ק “וְיִשְׁבִּי בְנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה… וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד” (שמואל ב כא, טז) – מַהוּ “וְיִשְׁבִּי בְנֹב”? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִישׁ שֶׁבָּא עַל עִסְקֵי נֹב. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד: עַד מָתַי יִהְיֶה עָווֹן זֶה טָמוּן בְּיָדֶיךָ? עַל יָדְךָ נֶהֶרְגָה נֹב עִיר הַכּוֹהֲנִים וְעַל יָדְךָ נִטְרַד דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי וְעַל יָדְךָ נֶהֶרְגוּ שָׁאוּל וּשְׁלשֶׁת בָּנָיו, רְצוֹנְךָ יִכְלֶה זַרְעֲךָ אוֹ תִּמָּסֵר בְּיַד אוֹיֵב? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מוּטָב אֶמָּסֵר בְּיַד אוֹיֵב וְלֹא יִכְלֶה זַרְעִי. פַּעַם אַחַת יָצָא לָצוּד צַיִד, בָּא שָׂטָן וְנִדְמָה לוֹ כִּצְבִי, זָרַק בּוֹ חֵץ וְלֹא הִגִּיעוֹ, נִמְשַׁךְ דָּוִד אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. כְּשֶׁרָאָהוּ יִשְׁבִּי בְּנֹב אָמָר: זֶה שֶׁהָרַג אֶת גָּלְיַת אָחִי. הֱנִיפוֹ בְמָגִנּוֹ, וְקָפַץ דָּוִד לַאֲחוֹרָיו שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, זֶה נִתְיָרֵא מִזֶּה וְזֶה נִתְיָרֵא מִזֶּה. זֶה נִתְיָרֵא וְאָמַר: אִם לַאֲחוֹרָיו קָפַץ כָּךְ, לְפָנָיו מָה? וְזֶה נִתְיָרֵא וְאָמַר: אִם בְּמָגִנּוֹ הֱנִיפַנִי כָּךְ, הֵיאָךְ אֲנִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּפָנָיו? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד: הַלְוַאי הָיָה לִי אֶחָד מִבְּנֵי אֲחוֹתִי וִיסַיְּעֵנִי. תְּפָסוֹ וּכְפָתוֹ וּכְבָשׁוֹ וְהִנִּיחוֹ תַּחַת קוֹרַת בֵּית הַבַּד וְשָׁכַב עָלֶיהָ. אָמַר: אֹכַל וְאֶשְׁתֶּה וְאֶתְעַלֶּל בּוֹ כִּרְצוֹנִי. נַעֲשָׂה לוֹ נֵס לְדָוִד וְשָׁקְעָה לוֹ הָאָרֶץ תַּחְתָּיו.
אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה. וַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה הָיָה חוֹפֵף רֹאשׁוֹ בְּאַרְבַּע סְאִים שֶׁל מַיִם. רָאָה בָּהֶם כִּתְמֵי דָּם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בָּאָה פִּרְדָּתוֹ שֶׁל דָּוִד וּבָכְתָה לְפָנָיו; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: יוֹנָה בָּאָה וְטָרְפָה לְפָנָיו, אָמַר: כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלָה לְיוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף” (תהלים סח, יד) – מִכָּאן שֶׁדָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּצַעַר. בָּא לְבֵיתוֹ שֶׁל דָּוִד וְלֹא מְצָאוֹ, שָׁלַח לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא מְצָאוֹ. אָמַר: דָּוִד הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לוֹ: מִן הַבֹּקֶר יָצָא וְלֹא בָּא. אָמַר: שָׁנִינוּ: “אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְּאוֹ וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ” – בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה מַהוּ? בָּא וְשָׁאַל בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, אָמְרוּ לוֹ: בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה מֻתָּר. רָכַב עַל פִּרְדּוֹ וְהָלַךְ. מִיָּד קָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ, בַּדֶּרֶךְ רָאָה אֶת