צו כָּל־הַמּוֹנֵעַ בְּנוֹ מִן הַמַּרְדּוּת סוֹף בָּא לְתַרְבּוּת רָעָה וְשׂוֹנְאֵהוּ. דָּוִד שֶׁלֹּא יִסֵּר לְאַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ וְלֹא רִדָּהוּ, יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה וּבִקַּשׁ לַהֲרֹג אֶת אָבִיו, וְגָרַם לוֹ לֵילֵךְ יָחֵף וְהוּא בּוֹכֶה, וְנָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל כַּמָּה אֲלָפִים וְכַמָּה רְבָבוֹת, וְגָרַם לוֹ דְּבָרִים קָשִׁים הַרְבֵּה שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף (שמו"ר א, א).
מְן הַמַּרְדּוּת – מעונש וממלקות.
סוֹף בָּא וגו' – סופו של הבן שגידולו (“תרבות”) רע והוא שונא את אביו. רִדָּהוּ – הכהו, שלט בו.
*
צז אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: קָשָׁה תַּרְבּוּת רָעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ” (תהלים ג, א), וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו: “ה' מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים קָמִים עָלָי!” (שם שם, ב), וְאִלּוּ אֵצֶל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג נֶאֱמַר: “לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם” (שם ב, א), וְאִלּוּ “מָה רַבּוּ צָרָי” לֹא נֶאֱמַר (ברכות ז ע"ב).
מִשּׁוּם – בשם.
קָשָׁה – גרועה ונוראה.
תַּרְבּוּת רָעָה – גידול רע (וראו בקטע הקודם).
גּוֹג וּמָגוֹג – מלחמה עתידית איומה כנגד עם ישראל אשר תקדם לביאת המשיח (יחזקאל, פרקים לח־לט), שהמדרש מקשר אליה את מזמור ב בתהלים.
*
צח “מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ” (תהלים ג, א) – “מִזְמוֹר לְדָוִד”? – “קִינָה לְדָוִד” הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר! אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֲבִישָׁלוֹם: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁיָּצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב; קֹדֶם שֶׁפְּרָעוֹ הָיָה עָצֵב, לְאַחַר שֶׁפְּרָעוֹ שָׂמֵחַ; אַף כֵּן דָּוִד, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ” (שמואל ב יב, יא) הָיָה עָצֵב, אָמַר: שֶׁמָּא עֶבֶד אוֹ מַמְזֵר הוּא, שֶׁלֹּא יָחוּס עָלַי, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאַבְשָׁלוֹם הוּא – שָׂמַח, אָמַר: סְתָם בֵּן מְרַחֵם עַל אָבִיו (ברכות ז ע"ב).
יָצָא עָלָיו וגו' – הוצג בפניו שטר על חוב שעליו לפרוע.
פְּרָעוֹ – שילם אותו (את החוב).
עֶבֶד או מַמְזֵר – הם “הרעה” שתקום על דויד.
*
צט “אֵלְכָה נָא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי” (שמואל ב טו, ז) – אָמַר לוֹ אַבְשָׁלוֹם: מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ טוֹבָה אַחַת, שֶׁתִּתֵּן לִי שְׁנֵי זְקֵנִים שֶׁיֵּלְכוּ עִמִּי, שֶׁיִּהְיֶה עַל פִּיהֶם כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה. כָּתַב לוֹ שֶׁיֵּלְכוּ עִמּוֹ שְׁנֵי זְקֵנִים מִכָּל עִיר וָעִיר שֶׁיִּרְצֶה. וְנָטַל אֶת הָאִגֶּרֶת וְהָיָה הוֹלֵךְ בְּכָל עִיר וָעִיר וְרוֹאֶה שְׁנֵי זְקֵנִים וּבְחוּרִים שֶׁבָּעִיר וְהָיָה מַרְאֶה לָהֶם הָאִגֶּרֶת שֶׁכָּתַב לוֹ אָבִיו וְאָמַר לָהֶם: רְאוּ מָה שֶׁכָּתַב לִי אָבִי; אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי מְחַבֵּב אֶתְכֶם הַרְבֵּה אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶתְכֶם. וְכֵן הָיָה עוֹשֶׂה בְּכָל עִיר וָעִיר, עַד שֶׁנָּטַל עִמּוֹ מָאתַיִם זְקֵנִים, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶת אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלַםִ קְרֻאִים וְהֹלְכִים לְתֻמָּם” (שם שם, יא) – לֹא הָיוּ יוֹדְעִים עַל מֶה הָיוּ הוֹלְכִין. עָשָׂה לָהֶם אַבְשָׁלוֹם סְעוּדָה, וְהָיָה מַרְבִּיצָם שְׁנֵי זְקֵנִים וְאֶחָד מֵהֶם שֶׁהָלְכוּ עִמּוֹ בְּאֶמְצַע. אָמַר: רְאוּ מָה נָאֶה אַבְשָׁלוֹם! לוֹ נָאָה הַמְּלוּכָה. נַנִּיחַ אֶת דָּוִד וְנֵלֵךְ לָנוּ עִמּוֹ. מָה הָיוּ עוֹשִׂין? אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ עִמּוֹ, לֹא הָיוּ מִתְפַּלְּלִין אֶלָּא עַל דָּוִד, וְהָיוּ אוֹמְרִין: יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּפֹּל אָנוּ בְּיַד דָּוִד וְלֹא דָּוִד בְּיָדֵנוּ, שֶׁאִם נוֹפְלִים אָנוּ בְּיַד דָּוִד – מִתְרַחֵם עָלֵינוּ, וְאִם נוֹפֵל דָּוִד בְּיָדֵנוּ – אֵין אָנוּ מִתְרַחֲמִים עָלָיו (ילק“ש לשמואל, קמט; במ”ר ט, כד).
אָמַר לוֹ אַבְשָׁלוֹם – לדויד אביו.
זְקֵנִים – מנהיגים, מכובדים.
יִהְיֶה עַל פִּיהֶם – שיאשרו את כל מעשיו (בלכתו לכאורה לשלם בחברון נדר שנדר). בְּחוּרִים – נבחרים.
מַרְבִּיצָם וגו' – בין כל שני זקנים הושיב אחד שהיה שותף לו למזימה (והוא שדיבר בשבחו של אבשלום).
נַנִּיחַ – נעזוב.
הָיוּ עִמּוֹ – עם אבשלום.
מִתְרַחֵם – מרחם.
בְּיָדֵנוּ – בידי אבשלום וצבאו.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.