פב כֵּיצַד הָיְתָה נְסִיעָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר? סִימָן הָיָה לְמשֶׁה בְּעָנָן אֵימָתַי הָיָה מִסְתַּלֵּק. כֵּיוָן שֶׁהָיָה רוֹאֶה שֶׁמִּסְתַּלֵּק הָיָה אוֹמֵר: “קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ” (במדבר י, לה) – וְהֶעָנָן מִסְתַּלֵּק. נִסְתַּלֵּק הֶעָנָן הָיוּ כֻּלָּם מִתְקָרְבִים לִסַּע וּמְיַשְּׁבִים אֶת כְּלֵיהֶם. מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה הָיָה נוֹשֵׂא עָלֶיהָ, וְהֶעָנָן נוֹטֵל אֶת הַשְּׁאָר. כֵּיוָן שֶׁנִּתְיַשְּׁבוּ – תָּקְעוּ בַחֲצוֹצְרוֹת וְנָסַע יְהוּדָה וְדִגְלוֹ, תְּחִלָּה נְשִׂיאוֹ וְשִׁבְטוֹ אַחֲרָיו. וְכֵן כֻּלָּם – “אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת” (שם ב, ב). וְסִימָנִים הָיוּ לְכָל נָשִׂיא וְנָשִׂיא: מַפָּה, וְצֶבַע עַל כָּל מַפָּה וּמַפָּה, כְּצֶבַע שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהָיוּ עַל לִבּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (מֵהֶם לָמְדוּ הַמַּלְכֻיּוֹת לִהְיוֹת עוֹשִׂין מַפָּה וְצֶבַע לְכָל מַפָּה וּמַפָּה). כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט נָשִׂיא שֶׁלּוֹ – צֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְצֶבַע שֶׁל אַבְנוֹ בְּחשֶׁן וְאֵפוֹד: רְאוּבֵן אַבְנוֹ אֹדֶם, וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צְבוּעָה אָדֹם, וּמְצֻיָּר עָלָיו דּוּדָאִים; שִׁמְעוֹן – פִּטְדָּה, וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צְבוּעָה יָרֹק וּמְצֻיָּר עָלָיו שְׁכֶם; לֵוִי – בָּרֶקֶת, וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צְבוּעָה שְׁלִישׁ לָבָן, שְׁלִישׁ שָׁחֹר וּשְׁלִישׁ אָדֹם, וּמְצֻיָּר עָלָיו אוּרִים וְתֻמִּים; יְהוּדָה – נֹפֶךְ, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דְּמוּתוֹ כְּעֵין שָׁמַיִם, וּמְצֻיָּר עָלָיו אַרְיֵה; יִשָּׂשׂכָר – סַפִּיר, וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צְבוּעָה שָׁחֹר דּוֹמֶה לְכָחֹל, וּמְצֻיָּר עָלָיו שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ; זְבוּלוּן – יַהֲלֹם, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ לָבָן, וּמְצֻיָּר עָלָיו סְפִינָה; דָּן – לֶשֶׁם, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְסַפִּיר, וּמְצֻיָּר עָלָיו נָחָשׁ; גָּד – שְׁבוֹ, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ לֹא לָבָן וְלֹא שָׁחֹר, אֶלָּא מְעֹרָב שָׁחֹר וְלָבָן, וּמְצֻיָּר עָלָיו מַחֲנֶה; נַפְתָּלִי – אַחְלָמָה, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְיַיִן צָלוּל שֶׁאֵין אַדְמִימוּתוֹ עַזָּה, וּמְצֻיָּר עָלָיו אַיָּלָה; אָשֵׁר – תַּרְשִׁישׁ, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְאֶבֶן יְקָרָה שֶׁמִּתְקַשְּׁטוֹת בָּהּ הַנָּשִׁים, וּמְצֻיָּר עָלָיו אִילַן זַיִת; יוֹסֵף – שֹׁהַם, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ שָׁחֹר בְּיוֹתֵר, וּמְצֻיָּר לִשְׁנֵי נְשִׂיאִים אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה מִצְרַיִם, וְעַל מַפָּה שֶׁל אֶפְרַיִם הָיָה מְצֻיָּר שׁוֹר, וְעַל מַפָּה שֶׁל מְנַשֶׁה הָיָה מְצֻיָּר רְאֵם; בִּנְיָמִין – יָשְׁפֵה, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְי"ב הַצְּבָעִים, וּמְצֻיָּר עָלָיו זְאֵב. לְכָךְ נֶאֱמַר: “בְאֹתֹת”, שֶׁסִּימָנִים הָיוּ לָהֶם לְכָל נָשִׂיא וְנָשִׂיא.
בְּעָנָן – עמוד הענן שהוביל את ישראל במסעותיהם.
