קה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: שְׁאַל, מָה אֶתֶּן לָךְ? וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה… וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ" (מלכים א ג, ה־ט) – אָמַר רַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חַלַפְתָּא: לְבוּלֶוְטֵיס שֶׁהָיָה גָדֵל בְּבֵיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: שְׁאַל מָה אֶתֶּן לְךָ? אָמַר הַבּוּלֶוְטֵיס: אִם שׁוֹאֵל אֲנִי כֶּסֶף וְזָהָב – הוּא נוֹתֵן לִי. אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת – הוּא נוֹתֵן לִי; אָמַר: הֲרֵינִי שׁוֹאֵל בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ – וְהַכֹּל בִּכְלָל. כָּךְ: “בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אַל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ?” (שם שם, ה). אָמַר שְׁלֹמֹה: אִם אֶשְׁאַל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת הוּא נוֹתֵן לִי, אֶלָּא אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת הַחָכְמָה – וְהַכֹּל בִּכְלָל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שְׁלֹמֹה, חָכְמָה שָׁאַלְתָּ לְּךָ וְלֹא שָׁאַלְתָּ עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְנֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ – חַיֶּיךָ, הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לְךָ, וְעַל יְדֵי כֵּן עשֶׁר וּנְכָסִים אֶתֵּן לְךָ (שהש"ר א, ט).
לְבוּלֶוְטִיס – משל לחבר מועצה, יועץ.
שְׁאַל – בקש.
וְהַכֹּל בִּכְלָל – ובכך אקבל הכול, גם זהב וכסף.
חַיֶּיךָ – לשון שבועה.
*
קו “וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם” (מלכים א ה, יא) – כָּל הַמְּלָכִים יָרְאוּ מִמֶּנּוּ, אֻמּוֹת וּלְשׁוֹנוֹת לוֹ נִשְׁמְעוּ, וּמִסִּים הָיוּ מַעֲלִים לוֹ. דְּגֵי הַיָּם וְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם עִם בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה הָיוּ עוֹלִים וּבָאִים כְּאֶחָד לְבֵית הַמִּטְבְּחַיִם לִהְיוֹת נִשְׁחָטִים לִסְעוּדַת שְׁלֹמֹה. עָשִׁיר וְאַדִּיר וְקוֹנֵה נְכָסִים, כֶּסֶף וְזָהָב הַרְבֵּה לִמְאוֹד. פּוֹתֵר מְשָׁלִים וּמַגִּיד סְתָרִים וּמוֹדִיעַ רָזִים שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף. אוֹיְבָיו וְשׂוֹנְאָיו נַעֲשׂוּ אוֹהֲבָיו, וְכָל הַמְּלָכִים נִשְׁמְעוּ לוֹ. עָמְדוּ כֻּלָּם לִרְאוֹת פָּנָיו וּמִתְאַוִּים לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חָכְמָתוֹ. שְׁמוֹ הָלַךְ בֵּין הַמְּלָכִים וּגְבוּרָתוֹ בֵּין חֲכָמִים. יָשָׁר וְסָר מֵרַעַ, חָכָם וְיוֹדֵעַ רָזֵי שָׁמַיִם. כָּל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת הִקְרִיבוּ בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. לוֹ נִתַּן הַמַּפְתֵּחַ הַגָּדוֹל, שֶׁפּוֹתְחִים בּוֹ כָּל שַׁעֲרֵי חָכְמָה וּבִינַת לֵב. יָדַע וְשָׁמַע שִׂיחַת עוֹפוֹת וּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה. צְבָאִים וְאַיָּלִים רָצִים לְפָנָיו, אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים תּוֹפְשֵׂי נִשְׁקוֹ (פתיחת תרגום שני למגילת אסתר).
כְּאֶחָד – יחד.
רָזִים – סודות.
תּוֹפְשֵׂי נִשְׁקוֹ – לוחמיו.
