פד "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן (במדבר יג, ב) – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב… וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי חַיִל יְדֵיהֶם” (תהלים עו, ו) – אֵלּוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁשָּׁלְחוּ הַמְּרַגְּלִים, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לְשׁוֹן הָרָע עַל הָאָרֶץ – וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מָה לַעֲשׂוֹת? אֶלָּא אַף משֶׁה וְאַהֲרֹן נִתְרַשְּׁלוּ יְדֵיהֶם.
“וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר” (במדבר יג, יז) – שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַתַּגָּרִין: מַרְאִין אֶת הַפְּסֹלֶת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַרְאִין אֶת הַשֶּׁבַח (תנחומא שלח לך, ו; שם, יב; במ"ר טז, יב).
בָּאוּ וְאָמְרוּ – המרגלים.
לֹא הָיוּ יוֹדְעִין – משה ואהרן.
נִתְרַשְּׁלוּ יְדֵיהֶם – רפו ידיהם, נחלשו. דֶּרֶךְ הַתַּגָּרִין – מנהגם של סוחרים.
הַפְּסֹלֶת – הסחורה הגרועה (והנגב נחשב מקום הפחות בערכו בארץ).
הַשֶּׁבַח – הסחורה המשובחת, אזור ההר.
*
פה “וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִוא” (במדבר יג, יח) – אָמַר לָהֶם: הֱיוּ מִסְתַּכְּלִין בָּאָרֶץ: יֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת גִּבּוֹרִים וְיֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת חַלָּשִׁים; יֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת אֻכְלוּסִין וְיֵשׁ מְמַעֶטֶת אֻכְלוּסִין.
“וְאֶת הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה” (שם) – מִנַּיִן אַתֶּם יוֹדְעִין כּוֹחָם? אִם בְּמַחֲנִים הֵם שְׁרוּיִם – הֵם גִּבּוֹרִים וּבוֹטְחִים עַל כּוֹחָם, אִם בְּמִבְצָרִים – חַלָּשִׁים הֵם וְלִבָּם רַךְ.
“וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה” (במדבר יג, כ) – אִם פֵּרוֹתֶיהָ קַלִּים, אִם שְׁמֵנִים; אָמַר לָהֶם: הִסְתַּכְּלוּ בָּאֲבָנִים וּבַצְּרוֹרוֹת שֶׁלָּהּ, אִם שֶׁל צֻנָּמָא הֵם – שְׁמֵנִים הֵם, אִם שֶׁל חֲרָסִים הֵם – רָזִים הֵם (תנחומא שלח לך, ו; במ"ר טז, יב). מְגַדֶּלֶת אֻכְלוּסִין – מגדילה את מספר תושביה.
מַחֲנִים – ערים ללא חומה.
מִבְצָרִים – ערים בצורות.
קַלִּים – דלי משקל (לעומת כבדים ועשירים).
צְרוֹרוֹת – אבנים קטנות.
צֻנָּמָא – אבן סלעית, המשמרת את המים שבה ומאפשרת צמיחת פירות טובים.
חֲרָסִים – סימן לעפר ירוד בטיבו.
*
פו “וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן” (במדבר יג, כב) – “וַיָּבֹאוּ” הָיָה לוֹ לוֹמַר, אָמַר רָבָא: מְלַמֵּד שֶׁפֵּרַשׁ כָּלֵב מֵעֲצַת מְרַגְּלִים וְהָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת, אָמַר לָהֶם: אֲבוֹתַי, בַּקְשׁוּ עָלַי רַחֲמִים שֶׁאֶנָּצֵל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. יְהוֹשֻׁעַ כְּבָר בִּקֵּשׁ משֶׁה עָלָיו רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ” (שם שם, טז) – יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי” (שם יד, כד) (סוטה לד ע"ב). “וַיָּבֹאוּ” הָיָה לוֹ לוֹמַר – המילה היתה צריכה לבוא בלשון רבים, כעוסקת במרגלים כולם.
כָּלֵב – בן יפונה, אחד מתריסר המרגלים.
עֲצַת מְרַגְּלִים – תוכניתם להוציא את דיבת הארץ רעה.
