קיט כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּיַּיִן שָׁלַח וְזִמֵּן כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב הַקְּרוֹבִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיבָם בְּהֵיכָל הַמֶּלֶךְ. אַחַר כָּךְ צִוָּה לִטֹּל נְבָלִים וּמְצִלְתַּיִם, תֻּפִּים וְכִנּוֹרוֹת, שֶׁהָיָה מְנַגֵּן בָּהֶם דָּוִד אָבִיו, וּלְנַגֵּן לְפָנָיו. עוֹד צִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו עוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְאֶת הַשֵּׁדִים וְאֶת הָרוּחוֹת וְאֶת הַלִּילִין לְרַקֵּד לְפָנָיו, כְּדֵי לְהַרְאוֹת גְּדֻלָּתוֹ לְכָל הַמְּלָכִים הַיּוֹשְׁבִים לְפָנָיו. וְסוֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ קוֹרְאִים אוֹתָם בִּשְׁמוֹתָם וְכֻלָּם מִתְכַּנְּסִים וּבָאִים אֶצְלוֹ מֵאֲלֵיהֶם, לֹא כְּפוּתִים וְלֹא אֲסוּרִים וּבְאֵין אָדָם נוֹהֵג בָּהֶם.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְבַּקֵּשׁ תַּרְנְגוֹל הַבַּר בֵּין הָעוֹפוֹת וְלֹא נִמְצָא. וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ לַהֲבִיאוֹ בְּכַעַס וּבִקֵּשׁ לְיַסְּרוֹ. עָנָה תַּרְנְגוֹל הַבַּר וְאָמַר לוֹ: שְׁמַע, אֲדוֹנִי מֶלֶךְ הָאָרֶץ, וְיָבוֹאוּ דְּבָרַי בְּאָזְנֶיךָ. זֶה שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁנָּתַתִּי עֵצָה בְּלִבִּי וְנִמְלַכְתִּי עִם נַפְשִׁי, לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי, וְאָמַרְתִּי: אָשׁוּט בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ וְאֶרְאֶה אִם יֵשׁ מְדִינָה אוֹ מֶמְשָׁלָה, שֶׁאֵינָהּ נִשְׁמַעַת לַאדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. הִסְתַּכַּלְתִּי וְרָאִיתִי מְדִינָה אַחַת, עִיר קִיטוֹר שְׁמָהּ, בְּאֶרֶץ מִזְרָח. עֲפָרָהּ יָקָר מִזָּהָב וְכַסְפָהּ בַּחוּצוֹת כְּזֶבֶל, וְאִילָנוֹת מִבְּרֵאשִׁית שָׁם נְטוּעִים. וּמִגַּן עֵדֶן הֵם שׁוֹתִים מַיִם. יֵשׁ שָׁם חֲיָלוֹת הַרְבֵּה וַעֲטָרוֹת בְּרָאשֵׁיהֶם. לַעֲמֹד בְּמִלְחָמָה אֵינָם יוֹדְעִים, לִדְרֹךְ בַּקֶּשֶׁת אֵינָם יְכוֹלִים. אַף רָאִיתִי אִשָּׁה אַחַת מוֹשֶׁלֶת בְּכֻלָּם וּשְׁמָהּ מַלְכַּת שְׁבָא. וּבְכֵן אִם טוֹב הַדָּבָר לִפְנֵי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֶאֱזֹר כַּגֶּבֶר חֲלָצַי וְאֵלֵךְ לְעִיר קִיטוֹר, לִמְדִינַת שְׁבָא, מַלְכֵיהֶם אֶאֱסֹר בְּזִקִּים וּמוֹשְׁלֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל וְאָבִיא אוֹתָם אֶל אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. הַדָּבָר טוֹב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְסוֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ נִקְרְאוּ, וְכָתְבוּ אִגֶּרֶת וְקָשְׁרוּ אוֹתָהּ בְּכַנְפֵי תַּרְנְגוֹל הַבַּר; קָם תַּרְנְגוֹל הַבַּר וְעָלָה לִשְׁמֵי מָרוֹם וְנִצְנַף צְנֵפָה וְהָיָה נוֹצֵחַ וּפוֹרֵחַ בֵּין הָעוֹפוֹת, וְעָפוּ אַחֲרָיו וְהָלְכוּ לְעִיר קִיטוֹר, לִמְדִינַת שְׁבָא.
