ הַנְחָשִׁים – לֹא אֲסָרֵב לְךְ. אוּלָם זְכֹר: זֶהוּ סוֹד גָדוֹל. אִם לֹא תִּנְצֹר לְשׁוֹנְךָ וּתְגַלֶה אֶת הַסוֹד לְמִישֶׁהוּ, מוֹת תָּמוּת!

– אֵינִי פַּטְפְּטָן – אָמַר הָרוֹעֶה.

– אִם כֵּן הָבָה נִתְנַשֵׁק שָׁלֹשׁ פְּעָמִים – אָמַר מֶלֶךְ הַנְחָשִׁים – וְאָז תֵּדַע שְׂפַת חַיוֹת וְעוֹפוֹת.

הִתְנַשְׁקוּ, וְהָרוֹעֶה עָזַב אֶת הָאַרְמוֹן וְשֵׂרֵךְ דַרְכּוֹ הַבַּיְתָה.

מְהַלֵךְ הוּא בַּיַעַר וְלִבּוֹ עַלִיז. מֵבִין הוּא אֶת צִיוּצָם שֶׁל בַּעֲלֵי־הַכָּנָף, אֶת זִמְזוּם הַדְבוֹרִים, אֶת קוֹלוֹת הַסְנָאִים הַמְקַפְּצִים בֵּין הָעֲנָפִים.

עָבַר לְיַד אַלוֹן עַתִּיק בְּשָׂדֵהוּ שֶׁל בַּעַל־הָאֲחֻזָה. אוֹתָהּ שָׁעָה חָגוּ מֵעַל לָאַלוֹן שְׁנֵי עוֹרְבִים שְׁחוֹרִים, שֶׁקִרְקְרוּ בְּקוֹל. הֵבִין הָרוֹעֶה שֶׁהָעוֹרְבִים רָבִים בֵּינֵיהֶם, מִי מֵהֶם מֻפְלָג יוֹתֵר בְּשָׁנִים.

קִרְקֵר הָעוֹרֵב הָרִאשׁוֹן:

– אֲנִי זָקֵן מִמְךָ, יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת מְקוֹם קְבוּרָתוֹ שֶׁל הַקֵיסָר הָאַחֲרוֹן.

הֵשִׁיב לוֹ הַשֵׁנִי:

– לֹא, אֲנִי זָקֵן מִמְךָ! יוֹדֵעַ אֲנִי הֵיכָן הִטְמִין הַקֵיסָר אֶת אוֹצְרוֹתָיו!

– אַדְרַבָּא, אֱמֹר לִי אֵיפֹה? – שָׁאַל הָרִאשׁוֹן.

– דַוְקָא כָּאן, מִתַּחַת לְאַלוֹן זֶה – הֵשִׁיב הַשֵנִי.

וְהָרוֹעֶה שׁוֹמֵעַ וּמֵבִין. מִיָד הָלַךְ לְבֵיתוֹ, הֵבִיא מַעְדֵר, חָפַר לְמַרְגְלוֹת הָאַלוֹן וּמָצָא אוֹצָר גָדוֹל.

נָטַל אֶת הָאוֹצָר וְהֱבִיאוֹ לִפְנֵי בַּעַל־הָאֲחֻזָה.

– שֶׁלְךָ הוּא – אָמַר – כִּי בִּשְׂדוֹתֶיךָ מְצָאתִיו.

שָׂמַח בַּעַל־הָאֲחֻזָּה שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְהֶעֱנִיק לָרוֹעֶה חֶלְקַת־שָׂדֶה, שְׁנֵי סוּסִים וְעֵדֶר כְּבָשִׂים.

מֵאָז הָיָה הַזָקֵן מְעַבֵּד אֶת שָׂדֵהוּ, בְּנוֹ רָעָה אֶת הָעֵדֶר בֶּהָרִים, וְזוּגָתוֹ הַזְקֵנָה הִתְהַלְכָה בַּבַּיִת וּפִיהָ אֵינוֹ פּוֹסֵק מִלִרְטוֹן, כְּדַרְכָּהּ תָּמִיד. נִטְפְּלָה הַזְקֵנָה לְבַעֲלָהּ: “מִי גִלָה לְךָ אֶת מְקוֹם הָאוֹצָר?” אַךְ הַזָקֵן שָׁתַק וְלֹא פָּצָה אֶת פִּיו.

יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט הַזָקֵן לְבַקֵר אֶת בְּנוֹ שֶׁרָעָה אֶת הָעֵדֶר בֶּהָרִים. עָלָה עַל הַסוּס וְיָצָא לַדֶּרֶךְ וְאִשְׁתּוֹ רוֹכֶבֶת אַחֲרָיו עַל הַסוּסָה. עָבַר הַסוּס לְפָנִים וְהַסוּסָה פִּגְרָה מֵאָחוֹר.

שָׁמַע הַזָקֵן כֵּיצַד מְלַגְלֵג הַסוּס עַל הַסוּסָה:

– מַדוּעַ אַתְּ מְפַגֶרֶת?

הֵשִׁיבָה הַסוּסָה:

– חָכָם שֶׁכְּמוֹתְךָ! בַּעַל־הַבַּיִת צָנוּם וְקַל כְּנוֹצָה וְאִלוּ זוּגָתוֹ שְׁמֵנָה וַעֲגַלְגֶלֶת כְּחָבִית!

שָׁמַע הַזָקֵן וּפָרַץ בִּצְחוֹק גָדוֹל. נִטְפְּלָה אֵלָיו הָאִשָׁה:

– מַה פֵּשֶׁר צְחוֹקְךָ?

הֵשִׁיב הַזָקֵן:

– הסוּס וְהַסוּסָה הִצְחִיקוּנִי.

– וְכִי מַה מְגֹחָךְ מָצָאת בָּהֶם?

רָאָה הַזָקֵן שֶׁנוֹקַשׁ בִּלְשׁוֹנוֹ וְהִפְטִיר:

– סְתָם כָּךְ צָחַקְתִּי. בָּרִיא הוּא הַצְחוֹק וּמְשׁוֹבֵב נֶפֶשׁ.

בָּעֶרֶב הִגִיעוּ אֶל הָעֵדֶר, סָעֲדוּ אֶת לִבָּם וְשָׁכְבוּ לִישׁוֹן. וּמִסָבִיב נִתְכַּנְסוּ זְאֵבִים שֶׁיִלְלוּ בְּקוֹל.

הִקְשִׁיב הַזָקֵן וְהֵבִין אֶת שְׂפַת הַזְאֵבִים.

– הוּוּוּ! הוּוּוּ! הֲזוֹכְרִים אַתֶּם, הַכְּלָבִים, אֶת הַהֶסְכֵּם שֶׁבֵּינֵינוּ? אָנוּ נַחְטֹף שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׂים, שְׁנַיִם נִטְרֹף וְאֶת הַשְׁלִישִׁי – הַשָׁמֵן בְּיוֹתֵר – נִמְסֹר לָכֶם. וְאַתֶּם לֹא תִּגְעוּ בָּנוּ לְרָעָה!

הָיו שָׁם שְׁלֹשָׁה כְּלָבִים, שֶׁהִשְׁגִיחוּ עַל הָעֵדֶר. שְׁנַיִם צְעִירִים וַחֲזָקִים וְהַשְׁלִישִׁי זָקֵן מְאֹד וְתָשׁוּשׁ. שָׁנִים רַבּוֹת עָבַד הַכֶּלֶב אֶת אֲדוֹנָיו בֶּאֱמוּנָה וְעַתָּה לֹא נִשְׁאֲרוּ לוֹ אֶלָא שְׁתֵּי שִׁנַיִם בִּלְבַד. בְּנוֹ שֶׁל הַזָקֵן הָיָה מְפַטֵם אֶת הַכְּלָבִים הַצְעִירִים וְאִלוּ לַכֶּלֶב הַזָקֵן הִשְׁלִיךְ רַק שְׁיָרֵי עֲצָמוֹת.

וּשְׁנֵי הַכְּלָבִים הַצְעִירִים הֵשִׁיבוּ לַזְאֵבִים:

– הַאוּ! הַאוּ! אָנוּ נִנְבַּח, נָקִים רַעַשׁ, אַךְ לֹא נְגַע בָּכֶם. הָעִקָר שֶׁתַּשְׁאִירוּ בִּשְׁבִילֵנוּ אֶת הַכֶּבֶשׂ הַשָּׁמֵן.

אוּלָם הַכֶּלֶב הַזָקֵן נָבַח נְבִיחָה שֶׁל זַעַם כְּנֶגֶד הַזְאֵבִים:

– לֹא תִזְכּוּ לְכָךְ, שׁוֹדְדִים! לֹא תַּעֵזוּ לִנְגוֹעַ בַּכְּבָשִׂים שֶׁל אֲדוֹנִי. אָמְנָם, רַק שְׁתֵּי שִׁנַיִם בְּפִי, אַךְ עֲדַיִן כֹּחִי עִמִי לְהָגֵן עַל הָעֵדֶר!

עַתָּה הֵבִין הַזָקֵן מַדוּעַ נֶחְטָפִים לַיְלָה־לַיְלָה כְּבָשִׂים מִן הָעֵדֶר. הוּא קָם מִמִשְׁכָּבוֹ וְהֵעִיר אֶת בְּנוֹ. שְׁנֵיהֶם גֵרְשׁוּ אֶת הַזְאֵבִים וְכָל אוֹתוֹ הַלַיְלָה לֹא עָצְמוּ עַיִן, בְּהַשְׁגִיחָם עַל הָעֵדֶר.

בַּבֹּקֶר אָמַר הַזָקֵן לִבְנוֹ:

– תּוֹבִיל אֶת הַכְּלָבִים הַצְעִירִים לְקוֹטֵל־הַכְּלָבִים. נַשִׂיג לָנוּ חֲדָשִׁים, נֶאֱמָנִים יוֹתֵר. וְאֶת הַכֶּלֶב הַזָקֵן אֶקַח לְבֵיתִי. יֹאכַל נָא וְיָנוּחַ לְעֵת זִקְנָה, כִּי רָאוּי הוּא לְכָךְ.

שָׁמְעָה זוּגָתוֹ וְהִתְגוֹלְלָה עָלָיו בִּצְעָקָה:

– אַתָּה מַסְתִּיר סוֹד מִפָּנַי! תְּחִלָה מָצָאתָ אוֹצָר, אַחַר כָּךְ צָחַקְתָּ מֵהַסוּס וְהַסוּסָה וְעַתָּה נִטְרְפָה עָלֶיךָ דַעְתְּךָ כָּלִיל. אֶת הַכְּלָבִים הַצְעִירִים רוֹצֶה אַתָּה לִקְטוֹל וְאֶת הַזָקֵן לָקַחַת אֶל בֵּיתֵנוּ. סַפֵּר לִי, מַהוּ סוֹד זֶה!

אוּלָם הַזָקֵן מַחֲרִישׁ. וְהָאִשֶׁה מְצִיקָה לוֹ. הִיא רוֹכֶבֶת עַל־יָדוֹ בְּדַרְכָּם חֲזָרָה וְאֵינָהּ מַרְפָּה – חוֹקֶרֶת וְשׁוֹאֶלֶת וְיוֹרֶדֶת לְחַיָיו בְּסַקְרָנוּתָהּ שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת מַעֲצוֹר.

בָּאוּ הַבַּיְתָה וְהָאִשָּׁה נִדְבְּקָה בּוֹ כַּעֲלוּקָה: “סַפֵּר! גַלֵה אֶת הַסוֹד!”

חָשׁ הַזָקֵן שֶׁאֵין לוֹ מָנוֹס מְטַרְדָנוּתָהּ. אָמַר לָהּ:

– זוּגָתִי הַיְקָרָה! לֹא אַכְחִישׁ, שָׁמוּר עִמִי סוֹד. אוּלָם בְּרֶגַע שֶׁאֲגַלֵהוּ לָךְ מוֹת אָמוּת!

וְהִיא, סַקְרָנוּתָהּ גָבְרָה עָלֶיהָ עוֹד.

– סַפֵּר לִי! – צָעֲקָה – מֻכְרָחָה אֲנִי לָדַעַת אֶת הַסוֹד!

קוֹדֵר וּמַשְׁמִים יָשַׁב הַזָקֵן בְּבֵיתוֹ. – אִם אֲסַפֵּר לָהּ – הִרְהֵר – אָמוּת. אַךְ אִם אוֹסִיף וְאַחֲרִישׁ, סוֹפִי שֶׁאוֹצִיא אֶת נַפְשִׁי תַּחַת יָדָהּ שֶׁל פַּטְפְּטָנִית זוֹ!

לְבַסוֹף לֹא עָצַר עוֹד כֹּחַ.

– זוּגָתִי הַיְקָרָה – אָמַר – רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאֵין טַעַם לְהִתְעַקֵשׁ עוֹד. קַצְתִּי בְּחַיַי, עַל כֵּן הָכִינִי אֲרוּחָה טְעִימָה וּכְשֶׁאֶסְעַד אֶת לִבִּי אֲגַלֶה לָךְ אֶת סוֹדִי.

אֹרוּ פָּנֶיהָ שֶׁל הָאִשָׁה, נִזְדָרְזָה לַמִטְבָּח לְהָכִין אֶת הָאֲרוּחָה.

אֵין סָפֵק שֶׁסוֹפוֹ שֶׁל הַזָקֵן הָיָה רַע וָמַר אִלוּלֵא כַּלְבּוֹ הַזָקֵן שֶׁהִקְשִׁיב לְשִׂיחָתָם. מִיָד פָּרַץ הַכֶּלֶב הַחוּצָה אֶל הַשָׂדֶה, וְהָיָה נוֹבֵחַ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת וּמְיַלֵל נְכָאִים.

שָׁמַע הַנָחָשׁ וְהֵגִיחַ מִנָקִיק.

– מַה פֵּשֶׁר יִלְלָתְךָ? – שָׁאַל.

– בַּעַל־הַבַּיִת שֶׁלִי שָׁרוּי בְּסַכָּנָה אֲיֻמָה – הֵשִׁיב הַכֶּלֶב – נִמְלַטְתִּי מִן הַבַּיִת כִּי לֹא אוּכַל לִרְאוֹת בְּמוֹת אֲדוֹנִי.

וְכָאן סִפֵּר לַנָחָשׁ אֶת הַדְבָרִים שֶׁנָפְלוּ בֵּין הָאִישׁ לְאִשְׁתּוֹ.

אָמַר הַנָחָשׁ:

– הַזָקֵן הִצִיל אֶת חַיַּי, וְעַתָּה, כְּשֶׁחַיָיו תְּלוּיִים לוֹ מִנֶגֶד, לֹא אוּכַל לְהַחֲרִישׁ.

וּמִיָד זָחַל עַל גְחוֹנוֹ לְעֵבֶר בֵּיתוֹ שֶׁל הַזָקֵן.

אוֹתָהּ שָׁעָה כִּלָה הָאִישׁ אֶת אֲרוּחָתוֹ וְאִשְׁתּוֹ מְטִיחָה אֶת אֶגְרוֹפָהּ בַּשֻׁלְחָן וּמְצָעֶקֶת:

– סַפֵּר לִי! עַתָּה לֹא תִּשְׁתַּמֵט עוֹד!

לְפֶתַע פִּתְאֹם צָץ מִתַּחַת לַשֻׁלְחָן גוּפוֹ שֶׁל הַנָחָשׁ, שֶׁנִתְרוֹמֵם וּכְהֶרֶף־עַיִן טִפֵּס עַל הָאִשָׁה וְנִכְרַךְ סְבִיב צַוָארָהּ.

זַעֲקַת־אֵימִים פָּרְצָה מִפִּיהָ. הֵצִיץ הַזָקֵן בַּנָחָשׁ וְהִכִּירוֹ.

– מַה טוֹב שֶׁבָּא יְדִידִי הַנָחָשׁ – אָמַר – הוּא יְשַׁמֵשׁ עֵד נֶאֱמָן לַאֲמִתּוּת סִפּוּרִי.

אוּלָם הָאִשָּׁה פִּרְכְּסָה בְּיָדֶיהָ וְצָוְחָה בְּגָרוֹן חָנוּק:

– שַׁחְרְרֵנִי מֵהַנָחָשׁ! אֵינִי רוֹצָה עוֹד לָדַעַת אֶת סוֹדְךָ! הוֹי, הוּא יַכִּישׁ אוֹתִי! אֲנִי נִשְׁבַּעַת שֶׁלֹא אוֹסִיף עוֹד לְהָצִיק לְךְ בְּסַקְרָנוּתִי!

מִיָד כִּנֵס הַנָחָשׁ אֶת לְשׁוֹנוֹ הַשְׁסוּעָה אֶל פִּיו, הִתִּיר אֶת פִּתּוּלָיו וְהֶחְלִיק וְחָמַק מִן הַבַּיִת. וְהָאִשָׁה מוֹחָה אֶת זֵעָתָהּ הַקָרָה וּפָנֶיהָ חִוְרוֹת בְּסִיד.

מֵאָז רָאָה הַזָקֵן יָמִים טוֹבִים. אִשְׁתּוֹ הָיְתָה צוֹפִיָה אֶת הֲלִיכוֹת הַבַּיִת וְהִיא דְמוּמָה וּמַחֲרִישָׁה, אֶת פִּיהָ לֹא תִּפְצַח! וְהַזָקֵן נֶהֱנָה הֲנָאָה מְרֻבָּה מֵהַשֶׁקֶט שֶׁהִשְׂתָּרֵר בְּבֵיתוֹ וְהוּא אֲסִיר־תּוֹדָה לַנָחָשׁ שֶׁעָמַד לוֹ בְּצָרָתוֹ וְהִצִילוֹ מִמָוֶת.

א

הַמֶּלֶךְ הָיָה עִוֵר.

מֵעוֹלָם לֹא רָאָה אֶת אַרְצוֹ, אֶת שְׂדוֹתֶיהָ הַמוֹרִיקִים, אֶת שָׁמֶיהָ הַמַבְהִיקִים. בִּהְיוֹתוֹ צָעִיר נָשָׂא אִשָׁה וְחַי עִמָהּ חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה. הַמַלְכָּה מֵתָה. מֶה הָיָה מַרְאֶהָ? הַמֶלֶךְ לֹא רָאָה מֵעוֹלָם אֶת עֵינֶיהָ הַנוֹצְצוֹת, אֶת פִּיהָ הַמְחַיֵךְ אֵלָיו בְּאַהֲבָה.

הָיוּ לוֹ שְׁלשָׁה בָּנִים וְאוֹתָם הִכִּיר לְפִי הַקוֹל.

מְקַצְוֵי אֶרֶץ בָּאוּ רוֹפְאִים, מְכַשְׁפִים וְחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים. אֵלֶה נִסוּ לְרַפֵּא אֶת עִוְרוֹנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ בִּתְרוּפוֹת וְאֵלֶה בִּלְחָשִׁים, אוּלָם קָצְרָה יָדָם לְהָחִישׁ לוֹ מַרְפֵּא. וְהַמֶלֶךְ חַי בְּטִירָתוֹ עִם שְׁלשֶׁת בָּנָיו וְאָהַב אוֹתָם אַהֲבָה רַבָּה. אוּלָם הַבָּנִים מְסֻכְסָכִים הָיוּ בֵּינֵיהֶם לְבֵין עַצְמָם. שְׁנֵי הַקְשִׁישִׁים עָשׂוּ יַד אַחַת וְהָיוּ מַקְנִיטִים בְּכָל עֵת תָּמִיד אֶת הַצָעִיר. הֵם הִלְעִיגוּ עָלָיו וְכִנוּהוּ “שׁוֹטֶה”.

“שׁוֹטֶה” עַל שׁוּם מָה?

אוּלַי מְשׁוּם שֶׁלֹא סָבַל אֶת תַּעֲלוּלֵיהֶם. וְאוּלַי מִשׁוּם שֶׁמְשַׁחְרֵר הָיָה אֶת הַזְמִירִים שֶׁנִלְכְּדוּ בְּרִשְׁתּוֹתֵיהֶם. מִכָּל מָקוֹם בּוֹדֵד הָיָה הַבֵּן הַצָעִיר וּבִבְדִידוּתוֹ דָּבַק עוֹד יוֹתֵר בְּאָבִיו הַסוּמָא.

ב

יוֹם אֶחָד הִגִיעַ לַטִירָה הֵלֶךְ עָנִי זָקֵן. בְּיָדוֹ הֶחְזִיק מַטֶה מְסֻקָס. אָמַר הַהֵלֶךְ:

– בֶּן מֵאָה שָׁנָה אֲנִי וּמָדַדְתִּי בְּשַׁעֲלִי אֶת כָּל הָאָרֶץ. וְהַמַרְבֶּה נְדוּדִים, מַרְבֶּה בִּינָה וָדַעַת. עַל כֵּן יַטֶה־נָא הַמֶלֶךְ אָזְנוֹ לַעֲצָתִי: בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן מִתְנוֹסֵס אַרְמוֹנָה שֶׁל נְסִיכָה צְעִירָה. בַּחֶדֶר הַשְׁבִיעִי, בֵּין בַּעֲלֵי־כָּנָף רַבִּים, יוֹשֶׁבֶת דוּכִיפַת־זָהָב שֶׁקוֹלָהּ יָפֶה לְהַפְלִיא. אִם תּוּבָא הַדוּכִיפַת לְטִירָתְךָ וְתַשְׁמִיעַ אֶת קוֹלָהּ, תִּפְקַח אֶת עֵינֶיךָ וְתִרְאֶה אֶת הָעוֹלָם. אוּלָם הָאִישׁ שֶׁיֵצֵא לְהַשִׂיג אֶת דּוּכִיפַת הַזָהָב חַיָּב לָלֶכֶת לְבַדּוֹ. רַבִּים יִהְיוּ הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁבְּדַרְכּוֹ, אַךְ אַהֲבָתוֹ אֵלֶיךָ וְהָרָצוֹן לְהוֹשִׁיעַ לְךְ יְסַיְעוּ בְּיָדוֹ לְהִתְגַבֵּר עַל כָּל הַקְשָׁיִים.

וְהַהֵלֶךְ אָחַז בַּמַטֶה וְיָצָא מִשַׁעֲרֵי הַטִירָה. עַד־מְהֵרָה נֶעֶלָם בְּעִקוּל הַדֶּרֶךְ.

שָׁמְעוּ בְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הַהֵלֶךְ. אָמַר הַבְּכוֹר:

– אֲנִי אַשִׂיג לְךְ, אָבִי, אֶת דּוּכִיפַת הַזָהָב. מָחָר עִם שַׁחַר אֵצֵא לַדֶּרֶךְ.

וְאָכֵן, בְּטֶרֶם נֵעוֹר הַבֹּקֶר שָׂם הַבֵּן הַבְּכוֹר אֶת פְּעָמָיו לַדֶרֶךְ. הוּא לָבַשׁ בְּגָדִים הֲדוּרִים, כִּיסָיו מְלֵאִים הָיוּ כֶּסֶף וְזָהָב וּלְיַד סוּסוֹ הִתְנַהֵל סוּס שֵׁנִי, עָמוּס כָּל טוּב: צֵידָה לַדֶרֶךְ וְדוֹרוֹנוֹת בִּשְׁבִיל הַנְסִיכָה. בְּיָדוֹ הֶחְזִיק כְּלוּב־זָהָב, לִכְלוֹא בְּתוֹכוֹ אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב.

עָבַר בִּיעָרוֹת עַבֻתִּים, צָלַח נְהָרוֹת גוֹעֲשִׁים וְכִוֵן דַרְכּוֹ לְפִי הַשֶׁמֶשׁ: הִיא זָרְחָה מִימִינוֹ וְשָׁקְעָה מִשְׂמֹאלוֹ, שֶׁהֲרֵי רָצָה לְהַגִיעַ לְיַרְכְּתֵי הַצָפוֹן.

בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל פֻּנְדָק שֶׁעַל אֵם הַדֶּרֶךְ. וּבְתוֹךְ הַפֻּנְדָק הַמוּלָה עַלִיזָה. תִּזְמֹרֶת מְנַגֶנֶת, וּלְיַד הַשֻׁלְחָנוֹת מְסֻבִּים בְּנֵי־אָדָם, מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם בְּמַשְׁקָאוֹת וּמְשַׂחֲקִים בִּקְלָפִים.

שָׂמְחוּ לִקְרַאת בֶּן־הַמֶּלֶךְ הוֹשִׁיבוּהוּ בְּרֹאשׁ הַשֻׁלְחָן, כִּבְּדוּהוּ בְּשֵׁכָר וּבְיַיִן וְהִזְמִינוּהוּ לְמִשְׂחָק.

בֶּן־הַמֶּלֶךְ, שֶׁנַפְשׁוֹ קָצָה בַּבְּדִידוּת, שָׂמַח עַל הַהַזְמָנָה. פִּתַּח אֶת חַרְבּוֹ, הֵסִיר אֶת גְלִימָתוֹ וְהֵחֵל מְשַׂחֵק.

בַּלַיְלָה הָרִאשׁוֹן הִפְסִיד אֶת כַּסְפּוֹ.

בַּלַיְלָה הַשֵׁנִי – אֶת כְּלוּב הַזָהָב.

בַּלַיְלָה הַשְׁלִישִׁי – אֶת שְׁנֵי הַסוּסִים וְהַמִּטְעָן.

בַּלַיְלָה הָרְבִיעִי – אֶת בְּגָדָיו הַהֲדוּרִים וְאֶת חַרְבּוֹ.

בַּלַיְלָה הַחֲמִישִׁי לֹא נוֹתַר לוֹ מְאוּם. בִּרְצוֹתוֹ לְהַחֲזִיר לְעַצְמוֹ אֶת אֲשֶׁר הִפְסִיד, הִמְשִׁיךְ אֶת מִשְׂחָקוֹ. אוּלָם גַם הַפַּעַם לֹא הֵאִיר לוֹ מַזָלוֹ פָּנִים, נְטָלוּהוּ הָאֲנָשִׁים וְהִשְׁלִיכוּהוּ לַמַרְתֵּף. יְחַכֶּה־נָא שָׁם עַד יָבוֹא מִישֶׁהוּ וְיִפְדֶה אוֹתוֹ מִיָדָם.

עָבַר חֹדֶשׁ, חָדְשַׁיִם, הַבֵּן הַבְּכוֹר לֹא חָזַר מִדַרְכּוֹ.

אָמַר הָאָח הַשֵׁנִי:

– לֹא אוּכַל לְחַכּוֹת עוֹד. מָחָר עִם שַׁחַר אֵצֵא לְהַשִׂיג אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב.

אף הוּא לָבַשׁ בְּגָדִים הֲדוּרִים, כִּיסָיו מְלֵאִים הָיו כֶּסֶף וְזָהָב וְסוּס שֵׁנִי לוֹ עָמוּס כָּל טוּב: צֵידָה לַדֶרֶךְ וְדוֹרוֹנוֹת בִּשְׁבִיל הַנְסִיכָה. אֶלָא שֶׁבִּמְקוֹם כְּלוּב־זָהָב נָטַל עַמוֹ כְּלוּב שֶׁל כֶּסֶף.

עָבַר בִּיעָרוֹת עֲבֻתִּים, צָלַח נְהָרוֹת גּוֹעֲשִׁים וְכִוֵן דַרְכּוֹ לְפִי הַשֶׁמֶשׁ: הִיא זָרְחָה מִימִינוֹ וְשָׁקְעָה מִשְׂמֹאלוֹ, שֶׁהֲרֵי רָצָה לְהַגִיעַ לְיַרְכְּתֵי הַצָפוֹן.

וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי בָּא לַפֻּנְדָק שֶׁעַל אֵם הַדֶּרֶךְ וְהֻזְמַן לַמִשְׂחָק. חֲמִשָׁה לֵילוֹת שִׂחֵק וְהִפְסִיד אֶת הַכֹּל. נְטָלוּהוּ הָאֲנָשִׁים וְהִשְׁלִיכוּהוּ לַמַרְתֵּף. יְחַכֶּה־נָא שָׁם עַד יָבוֹא מִישֶׁהוּ וְיִפְדֶה אוֹתוֹ מִיָדָם.

ג

עָבַר חֹדֶשׁ, חָדְשַׁיִם, וְהָאָח הַשֵׁנִי לֹא חָזַר מִדַרְכּוֹ, אָמַר הַצָעִיר:

– לֹא אוּכַל לְחַכּוֹת עוֹד. מָחָר עִם שַׁחַר אֵצֵא לְהַשִׂיג אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב.

וְהַמֶּלֶךְ הָעִוֵר מֵרֵר בְּבֶכִי:

– אַל נָא תַּעַזְבֵנִי, בְּנִי הָאָהוּב! רַק אַתָּה בִּלְבַד נוֹתַרְתָּ לִי, מְשׂוֹשׂ לִבִּי וּמְאוֹר עֵינַי הַסוּמוֹת. אַחֶיךָ הַקְשִׁישִׁים אָבְדוּ בַּדֶּרֶךְ. אִם תֹּאבַד גַם אַתָּה, חָלִילָה, אֵרֵד בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה.

אוּלָם הַבֵּן הַצְעִיר הֵשִׁיב:

– לִבִּי מָלֵא אֱמוּנָה שֶׁאַצְלִיחַ בְּדַרְכִּי. אֲנִי אָבִיא לְךְ, אָבִי הַיָּקָר, אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב. וְאוּלַי אֶמְצָא אֶת אַחַי הָאוֹבְדִים וְאוֹשִׁיעֵם בְּצָרָתָם? אַל־נָא תִּמְנַע מִמֶנִי לָלֶכֶת.

נִשֵׁק אֶת יְדֵי אָבִיו וְיָצָא לַדֶרֶךְ.

שֶׁלֹא כְּאֶחָיו לָבַשׁ בִּגְדֵי הֵלֶךְ וּבְיָדוֹ הֶחְזִיק כְּלוּב קָלוּעַ מִנְצָרִים. עָבַר יְעָרוֹת עֲבֻתִּים, צָלַח נְהָרוֹת גּוֹעֲשִׁים וְכִוֵן דַרְכּוֹ לְפִי הַשֶׁמֶשׁ: הִיא זָרְחָה מִימִינוֹ וְשָׁקְעָה מִשְׂמֹאלוֹ, שֶׁהֲרֵי רָצָה לְהַגִיעַ לְיַרְכְּתֵי הַצָפוֹן.

בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי בָּא לַפֻּנְדָק שֶׁעַל אֵם הַדֶּרֶךְ. הִזְמִינוּהוּ לַמִשְׂחָק, אוּלָם הַהֲמוּלָה הָעַלִיזָה לֹא שָׁבְתָה אֶת לִבּוֹ. הוּא שָׁרוּי הָיָה בְּעַצְבוּת בְּזָכְרוֹ אֶת אָבִיו הָעִוֵר וְהַגַלְמוּד וְאֶת אֶחָיו שֶׁאָבְדוּ בַּדֶּרֶךְ. הוּא בִּכֵּר לְבַלוֹת אֶת הַלַיְלָה לְיַד מְדוּרָה בַּשָׂדֶה מֵאֲשֶׁר בִּשְׁאוֹן הַפֻּנְדָק.

בַּיּוֹם הַשְׁבִיעִי עָבַר בְּתוֹךְ יַעַר־עַד וּלְפֶתַע הִשְׁגִיחוּ עֵינָיו בְּבִקְתָּה קְטַנָה. וּבְפֶתַח הַבִּקְתָּה עָמְדָה אִשָׁה זְקֵנָה, שְׁעָרָהּ הַלָבָן יוֹרֵד עַד הָאָרֶץ, פָּנֶיהָ מְקֻמָטוֹת וְעֵינֶיהָ עֲשֶׁשׁוֹת. אָמְרָה הָאִשָׁה:

– יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁהִנְךָ בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָעִוֵר וְכִי יָצָאת לְחַפֵּשׂ אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב. הַדֶרֶךְ אֲרֻכָּה עֲדַיִן וְלֹא תּוּכַל לְהַגִיעַ לִמְחוֹז חֶפְצְךָ, כִּי סוּסְךְ קוֹרֵס מִיגִיעָה. הַשְׁאִירוֹ כָּאן. יֵשׁ עִמִי זְאֵב קַל־רַגְלַיִם וְהוּא יַרְכִּיבְךָ עַל גַבּוֹ.

עָלָה בֶּן־הַמֶלֶךְ עַל גַבּוֹ שֶׁל הַזְאֵב, נֶאֱחַז בְּצַוָארוֹ וְהַזְאֵב טָס כְּחֵץ מִקֶשֶׁת הָלְאָה־הָלְאָה אֶל הַצָפוֹן.

בָּעֶרֶב הִגִיעוּ לְבִקְתָּה שְׁנִיָה וְגַם בְּפִתְחָהּ עָמְדָה אִשָׁה זְקֵנָה, שֶׁשְׂעָרָהּ הַלָבָן יוֹרֵד עַד הָאָרֶץ. אָמְרָה הָאִשָׁה:

– לֹא תּוּכַל לְהַגִיעַ לִמְחוֹז חֶפְצְךָ, כִּי זְאֵבְךָ קוֹרֵס מִיגִיעָה. הַשְׁאִירוֹ כָּאן. יֵשׁ עִמִי דֹב זָרִיז וְהוּא יַרְכִּיבְךָ עַל גַבּוֹ.

עָלָה בֶּן הַמֶלֶךְ עַל גַבּוֹ שֶׁל הַדֹב, נֶאֱחַז בְּצַוָארוֹ וְהַדֹב דָהַר קַל־כְּרוּחַ, הָלְאָה־הָלְאָה אֶל הַצָפוֹן.

בָּעֶרֶב הִגִיעוּ לְבִקְתָּה שְׁלִישִׁית. אָמְרָה הָאִשָׁה הַזְקֵנָה:

– הַדֹב קוֹרֵס מִיגִיעָה. הַשְׁאִירוֹ כָּאן. יֵשׁ עִמִי נֶשֶׁר קַל־כְּנָפַיִם וְהוּא יַרְכִּיבְךָ עַל גַבּוֹ. תַּעֲבֹר בִּיעָף שִׁבְעָה הָרִים וְשִׁבְעָה נְהָרוֹת וְאָז תָּבוֹא אֶל אַרְמוֹן הַנְסִיכָה. בַּחֶדֶר הַשְּׁבִיעִי יוֹשֶׁבֶת לָהּ דוּכִיפַת הַזָהָב. אֱחֹז בָּהּ וְהִמָלֵט עַל נַפְשְׁךָ, כִּי סַכָּנָה צְפוּיָה לְךָ בֵּין כָּתְלֵי הָאַרְמוֹן.

ד

הוֹדָה בֶּן־הַמֶלֶךְ לָאִשָׁה הַזְקֵנָה וְעָלָה עַל גַבּוֹ שֶׁל הַנֶשֶׁר. פָּרַשׂ הַנֶשֶׁר אֶת מוֹטוֹת כְּנָפָיו וְהֶאֱבִיר לִמְרוֹמִים. עָבַר עַל פְּנֵי שִׁבְעָה הָרִים וְשִׁבְעָה נְהָרוֹת וְיָרַד לְיַד שַׁעַר הָאַרְמוֹן. הִבִּיט בֶּן־הַמֶלֶךְ: אֵין אִישׁ מִסָבִיב, רֵיקָה הַחָצֵר, מֻגָפִים הַחֲלוֹנוֹת. לֹא קוֹל וְלֹא זִיעַ.

פָּתַח אֶת הַשַׁעַר וְנִכְנַס לָאַרְמוֹן. עָבַר חֶדֶר אֶחָד שֶׁכֻּלוֹ בְּדֹלַח, חֶדֶר שֵׁנִי שֶׁכֻּלוֹ עִנְבָּר וְנִכְנַס וּבָא לְתוֹךְ חֶדֶר שְׁלִישִׁי שֶׁקִירוֹתָיו אִזְמָרַגְד. וּבְתוֹךְ הַחֶדֶר מִתְעוֹפְפִים בְּנֵי־כָּנָף רַבִּים: זָמִיר וּסְנוּנִית, קִיכְלִי וּשְׂלָו, עֶפְרוֹנִי וְחוֹחִית, חָגְלָה וְאַנְקוֹר. וְשִׁירַת הַצִפֳּרִים וְצִיוּצָן מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם.

וּבְתוֹךְ כֻּרְסָה שֶׁל בָּרֶקֶת מְשֻׁבֶּצֶת יַהֲלוֹמִים יוֹשֶׁבֶת לָהּ הַנְסִיכָה – עַלְמָה עֲנֻגָה – וְנָמָה שְׁנָתָהּ. פָּנֶיהָ זוֹהֲרוֹת בְּחֵן מֻפְלָא וּבֶן־הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד כִּמְסֻמָר לִמְקוֹמוֹ לְמַרְאֵה יָפְיָהּ הַמַדְהִים.

אוּלָם צָרִיךְ לְהֵחָפֵז! הַיְפֵהפִיָה עֲלוּלָה לְהִתְעוֹרֵר, לְהַזְעִיק אֶת מְשָׁרְתֶיהָ.

הֵצִיץ בֶּן־הַמֶּלֶךְ מִסָבִיב וְהִבְחִין בְּדוּכִיפַת הַזָהָב. אָחַז בָּהּ וְהִכְנִיסָהּ לַכְּלוּב הַקָלוּעַ מִנְצָרִים. אָז רָשַׁם עַל גִלְיוֹן נְיָר מִכְתָּב לַנְסִיכָה:

“אֲנִי, בְּנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָעִוֵר, נָטַלְתִּי אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב”.

שָׁם אֶת הַגִלָיוֹן עַל בִּרְכֶּיהָ שֶׁל הַנְסִיכָה הַיְשֵׁנָה וְכָל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ רָץ הַחוּצָה. פִּרְפְּרָה דוּכִיפַת הַזָהָב בְּתוֹךְ הַכְּלוּב וְקָרְאָה לְעֶזְרָה. מִיָד הֵגִיחוּ שִׁבְעָה אֲרָיוֹת שֶׁהִסְתָּעֲרוּ עַל בֶּן־הַמֶּלֶךְ. אוּלָם הַלָז עָלָה עַל הַנֶשֶׁר וְהִמְרִיא לִמְרוֹמִים.

עָבְרוּ שִׁבְעָה נְהָרוֹת וְשִׁבְעָה הָרִים וְיָרְדוּ לָנוּחַ לַבִּקְתָּה הַשְׁלִישִׁית. הֶחְלִיף בֶּן הַמֶלֶךְ אֶת הַנֶשֶׁר בְּדֹב. קַל־כְּרוּחַ זָהַר הַדֹב וּלְעֵת עֶרֶב הִגִיעוּ לַבִּקְתָּה הַשְׁנִיָה. הֶחְלִיף בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַדֹב בִּזְאֵב. טָס הַזְאֵב כְּחֵץ מִקֶשֶׁת וְהִגִיעַ לַבִּקְתָּה הָרִאשׁוֹנָה. הִשְׁאִיר בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַזְאֵב וְעָלָה עַל סוּסוֹ. אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה הַזְקֵנָה:

– עֲדַיִן לֹא תָּמוּ תְּלָאוֹתֶיךָ. עַל כֵּן קַבֵּל שָׁלשׁ מַתָּנוֹת לַדֶרֶךְ: רָקִיק זֶה, תּוּכַל לִסְעוֹד בּוֹ תָּמִיד אֶת לִבְּךָ מִבְּלִי שֶׁיֻפְחַת מִמֶנוּ אֲפִילוּ פֵּרוּר. אַרְנָק זֶה לֹא יִתְרוֹקֵן לְעוֹלָם מִכַּסְפּוֹ. וּצְלוֹחִית־שֶׁמֶן זוֹ יֵשׁ בָּהּ סְגֻלָה מִפְלָאָה: כָּל־אֵימַת שֶׁתִּמְרַח אֶת גוּפְךָ בְּשֶׁמֶן יֻחְזְרוּ לְךָ עֲלוּמֶיךְ וִיפִי תָּאָרְךְ. אוּלָם זְכֹר: אָסוּר לְךְ לְהִתְעַכֵּב בְּדַרְכְּךָ, פֶּן יִקְרְךָ אָסוֹן.

עָלָה בֶּן־הַמֶּלֶךְ עַל סוּסוֹ וְהוֹדָה לָאִשָׁה הַזְקֵנָה עַל חֲסָדֶיהָ. בַּיוֹם הַשְׁבִיעִי הִגִיעַ אֶל הַפֻּנְדָק שֶׁעַל אֵם הַדֶּרֶךְ. רָאוּהוּ אֶחָיו וְהוֹשִׁיטוּ יְדֵיהֶם בִּתְחִנָה מִבֵּין הַסֹרֶג שֶׁסָגַר עַל הַמַרְתֵּף.

– הוֹשִׁיעָה, אָחִינוּ! פְּדֵה אוֹתָנוּ מִן הַשֶׁבִי! אָנוּ גוֹוְעִים פֹּה בְּרָעָב!

זָכַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הַזְקֵנָה, אוּלָם בַּהֲצִיצוֹ בִּפְנֵיהֶם הַמְעֻנוֹת שֶׁל אֶחָיו, נִכְמְרוּ רַחֲמָיו. נִכְנַס אֶל הַפֻּנְדָק, הוֹצִיא כֶּסֶף מֵאַרְנַק הַקֶסֶם וּפָדָה אֶת אֶחָיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם. הִתְלַבְּשׁוּ הָאַחִים הַקְשִׁישִׁים, חָגְרוּ אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם וּשְׁלָשְׁתָּם יָצְאוּ לַדֶרֶךְ, אֶל טִירַת אֲבִיהֶם הָעִוֵר.

ה

בְּדַרְכָּם הִגִיעוּ אֶל כְּפָר דַיָגִים. לְיַד הַבִּקְתּוֹת הַקְטַנוֹת הִתְיַבְּשׁוּ רְשָׁתוֹת וּמִכְמָרוֹת. אָמְרוּ הָאַחִים: “נְלוּן כָּאן הַלַיְלָה וְנַחְלִיף כֹּחַ”. הִבְעִירוּ מְדוּרָה וְשָׁכְבוּ עַל הָאָרֶץ.

הָאָח הַצְעִיר נִרְדָם מִיָד, אוּלָם שְׁנֵי אֶחָיו הַקְשִׁישִׁים לֹא עָצְמוּ עַיִן. שָׁעָה אֲרֻכָּה הִתְלַחֲשׁוּ בֵּינֵיהֶם וְחָרְשׁוּ מְזִמוֹת.

– לֹא נַנִיחַ לְשׁוֹטֶה זֶה לְהִתְהַדֵר כְּגִבּוֹר! – אָמְרוּ.

הָלְכוּ אֶל הַדַיָגִים וְאָמְרוּ לָהֶם:

– אָדָם זֶה, הַיָשֵׁן לְיַד הַמְדוּרָה, פּוֹשֵׁעַ מְסֻכָּן הוּא. אֲנַחְנוּ נְשַׁלֵם לָכֶם בְּעַיִן יָפָה אִם תִּקְחוּהוּ וְתַטְבִּיעוּהוּ בַּיָם.

מִיָד עָלוּ עַל הַסוּסִים, נָטְלוּ אֶת הַכְּלוּב עִם דּוּכִיפַת הַזָהָב וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ.

לְמָחֳרָת הוּבַל הָאָח הַצְעִיר אֶל לֶב הַיָם. קָשׁוּר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו יָשַׁב בְּתוֹךְ הַסִירָה וּבָכָה חֶרֶשׁ. אָמְרוּ הַדַיָגִים זֶה לָזֶה: – אֵין הוּא נִרְאֶה פּוֹשֵׁעַ. לֹא כָּךְ בּוֹכֶה אָדָם חוֹטֵא כִּי אִם אֻמְלָל וַחֲסַר־יֶשַׁע. לֹא, יָדֵינוּ לֹא תִּשְׁפֹּכְנָה אֶת דָמוֹ! הֶעֱלוּהוּ עַל אִי שׁוֹמֵם וְהוֹתִירוּהוּ לְנַפְשׁוֹ.

תָּר בֶּן־הַמֶּלֶךְ אֶת הָאִי וּמָצָא בּוֹ מַעְיָן מַיִם חַיִים וּמְעָרָה בֵּין הַסְלָעִים. קוֹשֵׁשׁ עֲנָפִים וְהִצִיעַ לְעַצְמוֹ מִשְׁכָּב בַּמְעָרָה. – לא אָמוּת בְּרָעָב – חָשַׁב לוֹ – אֶשְׁתָּה מִן הַמַעְיָן וְאֶסְעַד אֶת לִבִּי בִּרְקִיק־הַפֶּלֶא שֶׁקִבַּלְתִּי מִן הָאִשָׁה הַזְקֵנָה.

הַיָּמִים זָחֲלוּ אַט־אַט. מֵאָז זְרִיחַת הַחַמָה הָיָה בֶּן־הַמֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת הַיָם וְעֵינָיו תָּרוֹת בָּאֹפֶק: אוּלַי יוֹפִיעַ מִפְרָשׂ? אוּלָם פְּנֵי הַיָם חֲלָקִים הָיוּ, לְלֹא סְפִינָה אוֹ סִירָה. פָּנָיו שֶׁל בֶּן־הַמֶלֶךְ הִשְׁחִירוּ מִן הַשֶׁמֶשׁ הַיוֹקֶדֶת וְגוּפוֹ נִצְטַמֵק מֵהָרוּחוֹת רְווּיוֹת הַמֶלַח. מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָא יִשְׁכַּח שְׂפַת־הָאָדָם, הָיָה מְדַבֵּר אֶל הַסְלָעִים וְהַשְׁחָפִים. הַסְלָעִים הֶחֱרִישׁוּ וְהַשְׁחָפִים עָנוּ לוֹ בִּצְרִיחָה צוֹרֶמֶת־אָזְנַיִם.

ו

וְהָאַחִים הַקְשִׁישִׁים הִגִיעוּ לְטִירַת אֲבִיהֶם, הַמֶּלֶךְ הָעִוֵר וְנִתְקַבְּלוּ בְּשִׂמְחָה רַבָּה. וְרַק הַמֶלֶךְ הִתְעַצֵב וְלִבּוֹ מְהַמֶה בְּיָגוֹן:

– הֵיכָן בְּנִי הַצָעִיר, אֲהוּב־נַפְשִׁי?

הִתְפָּאֲרוּ הָאַחִים הַקְשִׁישִׁים: – גָבַרְנוּ עַל כָּל הַמִכְשׁוֹלִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ, הִבְקַעְנוּ יְעָרוֹת, צָלַחְנוּ נְהָרוֹת וְהִנֵּה הֵבֵאנוּ אֶת דּוּכִיפַת הַזָהָב. עַתָּה תָּשִׁיר הַצִפּוֹר וְתַחֲזִיר אֶת מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָבִינוּ!

אוּלָם דוּכִיפַת הַזָהָב לֹא פָּצְתָה אֶת פִּיהָ, מֵאֲנָה לָשִׁיר. אֶת רֹאשָׁהּ כִּנְסָה בֵּין כְּנָפֶיהָ וְרוּחָהּ נְכֵאָה. וְעוֹבְרִים יָמִים, שָׁבוּעוֹת, חֲדָשִׁים, וְהַטִירָה קוֹדֶרֶת וַאֲבֵלָה.

