עִם שַׁחַר הֵקִיצָה הַשֶׁמֶשׁ, כְּדַרְכָּהּ יוֹם־יוֹם, וּלְפֶתַע חָשָׁה עֲיֵפוּת מְרֻבָּה. וְאֵין לְהִתְפַּלֵא עַל כָּךְ. הֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת כָּל־כָּךְ עָשְׂתָה אֶת מְלַאכְתָּהּ בֶּאֱמוּנָה, הִשְׁכִּימָה בַּבֹּקֶר וְטִפְּסָה אַט־אַט לִמְרוֹמֵי הַשְׁחָקִים וְאַחַר כִּתְּתָה רַגְלֶיהָ בְּשִׁפּוּלֵי הָרָקִיעַ עַד שֶׁשָׁקְעָה. הִיא לֹא הֶחֱלִיפָה כֹּחַ אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד, לֹא שַׁבָּת לָהּ וְלֹא יוֹם־חַג וָנֹפֶשׁ. אָמְרָה הַשֶׁמֶשׁ לְעַצְמָה: “עוּף עָיַפְתִּי. הַפַּעַם לֹא אָקוּם מֵעַרְשִׂי”. וְאָכֵן, הִיא לֹא קָמָה וְהָעוֹלָם שָׁקוּעַ הָיָה בַּחֲשֵׁכָה.
נִבְהֲלוּ תּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ בְּנֵי־אָדָם, חַיוֹת וְעוֹפוֹת: מַה יְהֵא עֲלֵיהֶם אִם הַשֶׁמֶשׁ לֹא תִּזְרַח? טִכְּסוּ עֵצָה וּלְבַסוֹף הֶחֱלִיטוּ לְשַׁגֵר אֶל הַשֶׁמֶשׁ שָׁלִיחַ מְיֻחָד שֶׁיְשַׁדֵל אוֹתָהּ לָקוּם. אַךְ מִי וָמִי יִהְיֶה הַשָׁלִיחַ? הֲרֵי עַרְשָׂהּ שֶׁל הַשֶׁמֶשׁ עוֹמֶדֶת הַרְחֵק, מֵעֵבֶר לַיַעַר הַגָדוֹל, מֵעֵבֶר לַגִבְעָה הָרָמָה, מֵעֵבֶר לַיָם הָאֵין־סוֹפִי. בָּרוּר שֶׁבֶּן אָדָם אוֹ חַיָה לֹא יוּכְלוּ לְהַגִיעַ שָׁמָה. יֵשׁ לִשְׁלוֹחַ בֶּן־כָּנָף.
חָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ וּלְבַסוֹף הֶחֱלִיטוּ לְשַׁגֵר אֶת הַטַוָס, הַנָאֶה בָּעוֹפוֹת. הַשֶׁמֶשׁ תָּזִין עֵינֶיהָ בְּיָפְיוֹ וְלֹא תּוּכַל לְהָשִׁיב אֶת פָּנָיו רֵיקָם.
יָצָא הַטַוָס לַדֶרֶךְ. הוּא יָדַע מָה רַב הַמַאֲמָץ הַנִדְרָשׁ מִמֶנוּ כְּדֵי לְהַגִיעַ אֶל הַשֶׁמֶשׁ, אַךְ חָזַר וְשִׁנֵן לְעַצְמוֹ: “חַיָב אֲנִי לְהַגִיעַ! בְּלֹא אוֹרָהּ שֶׁל הַשֶׁמֶשׁ יֹאבְדוּ הַחַיִים כָּלִיל. אֲנִי אֶפְרֹשׂ לְפָנֶיהָ אֶת זְנָבִי, אֲשַׁטַח לְפָנֶיהָ תְּחִנָתִי וְהִיא תֻּקְסַם מִיָפְיִי וְתִשְׁעֶה לְתַחֲנוּנַי!”
