אגרת מאתים ותשעים ואחת.    🔗

יום ה' ח' תשרי, תרמ“ו, ספ”ב.

[לה' ד. פֿרישמאַנן]

ידידי הנחמד!

מכתבך מיום א' העבר בא אלי אתמול לעת ערב לעת צאת הכוכבים וישהה בדרך כארבעה ימים.

בכתבי אליך את מכתבי הקודם נשכח מלבי כי נקבתי שכרי בעד שירי העם שלשים כסף, ואולם גם עתה כשהזכרתני רשאי אני שלא לחזור מדבורי האחרון לפי שעתה רבו השירים ויהיו כפלים או יותר מאשר היו בקונטרס אשר ראית בידי צוקערמאַנן. והנה עתה כדבריך אעשה ואסדר השירים ואמסרם ליד הצינזור, ואולם ידוע תדע כי עוד ימשך הדבר לימים רבים, לפי שמקצת השירים נתפזרו ואינם אתי וצריך אני לחפש אחריהם כמו השיר “ווי זעהט אויס אליהו?” שנשתקע בידי צוקקערמאַנן; וזולת זה המלאכה הזאת בלתי ערבה עלי ולא אוכל לעסוק בה בלתי אם למקוטעין לעתים רחוקות. ובכן כשתשלם המלאכה אודיעך בעתּה. ולפלא בעיני עם כל זרת מדוע לא יבא בכתובים אתי האיש המבקש את השירים בעצמו; ובלי ספק טעמו ונמוקו עמו ואין לי עסק בנסתרות.

הנח רוחך כי הנחת את רוחי בדבר הקונטרס ט"מ, כיכי אחרי אשר יבוא עליה שם מחבר מפורש לא איכפת לי עוד. לבי אומר לי כי האיש העוסק בהדפסת הקונטרס והמוסיף נופכים משלו הוא – מזח. הכונתּי אל האמת? תנה תודה! טוב טוב היה לו יכולת להציל לכל הפחות את שני השירים “גרן האטד”, “עם עקש תּתּפל” לפי שכל קוראיהם יכירום תיכף מי אביהם, ואם לא יבואו במגלת סתרים זאת אוכל לעת מצוא להדפיסם בגלוי ויקרא שמי עליהם; ועל כן השתדל נא אם אי אפשר עוד בשום אופן להשבית את הדפסת הקונטרס לגמרי (מה שראוי לעשות, אחרי אשר כבר הקדים צ"ב להודיע את המאמרים שהכין להו' הראשונה ואם כן נפסלה המגלה ההיא בחוץ לזמנה ובטל טעמה), א) להוציא משם את שני השירים הנזכרים ולהגיעם לידי אחרי אשר אין לי מהם כל העתקה; ואם אי אפשר עוד לעשות גם את זאת איעצך ב) להוסיף בראש שני השירים האלה בשני חצאי לבנה כזה (בסגנון המשורר יל"ג) והיה זה לי לכסות עינים, כאלו אחר מתנבא בסגנוני.

אחוז אחד מספרי “כל שירי” שלח אשלח לך לעת מצא; ומתחרט אנכי כי לא נתתי את העקז. האחד אשר היה לי בוואַרשוי לך ונתתיו לה' א. אשר לא הראה לי שום סימן תודה בשביל זה; וגם בהיותו בזה בצאַרסקאָיע סעלאָ ואנכי ראיתיו – לא כבדני לבוא אלי ולבקרני בביתי כאשר בקרתיו אני בביתו בווארשוי לבקשתו. יהי אלהיו עמו ויעל!

אתפלא עליך המבקר בקורת מבקרי לל“ב כי נפלת באותה שגיאה עצמה שהוא נלכד בה בבקורתו. שומע אתה את דברי במכתבי אל סאָקאָלאָוו כמו שהם ואינך נכנס לתוך פנימיותם. לל”ב שמע אותי אומר “לא עם לא עדה אנחנו רק עדר” ומחליט כי מכחיש אנכי בעיקר הגדול שבני ישראל הוא עם כשאר העמים, ואתה קורא את דברי על אדותיך במכתבי לסאָקאָלאָוו ומתעבר על כי משים אנכי אותו לך לאפוטרופוס; ואינך שם על לב כי אני הוא המדבר הנני וסאָקאָלאָוו לא היה ולא נברא אלא משל היה ומתוך שנכללו הדברים בכלל דברי שדברתי באזני שאר משכילי ווארשוי שלחתים על שם סאָקאָלאָוו יען כי הוא היה איש הבינים ביני ובינם, ודברי נאמרים חצים בדרך מליצה שאין מדקדקים בה כל כך וחצים בדרך עצה טובה להזהירך שלא תמשך אחרי המחשבה שהספרות העברית תהיה לך למעין ולמקור לפרנסתך לכל ימי חייך; והנך גם אתה מודה במקצת באָמרך על עצמך “איש כמוני אשר נואל לעסוק בדמיונות ובדברי ספרות לא יוכל עוד לעמוד לגורל המסחר והאומנות במנוחת נפש” ואתה שב ומתפלל “מי יתן ודמיונותי לא יקומו לי לשטן להטרידני מעולמי זה ואוכל למצוא לי פרנסתי בכבוד”. והלא הם הם הדברים אשר אמרתי ואשר הזהרתיך עליהם במכתבי לסאָקאָלאָוו. ועתה אוסיף לבאר דברי כי חלילה לי מגער בך על כי תעסוק בדברי תורה ותמשוך בשבט סופרים בשפת עברית אחרי אשר רואה אני כי ברכה בך ורוח אלהים בקרבך ועשה תעשה וגם יכול תוכל לברוא לנו גדולות ונצורות בספרתנו ברבות הימים; אפס כי אזהירך לבלי תעשה את הדבר הזה לעיקר וליתד אשר תתלה בה את כל כבוד ביתך פן תמוש היתד הזאת ברבות המשא, כי אם בקש תבקש לך אבני מחצב אחרות לבנות את ביתך ובהיות לחמך נתן ומימיך נאמנים ממקום אחר אז תפנה שעותיך הפנויות להגדיל תורה ולהאדיר, כי טוב תתּך את שעותיך הפנויות לדברי תורה וחכמה וספרות אשר להם נוצרת מתתך אותן לקרקסיאות ולתיאטראות ולהבלי העולם אשר בני הנעורים בזמננו נמשכים אחריהם. ואל תאמר לפני “אוי לאדם שהוא נתון בתוך תנאי החיים שלא יוכל לזוז מהם”, כי איש כמוך המלא כשרונות טובים כרמון והעומד בעצם ימי בחורותיו, כפתו רעננה והוא מלא כח עלומים את רוח ה' בטרם שם רחים על צוארו, לאיש כזה העולם פתוח כפתחו של אולם שעגלות וקרנות נכנסות בו. אם שמאל בעשותו לא אָחז יעטוף ימין ויֹאחז, אם לא ימצא היום ימצא למחר או לאחר זמן, והעיקר הגדול שיהיו כל מעשיו מכונים להשיג המועיל והממשי ולא ירעה רוח וירדוף קדים במבחר ימי חייו. אקוה כי בפעם הזאת תבין כי דברי יוצאים מעומק לב איש החפץ בטובתך ובהצלחתך ולא תתן את עצתי לפני עצת בני בליעל הלוקחים לשונם להעיר למוסר אֹזן אחרים ולזרות מלח על פצעיהם.

רדיפת הגרים נעשית רק בפרוססיא ואיננה נוגעת לפי ידיעתי בלייפציג שהיא לזאַכֿסען. ועוד ארהיבה בנפשי עז לשאלך מדוע לא תשים לבך אל ווינא קרתא רבתא הקרובה אליך אשר שם אין ביסמארק איל הברזל ואין אנטיסימיטיזמוס ואין גזרת רדיפת הגרים, וגם היא עיר רוכלת העמים ובעלי עסקים גדולים בקרבה ושכר האדם בעל כשרונות נהיה, וגם חכמת ישראל לא נסרחה שמה ומימי עולם היו המדפיסים הגדולים אשר שם נותנים עבודה ושכר לחכמי ישראל כמו בן־זאב ואחריו לעטטערים ואחריו סמאָלענסקי; ושם יקרבוך בלי ספק ויסמכו ידם עליך הד“ר יעללינעק והח' רא”ה וויס ושאר גדולי חכמינו, ובעת אשר תשלח ידך לאכול מפרי עץ החיים לא תנח ידך גם מפרי עץ הדעת. ומי יודע אם לא עלתה בידנו אז להקים על ידך את סכת “השחר” הנופלת ולעשותך לעמוד התוך בבית נכון ונשא להיות מקום מקלט לספרתנו מפני מנאצה ומבזה בעל המליץ והמצפה המכביד עליה עבטיט וקיקלון על כבודה.

הרביתי דברי כאשר בקשתּ והארכתי כאשר דרשתּ, וגם את בקשתך בדבר בקרת ספוריך אולי אעשה בבוא “האסיף” אל ידי ואשוב לקרוא אותם בו, כי העלים הנפזרים אשר נתת לי נפזרו ואזלו מתחת ידי וכן נגוזו ועברו ואינם; אבל ידוע תדע מראש כי המגרעות אשר רמזתי עליהם בסגנון לשונך ובסדור מאמריך אינם ח"ו שגיאות בלשון או בהגיון או בדקדוק, כי אם חסרון תבלין להטעמת הענינים ולהמתקתם. והשופט כל הארץ בימים הנוראים האלה ימתיק את דינך ויחדש עליך שנה מתוקה וייטיב לך הכתיבה והחתימה¹ להורותך הדרך הטובה אשר בה תלך למצוא את המנוחה והנחלה אשר אתה מבקש. הנה כי כן יברכך בכל לבו אוהבך בכל נפשו

יל"ג.

 

אגרת מאתים ותשעים ושתים.    🔗

[להנ"ל]

ידידי!

הקונטרס “שיחת חולין” (כך בלבי לקראוֹ אם אקרא את שמי עליו מפורש) קרוב לגמר העתקתו אל הנקי, ואולם בטרם אביאהו לבית הצינזור בחפצי לברר וללבן התנאים ביני ובין הקונהו כדי שלא אוציא הוצאות חנם. ועל כן קח עמך דברים ושים כה נגדו את תנאַי אלה וָהיֵה בינינו כביסמאַרק לסרסור נקי כפים. תנאי הם: א) במזומנים אקבל 50 רו“ב תיכף כשאודיע שהכ”י יצא מן הצינזור; ב) מאה עקז. בראָשירט שלוחים חפשי לפ“ב, לחלקם בין יודעי ומכירי; ג) להמו”ל רשות להדפיס את השירים רק פעם אחת בסך אַלפּים עקז. (ואם מעט ואוסיף עליהם); ד) אין להמחבר רשות לשוב ולהדפיס השירים בין ע“י עצמו בין ע”י אחרים במשך שלש שנים מיום צאתם בדפוס ראשונה ע“י פב”פ (וגם בזה אם מעט ארחיב לו הזמן).

הקונטרס יכלול כחמשה עשר שירים גדולים וקטנים ולפי השערתי יעלה בדפוס עד ששה באָגען. משתדל אני כעת לחדש על פי זכרוני את השיר האַבד לי אשר אמרתי לך, אפס קצהו אזכור וכלוֹ לא אזכור. יש מן השירים המראים באצבע מי הוא המחבר ועל כן נוטה אנכי להסכים לקרוא את שמי על השירים, אם ישכיל פב“פ המו”ל לכתוב הקדמה קצרה בסגנונו של צעדערבוים לאמר כי הוא פתּני ואֶפּת לאסוף את השירים ההמונים האלה ולמסרם על ידו בראותו כי ברכה בם.

מצרף אנכי לך בזה את השיר “דער בעל הלשון” למען תראה ההכרח להודיע לקוראים את שם המחבר, לפי שהשיר הזה נכתב ביום יובלי, ואם לא נגיד זאת לקורא לא יהיה מובן. ואגב תמצא בצדו השיר “זמר לש”ת" שהוא כדבר בעתו בימים האלה. ושמח ביום שמחתנו זה ושמח לבי בתשובתך, וביום ש“ת הבע”ל בזמרך כבוד את הזמר הזה בסוד מרעים על כוס יין מלא מסך וזכרתם לטוב את אחיכם הנזיר מן הבטן את

יל"ג.

ערב חג הסכות תרמ“ו, כפ”ב.

 

אגרת מאתים ותשעים ושלש.    🔗

[לה' א"י שפירא]

ידידי היקר!

במכתבי לידידנו ר“ד פרישמאַנן לא אמרתי בהחלט שאקרא את שמי על שירי, כי אם אמרתי שיש מן השירים המכריחים אותי לפרסם את שמי לפי שבלאו הכי מבין שורותם יצהירו סימנים מובהקים מי הוא המחבר; וא”כ פרסום שמי הוא עדיין אצלי דבר מוסגר ולא מוחלט. לפי שעה מסרתי את קונטרס השירים להצינזור בלי קריאת שמי עליהם, וכם על החפץ להוציאם בדפוס להתרצות לכתחלה להדפיסם אנאָנים; ואולי כשיבוא הקונטרס לידו יראה בעצמו כי כן ישר וכשר הדבר. אבל אם יעמוד על דעתו לקרוא את שם המחבר מפורש אז עליו לכתוב מעצמו הקדמה ולבאר בה מה ראה המחבר על ככה לפרסם שיחות חולין ודברים של מה בכך כאלה, וכי יש גם בדברים קלים כאלה חפץ דרוש וסימן ברכה לקהל הקוראים. אם תניח ההקדמה ההיא את רוחי אז אולי אתרצה לנקוב את שמי. סוף סוף הדבר הזה עודנו מוטל בספק – ואתה בלי זה הלא לא תחפוץ להטפל בדבר.

וזאת שנית: בדבר ממכר הקונטרס הזה למו“ל נכנסתי בדברים עם ידידנו ה' פרישמאנן הנ”ל והוא קרא לפני בשם מו“ל אחר, ואם אבור עתה למסור הדבר לך בלי ידיעתו הלא אהיה בעיניו כמתעתע. על כן אבקשך לקחת דברים עם ה' פ”מ ושניכם תודיעוני את אשר תגמרו בנוגע לשתי השאלות האלה; תנאי מפורשים במכתבי לה' פ“מ, וגם על התנאים אשר הוספת אתה (להדפיס ג' אלפים ולמשך זמן ה' שנה) מרוצה אנכי; אפס כי הפיטוֹרא בפי הושט הוא – הקריאה בשם המפרש. – אל נא תקצוף עלי על יתר דברי על אדותיך במכתבי לה' פ”מ ואל תתנני לפני חושד בכשרים. נפשי יודעת מאד כי אדם כשר אתה, אפס כי ספק היה בידי אם יודע אתה כי מקפיד אנכי שיהיה הדבר ההוא בסוד כמוס; ועל כן כתבתי מה שכתבתי בפליטת הקולמוס, ואתך הסליחה למען תאָהב מאת

יל"ג.

יום ג' כ“ז תשרי תרו”ס, ספ"ב.

 

אגרת מאתים ותשעים וארבע.    🔗

[לה' ד. פֿרישמאַנן]

ידידי הנחמד!

דברי ידידנו האיש באו אלי ועניתיו כי הדבר תלוי בך, כי לפי שאתה היית המעורר בדבר אתה תבחר למי למסור הכ“י; כי אע”פ שאת ה' שפירא ידעתי פנים בפנים ומצאתיו לבעל נמוס ואיש אמונים, בכל זאת מעמיד אני גם את ה' ספירשטיין בחזקת כשרות שגם מטבעותיו לא יהיו מזויפים. אבל המניעה היותר גדולה היא שה' שפירא, כפי הנראה, מקפיד שיהיה שמי נקרא מפורש דוקא על השירים, ואני עודני מפקפק בדבר כי לא לרצון זה לי. לפי שעה מסרתי את קונטרס השירים את הצינזור בלי שם המחבר; והיה האיש אשר יאות להדפיסם אַנאָנים בו אבחר ולו יהיה דין הקדימה; ואולם אם שניהם ידרשו להיות שמי נקרא עליהם אז הברירה ביניהם מסורה בידך; וחפצי שיוסיף המו“ל הקדמה קטנה משלו שבה יבאר מה ראה על ככה להוציא שיחות חולין כאלה בדפוס ומה שמץ דבר טוב נמצא בם… – הכ”י יצא מתחת יד המבקר בסוף השבוע הבא ועד כה תודיעני את אשר גמרת ולמי השירים נתונים.

לקראת צאת הקונטרס ט“מ לא אשיש, כי נחמתי כי עשיתיו; ומי יודע אם ידע המו”ל לכסות טפחים על הטפח. בין כך וכך כשיצא הקונטרס מהרה נא להגיע לי אחוז אחד ע“י הפאָסט המוקדמת. התאמין שעד היום עוד לא ראיתי את האסיף החדש אע”פ שהיום יום א' ב' חשון הוא!? את ה' קאַנטאָר ראיתי בימי החג האחרונים בביהכ“נ וגם באזני הלל את מאמרך, וכמדומה לי שאמר לי כי בקרוב ידבר על אודות זאת בהוואָסחאָד החדשי, כי הוא הוא הכותב עתה שם בקרת הספרים. וה' צוקקערמאַנן הודיעני כי בבקר אור העתיה לבוא יבוא מאמר גדול ג”כ בתשובה ללל"ב. את השיר “גרן האטד” אין נפשי להדפיס, לפי שאינני חפץ להטפּל עוד בנבלה; וגם על הראשונים אני מצטער: אבל הנני נושא את פניך בבקשתך על אדות ה' ברודס, על כן אמור נא לו וישלח לי את גליונות מכתב עתו תמירים כסדרם, ובמשך הזמן אדע מה אעשה לו אחרי רואי את תכונת מכתב עתו, מה טובו ויפיו ואנה פניו מועדות.

והנני האוהבך והמכבדך

יל"ג.

יום א' ב' חשוון תרמ“ו, ספ”ב.

 

אגרת מאתים ותשעים וחמש.    🔗

[יום ג' 15 אקטאבר 1885, ו' מרחשון תרמ"ו].

[להזק"ן]

ידיד נפש!

גם את מכתבך גם את מכתב ידידנו עהרליך קבלתי במועדם גם את שירי הרב פומפיאַנסקי אשר הובלת לי שי. והנה השירים טובים עד לבלי די לרב אשר לא שירתו אומנתו. ומי יתן והיו כל רבני ישראל לכה"פ משוררים כמוהו.

היום ראיתי בהצפירה נו' 38 מודעה כזאת: “יצא לאור ספר טפח מגלה מאתי יהושע מוח”. וגם קודם לזה הודיעני ר“ד פרישמאַנן כי מסר את הקונטרס למ. והוא העבירו תחת בקורת הצינזור בקיוב ויודפס בווארשוי. ועוד הודיעני כי הצינזור אסרה את השיר… וכי על מה שהיה כתוב קודם לזה בהקונטרס נוספו עוד דברים רבים כהנה וכהנה; וגם הודיעני כי לא מסר את הקונטרס בכתב ידי כי אם העתיקו בעצמו, ומזה הייתי יכול לשמוע כי לא ידע מ. מי הוא המחבר; אבל לתמהון לבי קבלתי בשבוע הזה מכתב ממ. אשר אמנם לא יגע בו אף בקצה לשונו בדבר הקונטרס כי אם יתנצל על דבר שהיה בינינו לפני שלש שנים ועוד – בכל זאת לבי אומר לי כי נגלה למ. סוד זה ועל כן הוא מורה לעצמו הת(י)ר לשוב ולקרב אלי אחרי אשר עד כה הרחקתיו מעלי ולא היה בינינו שום מו”מ. סוף סוף עברה גוררת עברה ומכיון שנכשלתי בעון ליצנות נכשלתי גם כן… ובלי ספק עוד יצא לי מזה צער ודאבון לב בימים הבאים. עד כה לא בא לידי לא האסיף ולא הקונטרס ט"מ ובלי ספק בקרוב ישלחוהו לי ואז אוכל לשפוט על פרטיו ועל פניו החדשות אשר נתנו לו המתעסקים בו.

ואפנה מהכל הבלים זה היא הספרות העברית בזמננו אשר שועלים וכל הערב למינהו הלכו בו וכל חית השדה ישחקו שם ואודיעך כי שוקד אנכי ללמד תורה לנכדנו הנחמד והנעים. שלש פעמים בשבוע, ביום השני וביום הרביעי וביום הששי, בשעה קבועה בבוקר אנכי בא אליו והוא קורא לפני לסירוגין בשני ספרים, בס' מסלת הלמוד אשר החלוֹת אתה להקריאהו ובס' תולדות ישראל, וכותב על הספר בדיו לעת עתה עוד אותיות הא"ב. לפי מעוט הזמן אשר אני עוסק עמו פעלתו טובה; אבל חבל כי אין הלמוד עולה בהסכם עם המעשה, ודבר זה יביאני לפעמים במבוכה כי הוא יקיפני בשאלותיו ובפי אין מענה. פעם אחת בקראו לפני את הצווי על שביתת השבת עמד ושאל: הגידה לי סוף סוף (ממש דבריו המה) אבי זקני, באיזה יום חיבים אנחנו לשבות – בשביעי או בראשון? וכן בקראו מצות “המול לכם כל זכר” פצר בי לפרוש לו באיזה מקום מלין וחותכין את הבשר. – הרואה אתה ידידי כי לא נתּנה תורתנו לילדי זמננו זה ואין ספורי התורה עולין יפה עם המדות שאוחזים בה הפדגוגים החדשים.

בביתי וברשותי עוד אין כל חדש. עודני יושב על שפת הים ומצפה עד אשר יבקעו המים. כשיהי רצון לפניך תזכיר לה' שליט את דבר מספר הספרים הנשארים אתו, שנים פשוטים וא' מהֻדר להשיב לי את מחירם אם מכרם; ואולי גם תמצא לנכון למלאת את ידי המו"ס סוכנו של המליץ לדרוש ולתור אם יוכל למכור בריגא ובסביבותיה עוד איזה סך ספרים והגדת לי ושלחתי.

ועתה רב לי כי כבר פנה יום ומה אעשה כי יפקוד עלי נכדנו ושאָלני: אבא, והלא אמרת כי עלינו לשבות בשביעי?! היה שלום אתה וכל אשר לך ימברכתך יברך גם ידידנו הד"ר עהרליך.

אני ידידך ואוהבך הדבק בך בכל עת

יל"ג.

בבקר אור חו' ב' יבוא מאמר הד“ר שפּירא מדינאַבורג בתשובה על השגתו של ליליענבלום. הגידה נא לי מה עשה לעווינזאָן במאמרו? הקראת “מאחורי הפרגוד” של מרדכי הכהן ו”לפנים מן הקלעים" של ק. שפירא? דואג אנכי פן תפול בין סופרינו מחלוקת ארכה ע“ד שירי כמחלקת אשר היתה בין הסופרים ע”ד ספרי הפלסופיא של הרמב“ם, כי אינני רואה לדבר סוף. מבית מלאכתו של צעדערבוים הֻגד לי ששם מכינים חצים שנונים חדשים לבוא לעזרת לל”ב לקראת רודפו ר' דוד פרישמאַנן בהאסיף. נתתי לסופרים עניין לענות בו וזה – חלקי מכל עמלי!

הנ"ל.

 

אגרת מאתים ותשעים ושש.    🔗

ספ“ב, מוש”ק ט“ו חשון תרמ”ו.

