פג “לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ” (תהלים לד, א) – אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, ה', כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ” (שם קד, כד) – כָּל מָה שֶׁעָשִׂיתָ בְּעוֹלָמְךָ יָפֶה עָשִׂיתָ, וְהַחָכְמָה יָפָה מִן הַכֹּל, אֲבָל הַשְּׁטוּת שֶׁבָּרָאתָ – מָה הֲנָאָה יֵשׁ לָעוֹלָם מִן הַשְּׁטוּת הַזּוֹ? אָדָם מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק וּמְקָרֵעַ כְּסוּתוֹ וְהַתִּינוֹקוֹת רָצִים אַחֲרָיו וּמְשַׂחֲקִים עָלָיו – זֶה נָאֶה לְפָנֶיךָ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דָּוִד! עַל שְׁטוּת אַתָּה קוֹרֵא תִּגָּר? – חַיֶּיךָ, שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָהּ וְתִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ עַד שֶׁאֶתֵּן לְךָ מִמֶּנָּה.
לֹא עָשָׂה דָּוִד מְעַט עַד שֶׁהָלַךְ אֵצֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דָּוִד, אֵצֶל אָכִישׁ אַתָּה הוֹלֵךְ?! אֶתְמוֹל הָרַגְתָּ אֶת גָּלְיַת וַעֲדַיִן לֹא נִסְתַּפֵּג דָּמוֹ, וְאֶחָיו שֶׁל גָּלְיַת שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ שֶׁל אָכִישׁ הֵם, וְאַתָּה הוֹלֵךְ אֶצְלוֹ וְחַרְבּוֹ שֶׁל גָּלְיַת בְּיָדְךָ?!
כֵּיוָן שֶׁבָּא דָּוִד אֵצֶל אָכִישׁ אָמְרוּ אֶחָיו שֶׁל גָּלְיַת לְאָכִישׁ: נַהֲרֹג לְמִי שֶׁהָרַג אֶת אָחִינוּ! אָמַר לָהֶם אָכִישׁ: וְלֹא בְּמִלְחָמָה הֲרָגוֹ? וְלֹא כָּךְ הִתְנָה עִמּוֹ: “אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים” (שמואל א יז, ט)? אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, עֲמֹד מִכִּסַּאֲךָ וְתַן הַמַּלְכוּת לְדָוִד וְאָנוּ נִהְיֶה לוֹ לַעֲבָדִים שֶׁהֲרֵי כָךְ הִתְנָה. הִכּוּהוּ בִדְבָרִים.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא דָּוִד וְהִתְחִיל מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲנֵנִי! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דָּוִד, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? – אָמַר דָּוִד לְפָנָיו: תֵּן לִי מְעַט מֵאוֹתוֹ הַשְּׁטוּת שֶׁבָּרָאתָ. – אָמַר לוֹ: וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ “בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ” (משלי יג, יג)? עָשָׂה דָּוִד עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה וְהָיָה כּוֹתֵב עַל הַדְּלָתוֹת: “אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת חַיָּב לִי מֵאָה רִבּוֹא וְאִשְׁתּוֹ חֲמִשִּׁים רִבּוֹא”.
וּבִתּוֹ שֶׁל אָכִישׁ וְאִמָּהּ הָיוּ שׁוֹטוֹת, וְהָיוּ צוֹעֲקוֹת וּמִשְׁתַּטּוֹת מִבִּפְנִים וְדָוִד הָיָה צוֹעֵק וּמִשְׁתַּטֶּה בַּחוּץ. אָמַר לָהֶם אָכִישׁ לַעֲבָדָיו: “חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אֲנִי?” (שמואל א כא, טז). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׂמַח דָּוִד שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כַּמָּה טוֹבָה הִיא הַשְּׁטוּת! “אֲבָרְכָה אֶת ה’ בְּכָל עֵת” (תהלים לד, ב) – בְּעֵת חָכְמָה וּבְעֵת שְׁטוּת (מד“ת לד; ילק”ש לשמואל, קלא).
הַשְּׁטוּת – שיגעון וטירוף דעת.
הֲנָאָה – תועלת.