יוֹם אֶחָד הָחְרְדוּ יוֹשְׁבֵי הַטִירָה: מִן הַיְעָרוֹת הִגִיחוּ טוּרֵי צָבָא חֲמוּשִׁים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, וּבְרֹאשׁ הַצָבָא רוֹכֶבֶת עַלְמָה יְפֵהפִיָה, עוֹטָה שִׁרְיוֹן שֶׁל זָהָב.

מִי וָמִי הֵם הַגְדוּדִים הַחֲמוּשִׁים? מַדוּעַ פָּלְשׁוּ לְמַמְלַכְתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָעִוֵר?

נֶעֶצְרוּ הַגְדוּדִים בַּשַׁעַר וּשְׁנֵי רָצִים פָּרְשׁוּ מִן הַשׁוּרָה, אֶת נִשְׁקָם הִשְׁלִיכוּ אַרְצָה וּדְגָלִים לְבָנִים בִּידֵיהֶם. יָשַׁב הַמֶלֶךְ עַל כִּסְאוֹ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַשְׁלִיחִים.

וְהַלָלוּ הִשְׁתַּחֲווּ וְאָמְרוּ:

– הִגַעְנוּ מִיַרְכְּתֵי צָפוֹן. אֶחָד מִבָּנֶיךָ חָטַף אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב מֵאַרְמוֹן הַנְסִיכָה שֶׁלָנוּ. עַתָּה בָּאָה הַנְסִיכָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָעֶלֶם הָאַמִיץ וּלְקַבֵּל מִיָדוֹ אֶת הַצִפּוֹר. אִם לֹא תַּחְזִיר אֶת דוּכִיפַת הַזָהָב, נֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם מִלְחָמָה.

הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ הָעִוֵר:

– בְּרָצוֹן רַב נַחְזִיר אֶת הַצִפּוֹר. בֵּין כֹּה וָכֹה לֹא הֵבִיאָה לָנוּ תּוֹעֶלֶת.

נָטַל הַבֵּן הַבְּכוֹר אֶת דּוּכִיפַת הַזָהָב וְאָמַר:

– אֲנִי אַחְזִירָהּ, כִּי אֲנִי הִשַׂגְתִּי אוֹתָהּ בָּאַרְמוֹן שֶׁל הַנְסִיכָה.

עָלָה הַבֵּן הַבְּכוֹר עַל סוּס וְאֶת פָּנָיו כִּסָה בְּמָגֵן, כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ: שֶׁמָא תַּכִּיר הַנְסִיכָה שֶׁלֹא אֲנִי הוּא שֶׁבִּקַרְתִּי בְּאַרְמוֹנָהּ?

הֵצִיצָה הַנְסִיכָה בַּבְּכוֹר וְהִרְהוּר חָלַף בְּמֹחָה: “לֹא הוּא הָאִישׁ! אִם אֵין בּוֹ דֵי עֹז לְהָצִיץ בְּעֵינַי, כֵּיצַד הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לַחֲדֹר אֶל הָאַרְמוֹן שֶׁלִי?”

שִׁלְחָה אוֹתוֹ מֵעַל פָּנֶיהָ בְּבֹשֶׁת־פָּנִים.

וְכָךְ שִׁלְחָה גַם אֶת הָאָח הַשֵׁנִי, שֶׁכִּסָה אַף הוּא אֶת פָּנָיו בְּמָגֵן.

וּבַטִירָה חֲרָדָה וָפַחַד: אָבוֹד אָבַדְנוּ! צְבָא הַנְסִיכָה יַעֲשֶׂה בָּנוּ כָּלָה! טְכְּסוּ עֵצָה וְשִׁגְרוּ שְׁלִיחִים אֶל הַנְסִיכָה: “תּוֹאִיל נָא לְחַכּוֹת חֹדֶשׁ יָמִים. יֵשׁ לָנוּ אָח צָעִיר וְהוּא טֶרֶם הִתְיַצֵב לְפָנֶיהָ”.

וְהָאַחִים מְלַחֲשִׁים זֶה לָזֶה:

– שֶׁמָא חַי אָחִינוּ? שֶׁמָא לֹא הִטְבִּיעוּהוּ הַדַיָגִים? חַיָבִים אָנוּ לִמְצוֹא אוֹתוֹ וִיהִי־מָה!

וּבַלַיְלָה יָצְאוּ רְכוּבִים אֶל כְּפַר הַדַיָגִים שֶׁבּוֹ הִשְׁאִירוּ אֶת אֲחִיהֶם הַצָעִיר. אָמְרוּ לַדַיָגִים:

– אוּלַי חַי הָאִישׁ שֶׁצִוִינוּ עֲלֵיכֶם לְהַטְבִּיעוֹ? אַל תְּפַחֲדוּ. נְשַׁלֵם לָכֶם יָפֶה, אִם חַי הוּא עֲדַיִן.

הֵשִׁיבוּ הַדַיָגִים:

– רְחַמְנוּ עַל הַמִּסְכֵּן וְהוֹרַדְנוּהוּ בְּאִי. סָפֵק אִם חַי הוּא עֲדַיִן, כִּי הָאִי שׁוֹמֵם לְגַמְרֵי.

מִיָד הִפְלִיגוּ בְּסִירָה אֶל הָאִי.

ז

וְהָאָח הַצָעִיר יָשַׁב כְּדַרְכּוֹ עַל שְׂפַת הַיָם וְעֵינָיו צוֹפוֹת לַמֶרְחַקִים. וּלְפֶתַע הִשְׁגִיחַ בְּמִפְרָשׂ וְעֵינָיו אֹרוּ מִשִׂמְחָה. אוּלָם מִשֶׁהִבְחִין בִּשְׁנֵי אֶחָיו שֶׁיָשְׁבוּ בְּתוֹךְ הַסִירָה, נִכְנְסָה עַצְבוּת בְּלִבּוֹ: הֵם בָּאוּ לְהָרְגֵנִי!

רוֹצֶה הָיָה לְהִמָלֵט, אַךְ הָאִי קָטָן. רוֹדְפָיו יַשִׂיגוּהוּ עַל־נְקַלָה!

אוּלָם הָאַחִים הַקְשִׁישִׁים עָלוּ לַחוֹף וְנָפְלוּ לְרַגְלָיו שֶׁל הַצָעִיר:

– סְלַח וּמְחַל לָנוּ – חִנְנוּ אֶת קוֹלָם – דוּכִיפַת הַזָהָב אֵינָהּ שָׁרָה, אָבִינוּ לֹא נִרְפָּא מֵעִוְרוֹנוֹ וּצְבָא־הַנְסִיכָה עוֹמֵד לְהַחֲרִיב אֶת אַרְצֵנוּ. חוּס וְרַחֵם! הַצִילָה אֶת אָבִיךָ, אֶת הָעִוֵר הַצָפוּי לְכִלָיוֹן! בּוֹא אִתָּנוּ וְהִתְיַצֵב לִפְנֵי הַנְסִיכָה, כִּי רוֹצָה הִיא לִרְאוֹת אֶת הָאִישׁ שֶׁחָטַף מֵאַרְמוֹנָהּ אֶת דּוּכִיפַת הַזָהָב.

וְהָאָח הַצְעִיר הִבִּיט בִּשְׁאָט־נֶפֶשׁ בָּאַחִים הַמִּתְפַּלְשִׁים לְרַגְלָיו. רוֹצֶה הָיָה לְהִמָלֵט מֵהֶם, שֶׁלֹא לִרְאוֹת אֶת פְּנֵיהֶם. אוּלָם אָסוּר לוֹ לְסָרֵב – הֲרֵי אָבִיו וְעַמוֹ בְּסַכָּנָה. אָמַר לָהֶם:

– אֵלֵךְ אִתְּכֶם, אַךְ קֹדֶם לָכֵן אֶמְרַח אֶת גּוּפִי בְּשֶׁמֶן הַפְּלָאִים.

נָטַל אֶת הַצְלוֹחִית שֶׁקִבֵּל מִידֵי הָאִשָׁה הַזְקֵנָה, מָשַׁח אֶת גוּפוֹ, וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא! עֲלוּמָיו וִיפִי־תָּאֳרוֹ שָׁבוּ. מְלֵא זִיו וְכֻלוֹ מַחֲמַדִים הִפְלִיג בַּסִירָה וְחָזַר עִם אֶחָיו אֶל טִירַת אָבִיו.

מִשְׁנִכְנַס הַבֵּן הַצָעִיר בְּשַׁעַר הַטִירָה נִשְׁמַע קוֹל שִׁיר עָרֵב מִתּוֹךְ הַכְּלוּב. דוּכִיפַת הַזָּהָב פָּצְחָה בְּמִזְמוֹר. וּלְפֶתַע פָּקַח הַמֶּלֶךְ הָעִוֵר אֶת עֵינָיו וַיַרְא!

–מַה מְאֻשָׁר אֲנִי כִּי זָכִיתִי לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ, בְּנִי! – קָרָא הַמֶּלֶךְ הַזָקֵן וּדְמָעוֹת זוֹלְגוֹת מֵעֵינָיו.

וְהַבֵּן הַצָעִיר לֹא הִתְמַהְמֵהַ. נָטַל אֶת הַכְּלוּב וְרָכַב אֶל הַנְסִיכָה. אֶת פָּנָיו לֹא כִּסָה בַּמָגֵן, שֶׁהֲרֵי לֹא חָשַׁשׁ פֶּן תִּתְגַלֶה תַּרְמִיתוֹ.

הֵצִיצָה בּוֹ הַנְסִיכָה וְלִבָּהּ מְרַטֵט בְּקִרְבָּהּ לְמַרְאֵה יָפְיוֹ.

– זֶהוּ הָאִישׁ! – לָחֲשָׁה.

אָמְרָה לוֹ:

– אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שָׂאֵנִי לְאִשָׁה. יֵשׁ לִי מַמְלָכָה גְדוֹלָה, אַךְ אֲנִי אֶשָׁאֵר אִתְּךָ, כִּי יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁאָבִיךָ יִצְטָעֵר עַל הַפְּרִידָה.

וְכָךְ נִשְׂאָה הַנְסִיכָה לְבֶן הַמֶלֶךְ הַצָעִיר וְהֵם רָאוּ אֹשֶׁר בְּחַיֵיהֶם, לְצִדוֹ שֶׁל הָאָב הַזָקֵן. וְאֵלוּ הָאַחִים הַקְשִׁישִׁים עָזְבוּ בְּבשֶׁת־פָּנִים אֶת הַטִירָה וּמֵאָז לֹא נוֹדְעוּ עִקְבוֹתֵיהֶם.

(אַגָדָה אִיטַלְקִית)

א

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת חַי בְּסַלֶרְנוֹ חוֹטֵב-עֵצִים צָעִיר וּשְׁמוֹ זֶרְבִּינוֹ. בּוֹדֵד הָיָה הָאִישׁ, לֹא קָרוֹב לוֹ וְלֹא מוֹדָע, וּלְפִי שֶׁעָשָׂה תָּמִיד אֶת מְלַאכְתּוֹ בִּיחִידוּת, נִתְכַּנֵס בִּשְׁתִיקָה וְהָיָה מְמָעֵט בִּדְבָרִים. מֵעוֹלָם לֹא הִתְעָרֵב בְּעִנְיָנֵיהֶם שֶׁל הַבְּרִיוֹת, וּלְפִיכָךְ נָטוּ הַלָלוּ לַחֲשׁוֹב שֶׁהוּא פֶּתִי שֶׁאֵין לוֹ תַּקָנָה. בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם כִּנוּהוּ בְּשֵׁם “שַׁטְיָא”. אוּלָם הַכִּנוּי לֹא נָגַע אֶל לִבּוֹ שֶׁל זֶרְבִּינוֹ, כֵּיוָן שֶׁלֹא הָיָה דָבָר בָּעוֹלָם הֶעָשׂוּי לַהֲבִיאוֹ לִכְלָל כַּעַס.

עִם שַׁחַר, שָׁעָה שֶׁתּוֹשָׁבֵי הָעִיר נָמוּ עֲדַיִן אֶת שְׁנָתָם, הָיָה זֶרְבִּינוֹ נוֹטֵל אֶת קַרְדֻמוֹ וְשָׂם פְּעָמָיו לַעֲבִי הַיַעַר. וּבָעֶרֶב, מִשֶׁנָטוּ הַצְלָלִים, חוֹזֵר הָיָה מִמְלַאכְתּוֹ וַחֲבִילַת עֵצִים עֲמוּסָה עַל שִׁכְמוֹ. בַּפְּרוּטוֹת שֶׁקִבֵּל תְּמוּרַת הָעֵצִים קָנָה לוֹ כִּכַּר לֶחֶם וַחֲרִיץ-גְבִינָה וְכָךְ הֶחְיָה אֶת נַפְשׁוֹ.

מִשֶסִיֵם סְעוּדָתוֹ, נִתְעַטֵף בִּמְעִילוֹ וְיָשֵׁן שְׁנַת-יְשָׁרִים בְּבִקְתָּתוֹ הַדַלָה. חֲלוֹמוֹת לֹא פְּקָדוּהוּ, דְאָגוֹת לֹא הִדִירוּ שֵׁנָה מֵעֵינָיו. הַבְּרִיוֹת הִלְעִיגוּ עָלָיו שֶׁדַל וְאֶבְיוֹן הוּא, אוּלָם, לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָבָר, לֹא חָסֵר זֶרְבִּינוֹ מְאוּמָה, כִּי שָׂמֵחַ הָיָה בְּחֶלְקוֹ.

יוֹם אֶחָד מְחַטֵב הָיָה בְּאַלוֹן יָשִׁישׁ. הָעֵצָה קָשָׁה הָיְתָה כְּבַרְזֶל וְלַשָׁוְא נִתְיַגַע זֶרְבִּינוֹ לְבַקְעָהּ. נִתְעַיֵף, וּלְפִי שֶׁהֱצִיקָהוּ הַצָמָא, קָרַב לַמַעְיָן הַסָמוּךְ, לִגְמוֹעַ מִמֵימָיו. מִלְמוּל הַמַיִם הַמְפַכִּים וְהַצוֹנְנִים הָיָה בְּאָזְנָיו כִּנְגִינָה מֻפְלָאָה. וּלְפֶתַע נָסוֹג בִּפְלִיאָה: לְרַגְלָיו, עַל שְׂפַת הַמַעְיָן, שְׂרוּעָה הָיְתָה נַעֲרָה יְפֵהפִיָה, שְׁקוּעָה בְּשֵׁנָה.

– הַשֶׁמֶשׁ הַקוֹפַחַת עַל רֹאשָׁהּ עֲלוּלָה לְהַזִיק לָהּ – חָלְפָה מַחְשָׁבָה בְּלִבּוֹ. לִקֵט זְרָדִים וְעָלִים וְקָלַע מַחֲסֶה מֵעַל לְרֹאשׁ הַנַעֲרָה. אַחַר כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וְהִרְוָה צִמְאוֹנוֹ בְּמֵי הַמַעְיָן. מִשֶׁקָם וְאָמַר לַחֲזוֹר אֶל הָאַלוֹן, נִתְחַלְחֵל: בַּדֶשֶׁא, לְיַד הַנַעֲרָה הַיְשֵׁנָה, נִזְדַקֵף רֹאשׁוֹ שֶׁל נָחָשׁ אַרְסִי, שֶׁשָׁלַח לְשׁוֹנוֹ הַשְׁסוּעָה לְעֵבֶר צַוָארָהּ. אָחַז זֶרְבִּינוֹ בְּקַרְדֻמוֹ¹ וּבְמַכָּה אַחַת הִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הנָחָשׁ. אָז הִפְשִׁיל קַרְדֻמוֹ עַל שִׁכְמוֹ וּפָנָה לְעֵבֶר הָאַלוֹן.

אוֹתוֹ רֶגַע פָּקְחָה הַנַעֲרָה אֶת עֵינֶיהָ. תְּחִלָה בָּהָה מַבָּטָהּ עַל פְּנֵי סִכְכַת הַזְרָדִים הַקְלוּעָה מֵעַל רֹאשָׁהּ. אַחַר הֵסֵבָּה אֶת עֵינֶיהָ וְהִשְׁגִיחָה בְּרֹאשׁ הַנָחָשׁ הַמֻתָּז, הַמִתְגוֹלֵל לְיַד צַוָארָהּ. וּמִשֶׁרָאֲתָה אֶת זֶרְבִּינוֹ הַמִתְרַחֵק בִּפְסִיעוֹת חֲפוּזוֹת, הֵבִינָה הַכֹּל. נִתְּרָה מִמְקוֹמָהּ, רָצָה בְּעִקְבוֹתָיו וְגָדְרָה אֶת דַרְכּוֹ.

– הִצַלְתָּ אֶת חַיַי – אָמְרָה – בַּמָה אֶגְמֹל לְךָ? – אֵינִי זָקוּק לִגְמוּל – הֵשִׁיב הַחוֹטֵב. – שֶׁמָא חָסֵר לְךָ מַשֶׁהוּ? – אֵינִי חָסֵר מְאוּמָה. וְעַתָּה הֲנִיחִינִי לְנַפְשִׁי. אַף אֲנִי רוֹצֶה לְנַמְנֵם קְצַת. אָמַר, וְנִשְׁתַּטַח לְרַגְלֵי הָאַלוֹן וְלֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָה וְקוֹל נַחֲרָתוֹ נִצְטָרֵף לְצִיוּצָם שֶׁל בַּעֲלֵי-הַכָּנָף.

– עֶלֶם מִסְכֵּן! – דִבְּרָה הַנַעֲרָה אֶל עַצְמָהּ – נִשְׁמָתְךָ רְדוּמָה כְּגוּפְךָ שֶׁלְךָ הֶעָיֵף. אֵינְךָ מַרְגִישׁ בֶּחָסֵר מִשׁוּם שֶׁשָׂמֵחַ אַתָּה בְּחֶלְקְךָ, עַל כֵּן בָּזֹאת אֲבָרֵךְ אוֹתְךָ: שֶׁעַד עוֹלָם יִתְמַלְאוּ כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבְּךָ.

נִרְכְּנָה מֵעַל זֶרְבִּינוֹ הַיָשֵׁן וְנָגְעָה בְּמִצְחוֹ בְּמַטֵה-הַקְסָמִים שֶׁבְּיָדָהּ. אִלוּ הֵקִיץ הַחוֹטֵב וְרָאָה אוֹתָהּ מִתְרַחֶקֶת לַעֲבִי הַיַעַר וְרַגְלֶיהָ נוֹגְעוֹת-לֹא-נוֹגְעוֹת בָּאֲדָמָה, יִתָּכֵן שֶׁהָיָה מֵבִין כִּי קוֹסֶמֶת הִיא הַנַעֲרָה שֶׁאוֹתָה הִצִיל מֵאֶרֶס הַנָחָשׁ. אוּלָם זֶרְבִּינוֹ יָשֵׁן שֵׁנָה עֲמֻקָה וְנֶעֱלַם מִמֶנוּ מִי וָמִי הַנַעֲרָה וּמַהִי הַבְּרָכָה שֶׁהֶאֱצִילָה עָלָיו.

הַשֶׁמֶשׁ נָטְתָה כְּבָר לִשְׁקוֹעַ מִשֶׁהֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ. “אֲבוֹי לִי” – אָמַר בְּלִבּוֹ – “נִגְזַר עָלַי לַעֲלוֹת הָעֶרֶב רָעֵב עַל מִשְׁכָּבִי. מִי יִתְּנֵנִי קַרְדֹם הַמְבַקֵעַ בָּעֵץ כְּמוֹ בְּחֶמְאָה!” נָטַל קַרְדֻמוֹ וֶהֱנִיפוֹ עַל גֶזַע הָאַלוֹן. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הָאַלוֹן קָרַס תַּחְתָּיו כְּאִלוּ הָיָה שָׁתִיל רַךְ. לֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָה וּלְרַגְלָיו שֶׁל הַחוֹטֵב מֻנָחִים הָיוּ גִזְרֵי עֵצִים לָרֹב. נִרְכַּן זֶרְבִּינוֹ מֵעַל לַצְרוֹר, הִתִּיר אֶת הַחֲגוֹרָה מִמִכְנָסָיו וְהֵחֵל קוֹשֵׁר² אֶת הַגְזָרִים. רָצָה לְהַדֵק אֶת הַקֶשֶׁר וְהִתְיַשֵׁב עַל הַצְרוֹר כְּרוֹכֵב עַל בְּהֶמְתּוֹ.

– עַתָּה אֶצְטָרֵךְ לִסְחוֹב אֶת הַמַשָׂא עַד לָעִיר – לָחַשׁ לְעַצְמוֹ – מַה חֲבָל שֶׁאֵין חֲבִילָה זוֹ סוּס מַשָׂא! לֹא הִסְפִּיק זֶרְבִּינוֹ לְסַיֵם אֶת דְבָרָיו וּצְרוֹר הָעֵצִים נִתְרוֹמֵם וְהֵחֵל דוֹהֵר לְעֵבֶר הָעִיר. זֶרְבִּינוֹ הַנִדְהָם נֶאֱחַז בּוֹ, לְבַל יִפֹּל, תָּמֵהַ עַל הָרוּחַ הַשׁוֹרֶקֶת בְּאָזְנָיו.

ב

וּבְסָמוּךְ לָעִיר הִתְנוֹסֵס אַרְמוֹן הָדוּר, מְקוֹם מִשְׁכָּנוֹ שֶׁל הַמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל. וְלַמֶלֶךְ בַּת יְחִידָה וּשְׁמָהּ אַלֶלִי. הָיְתָה הַנְסִיכָה שְׁקוּעָה בְּעַצְבוּת וְלַשָׁוְא נִסוּ נַעֲרוֹת-הַחָצֵר לְבַדֵר אֶת רוּחָהּ בְּשִׁירִים וּבִמְחוֹלוֹת. מֵאָז הִגִיעָה לְפִרְקָהּ לֹא יָדְעָה אַלֶלי חִיוּךְ מַהוּ.

– עַל מָה וְלָמָה תֶּעֱגַם נַפְשֵׁךְ, בִּתִּי? – הָיָה הַמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל שׁוֹאֵל אֶת אַלֶלִי – הֲרֵי צְעִירָה אַתְּ וְיָפָה וְרוֹזְנִים וּנְסִיכִים מַשְׁכִּימִים לְפִתְחֵךְ לְבַקֵשׁ אֶת יָדֵךְ!

וְהַבַּת הֶחֱרִישָׁה וְאֶת סוֹדָהּ חָתְמָה בְּלִבָּהּ הַדוֹאֵב. הִיא לֹא סִפְּרָה לְאָבִיהָ שֶׁתּוּגָתָהּ בָּאָה דַוְקָא בְּשֶׁל בְּנֵי-הַטוֹבִים, הַמְחַזְרִים אַחֲרֶיהָ. שֶׁהֲרֵי בָּרִי לָהּ, שֶׁלֹא אֵלֶיהָ הֵם נוֹשְׂאִים אֶת נַפְשָׁם, אֶלָא לַנְכָסִים הַמְרֻבִּים שֶׁאָבִיהָ הַמֶלֶךְ עָתִיד לְהוֹרִישׁ לָהּ.

יוֹם אֶחָד יָשְׁבָה אַלֶלִי בְּחַלוֹן אַרְמוֹנָהּ וּפָנֶיהָ קוֹדְרוֹת יוֹתֵר מִכְּפִי הָרָגִיל. וּלְפֶתַע עָבַר בַּדֶרֶךְ, הַסְמוּכָה לָאַרְמוֹן, זֶרְבִּינוֹ הָרָכוּב עַל צְרוֹר עֵצָיו.

לְמַרְאֵה הָרוֹכֵב הַתִּמְהוֹנִי מִלְאוּ נַעֲרוֹת-הֶחָצֵר פִּיהֶן שְׂחוֹק וְהֵחֵלוּ מְיַדוֹת בּוֹ אֲפַרְסֵקִים.