קִבְרֵי אָבוֹת – במערת המכפלה שבחברון.
יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ – הקב"ה יצילך.
“הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ” – בזכות תפילתו.
*
פז “וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים” (במדבר יג, כג) – לֹא רָצוּ לִטֹּל מִפֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִלּוּלֵי כָּלֵב שֶׁשָּׁלַף אֶת הַזַּיִן וְרָץ לִפְנֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם: אִם אֵין אַתֶּם נוֹטְלִים, אוֹ אַתֶּם הוֹרְגִים אוֹתִי אוֹ אֲנִי הוֹרֵג אֶתְכֶם – לֹא הָיוּ נוֹטְלִים.
“וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן… וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ… זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא… אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ” (שם שם, כו־כח) – כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל מְסַפְּרֵי לְשׁוֹן הָרָע: פּוֹתְחִין בְּטוֹבָה וּמַשְׁלִימִין בְּרָעָה.
“וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם” (שם שם, כח) – אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי: עִם שֶׁהֵם עוֹלִים מָצְאוּ שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי עֲנָק: אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי (לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אֲחִימָן? שֶׁהָיָה אוֹמֵר: אָחִי, מָן יָבוֹא עָלָי? שֵׁשַׁי – שֶׁהָיָה בָּרִיא כְּשַׁיִשׁ; תַּלְמַי – שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה תְּלָמִים בָּאָרֶץ; “יְלִדֵי הָעֲנָק” – שֶׁמַּעֲנִיקִים חַמָּה בְּקוֹמָתָם). כְּשֶׁרָאוּ אוֹתָם מְרַגְּלִים נִתְיָרְאוּ, מִיָּד הָלְכוּ וְאָמְרוּ: “כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ”! (שם שם, לא). אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הֵטִיחוּ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה. רַב חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמָר: כִּבְיָכוֹל, אֲפִלּוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם (סוטה לד ע“ב־לה ע”א; במ"ר טז, יא־יז).
לִטֹּל – לקחת.
זַיִּן – חרב.
פּוֹתְחִין בְּטוֹבָה וגו' – מתחילים באמירת דברי שבח ומסיימים בגנות.
עִם – תוך כדי.
אֲחִימָן וגו' – הנזכרים בפסוק כב.
מָן יָבוֹא – מי יבוא (וינצחני)?
בָּרִיא – חזק.
עוֹשֶׂה תְּלָמִים – בהליכתו היתה האדמה שמתחתיו נחרשת לתלמים.
מַעֲנִיקִים חַמָּה בְּקוֹמָתָם – השמש נראתה כתכשיט (“ענק”) על צווארם.
כְּלַפֵּי מַעְלָה – כלפי הקב"ה (ודורש “ממנו” כמכוון לקב"ה).
כִּבְיָכוֹל – כאילו הדבר אפשרי (ביטוי מקובל המביע הסתייגות כאשר מייחסים לקב"ה תכונה אנושית).
בַּעַל הַבַּיִת – הקב"ה.
כֵּלָיו – חפציו.
*
פח “אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא” (במדבר יג, לב) – דָּרַשׁ רָבָא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה. “אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה” – כֵּיצַד? הָיוּ נִכְנָסִין לָעִיר – הַדֶּבֶר נוֹגֵף אֶת הַגְּדוֹלִים, וּמִתְעַסְּקִים בְּנֵי הָעִיר בִּקְבוּרָתָם, וּבִרְיָּה לֹא הָיְתָה רוֹאָה אוֹתָם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אִיּוֹב מֵת, וְהָיוּ הַכֹּל מִתְעַסְּקִים בְּהֶסְפֵּדוֹ. “וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה” – “אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא”; בְּנִסִּים שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא – בָּהֶם הוֹצִיאוּ דִבָּה (סוטה לה ע"א; תנחומא שלח לך, ז).
אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה וגו' – מה שראה הקב"ה כמעשה טוב ונכון (בהמתת תושבי הארץ) הוסבר בידי המרגלים לרעה.
הָיוּ נִכְנָסִין – המרגלים.
הַדֶּבֶר נוֹגֵף אֶת הַגְּדוֹלִים – מגפה של דֶבר פגעה במכובדי העיר.