זִמֵּן – הזמין.
לִטֹּל – לקחת.
לִילִין – רוחות הלילה.
כְּפוּתִים – קשורים בחבלים.
נוֹהֵג בָּהֶם – מוביל אותם.
נְמְלַכְתִּי – התייעצתי.
אֶאֱזֹר כַּגֶּבֶר חֲלָצַי – אתגבר ואתחזק, כמי שקושר חגורה למותניו טרם צאתו למבצע הדורש אומץ.
זִקִּים – אזיקים.
נִצְנַף צְנֵפָה – השמיע צהלה כצהלת הסוס.
נוֹצֵחַ – מתרומם.
*
לְעֵת הַבֹּקֶר יָצְאָה מַלְכַּת שְׁבָא לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַשֶּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה הֶחֱשִׁיכוּ הָעוֹפוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ. שָׁלְחָה הַמַּלְכָּה יָדָהּ בִּבְגָדֶיהָ וְקָרְעָה אוֹתָם, וְהָיְתָה תְמֵהָה וּמִשְׁתּוֹמֶמֶת. יָרַד אֵלֶיהָ תַּרְנְגוֹל הַבַּר, רָאֲתָה וְהִנֵּה אִגֶּרֶת קְשׁוּרָה בִּכְנָפָיו, הִתִּירַתָּה וְקָרְאָה אוֹתָהּ, וְכֵן הָיָה כָּתוּב בָּהּ: “מִמֶּנִּי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ – שָׁלוֹם לָךְ, שְׁלוֹם לְשָׂרַיִךְ! הֲלֹא יָדַעְתְּ שֶׁהִמְלִיכַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חַיּוֹת הַשָּׂדֶה וְעַל עוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַל שֵׁדִים וְעַל רוּחוֹת וְלִילִין, וְכָל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, דָּרוֹם וְצָפוֹן בָּאִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמִי. עַתָּה אִם תֹּאבוּ וְתָבוֹאוּ וְתִשְׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמִי, אֶעֱשֶׂה לָךְ כָּבוֹד גְּדוֹל מִכָּל הַמְּלָכִים הַיּוֹשְׁבִים לְפָנַי; וְאִם לֹא תֹּאבוּ וְלֹא תָּבוֹאוּ וְלֹא תִשְׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמִי, אֶשְׁלַח עֲלֵיכֶם מְלָכִים וְלִגְיוֹנוֹת וּפָרָשִׁים. וְאִם תֹּאמְרוּ: מִי הֵם הַמְּלָכִים וְהַלִּגְיוֹנוֹת וְהַפָּרָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה? חַיּוֹת הַשָּׂדֶה הֵם הַמְּלָכִים, עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם הֵם הַפָּרָשִׁים, וְהָרוּחוֹת וְהַשֵּׁדִים וְהַלִּילִין הֵם הַלִּגְיוֹנוֹת, שֶׁיְחַנְּקוּ אֶתְכֶם עַל מִטּוֹתֵיכֶם בְּתוֹךְ בָּתֵּיכֶם, וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה יַהַרְגוּ אֶתְכֶם בַּשָּׂדֶה, וְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם יֹאכְלוּ אֶת בְּשַׂרְכֶם מֵעֲלֵיכֶם”.