– שַׁטְיָא! – קָרְאוּ לוֹ – כֵּיצַד הִשְׂכַּלְתָּ לְהָפִיחַ רוּחַ-חַיִים בָּעֵצִים הַיְבֵשִׁים! וּמִשֶׁלֹא פָּסְקוּ לִלְעוֹג לוֹ, נִתְכַּעֵס זֶרְבִּינוֹ וְהִטִיל לְעֶבְרֵיהֶן דְבָרִים בּוֹטִים: – צְחַקְנָה, בָּנוֹת! מִי יִתֵּן וּצְחוֹקְכֶן יִקְרַע אֶת פִּיכֶן מֵאֹזֶן עַד אֹזֶן! שָׁמְעוּ הבַָּנוֹת וְהוֹסִיפוּ לִצְחוֹק. לַשָׁוְא נִסְתָה אַלֶלִי לְהַסוֹתָן. אוֹתָהּ שָׁעָה קָרַב זֶרְבִּינוֹ עַד מִתַּחַת לַחַלוֹן, שִׁלַח מַבָּט מְמֻשָׁךְ בַּנְסִיכָה וְאָמַר:

– מַדוּעַ נָפְלוּ פָּנַיִךְ, עַלְמָתִי הַחֲמוּדָה?

בְּדִין הוּא שֶׁתִּנָשְׂאִי לְאִישׁ, שֶׁיֵדַע לְשַׂמֵחַ אֶת לִבֵּךְ.

בְּאָמְרוֹ זֹאת, הֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ וְהֶחֱוָה קִדָה עֲמֻקָה לְעֵבֶר הַנְסִיכָה. אֶלָא שֶׁבְּשֶׁל הַקִדָה הַזוֹ נִתְרַגְשָׁה עָלָיו צָרָה: בַּהֲסִירוֹ אֶת כּוֹבָעוֹ, הִרְפּוּ יָדָיו מֵהָרְצוּעָה, שֶׁהִדְקָה אֶת צְרוֹר הָעֵצִים. הַחֲבִילָה נִתְפָּרְדָה גְזָרִים-גְזָרִים וְהָרוֹכֵב הִשְׁתַּטַח אַפַּיִם אַרְצָה.

מִיָד קָם, לִקֵט אֶת הָעֵצִים וְהֶעֱמִיסָם עַל שִׁכְמוֹ. אוֹתָה שָׁעָה מְגֹחָךְ הָיָה כָּל-כָּךְ, שֶׁאַלֶלִי פָּתְחָה פִּיהָ וְצָחֲקָה צְחוֹק צָלוּל וְרוֹנֵן. וּכְשֶׁנִשְׁתַּתְּקָה, בָּא הִרְהוּר בְּלִבָּהּ: אָכֵן, פְּלִיאָה הִיא! אֶת אֲשֶׁר לֹא הִצְלִיחוּ נְסִיכִים וְרוֹזְנִים, הִשְׂכִּיל בָּחוּר מוּזָר זֶה לַעֲשׂוֹת: הוּא הִצְהִיל אֶת רוּחִי!

שָׁלְחָה הַנְסִיכָה מַבָּט אַחַר זֶרְבִּינוֹ הַמִתְרַחֵק וּפָרְשָׁה בְּאֵין אֹמֶר לַחֲדָרֶיהָ שֶׁלָהּ, מַקְשִׁיבָה לְהֶמְיָה מְשֻׁנָה שֶׁנֵעוֹרָה בְּלִבָּה.

ג

הַשֶׁמֶשׁ אָסְפָה אַחֲרוֹנֵי זַהֲרוּרֶיהָ וְשָׁקְעָה אֶל הַיָם. בָּאַרְמוֹן, עָמְדָה דְמָמָה שֶׁל שְׁעַת בֵּין-עַרְבַּיִם וְהַמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ הָרָם וְנִמְנֵם לוֹ לַהֲנָאָתוֹ.

וּלְפֶתַע פִּתְאֹם חָשׁ בִּזְרוֹעוֹת בִּתּוֹ שֶׁנִכְרְכוּ סְבִיב צַוָארוֹ. פָּקַח עֵינָיו וְרָאָה דְמָעוֹת שֶׁנִגְרוּ עַל לְחָיֶיהָ.

– מַה בַּקָשָׁתֵךְ, בִּתִּי? – שָׁאַל. – אֵינִי שׁוֹאֶלֶת מְאוּמָה, אָבִי – הֵשִׁיבָה אַלֶלִי – וְנַהֲפֹךְ הוּא: אֶת בַּקָשָׁתְךָ שֶׁלְךָ נְכוֹנָה אֲנִי לְמַלֵא. אֲנִי מַסְכִּימָה לְהִנָשֵׂא לְאִישׁ.

– סוֹף-סוֹף! – נָהֲרוּ פָּנָיו שֶׁל הַמֶלֶךְ – מִי וָמִי הוּא הַמְאֻשָׁר, בְּחִיר-לִבֵּךְ? הַנָסִיךְ מִסורֶנְטוֹ? הָרוֹזֵן מִקַפְּרִי?

– לֹא, אַבָּא. בְּחִיר-לִבִּי עָבַר זֶה-עַתָּה בִּרְכִיבָה לִפְנֵי חַלוֹנִי. – כְּלוּם הֶחֱלִיף אִתָּךְ דְבָרִים? – לֹא, אַבָּא. הָאַהֲבָה שֶׁבַּלֵב אֵינָהּ זְקוּקָה לְתִווּךְ שֶׁל מִלִים.

– אֲנִי מְקַוֶה שֶׁהוּא אָצִיל בֶּן-טוֹבִים? – מַה זֶה חָשׁוּב, אַבָּא? הָעִקָר, שֶׁלִבִּי מְהַמֶה אֵלָיו. שָׁעָה קַלָה הֶחֱרִיש הַמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל, כְּחוֹכֵךְ בְּדַעְתּוֹ. אַחַר אָמַר: – יָפֶה מְאֹד, בִּתִּי. רַשָׁאִית אַתְּ לִבְחוֹר אֶת חֲתָנֵךְ לְפִי רְאוּת עֵינַיִךְ. אֵינִי רוֹצֶה, חָלִילָה, לְהִתְנַקֵשׁ בִּרְצוֹנֵךְ, כַּמוּבָן – אִם אֵין הוּא נוֹגֵד אֶת רְצוֹנִי שֶׁלִי… מִי וָמִי הוּא הַבָּחוּר?

– אֵינִי יוֹדַעַת, אַבָּא. – הָכֵּיצָד אֵינֵךְ יוֹדַעַת? – נָזַף בָּהּ הַמֶלֶךְ – וְלֹא בּוֹשְׁתְּ לָבוֹא וּלְבַטֵל אֶת זְמַנִי, שֶׁכֻּלוֹ קֹדֶשׁ לִנְתִינַי? הָבָה נִקְרָא לנַעֲרוֹת הֶחָצֵר, שֶׁמָא תֵּדַעְנָה הֵן לְסַפֵּר לִי דְבָרִים בְּרוּרִים יוֹתֵר. מָחָא כַּף אֶל כַּף וְלַהֲקָה שֶׁל נַעֲרוֹת הֶחָצֵר פָּרְצָה לָאוּלָם. וְהָיוּ הַנְעָרוֹת צוֹחֲקוֹת בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, עַד לְהִתְפַּקֵעַ.

– שְׁתֹקְנָה, פְּתַיוֹת! – הִרְעִים מוּשַׁמֶל בְּקוֹלוֹ – הַמֶלֶךְ עוֹמֵד לִפְנֵיכֶן! אוּלָם, כְּכָל שֶׁזָעַף וְהִתְרָעֵם, הוֹסִיפוּ הַנְעָרוֹת לִצְחוֹק, דוֹמֶה וְהִסִיחוּ מִלִבָּן אֶת כָּל גִנוּנֵי הַחָצֵר. – הַמִשְׁמָר! – קָרָא הַמֶלֶךְ – הוֹצִיאוּ אֶת עַזוֹת-הַפָּנִים מֵעָלַי וְהָטִילוּ אוֹתָן לַצִינוֹק!

אָז נָפְלוּ הַבָּנוֹת אַפַּיִם אַרְצָה וְחִנְנוּ קוֹלָן: – סְלַח וּמְחַל, הַמֶלֶךְ! לֹא רָצִינוּ לִפְגוֹע בִּכְבוֹדְךָ. אֲנוּסוֹת הָיִינוּ לִצְחוֹק. אָדָם רַע הִטִיל בָּנוּ כִּשׁוּף.

הֵצִיץ הַמֶלֶךְ וְרָאָה: הַנְעָרוֹת פְּנֵיהֶן בּוֹכוֹת מֵרֹב אֵימָה. אַךְ פִּיהֶן קָרוּעָ בִּצְחוֹק אֱוִילִי מֵאֹזֶן עַד אֹזֶן. נִזְדַעְזַע הַמֶלֶךְ וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אָמַר: – אֵינִי מַאֲמִין בִּכְשָׁפִים. – אַף אָנוּ כָּפַרְנוּ בִּמְצִיאוּתָם – אָמְרָה אַחַת הַבָּנוֹת – עַד שֶׁעָבַר מִתַּחַת לַחַלוֹן בָּחוּר אֶחָד תִּמְהוֹנִי, רָכוּב עַל צְרוֹר עֵצִים.

– מַה פֵּרוּשׁ רָכוּב? – הִתְפַּלֵא הַמֶלֶךְ. – הַצְרוֹר קִפֵּץ תַּחְתָּיו כְּסוּס לְכָל דָבָר – קָרְאוּ הַנְעָרוֹת. שָׁתַק הַמֶלֶךְ, כְּשׁוֹקֵל בְּדַעְתּוֹ אֶת הַדְבָרִים שֶׁנֶאֶמרוּ לוֹ. אַחַר קָרָא: – הַמִשְׁמָר! צְאוּ וְהָבִיאוּ לְכָאן אֶת הַמְכַשֵׁף. וְאַתָּה, הַתַּלְיָן, הָכֵן אֶת הַגַרְדֹם!

– אַבָּא – נִשְׁתַּטְחָה אַלֶלִי לְרַגְלֵי אָבִיהָ – חוּסָה עַל הָעֶלֶם. הוּא אֲהוּבִי, אִישִׁי. אִם תִּפֹּל שַׂעֲרָה אַחַת מֵרֹאשׁוֹ אַרְצָה, אֶטְרֹף נַפְשִׁי בְּכַפִּי! נָבוֹךְ מוּשַׁמֶל וּמִלְמֵל אֶל עַצְמוֹ:

– אָכֵן, זוֹהִי צָרָה צְרוּרָה! כֵּיצַד אַשְׂכִּיל לִשְׁלוֹט עַל נְתִינַי, אִם קָצְרָה יָדִי לְבַטֵל אֶת רְצוֹנָה שֶׁל בִּתִּי שֶׁלִי? בְּדִין הוּא שֶׁאַזְעִיק לְכָאן אֶת הַשַׂר שֶׁלִי. עַרְמוּמִי הוּא כְּשׁוּעָל וַחֲזָקָה עָלָיו שֶׁיֵדַע לָעוּץ לִי עֵצָה.

ד

עַד מְהֵרָה נִתְיַצֵב הַשַׂר לִפְנֵי מַלְכּוֹ. הָיָה זֶה אָדָם גוּץ וּשְׁמַנְמַן וּבְהַפְסִיעוֹ נִכְחוֹ דוֹמֶה הָיָה לְחֶבְיוֹנִית מִתְגַלְגֶלֶת. עֵינָיו הִתְרוֹצְצוּ בְּכָל עֵת תָּמִיד בְּחוֹרֵיהֶן. הַבְּרִיוֹת הָיוּ מְרַנְנִים אַחֲרָיו שֶׁהוּא מוֹשְׁלָהּ הָאֲמִתִּי שֶׁל סַלֶרְנוֹ וְעַל פִּיו יִשַׁק כָּל דָבָר בְּעִנְיָנֵי הַמְלוּכָה.

– סוֹף-סוֹף! – נֶאֱנַח הַמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל – מִסְתַּבֵּר שֶׁאֶצְלִי בַּמְדִינָה מִתְרַחֲשׁוֹת כָּל מִינֵי שַׁעֲרוּרִיוֹת.

– הַכֹּל כַּשׁוּרָה אֶצְלֵנוּ – אָמַר הַשַׂר – מְצוּיָה בְּיָדִי הוֹדָעָה שֶׁל הַמִשְׁטָרָה. אֹשֶׁר וְשַׁלְוָה הֵם מְנָת חֶלְקָם שֶׁל כָּל נְתִינֵינוּ הַיְקָרִים.

– הַאֻמְנָם? – קָרָא הַמֶלֶךְ – וַאֲנִי, לְמָשָׁל, יוֹדֵעַ, שֶׁלִפְנוֹת עֶרֶב עָבַר בְּחוּצוֹת סַלֶרְנוֹ מְכַשֵׁף, רָכוּב עַל צְרוֹר גִזְרֵי-עֵצִים, וְהִטִיל כְּשָׁפִים בַּבְּרִיוֹת. יָדוֹ הָיְתָה אַף בְּבִתִּי שֶׁלִי, שֶׁטוֹעֶנֶת כִּי הִיא רוֹצָה לְהִנָשֵׂא לוֹ.

– הוֹד מַלְכוּתוֹ! – אָמַר הַשַׂר, וְלֹא נִכַּר בּוֹ כְּלָל שֶׁנָבוֹךְ הוּא – אַף אֲנִי יָדַעְתִּי עַל אוֹדוֹת הַמְכַשֵׁף, אֶלָא שֶׁלֹא רָצִיתִי לְהַטְרִיד אֶת מְנוּחָתְךָ בִּשְׁטֻיוֹת כָּאֵלוּ.

– הַאֻמְנָם?

– הַשַׂר רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ הַכֹּל. זוֹ מְלַאכְתּוֹ – הֵשִׁיב הָאִישׁ הַשְׁמַנְמַן. – יָפֶה מְאֹד! הֲרֵינִי דוֹרֵשׁ מִמֶךָ שֶׁבְּמֶשֶׁךְ רֶבַע שָׁעָה תָּבִיא הֵנָה אֶת הַמְכַשֵׁף. הִשְׁתַּחֲוָה הַשַׂר, חִיֵךְ בִּנְעִימוּת וְיָצָא מִלִפְנֵי הַמֶלֶךְ. אוּלָם, שֶׁנִסְגְרָה הַדֶלֶת מֵאֲחוֹרָיו, נִזְדָעֲמוּ פָּנָיו. כְּחֵץ מִקֶשֶׁת אָץ אֶל מְפַקֵחַ הַמִשְׁטָרָה וְהִרְעִים עָלָיו בְּקוֹלוֹ: – אִם לֹא תָּבִיא לְפָנַי בְּמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר דַקוֹת אֶת הַמְכַשֵׁף שֶׁעָבַר בַּחוּצוֹת רָכוּב עַל צְרוֹר עֵצִים, מָרָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתְךָ!

רָץ הַמְפַקֵחַ אֶל מְפַקֵד הַגְדוּד הַמְקוֹמִי: – אִם לֹא תָּבִיא לְפָנַי בְּמֶשֶׁךְ חָמֵש דַקוֹת אֶת הַמְכַשֵׁף שֶׁעָבַר בַּחוּצוֹת רָכוּב עַל צְרוֹר עֵצִים, אֲגָרֶשְׁךָ לְכָל הָרוּחוֹת. נֶחְפַּז מְפַקֵד-הַגְדוּד אֶל הַשׁוֹטְרִים וְהִתְגוֹלֵל עֲלֵיהֶם בִּצְעָקָה: – הוֹלְכֵי-בָּטֵל שֶׁכְּמוֹתְכֶם! אִם לֹא תָּבִיאוּ לְפָנַי בְּמֶשֶׁךְ שָׁלשׁ דַקוֹת אֶת הַמְכַשֵׁף שֶׁעָבַר בַּחוּצוֹת רָכוּב עַל צְרוֹר עֵצִים, אֲצַוֶה לְהָטִיל אֶתְכֶם לַצִינוֹק! מִיָד יָצְאוּ הַשׁוֹטְרִים דְחוּפִים לְחַפֵּשׂ אֶת הָאִישׁ.

הַשַׂר, שֶׁבָּטוּחַ הָיָה שֶׁהַמְכַשֵׁף יִתָּפֵס, הֵחֵל נוֹתֵן דַעְתּוֹ עַל כָּךְ כֵּיצַד יְכַלְכֵּל אֶת מַעֲשָׂיו לֶעָתִיד.

רֵאשִׁית כֹּל שָׂם פְּעָמָיו אֶל הַנְסִיכָה אַלֶלִי. הוּא מְצָאָהּ מִתְמוֹגֶגֶת

בִּדְמָעוֹת. אָמַר לָהּ: – אַל נָא תְּמָרְרִי בְּבֶכִי. חֲתָנֵךְ עוֹמֵד לָבוֹא הֵנָה. לְכִי וְלִבְשִׁי אֶת הַיָפָה בְּשִׂמְלוֹתַיִךְ, לְמַעַן תִּמְצְאִי חֵן בְּעֵינָיו.

– אָדָם יָקָר! – אָמְרָה הַנְסִיכָה וְאָחֲזָה בְּיָדוֹ שֶׁל הַשַׂר – כֵּיצַד אוֹדֶה לְךָ עַל חֲסָדֶיךָ עִמִי? הָלַךְ הַשַׂר אֵצֶל הַמֶלֶךְ וְסִפֵּר לוֹ עַל עֲצָתוֹ שֶׁיָעַץ לַנְסִיכָה. נִתְכָּעֵס מוּשַׁמֶל: – כֵּיצַד הֵעַזְתָּ לַעֲשׂוֹת זֹאת? וְכִי לֹא דַי לְךָ שֶׁשׁוֹלֵט הִנְךָ בִּמְדִינָתִי, כִּי אוֹמֵר הִנְךָ לִשְׂרֹר גַם בְּבֵיתִי שֶׁלִי? – הוֹד מַלְכוּתְךָ – אָמַר הַשַׂר – חַיָבִים אָנוּ לְכַלְכֵּל אֶת מַעֲשֵׂינוּ בִּתְבוּנָה. – וַהֲרֵי הִבְטַחְתִּי לְבִתִּי… – לֹא הִבְטַחְתָּ מְאוּמָה, הוֹד מַלְכוּתְךָ. וַאֲפִילוּ אִם הִבְטַחְתָּ, יֵשׁ מֵאָה דְרָכִים כֵּיצַד לְהָפֵר אֲמִירָה מְפֹרֶשֶׁת. כָּךְ, לְמָשָׁל, נוּכַל לָחוֹג אֶת כְּלוּלוֹתֶיהָ שֶׁל הַנְסִיכָה אַלֶלִי, אוּלָם כְּתֹם הַחֲגִיגָה נַפְעִיל סְעִיפִים מִסְפָּר מִסֵפֶר הַחֻקִּים שֶׁלָנוּ.

– אֵלוּ סְעִיפִים? – תָּמַה הַמֶלֶךְ. הֵשִׁיב הַשַׂר: – כָּתוּב בְּסֵפֶר הַחֻקִּים: " אִם יִשָׂא גֶבֶר עֵינָיו אֶל בַּת-הַמֶלֶךְ וְאֵין הוּא בְּדַרְגָה שֶׁל נָסִיךְ, יֻתַּז רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו. אִם אֶזְרָח עִירוֹנִי הוּא – יֹעֲלֶה לְגַרְדֹם. וְאִם יָעֵז בֶּן-אִכָּרִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹעֵבָה הַזוֹ – יְטַבְּעוּהוּ כְּגוּר-כְּלָבִים בַּנָהָר".

– אָכֵן, שֵׁד מִשַׁחַת אַתָּה! – קָרָא הַמֶלֶךְ אֶל הַשַׂר וְנִכַּר בּוֹ שֶׁהַדְבָרִים נֶאֶמְרוּ לְשֶׁבַח וְלֹא לִגְנַאי.

ה

לֹא הִסְפִּיק זֶרְבִּינוֹ לְהַתִּיר אֶת צְרוֹר הָעֵצִים, כְּשֶׁפָּרְצָה לְבִקְתָּתו חֻלְיַת שׁוֹטְרִים. הוֹצִיאוּהוּ הַחוּצָה, הוֹבִילוּהוּ לָאַרְמוֹן, וּבַדֶרֶךְ הִפְלִיאוּ מַכּוֹתָיו וְהִלְעִיגוּ לְאֵידוֹ.

קָרָא זֶרְבִּינוֹ בַּחֲמַת זַעֲמוֹ: – מִי יִתֵּן וִיהֵא אֶחָד מִכֶּם בִּמְקוֹמִי, לְמַעַן אוּכַל לְהָזִין עֵינַי בְּצָרָתוֹ שֶׁלוֹ! – בְּלֹם פִּיךָ, בֶּן בְּלִיַעַל! – הִרְעִים אַחַד הַשׁוֹטְרִים וְהֵנִיף עַל זֶרְבִּינוֹ אֶת מַקְלוֹ. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הַמַקֵל נָחַת עַל מִצְחוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הַחֻלְיָה. מִיָד הִשְׂתָּעֵר הַמְפַקֵד עַל מַכֵּהוּ וְלֹא יָצְאָה שָׁעָה קָלָה וְכָל הַשׁוֹטְרִים שָׁלְחוּ יְדֵיהֶם אִישׁ בְּאָחִיו.

זֶרְבִּינוֹ הִסְתַּכֵּל מְעַט בַּמַחֲזֶה וְאַחַר נִפְנָה וְהָלַךְ לְעֵבֶר הָאַרְמוֹן. יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ מְשָׁרְתִים, לוֹבְשֵׁי מַדִים הֲדוּרִים וּבֵרְכוּהוּ לְשָׁלוֹם בְּנִפְנוּף כּוֹבָעִים. תָּמַה זֶרְבִּינוֹ וְלֹא יָדַע שֶׁהַנְסִיכָה אַלֶלִי הִיא אֲשֶׁר שְׁלָחָתַם לְהַקְבִּיל אֶת פָּנָיו. מִיָד הוּבָא לִפְנֵי הַמֶלֶךְ.

מוּשַׁמֶל יָשַׁב עַל כֵּס מַלְכוּתוֹ, מִשְׂמֹאלוֹ הַנְסִיכָה אַלֶלִי וּמֵאֲחוֹרָיו הַשַׂר. הָיוּ עֵינֵי הַשַׂר מִתְרוֹצְצוֹת בְּחוֹרֵיהֶן, עֵין-יְמִינוֹ הֵצִיצָה לְעֵבֶר הַמֶלֶךְ וְעֵין-שְׂמֹאלוֹ לְעֵבֶר הַנְסִיכָה. נִכְנַס זֶרְבִּינוֹ בִּפְסִיעוֹת מְאֻשָׁשׁוֹת וְהִתְיַשֵׁב עַל כִּסֵא רֵיק שֶׁעָמַד בְּאֶמְצַע הָאוּלָם.

אַנְשֵׁי הֶחָצֵר, שֶׁהִתְגוֹדְדוּ מִשְׁנֵי עֶבְרֵי הָאוּלָם, לָטְשׁוּ עֵינֵיהֶם מֵרֹב תְּמִיהָה. זֶרְבִּינוֹ לְבַדוֹ לֹא נִתְפַּס לִפְלִיאָה, כְּאִלוּ בָּקִי וְרָגִיל הוּא לְהַלֵךְ בְּאַרְמוֹנוֹת מְלָכִים. אֹמֶץ לִבּוֹ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הַנְסִיכָה. הִיא חִבְּקָה אֶת אָבִיהָ הַמֶלֶךְ וְקָרְאָה: – עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, אָבִי, מַה נֶחְמָד הוּא בְּחִיר-לִבִּי! אוּלָם כָּאן הִרְעִים קוֹלוֹ שֶׁל הַשַׂר, שֶׁקָרָא לְעֶבְרוֹ שֶׁל זֶרְבִּינוֹ: – קוּם, עַז-פָּנִים שֶׁכְּמוֹתְךָ! סַפֵּר מִיָד מִי וָמִי הִנְךָ! אַתָּה שׁוֹתֵק? זֶרְבִּינוֹ לֹא הֵשִׁיב מְאוּמָה. מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו וְהוֹסִיף לָשֶׁבֶת עַל כִּסְאוֹ.