הִגִיעַ הַטַוָס אֶל עַרְשָׂהּ שֶׁל הַשֶׁמֶשׁ וְטִלְטֵל אוֹתָהּ. פָּקְחָה הַשֶׁמֶשׁ הַנִרְדֶמֶת עַיִן אַחַת וְרָטְנָה:
– מִי זֶה מֵעֵז לְהַדְרִיךְ אֶת מְנוּחָתִי?
– אֲנִי, הַטַוָס אָמַר הַשָׁלִיחַ בָּאתִי לְבַקְשֵׁךְ שֶׁתָּשׁוּבִי וְתִזְרְחִי בַּשָׁמַיִם שֶׁכֵּן רַע וָמַר בִּלְעָדַיִךְ.
– לְמִי רַע וָמַר? שָׁאֲלָה הַשֶׁמֶשׁ.
בְּרֹאשׁ וָרִאשׁוֹנָה לִי הֵשִׁיב הַטַוָס שֶׁהֲרֵי בַּחֲשֵׁכָה אֶפְרֹשׂ לַשָׁוְא אֶת זְנָבִי הַמְפֹאָר. מִי יַבְדִיל בֵּינִי לְבֵין עוֹרֵב פָּשׁוּט?
– אִם כֵּן אָמְרָה הַשֶׁמֶשׁ בְּכַעַס לֹא לְךָ נָחוּץ אוֹרִי כִּי אִם לִזְנָבְךָ! וּבִגְלַל זָנָב זֶה הֵעַזְתָּ לַהֲעִירֵנִי מִשְׁנָתִי?! לֹא, לֹא אָאִיר אֶת כָּל הָעוֹלָם בִּגְלַל זְנָבְךָ!
נִכְלַם הַטַוָס וְחָזַר כִּלְעֻמַת שֶׁבָּא.
וְשׁוּב טִכְּסוּ תּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ עֵצָה וּלְבַסוֹף הֶחֱלִיטוּ לְשַׁגֵר אֶת הַזָמִיר. הַשֶׁמֶשׁ תִּשְׁמַע אֶת שִׁירָתוֹ הָעֲרֵבָה וְלֹא תּוּכַל לְהָשִׁיב אֶת פָּנָיו רֵיקָם.
יָצָא הַזָמִיר לַדֶרֶךְ וְהִגִיעַ אֶל עַרְשָׂהּ שֶׁל הַשֶׁמֶשׁ. וְהַשֶׁמֶשׁ שָׁמְעָה בִּשְׁנָתָהּ אֶת סִלְסוּלָיו הָעֲרֵבִים. הִטְתָה אֹזֶן וְהִקְשִׁיבָה. וְהִנֵה דִבְרֵי הַזָמִיר:
“נָחוּ מִזַעְפָּן הָרוּחוֹת, קָפְאוּ בְּאֵין־זִיעַ עֳפָאֵי־הָעֵצִים, כִּי שָׁמְעָה הָרוּחַ אֶת שִׁירָתִי וְלָחֲשָׁה לַעֲנָפִים: ‘דוֹמוּ! אַל תְּרַשְׁרְשׁוּ!’ כְּשֶׁרַק פָּצַחְתִּי בְּשִׁיר, שָׁמְעוּ הַכּוֹכָבִים וְהִזִילוּ דְמָעוֹת מֵרֹב הִתְרַגְשׁוּת. בַּלַיְלָה יָרְדוּ הַדְמָעוֹת עַל עָלִים וְעַל אֲבָנִים וּבַבֹּקֶר הִקִיצוּ בְּנֵי־אָדָם וְלֹֹא יָדְעוּ כִּי דִמְעוֹת־כּוֹכָבִים הֵן. עַל כֵּן אָמְרוּ: אֵלֶה הֵם אֶגְלֵי טַל”.
מַה מְתוּקָה שִׁירָתְךָ! רָטְנָה הַשֶׁמֶשׁ לָמָה בָּאתָ הַנָה? מַה מְבֻקָשְׁךָ? אֱמֹר, כִּי לְמַעַנְךָ מוּכָנָה אֲנִי לַעֲשׂוֹת הַכֹּל.