אֵימָתַי הָיָה מִסְתַּלֵּק – מתי הוא מתכוון לעלות למרום.
מִתְקָרְבִים לִסַּע – מתכוננים לנסוע.
מְיַשְּׁבִים – מטעינים.
כֵּיוָן שֶׁנִּתְיַשְּׁבוּ – הכלים. כֻּלָּם – שאר השבטים.
מַפָּה – הדגל המחובר לתורן.
עַל לִבּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן – האבנים ששובצו בחושן ובאפוד (שמות, פרק כח).
דּוּדָאִים – שהביא ראובן לאמו (בראשית ל, יד).
שְׁכֶם – שהוחרבה בידי שמעון (ולוי [בראשית לד]).
אוּרִים וְתֻמִּים – שבין בגדי הכוהן הגדול, בן שבט לוי (שמות כח, ל).
כְּעֵין שָׁמַיִם – כצבע השמים.
אַרְיֵה – שנאמר “גור אריה יהודה” (בראשית מט, ט).
שֶׁמֶשׁ וְיָרַחַ – כי בני שבט יששכר היו בקיאים בגלגל המזלות (על יסוד האמור בדברי הימים א יב, לג: “יודעי בינה לעיתים”).
סְפִינָה – שנאמר “זבולון לחוף ימים ישכון” (בראשית מט, יג).
נָחָשׁ – שנאמר “יהי דן נחש עלי דרך” (שם שם, יז).
מַחֲנֶה – שנאמר “גד גדוד יגודנו” (שם שם, יט).
אַיָּלָה – שנאמר “נפתלי איילה שלוחה” (שם שם, כא).
זַיִת – בזכות השמן ששופעת נחלתו: “מאשר שמנה לחמו” (שם שם, כ).
וּמְצֻיָּר לִשְׁנֵי נְשִׂיאִים וגו' – מצרים היתה מצוירת על דגלו של יוסף, לכבוד שני בניו שנולדו בארץ זו.
שׁוֹר – שנאמר על יוסף “בכור שורו” (דברים לג, יז).
רְאֵם – והמשך הפסוק (שם): “וקרני ראם קרניו”.
זְאֵב – שנאמר “בנימין זאב יטרף” (בראשית מט, כז).
*
וְכָךְ הָיוּ מְהַלְּכִין – וְהָעֲנָנִים עַל גַּבֵּיהֶם. וּכְמִין קוֹרָה יָצְאָה מִן הֶעָנָן, שֶׁבָּהּ הָיוּ יוֹדְעִים לְאֵיזוֹ רוּחַ הֵם נוֹסְעִים. רוֹצֶה שֶׁיַּחֲנוּ – אוֹתוֹ הֶעָנָן שֶׁהָיָה עַל גַּבֵּי הַמִּשְׁכָּן בְּאֶמְצַע הַמַּחֲנוֹת הָיָה עוֹמֵד לוֹ – וְהָיוּ בְּנֵי לֵוִי מַעֲמִידִים אֶת הַמִּשְׁכָּן קֹדֶם לְכָל הַמַּחֲנוֹת, עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ; וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ הָיוּ עוֹמְדִים וְחוֹנִים כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ, וְעַנְנֵי כָּבוֹד עוֹמְדִים עַל גַּבֵּיהֶם. זוֹ הָיְתָה גְּדֻלַּת משֶׁה, שֶׁלֹּא הָיָה עֲנַן הַשְּׁכִינָה יוֹרֵד עַל הַמִּשְׁכָּן עַד שֶׁהָיָה משֶׁה אוֹמֵר: “שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל” (במדבר י, לו). כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִים הָיָה הָאָרוֹן מַקְדִּים לִפְנֵיהֶם, וְהָיוּ שְׁנֵי נִיצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ יוֹצְאִים מִתּוֹךְ בַּדֵּי הָאָרוֹן וְשׂוֹרְפִים לִפְנֵיהֶם אֶת הַנְּחָשִׁים וְאֶת הָעַקְרַבִּים וְהוֹרְגִים שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
רוּחַ – כיוון.
עַד שֶׁלֹּא בָּאוּ – לפני שיגיעו.
“שׁוּבָה” – מלשון ישיבה ומנוחה.
בַּדֵּי הָאָרוֹן – המוטות שעליהם נשאו את הארון.