[לה' ד. פרישמאַנן]

חזקתּני ידידי ותוכל והנני מבטל רצוני מפני רצונך ושולח היום את הקונטרס “שיחת חולין” לידידנו רא“י שפירא וגם שמי יקרא עליו אע”פ שלא אכחד ממך שהדבר הזה – פרסום שמי – קשה עלי מאֹד לפי שהשירים האלה לא נכתבו מתחלת בריאתם לדפוס כי אם כמעשה ילדות ומילי דבדיחותא בעלמא, ועל כן לא דקדקתי בם כל צרכם בחקי היופי ובסדר ההגיוני ולא תהיה תפארתי על ידם; אבל מה אעשה ובית דינך גזר עלי כך והנני מרכין ראשי ומקבל עלי את גזר דינכם. האי“ש ערך מלים אחדים לתתם בראש הקונטרס אבל הם כתובים בלה”ק וספק בידי אם טוב הדבר לערב קדש בחול, וכן אין דבריו ואמתלאותיו עולים בשלמות עם האמת המוחלטת ועל כן ידיך לא אסורות לכתוב ככל העולה על רוחך. את השיר “אליהו הנביא” לא מצאתי בין כתבי וחדשתיו מזכרוני ואולם יש אשר בגד בי כח זכרוני ולא יצאו הבתים בצביונם הראשון ואין רוחי נוחה בשיר זה. והנה בין התנאים אשר התניתי עם המו“ל עליו לתת לי מאה עקז. מן הקונטרס; ובחפצי לתת לך במתנה חמשים מהם לחלקם אל אשר תחפוץ והיה לך לשכר כל שהוא בעד טרחך ומשאך. הגידה נא לי אם תקבל ממני לרצון מנחת עני זאת? ועוד זאת: גם ה' ספירשטיין כתב אלי פעמים והציע לפני תנאים יותר מתקבלים מתנאיו של האי”ש, אפס כי גם הוא לא התרצה לבקשתי להעלים את שמי ובאין ברירה הנני נותן היתרון לה' שפירא ואתה בטובך תשתדל לעת מצוא לפיס את ה' ספירשטיין שלא יהיה בלבו טינא עלי.

קבלתי את האסיף וקראתי בו את מאמרך וטענותיך כנגד לל“ב. והנה ברֻבי דבריך כונתּ לדעתי ובקראי אותם נדמה לי כאלו מלבי יוצאים הדברים; ואולם יש דברים שלא קלעת בם אל מטרתי, והגדול שבכלם הוא משאך ומתנך על אדות צדקיהו בבית הפקִדוּת. לא את דעתי והגיוני אני על דבר ירמיהו וקורות ימיו אני שם בפי צדקיהו, כמו שאתה אומר, כי אם נהפוך הוא. בעלות על לבי לתאר את מעמד המלך האֻמלל שבאֻמללים ההוא ואת תכונת רוחו הקשה השתדלתי להעמיד את עצמי במקומו ולשים בפיו דברים המאותים למעמדו ולמעמד רוחו. ולדעתי אי אפשר לו לצדקיהו לחשוב ולדבר באופן אחר מכמו שהוא מדבר בשירי, ככל אשר בארתי בהערתי לשיר ההוא; אבל מזה אין ראיה מוכרחת שגם דעתי מסכמת עמו במשפטו על ירמיהו ועל קורות ימיו. ודי לחכם כמוך ברמיזה זו. והנה כמדומה לי שכבר אמרתי לך שלא אתה לבדך נצב בקשרי המלחמה עם מבקרי, כי בבקר אור הוב' ב' יבֹא מאמר הד”ר שפירא הנשפט גם הוא עם לל“ב אע”פ שאיננו מזכיר את שמו בפירוש, וגם מאמרו של יהושע לעווינזאָן אשר היה בידי ה' סאָקאָלאָוו עתיד להגלוֹת; ואני אשקטה ואביטה עד אשר יכלו המורים חציהם ואולי אז אצא בעצמי לברר את שיטתי ולהשיב חורפי דבר. בין כך וכך הנני מחזיק לך טובה מרֻבה על צאתך לעזרתי ועל כל הדברים הטובים אשר דברת על אֹדותי, וערבים ויקרים לי דבריך על אחת שבע בדעתי את תכונת נפשך הטהורה כי אוהב אמת אתה ודובר מישרים בדין. ומה מאֹד בחנת את לבי וידעת את נפשי בדבריך האחרונים: “המשורר מביט בל”ס בנפש כואבת על עדת הקוראים…" אמנם כן הוא! חזות קשה אֶחזה בכל פעם בבואי לשיר בשירים בימינו הרעים האלה בהעלותי על לבי מי יבין להגיגי ומי ירד לסוף דעתי, כי מעטים מאֹד בקרבנו היודעים פרק בשיר לקרֹאתו כראוי ולערוך אותו על פי שויו. וידעת היום והשבות אל לבבך כי אתה הוא אחד מבני הליה המעטים העושים שלום ביני ובין קהל הקוראים.

והנני אוהבך ומכבדך בכל לבי

יל"ג.

P.S משמש אתה פעמים במלת “פזוּר הנפש” בהוראת עצבת לב ורוח נכאה וזה ללא אמת, כי משמעו כפשוטו פזור הרעיונות ע"י מונעים מן החוץ המטרידים את המחשבה.

הנ"ל.

 

אגרת מאתים ותשעים ושבע.    🔗

פרישמאַנן הנאהב והנעים!

לך ידידי, בא בחדרך וסגור דלתך בערך, כי דבר סתר לי אליך היום.

בצאת נו' 77 מן המליץ אשר בו ישפוך הצ“ב עביט מי רגליו על ראש איש עברתו בא אלי הצ. ה' מ., והוא גם הוא אוהב נאמן לצ”ב כמוני כמוך, ויאמר: “כאן מצא בע”ח מקום לגבות את חובו! הנעלב מחויב לתבוע עלבונו מיד צ“ב ואני ערב לו מדבר כי נקה לא ינקה”. ויפרוש לפני שני כתבים ארוכים, האחד כתב קובלנא להשופט והשני כתב הרשאה ומסירת כח להטוען העורך דין, ויבקשני לשלחם למ. ולהטות את לבו לחתום על הכתבים ולהגיש דברו אל השופט. אני אמרתי לו כי אין לי שיג ושיח עם מ. וגם לא ידעתי איפה הוא חונה כעת וגם אין נפשי להיות סרסור לדבר עברה זאת כי נפשי לא מטֻמאה מעודה בדברים מזוֹהמים כאלה, אבל הוא פצר בי ואמר כי אין זה דבר עברה כי אם מצוה רבה לנקום מיד צ“ב את נקמת ספרתנו המחללת על ידו, וכי אין לנו להחמיץ מקרה טוב כזה לפי שלאו בכל יומא מתרחיש שיפול במכמוריו איש ערום כצ”ב ונפל תורא חדיד סכינא. אז אמרתי כי אין לי דרך אחרת להגיע את דבריו אל האיש אשר הוא מבקש בלתי אם על ידך, ויאות לי בזה ויבקשני לשלוח את הכתבים אליך ולהיות לו לפה, כי הוא בעצמו לא יוכל לשום פניו אליך לפי שאינו מכירך מתמול שלשום ועוד לפי שהוא פקיד… ולא יתכן לו לפעול בריש גלי. בבקשתו זאת לא יכולתי עוד להשיב פניו לפי שסוף סוף אני מחבריו והוא צ. והכל צריכים למארי חיטי; והנני שולח לך את שני הכתבים הנזכרים ואתה תשאל את פי מ. אם חפץ הוא להביא את צ“ב במשפט ולהנקם ממנו על כל תועבותיו יחתום על שני הכתבים ויאַשר ויקים את חתימת ידו ע”י הנוטאַריוס כדחזי, ויוסיף במקום הראוי בתוך הכתב את מקום שבתו וישלח את הכתבים לפ“ב לה' מ. ע”פ האדריססא המבוארת למטה, ואז יביא העורך דין מ. (שהוא בנו) את דברו לפני השופט; ולו למ. לא יעלה על זה שום הוצאות וה' מ. אמר לי ג“כ שאם יצטרך מ. לבוא בשביל זה לפ”ב יתן הוא לו על הוצאות הנסיעה. עד כאן דברי מ. ואני מצדי אבקשך שלא תגיד למ. שאני הוא הסרסור בדבר ולא תראה לו מכתבי זה, כי אם תראה לו את שני הכתבים הערוכים ותגיד לו את דברי מ.; אם יחתום מוטב ואם לאו – יעשה מה שלבו חפץ.

מכתבך האחרון קבלתי וגם המחברת ט“מ באה אלי במועדה. החסרון היותר גדול שבה הוא שהמדפיס קבע מחירה 50 קאפ‘, ומי ישלם סך כזה בעיד קונטרס קטן? ולו הוזיל המחיר עד 20 קאפ’ כי אז היתה המחברת מתפשטת יותר, וזה כל חפצנו. הרו”כ האחד המונח בזה הוא ממ. המבקש שישלחו לו עקז. אחדים מן המחברות. וגם גאָלדענבלוּם חתנו של צ“ב מבקש שישלחו לו חמשה עקז. והוא ישלם. אם יאמין בו מ. ישלחם לו. – עוד לא ראיתי איש ממקוּרבי צ”ב וטרם אדע את הפעולה אשר פעל עליו הקונטרס ט“מ ורק שמעתי כי חושדים הם שידי היתה באמצע. – קראתי את תשובתך לצ”ב בהצפירה ולדעתי למותר היא כי עיקר הסכסוך איננו פירוש המלה טהורים. ואגב אעירך כי בארצנו יקראו היהודים עד היום את החיה “אילטיז” Хорька בשם “טחורים” (ובמדומה לי שיש בזה סמך בתלמוד ולא אזכור לפי שעה המקום, וצ"ע בצאָאִלאָגיע דעס תלמוד’ס ללעוויזאָהן) ובלשון העם נקראים “שעשקעס” שהיא השם Шишки שבו נקראים בל' רוסיא גם הבועי היוצאים… בשעת מחלת ההעמאָראֶידען. וכשתשוב להתפלפל עם צ"ב תמתיק לו בפיו הדברים האלה.

והנני ידידך הדבק בך

יל"ג.

יועש“ק ה' תולדות [כ”ח חשון], תרמ“ו. פ”ב.

P.S. אחרי כתבי את מכתבי נזדמן לי לראות שנית את פני ה' מ. והוא בקשני להוסיף כי גוזר הוא על ה' מ. לחתום על הכתבים ולהחיש להשיבם והוא מבטיח כי ישב צ"ב בבית האסורים. והנה הוא שולח לך את כרטיסו ועליו כתובים דברים אחדים לך לחזק את דברי.

הנ"ל.

 

אגרת מאתים ותשעים ושׁמונה.    🔗

[להזק"ן]

ידידי היקר!

מכתבך האחרון בא אלי במועדו ואני לא אצתי לענותך אע"פ ששעתי פנויה ומופנה מכל צד, למען היות אהיה לך למופת לבלי תפרוץ עליך גם אתה לכתוב אלי בשעה שאתה עיף ויגע ורובץ תחת משאך.

אספר לך חדשה. צעדערבוים שב לבקש קרבתי והנה הוא מרבה רעים להשיבני אליו לקחת עלי את הנהגת המליץ, לפי שרואה הוא עין בעין שמ“ע זה יורד יום יום מטה מטה. בתחלה נסה דבר אלי שפירא כמסיח לפי תומו ואחר בא אלי פראָזער במלאכות צ”ב ואתמול ישב בנו לפני כשתי שעות תמימות, וידבר אלי רכות בשם אביו וימסור מודעה כי מתרצה הוא לכתחלה לכל התנאים אשר אשים לפניו. עלי קשה הזווג החדש הזה כקריעת ים סוף; כי איך אשא פני אל קהל הקוראים היודעים כי נקעה נפשי ממנו והוא זנח רעים רבים ושוֹב אליו? הלא יאמרו הבריות וצ“ב בעצמו בראשם כי גם גאָרדאָן נקנה בכסף, וכדי בזיון וקצף. וזולת זה מרגיש אנכי בעצמי כי בפעם הזאת לא תצלח עבודתי בידי כימים הראשונים כי קרבת האיש הזה גורמת לי שהשכינה מסתלקת ממני. על כן לא עניתיו לע”ע בגופא דעובדא לא הן ולא לאו כי אם שאלתי מה הערבון אשר יתן לי כי בפעם הזאת יעשה עמדי בישרת לבב ולא ישוב לעקבני ולסובבני בכחש ובכזב? מצדי הצעתי לפניו שלש אלה: או כי ימסור את הנהגת מה“ע בטעם המלכות לבנו הגדול והיה הדבר הזה לי לכסות עינים לקהל הקוראים, כי הלא אין לפקוד עוֹן האב על הבן, ואת בנו אני מעמיד בחזקת כשרות כי לא יתנהג עמי בערמומית ובעקמומית; או כי ישתדל להוציא רשיון הממשלה מפֹרש כי אני אני הוא מסדר מה”ע אע“פ שהוא נשאר בעליו ומה”ע קנינו; או כי ישליש במזומנים או בשט“ח סך הגון לא פחות מאלף רו”כ לערבון כי לא ישוב להונות אותי מאחִזתי אם לא ימצא בי ערות דבר. והנה בטרם אקבל תשובתו על ההצעות הקודמות האלה ובטרם יגיע זמן גמר הדבר אחכה לשמוע מה תדבר בי אתה אם לא יחשב לי הדבר לחרפה ולדראון בשובני אל האיש הזה המטמא במגע ובמשא.

ממוצא הדבר הזה אתה רואה כי גם שירי בהאסיף גם הקונטרס טפח מגלח לא קלקלו את השורה ולא הסבו את לב צ"ב ממני לאהבה אותי ולדבקה בי; כי לא כדברים אשר דבר באזניך בימי הקיץ הוא דובר היום אחרי אשר ראה לדעת כי לא מפֿר', אשר הוא משלח מעל פניו, ולא מג. ולא מל. ואף לא מה. אשר בידו מסר את עריכת “המצפה” – לא מהם ולא מהמונם יבנה בנין קים.

ק. שפירא יושב ועורך מאמר גדול חוצב להבות בתשובה למרדכי הכהן על תשובתו השניה. ואני דומה בעיני למת מדומה השוכב בארונו ושומע את להג המגיד המספיד אותו ואיננו דובר דבר כי נטל עליו.

עמנו היית בדאגתנו לבן אחותי כ“ץ בצאתו מן הגמנזיום ולא ידענו אנה נביא אותו אל האוניווערזיטט ובמה נפרנסהו, על כן השתתף בנחמתו כי בא לחאַרקאָוו ובימים האלה המצאתי לו סטיפענדיוס עשרים רו”כ לחדש מאת הרר"ש פאָליאַקאָוו.

בננו יעקב עושה חיל בלמודיו אצלי. יש מקראות קלים שהוא מעתיקם בעצמו, ורֻבי הפעלים הוא מוצא את אותיות שרשם ומבדיל אותן מן האותיות השמושיות; אף מאַמן הוא את ידיו בכתיבה ומלבד אותיות הא“ב הרגילות על פיו בסדרן הוא כותב בלי שבוש שמות העצם מאדם עד בני יעקב ועד בכלל וחותם את שמו “יעקב בן מאַקסים קאַפלאַן”. רגיל אנכי לבֹא אליו בשעה האחת עזרה בבקר וביום הששי העבר קבעתי לו שעה אחרת והודעתי לו ביום הרביעי בלה”ק לאמר: “ביום הששי אבוא אליך בשעה אַחת (שמות המספר הסדורי איננו יודע עדיין) אחר הצהרים”, והוא הבין את דברי וישמח על זה שמחה גדולה. בדבר השטה המקולקלת אשר הוכחתני עליה כי מלמד אנכי לו דברים שלא נתנו להתפרש לילדים כמותו – האם בי העון, ידידי! וכי אנכי כתבתי את ספר התורה הזה אם אנכי ילדתּיהו? הלא מתוך ספר מוגה (תולדות ישראל לפרץ בעער) אנכי מלמד לו, ספר מוכן ומכשר רק לילדים מתחילים, ומה אעשה אם בקראו שם “ואחרי כן יצא אחיו” הוא שואל: מאַין יצא? הכי מחה אמחה דברים כאלה מן הספר. אין אפוא דרך אחרת בלתי אם להשיאו בשאלותיו אלה לדבר אחר; וכבר הקדמתי לו כלל גדול שבספר התורה יש דברים שלפי דעתנו ומנהגינו עתה נראים כזרים (כמו נשיאת יעקב ד' נשים ושתי אחיות), אבל בימים הקדמונים ההם היה העולם נוהג במנהג זה ואין לתמוה ואין לשאול. והקדמה זאת הניחה את רוחו.

והנני ידידך המחבקך ומנשקך מרחוק

יל"ג.

יועש“ק, ר”ח נאָיאַכר 1885. ספ“ב [ה' כסלו תרמ”ו].

 

אגרת מאתים ותשעים ותשע.    🔗

[להנ"ל]

ידידי היקר!

באה ונהיתה! עוד בטרם בוא דברך אלי גמרתי הדבר עם צ“ב והוא בלי שום סירוב נרמה להצעתי למנות אותי לדירקטור שני של המליץ בהסכמת הממשלה; וכן עשה. והננו מחכים עתה לתשובת שרי הדפוס אשר נקוה כי לא תאַחר לבא, ומאז והלאה יהיו חותמי המליץ בזה: המו”ל (Издатель) צ“ב; המסדר (Редакторъ) יל”ג.

מראשית חדש דיקאַבר אשוב לעבוד עבודתי בהמליץ. בין כה נעשתה עוד חדשה כי קאַנטאֶר קבל רשיון להוציא מ“ע חדש מדי יום ביומו בשם “היום”, וגם זה לי לישועה כי עי”ז גדל הצרך לצ"ב להיות שמי נקרא על מכתב עתו. ועתה אני תפלה כי יהיה אלהים עמדי ונתן לי כח הגוף וכח הנפש לעשות חיל כאשר בראשונה לבלי תביֵש זקנותי את ילדותי.

לפי שעה מרגיש אנכי כי כחות גופי רפים ומתמוטטים. מחלת “אשר יצר” תשוב ותכביד עלי אַכפּה – מחלה אמתית לא כמחלת־הזכרון אשר ראית בהאסיף; ובשביל זה כאב ראשי יתמיד ושנתי תּדד מעיני, ועל כל כבוד זה הוכיחני ה' בחרף הזה בדירה רעה תשואות מלאָה ולא אמצא מנוחה ושלוה בה ביום ובלילה.

זולת זאת אין כל חדש. נכדנו יעקב הולך וטוב ועושה חיל בלִמֻדָיו. רוחו כביר וכשרונותיו נפלאים ובכל אשר יפנה ישכיל; אבל לדאבון לבי בכחו חלש הוא וכי יקרא לפני בספר כחצי שעה תכופה ייעַף ותקצר נשימתו. ממילא משמע כי נזהר אנכי מאד ואיננו דופק אותו כי אם אתנהלה לאטו לרגל בריאותו ויכלתו, בזכר מאמר בעלי הנסיון: המתנהל לאטו יחיש בעתּוֹ Тише ѣдешь, дальше будешь

שלום לך ולכל אשר אתך ופקדני לפעמים בבשורות טובות ממך ומכל סובביך כי להנה תאות נפש ידידך בכל לבו

יל"ג.

P.S. אם באמת נמכרו ספרי בידי השלי"ט על תמם הזכירהו להשיב את מחירם, כי עוד עד חצי היום חצי הפדיון לי והחציוֹ למוציאי הספרים לאור.

ר“ח טבת תרמ”ו, ספ"ב.

 

אגרת שלש מאות.    🔗

[לה' ד. פֿרישמאַנן]

ידידי הנעים!

לבקשתך אודיעך כי בשעה שאני עורך אליך את הטורים האלה צ“ב קרוא אל שופט השלום לתת דין על הלבינו את פני מ. ברבים; כי כן דבר הדת לפתוח בשלום ואם לא יתפיסו הצדדים זה לזה אז יבא הדבר אל דַיָנֵי הגזֵרות. העורך דין אמר כי לא יתפשר בשום אופן עד הביאו את צ”ב על עקב בשתו.

ועתה אודיעך חדשה את אשר לא בקשתּ וגם את אשר לא פללת ולא עלה על לבך. המסבוֹת התהפכו והביאוני לידי כך לשוב ולתת ידי אל צ“ב זה איש חרמנו ולחדש בריתי אתו כאשר היה לפני שלש שנים. וזה הדבר. בראותו בימים האחרונים כי מכתב עתו מתמוטט וצורתו נפסלת שב לפיסני ולהרבות עלי רעים להיות על ידי אתו שנית בעריכת “המליץ” והוא מוסר אותו בידי לעשות בו כאדם העושה בתוך שלו. ומשכילינו הקרובים והרחוקים החרדים לספרתנו ולשפתנו העתירו גם הם עלי דבריהם להעתר לו לטובת שפתנו ולהנאתה ממילא משמע שגם לטובתי ולהנאתי, כי משלם הוא שכר טוב) ואִפּת. והנה התנאי הראשון אשר הותנה בינינו שאקבל סמיכות הממשלה להיות שמי נקרא על מה”ע כרידקטור; וכבר פנה הוא בבקשה זאת אל השליט על עניני הדפוס, ונחכה אל הסכמתו בקרוב. בין שאר התנאים נתנה לי רשות לקרוא לעזרה מסופרי ישראל ככל אשר יישר בעיני ולשלם להם בעד מאמריהם מחיר קצוב. ואני אמרתי לו בפה מלא כי אַחד הראשונים אשר אקרא לעשות עמי כמלאכה תהיה אתה, כי אותך ראיתי סופר מלא כשרונות טובים ודרוש לחפצנו, והוא – ענה אמן חטופה. ועתה אתה ידידי, אם באמת היה מ“ע של צ”ב עד כה תהו ובהו אקוה כי מהיום והלאה תהיה רוח אלהים מרחפת על פני המים, ומה גם אם יבאו לעשות בו אנשים אשר רוח אלהים בקרבם, ובמאמריהם יוציאו יקר מזולל ויבראו יש מאין. על כן ידידי המלך בכליותיך וענני דבר אם נכון אתה לשית ידך אתי ולהכין לנו לעתים מזמנות ספורים קטנים ומאמרי מדע שונים ברוח ההמון (פּאָפולאֶר). ממילא מובן שמשאך ומתנך יהיה רק עמדי ולא עם זולתי ומידי תבקש את שכרך; והרשית בישך לחתום את שמך על מאמריך מפרש או לכסות עליו. בין כה וכה לתשובתך אחכה בקרוב, כי הדבר נחוץ לי לדעתוֹ.

למותר להגיד לך כי כל מה שיעשה בהמליץ מהיום ולהבא איננו נוגע במלא נימא במה שנעשה בו מקדמת דנא. צ“ב על מעשיו הקודמים המכוערים ישקל למטרפסיה וגם הענוֹתו מפני ומפניך לוֹ די ענש בעיני כל אנשי התככים אשר היו בעוזריו עד כה והביאוהו עד הלם. ולעתיד לבוא לא ישמע עוֹד קול מריבת העדה כקול מחצצים בין משאבים בשער בת רבים ולא יהיה עוד המליץ לעמוד הקלון לכל הנוגע בו, לכה”פ כל זמן שתהיה ידי ממשמשת בו.

תמה אנכי שעד כה לא הגיעני מה' שפירא שום גליון להגיה משירי בלשון העם. האם עוד לא התחיל להדפיסם?

לעת מצוא ברכהו בשמי בשלום והודיע לו את תוכן מכתבי זה כי יהיה הדבר לו למנוחה. והנני ידידך הדבק בך

יל"ג.

ר“ח טבת, תרמ”ו, ספ"ב.

 

אגרת שלש מאות ואחת.    🔗

[לה' א. י. שפירא]

ידידי הנאהב והנעים!

עשה בס' השירים כחכמתך וסומך אני עליך; ואין לך אפוא לשלח לי את העלים להגיה. אבל מעל"ד נמצא בית חדש בשיר “שווערע צייטען”. שימהו נא במקום הראוי, אם יישר בעיניך; וגם זה לא לעכובא.