חֲמָתוֹ שֶׁל הַשַׂר בָּעֲרָה בּוֹ עַד לְהַשְׁחִית. – נָבָל הוּא הָאִישׁ! פּוֹשֵׁעַ מוּעָד! צַוֵה, הַמֶלֶךְ, וְיוּצָא לְהוֹרֵג. אַדְרַבָּא – אָמַר זֶרְבִּינוֹ – רַשַׁאי אַתָּה לִנְבּוֹחַ כְּכָל אַוַת נַפְשְׁךָ. הָעִקָר שֶׁלֹא תִּנְשֹׁךְ.

עֵינֵי הַשַׂר נִתְמַלְאוּ דָם. הוּא פָּתַח אֶת פִּיו, אוּלָם אָזְנֵי הַמְסֻבִּים שָׁמְעוּ סָפֵק מִלִים סָפֵק נְבִיחוֹת: – הַב, הַב! הוֹד מַלְכוּתְךָ… הַב, הַב! זֶהוּ מְכַשֵׁף! חַיָב אַתָּה לִכְלוֹא אֶת רַחֲמֶיךָ עַל בִּתְּךָ, הַב, הַב! וּלְהַצִיל אֶת עַמְךָ, הַב, הַב, הַב! וְלֹא יָכוֹל עוֹד הַשַׂר לְהַמְשִׁיךְ דְבָרָיו, כִּי הִתְלַעֲלֵעַ בִּנְבִיחָה צְרוּדָה.

הִזְעִים הַמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל פָּנָיו. רָאֲתָה הַנְסִיכָה שֶׁכָּלְתָה הָרָעָה אֶל בְּחִיר-לִבָּהּ, וּפָרְצָה בְּבֶכִי: – רַחֵם, אָבִי! אִם תִּגַע בּוֹ לְרָעָה, תִּגְזֹר גַם אֶת דִינִי! אָמַר הַמֶלֶךְ: – אֻמְלָלָה שֶׁכְּמוֹתֵךְ! בְּמוֹ פִּיךְ קָבַעַתְּ אֶת גוֹרָלֵךְ. הַמִשְׁמָר! קְחוּ אֶת שְׁנֵי הַצְעִירִים הַלָלוּ וְהוֹרִידוּם בִּסְפִינָה. תָּשׁוּט לָהּ הַסְפִינָה לְמָקוֹם שֶׁתִּשָׂאֶנָה הָרוּחַ. אַחַר מָחָה דִמְעָה מֵעֵינָיו וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הַשַׂר אָמַר: – וְאַתָּה תֵּרֵד בַּסְפִינָה עִם אַלֶלִי בִּתִּי. מֵאָז וּמִתָּמִיד מַעֲרִיךְ אֲנִי אֶת תְּבוּנָתְךָ. אֲקַוֶה, שֶׁהוֹדוֹת לָהּ תַּשִׂיג יָדְךָ לְגוֹנֵן עַל בִּתִּי הַמִסְכֵּנָה.

רָצָה הַשַׂר לִמְחוֹת, אַךְ כְּבָר אָחֲזוּ בּוֹ יְדֵיהֶם שֶׁל אַנְשֵׁי הַמִשְׁמָר וְהוֹבִילוּהוּ לַסְפִינָה.

ו

הַלַיְלָה הָיָה שָׁקֵט וְהַיָרֵחַ שֶׁעָמַד בִּמְלוֹאוֹ שָׁלַח אוֹרוֹ הַחִוֵר עַל פְּנֵי הַסְפִינָה שֶׁנִשְׂאָה עִם הַזֶרֶם. זֶרְבִּינוֹ הִתְפַּרְקֵד עַל גַבּוֹ וְהָיָה מְזַמֵר לְעַצְמוֹ זֶמֶר שֶׁל חוֹטְבֵי-עֵצִים. אַלֶלִי יָשְׁבָה לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, חִיוּךְ עַל פָּנֶיהָ וְאֶת עֵינֶיהָ לֹא גָרְעָה מִפָּנָיו שֶׁל אֲהוּב-לִבָּהּ.

וְרַק הַשַׂר הִתְכַּרְבֵּל לוֹ בְּיַרְכְּתֵי הַסְפִינָה, סַר וְזָעֵף וּמְנַהֵם לְעַצְמוֹ בְּרוּחַ נְכֵאָה. וּמִשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר, נֵעוֹר זֶרְבִּינוֹ וְאָמַר: – מִי יִתֵּן וְהָיְתָה לָנוּ אֲרוּחָה דְשֵׁנָה. אֲוִיר הַיָם הַצַח מַגְבִּיר אֶת תַּאֲבוֹנִי. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: מִיָד הוֹפִיעַ שֻׁלְחָן עָרוּךְ כָּל טוּב וְהָיוּ הַמַאֲכָלִים תַּאֲוָה לָעֵינַיִם וּטְעִימִים לַחֵךְ. נִתְכַּנְסוּ שְׁלָשְׁתָּם וְסָעֲדוּ אֶת לִבָּם. וְהַשַׂר, שֶׁהֵבִין סוֹף-סוֹף שֶׁכָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ שֶׁל זֶרְבִּינוֹ מִתְמַלְאוֹת כְּהֶרֶף-עַיִן, הֶחֱלִיט לְנַצֵל אֶת תְּכוּנָתוֹ הַמֻפְלָאָה שֶׁל הָעֶלֶם לְטוֹבָתוֹ. הִרְהֵר בְּלִבּוֹ: הֲרֵי אַף בַּמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל בִכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָדַעְתִּי לִנְהוֹג כְּפִי חֶפְצִי, מַדוּעַ לֹא אַצְלִיחַ לְהִשְׁתַּלֵט עַל שַׁטְיָא זֶה?

מִיָד פָּתַח פִּיו וְאָמַר: – הַנְסִיכָה אַלֶלִי נָטְשָׁה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אַרְמוֹנָהּ וְהָלְכָה אַחֲרֶיךָ, זֶרְבִּינוֹ. לוּ אֲנִי תַּחְתֶּיךָ, הָיִיתִי מַגִישׁ לָהּ דוֹרוֹן נָאֶה. – אֶת לִבִּי הִגַשְׁתִּי לָהּ – אָמַר זֶרְבִּינוֹ. – אֵין זֶה מַסְפִּיק. הִנֵה מְצוּיִים בְּתַחְתִּית הַיָם אוֹצְרוֹת פְּנִינִים וְאַלְמֻגִים. – אֵין לִי צֹרֶךְ בָּהֶם – אָמְרָה אַלֶלִי. וְזֶרְבִּינוֹ הוֹסִיף: – אִם חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ בִּפְנִינִים, רֵד לְךָ לַמְצוּלוֹת. לָנוּ אֵין חֵפֶץ בָּהֶן. בְּטֶרֶם כִּלָה זֶרְבִּינוֹ אֶת דְבָרָיו, אָחֲזָה בַּשַׂר יָד נַעֲלָמָה וְהִטִילַתּוּ לַתְּהוֹם. זָעַק הַשַׂר אַךְ קוֹלוֹ לֹא נִשְׁמַע, כִּי נִבְלַע בְּהֶמְיַת הַמַיִם. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה צָפָה גֻלְגָלְתּוֹ וְיָדוֹ הָאַחַת נֶאֶחְזָה בְּיַרְכְּתֵי הַסְפִינָה. בַּשְׁנִיָה הִתְנוֹצְצָה פְּנִינָה גְדוֹלָה, שֶׁעַיִן לֹא רָאֲתָה כָּמוֹהָ.

הַשַׂר נָשַׁם בִּכְבֵדוּת. אֶת הַפְּנִינָה לָחַץ בְּיָדוֹ וְלֹא הִרְפָּה. הוּא נִפְנָה אֶל זֶרְבִּינוֹ וְחִנֵן קוֹלוֹ:

– אוֹצָרוֹת עֲצוּמִים מְצוּיִים בְּתַחְתִּית הַיָם. אָנָא שַׁלְחֵנִי עוֹד פַּעַם! לֹא אָנוּחַ וְלֹא אֶשְׁקֹט אִם אַחְמִיץ אֶת הַהִזְדַמְנוּת. אוּלָם זֶרְבִּינוֹ לֹא שָׁעָה לְבַקָשָׁתוֹ שֶׁל הַשַׂר, וּמִשֶׁהִפְצִיר הַלָז וְלֹא וִתֵּר, נִתְרַגֵז זֶרְבִּינוֹ וְהִטִיחַ בְּפָנָיו: – נִמְאַסְתָּ עָלַי, זָקֵן נוֹכֵל! לֵךְ לְכָל הָרוּחוֹת! שׁוּב לְאַרְמוֹנוֹ³ שֶׁל הַמֶלֶךְ מוּשַׁמֶל! וּלְפֶתַע נִתְנַשְׁבָה רוּחַ-סוֹעָה, אָחֲזָה בַּשַׂר וּנְשָׂאַתּוּ הַרְחֵק-הַרְחֵק, לְעֵינֵיהֶם הַנִדְהָמוֹת שֶׁל אַלֶלִי וַאֲהוּב-לִבָּהּ.

לְמָחֳרַת הַיוֹם אָמַר זֶרְבִּינוֹ לְבַת-לִוְיָתוֹ: – הַיָם לְפָנֵינוּ גָדוֹל וְרָחָב וְאֵינִי רוֹאֶה קֵץ לַמַסָע. מַה יְהֵא בְּסוֹפֵנוּ? כְּלוּם אֵינֵךְ מִתְגַעְגַעַת עַל אַרְמוֹנֵךְ אֲשֶׁר נָטַשְׁתְּ?

– לֹא וָלֹא! – קָרְאָה אַלֶלִי – נִמְאֲסוּ עָלַי הַחַיִים בָּאַרְמוֹן. לְתוֹעֵבָה הָיוּ לִי הַשְׁקָרִים וְהַנְכָלִים שֶׁל אַנְשֵׁי הֶחָצֵר – חֶבֶר חוֹנְפִים וְרֵיקִים. הוֹי, מָה רוֹצָה הָיִיתִי לָדוּר אִתְּךָ בְּבַיִת קָטָן, עַל שְׂפַת פֶּלֶג, הַרְחֵק מִשְׁאוֹנָם שֶׁל אַרְמוֹנוֹת. וְאַתָּה, יַקִירִי, הֲרוֹצֶה הָיִיתָ לִחְיוֹת לְצִדִי?

– מִי יִתֵּן וִיהִי כִּדְבָרַיִךְ! – אָמַר זֶרְבִּינוֹ חֶרֶשׁ. עוֹדָם מִסְתַּכְּלִים זֶה בָּזֶה בְּאַהֲבָה, הִשִׁיק חַרְטֹם הַסְפִינָה בַּחוֹף וּלְעֵינֵיהֶם נִתְגַלָה בַּיִת עָשׂוּי קוֹרוֹת-עֵץ רַעֲנַנוֹת, וּלְיַד הַבַּיִת גִלְגֵל אֶת מֵימָיו פֶּלֶג זַךְ.

– בּוֹא אֲהוּבִי! – קָרְאָה אַלֶלִי וְאָחֲזָה בְּיָדוֹ שֶׁל זֶרְבִּינוֹ. וְהַשְׁנַיִם עָלוּ מִתּוֹךְ הַסְפִינָה וְהִפְסִיעוּ יָד-בְּיָד לִקְרַאת עֲתִידָם.

א

הַיַעַר גָדוֹל הָיָה, עַד קַצְוֵי הָאֲפָקִים הָגִיעַ. וְשָׁלְטוּ בּוֹ בַּיַעַר שְׁנֵי מְלָכִים: אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רַע. הַמֶלֶךְ הַטוֹב הָיָה מְסַיֵעַ בִּידֵי הָאֲנָשִׁים, שֶׁחָיוּ בְּקִרְבַת הַיַעַר. וְאִלוּ הָרָע הָיָה מְסַכְסֵךְ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וְנֶהֱנָה הֲנָאָה מְרֻבָּה בְּשָׁעָה שֶׁהַבְּרִיוֹת הָיוּ רָבִים בֵּינֵיהֶם וְנוֹחֲלִים מַפַּח־נֶפֶשׁ.

וּבִקְצֵה הַיַעַר הִתְגוֹרְרָה אַלְמָנָה עֲנִיָה עִם בְּנָהּ הַיָּחִיד שֶׁשְׁמוֹ דִיק. מִדֵי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ הִשְׁכִּים דִיק וְיָצָא לַיַעַר לַחְטוֹב עֵצִים, כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר מְעַט כֶּסֶף לְמִחְיַת אִמוֹ. בָּחוּר שָׂמֵחַ הָיָה דִיק וְשָׁעָה שֶׁעָבַד, הָיָה פּוֹצֶה פִיו בְּמִזְמוֹרִים עַלִיזִים וְקוֹל שִׁירָתוֹ וּצְחוֹקוֹ הִדְהֲדוּ הַרְחֵק בְּרַחֲבֵי הַיַּעַר.

לְיָמִים נִזְדַמֵן דִיק לָעֲיָרָה וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֲשִׁירִים, שֶׁמְלַאכְתָּם נַעֲשִׂית בִּידֵי מְשָׁרְתִים, נִתְקַנֵא בָּהֶם. אָמַר בְּלִבּוֹ: “אִלוּ נָפַל בְּחֶלְקִי סְכוּם כֶּסֶף, לֹא הָיִיתִי מוֹסִיף לְהִתְיַגֵעַ בַּחֲטִיבַת עֵצִים. מְבַלֶה הָיִיתִי אֶת יָמַי בַּפֻּנְדָק, שֶׁבּוֹ מְצוּיִים תָּמִיד הַיַיִןַַ וְהַשִׂמְחָה”.

יוֹם אֶחָד עָמַד דִיק בַּיַעַר וְהֵנִיף קַרְדֻמוֹ עַל גִזְעֵי הָעֵצִים. אוֹתָהּ שָׁעָה עָבַר בַּיַעַר הַמֶּלֶךְ הַטוֹב. אָמַר הַמֶּלֶךְ לְדִיק:

– פְּעָמִים רַבּוֹת רְאִיתִיךְ עוֹבֵד כָּאן בְּזֵעַת אַפֶּיךָ וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא פָּסְקָה שִׁירָה מִפִּיךָ. לֹא יִפָּלֵא שְׁמָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי. עַל כֵּן רַשַׁאי אַתָּה לְבַקֵשׁ מִמֶנִי שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת: שְׁתַּיִם – מִיָד, בְּלֹא שְׁהִיָה, וְהַשְׁלִישׁית - בְּשָׁעָה שֶׁתִּתְרַגֵשׁ עָלֶיךָ צָרָה.

דִיק לֹא הִרְהֵר הַרְבֵּה וְהֵשִׁיב:

– הֲרֵי שְׁתֵּי הַבַּקָשׁוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת: רוֹצָה אֲנִי שֶׁיִהְיֶה לִי בֵּית־חֲרֹשֶׁת גָדוֹל וּבוֹ הַרְבֵּה פּוֹעֲלִים, כְּדֵי שֶׁלֹא אֶצְטָרֵךְ לַעֲבוֹד בְּעַצְמִי. כֵּן מְבַקֵשׁ אֲנִי לִהְיוֹת הָרַקְדָן הַטוֹב בְּיוֹתֵר בְּכָל הַכְּפָר.

– נַעַר פּוֹתֶה! – אָמַר הַמֶּלֶךְ הַטוֹב – וְכִי אֵינְךָ מַרְגִישׁ שְׁבַּקָשׁוֹתֶיךָ אֵין לָהֶן שַׁחַר? מַדוּעַ לֹא בְּקַשְׁתָּ חָכְמָה? וַהֲרֵי בְּלֹא בִּינָה וָדַעַת לֹא תּוּכַל לִשְׁמוֹר עַל עָשְׁרְךְ! אוּלָם, מֵאַחַר שֶׁבִּקַשְׁתָּ, אֵינְךָ רַשַׁאי לַחֲזוֹר בְּךָ. קַח לְךָ אַמְתַּחַת זוֹ, הִיא מְלֵאָה כֶּסֶף וְזָהָב, וְהִזָהֵר לְךָ שֶׁלֹא לְאַבְּדָם בְּרֹב אִוַלְתָּךְ.

הוֹדָה דִיק לַמֶלֶךְ עַל חֲסָדָיו עִמוֹ, וּכְחֵץ מִקֶשֶׁת רָץ הַבַּיְתָה, סוֹחֵב עַל גַבּוֹ אֶת הָאַמְתַּחַת הַכְּבֵדָה. הוּא נָתַן לְאִמוֹ מַתָּנוֹת הַרְבֵּה וְאַף סִיַע בִּידֵי אֲנָשִׁים עֲנִיִים. אוּלָם בִּמְהֵרָה הִתְחִיל מְבַזְבֵּז אֶת כַּסְפּוֹ בְּפֻנְדָק הַכְּפָר וְיָמִים שְׁלֵמִים שָׁטוּף הָיָה בְּרִקוּדִים.

הָיְתָה אִמוֹ מְיַסֶרֶת אוֹתוֹ בִּדְבָרִים:

– עַד מָתַי, עָצֵל, תְּבַזְבֵּז אֶת זְמַנְךָ וְכַסְפְּךָ?

וְדִיק הֵשִׁיב לָהּ בְּרֹגֶז:

– מָה עֶרֶךְ לְעָשְׁרִי, אִם אָנוּס אֶהְיֶה לְהִתְיַגֵעַ בַּעֲבוֹדָה? וְעַל מָה וְלָמָה אוֹצִיא יָמַי בְּבֵית־הַחֲרֹשֶׁת בְּשָׁעָה שֶׁכָּל נַעֲרוֹת הַכְּפָר מְצַפּוֹת לִי שֶׁאֶרְקֹד אִתָּן?

הִנֵה כִּי כֵן לֹא הִטָה דִיק אֹזֶן לְתוֹכַחַת אִמוֹ וְהוֹסִיף לְבַזְבֵּז אֶת כַּסְפּוֹ. לֹא יָצְאוּ יָמִים רַבִּים וְאָנוּס הָיָה לִמְכּוֹר אֶת בֵּית־הַחֲרֹשֶׁת, וּמִשֶׁכָּלְתָה הַפְּרוּטָה מִכִּיסוֹ, חָזַר לַיַעַר וְהָיָה שׁוּב חוֹטֵב עֵצִים.

נִזְדַמֵן לַיַעַר הַמֶּלֶךְ הַטוֹב. הֵצִיץ דִיק בַּמֶּלֶךְ, הִזְעִים אֶת פָּנָיו וְאָמַר לוֹ:

– מַתָּנוֹתֶיךָ, הַמֶּלֶךְ, לֹא הֵבִיאוּ לִי כָּל תּוֹעֶלֶת. הַכֶּסֶף כָּלָה וְאֵינֶנוּ. וְגַם הָעֻבְדָה, שֶׁהִנְנִי הָרַקְדָן הַטוֹב בְּיוֹתֵר, אֵין בָּהּ כְּדֵי לְנַחֲמֵנִי בִּיגוֹנִי. עַתָּה, כְּשֶׁנֶהְפַּךְ עָלַי הַגַלְגַל וְכָלְתָה הַפְּרוּטָה מִכִּיסִי, אֵין הַנְעָרוֹת רוֹצוֹת לִרְקוֹד אִתִּי. עַל כֵּן רוֹצֶה אֲנִי שֶׁתִּנָתֵן לִי הַמִּשְׁאָלָה הַשְׁלִישִׁית, הָאַחֲרוֹנָה, כְּפִי שֶׁהִבְטַחְתָּ לִי.

– וּמַהִי מִשְׁאָלָה זוֹ? – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ הַטוֹב.

– הָב לִי עוֹד סְכוּם כֶּסֶף, כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה עָשִׁיר – אָמַר דִיק.

וְהַמֶלֶךְ הַטוֹב הִרְכִּין רֹאשׁוֹ בְּעֶצֶב וְאָמַר:

– אָכֵן, כְּאָז כֵּן עַתָּה דַרְכָּךָ דֶרֶךְ כֶּסֶל. עָתִיד אַתָּה לְבַזְבֵּז שוּב אֶת כַּסְפְּךְ לָרִיק. מַדוּעַ לֹא בִּקַשְׁתָּ חָכְמָה? לֹא, בְּנִי, טֶרֶם הִגִיעָה הַשָׁעָה לְמַלֵא אֶת בַּקָשָׁתְךָ הָאַחֲרוֹנָה. אֵין זוֹ עֲדַיִן צָרָה גְדוֹלָה שֶׁנִתְרַגְשָׁה עָלֶיךָ.

וְהַמֶּלֶךְ הַטוֹב הָלַךְ לוֹ, בְּהַשְׁאִירוֹ אֶת דִיק בּוֹדֵד וְעָצוּב בַּיַעַר.

ב

כָּל אוֹתוֹ יוֹם הָיָה דִיק מְחַטֵב עֵצִים וְזֵעָתוֹ נִגֶרֶת עַל פָּנָיו. לְבַסוֹף נָטַל אֶת קַרְדֻמוֹ וְשָׂם פְּעָמָיו אֶל בֵּיתוֹ. הוּא הִפְסִיעַ לְאִטוֹ בְּרוּחַ נְכֵאָה. – מַדּוּעַ מָנַע מִמֶנִי הַמֶלֶךְ הַטוֹב אֶת מִשְׁאַלְתִּי? – חָשַׁב לוֹ הַנַעַר בְּלִבּוֹ – עַתָּה, לְאַחַר שֶׁסֵרַב לִי, מֵאַיִן תָּבוֹא יְשׁוּעָתִי?

עוֹדֶנוּ מְהַלֵךְ סַר וְזָעֵף, הוֹפִיעַ לְעֵינָיו הַמֶּלֶךְ הָרָע. הַלָז נִצַב לוֹ בִּקְצֵה הַיַעַר וּלְמַרְאֵהוּ שֶׁל דִיק מִלֵא פִּיו שְׂחוֹק.

– נַעַר שׁוֹטֶה – אָמַר הַמֶּלֶךְ הָרָע – לַשָׁוְא שִׁטַחְתָּ אֶת בַּקְשָׁתְךָ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַטוֹב. וְעַתָּה, בּוֹאַַ אֵלַי לְאַרְמוֹנִי וַאֲמַלֵא אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבְּךָ.

אָמַר דִיק:

– אַחַת וִיחִידָה הִיא בַּקָשָׁתִי: רוֹצֶה אֲנִי צְרוֹר כֶּסֶף גָדוֹל, שֶׁלֹא יִסָפֵר מֵרֹב.

וְהַמֶּלֶךְ הָרָע אָחַז בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל דִיק וְהוֹבִילוֹ לְאַרְמוֹנוֹ. הוּא הִכְנִיסוֹ לִטְרַקְלִין מְפֹאָר וְהִגִישׁ לוֹ אַמְתַּחַת מְלֵאָה זָהָב.

– רַשַׁאי אַתָּה לָקַחַת אֶת הָאוֹצָר – אָמַר הַמֶּלֶךְ הָרָע.

אוּלָם, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁדִיק שׁוֹלֵחַ אֶת יָדוֹ אֶל הָאַמְתַּחַת, עָצַר בַּעֲדוֹ וְאָמַר:

– קֹדֶם לָכֵן תִּצְטָרֵךְ לָתֵת לִי אֶת תְּמוּרָתוֹ.