*
קז יוֹם אֶחָד נִכְנַס אֵצֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אַשְׁמְדַי מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים וְאָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא שֶׁכָּתוּב עָלֶיךָ “וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם” (מלכים א ה, יא)? אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה: הֵן, כָּךְ הִבְטִיחַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ אַשְׁמְדַי: אִם תִּרְצֶה אֲנִי מַרְאֶה לֵךְ דָּבָר שֶׁלֹּא רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ! אָמַר לוֹ: הֵן. מִיָּד הוֹשִׁיט אַשְׁמְדַי יָדוֹ לְאֶרֶץ “תֵּבֵל” וְהוֹצִיא מִמֶּנָּה אִישׁ בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים וְאַרְבַּע עֵינַיִם. נִזְדַּעְזַע שְׁלֹמֹה וְנִבְהַל וְאָמַר: הַכְנִיסוּהוּ לַחֶדֶר.
שָׁלַח וְקָרָא לִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע. אָמַר לוֹ: תֹּאמַר, שֶׁיֵּשׁ תַּחְתֵּינוּ בְּנֵי אָדָם? אָמַר לוֹ: חַי נַפְשְׁךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אִם יָדַעְתִּי; אֶלָּא שָׁמַעְתִּי מֵאֲחִיתֹפֶל שֶׁיֵּשׁ תַּחְתֵּינוּ בְּנֵי אָדָם. אָמַר לוֹ: אִם אֲנִי מַרְאֶה לְךָ אֶחָד מֵהֶם מָה תֹּאמַר? אָמַר לוֹ: וְהֵיאָךְ אַתָּה יָכוֹל לְהַרְאוֹת מֵעָמְקָהּ שֶׁל אֶרֶץ, שֶׁהִיא מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּבֵין אֶרֶץ לְאֶרֶץ גַּם כֵּן מַהֲלַךְ תַּ"ק שָׁנָה? מִיָּד שָׁלַח שְׁלֹמֹה וְהֵבִיאוּ לְאוֹתוֹ בֶּן אָדָם אֶצְלוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָהוּ בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע נָפַל עַל פָּנָיו וְאָמָר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיַנִי וְקִיְּמַנִי וְהִגִּיעַנִי לַזְּמַן הַזֶּה!
אָמַר שְׁלֹמֹה לְאוֹתוֹ בֶּן אָדָם: בֶּן מִי אַתָּה? – אָמַר לוֹ: מִבְּנֵי אָדָם אֲנִי, מִתּוֹלְדוֹת קַיִן. – בְּאֵיזֶה מָקוֹם מוֹשַׁבְכֶם? – בְּאֶרֶץ “תֵּבֵל”. – יֵשׁ לָכֶם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ? – הֵן. – מֵהֵיכָן זוֹרֵחַ הַשֶּׁמֶשׁ וּלְהֵיכָן הוּא שׁוֹקֵעַ? – זוֹרֵחַ בְּמַעֲרָב וְשׁוֹקֵעַ בְּמִזְרָח. – מָה מַעֲשֵׂיכֶם? – אָנוּ חוֹרְשִׁים וְקוֹצְרִים וְרוֹעִים צֹאן וּבָקָר. – מִתְפַּלְּלִים אַתֶּם? – הֵן. – מַה הִיא תְּפִלַּתְכֶם? – “מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, ה', כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ!” (תהלים קד, כד). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה: אִם רְצוֹנְךָ נַחֲזִירְךָ לִמְקוֹמְךָ. אָמַר לוֹ: עֲשׂוּ טוֹבַתְכֶם וְהַחֲזִירוּנִי לִמְקוֹמִי.
מִיָּד קָרָא הַמֶּלֶךְ לְאַשְׁמְדַי וְאָמַר לוֹ: לֵךְ וְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ לְעוֹלָם.
כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ בֶּן־אָדָם כָּךְ – נָשָׂא אִשָּׁה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה שִׁבְעָה בָּנִים. שִׁשָּׁה מֵהֶם בִּדְמוּת הָאֵם, וְאֶחָד בִּדְמוּת הָאָב, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי רָאשִׁים וְאַרְבַּע עֵינַיִם.
וְאוֹתוֹ הָאִישׁ הָיָה חוֹרֵשׁ וְקוֹצֵר, וְנַעֲשָׂה עָשִׁיר גָּדוֹל מֵעֲשִׁירֵי עוֹלָם.