עם ק. ומכתב עתו שעתיד לבוא אין לי מגע ומשא; ונהפוך הוא כי קאנקורענטען אנחנו, כי אני (כמו שבודאי כבר הודיע לך ידידנו ה' פ"מ) נעשיתי שתּף בהורמנא דמלכותא – להמליץ! הלא הוא הוא הדבר שאמרו חז"ל: אל תאמין בעצמך עד יום מותך. תמונתי אין בידי מן המוכן; אבל הלא יש אתך העקז. המהדר מספרי כל שירי ושם תמצאֶנה.

ושלום וכל טוב לך מאתי ידידך

יל"ג.

יום א' ' דיקבר 1885 ספ“ב [ה' טבת תרמ”ו].

 

אגרת שלש מאות ושתים.    🔗

ספ“ב, יום ד' י”א דיקאַבר 85. [ט“ז טבת תרמ”ו].

[לה' ק"ז וויסאצקי]

ידידי הנכבד!

אבל אָשם אנכי כי לא הודעתיך בזמנה את קבלת הכסף. ואני אמרתי הודעה כזאת אך למותר היא כי מכיון ששלחת ושובר הפאָסט בידך בודאי קבלתי ואינני צריך להודיע. וברוך שלא עשני סוחר כי אז היה עוֹני גדול מנשוא, עכשיו שאני משורר ובעל חלומות תתלה את הקלקלה במקולקל ותאמר ישן הוא וחולם חלום ונמשך אחרי הרהורי לבו; וסלחת לעוֹני זה כגדל חסדך.

אולם איכה עלה על לבך הטהור רעיון אשר לא טהור הוא לאמר יען כי הקילותי על כן חרה אפי בך ולא עניתיך. חלילה לך מדבר כדבר הזה אשר אין לו שחר. אתה עשית עמדי כנדיב לב כי פזרתּ נתת לי כספך בטרם נמכרו ספרי ואני עוד אבֹא בתנואות עליך. ודע כי מחשב אנכי אותי לבעל חובך וכאשר ירוח לי אשיב לך אי"ה את מותר הכסף אשר שלחת לי בטרם בא לידך.

ומדי דברי בך אבקשך להיטיב עמדי לשלוח לי וויעדאָמאָסט ע“ד הקולוניות שכבר נתיסדו בא”י ע“פ הדוגמא הרצופה מעל”ד, כי הוא דבר הצריך לעניני. ואני חפצתי לבקשה מאת ה' שפ“ר לולא הקרה ה' אותך לפני כיום הזה. ועתה היה שלום וברכה. בלי ספק ראית וטוב בעיניך כי שבנו ונתקרבנו אני וצ”ב בעל המליץ וגם נעשיתי חבר לו בהורמנא דמלכותא; אבל מספק אנכי מאֹד אם יעמוד הדבר לאֹרך ימים כי – עיזא ושבוטא אנחנו ולא נוכל למשוך בקרון אחד ימים רבים. זכרני ואל תשכחני ואל יפון לבך רגע אחד כי חמודות אתה לידידך היודע ערכך ומוקירך ע"פ שויך

יל"ג.

 

אגרת שלש מאות ושלש.    🔗

[לה' ד. פֿרישמאַנן]

ידידי הנעים!

מסבה שתתבר לך אח“כ אֵחרתי תשובתי אליך עד כה, ועתה שוב אינני יודע אם עוד תחכה לעצתי או אם כבר עשית איזה מעשה ועצתי תבוא אליך כחרדל אחר הסעודה. בין כה וכה עלי לעשות את שלי. הסבה אשר תוכל לעצרך מהתחבר לר… נקבתּ אתּה בפיך דהוא גברא דסאני שומעניה, וביחוד כעת שהתחבר לראָהלינג; וא”כ הכל תלוי בתנאים ובמדת ההנאה המחברת עמם, ואם תוכל להזהר ממנו בשמירה מעולה שלא תדבק בך זוהמתו. – על ק. אתפלא כי חפץ הוא לקחת אליו עוזר מן החוץ, בעת אשר מ“ע עוד לא החל לצאת ולא נודע לו עוד כמה חותמים יהיו לו; ובלי ספק בשנה הראשונה יהיה מספרם מעט. ואני לא שמעתי שיהיה לו הון עתק להוציא מכיסו: וא”כ אם תשמע בקולו ללכת אליו עליך לדעת ולחקור היטב במה כחו גדול להבטיחך למלאת את אשר יוציא מפיו. וגם זאת עליך לדעת, כי הישיבה בזה אסורה לאחב“י הבאים מן החוץ, ושר העיר עתה מחמיר מאֹד וביחוד לב”י הבאים מערי מדינתך; ושום תשים לבך לדבר הזה כי לא דבר ריק הוא ממך. – הצעתי אשר שמתי לפניך מצדו של המליץ איננה גדולה, כי לא עוזר תמידי יבוקש בפרס קבוע כי אם עוזר עראי או עוזר לפרקים ולעתים קבועות, ושכרו יהיה לפי מספר שורותיו. – ועל כן לדעתי אם לא יקחך לבך ללכת לוויען או לק…, טוב לך ללכת ללייפציג לעבוד עבודה בבית מו“ל הסאַלאָן, כי לייפציג עיר גדולה ומלאה סופרים ומוכרי ספרים היא ויושבת על טבור הארץ, ומשם תראה מנגד את כל הארץ לפניך וידעת אנה תפנה אם לא תשתקע בלייפציג. ומדי שבתך בלייפציג תוכל אם תחפוץ לשלוח מאמרים גם להמליץ ותקבל מחיר כל שורה חמשה קאָפ', באופן שתוכל להשתכר מן המליץ לבדו בערך שלש מאות רו”כ לשנה. והנה אם הדבר הזה מצער הוא בעיניך הלא ראשית דבר הוא, ואולי באחריתו ישגה. כי ידע תדע שלצ“ב נחוץ ביחוד עוזר וסופר למחברותיו “המצפה” ואולם אנכי השיבותי פניו ריקם בדבר ואמרתי לו שכל הזמן שתהיה לה. דריסת הרגל שם קונם אני ממנו. ולפי שעה מחכים אנחנו עדיין גם לאַשרתא דדיינא על כתב התחברותי עם צ”ב בדבר המליץ וזו היא גם הסבה אשר אחרתי את מכתבי, כי חכיתי מיום ליום עד בֹא האשרתא והיא לא תבא לפני סוף השבוע הזה. ועוד יש פרטים רבים בדבר שאי אפשר להציעם לפניך בזה. – על כן מהרה אתה והודיעני ע“י מוקדם אם עוד לא באת בברית עם איש, ואם נכון אתה לתת ידך אלי כפי התנאי המבואר למעלה, כלו' שתשלח מאמריך אלי מרחוק ותקבל שכרך מחיר השורות; ואמנם זה, כאמור, רק לפי שעה, עד אשר תּכוֹן הרדקציא בידי ועד אשר ארא איך יפול דבר (הצפירה) [המליץ] אשר אז אולי הקרא באמת הלום והיה לך מקור נאמן לפרנסתך. ועוד צריך אני להקדימך כי אם תתרצה לשלוח מאמריך להמליץ על דעתי צריכים הם שיהיו נדפסים עד זמן ידוע בלי חתימת שמך, כדי שלא להלבין את פני צ”ב ואת פניך ברבים.

ולפי שעה אין בפי יותר לדבר בך, אבל בשבוע הבא אחרי בוא האשרתא אוכל לדבר בך דברים יותר ברורים אם עד כה תבוא אלי תשובתך.

והנני ידידך החפץ בטובתך

יל"ג.

יום א' 15/27 דעצ. 1885. ספ“ב [י”ט טבת תרמ"ו].

 

אגרת שלש מאות וארבע.    🔗

20 דעצעמבּער 85, ספ“ב [כ”ד טבת תרמ"ו].

[לה' א"י שפירא]

לא אוכל הפעם ידידי היקר לתת את שאלתך מטעם פשוט – שאין לי כל וטענת אין לי כידוע לך היא טענה גדולה שעומדת לו לאדם אפילו ביום הדין. אתה אומר: “קום והוֹלד!” ומה אעשה ורוח הקדש איננה נזקקת לי בימים אלה… ומה בכך אם תהיה המחברת בת חמשה באָגען וחצי? ואף גם זאת, לוּ גם הייתי הלילה לזכר יוֹלד וחרזתי לך ביום אחד או בשני ימים מחרזת בת חמש עמודים לא תוכל לקבלה במהרה מן הצינזור, הא‘) לפי שימי הגיעם… קרובים לבא, והב’) שהמבקר מ. אשר עד כה נתן לי את כל חפצי, כפי הנראה, מתאנף עלי עתה על אשר התחברתי לצ"ב אשר הוא נוטר לו שנאה כבושה.

והנה אם מצד אחד הפסדת על ידי זה מעט מזעיר, הנה מצד השני הרוחת כי בצאת השירים ירוממום עתה בקהל עם במה"ע ייד. פֿאָלקסבלאַטט ויספרו בשבחם במדה נפרזה: והיה לי הגדולה והתפארת ולך הכסף והזהב.

ואתה שלום וידידנו ה' פֿרישמאַנן וכל אשר לכם שלום כחפץ ידידך

יל"ג.

 

אגרת שלש מאות וחמש.    🔗

[להזק"ן]

ידיד לבי!

יודע אני כי אתה מחכה לבשורה אשר הבטחתיך והנה היום באה ונהיתה. היום ביום ש“ק 21 דיקאבר נשא המיניסטר את ראשי וישימני לרדקטור שני להמליץ. בשבוע הבא נעשה אני וצ”ב כתב התקשרות כדין וכחק ע"פ התנאים שנדברנו וקבענו בינינו תחלה.

הקראת את צלוחיתי בנו' 93? אנכי לא אבחין בעצמי אם כחי עתה כבחי אז ולכן אחכה למשפט מבין יודע כמוך. חדשות אחרות אין אתנו; ב"ה כלנו חיים וקימים בריאים וטובים ממנו אנחנו הזקנים עד בני השִלֵשִים אשר לנו.

בל’ס תעשו בריגא אזכרה לכבוד מענדעלסאָהן: מהרה נא להודיע לנו את כבוד החג ההוא.

והנני ידידך המחבקך מרחוק

יל"ג.

מוצש“ק פ' וארא כ”ה טבת תרמ“ו. ספ”ב.

 

אגרת שלש מאות ושש.    🔗

[להנ"ל]

ידיד יקיר לי!

עוד הפעם נפגשו מכתבינו בדינאַבורג ויעברו איש על פניו אחיו. והנה בדברים אחדים קדמנו להשיב איש לאחיו על שאלותינו. תשובת הממשלה נתעכבה בראשונה בדעפאַרטאַמענט גאָסודאַרסטוועננאָי פּאָליציי, שהוא הוא הטרעטיע אָטדיעלעניע ע“ה: ועתה בהודיע הדעפאַרטאַמענט כי זכאי אני בעיניו נטהרתי גם משרידי החשד אשר דמיתי כי דבק בי משנת 1879. רשיון המיניסטר להיותי רידקטור שני בהמליץ בא ביום השבת 21 דיקאַבר כאשר הודעתי לך: והנה זה הרשיון בעצמו נותן לי ערֻבתי כי לא יוכל עוד צ”ב לנשלני מן הרידקציון בלתי אם בעמוד המליץ לצאת, כי למנות אחר תחתי לא יכול בלי רשותי ובלי הסכמה חדשה מאת המיניסטר, ואם אני לא אחתום על הנו' לא יוכל הנו' לצאת מבית הדפוס. מחר אנחנו כורתים בינינו את הברית וכותבים את כתב ההתקשרות על התנאים אשר התנינו בינינו, כי מלבד סכום ידוע שהוא מחויב לשלם לי מדי חדש בחדשו עוד יש לי גם חלק קטן מכסף החתומים.

שמחתי מאד לשמוע כי ישרה צלוחיתי הראשונה בעיניך, כי קשה היה עלי למצוא הדרך הישרה לבוא שנית לפני הקוראים ולא ידעתי נפשי אם כונתי אל הנקודה התיכונה; ועתה כבוא דבריך רואה אנכי כי לא החטאתי המטרה. ועתה התאמין כי צ“ב לא חפץ בשום אופן בתחלה להדפיס את הצלוחית באמרו כי מלגלג אנכי על הלאומית, וכי שולח אנכי חצי לעגי ללב ה. וכי מעליל אני על היהודים שמבריחים ומעלימים הם את בניהם מעבודת הצבא. אם עוד תזכור את תוכן המאמר תדע כמה סר טעמו ופג ריחו של אותו הזקן. ואולם אני אמרתי לו שלא אשנה במאמרי אפילו אות אחת, אם ידפיס ואם יחדל; ואולם העידותי בו כי אם לא תודפס הצלוחית הזאת לא אוסיף עוד לכתוב פֿולייטונים כאלה, לפי שאיננו נותן לי פתחון פה בתוך הקוראים. מה עשיתי? אספתי את כל בני ביתו, בנו וכלתו וגם המבשלת שלו וקראתי באזניהם את תוכן המאמר וייטב בעיניהם מאֹד ויפצרו בו להדפיסו. ואתה ירום לבך אחי כי במצוא המאמר הזה חן בעיניך כונת לדעת גדולים, לדעת המבשלת של צ”ב. ואולם באמת מצא הפולייטון הזה חן בעיני רבים. שמע והשתומם. אתמול בביהכ“נ אחרי האזכרה להרמבמ”ן בעמדי על סף הבית לצאת נגש אלי ראָזענטהאַל ויתפשני בידי ויטני הצדה ויאמר: “לא אוכל התאפק מהודות לך על צלוחיתך החדשה. צוף דבש אמרי נועם. תודה גדולה לך על זה”. בעל כרחי עניתי לו כי מאֹד ינעם לי כי מצאו הדברים חן בעיני איש מבין יודע כמהו. עוד זאת. הזוהמא לסטרון (קאָכֿלאֶפֿפֿעל בלע"ז) ג.., אשר עתה ברא לו ה' התעסקות חדשה ללכת מן הרידקציון של קאַנטאָר להרידקציון של המליץ בא לבית צ“ב ויאמר: כי המאמר הזה עשה פֿוראָר בעיר. והנה אתה ידעתּ כי עם ר”ט לא דברתי ונטיתי מפניו במשך שבע שנים, וגם ג., איננו אוהב דבר לי וא“כ עדותם נאמנת מאֹד. ואני יודע כי כבר קבל צ”ב מכתבים המדברים בשבח המאמר ומברכים אותו בברכת מז"ט על החזירו גרושתו, והוא אינו מראה לי את המכתבים ההם. כך הוא דרכו של אותו האיש.

סאָקאָלאָוו מתחפש לפניך; אני בעצמי הודעתי לו את התחברותי אל צ“ב. אמת כי מן העת ההיא לא הוסיף לדבר עמי בכתב, ובלי ספק יחשבני לאיש אשר גלה כבודו ממנו ואין לאסתניס כמהו לבוא עמו עוד במגע ובמשא. ומה יענה ומה יאמה אם יודע לו עתה כי משכתי אחרי גם את פֿרישמאַנן והוא מתרצה לעבוד עבודה גם בהמליץ גם בהמצפה. היום שלחתי לו טעלעגראַם ומחר אנכי שם לפניו את התנאים אשר קבענו בינינו, אני וצ”ב. ואם יקבל פֿרישמאַנן את התנאים ההם (ולדעתי יקבלם) אז אללי לי על סאָקאָלאָוו האֻמלל.

ולוּ ידעת את הרעש והזועה אשר עשתה השמועה הנוראה הזאת בק…! י… כתב מכתב לצ“ב מלא קצף וארס כי שמע כי צ”ב יקבל את פֿרישמאַנן לעובד עבודה בכתבי עתיו. צ“ב בעצמו הגיד לִי זאת אף כי לא הראה לי המכתב, כי בלי ספק יש שם דברים מרים גם כנגדי. ואולם מכל זה תראה כמה גדול כחי עתה על צ”ב, כי שמע לי גם בדבר הזה; ובאמת לא ידעתי בין המון סופרינו ומכַתבינו איש בעל כשרונות טובים להיות סופר כפֿרישמאַנן. האף אין זאת ידידי!? הגד לי גם אתה את דעתך בדבר הזה.

את שיריך כבר קראתי אתמול בהיותי בבית מאַקסים, ומחר אשיב לו את ההוספה. לשונך הלך דבש וחרוזיך יפים וטובים. חבל כי לא נסית ידך זה כמה לכתוב שירים בל' אשכנז כי אז רבות עשית.

מש. לא קיבלתי לא צורת מטבע ולא תמונת אות; בלי ספק חפץ לשלוח ולא שלח; על כן הודיע נא לו כי אין בי ממדותיו של הקב"ה לצרף כונה טובה למעשה כי בשר ודם אני.

מראש השנה החדשה מחליף אנכי עוד הפעם את דירתי ושב אל הרחוב אשר גרתי בה לפנים, כי קרובה היא אל בית הדפוס ואך הרידקציון; ובכן תהיה האדריססא שלי מן אז והלאה…

מכתבו של סאָקאָלאָוו מושב לך בזה.

ומכיון שכפי הנראה לא בקרוב אשוב לכתוב אליך הנני מברך אותך ואת ביתך היום בכתיבה וחתימה טובה לשנה המתחדשת, אף כי היום יום ראשון לחג הלידה. והנני מודה לך על כי תתאמץ להצדיקני ולנקני מפשע רב לעיני האנשים החושבים את מעשי האחרונים בלתי מסכימים עם חקי הכבוד, אשר אני אמנם מראשית כזאת חזיתי לי. והנני ידידך הדבק בך

יל"ג.

… 23 דיקאַבר 1885. ספ“ב [אור ליום ג' כ”ח טבת תרמ"ו].

P.S. שאלותיך בדבר מ“ע של קאַנטאָר הן גם שאלותי. גם אנכי כמוך השתוממתי; מה יגיד לקוראיו היהודים מדי יום ביומו? ומאין יקח לו עוזרים – ואני בהמליץ היוצא אך פעמים בשבוע עמל למלאות את העמודים ומוכרח לפעמים לשום בם דברים מכל הבא בידי אף אם לא ישרו בעיני. והשאלה היותר גדולה היא – מאין יקח לו כסף לשלם לעוזריו? כי הוא בעצמו עני ומוקף בחובות כר' חנינא בן תרדיון בספוגין של צמר; ולכן כמעט אין ספק בידי שלא יעמוד מכתב עתו לאֹרך ימים ויהי סופו כסופו של הרוס. יאווריי. ומדי דברי אספר לך, כי סאָרקין (מעתיק אפס דמים לל' רוסיא) שלח מכתב להמליץ שבו יוכיח לקאַנטאָר את דרכו על פניו כי מרהיב הוא בנפשו לבוא לפני הקהל ולדרוש מהם שיאמינו בו ויחתמו על מכתב עתו בעוד אשר הוא רמה אותם במ”ע רוס. יעווריי… ואולם אני לא נתתי להדפיס את המכתב הזה אע“פ שצ”ב חפץ במאֹד מאֹד להדפיסו. במה"ע Спб. Вѣдом. נדפס המכתב ההוא בל' רוסיא.

PP.S. ה., לא בא אל ביהכ“נ לחגיגת מענדעלסאָהן אע”פ שגבאי הוא ובאותו הזמן בעצמו היה בבית הדפוס. זה לך האות עד היכן חניפותי של אותו האיש מגעת!

PPP.S. בנו' אחרון לשנה הזאת (No 98) תהיה צלוחית חדשה.

 

אגרת שלש מאות ושבע.    🔗

חג יום הלידה 1885, [ער“ה שבט תרמ”ו] ספ"ב.

ידידי ה' פֿרישמאנן!

הדברים הסתומים במכתבי הקודם אליך נפתרים באופן פשוט מאד. בחצי החדש נאָיאַבר כשחדשתי את בריתי את צ“ב הודעתיך מזה תיכף ורמזתי לך כי תוכל לעבוד עמי עבודת סופר תמידי בהמליץ. פרטי הדבר לא יכלתי להגיד לך בפעם ההיא יען כי התחדשות הברית נעשתה בעת ההיא ביני ובין עצמו (פריוואַטים) ועוד היה לנו לחכות אל הסכמת המיניסטר, היא האשרתא אשר אמרתי, והיא באה רק ביום 21 דעצעמבער. עוד זאת אני נשתתפתי עם צ”ב רק בהמליץ לבדו ומהמצפה אעמוד עדיין מרחוק מסבות שונות שאין פה המקום לפורטם, אע“פ שצ”ב ידבר על לבי השכם ודבר לשית ידי אתו גם במצפה. והנה להמליץ נדרשה לי עזרתך רק מעט, ועקר העבודה תהיה לך בהמצפה, ולפי שבעסקי המצפה אינני מתערב על כן דברי לעו ולא יכלתי לדבר לך דברים ברורים עד כה, כי מעט השכר אשר אוכל להמציא לך מן המליץ אינו די להדביק אותך אלי; ועתה מצאתי לי ידים לישר ההדורים. ממכתב בנו הבכור של צ“ב הרצוף בזה תראה כי הרידקציון של “המצפה” נכונה לשלם לך חמשים רו”כ בחדש, ומאת המליץ תקבל משכרתך למספר השורות, חמשה קאָפ' בעד כל שורה, ואם יודפס ממך חמש מאות שורות בחדש (מה שהוא דבר קל מאד) יעלה לכ“ה רו”כ לחדש.

העבודה אשר אני דורש להמליץ היא ממינים אלה: מאמרי מדע מידיעות הטבע וחרושת המעשה סדורים בסגנון מובן להקוראים הבינונים, שיחה נאה או ספור לפֿולייטון ולפעמים גם הערות על ספרים בסגנון קצר. הספורים והשיחות צריכות שיהיו כתובים מעקרן בלה"ק ולא העתקות. זמן משלוח מאמרים כאלה מסור בידך, כי כפי שלחך אותם יודפסו וכפי הדפסתם תקבל שכרך.

להמצפה, כמו שאתה רואה מן המכתב הרצוף בזה, דרושים ג"כ ענינים ממין זה, אפס כי שם תוכך להתהלך ברחבה יותר, כמו בבקרת ספרים ובספורים, שיוכלו להיות גדולים וארוכים ונדפסים בהמשכים.

בגלל העבודה הזאת אין צרך לך לזוז ממקומך, כי תוכל לשבת באשר אתה יושב ולשלוח את מאמריך אלינו דבר בעתו. ובשעות הפנויות תוכל לעשות מלאכה אחרת באיזה רידקציון, זולתי רידקציון של “היום”, אשר אם תתחבר אליו ותעשה עמו מלאכה בין מקרוב ובין מרחוק לא תוכל עוד לעבוד עבודה אצלנו מפני – ששני זרזירים אנחנו על דף אחד.

והנה התנאים האלה יוכלו במשך הזמן, כשנים או שלשה חדשים, להשתנות לטוב לך, שאם באמת יהיה לאל ידי להתערב גם בעניני המצפה אז אשתדל לקחתך הלום (בכתבך הודיעני אגב אם יש לך איזה תעודה הנותנת לך הזכות לשבת בפ"ב) ואז הכל יבא על מקומו בשלום. ולי אני ידידך ינעם ביחוד היותך קרוב אלי ועושה עמי במלאכת הספרות; אני אהיה לך לאב ואתה תהיה לי לבן, כי אין לי בן יודע היטב את שפתנו.