– מַה תְּמוּרָה תְּבַקֵשׁ, הַמֶלֶךְ? – שָׁאַל דִיק.

– אֶת לִבְּךָ שֶׁלְךָ – הֵשִׁיב הַמֶלֶךְ הָרָע.

שָׁמַע דִיק אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ וְאֵימָה נָפְלָה עָלָיו. רָצָה לָסֶגֶת וּלְהִמָלֵט מִן הָאַרְמוֹן. אוּלָם הַמֶּלֶךְ גָדַר אֶת דַרְכּוֹ בַּעֲדוֹ.

– אַל פַּחַד, דִיק – אָמַר – אֵינְךָ הָאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהִפְקִיד בְּיָדַי אֶת לִבּוֹ.

הוּא הִצְבִּיעַ עַל אָרוֹן גָדוֹל שֶׁבְּיַרְכְּתֵי הַטְרַקְלִין. הֵצִיץ דִיק וְרָאָה מִבַּעַד לִזְגוּגִית דַלְתוֹתָיו צִנְצָנוֹת רַבּוֹת וּבְתוֹךְ כָּל צִנְצֶנֶת נִמְצָא לֵב־אָדָם. עַל גַבֵּי הַצִנְצָנוֹת הִתְנוֹסְסוּ שֵׁמוֹת.

קָרָא דִיק אֶת הַשֵׁמוֹת וּלְתִמְהוֹנוֹ נוֹכַח לָדַעַת, שֶׁמַכִּיר הוּא אֶת כֻּלָם. הָיוּ אֵלֶה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים הָעֲשִׁירִיםַַ אֲשֶׁר בַּכְּפָר, שֶׁרֻבָּם נִתְפַּרְסְמוּ בְּרֹעַ לִבָּם.

אָמַר הַמֶּלֶךְ הָרָע:

– עֵינֶיךְ הָרוֹאוֹת, דִיק, שֶׁאֶפְשָׁר גַם בְּלֹא לֵב לִהְיוֹת מְשֻׁפַּע בַּעֲשִׁירוּת. כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה הִפְקִידוּ בְּיָדַי אֶת לִבָּם. עַתָּה חַיִּים הֵם חַיֵי רְוָחָה וְלִבָּם אֵינוֹ מֵצִיק לָהֶם בִּפְחָדִים וְאֵינוֹ מְיַסְרָם עַל מַעֲשֵׂיהֶם.

– וּמַה יֵשׁ לָהֶם בִּמְקוֹם לֵב? – שָׁאַל דִיק.

– לֵב אֶבֶן – הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ הָרָע.

– לֵב אֶבֶן!? – נֶחְרַד דִיק – וַהֲרֵי לִבִּי יִהְיֶה קַר אִם יְהֵא עָשׂוּי אֶבֶן!

– וְלָמָה לְךָ לֵב חַם? – אָמַר הַמֶּלֶךְ הָרָע – הֲלֹא תִּזְכֹּר מָה רַבּוֹת הַצָרוֹת שֶׁגָרַם לְךְ לִבְּךָ! בִּגְלָלוֹ נָתַתַַָּ מִכַּסְפְּךָ לַאֲנָשִׁים עֲנִיִים וְכַאֲשֶׁר עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה רַע, הָיָה לִבְּךָ מְהַמֶה בְּקִרְבְּךְ בְּצַעַר וַחֲרָטָה. עַתָּה, כְּשֶׁאַתְקִין לְךְ לֵב אֶבֶן, לֹא תֵּדַע דְאָגָה מַהִי וּלְעוֹלָם לֹא יִתְקָפְךְ מוּסַר־כְּלָיוֹת.

דִיק הִרְהֵר שָׁעָה אֲרֻכָּה וְאַחַר אָמַר:

– אַתָּה צוֹדֵק, הַמֶּלֶךְ. לִבִּי שֶׁלִי גָרַם לִי שָׁעוֹת רַבּוֹת שֶׁל עֶצֶב. קַח אוֹתוֹ וְהָב לִי תַּחְתָּיו לֵב אֶבֶן. וְאַל נָא תִּשְׁכַּח לָתֵת לִי אֶת אַמְתַּחַת הַזָהָב.

– יָדַעְתִּי שֶׁתַּסְכִּים – שָׂמַח הַמֶּלֶךְ הָרָע – וְעַתָּה הָבָה נִלְגֹם כּוֹס יַיִן.

שָׁתָה דִיק מִן הַיַיִן וְתַרְדֵמָה עַזָה נָפְלָה עָלָיו.

מִשֶׁהֵקִיץ מָצָא עַצְמוֹ בְּבֵית אִמוֹ. תְּחִלָה סָבוּר הָיָה שֶׁכָּל שֶׁנִתְרַחֵשׁ לֹא הָיָה אֶלָא חֲלוֹם. אוּלָם, לְאַחַר שֶׁרָאָה שֶׁהוּא לָבוּשׁ חֲלִיפָה נָאָה וּלְיַד מִטָתוֹ מֻנָח שַׂק זָהָב, הֵבִין שֶׁהַדְּבָרִים נִתְרַחֲשׁוּ בֶּאֱמֶת. הוּא קָם, נָטַל אֶת שַׁק הַזָהָב וּלְאִמוֹ אָמַר:

– שָׁלוֹם לָךְ. הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם.

– כֵּיצַד תַּעַזְבֵנִי לְבַדִי, בְּנִי? – אָמְרָה הָאֵם – וַהֲרֵי אִשָּׁה זְקֵנָה אֲנִי וְחוֹלָה. אֲנִי אֶגְוַע בָּרָעָב בִּלְעָדֶיךְ, בְּנִי הַיָּחִיד!

– מַה לִי וָלָךְ, אִשָׁה? – אָמַר דִיק – לֹא אִכְפַּת לִי אִם תּוֹצִיאִי נַפְשֵׁךְ בְּרָעָב.

וְהוּא דָחַף אֶת אִמוֹ מֵעָלָיו וְיָצָא לְדַרְכּוֹ.

נִצְבָה הָאֵם תַּחְתֶּיהָ כַּהֲלוּמַת רַעַם.

– כֵּיצַד הִנִיחוֹ לִבּוֹ לִנְהוֹג כָּךְ בְּאִמוֹ? – חָשְׁבָה.

וְלֹא יָדְעָה הָאֵם, שֶׁאֵין לֵב בְּקִרְבּוֹ כִּי אִם גּוּשׁ אֶבֶן קַר.

ג

שְׁנָתַיִם יָמִים נָדַד דִיק בָּעוֹלָם וְרָאָה אֶת כָּל הַדְבָרִים הַיָּפִים וְקָנָה כָּל דְבַר־חֶמְדָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשִׂיג בְּכֶסֶף. אוּלָם לִבּוֹ, הֶעָשׂוּי אֶבֶן, לֹא יָדַע אֹשֶׁר מַהוּ. הוּא לֹא זָע לְמַרְאֵה הָאוֹקְיָנוֹס הַכָּחֹל, לֹא נִתְפָּעֵם מִיפִי הֶהָרִים, לֹא רִטֵט עִם צְלִילֵי נְגִינָה, לֹא עָלַץ לְמַרְאֵה אֲנָשִׁים שְׁמֵחִים וְאַף לֹא נָד בְּרַחֲמִים לַאֲנָשִׁים מִסְכֵּנִים. הָיוּ יָמָיו שֶׁל דִיק שׁוֹמְמִים וְחַסְרֵי־תֹּכֶן, עַד כִּי קָץ בְּחַיָּיו וּבְגַעֲגוּעִים הֶעֶלָה לְפָנָיו אֶת זִכְרוֹן הַיָּמִים, בָּהֶם צוֹחֵק הָיָה וְנוֹתֵן קוֹלוֹ בְּזֶמֶר.

וּמִשֶׁמָלְאוּ שְׁנָתַיִם לִנְדוּדָיו הֶחֱלִיט לַחֲזוֹר לִכְפָרוֹ.

הוּא מָצָא אֶת הַמֶּלֶךְ הָרָע בַּחֲדַר־הַלְבָבוֹת. אָמַר לוֹ:

– הֲרֵינִי חוֹזֵר עַתָּה מִמַסָע סְבִיב הָעוֹלָם. רָאִיתִי מַרְאוֹת יָפִים לְמַכְבִּיר וְאַף רָכַשְׁתִּי לִי אֶת כָּל שְׂכִיוֹת הַחֶמְדָה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשִׂיגָן בְּכֶסֶף. אוּלָם כָּל אֵלֶה לֹא הָיָה בָּהֶם כְּדֵי לַעֲשׂוֹתֵנִי מְאֻשֶׁר. אֵינִי מְסֻגָל עַתָּה לֹא לִצְחוֹק וְלֹא לִבְכּוֹת. הַתוּכַל לְהַחֲזִיר לִי אֶת לִבִּי שֶׁלִי?

– כְּלוּם שָׁכַחְתָּ שֶׁלִבְּךָ גָרַם לְךְ צָרוֹת בֶּעָבָר? – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ הָרָע.

וְדִיק הֵשִׁיב לוֹ בְּעֶצֶב:

– אָכֵן, סֶבֶל לֹא־מְעַט הֵבִיא עָלַי לְבִּי. אוּלָם גַם שָׁעוֹת שֶׁל אֹשֶׁר שָׁפַע עָלַי. וְעַתָּה רוֹצֶה אֲנִי שֶׁתַּחֲזִירוֹ לִי. קַצְתִּי בְּחַיַי בִּלְעָדָיו.

אוּלָם הַמֶלֶךְ הָרָע הִזְעִיף פָּנָיו וְאָמַר:

– אֵינְךָ רַשַׁאי לִתְבּוֹעַ זֹאת מִמֶנִי. כָּל עוֹד חַי אַתָּה, שַׁיָךְ לִבְּךָ לִי.

בְּנֶפֶשׁ עֲגוּמָה שֵׂרֵךְ דִיק דַרְכּוֹ אֶל בִּקְתַּת אִמוֹ. וּלְפֶתַע נֶעֶצַר תַּחְתָּיו. – לֹא אוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי אִמִי כָּל עוֹד מַכְבִּיד גוּשׁ אֶבֶן קַר בְּחָזִי – חָשַׁב לוֹ – מִי יוֹשִׁיעֵנִי בְּצָרָתִי?

וְהִנֵּה נִזְכַּר בַּמֶלֶךְ הַטוֹב וּבִדְבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁהִשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו בְּטֶרֶם עֲזָבוֹ לְנַפְשׁוֹ: “עֲדַיִן אֵין זוֹ צָרָה גְדוֹלָה שֶׁנִתְרַגְשָׁה עָלֶיךְ”. – אָכֵן – חָשַׁב – עַתָּה לֹא יְסָרֵב עוֹד הַמֶּלֶךְ הַטוֹב לְמַלֵא אֶת מִשְׁאַלְתִּי הָאַחֲרוֹנָה. הֲרֵי בָּאוּ מַיִם עַד נֶפֶשׁ וְאֵין צָרָה כְּצָרָתִי שֶׁלִי.

חָזַר דִיק אֶל הַיַעַר וְהָיָה מְהַלֵךְ וְקוֹרֵא בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַטוֹב. לֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָה וְהַלָז הוֹפִיעַ מִמַעֲבֵה הָעֵצִים.

– שָׁלוֹם, בְּנִי – חִיֵךְ הַמֶלֶךְ הַטוֹב – מַה בַּקָשָׁתְךְ? כְּלוּם חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ שׁוּב בְּשַׂק כֶּסֶף?

– לֹא וָלֹא – אָמַר דִיק – הַכֶּסֶף לֹא הֵבִיא לִי כָּל בְּרָכָה. לְהֵפֶךְ: הוּא הִנְחִילַנִי מַפַּח־נֶפֶשׁ בִּלְבַד. עַל כֵּן זוֹ בַּקָשָׁתִי אֵלֶיךָ: הַחְזֵר לִי אֶת לִבִּי, שֶׁנִלְקַח מִמֶנִי בְּמִרְמָה וְאֶהְיֶה הַמְאֻשֶׁר בָּאָדָם.

– אֵין זֶה קַל – עָנָה הַמֶּלֶךְ הַטוֹב.

– אָנָא, אַל תִּדְחֵנִי – הִתְחַנֵן דִיק – זוֹהִי מִשְׁאַלְתִּי הָאַחֲרוֹנָה. וַהֲרֵי הִבְטַחְתַּנִי לְמַלֵא אוֹתָהּ, שָׁעָה שֶׁתִּתְרַגֵשׁ עָלַי צָרָה גְדוֹלָה.

אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ הַטוֹב:

– שׁוּב לְבֵיתְךָ, דִיק. מָחָר אָשִׁיב לְךָ אֶת לִבְּךָ.

הוֹדָה דִיק לַמֶלֶךְ וְחָזַר לְבִקְתָּתוֹ. יָצְאָה אִמוֹ לִקְרָאתוֹ, נָפְלָה עַל חָזֵהוּ וְהִתְיַפְּחָה מֵרֹב שִׂמְחָה. סְבוּרָה הָיְתָה שֶׁבְּנָהּ מֵת בַּמֶרְחֲקִים, לְפִי שֶׁלֹא שָׁמְעָה מְאוּמָה עַל אוֹדוֹתָיו בְּמֶשֶׁךְ שְׁנָתַיִם יָמִים. מִיָד עָרְכָה אֶת הַשֻׁלְחָן וְהִגִישָׁה לִבְנָהּ פַּת לֶחֶם. הָיְתָה הַפַּת חֲרֵבָה, אַךְ הִיא עָרְבָה לְחִכּוֹ שֶׁל דִיק, שֶׁזָכָה לַחֲזוֹר לְבֵית אִמוֹ הַטוֹבָה.

דִיק עָיֵף הָיָה מֵחֲמַת הַדֶרֶךְ הָאֲרֻכָּה, עַל כֵּן עָלָה עַל מִשְׁכָּבוֹ וּמִיָד שָׁקַע בְּשֵׁנָה עֲמֻקָה. בְּטֶרֶם נִרְדַם, הִנִיחַ אֶת שַׂק הַזָהָב שֶׁנוֹתַר לוֹ לְמַרְגְלוֹת מִשְׁכָּבוֹ.

הוּא הֵקִיץ עִם שַׁחַר וּבְפָקְחוֹ אֶת עֵינָיו הֵצִיץ בִּתְמִיהָה לַעֲבָרִים. הֵיכָן הוּא נִמְצָא? וּמַה פֵּשֶׁר הַתִּקְרָה הַנְמוּכָה הַזוֹ, שֶׁדוֹמֶה וְרוֹבֶצֶת עַל רֹאשׁוֹ?

מִיָד נִזְכַּר: הֲרֵי חָזַרְתִּי אֶל בֵּית אִמִי!

הֵצִיץ אֶל מַרְגְלוֹת הַמִטָה וְנִדְהַם: הֵיכָן שַׂק הַזָהָב?

אָכֵן, שַׂק הַזָהָב נֶעֶלָם כְּלֹא הָיָה. אוּלָם דִיק לֹא הִצְטָעֵר עַל הָאֲבֵדָה, לְפִי שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה חָשׁ דְפִיקוֹת בְּחָזֵהוּ. הִסְמִיךְ יָדוֹ כְּנֶגֶד לִבּוֹ וְהִרְגִישׁ: לִבּוֹ הַקוֹדֶם פּוֹעֵם בְּעֹז!

מִיָּד קָפַץ מִמִטָתוֹ וְהִתְלַבֵּשׁ, אָחַז בְּקַרְדֻמוֹ, שֶׁמֻטָל הָיָה בְּקֶרֶן־זָוִית כִּמְחַכֶּה לוֹ כָּל אוֹתָן שָׁנִים, וְשָׁעָה שֶׁיָצָא לַיַעַר, כְּדֵי לַחֲטוֹב עֵצִים וּלְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ וְנֶפֶשׁ אִמוֹ, נָתַן קוֹלוֹ בְּשִׁיר, וְהָיוּ צְלִילֵי שִׁירוֹ מִצְטָרְפִים לַמַּקְהֵלָה הָעַלִיזָה שֶׁל בַּעֲלֵי הַכָּנָף, שֶׁנִתְעוֹפְפוּ בֵּין צַמְרוֹת הָעֵצִים וּבִשְׂרוּ אֶת בּוֹאוֹ שֶׁל הַיּוֹם הֶחָדָשׁ.

לִפְנֵי יָמִים רַבִּים חַי לוֹ אִכָּר עָנִי וּשְׁמוֹ יַן. הָעֲבוֹדָה בַּמֶשֶׁק הָיְתָה רַבָּה וְיַן לֹא הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת אֶלָא אֶת הַמְלָאכוֹת הַהֶכְרֵחיוֹת בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל כֵּן גָמַר אֹמֶר בְּנַפְשׁוֹ לָשֵׂאת אִשָׁה אֲשֶׁר תַּטֶה שְֶׁכֶם בְּמֶשֶׁק בֵּיתוֹ.

הֵחֵל יַן מְחַזֵר אַחֲרֵי נַעֲרָה יָפָה בַּת הַכְּפָר. שָׁאַל אוֹתָה:

– הֲתַסְכִּימִי לְהִנָשֵׂא לִי?

– בְּרָצוֹן רַב! – הֵשִׁיבָה הַנַעֲרָה, שֶׁכֵּן הַבָּחוּר מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ.

הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַכְּנֵסִיָה וְהַכֹּמֶר עָרַךְ אֶת טֶקֶס הַקִדוּשִׁין. לְאַחַר־מִכֵּן עָלָה יַן עַל סוּסוֹ, אִשְׁתּוֹ הַצְעִירָה יָשְׁבָה מֵאֲחוֹרָיו וְכָךְ חָזְרוּ אֶל בֵּיתָם. הַיָמִים חָלְפוּ חִישׁ וְהַשְׁנַיִם חָיוּ כְּזוּג יוֹנִים מַמָשׁ.

יוֹם אֶחָד שָׁאַל יַן אֶת אִשְׁתּוֹ:

– הֲתֵדְעִי לַחֲלוֹב פָּרָה?

– וַדַאי! – עָנְתָה הָאִשָׁה – אִמִי הָיְתָה חוֹלֶבֶת פָּרוֹת וַאֲנִי עָקַבְתִּי אַחֲרֵי תְּנוּעוֹתֶיהָ.

הָלַךְ לוֹ יַן לַשׁוּק וְקָנָה עֶשֶׂר פָּרוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה. וְהָאִשָׁה חָלְבָה אֶת הַפָּרוֹת וּבַבַּיִת הָיָה שֶׁפַע שֶׁל חָלָב וְחֶמְאָה, שַׁמֶנֶת וּגְבִינָה. הַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִים עַד אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ הוֹצִיאָה הָאִשָׁה אֶת הַפָּרוֹת אֶל שְׂפַת הָאֲגַם, כְּדֵי לְהַשְׁקוֹתָן. וְהִנֵה נִדְמֶה לָהּ, לָאִשָׁה, שֶׁהַפָּרוֹת אֵינָן שׁוֹתוֹת דֵּי־צָרְכָּן, עַל כֵּן זֵרְזָה אוֹתָן וְהִרְחִיקָתָן מֵהַגָדָה, עַד שֶׁמָעֲדוּ רַגְלֵיהֶן וְכָל הָעֶשֶׂר טָבְעוּ בַּמַיִם.

מִשֶׁחָזַר יַן הַבַּיְתָה, סִפְּרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ מַה קָרָה. אָמַר יַן:

– אֵין דָבָר, יַקִירָתִי. אֶת הַנַעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב. בְּטוּחַנִי שֶׁלְהַבָּא תַּצְלִיחִי יוֹתֵר.

לְאַחַר יָמִים מִסְפָּר שָׁאַל יַן אֶת אִשְׁתּוֹ:

– הֲתֵדְעִי לְטַפֵּל בַּחֲזִירִים?

– הוֹי כֵּן, יַן! אִמִי גִדְלָה חֲזִירִים וַאֲנִי אֵדַע לְטַפֵּל בָּהֶם כָּמוֹהָ.

הָלַךְ יַן לַשׁוּק וְקָנָה תְּרֵיסַר חֲזִירִים. הַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִים עַד אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ נִרְאוּ לָהּ לָאִשָׁה, שֶׁהַחֲזִירִים אֵינָם אוֹכְלִים לְשָׂבְעָה. מֶה עָשְׂתָה? דָחֲקָה אֶת רָאשֵׁיהֶם לְתוֹךְ הָאֵבוּס וְכָל הַחֲזִירִים נֶחְנְקוּ.

מִשֶׁחָזַר יַן הַבַּיְתָה, סִפְּרָהּ לוֹ הָאִשָׁה מָה קָרָה. אָמַר יַן:

– אֵין דָבָר, יַקִירָתִי. אֶת הַנַעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב. בְּטוּחַנִי שֶׁלְהַבָּא תַּצְלִיחִי יוֹתֵר.

עָבְרוּ יָמִים וְהִנֵה שָׁאַל יַן אֶת אִשְׁתּוֹ:

– הֲתֵדְעִי לֶאֱפוֹת לֶחֶם?

– הוֹי כֵּן, יַן! אִמִי אָפְתָה תָּמִיד לֶחֶם, וַאֲנִי לָמַדְתִּי מִמֶנָה אֶת הַמְלָאכָה.

קָנָה יַן אֶת כָּל הַדָרוּשׁ לַאֲפִיַת לֶחֶם. הַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִים עַד אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ הֶחְלִיטָה הָאִשָׁה לֶאֱפוֹת חַלַת לֶחֶם לְבַעֲלָהּ, שֶׁנָפַל לְמִשְׁכָּב. נָטְלָה אֶת הַקֶמַח וְעָלְתָה לְרֹאשׁ הַגִבְעָה, כִּי אָמְרָה בְּלִבָּהּ: “עַל מָה וְלָמָה אֶטְרַח לְנַפּוֹתוֹ? הָרוּחַ הָעַזָה, הַמְנַשֶׁבֶת בַּפִּסְגָה, תֵּיטִיב לַעֲשׂוֹת זֹאת מִמֶנִי!” אוּלָם הָרוּחַ נָשְׂאָה עִמָהּ אֶת כָּל הַקֶמַח וְלֹא הוֹתִירָה מְאוּם.

חָזְרָה הָאִשָׁה הַבַּיְתָה וְסִפְּרָה מָה קָרָה. אָמַר יַן:

– אֵין דָבָר, יַקִירָתִי. אֶת הַנַעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב. בְּטוּחַנִי שֶׁלְהַבָּא תַּצְלִיחִי יוֹתֵר.

וְשׁוּב עָבְרוּ יָמִים. יוֹם אֶחָד שָׁאַל יַן אֶת אִשְׁתּוֹ:

– הֲתֵדְעִי לְבַשֵׁל שֵכָר?

– הוֹי כֵּן, יַן! אִמִי בִּשְׁלָה שֵׁכָר כְּשֶׁעֲדַיִן שָׁהִיתִי בְּבֵיתָהּ.

קָנָה יַן אֶת כָּל הַדָרוּשׁ וְהַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִים עַד אוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ בִּשְׁלָה הָאִשָׁה שֵׁכָר וּמָזְגָה אוֹתוֹ לְתוֹךְ חָבִית. וְהִנֵה לְפֶתַע־פִּתְאֹם הוֹפִיעַ כֶּלֶב שָׁחוֹר, מְגֻדָל, וְהִבִּיט בָּהּ מִבְּלִי לִגְרוֹעַ עֵינָיו מִפָּנֶיהָ. גֵרְשָׁה הָאִשָׁה אֶת הַכֶּלֶב, אַךְ הוּא נִצַב לוֹ לְיַד הַבַּיִת וְלֹא מָשׁ מִמְקוֹמוֹ. נִתְכָּעֲסָה הָאִשָׁה, שָׁלְפָה אֶת הַמְגוּפָה מִתּוֹךְ הֶחָבִית וְהִטִילָה אוֹתָהּ בַּכֶּלֶב.

