יוֹם אֶחָד הֶחֱלִיט הַתַּיִשׁ לַעֲלוֹת־לְרֶגֶל לָעִיר הַקְדוֹשָׁה מֶכָּה.
– אַל תֵּלֵךְ לְמֶכָּה – יָעֲצוּ לוֹ יְדִידָיו – סְבִיבַת הָעִיר רוֹחֶשֶׁת סַכָּנוֹת לָרֹב.
אוּלָם הַתַּיִשׁ לֹא שָׁעָה לָעֵצוֹת וְלֹא נִרְתַּע. נָטַל מַקֵל בְּכַפָּתוֹ הָאַחַת וּקְדֵרַת־דְבַשׁ בַּשְׁנִיָה וְיָצָא לַדֶרֶךְ. עָלָה הָרִים, יָרַד בְּקָעוֹת, נָדַד בַּיוֹם וְאַף בִּשְׁעוֹת הַלַיְלָה שֵׂרַךְ נְתִיבוֹ. חָצָה יְעָרוֹת עֲבֻתִּים עַד שֶׁעֶרֶב אֶחָד נִתְקַל בְּצָבוֹעַ, שֶׁרֹאשׁוֹ קָצָר וְרָחָב, וְרַגְלָיו הַקִדְמִיוֹת אֲרֻכּוֹת הַרְבֵּה מִן הָאֲחוֹרִיוֹת. שָׁאַל הַצָבוֹעַ:
– מִי וָמִי אַתָּה?
– הֲרֵינִי תַּיִשׁ שֶׁיָצָא לִנְדוּדִים.
– וּמַהִי מְגַמַת פָּנֶיךָ? – שָׁאַל הַצָבוֹעַ.
– עוֹלֶה־רֶגֶל הִנֵנִי. פָּנַי מוּעָדוֹת לָעִיר הַקְדוֹשָׁה מֶכָּה.
וְהַצָבוֹעַ נָתַן קוֹלוֹ בִּצְחוֹק גָדוֹל, שֶׁדָמָה לִילָלָה.
– טָעוּת בְּיָדְךָ – אָמַר הַצָבוֹעַ – לֹא תַּגִיעַ לְמֶכָּה.
– הָכֵיצַד? – תָּמַה הַתַּיִשׁ וַעֲדַיִן לֹא תָּפַס שֶׁרָעָה לְנֶגֶד פָּנָיו – וַהֲרֵי יָמִים רַבִּים מִתְיַגֵעַ הִנְנִי בַּהֲלִיכָה. הַאָמְנָם עָלַי לְוַתֵּר עַתָּה, כְּשֶׁקֵץ הַמַסָע קָרוֹב?
– חַה־חַה־חַה! – צָחַק הַצָבוֹעַ – שׁוּם וִתּוּר אֵינוֹ נִדְרָשׁ מִמְךָ. אֲנִי הוּא שֶׁאֶדְאַג לְכָךְ שֶׁלֹא תַּגִיעַ לְמֶכָּה. בִּטְנִי מְהַמָה בָּרָעָב, וַאֲנִי מוֹדֶה לֵאלֹהִים שֶׁהִקְרָה אוֹתְךָ בְּדַרְכִּי, הוֹי תַּיִשׁ סָכָל!
נָבוֹךְ הַתַּיִשׁ וְשָׁאַל:
– הַאָמְנָם אוֹמֵר הִנְךָ לִטְרֹף אוֹתִי?
– אַל תַּחֲשֹׁשׁ – הִרְגִיעוֹ הַצָבוֹעַ – לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת כָּאן, בַּמָקוֹם הַגָלוּי לָעַיִן, כִּי כָּל עוֹבֵר־אֹרַח עָלוּל לְהַפְרִיעַ לִי. אֲנִי מַכִּיר מְאוּרָה חֲשׁוּכָה אַחַת, שֶׁבָּהּ אוּכַל לִסְעוֹד אֶת לִבִּי בְּאֵין־מַפְרִיעַ.
תָּפַס הַצָבוֹעַ אֶת הַתַּיִשׁ, הֶעֱמִיסוֹ עַל גַבּוֹ וְכָל אוֹתוֹ לַיְלָה, כָּל עוֹד נוֹצְצוּ הַכּוֹכָבִים בַּשַׁחַק, הָיָה רָץ בַּיַעַר, הָלוֹךְ וְהַעֲמֵק, עַד שֶׁהִגִיעַ לִמְאוּרָה אַחַת, הַמֻסְתֶּרֶת בְּתוֹךְ הַסְבָךְ. אוּלָם, מִשֶׁפָּרַץ לְתוֹךְ הַמְאוּרָה, נֶעֱצַר הַצָבוֹעַ כְּמֻכֵּה־רַעַם: רָבַץ שָׁם אַרְיֵה וּסְבִיבוֹ נִתְּרוּ וְקִפְּצוּ גוּרָיו הַצְעִירִים.