ובכן מהרה נא להודיעני אם תּאוֹת להצעותי אלה. ואם תּאוֹת תמהר לשלוח מן המוכן אצל מענינים האמורים מעלה, את אשר להמליץ ואת אשר להמצפה כי מראש השנה החדשה תחשב עבודתך. ואם לא תאוֹת אבקשך להשיב לי את מכתב צ"ב הרצוף בזה ולהסתיר את הדברים הנדברים בינינו לבלי יוָדעו לאיש זר החוצה. יָדע תדע כי בשבוע הבא אנכי מחליף את משכני, והיה האדריססא אלי וכו'

והנני ידידך ומוקירך

יל"ג.

 

אגרת שלש מאות ושמונה.    🔗

[להזק"ן]

ידיד נפשי!

תודה רבה לך על מכתבך האחרון אשר בו קדמת להודיע לי את כל אשר כלתה נפשי לדעת; וגם במכתבי אשר – בל“ס בר לידך – מצאת גם אתה תשובות על כל שאלותיך. היום בגליון 98 שהוא האחרון בש”ז תמצא צלוחית חדשה, גרועה ונופלת מן הראשונה, לפי שהיא כתובה בחפזון יותר גדול ממנה; וכן תמצא בין הידיעות דבריך מריגא. על צלוחיתי הראשונה כבר באה תשובת ראש המדברים בין הלאומיים, לילענבלום. עמי ידבר משפטים בסתר פנים אבל על סאקאלאוו נתכה כאש חמתו בגלוי… מאמרו של לל"ב יבוא בגליונות הראשונים לשנה החדשה, אבל את דבריו על אדות סאקאלאוו מחקתי.

קונטרס מיוחד נוסף היום מאת שפירא. אנכי לא קראתיו עדיין; אבל המגיה אמר לי כי הוא רב בו את ריבי ונלחם עם הלאומיים. אם כן הוא – גמל עלי חסד הדֹב; כי הלא גם אני מחשב עצמי בין הלאומיים, אפס כי אהבתי לעמי שונה מעט מאהבת הלאומיים הרוגשים והמהגים ריק. רואה אנכי כי סוף סוף תגיע העת לי להתגלות ולהסיר המסוה מעל פני ולברר ולצרף הדברים בריש גלי.

את מכתבי זה אני עורך אליך בדירתי החדשה – היום בערב נהיה בבית בנינו, כי חק הוא לנו שנה בשנה להקביל פני שנת האזרחים החדשה בבית מאקסים. תתברך גם אתה גם בני (קרי בנות) ביתך בשנה טובה ומעטרה בכל תענוגות החיים כחפץ אחיך בנפש וברוח

יל"ג.

ערב ראש שנת 1886, [ו' שבט תרמ“ו] ספ”ב.

 

אגרת שלֹש מאות ותשע.    🔗

[לה' פֿרישמאנן]

ידידי ה' פ"מ!

זה יותר מעשרת ימים חלפו מעת שלחתי אליך את מכתבי האחרון וכבר היה בכדי שיעשה לקבל תשובה ממך והיא עדיין לא באה. על כן אבקשך להחיש תשובתך אלי אם הן ואם לאו תענני, למען אדע מה לענות לאחרים. ואגב אתקן טעות באדריססא שלי החדשה.

והנני ידידך

יל"ג.

ע“ש 3 יאנואר 1886, [ט' שבט תרמ”ו].

 

אגרת שלש מאות ועשר.    🔗

[למרת נחמה פֿיינשטיין]

שלום לך בתי תמתי נֶחָמָה, באשר אַתּ שמה!

לבבתִני במכתבך הנחמד אשר נוראות נפלאתי עליו. האמת אגיד כי כמעט לא אאמין לדבריך כי נערה בת שש עשרה שנה אָתּ וכי בשנתים ימים למדתּ את שפתנו הקשה עד כדי לכתוב בה מכתב ארוך ערוך בטוב טעם ודעת כזה. אשרי הוריך כי נתן להם ה' בת משכלת כזאת ובכֹּל שמה, ואשרי האיש אשר תפולי לו חבל בנעימים; כי נכון לבי בטוּח כי ככשרונותיך כן מדותיך וכשם שהיית תלמידה ותיקה כן הנך בת טובה וכן תהיי בהגיע תורֵך גם אשה טובה ואֵם טובה, ואז תהיינה חכמתך ודעתך כענקים לגרגרותיך והיית תפארת הבנות ובך יתפאר ישראל.

באָמרך כי קראת את שירי וייטבו בעיניך נתתֹ שמחה רבה בלבי, כי הנך רואָה את ניד שפתי על גורל נשי עמי העלובות בשירי “קוצו של יו”ד" ושומעת את קול קריאתי אל אחותי בנות ציון בשירי “למי אני עמל” ואיכה לא אשמח בראותי אחת מבנות ציון יודעת שפתי ומבינה הגיגי? עלי והצליחי בתי תמתי, יתן ה' לך כלבבך תשגשגי ותפרחי ובבוא עתך עת דודים אל נא תשכחי לקרוא אותי לראש שמחתך אז מרחוק אתערב בשמחתך ומשירו יהודך המוקירך מבלי הכירת

יל"ג.

P.S. באור מלת “חומה” תמצאי במקומה בבאור (שה"ש ח') ולהרחיב באורה לא יתכן באזני עלמה צעירה לימים אשר גם היא עודנה חומה.

ספ“ב עש”ק 3 יאנואר 1886 [ט' שבט תרמ"ו]

 

אגרת שלש מאות ועשתי עשרה.    🔗

[להזק"ן]

ידידי היקר!

מכתבך האחרון מונח לפני זה יומים, ואני לא אַצתי מהשיב לך עליו בידעי כי על אחת משאלותיך כבר בלי ספק מצאת מענה בלעדי, כי כבר בלי ספק הגיעה לידכם מחברת שבט לגו כסילים אשר לא חפצה הפאָסט בזה לקבלה בתור נוספה להמליץ וישלחנה המחבר לבדה לכל חותמי “המליץ”. ולמען תדע עד כמה גדלה קנאת המחבר ואש עברתו אגיד לך כי הדפסת הקונטרס הקטן הזה עלתה לו עד מאתים רובל ובעד חמשים וארבעה רו“כ קנה פּאָסט מאַרקען. והנה כל מה שטרח ה' שפירא בקונטרסו זה לא טרח אלא בשבילי כי לכבודי בראוֹ יצרוֹ אף עשהוּ ובעיני לא מצא חן ולא הניח את רוחי ככל אשר ראית בגלוי דעתי בנו' 2 מן המליץ. הפריז הקנאי הזה על המדה, שלח רסן מפיו ושפך על מתנגדיו בוז וקיקלון יותר נן הצורך, והאריך בדברים צדדיים שאינם מן הענין ונגע בדברים אחדים ובארם ופרשם שלא כדעתי וכרצוני ובזה קלקל את מחשבתו הטובה ויהפכנה משרש. פעם אחת הוכחתי לו את דרכו על פניו ואמרתי לו כי איננו יורד לסוף דעתי ואיננו מבין את כונתי ויענני כי אני בעצמי אינני יודע את כונתי – וארף ממנו. ומאד עגמה נפשי וחרפה שברה לבי בראותי אותו אומר עלי כי בוז אבוז לעטרת גאות חובבי ציון, אשר באמת דבקה נפשי אחריהם אע”פ שבפרטים אחדים דעתי נוטה מדעתם. ואני קשה עלי מאֹד הדבר לברר אני בעצמי את דעתי ושיטתי, לפי שזה יתראה כאלו אני לוקח גדולה לעצמי לדון בדבר כבר סמכא וכמומחה לרבים. נסיתי לברר מעט את שיטתי בהסתר פנים בצלוחיתי הראשונה והנה זה בא לל“ב ראש המדברים בין הלאומיים ויערבב עוד הפעם את המושגים במאמרו “ברור הדברים” בהמליץ נו' 1. ונפשי יודעת מאד כי גם לעווינזאָהן במאמרו איננו מברר את הדבר כל צרכו וכחפצי, כי אם מתפלפל הוא עם לל”ב בהכנת שירי והפלפול הזה כבר היה לזרא להקוראים ויצא מאפם. על כן איו נפשי להשתתף עמכם להוציא את מאמרו בקונטרס מיוחד ואיעצהו לשום פניו אל “העברי” היוצא לאור בבראָדי, אשר לבו טוב עלי, כאשר תראה ממאמרו הראשי בגליון י"ז אשר בו הוא מעתיק רבי דברי בצלוחיתי הראשונה, והוא בלי ספק יתרצה להדפיס את המאמר בהמשכים רבים או אולי גם בקונטרס מיוחד בתור הוספה. נסו דברים אליו, כי עצה אחרת לא ידעתי.

ה' ז“ק אמר לי בשבוע הזה כי קבל את הכסף מידי ה' שליט. – פחדך ומוראך מפני פֿרישמאַנן כפי הנראה לא יבוא ולא יהיה, כי הוא איננו עונה עד כה על מכתבי האחרון ובלי ספק נתן לאחריו חילוֹ, ועתה אם גם יבוא לשחר פני יש לי פתחון פה למשוך ידי ממנו. כי הנה בימים הראשונים אשר החלותי לסדר את המליץ כבדה עלי המלאכה עד מאֹד, כי הצ”ב בעצמו רפו ידיו לעת זקנתו ואיננו עושה בהמליץ רק מעט, כי גם המצפה גם הפ“ב מבקשים תפקידם ממנו, וגם המעט אשר הוא כותב צריך תקון והגהה – מלאכה הכבדה עלי יותר מן הכתיבה מעיקרה; ובין כל הכותבים אל המליץ לא מצאתי אז דבר טוב וכשר בשלמות; מאמרים גדולים לעשרות קראתי בכל יום דבר טוב לא מצאתי בהם כי אם דברים המשלשלים או המעצמים את בני המעים, כדבריך הנכוחים – כי צ”ב בשיטתו הקודמת הבריח מעליו את כל הסופרים הטובים; על כן הייתי אנוס לפנות על ימין ועל שמאל לבקש לי עוזר אשר לכה“פ יכין לדבר כן בלה”ק. ואולם עתה החלותי לקבל מאמרים הראוים לבוא בדפוס בלי שנוי ותקון עקרי וזה ינחמני מעצבי ומרגזי ויתן תקוה בלבי כי שוב תשובנה היונים אל ארובותיהם. ולפי שעה אין עזרת פ“מ נחוצה לי כ”כ כאשר בראשונה. אמת כי לצ"ב בהמצפה אין עוזר ואין סומך והוא ירבץ תחת משאו – אכן הדבר הזה איננו נוגע אלי.

סאָקאָלאָוו כפי הנראה באמת פנה מאחרי ויחשוב לי לחטאה לא יוכל כפרה את התחברותי אל צ“ב. על מכתבי האחרון לא ענני ואת הספר “ארץ חמדה” אשר בקשתי ממנו לא שלח לי; ולאחרים שלח בזה מודעה כי נכון הוא לחבר ולהדפיס ס' תולדות ישראל בחמשה עשר כרכים ולי לא כתב ולא הודיע מאומה. והנה רגזוֹ זה הביא לו לפי שעה שכר טוב, כי בשנה שעברה שלח לי בעד שירי בהאסיף כ”ה רו"כ ובשנה הזאת אשר כתבתי שם פי שנים לא שלח ובודאי לא ישלח עוד מאומה, ואולי גם זה עוד סבה אחת לקצפו ולהתרגזו עלי. יהי אלהיו עמו ויהיה הצדיק הזה נשכר ואקוה כי גם אותי לא יעזוב האלהים הרעה אותי מעודי. על הנזק החמרי הזה אתנחם על נקלה וגם על הנזק המוסרי כי נבאוש נבאשתי בעיני אדם גדול כמהו ישלם לי ה' נחומים ממקום אחר. וכבר הנני מוצא לי מעט צרי במכתבים רבים הבאים אלי השמחים לקראתי ומקדמים פני בסבר פנים יפות. שנים ממכתבים אלה אנכי מליט בזה, לפי שהם לעצמם – קוריאָזים גדולים. האחד – סופר מהיר ועוזר תמיד בהמליץ ירקד כמו עגל לקראתי ויצהל כאביר; והשנית – נערה בת שש עשרה שנה אומרת כי שירי וכתבי הביאוה לידי כך ללמוד את שפת הקדש; וראה מה רב כחה בשפה הזאת ממכתבה זה, עד כי כמעט לא אאמין לדבריה כי בשנתים ימים הגיעה עד הלם. – את שני המכתבים תשיב לי אחרי אשר תעבור עליהם בסקירה.

תן כבוד ותודה וידידנו הטוב ר' זאב לונץ החרד על כל דבר טוב על דבריו הטובים אשר דבר עלי במאמרו האשכנזי. ומי יתן וצלחה בידי בכל עת לשמח בדברי. אותו ואנשים כמותו אשר עמד טעמם הטוב בו ויודעים להבחין בין טוב ורע. אמור לו כי בקרב הימים יקבל ממני דבר חדש אחד אשר ידעתי כי ישמח עליו יותר מאשר שמח על צלוחיתי. ברך גם את ידידנו הנכבד הרר"א עהרליך ואמור לו כי מאמרו הקטן נדפס היום בגליון ג' כי דבריו טובים ונכוחים ולא החמצתים רגע; וכן כל פעם ופעם אם יבואו דבריו אלי אכבדם לתת להם מקום בראש הבלתי קרואים, כי חמודות הוא לי תמיד ומישרים ידבר.

ליעקב בננו הקטן אנכי בא כאז כן עתה שלש פעמים בשבוע אין נגרע, כי קדוש הדבר לי ואני מברך ומודה לאל חיי כי זכני ללמד תורה לבן בתי. והנער הולך וטוב ועושה חיל בלמֻדיו. אחרי עברי עמו על רבי הספר “מסלת הלמוד” החלותי להקריא לו את הס' “תולדות ישראל” ואנחנו עומדים היום אצל הר סיני ומחר יקרא באזני את עשרת הדברות. זה לא כבר החל להעתיק לפני מסדר התפלות; ומה רחב ושמח לבו לקרוא ולהעתיק את התפלה “אדון עולם”, ומעצמו פִתחה אזנו לשמוע כי יש בה משקל וחרוז, והוא כמעט ידע אותה על פה. כותב הוא כתיבה משקאט דומה לכתב ידי אני; וזה השיטה אשר החזקתי בה. אחרי אשר למד לצור האותיות בצביונן בכתיבה יפה החל לכתוב מלות בודדות, בתחלה כל שמות העצם האנשים והנשים אשר קרא מאדם ועד בני משה; ואח“כ שמות החדשים שהם שגורים על פיו; ואח”כ שמות המספר שהוא יודע לחשבם ולצרפם בל' זכר ונקבה, ועוד ועוד. וכל פעם על כתיבתו הוא חותם את שמו “יעקב בן מאַקסים קאַפלאַן”. ואעידה עליו כי לומד הוא בשקידה ובאהבה רבה וכי מצאה שפת הקדש חן בעיניו מאד, עד כי לפעמים ישפוך את רוחו גם על אחותו, וביום אחד בבואי קדמה היא את פני בקול קורא: на улицѣ! שלג Дѣдушка смотри какой

אקוה כי כאשר יביאך האלהים שנית אלינו ותתהה על קנקנו תמצא כי באמונה עשיתי עמו ולא תקפח את שכר למודי ונשק תנשקני מנשיקות פיך מקרוב כאשר אני מנשק אותך היום מרחוק ומאַמץ אותך כחותם אל לבי לב אוהב טהר לב

יל"ג.

אם בכל זאת לא הגיעה אליכם המחברת של"ב עד היום הודיעני ואריצנה לכם.

אור ליום ט“ו שבט תרמ”ו, ספ"ב.

 

אגרת שלש מאות ושתים עשרה.    🔗

ט“ו שבט תרמ”ו, ספ"ב.

כבוד הרב הסופר המהיר מהר“ם כרוינשטיין נ”י ביאַססי!

מאמרו “הלנו אתה אם לצרינו” נתקבל לדפוס ובקרב הימים יראה אור, אע“פ שהענין שהוא נושא ונותן עליו בלתי נודע לקוראי המליץ כי עד כה לא נזכר בהמליץ על אֹדות ספרו של הד”ר ליפפא והמשיגים עליו. אפס כי בראותי כי דבריו נאמרים במועצות ודעת ושפתו צרופה חלקתי למאמרו מקום בלי שום השמטה. ואבקשו לבלי ימנע הטוב ממנו גם לימים הבאים וישלח למכתב עתנו מתנובות תבונתו דברים טובים למקרא ונחמדים להשכיל.

והנני המכבדו ומוקירו המו"ל

יל"ג.

 

אגרת שלש מאות ושלש עזרה.    🔗

כבוד ידידי היקר הנכבד אהוד למקום ורצוי לבריות בכל מקום הררק"ז וויסאצקי נ"י.

נתכבדתי לקבל את מכתבך האחרון ותודה גדולה לך על הרשימה אע“פ שהעיקר חסר ממנה. אתה ידעת כי עיקר כונתי היתה להראותה לה' ג. אשר בקחתי עמו דברים על אדות יא”י ענה ואמר לי כי ידבר עם רוטהשילד ובעצתו יעשה, על כן חפצתי לבוא לפניו ולהראות לו באותיות מאירות את הסכומים אשר ר. מוציא על הקולוניות ועתה הרשימה בעיני כאתרוג שעלתה בו חזזית. אבל לפי שאני אינני מן המהדרין אברך גם על בלתי מהודר ואשתמש בה לצרכי לעת מצוא ואתה תחזה.

מה החרדה הגדולה אשר אתה חרד על “המליץ” לבלי יתחמץ? ולמה לא שמת לבך את המאמר “לא ראי זה כראי זה (נו' 93) ולהמאמר “בשלמי הרעה?” (2–3), אשר גם זה רֻבּוֹ מעטי יצא אע”פ ששם אחר נקרא עליו היש בם חשש חימוץ? השמר והשקט, ידידי הנכבד, תקומת האומה וגאולת ישראל דברים קדושים הם גם לי ואולי עוד יותר מאשר להאנשים ההם, הקוראים בגרון ולא יחשובו. לא אבלע ח“ו את נחלת ה' ולא אעכב את הגאולה. אמת כי רעטראָגראַד ופֿאַנאַטיק היות לא אהיה; אנכי לא אקרא לאחי לנער חצנם מן ההשכלה לשוב ולהסגר בתוך הגהעטטאָ וללמד לבניהם דבר זאַרגאָן, כמו שליליענבליום עושה, אבל כמדומה לי שגם אתה מודה שאין זה מן העקרים שישוב הארץ תלוי בם. ובכן אקוה כי יהיה שלום בינינו, שלום אמת, כי לא אדבר דבר אשר יקלקל את מחשבת חו”צ. וה' ישפות שלום לך ולכל אוהבי ישראל אתך ויצו לך את הברכה בכל משלח ידיך כברכת מכבדך ומוקירך כל הימים, בלב אמת ותמים

יל"ג.

12 יאַנואַר 1886, [ח“י שבט תרמ”ו] ספ"ב.

 

אגרת שלש מאות וארבע עשרה.    🔗

כבוד הרבה הנכבד הרר"י שעפטל מו“ס בקיוב, נ”י!

הצעתו ישרה בעיני אבל צריכה באור לפי שקצר במקום שהיה ראוי להאריך. מה ואיך וכמה ואנה יחפוץ להדפיס? אם רק את הצלוחיות או גם את הספורים, ומדוע לא גם את הטובים שבמאמרים הראשיים? האם רק את אלה שנדפסו לפני שלש שנים או גם שנדפסו קודם לזה?

ולפי שכבודו קצר בדבריו אאריך אני מעט ותסתיים שמעתתא.

כשנתחברה לפני איזה שנים החבילה שהדפיסה את “כל שירי” עלה בתחלה במחשבה לפניה להדפיס גם את מאמרי הפרזיים בשם “כָּל כִּתְבֵי…” ואז חלקתי את מאמרי הפרזיים לחמש מחלוקות ואלו הן: א) מאמרי פולימוס, ב) ספורים, ג) כתבי הלצה, הם המה הפוליטאָנים שהיו בהמליץ, ד) מאמרי הראש בהמליץ, ה) מאמרי חכמה ובקרת.

אפס כי בעלי החבילה מבלתי היותם עסקנים בדברים כאלו קלקלו הדבר והוציאו על השירים לבדם חמשת אלפים רו“כ וע”כ יגעה ידם ולא יכלו להוציא עוד את כל כתבי וכן נשתקע הדבר.

ועתה אתה אדוני שא עיניך וראה מה אתה בורר לך? אם את כל הרשום למעלה תוציא מעט מעט, או אם רק את הרשום באות ג' או גם הספורים הרשומים באות ב‘. ואם תאמר להדפיס הספורים הגידה נא לי דעתך אם ראוי לשוב ולהדפיס את שני ספורי הידועים בשם “עולם כמנהגו” אשר כבר ספו תמו מן השוק? והנה ספורי אשר נדפסו לפני ג’ שנים בהמליץ נאספו בחוברת אחת והגהתים ותקנתים כראוי וקראתי להם שם מיוחד “חלומות בהקיץ” וגם כבר בא עליהם רשיון הצינזור, כי אמרתי להדפיסם בקיץ העבר ונחמתי אח“כ. ואם תחפוץ עוד באיזה מאמרים אחרים עליך להראות לי מה תקרב ומה תרחק. ודע שאני מאד אחפוץ שיודפס בהוצאה שניה מאמרי “בינה לתועי רוח” (ממין א') שנדפס לפני י”ז שנה בהמליץ ובהשחר חוליות חוליות, ויש בו דברים ראוים להשמר לדור אחרון. והנה את כל זה תודיעני ועוד תוסיף על זה להודיעני: כמה עקז. תדפיס? בכמה שנים תהיה לך רשות למכור הספרים באופן שלא יהיה הרשות לאחרים לשוב ולהדפיסם? באיזה מקום תאמר להדפיסם?

מצדי יהיו התנאים קצרים ומעטים: אנכי אדרוש בעד כל באָגען 80 כ“ה רו”כ, לשלם קודם שיצאו הספרים מן הדפוס; ומספר עקז. לא יותר ממאה לחלקם בין יודעים ומכירים. אם תדפיסם פה בפ“ב, במקום שתהיה פטור מן הצינזור הקודמת, אקרא גם את ההגהה האחרונה; אבל ההדפסה בפ”ב יקרה יותר מאשר בערי השדה.

והיה בזה שלום לך ואצפה לתשובתך בקרוב והנני מוקירך מבלי הכירך

יל"ג.

P.S. השתא דאתי לידי אימא לי אולי תוכל למכור בקיוב וסביבותיה עוד איזה סך עקז. מספרי “כל שירי”?

ז' אדר תרמ“ו, ספ”ב.

 

אגרת שלש מאות וחמש עזרה.    🔗

[לה' ק"ז וויסאצקי[

ידידי הנכבד!

תודה רבה לך על הידיעה החדשה אשר שלחה לי וגם על כי לא תשכחני לפקדני לפעמים בדברי ידידותך. במשך החרף הזה נזדמנה לי לגעת עוד הפעם בדבר יא"י בשיחתי עם האיש אשר עליו רמזתי כמה פעמים ועוד עם אשה גדולה אחת; ונוכחתי לדעת כי עוד לא נתבשרה השעה להטות לבם לזה וצריך לחכות עד אשר תבוא הסכמת הממשלה שאנחנו מחכים לה. כי הנפשות ההנה החושבות את עצמן קרובות למלכות יראות מפני דמשהו של חשד. וד’ל.

לדאבון לבי לא עלתה בידי למצוא האדריססא של ה' מ. ערלאַנגער אשר אתה מבקש, כי בהרידקציון איננה. שם אמרו לי לכתוב על שם החברה כי"ח. ולדעתי תמצא את המבוקש באחד הבאַנקים במאָסקוי, כי הלא ערלאַנגער באַנקיר מפורסם הוא.