בְּרִיָּה – אדם.
הֵם חָשְׁבוּ לְרְעָה – וראו את מות הכנענים כעדות לארץ הממיתה את יושביה.
בְּנִסִּים שֶׁהָיָה וגו' – גם הנסים שזכו להם המרגלים הפכו בפיהם בסיס להוצאת דיבה רעה.
*
פט “וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם” (במדבר יג, לג) – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך־הוּא: אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים מָה הוֹצֵאתֶם מִפִּיכֶם. “וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים” וִתַּרְתִּי עֲלֵיכֶם, אֶלָּא “וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם” מַקְפִּיד אֲנִי: וְכִי יוֹדְעִים הֲיִיתֶם מָה עָשִׂיתִי אֶתְכֶם בְּעֵינֵיהֶם? מִי יֹאמַר שֶׁלֹּא הֲיִיתֶם בְּעֵינֵיהֶם כְּמַלְאָכִים?
אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: מְרַגְּלִים שַׁקְרָנִים הָיוּ: בִּשְׁלָמָא “וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים” – לְחַיֵּי, אֶלָּא “וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם” – מֵהֵיכָן הָיוּ יוֹדְעִים?
וְלֹא הִיא: שֶׁכְּשֶׁהָיוּ מַבְרִים אֶת הָאֲבֵלִים הָיוּ מַבְרִים אוֹתָם תַּחַת הָאֲרָזִים, וּכְשֶׁרָאוּ אוֹתָם הַמְרַגְּלִים עָלוּ וְיָשְׁבוּ בְּאִילָנוֹת, שָׁמְעוּ שֶׁהֵם אוֹמְרִים: רוֹאִים אָנוּ בָּאִילָנוֹת בְּנֵי אָדָם דּוֹמִים לַחֲגָבִים (תנחומא שלך לך, ז; סוטה לה ע"א).
וִתַּרְתִּי עֲלֵיכֶם – מחלתי לכם (ולא תיענשו) על מילים אלה, משום שהן מצביעות על נקודת מבטם של המרגלים.
מַקְפִּיד – כועס.
מָה עָשִׂיתִי אֶתְכֶם – כיצד הצגתי אתכם.
בִּשְׁלָמָא – ניחא, בסדר.
לְחַיֵּי – טוב ונכון.
וְלֹא הִיא וגו' – אין כאן מקום לתמיהתו של רב משרשיא.
מַבְרִים אֶת הָאֲבֵלִים – מגישים (הכנענים) סעודת הבראה לאבלים לאחר קבורת המת (וראו בקטע הקודם).
*
צ “וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל משֶׁה” (במדבר יג, ל) – אָמַר רַבָּה: שֶׁהֱסִיתָם בִּדְבָרִים, שֶׁרָאָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ מְסַפֵּר וְאָמְרוּ לוֹ: "רֹאשׁ קָטוּעַ זֶה יְדַבֵּר?! אָמַר כָּלֵב: אִם אָבוֹא לְסַפֵּר עִמָּהֶם, יֹאמְרוּ לִי דָּבָר וְיַשְׁתִּיקוּנִי. עָמַד וְאָמַר לָהֶם: “וְכִי זוֹ בִלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם?” – הָיוּ סְבוּרִים: בִּגְנוּתוֹ הוּא מְסַפֵּר – וְשָׁתָקוּ. אָמַר לָהֶם: וַהֲלֹא הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן; אִם יֹאמַר: עֲשׂוּ סֻלָּמוֹת וַעֲלוּ בָּרָקִיעַ – לֹא נִשְׁמַע לוֹ? (סוטה לה ע"א; תנחומא שלח לך, י).
“וַיַּהַס” – השתיק (אך המילה נדרשת מלשון הסתה.
הֱסִיתָם בִּדְבָרִים – הסיח את דעתם, הטעה את העם, באופן שדיבר אליהם.
מְסַפֵּר – מדבר עם העם (ומנסה לשכנעם בדבריו).
רֹאשׁ קָטוּעַ – כינוי של גנאי ליהושע (כנראה משום שלא היו לו צאצאים שימשיכו את שושלתו.