שָׁעָה קַלָה עָמַד הַצָבוֹעַ תַּחְתָּיו כִּמְסֻמָר לִמְקוֹמוֹ, וּמֵרֹב תַּדְהֵמָה לֹא הָיָה מְסֻגָל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. לְבַסוֹף גִמְגֵם וְאָמַר:
– בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, מֶלֶךְ־הַחַיוֹת, בְּצֵל קוֹרָתִי. נוֹדַע לִי שֶׁהוֹאַלְתָּ בְּרֹב טוּבְךָ לָסוּר הֵנָה וְכִי אִוִיתָ לְךָ אֶת מְאוּרָתִי לְמִשְׁכָּן. עַל־כֵּן הִזְדָרַזְתִּי לָבוֹא, כְּדֵי לְקַדֵם אֶת פָּנֶיךָ וְאַף הֵבֵאתִי לְךָ בְּמַתָּנָה אֶת הַתַּיִשׁ הַזֶה, שֶׁבְּשָׂרוֹ וַדַאי יִטְעַם לְחִכְּךָ.
– זֶהוּ שֶׁקֶר וְכָזָב, אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ! – קָרָא הַתַּיִשׁ – הַצָבוֹעַ פָּגַשׁ אוֹתִי בְּפֶתַח הַמְאוּרָה, בְּשָׁעָה שֶׁאַצְתִּי אֵלֶיךָ.
– וּמַדוּעַ אַצְתָּ אֵלַי? – שָׁאַל הָאַרְיֵה.
– זֶהוּ עִנְיָן חָשׁוּב בְּיוֹתֵר, אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ. הִנֵה נוֹדַע לִי מְקוֹם מִשְׁכָּנְךָ וּמִיָד יָצָאתִי לַדֶרֶךְ, כְּדֵי לִמְסוֹר בְּיָדְךָ מַשֶׁהוּ, שֶׁיַבְטִיחַ לְךָ עַד סוֹף יָמֶיךָ שְׁלִיטָה עַל כָּל הַחַי אֲשֶׁר בַּיַעַר.
– כְּלוּם כֹּהֵן הִנְךָ? – שָׁאַל האַרְיֵה.
– כֵּן, כֹּהֵן – הֵשִׁיב הַתַּיִשׁ – וְגַם מְכַשֵׁף.
– יָפֶה – אָמַר הָאַרְיֵה – הֲרֵינִי מֵבִין שֶׁבָּאתָ לִמְסוֹר לִי תְּרוּפַת־פֶּלֶא.
– אֵינְךָ זָקוּק לִתְרוּפוֹת, אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ – אָמַר הַתַּיִשׁ – שֶׁהֲרֵי מְשֻׁפָּע הִנְךָ בִּבְרִיאוּת. בָּאתִי כְּדֵי לִכְתּוֹב בִּשְׁבִילְךָ קָמֵעַ.
– וְהֵיכָן תִּקַח נְיָר, כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו? – שָׁאַל הָאַרְיֵה.
– הֵשִׁיב הַתַּיִשׁ:
– אֵינִי נוֹהֵג לִכְתּוֹב קָמֵעַ עַל נְיָר הַמִתְקַמֵט וּמִתְבַּלֶה עַל־נְקַלָה. לָרֹב מִשְׁתַּמֵשׁ הִנְנִי בְּעוֹר שֶׁל צָבוֹעַ.
שָׁמַע הַצָבוֹעַ וְנִתְחַלְחֵל. מִיָד קָפַץ מִמְקוֹמוֹ וְצָרַח בְּקוֹל־בּוֹכִים:
– הוּא מְשַׁקֵר, אֲדוֹנִי הַמֶלֶךְ! אֵין הוּא לֹא כֹּהֵן וְלֹא מְכַשֵׁף! זֶהוּ תַּיִשׁ מַסְרִיחַ, שֶׁבּוֹ נִתְקַלְתִּי בַּעֲבִי־הַיַעַר!
– כֵּיצַד לֹא תֵּבוֹשׁ לְהַעֲלִיב אֶת הַכֹּהֵן הַנִכְבָּד? – גָעַר הָאַרְיֵה בַּצָבוֹעַ – הֲרֵינִי מְיָעֵץ לְךָ שֶׁלֹא לְהַטִיל סָפֵק בִּסְגוּלוֹתָיו. וְאַתָּה, הַכֹּהֵן, – נִפְנָה אֶל הַתַּיִשׁ – הַאִם נוֹהֵג הִנְךָ לִכְתּוֹב עַל עוֹר טָרִי אוֹ יָשָׁן?
– אִם אֶפְשָׁר – הֵשִׁיב הַתַּיִשׁ – הֲרֵינִי מַעֲדִיף עוֹר טָרִי.
– הַרְשׁוּנִי וְאֶסְתַּלֵק – גִמְגֵם הַצָבוֹעַ – שַׁעְתִּי דְחוּקָה מְאֹד.
– מָה הַחִפָּזוֹן? – אָמַר הָאַרְיֵה – מִסְתַּבֵּר שֶׁעָשׂוּי הִנְךָ לְהָבִיא תּוֹעֶלֶת. עַל כֵּן הַמְתֵּן כָּאן.