שמעתי מאחורי הפרגוד וגם התבוננתי בעצמי מרמזים וצרופים שונים כי בקרב אגודת חו“צ קמו מחרחרי ריב ומעוררי מדנים, וכי ממאָסקוי תפתח הרעה. ידעתי ג”כ כי התנואות והתרעומות הנה ילידי הקנאה, היא האוכלת תמיד את ישראל בכל פה ומשחתת כל חלקה טובה בקרבנו לאסוננו ולהותנו. והנה חפצתי להרים קולי ולקרוא לקודחי האש ולמאזרי הזיקות לשבת מריב, אבל לבי לא יערב לגשת את הדבר הזה, א) מחסרון ידיעת פרטי הדבר ומדוע בחלה נפש המתאוננים בהנהגה בוואַרשוי וחפצה להסיע אותה מוואַרשוי, ואיכה יתן ידו לזה הרי’מ פינס מירושלים אשר נחשבהו לאיש הולך מישרים וחרד לטובת עמו בכל לבו, ב) מחמת שלא אדע בנפשי אם נכון הדבר להשמיע ברבים את דבר הפרץ אשר נפל בחומת האגודה, פן נרפה עי"ז את ידי העושים במלאכת הקדש הזאת ונשמח עלינו צוררינו ומתנגדינו. אי לזאת אבקשך להשמיע לי עצתך אם עת לדבר או עת לחשות עתה; ואם תמצא כי עת לדבר תודיעני נא בטובך את כל פרטי הדבר אשר בלי ספק ידועים לך. ובכבודי אבטיחך כי לא יודע לאיש כי אתה הוא המודיע לי דברים אלה ורק את הדברים אשר תשים בפי אותם אשמור לדבר והנשארים אכחיד תחת לשוני.

והנני ידידך ומוקירך ברום ערכך

יל"ג.

יום ב' טו“ב אד”ר תרמ“ו, ספ”ב.

 

אגרת שלש מאות ושש עשרה.    🔗

לכבוד ידידי יקר הערך, נדיב טהר־לב וישר דרך, אדם גדול ועניו ושפל ברך, זה מחמל עינינו ומשא נפשנו הרק"ז וויסאצקי נ"י.

היום בשובי לאיתני ממחלה קטנה אשר עברה עלי מצאתי און לי לקרוא את כל מכתביך אשר שלחת אלי ואל המליץ. והנה בראשית כל הניחה לי ואודך בישר לבבעל נחת הרוח אשר אשבע בכל פעם ופעם בקראי את מכתביך ועל הפעולה הטובה אשר הם פועלים תמיד על לבי. מלבד טוב לבך ונדיבות רוחך, הידועים לנו מכבר, אשר מבין שורותם יצהירו, עוד מוצא אני בדבקיך, בכל עת שאתה מדבר בעניני הנהגת הישוב וסדורה, רחב לב ותבונה ודעת הרבה מאֹד לשפוט על כל דבר לאשורו ולחדור לעמקו של ענין, ואָז אברך את ה' אשר שלחך למחיה לפנינו כי לדעתי אין כמוך אדם מבין יודע וראוי למלאכות ה' זאת; ועל כל אלה תרחף אהבתך העזה לעמך האמלל ולארץ אבותינו השוממה, אהבה חוצבת להבות אש, והיא רק היא שלחה ניצוץ אש ותּצת גם במורשי לבבי אשר עד כה קפאוּ בלב ים הצרות אשר הקיפונו.

עתה נפתחו שפתי ולא אֵאָלם עוד, אף כי טרם אדע אם כל מה שאדבר יהיו לרצון וקולעים אל המטרה, על כן אבקש ממך לקרוא את כל היוצא מעטי מהיום והלאה על אדות יא“י ובעצתך תנחני אם אדבר כהוגן ומה שגיתי תבין לי. בנו' 18 נגעתי בדבר בבקורתי את מחברתו של ה' לעוואָנטין “לארץ אבותינו”; לנו' הבא (19) הכינותי מאמר ראשי “לך כנוס את כל היהודים” וטרם אדע אם יצא שלם מתחת יד הצינזור; ובשבוע הבא בבואי להדפיס את מכתבך לה' שפ”ר בדעתי להקדים לו דברים אחדים או לכתוב מאמר ראשי מיוחד להעיר את לב הקורא אל דבריך הנאמרים כלם במועצות ודעת וכל דבר מדבריך שוה כמה ככרין דנרד. ויהי רצון שבכל מה שכתבתי ושעתיד אני לכתוב לא אכשל בלשוני ולא אנקש בשגוני ואל יאמר פי דבר שלא בדרא דאוני ושאולי לא נתן עוד להאָמר כי בין שני שבילין אנחנו מהלכים של אש ושל שלג ואם נטה לצד אחד או נכוה או נקפא בקרח.

באחד ממכתביך העירותני לדבר לעת מצוא בדבר עצתך ע’ד קניית הקרקעות; כמדומה לי שעתה אחרי הידיעה הבאה מאת ה' ערלאַנגער (בל"ס ידועה היא לך שה' רוט. קנה קרקעות הרבה בצד המושב “זכרון יעקב” כדי להעבירם לכל הבא לקנותם ראשונה מידו) אין לפי שעה עוד מקום להצעתך ואין לדבר על אֹדותה עתה.

ה' שפ“ר בקשני במכתבו האחרון להתודע ע”ד הבקשה וקיומה ע“י הממשלה, והנה לא אני הוא האיש אשר יוכל לעסוק בדבר לפי שבין העומדים בראש הענין הזה יש לדאבון לבי איזה אנשים אשר נקעה נפשי מהם ואינני רואה את פניהם ולא אוכל דברם לשלום זה כמה שנים; נוסף לזה נפשי יודעת מאֹד בעוה”ר כי האנשים ההם למדו לשונם דבר שקר, ואם גם יקרה כיוצא מן הכלל שיאמרו לי דבר אמת לא אאמין להם, על כן אמרתי כי לא אני הוא האיש אשר ילך בשליחות זאת. והנה כבר אמרתי לך כי מחלה קטנה עברה עלי ולרגליה לא יצאתי מדלתי ביתי במשך עשרה ימים ולא ראיתי פני איש ואינני יודע באיזה מעמד הדבר הזה בשעה הזאת; אבל אינני מאמין שיצא הדבר אפילו פסיעה קטנה מן החוג הצר אשר עמד בו עד כה, כי כל האנשים העוסקים בו ירמו איש את אחיו ואיש את נפשו. לדעתי אין טוב בלתי אם בוא תבוא אתה הלום; כי אתה בתבונתך תבין ותשכיל תיכף מן מוצא הדברים אשר תדבר עם האחד ועם השני אם יש לנו לקווֹת לבֹא על ידיהם לתכלית המבוקשת, היינו לראות את ספר התקנות מאֻשר ומקיים מאת הממשלה, אם לא. כשאני לעצמי אינני מאמין שנקבל הטובה הזאת בשעה זאת שאיננה שעת רחמים; אם לא גער תגער בנו הממשלה על חפצנו זה ואם לא תשפוך לנו קיתון על פנינו ותשיבנו ריקם מלפניה בודאי תניח את השאלה בתיק"ו, כלומר תמסרנה אל הועד של פאַהלען ותהיה מונחת עד שיבוא אליהו.

הצירקולאַר האחרון של חו“צ לא ישר בעיני לפי שהוא עלול לרפּוֹת ידי בני העם העוזרים בדבר בנדבותיהם; ויש לי עצה בדבר, ואני לא אדע בנפשי אם טובה היא אם לא, ואגלנה לך ואתה תשפוט. לדעתי אם נראה שאין תקוה לנו שתאַשר הממשלה את ספר התקנות בקרוב במהרה, כי אז אין דרך אחרת לפנינו בלתי אם למסור כל ההנהגה לידי ועד חברת כי”ח ולמצוא דרך אחרת להגיע אליו את הנדבות והוא בודאי ינהל את הדבר במישרים, כי בצרפת אין בזה שום מכשול ועוֹן.

והנה בזה כלו דברי אליך הנוגעים אל הכלל; ולפי שמכתבי זה בא אליך קרוב לימי הפורים הנני מצרף אליו ספר קטן אחד, מעשה נערות, שיצא זה לא כביר בדפוס. והיה לך “למשלוח מנות” מאתי וינעם לי אם תשתעשע בו רגע אחד אתה ורעיתך הכבודה, ביום הפורים בשעת הסעודה.

ידיך ומכבדך כערכך הרם

יל"ג

תענית אסתר המוקדם תרמ“ו, ספ”ב.

 

אגרת שלש מאות ושבע עשרה.    🔗

[לה' א. קופערניק]

ידידי הנכבד!

נפשך יודעת מאֹד עד כמה יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך, וכי ימצאו דבריך אלי ואֹכלם, בעודם בכפי אבלעם, ואפילו ביוה“כ שחל להיות בתשעה באב: אבל בפעם הזאת הבאת לפני דבר פגול אשר גם את פניך לא אוכל לשאת ולהביאו אל פי. “תרנגול הדו נתתּ לפני אחד מיוצאי ירך השל”ה!” נדר נדרתי לבלי אוסיף לדבר עוד בדבר הזה בהמליץ למען לשים קץ פעם אחת לדברי רוח והבל טחנה וצחנה כאלה שהם גם לי גם למיטה הקוראים כחומץ לשנים וכעשן לעינים. על כן אנא רחום כפר, כי גם את פניך לא אכפר, ודבריך לא יוחקו לחיים בספר.

מאד ישמח לבי ויגל כבדי כי דברי ימצאו חן בעיני אדם מבין יודע כמוך; ורק זאת נחמתי בעניי ועצבוני. ועצבוני גדול מאד, כי לוּ ידעת עד כמה ימררוני וינאצוני דברי המריבות והנאצות הנשמעים בין הסופרים במחנה ישראל אשר לשון איש באחיו תמיד, יחפשו עוֹלוֹת וכתתו עטיהם לחרבות להכות איש את אחיו חרם ולנפץ את מעלליהם אל הסלע. צלם בהיכל; משטמה בבית אלהי! ואני בתוך עם זה אני יושב ובהמרותם תלן עיני. הה, מי יתן ויכלתי באחרית ימי להבדל מתוך העדה הרעה הזאת!!

לכפר פניך אשר השיבותי ריקם היום הנני שולח לך עם הספר הזה ספרי “שיחת חולין” למנחה, אשר כמדומה לי כבר ראית אותו בביתי, אפס קצהו ראית וכלוֹ לא ראית. קחנו למנחה חדשה ואל נא יחר אפך בידידך עבדך המוקירך ומכבדך מאד

יל"ג.

ספ“ב, 13 מאַרט 86, י”ח ואדר תרמ"ו.

 

אגרת שלש מאות ושמנה עשרה.    🔗

[לה' יאפ"ז]

אדוני הנכבד!

על מכתבך הגלוי אענך גם אני בגלוי. מחברותיו של רייכערסאן תוכל לשלוח אלי ע“ש הרידאקציון של המליץ; ועצתי שתשלח ע”י פס נייר שתי וערב שאז יביאו את התכריך אל ביתנו; כי אם תשלחהו בתכריך מכוסה יבוא לבית המכס ואז תרבינה ההוצאות לקחתו משם; ומי ישלם? טוב יהיה אם תגענה המחברות לימי הפסח; כי בימי חוה"מ אחד מבני ביתי יוצא מזה לווילנא ואוכל לשלוח על ידו את המחברות לה' רייכערסאָן חנם אין כסף.

אם אמצא דבר ראוי במחברת לדבר על אדותה בהמליץ לא אשים לפי מחסום; אבל יותר טוב אם תכתוב אתה בעצמך את אשר עם לבבך, כי ראיתי דבריך בכתבי העתים והם טובים נכוחים ונאמרים בדעת והשכל.

והנני מוקירך מבלי הכירך

יל"ג.

מוש“ק ה' ניסן תרמ”ו, ספ"ב.

 

אגרת שלש מאות ותשע עשרה.    🔗

[להנ"ל]

ארבעים החוברות קבלתי וכבר שלחתי שלשים מהנה לה' רייכערסאהן לווילנא. עשר(ה) מהן הנחתי בהרידאקציאן לכל מבקש לעת מצוא. גם את בקשתך בדבר פרסום החוברת אעשה אבל רק אחר החג; כי כשבוע הזה לא יצא המליץ.

ענותנותך תזכירני ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולוס. ואני באחת כי לשונך עט סופר מהיר ובדעת חדרי לבך ימלאו, כי כן ראיתי במאמריך בכתבי העתים וכן הראיתני גם במחברתך הזאת כי אף אם קטנה היא בכל זאת רשומה נכר כי רוח מלא מרחפת עליה, יודע לזרות ולהבר. על כן עשה זאת אפוא: נסה נא לערוך למ“ע “המליץ” תולדות ימי ידידנו הישיש ר' שניאור זק”ש (אשר מברכתי תברכנו רק את דברי אלה לא תגיד לו) למען שיתי אותו בהמליץ ביום מלאת לו שבעים שנה. אם תּאות לדבר הודיעני נא בטובך ע"י מכתב גלוי למען אדע כי נכון הדבר לפניך ולא אפנה על ימין או על שמאל.

והנני המכבדך ומברכך

יל"ג.

מוצאי יו“ט הראשון של פסח רמ”ו.

 

אגרת שלש מאות ועשרים.    🔗

[לה' ג. גאלאמב בווילנא]

לא ידעתי נפשי מה אעשה בספרך “מנצח בנגינות” אשר כבדתני בו. להודיע על אדותיו ולדבר עליו במה"ע, עליו אבד כלח, כי כבר עברו שתי שנים מיום צאתו וגם אינני בר סמכא לשפוט בחכמה זאת; וללמוד מתוך ספרך לנגד כבר זקנתי ושבתי וגם לא חנני ה' בקול נגינה ובשמיעה טובה. על כן אין לי בלתי אם להודות לך ולהאציל לך ברכה על אשר פקדתני לטוב.

והנני המוקירך

יל"ג.

28 אפריל 1886, ה' אייר תרמ“ו, ספ”ב.

 

אגרת שלש מאות עשרים ואחת.    🔗

לידידי היקר אשר אין כמוֹהו ליֹקֶר,

לא יִשָׁקֵל מחירו כל הכסף אשר באמתחתי;

הלא הוא הזקן, זְקַן ביתי ומשׁפחתי,

יעזרתו אלהים לפנות בֹקר!

על מכתבך אשר קבלתי אתמול שמחתי

אע"פ שתוכו רצופים־צוויי האֶקער:

ההאֶקער האחד הוא ענינו של צ. וג. אשר אין נפשי להטפל בו כי נבלה הוא. משאכם ומתנכם עם צ. בדבר הזה ידעתי מכבר, אף קראתי את המכתב המשלש מאת שליט, לונץ וליפשיץ; ועד כמה פעמים העירותי את אֹזן צ. בדרך עצה טובה לרחוץ את ידיו מן הכיעור הזה, אבל אתה הלא ידעת את דרכו באפלה, כי במישרים לא יתהלך. עתה ידעתי כי השיב את הכסף לג., אך אל תדמו בנפשכם כי מכתביכם וקריאותיכם או כי עצתי ותוכחתי פעלו עליו. ג. פנה אל ועד החברה מרבי השכלה בבקשה להוציא את בלעו מפי הצ“ב ומשם שלחו לצ”ב לשאול פשר הדבר מדוע בֹשש כספו של ג. לבוא אליו. מה עשה צ.? הלך בו ביום ושלח את הכסף על ידי הבאַנקהויז של וואַלבערג והראה את הקוויטטונג לרוזינטהאַל, ור“ט לא עיין היטב כי הקוויטטונג נכתב באותו יום ויאמן בצ. כי הכסף שלוח כבר וא”כ הוא, צ. הצדיק. צ. כתב לג. שישלח הוא לכם שטר קבלה על הכסף ואת רשימת שמות המתנדבים לא יאבה להדפיס בשום אופן; וע“כ עשו בדבר הזה את אשר תעשו; פנו לכם אל אחד מבה”ע הנותרים אולי ידפיסו הם את רשימתכם, כי אין נפשי לריב עם צ. בשביל זה שאיננו נוגע כלל אלי. ואֶתמה רק על זה כי חשבון הנדבות כמדומה לי עלה לסך מאה ועשרים ושלשה רו"כ וצ.שלח רק מאה ושמונה – ואנה פנו חמשה עשר הנותרים?

והנה כל מה שדברתי עד הנה לא דברתי אלא מצד הדין, אבל אם נבוא לדון בדבר מצד האמת והיושר לא אכחד כי המתנדבים לטובת ג. מוכשלים בבן אדם שאינו מהוגן, ג. איננו ראוי וכשר שירעישו בשבילו עולמות ושיוציאו בשבילו פרוטה מכיסם של אחרים. מלבד מה שיקר ערכו כסופר ומשורר ובגדול בישראל מוטל עוד בספק ספקא הנה אנכי ידעתי את האיש הזה שלשים וחמש שנה ומיום ראותי אותו ראשונה, ואני אז (כמו שידעת) עלם תם כבן שנה בלא חטא, היה האיש הזה לי לזרא כי אהבת הבצע היתה חקוקה כחותם על מצחו; חוטמו העקום נדמה לי כחרטם הנשר העוטה אל השלל; שתי עיניו היושבות במאוריהן למו אָרב כשתי עלוקות האומרות לכל: הב הב! אין כמהו בין כל סופרי ישראל המחזירים על הפתחים איש יודע לתפוש את האנשים בלבם ולהוציא פרוטה מן הכיס. כשרונו להיות שנאָררער גדול יתר מאֹד מלהיות סופר ומשורר. מעודי הבטתי בגועל נפש על האיש הזה אשר עשה את תורתנו ושפת קדשנו לא רק לעטרה להתגדל בה ולקרדום לחפור בו כי גם למקל של סומא לדפוק בו על פתחי נדיבים. וחנינא בני זה לא היה מסתפק בקב חרובין, כי בכל מקום בֹאו היה סר למיטב האכסניות ומשלם שני רו"כ בעד חדר משכבו, אוכל מאכל בן דרוסאי ושותה כוס יין בכל סעודה ואיננו מחסר את נפשו מכל טובה. וכדי להביא גאולה לעולם קטן זה הרעישו את העולם הגדול וכִלוּ פרוטה מן הכיס וכל הנשמות שבגוף! בעוד אשר צדיקים וטובים ממנו אָבדו בענים ואין איש שם על לב. התזכור את ר' חיים ליב קצענעלענבאָגן, איש צדיק תמים ענותן כיהונתן בר אבהן ובר אורין ספרא רבא ודובר אמת בלבבו כרב ספרא – הידעת את קצו המר והנמהר כי מת בלא יומו ברעב ממש בעיר ווילקומיר אשר ברח מפני נושיו אשר הדביקוהו בווילנא ויאמרו להורידו בית הסוהר? הידעת את אחרית ימי ר' מרדכי פלונגיאַן אשר אנכי עושה כעת עמו חסד של אמת וכותב מצבה על קברו? הידעת את חיי ר' שלמה רובין הגָר בלול של תרנגולין בוויען ואבן מקיר ביתי תזעק וכפיס מעץ ספסליו יעננה: אין זה כי אם בית העניות וזה שער האשפות. וגם זה האיש יעקב רייפֿמאַנן, אשר אינני כלל ממעריציו וממקדישיו, האם באמת איננו ראוי הוא יותר לרחמים מן האיש ההוא הצוח ככרוכיא: סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי אדם גדול אני. הנה כן העם הזה כל ימיו, אלה הם מרחמיו ואלה מרוחמיו.

החטוטרת השנית אשר שמת על שכמי הוא רבך החונה בקק“ך מה אעשה כיום בדרשתו המלאה מליצות שדופות ומחשבות נודעות לכל ופסוקי אשר המה בכתובים? לא אכחד ממך כי לידיעה אשר באה על אדות דרשתו בהמליץ (לא) שמתי בראשונה הערה להוכיח טעותו של המחדש הזה, כי בעוד אשר חז”ל אמרו: שמע בכל לשון שאתה שומע, והתירו לקרוא את התורה יונית, בא זה לדבר באזני העם בלשון שאינם שומעים אותה ואחרי כן נחמתי ומחיתי את ההערה מפני דרכי שלום. והנה קהל השומעים לא הפסידו מאומה אם לא הבינו דבר מדברי הדורש, לפי שאין בדבריו מאומה, לא חדושי תורה ולא לקח טוב ולא רעיון חדש; אבל מה לקהל הקוראים ולצרה הזאת? פ. בעצמו כתב ג“כ אלי ואני אשיב לו מפני הכבוד וע”כ תוכל להסתיר את תשובתי זאת מאתו והיית כמחריש.

ממהר אנכי ללכת ללמד תורה ליעקב בננו וע“כ אני נפרד מעליך אף כי בלי חמדה אבל – אין מבטלין תנוקות של בית רבן אפילו לבנין ביה”מ. אתמול כתבתי לידידנו הרר“ז לונץ ולאטתי עמו חדשות אחדות לשומם גם באזניך. וכשיתבררו ויצרפו הדברים אל אֵחר להודיעך איך יפולו. בנינו ב”ה טובים ובריאים כקטן כגדול. בתי נאדי שבה אתמול אלינו מקאָוונאָ אשר הלכה שמה לבקר את הוריה החדשים בימי החג. ואתה שלום וכל אשר לך שלום; וה' יעיר עליך ויחזק כחך ויתן לך זרוע כאֵל, כי אם באמת יחל המליץ לצאת מדי יום ביומו ומה"ע החדשי יעלה בגורלי הלא אז אי אפשר לך לבלתי היות מעירך לעזור לאחיך אוהבך ומוקיר דבריך תמיד, הדבק בך כצמיד.

יל"ג.

תענית שני קמא בשנת “יחל ישראל אל ה'” [ה' אייר] תרמ“ו ספ”ב.

 

אגרת שלש מאות ועשרים ושתים.    🔗

ספ“ב יום מ”ו לחדש אייר תרמ"ו.

כבוד הרב הנכבד חכם וסופר כו' מהרר א"י סלוצקי נ"י.

מאמרו “עצה טובה” וגם החדשות נדפסו היום, והנה עיני כבודו הרואות כי מאמריו ודבריו הנאמרים תמיד במועצות ודעת ובהגיון ישר ובסגנון נקי ונוח לקורא, אינם נחמצים אצלי; ובכל עת בואם אמהר לתתם במוקדם האפשר. וע“כ אבקשו לבלי ירף ידו מלכבדני באמרותיו הטהורות גם להבא, ומה גם כי מר”ח יולי הבע“ל יחל המליץ לצאת מדי יום ביומו. – גם נעורי מה”ע החדשי יתחדשו ויהיה מוסב שם אחר ויוצא תחת ידי. פרטי הדבר עוד לא אוכל להודיע לו, לפי שעוד לא נתבררו גם לי; אבל כפי הנראה לא יתחדש צאתו קודם ראש השנה הבע“ל, ואז יהיה מקום לשום בו את הערותיו באדר”נ אשר הוא אומר, כי בודאי טובות הנה, כי לא ראיתיו עד הנה, ומי יודע אם נשמרו תחת יד הארז, כי עד היום היתה בבית הריאקציה תהו ובהו – בלי רוח אלהים מרחפת. אם יש תחת ידו איזו מילי מעליתא בין בדברי תורה בין במילי דעלמא; או אם יכין כמתכנתם בימים יבואו, ישלחם נא במוקדם, למען יהיו שמורים אתי לכל עת מצוא; ויהי לבו בטוח כי כל הימים אשר יהיה שמי נקרא על המליץ, דבר אחד מדבריו, ומדברי שאר הסופרים הכשרים והמחוננים, לא יפול ארצה.

והנני המכבדו ומוקירו כערכו הרב

יל"ג.