*
כֵּיצַד הָיְתָה חֲנִיָּתָם? כִּפְסִיקְיָא אַחַת שֶׁל אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה הָיוּ חוֹנִים וּמַקִּיפִים אֶת הַמִּשְׁכָּן מִכָּל רוּחַ. משֶׁה, אַהֲרֹן וּבָנָיו וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם עַל פְּנֵי כָּל מִזְרַח אֹהֶל מוֹעֵד. הַבְּאֵר בְּפֶתַח הֶחָצֵר סְמוּכָה לְאָהֳלוֹ שֶׁל משֶׁה, וְהִיא הָיְתָה מוֹדִיעָה לְכָל הַמַּחֲנוֹת הֵיאָךְ יַחֲנוּ. כֵּיצַד? כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ קַלְעֵי הֶחָצֵר הָיוּ שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים עוֹמְדִים עַל הַבְּאֵר וְאוֹמְרִים שִׁירָה, וְהָיוּ מֵימֵי הַבְּאֵר יוֹצְאִים וְנַעֲשִׂים נְהָרִים נְהָרִים; נָהָר אֶחָד יוֹצֵא וּמַקִּיף אֶת מַחֲנֵה הַשְּׁכִינָה, וּמֵאוֹתוֹ נָהָר יוֹצְאִים אַרְבָּעָה נְהָרוֹת בְּאַרְבַּע זָוִיּוֹת הֶחָצֵר. לְבַסּוֹף מִתְעָרְבִים וּמַקִּיפִים אֶת כָּל מַחֲנֵה הַלְוִיִּים וּמְהַלְּכִים בֵּין מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, וְנִרְאִים טַבְלָיוֹת טַבְלָיוֹת מַקִּיפִין מַחֲנֵה שְׁכִינָה. וְנָהָר גָּדוֹל מַקִּיף אֶת כָּל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל מִבַּחוּץ וְנַעֲשִׂים נְהָרִים נְהָרִים בֵּין כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, וְהָיוּ הַנְּהָרוֹת מַקִּיפִים אוֹתָם מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ וּמְצַיְּנִים אוֹתָם טַבְלָיוֹת טַבְלָיוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף וּמוֹדִיעִים אֶת הַגְּבוּלִים שֶׁבֵּין כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְהָיוּ הַנְּהָרִים מְגַדְּלִים לָהֶם כָּל מִינֵי מַעֲדַנִּים וּבְהֶמְתָּם רוֹעָה נֶגֶד חֶנְיָתָם, וְהָיָה הֶעָנָן פָּרוּשׂ עֲלֵיהֶם וּמַבְדִּיל בֵּינָם לְבֵין בְּהֶמְתָּם. וּמִזִּיו הַתְּכֵלֶת הָיוּ הַנְּהָרוֹת נִרְאִים כִּתְכֵלֶת, מְצֻיָּרִים כְּעֵין הַשַּׁחַר וְהַלְּבָנָה וְהַחַמָּה; וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם הָיוּ רוֹאוֹת אוֹתָם לְכַמָּה מִילִים וּמְשַׁבְּחוֹת וְאוֹמְרוֹת: “מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר?” (שיר השירים ו, י) (במ“ר ב, ז; תנחומא במדבר, יב; ילק”ש לבמדבר, תכו; שם תרפו).
פְּסִיקְיָא – חגורה (בקוטר של כשני ק"מ).
הַבְּאֵר – הפלאית, שהלכה עם בני ישראל במסעותיהם במדבר.
קַלְעֵי הֶחָצֵר – הגדר שהקיפה את חצר המשכן.
מַחֲנֵה הַשְּׁכִינָה – אוהל מועד.
זָוִיּוֹת – פינות.
מִתְעָרְבִים – מצטרפים זה לזה.
טַבְלָיוֹת – לוחות, ריבועי יבשה ממוסגרים במים.
מְצַיְנִים – מסמנים.
נֶגֶד חֶנְיָתָם – מול מקום חנייתם.
זִיו הַתְּכֶלֶת – שבשמים.
מְצֻיָּרִים כְּעֵין הַשַּׁחַר וגו' – מחליפים את צבעיהם לפי מראה השמים.
לְכַמָּה מִילִים – למרחק של כמה מילים (המיל הוא כק"מ).
*
פג תְּנִי רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעַאי: שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ מְהַלְּכִין עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, אֶחָד שֶׁהָיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ וְאֶחָד שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי לוּחוֹת נְתוּנִין בְּתוֹכוֹ. זֶה שֶׁהָיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ הָיָה מֻנָּח בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְזֶה שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת בְּתוֹכוֹ הָיָה נִכְנָס וְיוֹצֵא עִמָּהֶם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אָרוֹן אֶחָד הָיָה, וּפַעַם אַחַת יָצָא בִימֵי עֵלִי וְנִשְׁבָּה (ירוש' שקלים ו, א; ילק"ש לשמואל, קא). תְּנִי – שנה, למד.
שִׁבְרֵי לוּחוֹת – לוחות הברית ששבר משה בעקבות חטא העגל.
נִכְנָס וְיוֹצֵא – לקרב.
בִּיְמֵי עֵלִי וְנִשְׁבָּה – שמואל א, פרק ד.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.