– הִסְתַּלֵק! – צָעֲקָה הָאִשָׁה.

נָשָׂא הַכֶּלֶב רַגְלָיו וּבָרַח עַל נַפְשׁוֹ, וְהָאִשִָׁה מְרַדֶפֶת אַחֲרָיו וּמְגַדֶפֶת בְּקוֹל. מִשֶׁחָזְרָה לְבֵיתָהּ, רָאֲתָה שֶׁכָּל הַשֵׁכָר נִגַר לָאָרֶץ.

חָזַר יַן הַבַּיְתָה וְהָאִשָׁה סִפְּרָה לוֹ מָה קָרָה. אָמַר יַן:

– אֵין דָבָר, יַקִירָתִי. בְּטוּחַנִי שֶׁלְהַבָּא תַּצְלִיחִי יוֹתֵר.

לְאַחַר זְמַן־מָה עָרְכָה הָאִשָׁה נִקָיוֹן בְּכָל הַבַּיִת. מִשֶׁסִדְרָה אֶת הַמִטָה, הִבְחִינָה בְּשַׂק־כֶּסֶף שֶׁמֻסְתָּר הָיָה מִתַּחַת לַמִזְרָן. בָּעֶרֶב חָזַר יַן מֵעֲבוֹדָתוֹ בַּשָׂדֶה. שָׁאֲלָה אוֹתוֹ הָאִשָׁה:

– יַן, לְשֵׁם מָה הִסְתַּרְתָּ אֶת שַׂק־הַכֶּסֶף?

אָמַר יַן:

– אָנָא, יַקִירָתִי, אַל תִּגְעִי בּוֹ. אֲנִי שׁוֹמְרוֹ לְשָׁעָה בָּהּ יִפְקֹד הָעֹנִי אֶת בֵּיתֵנוּ.

אוֹתוֹ רֶגַע קָרַב שׁוֹדֵד אֶל הַבַּיִת וְהִקְשִׁיב מֵאֲחוֹרֵי הַחַלוֹן אֶל הַנַעֲשֶׂה בִּפְנִים. הִסְתַּתֵּר הַשׁוֹדֵד בְּקִרְבַת־מָקוֹם וְלַמָחֳרָת, כְּשֶׁעָזַב יַן אֶת הַבַּיִת וְהָלַךְ לַשׁוּק, קָרַב הַשׁוֹדֵד וְהִקִּישׁ בַּדֶלֶת.

– מִי שָׁם? – שָׁאֲלָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל יַן.

– שְׁמִי עֹנִי – אָמַר הַשׁוֹדֵד – הִנֵה פָּקַדְתִּי אֶת בֵּיתְכֶם כְּדֵי לִיטוֹל אֶת שַׂק הַכֶּסֶף.

וְכֵיוָן שֶׁהָאִשָׁה זָכְרָה אֶת דִּבְרֵי בַּעֲלָה, לֹא פִּקְפְּקָה כְּלָל. הִיא שָׁלְפָה אֶת שַׂק־הַכֶּסֶף מִתַּחַת לַמִזְרָן וּמָסְרָה אוֹתוֹ לַשׁוֹדֵד, שֶׁתְּפָסוֹ וְהִתְרַחֵק חִישׁ מֵהַבַּיִת.

מִשֶׁחָזַר יַן הַבַּיְתָה, סִפְּרָה לוֹ הָאִשָׁה:

– יַן, הָיָה כָּאן מַר עֹנִי, כְּדֵי לִיטוֹל אֶת שַׂק־הַכֶּסֶף.

וְהִיא סִפְּרָה לוֹ מַה קָרָה. אָמַר יַן:

– הַפַּעַם נֶהֱרַסְתִּי כָּלִיל. כֶּסֶף זֶה הָיָה מְיֹעָד לְתַשְׁלוּם דְמֵי־הַחֲכִירָה שֶׁל אַדְמָתֵנוּ. עַתָּה לֹא נוֹתַר לָנוּ אֶלָא לִנְדוֹד בָּעוֹלָם וּלְחַפֵּשׂ אֶת שַׂק־הַכֶּסֶף שֶׁלָנוּ

וּבְאָמְרוֹ זֹאת, הוֹרִיד אֶת הַדֶלֶת מִצִירֶיהָ.

– מֵעַתָּה תְּשַׁמֵשׁ לָנוּ הַדֶלֶת לְמִשְׁכָּב – אָמַר יַן.

הֶעֱמִיס יַן אֶת הַדֶלֶת עַל גַבּוֹ וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ לִנְדוּדִים, לְחַפֵּשׂ אֶת מַר עֹנִי. יָמִים רַבִּים עָשׂוּ דַרְכָּם בַּשָׂדוֹת וּבַיְעָרוֹת, וּבַלֵילוֹת הָיָה יַן מַנִיחַ אֶת הַדֶלֶת עַל עַנְפֵי אַחַד הָעֵצִים, בִּמְרוֹמֵי הַצַמֶרֶת וְכָךְ יָשְׁנוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

עֶרֶב אֶחָד הִגִיעוּ אֶל גִבְעָה שֶׁלְמַרְגְלוֹתֶיהָ צָמַח עֵץ עָנֵף. הִנִּיחַ יַן אֶת הַדֶלֶת עַל הָעֲנָפִים, וְאָז טִפְּסוּ שְׁנֵיהֶם עַל הָעֵץ וְשָׁכְבוּ לִישׁון. לְאַחַר רֶגַע שָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל יַן שָׁאוֹן מוּזָר. הֵצִיצָה בְּסַקְרָנוּת וְהִנֵה רָאֲתָה בִּקְתָּה בְּסָמוּךְ לָעֵץ. דֶלֶת הַבִּקְתָּה נִפְתְּחָה וְיָצְאוּ מִמֶנָה שְׁלשָׁה בִּרְיוֹנִים, שֶׁסָחֲבוּ שֻׁלְחָן. בְּאֶחָד מֵהֶם הִכִּירָה הָאִשָׁה אֶת הַשׁוֹדֵד שֶׁהֵשִׂים עַצְמוֹ כְּמַר עֹנִי.

וְאָכֵן, הוּא סָחַב עַל גַבּוֹ אֶת שַׂק־הַכֶּסֶף שֶׁהוֹצִיא מִמֶנָה בְּמִרְמָה. גַם חֲבֵרָיו עָמְסוּ שַׂקֵי שָׁלָל. וּשְׁלשֶׁת הַבִּרְיוֹנִים הֶעֱמִידוּ אֶת הַשֻׁלְחָן לְמַרְגְלוֹת הָעֵץ, עָרְכוּ עָלָיוֹ מַטְעַמִים וְיֵינוֹת יְקָרִים, וְהֵחֵלוּ סוֹעֲדִים וּמֵיטִיבִים אֶת לִבָּם בְּמַשְׁקָאוֹת, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה סָפְרוּ אֶת הַכֶּסֶף שֶׁנָפַל בְּחֶלְקָם.

הֵעִירָה הָאִשָׁה אֶת יַן וְהִצְבִּיעָה עַל הַנַעֲשֶׂה מִתַּחַת לָעֵץ.

– עַתָּה הִגִיעָה שְׁעָתֵנוּ – אָמַר יַן וְהִפִּיל אֶת הַדֶלֶת מִמְרוֹמֵי הָעֵץ. הַדֶלֶת נָפְלָה יָשָׁר עַל הַשֻׁלְחָן וְהַבִּרְיוֹנִים, נִפְחָדִים עַד־מָוֶת, נָשְׂאוּ רַגְלֵיהֶם וְנִמְלְטוּ עַל נַפְשָׁם.

יָרְדוּ יַן וְאִשְׁתּוֹ מֵהָעֵץ, נָטְלוּ עִמָם אֶת הַכֶּסֶף שֶׁהִפְקִירוּ הַשׁוֹדְדִים בִּמְנוּסָתָם, וְשָׂמוּ פַּעֲמֵיהֶם הַבַּיְתָה.

קָנָה יַן לְאִשְׁתּוֹ פָּרוֹת וַחֲזִירִים, וְהָאִשָׁה הָיְתָה חוֹלֶבֶת אֶת הַפָּרוֹת, מְפַטֶמֶת אֶת הַחֲזִירִים וְאַף בִּשְׁלָה שֵׁכָר – וּמֵאָז חָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּאֹשֶׁר וּבְשַׁלְוָה.

לִפְנֵי שָׁנִים חַי לוֹ בָּחוּר שֶׁכֻּנָה בְּפִי הַבְּרִיוֹת בְּשֵׁם “שַׁטְיָא”. לְמוֹתָר הוּא לְסַפֵּר, כִּי לֹא הָיָה מְשֻׁפַּע בְּחָכְמָה יְתֵרָה. הָיוּ כָּל רוֹאָיו מְקַנְטְרִים אוֹתוֹ וּמִתְגָרִים בּוֹ, עַד שֶׁקָץ בְּחַיָיו. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת שׁוֹלֵחַ יָד בְּנַפְשׁוֹ, אִלוּלֵא נִצְנֵץ לוֹ זִיק שֶׁל תִּקְוָה: יוֹם אֶחָד סִפֵר לוֹ חֲבֵרוֹ שֶׁבַּכְּפָר הַסָמוּךְ מִתְגוֹרֶרֶת יְשִׁישָׁה פִּקְחִית הָרוֹקַחַת עֲשָׂבִים שׁוֹנִים וּמְכִינָה תְּרוּפוֹת לְכָל מַחֲלָה שֶׁבָּעוֹלָם. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: – עַל שׁוּם מָה לֹא תֵּלֵךְ לְאוֹתָהּ יְשִׁישָׁה וְתִקְנֶה אֶצְלָהּ קַמְצוּץ שֶׁל חָכְמָה?

שָׁמַע שַׁטְיָא וְהָלַךְ אֶל אִמוֹ וּבִקֵשׁ רְשׁוּת לָלֶכֶת אֶל הַיְשִׁישָׁה וְלִקְנוֹת קַמְצוּץ שֶׁל חָכְמָה.

– לֵךְ, בְּנִי – אָמְרָה הָאֵם – כִּי אָכֵן זָקוּק הִנְךְ מְאֹד לִמְעַט שֵׁכֶל. הִנֵּה זָקַנְתִּי, וּכְשֶׁאָמוּת, מִי יְטַפַּל בְּךָ וְיִדְאָג לְמַחְסוֹרְךְ? אַךְ הִתְנַהֵג יָפֶה וְהִשְׁתַּדֵל לִהְיוֹת מְנֻמָס כְּכָל הָאֶפְשָׁר, שָׁעָה שֶׁתִּפְנֶה אֶל הַיְשִׁישָׁה.

הָלַךְ שַׁטְיָא לַכְּפָר הַסָמוּךְ וְטַפַּס עַל גִבְעָה, אֶל בִּקְתָּתָהּ שֶׁל הַיְשִׁישָׁה. מָצָא אוֹתָהּ עוֹמֶדֶת וּבוֹחֶשֶׁת בְּסִיר גָדוֹל הַשָׁפוּת עַל הָאֵשׁ.

– עֶרֶב טוֹב לָךְ, גְבִרְתִּי – אָמַר שַׁטְיָא – אָכֵן, מֶזֶג־אֲוִיר נָאָה.

וַדַאי – הֵשִׁיבָה הַיְשִׁישָׁה וְלֹא פָּסְקָה לִבְחוֹשׁ בַּסִיר.

– אַךְ יִתָּכֵן שֶׁבְּעוֹד שָׁעָה יֵרֵד גֶשֶׁם – סָח שַׁטְיָא וְחִיֵךְ חִיוּךְ אֱוִילִי.

– יִתָּכֵן – הֵשִׁיבָה הַיְשִׁישָׁה.

– וְשָׁמָא לֹא יֵרֵד גֶשֶׁם? – אָמַר שַׁטְיָא וְהֵצִיץ בַּחֲלוֹן.

– מִי יוֹדֵעַ – הֵשִׁיבָה הַיְשִׁישָׁה.

גֵרֵד שַׁטְיָא אֶת רֹאשׁוֹ וְאָמַר:

– הִנֵה הָיִיתִי מְנֻמָס וּפָתַחְתִּי בְּשִׂיחָה עַל מֶזֶג־הָאֲוִיר. אַךְ אוֹדֶה שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד לְהַמְשִׁיךְ בָּהּ. עַל כֵּן אֶגַשׁ יָשָׁר לָעִנְיָן. הֲיֵשׁ לָךְ, גְבִרְתִּי, חָכְמָה לִמְכִירָה?

– אֵיזוֹ חָכְמָה? – שָׁאֲלָה הַיְשִׁישָׁה – אִם מִתְכַּוֵן הִנְךְ לְחָכְמָה שֶׁל מֶלֶךְ אוֹ מְלֻמָד, אוֹדֶה שֶׁאֵין הַלָלוּ מְצוּיוֹת אֶצְלִי.

– מַה פִּתְאֹם? – אָמַר שַׁטְיָא – אֲנִי זָקוּק לְחָכְמָה פְּשׁוּטָה בְּיוֹתֵר וְלֹא שֶׁל־מוֹתָרוֹת. לְקַמְצוּץ שֶׁל חָכְמָה, שֶׁיְהֵא בּוֹ כְּדֵי לְסַיֵעַ לִי בְּחַיי.

– אִם כֵּן אוּכַל לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ לְמַעַנְךָ. אַךְ חַיָב הִנְךָ לְסַיֵעַ לְעַצְמְךָ מְעַט – אָמְרָה הַיְשִׁישָׁה.

– כֵּיצַד?

– הַקְשֵׁב – אָמְרָה הַיְשִׁישָׁה בַּהֲצִיצָהּ לְתוֹךְ הַסִיר – הָבֵא לִי אֶת לִבּוֹ שֶׁל מִי שֶׁחָבִיב עָלֶיךְ בְּיוֹתֵר, וַאֲנִי אֲגַלֶה לְךָ כֵּיצַד תַּשִׂיג קַמְצוּץ שֶׁל חָכְמָה.

– כֵּיצַד אֶעֶשֶׂה זֹאת? – שָׁאַל שַׁטְיָא.

– אֵין זֶה עִנְיָנִי – הֵשִׁיבָה הַיְשִׁישָׁה – חַיָב הִנְךְ לְהָבִין זֹאת בְּעַצְמְךָ, אִם אֵינְךָ רוֹצֶה לְהִשָׁאֵר כָּל יְמֵי חַיֶיךָ שׁוֹטֶה שֶׁאֵין לוֹ תַּקָנָה. וְדַע לְךָ, שֶׁבַּהֲבִיאֲךָ לִי אֶת הַלֵב, תִּצְטָרֵךְ לְנַחֵשׁ חִידָה שֶׁאָחוּד לְךָ, לְמַעַן אֵדַע שֶׁבֶּאֱמֶת הֵבֵאתָ לִי מַה שֶׁבִּקַשְׁתִּי. וְעַתָּה לֵךְ לְךָ מִכָּאן, כִּי טְרוּדָה הִנְנִי מְאֹד.

חָזַר שַׁטְיָא אֶל אִמוֹ וְסִפֵּר לָהּ אֶת דִּבְרֵי הַיְשִׁישָׁה.

– נִרְאֶה לִי שֶׁחַיָּב הִנְנִי לִנְחוֹר אֶת הַחֲזִיר שֶׁלָנוּ – אָמַר שְׁטְיָא, – כִּי קָתְלֵי־חֲזִיר חֲבִיבִים עָלַי בְּיוֹתֵר. אָבִיא אֶת לִבּוֹ לַיְשִׁישָׁה.

– עֲשֵׂה זֹאת, בְּנִי – הֵשִׁיבָה הָאֵם – וְהַלְוַאי שֶׁתִּזְכֶּה בְּקַמְצוּץ שֶׁל חָכְמָה.

נָחַר שַׁטְיָא אֶת הַחֲזִיר וְלַמָחֲרָת שָׂם פְּעָמָיו אֶל בִּקְתַּת הַיְשִׁישָׁה. מָצָא אוֹתָהּ מְעַיֶנֶת בְּסֵפֶר גְדָל־מִדוֹת.

– עֶרֶב טוֹב – אָמַר שַׁטְיָא – הֵבֵאתִי אֶת לִבּוֹ שֶׁל מִי שֶׁחָבִיב עָלַי בְּיוֹתֵר.

– בֶּאֱמֶת? – שָׁאֲלָה הַיְשִׁישָׁה, בְּשַׁלְחָה בּוֹ מַבָּט מִבַּעַד לְמִשְׁקָפֶיהָ – אִם כֵּן אָחוּד לְךְ חִידָה. מַה הוֹלֵךְ בְּלֹא רַגְלַיִם?

גֵרַד שַׁטְיָא בְּרֹאשׁוֹ, חָשַׁב וְחָשַׁב, אַךְ נִבְצַר מִמֶנוּ לִמְצוֹא אֶת הַתְּשׁוּבָה הַנְכוֹנָה.

– חֲזֹר לְבֵיתְךְ – אָמְרָה הַיְשִׁישָׁה – שֶׁכֵּן רוֹאָה אֲנִי, שֶׁלֹא הֵבֵאתָ לִי אֶת אֲשֶׁר בִּקַשְׁתִּי. הַיּוֹם אֵין לִי בִּשְׁבִילְךָ קַמְצוּץ שֶׁל חָכְמָה.

וּבְאָמְרָהּ זֹאת, סָגְרָה אֶת הַסֵפֶר וּפָנְתָה עֹרֶף לְשַׁטְיָא.

בְּלֵב דּוֹאֵב שֵׂרַךְ שַׁטְיָא אֶת דַרְכּוֹ הַבַּיְתָה. אוּלָם, מִשֶׁנִתְקָרֵב לַכְּפָר שֶׁבּוֹ הִתְגּוֹרֵר, קִדְמוּהוּ תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר וּבְפִיהֶם בְּשׂוֹרָה רָעָה, שֶׁאִמוֹ גוֹסֶסֶת.

פָּרַץ שַׁטְיָא אֶל בִּקְתַּת אִמוֹ. וְהָאֵם פָּקְחָה עֵינֶיהָ וְחִיְכָה אֵלָיו. אֵין זֹאת וְרָצְתָה לוֹמַר לוֹ שֶׁעַתָּה, לְאַחַר שֶׁקָנָה לוֹ קַמְצוּץ שֶׁל חָכְמָה, יְכוֹלָה הִיא לָמוּת בְּשֶׁקֶט, שֶׁכֵּן יוּכַל לִדְאוֹג לְעַצְמוֹ.

אוּלָם הִיא לֹא הוֹצִיאָה הֶגָה מִפִּיהָ, כִּי יָרַד עָלֶיהָ הַמָּוֶת.

יָשַׁב לוֹ שַׁטְיָא עַל שְׁרַפְרַף לְיַד מִטַת אִמוֹ וּכְכָל שֶׁהוֹסִיף לְהַרְהֵר בַּמֶה שֶׁקָרָה, כֵּן הָלַךְ לִבּוֹ וְנִצְבַּט בְּמוּעָקָה אֲיֻמָה. הוּא זָכַר אֶת יְמֵי יַלְדוּתוֹ, כְּשֶׁאִמוֹ הָיְתָה נוֹשֵׂאת אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, וְאֶת הַשָׁנִים שֶׁלְאַחַר־מִכֵּן, בָּהֶן דָאֲגָה לְכָל מַחְסוֹרוֹ, טִפְּחָה וְגִדְלָה אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה. נִשְׁתַּנֵק גְרוֹנוֹ בִּדְמָעוֹת. הַחֵל סוֹפֵד וּמְקוֹנֵן:

– אֲבוֹי, אִמָא! כִּיצַד זָנַחַתְּ אוֹתִי לְבַדִי בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל! מי יְטַפֵּל בִּי עַכְשָׁו? מִי יָחֹן אוֹתִי אַהֲבָה? אָכֵן, אַתְּ הִיא שֶׁהָיִית חֲבִיבָה עָלַי בְּיוֹתֵר!

מִשֶׁאָמַר זֹאת, נִזְכַּר בְּדִבְרֵי הַיְשִׁישָׁה. הַאֻמְנָם יָבִיא לָהּ אֶת לֵב אִמוֹ? לֹא, הוּא לֹא יַעֲשֶׂה כַּדָבָר הַזֶה! אַךְ מַה יְהֵא עָלָיו? כֵּיצַד יַשִׂיג אֶת קַמְצוּץ הַחָכְמָה הַדָרוּשׁ לוֹ כָּל־כָּךְ עַתָּה, כְּשֶׁנִשְׁאַר בּוֹדֵד וְגַלְמוּד?

חָשַׁב וְחָשַׁב וְלַמָחֳרָת שָׂם פְּעָמָיו אֶל בִּקְתַּת הַיְשִׁישָׁה.

– עֶרֶב טוֹב, גְבִרְתִּי – אָמַר – עַתָּה יוֹדֵעַ הִנְנִי כְּבָר מִי הָיָה הֶחָבִיב עָלַי בְּיוֹתֵר.

– יִתָּכֵן – הֵשִׁיבָה הַיְשִׁישָׁה – אִם כֵּן אָחוּד לְךְ חִידָה: צָהֹב ומַבְרִיק וְאֵינוֹ זָהָב. מַהוּ?

גֵרֵד שַׁטְיָא בְּרֹאשׁוֹ, חָשַׁב וְחָשַׁב, אַךְ נִבְצַר מִמֶנוּ לִמְצוֹא אֶת הַתְּשׁוּבָה הַנְכוֹנָה.

– גַם הַפַּעַם לֹא הֵבֵאתָ לִי אֵת אֲשֶׁר בִּקַשְׁתִּי – אָמְרָה הַיְשִׁישָׁה – מִסְתַּבֵּר שֶׁהִנְךְ שׁוֹטֶה גָדוֹל יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁחָשַׁבְתִּי.

וְטָרְקָה אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרָיו.

הָלַךְ לוֹ שַׁטְיָא וְיָשַׁב עַל אֶבֶן שֶׁבְּצִדֵי הַדֶּרֶךְ וּמֵרֵר בְּבֶכִי:

– הִנֵּה מֵתָה עָלַי הַנֶפֶשׁ הַיְחִידָה שֶׁאוֹתָה אָהַבְתִּי. כֵּיצַד אֶזְכֶּה עַכְשָׁו בְּקַמְצוּץ שֶׁל חָכְמָה?

שָׁעָה אֲרְכָּה יָשַׁב תַּחְתָּיו. מִתְיַפֵּחַ בְּקוֹל. שָׁמְעָה אֶת בִּכְיוֹ נַעֲרָה אַחַת שֶׁעָבְרָה בַּדֶּרֶךְ, וְקָרְבָה אֵלָיו.

– מַה לְךְ, בָּחוּר? – שָׁאֲלָה.

– הוֹי, נִתְיַתַּמְתִּי מֵאִמִי וְנִשְׁאַרְתִּי בּוֹדֵד וְגַלְמוּד וְשַׁטְיָא – הִתְיַפֵּחַ הַיָתוֹם.

– אָכֵן, זֶה עָצוּב בְּיוֹתֵר – אָמְרָה הַנַעֲרָה – וְאֵין לָךְ בָּעוֹלָם נֶפֶשׁ קְרוֹבָה שֶׁתְּטַפֵּל בְּךְ?

– לֹא, אֵין לִי. וְאַף אֵין יָדִי מַשֶׂגֶת לִקְנוֹת לִי קַמְצוּץ שָׁל חָכְמָה, כִּי זוֹ שֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עָלַי בְּיוֹתֵר, אֵינֶנָה עוֹד.

– מַה פֵּרוּשׁ קַמְצוּץ שֶׁל חָכְמָה? – שָׁאֲלָה הַנַעֲרָה.