 

אגרת שלש מאות ועשרים ושלש    🔗

[לה' יאפ"ז]

כדי לענות לה' קריפפע על שאלתו מוכרח אני להעלות מעט אבק של רכילות. בטרם סמכה הממשלה את ידה עלי ותתנני לעורך המליץ היה בבית המערכת צלמות ולא סדרים; מכתבי סופרים ועוד דברים יקרים מהם באים ועולים בתהו ההוא ויאבדו ואין איש שם על לב; והסופרים מחכים לתשובה ועיניהם כלות ואין עונה. והנה לפי שעה אינני נוגע רק בהמליץ לבדו, ולהמצפה אין לי מגע ומשא; וא“כ אין אחריות המאמרים שנשלחו אל המצפה (וגם אל המליץ לפני ראש שנת 1886) עלי, אבל בקרוב אקוה כי יבא גם מה”ע החדשי (מוסב שם, כמו שהודעתיך) אל תחת ידי, ולפיכך אני מודיע לה' קריפפע שראיתי את הכ“י ששלח מונח ת”י ה' צ“ב, אבל לע”ע אין מקום להדפיסו לפי שעתה אין מה"ע החדשי יוצא וכשישוב לצאת מיד אקבלו.

למאמרך על הרש"ז אחכה וכבר מקום פנוי לו בהמליץ בשבוע הבא. – – ר' משה רייכערסאהן מלמד הוא ומלמד יהיה כל ימיו. אנכי חפצתי למשותו מן המים העכורים אשר הוא טובע בם ולקחתו אחר כבוד הנה לעשות עמי במלאכת הסופרים אבל הוא נאחז בשתי ידיו בסוף אשר על שפת היאור ואיננו חפץ לעלות ושואג בקול: הנח לי ופה תהיה קבורתי. ומה אעשה לו כיום? לא נשאר לי בלתי אם לברך לאל גומר עלינו כי לא היה משה הראשון עקשן כמהו, כי אלו הקשה גם הוא אז לבת פרעה כי אז היה העולם חסר – ישראל סגלתו. שפוך עליו ועמך מדי דברך בו; אבל הדבר מוטל בספק אם חרון אפך ישיגנו בעוד מועד, כי בין כך וכך אהיה מוכרח לבקש לי איש אחר כלבבי, כי הזמן קצר והמלאכה מרובה.

על מכתבך הגלוי עניתי לך בזמנו וגם את ספרי שלחתי לך; ובלי ספק קבלתם.

שלום לך מאת מוקירך

יל"ג.

יום א' כ“ה אייר תרמ”ו, ספ"ב.

 

אגרת שלש מאות ועשרים וארבע.    🔗

אַחי הנאהבים והנעימים, “בני ציון” היקרים!

בקשתכם השיגתני בין המצרים! בימי “הגבלה” באה אלי, ימים שזמני מוגבל מאד וידי מלאות עבודה מאין פנות לעבודה אחרת אפילו שעה אחת. הלא שמעתם כי מה“ע “המליץ”, אשר אני לש אותו ועורכו ומקטפו, מחל לצאת מדי יום ביומו; גם מ”ע אחר בא אחריו אשר יצא מדי חדש בחדשו. ועוד כרו עלי חברים בימים האלה ויעשו אגדה להוציא את כתבי הפרזים כאשר הוציאו לפני שנתים ימים את השירים וכל זה צריך הכנה, והמלאכה מרבה והיום קצר, אין בו בלתי אם כ“ד שעות; ואפילו אם אקח לי למלאכתי זמן ק”ש ותפלה – הימצא לי?

זאת ועוד אחרת. הנה שמתּוּני לחכם מדניאל. נבוכדנצר חלם חלומו ולא חפץ לגלותו למען נסות את חכמיו הידעו את אשר בלבבו אם לא; ויהי הנקל לדניאל, אשר אולי היה מבני גילו של “פֿעלדמאנן”, לתפשו בידו ולגלות סודו. ואתם אומרים אלי: “חלום לנו חלם ופתר־לנו את פתרונו!” כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאַל.

לבי לעמי ולאלהי, ולכל בהם חיי רוחי, אם יעלה על לבי דבר טוב להועיל לרוחתם, הנה חצוצרות התרועה, כתבי העתים, בידי, אשר קולם הולך מסוף העולם ועד סופו, והרעותי בחצוצרות וכל העם ישמע. ועתה למה זה הבל איגע לרדף חלמות ולבקש חזיונות?

גם אתם אַחי היקרים אל תּשעו בדברי שקר כאלה; כל אשר תמצא ידכם בכחכם לעשות לטובת עמנו ונחלתנו ישראל, עשוּ ויהי אלהים עמכם! צעירים לימים אתם וכחכם במתניכם, שקדו ועשו בכל הדבר הקרוב אליכם בלבכם ובידכם לעשותו. בנוּ לכם בראשונה בתּים לעצמכם, כי כל איש מישראל הבונה ביתו בונה הוא במקצת גם את בית ישראל כלה; כי כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, ומה הוא הכלל אם לא קבוץ פרטים? והיה בכלותכם לבנות את ביתכם והיה שכרכם אתכם ופעלתכם לפניכם אז תעמדנה ברחב רגליכם והחזקנה ידיכם לקושש קש וללבן לבנים לחזק את בדק בית עמנו איש על עבר פניו.

ועתה ברכת ה' עליכם השכלים הבריאות והטובות הצומחות אחרינו! הבו כבוד וברכה לכל בני חברתכם בשם האוהב אתכם באהבת ציון וירושלים.

יל"ג.

P. S. אם כונתּי לקרוא את שם האיש החותם ראשונה “יעקב מאזה”, כמדומה לי שאיננו מוזר לי כי ידעתיו מתמול שלשם; הלא הוא התלמיד החכם אשר היה עמי בכתובים לפני שנים אחדות. ומה משפט האיש הזה ומעשהו עתה?

ספ“ב בראשון לימי הגבלה “בשם אלהינו לעולם” לפ”ק.

25/5 1886 ג' סיון תרמ"ו.

 

אגרת שלש מאות ועשרים וחמש.    🔗

[להזק"ן]

ידידי היקר!

כל זמן שהיו בנינו יושבים בעיר ואנכי בא פעם בפעם ליעקב נכדנו ללמדו תורה היה זה שכרי כי היו מודיעים לי משלומך בעת קבלם מכתב מאתך, עכשו שהם יושבים בצאַרסקאָע לא תפטור בלא כלום מהשיבני לפרקים על מכתבי ומלהודיעני את שלומך. – בדבר הדפסת כתבי הפרזים אשר העירות כתבתי היום את תשובתי לידידנו הר“ז לונץ; עבודה רבה אין לדעתי בדבר. עבודת הסופרים תהיה להודיע את חפצכם בכה”ע ולהראות להחותמים אל מי ישלחו דמי חתימתם, ואח“כ לכתוב הקדמה קטנה להטעים להקורא מה ראיתם על ככה להטפל בנבלה זו. ולפי שהדבר הזה נעשה ע”י הר"ז לונץ לא אאריך לפניך בפרטי הדבר לבלי היות כאיש שונה באִוָלתו.

איש שונה ושוגה באולתו הוא שתּפי ברידקציון “(כלו' שאני מלעיט להפרה החולבת ומחזיק בקרניה והוא חולב ואתה) הר”ר צ“ב שנמשך אחרי … קאַנטאָר וסאָקאָלאָוו להוציא גם הוא את מליצו שש פעמים בשבוע. ובידו אין כל לכלכל את ההוצאות המרובות הנצרכות לזה. כמה כתשתי אותו בתוך חריפות ודברתי על לבו לחדול מזה, ולא הועלתי מאומה; כי האיש הזה יצרו גדול מאֹד אע”פ שאין עוד כח בו למלאת ספקו של היצר. יש לו רחב לבב אבל לא רחב לב. ומכיון שכל עבודת עריכת המליץ עלי אמרתי לו כי הנני מקבל עלי את העבודה הכפולה והמכפלת הזאת בלי תוספת שכר ורק כי יעמיד לי עוזרים כל צרכי. עוד זאת עשיתי, כי למען סדר את הדבר הקשה כהלכתו ככל משפטיו וחקתו אנכי שולח את אשתי לגור בצאַרסקאָיע ואני אשאר כל ימי הקיץ בעיר; או כי אשים משכני לפי שעה בביתו של צ“ב ואָדוּר עמו בכפיפה משך חֹדש או שנים עד אשר יתנהג הדבר על אָפניו, או כי תהיה הרידקציון בביתי ועוד הותנה בינינו כי יתן לי Фopm дoвѣpeh לקבל את כסף החתומים מראשית מחצית השנה הבאה, ועד ששת אלפים רו”כ בחצי שנה הרשות בידי להוציא וכו' וכו‘. וגם בדבר המצפה הוא מבקש אותי להיות עמו שֻתָּף גמור מהיום ולהבא. – והנה לכאורה נראה שכל הדברים והתנאים האלה ברורים ומיוסדים ושיש לסמוך עליהם; אבל בד“א אלו היה לי מו”מ עם איש אחר. אבל מכיון שיש לי עסק עם צ“ב הרי כל הדבר בעיני כאלו תלוי עדיין בחוט השערה, ובכל שעה ושעה מוכן ומזומן אני לשוב ולרק בפניו ולאמר לו “שקיל טיבותך ושדא אחזרא” לפי שלא אוכל מלט משא עקלקלותיו. היום יום כ”ו מאַי והוא עוד לא מצא לו דירה (אשר בה מחויב הוא לתת לי שני חדרים) וביום א’ יוני יכלה זמן דירתי שאני יושב בה עתה. זה כעשרת ימים גמרנו על אדות הדאָוויערעננאָסט והוא עוד לא הכינה ולא מסרה לידי ואני בלתה לא אוכל לקרוא לי את העוזרים לבא אלי, כי על דבריו והבטחותיו לבד לא אאמין לו אפילו שוה פרוטה. וגם בדבר מ“ע החדשי יש בינינו עוד סכסוכים רבים. אני אמרתי לו בחדש דעצ. לבלי יקבל חתומים חדשים על “המצפה” אחרי אשר לא מלא עוד ספקם של הישנים, והוא לא שמע לעצתי וקרא “עת כנוס” ואסף באלפים רו”כ ולא נתן להם עד כה אפילו עלה תאֵנה ועכשיו הוא חפץ שנשלח להחותמים ההם את החוברות העתידות לבא, חנם, כדי לשלם את חובו. עוד חפץ הוא שאתקשר עמו שאחרי מותו (הוא מבטיח לי שימות קודם) יהיו בניו שותפים עמי, כלו' שאהיה אני עובד עבודה והם מקבלים מחצית שכר. ואני מציע לפניו שאם אמות אני קודם הרי שלו לפניו ואין ליורשי שום טו“ת אליו לא בחייו ולא אחר מותו; ואם יקדימני הוא במות או זכות הוצאת מה”ע נשארת לי לבדי כל ימי חיי ואחרי ואחרי כן היא שבה אל ביתו ולמשפחתו. הרואה אתה שכל הדברים שבידי אחרים היו נעשים פשוטים וישרים, והכל היה שריר וקים וכל דבר על מכונו מידי ת"ב הם יוצאים מסוכסכים ומעוקלים לא שירין ולא קימין.

אגב אודיעך כי אם יבוא מה"ע החדשי לידי, ברצוני לשנות שמו ולקרוא אותו “עת חיה”, למען ידע העם מן השם הזה לבדו מה חפצי ומגמת בו. היישר השם הזה בעיניך?

עוד אבקשך אולי נמצא בעירך בין בני ישראל שהיו עתידים להגרש אנשים בעלי תורה ראוים למלאכת הספרות אשר יוכלו לבא הלום לעשות עמדי מלאכה בתמידות. נצרך לי מגיה טוב, שיהיה באיזה זמן עצמו מוכשר לקרוא מכתבים ולהוציא מהם מה שראוי להוציא, לקרוא מה“ע בלשונות שונות ולרשום עליהם מה שצריך לקחת משם (ביחוד חסר לנו איש יודע לקרות אנגלית), וכדומה מן המלאכות הקטנות. משכרתו תהיה עד שבעים וחמשה רו”כ לחדש. זולת זה עוד מבקש אני סופר מהיר וטוב מן הראשון אשר יוכל לקבל על עצמו מחלקה ידועה לעשות בה מטעמים, לכתוב לפרקים מאמרים ראשיים ומאמרי מדע, בקרת ספרים וכדומה, כללו של דבר להיות עוזר לי בכל אשר אשים עליו. איש כזה יוכל לקבל ממאה עד מאה ועשרים וחמשה לחדש. שים אחי לבך לדבר הזה ובקש לי בכל תפוצות ישראל איש כזה. מה דעתך על אדות יוסף זאָסניץ ואיפה הוא רֹעה לעת כזאת. גם סופרים עוזרים איש מעירו נחוצים לנו להודיענו חדשות מקרי יום יום. ומי יודיע לי את כל המעשים אשר יעשו בריגא ובסביבותיה?

לחג השבועות הכינותי לכם מאמר ראשי “סיני בקדש” וצלוחית; והלואי שיטעמו לחכך כמו הסאַלטאָנאָסעס אשר תכין לך בת משק ביתך מיננא או רעלי, אשר את שתיהן אני מברך בשלום רב. סלח לי על בלבול שפתי ודברי במכתבי זה כי השעה דוחקת אותי וכותב אני בחפזון גדול.

והנני וכו' אחיך

יל"ג.

ד' סיון תרמ“ו. ספ”ב.

P.S. אם תענני תיכף ימצאני מכתבך עוד בדירתי זאת.

 

אגרת שלש מאות ועשרים ושש.    🔗

כ“ה סיון תרמ”ו, ספ"ב.

ידידי מאז ומקדם ה' יעקב מזא"ה נ"י!

בגליון 124 אשר יצא היום תמצא את מאמרך (“המקרא אומר דרשני”) ותראה כי הוא בא למול ונמצא נמול; תראה כי יצא מעוך וכתות ונתוק וכרות, וגם זה אחרי ימים רבים ואחרי תחנונים גדולים; על כן סופר מהיר, משיב דברים נכחים, הנה דבריך טובים ונמרצים ובכל עת אשר יבאו נכבדם ונחלק להם בשמחה המקום הראוי להם, על כן הוסיפה לשמחתנו בדבריך, אבל הזהר שלא תכשל בלשונך ולא תנקש בשנונך, ולא יאמר פיך דבר שלא ברצון מי שלא נוכל לדון עמו, כי למה יקצוף על קולך וחבל את מעשה ידיך. והנני מכבדך ומוקירך זה כמה

יל"ג.

 

אגרת שלש מאות ועשרים ושבע.    🔗

18 יוני 1886 [כ“ו סיון תרמ”ו] ספ"ב.

כבוד הסופר המהיר קנקן מלא ישן,

הרר"ם ברובינשטיין דמתקרי מבש"ן,

מעיר יאַססי אשר ברומיניא המדינה (תכלה כעשן)!

היום שלחתי לך ע"י שתי וערב את “כל שירי” והנה ספורי “עולם כמנהגו” השני אזל וכלה מן השוק ואיננו אתי, יש אתי “עולם כמנהגו” הראשון והוא ספור קטן, וגם הוא צרור וחתום בצרור חפצי ביתי אשר הנחתים בעיר בצאתי לימי הקיץ לגור בכפר, והחפצים ההם החבושים וארוזים לא יפתחו עד סוף ימי אוגוסט, גם העקזעמפלאַרים “כל שירי” אשר תמונתי מדבקת בראשם תמו מתחת ידי; יש לי תמונתי ובחפץ לב אשלחנה לך ותוכל לשית אותה בראש הספר בתתך אותו לכורך, אבל גם צרור התמונות סגור בין החפצים הנזכרים ואין פותח. על כן אם ייטב בעיניך חכה לי לימי שובי ביתי העירה ואעשה חפצך. בין כה וכה הודיעני בטובך מה לעשת בחמשים הקאָפ' אשר לך תחת ידי?

מאמר “גדר מזה וגדר מזה” כבר נדפס. חברי ה' צעדערבוים יצא מזה לימים אחדים לערי המדינה ובשובו נשלח את הגליונות אל נדיבי עם אלהי אברהם באיירופא אשר אמרת ונבקשם גם במכתב להחיש ישועה לאחינו האובדים בציפערן. אכן כנראה כבר עבר הזמן, לפי שה' שייד כבר נסע יצא מאה“ק. מכתבך הקטן ע”ד האתרוגים יודפס היום בנו' 47, ומאמרך הגדול עמק עכור יבא בגליונות הבאים אחריו. (במאמרך זה שניתי שתי מלות שכתבת בלע“ז והעתקתים ללה”ק; ואם לא יישר הדבר בעיניך תסלח לי אך הפעם ולא אֶשנה). ואתה תחזה כי דבריך חמודות ל“המליץ” ובכל עת בוֹאָם בעודם בכפם יבלעם. על כן אזור נא חלציך ושים קסת הסופר באֵזורך והרבה לנו מאמרים מתנובת כפיך כפי חכמתך הרבה וכיד שפתנו הקדושה הטהורה והצחה בפיך ותברכך נפש המוקירך מבלי הכירך.

יל"ג.

 

אגרת שלש מאות ועשרים ושמונה.    🔗

[להזק"ן]

ידידי ורעי!

לבי אומר לי כי מכתב ממך הולך אלי בדרך ועל כן ממהר אני לשלוח את מכתבי זה לקראתו למען יפגשהו, כנהוג בינינו זה כמה.

ביום השלישי העבר הייתי בצאַרסקאָיא, אחרי אשר לא הייתי שם כעשרת ימים, מיום חג הלדתו של יעקב בננו. ויראני יעקב זה הקטן את מכתבך ואת שירך אליו; והנה לא נדרשתי לו להעתיק לפניו את שירך לפי שדבר זה הוא עודנה מופלא ממנו, נשגב לא יוכל לו. ולוּ כתבת אליו בארבע שורות בלה“ק כי אז הייתי מבינם אליו, אכן להעתיק לו שיר בן י”ב (או יותר) בתים חשבתי גם לו גם לי ליגיעת בשר שאין בה תועלת. נוסף לזה בשתי בעיני להעתיק לו את הדברים הטובים אשר אתה דובר באזניו על אֹדות אבי אמו ואשר אבי אמו מחזיק לך טובה בגללם; וגם זה ראיתי ונתון אל לבי כי עטרת ההוד אשר תענוד לראש שפתנו לנגד עיניו, ומשא נפשנו אליו אשר תאמר כי גם הוא ישא הוד זה אחרינו והתורה תהיה מחזרת על אכסניא שלה – כל זה המה מושגים מפשטים אשר לא ישיגם הוא עדיין, לפי שהוא נסה עד כה להתהלך בשדה הפשט הפשוט ואתה תביאהו אל פרדס הרמז והסוד. ואחרי אשר בא הדבר הזה לידי אגלה אזנך אחי כי התקוה הזאת אשר אתה מנשא את נפשך ואת נפשי אליה (אוי לי אם אֹמר!) לא תהיה ולא תבא. לא מבלתי יכולת יעקב בננו זה ללמוד את תורתנו ואת שפתנו על בוריה, כי אתה ידעת כי נער מכשר מאד לקבל חכמה הוא ואנכי ידעתי עד כה לחבב עליו את לקחי עד כי הרגשתי כי כל הימים אשר הייתי בא אליו ללמדו היה מוסיף לאהבני באהבתו את למְדי, ולקחי היה בא כמים חיים בקרבו וכשמן הטוב בעצמותיו. אפס כי נתיבות ביתו ודרך חייו הם נצבים לשטן לנו וישימו לאל תקותנו. פעמים שלש כבר רמזתי לך כי שאול שאַל הנער הנעוֹר הזה אותי על דברת הסתירה בין הדברים אשר הוא שומע מפי וקורא בספר ובין מה שהוא רואה סביב לו; וכל עוד אשר יגדל ומוסיף ללמוד הוא מוסיף לראות כי שני הדברים האלה הם תרתי דסתרי אהדדי. נוסף לזה לא אכחד ממך כי אינני רואה את פני מ. בננו כי שש ועלז הוא בכל לב על כי יחכם יעקב ויעש חיל בלמֻדי. בעיניו הדבר הזה כטפל ואולי גם כתפל; מקפיד היה למשל שלא אשב רגע אחד יותר על השעה הקבועה, כלומר אשר קבעתי אני לי וקבעתי אותו בה; וקרה גם כן שבאתי אל השעה הידועה והקטן איננו, לפי שהיה יום בהיר בשחקים ויצא לשוח, ואני שבתי הביתה בפחי נפש. כל זה לא שמתי אל לבי ועשיתי עצמי כלא יודע והוספתי לשקוד על מלאכתי מבלי דבר דבר. ובצאתם לשבת בכפר התאוננתי כי במשך ארבעה החדשים אשר ישבו שם ישכח הנער את אשר למדתיו במשך תשעה חדשים, אבל מאקסים הרגיעני כי לא ישכח. ועתה אחרי אשר הרחקתי מהם גם בעיר, ואחרי אשר טרוד אהיה כל יום ויום בבית הרידקציה אי אפשר יהיה לי ללכת בדרך רחוקה כזו בימים הביאם ללמד לו תורה, ומי ילמדו בלעדי, ואיה אפוא תקותנו, ותקותך מי ישורנה?

ואחרי אשר בא דבר הרידקציה לידי אֹמר: חמסי על האיש צ“ב כי נפתה ללכת אחרי ההבל להוציא את המליץ שש פעמים בשבוע, אנכי הזהרתיו לבלי יעמוס אלינו את המשא הזה אשר לו יהיה לא לעזר ולספרתנו לא להועיל כי אין לנו סופרים מהירים אשר יתנו לנו פּרים בעטם מדי יום ביומו, ומלבד כי דעתם קצרה הנה גם צרכי עמנו בלתי מרבים וימעטו מהיות למ”ע יוצא יום יום ומה לנו הזקנים ללכת אחרי הבחורים אשר יצאו לנו את היומי"ם במדבר – כזה וכזה דברתי על לבו והזהרתיו והוא לא נזהר; וגם אחרי כן לא שקד להכין הכל דבר בעתו, לא בקש ומצא לנו עוזרים מרחוק ומקרוב, אף כתבי עתים שונים הנחוצים למלאכתנו לא הוציא בעתם ובזמנם; בשבוע העבר חזקו דברי עליו וילך לווילנא לבקש עוזרים לנו, אבל גם פה נגלה ערותו ונראתה חרפתו כי איננו יודע להבחין אפילו כשכוי הזה בין יום ובין לילה ויבא אתו איש אחד אשר עודנו צריך ללמוד להיות סופר בינוני, ועוד באיש אחר אשר בראותי את מכתבו הראשון אשר כתב אלינו התחלחלתי מרגז לב ואקרא: האיש אשר לא ידע כתוב שתי אותיות כתקונן יבא אלינו להיות עוזר לנו? והוכרח למהר להודיע לבלי יצא האיש ממקומו, ועתה הנה יום החודש יולי עומד אחר כתלנו ואני לבדי ואיש אין אתי, גם מגיה אין לנו, זולתי שנים אשר יוכלו לעשות מלאכה רק בקטנות ובדברים קלים וכל העבודה הזאת עלי, ואין לי לא כתבי עתים נחוצים ולא מכתבי סופרים – ולא נשאר לי אפוא בלתי אם לעשות לו כאשר עשיתי לפני שלש שנים לרוק בפניו ולעזבהו או למלאת העלים מֹץ ולשמוע שמי מנאֶץ. ואני יושב כל ימי בעיר בחרבוני קיץ ואינני רואה את ביתי וילדי היושבים בכפר ותמיד כל היום רוחי סר וזעף ועל שפתי כאש צרבת כי נותן אנכי תפלה לאלהים על כי הכשילני כבן־אדם שאינו מהוגן כזה!!