וּכְשֶׁשָּׁמְעָה מַלְכַּת שְׁבָא אֶת דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת, שָׁלְחָה יָדָהּ שֵׁנִית בִּבְגָדֶיהָ וְקָרְעָה אוֹתָם. שָׁלְחָה וְקָרְאָה לַזְּקֵנִים וְלַשָּׂרִים וְאָמְרָה לָהֶם: לֹא יְדַעְתֶּם, מָה שָׁלַח לִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה? עָנוּ וְאָמְרוּ לָהּ: “אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאֶת מַלְכוּתוֹ אֵין אָנוּ מְכַבְּדִים”. וְהִיא לֹא בָּטְחָה בָהֶם וְלֹא שָׁמְעָה לְדִבְרֵיהֶם. שָׁלְחָה וְקָרְאָה לְכָל סַפָּנֵי הַיָּם וְהִטְעִינָה אוֹתָם בְּרוֹשִׁים וּמַרְגָּלִיוֹת וַאֲבָנִים טוֹבוֹת. וְשָׁלְחָה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה שֵׁשֶׁת אֲלָפִים נְעָרִים וּנְעָרוֹת, כֻּלָּם בְּנֵי שָׁנָה אַחַת, בְּנֵי חֹדֶשׁ אֶחָד, בְּנֵי יוֹם אֶחָד וּבְנֵי שָׁעָה אַחַת. כֻּלָּם בְּנֵי קוֹמָה אַחַת וּבְנֵי קֶצֶב אֶחָד וְכֻלָּם מְלֻבָּשִׁים לְבוּשֵׁי אַרְגָּמָן. וְכָתְבָה אִגֶּרֶת וְשָׁלְחָה בִּידֵיהֶם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: “מֵעִיר קִיטוֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַהֲלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים; וְעַתָּה שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ מִקֵּץ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים”.
מִקֵּץ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים בָּאָה מַלְכַּת שְׁבָא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. וּכְשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה שֶׁבָּאָה מַלְכַּת שְׁבָא, הוֹצִיא אֵלֶיהָ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, הַדּוֹמֶה לְאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, שֶׁיּוֹצֵאת לְעֵת הַבֹּקֶר, וְדוֹמֶה לְכוֹכַב נֹגַהּ שֶׁמֵּאִיר וְעוֹמֵד בֵּין כּוֹכָבִים, וְדוֹמֶה לְשׁוֹשַׁנָּה שֶׁעוֹמֶדֶת עַל פַּלְגֵי מַיִם. וּכְשֶׁרָאֲתָה מַלְכַּת שְׁבָא אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, יָרְדָה מִמֶּרְכַּבְתָּהּ. עָנָה בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְאָמַר לָהּ: “לָמָּה יָרַדְתְּ מִמֶּרְכַּבְתֵּךְ?” הֵשִׁיבָה וְאָמְרָה לוֹ: “לֹא הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַתָּה?” עָנָה וְאָמַר לָהּ: “לֹא הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֲנִי, אֶלָּא אֶחָד מִן הַמְּשָׁרְתִים הָעוֹמְדִים לְפָנָיו”. וּמִיָּד הֶחֱזִירָה פָּנֶיהָ לַאֲחוֹרֶיהָ וּמָשְׁלָה מָשָׁל לְשָׂרֶיהָ: “אִם לֹא רְאִיתֶם אֶת הָאֲרִי, בּוֹאוּ וּרְאוּ אֶת רִבְצוֹ; וְאִם לֹא רְאִיתֶם אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בּוֹאוּ וּרְאוּ אֶת יָפְיוֹ שֶׁל הָאִישׁ הָעוֹמֵד לְפָנָיו”.
תֹּאבוּ – תרצו, תסכימו.
קֶצֶב – הופעה, מראה.
בְּנָיָהוּ – שר צבאו של שלמה.
אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר – האור הראשון הבוקע בבוקר.
כּוֹכַב נֹגַהּ – הוא כוכב ונוס.
רִבְצוֹ – המקום שהוא רובץ בו.