לְאַחַר זְמַן מֵת הָאִישׁ הַזֶּה וְהִנִּיחַ יְרֻשָּׁה לְבָנָיו. הִתְחִילוּ הַבָּנִים מְרִיבִים. הַשִּׁשָּׁה אָמְרוּ: אָנוּ שִׁבְעָה לְחַלֵּק מָמוֹן אָבִינוּ. וּבַעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים אָמָר: אָנוּ שְׁמוֹנָה, וְעָלַי לִטּוֹל מִן הַיְּרֻשָּׁה שְׁנֵי חֲלָקִים.
הָלְכוּ כֻלָּם אֵצֶל שְׁלֹמֹה וְאָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ! אָנוּ שִׁבְעָה, וְאָחִינוּ בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים אוֹמֵר, שֶׁאָנוּ שְׁמוֹנָה, וְרוֹצֶה לְחַלֵּק מָמוֹן אָבִינוּ לִשְׁמוֹנָה חֲלָקִים, וְהוּא רוֹצֶה לִטֹּל שְׁנֵי חֲלָקִים.
מִיָּד קָרָא שְׁלֹמֹה לְסַנְהֶדְרִין וְאָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם אוֹמְרִים בַּדָּבָר הַזֶּה? – שָׁתְקוּ. אָמַר לָהֶם שְׁלֹמֹה: “לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט” (ירמיה כא, יב). בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נִכְנַס שְׁלֹמֹה לְהֵיכָל וְעָמַד בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּשֶׁנִּגְלֵיתָ לִי בְּגִבְעוֹן וְאָמַרְתָּ לִי: “שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ” (מלכים א ג, ה), לֹא שָׁאַלְתִּי מִמְּךָ לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב אֶלָּא חָכְמָה, כְּדֵי לִשְׁפֹּט בְּנֵי אָדָם בְּצֶדֶק, הָאֶר נָא עֵינֵי לְהוֹצִיא דִּין אֱמֶת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ חָכְמָה בַּבֹּקֶר.
לַבֹּקֶר שָׁלַח שְׁלֹמֹה וְקִבֵּץ כָּל הַסַּנְהֶדְרִין וְאָמַר לָהֶם: הָבִיאוּ לְפָנַי בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים. מִיָּד הֱבִיאוּהוּ לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם: רְאוּ, שֶׁאִם יוֹדֵעַ וּמַרְגִישׁ רֹאשׁ זֶה מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי – אֶחָד הוּא, וְאִם לָאו – הֵם שְׁנַיִם. אָמַר שְׁלֹמֹה: הָבִיאוּ מַיִם חַמִּים! הֵבִיאוּ מַיִם חַמִּים וְזָרְקוּ עַל רֹאשׁ אֶחָד. צָוַח בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אָנוּ מֵתִים, אָנוּ מֵתִים!
כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ תָּמְהוּ וְרָעֲדוּ וּפָחֲדוּ כֻּלָּם מִמֶּנּוּ (משלים של שלמה המלך, בתוך: בית המדרש, ד, עמ' 152־151).
בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע – שר צבאו של שלמה.
תַּחְתֵּינוּ – תחת לאדמה.
אֲחִיתֹפֶל – יועץ דויד.
תַּ"ק – חמש מאות.
תּוֹלְדוֹת – צאצאי.
לִטֹּל – לקחת.
שָׁתְקוּ – ולא ידעו את הדין.
אָנוּ מַתִים – ולא אמר “אני מת”.
*
קח מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה וּבְיָדוֹ כַּד שֶׁל חָלָב, פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ, שֶׁהָיָה צוֹעֵק מֵרֹב צָמָא. אָמַר לוֹ הָאִישׁ: מָה אַתָּה צוֹעֵק? אָמַר לוֹ: צָמֵא אֲנִי. וּמָה בְּיָדְךָ? – אָמַר לוֹ: חָלָב. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי אֶת הֶחָלָב לִשְׁתּוֹת וְאַרְאֲךָ מָמוֹן הַרְבֵּה עַד שֶׁתִּתְעַשֵּׁר. נָתַן לוֹ וְשָׁתָה. לְאַחַר שֶׁשָּׁתָה הַנָּחָשׁ אָמַר לוֹ הָאִישׁ: הַרְאֵנִי הַמָּמוֹן שֶׁאָמַרְתָּ לִי. אָמַר לוֹ: בּוֹא אַחֲרַי. הָלַךְ אַחֲרָיו עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶבֶן גְּדוֹלָה. אָמַר לוֹ: תַּחַת הָאֶבֶן הַזֹּאת הוּא הַמָּמוֹן. הֵרִים הָאִישׁ הָאֶבֶן וְחָפַר וּמָצָא הַמָּמוֹן. לְקָחוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְבֵיתוֹ.