וצ“ב כיון דאתה לידי אימא ביה עוד מלתא אחריתא אבל זה יהיה בסוד סודות. הנה אתה ידעת את הקלקלה אשר תלה קונסטנטין שפירא בראש המזכיר לחו”צ בווארשוי כי עושה הוא מלאכתו רמיה ומבזבז קופת הצדקה להנאתו. אנכי חשבתי את הדברים ההם לעלילת שוא וע“כ נתתי מקום בהמליץ להמחאות אשר באו כנגד הדבר הזה. שבועות אחדים אחרי כן בא אלינו מכתב גדול מאת אחדים מחו”צ בוואַרשוי (את שמותיהם שכחתי, אבל אנשים אחדים הם חתומים על המכתב ההוא) הקוראים חמס ושוד על אותו האיש בעצמו כי מועל הוא בקדשים וגוזל את הרבים; והכותבים בקשו אותי ביחוד לשום לבי לדבר ולהתחקות על שרשיו ולפרסם אם אפשר את מכתבם. הראיתי המכתב לצ“ב וגמרנו כי לפרסם הדבר אי אפשר כדי שלא להקדיח את תבשילנו ברבים, ואולם יעצתי לצ”ב לכתוב הוא בעצמו להד“ר פינסקער בסוד למען העיר אזנו בדבר לדרוש ולחקור אם אמת הוא אם שקר, ואם ימצא כי אמת הדבר לתקון המעות בחשאי לבלי נבוא לראות כבלע את הקודש ומצאנו עון גם אנו על כי היינו מחשים. עצתי ישרה בעיני צ”ב וגם הבטיחני לכתוב לפינסקער. אכן הוא כזב, כדרכו, ולא כתב. ואֹמר אל לבי אכן נודע לי סבת הדבר: בני עורב לא ינקרו איש עין רעהו! ואנכי הוא היודע וְעַד עתה כמה נשתקע מכסף הקדשים זה (ואגב, כמה ג"כ מכסף הנדבות לנשרפי גראדנא ונדבות אחרות ליתומים ואלמנות) בידי רעי וגבר עמיתי זה הרב הגומל חסדים טובים לעמו ישראל ר'… לא אכחד כי בהיות מרוּץ המכתבים ביני ובין ידידנו רזו"ו לונץ שאלתיו בסתר על הדבר – ונוראות נפלאתי כי גם הוא, אשר לא דלג אל אות אחת במכתבי שלא ענני עליה, לא ענה לי דבר וחצי דבר על אדות זאת ויהי כמחריש. נשאתי בשרי בשני ואחריש גם אני כי אמרתי נשתקע הדבר ולא יאָמר עוד; אולם בשבוע הזה קבלתי את “קול הקורא” הרצוף בזה, שלוח מאחד מחותמי המליץ בטשערקאַססי, וגם הוא פונה במכתבו אלי ביחוד ושואל אותי פשר דבר. ומה אודיעהו ואני לא ידעתי בנפשי? על כן אמרתי אליט הדבר עמך אחי ואשאל אותך בלאט אולי תוכל לגלות לי הלוט הלוט על הדבר הכמוס הזה. ידעתי כי האיש אשר עליו יעלילו עצמך ובשרך הוא, ואולם אנכי הן לא אדרוש מעמו ולא אתבעהו לדין, כי לא לי לדרוש הדבר ואחר נדרים ונדבות לבקר, וכל חפצי הוא לשמוע את דעתך או השערתך אם המכתב הזה הוא מכתב פלסתר ועלילת שוא או אולי יש דברים בגו ואדע להזהר ולהתרחק מן הכיעור. אבקשך להשיב לי את “קול הקורא” במכתב תשובתך אלי ולמהר להשיבני דבר לשלם נחומים לנפשי הנהלאה מעצבת לב ומעצבון ידים.

ועתה אתה אחי ובשרי, אל נא תקצוף עלי כי הלאיתיך ברוב דברי הפעם ואולי גם הכאבתי את לבך; שפות שלום לבנותיך הנמצאות ולכל אוהבינו ומכירינו הסובבים אותך בשם ידידם ואוהבם היושב בעיר הגדולה לאלהים כערער בערבה

יל"ג.

ע“ש 27 יוני תרמ”ו. ספ"ב ו' תמוז.

 

אגרת שלש מאות ועשרים ותשע.    🔗

כבוד הרב השלם הסופר המצוין מהרא"י סלוצקי נ"י.

מאמרך “מה העבודה הזאת לכם” בא אלי כדבר בעתו וכונתּ בו לצרכי ולדעתי כאלו מלבי הוצאת המלים, ואלו לא כתבם “איסי הבבלי”, היה כותב אותם “אזוב היוני”. הנה הוא נדפס בנו' 51. השורות האחרות החסרות בו נמחקו בעטיו של המבקר. מודה ומשבח אני לך על מאמרך זה בפרט ועל כל תּגמוליך על המליץ בכלל, ומחכה אני למאמריך העתידים לבא, כאשר הבטחתני. ובכתבך אלי הואילה נא להודיעני מי אתה ומה מלאכתך (מאֵי זה עם אתה ידעתי), ולמען אדע להוקיר את פעלך לפי עמלך בו אם רב ואם מעט.

והנני מכבדך מרחוק ומוקירך מבלי הכירך

יל"ג.

צאַרסקאָיע סעלאָ 4 יולי 1886. י“ג תמוז תרמ”ו.

 

אגרת שלש מאות ושלשים.    🔗

ספ“ב, י”ח תמוז, תרמ"ו.

כבוד העלם המשכיל אשר רוח ה' בו ודברו בפיהו, אדמהו אכנהו ולא ידעתיהו, יהודה ליב גזמו!

קצרה נפשך מחכות עד בוא דברי ותפקדני שנית במכתבך ותעבור על “לא תהיה לו כנֹשה” ואני את חובתי אינני שוכח ואינני נושה, וזוכר אני כתורת משה, אבל דבריך השיגוני בין המצרים בעת אשר אני באמת טרוד מאד במלאכה אשר אני עֹשה. ובדבריך אשר אתה כותב כי ידעת כי ידי מלאות עבודה² לא תחשך עבודתי ולא יקל משאי, ורק חובה יתירה למדת בם על עצמך כי אחרי אשר ידעת כי רגעי ספורות (צ"ל ספורים) איכה תבקש ממני לחלק לך מהם רגעי מספר?

ובדבר בקשתך לא אכחד כי בשיריך קראתי רק מעט מן המעט, כי לקרא את כלם לא עצרתי כח; אבל גם מן המעט אשר קראתי די באר לי כי יש נצוץ רוח הקדש בך ואם עשה תעשה – יכל תוכל. אפס כי סגנון לשונך עוד לא בשל כל צרכו ועוד עליך להמול את ערלת שפתך. אמשול לך רק משל אחד: בראשית העתקתך את שירו של פרוּג אתה אומר: “נחלת כנור אביר עליך שפרה, וקולות כבירים משתפכים כמים”. אשאלך והודיעני: איפה מצאת “כנור אביר” ו“קול כביר” ומה טעם בצירוף המלות “נחלת הכנור שפרה עליך”? האם זה העתקת המלות Дocтaдacь тeбѣ? לעתות בצרה כאלה אין טוב לסופר עברי בלתי אם בקש יבקש לו מבטאים דומים בסה“ק אשר יבטא בם את רעיון לבו. כי אז יהי לבו בטוח כי לא יכשל בלשונו וטעם לה”ק עומד בדבורו. אנכי הייתי מעתיק את שתי השורות הנזכרות כזה:

נֵבל שׁמים נִתּן בימינךָ

קֹלֹת אלֹהים ממּנוּ יהלֹכו

קוֹל חוצב להבוֹת על צוררי עמךָ

כל בעותיהם עליךָ יערֹכו

(או: קֹשתותם מאז עלינו ידרֹכו)

שהרי כל המבטאים האלה אתה מוצא בסה“ק אע”פ שלא מענינם (כמו נבלי שמים מי ישכיב; קֹלֹת אלהים; קולם כנחש ילך. וכדומה) ודי לנו ברמיזא.

ובקו אחד בו כי תגע אצבעךָ

כל מכאובינו יֵעֹרו, יקיצו…

אין גופו של השיר לפני ולא אזכר את הכתוב שם וגם אין עתותי בידי להאריך ויספיק לך המשל האחד הזה לבדו.

הנני משיב לך את שיריך ועמם את ברכתי שלום; וסלח לי כי עצרתי במלים ושמתי את גזלת העני (כדרשתם ז"ל מל' מענה) בביתי.

והנני המוקירך מבלי הכירך

יל"ג.

 

אגרת שלש מאות ושלּשים ואחת.    🔗

[לה' יאפ"ז]

על מכתבך האחרון הנני מתכבד להודיעך כי תולדותיו של הרש“ז לא נוכל להדפיס עוד בהמליץ לפי שכבר עבר הזמן ועל כן לא תשלְחן. גם את מאמרך “הקולות יחדלון” אל תשלח, לפי שאין נפשי לעשות את מה”ע למקום שאתליטין³ מתגוששין בו או שת“ח מנגחין ומנצחין זא”ז בהלכה; ונפש הקוראים בחלה בפולמוס של סופרים שהוא כמים שאין להם סוף. המאמר אשר שלחת עתה לא נדפיס לפי שכבר נדפס מלה במלה בהמגיד. אם תשלח לעתיד לבוא דברים חדשים של טעם תקבל משכרתּך כשאר סופרינו, ג' קאָפ' מכל שורה. וטוב יהיה אם תקבע לך עתים מזמנות לכתוב, לכה"פ פעם בשבוע, בין אם יהיו דברי חכמה או ידיעות חדשות נצורות הכל נקבל.

והנני המוקירך מבלי הכירך

יל"ג.

כ“ב תמוז תרמ”ו, ספ"ב.

 

אגרת שלש מאות ושלשים ושתים.    🔗

כבוד המשכיל השלם מו“ה יאפ”ז בפאריז.

מאמרך ע"ד הלוי יודפס בקרוב. והנה לא שמת לבך כי כל עיקר הקושיא היה למה חגגו בשנה הזאת שנת המאה ליום הלדת פֿראָמענטהאַל הלוי והוא נולד בשנת 1799; ואחרי אשר קבעת גם אתה מסמרות בשנת הלדתו זאת לא הוצאת את הסופרים ממבוכתם, כי עוד הגדלת הקושיא והנחת אותה בתיקו.

את הספר אביעזר קבלתי במועדו. מאמרך “הקולות יחדלון” לא אוכל להדפיס לפי שאין אני חפץ לעשות את המליץ לעביט של שופכין. פנה לך אל “הצפירה” או אל ,העברי" אולי ישאו פניך. האחרון הלא נסה בפולמוס של קולמוס.

אל המאמר אשר אתה מבשר אחכה, ומי יתן של יתעה בדרך הלוכו כמו שתעה מאמרך על אֹדות הרש“ז, את זה האחרון אברך בשלום ותאמר לו כי בקרוב יראה בהמליץ פירושו הרחוק על לחם חול. ואיך יפרש דרך חֹל בפ' הסמוך? אף תאמר לו כי בפ' י' המלות “אחרי האפוד” חסרות בהעתקת השבעים. אולי תביא ידיעה זאת לו תועלת את כתבי ידו לא דרשתי עוד מאת הרד”ג, כי לא נזדמנה לי עוד לראותו. והנני מברך גם אותך בשלום ובכל טוב. מוקירך

יל"ג.

ערב ט“ב, תרמ”ו ספ"ב.

 

אגרת שלש מאות ושלשים ושלש.    🔗

ספ“ב 4 אווגוסט 1886 [ט”ו מנ“א תרמ”ו]

[לה' א. קופּערניק בקיוב]

ידידי הנכבד והחביב עלי כנפשי!

מאמרך אשר שלחת דומה במקצת לצלמא די חזה נבוכדנצר מלכא: ראשה די דהב טב ורגלוהי די הסף. מתחיל אתה בנפלאות הטבע ובגלגל חמה ומסיים – בנדבה של אלפים וחמש מאות רו“כ, כאלו אין כל חללו של עולם שוה בעיניך יותר מן הסך הזה. ומדעתי כי טוב אתה ולא תדקדק עמי על מעשי ועל פועל ידי על כן עשיתי מבלי שאלת פיך את אשר יעצוני כליותי ושמתי ב”המליץ" (היום הזה) רק את סוף דבריך הכוללים ידיעה שיש בה ממש, ואת ראש דבריך אנכי משיב לך בזה להיותם בידך לכשיזדמן לך גוף יותר נאֶה ונכבד ושמת את הראש ואת הפּדר הזה עליו והיה לבריה נאָה ראויה לברכה.

אבשרך כי נמצאו עוד אנשים קלי דעת אשר חברו יחדו להדפיס את כל כתבי הפראָזים, כאשר עשו בני פ"ב בשירי. האנשים האלה בני עיר אחרת המה ויש בהם גם ממיודעיך וממכיריך. בקרוב תשמע בודאי על אֹדות זאת בדפוס, כי אני אין לי רשות לגלות סודם בטרם שיגלוהו המה.

אבקשך לראות את ידידי הסופר המהיר והמשכיל החרוץ ר' יצחק יעקב ווייסבערג, לברכו בשמי שלום ולאמר לו כי מחזיק אנכי טובה לו בעד מכתבו האחרון בהמליץ, כי נכנס עם בעל המליץ לפנים משורת הדין ולא מנע ממנו את מתקו ואת תנובתו; ואני מבקשו להוסיף ידו לכתוב אלינו לעת מצוא. והנה אני לא כתבתי אליו עד כה יען כי לא היה דבר בינותינו, ביני וביניו,

“ונפשי בחלה באגרת בוקה ומבוקה”

כשיהיה ענין לענות בו לא אתמהמה לכתוב אליו כי חמודות הוא לי כאז כן עתה. יברכך האל וירוממך; ואני תמיד עמך, ידידך ומוקיר שמך

יל"ג.

 

אגרת שלש מאות ושלשים וארבע.    🔗

[להזק"ן]

אחי היקר, זקן ביתי ומרים ראשי!

נושה אתה בי תשובה על שני מכתביך הנגלה והנסתר, והנה על הנגלה לא השיבותי דבר כי אין להשיב. בו הוכחתני על כי לא יקבל ה' עהרליך את “המליץ” והוא מקבלו מראשית החדש יולי תמידים כסדרם. והתימה כי מיום שהחל לקבל את המליץ חדל מלכתוב בו. במכתבך השני נגעת בדברים שונים. והנה בדבר כתב הפלסתר… ישתקע הדבר ולא יאָמר עוד… את כתב העמל תוכל להניח תחת ידך כי אין לי חפץ וצורך בו. – חשבת לחוב לך לנחמני מיגוני ומעצבוני על העקיצות אשר שלח בי פֿרישמאַנן במאמרו בהיום; ואנכי לא התעצבתי על הדבר הזה ומתים אבל לא עשיתי, כי ידעתי כי כזה וכזה תאכל הפולימיק. והנער הזה עוד הוסיף על חטאתו פשע ובהזדמנו אתי לבית אחד וראה כי פני אינם אליו כתמול שלשם לא יכול התאפק וישאלני על הדבר בפני המסֻבין, אז עניתיו כיאות לו דברים קצרים: “עז פנים אע”פ שהוא אומר על עצמו כי עז פנים הוא בכל זאת עז פנים הוא באמת. דמיתי לכל הפחות כי בן תרבות אתה ובראותך כי אנכי מחשה לא תהיה אתה הפותח בדבר והנני רואה כי גם בזה טעיתי בחשבוני“. זאת היתה תשובתי אליו הקצרה ולא הוספתי לענות לו ולא אוסיף. ובאמת האנשים האלה טועים בדמותם כי אנכי שניתי את מחשבותי על צ”ב מיום שנעשיתי רידקטור ל“המליץ”, או כמו שהם אומרים “לאחר מקח וממכר” צ"ב יודע כי אנכי כתבתי את הקונטרס “טפח מגלה”, וכל הכתוב שם וכהנה וכהנה אנכי אומר לו על פניו תמיד גם עתה, ואם כן לא מכרתי את תֻמתי ואת דעותי בעד נזיד עדשים, כאשר הם אומרים, ועקיצתם לא תכאיבני בידעי כי אין נכונה בפיהם, וגם המה ידעו את זאת ומעלימים עין מזה. נפן מזה אל מקום אחר.

לעווי כתב אליכם ביום הששי והיום הוא שב וכותב. הוא שמר את סודכם ולא אמר לי דבר אבל שותפו ליפשיץ לא התאפק ובראותו אותי אמש גלה לי רז זה, ואנכי שאלתיו מי נתן לך רשות לגלות אזני בדבר והלא כתבו לכם לבלי הגידו לי; ויהי כמתעתּע בעיני ולא מצא מענה. ומכיון שנתפרסם הדבר בא לעווי אלי היום ודבר אתי ואָמר לי את אשר ענה לכם, ואנכי יעצתיו לשוב ולכתוב לכם שנית אותיות מחכימות ומספרים מאירים וברורים. – אין ספק כי אם יקום הדבר ויהיה אין טוב לכם בלתי אם לתתּכם את הדפסת הספרים על ידו כי מלבד שעל ידי זה תקל המלאכה מעלי ומלבד שכפי החשבון שהראו לי תהיה המלאכה נעשית אצלו בזול יותר מאשר בווילנא, הנה נא ידעתי כי מסדרי האותיות שהם נתוּנים לי בכל לבכם ונפשם ישתדלו בכל מאמצי כחם להוציא את הדבר מתחת ידם מתֻקן ומהדר בכל מה שאפשר. ועל כן עצתי היא כי אחרי אשר תקבלו את תשובת לעווי ותקבעו את ראשי הפרקים עמו, תמלאו את ידי להתפשר עמו על אֹדות הפרטים לבלי תכבד עליכם העבודה לכתוב ולשלוח אגרות רצוא ושוב. – קשה מזה הדבר איכה נמצא את כל מאמרי המפזרים ואיכה אגיע אותם לידכם למען תשימו עינכם עליהם לברור האֹכל מן הפסולת ולדעת את אשר לקרב ואת לרחק. לפי שעה נראה בעיני לנכון להחל בהדפסת הספורים שבאו בהמליץ לפני שנים שלש, שהם מוכנים ומתוקנים ומזומנים תחת ידי, ואע“פ שהם אחרונים, נוכל לציין כחלק שלישי או רביעי, ועי”ז ימשכו לבות הקוראים ביותר, ואח"כ שני ספוּרי עולם כמנהגו, ואחריהם “אגדת אזוב” הם הפולליטונין ושאר המאמרים אשר תבחרו. והנני מצרף לזה עלה אחד אשר בדמותו ובצלמו חפצים הם להדפיס. עלה כזה נשלח גם לידידנו לה' לונץ.

התחפוץ לשמוע דברים אחרים גם על אדותי בפרט? המלאכה כבדה עלי מאֹד לפי שכמעט אין לי עוזר ותומך, ואפילו מגיה פשוט אין לנו, ומוכרח אני בעצמי לקרוא את ההגהה האחרונה. ופעם אחת נטרדתי ולא יכלתי לקרֹאה ויצא הגליון מלא שגיונות כרמון. עד כמה יעמוד לי כחי לשאת את המשא הזה לא ידעתי, אבל לבי אומר לי כי לא יארכו הימים; ואם לא ישים הצ"ב בהנהגת הרידקציון סדרים ישרים אעשה לו כאשר עשיתי לפני שלש שנים כי כשל כח הסבל.

ליום השבת ליום השבת אבא לצאַרסקאָיע ואחליף כח במסבת בנינו ובני הנחמדים אשר תהלת לאל כלם טובים ושלמים.

והנני אחיך העיף

יל"ג.

5 אוגוסט 1886 ספ“ב, [ט”ז מנ“א תרמ”ו].

עשה הטוב והסגר המכתב הרצוף בזה אל ידידנו ה' לונץ.

 

אגרת שלש מאות ושלשים וחמש.    🔗

ספ“ב 10 אוגוסט 1886. [כ”א מנ“א תרמ”ו]

[לה' א. קופערניק]

ידידי הנכבד!

גם מאמרך החדש אי אפשר להדפיס כמו שהוא לפי שבדברים כאלה יש משום הוצאת שם רע (דיפֿאַמאַציאַ בלע"ז) ועל כגון דא הוכנו כסאות למשפט גם למדפיסים גם למחברים; על כן נאנסתי לשנות ממטבע שטבעת במאמרך ולהעלים את שם האיש שאתה מספר בגנותו, ובלי ספק אנשי עירך ידעו אל מי ירמזון מליך – ורב לך בזה.

מכתבי הקודם בלי ספק קבלת, והנה לבי נוקפי שמא ח“ו אתה כועס עלי על אשר אני שולח יד במאמריך לשנותם, ע”כ אם חמה אין לך אבקשך להרגיעני במלים אחדות.

אגב אודיעך כי ביום ו' ג' אלול מלאנה לה' צעדערבוים שבעים שנה ואם תמצא ידך בכחך לעשות שיראו לו מקיוב איזה אותות כבוד וברכה – עשה, כי כל איש שעמלו עם הצבור כשהוא מגיע לפרק זה, שהוא גבול ימי שנותינו, ראוי הוא שנכבדהו ונכיר טובה לו.

אולי ידעת איפה הוא כעת האיש מיכל גאָרדאָן, שהיה גיסי לפנים; הודיעני נא על אדותיו. זה קרוב לשנה אשר לא שמעתי ממנו דבר ולא ידעתי איפה אבקשהו, והאיש הזה יקר בעיני, כי מלבד שהוא איש משכיל וטהר לב – בו אחוזים זכרונות ימי נעורי. והיה זה שלום מאת אוהבך המתימר בכבודך ובאהבתך

יל"ג.

P.S. מי יתן ונזכה לקבל ממך מכתבים משמיעים דברים טובים דברים נחומים שלא נהיה מוכרחים לשנותם ולהפיל מהם דבר ארצה.

 

אגרת שלש מאות ושלשים ושש.    🔗

[להזק"ן]

ידיד יקר לי!

מיום שהחלותי להגיד חדשות לעם מדי יום ביומו אין לי חדשות להודיעך אָתה ומכתבי אליך מעטו וידלו מאֹד. כי כל היום יושב אנכי סגור בחדרי, קורא וכותב, עורך ומתקן ואין קצה ללהג הרב ולא אביט אדם עם יושבי חדל – והחדשות מאין תמצאנה ואיזה מקום החמר למכתבים?

שני ימים ולילה אחד עשיתי בצאַרסקאָיע. ישיבתו שמה קרבה אל קִצהּ. הימים ימות הגשמים והלילות ארוכים. אני ואשתי זו ביתי נכונים עוד בסוף השבוע הזה להעתיק מושבנו העירה אל הדירה החדשה אשר שכרנו לנו, ברחוב וואָזנעסענסקאַיאַ בקרן סאַדאָוואַיאַ. חתני לוקחי בנותי עודם מקשים ערפם ואומרים להשאֵר בחוץ עוד כשבועיים.

הילדים אשר אנחנו שותפים בהם בריאים וטובים.

ביום הששי הבא, ג' אלול 22 אוגוסט, תכלינה שבעים שנה לחיי הצ"ב בעל “המליץ”. נפתולי אלהים נפתלתי עמו וגם יכלתי לבלי יעשה את מכתב עתו לחצוצרה להודיע ברבים את בוא היום הגדול ההוא ולספר לדוד את כל מעשה תקפו וגדולתו. ואולם בפעם הזאת ראוי ונכון הוא כי יקדמוהו משכילי עמנו ברכות טוב, כי זאת הפעם סבת החג אמתית היא, כי באמת הוא בא לגבול ימי שנותינו שבעים שנה; וגם ראוי הוא לכבוד ויש לנו לשמוח בו, כי מה עשינו לוּ לא מלאו לו כעת שבעים שנה כי אם שלשים או ארבעים. על כן אל נא תעצל ידידי מהעיר את משכילי עירך לברכו ביום ההוא והיתה זאת לו למשיב נפש ולכלכל את שיבתו המשתוקקת לכבוד; ומה גם כי “חובבי ציון” אתם והמליץ לכם לפה.