קוּמִי־נָא וַעֲלִי הַשָׁמַיְמָה חִנֵן הַזָמִיר אֶת קוֹלוֹ יָקִיץ־נָא הַקֵץ לַלַיְלָה הָאָפֵל!
הַאֻמְנָם מַפְרִיעַ לְךָ הַלַיְלָה לָשִׁיר? שָׁאֲלָה הַשֶׁמֶשׁ.
לְהֵפֶךְ! קָרָא הַזָמִיר בַּלַיְלָה אֵינֶנִי יָכוֹל שֶׁלֹא לָשִׁיר. אוּלָם, אִם לֹא יַפְצִיעַ אוֹר הַבֹּקֶר, אוֹסִיף לְזַמֵר עַד כְּלוֹת כֹּחוֹתַי, וּלְבַסוֹף אָשִׁיר בְּגָרוֹן צָרוּד וְקוֹלִי יֹאבַד!
פֵּרוּשׁ הַדָבָר אָמְרָה הַשֶׁמֶשׁ בְּכַעַס שֶׁאֲנִי חַיֶבֶת לָקוּם וְלִזְרוֹחַ רַק כְּדֵי לָתֵת מָנוֹחַ לִגְרוֹנְךָ? וּמִי נוֹתֵן דַעְתּוֹ עַל עֲיֵפוּתִי שֶׁלִי? הִסְתַּלֵק מִכָּאן!
חָזַר הַזָמִיר בְּבֹשֶׁת־פָּנִים וְתוֹשָֹבֵי הָאָרֶץ הֶחֱלִיטוּ לְשַׁגֵר אֶת הַתֻּכִּי. אָמְנָם, הַתֻּכִּי אֵין לוֹ קוֹל מִשֶׁל עַצְמוֹ, אַךְ לְעֻמַת זֹאת יוֹדֵעַ הוּא לְחַקוֹת לְהַפְלִיא אֶת כָּל הַקוֹלוֹת. חֲזָקָה עָלָיו שֶׁיֵדַע כֵּיצַד לְדַבֵּר עִם הַשֶׁמֶשׁ.
יָצָא הַתֻּכִּי לַדֶרֶךְ וְהִגִיעַ אֶל עַרְשָׂהּ שֶׁל הַשֶׁמֶשׁ. אָמַר לָהּ:
דַי לָךְ לְהִתְפַּנֵק! קוּמִי מִיָד וְהָאִירִי אֶת הָאָרֶץ! הֲרֵי בַּחֲשֵׁכָה קָשֶׁה לְהַבְחִין אֶת קוֹלוֹ שֶׁל מִי אֲנִי מְחַקֶה. וְאֵיזֶה תַּעֲנוּג הוּא לְהַקְנִיט אֶת מִישֶׁהוּ וְלֹא לִרְאוֹת כֵּיצַד הוּא מִתְרַגֵז?
אַךְ הַשֶׁמֶשׁ הֶחֱרִישָׁה וְלֹא עָנְתָה. הִיא חָשְׁשָׁה פֶּן יְחַקֶה הַתֻּכִּי אַף אֶת קוֹלָהּ שֶׁלָהּ. חָזַר הַתֻּכִּי אֶל שׁוֹלְחָיו וְהַלָלוּ יָשְׁבוּ וְטִכְּסוּ עֵצָה. קָם הַתַּרְנְגוֹל וְהִכְרִיז:
שִׁלְחוּ אוֹתִי! אֲנִי אָעִיר אֶת הַשֶֹמֶשׁ!