מָה עָשָׂה אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ? קָפַץ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל סְבִיב צַוָּארוֹ. אָמַר לוֹ הָאִישׁ: זוֹ מָה הִיא? אָמַר לוֹ: אֲנִי מֵמִית אוֹתְךָ עַל שֶׁלָּקַחְתָּ כָּל מָמוֹנִי. אָמַר לוֹ: בּוֹא עִמִּי לִפְנֵי שְׁלֹמֹה וּבֵית דִּינוֹ.
הָלְכוּ וּבָאוּ לִפְנֵי שְׁלֹמֹה – וְעוֹד הַנָּחָשׁ עָלָיו. צָעַק הָאִישׁ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ לַנָּחָשׁ: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָמַר הַנָּחָשׁ: אֲנִי רוֹצֶה לְהָרְגוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: “וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב” (בראשית ג, טו). אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: רֵד מֵעַל צַוָּארוֹ, שֶׁאֵין נָכוֹן שֶׁתְּהֵא מֻחְזָק בּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, מֵאַחַר שֶׁאַתֶּם בְּבֵית דִּין. יָרַד מֵעַל צַוָּארוֹ לָאָרֶץ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מֵעַתָּה אֱמֹר דְּבָרֶיךָ.
הִתְחִיל הַנָּחָשׁ לְדַבֵּר וְאָמַר: אֶהֶרְגֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָאִישׁ: וּלְךָ צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – “הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ” (שם). מִיָּד קָפַץ הָאִישׁ וְרָצַץ מוֹחוֹ.
מִכָּאן אָמְרוּ: טוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים – רְצֹץ אֶת מוֹחוֹ (מבוא לתנחומא בובר, עמ' 157).
פָּגַע – פגש.
נִשְׁתַּלְשֵׁל – כרך עצמו.
שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר – לנחש בגן עדן.
מֻחְזָק בּוֹ – מחזיק אותו.
*
קט “וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם” (מלכים א ה, י) – מָה הָיְתָה חָכְמַת מִצְרַיִם? – אַתָּה מוֹצֵא, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שָׁלַח אֵצֶל פַּרְעֹה נְכֹה. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי אֻמָּנִים בְּשָׂכָר, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. מָה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? כִּנֵּס כָּל אַצְטְרוֹלוֹגִין שֶׁלּוֹ וְאָמַר לָהֶם: צְפוּ וּרְאוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁעֲתִידִים לָמוּת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה מִן הָאֻמָּנִים הָאֵלּוּ וְאֶשְׁלָחֵם אֶצְלוֹ. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ אֵצֶל שְׁלֹמֹה צָפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהֵם עֲתִידִים לָמוּת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה, נָתַן לָהֶם תַּכְרִיכֵיהֶם וּשְׁלָחָם. וְשָׁלַח לוֹ כְּתָב וְאָמַר: לֹא הָיוּ לְךָ תַּכְרִיכִים לִקְבֹּר אֶת מֵתֶיךָ? הֲרֵי לְךָ הֵם וְתַכְרִיכֵיהֶם (במ“ר יט, ג; פס”ר יד, ט).
אַתָּה מוֹצֵא – למד ויתברר לך.
פַּרְעֹה נְכֹה – שמו של אחד ממלכי מצרים (מלכים ב כג, כט).
בְּשָׂכָר – תמורת תשלום.
אַצְטְרוֹלוֹגִין – מגלי עתידות בעזרת הכוכבים.
צְפוּ – התבוננו.
*
קי “וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה” (מלכים א ג, א) – אָמָרוּ: בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם וְהֶעֱלָה שִׂרְטוֹן – וְעָלָיו נִבְנָה כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי (שבת נו ע"ב).
גַּבְרִיאֵל – המלאך.
נָעַץ קָנֶה וגו' – תקע גבעול (של צמח הקנה) בים, וסביבו הצטברו עשבים וטיט ונוצר מעין אי.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.