בִּגְנוּתוֹ – של משה.
*
צא “וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ” (במדבר יד, א) – כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ הַמְרַגְּלִים מִתּוּר הָאָרֶץ עָמְדוּ וּפִזְּרוּ עַצְמָם בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּתוֹךְ שִׁבְטוֹ, וּמִתְנַפֵּל לְתוֹךְ כָּל זָוִית שֶׁל בֵּיתוֹ, וְהוּא צוֹוֵחַ וּבוֹכֶה כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵת, וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו בָּאִים אֵלָיו וְאוֹמְרִים לוֹ: מָה לְךָ, מָרִי? וּבְעוֹד שֶׁהוּא עוֹמֵד עוֹשֶׂה עַצְמוֹ נוֹפֵל לִפְנֵיהֶם, אוֹמֵר לָהֶם: אוֹי לִי עֲלֵיכֶם, בָּנַי וּבְנוֹתַי וְכַלּוֹתָי! הֵיאָךְ הָאֱמוֹרִיִּים עֲתִידִים לְתַעְתֵּע בָּכֶם! הֵיאָךְ הֵם עֲתִידִים לִשְׁלֹט בָּכֶם! מִי יוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי אֶחָד מֵהֶם? מִיָּד הֵם כֻּלָּם גּוֹעִים בִּבְכִיָּה, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וְכַלּוֹתֵיהֶם, עַד שֶׁהָיוּ הַשְּׁכֵנוֹת שׁוֹמְעוֹת אֶת הַדָּבָר וְאַף הֵן הָיוּ בוֹכוֹת, עַד שֶׁהָיְתָה מַשְׁמַעַת מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, עַד שֶׁהָיָה כָּל הַשֵּׁבֶט בּוֹכֶה. וְכֵן חֲבֵרוֹ מְבַכֶּה שִׁבְטוֹ, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא חֲבוּרָה אַחַת וְגָעוּ וְנָתְנוּ קוֹל בְּכִיָּתָם לַמָּרוֹם (ילק"ש לבמדבר, תשמג).
מִתְנַפֵּל לְתוֹךְ כָּל זָוִית – נופל בבכי בכל פינה.
מָרִי – אדוני.
לְתַעְתֵּעַ – להתעלל.
לִרְאוֹת פְּנֵי אֶחָד מֵהֶם – לעמוד מולו.
גּוֹעִים – פורצים.
מַשְׁמַעַת – משמיעה.
מְבַכֶּה שִׁבְטוֹ – מעורר בכי בקרב שבטו.
שִׁשִּׁים רִבּוֹא – מספר הגברים שיצאו ממצרים.
*
צב “וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא” (במדבר יד, א) – אָמַר רַבָּה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַלַּיְלָה לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: הֵם בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וַאֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת.
“וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד ה' נִרְאָה” (שם שם, י) – אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא: מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ אֲבָנִים וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מַעְלָה.
“וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה” (שם שם, לז) – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שֶׁמֵּתוּ מִיתָה מְשֻׁנָּה. אָמַר רַב חֲנִינָא בַּר פַּפָּא: דָּרַשׁ רַ' שֵׁילָא אִישׁ כְּפַר תְּמַרְתָּא: מְלַמֵּד שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם וְנָפַל עַל טַבּוּרָם, וְהָיוּ תּוֹלָעִים יוֹצְאוֹת מִלְּשׁוֹנָם וְנִכְנָסוֹת בְּטַבּוּרָם, וּמִטַּבּוּרָם וְנִכְנָסוֹת בִּלְשׁוֹנָם (סוטה לה ע"א).
אוֹתוֹ הַלַּיְלָה – שבו חזרו המרגלים משליחותם.
חִנָּם – בלא סיבה.
לְדוֹרוֹת – ובתשעה באב חרבו בית המקדש הראשון והשני.
“לִרְגּוֹם אֹתָם” – והפסוק נדרש כמדבר לא רק על משה ואהרן אלא גם על הקב"ה.
נָטְלוּ – לקחו.
מִיתָה מְשֻׁנָּה – מיתה שלא כדרך הטבע.
נִשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם וגו' – התארכה לשונם עד לטבורם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.