– כִּרְצוֹנְךָ, הַמֶלֶךְ – גִמְגֵם הַצָבוֹעַ.
– וְעַתָּה הַב לִי פִּסַת־עוֹר מִשֶׁלְךָ – אָמַר הָאַרְיֵה.
– הָכֵיצַד? וַהֲרֵי אֶפְצַע אֶת עַצְמִי! – טָעַן הַצָבוֹעַ.
– הִזְדָרֵז! מוּטָב שֶׁתִּקְרַע אוֹתָהּ בְּעַצְמְךָ –
הֵשִׁיב הָאַרְיֵה – חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁאִם אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת, אַכְאִיב לְךָ יֶתֶר עַל הַמִדָה.
קָרַע הַצָבוֹעַ הַמִסְכֵּן פִּסַת־עוֹר מִצִדוֹ וְהִשְׁלִיכָה לַתַּיִשׁ.
– קַח, מְנֻוָל! – חָרַק הַצָבוֹעַ שֵׁן.
נָטַל הַתַּיִשׁ אֶת פִּסַת־העוֹר, הִטְבִּילָהּ בִּקְדֵרַת־הַדְבַשׁ שֶׁלוֹ, לָחַשׁ עָלֶיהָ מִינֵי לְחָשִׁים, וְהִגִישָׁהּ לָאַרְיֵה.
כְּהֶרֶף עַיִן בָּלַע הָאַרְיֵה אֶת פִּסַת־הָעוֹר.
– קָמֵעַ נִפְלָא! – קָרָא הָאַרְיֵה – הוּא נָעַם מְאֹד לְחִכִּי. אַךְ מִצְטָעֵר הִנְנִי שֶׁנִגְמַר חִישׁ־מַהֵר. הֲתוּכַל, מְכַשֵׁף נִכְבָּד, לְהַטְעִימֵנִי קָמֵעַ נוֹסָף?
– בְּרָצוֹן רַב, הוֹי מֶלֶךְ־הַחַיוֹת! – קָרָא הַתַּיִשׁ – צַו עַל הַצָבוֹעַ שֶׁיַגִישׁ לִי פִּסַת־עוֹר!
וְשׁוּב אָנוּס הָיָה הַצָבוֹעַ הַמִסְכֵּן לְמַלֵא אֶת מְבֻקָשׁוֹ שֶׁל הַתַּיִשׁ הָעַרְמוּמִי. עַתָּה זָב גוּפוֹ דָם וּמֵרֹב כְּאֵב יִלֵל יְלָלָה מְמֻשֶׁכֶת. וְכֵיוָן שֶׁהָאַרְיֵה עָסוּק הָיָה בִּלְעִיסַת הַקָמֵעַ הַמָתֹק, חָמַק הַצָבוֹעַ מִבַּעַד לְפֶתַח הַמְאוּרָה וְנִמְלַט הַחוּצָה כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ.
– הַצָבוֹעַ בָּרַח! – קָרָא הַתַּיִשׁ.
וְהָאַרְיֵה פָּרַץ מֵהַמְאוּרָה וְדָלַק אַחֲרֵי הַצָבוֹעַ וְאִלוּ הַתַּיִשׁ יָצָא אַף הוּא וְחָמַק לוֹ חִישׁ־מַהֵר לָעֵבֶר הַשֵׁנִי שֶׁל הַיַעַר.
רָץ הַצָבוֹעַ נִכְחוֹ, וְהָאַרְיֵה בְּעִקְבוֹתָיו. לְבַסוֹף כָּשַׁל הַצָבוֹעַ וְנָפַל וְהָאַרְיֵה הִשִׂיגוֹ, הֱמִיתוֹ בְּמַכָּה אַחַת וְקָרַע מִמֶנוּ אֶת עוֹרוֹ. נָטַל הָאַרְיֵה אֶת הָעוֹר וְחָזַר לַמְאוּרָה.
– עַתָּה לֹא יֶחֱסַר לְךָ עוֹד עוֹר־הַצָבוֹעַ! – קָרָא הָאַרְיֵה – קָחֵהוּ, הַמְכַשֵׁף, וּכְתֹב עָלָיו!
אוּלָם הוּא לֹא נַעֲנָה. הֵצִיץ מִסָבִיב וְהִנֵה נֶעֱלַם הַתַּיִשׁ וְאֵינֶנוּ, וְאַף קְדֵרַת־הַדְבַשׁ נֶעֶלְמָה. עָט הָאַרְיֵה עַל הָעוֹר וְהֵחֵל מְכַרְסְמוֹ בִּלְהִיטוּת, אַךְ לְבַסוֹף הִפְטִיר:
– פְּלִיאָה בְּעֵינַי שֶׁאֵין הָעוֹר טָעִים לְחִכִּי. אֵין זֹאת וְרַק הַמְכַשֵׁף הִשְׂכִּיל לְהַמְתִּיקוֹ…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.