מידידנו הר"א קופערניק קבלתי היום מכתב, בו יודיעני דבר אשר המרה ועצב את רוחי מאֹד;

ידידנו מיכל גאָרדאָן לעת זקנתו חי בצער גדול בעוני ובחֹסר כל. היו ימים אשר חשבתי להסיעהו הלֹם לעבוד עמנו עבודה ב“המליץ”; אכן לא ארבתי את לבבי לעשות הדבר הזה יען לא ידעתי אם ראוי וכשר הוא לעבודת הסופרים כפי שהיא דרושה לחפצנו; ועוד כי כל ימי “המליץ” הוא מתהולל ועומד לא על ארז כי אם על קנה רצוץ ויראתי פן אביאהו הלם ובין כה יפול מה"ע תחתיו, וכשל עוזר ונפל עזור ומה אעשה לו אז אחרי נפלו?

ברך בשלום את ידידנו “איש הישר” ואמר לו כי הערתו “חמשה לחם” מהודרת היא אע"פ שהיא זרה, ובקרוב יראה אותה בדפוס.

והיה זה שלום לך ולאשר אתך בברכת אחיך אוהבך

יל"ג.

19 אוגוסט 1886 ספ“ב [אדר”ח אלול תרמ"ו].

 

אגרת שלש מאות ושלשים ושבע.    🔗

כבוד הסופר המהיר והמשכיל השלם מו“ה א”י סלוצקי.

מחזיק אנכי לך טובה מרֻבה על האמינך בי לגלות לי את קורותיך ואת אֹדותיך. והנה אחרי רואי כי אינך עומד בגרם מעלות ההצלחה ואינך אסור בעבותות החובה והעבודה אל מקומך וביתך, עלה על לבי להציע לפניך אולי תאות לבֹא אלינו לספ“ב לעבוד אתנו עבודה ב”המליץ“; כי נחוץ לי עוזר בעריכת מה”ע הזה, לערוך מאמרים ולבקר ספרים ולתקן מאמריהם של אחרים, ומכותלי מכתביך ומאמריך אשר קבלתי עד כה ראיתי אותך ראוי וכשר לפני לדבר הזה. על כן מהרה נא להודיעני במוקדם אם יכל תוכל להניח מקומך במהרה בקרוב ולבא אלינו. פה תמצא מעון ושלחן וכל צרכיך בבית הרידקציה, וגם איזו עשרות רו“כ בחדש תשארנה לך לשלח לביתך, ואצ”ל בו חיי הנפש תמצא בה יתר מאשר בקרתגא שלך. על כן מהרה והשיבני דבר, לפי שמבקשים אנחנו לנו איש כזה ושמא יקדימך אחר; וכאשר תבא תשובתך אפרטה לך בדיוק גם מה תהא חובתך לעשותה ומה תהי משכרתּך. ולי אני מוקירך מרחוק ינעם להיות מכירך מקרוב, ותהיה קרוב לי ומבאי ביתי, יען כי רואה אנכי מדבריך ומאמריך כי בעל נימוס וענו ובעל מדות טובות אתה היודע להלוך עם החיים ולהתערב עם הבריות, ואיש כזה אנכי מבקש.

מכתבך ע"ד קיוב קשה להדפיס, יען כי דובר אתה סרה נגד מי שתקיף ממנו; ובכל זאת אנסה להסיר משם כל חום וכל נקוד וטלוא ואולי יצא מתחת שבט המבקר בלי סיקרא.

והנני ידידך ומוקירך המחכה לתשובתך בקרוב

יל"ג.

ו' לחודש אלול תרמ“ו ספ”ב.

 

אגרת שלש מאות ושלשים ושמונה.    🔗

כבוד הסופר המהיר אשר בימינו נצח נעימות, דובר מישרים, דעות תמימות, קנקן מלא חדש וישן, הרר"מ ברובינשטיין המכנה מבש"ן, ביאַססי.

מאמרך “חתחתים בדרך” נכון לדפוס בנו' 99. תודה רבה לך על מאמרך זה כי כמהו כאחיו ההולכים לפניו הנהו נחמד ונעים בסגנונו ונורא ואדיר בתוכנוֹ. ואתה אל נא תרף ידך ממנו גם לימים הבאים ומי יתן ויקרה אלהים לפניך דברים טובים דברים נחומים לדבר עליהם ולבשרם לאחיך השותים בצמא דברי פי חכם חן כאלה, למען אשר אדע אם יודע אתה גם לשחוק ולשמוח כמו שאתה יודע לבכות ולהאָנח.

את קולך שמעתי והנני כותב עם זה גם להר“ד זילבערבוש, ואם יבואו דבריו וכבדנוהו (אין כבוד אלא ממון), כי אחרי אשר אתה בטוב טעמך העידות על דבריו כי טובים הם לָא אפונה כי ימצאו חן גם בעינינו ויכבדו את מקומם ב”המליץ". אהלי, הגידה נא לי אם יודע ה' זילבערבוש את שמי ואם יש תחת ידו “כל שירי”; אם אין אשלחם לו; כי אתה ידעת את נפש המחבר כי הוא – “פרה הרוצה להניק”.

מאשר בחירי רצתה נפשי אתה ואני אהבתיך על טוב טעמך ויושר הגיונך המעידים לי גם על טהר לבך וישרת נפשך אֶלאַט דבר עמך כי כשם שנמצאו לפני שלש שנים אנשים אשר הדפיסו את שירי, כן חברו להם עתה משכילים אחדים להוציא בחוברת גם את ספורי ומאמרי הפרזים אשר באו עד כה בדפוס מפזרים ומפרדים. בזמנו תמצא את הדבר הזה בכל פרטיו בכתבי העתים. בעד “המליץ” אין לך לשלם מאומה, כי העקזעמפלאַר אשר אתה מקבל הוא נמנה בין העקזעמפלאַרים הנשלחים לחכמינו וסופרינו חנם אין כסף. וה' יאיר פניו אליך ויחנך משמני הארץ כאשר חננך מטל השמים ויתן בלבך לאהבה את אוהבך ומכבדך.

יל"ג.

יום ב' ו' לחודש אלול ספ“ב תרמ”ו.

 

אגרת שלש מאות ושלשים ותשע.    🔗

[להנ"ל]

גבר חכם בעז (אין עז אלא תורה) ואיש דעת אמיץ כח!

בנוהג שבעולם כשאדם מוצא קורת רוח מאשתו לא יזכור את השדכן וישכחהו, וכשהוא מוצא את האשה מר ממות על השדכן קללתו ורבצה בו כל האָלה. לא כן אנכי עמדי! שדכן היית בינינו ובין ה' זילבערבוש והנני שמח לבשרך כי הזווג עולה יפה והבאת עליך ברכה. בלי ספק כבר ראית את מכתביו נדפסים ב“המליץ”; וכבר כתב הוא אלי וגם אני אליו; ובקרוב גם יראה סימן ברכה בעמלו.

מכתבך האחרון קבלתי את תשובתך ע"ד “העברי” העושה מעשה אמורי באה אל הרידאקציון והיום נפרסם את זר מעשהו, כפי הרשות אשר נתת לנו בטובך.

מאת גולי רומיניא האֻמללים העומדים בצרה בקראקוי קבלנו קול קרא לעזרה ומהרתי לתתּוֹ בהמליץ כי ראיתי את קולך מדבר מבין שורות הכתב ההוא, ולעשת רצונך חפצתי, ואף כי בדבר מצוה רבה כפדיון שבוים.

טוב לי כי הזכרתי את הבטחתי, על דברת תמונתי; ועתה הנה פני הולכים עם המכתב הזה, ואתה תצוה להדביק את הלוח הדק הזה בדבק טוב בפתח ספרי אשר תחת ידך והיה לך לזכרון, וראית את פני וזכרת כי כן ידבק בך גם לב בעל הפנים האלה.

ידידך ומוקירך באמת

יל"ג.

א“ך אלול תרמ”ו, ספ"ב.

 

אגרת שלש מאות וארבעים.    🔗

[לה' יאפ"ז]

הגידה נא לי כמה ימי שני חייך? מכותלי מכתביך אני רואה כי עוד צעיר לימים אתה. הן תנואות עלי תמצא וכבן שיש לו געגועים על אביו תתחטא ותתאונן רע באזני: “מדוע לא תכתוב אלי? היש בלבך טינא עלי?” ותוסיף ותגלה למוסר אזני: “אם ככה אתה עושה עם כל סופריך – המליץ מה יהיה עליו?!” – וכל זה אינם אלא מעשה נערות. וכי כל איש שאין בלבי טינא עליו חייב אנכי לכתוב אליו אע"פ שאין ביני ובינו ענין לענות בו? או אם לכל השולח דבר וחצי דבר אל המליץ אשוב ואכתוב? ואיככה לא שמת לבך לדבר הזה, כי אם ככה אני עושה – המליץ מה תהיה עליו? – הן התשובה היותר חשובה לך היא כי תמצא את דבריך נדפסים; ובכל עת היות במכתביך ענין קטן או גדול לענות עליו מעולם לא שמתי לפי מחסום ולא חדלתי מענותך עליו: ולמה אתה בא עלי בטרוניא ובעקיפין? כלך מדרך זה!

מאמרך אשר שלחת היום לא יבוא בדפוס, לפי שאין בו דבר של ממש. השאלה שנשאלה לפניך נשאלה גם לפנינו ובקרוב נשתדל להשיב עליה.הדברים המעולים אשר לך שלח ותקבל שכר, כאשר הבטחתיך; אפס השתדל כי יהיו דבריך מתוקנים ומעולים ומועט המחזיק את המרובה; ולמה לך להקדים ולבשר את צאתם ובואם או להקנות פירות שלא באו לעולם? הכין את אשר תכין ושלחם אלינו בלי הקדמות ואריכות דברים, וכשיהיו מודפסים תבוא על שכרך, ואז כשתהיה סופר תמידי שומר תפקידו תוכל לקבל גם אחוז אחד מן המליץ. אם בעל “המגיד” ירבה במחירך הברירה בידך לתת את דודיך לו ולנו יעמוד ריוח והצלה ממקם אחר. עוד זאת תשים אל לבך כי לא נברא מ“ע לעשות רצון סופריו ולמצא חן בעיני כל או”א מהם, כי אם על הסופרים לבחר דרכם ולבוא אחרי מה“ע כתכונתו וכמטרתו אשר הציב לו, ואני כבר אמרתי לך כי לא אוכל תת את “המליץ” להיות כשוק של מקולין לחרף ולגדף איש את אחיהו. הלא רואה אתה כי בורח אני מפני הפולימיק ולמה תשוב ותפקוד עלי עון ש”ב רייכֿערסאָהן המלמד הזה אשר כל אוכליו לא יאשמו ודמו בראשו.

והנני מכבדך ומוקירך כערכך היקר

יל"ג.

כ“ג אלול, תרמ”ו, ספ"ב.

 

אגרת שלש מאות וארבעים ואחת.    🔗

כבוד הסופר המשכיל תם־דרך, שפל רוח ושפל ברך, עד כי לא ידע לנפשו ערך, הרא"י סלוצקי נ"י.

במכתבך מיום טו“ב אלול אתה דוחה את הצעתי לבוא לעבוד אתנו “בהמליץ”: אבל רואה אנכי כי דחיתך זאת היא דחית שמאל ולא דחית ימין, על כן מצאתי את לבבי לחדש עדי נגדך, ולשוב ולדבר על לבך. טעמיך ונמוקיך אשר בגללם אתה ממאן לבא אלינו לא יעמדו ברוח מצויה ואינם באים אלא ממדת ענותנותך ולפי שאין אתה מכיר ערכך. הנה אנכי לא ידעתיך מעודי ולא שמעתי שמעך, אכן מראשית דברך אלי בכתב ראיתי כי הדבּר אתך ושפתנו בלשונך ורוח הגיון בקרבך, ואותם אני מבקש. הנך אומר כי אינך ממהר לכתוב, אבל המהירות איננה דבר נחוץ, ועוד שהיא באה בהרגל. אם האופנים וידותיהם וחשוקיהם שלמים כלום אינם צריכים אלא למשיחה למען ירוצו בלכתם. שוב אתה אומר כי לא תדע שפת אשכנז אבל גם זה איננו חסרון גדול, כי הלא לא לעורך מה”ע נקראך כי אם לעוזר לנו ואת אשר תכתוב תכתוב תחת ידי והשגחתי ולא יכבד עלי למנות החסרון ולתקון המעות. על כן אם באמת רק אלה הטעמים יניאוך מבוא – אל תשים לבך אליהם: ואם באמת עסקך לא יתן לך די לחם ביתך, כמו שכתבת אלי במכתבך הראשון, ואיננו אוסר אותך בעבותים, כלומר אם יכל תוכל להמיש צוארך ממנו בכל עת ובכל זמן, או למסרו לאחר תחתיך, למה לא תחפוץ להיות גולה למקום תורה ודינרי זהב כאחד, במקום תשב שלו ושאנן בבית מלא כל טוב על התורה ועל העבודה ולא תהיה נע ונד ממקום למקום, לחמך יהיה נתן וכל צרכיך נאמנים וגם שכרך אתך להעניק לבני ביתך? על כן אפוא זה דברי האחרון אשר אדבר לך בענין הזה: הנה מכתבי זה בא אליך קרוב לערב ראש השנה. אם צריך אתה לחשב דרכך ולהמלך בדבר אם ללכת אחרי או לא, הנני קובע לך זמן כל שלשת ימי ר“ה ושבת להתיעץ, וביום הראשון שאחר שבת שובה הודיעני את דעתך בבירור אם הן ואם לאו, אם לאו – אשעה מעליך ואפנה לבקש לי עוזר במקום אחר, ואם הן – וכל להיות נקי לביתך כל החגים עד אחר חג הסכות ובין כה תכלה עסקיך הישנים ותכלכל דבריך במשפט ותכף אחר החג תשים פעמיך לבוא הנה ובעוד מועד תכין לך מכתב מסע שבודאי ישנו בידך אחרי כי סוחר וחוזר בערים אתה; גם מכתב תעודה על יושר הנהגתך תכין לך. ודע, כי העסק בעריכת המליץ נותן לך זכות לשבת בפטרבורג ולא יחרץ לך שום איש את לשונו, כי כן נתנה לנו רשות. חדר מיוחד ומרוח יהיה לך בבית הריאקציה וכל מחסוריך על בעל המליץ, ובביתי גם אוצר ספרים טוב אשר תוכל לרחוץ בם הליכיך בחמאה: ואני אהיה לך לאב ושכותי את כפי עליך. ובכן אחכה לתשובתך עד יום הרביעי או החמישי שבימי התשובה: ואם תוכל להקדים תשובתך לפני ר”ה מה טוב, למען אוכל לבקש לי איש אחר כלבבי אם אתה תגמור לבלי שמוע בקוֹלי ללכת אחרינו.

והנני בכל אופן מכבדך ומוקיר ערכך

יל"ג.

כ“ד אלול תרמ”ו, ספ"ב.

 

אגרת שלש מאות ארבעים ושתים.    🔗

[לה' י"י ווייסבערג]

שלום רב לידידי ואיש חסידי, האדם הטוב הזה הלבנון!

ימים על שנה תחכה לתשובתי ואני כמו כן אחכה להתעוררות לתשובה למען תהיה תשובתי שלמה לפניך ועד כה לא נזדמן לי חפץ מן החפצים, לא מחפצי אני ולא מחפצי שמים, לעשות למכתבי אליך אזנים, ולהיות לי לפתחון פה ולניב שפתים. ועתה הנה הימים הנוראים, שהם ימי תשובה ממשמשים ובאים, ואמרתי אֶנָער נא מתרדמתי ואשלם חובתי בתשובתי פן יקדימוני ח"ו ימי הדין וגזלת “העני”⁴ בביתי.

ברכתני ידידי כשנעשיתי רידקטור: והנה ידעתי כי מאתך היתה הברכה ברכה שלמה, יען כי יצאה מלב שלם, מלב אוהב טהר לב: אבל מזלי גרים שברכתך לא נתקימה בי במלואה ונעשית פגומה. מלאכתי בהמליץ איננה מתוקנת כל צרכה כמו שקויתי אני ושקוו אחרי[ם] ממנה, ובשביל כך איננה נותנת לי נחת רוח ומנוחת הנפש. יצרו של הצ“ב תקף עליו להפוך את המליץ למ”ע יומי; ואני מראשית ידעתי כי האדם הזה גדול הוא רק עי“ז שיצרו גדול משל חבריו; אבל בעוד יצרו גדול אין לו כח גברא למלאת אפילו חצי תאותו. אסברא לך. כשנשתתפתי לצ”ב ומטעם המיניסטר נעשיתי לרידקטור היה המליץ יוצא פעמים בשבוע והיה ספק בידי לעשות לעתים מזמנות מטעמים להקוראים כאשר אהבתי, והיינו נושאים ונותנים גם להשתתף בהמצפה ולחדש ימיו כקדם: והנה קפץ עליו רוגזו של קנטר אשר בדה את מה“ע היומי: ולא ידע הצ”ב שָלֵו בבטנו ויאמר: ארדוף אשיג אחלק גם אני שלל כמהו. עד כמה פעמים דברתי על לבו: “הרף מקנאה ועזוב התאוה! זקנים אנחנו ממנו לימים והוא צעיר ו…; הממנו נלמד לעשות כמעשהו? אין צרך לישראל במ”ע יומיים. מאין לנו בשר לתת לכל העם הזה, ונפשי קצה בלחם הקלוקל אשר יהיו כה“ע היומיים מוכרחים לתת לפני קוראיהם כדי שלא להוציא את הנייר חלק: וגם סימן ברכה לא תראה בעמלך זה החדש, כי מעמד עמנו בצוק העתים האלה ברע הוא ואיכה ישא לבדו טרחכם ומשאכם וריבכם?” ככל החזון אשר נשא אחרי כן “חוט השני” (בהמליץ נו' 41) דברתי אליו השכם ודבר והוא עשה מה שעשה; ועתה הנה המליץ יוצא יום יום ואתי אין עוזר ואין תומך וגם “מגיה” טוב אין בבית הדפוס, וכל המלאכה המרבה עלי היתה כלה עד כי כבר כשל כחי ועיפה נפשי, ובשבוע העבר כבר הייתי נכון להשליך את עבותות הרידקציא מעלי והרבו עלי רעים ופתוני ואפת; וגם עתה לא אדע אם ימי ימשכו, כי גם העוזרים טובים אי אפשר למצוא וגם לשלם להם בעד עבודתם אין די כסף לאדון הזה. הוא הדבר אשר אמרתי לך כי נסתפחה שדי, כי ברכתך הטובה אשר ברכתני לא נתקיימה בי במלואה.

* * *

ועתה על מה אדברה בך עוד? יש לי הרבה לדבר בך ואחשכם ליום אחר לכשירוח לי. ועתה היה ברוך לשנה המתחדשת עלינו. אם תספיק לך השעה שלח לי איזה כתיבה טובה ואתה תקבל מן השמים בגלל זה חתימה טובה; וביום הזכרון תזכור לטוב את אוהבך וחובבך כמאז ומקדם את

יל"ג.

מוש“ק כ”ה אלול תרמ“ו, ספ”ב.

 

אגרת שלש מאות וארבעים ושלש.    🔗

[להזק"ן]

אחי משאת נפשי, כבודי ומרים ראשי!

על דבר הענין הרע אשר נתתי לכם לענות בו כתבתי היום ארוכות לידידנו היקר לה' לונץ בלשון ביסמאַרק הקשה לי כמהו, ואתה היודע את כל שגיאותי תמליץ בעדי לכפר על שגגותי; ואליך אהוב נפשי הנני כותב בשפת אבותינו האהובה לברכך ברכה שלמה להתחדש השנה. יום בוא מכתבי זה אליך משנה יום טוב הוא לנו, כי הוא ראש השנה גם לחיי בננו היקר לשנינו, ומשנה ברכה תקח מאתי. בנינו עודם יושבים בבית הקיץ ואני אשר אשמח לקראת שלשת ימי מנוחה אלה אשר באו לי אין בלבי ללכת לצארסקאיע ביום הולדת מאַקסים, וזאת תהיה הפעם הראשונה אשר לא נקדמהו ברכות טוב פנים בפנים ביום הלדתו. וגם זה לי כחדש ימים, מיום צאתי מצאַרסקאָיע ביום 20 אוגוסט, אשר לא ראיתיו, כי רחוק אני כעת ממקום דירתו וזה באו העירה מעט, אבל ידעתי כי לו ולכל אשר אתו ב"ה שלום רב ואין למו מכשול. כה יתן ה' וכה יוסיף!

עבודתי בהמליץ כבדה עלי מאד, נלאיתי נשוא; כי אני נשארתי לבדי ומעוזרים אין איש אתי, וזה האיש צ"ב יעסוק ויכתוב מעט, והמעט אשר הוּא כותב מוטב שתהפך לו שליתו על פניו. בשבוע העבר קצפתי עליו בגלל הדבר הזה ואמרתי להשליכהו אחרי גוי, כי העבודה לא לאיש אחד היא ובנפשי היא. שני גליונות יצאו בלעדי ובראותו כי רעים וחטאים הם מאֹד הרבה עלי רעים ויפתוני בפיהם ואַט שכמי לסבול עוד עד – עד אשר יכשל כח הסבל. יש לי עוד קו תקוה כהה למצוא לי עוזר כנפשי, ובקרב ימים יודע, ואם ידעך גם קו אור זה אין לי פתח תקוה לצאת מעמק העכור.

בקשה קטנה לי אליך. הנה קראת את מאמרי “ספר החיים” אשר בו יצאתי להמליץ טוב בעד ספרותנו החדשה ולהציל את כבודה מידי מחלליה. עוד לא דברתי שם כל מה שיש לדבר בדבר הזה. ועתה אם ישרו דברי בעיני, הבה קח לך מועד בימי המועדים ובֹא נא אחרי למלאת את דברי, כי תרי קלא משתמעי יותר ואי לו האחד שיאמר דבר ואין שני להחזיק בידו. ואם יכבד ממך הדבר תנהו ענין לידידנו ישר הלבב הד“ר עהרליך, אשר גם ברך תברכהו בשמי לשנה החדשה. אם תמים דעת הוא עמי ואיש עצתי בדבר הזה יקח נא עמו דבירם וינאַם נאום. ואם שגיתי הבינו לי ואני אחריש גם אני ולא אענה עוד. עיף ויגע אנכי ונפשי יבשה בחרבוני עבודת הרידקציא. ארור היום אשר בו נסכל הצ”ב לעשות את המליץ למ“ע יומי, דבר מר אשר לא עלה על לבי גם בהקיצי גם בחלומי. ועתה אלכה ואשובה אל מקומי, כי הנה יום ברכה ולא קללה היום ואני ברך לקחתי ואברך ולא אשיבנה. ברוך ומברך אתה לי וכל אשר אתך. יתן לך האלהים זמרת הארץ, תזמר כרמך ואספת את תבואתה; ומעלי יסר את הערב הזה את זרמת הצ”ב ומליצו, אשר עינהו רק על בצעו, ולבי יאמר לי כי בשנה הזאת יגיע [המליץ] עד קצו, ולא יצא עוד כברק חצו.

ידידך אשר נפשי קשורה בנפשך

יל"ג.

ער“ה תרמ”ז.