אָמְרוּ לוֹ:
וַהֲרֵי אֵינְךָ מִצְטַיֵן בְּיֹפִי כְּמוֹ הַטַוָס שִׁירָתְךָ אֵינָה עֲרֵבָה־לָאֹזֶן כְּשִׁירַת הַזָמִיר וְאַף אֵינְךָ יוֹדֵעַ לְחַקוֹת קוֹלוֹת כְּמוֹ הַתֻּכִּי. כֵּיצַד תְּשַׁכְנֵעַ אֶת הַשֶׁמֶשׁ?
אַךְ הַתַּרְנְגוֹל בְּשֶׁלוֹ: הָלוֹךְ אֵלֵךְ וְאַף אַצְלִיחַ!
הִנִיחוּ לוֹ לָלֶַכֶת וְהַתַּרְנְגוֹל יָצָא לַדֶרֶךְ וְהִגִיעַ אֶל עַרְשָׂהּ שֶׁל הַשֶׁמֶשׁ. קָרַב, שָׁאַף אֲוִיר, וּלְפֶתַע־פִּתְאֹֹם קָרָא אֶת קְרִיאָתוֹ הָאַדִירָה, הַצוֹרְמָנִית: “קוּ־קוּ־רִי־קוּ!!!”
מֵרֹב פְּתִיעָה נִזְדַעַזְעָה הַשֶׁמֶשׁ וְנָפְלָה מֵעַרְשָׂהּ. שִׁפְשְׁפָה אֶת עֵינֶיהָ וְשָׁאֲלָה:
מִי אַתָּה?
וְהַתַּרְנְגוֹל חָזַר וְקָרָא בְּקוֹל אַדִיר:
קוּ־קוּ־רִיקוּ! קוּמִי, עָצְלָנִית! אֵינֵךְ יוֹדַעַת אֶת חוֹבוֹתַיִךְ!
אֵיזֶה חוֹבוֹת? שָׁאֲלָה הַשֶׁמֶשׁ.
לְהָאִיר, לְחַמֵּם הֵשִׁיב הַתַּרְנְגוֹל בִּלְעָדַיִךְ יִפָּסְקוּ הַחַיִים עֲלֵי אֲדָמוֹת.
אֵין לִי כָּל עִנְיָן בְּחַיִים אֵלֶה אָמְרָה הַשֶׁמֶשׁ אִישׁ מִבֵּין בַּעֲלֵי־הַחַיִים אֵינוֹ מַעֲרִיךְ אוֹתִי כָּרָאוּי. הַטַוָס מִסְתַּכֵּל רַק בִּזְנָבוֹ, הַזָמִיר שׁוֹמֵעַ רַק אֶת עַצְמוֹ, וְאִלוּ הַתֻּכִּי…
שָׁכַחתְּ אֶת הָאֲנָשִׁים אָמַר הַתַּרְנְגוֹל בִּלְעָדַיִךְ אֵין לָהֶם חַיִים.
מַה לִי וְלָאֲנָשִׁים? תָּמְהָה הַשֶׁמֶשׁ אַדְרַבָּא, יֹאבְדוּ כֻּלָם! וְְכִִי יִִפְחַת אוֹֹרִִי אִִם יִִכָּחֲדוּּ?
כַּמוּבָן אָמַר הַתַּרְנְגוֹל הִנֵה אַתְּ נוֹצֶצֶת בְּכָל טִפַּת טַל שֶׁעַל הַשִׁבֳּלִים. וּמִי חָרַשׁ אֶת הַשָׂדוֹת? מִי זָרַע בָּהֶם אֶת שִׁבֳּלֵי־הַזָהָב?
– הָאֲנָשִׁים הוֹדְתָה הַשֶׁמֶשׁ. וְהַתַּרְנְגוֹל הִמְשִׁיךְ:
וּמִי חָפַר בְּאֵרוֹת בָּאָרֶץ?
הָאֲנָשִׁים הוֹדְתָה הַשֶׁמֶשׁ אָז מַה בְּכָךְ?
וְכִי שָׁכַחתְּ אֶת הַפִּתְגָם “בְּכָל שְׁלוּלִית מְרַמֵז כּוֹכָב וּבְכָל בְּאֵר הַשֶׁמֶשׁ תִּזְהַב”!