יָשְׁבָה לְיָדוֹ, וְהוּא סִפֵּר לָהּ הַכֹּל: עַל אִמּוֹ, עַל הַיְשִׁישָׁה, עַל הַחִידוֹת שֶׁחָדָה לוֹ וְעַל כָּךְ שֶׁבּוֹדֵד וְגַלְמוּד הוּא בָּעוֹלָם.

נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל הַמִּסְכֵּן.

– מֵילָא – אָמְרָה – הֲרֵינִי מוּכָנָה לְטַפַּל בְּךָ.

– הַאֻמְנָם? – שָׁאַל.

– אָכֵן – הֵשִׁיבָה – הַבְּרִיוֹת אוֹמְרִים שֶׁשׁוֹטִים הֵם דַוְקָא בְּעָלִים מְצֻיָנִים. אֶנָשֵׂא לְךְ אִם תִּרְצֶה בְּכָךְ.

– הֲיוֹדַעַת אַתְּ לְבַשֶׁל?

– יוֹדַעַת.

– וּלְטַאֲטֵא?

– וַדַאי שֶׁיוֹדַעַת!

– וְתַדְעִי לְהַטְלִיא אֶת בְּגָדִי?

– אֵדַע!

– נוּ, אִם כֵּן נִרְאֶה לִי שֶׁאַסְכִּים לְשֵׂאתֵךְ לְאִשָׁה – אָמַר שַׁטְיָא – אַךְ קַמְצוּץ הַחָכְמָה מַה יְהֵא עָלָיו?

– הִתְאַזֵר בְּסַבְלָנוּת – אָמְרָה הַנַעֲרָה – אוּלַי, בְּמֶשֶׁךְ הַזְמַן, תִּצְמַח לְךְ יְשׁוּעָה. אוּלָם, מָה אִכְפַּת לְךְ שֶׁהִנְךָ שׁוֹטֶה? הֲרֵי כָּל הַזְמַן אֶשְׁהֶה לְצִדְךָ!

– נָכוֹן – אָמַר שַׁטְיָא – אַתְּ צוֹדֶקֶת.

נָשָׂא שַׁטְיָא אֶת הַנַעֲרָה לְאִשָׁה וְרָאָה רֹב טוֹבָה. אִשְׁתּוֹ כִּבְּדָה אֶת הַבַּיִת, בִּשְׁלָה לוֹ אֲרוּחוֹת טְעִימוֹת וְאַף הִטְלִיאָה אֶת בְּגָדָיו. עֶרֶב אֶחָד אָמַר לָהּ שַׁטְיָא:

– נִרְאָה לִי שֶׁאַתְּ הַחֲבִיבָה עָלַי בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

– נָעִים לִי מְאֹד לִשְׁמוֹעַ זֹאת מִפִּיךָ – הֵשִׁיבָה הַנַעֲרָה.

– אָמַרְתִּי זֹאת לֹא כְּדֵי לִגְרוֹם לָךְ נְעִימוּת – סָח שַׁטְיָא.

– אֶלָא מָה?

– וְכִי אֵינֵךְ סְבוּרָה שֶׁכְּדַאי לִי לַהֲמִיתֵךְ, וּלְהָבִיא אֶת לִבֵּךְ לַיְשִׁישָׁה תְּמוּרַת קַמְצוּץ שֶׁל חָכְמָה?

– הוֹי לֹא! – קָרְאָה בְּפַחַד – אַל־נָא תַּעֲשֶׂה זֹאת!

– וְכֵיצַד אַשִׂיג אֶת קַמְצוּץ הַחָכְמָה?

– קָחֵנִי כֻּלִי, עִם לִבִּי, וַהֲבִיאֵנִי אֶל הַיְשִׁישָׁה – אָמְרָה הָאִשָׁה – וַאֲנִי אֲסַיַע בְּיָדְךְ וְאֶפְתֹּר אֶת הַחִידוֹת.

– הַאֻמְנָם? – שָׁאַל בְּהִסוּס – סָבוּרְנִי שֶׁהֵן קָשׁוֹת מִדַי בִּשְׁבִיל אִשָׁה.

– אַדְרַבָּא, שְׁאַל – אָמְרָה – מֶה הָיְתָה הַחִידָה הָרִאשׁוֹנָה?

– מַה הוֹלֵךְ בְּלֹא רַגְלַיִם?

– שָׁעוֹן.

– אָכֵן! – קָרָא שַׁטְיָא – וּמַהוּ צָהֹב וּמַבְרִיק וְאֵינוֹ זָהָב?

– הֲרֵי זוֹ הַשֶׁמֶשׁ!

– נָכוֹן! – קָרָא שַׁטְיָא – וְעַתָּה נֵלֵךְ אֶל הַיְשִׁישָׁה.

בָּאוּ אֶל הַבִּקְתָּה וּמָצְאוּ אֶת הַיְשִׁישָׁה יוֹשֶׁבֶת עַל הַסַף.

– עֶרֶב טוֹב, גְבִרְתִּי – אָמַר שַׁטְיָא.

– עֶרֶב טוֹב, שַׁטְיָא – הֵשִׁיבָה.

– נִרְאָה לִי שֶׁסוֹף-סוֹף הֵבֵאתִי אֶת אֲשֶׁר בִּקַשְׁתְּ – אָמַר.

הַיְשִׁישָׁה הֵסִירָה אֶת מִשְׁקָפֶיהָ, צִחְצְחָה אוֹתָם וְחָזְרָה וְהִרְכִּיבָה אוֹתָם. אָז הֵצִיצָה בְּשַׁטְיָא וְשָׁאֲלָה:

– הַגֵד לִי, מַה זֶה: תְּחִלָה אֵין לוֹ אַף לֹא רֶגֶל אַחַת, לְאַחַר־מִכֵּן יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי רַגְלַיִם וּלְבַסוֹף־אַרְבַּע!

נִרְכְּנָה הָאִשָׁה וְלָחֲשָׁה בְּאֹזֶן בַּעֲלָהּ: – זֶהוּ רֹאשָׁן!

– נִרְאֶה לִי שֶׁאַתְּ מִתְכַּוֶנֶת לְרֹאשָׁן, גְבִרְתִּי – אָמַר שַׁטְיָא בְּקוֹל.

– נִחַשְׁתָּ! – אָמְרָה הַיְשִׁישָׁה – מִסְתַּבֵּר שֶׁכְּבָר קָנִיתָ לְךְ קַמְצוּץ שֶׁל שֵׂכֶל.

– וְהֵיכָן הוּא? – שָׁאַל שַׁטְיָא וּמַבָּטָיו בּוֹהִים מִסָבִיב.

– בְּרֹאשָׁהּ שֶׁל אִשְׁתְּךָ – הֵשִׁיבָה הַיְשִׁישָׁה – שֶׁכֵּן הַתְּרוּפָה הַיְחִידָה לְשׁוֹטֶה הִיא אִשָׁה טוֹבָה שֶׁתְּטַפֵּל בּוֹ בְּנֶאֱמָנוּת. וְכֵיוָן שֶׁזָכִיתָ בְּאִשָׁה כָּזוֹ, אֵין לְךְ עוֹד צֹרֶךְ לְהִשְׁתַּהוֹת כָּאן. שָׁלוֹם!

וְהִיא קָמָה, בֵּרְכָה אוֹתָם בְּנִיעַ־יָד וְנִבְלְעָה בְּפֶתַח הַבִּקְתָּה.

וְהַשְׁנַיִם חָזְרוּ הַבַּיְתָה וְשַׁטְיָא לֹא הִשְׁתּוֹקֵק עוֹד לִקְנוֹת לוֹ קַמְצוּץ שֶׁל חָכְמָה, שֶׁכֵּן חָכְמַת אִשְׁתּוֹ הִסְפִּיקָה לִשְׁנֵיהֶם גַם־יַחַד.

(סִפּוּר־עַם אַנְגְּלִי)

הָיֹה הָיְתָה בִּכְפָר אֶחָד מִשְׁפַּחַת אִכָּרִים וְלָהֶם בַּת נָאָה שֶׁמָּצְאָה חֵן בְּעֵינָיו שֶׁל בַּעַל־אֲחֻזָּה מֵהַסְּבִיבָה. הָיָה הָאִישׁ מְבַקֵּר לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת בְּבֵית הָאִכָּר וּמְחַזֵּר אַחֲרֵי הַנַּעֲרָה.

עֶרֶב אֶחָד בָּא בַּעַל־הָאֲחֻזָּה לְבֵית הָאִכָּר וְהֻזְמַן לִסְעֻדַּת־עֶרֶב. שָׁלְחוּ הַהוֹרִים אֶת הַבַּת לַמַּרְתֵּף, לִשְׁאֹב שֵׁכָר מֵהֶחָבִית.

יָרְדָה הַבַּת לַמַּרְתֵּף וּלְפֶתַע נָשְׂאָה עֵינֶיהָ וְרָאֲתָה פַּטִּישׁ שֶׁתָּקוּעַ הָיָה בֵּין מְרִישֵׁי הַתִּקְרָה. חָלַף הִרְהוּר בְּמֹחָהּ שֶׁפַּטִּישׁ זֶה עָלוּל לְהָבִיא עָלֶיהָ צָרָה צְרוּרָה. אָמְרָה לְעַצְמָהּ: “אִם אֶנָּשֵׂא לְבַעַל־הָאֲחֻזָּה וְיִהְיֶה לָנוּ בֵּן, וְהַבֵּן יִגְדַּל וְיִהְיֶה לְאִישׁ וְיֵרֵד כָּמוֹנִי לַמַּרְתֵּף לִשְׁאֹב שֵׁכָר, וְהַפַּטִּישׁ יִפֹּל פִּתְאֹם עַל רֹאשׁוֹ וְיַהַרְגֵהוּ – הוֹי מָה נוֹרָא יִהְיֶה הָאָסוֹן!” נִצְבַּט לִבָּהּ בְּקִרְבָּהּ, יָשְׁבָה עַל סַפְסָל וּמֵרְרָה בְּבֶכִי.

תָּמְהוּ הַהוֹרִים שֶׁבִּתָּם מִשְׁתַּהָה יֶתֶר עַל הַמִּדָּה בַּמַרְתֵּף. קָמָה הָאֵם וְיָרְדָה אַף הִיא לַמַּרְתֵּף וְהִבְחִינָה בַּבַּת הַמְּמָרֶרֶת בְּבֶכִי וּבַשֵׁכָר הַנִּגָר לוֹ מִתּוֹךְ הַמְּגוּפָה הַפְּתוּחָה שֶׁל הֶחָבִית.

– מָה קָרָה, בִּתִּי? – שָׁאֲלָה הָאֵם. – הוֹי, אִמָּא! – גָּנְחָה הַבַּת – הָצִיצִי־נָא בְּפַטִּישׁ אָיֹם זֶה! אִם אֶנָּשֵׂא לְבַעַל־הָאֲחֻזָּה וְיִהְיֶה לָנוּ בֵּן וְהַבֵּן יִגְדַּל וְיִהְיֶה לְאִישׁ וְיֵרֵד כָּמוֹנִי לַמַּרְתֵּף לִשְׁאֹב שֵׁכָר, וְהַפַּטִּישׁ יִפֹּל פִּתְאֹם עַל רֹאשׁוֹ וְיַהַרְגֵהוּ – הוֹי מָה נוֹרָא יִהְיֶה הָאָסוֹן!

– אֱמֶת וְיַצִּיב! – קָרְאָה הָאֵם – זֶה יִהְיֶה אָסוֹן נוֹרָא!

וְאַף הִיא יָשְׁבָה עַל הַסַּפְסָל וּמֵרְרָה בְּבֶכִי. לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה הֵחֵל הָאָב לִתְמֹהַּ מִשּׁוּם מָה אֵין הֵן חוֹזְרוֹת מֵהַמַּרְתֵּף. שֶׁעַל כֵּן יָרַד אַף הוּא וַיַרְא שֶׁשְּׁתֵּיהֶן יוֹשְׁבוֹת וּמְמָרְרוֹת בְּבֶכִי וְהַשֵּׁכָר נִגָר לוֹ מִתּוֹךְ הַמְּגוּפָה הַפְּתוּחָה שֶׁל הֶחָבִית.

– מָה קָרָה? – שָׁאַל הָאִכָּר. – אַדְּרַבָּא, הָצֵץ־נָא בְּפַטִּישׁ אָיֹם זֶה – אָמְרָה הַאֵם – תָּאֵר לְךָ שֶׁבִּתֵּנוּ תִּנָּשֵּׂא לְבַעַל־הָאֲחֻזָּה וְיִהְיֶה לָהֶם בֵּן, וְהַבֵּן יִגְדַּל וְיִהְיֶה לְאִישׁ וְיֵרֵד כָּמוֹהָ לַמַּרְתֵּף לִשְׁאֹב שֵׁכָר, וְהַפַּטִּישׁ יִפֹּל פִּתְאֹם עַל רֹאשׁוֹ וְיַהַרְגֵהוּ – הוֹי מָה נוֹרָא יִהְיֶה הָאָסוֹן!

– אָכֵן, יַקִּירָתִי – אָמַר הָאִכָּר – זֶה יִהְיֶה אָסוֹן נוֹרָא! – וְאַף הוּא יָשַׁב בְּסָמוּךְ וּמֵרֵר בְּבֶכִי.

וּבֵינְתַיִם נִמְאֲסָה עַל בַּעַל־הָאֲחֻזָּה הַצִּפִּיָּה הַמְּמֻשֶּׁכֶת וּלְפִיכָךְ יָרַד לַמַּרְתֵּף. רָאָה אֶת שְׁלָשְׁתָּם יוֹשְׁבִים וּמְמָרְרִים בְּבֶכִי וְהַשֵּׁכָר מֵצִיף אֶת הָרִצְפָּה. נִזְדָּרֵז בַּעַל־הָאֲחֻזָּה, סָתַם אֶת הֶחָבִית בִּמְגוּפָה וְשָׁאַל:

– מַדּוּעַ תְּמָרְרוּ בְּבֶכִי וְתַנִּיחוּ לַשֵּׁכָר לְהִנָגֵר?

– הוֹי – נֶאֱנַח הָאָב – הָצֵץ־נָא בְּפַטִּישׁ אָיֹם זֶה. תָּאֵר לְךָ שֶׁבִּתִּי תִּנָּשֵּׂא לְךָ וְיִהְיֶה לָכֶם בֵּן, וְהַפַּטִּישׁ יִפֹּל פִּתְאֹם עַל רֹאשׁוֹ וְיַהַרְגֵהוּ!> וּשְׁלָשְׁתָּם נָשְׂאוּ אֶת קוֹלָם בְּקִינָה מָרָה.

שָׁמַע בַּעַל־הָאֲחֻזָּה וּפָרַץ בִּצְחוֹק. טִפֵּס אֶל הַתִּקְרָה וְשָׁלַף אֶת הַפַּטִּישׁ מִבֵּין הַמְּרִישִׁים.

– אֲרָצוֹת רַבּוֹת עָבַרְתִּי בִּנְדוּדַי – אָמַר בַּעַל־הָאֲחֻזָּה – אַךְ מֵעוֹדִי לֹא נִתְקַלְתִּי בְּשׁוֹטִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם. עַתָּה אֵצֵא לִי שׁוּב לַנְּדוּדִים וְהָיָה אִם אֶמְצָא בָּעוֹלָם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים שֶׁטִּפְּשׁוּתָם גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּכֶם, אֶחֱזֹר הֵנָּה וְאֶשָּׂא אֶת בִּתְּכֶם לְאִשָּׁה.

נָטַל פְּרִידָה וְנָסַע לוֹ, וְהַהוֹרִים הִצְטַעֲרוּ מְאֹד שֶׁאָבַד לָהּ לְבִתָּם חָתָן הָגוּן. יָמִים רַבִּים נָדַד בַּעַל־הָאֲחֻזָּה בָּעוֹלָם. יוֹם אֶחָד רָאָה בִּקְתָּה שֶׁגַּגָהּ הִצְמִיחַ מְעַט עֵשֶׂב. בְּאוֹתָהּ בִּקְתָּה הִתְגּוֹרְרָה אִשָּׁה זְקֵנָה. נָטְלָה הָאִשָּׁה סֻלָּם, הִשְׁעִינָה אוֹתוֹ אֶל הַגַּג וְנִסְּתָה לְאַלֵּץ אֶת פָּרָתָהּ שֶׁתַּעֲלֶה בַּסֻּלָּם, אַךְ הַפָּרָה הַמִּסְכֵּנָה הִתְגּוֹנְנָה בְּכָל כֹּחָהּ וְסֵרְבָה לַעֲלוֹת. תָּמַהּ בַּעַל־הָאֲחֻזָּה וְשָׁאַל אֶת הָאִשָּׁה לְפֵשֶׁר מַעֲשֶׂיהָ.

– הַבֵּט־נָא בָּעֵשֶׂב הָרַעֲנָן שֶׁעַל גַּג בִּקְתָּתִי – הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה – אֲנִי רוֹצָה שֶׁהַפָּרָה תַּעֲלֶה וּתְלַחֵךְ אֶת הָעֵשֶׂב. אֵינִי חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁתִּפֹּל, כִּי אֶקְשֹׁר חֶבֶל לְצַוָּארָהּ, אַעֲבִירוֹ דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה וְאֶכְרְכוֹ סְבִיב יָדִי. וְכָךְ אוּכַל לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא יְאֻנֶּה לַפָּרָה כָּל רַע.

– הוֹי, טִפְּשָׁה שֶׁכְּמוֹתֵך! – אָמַר בַּעַל־הָאֲחֻזָּה – הֲרֵי יְכוֹלָה אַתְּ לִקְצֹר אֶת הָעֵשֶׂב וּלְהַשְׁלִיכוֹ לְמַטָה, אֶל הַפָּרָה! אוּלָם הָאִשָּׁה סְבוּרָה הָיְתָה שֶׁקַּל יוֹתֵר לְהַעֲלוֹת אֶת הַפָּרָה עַל הַגַּג. עַל כֵּן דָּחֲקָה בַּבְּהֵמָה הַמִּסְכֵּנָה עַד שֶׁאִלְּצָה אוֹתָהּ לַעֲלוֹת. קָשְׁרָה הָאִשָּׁה חֶבֶל לְצַוַּאר הַפָּרָה, הֶעֱבִירָה אוֹתוֹ בַּאֲרֻבָּה וְכָרְכָה אֶת קָצֵהוּ סְבִיב יָדָהּ. לֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָּה וְהַפָּרָה נָפְלָה מֵהַגַּג וְנִשְׁאֲרָה תְּלוּיָה עַל הַחֶבֶל. הַכֹּבֶד שֶׁל הַפָּרָה הַנּוֹפֶלֶת מָשַׁךְ אֶת הָאִשָּׁה וְהִיא נִתְקְעָה בְּתוֹךְ הָאֲרֻבָּה וְכִמְעַט שֶׁנֶּחְנְקָה בְּפִיחַ.

“הִנֵּה מָצָאתִי יְצוּר שֶׁטִּפְּשׁוּתוֹ עוֹלָה עַל זוֹ שֶׁל מְיֻדָּעַי בְּבֵית הָאִכָּר!” – חָשַׁב בַּעַל־הָאֲחֻזָּה בְּלִבּוֹ, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה שֶׁרַגְלֶיהָ, הַבּוֹלְטוֹת מִתּוֹךְ הָאֲרֻבָּה, פִּרְכְּסוּ בְּעֹז.

הִמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ, הִגִּיעַ לְפֻנְדָּק אֶחָד וְנִשְׁאַר שָׁם לְלִינַת לַיְלָה. בַּעַל־הַפֻּנְדָּק הֵלִין בְּחַדְרוֹ נוֹסֵעַ נוֹסָף, אָדָם נְעִים־שִׂיחָה. וְאָכֵן, שְׁנֵי הָאוֹרְחִים הִתְיַדְּדוּ חִישׁ־מַהֵר. אוּלָם לְמָחֳרָת בְּבֹקֶר הֵקִיץ בַּעַל־הָאֲחֻזָּה וּפָעַר עֵינָיו מֵרֹב פְּלִיאָה: שֻׁתָּפוֹ־לַחֶדֶר תָּלָה אֶת מִכְנָסָיו בֵּין הַשֻּׁלְחָן וְהָאָרוֹן וְהָיָה עוֹלֶה עַל מִטָּתוֹ וּמְנַסֶּה לִקְפֹּץ הַיְשֵׁר לְתוֹךְ מִכְנָסָיו. פְּעָמִים רַבּוֹת חָזַר וְקָפַץ, אַךְ הֶחֱטִיא. לְבַסּוֹף יָשַׁב עַל הַמִּטָּה, נִגֵּב זֵעָתוֹ וְאָמַר: – מִכְנָסַיִם אֵלֶּה הֵם צָרָה צְרוּרָה! אָרוּר הָאִישׁ שֶׁהִמְצִיאָם! מִדֵּי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ מְבַזְבֵּז אֲנִי שָׁעוֹת יְקָרוֹת עַד שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי לִקְפֹּץ לְתוֹכָם! וְכֵיצַד לוֹבֵשׁ אַתָּה אֶת מִכְנָסֶיךָ?

הֶרְאָה לוֹ בַּעַל־הָאֲחֻזָּה. וְהָאִישׁ הוֹדָה לוֹ מְאֹד וְאָמַר שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה מַעֲלֶה כָּזֹאת עַל דַּעְתּוֹ.

הִנֵּה כִּי כֵן הִזְדַּמֵּן לוֹ לְבַעַל־הָאֲחֻזָּה הַטִּפֵּשׁ הַשֵּׁנִי.

וְשׁוּב הִמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ לִכְפָר אֶחָד. בְּסָמוּךְ לַכְּפָר מָצוּי הָיָה אֲגַם, שֶׁמִּסְּבִיבוֹ הִצְטוֹפֵף הֲמוֹן אֲנָשִׁים. הָיוּ כֻּלָּם חֲמוּשִׁים בְּקִלְּשׁוֹנִים וּבְמוֹטוֹת שֶׁבָּהֶם חִטְּטוּ וּפִשְׁפְּשׁוּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם. שְׁאָלָם בַּעַל־הָאֲחֻזָּה לְפֵשֶׁר הַדָּבָר.

– זֶהוּ עִנְיָן רְצִינִי בְּיוֹתֵר – הֵשִׁיבוּ הָאֲנָשִׁים – הַיָּרֵחַ נָפַל לְתוֹךְ הָאֲגַם וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לִמְשׁוֹתוֹ!

פָּרַץ בַּעַל־הָאֲחֻזָּה בִּצְחוֹק, אָמַר לָהֶם: – הָצִיצוּ לְמַעְלָה. הַיָּרֵחַ תָּלוּי בַּשָּׁמַיִם, כָּרָגִיל. רַק בָּבוּאָתוֹ הִיא הַמִּשְׁתַּקֶּפֶת בְּתוֹךְ הָאֲגַם!

אוּלָם הָאֲנָשִׁים לֹא שָׁעוּ לִדְבָרָיו וְהוֹסִיפוּ לְחַטֵּט בְּתוֹךְ מֵי הָאֲגַם. וּבַעַל־הָאֲחֻזָּה דִּרְבֵּן אֶת סוּסוֹ וְנִתְרַחֵק חִישׁ־מַהֵר.

הֲרֵי מָצָא אֶת מְבֻקָּשׁוֹ. הַלָּלוּ טִפְּשׁוּתָם גְּדוֹלָה הָיְתָה לְאֵין־עֲרֹךְ מִכָּל שֶׁרָאָה מֵעוֹדוֹ.

חָזַר בַּעַל־הָאֲחֻזָּה לַכְּפָר הַסָּמוּךְ לַאֲחֻזָּתוֹ, נָשָׂא אֶת בַּת הָאִכָּר לְאִשָּׁה וְרָאָה הַרְבֵּה אֹשֶׁר וְנַחַת בְּחַיָּיו.