אָדָם מְהַלֵּךְ וגו' – כדרך התנהגותו של השוטה.
מְשַׂחֲקִים – צוחקים.
קוֹרֵא תִּגָּר – מתרעם, מתלונן.
חַיֶּיךָ – לשון שבועה.
לֹא עָשָׂה וגו' – לא עברו אלא ימים מועטים.
נִסְתַּפֵּג – התייבש.
הִתְנָה עִמּוֹ – גוליית עם דויד.
הִכּוּהוּ בִּדְבָרִים – גברו עליו בדבריהם.
“בָּז לְדָבָר” וגו' – הבוז יביא לו חבלה, נזק.
מֵאָה רִבּוֹא – סכום כסף עצום.
*
פד פַּעַם אַחַת הָיָה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב בְּגַנּוֹ וְרָאָה צִרְעָה אוֹכֶלֶת עַכָּבִישׁ. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָה הֲנָאָה בְּאֵלּוּ שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלָמְךָ? צִרְעָה מַשְׁחֶתֶת דְּבַשׁ וְאֵין בָּהּ הֲנָאָה; עַכָּבִישׁ אוֹרֵג כָּל הַשָּׁנָה וְאֵין לְבוּשׁ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דָּוִד, מַלְעִיג אַתָּה עַל בְּרִיּוֹתַי? תָּבוֹא שָׁעָה וְתִצְטָרֵךְ לָהֶן.
וּכְשֶׁנֶּחְבָּא דָּוִד בַּמְּעָרָה מִפְּנֵי שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַכָּבִישׁ וְאָרַג עַל פִּי הַמְּעָרָה וְסָגַר אוֹתָהּ. בָּא שָׁאוּל וְרָאָה פִּי הַמְּעָרָה אָרוּג. אָמַר: וַדַּאי לֹא נִכְנַס אָדָם לְכָאן, שֶׁאִם נִכְנַס הָיָה קוֹרֵעַ אֶת הָאָרִיג לִקְרָעִים – וְהָלַךְ לוֹ וְלֹא נִכְנַס לְשָׁם. וּכְשֶׁיָּצָא דָוִד וְרָאָה אֶת־הָעַכָּבִישׁ – נְשָׁקוֹ וְאָמַר לוֹ: בָּרוּךְ בּוֹרֵאֲךָ וּבָרוּךְ אַתָּה.
וּבְשָׁעָה שֶׁמְּצָאוֹ דָּוִד לְשָׁאוּל שׁוֹכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל – וְהָיָה אַבְנֵר שׁוֹכֵב בְּפֶתַח הָאֹהֶל, רֹאשׁוֹ בְּפֶתַח אֶחָד וְרַגְלָיו בְּפֶתַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, וְהָיוּ רַגְלָיו זְקוּפוֹת. בָּא דָּוִד וְנִכְנַס בֵּין רַגְלָיו וְנָטַל צַפַּחַת הַמַּיִם. וּכְשֶׁבָּא לָצֵאת מִבֵּין רַגְלָיו פָּשַׁט אַבְנֵר אֶת רַגְלָיו – וְכִסָּהוּ, וְהָיוּ עָלָיו כִּשְׁנֵי עַמּוּדִים גְּדוֹלִים. בִּקֵּשׁ דָּוִד רַחֲמִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: “אֵלִי, אֵלִי, לָמָּה עֲזַבְתָּנִי!” (תהלים כב, ב). עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס וְשָׁלַח לוֹ צִרְעָה וְעָקְצָה בְרַגְלֵי אַבְנֵר וּזְקָפָן – וְיָצָא דָּוִד.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שִׁבַּח דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמָר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרוֹתֶיךָ – שֶׁכָּל מַעֲשֶׂיךָ נָאִים (אלפא ביתא דבן סירא, בתוך: אוצר מדרשים, עמ' 47).
הֲנָאָה – תועלת.
מַשְׁחֶתֶת – משחיתה את צוף הפרחים.
מַלְעִיג – בז.
אַבְנֵר – שר צבא שאול ששמר על מלכו (שמואל א פרק כו).
זְקוּפוֹת – מורמות.
צַפַּחַת הַמַּיִם – קערת המים.
פָּשַׁט – יישר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.