נָכוֹן… הוֹדְתָה הַשֶׁמֶשׁ.
וְהַתַּרְנְגוֹל הִמְשִׁיךְ:
וְכַאֲשֶׁר בָּאוֹת הַנָשִׁים אֶל הַבְּאֵר, מִי מְנַצְנֵץ בְּכַדֵיהֶן הַמַבְרִיקִים אִם לֹא אַתְּ? לֹא לְחִנָם אוֹמְרוֹת הַבְּרִיוֹת: “בַּשָׁמַיִם רַק שֶׁמֶשׁ אַחַת וִיחִידָה, אֲבָל אֵצֶל עֲקֶרֶת־בַּיִת טוֹבָה בְּכָל כַּד שֶׁמֶשׁ!”
יִתָּכֵן שֶׁאַתָּה צוֹדֵק הוֹדְתָה הַשֶׁמֶשׁ אוּלָם אֵין לִי חֵשֶׁק לָקוּם. עוּף עָיַפְתִּי! סוֹף־סוֹף אָנוּחַ לִי מֵעֲמָלִי. מְאוּמָה לֹא יִגָרַע מֵאוֹרִי אִם לֹא אֶזְרַח בַּשָׁמַיִם.
הַאֻמְנָם? קָרָא הַתַּרְנְגוֹל וַאֲנִי אוֹמֵר לָךְ שֶׁתִּדְהִי אוֹ תִּדְעֲכִי לְגַמְרֵי אִם לֹא תָּקוּמִי. גַם הַחֶרְמֵשׁ שֶׁל הָאִכָּר מַעֲלֶה חֲלוּדָה אִם מֻנָח הוּא בְּאֶפֶס־מַעֲשֶׂה.
יִתָּכֵן שֶׁאַתָּה צוֹדֵק הוֹדְתָה הַשֶׁמֶשׁ אַךְ אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת רַק בִּשְׁבִיל עַצְמִי.
טָעוּת בְּיָדֵךְ! קָרָא הַתַּרְנְגוֹֹל כָּל הַחַי רַק בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, נֶחְשָׁב כְּמֵת לַאֲחֵרִים!
שָׁעָה אֲרֻכָּה דִבֵּר הַתַרְנְגוֹל עַל לֵב הַשֶׁמֶשׁ וּלְבַסוֹף שֻׁכְנַע הַמָאוֹר הַגָדוֹל בְּצִדְקַת דְבָרָיו שֶׁל הַשָׁלִיחַ. מִיָד עָלְתָה הַשֶׁמֶשׁ לַמְרוֹמִים וְהֵחֵלָה שׁוֹלַחַת קַרְנֶיהָ, לְהָאִיר וּלְחַמֵם אֶת הַיְקוּם, וְתוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ נָשְׁמוּ לִרְוָחָה וְיָצְאוּ לַעֲבוֹדַת יוֹמָם. וּמֵאָז מַשְׁכִּים הַתַּרְנְגוֹל לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַׁחַר, מְאַמֵץ כֹּחוֹתָיו וּמַנְעִים מִזְמוֹר כָּפוּל וּמְשֻׁלָשׁ: קוּ־קוּ־רִיקוּ! עוּרִי, הַשֶׁמֶשׁ!
קוּ־קוּ־רִיקוּ! הִתְעוֹרְרִי, הָאֲדָמָה! הַשְׁקִי לִרְוָיָה בַּעֲסִיסַיִךְ אֶת הַזֵרְעוֹנִים וְאֶת שָׁרְשֵׁי הַצְמָחִים!
וּלְסִיוּם הַמִזְמוֹר הַשְׁלִישִׁי, אֶל בְּנֵי־הָאָדָם:
קוּמוּ! הַשֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת! הָאָרֶץ מְצַפָּה לָכֶם! קוּ־קוּ־רִיקוּ!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.