עָרְפָּה אִמּוֹ שֶׁל יִשְׁבִּי בְּנֹב, שֶׁהָיְתָה טוֹוָה שִׁירָאִים. כְּשֶׁרָאַתְהוּ, נָטְלָה פִּלְכָּה וְזָרְקָה בּוֹ; סְבוּרָה הָיְתָה לְהָרְגוֹ. אָמְרָה לוֹ: בָּחוּר, הָבֵא לִי הַפֶּלֶךְ! זְרָקוֹ בְּקָדְקֳדָהּ וַהֲרָגָהּ. כְּשֶׁרָאָהוּ יִשְׁבִּי בְּנֹב אָמַר: עַכְשָׁו שְׁנַיִם הֵם וְיַהַרְגוּנִי. זָרַק אֶת דָּוִד לְמַעְלָה וְנָעַץ רָמְחוֹ בַּקַּרְקַע, אָמַר: יִפֹּל דָּוִד עָלָיו וְיֵהָרֵג. אָמַר אֲבִישַׁי שֵׁם – הֶעֱמִידוֹ לְדָוִד בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ. אָמַר לוֹ: לָמָּה בָּאתָ לְכָאן? אָמַר לוֹ: כָּךְ וְכָךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכָךְ וְכָךְ הֵשַׁבְתִּי. אָמַר לוֹ: הֲפֹךְ תְּפִלָּתְךָ – “בֶּן בִּנְךָ יִמְכֹּר שַׁעֲוָה וְאַתָּה לֹא תִּצְטַעֵר”. אָמַר לוֹ: אִם כָּךְ עָזְרֵנִי בִּתְפִלָּתְךָ, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה” (שמואל ב כא, יז) – אָמַר אֲבִישַׁי שֵׁם וְהוֹרִידוֹ. אָמַר לָהֶם יִשְׁבִּי: שְׁנַיִם עַל אֶחָד! אָמְרוּ לוֹ: אָנוּ הוֹרְגִים אוֹתְךָ וְאַתָּה בּוֹא וֶאֱמֹר בָּעִיר: עֲשָׂרָה הֲרָגוּךָ. הָיָה יִשְׁבִּי בְּנֹב רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם. אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ וְתִמְצָא אִמְּךָ בְּקִבְרָהּ. כְּשֶׁהִזְכִּירוּ לוֹ שְׁמָהּ שֶׁל אִמּוֹ – תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ וַהֲרָגוּהוּ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָוִד לוֹ לֵאמֹר: לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל” (סנהדרין צה ע“א; בר”ר נט, יא; ילק“ש לבראשית, קז; ילק”ש לשמואל, קנה־קנו).
אִישׁ שֶׁבָּא וגו' – אדם שבא להרוג את דויד בגלל הריגת כוהני נוב.
טָמוּן – מצוי, קיים.
עַל יָדְךָ – בגללך.
נִטְרַד – גורש (מן העולם הבא [סנהדרין י, ב]).
דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי – שהרג את כוהני נוב על פי הוראת שאול, על שסייעו לדויד (שמואל א, פרק כב).
נֶהֶרְגוּ שָׁאוּל וגו' – כעונש על הריגת הכוהנים.
הִגִּיעוֹ – השיגו.
נִמְשַׁךְ – נגרר.
הֱנִיפוֹ – הדף אותו.
שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמּוֹת – כעשרה מטרים.
מִבְּנֵי אֲחוֹתִי – בני צרויה, יואב ואבישי.
תְּפָסוֹ וגו' – ישבי בנוב תפס את דויד, אסר אותו ונתן אותו מתחת לקורה כבדה המשמשת למעיכת הזיתים בתהליך הוצאת השמן.
אַרְבַּע סְאִים – כמות גדולה (של כעשרים וחמישה ליטרים), משום שהיה גיבור ובעל גוף גדול ביותר.
טָרְפָה – ניפנפה בכנפיה וצרחה.
שָׁנִינוּ – במשנה סנהדרין ב, ה לגבי מלך ישראל.
בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה מַהוּ? – האם דין זה חל גם בשעת סכנה?
קָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ – נתקצרה הדרך באופן פלאי.
עָרְפָּה אִמּוֹ – השם “הרָפָה” מובן כמדבר בעורפה, כלתה של נעמי.
שִׁירָאִים – בגדי משי.
פִּלְכָּהּ – מכשיר הטווייה שלה.
שֵׁם – שמו המפורש של הקב"ה, שבעזרתו ניתן לחולל פלאים.
אָמַר לו – אבישי לדויד.
הֲפֹךְ תְּפִלָּתְךָ – שנה את בקשתך ובקש שייענשו צאצאיך ולא אתה.
בֶּן בִּנְךָ וגו' – פתגם שמשמעותו כי מוטב לאדם להציל עצמו גם אם בן בנו, שאותו אולי לא יכיר, ייפגע מכך.
תָּשַׁשׁ – נחלש.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.