*
הֵבִיא אוֹתָהּ בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וּכְשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ שֶׁבָּאָה אֵלָיו קָם וְהָלַךְ וְיָשַׁב בְּבַיִת שֶׁל זְכוּכִית. וּכְשֶׁרָאֲתָה מַלְכַּת שְׁבָא אֶת הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּבֵית זְכוּכִית, בָּאָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבָּה וְאָמְרָה, שֶׁהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּמַיִם, חָשְׂפָה שׁוֹקֶיהָ לַעֲבֹר וְנִרְאָה לוֹ שֵׂעָר בְּרַגְלֶיהָ. הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לָהּ: “יָפְיֵךְ – יְפִי נָשִׁים וּשְׂעָרֵךְ – שְׂעַר גֶּבֶר, וְהַשֵּׂעָר נוֹי לְגֶבֶר וּגְנַאי לְאִשָּׁה”. עָנְתָה מַלְכַּת שְׁבָא וְאָמְרָה לוֹ: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! אֶמְשֹׁל לְךָ שְׁלוֹשָׁה מְשָׁלִים, וְאִם תִּפְתֹּר אוֹתָם אֵדַע שֶׁאִישׁ חָכָם אַתָּה; וְאִם לֹא – אַתָּה כִּשְׁאַר בְּנֵי אָדָם”. עָנְתָה וְאָמְרָה לוֹ: “בְּאֵר עֵץ וּדְלִי בַּרְזֶל, דּוֹלֶה אֲבָנִים וּמַשְׁקֶה מַיִם – מָה הוּא?” עָנָה וְאָמַר לָהּ: “שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל כְּחוֹל”. עָנְתָה וְאָמְרָה לוֹ: “עָפָר מִן הָאֲדָמָה יָצָא וּמַאֲכָלוֹ עָפָר מִן הָאָרֶץ, נִשְׁפָּךְ כַּמַּיִם וּמַבִּיט לַבַּיִת – מָה הוּא?” – עָנָה וְאָמַר לָהּ: “נֵפְט”. עָנְתָה וְאָמְרָה לוֹ: “סַעַר הוֹלֵךְ בְּרֹאשׁ כֻּלָּם וְצוֹעֵק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה, כּוֹפֵף רֹאשׁוֹ כְּאֶגְמוֹן, שֶׁבַח לְחוֹרִים וּגְנַאי לַעֲנִיִּים, שֶׁבַח לְמֵתִים וּגְנַאי לְחַיִּים, שִׂמְחָה לְצִפּוֹרִים וְאֵבֶל לְדָגִים – מָה הִיא?” עָנָה וְאָמַר לָהּ: “פִּשְׁתָּן”. הֵבִיאָה לְפָנָיו זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, כֻּלָּם בְּמַרְאֶה אֶחָד וּבְקוֹמָה אַחַת וּבִכְסוּת אַחַת וְאָמְרָה לוֹ: “הַפְרֵשׁ לִי הַזְּכָרִים מִן הַנְּקֵבוֹת”. מִיָּד רָמַז לְסָרִיסָיו וְהֵבִיאוּ לוֹ אֱגוֹזִים וּקְלָיוֹת וְהִתְחִיל מְחַלֵּק בִּפְנֵיהֶם. זְכָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ מִתְבַּיְּשִׁים, הָיוּ נוֹטְלִים בְּבִגְדֵיהֶם; נְקֵבוֹת, שֶׁהָיוּ מִתְבַּיְּשׁוֹת, נוֹטְלוֹת בְּסוּדְרֵיהֶן. אָמַר לָהּ: אֵלּוּ זְכָרִים וְאֵלּוּ נְקֵבוֹת. וְעוֹד דֻּגְמָה אַחֶרֶת עָשְׂתָה: וְהֵבִיאָה לְפָנָיו מְהוּלִים וַעֲרֵלִים. אָמְרָה: הַפְרֵשׁ לִי מְהוּלִים מִן הָעֲרֵלִים. מִיָּד רָמַז לְכוֹהֵן גָּדוֹל וּפָתַח אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית. מְהוּלִים שֶׁבָּהֶם כָּרְעוּ בַחֲצִי קוֹמָתָם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנִּתְמַלְּאוּ פְּנֵיהֶם מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, וַעֲרֵלִים שֶׁבָּהֶם נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם. עָנָה וְאָמַר לָהּ: אֵלּוּ מְהוּלִים וְאֵלּוּ עֲרֵלִים.
הֵשִׁיבָה וְאָמְרָה לוֹ: “לֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי – וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי; הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי. אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ, אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה” (מלכים א י, ז־ח). הֶעֱלָה אוֹתָהּ שְׁלֹמֹה בְּתוֹךְ הַהֵיכָל בְּבֵית הַמַּלְכוּת; נָתְנָה לַמֶּלֶךְ זָהָב וְכֶסֶף טוֹב, וְהַמֶּלֶךְ נָתַן לָהּ “אֶת כָּל חֶפְצָהּ” (דברי הימים ב ט, יב) (תרגום שני לפתיחת מגילת אסתר; מדמ"ש א, א).
בַּיִת שֶׁל זְכוּכִית – שרצפתו זכוכית ומתחתיה זורמים מים.
מְשָׁלִים – חידות.
שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל כְּחוֹל – קנה דק ובו מכחול שבעזרתו מוציאים חומר קוסמטי לצביעת עיניים: גוף השפופרת הוא כבאר של עץ; יד המכחול המוציא מן “הבאר” את הכחול, כאילו הוא דלי היורד לבאר, עשויה מברזל; הכחול עצמו עשוי מעפר; והעין שנצבעת בכחול דומעת מים.
נֵפְט – היוצא מעפר האדמה ואף שורף אותה כשהוא בוער; הנפט הוא נוזלי ומביא אור (“מביט”, גורם לראייה) בתאורה בבתים.
פִּשְׁתָּן – צמח הפשתן משמיע קול רם כשרוח סערה נושבת בו;
הוא כופף ראשו כצמחי מים (“אגמון”); שבח לעשירים בבגדים מפוארים וגנאי לעניים בבגדי שק עלובים; ועושים ממנו תכריכים מפוארים למתים וגם חבלי תלייה לחיים; הציפורים שמחות לאכול את גרעיניו, והדגים אבלים על שהם ניצודים ברשתות העשויות ממנו.
הַפְרֵשׁ לִי – הַבדל.
קְלָיוֹת – גרגירי חיטה קלויים.
בִּגְדֵיהֶם – שולי בגדיהם (וכך חשפו את רגליהם).
סוּדְרֵיהֶן – המטפחות שעל ראשן.
דֻּגְמָה – מעשה פומבי.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא – זאת ועוד.
*
קכ אָמַר ר' יוֹסֵי: לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים הָיוּ נֶחֱלָקִים. הַמֶּלֶךְ וַעֲבָדָיו וַחֲכָמִים וְתַלְמִידִים וְכוֹהֲנִים וּלְוִיִּים הָיוּ לְבוּשִׁים תְּכֵלֶת, וְכָל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בִּירוּשָׁלַיִם לְבוּשִׁים לְבָנִים, וְהַבָּאִים מִן הַכְּרַכִּים וּמִן הַכְּפָרִים וּמִשְּׁאַר מְקוֹמוֹת הָיוּ לְבוּשִׁים אֲדֻמִּים, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהָיוּ בָּאִים מִמֶּרְחָק לְהָבִיא לַמֶּלֶךְ מִנְחָה, הָיוּ לְבוּשִׁים יָרֹק. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: מִפְּנֵי מָה אֵלּוּ אַרְבָּעָה מִינֵי בְּגָדִים? אָמַר לָהֶם: כְּנֶגֶד אַרְבַּע תְּקוּפוֹת: מִתְּקוּפַת תִּשְׁרִי עַד תְּקוּפַת טֵבֵת הַיָּמִים הֵם כִּתְכֵלֶת, מִטֵּבֵת עַד נִיסָן הַשֶּׁלֶג יוֹרֵד וְהָיוּ לְבוּשִׁים לְבָנִים, מִנִּיסָן עַד תַּמּוּז הַיָּם טוֹב לְפָרֵשׁ בּוֹ וְהָיוּ לְבוּשִׁים יָרֹק, מִתַּמּוּז עַד תִּשְׁרִי הַפֵּרוֹת יָפִים וַאֲדֻמִּים וְהָיוּ לְבוּשִׁים בְּגָדִים אֲדֻמִּים (כסא ואיפודרומין של שלמה המלך, בתוך: בית המדרש, ה, עמ' 39).
הָיוּ נֶחֱלָקִים – תושבי מלכות שלמה והמבקרים בה.
תְּקוּפוֹת – רבעי שנה.
כְּרַכִּים – ערים.
לְפָרֵשׁ – לשוט בסירת מפרש.
יָרֹק – כמראה הים.
*
קכא “וַיִּבֶן אֶת תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר” (דברי הימים ב ח, ד) – אָמַר רַב יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: נֶשֶׁר גָּדוֹל הָיָה לִשְׁלֹמֹה וְהָיָה רוֹכֵב עָלָיו וְהוֹלֵךְ לְתַדְמֹר בַּמִּדְבָּר וּבָא בּוֹ בְּיוֹם אֶחָד (קה"ר ב, כה).
תדמר – היא פלמירה, נווה מדבר המצוי צפונית־מזרחית לדמשק.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.